פורום הריון ולידה (עמוד 50)

תנוחי הרבה וכמה שיותר

בע"ה יעבור לו עם הזמן.. יש תינוקות כאלה ויש מצב שממש אוטוטו ישתפר

אפשר להיעזר במנשא שמותאם לגיל לידה מדי פעם ויש גם ערסל ניענוח

לגבי האחים לא להיבהל

תגובות אחרי לידה זה ממש הגיוני

בטח אם הוא כרגע לא רגוע

אפשר לדבר הרבה לא בהטפה על הנס הזה

ואיזה יופי שזכינו באח משמח למשפחה

ואיזה יופי שהוא בריא

ואיזה כיף שיש להן עוד מתנה מדהימה כמו שאתם מתנות מדהימות

להכניס לשיח...

ובע"ה לאטלאט יחלחל אליהם

וזה לא לעכשיו כי עכשיו את רק צריכה לנוח זה נשמע כמו בקשה לצומי

וזה בהמשך... לנסות לתת לכל אחד זמן שלך איצו לבד

את בשכיבה /ישיבה ונמצאת רק איתו ומקשיבה רק לו

אפשר גם שוקו ועוגיה

בהצלחהההה

חזרתי לעבודה כעבור חצי שנה רק כי כבר לא יכולתי לשאת את הצרחות שלה. בעלי לא רצה יותר ילדים בגלל הסבל שזה היה, אבל אמרתי לו שאני חייבת תיקון.

עם הזמן החל מגיל שנתיים זה התמתן.

היום ב"ה היא כבר בת 9, ילדה מהממת רגישה ברמות, כנראה שהצרחות היו חלק מהרגישות הזו.

אני עוד בתחילת הדרך שלי

אז לא יודעת כמה הניסיון שלי יתרום

אבל מעבר לסבלנות

אולי לבדוק אם יש קושי ספציפי שאפשר לתת לו מענה ולהקל

שפת התינוקות דנסטן כדי להבין את הצרכים שלו יותר

אוסטיאופתיה לגרעפסים/גזים

יועצת הנקה שתעשה סדר

יודעת שאני גיליתי שיש דברים כאלה שיכולים ממש להקל! ולא הכל זה רק לחכות שיגדל...

וכמובן חיבוק גדול לך! 

זה לא נעים לך בבטן/ קשה לך להירדם כי אין לך מוצץ/ היית רוצה להצליח לינוק יותר טוב ופחות לקבל תחליפים- לגלות אמפתיה לקושי שלו כשהוא בוכה. מאמינה שעם הזמן גם הילדים יתפסו את נק' המבט הזו.

בנוסף, אפשר להגיד להם אם שומעים אותם אומרים משפט צובט כזה, נכון, היום לא קל לו, אבל כשתעבור התקופה הקשה שלו ואולי אפילו רק עוד 10 שנים, אתם פתאום תראו איזה כיף לנו שיש לנו אותו. ובלי להילחץ. זו דרך ישירה ונורמלית של ילדים שלא רוצים להתמודד עם אתגר, וזה בכלל לא אומר שהם לא אוהבים אותו ושמחים בו, אפילו אם הם עדיין *באמת* לא מרגישים אליו אהבה ואחוה.

חיבוק, נשמע מעייף ומתסכל בהחלט גם בשבילך 🤍

להתחיל עם הבנה

שתינוק זה לפעמים סיוט

ולגיטימי להרגיש שיותר טוב בלעדיו

כנות והכלת רגשות

זה הצעד הראשון לחיים טובים

אחרי זה אפשר לחשוב על הקלה/ פתרונות 

וזה גם טוב שהם מדברים את זה שקשה להם. זה בסדר שיהיו משפטים כאלו.

הייתי ממליצה דווקא להיות אמפטית כלפי משפטים כאלו- "וואי זה באמת קשה שהוא בוכה הרבה" אפשר לשתף אותם שגם לך קשה.

ומצד שני בזמנים רגועים כשהם לא עצבניים עליו. אפשר לשתף אותם שזאת תקופה קשה עכשיו ועם הזמן הוא יגדל ויחייך, ויהיה מתוק וחמוד.

וגם לשים דגש על המתיקות שלו גם עכשיו. איך הוא תופס עם האצבעות הקטנות שלו. והחיוך הרפלקסיבי החמוד. וכשהוא ישן אפשר להראות להם כמה הוא מתוק.

אני מכירה את התחושה הזאת שהחיים התהפכו. חוויתי את זה אחרי הלידה הראשונה וזה ממש ממש לא קל. תני מקום לקושי הזה. תחמלי על עצמך בתוך הסיטואציה המורכבת. זאת לא כפיות טובה שקשה לך עם תינוק מאתגר, גם אם ברוך ה' הוא בריא והכל בסדר. ובעזרת ה' עם הזמן הוא יסתגל לעולם והכל יתייצב מחדש. אבל זה יכול לקחת חודשים.

וטיפ קטן פרקטי שמאוד עזר לי- להשתמש הרבה במנשא. אצלי זה ממש הרגיע והרדים בגילאים הפיצים.

וחוץ מזה- להקל על עצמך בכללי איפה שאפשר. זה הגיוני להוריד סטנדרטים במשך תקופה משמעותית אחרי הלידה. אחרי אחת הלידות שלי השתמשנו בעיקר בחד"פ במשך 5 חודשים עד שהרגשתי שאני פנויה לחזור לשטיפת כלים.

בהצלחה רבה!!! בעזרת ה' שישתפר בקרוב!

דווקא כשזה לא ילד ראשון, יש עוד ילדים שצריכים אותך והבית לא יכול להתנהל לפי הקצב של הבייבי.

לפעמים זה מאתגר יותר

אני מציעה ללכת לרופא ילדים מנוסה שאת סומכת עליו, לספר לו הכל ולשמוע מה הוא אומר.

לפעמים יש משהו שמציק או כואב ואנחנו לא יודעים (ריפלוקס, דלקות אוזניים, מערכת עיכול לא בשלה ועוד ועוד). רופאי ילדים רואים המון תינוקות ובגלל זה אני אוהבת להתייעץ איתם (אפילו על קשיי התנהגות או הצבת גבולות אני מתייעצת לפעמים).

לפחות תדעי שמבחינה פיזית בדקת הכל.

