ממש מתלבטת אם להיבדק כי פשוט אין לי כח לנסוע..
ביום שישי היה לי מלאאא סחרחורות והרגשתי רע ומאז הולך ומשתפר אבל עדיין סחרחורות מדי פעם, גם בשכיבה, כל פעם דקה כזה או אפילו כמה שניות תחושה של כזה סיסו או משהו מוזר כזה בראש..
יש תנועות, אבל אולי קצת פחות מהרגיל, לא סגורה...
ניסיתי כבר אתמול להשיג תור לרופא נשים או משפחה ללא הצלחה ואמרו לי שאין אז ללכת למוקד
אבל אני כ"כ חלשה שאין לי כוחות להתייבש שם כמה שעות ואני מעדיפה לנוח ולשמור על הכוחות...
מה דעתכן?
משהו באמת קשוח, ילדה אחת שלי כבר שבוע וחצי אחרי ועדיין מתלוננת ולא חזרה לעצמה.
אני בעצמי חלשה ברמות ותחושות מוזרות בראש שבאות והולכות למרות שמיום שבת כבר הרגשתי בלי תסמינים.
אז לי נשמע עדיין בגד הנורמה, רק לשתות הרבה ולראות שמרגישה תנועות
מין כאילו יש שם פעילות חשמלית או משהו
מרגישה לפעמים כאילו השתכרתי/ לקחתי סמים לכמה שניות..
ניתוק כזה עם תחושת סיבוב קצת..
תוהה אם כן להיבדק ליתר ביטחון
אלמלא ההריון לא הייתי נבדקת אבל מלחיץ אותי...
וגם אני חלשה ממש!!
מחפשים סטודנט/בחור ישיבה/אדם שיכול לטפל למשרה של כ 4 שעות ביום, בשעות אחר הצהרים. עזרה (לא סיעודית) לאיש מבוגר, אינטליגנטי ומקסים, עם נכות פיזית. בביתו בבאר שבע.
מדובר בעזרה קלה בתמיכה בהליכה בתוך הבית, בשימוש בטלפון ובמחשב לצרכי עבודה, בנסיעות קצרות בתוך העיר מדי פעם לצורך סידורים.
מי שרואה עצמו מתאים או מכיר מישהו אחר שמתאים, יש לו רישיון נהיגה וגישה מכבדת,
מוזמן להיכנס לקישור:
או ילדים…
אז בעיקרון אני רזה יחסית.. אין לי גנים או נטייה להשמנה, אני פשוט כזאת.. כמה קילו לכאן או לכאן לא משו רציני
אממה
בעלי לא דקיק 😂 והגנים אצליהם ב"ה שפע
הבת של בת שנתיים וחצי, אתמול מדדתי לה חולצות שקניתי לה. מה אגיד.. חוץ מזה שלא קלעתי במידה הן ממש לא החמיאו לה וגרמו לי לתהיות
היא נראית קצת יותר גדולה משנתיים וחצי לדעתי שזה בסדר גמור, היא דיי עבה ויש לה כרס חמודה כמו של פו הדב כזה 😂
זה היה נחמד עד עכשיו, אבל כשכבר היא גודלת זה קצת מתחיל להטריד אותי.
היא לא אוכלת הרבה גם ככה, כשהיא תגדל יכול להיות שהיא תרזה?
אני לא מצפה ולא חושבת שכולם צריכים להיות רזים וחטובים ממש ממש לא
אבל כן חוששת שהבטן הזו לא תרד ותפריע לה
אשמח לעצותיכן ולמילותיכן החכמות
תמיד מחכימה מפה 
אולי אני טועה במחשבה אולי אני סתם חוששת
כרס בגיל הזה זה ממש נורמלי, ולא אומר כלום על ההמשך.
יכול להיות שהיא תרזה, ויכול להיות שלא.
תקבלי אותה כמו שהיא.
ללא שום ספק ועוררין.
פשוט ראיתי השבוע ילדה ממש ממש מלאה, לדעתי זה גם עניין רפואי כלשהוא וזה העלה לי תהיות.
שנתיים וחצי
זה הכי גיל של שמנמנות מתוקה וחמודה
תהני מזה,
תקני לה בגדים במידה גדולה יותר כדי שיהיה לה נוח
ולא צריך להתעסק בזה מעבר לזה.
מה יהיה כשתגדל?
זה גם גנטי, גם קשור להרגלי אכילה.
אבל השאלה אם זה יפריע לה או לא, קשורה הרבה גם במה יהיה השדר בבית, אז אולי כדאי לנסות פחות להתמקד בזה ולהתעסק בזה.
נראלי מאז שילדתי היא נראית לי גדולה כזאת
אני ינחית את עצמי
הכרס בגיל הזה זה מבנה הגוף התינוקי, ממש כמו הצוואר שכמעט איננו.
אין לו שום קשר להשמנה או למשקל או למצב העתידי. הכרס עוברת לבד בערך בגיל 3-4.
אם חשוב לך הנושא, מה שהכי משמעותי זה הרגלי אכילה בריאים. להכניס לבית כמה שיותר ירקות, פירות, אוכל כמה שפחות תעשייתי ויותר ביתי, להפחית סוכר ופחמימות ריקות... לאכול בצורה מסודרת ליד שולחן. בקיצור הרגלים בריאים כבר בגיל הרך, וחשיפה למגוון מאכלים בריאים, ייתנו לה הרגלים טובים לכל החיים בעז"ה. בלי קשר לנטיה של הגוף להשמנה או לא.
