עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ח בתשרי תשפ"ו 17:46
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ח בתשרי תשפ"ו 17:41
לכן אנסה לסדר בסעיפים את הנקודות העיקריות שעלו לי. (כמובן שבכל נקודה כדאי וצריך להעמיק עוד ולהרחיב וגם להמשיך ולראות את כל התמונה הרחבה יותר, ולעשות תהליך עומק, על מנת שהדברים באמת יצליחו להתיישב וגם לקדם ב"ה... 🙏)
[ומתייחסת לנקודות הללו שעלו לי בצורה אינטואיטיבית לכן סליחה מראש אם הן לא לפי הסדר הכרונולוגי של ההודעה שכתבת, אלא מה שעולה לי באותו הרגע בכתיבה כאן 
]
א. את מתארת פגיעה וכאב מאוד נוכחים, הלב באמת מרגיש אותך ורוצה לשלוח לך חיבוק גדול וחיזוק 
אחד הדברים היותר משמעותיים שניתן להגיע מהמקום המאוד כואב ופגוע הזה - הוא היכולת לדבר את הפגיעות הזו לבן הזוג.
ממש ממש אותה. את כל מה שפגוע וכואב.
וכמובן שזה לא כזה שטחי או קצר אלא נדרשת כאן העמקה מאוד משמעותית באיך לייצר את התנאים לכך, איך לעשות את זה נכון מקדם ומטיב, ואיך ממש להגיע אפילו לריפוי שלם דווקא דווקא מתוך זה.
אז המקום הזה של הפגיעות
של לתקשר את הפגיעות לשני
הוא אחר הדברים החשובים שעולים כאן
וגם אחד המפחתחות החשובים כאן בדרך לריפוי ב"ה.
ב. כתבת שבעלך אמר שהרבה פעמים שהוא שאל ושואל אותך לגבי מה היית רוצה שיקנה לך, ענית לו שאת לא רוצה כלום, וכי באמת הרבה פעמים לא בא לך שום דבר מהחנויות.
הנקודה הזו בפני עצמה מזמנת רגע העמקה באיך *בעלך מבין אותך*, באיך *בעלך חושב*, באיך הוא מפרש את המציאות,
מאוד יכול להיות שבאמת מניסיונות עבר הוא הבין שאת לא כ"כ רוצה משהו, שלא בא לך משהו, וזה יצר אצלו לאט לאט דפוס שלפי ההבנה הזו נמנע מלקנות כי "היא במילא לא רוצה את זה", מה שיצר לאט לאט את ההימנעות מכך.
ורק הדבר הזה יכול להיות בתוכו הרבה מאוד מפחתות ועומקים שבבירור עומק מול בעלך אפשר להבין אותם, מהצד שלו, וכמובן לתקשר אותם לך ולפנייך בצורה טובה וגם כאן ליצור חיבור וקירבה עוד יותר עוצמתיים ב"ה.
ג. מציעה לבחון את האפשרות להמשיך ולהעמיק בחשיבות המכתב עבורך. מה זה עבורך כאשר את מקבלת מכתב. ממש להרחיב שם בשפת הלב את כל מה שזה עבורך.
אולי גם מיקוד שם יכול להוביל לעוד תנועה חיובית בהבנה (יודעת שכתבת שכבר אמרת לו המון פעמים, לכן יכול להיות שהכיוון הזה כבר מוצה וכדאי לחשוב על כיוונים אחרים, אך למקרה שדיבור על המשמעות של המכתב עבורך עוד יותר לעומק כן תוכל לגרום יותר להבנה שלו אותך כן כדאי לחשוב על הכיוון הזה גם).
וגם אחרי שמתקשרים - לזכור שלוקח זמן לשנות דפוסים. לכן לא בהכרח תמיד יזכרו את השינוי.
לא בהכרח הוא יזכור את המכתב. אפילו אם לפעמים כבר זכר, לפעמים ישכח.
וגם אם לא שכח אך לא יכל מסיבה כזו או אחרת - חשוב להמשיך ולהיות שם ולהעמיק שם ביניכם.
