פורום הריון ולידה (עמוד 589)

לא למרוח על שטח נרחב בעור.

כנראה פטריה.

פטרה בין אצבעות הרגליים מגרדת.

אם יש לך בבית משחת פוליקוטן, טבע קוטן, או אפילו משחת אגיסטן - זה טוב כפתרון מיידי גם לפטריה באצבעות הרגליים.  רק לא לתקופה ממושכת - אלא ליום יומיים, ואם לא עובר,  ללכת לרופא. 

דווקא זכור לי שמישהי כתבה על זה כאן פעם

לא מצליחה להיזכר מי זו.

בהצלחה יקרה

אני כבר אחרי ב"ה

אבל קשוח לי הלבד של זה משום מה

פרפורציה זה קשוח

ברחם זה קשוח

ולבד זה קשוח.

הכל ביחד זה כבר ממש מעל ומעבר למה שמישהי יכולה לשאת בעצמה.

קודם כל שולחת חיבוק, ומזמינה לשתף במה שנוח לך כאן או בפרטי.

לא עברתי בעצמי, אבל עובדת בבית חולים ונחשפת למגוון סיפורים.

למרות שאם הברזל תקין אז זה לא סביר אבל עדיין..

המשקל וההתפתחות תקינים?

איך השינה שלה?

יכול להיות צליאק גם עם ברזל תקין

וזו בדיקת דם פשוטה (טוב נו, לקחת ילדה בת 4 לבדיקת דם זה לא ככ פשוט..)

עוד דברים - יכול להיות שמשעמם לה? אצלי ראיתי התכרבלות כשלא היה לה משהו מעניין לעשות, כשמשכתי למשחק אז היא נכנסה לתוכו

בגן יש כל הזמן פעילות אז העייפות פחות מורגשת

גם לראות ששותה מספיק

(אצלנו בסוף גילינו צליאק :/ אבל זה לא מחייב)

א לבקש מרופא ילדים הפניה?

האמת כ"כ ריחמתי עליה בבדיקת דם...  אבל אם צריך נעשה.. 

אין שום סימן שמעיד על זה... חוץ מעצירות לפעמים... אולי כן קשור? לא חשבתי על זה...

המשקל וההתפתחות תקינים, למרות שהרבה מן לא בדקתי. אבל לא היה משהו חריג.

השינה שלה בסדר, היא לא קמה כ"כ במהלך הלילה (לפעמים עוברת בבוקר למיטה שלנו אבל בד"כ ישנה רצוף) 

ואת אמא אלופה שמבררת ולא עוברת לסדר היום על זה

חשבתי להציע לבדוק מונו (CMV) וגם אם ויטמין D תקין

אבל אם את אומרת שזה כבר כמה שנים אז זה נשמע אחרת...

(ובאה לעודד שחיים עם צליאק בטוב... זה מצריך שינוי בבית וקצת בלגן בהתחלה, וקצת יותר חשיבה על האוכל, אבל יש היום המון תחליפים קנויים, קמחים מעולים, חטיפים עוגות ועוגיות.

בקיצור, מבינה את תפילתך שיצא שלילי, אבל אם במקרה כן זה מה שיפתור את העניין תבואי ונדבר..)

אמרה לי לענות לה בטון רגוע וממש לא לצעוק גם

ולדבר בטון נמוך איתה אחכ

היא ממש מבהילה

אשמח לעוד עיצות

אין לי עצות מעשיות...

סתם צרחה ארוכה כזאת, צעקה

מגלה את הקול שלה.. אני ממש זוכרת שהבת שלי עשתה לנו בושותת חחח ברכבת ובכל מקום אפשרי.

פשוט יעבור עוד איזה חודש כשהיא תתרגל.

באמת לענות בטון נמוך עוזר ולנסות להסיח

לא יכולתי לסבול להיות לידה ולא הבנתי איך ההורים שלה סובלים את הצרחות האלה

אחרי כמה זמן גילו שהיה לה מים באוזניים, לדעתי בדקו כשהיה עיכוב בדיבור

לא נראה לי קשור לשאלה שלך, כי זה היה הבכי שלה

איכשהו עבר...

עכשיו כשאני נזכרת זה באמת היה צעקות צפצפניות כאלה.. לא הכי נעים לאוזניים;)

אבל היא התלהבה מעצמה אז זה גרם לה להמשיך

נראה לי שלב בהתפתחות שהם מגלים את הקול שלהם 

באוטובוסים זה היה מפדח האמת חחח... כל המבטים מופנים לכיווני כאילו אני לימדתי אותה לצעוק

יש את המאמר של הרב רפי אוסטרוף, ממרכז יה״ל.

בדיוק למקרים מעין אלו.  

(לא מחליף התייעצות עם סמכות הלכתית, אך נותן כיוון של פתרונות).  

https://tallirosenbaum.com/wp-content/uploads/2019/10/%D7%96%D7%A8%D7%A2-%D7%9C%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%A8-%D7%94%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99.pdf

אם אין רופא שניתן לברר מולו...

בגדול מעל 30 זה בעייתי אבל אולי אצל נשים בהיריון זה אחרת... אני פחות זוכרת להגיד.

מתייגת לך את הרופאה.

@YaelL

בדקת לחץ דם במרפאה?

בשביל שזה יהיה מוגדר רעלת אז צריך גם לחץ דם גבוה.

