פורום הריון ולידה (עמוד 4987)

אולי כי הקב"ה מתאווה לתפילת אמהות על ילדיהם?

כל הזמן לדעת שהכל בסדר

 

 

אני באותו מצב.. ועוד עם חלומות מפחידים שח"ו קורה משו..

ניסיתי קצת לעודד גם את עצמי שאני צריכה להתחזק בתפילות..

קוראים לו דופלר או משהו כזה לא זוכרת,,, אני הייתי בהריון בסיכון וכמעט רכשתי כזה , ובסוף שיכנעו אותי , שזה יכול יותר להזיק מאשר להועיל

לדוגמא : אם את מרגישה שמשהו לא בסדר , העובר חלילה לא זז מספיק או סתם תחושת בטן,  את מוציאה את המוניטור הביתי שומעת דופק ונרגעת,,,

אך הבעיה שלפעמים בטעות הוא קולט את הדופק שלך ולא של העובר , ומכשיר מוניטור ביתי לא יכול לזהות מצוקה עוברית למרות שיש דופק, אזמסקנתי הייתה אז שאם יש לי חשש מסוים , לא אהסס ואלך להיבדק, עדיף ללכת סתם מאשר לטעות ויהיה מאוחר מידי

ושאין הבטחה מתי הלידה בדיוק תהיה,

וכו' וכו'.

זה באמת קשה, ונראה לי מלמד אותנו להשאיר את השליטה בידי מי שאמר והיה העולם, ולהתפלל אליו...

ולהתפלל לפול על השליח (רופא/אחות) הנכון

ועלולות להילחץ סתם, ב״ה יש תנועות.
ואגב אפשר לקנות מחו״ל מוניטור

תחפשי באינטרנט
יש לזוג שליוויתי לאחר שהאישה עברה לא עלינו הרבה הפלות. זה הדבר היחיד שהרגיע אותה

1. גרביים אלסטיים

2. משחות להקלה מיידית

3. הומאופתיה לטיפות בבעיה

4. (אולי כדאי לשים למקום ראשון...) הליכה.

אשמח לשמוע עוד על משחות והומאופתיה.

הגרביון לא עוזר לאזורים שלמעלה אלא רק לרגליים, וגם זה לא מספיק.

הליכות אני עושה אבל זה הופך להיות עינוי רציני.  לא ברור לי שאוכל להתמיד בזה.

קודם כל, וודאי שחשוב מאד להתייעץ עם רופא שמבין בתחום ולא להזניח.

אני סובלת מאד מורידים באזור המפשעה והפות והעסק מחמיר מאד מהריון להריון.

מהתייעצות שלי עם הרופא הוא אמר לי שזה רק מציק אך כלל לא מסוכן ועובר מיד אחרי הלידה ולכן הוא לא ממליץ לטפל.

כדי להקל בהריון עצמו ישנה חגורת הריון לאזור הזה (נראה כמו תחתונים...)

אבל בגלל שאצלך זה בשילוב עם דליות ברגליים, הייתי מתייעצת, אולי כן כדאי לטפל....

היווצרות של החלב,

 

בזמן שנוצר החלב, לפעמים זה עושה תחושת דקירות ..

 

בכל אופן, תשאלי את הרופאה שלך מה אכפת לך?

 

הכל יהיה בסדר בעז"ה.

 

אני מכירה מישהי שכל ההריון היה לה חלב

בשבוע 13...

בהתחלה הלחיץ אותי, אבל ראיתי שזה בסדר...

התפדחתי אז לא שאלתי אף אחד, חיפשתי מידע באינטרנט וראיתי שזה קיים ולא צריך להדאיג.

אחרי כמה שבועות זה התחיל ממש לנזול אז קניתי רפידות הנקה, וזהו...

 

תקני רפידות כשתרגישי צורך, ותשמחי שהגוף כבר מכין את עצמו לתינוק

 

אפרת רז. תודה לך. בהחלט הצלחת להרגיע מעט...
אחפש גם כן עוד מידע באינטרנט.
שוב תודה.

מה אתן אומרות, זה סובל דיחוי?

בהריון הראשון משבוע 22 היה לי חלב כל הזמן והלכתי עם רפידות הנקה.
בחדר הלידה ברגע שהתינוק יצא נפתחו לי שני ברזים של חלב ונרטבתי כולי.

לא ממש זוכרת באיזה שבוע, בערך בחצי אולי קצת אחרי...

אותי זה דווקא ממש ריגש שהגוף מתכונן להנקה (ההנקות אצלי לא הולכות בקלות ואני משקיעה בהן המון...)

לרגע לא חשבתי שזה משהו בעייתי ובכלל לא ניסיתי לבדוק....

כי גידולים לא כואבים בד"כ...

משבוע 20 יש לאישה חלב
אם לחצת ועדית עיסוי, יצא קצת לא קרה כלןם

ומהשבוע שלך התחילה לצאת לי הפרשה מהשד.

זה מן הסתם הכנה של הגוף לקראת ההנקה.

 

לאחרונה, הנוזל ממש מרטיב לי את הבגדים לעיתים קרובות...

שימי פד הנקה.

 

- לא. אם זה חוזר על עצמו, או שיש אדמומיות/חום במקום או שעלה לך חום הגוף באופן כללי - כדאי להתייעץ עם רופא נשים שלך.

חבל שמהשיער שלי לא עשיתי פאה..
נשאר לי פחות מחצי ממה שהיה לי..

ככה זה 

הלואי שכבחורה היה לי שער יפה כמו שהוא בהריון

 

אז אני מבינה שאין הרבה מה לעשות חוץ מ.. לטאטא את הבית פעם ביום

תודה!

 

היית לי נשירה מטורפת, והיא הפסיקה עכשיו כשנכנסתי להריון...

א. לאכול תאנים.

ב. כל כמה זמן, (כשאת נזכרת, ואת בבית יכולה לעשות זאת.) למשוך לעצמך בשיער, כמובן במידה, זה מחזק את שורש השיער. עוזר מאוד!!

לב אמיץ. אמרה בשירשור דומה משהו על האיזון ההורמונלי. ושאולי כדאי לקחת חומצה פולית... או ויטמין אחר..

( אני חס-וחלילה לא רוצה להטעות!
אז אני חוזרת ואומרת שאני לא זוכרת במדוייק... אבל אולי שווה לבדוק את זה. )

לא זוכרת ביזה קורס למדנו את זה, אבל יש לשיער כל כמה זמן תקופה של מנוחה ונשירה.. בהריון אין את זה בגלל הורמונים... ולכן אחרי הלידה יש נשירה גדולה. 

למרות שזה טבעי, הגיוני גם שהנשירה היא מחוסר ויטמינים, ולכן מומלץ לבדוק..

(סטודנטית לסיעוד...)

