האם בזמן הבדיקה אפשר להבין אם יש דופק?
או שצריך לחכות לפיענוח הרופא לאחר מספר שעות?
נשים יקרות, בקשה קטנה לי אליכן..
בעלי שיתף אותי לא מזמן שהוא לא זוכר איך נראית שבת נורמלית מרוב שבתות בצבא, לא זוכר מה עושים, איך נראות ההכנות, איך נראה סדר יום השבת.
אז ממש אשמח אם מי שיכולה תוכל לקחת על עצמה משהו קטן להתחזק בו בשבת לזכות אלה שלא זוכים להתענג על טעם השבת.
לא דווקא בהחמרות, אם זה עוד שיר שבת, עוד דבר תורה, עוד התכרבלות כיפית עם המשפחה.. עוד משהו שמייחד את השבת כפי שאתן רואות זאת. לשיר שלום עליכם, לברך על הקידוש ולחשוב על כל אלו שלא יכולים לשיר ולקדש. גם החטופים שיזכו בקרוב וגם כל החיילים שבפעילות.
שבת שלום ומבורכת ובשורות טובות!
להעריך את מה שיש.
ואת מדהימה על ההסתכלות הכל כך טובה שלך על הכל.
ליבי וליבנו איתך ואיתכם..
חיבוק ענק!!
לוקחים על עצמנו בעז"ה לשבתות הבאות
שהשם ישמור אותו ואותם!!
וביקשתי מה' לשמור על השומרים שלנו שבזכותם יש לנו עונג שבת.
תבורכי צדיקה!
כל הכבוד לכם על הנתינה למדינה שלנו ולכולנו❤️
מתישהו בעלי היה בבית בשבת
והוא אשכרה באמת לא זכר כל מיני דברים הכי רגילים ובסיסיים שבדר"כ הכי טבעיים לנו בשבת. זה אכן שונה לגמרי.
שבועיים אחרי ב"ה. עדיין משתמשת עם תחתונים של גוטקס של אחרי הלידה. כבר נהיה לי קשה עם זה, מגרד לי ממש בכל האזור כי הוא תמיד מכוסה עם התחתון הזה והוא עוד עבה, אין לי אוויר שם בכלל (ככה מרגישה) בקיצור לא נוח לי איתו, גם יש לי בקושי דימום. הבעיה היא איזה תחתון אפשר לשים? כל מה שיש לי ברגיל מגיע עד לפס של הצלקת ומפחדת מחיכוך ושיתחיל לכאוב לי, קניתי תחתוני רשת והם גם מגיעים לפס של הצלקת
מה אתם עשיתם? רוצה להרגיש משוחררת יותר כבר
ויש אתר שבו כל התחתונים מכותנה אורגנית והם מדברים שם על חשיבות האיוורור לפות לא זוכרת את השם . אם יעלה לי ארשום אבל דלתא סבבה לגמרי
אין צורך בתחתון ח"פ
תחתונים בגזרה גבוהה מכותנה יעשו יופי של עבודה.
תרגישי טוב!
100% כותנה אבל רצית מאוורר,
גזרה נמוכה אני חושבת שנוח לפחות חודש אחרי...
השארתי את התחתונים האלה לימים של מחזור
שמה את הפדים של קרפור
וסוףסוף היה מחזור קל למרות הדימום
כי התחתון לא נגע באגן
והפד שמר עלי יבש יבש דם כשהיה דימום מלא
שהיה לי בבית וזה קצת מציק האמת, מנסה להתרגל עד הבוקר ולראות
רגיל אני לא מעיזה לנסות אפילו, אולי מהפחד
אבל בלי קשר לקיסרי כי לא עברתי כזה
שלום רב לכן,
אני מניקה כבר חצי שנה הנקה מלאה! פעם בשבוע בערך בקבוק מטרנה.
קיבלתי מחזור ובכול הבדיקות ביוץ שאני עושה הן יוצאות שליליות (אבל היו הפרשות כמו חלבון של ביצה) סליחה על התיאור, התקשרתי ליועצת הנקה היא אמרה שייתכן שהמחזור שלי יתאחר.
עכשיו לא מובן לי למה יש לי הפרשות כמו של ביוץ והיו לי גם כאבי בטן (נראה לי שזה של ביוץ) אז אם יש הפרשות למה הבדיקה יוצאת שלילית בכל פעם שאני עושה, האם ההפרשות האלו לא מעידות על ביוץ ואם כן מתי יתרחש ביוץ ואולי בגלל שאני מניקה אין בכלל ביוץ או שהוא יכול להיות רק בעוד חודש לדוג'.
אני חייבת עזרה בבקשה.
תודה רבה♥
יכול להיות שיהיו הפרשות ולא יהיה ביוץ בסוף.
מתייגת את @באר מרים שנראה לי מבינה בשמ"פ ותוכל לענות מדוייק יותר...
רוצה לפרט למה את שואלת? המטרה היא להיכנס להריון?
את האמת אני רוצה לדעת כדי לא להיכנס להריון, אבל בכול מקרה כן היה ביוץ כי קיבלתי עוד פעם מחזור
הוא לא היה סדיר.
היו לי הפרשים יותר גדולים בין המחזורים.
ולקח הרבה זמן עד שנכנסתי להריון.
לא עקבתי אחרי ההפרשות.
חלק מהפעמים בדקתי עם מקלונים אבל היה קשה לזהות ביוץ.
לא יודעת אם לא היה ביוץ, למרות שכן היה דימום. או שבעצם לא הצלחתי לזהות בזמן כי לא היה סדיר.
זה מה שהיה אצלי אישית באחת הפעמים.
שאלה,
קניתי טיפות עלי פטל של חברת Nutri care מחנות טבע ועכשו אני רואה שזה מכיל אלכוהול אם כדי להשתמש או לא?
תתייעצי עם רופאה...
נראה לי שאפשר לסמוך על מה שהיא כותבת.
הכוונה שלה מן הסתם זה שלא צריך להתייחס לאלכוהול כמו אל רעל. רעל זה חומר שמיסודו מזיק לגוף. אלכוהול הוא לא כזה (לצורך העניין אצל מבוגרים הוא מזיק רק במינונים גבוהים) אצל עוברים זה פוגע בהתפתחות העוברית מכמות מסוימת.