עוד נקודה שכדאי לבדוק זה הטונוס שרירים, ילדים עם טונוס גבוה הם בכיינים, לא רגועים ומגיבים לכל שינוי קטן.

את יכולה לקרוא על זה  כאן

הכול על טונוס השרירים בתינוקות – היפוטוניה והיפרטוניה

ההרגשה שהתהפכו החיים הגיונית אם לא היו תינוקות בבית הרבה שנים

זה כמו ילד ראשון בעצם

עם התוספת של האחים בבית שגם דורשים תשל

אז קודם כל לא להרגיש רע בגלל ההרגשה

תינוק זה לא דבר קל בדרכ

יש תינוקות רגועים יותר ויש כאלו שפחות ויש כאלו שהרבה פחות

אני כן חושבת שלפעמים יש משהו פסיכולוגי שהתינוק מרגיש

למשל לי יש ילד שבתור  תינוק נולד בתקופה משפחתית רגישה מאוד בגלל התעסקות עם משבר אצל קרוב משפחה

מעליו יד 2 גדולים שכמובן גם דרשו את שלהם

והוא בכה כללללל הזמן

ביום וגם בלילה 

במנוחה או בנסיעה (אז בכלל הצרחותץ הגיעו עד לב השמיים)

זה היה ממש מסתכל

בכיתי איתו

הילדים היו בשוק 

והם קטנים סהכ

התרגלו לראות אותי מסתובבת איתו ובוכה

הרופא טען שאולי יש משהו כמו ריפלוקס ואולי לכן

אבל לדעתי  חוץ מזה הוא הרגיש את המתח עוד בבטן

ונולד לתוך תקופה רגישה

והוא הרגיש...

ברור שזה לא קל לשמוע בכלללל

אבל אחרי שאני עברתי את זה 

התובנה שלי הייתה להיות יותר רגישה כלפיו

תנטרלי רעשי רקע ותהיי שלמה איתו

להראות לילדים כמה שיותר שהלוואי להרבה כאלו "קשיים"

ושאת אוהבת ושלמה איתו (למרות שבפנים אולי גם לך קשה)

תנסי כמה שיותר לשחרר מהמתח סביבו

הוא יגדל והאחים שלו  יאהבו אותו מאווווד

וטכנית מנשא או כל דבר שיכול לעזור...

גם פה היתה לי תקופה מאוד מורכבת ורגישה בהריון.

משבר קטן שלא קשור להריון

אבל היה בתחילתו ולקח לי זמן להתאושש (גם עכשיו כשאני חושבת על זה לא קל לי)

וכל הזמן חשבתי רק שלא ישפיע על התינוק....

אני מרחמת עליו ברור ריחמתי גם בהריון כאב לי ככ שבכיתי לא מעט בתקופה שהייתי אמורה להיות הכי שמחה.

ולכן זה מוסיף לקושי שלי עכשיו.

לי מאוד עזר הספר: התינוק הכי שמח בשכונה.

אמנם בהקדמה וגם מידי פעם כתובים הבלי אבולוציה וכו' שאפשר למחוק.

הספר מתאר למה לתינוק קשה מחוץ לרחם ונותן 5 צעדים להרגעת התינוק ומסביר טוב על העיטוף - הצעד הראשון (הייתי נגד זה בהתחלה).

בעיני זה ספר חשוב, אבל ממליצה לקחת משם את מה שמתאים  ולא לפחד לנסות.

הצעתי לבנות משפחה וחברות יולדות את הספר, וזה סייע בהרגעת הצרחות לרובן באופן משמעותי.

כלומר לא מאחר לך המחזור.

כמה זמן עבר מאז שפספסת?

קחי בחשבון שעלולים לזהות אותך.

בדיוק כך נכנסתי למוד הזה

בא לי להעיף הכל

רק שבעלי לא אנרגטי וגם לא אני חחח

להכניב לשקית אשפה ענקית
ולהניח מתחת למיטה, מחסן או ארגז אחסון.
סביר להניח שהשקית לא תיפתח עד פסח הבא, ואז תמסרי אותה...

כמה חודשים- להעיף

לשמוע את הפודקאסט 'הבית האופטימי'.

תתחילי מהפרק 'בית טוב דיו', ואחר כך מה שנראה לך מעניין.

עושה סדר ונותן מלא מוטיבציה.

ממליצה מאד על הספר "סוד הקסם היפני"

למי שפתוחה לרעיון זה עושה סדר בראש ובלב לגבי דברים ששומרים או זורקים( עדיף למסור)

רוצה לתת לו משימה,תני לו משהו אחר לעשות

ושלא קשור בטיפול באחים שלו לדעתי

שאנחנו מביאים ילדים התיפעול שלהם זה שלנו ולא של האחים (ואני אומרת את זה בתור אחת שגדלה במשפחה בורכה ועדיין ככה זה היה )

אז המשימה הזו זה באמת בעיני לא משהו שהייתי נותת לו לעשות 3 פעמים כי בסוף זה באמת לא קשור לתחום האחריות שלו

לעומת זאת שטיפת כלים/סדר וניקיון בחדר/ לקנות משהו מהמכולת שצריך כן נשמע לי יותר כיוון 

אם הוא מסכים מעולה, אבל טיפול בילדים זה עליכם.

משימות שלו זה להיות אחראי על דברים שקשורים אליו

עורכת- 

זה ממש מובן שיש לכם צורך בעזרה הזאת, פשוט באחריותכם למצוא פתרון.

אפשר להןדות לו על זה שעשה את זה עד עכשיו (כבר פתר לכם חצי שנה וזה לא מעט), ולשתף שזה אתגר עבורכם ויעזור מאד אם יהיה מוכן להתגייס אפילו לחלק מהימים. אבל לא בקטע מניפולטיבי, לתת לו בחירה אמיתית ולמצוא לכם מראש אפשרויות אחרות כפתרון שהוא יהיה מודע להם וידע שהוא יכול לבחור. 

1. דינמיקה בבית. למה הוא מאיים ? על מה המתח? האם אחים שלו עוזרים?

2. האם אתם באמת צריכים עזרה שלו או שזה נטו חינוכי? לדעתי ילד צריך להרגיש שעזרה שלו באמת משמעותית למשפחה ומעריכים את העזרה שלו.

3. מה עומס שלו בכללי ? תפילה, לימודים , סניף , חוג , חברים?