עד שהמוקד אחיות חזרו אלי, הצלחתי לתפוס את האחות במיון נשים. היא הרגיעה אותי שהערך לא מאוד מאוד גבוה, אבל כן להיכנס למעקב לחץ דם (אתמול במעקב אחות היה תקין) ולהתייעץ עם רופא.

ואז חזרה אלי האחות של המוקד נשים ואמרה את אותו דבר.

קבעו לי תור טלפוני של רופא מיון נשים. אז בינתיים מחכה🤷

ביקש שאעשה בדיקה שוב שבוע הבא.

אז קצת נרגעתי🙃

במיוחד כי לא מתאים לי בכלל אקשן שבוע לפני פסח..

בכל מקרה, שולחת חיבוק❤️

זהבטוח מלחיץ אבל בשלב הזה אין הרבה מה לעשות חוץ מלעקוב בעיקרון. או לתת תמיכה

הכוונה שנתן מרשם לנרות וגינלים לתמיכה...

מצב מתסכל ממש בעיקר בגלל שאין מה לעשות חוץ מלחכות ולראות מה קורה

זה קשה ממש!

אבל אם הוא רואה שק הריון זה כבר טוב...

אין עוד מה לעשות בשלב הזה כמה שידוע לי

ודווקא יפה שרופא אומר להתפלל...

ובאמת תפילות זה דבר עצום!

לא מזלזלת חלילה בתפילות חד משמעית זה חשוב!

אבל לשמוע את זה מרופא שאמור לתת פתרון רפואי או ייעוץ הגיוני יותר זה מתסכל...

ההמתנה הורגת מתסכל נורא! מפחדת נורא! מקווה שהכל יהיה בסדר

אבל יפה מצד הרופא, שבמצב שאין לו מה לעשות,

הוא מתייחס לאופציה של תפילה...

בעזרת ה' הכל יהיה תקין

ועוד שבועיים תבשרי לנו שיש דופק.

מתפללת איתך!

קודם כל הגיוני שהצלקת כואבת

מציעה להעזר בשמן שקדים, תראי אם מקל

ואם ימשיך הייתיחוזרת לרופאה

אחרי הלידות הקודמות ולא היו לי כאבים כאלה...

שמן שקדים לא עזר 😒

תודה!

תשתמשו בהרבה שמן או ג'ל

גם אם מבחינה רפואית הכל בסדר עדיין יכול מאוד לכאוב.

אם זה לא משתפר עם הזמן כדאי ללכת שוב לרופאה לראות אם אין תפרים הדוקים

תודה רבה

יש שם צלקת...

חוויה מתסכלת ביותר מזדהה איתך ממש.

אבל אני כאן כדי להגיד לך שזה עובר!

חשוב לעשות הכל בקצב שלך.. אם אחרי 3 חודשים מהלידה אין שיפור הייתי הולכת לפיזיו רצפת אגן.

היית עם תפרים? יכול להיות שהמקום מכווץ יותר.. תנסי כמה שיותר להרפות.. ולהשתמש בחומר סיכה מקל..

עם הזמן וככל שתנסו יותר זה יחזור לעצמו. מניסיון 

אני ממש ממליצה על המשחה של ואהבתם,זה מאפשר לשים שכבה עבה יותר משמן אבל תנסו מה הכי נעים לכם

וגם- לאט לאט.

הגיוני שמבחינה ביולוגית הגוף שלך פחות מוכוון לזה כרגע

לוקח יותר זמן להכנס למצב הגופני המתאים,לשחרר,לרטיבות הטבעית, וגם האזור עוד רגיש ומחלים

אז ממש לאט ובזהירות ולעשות רק מה שנעים ולא לעשות מה שמכאיב!

זה גלגל שמזין את עצמו, אם כואב לך אז פעם הבאה הגוף עוד פחות ישתף פעולה ויכאב יותר וכן הלאה...וכמובן החשק יורד בהתאם

בגדול בהנקה יש חוסר באסטרוגן, שגורם לזה שהרקמה בנרתיק מאוד דקה ושברירית ועם הרגה פחות סיכוך טבעי. במצב כזה אם מקיימים יחסים לפעמים נוצר שפשוף פנימי, סוג של חתכים קטנטנים וזה מה ששורף ככ (ביחד עם המגע עם הזרע).

מה שאפשר לעשות במצב כזה זה לבקש מהרופא משחה בשם אובסטין, זו משחה שמכילה אסטרוגן ששמים באופן מקומי בנרתיק והיא ממש עוזרת לשקם אותו קצת. מותר אותה בהנקה. כמובן בנוסף להשתמש גם בהרבה סיכוך.

אבל לקחת בכללי בחשבון שלפעמחם לוקח זמן עד שלא כואב בכלל.. חודשיים אחרי לידה זה לא הרבה זמן. לי אישית גם גלולות הנקה גרמו לכאבים שרק כשהפסקתי איתן הם עברו. 

ולקבל שהגוף אחרי לידה הוא לא כמו לפני.

אין דבר כזה "חזרה לשגרה"

אתם בונים עכשיו לאט לאט את השגרה.

הגיוני שיהיו קשיים בהתחלה, כדאי לקבל ייעוץ מה ואיך לעשות/ להקל.

לכן אין מה להסתכל אחורה אלא רק קדימה.

ברגע שיש בעיה, מאבחנים ומטפלים,

לא מנסים לחזור לשגרה, אלא בונים שגרה מותאמת.