התחיל פתאום לנשור לי השיער, וחברה המליצה לי על שמפו של פנטן, זה לא עשוי למנוע נשירה, אבל זה פשוט עבד.

בתור בחורה הייתה לי תקופה שהתחילה פתאום נשירה,

ומישהי המליצה לי להשתמש בשמן קוקוס,

זה היה נשמע לי קצת מופרך אז לא ניסיתי עד שהמצב נהיה בלתי נסבל.............

ואחרי כמה פעמים בודדות ששמתי - לא היו כמעט שערות על המברשת! (וגם השיער נהיה רך ונעים יותר)

את יכולה לחפש על זה בגוגל,

בגדול - מורחים על השיער שמן קוקוס (זה עולה משהו כמו 20-30 ש"ח לבקבוק שמספיק לדי הרבה זמן),  מייבשים עם פן כדי שייתפס טוב (השמן נמס בחום ואז נכנס טוב יותר לשורשים), משאירים לפחות שעה (וכל המרבה הרי זה משובח) וחופפים טוב כמה פעמים כדי שהשיער לא יישאר שומני.

אה, וכמובן  צריך להזהר מאד על הבגדים שלא יהיו כתמי שמן... (עדיף לשים חולצה שלא אכפת לך שתתלכלך)

 

בהצלחה!

והמליצו לי להסתרק היטב פעמים ביום, זה מחזק את השורש של השערה...

לי ב"ה זה עזר מאד.

שנה אחרי הלידה עם נשירה מטורפת הלכתי לרופא עור והוא נתן לי שמפו רפואי, 

חופפים איתו היטב יום כן-יום לא וממש עזר לי! 

שימי לב שזה רק רופא עור.. 

כמובן שזה טבעי והוא אמר שזה יחזור בלידות הבאות... העיקר שזה מסיבות טובות.. =)

בהצלחה!! 

אם כן - רק סבלנות. יעבור לבד בין אם תעשי או לא תעשי משהו.

אם את מניקה - חשוב שתמשיכי לקחת פרנטל.

אם כבר לא - קחי קומפלקס ויטמיני B (פעם ביום עם האוכל, בוקר או צהרים).

נגיד לפני ניתוח קיסרי הם מחתימים אותך שאת יודעת על כל הסיכונים וכו׳....אבל יש מקרים שהם בהחלט ראויים לתביעה! ועוד מחשבה...נראה לי בגלל שהרופאים כל כך מפחדים מתביעות הם ממהרים לעשות הליכים פולשנים כמו ניתוח והמוני בדיקות לא נחוצות כך שלמטבע שני צדדים

כי הם יכולים להיתבע גם על החלטות לכיוון השני...

האמת - שאני חושבת שברגע שתהיה אחת שתיים שיזכו בתביעה כזאת - כל המערכת תהיה מוכרחה לשנות גישה, להיות מקצועית יותר עם יותר ידע והשתלמויות, לתת לשיקולים אחרים להנחות אותם, להתחשב יותר.

 

העורך דין אמר לי שאם אין אחוז מסוים של נכות אז לא יצא לי מזה כלום....

למרות שיש עדין בעיה אבל זה לא מפריע ממש בתפקוד היומיומי אז הנכות לא שווה את הטביעה.

מספיק שאישה אחת תשכנע שופט אחד שהסבל הנפשי שהיא עברה, או הנזק הפיזי שנגרם לה לא היו הכרחיים ושמי שאשם בהם זה הצוות הרפואי שלא החליט בצורה ראויה - ואז עו"ד כבר יגיד משהו אחר.

מערכת המשפט זה דבר משתנה...

ויש גם עניין של חוק זכויות החולה שמיילדות עוברות עליו לא מעט פעמים. אולי כנגד זה אפשר להגיש גם רק תלונה לנציבות תלונות הציבור, או למבקר המדינה.

ואולי תביעות זאת לא הדרך היחידה - אולי צריך להפוך את זה לסיפור תקשורתי.

 

טוב, אני רק מציעה הצעות מהמותן, אבל נראה לי שמה שאני מנסה להגיד זה שאנחנו צריכות לעשות משהו אחר חוץ מלבכות על הדברים האלו בפורומים. וזה כמעט בכל פורום של נשים הרות/יולדות שנכנסתי אליו...

ולא תמיד זה ממש רשלנות.

נואני איתך ואת צודקת יש גם קו ליולדות.

ובכל זאת הם עושים עבודת קודש והדבר האחרון זה חלילה להזיק לנו.

דבר ראשון, כמו שכבר אמרו פה, כדי לתבוע צריך שיהיה נזק ממשי (ופה עוגמת נפש לא נחשבת נזק), ולא כל מה שנראה לנו כמו רשלנות רפואית אכן נחשב לכזה

 

דבר נוסף, להגיש תביעה על רשלנות רפואית זה מצריך כסף, זמן, וכוחות שלא תמיד יש אותם, כשאף אחד לא מבטיח שזוכים בסוף ומקבלים פיצויים.

 

ובמישור היותר עקרוני, הרבה נזק נעשה בגלל שהרפואה בישראל מתגוננת. ריבוי תביעות נגד רופאים פוגע בטיב השירות הרפואי הניתן לכולנו, וצריך לחשוב ולשקול האם הדבר כדאי ונכון או לא, בכל מקרה ומקרה של רשלנות רפואית.

נוסף לכך, מדובר בדיני ממונות, ויש בהחלט מקום לשאלת רב האם מותר לתבוע או לא.

 

הרפואה היום לצערנו מאוד מתגוננת, ויש תביעות ולא חסר על בית חולים ועכשיו כל היום יש שעוסקים בניהול סיכונים.
ולכן בסוף את צריכה דולה שתלוה אותך ואת לא יכולה ללדת כמו שאת רוצה, כמה שיותר טבעי ותנועתיות, ובלי מוניטור וכל הזמן במקלחת כי המיילדת עסוקה בלבדוק שהכל בסדר ושלא יקרה לך או לתינוק שלך משהו והיא לא פנויה להיות איתך ולעשות לך עיסויים,ולעזור לך בתנועתיות, כי את מחוברת למוניטור כי אם לא אז אולי תפספסי מצוקה עוברית ואח"כ תתבעי את הרופאים והמילדת. ויש מקרים שאם לא יזרזו את הלידה אז פתאום האישה מפתחת חום,והעובר במצוקה ומזדהם או מלחץ של צירים זמן רב או מלחץ בתעלה או לא עלינו נשים עם עבר של מוות עוברי שעושים להם זרוז או סכרתיות שלא יתקע להם התינוק ולא משנה המשקל ועוד מקרים שאני לא אפרט את כולם כי זה לא נגמר.