וחשוב גם לזכור שבכל שינוי באשר הוא ישנם 3 כלליים עיקריים:
1. "נפילות" תמיד יהיו - כלומר בהכרח תמיד האדם שרוצה לשנות משהו ישכח ולא יעשה את השינוי. כי לוקח זמן ותהליך לשנות דפוסים וזה לא ברגע אחד. לכן לא רק שלא להיבהל מהנפילה, אלא אפילו לצפות לה ולהבין אותה.
2. כאשר כן מצליחים - להעצים. להעצים זאת בפני השני ולא לקחת זאת כמובן מאליו.
3. כאשר שוכחים - להזכיר. בסימן היכר ביננו. ואז מנטרלים את הביקורת והאכזבה, ויוצרים תזכורת כיפית ואפילו הומוריסטית בינינו שתזכיר.
ד. הצורך שלך בהערכה, בניראות, בלהרגיש שאת אהובה ומוערכת על כל מי שאת וכל ההשתדלות העצומה שלך בכל תחומי החיים מאוד נוכח, מאוד אנושי, מאוד חזק.
כדאי לדבר גם את הצורך והצרכים הללו בשפת הלב לבעלך. להניח אותם. בעוד וריאציות שיצרו את הפגיעות שתיצור קירבה במקום הביקורת/כעס/האשמה/תסכול שיצרו ריחוק ומגננה.
ה. השוני בשפות אהבה - נשמע ששפת האהבה העיקרית של בעלך, כלומר השפה שבה הוא "מתוכנת" או "מחווט" מעצם היותו להרגיש אהוב היא שפת המגע.
בעוד שאצלך נראה ששפות האהבה שלך הן דווקא שפת המילים וגם שפה של מחוות.
ההבנה הזו שיש לכל בני אדם שפות אהבה שונות (יש 8 שפות אהבה עיקריות, אם תרצי כתבי לי ואשלח אותן בסיכום בתגובה נפרדת כאן ב"ה), וכל אחד מאיתנו מחווט להרגיש אהוב בדרך אחרת, והחוכמה היא ללמוד מהי שפת או שפות האהבה שלי ומהן של בן/בת הזוג שלי. ולאט לאט ללמוד גם שפות אהבה אחרות. אך בדרך עד לרכישת אותה השפה החדשה להיות במקום חומל ומבין על השני שעוד לא רכש את השפה שלנו.
בדיוק כמו שאם נראה אותו בסין מנסה לומר לי בסינית "אני אוהב אותך" ולא יודע איך כי הוא לא דובר את השפה, אלא רק אחרי שהוא ילמד אותה - כך גם כאן.
ולנסות להתברך ולהרגיש אהובה גם באיך *שהוא* מביע אהבה זה גם חשוב. למשל בשפת המגע, או בעוד שפות אחרות שהוא דובר בהן.
ולראות את ההשקעה שלו בך ובזוגיות במקומות *החזקים שלו*, כמו מגע, כמו הרצון והנכונות ללמוד אותך, להשתדל למה שחשוב לך גם אם לא תמיד מצליח וכו'
ואיפה שלא חזק עדיין - שם להמשיך ללמד אותו את השפה שלך, באהבה ובחמלה ולא בהאשמה.
ו. היוזמה - עניין היוזמה שכה חשוב לך להרגיש גם ממנו.
אם מביטים רגע יותר לעומק רואים שכן יש לבעלך יוזמה. יש לו יוזמה בשפה שהוא חזק בה - שפת המגע כאמור, שמתבטאת גם ברצון לקירבה בחיי האישות ובכלל קירבה גופנית.
ואילו היוזמה שלך מתבטאת בשפות בהן את יותר חזקה ובחוזקות שלך - בליזום יציאה זוגית למשל וכל מה שפירטת.
ויותר מזה, כתבת גם ששם, במרחב של המיניות, את לא תיזמי. כלומר ממש ניתן לראות ששם את לא יוזמת ובמקומות שהם יותר החוזקות שלך בעלך לא יוזם.