מתאדה במים חמים
כמו בכל טינקטורה של צמחים אחרת.
תתייעצי עם נטורפותית איך להשתמש
אם את ממש חוששת תקני חליטת עלי פטל עם מסננת מהדרין יש אותה בניצת הדובדבן
זה אפסי...
לא הייתי חוששת
האיסור של דתיית אלכהל בהריון נובע מתסמונת לילדים הנולדו לאמהות אלכהוליסטיות.
אך מכיון שלא ניתן לעשות מחקר כזה שיבדוק מה כמות האלכהל המותרת בהריון. עכשיו ההמלצה היא להמנע לגמרי.
בעבר כן לא היה איסור כזה והיה מותר לשתות נדמה לי מנה אחת בשבוע או לפחות אמרו שאין מניעה ללגום מיין של הקידוש.
אז בלי לקחת אחריות על אף אחת לא נראה לי ששתי טיפות רסקיו יזיקו
(לפחות בעבר)
היא עד 2 כוסות יין ליום.
סתם שתדעו ותרגעו (:
בתור צרפתיה
אז כוס ביום מותר .
בהמשך לשאלה הקודמת...
חצי שנה אחרי לידה, עם סרזט ותחליפיו, החלו כתמים שהלכו והתרבו... בהוראת הרופאה התחלתי לקחת 2 כדורים יחד,כבר יומיים לוקחת, מאז הדימום התגבר לרמה של מחזור ולא פחת כמו שציפיתי...
מי שיש לה ניסיון עם זה, נראה לכן תקין?
לי תמיד היו שבועיים כתמים ואז שנה שקט
כבר מיואשת...
ממש מומלץ לקחת ביופלבנואידים
זה ויטמין שמחזק את כלי הדם הקטנים בגוף
מכון טהרנו המליצו לי להשתמש בדיוק לסיבה הזאת..
קונים בחנויות טבע
לוקחים מינון די גבוה ביום אבל צריך לברר כמה בדיוק כי אני לא זוכרת זה היה ממש מזמן.
לא יודעת מה עושים כאשר זה מתגבר לדימום ממש...
תמיד ידעתי ששביתת הנקה זה כואב, אבל עד שלא חוויתי על בשרי לא תיארתי לעצמי עד כמה.
תינוק בן 11 חודשים, מכור להנקה עד לפני 3 ימים.
אין לי מילים לתאר כמה אני מפורקת. הוא סובל, אני סובלת (בעיקר נפשית, אבל גם פיזית מהגודש), מנסה להציע, מתייאשת, מנסה לא להציע, מתייאשת, מנסה לקחת את זה בטוב ולהודות על 11 חודשים מדהימים של הנקה שנלחמתי עליה בהתחלה והקרבתי הרבה עבורה בהמשך, נשברת, מנסה להתאזר בתקווה שאולי עוד יש סיכוי...
אולי מישהי מכירה יועצת הנקה תותחית? יש מה להציל בכלל? את כל העצות מהאינטרנט כבר יישמתי.
אישית לא ניסיתי להחזיר מכל מיני סיבות
אבל אם חשוב לך
אולי יש לו דלקת אוזניים?
וחשבתי לעצמי לי זה אף פעם לא יקרה, התינוקות שלי כל כך מכורים להנקה... (היא גם שילבה בקבוקים, אז זה היה הגיוני שיקרה)
אין לו דלקת אוזניים
הוא נשך אותי, נוצר פצע מדמם, ואז בפעם הבאה שהוא ינק יצא הרבה דם, הוא נבהל או נגעל, לא יודעת בדיוק, ומאז מסרב לינוק.
אבל הוא רוצה, לפעמים מסתכל עלי במבט מתחנן, אני נותנת לו והוא מסובב את הראש. פעם אחת כמעט התפתה לינוק, ואז נבהל כזה ושם יד על הפה. נקרע לי הלב
אבל הוא רוצה לינוק!
מה עם הצד השני שלא פצוע?
תראי לו ותגידי לו במילים
כאן אין פצע
לא כואב לאמא
מהשד הזה אפשר לינוק.
הוא יבין את האינטונציה.
שניכם רוצים, רוצים מאד
בהצלחה❤❤❤
הוא רגיל יותר לינוק מהצד הפצוע, אבל כמובן שאחרי שיצא שם דם הצעתי רק את הצד השני, אבל הוא לא רצה.
אנסה להגיד לו...
תודה!
איזה תינוק מתוק ומתחשב יש לך
רק על זה מגיע לו אלף נשיקות
ואם צריך תשאבי הפצע יחלים הוא יחזור לינוק
הוא אוכל טוב מוצקים, אבל רגיל להשלמות של הנקה כל היממה.
אכל ארוחת ערב כמו כל ערב, אחר כך הוא מצא שניצל שאחד הילדים השאיר על הספה ואכל את כולו (בכלל לא ידעתי שהוא מסוגל להתמודד עם שניצל לא מפורר עם השיניים הבודדות שלו 🤭). תכננתי להכין לו דייסת שבולת שועל לפני השינה כי אתמול בלילה הוא לא ינק אבל התעורר מלא ובכה, וחשבתי לעצמי טוב כנראה שהוא לא ירצה כי הוא כבר אכל ארוחת ערב ועוד הוסיף לעצמו שניצל, אבל רק בשביל לוודא שהוא ילך לישון עם בטן מלאה הכנתי קצת, הוא אכל הכל! הכנתי עוד ונתתי לו עד שלא רצה יותר.
מי שטוען שהנקה כבר לא משביעה בגיל הזה וזה רק ממתק, טועה.
רק הוא מתגעגע ליניקה
חמוד שכמותו
שימי משחה על הפצע שתזרז החלמה
ובהצלחה לכם
אני מרגישה ממש שידיי כבולות.
ההבנה הזו פתאום שאין לי איך להרגיע אותו! עד עכשיו מתעורר בבוקר - יונק, לפני שיוצאים מהבית יונק, חוזרים הביתה יונק, עייף יונק, סתם עצבני יונק, משעמם יונק, לפני שהולכים לישון יונק, בוכה בלילה יונק.