ובנוסף היה אוכל מלא עד גיל 3 בערך.. עכשיו שגדל הוא ממש רזה וגם לא גבהה.. למרות שאני ובעלי בגובה סטנדרט.. אמא שלי אומרת שפתחתי פה 😅 ובילדים הבאים לא להעיר על המשקל בגיל הזה..
וד.א בעלי גם עם נטייה להשמנה.. אני עם נטייה להרזיה 🤣
זה נהיה זוועה.
אין קשר בין המספר למידה
אני קניתי לילד בן 6 ממוצע ואפילו רזה
מידה 10 באיזה קטעעעע
ולבנות שלי שהן קטנות ורזות בנות 10
הייתי צריכה לקנות מידה 14
ממש הייתי בהלם מהמידות
בקיצור היום הכל חארטא
ואין קשר בין התווית לבגד
לק"י
לא יודעת אם בגילאי שנתיים, אבל בגילאים גדולים זה ממש ככה.
הבת שלי בת 7.5 לובשת מידה 12 בחולצות תלבושת.
תביני שהייתי בחנות והתלבטתי בין שתי חצאיות, שתיהן מידה 4 וכל אחת נראיצ שונה
שאלתי את המוכרת אמרה לי ככה זה
ממש משחק הניחושים
פשוט לאט לאט תזהי אם הגודל של הבגד מתאים.
דביבונים קטנים בגיל הזה וכשגדלו זה התאזן.
בכל אופן, זה מאוד טעים לאכול ילדון שמנמן ומתוק.
כולל פרצוף עגול, גומות במרפקים בידיים ובטן שמנמנה.
רןב הילדים שלי היו נראים ככה והיום הם רזים.
ממה שפעם קראתי הבטן של הילדים עגולה כי אין מספיק מקום לאיברים הפינימיים אז הם קצת בולטים החוצה, לא יודעת אם זה אמיתי או קשקוש
תיארתי את המשפחה שלי, אמא רזה ואבא עם גנים אחרים😉
וכולנו בתור קטנים היינו עם כרס מתוקונת ועם השנים עד גג גיל חמש כזה זה ירד.
יש את הפירות- תפוחים, תמרים רימון
גזר- בבית אנחנו חותכים גזר חי, אצל ההורים של מכינים צ'ימעס.
סלק- מבושל, חתוך לקוביות
קרא- דלעת מבושלת ברוטב מתוק
ראש של דג- מקרפיון
מתואמתכי אני מבחינתי:
תמר, רימון, תפוח - כמו שהם (בדוקים וחתוכים כמובן)
גזר חי חתוך לרצועות (אף שזה לא המנהג שלנו)
כרתי - כרישה כמו שהיא (בדוקה וחתוכה)
קרא - קישוא (מיוחד) מתובל ואפוי בתנור
לוביא - שעועית (מיוחדת) מבושלת במי מלח
סלקא - עלי סלק מבושלים במי מלח
ראש של דג/של כבש - מצויר על דף (אנחנו צמחונים)
מבחינת הבת שלי -
סלט גזר מרוקאי
לביבות כרישה
לביבות קרא
לביבות סלק...
רק בראש של דג אנחנו חושבות אותו דבר
אני נותנת לה להשקיע לפי איך שמאפשר הזמן...
מתואמתחטיף דגדגים😅
זה מה שהגננת של הבת שלי עשתה להם שנה שעברה במסיבת ראש השנה שעשו בגן
הילדים כל השנה מחכים לזה
גם אם נוסעים אני מביאה איתי את הסימנים.
סילקא לביבות
כרתי לביבות
גזר- צימעס
ראש דג- מבושל עם ירקות
כרע בדכ מכינה או דלורית או דלעת ערמונים עם שמן זית, דבש ותבלינים בתנור
רוביא מחפשת טריה ומקפיצה
בפעמים האחרונות שהגעתי לשם זה היה עם רכב אבל אני חושבת שגם בכניסה של הולכי הרגל יש מאבטח
עוד מישהי??
נשואים 8 שנים, מעולם לא דחיתי טבילה. מצד שני, הטבילה הכי מאתגרת שלי היתה כשהיינו זוג צעיר ללא, בשבועות שהיה צמוד לשבת והייתי צריכה לטבול במוצש/ליל שבועות. אז לא התארחנו בחג הזה והכל היה בסדר.
עשיתי היום הפסק (אחרי שהתלבטתי, כי אם הייתי דוחה למחר, אז לא הייתי מתלבטת מתי לטבול...), פשוט היה לגמרי אפשרי, ובאמת יצא נקי. אבל זה אומר שטבילה בדיוק באמצע של ראש השנה! ואנחנו מתארחים לחלק מהארוחות! והכי גרוע, נמצאים באיזה חור איפשהוא, וצריכה לתאם עם הבלנית, ולא נעים לי ממנה. הכי הגיוני לי זה מאוחר, אחרי שהילדים ישנים (אז גם יהיה לי הכי פשוט לצאת? אולי?) אבל לא יודעת מה נהוג.
הייתי בטוחה שיפתחו מלא שרשורים על זה ורואה שאני בודדה במצב הזה :/
תקשיבי, יצא לי כבר לטבול ויש סיכוי שמישהו הבין מה אני עושה-
לא חטאתי בזה.
יש ענין להצניע את הטבילה
ענין גדול, באמת.
אבל בסופו של דבר- אין דרך לטבול בלי שאיש ידע
ולכן, אולי מישהו יבין (יכול להיות)
אבל כל עוד עשית את שלך לעשות את זה בצניעות מירבית- עשית את זה
ובמבט מבחוץ אני מצליחה אפילו לומר לך
וואו,
ראש השנה!