4. האם יש לו זמן לעצמו

5. מה מצב רגשי שלו? מה מקובל בשכונה שלך מבחינת עזרה בבית?

6. מה אבא חושב? חייבים אותו בתמונה

אמרת לו שאיתך לא מדברים באיומים, אבל קצת נשמע שאת גם דיברת איתו באיומים...

סליחה על הישירות❤

כדי שאדם כלשהו ירצה לשתף פעולה, כדאי לפנות אליו בכבוד ובצורה של בקשה, לא בדרישה.

אמנם כן, יחסי הכוחות ביניכם לא שווים, כי את אמא והוא הבן שלך, אבל כרגע את זו שבעיקר מחויבת לו ולטובתו, ופחות הוא לך.

אז בהחלט אפשר לבקש ממנו! והוא בגיל בוגר, שאפשר להסביר לו למה את זקוקה מאוד לעזרה הזו ולמה את סומכת דווקא עליו בעזרה הזו.

אבל לדרוש בצורה תקיפה - זה רק יביא אותו להתנגדות.

ובאמת - הוא לא חייב לעזור עם אחיו. הוא אמנם אח שלו, אבל הוא בעיקר הבן שלכם, ואתם אלה שמחויבים לדאוג לו.

מקווה שתמצאו את הדרך לבקש את עזרתו של הבן הגדול מתוך נתינת תחושה שאתם רואים אותו ואת צרכיו, וגם שבשורה התחתונה תקבלו אתם את העזרה שאתם זקוקים לה...

עיני

וכן אני דוגלת בזה שילד צריך להתאמץ לבצע משימות בשביל האחר, ולא רק בשביל עצמו

לא משנה לי איזו משימה, ולכן נתתי לו בחירה

לי זה נשמע כסגנון דיבור מאיים.

בכל אופן, ודאי שהילד צריך להיות שותף בבית מעצם היותו שייך לבית. אבל אפשר לנהל איתו שיחה בוגרת על כך, להסביר לו שכולם שותפים בבית, ואת מבינה שקשה לו לקחת את אחיו, אז תשמחי שהוא יאמר לך איך כן הוא יוכל להיות שותף בבית.

את נשמעת אמא מקסימה ומשקיעה - עצם זה שלקחת אותו ליום כיף זה כבר לא מובן מאליו! מקווה שבאמת תצליחו לדבר איתו בצורה נבונה ובוגרת.

אל תשכחי שהוא בגיל ההתבגרות, אז גם אם הוא פולט משפטים קשים כמו "אני לא המשרת שלכם" לא צריך להיבהל ולקחת ללב...❤️

שלו כאיום

ואז אומר "זהו אני לא אקח את איציק לגן נראה אותכם מסתדרים בלעדי "

שזה הרגיש לי קצת מניפולטיבי, כמובן שלא עושה את זה בכוונה אבל זה ממש הציק לי. הדפוס הזה

ולכן יזמתי יום כיף כדי לדבר איתו על זה

ואמרתי לו שזו לא דרך לדבר באיומים ושאם משהו מפריע אז מדברים אומרים מה מפריע וכו וכו

וזה לא עזר...

את צודקת, זו באמת לא דרך להתנהל, גם אם יש לו את ה"תירוץ" של גיל ההתבגרות.

מקווה שתצליחו לתווך לו בסוף את ההתנהלות המשפחתית המאוחדת שלכם❤️

את יכולה להתאמץ בעצמך.

אם את רוצה לגרום למישהו אחר להתאמץ, שתי אפשרויות עומדות לרשותך:

1. להפעיל כח (סנקציות או תגמולים, גם פסיכולוגיים).

2. להגדיל כח היקשרותי כדי לטפח מוטיבציה פנימית.

כמו שאת לא מכבסת רק את הכביסה שלך ומבשלת רק לעצמך, ככה גם הוא לא יכול לחיות רק לעצמו.

אולי באמת כדאי לדבר ולברר איתו איזה משימות הוא מעדיף לעשות, אולי יש דברים שהוא יותר טוב בהם או יקבל עליהם יותר פידבק, ואולי מסיבות מסויימות קשה לו המשימה הזו, אבל לא לעשות כלום בבית זו לא אופציה. ולהוציא מהלקסיקון את המושג של משרת, אנחנו כולנו במשפחה חלק מהמערכת הזו.

ילדים אכן אינם משרתים

מבוגרים יכולים לבחור מה לעשות

אף אחד לא מכריח אותם

זה לא פייר להכריח ילד רק בגלל שאתה הורה שלו

וגם זה הורס את התהליך הטבעי של בנית שיתוף פעולה עם הילד

שזה החלק הכי חשוב ביחסים של הורה - ילד 

ואיך את ממליצה לבנות שיתוף פעולה

ממש אשמח לשמוע וללמוד

ממשימות חובה

זו לא בחירה באמת

זה לא מאפשר להגיד לא על כל המשימות

שיתוף פעולה בונים ע"י

השארת בחירה בידיים של הילד כהתנהגות דיפולטיבית

שימוש מועט בקווים אדומים

תקשורת מכילה ונטולת שיפוטיות

דוגמא אישית איך לבחור

הרבה סבלנות

מהירות ולחץ הם הגורם הראשי לאי שיתוף פעולה

אני מבררת ושואלת מתוך סקרנות למה, ומה קשה, ומה יכול לעזור לו

בלי שורה תחתונה, נותנת לאוורר, להתלונן, לקטר קצת

מספקת הקשבה והבנה

העדיף אותה על פני משימות אחרות

אבל זה פחות האישיו- מה שחשוב לי זה שיהיה חלק מהמערך(יותר בשבילו כמובן ופחות בשבילנו)

וגם שלא ישתמש בה כדי לאיים על פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו

אני יכולה למצוא פתרון אחר, זו בכלל לא הנקודה

בלי משימות חובה

כשיוצרים שיתוף פעולה עם הילד

הוא מרגיש חלק

ואז הוא מתנדב לקחת חלק/ נענה לבקשות (לחלקן לפחות)

מסכימה שגם בתוך הבית מן הראוי שיקח חלק. אבל זה גם יכול כל שבוע משהו אחר, לפי הלוז שלו ומה בא לו בטוב. ספונג'ה בשישי? לשבת עם אחיו על שיעורי בית? להכניס כביסה? כל פעם משהו אחר, כל עוד הוא פעיל בסהכ ולוקח אחריות, מבין שהבית הוא מרחב משותף גם שלו, אז הוא גם לוקח חלק במטלות (כדי שלכולם יהיה נעים. גם לו. נעים כשנקי, נעים כשיש אוכל מוכן במקרר, וכו וכו).