לי רק בלידה רביעית הייתה היפרדות בטנית ועבדתי קשה לתקן אותה

ורק אחרי לידה שלישית הייתה התחלת צניחה

ורק בלידה ראשונה היו תפרים..

כל לידה עומדת בפני עצמה

נפוץ בטירוף!

דווקא בלידה שהייתי בלי תפרים כאב לי הרבה יותר ולהרבה יותר זמן

זה עובר בסוף, אבל לוקח זמן. צריך הרבה סבלנות

אני מתכננת בעה בפעם הבאה ללכת לפיזיו כי המליצו לי פה בפעם הקודמת כשהתלוננתי על זה

זה נפוץ בטירוף לצערי

עוקבת

חוץ מזה יכול להיות שיש יובש ואז יכול לעזור משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין (צריך מרשם).

חוץ מזה יכול להיות שיש כאבים בצלקת של התפרים, או בשריר, ולזה יכול לעזור פיזיותרפיה של רצפת האגן.

אבל אי אפשר לאכול תעוגה ולהשאיר אותה שלמה

אם יש לכם חסכונות שיאפשרו לכם קניית דירה עוד מעט לא הייתי נוגסת בהם. ממש לא

7.5 אלף בחודש זה 'כלום' במושגים של משק בית אם הבנתי נכון וזה מה שאתם צריכים לחודש. וצריך לבחור.

החלטות טובות!

יותר בכיוון של עוד עשר שנים חחח

גם אם נזכה במחיר למשתכן נצטרך עזרה של הורים+סבים

אבל זה משהו

תודה רבה!!!

ו7.5 זה באמת קצת, לזוג צעיר ברמת חיים של אברכים זה גם אפילו יכול להיחשב במקומות מסויימים להרבה.. אבל ביחס להכנסות אופציונליות כרגע זה המוןן

ואתם נשמעים מהממים ומלאי מודעות ובטוחה שתצליחו להסתדר, נשמע שיש לכם ראש כלכלי טוב!

אי אפשר גם לא לעבוד, גם בעלך לא עובד, גם הוצאות שוטפות של שכירות יקרה+רכב, מעון, תכף עוד מעון, שכר לימוד(?) ועוד..

צריך לוותר על משהו.

מה שנקרא- אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

אני בחרתי שבעלי יהיה בישיבה בשנים שהייתי סטודנטית, ולכן לא החזקנו רכב ויצאתי לעבוד למרות שגם אני עשיתי תואר לא קל..

את מרגישה שאת צריכה את הקניות לנפש, ומצד שני לא רוצה לעבוד בשביל להיות "אמא שפויה".

השאלה מה גובר על מה. הקניות פעם ב.. שמשמחות אותך אבל מכריחות אותך לצאת לעבוד. או שגרה שפויה אבל בלי קניות גדולות מידי פעם.

את עושה מלגות סטודנטים?

אולי שווה לעבוד ברבע/שליש משרה?

מה עם למכור את הרכב? רק הוצאות רכב זה כמה אלפים כל חודש על ביטוח+דלק.. 

זה לא הכל או כלום.. אפשר למצוא את דרך האמצע. גם בעלך- זה לא לנקות בניינים או כלום. יש עוד עבודות שצריך קצת יצירתיות למצוא אותם ולעבוד בהם.

בהצלחה 

אם תצליחו לחסוך הרבה מהמשכורת הצבאית כרגע להמשך זה יכול ממש להקל עליכם.

מניחה שבעלך מקבל תשמש מלא כי את לא עובדת, וסטודנטית ואמא..

אני נמצאת במצב ממש דומה לשלך...

אז אני יכולה להעיד שממש מרגישים את העזרה של הקב"ה ללומדי התורה (ולא רק להם)

אם את רוצה את מוזמנת לפנות אליי בפרטי,

אני לא מעוניינת לחשוף פרטים עליי כאן...

שהחששות שלך באמת מוצדקים.

אני לא אומרת שאת זה כדי להבהיל או לבאס, אלא להיפך.

זה מעיד שיש כאן באמת איזשהו פער שנדרש לגשר עליו, וטוב שאת חושבת עליו עכשיו לפני שהוא מגיע, ולא מתגלגלת איתו תוך כדי.

יש פער בין המצב התעסוקתי שלכם, לבין רמת החיים שאתם רוצים לחיות בה.

ואז צריך להחליט איך מגשרים על הפער הזה.

האם יש דרך להוסיף הכנסה?

האם יש אפשרות לצמצם משהו בהוצאות באופן משמעותי? (למשל, שכירות במקום זול יותר)

באופן כללי, אני מאוד מאמינה להסתכל על העולם בעיניים של בחירה.

אתם רוצים:

להיות אברכים

לגור בירושלים

להיות אמא פנויה

לסיים תואר

להחזיק רכב

לצאת מידי פעם למסעדה

לקנות בגדים

לגדל שני ילדים

כל הדברים האלו הם *רצונות* שלך, ואתם רוצים לבחור בהם. אתם לא נקלעים לסיטואציה, אתם נכנסים אליה מבחירה.

עכשיו, לכל אחד מהרצונות האלו יש מחיר.

והשאלה היא האם אתם מוכנים לשלם את המחיר.

אם כן, אנחנו שוב מגיעים לעניין הבחירה. אתם בוחרים בזה.