הכל נולד מחדש,
ואת הולכת לטבול
ולצאת משם- כמו תינוקת חדשה שנולדה
זכה וטהורה
יש גם הרבה גברים שטובלים לראש השנה
איזה דבר גדול זה
איזה עונג יום טוב זה להתייחד בלילה הזה!
וברמה הטכנית- תשאלי את הבלנית אם אפשרי מה שנח לך
היא בטוח כבר פגשה טובלות בלילה הזה... ותוכל להכווין אותך
ותזכרי, שמי שאמר והיה העולם
אמר גם שזה יהיה התפקיד שלכם והמצווה שלכם בליל ראש השנה...
נראה לי תתחילי לברר מול הבלנית מתי אפשרי להגיע.
יכול להיות שהיא פותחת רק בשעות מסוימות, ולא תהיה אפשרות אחר כך.
ואז תראי אם את יכולה להתאים את הלו"ז, או לשקול כן לדחות את הטבילה.
לי גם יצא פעם טבילה בליל שבועות שהיה במוצאי שבת, וכן דחיתי למוצאי החג.
ויצא לה גם לטבול בליל הסדר, כשהתארחנו.
יש כאלה שיהפכו את כל העולם בשביל לא לדחות טבילה.
אבל לי ולבעלי אין בעיה לדחות אם יש צורך.
19080.3
זה לא מוגזם????
לפי ווסת אחרונה אני בשבוע 6 אבל בדרך כלל הביוץ אצלי מאוחר אז לדעתי אני שבוע 5
מלחיץ אותי שזה מידי גבוה
ואם זה מאוד גבוה, אולי זה תאומים.
אני חושבת שהרגשתי אותו
וגם מעולם לא היה לי מחזור של פחות מ35 יום
ואמאלה מלחיץ אותי שאולי זה תאומים
זה לא הרבה כל כך
אני תמיד בודקת בשבוע 4 גג תחילת 5
ואז באמת זה הרבה פחות
אבל זה מכפיל לא עקבי ויכל ביומיים להכפיל פי3-4 ככה שהמס' שיצא לך ממש הגיוני
אז אם הביוץ היה מוקדם זה בטווח
ואם לא אז זה מעל
טוב נחכה לאולטרסאונד
יהיה טוב
אם חוששת שזה הריון מולארי אז תדעי שמדובר על ערכים גבוהים מ100,000- את לא שם
אם הלחץ הוא מתאומים- אז זה אפשרי
אבל גם זה לא בטוח בכלל
מה שבטוח תדעי עוד חודש
ושיהיה בשעה טובה, בבריאות וידיים מלאות
(אני ראיתי ב6+1) אז אם את בלחץ פשוט תלכי להבדק.
ומנסיון
תאומים זו המתנה הכי הכי הכי טובה בעולם!!!!!!
הלוואי שאזכה שוב
ולא רוצה ללכת סתם אז מעדיפה לחכות שיהיה בטוח...
וגם אין לנו תורים כמעט
ותאומים זה מהמם אבל קשה לי לחשוב שיהיו לי
אני עם תינוק בן שנה
ועמוסה בחיים
זה יעצור אותי מהרבה בחינות
וזה מפחיד אותי
ביררתי על סדנאות וכל הנשים שמעבירות סדנאות לוקחות לא פחות מ2000 שח זה יקר לי ממש
אם זה לפני איזשהו חג אפשר לקשר.
תכתבי ובע"ה אתן רעיונות
מדפיסים מנדלות,
קונים תופי מרים שלא מצויר עליהם כלום (קצת קשה להשיג), עטים צבעוניים (כולל שחור) ופנסים,
ובסדנה עצמה הבנות מצמידות את דפי המנדלות מאחורי התופים (אפשר במסקינגטייפ), מדליקות מתחת פנס (כדי שיהיה אפשר לראות טוב את הקווים, לא בטוח שזה נצרך), ומעתיקות את המנדלות על גב התוף.
יצירה נוספת - קישוט הדלקת נרות.
קונים חתיכות עץ מרובעות ומדבקות שעליהן מודפס נוסח הדלקת נרות. גם צבעי אקריליק ומדבקות קישוט או פלסטלינה בשלל צבעים.
הבנות צובעות את העץ (אפשר לתת לזה להתייבש במהלך הארוחה) ואז מדביקות את נוסח הדלקת הנרות ומקשטות במדבקות הקישוט או בפיסול פלסטלינה.
של התופי מרים.
קודם כל, זה מהמם.
דבר שני, הסלוטייפ לא באמת נדבק לתוף, וזה היה קשה לתפעול.. לא היה צורך בפנס.
עשיתי גם משהו ממש דומה לא מזמן- עם מסגרות של תמונה, כל מיני משפטים יפים (ציטוטים מהמקורות, משירים, חיילים שנפלו), כך מיני ציורים (מנדלות, ציפורים, כאלה), ולנו גם היו פרחים מיובשים (אבל אפשר לוותר) ומאחורה לרקע שמים בד יוטה או פשתן. משתמשים בעטים לא נמחקים צבעוניים. גם יצא ממש יפה
לפני כמעט שש שנים, אז אני כבר לא זוכרת איך בדיוק זה הלך🤭
הרעיון השני שכתבת נשמע מהמם!
ממש לא מתאים לבת מצווה כשכולם חגיגיים. מניסיון עצוב של שמלה אהובה שנהרסה בבת מצווה...
ואם את מחליטה שכן אז להודיע מראש.