מה מבחינת החדר שלו? זה הוא גם לפעמים אומר שלא יעשה כי "נראה אתכם"? (בעיניי, ילד בגילו, הגיוני שידאג לסדר ולנקיון של החדר שלו והחפצים שלו - תיק, לוקר, ארון. אם חולק חדר אז כמובן האחריות משותפת).

קיבלתי עליו מלא המלצות, רק מלקרוא את שם הספר אני משום מה מתכווצת 

אני חושבת שחלק מהשחרור הנפשי הוא ההבנה שכשאני  מאפשרת מרחב משותף בבית ברמה הנפשית בעיקר והטכנית, אני לא עושה אתזה כדי לקבל בדיוק את ה'אור' שאני רוצה לקבל מהשני, אלא שמה במרחב את האמון בו שהוא יביא למרחב המשותף שלנו מהטוב שלו - שלפעמים גם אין לי מושג מושג איך הוא נראה. אבל זה יהיה הוא ויהיה שלו ויהיה לו את המקום לבחור מה הוא רוצה להביא לכאן.

אז כמובן שמה שהוא לא רוצה מצד עצמו להביא - לא יהיה ,או שהוא יבחר לשמח אותך ולהביא מתוך עצמו גם את מה שברצון שלך - אבל אין לדעת.

המטרה היא לא מניפולציה .

בעיני היה צריך לקרוא לספר "לדעת לשחרר" שם הרבה יותר משקף בעיני.

לשחרר את עצמך מלנהל את כל הבית, לתת לבעל את המקום שלו, 

ולסמוך עליו שהוא יעשה את הדברים הכי טוב שהוא יכול.

וגם אם זה לא נעשה בדיוק בצורה שאת רוצה ורגילה, זה שווה את השקט והנחת שלך.

ואת תחושת ההערכה שאת רוכשת לבעל , ואת התחושה שהוא לא ילד נוסף בבית,

 אלא יש לו מקום של שותפות כבוד והערכה.

בא כסוג של קונטרה לתפיסת הפמיניזם שאשה יכולה הכל לבד, לפרנס לבד, לנהל בית לבד, לגדל ילדים לבד, וכן על זה הדרך...

אם האישה יכולה הכל לבד, מה המקום של הגבר? מיותר... ומכאן הדרך קצרה להרס התא המשפחתי.

היא נותנת סוג של הדרכה לסגנון נשים שעושות הכל בבית, ואח"כ לא מבינות למה הן ממורמרות.

אישה שכל דבר שהבעל עושה, תהיה לה ביקורת, ודאי שהבעל ימנע מלעזור בבית.

וזה  הכיוון בספר, לשחרר ולתת לו את המקום שלו.

לגבי השורה האחרונה שלך: זה גם יכול להשתנות, בעבודה של שתי הצדדים, בתנאי שהאישה תדע לשקף לבעל מה הוא מרוויח מזה.

והוא מרוויח! חד משמעית!

שהיא צריכה לתת מקום לבעל?

יש פה שתי אפשרויות 1) היא לא נותנת בגלל ביקורתיות לא בריאה

2 ) הוא באמת לא יכול

גבר רגיל ייקח את המקום שלו בעצמו בצורה טבעית. ומשהו גרם לו להתחתן עם אישה בסגנון כזה. לא חסר נשים כמוני שלא יודעות הכל לבד אבל כנראה אישה כזאת לא מתאימה לו. והיא גם לא תתחתן איתו. כנראה גבר לא עצמאי חיפש מישהי שתיקח פיקוד. ואישה כמו בספר בכוונה חיפשה מישהו שהיא יכולה לנהל אותו.

שהנטייה הטבעית שלהן היא לקחת פיקוד ושליטה על הכל

התפיסה של הספר היא שגם נשים שזו הנטייה שלהן, 

אם הן משחררות זה עושה להן הרבה יותר טוב

אני ממש מסכימה עם זה

זה נכון לגביי לפחות

הרעיון הוא לשחרר אצלך בתפיסה ולא אצלו

לסמוך עליו, לתת אמון

ממש התחברתי

מבינה מה את אומרת לגבי המחברת...

אבל לקחתי את הספר יותר לכיוון של להבין על מה אני לוקחת יותר מידי אחריות ולשחרר אותה. וגם בלי התנהגות סופר-שתלטנית כלפי הבעל- יש כל מיני תחומים שאני לוקחת עליהם אחריות וזה לא חייב להיות ככה...

לא אומרת שצריך לנתק מגע לגבי מה שלא בא לנו לעשות, אבל רובנו לא נגיע לקיצוניות הזו בכל מקרה.

ומסכימה שבעלה לא היה לא עצמאי אלא לא קיבל הזדמנות מספיקה- אבל איכשהו גיליתי שזה קורה גם בבית שלי

וזה עוד בלי לדבר על העיקרון של לקבל בשמחה את המתנות/מחמאות שלו, ולבקש את מה שאני רוצה בצורה אחרת- שזה עקרונות ממש משמעותיים בספר...

קיצר הרגשתי שהוא משמעותי לי גם אם חלק מהדברים בזוגיות שהמחברת מתארת פחות רלוונטיים אלי 

אני הרגשתי שיש פה חידוד של הדברים שאני יודעת

כלומר לא נפלתי מהכיסא מאיזה תיאוריה מהפכנית..

האמת שזה היה דיי מזמן, הספר קבור אצלי איפשהו אולי בשבתות קיץ אני אמצא זמן לפתוח אותו ;)

מתוך האופי האימהי והמיטיב שלנו, אנחנו מחפשות לשפר ולתקן כל מה שסביבנו. או שהרבה פעמים אנחנו פועלות מתוך פחד שמוביל לצורך של תחושת שליטה.

יש הרבה ספרים שמדברים על הנושא הזה.

וגם יש עניין של כסא האחריות. אם הכסא תפוס למה שמישהו יתיישב עליו?