אבל אם לא, או אם את רואה שכל הבחירות האלו לא מתכנסות יחד לאותו המקום, באמת כדאי לעשות סדר עדיפויות, ולראות במה אפשר לעשות שינוי, כדי שלא תגיעו למצב שבו אתם מרגישים פער גדול מידי בין הרצון לבין היכולת, מה שיכול לגרום להרבה מתח, לחץ כלכלי ותחושה של אין ברירה.

לצורך הדוגמה, אנחנו היינו במצב דומה. והיה שלב שבעלי בחליט שהוא סיים בישיבה. כי הלחץ הכלכלי היה גדול מידי ומינוס בבנק הוא מבחינתנו קו אדום. אותו דבר לגבי מקום מגורים, אנחנו לא גרים במקום חלומותינו, אבל זה מאפשר לנו כרגע רווח כלכלי מסויים שחשוב לנו ועדיף לנו על פני לגור במיקום אידיאלי.

זה הרבה עניין של רווח והפסד, סדרי עדיפויות ושיקול דעת, שכמובן משתנה מאחד לשני. וזה בסדר שאם רואים שמשהו לא מסתדר, לחשוב שוב מחדש על הדרך

דווקא מאוד מחוברת למציאות

וניתחתי את המציאות בעניים פקוחות

אבל עכשיו זה מגיע לשלב המעשה

יש לך הרבה רצונות ואת יודעת לפרוט אותם לפרטי פרטים

הבעיה היא שאם תרוצו על כולם אז אתם עלולים לצאת בלי כלום

לפעמים צריך לשים רצון מסוים על הולד כדי להגשים  רצון אחר, להתבסס בו ואז לגדול בצעדים קטנים לרצון הבא

עכשיו אחרי שפרטת מה הרצונות שלך (וזה מהמם בעיני... רוב האנשים לא עוצרים להגיד בקול מה הם רוצים)

זה השלב לעשות תעדוף

מה קודם למה ומה כרגע יכול להמתין

ומשם להמשיך

תכף יבוא משיח ויגאל אותנו מכל זה..

איזה תגובות מעשירות

צריכה בנתיים לקחת את זה כנקודה למחשבה

באמת העליתן לי את היתרון הזה שאנחנו צופים קדימה

ובעז"ה שלא ניקלע לשום מצב בהפתעה

נמשיך לחשוב כזוג ולהתכונן לזה..

סתם נקודה שכל פעם שניסיתי לצמצם בהוצאות שלי (בעלי בכלל לא מוציא כסף חחח, רק על שוקולדים בשבילי כשאני בדיכאון) זה הכניס אותי לעצבות כזאת והרגשתי חסימה נפשית

אז נראלי הדבר הראשון שיעזור לנו לצמצם הוצאות זה שאני אעבוד על התודעה שלי

שמעתי פעם הרצאה על התנהלות כלכלית ודיברו שם על הקטע הרגשי שיש לכולנו מאחורי זה.

ממליצה לך לנסות לנטרל את האגו מהכסף.

אנסה להסביר. כשאת מוציאה כסף על קפה, חולצה, צעצוע לילד וכו' זה נותן לך הרגשה טובה, בטחון עצמי אולי... של אישה מצליחה.

אבל, בסופו של דבר הכסף הוא רק האמצעי להשיג את מה שאת באמת רוצה בחיים.

לפני כל רכישה (גם של קפה) אני חושבת רגע עם עצמי, זה מה שיעשה לי טוב עכשיו? הקפה?   (בדכ אני אקנה אבל מתוך מודעות ורצון אמיתי לקפה איכותי ברגע הזה ולא מתוך הרגל)

אני קצת מסתבכת פה בניסוח של הדברים.

מנסה להגיד שזה שאת בוחרת *לא* להוציא את הכסף המסוים הזה את אישה חזקה ויכולה ובכל זאת בחרת לא להוציא את הכסף. לא כי אין לך, אלא כי את מעדיפה להוציא את הכסף שלך על דברים אחרים.

תנסי לדייק לעצמך מה חשוב לך יותר ומה פחות ותעיפי את תחושת הדיכאון על הדברים שאת לא קונה. הם פשוט פחות חשובים לך🤗

טוב חפרתי רציני

בהצלחה!!

במקומות שהשכירות זולה, כי הם פחות נוחים מבחינת תחבצ וניידות, אז משתלם להחזיק רכב (לא כלכלית, מבחינת איכות חיים)

מחזקת אותך. אתם מסתכלים למציאות בפנים וזה קשה אבל טוב.

ממליצה ממש לנסות להבין כמה בדיוק תצטרכו כדי לחיות בצורת חיים שאת מצפה לה, אחרי ויתורים מסויימים שאולי כן תצליחי לקבל (אני לא בעד לוותר על דברים חד פעמיים כמו שמלה לחג, שנותנים תחושה טובה- וגם לא על דברים זולים מאד בשגרה היומיומית, זה ממש חשוב! רק חשוב לחשוב לפני מה באמת ישמח אותך ולא בגלל שהתרגלת/הסביבה משדרת)

ואז לפי הסכום שיצא שאתם חייבים כדי להסתדר כרגע-

לנסות לחשוב על הלו"ז של שניכם ואיפה אפשר להכניס עבודה עם הכי מעט פגיעה בערכים שלכם. אולי אפשר לשלב שכל אחד מכם יעבוד חלקית.

אם אני מבינה נכון, זה מצב זמני- הלימודים שלך יגמרו עוד שנתיים?