אז מה את רוצה? ללדת טבעי? בלי התערבויות? יש לך שתי אפשרויות: לחתום בבית חולים על טופס שאת לוקחת אחריות מלאה על הלידה שלך ועושה מה שאת רוצה ( ואחכ לא תובעת) או ללדת בבית ולקחת את האחריות על הלידה שלך בעצמך בלי הכלים של בית חולים.

זה נכון שיש מקרים שאולי טועים בשיקול דעת, אבל את צריכה לזכור: כולנו בני אדם ומי שקובע באמת מה יהיה זה רק אבינו שבשמים.

תתפללי ותאמיני שיהיה טוב.

אם מילדת לא מניחה את המוניטור טוב ואת עם אפידוראל והצירים לא נראים נכון ולא בדיוק אכפת לה עד שנכנסת רופאה ואמרה לה שהמוניטור לא בדיוק מחובר ואנחנו כבר התחלנו קצת לחיצות , זה אומר רשלנות.

 

או מילדת שלא אמרה למי שלקחה 2 מבחנות דם (בגלל שיצאה אחרי הלידה מהחדר והיולדת לא קיבלה עידכון על מצבה) לאחר הלידה בשביל התרומה לדם הטבורי בעוד שיש פגיעה בכלי דם ואיבוד דם עד שהזדקקה למנות דם (ברור שלא בגלל 2 המבחנות אבל במצב כזה היו צריכים להגיד שאי אפשר לתרום וכו'..) סוג של רשלנות.

 

אז זה כואב וקשה לקבל התנהגות כו של מילדת במיוחד אם היו לכך אח"כ השלכות,

 

אבל מה שכן שמילדות ואפילו זו שטעתה וכן הצוות הרפואי צריכים לקבל המון תודה ואנחנו מבינים שכולם בני אדם אבל רשלנויות של זלזול בדברים מסוימים שיכולים לסכן לא יכולים להתקבל על הציבור לא חייב אולי תביעה אבל בטוח יש לעורר ולהתלונן.

יש מקרים שאכן תביעה היא הדרך.. רק צריך להבין שזה כאב ראש לא קטן שדורש הרבה אנרגיות. לדעתי הכי חשוב זה רכישת ידע. בעיני ידע זה כוח במיוחד בתחום הלידה ככל שאת יודעת יותר מה מקדם אותם לתוצאות טובות ומה מונע התערבויות כאלו ואחרות זה משנה את כל התמונה.. את יודעת מה לדרוש, יודעת על מה להתעקש ועל מה לוותר וזה נותן המון ביטחון אני יכולה להגיד שזה הבדל של שמים וארץ כשיש ידע.. הלידה הראשונה שלי נראתה אחרת ממה שרציתי בגלל חוסר ידע לעומת הלידות אחר כך שב״ה הלכו בדיוק כמו שרציתי בעקבות המון קריאה, הכנה וכמובן המון סיעתא דשמיא

ההוכחות את צריכה להוציא ים של כסף בשביל לתבוע אותם!

 

ואין לכל אחד כסף נזיל!!...

צוות רפואי מורכב מבני אנוש. בשר ודם. כולם. +לחץ עבודה עצום. אז לא הכול חלק, ולפעמים אף יותר מזה.

אבל כל התביעות הללו זאת אופנה מזיקה ביותר, ומזיקה קודם כל בחולים! בגללה הרפואה הפכה למתגוננת, כאשר רופאים דואגים יותר לשלומם ותנאי הביטוח שלהם מאשר לחולים. צוותים רפואים כבר פועלים לפי הפרוטוקולים ולא לפי שיקול דעת רפואי, זה גרם וממשיך לגרום לחולים נזקים רבים, אך מגן בצורה מושלמת על הרופאים מפני התביעות...

וזאת רק דוגמא אחת מיני רבים עד כמה  זה פוגע בחולים.

אז ממש לא כדאי. ככל שיש יותר תביעות (והיום יש ממש מגפת תביעות של רשלנות רפואית וזה תחום הכי פופולרי לסטודנטים למשפטים היום!) כך יש פחות סיכוי שיתייחסו אליך כאל חולה ולא כאל תובעת פוטנציאלית. שלא לדבר על כך, אם את אישית פעם תבעת כבר....

עד גיל חצי שנה אני ממש מקפידה על הרתחה אח"כ רק שותפת במים חמים מאוד

ספרי איך את מכינה את הדיסה מינון וכו' נשמע מעניין, טעים לו ? אין לו כאבי בטן אח"כ ? סליחה על השאלה איך היציאות שלו אח"כ יש עצירות?

אני מכינה לו דייסה דלילה - 2 כפות ל-180 מ"ל מים, הוא לא מצליח לאכול דייסה סמיכה בכפית.

למים אני מוסיפה כמה כפיות של טחינה.

הוא אוהב את זה וזה לא עושה לו כאב בטן או עצירות.

הוא אוכל דייסת שיבולת שועל, עוד לא ניסיתי את הסוגים האחרים.

שטפתי עם סבון והרתחתי עד גיל שנה בול. לפי ההנחיות.

(שמתי מים מהקומקום בתוך הבקבוק, ומים רותחים בקערה בה היו הפטמות והטבעות של הבקבוק,במשך 5 דקות

או הכל בתוך סיר על הגז שסגרתי אחרי שביעבע חזק והשארתי את הבקבוק והחלקים בתוכו 5 דקות)

אחרי כל ארוחה בלי לפספס. 

עדיף לעבוד קצת, מאשר שהקטנצ'יק יסבול אחר כך משילשולים וכאבי בטן, כשהתינוק סובל, אנחנו סובלות פעמיים

גם כואב לנו הלב עליו שכואב לו, וגם זה לא תענוג לטפל בתינוק חולה.

בדרך כלל אם הבקבוק נשטף טוב טוב עם סבון מיד אחרי האכילה, לא יהיה שילשול אצל תינוק בגיל הזה, אבל על הסיכון של הכמה אחוזים,

אני העדפתי לעבוד עוד שתי דקות מאשר חס וחלילה לגרום לשילשולים לאוצר הקטן.

ועוד משהו...

היה שבוע, עם הבת שלי, בת השנתיים וחצי, זה היה לפני חודשיים, היא קיבלה סלמונלה ,

ואני לא יודעת בוודאות אם זו הסיבה,אבל נראה לי שכן, זה היה שבוע שהתרשלתי בשטיפה יסודית של הבקבוקים אחרי האכילה.