ועכשיו? שעות החזקתי אותו והסתובבתי בבית חסרת מעש. השעתיים האלה בערב שהוא מתחיל להיות עייף אבל כבר מאוחר מדי לשנוץ וצריך למשוך קצת עד הלילה... עייף מתלונן מתבכיין, באינסטינקט רוצה להניק ולתת לו אפשרות להתפנק ולהירגע על הספה, ו... אופס, אין את האופציה הזו.
שומעת אותו בוכה קצת במיטה, רוצה לקום להניק אותו שישן עוד קצת ואחרי שניה נזכרת ונאנחת. או שהוא יחזור לישון לבד או שהלכה השינה. בלילה אותו סיפור, רק שהוא חייב לחזור לישון אז כאן העבודה קשה יותר.
מבינה כמה ההנקה משמעותית בשביל שנינו. היא פתרון הקסם להכל. בלעדיה זה רק ידיים, חיבוקים ונשיקות, אבל משהו גדול חסר.
תמשיכי להציע, הוא מבולבל לא פחות ממך וצריך אותך חזקה ובוטחת. ויודעת שזה חולף.
לי הייתה שביתת הנקה של 5 ימים, ובסוף מתישהו לפנות בוקר שהצעתי לו (נראה לי הוא היה מטושטש מכדי לסרב, חח) הוא הסכים לקחת ואז השביתה נגמרה ברגע אחד.
כרגע אפילו מתוך שינה הוא לא מסכים.
הלוואי שיגמר ברגע אחד ונשכח מכל הסיפור הזה...
תגידי לו זה לא נורא, אמא כל כך אוהבת אותך, אז מה קרה, נשכת ואמרתי איי, זה כבר מבריא
ומאד ממליצה להסתיר את הפצע עם איספלנית מרובעת כזו שיש לה דבק מארבעת הצדדים מה שנקרא רחוד מהעין רחוק מהלב.
וכמובן לנשק אותו מלא ולהגיד לו שאת אוהבת אותו ורוצה חהניק ולא נורא אם ינשך בטעות את תמיד תמיד תאהבי אותו חזק חזק... הוא מבין
עכשיו הוא כבר כמעט החלים, אבל בשום שלב הוא לא היה מספיק בולט בשביל להפחיד. זה חתך פנימי.
בכל אופן דיברתי איתו, הסברתי, חיבקתי ונישקתי מלא. בנתיים לא נראה שהוא הבין 🙃
מה שאת מתארת שנשך כל פעם ולא רצה לינוק
אני פשוט לקחתי אותו תוך כדי שינה ואז הוא כן ינק קצת, אולי זה יעבוד אצלך. אני חושבת כי הוא היה רפוי ונינוח אז זה עזר.
חיבוק על הסיטואציה, מקווה שתמצאו יחד את הדרך💗
לדעתי בקבוק עם תמ"ל בגיל הזה יכול לתת לו מענה מעולה לפני השינה
או במשך הלילה או בבוקר
הוא צריך תחליף להנקה..
וגם מוצץ זה עוזר מאוד לשינה רציפה
(אצלי יונקים אבל אף זה לא היה עד כדי כך כמו שאת מתארת..מוצץ בלילה ולא אני כמוצץ תמידי.)
חיבוק!!
כי הוא לא לוקח מוצץ. מה אני יכולה לעשות?
אפילו תמ"ל ניסיתי בשבת כי הוא היה כזה מסכן, אבל הוא לא רצה. ולמה שירצה... הוא לא רגיל לטעם.
היום הצלחתי להביא לו חלב שאוב בכוס כמה פעמים (בבקבוק הוא לא רצה), זה הרגיע אותו קצת, וכנראה גם השביע
ממש!!!
מישהי פתחה על זה שרשור ארוך לא מזמן
אולי מישהי תזכור מה הניק...
ולנסות מתוך שינה עובד?
עולה לי רעיון קצת הזוי..
לתת לו טיפה שוקולד , הוא ישר ירצה עוד..
ואז לתת לו עוד טיפה ועוד טיפה
ואז לתת לו ללקק טיפה אחת מהאצבע שלך
ואז לשים טיפה על השד ולתת לו ללקק..
משהו כזה...
שהוא ישכח מרוב רצון לשוקולד את הרתיעה..
ואז שייזכר כבר יהיה אחרי שקצת ינק...
מתפללת שמשהו יעבוד.. זה כ"כ קשה!!!
אם שום דבר אחר לא יעבוד אולי אנסה את זה 🙃
יש לי הרגשה שהוא חכם מדי בשביל הטריק הזה, אבל מי יודע.
אני אנסה הלילה מתוך שינה בעז"ה. רק צריכה לשים לב לזמן שהוא ישן חזק, כי אם הוא מתעורר ובוכה הוא לא רוצה.
אם מתאים לך לעדכן מה ניסיתם ואם עבד
מבינה ממש את ההרגשה והכאב❤️
קרה לי גם עם בת ה9 חוד....
מסתבר שנקלטתי ולא ידעתי🫣
פשוט ביום אחד הפסיקו, כמו שאת מתארת"סובבו את הראש " וזהו, ככה נגמר סיפור ההנקה שלהם.
ולא היה לי פצע בשלב שהם סיימו לינוק(הפצעים והחתכים😓 היו ועוד איך היו אחרי הלידה ).
כך שזה יכול להיות מהרבה סיבות, יתכן ומרגיש גדול ודברים אחרים מעניינים אותו(אם ככה, זה באמת מעליב, אני נעלבתי בתחילה אחכ הורדתי שלא הייתי צריכה לעבור גמילה קשה)
כל אמא לוקחת את זה אחרת.
תעדכני שחזר לינוק, בהצלחה רבה.
מה עבר עלי כשקניתי צבע בהיר??
הילדים מאודד אוהבים לדרוך לי על הנעליים
קטע כזה
מעניין למה זה קשור..
אבל התוצאה היא שהם נראות מלוכלכות וכבר פדיחה...
ואני הולכת איתם כל יום..
אבל של הילדים, לא יצא לי לכבס נעלי מבוגרים אבל מאמינה שזה גם יעבוד טוב,
אפשר לשים בתוך שקית כביסה אם את מפחדת שמשהו יתפס, ולכבס בתוכנית עדינה בחום נמוך.