ולא, סינור זה לא מספיק. אותי לכלכו מאחורה.
חשבתי אולי לעשות שת"פ עם עמותה. למדל לארוז אוכל למשפחות נזקקות ואז הבנות יצרפו ברכות או משהו כזה..
אם זה לא דרך שת"פ, אולי אם יש לכם זמן- ילדת הבת מצווה תפתח מגבית, אולי תצלם את עצמה מסבירה על הפרויקט וככה תאסוף תרומה עד 1000 ש"ח ובכסף הזה תקנו מצרכים לחבילות לחיילים/ ילדים חולים ובמסיבת בת- מצווה הבנות אורזות ומצרפות ברכות.
את חומרי היצירה תקני במקס סטוק, אבל זה יהיה דברים פשוטים יחסית. וגם שקיות וחוט אריזה.
אם את רוצה יצירה שיקחו הביתה, תנסי לברר אם יש שתי נערות שהיו מוכנות להדריך סדנה כזו.
רעיונות את יכולה לחפש בעצמך לפני כן והן רק יבצעו, לא יביאו את הרעיון עצמו.
טושי אקריליק (אם אני לא טועה), גיבסניות או כל מיני קישוטי פרחים וכו'
ואז מדפיסים מלא משפטים יפים (יש לי קבצים כאלה של משפטים בכל מיני פונטים)
ואז שמים את הדף של המשפט מאחורי הזכוכית של המסגרת ומעתיקים אותו על הזכוכית עם הטושים, ואחכ אפשר להכניס במקום התמונה את כל הקישוטים..
יכולה לשלוח בפרטי תמונה של מה אמור לצאת בסוף
אצל הבת שלי קנינו צבעי זכוכית טושים,אמנם קצת יקר אבל אפשר להשיג מארזים קצת יותר בזול,תוחמים מזהב ושחור ,
צלחות זכוכית פשוטות לבנות קצת עמוקות,יש בסטוקים,איקאה הום סנטר לא חסר...
עשיתי להם שבלונות של המילה המבדיל והבדלה,וסתם שבלונות ליצירות שראינו בזול.ופשוט היצירה היא חופשית לחלוטין,
ואחר כך מקבעים את זה בתנור(יש הוראות מאחורי המארזים של הטושים)
זה היה ממש מוצלח,הם נהנו מאד ועד היום אני שומעת פידבקים.
הכל יחד לא עבר את החמש מאות.
בחודש שמיני?
עוד רגע נגמרת לי הקופסא ומתלבטת אם לקנות עוד.
הרופאה אמרה לי לפני כמה חודשים לקחת בגלל שהיו לי הרבה חוסרים של ויטמין b12, ברזל חומצה פולית
אני חושבת שעדיף לקחת כל דבר בנפרד, כדי שישפיע יותר.
אני (מלבד בהיריונות הראשונים, שניסיתי) לא לוקחת מולטיויטמין, אבל לוקחת דברים ספציפיים לפי מה שחסר לי בבדיקות הדם.
בלידה הזאת מאוד רציתי לידת מים.
שבוע 39+3 שבת ח' אב אנחנו אצל ההורים שלי , 18:30 מתחילים צירים. כל 5 דקות בערך ציר.
בעלי מגיע ב19 בערך - מספרת לו.
יושב ואוכל סעודה מפסקת - אני לא מסוגלת..
חלק מהזמן זזה בזמן גל, חלק נחה על המיטה.
סיכמנו שיחזור בערך ב9.
9:20 הגדולים חוזרים עם סבא מהתפילה, ובעלי לא. הם הולכים לקרוא לו - הוא מסמן להם משהו ביד. אני מרגישה שאני חייבת לצאת כבר.
יוצאים בערך 9:45.
אבא שלי מעלה אותי לקבלה עם השקיות.
מבקשת שיקחו אותי ישר לחדר לידה כי אני יולדת מהר, לידה קודמת ילדתי במיון , ואני רוצה לידת מים.
אמרו לי קודם מוניטור ופתיחה - אי אפשר בלי זה להכנס לחדר לידה.
משחררת את אבא שלי, ונכנסת לוילון במיון.
חייבת לשירותים, הולכת להתפנות ועוד ציר. אומרת לאחות - היו לי 3 צירים בכמה דקות - אפשר בכל זאת להכנס לחדר לידה?
לא, יש פרוטוקול.
טוב, התחלנו מוניטור בעמידה.
אחרי זה עליתי למיטה לבדוק פתיחה - פתיחה 4.
מוזר לי ממש בחיים לא הגעתי בפתיחה כזאת קטנה - אבל זכור לי שזאת פתיחה שאפשר להכנס איתה לחדר לידה.
בודקים איתי אם הגשתי טפסים ובקשות ללידת מים - לא, לא ידעתי שצריך. אומרים לי שמעבירים את זה מהר לרופא שיבדוק אם יש אישור.
האחות שואלת שאלות - אני מביאה לה את הדפים של המעקב שתסתכל לבד ולא תפריע לי בשאלות.
בינתיים אומרים לי שבשביל לידת מים צריך פתיחה 5 אז צריך לעלות שוב למיטה. ואני לא מצליחה כל רגע יש עוד גל. האחות - חבל שתסרבי זה בשבילך כדי שנוכל לתת לך ללכת לחדר לידת מים - כשנגמר הגל , אמרתי לה שאני פשוט לא מסוגלת לעלות עכשיו, כבר אנסה.
מצליחה לעלות למיטה - פתיחה 5+ יכולה ללכת לחדר לידת מים.