שטפתי כמה פעמים את הבקבוק עם מים בלי סבון אחרי איזה שעה שזה עמד, או שהיה בקבוק ג'יפה שעמד יום וחצי ונשכח עם מטרנה, כשהיא הייתה יותר קטנה בקבוק כזה היה מקבל טיפול של כמה פעמים שטיפה יסודית עם סבון, וכמה הרתחות חוזרות במי סבון, והרתחה במים רגילים, וגםשטיפה עם מיץ מלימון טרי במידת הצורך.. ובמקרה הזה פשוט שטפתי אותו בסבון, ולא השתגעתי כמו פעם, וחבל שלא. מאז הגעתי למסקנה , שגם אם היא גדולה יחסית, אני חייבת להשקיע כמעט כמו פעם בהיגיינה,העצלנות הזאת לא מצדיקה ילדה שסובלת מסלמונלה, שכואב לה , ולא הולכת שבוע לגן, ולא יכולה לאכול את האוכל שהיא אוהבת, שיש לה חום ומצבה הכללי נאחס, וזה בגללי כי אני התרשלתי.

מאז אני שוטפת את הבקבוק טוב  עם סבון, (אני כבר לא מרתיחה, לא צריך) ישר אחרי שהיא אוכלת.

 

אני תמיד שוטפת טוב עם סבון, ואם זה תמ"ל או דייסה או שהבקבוק עמד הרבה זמן לפני השטיפה אני גם מרתיחה.

אני יודעת שאחרי תמ"ל צריך להרתיח כי יכול להיות שם חיידק עמיד, אבל אחרי חלב אם לא צריך, אז חשבתי שאולי גם דייסה לא מחייבת הרתחה. לא כתוב משהו בהוראות, אבל בד"כ מערבבים את הדייסה עם תמ"ל, אז בכל מקרה צריך להרתיח.

אני ממש לא עומדת בזה
טוב, אבל גם מוצץ, כבר בגיל חודשיים אני מפסיקה להרתיח אם נפל..

זוחלים ומלקקים הכל מהרצפה...

אנונימית אחרת..

אמנית יצירתית, ישר כוח על המידע!

 

וישר כוח לשתיכן על הדאגה לשלום הציבור

 

 

 

אגב, אותה אנונימית כתבה שהן פועלות כמו רטלין וממכרות כמוהו... במקרה הזה, זה ממש לא נכון. רטלין לא ממכר (יש לו הרבה חסרונות, אבל להיות ממכר זה לא אחד מהם...)

ריטלין כן יכול להיות ממכר.

בדיוק למדתי את זה.

 

מי שיש לו קשיי קשב וריכוז ובאמת צריך ריטלין- לא יתמכר לזה.

 

אבל יש אנשים שלוקחים את זה בתור סם, והם לא צריכים את זה והם מתמכרים לזה- בדיוק כמו סמים, וכמו גם חלק מהתרופות הרגעה.

 

צריך להציג תעודת זהות ולא רק כרטיס קופת חולים..

תרופות מרשם לוקחים רק עם מרשם רופא שמיודע לך באופן אישי.

אחרת, עלולות להיות הרבה תופעות שליליות.

 

במקרה ונוירולג קבע שיש צורך ברטלין, לקיחת המינון שקבע הניורולוג לא ממכרת.

 

לומר שרטלין ממכר עלול לגרום לאנשים שזקוקים לו באמת להימנע מלקחת (כנ"ל לגבי התרופות המדוברות בשירשור...)

לקיחת רטלין שלא על פי התוויה רפואית עלולה להזיק ולהיות ממכרת

ישר כוח על הדיוק!

לאשתי יש מאניה דיפרסיה.

אז מה? עשית אותה אהבלה!

אף אחד לא עוקב אחריה, היא נורמלית לחלוטין (חוץ ממתי שלא)

והיא לוקחת את התרופות כל הזמן ובחיים אל היית מאמינה עליה.

 

די עם הסטיגמות האלה על חולי נפש!!!!!

 

רוב גדול של הזמן הם נורמלים לגמרי, אנשים מוצלחים מאד, שכל השכונה מקנאת בהם!

 

וכשהם נופלים, אז תומכים בהם, והם יוצאים מזה. ואם צריך אישפוז, אז מתאשפזים!

 

את ההשוואה הזו עשית לבד...

 

 

היא כתבה שרק במקרים של מחלות המוגדרות כמחלות נפש, כמו מאניה דיפרסיה, יתכן מצב של מעקב פסיכיאטרי.

זו ממש לא אומר שהחולה הוא לא בסדר! אלא שזו מחלה שמצריכה מעקב וטיפול ממושך.

 

אני לא מצאתי בדבריה שום פגיעה בחולי הנפש.

 

ולא אמרתי שהוא יעקוב אחרייך מתוך שעמום!

 

התכוונתי, שלפעמים דווקא בנ"א נורמטיבי לחלוטין ללא שום בעיה, או עם בעית חרדה קלה,

 

יכול להתמודד לבד, ואם הוא מתחיל עם פסיכיאטר, זה בור ללא תחתית.

 

מובן שאין בכוונתי לתת עיצה רפואית, ואם בנ"א מרגיש שהוא צריך פסיכיאטר שלא יהסס ללכת!

 

ושוב חשוב להדגיש, לא לסמוך על העיצות בפורום כתחליף ליעוץ רפואי.

 

 

אם אישה מרגישה שהיא צריכה עזרה, שתפנה לעזרה,

 

רק כתבתי את דעתי, והיא לא מבוססת על מידע מדוייק, אלא על תחושות שלי!

 

מאיפה ההכירות שלך עם התחום הזה

אבל מתוך היכרות עם התחום, צרם לי לקרוא את זה,

(עם אנונימי.)

מאיפה הכירותך עם התחום הזה,

 

את מדברת מתוקף היותך איש מקצוע או מה בדיוק???

זה פשוט לא נכון!

מהכירות מהצד של החולים, פסיכיאטר ממש לא רודף אחריך, אין כאן שום ברו בלי תחתית, וכדורים נגד דיכאון וחרדות לא ממכרים.

זה פשוט סטיגמה!

שזה מוגזם השאלה הזו?

ואם היא מטופלת היא צריכה לחשוף זאת בפניך?

אני  לא נוהגת לתת תגובות ביקורת בפורם בד"כ אבל זה נורא הפריע לי,

סליחה  אם זה פגע בך...

רק כתבתי את דעתי, והיא לא מבוססת על מידע מדוייק, אלא על תחושות שלי!

(מתוך ההודעה הקודמת שלי)

 

בכל אופן, אני בכוונה שאלתי את אמנות יצירתית בצורה כזו בוטה, כי היא מדברת לטענתה על בסיס ידע שיש לה

 

ולכן, שאלתי מאיפה התעוזה לדבר כך, הרי נשים קוראות כאן ומושפעות ממה שהן קוראות.

 

אני סייגתי את דברי חזור וסייג!

(אני עובדת בתחום הטיפולי, עם פסיכיאטרים, באישפוז ולא באישפוז..)

מסכימה עם הבעל- חולי נפש יכולים להיות אנשים נפלאים, שלתקופות מסוימות זקוקים לתמיכה ולעזרה.