יצא לי לכבס לא מעט פעמים בגלל פספוסים, אפילו ייבשתי במייבש אבל זה יש מצב שגרם להתכווצות הנעל,
אבל כביסה במכונת כביסה לא הזיקה בכלל.
אם זה נעל של חברה יקרה שווה להשקיע ולקרוא על הדגם להבין אם יש הוראות כביסה.
אם כן, לא הייתי חוששת לנסות.
מכונת כביסה
להניח במקום מאוורר תוך יום יומיים מתייבש בעז''ה
שפריצר סנט מוריץ מסיר שומנים:
מסתבר שזה אליפותתתת מוריד כל לכלוך.
לי יש נעליי ספורט לבנות!!! וכל כמה זמן- משפריצה על הכל הכל: שמה במכונה (אצלי תכנית עדינה לא עושה כלום.. שמה על רגילה.. 40 מעלות שעה וחצי..)
יוצא מסנוור כמו חדש😄
אבל זה לא הורס את הסוליה?
אני גם מתלבטת איך הכי טוב לנקות את הנעלי ספורט שלי
לדחוס. זה סופח רטיבות.
לנעליים לש הילדים שנרטבות
ואין להם עוד זוג..
תודה!!
בכל מצב יתלכלכו.
הפלוס הוא הכביסה😊
סניקרס לא מבד כביס- מגבונים...
כרגע רואים רק ביום שישי.
עכשיו רוצה להכניס מדי פעם ביום חול, אבל הייתי שמחה אם זאת לא תהיה צםיה פסיבית אלא דברים שיכולים ללמוד מהם.
למשל תסרוקות, שח מט
אשמח לרעיונות לגילאי 6-11, אולי משהו שהילדים שלכם למדו דרך המחשב ומצא חן בעינכם
ציור ביוטיוב.
משתמשת בוורד ובצייר.
היא מתנסה ולומדת לבד לשלוט בעכבר, לשנות צבעים, גודל וכו'.
בגיל יותר גדול אפשר גם מצגות.
זה לא בדיוק מה ששאלת, אבל גם אפשרות.
בעבר גם אצלי היה רק ביום שישי.
אחכ הוספנו משחקים באמצע שבוע אבל הקטנים יותר פחות היו בעניין של משחקים ולא הצליחו לתפעל לבד ואז נוצרו מריבות בין הגדולים לקטנים.. אז זה עבר לצפיה פסיבית ובערב כשהקטנים כבר הולכים לישון לגדולים יש זמן משחק / יצירה במחשב. בגדול עכשיו כשקר בחוץ מאפשרת את זה בקיץ הזמן צפיה אחהצ יורד. אם לילדים אין דרישה למחשב לא הייתי מוסיפה מיוזמתי בעיני זה פתח שכל עוד הילדים לא בעניין הייתי מעדיפה לדחות..
סרטונים עם שירים מרקידים (דאנס)
סרטונים לימודיים - ציור, אנגלית וכדומה.
אפשר גם להתחיל ללמד אותם יישומי מחשב - הילדים שלי כבר יוצרים מצגות מדהימות (מגיל 9), כותבים סיפורים ב-word, מציירים (בצייר ובעוד תוכנות שיש לי)...
ממשחקי מחשב אפשר לחדד לוגיקה, אסטרטגיה, קריאה, כתיבה ויחסים חברתיים.
בית הספר לפלסטלינה של גיתית אייל.
כרטיסי פופ-אפ של יצחק אברהמי. יש ביוטיוב.
אביולעברו מאז 14 שנה
ואין שום בסיס לחזור אליו חחח
רק עייפות תהומית ומיגרנה וחשק להתחפר
זה שבד"כ לא עובדת ימי ראשון קצת מקל עליי, אבל עדיין היה היום קשוח עם ילדים וגם הייתה לנו הפסקת חשמל לא קשורה שדפקה את כל סדר היום.
ויום חמישי זה היום האהוב עליי בשבוע (חוץ משבת כמובן)
עד שבמערכת השנה שמו לי את יום ראשון כיום שאני מתחילה בו ממש מאוחר (מלמדת רק אחהצ) ואז השבוע נפתח בנחתתת
חלום ממש.

יעל מהדרוםהאמת שהשנה אני מתחילה בימי ראשון בשעה עשר, אז להתחיל ב12 או בשתיים נשמע לי סבבה בכל מצב😅
את כבר מתחילה את יום ראשון בשעתיים איחור!
מה את מתלוננת

ואיי נשמע חלום
לק"י
לקום איתם מוקדם.
אם כי ברור שזה עדיף מאשר שכולנו נתחיל בשמונה😅
בטח אם אני צריכה לפזר את כולם בזמן.
(ואני מסיימת לעבוד ברבע לחמש ביום הזה, אז זה מתקזז...).
את הקערה עם הבצק גם מזרז
שמעתי שיש מי ששם בתנור על חום נמוך אבל לא ניסיתי
יותר הגיוני...
תודה לכולןןן 
שלא יהיה טעם לוואי
משתמשת במים רותחים לבצק ומעבירה להתפחה כשזה עוד חם. אם יש לך קערת התפחה זה מזרז את זה, ואם לא אני עוטפת ושמה מתחת לכרבולית.
ארבעים דקות- שעה וזה מותפח
🙃
לקילו שמה 2 כפות שמרים בהריון..
שמה מים חמימים
והשוס:
שמה בתנור עטוף במגבת על 50°.. (בתנור שלי זה חום נמוך נמוך..כל אחת לפי התנור שלה..) זה מתפיח יופי תוך 40 דק...
🤣🤔
והטיפ שלי להתפחה
יש לי תנור דו תאי
אז מדליקה את התנור למעלה ומניחה את הקערה על הכיריים שמעל התנור
תפוח מעולה ומהר
וכמובן להשגיח.
2 כפות לקילו בחורף אפשר לשים גדושות ואני שמה גם משפר אפייה
אני שמה את זה בחדר עם מזגן
היחס הוא מקסימום 2 כפות לקילו
ולדעתי גם זה לפעמים משאיר טעם לוואי ועדיף פחות
שימי מים חמימים בבצק ותשאירי את הקערה במקום חם.