בינתיים רואים את אחת התוצאות של הבדיקות שעשו לי בהיריון - שאומרת שאם נותנים מנות דם - לתת מנות דם מחוממות.
מגיעה לחדר לידה עם המיילדת אסתי המהממת! והיא אומרת לי שההמוגלובין האחרון 9.6 בודקים כמה עכשיו צריך לפחות 10.
אני מבקשת להכנס לאמבטיה לפחות לגלים - ואם יהיה צורך - אצא.
היא ממלאת לי אמבטיה, קשובה לכל בקשה. שמה הרפיה אבל אני שומעת חלש.
שמה מוזיקה בפלאפון - וזה עוזר לי ומרגיע אותי.
נכנסת למים. איזו הקלה.
מתלבטת אם לשים זרם מים בכל גל - אבל אין לי כוח לזה.
בעלי מגיע ב"ה. מדברת איתו 2 דקות והגלים ממשיכים.
הוא מתלבט אם ללכת לסיים את הקינות שהוא לא אמר ולחזור עוד כמה דקות.
ואז פוקעים המים - אומרת לו לקרוא למיילדת.
הוא בודק רואה אותה מדברת , אומר לי היא מדברת..
אני: תגיד לה לבוא עכשיו !! (כבר מרגישה לחץ למטה) . היא באה - ההמוגלובין שלך מעל 10 אפשר ללדת במים!
אני על הצד במים - עושה פו פו פו , לא מרימה קול, ואחרי 3/4 פעמים כאלה הראש יוצא. ואז אני לא מרגישה לחץ. אחרי קצת זמן המיילדת אמרה לי כדאי עכשיו ללחוץ כדי שהוא כבר יצא - לוחצת ממש בקטנה והגוף יוצא - שמה אותו עליי. השעה 23:47.
מחכים קצת והאחות רוצה שאצא ללדת את השיליה על המיטה. ושהיא תראה את עוצמת הדימום.
חותכים את חבל הטבור, אני הולכת למיטה.
מחכים קצת עם השיליה, הנסיך קצת עליי ואני מתאוששת.
הלחץ דם גבוה.
נותנים לי פיטוצין - אמרתי מראש שאני רוצה בגלל קרישי דם שהיו לי בלידות קודמות.
המיילדת אחרי כמה זמן אומרת שכדאי שאלחץ - אומרת לה שלא רוצה ללחוץ כדי לא להזיק לרצפת האגן. אני נושפת אבל זה לא עוזר להוציא את השיליה. היא מציאה שתעזור לי עם לחיצה אבל זה קצת יכאב - מוכנה לנסות ואומרת לה שאם יכאב לי מדי אגיד לה להפסיק. היא לוחצת בעדינות ואני נושפת והשיליה יוצאת שלימה ב"ה.
בערך ב00:10.
הוא נולד 3.840 הכי גדול שלי - אם היה נולד קצת יותר גדול - היו צריכים לבדוק לו סוכר, שמחה שלא.
אני מניקה את הנסיך הקטן ,
אחרי זה הולכת לשירותים בחדר לידה ואחרי זה מתקלחת.
אחרי המקלחת מתלבשת וכשמסיימת מרגישה מסוחררת - המיילדת מחזיקה אותי ופתאום אני נופלת באות כמה מיילדות ועוזרות לי לקום לכסא גלגלים.
אסתי המיילדת לוקחת אותי למחלקה מעבירה אותי לזיוה האחות. אני מודה ממש לאסתי והיא מביאה לי חיבוק ומילים טובות.
היה לי מאוד חשוב להיות בחדר שלא ישן בו גבר.
ויש חדר שאומרים שהמזגן התקלקל - אז לא מכניסים לשם אף אחת - אני רוצה לנסות.
מסתבר שיש מזגן שעובד חצי ומאוורר - ממש נעים בחדר ואני לבד! בדיוק כמו שרציתי ב"ה.
הדימום ממשיך ומתלבטים מה לעשות. כל כמה זמן זיוה האחות באה לראות מה איתי.
בערך ב3 וחצי בעלי הולך ואני צריכה לשירותים, קוראת לזיוה, הולכת איתה צעד ומסתחררת ממש.
היא מחזירה אותי למיטה ומחליטים לקחת אותי לחדר ניתוח לעשות ריביזיו- לבדוק ממה הדימום המוגבר אם יש שאריות שליה או משהו אחר.
מחליפה חלוק , מורידה תכשיטים ויורדים איתי לחדר ניתוח. הפל' נשאר בחדר בעלי בלי פל'. מבקשת שיודיעו לאמא שלי.
מזכיר לי את הגרידה שעשיתי בהפלה שהייתה לי.
מגיעה לחדר ניתוח רועדת כולי שמים עליי מגבות חמות, מחממים מנות דם לאחרי. המיילדת שלי נמצאת שם, המרדים (שהיה גם בהפלה) , האחות מהמחלקה והרופאת היריון בסיכון שעובדת שם גם מגיעה.
שמים לי חמצן ואז הרדמה.
קמה אחרי - אומרים לי שהיו קרישי דם, מגלה שאני עם קטטר.
מבררת כל הזמן לגבי הקטן - אומרים לי שהאחיות במחלקה שומרות עליו והכל בסדר.
ואני הייתי בטוחה שהולכים להגיד לי שאני עוברת למחלקה בלי ביות בגלל המצב. ב"ה שלא.
הולכת להתאוששות נותנים לי 2 מנות דם ו2 מנות פלסמה.
5 וחצי מחזירים אותי לחדר.