אז להוריד עכשיו מחשבות מחלישות אם מגיעות אליכם מהמשפחה שרגילה שקונים דירה וחוסכים. אתם תחסכו/ ותקנו דירה אולי ב"איחור" של כמה שנים...

בהצלחה!

אני מסתכלת על האברכיות בקהילה שלנו ויודעת שאני לא שם. לא מסוגלת להתלבש ולהלביש ילדים בפשטות כזאת, לחשב כל שקל, לא לקנות בגדים לחג ומטפחת ועוד..

ככה שאני ממש מבינה אותך ולכן כשהגדולה נולדה בעלי התחיל ללמוד. וגם אז היו שנים יחסית קשות שרק אני עבדתי אבל אי אפשר להשוות למלגה..

אני באמת מעריצה אנשים שחיים ככה בפשטות. אני יודעת לומר על עצמי שהורגלתי לרמת חיים אחרת וקשה לי לרדת ממנה, ובכנות גם לא כ"כ רוצה.

היום אנחנו במקום אחר אבל תחשבי על זה מחדש, יש הרבה דברים שאת רוצה, זה או להתפשר או להחליט שלא מתאים לכם. 

דבר ראשון כל הכבוד לכם! להשקיע בלימוד תורה, לגדל ילדים, ולעשות תואר במקביל זה מדהים בעיני ודבר חשוב כל כך ומבורך! 

כתבו לך פה הרבה דברים חכמים, מוסיפה מנקודת המבט שלי.

הייתי מתחילה מתכנון מפורט (שנשמע שאתם די שם). יש לכם כמה עשרות אלפים שחסכתם לתקופה הזו (ואלופים שהצלחתם לחסוך!) 

נניח יש 60000 ש"ח ל24 חודש, יוצא 2500 שח לחודש. נשארתם עם עוד 5000 שח שצריך. 

כאן זה מתחלק לשניים. מאיפה ניתן להביא הכנסות ואיפה ניתן לחסוך. 

הכנסות: יש עבודות של פעם בשבוע (נניח נקיון, ניקיון משרדים, שיעורים פרטיים לילדים, חלוקות מיצים ועוד ועוד), לבדוק מלגות אפשריות

יש תקופות שבהם אפשר לעבוד ולקבל סכום ולתעל אותו להמשך השנה. בין הזמנים לבעלך, מבחני בקיאות, והחופשות שלך. 

(אני לא יודעת מה את לומדת, והשנה החופש קיץ קצת התקצר, אבל בד"כ לסטודנטים בקיץ יש חופש ארוך, וממש אפשר לנצל אותו כדי לעבוד. אני מכירה את התחושה שעד שכל השנה למדתי ועכשיו יש לי קצת חופש עזבו אותי בשקט, מצד שני תחשבי על זה שגם כשתגמרי את התואר כנראה לא תהיה לך חופשת קיץ... את יכולה לעבוד בתחום שלך, ואת יכולה קייטנות, לשמור על ילדים אחרים (תמיד מחפשים), מעונות (הרבה פעמים מחפשים גם משרה חלקית) ועבודות אחרות.

עוד נקודה שכדאי לשקול אותה - בהרבה מקצועות יש יתרון גדול אם עבדת בעבודת סטודנט בתחום תוך כדי. אז אם את במקצוע כזה, שווה לחפש אפילו משרה חלקית. הרבה פעמים זה גם הופך את הלימודים לפרקטיים ומעניינים יותר וגם עוזר להכנס לעולם העבודה אחכ.תבדקי אם את עובדת בקטנה בחודשים הבאים אם תהיי זכאית לדמי לידה - זה גם יכול להיות שווה ומקל. 

לחסוך: תעברי על רשימת ההוצאות שלכם ותראי כמה מתוכה נחוץ וכמה זה מותרות. לא צריך לחיות על המינימום של פת במלח, אבל לגמרי אפשר ללמוד להנות גם מדברים קטנים. לדוגמא: פעם כשהייתי הולכת לקנות פרות וירקות הייתי קונה ומתכננת תפריט לפי המחיר של הירקות. נניח תפוחים יקר אז לא קונה אבל קונה הרבה קלמנטינות - לאפשר את תחושת השפע אבל בדברים שהם יותר זולים. או למשל, לא לקנות שקדים לסלט אלא לקנות גרעיני חמניה/דלעת ולקלות. עוגה לשבת אצלי לא תכלול קצפת ו300 גרם שוקולד.... אבחר עוגות טעימות אחרות. 

בכלל כשמבשלים לשים לב לעלות החומרים, ולא לומר זהו אני מתנזר מזה לחמש שנים הקרובות אלא לומר נכין את זה לכבוד שבת/חג/ראש חודש. לשמור לדברים מיוחדים. זה גם חוסך, וגם עוזר  ללמוד להנות מהדברים הקטנים. 

לשים לב איפה קונים... יש סופרים יותר יקרים ויותר זולים, משנת יוסף. פירות וירקות אם אתם בקטע ומתאפשר לכם, מחנה יהודה ביום ששי לקראת שבת (ממש לקראת סגירה) המחירים צונחים וזו חוויה ירושלמית שווה.