אפשר להדליק מפזר חום וכדו' לעזור לבצק לתפוח.
שמים בבצק גם תבלינים וכך לא מרגישים טעם לוואי.
יוצא ממש מוצלח, בצק מצויין
וטיפ להתפיח מהר - להשתמש במים חמימים ולהניח את הבק עטוף ומכוסה במקום חמים (תנור שנשאר חמים, ליד הגז ןכדו')
אגב, פעם קראתי ששימוש במים קרים והתפחה איטית וארוכה עדיף על מים חמימים והתפחה מהירה במקום חם. לא יודעת אם זה נכון, אני לא מרגישה בהבדל נראה לי, אבל רק מציינת שאם יש לך מספיק זמן, הבצק יתפח גם בקור. למשל להשאיר ללילה במקרר...
כף ורבע לקילו
בחיים לא נתקלתי במתכון שכתוב 4 כפות לקילו. נשמע חוסר הבנה...
או מתפיחה במקרר ללילה
או מחממת קצת תנור, מכבה ומכניסה את הקערה (מגבת מעל הרשת והקערה על המגבת) ככה שזה חמים זה מתפיח מעולה...
אני משאירה בתנור רק את התבנית התחתונה. מחממת כמה דק על 100 מעלות. מכבה את התנור, מחכה עד שאני יצליח לגת בו ולא להיכוות (שיהיה ממש חם, אבל לא רותח כי אז זה הורס את השמרים) ואז מכניסה את הקערה מכוסה לתנור וכעבור חצי שעה תופח יופי
(נניח פיצות איכותיות מתפיחים במקרר במשך כמה ימים)
אבל בכל זאת נשים עסוקות אנחנו וזמם הוא מצרך יקר..
אז לשים את השמרים עפ מים חמימים וכף סוכר, לתת להם להתחיל לעבוד ורק אז לשים את שאר המרכיבים של הבצק..
להתפחה- אפשר או לחמם תנור, לכבות אותו ולהכניס את הבצק לתנור הכבוי
או לחמם תנור על חום נמוך ממש 40-50 מעלות כזה ואז להתפיח ככה את הבצק
או להכניס לתנור כבוי עפ קערה של מים רותחים בתחתית ואז לסגור את התנור והבצק תופח מהר בגלל האדים.
או להניח את הבצק ליד דברים חמים- תנור שעובד עם דברים אחרים, בישולים וכו'כמו שכבר כתבו לך
וגג 2 כפות שמרים לקילו
400 זה תקציב מכובד ואמור לגמרי להספיק
אתכסיא
הדרא
הודולה
פסיפס
מור ותפארה (היא זולה יחסית.. יכולה לקנות גם 2 מטפחות בתקציב שרשמת)
סהר שטרית
אביה ששון
קמיליון
יש גם אתר שנקרא בי-שיק שיש שם הרבה מעצבות קטנות.
נראה לי עלה כאן לפני כמה זמן..
מחפשים חופשה זוגית קצרה לאחר השחרור.
בית מלון באיזור ירושלים או מרכז, אבל ללא מפונים.
לא בקטע רע, פשוט עד שיוצאים לחופשה בא לי מקום שווה עם ארוחות טובות, ולא הרגשה של פנימיה וכזה..
אם מישהי יודעת על בית מלון כזה, ברמה, ושהוא ללא מפונים אשמח ממש להמלצות
יותר יקרים - אך זה מה שיש כרגע.
אנחנו היינו בדן תל אביב לא מזמן.
עשינו גם בירורים מול ירושלים.
המלך דוד, מצודת דוד (כנראה גם וולדורף אסטוריה, אך אליו לא טילפנתי לברר), ללא מפונים.
מחירים מטורפים ממששש
3700 לזוג ללילה..
עשיתי בעבר הכנה יותר פרקטית. (קורס עם מיילדת, ואת אמית לידה)
לידה אחרונה הסתיימה קצת לא טוב. ובכללי ההרגשה שלי עכשיו זה "אימאלה לא בא לי ללדת שוב". תכלס בעיקר מפחדת מהאחרי. סבלתי הרבה מכאבים..
אבל בטוחה שיש דרך לשנות קצת את החשיבה ולבוא יותר מוכנה נפשית ומקבלת את הסיפור. יש לי חברות שרק מפנטזות על הלידה ואומרות כמה זה היה להן מדהים...חלום שלי! אז אשמח להמלצות..
אם יש מישהי שמקבלת בזום עדיף לי כי בעלי מגויס הולך וחוזר.. אז לא בטוחה שרוצה להתחייב לנסיעות, אולי חד פעמי. (אם כן, אז אזור שומרון/מרכז )
גם אצל מטפלות פרטיות וגם בבתי חולים. עשיתי לפני הלידה השניה בבית חולים. לא החלטתי עדיין מה אני חושבת על זה 😅
אם את עושה בבית חולים למיטב זכרוני יש גם אופציה בזום או טלפון ועדיף איפה שאת מתכננת ללדת כי הפרוטוקול יקפוץ כשתגיעי ואם יש דברים פרקטיים אז יתחשבו.
אם זה בית חולים שונה מהקודם אז אפשר גפ ללכת לאיפה שילדת, לי אמרו שיוכלו לפתוח את הכרטיס של הלידה שלי ולהבין מה בדיוק קרה ואיך אפשר שהפעם יהיה שונה (זה מה שהיה חשוב לי)
תחפשי את הפודקאסטים שלה ותתרשמי.
הכנה ללידה מתוך עונג
קורס אונליין
הדבר המרכזי שהיא מדברת עליו הוא על התודעה בלידה
קוראים לה דינה שרעבי
מביאה המון אור להתליך הלידה
אני הרגשתי שהיא עשתה לי הכנה נהדרת
אם תרצי אשלח לך מספר שלה בפרטי
שרירי הבטן שלי נהיו רפויים מאוד ויוצאת לי הבטן החוצה כשלפני הייתי מצליחה ממש להכניס ולשמור אותה בפנים.
אני יכולה להראות עכשיו בחודש 4
הגיוני או לא קשור?