האחות זיוה אמרה לי שהנסיך הקטן ישן - ואם יתעורר היא תביא לי אותו. אני מתקשרת להורים ולבעלי לעדכן אותם.
בעלי מגיע לדבר איתי כמה דקות.
מבקשת כל הזמן שיוציאו קטטר.
בסוף ב2 בצהריים מוציאים לי סוף כל סוף את הקטטר ואני מרגישה יולדת ולא חולה.
שהתינוק יוצא מהר בתוך המים.
מבאס הניתוח בסוף, אבל ב"ה שהכל עבר בשלום והלידה נשמעת חלומית. ויפה שהכניסו אותך ללידת מים בסוף למרות הברזל הנמוך.
נשמע שלידת מים זה חוויה ממש טובה
וחיבוק על הסיבוך אחרי
וואי הצחיק אותי האדישות של בעלך 🤭
גם שהוא לא בא כשקראת לו וגם שלא קרא למיילדת כי היא דיברה חחחח איזה גבר😅
חוץ מהאחרי כמובן. באסה על הריביזיו.
ואיזה כייף שנתנו לך להישאר בביות.
האמת שבלידה הזאת ממש התפללתי שהצירי לחץ יעברו בקלות ורציתי ללדת במים.
(לא התפללתי שהצירים לפני יעברו בטוב, כי ידעתי שמוזיקה עוזרת לי ואני מסתדרת איתם - ואז לא היה לי אוזניות, אז רוב הזמן הייתי צריכה להתמודד בלי המוזיקה - אז הרגשתי יותר את הכאב)
והסוף היה ממש מלחיץ.
אבל החווית לידה כן חיובית בזכות המיילדת המהממת. שהקשיבה למה שביקשתי ובכללי הייתה מאוד קשובה. ב"ה .
על זה שהסברת להם שאת יולדת מהר והם לא הסכימו לעושת בדיקת פתיחה ואזז מוניטור בחדר לידה והיו נעולים על הפרוטוקול..
סתם כי זה תמיד מה שהלחיץ אותי לפני הלידה האחרונה..
בבי''ח הקודם שילדתי תמיד נתנו לי בכל הלידות לעשות מוניטור ישר בחדר לידה(לא הספקתי לסיים אותו או אפילו להתחיל רוב הפעמים)
איזה יופי שעבר מהר וחלק כל כך ואיזה תאריך מיוחד...
וחיבוק על ההסתבכות בסוף..לא קל..
לידה חלומית במים עד הקטע של הסחרחורות...
"ברוך שלא עשני חיה".😇🐒😌🙈
כשהייתי ילדה ברוסיה הייתה לנו חתולה שקראו לה אליסה. זוכרת שפעם ניגשתי לאמא שלי ואמרתי לה שהייתי רוצה להיות בגוף של אליסה.
למה? כי היא נראיתה לי תמיד כל כך ב*אזור הנוחות* שלה: כל כך אצילית, חסרת דאגות, האוכל תמיד זמין לה, ישנה מתי שבא לה וכמה שבא לה, לא צריכה לקום לבית ספר, אין לה ש"ב, מתפנקת ומתענגת על החיים.
מאיפה הגיעו המחשבות האלה?
כנראה מהדרישות הקשוחות, המשמעת שהיו בבית ספר יסודי ברוסיה, מהמצב בבית (אבא שלי סבל מהתמכרות לאלכוהול ), היו לנו הרבה דאגות בתור ילדים.
שיחות עמוקות היו לי עם אמא שלי כבר מגיל קטן, על משמעות החיים ומשמעות הייסורים.
אמא תמיד הייתה אומרת שהייסורים מטהרים את הנשמה שלנו.
באנו לעולם הזה לא רק בשביל להנות!
אנחנו צריכים מזון, מגורים, בגדים, אבל זאת לא עיקר המטרה של החיים לרדוף אחרי כל אלה.
אם היינו מגיעים לעולם הזה רק בשביל להנות, היינו מגיעים אליו כנראה בגוף של חתולה, העונג שאנחנו חווים ביחס אליה הוא אפסי.
כל חיה והעונג שלה שהיא חווה במאה אחוז מהעולם. אתם יודעים, שפרה אפילו בלילה לועסת ונהנית מהאוכל, יש חיות שבונות לעצמן בתים (אפילו לא צריכות לקחת משכנתא),
קוף מזדווג עם מי שבא לו ומתי שבא לו (בין חיות היחידות שעושה את זה לא רק לשם רבייה)
וכלב יכול לנבוח ולקלל כל עובר אורח ואף אחד לא יבוא אליו בטענות.
בשונה מהם, אנחנו בני אדם.
יש הנאות העולם, אבל לא באנו רק בשביל זה לעולם. באנו לעולם הזה להתפתח!!
לגלות את הפוטנציאל שטמון בתוכנו, לתת מעצמנו, לאהוב.
לנצח את החיה שבנו.
לרצות בכל כוחנו את הטוב, הגבוהה, המוסרי.
וגם אם ממש ממש ממש קשה לך, אל תשכחי זאת מהות החיים שלך, באת לעולם הזה לעבוד!
והעונג שנחווה מהעבודה הזאת הוא "לא מהעולם הזה".😌😇
כתבת ממש יפה! והסברת מקסים את המטרה שלנו בחיים
תודה
שרשור הנהלה בנודע לשימוש בבינה המלאכותיתיעל מהדרוםלק"י
נשים יקרות, לאחרונה נכנסה לחיינו הבינה המלאכותית.
זה יכול להיות כלי יעיל מאוד, אם כי לא תמיד אמין.