בהקשר למעקב- אני לא בטוחה למה התכוונה הכותבת, אך ישנה אפשרות שאבחנה של פסיכיאטר תופיע בתיק הרפואי של החולה, ואז זה נשאר איתו...ובכל מקרה אם יש צורך אז מאוד מומלץ המשך מעקב עם הפסיכיאטר, גם לאחר שמרגישים טוב, ובדר"כ בתדירות יותר נמוכה.

כדורים נוגדי חרדה מסוג מסויים אכן יכולים להיות ממכרים, ולכן יש צורך במרשם ובמעקב רופא. בכל מקרה, ניתן לאחר הקלה ראשונית לעבור לכדורים לא ממכרים..

רק בריאות!

 

 

האנונימית שכתבה שזה ממכר

 

סליחה אם שאלתי שאלות לא במקום, ושכולם יהיו בריאים אמן!!!

 

יום נעים לכולן

חושבים שנעלבתי,

מה שאלת לא בסדר?

אני עובדת בתחום!

אמא ל25 כתבה יפה,

וגם הבעל לאשה עם המניה כתב יפה, חבל שחשב שירדתי על חולי נפש,

להיפך, מבינה היום את עולמם יותר מקרוב בגלל העבודה.

יום טוב לכולם

 

לא הרגשתי ממש פספוס.. 

זה ההרגשה כשמגיעים אח"כ ללידה למקום מוכר, כבר יודעים לאן ללכת, מה יש ומה אין וכו'.

בעיקר להרגשה הנפשית שזה נותן, שהיא חשובה בעיניי, יותר מצורך אמיתי שהוא די זניח. (גם ככה כשמגיעים ללידה הרבה פעמים הצירים נחלשים מהמקום הזר, נראה לי שלהיות כבר קודם נותן הרגשה טובה. זאת הרגשתי..)

לדעתי אין חובה בסיור מודרך, אפשר להתקשר ולשאול אם אפשר לבוא, או לבוא בלי לשאול, ולקוות שתמצאי איזה מיילדת לשאול אותה שאלות. אם אין עומס מניחה שזה אפשרי.

קריטי - זה בטוח לא...

 

זה עוזר בעיקר כי לומדים להכיר איפה כדאי להחנות את הרכב, כמה זמן לוקח להגיע וכד'...

אבל את זה את יכולה ללמוד גם ללא הדרכה

לגבי ההדרכה - זה נחמד ואפילו קצת כיף. תלכי לאחד שמסתדר לך.

ואגב - אם את באה ללא הדרכה את לא יכולה להיכנס לחדרי קבל הולידה, וגם כמעט ואין סיכוי לתפוס מיילדת פנויה, ושהיא תענה לך על השאלות.

בסיור המודרך גם מקבלים לא מעט מידע לגבי נהלים, אבל בלניאדו ועין כרם בד"כ הנהלים הם יותר לכיוון של לידה טבעית, אז זאת פחות בעיה. את גם יכולה לפעמים לברר לגבי נהלים ספציפיים בטלפון.

לגבי ביקור במחלקת יולדות ותינוקיה - דווקא כדאי לבוא ללא הדרכה או להישאר שם אחרי הסיור כדי שיהיה לך זמן לשאול נשים שנמצאות שם על המחלקה והתינוקיה.

 

ב"הצלחה!

ואגב - הרבה פעמים לידה רגילה יכולה להיות ממש ארוכה וכואבת, והרבה נשים שרצו טבעי בסוף ילדו עם משככים. לכן אני ממליצה ללכת לקורס מאסיבי שמתרגל הרבה הרפיות ונשימות, וגם נותן את הראיה הרוחנית. ושבעלך יהיה שותף למה שאת לומדת ומקבלת בו (או כל מלווה אחרת שתהיה איתך בלידה).

 

הייתי בסיור של לניאדו וזה היה די קליל. לא משהו מאוד חשוב. לא בטוחה שבמבט לאחור הייתי עושה אותו בכלל.

בעין כרם למשל יש כיכר שבה רכב עם יולדת יכול להיכנס להוריד את היולדת ואז לנסוע לחפש חניה...

הסיור עוזר לך להבין איפה החדרי קבלה, איפה החדרי לידה וכן הלאה ובלידה כשמגיעים זה לא מקום מנוכר וזר...

שרואים ושומעים....

בלידה כבר לא הכל חדש וזר

ללמוד על התנהלות המחלקה,הצוות,אם מתאים

אני הלכתי לראות בעין כרם ובסוף  בחרתי שערי צדק

אני לא חושבת שסיור לפני הלידה הוא הכרחי אבל הוא בודאי מומלץ..

יש מיילדת/רופאה/אחות (אני לא ממש זוכרת) שמסבירה דברים כלליים, יש זמן לשאול כל מיני שאלות, 

ובכלל, לי זה נתן תחושה יותר נעימה כשבאתי ללדת- שכבר הייתי פה פעם וזה לא מקום זר ומנוכר..

וברחנו משם..

ומאוד עזר לי כשהגעתי בלידות לדעת לאן להגיע מה התהליך וכו'

 

יש פנים מוכרות.. את לא הולכת לאיבוד.
שומעת יותר על הגישה. מרגישה עם האינטואיציה שזה המקום בשבילך

נכון מעודד? 

אבל זה אמור להשתפר. לי הייתה השתפרות רצינית בשבוע 12. מספרים לי ששבוע 16 יש השתפרות משמעותית. 

הכי טוב לשאול במשפחה שלך איך אמא שלך ואחיות שלך היו- לרוב זה גנטי (מה שדי מבאס אצלי...)

 

אם את רוצה עזרה מעבר לקרקרים, ארוחות קטנות ושאר הדברים הפשוטים- את יכולה לנסות תרופות (פראמין, ודופילמין ופרודקסין) או טיפולים טבעיים (תוספות ויטמין B6 או דיקור סיני).

 

בהצלחה!

אם כן אז ב"ה את יכולה גם לנוח יותר. עד השליש השני זה עובר בדרך כלל

שיעבור מהר

 

תודה תודה לפעמים טוב רק להשתפך...

תודה לכן

יותר שמים לב לקושי...

 

בכל אופן תרגישי טוב...

זה הזמן להתחיל להעריך את אמא...

לא לראות את הבעל אחרי לידה, זה לא מצב אידיאלי בכלל. לא הייתי עושה את זה. עד כמה המחלקה שם הייתה גרועה?

 

אגב, אצלי בלידה הראשונה דרשתי מבעלי להיות איתי כל היום  (והייתי שם 5 ימים), ואילו בלידה השניה, הוא בא לבקר פעם ביום לשעה, ולא היה חסר לי. יכול להיות שלידה שנייה תרגישי כך גם, ואולי במקרה כזה, כן הייתי הולכת לבית רפואה אחר, אבל רק אם המחלקה בשערי צדק היא ממש ממש על הפנים.