פיזיותרפיסטית רצפת אגן שהלכתי אליה, הסבירה לי שאני עוצרת את הנשימה בדיוק בזמן שצריכה לנשוף ולהפך.
ולכן זה ניפח את שרירי הבטן במקום להדק אותם.
מאז אני מתאמנת אך ורק בבית. על מזרן. כשאני יכולה לעבוד לאט בקצב שלי ולהתרכז גם בשאיפה גם בנשיפה גם בשרירי הבטן וגם בשרירי כצפת האגן. זה הפוך ממה שהתרגלתי ודורש ממני ריכוז ממש...
אשאל את המאמנת השבוע
חופרת לנו על נשימה נכונה. ממש חופרת.
חייבת את הקצב הנכון בשבילי
אחרת אני חוזרת לטעות
נראה לי יותר סביר שאת לקראת מחזור או משהו כזה, לא?
אחרי פעילות גופנית השריר מתחלש ולאט לאט מתחזק ונבנה דווקא בזמן כשלא עושים פעילות בשרירים האלה.
תדברי עם המאמנת שלך על זה היא תסביר לך יותר במקצועיות על זה אבל בעיקרון ככה זה עובד.
אולי כדאי גם לשלב אבקת חלבון בימים שאחרי האימון כנ'ל תתייעצי עם המאמנת איך לשלב.
כמובן בהשגחה מלאה 100% מהזמן. וכשאגמור איתם, אפוצץ אותם בשקט, ואזרוק לפח.
ילד בן שנה זה בסדר? או מסוכן מדי?
החלטתי לחכות באמת עוד קצת...
אצלנו כשיש בלונים בבית אני די בלחץ, ואם חלילה מתפוצץ - אני מיד אומרת לילדים לזרוק את השאריות, כדי שהקטנה (בת שנתיים) לא תכניס לפה. זה הרבה יותר מסוכן ממשהו אחר שבולעים - כי זה אטום לגמרי ולא מתרסק, וממש סכנה לחנק.
מכירה רופאת ילדים שאומרת לא להכניס בלונים הביתה בשום פנים ואופן כשיש ילדים קטנים (חושבת שמתחת לגיל 5).
חוץ מכל זה - גם בלון שמתפוצץ זו חוויה מאוד לא נעימה לתינוק בגיל הזה... והוא עוד לא ממש בגיל שיכול להבין את "אל תצטער רוני-רון, זה סופו של כל בלון"
(מבינה שאת רוצה לתת לו בלונים בגלל הכינוי שלך, אבל בכל זאת...
)
רוני_רוןאנחנו מאוד אוהבים את הספר הזה, והתחשק לי לספר לו את זה תוך כדי עם בלונים באמת. למרות שאין לי מושג כמה הוא מבין, אז בכל מקרה לא יזיק לחכות לגיל קצת יותר גדול.
בנתיים הוא מאוד אוהב למחוא כפיים כשהבלון מתפוצץ בספר...
חכי שילמד גם להגיד "בום" - זה הפך להיות המילה האהובה על חלק מהילדים שלי 
את יכולה בינתיים להמחיש לו באמצעות כדורים צבעוניים (יש כדורים של בריכת כדורים בכל מיני צבעים).
הוא באמת מתוק
ואהבתי את הרעיון, אולי אקנה באמת כדורים קטנים, הוא אוהב לשחק עם כדורים...
😉
אני כן מכירה הנחיה של בטרם עד משהו כמו גיל 5 לא להביא בלונים.. יש סיפורים מזעזעים על ילדים שנחנקו משאריות בלונים.. (אישית, סביב היומולדת שלה עם נתנו לה בלון.. אחד ואנחנו לידה..)
להנחיות של בטרם...
אני רק מתפלאת שעוד לא הוציאו גרסה חדשה של "מעשה בחמישה בלונים" עם אזהרה בסוף, שלא לתת לילדים קטנים לשחק בבלונים
(יש הוצאה כזו של "הבית של יעל", עם אזהרה בסוף שאין להיכנס לתוך ארגזים סגורים וכדומה, מסכנת חנק...)
אחרי שהיו כמה סיפורי חנק נוראיים, כי הבלון אלסטי ולא ניתן לחלץ אותו מקנה הנשימה...
ואני שמעתי על ילדה שלעסה בלון (לא מנופח) ובזמן שאמא שלה צעקה עליה להוציא אותו מהפה היא נבהלה ושאפה אותו פנימה.
ואני כותבת את זה כדי שיידע הציבור וייזהר.
אני לא מכניסה בלונים הביתה ויש לי מעל חמש, בגלל שברוך ה' יש לי תמיד גם מתחת לחמש.
נשים שכבר ארבעה חודשים נמצאות לבד עם הילדים כי הבעל מגויס. הן מנהלות לבד את הבית עם כל מה שזה אומר, מפזרות ואוספות את הילדים, וכו'..
בחורף הקושי נהיה גדול יותר, גם מבחינה טכנית קשה יותר, אבל גם והעיקר נפשית. החושך שיורד מוקדם, והקור שגורם לכך שכולם מסתגרים בבתים, וכך הן גם לא פוגשות שכנות וחברות..
רציתי לבקש מכן שתסתכלו סביבכן, ואם יש לכן חברה או שכנה מגויסת, תשלחו הודעת מה נשמע, תקפצו לתת חיבוק, מרק או מאפה חם גם יחממו את הלב.. העיקר שהן ירגישו שלא שכחו אותן, וחושבים עליהן.
הגבורה שלהן שקופה, ולא תמיד זוכרים להוקיר להם תודה, אבל ללא התפקוד המדהים שלהן, המלחמה לא היתה יכולה להתקיים.
לנסות לארגן תמיכה קהילתית באופן שלא יכביד על אף אחת
לשאול כל מגוייסת בפרטי מה בעיקר יעזור לה
לשאול את מי שלא מה כל אחת מוכנה לעזור מעצמה
ופשוט לצוות יחד..
ככה כל אחת עוזרת במה שמתאים לה
ונעזרת במה שהיא צריכה
מתי החלטתם להתחיל לבדוק?
אני תוהה לעצמי מתי אפשר לנסות לעשות הפסק..