לא באוכל - תשאלי את עצמך אם את מחפשת את חוויות הקניה או את הדבר עצמו. לפעמים מחפשים את חוויות הקניה, ואז סתם להסתובב בעיר ובכמה חנויות, גם אם בסוף לא קונים מספק את זה. או להחליט שקונים משהו עד סכום מסויים. עוד דבר בשביל חוויות הקניה - למלא רשימה בשיין, ואז להזמין פעם בשבוע/שבועיים/חודש/חודשיים, מין רשימת משאלות וכל פעם לקנות משהו אחד. שוב זה יכול לתת את חווית ההתחדשות אבל לא קונים הכל בבת אחת.

יד שניה - יודעת שזה מחסום מנטלי להרבה אנשים. אבל זה כל כך חוסך! ושווה לחשוב על זה. הרבה פעמים יש כאלו שאומרים מילא לא אכפת לי, אבל אז אמא/הגיסה/האחות ישאלו מאיפה זה ואני אתפדח לומר שזה מחנות יד 2. אז דבר ראשון יד 2 היום זה טרנד ירוק גדול... ובאמת יש כל כך הרבה בגדים וחפצים שמסתובבים שלמה לשלם עליהם מחיר מלא? אנשים מחפשים כל הזמן לאן למסור, ומוסרים דברים טובים. למה לא לקחת? או לקנות בזול? זה נוגע גם לבגדי ילדים, בגדים בשבילך, חפצים לבית ועוד. יש הומן קבוצות מסירה ויש חנויות יד 2 שונות (יכולה לכוון אותך בפרטי). וזה לגמרי נותן את תחושת ההתחדשות.

ודבר אחרון בנוגע למשפחה - כתבת שהמשפחות שלכם שונות, חוסכים לדירה וזו המטרה וכו. והסטייל הוא לקנות דברים כל הזמן וכו'. (זה עוד דבר לבדוק, את קונה כי את באמת רוצה וצריכה או כי רוצה להראות למשפחה שאת לא מסכנה בגלל שאת אברכית וסטודנטית?) 

אתם הצבתם לעצמכם מטרות אחרות לא כלכליות, וצריך לבנות מעטפת פיל פרווה כדי להיות גאים בדרך שלכם. כלומר, לא לקחת לב ולא להסתכל מה הם עושים, ומצד שני לפרגן להם על מה שיש להם (ולא לדבר על מה שלך חסר). ואת הצחוקים על המצב הכלכלי תשמרי לעשות עם חברות.. ותזכרי שאת עוד מעט עוד קצת מסיימת את התואר ותהיה לכם יותר רווחה. זה לא לעולם המצב הזה. (וגם בעולם הכללי סטודנטים לפעמים מצטמצמים בזמן לימודי התואר. הסטנדרטים כנראה שונים אבל באופן כללי זו תקופה ידועה של חסכון).

ועוד דבר שלפעמים יכול להקל - למצוא זוג מבוגר יותר בסביבה שמבין את הראש שלכם ואת הערכים שחשובים לכם, ויעשה לכם סדר.

חפרתי ארוכות.. תקחי מפה מה שמתאים לך.. ושוב - כל הכבוד לך!

אני מבינה את התחושה למרות ששנינו עובדים, כי בואי, החיים במדינה שלנו יקרים וגם מי שעובד קשה לא תמיד חי ברווח.

כולנו היינו רוצים תחושת ביטחון כלכלית (ואם אפשר גם בלי לעבוד קשה, בכלל טוב)

אבל בגלל שזה לא המצב צריך לחשוב קצת בכיוונים אחרים..

בעלי עדיין בישיבה (פשוט בעל תפקיד אז מקבל משכורת מהישיבה) אבל מהרגע שהתחתנו הוא תמיד עבד במקביל

שיעורים פרטיים, עבודה בצהרונים של בתי ספר (בדכ זה יוצא מקביל יחסית להפסקת צהריים בישיבה), בבין הזמנים עבודות זמניות כמו קייטנות וכו'..

בקיצור אפשר למצוא דברים שהם יחסית מסתדרים עם הלימוד.

עוד משהו שכבר כתבו לך פה הרבה זה באמת העניין של ההוצאות. אנחנו למשל לא קנינו רכב עד ששנינו עבדנו בצורה מסודרת (אולי זה לא פייר להגיד את זה

כי אנחנו גרים ליד ההורים אז לקחנו מהם כשצריך אבל מאמינה שהיינו מסתדרים גם בדרכים אחרות)

אני לגמרי מתחדשת בדברים לקראת חגים, ההבדל הוא בשוטף.

המזווה שלי מאד מאד בסיסי.

אני יודעת שבשגרה אני מוציאה כסף על מה שאני צריכה ולא יותר מזה ולכן זה מאפשר לי פעם ב.. להתפנק בבגד או ביציאה.

אני לא קונה לעצמי סתם בגדים בשוטף כי ראיתי משהו יפה. אני חושבת על הצורך שלי ואם צריך אני קונה בלי לחשוב  

בגדים לילדות עד גיל שנתיים של הגדולה קיבלתי שקיות מפוצצות מכל מיני מקומות וכיוונים.. עכשיו קצת פחות מוצאת אבל לפחות יודעת שמה שאני קונה עכשיו לגדולה ישמש עוד שנתיים את הקטנה.

בקיצור, זה באמת בחירה של דרך חיים. ואם יש תחושה שדרך החיים הזאת לא מתאימה אז צריך לחשב מסלול מחדש

עוד משהו- כרטיסי הנחות. צריך לדעת לנצל אותם טוב. למשל עכשיו כשבעלך משתחרר יהיה לו כרטיס בהצדעה ויש שם מבצעים טובים על טיטולים נניח. .