אני יכולה לדבר שעות ולדון על הספר הזה ועל השיטה והקשר לחיים שלנו

כאן קצת פחות זורם לי

אחרי הלידות לא התאימה.

ובהתייעצות קניתי את ההלו דחסק

ב"ה לא הספקתי להשתמש ונכנסתי להריון.

אז לא יודעת להמליץ ספציפית עליה, אבל בכללי גביעונית אחרי הסתגלות זה איכות חיים בעיניי

משתמשת בגביעונית לעתים רחוקות (כשמקבלת וסת, וגם אז רק בימים הכבדים)

כשהייתי מקבלת וסת קבוע זה היה ממש נוח. אחרי תקופה הבנתי שגם מטמפון אני כבר נגעלת.

הייתי מחליפה כמעט רק בבית (מקסימום תא נכים בשירותים ציבוריים, ציק צק), אין דליפות. כיף גדול.

(יש לזה גם יתרונות בריאותיים למיטב ידיעתי, כי למשל טמפון סופג כל מה שסביבו, גם נוזלים רגילים של הנרתיק, ואילו הגביעונית רק אוספת, והנרתיק עדיין בא במגע עם נוזליו.

להבנתי דיסק שונה בעיקר בהוצאה שלו, בעוד שגביעונית אפשר להוציא בלי שתישפך, את הדיסק "הופכים" כך שהכל נוזל ישירות ממך ויכול להיות קצת יותר מלכלך. אני בכל מקרה קניתי גביעונית לפני שהדיסקים היו באופנה.

שימי לב שיש טווח כלשהו של מידות (מושפע בעיקר אם ילדת לידה וגינלית או לא).

בנוסף, יש מורכבות הלכתית כלשהי עם גביעונית (כאילו… אם את מוציאה גביעונית עם דם, אז זה פוסל שבעה נקיים. משהו כזה. לא זוכרת בדיוק. תבדקי. לכן אני משתמשת רק בימים הכבדים)

בגדול זה נוח. אני לא הקפדתי מי יודע מה על הרתחה אחרי כל וסת. גם לא סבונים מיוחדים. הסבון ידיים התורן שהיה ליד הכיור עשה את העבודה חחחח. שפשפתי טיפה עם האצבע, שטפתי במים וזהו. 

כאילו בגדול את צודקת- בימים של ספירת נקיים דם מתוך הנרתיק כמו על טמפון/ עד/ טבעת וגינלית וכו' יכול לאסור. אבל גביעונית שמים בימים שיש דימום ולא אמורה להיות סיבה לשיפ אותה כשכבר אין ואת סופרת שבעה נקיים.

עפ טבעת מניעה למשל יש יותר בעיתיות (למשל מי שמוציאה אותה בטבילה צריכה באמת להזהר לא להסתכל עליה)

שתכלס אני די מהר עושה הפסק (יומיים שלושה)

בתור רווקה הייתי משאירה את הגביעונית עד הסיום המוחלט הסופי בהחלט של הטפטופים של סוף הוסת חחח. עד שזה היה יוצא כבר רק עם הפרשות. לא היה לי כוח לכבס תחתונים מוכתמים, ותחתונית עושה לי לא טוב שם למטה (גירודים וכו)

אז הייתי משאירה

אז אם עשיתי הפסק, אני רוצה לטבול באמת שבוע אחרי…

אבל זה באמת די חריג. 

אני לא יודעת מה הסיבה שפסקו לך ככה אבל לרוב צריך לפחות 4 או 5 ימים עד שמותר לעשות הפסק, ורוב הנשים גם יצליחו לעשות הפסק ובדיקה רק כשהדימום מסתיים. 

רק אמרתי שזה בעייתי ב7 נקיים

מי שגם ככה מתחילה רק אחרי 4-5 ימים מינימום, אז זו גם ככה לא בעיה להשתמש בימים אלו בגביעונית… כי זה לא משנה אם תראה בה דם או לא

רק ציינתי שלא כדאי בשבעה נקיים. 

ניסיתי גביעונית בעבר ולא הצלחתי.

זה ממש קל ופשוט, אפילו לא צריך להוציא כדי לרוקן אם את בעבודה למשל, יש שיטה לרוקן אותה בלי להוציא. באמת משנה את כל החוויה של הימים האלה.

אבל מקפיצה לך

ומקווה ומאחלת שיעבור בקלות ובבריאות 

מתלבטת מה לעשות

חושבת שאני מזהה יציאה של הפקק

אבל לא יודעת אם לחכות פשוט

או לחזור על הסטריפינג (ממש לא באלי)

או אולי שמן קיק? הרופאים כבר מזמן המליצו זרוז, אבל ככ רוצה לידה טבעית שתתחיל לבד..

נראה לי שלנסות עוד סטריפינג זו ההתערבות הכי עדינה, שיכולה להועיל.

בבית חולים הגעת בזמן שיש רופאים מומחים (בדרך כלל בשעות הבוקר)?

לידה ראשונה..

וכאמור עשיתי סטריפינג, לא ככ הועיל

בפועל אני בלי צירים

אני הייתי במעקב הריון עודף בפעם הראשונה אצל רופאה שהלחיצה אותי שעכשיו חייב זירוז כי בהערכת משקל גבוהה וזה הולך לקיסרי והמקסימום שאני יכולה לחכות זה עוד יומיים להגיע לעוד מעקב

יומיים אחר כך היה רופא אחר במיון נשים של הקופה שהסתכל עליי בשוק כששאלתי אם הוא שולח אותי לזירוז ואמר שקודם נחכה לשבוע 41 ואז..