זה גם קשור לחוזקות וחולשות או מקומות פחות חזקים שיש בכל אחד מאיתנו,
זה גם קשור בשפות האהבה,
וזה גם קשור בדינמיקה שהתקבעה שבה אחד "תופס" את החבל בתחום מסוים - ואז מטבע הדברים השני יותר "משחרר את החבל",
וכדי ליצור שינוי בדינמיקה הזו צריך לעשות עבודה (מתגמלת מאוד )
וכמה יכול להיות שגם שבעלך בעצמו צריך להרגיש אהוב ע"י היוזמה שלך שם במרחב של המיניות, ולראות גם מה הוא מרגיש שרק הוא יוזם שם, ולעשות גם שם העמקה טובה ומבורכת,
ולנסות דווקא משם גם לרתום את ההבנה שלך שאת מרגישה עכשיו את הצורך להרגיש אהובה ע"י אותה היוזמה שלו במה שלא הולך לו חלק - למה בעלך מרגיש בצורך שלו להרגיש אהוב ע"י היוזמה שלך בתחום הקירבה הגופנית.
ולראות שם עוד את עצמינו וגם את את השני/ה, באיך כל אחד ממש ירגיש אהוב שם אם תהיה לו גם היוזמה של הצד השני.
ולהבין שבעצם לא רק את זקוקה לו ובהחלט גם הוא זקוק לך למשל ברצון לקירבה, למגע, שכמובן מבטאת עבורו את האהבה בשלמות ובצורה הכי הרמונית ושלמה שלה ולא חלקית - אני מביע לך שאני אוהב אותך כך גם בנפש, גם בגוף, גם ברגש - בהכל. וחשוב גם להתחזק כך שכך באמת הוא רואה את הדברים ולא שחלילה הוא מנתק את הפן הגופני בצורה "טכנית" ורק רוצה חס ושלום "להשתמש", חלילה מכך! זו דרך שלמה עבורו להביע כמה הוא אוהב אותך ורוצה אותך! וזה מקסים להראות זאת גם כך, בדיוק כמו שמקסים להראות זאת גם במילים או במחוות למשל.
ז. כדאי גם לגבי הסיטואציה הספציפית של היום שלא כתב מכתב ולא קנה שוקולד למרות שביקשת - לשאול אותו ולהבין יותר מולו את הלמה שלו (ל' בקמץ), להבין רגע באמת ולעומק. לשמוע עוד את הלב שלו ולהמשיך שם. וגם להביא את מה שאת כתבת - אם היה זמן לפלאפון אז איך למכתב לא? כלומר לשאול ממקום *סקרן* ולא ממקום ביקורתי, וכנ"ל לגבי השוקולד והקנייה במכולת אחרי המניין - רגע להניח את הדברים ולשמוע מכלי ראשון ובישירות ממנו. בלי פרשנות, אלא רק ישירות. לשים סימני שאלה ולא סימני קריאה וליצור באמת הקשבה הדדית אמיתית והבנה הדדית אמיתית.
ח. גם התקופה אחרי לידה בפני עצמה שמאתגרת מאוד וגם העובדה שאסורים בה הרבה - ואז בתוכה את בעצם עוד יותר זקוקה לצרכים הללו של הערכה, ניראות, להרגיש אהובה, ובעלך עוד יותר אין לו את השפה שלו שבה הוא דובר אהבה, שפת המגע, הרבה זמן והמציאות הזו בעצם יכולה להעמיק את הקושי שלך ושלו.
וחשוב גם להיות בהכרה והבנה וחמלה למציאות, לעצמכם, לשני/ה. ולראות בהחלט איך מתקדמים גם בתוכה ונותנים את המענה הנצרך שם.
ט. חשובה גם הנקודה של להראות, להניח ולהנכיח את גבולותייך.
תיארת למשל איך חזרת לתפקוד מלא ישר אחרי לידה, איך את לא נחה כמעט, וכן הלאה.
וחשוב להבין שם שגם לך בתור יצור אנושי יש גבולות גיזרה. אנרגיה מוגבלת. את רק בשר ודם יקרה. ואחרי לידה שזה מתעצם שבעתיים הצורך בלהוריד הילוך.
וגם להבין שיכול להיות שמה שאת משדרת כלפי חוץ לבעלך זה חוזקה וכוח, ולכן זה גם מה שהוא רואה ועל כן יכול לפרש לא נכון את ההיזדקקות שלך.
ועבודה על הצבת הגבולות שלך - קודם כל לעצמך. *לתת שם לעצמך ניראות* - ואז גם לבעלך - מאוד חשובה.
לראות מה את מסוגלת ומה לא. ואת הלא הזה להנכיח בהחלט. מותר לך לא להיות כל יכולה. את עדיין טובה ואהובה ובסדר גמור גם כך!