אם רוצים לחיות ברמת חיים טובה ולשמור על מאזן חיובי צריך

או

להכניס הרבה כסף

או

לשנות את ההסתכלות על צריכה ורמת חיים ולצמצם את התלות בכסף 

את לא צריכה לענות כאן

אבל זה למחשבה שלכם, אם את פותחת חלק מהחסכונות כסוג של הלוואה לעצמך שתוך כמה שנים תוכלי לחסוך מחדש את הסכום הזה

האמת, נשמע לי שאת לא חיה בסרט אלא מבינה את המצב. והמצב הזה פשוט לא אפשרי. תצטרכו לוותר על משהו…

קורנפלקס

פיתות

ירקות

פירות

קטשופ

צ'יפס קפוא...

סתם..

אני שומרת קצת חמץ לשבוע האחרון, ומשתדלים שהגז לא יתלכלך וזהו..

כל זה תיאורתי, כן?! לא התחלנו לנקות בכלל 

דגנים כשרים לפסח.. אם אוכלים לחם אז במרפסת/חצר..

צהריים- מזמינים פיצה או שאוכלים לחמניה עם נקניק.. פיתות עם פסטרמה חומוס.. כזה.. או אורז עם מנה בשרית..

ערב.. חביתה/טוסט/וכאלה.. ליד שולחן מפלסטיק קטן לילדים.. 

מכינה את כל החמץ לפני שמתחילים לנקות את המטבח, מכניסה הכל לקופסאות ואז אוכלים מזה כל השבוע בשילוב עם סויה, טוסטים דגנים וכו' במרפסת

לא מקרבת לשם אוכל בקופסאות שעלול להתפזר....

והתשובה היא במטבח או במרפסת.

אבל אני לא מבשלת לליל הסדר, אז כנראה זה שונה מאשר כשיש כבר כלי פסח בחוץ.

בכל מקרה- עדיף לבשל ארוחות מזינות וטובות ולא לתת לילדים לחפש אוכל ואז הם מתגרים ואוכלים בדיוק מה שלא רצינו/ בזמן שלא נוח לנו/ במקום הכי פחות טוב..

אפשר לבשל-

מרקים

חומוס

קציצות טונה

קציצות בשר עם אורז

עוף בתנור

חביתה עם גבנ"צ וירקות

דברים בסגנון הזה.. 

שולחים נציג לנקות את המקררים של הסבים וסבתות, וחוזרים מלאי שלל.

מאכלים ממש שווים ומושקעים שבאמצע השנה לא יוצא לי להכין.

ממש חגיגת ערב פסח!

ביצים קשות

ממרחים (חומוס, טחינה, פסטו, ממרח אגוזים, חמאת בוטנים)

פיתות לחם לחמניות

ירקות חתוכים

אבוקדו

שימורים (זיתים, תירס, מלפפון חמוץ, תירס גמדי, אפונה, חומוס גרגרים) 

בעיקר מפרנסים את הפיצרייה השכונתית, בסופו של דבר... או קונים הרבה לחם, וכל אחד מורח לו משהו...

(בשנה של הקורונה, כשלא קנינו פיצה בגלל חשש להדבקה, היה לי ילד אחד שהסתובב כל היום בבית וטען במנגינה מעצבנת כזו: "אני רעעעעעעבבבב!!" וואי, זה היה סיוט...)

אז פעם אחת פיצה

ופיתות בטוסטר עם חמאה או פשוט עם שוקולד

וטונה למי שאוהב

אפשר גם אורז כי זה לא חמץ או תפו''א בתנור

עבל לרוב יש ימים שבכלל לא מתאים לי בישולים ומטבח כי כבר רוצה לאחסן הכל

בדר''כ זה היומיים -שלוש האחרונים

מה שכן השנה בישלנו לשבת הזאת כפול והקפאנו לשבת הבאה עופות וקציצות ככה שלא נצטרך לבשל שבוע הבא כמעט

אבל אני לא אוהבת 🤭 (מאז אחד ההיריונות, כשפיצה עשתה לי בחילה, אני לא מסוגלת להסתכל על פיצה מפיצרייה, רק פיצה ביתית...)

אז מאלתרת ממה שיש, אבל לפחות זה רק לעצמי, או בשבילי ובשביל בעלי.

ואז יש מלא אופציות

רופא דתי, נחמד, מסביר באדיבות.

הרגיע אותי בנוגע למשהו שהטכנאית ראתה באולטרסאונד ונלחצה מאוד.

יצאתי מרוצה ורגועה (שזה חשוב!...).

ממליצה

ואם הוא כבר לא ניובורן אז הסיכוי קלוש.

תאמיני לי מנסיון שאפשר לגדל אפילו תאומים בלי מוצץ ולהשאר שפויים.

תקשיבי, זה לא קל. אבל יש תינוקות שפשוט לא מתחברים לזה.

הוצאנו מאות שקלים על מוצצים לתאומות ושום דבר לא עזר.

הייתי המוצץ שלהן עד גיל שנתיים+ אז נגמלו מהנקה ולמדו להרגע בעצמן.

להפריד הנקה ושינה במשהו בינהם. סיימת להניק... להרים להחליף טיטול, לשיר, סיפור הכל ברגוע ואומרים עוד מעט הולכים לנוח/לישון...

ושוב יושבים לידו ומרדימים...