בפועל ילדתי טבעי בסוף 41

אז תמיד שווה לשמוע עוד מישהו כי יש כאלה שנוטים להלחיץ סתם

זה עניין של גישה

אני ילדתי כמעט 4וחצי בלי חצי תפר ובלי זרוז והיה מושלם

נכון שלידה ראשונה זה שונה כי הגוף עוד לא גמיש

אבל רק כדי להרגיע

יש הרבה נשים שיולדות עוברים גדולים והכל טבעי ותקין

ופרקטית- אפשר לנסות טבעי שיאצו דיקור רפלקסולוגיה.. אפשר שאיבות-לפחות חצי שעה, ממש מקדם

גם יחסים

ואם לא עוזר גם סטריפינג יכל לפתוח

קחי בחשבון שבלידה ראשונה לרוב השלב הראשוני לוקח יותר זמן אז אל תצפי לתוך רגע לידה פעילה

ואני אישית לא היתי מזרזת מיד ויותר מאמינה בלידה שהגוף בחר בה ומנסיוני מתקדמת הרבה יותר מהר וזורם

ואחד הרופאים אמר שיש טווח טעות של חצי קילו אז הוא לא מתרגש

אני דווקא כן התרגשתי כי היה לי כבד ונגמר לי הכח

סטריפינג לא הספיק לי,  פיטוצין ופקיעת מים עשו את העבודה ונולדה 4.660

הייתה הערכת משקל 4269, ועוד יש לי היסטוריה של קיסרי בעבר בבכור שלי (לא בגלל משקל אלא בגלל קוטר ראש), והלכתי עם האמונה שלי למרות ההלחצות, הייתה המון סיעתא דשמיא את יכולה להיכנס לכרטיס שלי שיתפתי בסיפור לידה שלי שהייתה לפני שבוע וחצי, לידה חלומית ופלאית עם קרע קטנטן ממש (אני כמעט שבועיים מהלידה וכבר לא מרגישה בכלל את

התפרים ברוך השם !!). אז בייחוד אם זו לידה ראשונה שלך אני לא הייתי הולכת

על ניתוח , ריבונו של עולם טבע בגוף את היכולת שלנו ללדת, לא כל ילד חייב להיות 2-3 קילו כדי שהרופאים יהיו רגועים !!! והסטייה המון פעמים היא כלפי מטה (הילד שלי נולד 3973 כאשר הערכת המשקל הייתה 4269, כנ"ל הבת שלי נולדה 3760 כשהעריכו אותה מעל 4).

או כוס שכתוב עליה לאבא הכי טוב בעולם

(אם זה הריון ראשון)

שיהיה בשעה טובה!

בקלות ובבריאות!

אין סיכוי שאצליח להפתיע...

הרבה פעמים קם ויוצא לפני שאני קמה...

ואני את ההריון הנוכחי גיליתי בכלל בחופשה בלעדיו

לא סיפרתי לו שאני בודקת

ולא האמנתי בכלל שזה זה

זה היה ביום האיחור ורק רציתי לדעת אם להתכונן לקבל מחזור באמצע החופשה חחח

הופתעתי ממש

אני תמיד עשיתי באמצע היום

קניתי ובדקתי

פעם אחת זה קרה בשירותים של קניון

שאף פעם לא עשיתי הפתעה כלשהי

לא ראיתי טעם בזה

שיחה רגילה לגמרי

לא אוהבת הפתעות

לא לעשות ולא לקבל

במיוחד לא מאנשים קרובים 

יש מחזור קבוע

ואז אין תאריכים מדויקים 

או שהוא לא מסודר.

הדימום לא הגיע עם הפרישה

המחזור שלי לא סדיר

דווקא כי זה בזמן שבעלי לא בבית.

בדרך כלל זה בערב-לילה, כששנינו בבית והילדים ישנים.

אבל תמיד אני בודקת כשהוא יודע, ומחכה לתשובה. אין מצב שאני אפתיע אותו.

והוא גם עוקב אחרי התאריכים ויודע מתי זה אמור להיות.

אין אמון בבדיקה ביתית

היא אפפם לא הייתה לטובתי 😂

סתם כי לא רציתי לאכזב אותו אם יצא שלילי

אבל תמיד סיפרתי לו שניה אחרי.. או שהתקשרתי לספר או שהוא היה בבית.

מחכים לזה שנים וכן רוצה קצת דרך מיוחדת, למרות שהבשורה עצמה תהיה הכי בעולם אבל עדיין

מניסיון כן? הכי לא באתי לבאס.

אמן אמן! בהצלחה!

אני אישית לא חושבת שפייר לעכב את הבעל מלקבל את הבשורה הזאת.

הוא מחכה לזה בדיוק כמוך, את היית רוצה שהאחות במחלקה תספר לו ולא לך ותחכי עוד כמה שעות בשביל שיפתיע? כנראה שלא. אני לא הייתי רוצה. 

הייתי אומרת לך שתעשו בדיקה ביתית ביחד בבוקר נגיד של הבדיקות דם (אני עשיתי בדיקה ביתית שבוע אחרי החזרת עובר בן 5 וכבר יצאה תשובה חיובית ברורה). 

אנחנו כרגע מחכים והלוואי שיגיע בקרוב

אבל באמת שכשיגיע לדעתי בעלי ישמח לחכות קצת עם הבשורה ושתהיה בצורה שכיף לו לשמוע

נגיד- בוודאות יעדיף לחכות לערב כדי לשמוע פנים אל פנים ולא בטלפון

לא בטוחה שלי הייתה סבלנות לחכות ככה;) אבל זה סיפור אחר

קיצר מזדהה עם הפותחת והגיוני שלהם זה טוב...

לבעלי אני מביאה לעיתים ערמות מכתבים למיון, חשבונות, חשמל כל מיני כאלה...

אז הבאתי לו למיין בשיא הטבעיות
בתוך אחת המעטפות חיכה המקלון עם שני פסים.
הוא מממש שמח

ואם הם צריכים להביא לעצמם אז צריך לדאוג להם או שיביאו גם לפלטה , כלים , מיץ ענבים/יין

בדרכ לא נהוג לאכול בדירה אם זה של משפחה אחרת בלי תיאום מראש

בבריתות בשבת

היה אירוח לכל הסעודות למי שהגיע מרחוק

ובסעודה בבוקר הזמינו עוד אנשים שגרים קרוב

וגם עשינו קידוש אחרי התפילה לכל מי שהשתתף בברית

בקיצור הילד חגג בר מצווה בגיל 8 ימים בגדול.

אבל זה תלוי גם בכמה אנשים מדובר, ציפיות שלהם, ציפיות שלכם..

ולא עקבתי, מזל טוב?!

לפחות כך אצלנו

הזמנו אנשים ודאגנו להם לדירות ואכלנו כולנו יחד את כל הסעודות.