וכל מציאת האיזונים שם במקום הזה חשובה ממש.
לדוגמא, כתבת שאת לא נחה ולא רוצה להפיל עליו - אבל בהתבוננות על הדברים את רואה בעצם שהדרך הזו היא בסוף הדרך הקצרה שהיא ארוכה - כי בסופו של דבר את לא נחה כמעט ולא מפילה עליו משימות, אבל את כן כועסת עליו, מרוחקת ותוסכלת ממנו. ו*זה* המחיר שמשולם כאן. המחיר של להפיל את הקירבה מאשר להפיל עליו נגיד משימה.
י. כדאי גם לתרגל עבודה מחשבתית על סוגי החשיבה השונים, למשל סוג חשיבה שלילי של "פילטר שכלי" או "פסילת החיובי" - שיוצר לנו בראש היצמדות רק לחלקים שאין, ששליליים, ומתעלם או לוקח כמובן מאליו את החלקים החיוביים שכן יש. למשל כאן החלקים בהם בעלך אמר לך שאוהב אותך, שאת יפה, אפילו שקדם לזה משפט שלך של "תראה איזו אישה יפה יש לך", מצוין, הוא מאשרר זאת!
וכדאי להמשיך ולהעמיק וממש לרשום על דף ובעיקר על קירות הלב את כל המה כן, את כל הדברים החיוביים בבעלך,
את כל ההשתדלות שלו למענך, גם בעבר וגם בהווה.
וממש רגע לראות את הדברים מאוזנים זה מול זה על הכתב וליצור איזון שלא לוקחים את החיובי כמובן מאליו ומעצימים רק את השלילי.
יא. חשוב לזכור ולהזכיר לעצמינו שזוגיות היא לימוד.
באמת אף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות.
ובדיוק כמו שכתבת שהתחלת היום לימודים חדשים - את גם התחלת היום את הלימוד הספציפי הזה שמבקש להילמד גם במימד של הזוגיות
ונכון, בדיוק כפי שאמרת: "כל ההתחלות קשות" - גם ההתחלה הזו של הלימוד הספציפי הזה היא קשה.
והיא מבקשת מעצמינו ומהקשר שלנו לעלות אפילו עוד קומה ולהעמיק אפילו בעוד רובד נוסף בזוגיות שלנו.
וזה כ"כ קשה ומכאיב כשאנחנו גדלים וזזים - ממש כמו כאבי גדילה, ממש כמו צירי לידה -
וכמו בפרשת השבוע שבדיוק קראנו השבת, לפני בריאה חדשה יש קודם את ה"תוהו ובבוהו" - לפני הגדילה הבאה שלנו יש תוהו ובבוהו של כאבי גדילה, של כעס, של עצב עמוק, של פגיעה עמוקה, של תסכול, של ריחוק, של בלאגן בראש ובלב, של כאוס מוחלט - תוהו ובבוהו,
אבל אז, וככל שיותר נלמד ונעמיק בלימוד הזה של זוגיות - כך יותר נדע, בדיוק כמו בלימודים ה"רגילים". ויותר נתקרב, ויותר נצמח ויותר נגדל.
ואו אז יהיה את הבריאה החדשה שלנו - את ה - "בראשית ברא".
וחשוב גם לזכור שאותה עבודה מופלאה ואותו לימוד מופלא על הזוגיות, על מהות הנישואין, על המובן מאליו, על הפגיעות, על העומקים בכל כך הרבה תחומים ורבדים וכן הלאה - אותה עבודה תידרש בכל קשר באשר הוא. לא משנה מי מולנו ועם כמה אנשים נתחתן לצורך הדוגמא - עם כולם נצטרך לעבוד. עם כולם נצטרך להשקיע. עם כולם נצטרך לכאוב ואז לקום, לגדול, ללמוד.
וגם נזכור שאומנם זו עבודה, אך היא בהחלט העבודה הכי מתגמלת שיש, עם הפירות הכי הכי מתוקים שיש ב"ה!
אז ב"ה יקרה שתזכי לכל הפירות המתוקים הללו,
שתראי אור גדול דווקא מתוך המצב עכשיו,
ושתזכו לכל המתיקות והבשורות הטובות שיש בטוב גלוי ב"ה 🙏❤️