אנחנו מבקשות, שאם מישהי בתגובה שלה לוקחת תגובה שלמה מהבינה המלאכותית, שתציין את זה בבקשה.
אנחנו גם מניחות שרוב הנשים שכותבות בפורום כנראה מעדיפות תשובות אנושיות. ולכן תפעילו שיקול דעת מתי זה מתאים ומתי פחות.
תודה, מסכימה ומקפיצהאמהלהמסכימה ממש
כיף שאפשר להתייעץ עם אנשים אמפתיים
ובינה מלאכותית זה אחלה אבל לא תחליף לבני אדם
וזה דווקא יכול להיות לתועלת כשיש כללים מוגדרים כמו סימון מיוחד.
אני זוכרת שהייתי חדשה בפורום הייתה ניקית בשם פצקרשת,
והייתי בטוחה שזה סוג של ניק ממוחשב כי הסגנון תשובות היה כזה עם הרבה ידע ולא ממש ידעתי איך זה עובד בפורומים.
בקיצור זה היה דווקא מועיל ונחמד חח.
לק"י
בכל שרשור.
כשמדובר בידע טכני, זה עשוי להיות מועיל (אם הבינה לא תמציא דברים כמנהגה מידי פעם).
אבל לפריקות/ עניינים אישיים/ רגשות וכו', ממש לא בא לי לקבל תשובות מבוט.
התכוונתי למידע נטו איפה שרלוונטי. ואפשר להגביל את הבינה בלהמציא דברים, זה כבר עניין של הגדרות.
מניחה שאם משה יכניס את זה הוא ידע איך לעשות את זה נכון.
בתור הריונית טריה ואח"כ גם כאמא טריה זה ממש עוזר כשיש מקום שאפשר לקבל תשובות בקלות.
לכן כתבתי את החוויה שלי כאמא טריה שלא ידעתי איך להתחיל לחפש דברים.
ותמיד אפשר להוסיף על זה.
נגיד השרשור עם המורינגה והרגישות, יכול להיות שתשובה מהירה ממוחשבת הייתה מסייעת ואח"כ התשובות האנושיות מהניסיון.
סתם נגיד בתור אמא טריה זוכרת שהסתבכתי עם מלא דברים והתגובות של פצקרשת ממש סייעו לי ולא הבנתי שאשכרה מישהי יושבת וכותבת את זה. כאילו זה היה סגנון כזה, זה לא היה מנוכר אבל גם לא החליף את התגובות האנושיות.
נגיד כמה פעמים היו שרשורים על דחוף איך משיגים רופא וזה.. לפעמים מידע טכני סוגר פינה, ולפעמים היה צריך מעבר את ההרחבה מניסיון אישי.
הפצקרשת הזאת
אולי זה היה ניסוי ראשוני בבינה מלאכותית
משהו סודי כזה😅
נפוצה
אימהות טריות של היום אמורות להכיר את האפשרות הזו, ולפנות אליה במקרה של שאלות טכניות...
(מנסה להיזכר מי זו פצקרשת... אולי היא הפכה אחר כך לבהתהוות? כי זו היא - אז אני מכירה אותה במציאות, אמנם וירטואלית אבל מחוץ לפורום, והיא אשיה חכמה ומחאת ידע ואנושית מאוד)
היא גם אשה מלאת חסד שטורחת לענות לאמהות צעירות חסרות ידע וניסיון.
ואשמח אם תמסרי לה ד"ש ואת תודתי העמוקה 🙏
את צודקת שהיום יותר קל למצוא תשובות
אבל עדיין הרבה פעמים יש שאלות על דברים טכניים.
זה לא שהשרשור ננעל כי יש תשובה ממוחשבת.
בסוף גם בינה מלאכותית זה אוסף של המון בינה אנושית.
לא יודעת, בהרגשה שלי לא צריך לפחד מזה כל עוד זה מסומן באופן בולט.
זה לא יהיה נורא. כמו התקציר AI שמופיע לאחרונה לפעמים בחיפוש בגוגל (ובאמת עוזר לי לפעמים).
אבל בתור התחלה באמת צריך לחדד את הכלל שניקיות רגילות פה יענו מעצמן, בלי להעתיק מהבינה המלאכותית...
מותר להיעזר בבינה מלאכותית לכתיבת תשובות רק שצריך לציין את זה.
לי הרבה פעמים זה עוזר לנסח רעיון מסוים שיש לי בראש.
זה עדיין לא כמו שאני הייתי כותבת, אבל הרבה פעמים זה מספיק ומועיל.
אני כן נהנית מהתהליך המחשבתי העמוק יותר שקורה בכתיבת תשובה, אבל בעלות מול תועלת לפעמים התועלת גוברת וזה השיקול דעת.
גם זה לא שאני מעתיקה את התשובה הראשונה שהבינה כותבת, אני קוראת, מבקשת לתקן/ להרחיב/ להדגים. עד שאני מרגישה מספיק בנוח עם התשובה ושהיא משקפת את מה שאני חושבת על הנושא, ורק אז מעתיקה.
מאשר לבקש ממנה לכתוב בעצמה תשובה לשאלה (בנושא לא טכני).
אני גם משתמשת בה לניסוח (לא בפורומים. לברכות או דברים דומים, שאז זה גם נותן לי רעיונות שלא חשבתי עליהם, וגם מנסח לי יפה את הרעיונות שלי. כי לא תמיד אני מצליחה לנסח).