לא רוצה לנסות מוקדם מידי
חבל על העוגמת נפש וגם שלא תפצעי את עצמך מבדיקות מיותרות..
בהצלחה רבה!
בכל אופן אני חושבת שבמצב כמו שתיארת את יכולה לבדוק אם את יכולה לעשות הפסק
אולי יש יותר הקלות אחרי לידה מאשר במצב רגיל, אבל לא בטוח שזו ההקלה שהכי רווחת.
בגלל זה אמרתי שתשאל רב אבל רוב הרבנים כן מורים אחרי לידה רק 1 ו7 בגלל שהמקום רגיש
אבל ממש לא פוסקת לאף אחת
לרוב הדעות לא כל אישה אחרי לידה מקילה כל כך. רק אם זה מתמשך הרבה זמן או יש הכתמות חריגות.
מי שפוסקת ככה באמת הרבה יותר קל לטבול אחרי חודש...
אז באמת כדאי להתיעץ
מה שכן, מוך דחוק אני יודעת שהרוב מקלים שלא צריך אחרי לידה בגלל הרגישות באזור
זה מעצבן אותי נורא, אבל זה לא העניין...
אז פשוט אין לי את מי לשאול, ולא רוצה ליצור לבעלי ציפיות מוקדם מידי.
או שלא שתגידי שעברו 6 שבועות.
אמאלה הזיה איזה קיבעון
מפחיד אותי לנסות ואז להתאכזב...
וישר הלכנו לשאול רב אחר
טבלתי כשהילדה הייתה בדיוק בת חודש ואם הייתי מקשיבה לו זה לא היה קורה
איפה בתורה רשום שרק אחרי 6 שבועות מותר לעשות הפסק
תשאלי רב אחר
יכולה לערוך עבורי?
לק"י
הספציפית שהגבת לה.
יכול להיות שהרב לא יודע שזה יכול לקרות לפני גם בלי לחץ.
אולי חשוב לומר לו שזו אפשרות.
ואפשר גם להחליף רב.
אבל לשמור על כבוד חכמים.
אני יכולה להבין אם אומר שאין סיבה להקל מאוד לפני 6 שבועות.. (ולהקל מאוד אני מתכוונת לתחתון צבעוני למשל...) אבל הייתי מחליפה רב.
יש לא מעט נשים שיכולות לטבול לפני שעוברים 6 שבועות, ואם הרב לא בגישה של לטהר אישה לבעלה כמה שיותר מהר (כמובן בהתאם להלכה) הייתי מתייעצת עם רב אחר.
בלי שאלות בכלל..
הייתי מחליפה רב האמת.
חבל על הזמן אם את יכולה להיטהר לפני. אבל בלי ציפייה מוגזמת כמובן.
שמתי לב,בכמה לידות שזה היה מדוייק כהה
ועל עוד רק הפסיק דימום ולא התחיל הפרשה אחרת, בדרכ משו בדימום חזר
זה אמור להיות דומה בין לידה ללידה?
לצפות למשך זמן להיטהרות כמו בלידה קודמת, או שיש סיכוי לקודם?
אבל זה גם תלוי אם ידעת כמו שצריך את ההלכות אחרי הלידה הקודמת, או שעכשיו את יודעת טוב יותר.
אם לקח לך הרבה זמן בכל מקרה תתכונני לזה נפשית.
ומקסימום אם תראי שאפשר לפני תטבלי לפני.
מתואמת
וחוזרת שוב
אם את יודעת למה בר סיכון תכתבי ואולי יותר ידעו לענות לך, ובנוסף כמובן לשאול את מי שאמר; מה זה אומר לגבייך? לגבי העובר? דברים שאת צריכה לעשות? דברים שצריך להימנע מהם? סיכונים? סיכויים? ועוד שאלות שעולות לך, מי שמטפל בך הוא הכתובת הכי טובה לזה ..
הבעיה שלרוב השאלות צצות אחרי.
ממליצה כשעולה שאלה לרשום לך ואז לתור הבא לבוא עם השאלות כתובות ופחות להתבלבל..
כי מדובר בשני עוברים ברחם אחת, כי יש סיכוי חלילה ללידה מוקדמת, כי במקרה שהם בשק אחד או שלייה אחת יש סיכון שאחד מהם יחיה "על חשבון" האחר.
אבל אין סיבה לדאוג, זו רק הגדרה טכנית.
היריון התאומים שלי, למשל, עבר בצורה חלקה לגמרי (הם היו בשני שקים ועם שתי שליות), ורק הלידה הייתה מעט מוקדמת (שבוע 34). הפסקתי לעבוד אז (היה לי צהרון בבית) רק כי היה לי כבד וקשה מדי, אבל למעשה המשכתי לתפקד כרגיל עד הלידה.
בשעה טובה ובקלות, ובשתי ידיים מלאות!
הריונות ברי סיכון שמסתיימים בידיים מלאות.
גם סוכר גבוה או לחץ דם גבוה לאם זה הריון בר סיכון,
ומקרים שהריון כזה לא הסתיים בידיים מלאות הם נדירים.
ולכן כדאי לברר מה בדיוק הסיכון, איך אפשר להתשלט עליו, לעבור לרופא להריון בסיכון ולהתפלל הרבה.
בהצלחה.
מעקב יותר צמוד, זה הכל
לרוב הריון תאומים יוגדר כסיכון בגלל שזה לא עובר 1
אצלי כל ההריונות הם בסיכון מכל מיני סיבות ודווקא נהנהת מזה שיש יותר ביקורים אצל הרופא, יותר או"ס ככה הייתי רגועה יותר
נשמע שמלא פה מודעות כלכלית ועוברות על החשבון.
יש לכן יום קבוע?
עובדות עם הבעל או אתן לבד?
אפשר לדעת איך מנתחים הוצאות והכנסות? נניח שרשמתי ועשיתי טבלה, מה זה עוזר?
עדיין יש לנו מיליון הוצאות שא"א להוריד מאף אחת מהן.