אמנם לא באיזור ירושלים, אך כל גיסותי כן.

אפשר להיפגש עם הבעל, אם יוצאים אליו.

למה הרתיעה הגדולה מביקור חולים?

2 גיסות שלי דווקא ממש נהנו שם. זה ממש לא אופציה?

תחשבי גם אם יש אמא או אחות שיכולים לבוא לעזור לך, ואת התמיכה הנפשית מהבעל, רק כשאת יוצאת אליו.

 

שווה לבדוק כי פתחו שם לפני מספר שבועות מחלקה חדשה שאמרו לי שהיא ברמה ממש גבוהה לעומת המחלקות הקודמות.

לא הייתי שם אבל כדאי לברר.

 

ולשאלתך- אין סיכוי שהייתי מסתדרת בלי בעלי, אבל זה מאד אישי... כל אחת אחרת...

וגם לא ביקור חולים

אבל יולדת צריכה את בעלה

הייתי מתמודדת עם המחלקה יומיים העיקר שבעלי יהי איתי

חשוב מאוד שבעלי יכול להגיע לבקר (גם אנחנו כהנים), וזה היה שיקול מאוד מרכזי בהחלטה!

בנוסף לבעלי, אני רוצה שגם הבן (התינוקי שלי...) שלי יוכל לבוא לבקר (אמנם לא להרבה זמן, אבל שלושה ימים בלי לראות אותו?! אני לא מסוגלת...)

 

 

אני לא יודעת למה את לא רוצה בביקור חולים, וגם מה היתה הבעיה בשערי צדק...

אבל, אולי כדאי לך לבדוק זאת שוב?

בעיני, שניהם בתי חולים טובים מאוד, ומחלקת הנשים בסה"כ בסדר (כמובן, תמיד יש מה לשפר...)

אני ממש לא באה לשכנע אותך, ואני מכבדת את אי הרצון שלך.

אבל יכול להיות שאם תבדקי את בתי החולים שוב, תגלי שהם לא נוראיים כמו שחשבת

 

בכל אופן, בהצלחה!

לידה קלה בעיתה, וידיים מלאות!

הייתי בוחרת שוב בבעלי.
השאלה מה חשוב לכם, תעשו תיאום ציפיות
ועכשיו יש מחלקה חדשה בשער״צ

קראתי הכל, תודה.

לגבי ביקור חולים - אין לי משהו מסויים נגדו, פשוט לא מכירה אישית אף אחת שילדה שם, ולא היה לי עם מי לברר.

לגבי שע"צ הייתי ביולדות א' במיקום הכי דפוק בחדר צפוף וחנוק, אם אחרתי לאוכל בחצי שעה (מה לעשות, תינוק זה לא מכונה שנרגע מתי שאת רוצה) לא נשאר כלום מהמגשים החמים, ולכן גם הייתי צריכה קצת את בעלי שיביא אוכל מידי פעם... אחות בתינוקיה שהיתה עצבנית בטירוף וגרמה לי לבכות, הודיעו לי על אוושה קטנה בלב בצורה מפחידה ומגעילה שלא ככה מודיעים לאמא ובטח לא יומיים אחרי לידה, בקיצור, אני אישית סבלתי.

הבנתי שבמחלקה החדשה יש רק 8 מיטות, כמה סיכויים יש שיכניסו אותי דווקא לשם??

המון תודה יקרות... יום נעים לכולכן!!

והיה מדהים!

הצוות, המחלקה, האוכל הכל!!!

לפני שלושה שבועות והיה מ ד ה י ם !

אשמח לנסות לענות

בעין כרם היתי - אם את מקפידה על כשרות גבוהה- מאוד קשה שם , אני רעבתי כפשוטו, גם עם מנות של עזר מציון שאני קוראת להן "מגשית טיסה"

ובקשר לרגישות- היה לבן שלי בעיה אסטטית קלה שבאופן חיצוני היא עלולה מאוד להבהיל, באופן רגיל לא יכלתי לראות אותה סתם  כך, אבל שם האמא מחתלת את התינוק גם כשאין ביות ובהחתלה גיליתי את הבעיה.

מאוד נבהלתי כי מי שמכירה, הבעיה הזו נראית כמו "ספינה ביפידה" שזה חור בעצם הזנב, אצלו החור היה עמוק אז לא ידעו אם יש בעיה או לא.

ואני התחלתי לרעוד ובפחד קראתי לאחראית משמרת,

והיא בלי לבוא לראות-"כן אנחנו יודעים על זה"    ----אז למה לא אמרתם? מעבירים את המידע ממשמרת למשמרת ורק לאמא לא מודיעים כלום?

היא לא הסכימה לאמר כלום וקראה לרופאה, שהרגיעה אותי ואמרה שנצטרך לעשות אולטרסאונד בשבועיים הקרובים לראות שהכל בסדר. וזה נורמלי וקורה.

 

מצד שני את יכולה לשמוע מנשים  שהיו מרוצות מעין כרם מאוד מאוד. אני למשל היתי מאוד מרוצה מהלידה שם- עזרו לי וכל הצוות היו נפלאות(לידה מהירה יחסית היתה לי)

 

היתי גם בביקור חולים ששם היתה לי מילדת שעד היום היא ברשימת הקללות שלי, זוועה, ומי שמגיעה לשם תברר מיד שאין לה את" שולה " שכנראה עדיין שם.(אני יודעת משפחה אבל אין לי כח להתעסק איתה.)

האוכל שם היה מצוין ממש אוכל של בית, טעים טעים.

היו שם מלא נשים ששאלתי רובן היו מאוד מרוצות כנראה שבסה"כ בסדר שם ורק אני נפלתי על המילדת הלא נכונה.

בשערי צדק היתי מאוד מרוצה מכל הבחינות, ילדתי שם פעמיים והיה מעולה,

כדאי לבקש מחלקה חדשה.

אפשר לשאול אותי אם תרצי לדעת עוד

 

כולל הבנין של היולדות כי הם כולם מחוברים מלמטה עם מנהרות

רק במקרים מסויימים כהן יכול להכנס:

בלידה רגילה הבעל יכול להיות נוכח עד חצי שעה אחרי הלידה נראה לי

ובשביל טיפולים שלו עצמו אם צריך דווקא שם

 (אם יש אפשרות לקבל אותו טיפול במקום אחר עדיף)

ובכל אופן זכית (הפותחת) להיות אשת כהן! יותר קדוש - יותר חובות. אשריכם

 

"אזהרה לכהנים" וככה יודעים שאסור להכנס.

 

בביקור חולים מחלקת יולדות היא בבניין נפרד.

