סיפור שסיפר סא"ל שלום אייזנר אחרי שהרב אלישע וישלצקי זצ"ל נפטר ( שלום כבר שנה לוחם בעזה בחפק שריון 401, שהשבוע נהרג המחט שלהם)
בשמחת תורה לפני עשרים ושלוש שנה, הייתי סמ"פ בלבנון. הייתי עם 'שריון' יחד עם כח של 'גולני' בצפון מזרח רצועת הביטחון, והיה אירוע בסוכות שנפצעתי בו קל מאד, כח של 'גולני' חילץ אותנו. הייתי בבית חולים בטיפול קטן, וכמה ימים אחרי כן כבר הייתי בבית. בערב חג בהושענא רבה, הנגמש של המ"פ יוסי אוחנה ז"ל, עלה על מטען והוא נהרג עם חמישה לוחמים, היתה הלוויה, התחושה היתה קשה, תחושה של אנינות, איבדנו חברים, הכרתי אותו.
למחרת בשמחת תורה, הגעתי ל'מרכז הרב', ואמרתי לעצמי 'איך אפשר לרקוד, איך?!', אני זוכר שישבתי בפינה של בית המדרש, תמיד בשמחת תורה היו מזיזים את הספסלים, אז ישבתי בין הספסלים, ואמרתי לעצמי לפחות נהיה בישיבה, נספוג קצת את הקדושה של שמחת תורה, אבל רגלי לא הצליחו להתרומם, נשענתי עם ראש על הסטנדר, שר ובוכה שר ובוכה. ככה כמעט עד סוף הריקודים.
כשהגיעו לשיר "כד יתבין ישראל ... ועסקין בשמחה דילי ... קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה חזו חזו בני חביבי דמשתכחין בצרה דלהון ועסקין בשמחה דילי", פתאום כמו איזה צבת הרב אלישע שולף אותי מבין הספסלים, מרים אותי, הוא מחבק אותי וזורק אותי אל תוך המעגל וצועק לי באוזן 'כד יתבין ישראל' ותוך כדי ריקוד הוא אומר לי 'נו מה אתה חושב ששמחת תורה זה כבקשתך? "כד יתבין ישראל", כל שנה ושנה שמחת כי היה לך שמח, השנה אתה נבחן האם אתה באמת "משתכחין בצערא דיליהון ועסקין בשמחה דילי",
אם אתה מצליח לשמוח השנה זה מעיד על כל השנים ששמחת עד עכשיו. האם שמחת כי כיף לרקוד עם החבר'ה, האם שמחת כי יש מוזיקה טובה, כי השירים מוצאים חן בעיניך, או שאתה עסוק בשמחה דילי.
ככה אומר הקב"ה, אם השנה לא תרקוד זה מעיד על כל השנים שעברו אז תעזוב את צער עצמך ותשמח ב'שמחה דילי'.
אבל תדע לך שבעומק אתה חושב שאתה עוזב את צער דילך, אבל באמת זה הצער שלו יותר משלך, ובכל זאת תשמח', כך אמר לי אז הרב אלישע.
היכולת הזאת של הרב אלישע, להרגיש באמת את צער הבריות, צער עם ישראל, להיות שותף בצער הקב"ה, ויחד עם זאת להיות גם תמיד שמח בשמחתו, זה מלווה אותי כל החיים, התפיסה הזאת.
אני מרגיש את זה עד היום בכתפיים, את השליפה הזו מבין הספסלים, כדי לשמוח ב'שמחה דילי'.