כן ביום אפשר להרגיל להירדמות יותר תלותית כמו נדנוד בעגלה או משהו... כי הוא יודע שזה שונה מהלילה... 

הילד הקודם שלי היה ככה. לא הצלחתי איתו שום מוצץ והנקתי עד גיל שנתיים+

אמרתי לעצמי שאני לא עוברת את זה גם עם הילד הבא. עדיף מוצץ ולגמול בגיל 3-4 ולא לשמש מוצץ שלהם..

בילד הנוכחי (בן חצי שנה) ניסיתי גם כל מיני מוצצים ולא הלך.

בסופו של דבר נזכרתי שאצל ילד אחר שלי (בן 7 עוד מעט) עזר רק המוצץ גומי המסריח הזה של פעם....

גם אצלו ניסיתי את כל המוצצים ולא עזר

ורק המוצץ גומי ההוא עזר!!
 

אז קניתי מוצץ גומי פשוט פשוט של פעם בלי פלסטיקים וסיליקונים וכל מיני.. ורק זה עזר. ברוך ה'.

בגיל 3-4 חודשים התחלנו עם זה וחבל שלא זכרתי את זה קודם. 

ממליצה לנסות.

בהצלחה

יותר קל עם המוצץ הזה לעומת מוצצים אחרים שהוא דחה אותם בשנייה ולא הסכים לנסות אותם.

הוא לקח לכמה דקות וזה הצליח להרגיע אותו.

לאט לאט זה הצליח להחזיק מעמד גם כמה שעות שלמות בלילה או בשנת יום. מצרף לו כמה מחזורי שינה יחד ולא מתעורר בבכי אחרי 20 דק' של שינה.

גם כשאני מניקה אותו והוא נרדם תוך כדי ואני מרגישה שהוא ""עליי" בתור זה שאני המוצץ שלו

או שאני יודעת שהוא רוצה לישון- אני מנתקת אותו ממני בעדינות ומכניסה מוצץ. נותנת לו כמה דקות בודדות למצוץ את המוצץ ולהיכנס לשינה ואז מעבירה לעגלה/ למיטה שלו להמשך שינה.

זה עולה גרושים (3 מוצצים בפחות מ-20 ש"ח) ואני מחליפה אותם לעיתים קרובות יחסית.

כשהם גדלים קצת, אפשר להחליף להם את זה למוצץ יותר "נורמלי"..

גם מנסיון.. אצל הילדון הקודם- קודם שלי שהחלפתי לו את המוצץ כשהיה בן שנה פלוס..

אצלי זה עבד ל-2 ילדים וחבל שלא ניסיתי בילד שבינהם..

היה חוסך לי לילות לבנים ומשרה יותר רוגע ויותר שעות שינה שהלכו בשביל להרגיע ולהרדים.

אגב, זה היה בהמלצת שכנה שלי שזה עבד אצלה והמליצה לי בזמנו..

מוצצי גומי הפשוטים. גם אצלי אחת הילדות התחילה רק איתו. בגיל חודשיים בערך. בהמשך עברה לאחרים. וביבס מאוד דומים למוצצי גומי מבחינת הפטמה. חבל על הכסף בעייני אם את לא בטוחה שילך. הגומי הפשוטים הכי זולים בפער מכל מוצץ אחר, ושמעתי על כמה תינוקות שזה מה שגרם לי להסכים לקחת מוצץ.

זה נראה מצחיק כזה מבחוץ אבל אותי זה הציל

גם הילדים הגדולים יותר נולדו פגים וזה ממש היה טוב להם אחרי שניסיתי הכלל!

וזה חמוד נורא. האומות שלי בפגיה היו עם מוצץ ואיך שהגענו הביתה הוא נזנח לאנחות

אבל אחד הילדים שלי היה סרבן מוצצים וקנינו כ'כ הרבה סוגי מוצצים הוא פשוט לא ידע מה לעשות עם זה ממש.

והנקה זה מה שהרגיע אותו כל הזמן וזה באמת היה קשה.

בסרבנים הבאים החלטתי להפריד בין הנקה(כאוכל) להירדמות/הרגעה עם בעזרת דברים אחרים למשל אחרי שמסיימת להניק להרים על הידיים ולהרדים אפשר עם חפץ למשל שמיכי או חיתול בד על העיניים עד שנרגעים ונרדמים.

מ-4 ילדים רק אחת הסכימה למוצץ וזה היה ממש פשוט בלהרגיע אותה וגם בשינה...

ובאמת בשאר הילדים זה ממש ללמוד אותם וכל אחד הוא משהו אחר

והיינו שבוע וחצי עם התינוק חולה כולל מיון

כיף

איפה פסח ואיפה אנחנו...

ב"ה

פשוט צברנו הרבה בשוטף .. כביסות וכו...

ירחם המרחם 🥴

העיקר שהוא מבריא ב"ה זה הכי חשוב

תודה ממוש ❤️

אני כבר משתגעת😱

כן שווה בעיניי לבדוק אופציה של עזרה חיצונית... זה מה שאני עשיתי...

לנקות רק את הבסיס של הבסיס

לוודא שאין חמץ בבית וזהו זה...

אם לא היית אולי כדאי ללכת לרופא?

וכשיש שמש בחוץ אז לצאת, עושה פלאים..

אנסה אותם..

@המקורית

@אורות המלחמה

@השקט הזה

@זוית חדשה

תודה יקרות שאתן!!