אני עברתי טיפול מסוים בעין כרם ואבא שלי למרות שהוא כהן ולמרות שהוא מאוד מקפיד על הנושא הגיע להיות איתי כשהיה צורך...

תשאלו את הרב שלכם אם זה צריך להיות שיקול ואם באמת הוא לא יוכל בכלל להיכנס אליך..

והעדפתי ללדת בבי"ח שלא רציתי, כדי שבעלי יוכל להיות איתי אחרי הלידה.

זאת הייתה לידה ראשונה והוא היה איתי כל הזמן.

אני ממש מקווה שבפעם הבאה נספיק להגיע ללניאדו, אבל אם לא, ברור לי שאני אעדיף שהוא יהיה איתי.

 

אולי המחלקה לא 5 כוכבים אבל יחס הצוות שם מצויין

צוות אחיות נהדר ואם יש צורך מביאים עד המיטה אוכל!! (אפילו האחיות בעצמן מביאות. אך בדרך כלל אחות שירות)

 

 וגם אוירה נהדרת בין צוות היולדות !!ילדתי לפני 9 חודשים!!

 

אך לי היה חסר מאד בעלי רק בהריון הראשון אח"כ אני מעדיפה שלא יבקר

 

ההרגשה שאי אפשר להעביר דברים וכו' מאד מדכא!! אז חבל שיהיה נוכח בשטח

 

במיוחד שיש עוד נשים ולפעמים זה ממש לא לענין שיראה אותן!!

 

בהצלחה בענין!! שיקולך הבלעדי שלך מתוקה !!

 

 

פשוט עברתי שם לידה מאוד טראומטית והעוסית שם כמעט לקחה לי את הילדה....אז בואו נגיד שאין לי סימפטיה למקום

אם 3 נשים בחדר אחד. ולכל אחת פינה משלה ואפשרות להביא אוכל אליך לחדר זה לא רמה גבוהה אני לא יודעת מה כן..

 

הייתי מאושפזת בהריון בהר הצופים והזדעזעתי. עם הילדה היינו בשערי צדק ואותו הדבר..

 

 

אני כנראה אלך לסיור בביקור חולים.

תודה רבה לכן על ההמלצות וההשתתפות,

הבנתי שבאמת בעלי יותר חשוב לי מהמחלקה

ושמחתי לקרוא את ההמלצות החיוביות על ביקור חולים.

תודה רבה!!! לידות בריאות ושלוות לכולן!

המילדת "שולה".

זו לא מילדת שהיה לה יום קשה...

גיסתי נתקלה איתה לפני 9 שנים ואני הבאה בתור. כנראה שעוד כמה בדרך.

והשאר- שיהיה בהצלחה, זו בחירה מצוינת.

אין על שולה.
מיילדת טובה מאוד!
נשמע שיש לך משהו אישי איתה.
באחת הלידות ממש הצילה אותי.
היא מיוחדת

אבל לא מה שאת חושבת,

 

פשוט מזעזעת. עברתי כמה לידות ואני יכולה להשוות

במקרה הזה אני לא צריכה השוואה.

ולחזק את דברי- כשסיפרתי לגיסתי את מה שעברתי- היא ישר שאלה אם זו שולה-

כמה שנים לפני, היא חותה איתה לידה נוראית ומאז לא חוזרת לביקור חולים.

אני מאוד שמחה שמישהי עברה חויה טובה איתה.

אבל אצלי אני לא שוכחת לה מה שהיה.

 

 

 

 

 

 

יש לי שאלה, היתה איתך עוד דולה או מתנדבת של ארגון "תמר"?

ובגלל השירשור הזה דיברתי עם עוד כמה חברות וגם הן נהנו מאוד משולה.
ואת אמא שלי היא גם יילדה כמה פעמים והיתה מרוצה.
אני ממש לא מבינה מה שאת מספרת!

שולה נכנסה למשמרת, ראתה שאני נמצאת שם כבר המון שעות ומאותו רגע היא לא יצאה מהחדר. עד שהבת שלי יצאה ועד שהכל היה בסדר. (משמרת שלמה!)

 

אגב- מסתבר שהיא גם הצילה את בן דוד שלי..

 

 

היא אישה מדהימה!

 

 

כי עשיתי סקר די מסיבי עם  עוד נשים שהיו באותו זמן איתי בבית החולים

ומי שהיתה לה את שולה אמרה לי שהיא  היתה ביום, אז יש מתנדבות והמתנדבות עשו הכל

היא עשתה את הדברים הטכנים בלבד.

ולכן  לא היו להן טענות מיוחדות אבל גם לא משהו טוב לאמר

ביציאה מבי"ח הלכתי לאחראית מילדות שהיתה שם וסיפרתי לה הכל

היא אמרה שזה יטופל,

יתכן שטופל אין לי דרך לדעת.

 

אז או שבאמת יש עוד שולה

או שאני כבר לא יודעת מה לחשוב

 

יש לי את סיפור הלידה מדויק לפרטי פרטים

הוא מזעזע כל אוזן

הזוי ברמת מינימום אנושיות.

מוזר היה לי שאדם כזה ממשיך בתפקידו

אם  זו היא...

ואחרי הכל,כשגיסתי הרעידה לי עוד יותר את הלב עם הסיפור שלה שהיה עם אותה מילדת .

הרגשתי שלא פייר לעוד נשים לעבור את זה.

 

אין לי מה להגיד על מי שהיו לה חויות טובות איתה,(או לא איתה- אם יש 2 בשם זה)

זה לא יכול לסתור את מה שאני עברתי

 

אין לי כח יותר לדסקס עליה

זה גוזל לי הרבה ממנוחת הנפש לפתוח שוב ושוב

אבל אם יש למישהי משהו מועיל לאמר - אני מתענינת.

 

 

אין עליה.

שמחה בשבילך

בס"ד

 

בסוף ילדתי בביקור חולים- וחזרתי לשם בשנית!!! ובלי נדר זה ביה"ח שלי.

מקום מדהים, צוות מדהים והכל מעולה!

את קונה את הזריקה בבית מרקחת והולכת לאחות..

בהצלחה ובבריאות

אגב, תודה  

 

אני מניחה שבכל מקום זה אותו דבר, הלכתי לאחות שנמצאת בחדר אחיות במרפאה.. זה כמו אחות בטיפת חלב נראה לי.

מרשם מהרופא לקנות בבית מרקחת וללכת לאחות שתזריק..

שימי לב הזריקה חייבת קירור!

אני לא ילדתי בפרטי אבל ילדתי.לפני חודש עם מיילדות מדהימות שנתנו לי יחס אישי
אני זוכרת רק שמות פרטיים
לאחת קוראים הגר ולשניה חיה שרה

עולה קצת פחות מ3000 ש''ח.