המפתח לשליטה בהוצאות הוא בדיוק הפוך מהמשפט האחרון שכתבת. אין הוצאה שאי אפשר להוריד, אלא בוחרים איזה הוצאה להוציא, מתי וכמה. נכון שיש הוצאות חיוניות ומהם מתחילים להוציא ומשאירים את ההוצאות שאפשר יותר להתגמש איתם לסוף.
כשהייתי במצב כלכלי גרוע הייתי קונה אוכל מהכסף שנשאר אחרי הוצאות כמו מטרנה, טיטולים, מטפלת וחשבונות. לא נכנסתי לחובות בשביל יותר אוכל או קניות אחרות, פשוט קניתי ממה שהיה.
מה ההוצאות הקשיחות שאי אפשר לוותר עליהן (שכירות/משכנתא, מטפלת/מעון, ביטוחים, הוצאות רכב וכו'), וגם מה ההוצאות המינימליות שחייבים להוציא על סופר כל חודש - שזה גם הוצאות קשיחות (אפשר ממש לעבור על הקבלות ולראות אם יש דברים שהייתם מוותרים עליהם אם חייבים להפחית הוצאות, ורק מה שהכרחי נכלל בהוצאות הקשיחות).
מעבר לזה מה שנשאר זה הוצאות משתנות, וצריך להקציב לזה סכום סביר כי כל חודש יש סעיף של הוצאות משתנות, חלק הכרחיות באופן מיידי (טיפולי שיניים, קניית מוצר חשמלי במקום משהו שהתקלקל, תיקונים, בגדים ונעליים לילדים שאי אפשר לחכות איתם, מתנות באירועים וכו'), חלק נצרכות אבל אפשר לחכות אם צריך, וחלק זה בגדר 'פינוקים' - שטוב גם לאפשר לעצמנו להתפנק מידי פעם, אבל לפי היכולת, ולפי שאר ההוצאות שבאותו חודש.
ואז כל חודש צריך מעקב בעיקר על ההוצאות המשתנות, לראות שעומדים בתקציב שהגדרנו (אפשר בקבוצה משותפת עם בעלך, כל אחד שקונה משהו שהוא בגדר 'הוצאות משתנות' צריך לעדכן, עוקבים אחרי הסכום שלא יחשוב ממה שקבענו).
כמובן שצריך לראות שההכנסות החודשיות תואמות את ההוצאות. ההגדרה של הסכום להוצאות משתנות צריכה להיות בהתאם למה שנשאר מההכנסות אחרי שמורידים את ההוצאות הקשיחות (וכדאי גם איזשהו סכום קבוע לחיסכון).
ומול זה מה ההוצאה
יש לנו ממוצע של הוצאות באשראי בגדול שאני מודעת לו מראש. אם יש חריגה גדולה אני בודקת במה מדובר ולומדת מזה להבא, או שבאמת אין ברירה וזה מה יש
אבל אנחנו די חיים בהתאם להכנסות שלנו ב"ה
ברייזאפ.
חוסך את כל מה שכתבת, לכל אחד יש גישה מהפלאפון
כל אחד נכנס מתי שנוח לו, אנחנו רואים את כל ההוצאות אחד של השני. מידי פעם מדברים על זה, אם יש צורך, לא כמשהו רשמי.
לנו רייזאפ מאוד מאוד עוזר, הוא מחשב קודם כל את ההוצאות הקשיחות, ואז ממה שנשאר הוא מחשב כמה עבור הוצאות סופר, כמה עבור הוצאות משתנות וכו'.
לנו זה נותן רוגע וסדר, במקום לכתוב את הכל בעצמנו באקסל כל חודש מחדש
בייבי סטפס. (או:עשי זאת בצעדים קטנים)
מה עושה לנו תחושה של תבוסה? תחושה של חוסר סיפוק?
האויב הכי גדול שלנו, פרפקציוניזם שמו.
הפרפקציוניזם מראה לנו את כל אותם אנשים מצליחים, את התוצאות המדהימות שהשיגו, מבלי להראות את כל הדרך שעברו עד שהגיעו למה שהגיעו.
פרפקציוניזם זה לקפוץ מעל הפופיק, זה להציב מדי יום מטרות גדולות מדי ואח"כ להתבאס שלא הצלחת לעמוד בהם.
לפעמים מרוב שהמטרה גדולה וחסרת מימוש, אנחנו אפילו לא מנסות.
או מתחילות ולא מסיימות את מה שהתחלנו, מה שעושה תחושה של כישלון ותסכול.
הכישלונות החוזרים האלה, הם אלה שהורגים לנו את כל המוטיבציה. משהו שבתחילת הדרך הייתה לנו אש בעיניים לעשותו, הופך להיות נטל. ואז מגיע הספק: האם זה בכלל הדבר הנכון?
מה זה צעדים קטנים?
זה לדמיין את המטרה הגדולה, אח"כ לחלק אותה למטרות קטנות שאפשר לבצע יחסית בקלות.
ומדי יום לעשות צעדים קטנים לעבר אותו חזון.
בדרך הזאת, היומיום שלנו מלא בניצחונות קטנים. הדבר יוצר מומנטום. כל אותם נצחונות קטנים דוחפים אותנו להמשיך ועוזרים לנו לרכוש אמונה בעצמנו.
לדוגמא: אין לך כח ממש ללמוד למבחן הזה, אבל אחרי מקלחת, רק ל10 דק' את יכולה? ול20 דק'?
אין לך כח לעשות ספורט, אבל כמה מתיחות בבוקר את יכולה?
או: אין לך כבר כח באמצע הליכה או ריצה, אבל עד שהשיר באוזניות נגמר, את יכולה?
או: את רוצה לקום מוקדם ואין מצב שאת קמה, אבל לקום 10 דק' לפני הזמן הרגיל ,את יכולה?
או: את רוצה שינוי במלתחה או בעיצוב הבית, אבל לא יכולה להרשות לעצמך את אותם הדברים, אבל להפטר מחפצים שכבר לא משמחים אותך, וכך לפנות מקום לשפע חדש, את יכולה?
ככה בבייבי סטפס יוצרים מוטיבציה.
בניצחונות קטנים שממתיקים את היום.
שיהיה סופ"ש מתוק ושבת שתמלא אותנו בשפע של כוחות.
אין זה האויב הכי גדול שלי,
ממש נכון!