שאלתי בשביל בת משפחה

כי תהינו דיברנו לא חשבתי שבאמת מברית זה הופך לשבת חתן

עכשו אני מבינה שבאמת כך נהוג תודה לכן 💚

המזל שלנו היה שזה היה בן בכור, אז הסבתות די ארגנו וגם שילמו הכל. ובסוף צחקו שהן ארגנו את הברית ושאנחנו נתכונן לבר מצוה... (הברית הייתה בשבת קצת מאתגרת לאירוח).

רק אציין שב"ה הבר מצוה גם אחרינו. שבת מאתגרת ומלחמה...

ב"ה שמתעסקים בשמחות!

פעם ראשונה עשינו כל הסודות משותפות.

בפעמים הבאות שזה קרה הכרזתי שזה קשה לי כיולדת (גם להשתתף בשלוש סעודות עם כולם... היה לי ממש מתיש) אז אמרתי שמבינה מי שלא יכול לבוא.. אבל אנחנו רק מארגנים סעודת ברית בבוקר.

בפועל כמעט כולם הגיעו והתארגנו בעצמם לשאר הסעודות

מזל טוב!

וזה באמת קשוח

כאן במקרה ההורים שלי ממש מעורבים, לאחותי נשאר רק להנות מהרעיון

יצא לי להיות בתקופה האחרונה ב2 בריתות כאלה

אחת של ילד מס 13 ואחת של הבכור

מדהים השוני בארגון חחח

אצל הילד ה13 האורחים היו רק הנשואים וסבא וסבתא

ומי שהכין את האוכל וארגן הכל היו בני המשפחה (הבנות הרווקות ואנחנו הכלות)

אצל הבכור הזמינו עולם ומלואו

משפחה של 2 ההורים, חברים וכו'

ומי שארגן הכל היו ההורים של ביולדת ובעלה בחלוקה חצי חצי

ב2 המקרים ליולדת לא נתנו לעשות כלום....

מעניין מה יהיה אם אני אלד בשבת🤭

להזמין חברים זה אובר אלא אם כן בא להם חפלה ויש תקציב 🙂

כאן זה משפחות דיי צעירות

ולכן הכל שונה

בילד 13 אני מניחה שגם המשפחה הגרעינית לבד היא גדוד בפני עצמו 😂

אבל זה בהחלט היה אובר

הזמינו אותנו ברגע האחרון כי היה מקום פנוי וזרמנו...

זה גם כלים

ופלטות

ומקום לאכול

ולהשאיר נקי אחרי הארוחה

ומקרר לשמור את האוכל.

לא בהכרח שמשפחה שמשאירה דירה לשבת מתאים לה שיעשו אצלם סעודת שבת וישתמשו במטבח ובמקרר ובפינת אוכל (לא מדברת על קפה ועוגה בקטנה שזה הגיוני).

אפשר לדאוג להם שיאכלו במקום אחר.

אחרי לידה לעשות את כל הסעודות משותפות למרות שהגיעו די מעט מהמשפחה.

עשינו את הסעודה של הברית משותף, ו 2 משפחות שהגיעו התארגנו לארוחת לילה לבד, סעודת שלישית לקחו שאריות של לחמניות וסלטים ואכלו בדירה שארגנו להם.

למזלי הם שאלו מעצמם אם אני רץמעדיפה לאכול לבד או ביחד. ככה שזה מאוד הקל עלי שאני לא הייתי צריכה לבקש

אני מכירה כאלה שמזמינים את כולם ודואגים לשינה וסעודות לכולם, וכאלה שדואגים רק לשינה/סעודות ואומרים לאורחים לדאוג לעצמם לשאר, ורק מי שמסתדר מגיע

לא בטוחה שאני לא אעשה כמוך

לק"י

תבדקי לפי דיני כתמים.

הסתגלות יכולה להמשך כמה ימים ולהגמר (יכולה לאסור או שלא, תלוי בכמות. אצלי היה כמו מחזור).

ויש כאלה שהסרזט גורם להן לדימומים בלתי פוסקים.

הייתי מחכה לפחות שבוע ורואה אם זה נגמר. אם לא, יש דרכים לטפל, צריך להתייעץ עם רופא.

אני להפתעתי גיליתי שיכול להיות מאוד כתמים והרבה ומצב שלא אסורים בעיקבותם

זה תלוי בפסיקה ובנתונים שלך

אם אני זוכרת נכון.

יש מידה קטנה ללפני לידות ומידה גדולה לאחרי לידות.

באתר הייתה גם טבלת השוואה בין החברות כדי להבין למה את זקוקה (רך/נוקשה, גבוה נמוך)

יש סרטון פשוט שמדגים איך להכניס.

בהצלחה! זה משנה חיים.

האתר מעולה

הסתכלתי גם קצת ביוטיוב.

איך להחליט ממה להתחיל? הלו דיסק או גביעונית?

ילדתי 4 פעמים ב"ה ומן הסתם רצפת האגן שלי לא במצב מרנין...

כמה מוצצים זמינים, בקבוק עם מים.

ואז היא יכולה להתעורר ולהירדם עצמאית.

לרוב המוצץ צמוד אליה... והבקבוק זה גם עניין מסובך, כי היא שותה מלא, כשנגמרים המים- היא נרדמת... אזצ באמת לפני שאני הולכת לישון אני משתדלת למלא לה. אבל זה לא מחזיק הרבה.

בעייתית...

תודה!

נגיד לבת השנתיים שלי יש בקבוק עם קש נפתח. יכול להיות שהיא רגילה להרדם בשתייה מבקבוק תינוק ואז היא צריכה את זה כל פעם להירדם.

אפשר גם לנסות לשים 2 בקבוקים... רק אז הייתי חוששת שתתעורר מטיטול רטוב שגלש.

זה לא בהכרח בגלל שחסר לה משהו פיזי

זה יכול להיות רגשי, בהלה, חוסר בנוכחות ממהלך היום

היא מתעוררת, מקבלת את השדר שאתם שם ואפשר לחזור לנוח ונרדמת מיד.

איך היא בשאר היום? הרבה מחפשת קשר ורודפת אחרייך או משחקת בכיף עם עצמה?

אם כן אולי היא רגילה להרדם כשהיא רואה אתכם ולכן כל פעם שמתעוררת בלילה קוראת לכם במקום לחזור לישון לבד. ואז הפיתרון הוא להרגיל אותה להירדם כשאתם לא בחדר.

