עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"ח בניסן תשפ"ד 0:05
השנה, כשמזכירים את נוראות השואה, הזעזוע והכאב קרובים יותר, נוגעים יותר.
השנה, החיבור לנוראות השואה הוא לא רק דרך תמונות בשחור לבן וסיפורים מפעם.
אמנם לא חווינו שואה, ואי אפשר לדמות את מה שעברנו פה בשמחת תורה לשואה. אבל חווינו שנאה תהומית, נגד כל יהודי באשר הוא יהודי, שהתבטאה במעשים נוראים וברצח אכזרי.
ועדיין בכל רגע כולנו זוכרים וכואבים את אחינו האהובים שעוד סובלים מידיהם האכזריות של אויבינו.
אבל החיבור של התקופה שלנו לימי השואה הוא לא רק דרך האכזריות של האויבים שלנו.
החיבור הוא גם דרך הגבורה והעוצמות שנולדו בנו, דווקא מתוך הכאב.
וביום הזיכרון לשואה ולגבורה, אפשר לקבל כוח דווקא מהמילים של מי שעמדו מול הנאצים, ובגבורה אדירה מצאו מילים שיכולות לתת לנו כוח גם היום.
המילים של האדמו"ר רבי ישראל שפירא מגרודז'סק נאמרו דקות ספורות לפני שנרצח בטרבלינקה, ונכתבו על ידי פליט שניצל בנס:
"שמעו אחי ואחיותי עם ה', לא עלינו להרהר אחרי מעשיו של הקדוש ברוך הוא, ואם נגזר שבזמן הזה נהיה הקרבנות של חבלי משיח בדרגה זאת של הגאולה ולעלות על המוקד, אשרינו שזכינו לכך. ומה שחז"ל אמרו 'יתי ולא אחמיניה', היינו טרם שמגיעים לכך, אבל אנחנו שהגענו לדרגה זו צריכים אנחנו לשמוח כי זכינו שאפרנו, כאפר פרה אדומה, יטהר את עם ישראל כולו, אנחנו חייבים לראות את עצמנו מאושרים שנפל בחלקנו לסלול את הדרך לפני הגואל ההולך ובא, ולקבל באהבה את עמדתנו על קידוש שמו יתברך. הנני מצוה עליכם שבל תהססו ולא תבכו בלכתכם לכבשן, אדרבא היו בשמחה, ובניגון 'אני מאמין' וכרבי עקיבא בשעתו תסתלקו ב'שמע ישראל' - ב'אחד'".
הדברים האלו נאמרו הרבה לפני שהיה אפשר לדמיין את מדינת ישראל קמה. האדמו"ר מגרודז'סק האמין וחיזק את היהודים שהיו איתו בכך שמותם על קידוש ה' סולל את הדרך לפני הגואל ההולך ובא, ולא ידע ששלוש שנים אחרי שתיגמר השואה, תקום מדינה לעם היהודי בארץ ישראל.
גם היום אנחנו לא מבינים למה זה היה צריך לקרות ככה, והשאלות עדיין קיימות. אבל אנחנו יכולים להרגיש הרבה יותר במוחש שהכאבים הקשים שאנחנו חווים הם חבלי משיח, הם הצירים שמבשרים את לידת הגאולה.
ואולי משמיים כיוונו שעמ"י קיבל על עצמו דווקא את יום השואה שנקבע בניסן, לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, ולקראת יום העצמאות. כי האבל על החורבן הנורא הזה לא עומד בפני עצמו. זה לא יום של אבל כמו תשעה באב. הכאב של יום השואה הוא חלק ממהלך, של 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח', של זיכרון וכאב על קהילות שלמות שאבדו ועל מיליונים מעמנו שנהרגו על קידוש ה', ועל ידי כך זכו להיות כאפר פרה אדומה שטיהר את עם ישראל לקראת תקומת עם ישראל בארצו.
(את הדברים של האדמו"ר מגרודז'סק העתקתי מהספר 'משגב לעיתות בצרה', הרב אלישב אביחיל, עמ' 25).
תזכורת- כללי הניק האנונימי
תודה!
בגיל הזה ההרגלים גם משתנים כל כך מהר, יכול להיות שמחר פתאום הוא כל היום ישן...
(למרות שפעם דיברתי עם רוםאת נשים דתיה שאמרה לי שאחרי כמה קיסריים כמו שאני עברתי די ברור שיתירו לי את זה, אבל עכשיו פתאום לא בטוחה שהיא צודקת)