 

שדולה אינה מיילדת ואין לה הכשרה של מיילדת. הידע שלה אינו ליילד אלא איך להרגיע ולתמוך בזמן הלידה.

מעין תפקיד של "אמא" של היולדת שיודעת וראתה הרבה לידות (וממילא יודעת הרבה על לידות שונות ויודעת לעזור בהחלטות במהלך הלידה) ולמדה שיטות הרגעה ועיסוי למיניהם.

 

מיילדת - היא אשה מקצועית ומוסמכת ליילד ויש לה ידע רפואי.

בכל לידה חייבת להיות מיילדת - היא בעצם הצוות הרפואי העיקרי בלידה. ורק אם יש צורך גם רופא נשים.

 

אם שלמת פרטי למיילדת - קיבלת אותה אצלך בחדר ב-100 אחוז שלך לאורך כל הלידה. ועם המון המון רצון טוב והמון יחס אישי. (בעצם כמו לקחת רופא פרטי לניתוח - אפשר לקחת מיילדת פרטית ללידה)

(אנונימית אחרת)

וכמה בערך זה עולה? הבנתי שזה הרבה יותר יקר מדולה...

והמחיר הוא בסביבות 3000 ש"ח ללידה...

מה הנקודות החזקות שלה?

מניסיון - ילדתי עם ציפי לוריא - בפרטי.

אין עליה!!!!

 

היא פשוט מעולה.

 

אחרי מספר לידות - ללא מיילדת פרטית,

ולידה אחת עם,

זה הבדל של שמים וארץ  מילדת שאין לה שום דבר איתך, לעומת מיילדת פרטית.

הכל נראה אחרת.

 

שווה כל שקל.

ללדת אצלה לא בפרטי, כי היה לחץ בחדרי לידה והמיילדת שלי היתה בדיוק בלידה אחרת. 

רק אחרי שכבר עליתי למעלה ליולדות, הבנתי שהיא כבר לא מיילדת אלא אחראית חדרי לידה או מיילדת פרטית

בשעטו"מ ציפי לוריא ילדה בעצמה!

כך שאני די אובדת עצות את מי לקחת..

 

מה היתרונות העיקריים בלקחת פרטית?

 

הבנתי שהן יחסית ללא תופעות כי גם נערות צעירות לוקחות את זה..

 

אבל אל תסמכי עלי כמידע רפואי או מבוסס

בגיל 16 בערך, בשביל לסדר את המחזור.

היה נורא ואיום.... הם גרמו לי למצב רוח מזעזע וכאבי בטן.

לא זוכרת במדוייק מה עוד, אבל מהר מאוד הפסקתי איתם..

אולי תתחילי איתם, ותהיי ערנית לכאבים ומצב רוח, ההשפעה יכולה להשתנות מאחת לשניה.

 

בהצלחה

החתונה והיה בסדר גמור

זה בדיקה של הורמונים אחרים

אבל אחות אמרה לי לבדוק ככה ולא שאלתי איך חחח

אם תנסי את בדיקת הביוץ פעם אחת ויצא חיובי

ואחרי כמה ימים, תנסי שוב- ושוב תראי שהתוצאה חיובית

יש מצב שאת בהריון

לי כבר כמה ימים רצוף 2 פסים אחד חלש שצריך להתאמץ לראות אותו באחד חזק..

לפי מה שאני זוכרת, בכל הבדיקות ביוץ שהשתמשתי בהן, הפירוש של תוצאה חיובית שונה מאשר בבדיקות הריון-

בבדיקת הריון התוצאה חיובית אם יש שני פסים, אפילו אם הפס השני מאוד חלש.

בבדיקת ביוץ תמיד יהיו שני פסים, אחד ביקורת ואחד של הבדיקה. אבל הפירוש הוא לפי היחס ביניהם. אם הביקורת יותר כהה מהבדיקה אז זה שלילי, ורק אם הם באותו חוזק, או שהפס של הבדיקה יותר חזק אז זה חיובי.

יכול להיות שאצלך זה שונה, אבל כדאי לקרוא שוב את ההוראות בדף המצורף ולבדוק..

להקלה ביתית- לטבול רפידת הנקה או נייר סופג בחומץ. שורף אבל עוזר.

 

יש משחה ירוקה, במרשם, שכחתי איך קוראים לה (אולי דקטרין אורל ג'ל?) זה הדבר היחיד שעזר לי..

שמים את זה בפה של התינוק וגם על הפטמה וזה עוזר פלאים!

 

רפואה שלמה!

אני מרחתי ( לפני כמה שבועות.) לא חשבתי שצריכה להיות בעיה. [אבל עכשיו... אוי ,אני מקווה שלא עשיתי נזק חס-וחלילה!] :-/

לי בתחילת ההריון הייתה דלקת עיניים והרופא אמר שאפשר לשים סינטומיצין.

אבל כדאי לך ליתר בטחון לשאול רופא.

תחפשי בגוגל ותתקשרי.

פשוט תשאירי איתן...

 

ואלי זה סתם מעצבן את התינוק שלי

אולי עם פטמה רגילה יצא לו יותר מהר אוכל...

לא יודעת מה הכי טוב

או שאת חוששת שמא זה מעצבן?

 

בעיקרון, זרימה איטית זה טוב...

כי זה מה שהוא רגיל

פשוט אני מתלבטת מה יותר טוב..

כמה יותר איטי יותר טוב 

כשזה מאד מאד יעצבן אותו תעשי חושבים מחדש

כזה שהתינוק צריך להתאמץ בשביל שיצא לו חלב, בדיוק כמו בהנקה.

וזה במיוחד אם את רוצה להמשיך להניק. זה מקטין את הסיכוי שהוא יעדיף בקבוק על הנקה כי הבקבוק קל יותר.

 

ויש לזה עוד יתרונות. לא סתם באופן טבעי תינוק צריך להתאמץ בשביל היניקה.

זה עוזר לווסת את הכמויות שהוא אוכל, ומונע האכלת יתר (שעלולה לקרות בבקבוק)

זה מחזק את שרירי הלסת (חשוב לאכילת מוצקים ולדיבור אח"כ)

ועוד...

אבל נראה לי שאני הייתי מקשיבה ליועצת.

 

אני התחלתי עם בקבוקים הרבה יותר מאוחר, אבל כשהתחלתי לתת, נתתי את הפיטמה עם החור הכי קטן, למרות שלפי הגיל אפשר היה לעלות כמה שלבים מעל.

אין זמן לכלום בקושי להכין אוכל

רק התינוקות של חברות שלי ישנים ואוכלים....לשלי יש תמיד דברים אחרים לעשות!

בקושי לישון ולאכול

 

אוכל,מתפתח טוב אז זה באמת אופי וזה משתנה מילד לילד

אני אהיה עם הילדה,אנקה

לנצל את הזמן כשהוא ער ורגוע