חוץ מזה אפשר לדבר איתה בתחילת הלילה לפני שהולכת לישון- הבקבוק כאן, יש כאן עוד מוצץ. אם את קמה בלילה את יכולה לקחת מוצץ או מים לבד, את כבר גדולה, לא צריך לקרוא לאמא כל פעם. יש לי ילד שזה ממש עזר לו לקום פחות בגיל הזה.

הנקודה המשמעותית פה היא לוודא את היכולת שלה להרדם לבד ללא גורמי תלות.

אם את המוצץ היא יכולה לקחת לבד - הוא לא נחשב גורם תלות, כל השאר כן, בעיקר בקבוק. התלות לשתיה ולבקבוק בלילה גורם להרבה יקיצות וזה גם לא בריא פיזיולוגית.

ממליצה להתחיל בגמילה מהשתיה. להפריד את הבקבוק מהמיטה. לתת לה לשתות לפני שהולכת לישון.

אם היא מתעוררת בלילות הראשונים ומבקשת לשתות - להוציא אותה מהמיטה, לתת לה לשתות (עדיף מכוס ולא בקבוק) ואחר כך להחזיר אותה לישון.

לגבי המוצץ ללמד אותה לקחת אותו לבד כשמתעוררת ובוכה (בהתחלה לשים לה ביד, אחר כך רק להצביע וכך בהדרגה לתת לה את היכולת והאחריות להסתדר לבד ולעזור לעצמה).

חשוב להיות עקביים בזה, לרוב אחרי תקופה קצרה זה עובר.

בהצלחה!

זה באמת לא פשוט כשהסביבה לא מבינה את ההתמודדות ומקשה עליה.

צודקת שצריך תמיד לדון לכך זכות לדעת שלא הכל אנחנו יודעים...

(מוסיפה בסוגריים, שלפעמים שיתוף של אחרים יכול לעזור. זה לא קל, וצריך למצוא את הדרך לעשות את זה. אבל לפעמים זה ממש יכול להקל, גם עליכם וגם על הסביבה).

בדרך כלל האנשים שממהרים לשפוט אחרים יהיו האחרונים שאני ארצה לשתף

מבינה אותך גם אני אמא לילד מיוחד יודעת על מה את מדברת בדיוק

לא יכולה לשמוע תלונות על ילדים

לא יכולה לשמוע צעקות על ילדים

לא יכולה לשמוע שקשה לכם עם הילדים

בואו תתחלפו איתי יום אחד....

גם לנו יש ילדים עם נכות שקופה.

אנחנו משתפים כל מי שרק אפשר בזה, כדי שבאמת לא יסתכלו בעין רעה עליהם אם יתנהגו שלא כמצופה מבני גילם...

שייך לשתף את השכנים במה שיש לילד?

בכל אופן, לימוד הזכות שלך מרגש ונוגע... אשרייך❤️

נשמע ממש לא נעים...

הרגעים האלה מזכירים לי לדון לכך זכות לא רק ילדים של אחרים אלא באופן כללי על החיים, להבין שאני לא יודעת כלום פשוט ולא לשפוט.

קשה לזכור תמיד, אבל זה מנער מידי פעם . ❤️

מזדהה

אם רלוונטי לך

יש פורום אימהות על הרצף כאן. מוזמנת

מכירה כמה

תכתבי איזור ונראה אם נוכל לעזור לך

להתחיל לבדוק איך היא נרדמת בדיוק במסגרת ולחקות את התנאים כמה שאת יכולה, ואז כשהיא עייפה לנסות להרדים אותה בלול/ מיטה שלה. כל פעם כשהיא בוכה להרים, להרגיע ולהחזיר למיטה עד שהיא נרדמת... כנראה יהיה לך שבוע- שבועיים קשוחים ממש ואחרי זה הקלה גדולה.

אחרי זה גם אם היא מתעוררת באמצע הלילה, סיכוי מאוד טוב שהיא תפחית כמות התעוררויות ולא תצטרך לינוק בלי הפסקה...

ואם לא עובד שווה בעיני לשלם את המחיר של להפסיק לגמרי הנקה...

תכלס אני איתך בהתלבטות, תינוק בן שנה וארבע שנרשם בהנקה ויונק הרבה יחסית במהלך הלילה ואני מתלבטת אם כבר להתחיל איתו תהליך של שינה עצמאית או לא...

עם הבן שלי, כשהיה בערך באותו גיל (1.2) - שמתי לב שמתעורר לעתים ממש תכופות בלילה 'לבדוק' שלא קמתי במקרה או שהאף שלי עדיין מחובר ואם אני רוצה להניק אותו.

כשהעברנו לחדר משלו ההתעוררויות ירדו לפעמים בודדות בלילה (שאז הייתי מגיעה אליו ומלטפת עד שנרדם אבל לא מוציאה מהעריסה או מניקה אצלו בחדר ומחזירה לעריסה) ובהמשך התחיל לישון ממש לילות שלמים.

זה עוזר לתחם את ההנקה, שהיא לא תמשיך כל הלילה.

במצב כזה היה לי יותר קל להעביר חדר, ורק אחר כך לגמול מהנקה בלילה. ביום המשיכו לינוק יותר זמן.

לפעמים התהליך הזה הולך יותר בקלות, ולפעמים עדיין מתעוררים הרבה.

אם אתם לא מצליחים לנתק את ההנקה מההירדמות, אפשר להיעזר ביועצת שינה.

קשירות נמוכות הולכות עכשיו ממש

כדי שלא יתקע לך הראש בגג (-:

השילוב כנראה הכי גרוע הוא בין מטפחת לרכב. כבר קרו לי כמה מקרים שבהם יצאתי או נכנסתי לרכב, ולא הייתי מודעת לגובה הנוסף, אז המטפחת נשארה מאחוריי.

המרחק בין המושב למשענת ראש נשאר זהה, לא?  

שואלת כדי להבין..

אולי באמת אשחק עם זה קצת ואנסה לראות

עם הגובה של המשענת ראש?

אם עיקר הנפח הוא המטפחת, פשוט תורידי לבובו.

זה לא הכי אסתטי, אבל זה מכסה… ולא דורש מי יודע מה תכנון מראש

כל הכבוד לך
 

כלשהוא

הייתי הולכת למוח אחד/ שיטת המכלול

https://www.inn.co.il/forum/t1281065

https://www.inn.co.il/forum/t1248155