אבל קשה להגדיר מאיזה שלב זה נחשב להעתק הדבק סתמי שאולי עדיף להימנע ממנו, ומתי זה מספיק ערוך כדי שיהיה בזה ערך מוסף בתור תגובה בפורום.
לכן הכלל שכתבתם הוא ברור מדוייק.
1. לציין את זה כגילוי נאות.
2. להפעיל שיקול דעת.
אני לפעמים משתמשת לא רק לשכתוב אלא גם לאנליזה.
למשל כשיש קונפליקט בין אנשים (וזה הולך לקרות הרבה סביב החגים)
אני מבקשת ניתוח ופתרון בכלים של תקשורת מקרבת.
כי בחיים האמיתיים ראיתי שזה מאוד עוזר לי ו99% מהמקרים אפשר לפתור עם זה.
אז אני יכולה לחפור פה על הגישה הזאת כי היא מאוד שימושית בעיני ופרקטית. אבל זה פחות מסייע לדעתי.
ואפשר להדגים איך לעשות אנליזה לסיטואציה הספציפית שנכתבה לפי העקרונות האלו. מניחה שדוגמה ספציפית ממחישה יותר את השיטה ולכן יותר עוזרת מאשר רק לציין את שם השיטה.
אם מישהי עכשיו מנסה לחשוב מה כתבתי עם הבינה ומה לא,
אז תמיד אני קודם אכתוב הקדמה בעצמי ורק אח"כ בתגובה נפרדת אכתוב את הניתוח או ההדגמה שנכתבו ע"י הצאט.
אז הגיוני שתבקשי עזרה מהבינה המלאכותית כדי לדייק אותן🙂 (אני יודעת שיש סופרים שעושים את זה, אני אישית לא מרגישה בנוח עם זה...)
בכל אופן, מה שאת עושה זה לא כמו להעתיק ישירות את השאלה מהפורום לצ'אט ואז להעתיק את התשובה שלו בלי לקרוא בפנים... (האמת שגם אם מישהי מציינת שהיא העתיקה מבינה מלאכותית - זה מרגיש לי מוזר. כי לא ביקשו ממנה לשאול את הבינה, כותבת השאלה יכלה לעשות זאת בעצמה... אבל היא כתבה בפורום כי ציפתה לתשובות אנושיות...)
ותודה על המחמאה 😄
ומלבד הדברים שכבר ידענו, הפיזיותרפיסטית ראתה שיש לה גם קצת הטיה לצד אחד (אני לא הצלחתי לראות את זה כשהדגימה לי), וגם קצת טונוס נמוך (עד עכשיו חשבתי שדווקא לא). ומלבד זאת היא ראתה שאין לה יכולת משחק תואמת גיל (הכנסה לקופסה, לחיצה על כפתורים - אבל אולי זו אשמתנו, שלא כל כך שיחקנו איתה בזה), וחוץ מזה - היא שאלה אותי על הברות שהיא אומרת ועל מילים מכוונות, וזה גם לא מספיק בהתאם לגיל (בזה כן קצת התחלתי לחשוד).
בקיצור, אני רואה שהתמונה אצלה קצת יותר מורכבת ממה שחשבתי☹️
וזה מלחיץ אותי שאולי מסתתר פה יותר מסתם עיכוב בהתפתחות...
(הפיזיותרפיסטית הפנתה גם לאבחון ריפוי בעיסוק ולאבחון קלינאית תקשורת ולרופא התפתחות)
ואמנם באבחון התקשורת שעשינו לילדונת שלנו המאבחנים הצביעו כמה פעמים על התינוקת שהייתה איתנו) כדוגמה לתקשורת תקינה בגיל הינקות (מחייכת, מגיבה כשמישהו נכנס לחדר...) ובכל זאת יש בי חשש מפני אבחנה נוספת של תקשורת, גם אצל התינוקת...
ובלי קשר - אין לי מושג איך אעשה עם התינוקת את התרגילים...
גם לא מספיק הצלחתי להבין אותם,
גם אם לא נמצאת איתי עכשיו בבקרים, ואחר הצהריים הילדונת פה וקשה לעבוד ככה עם התינוקת (יש בערך שעה שהתינוקת כבר בבית והילדונת עדיין לא),
וגם ובעיקר - זה קשה לי פיזית... לשבת איתה על הרצפה, להפעיל אותה, ואני עייפה תמידית לאחרונה... (גם אני הייתי עם טונוס נמוך חריף בינקות😏)
צריך לשים בגד הדוק עד שהחתך יחלים או שזה צריך להיות מאוורר?
כואב לי ממש, באלי שיהיה מאוורר אבל אין לי איך כי החתך נמצא בדיוק בקו התחתון.
אז אני עם תחתונים חד"פ של אחרי לידה אבל מיציתי את הרעיון
ויש לכן רעיון איך אפשר לאוורר את האזור?
בהמשך לשרשור הקודם שלי על התינוק האכלן קנינו שהמקופסת מטרנה שיהיה ליתר ביטחון אבל מרביעי היא לא נפתחה
היום אבא שלי אסף את הילדים מה שאומר שהייתי צריכה לדאוג לעוד מנה וככה יצא שביממה לפני אתמול שאבתי חמש פעמים (כולל פעמיים בלילה ואחת הבוקר) והבאתי למטפלת שלוש מנות ועוד מנה קטנה, ולאבא שלי השארתי אחת
וכשאני חוזרת הוא מספר לי שהמטפלת נתנה לו מטרנה! אחרי כל המאמצים שלי!
עכשיו.. בשביל זה המטרנה שם, כן?😁
ובכל זאת יש לי קווץ' בלב.
לא הגיוני, אני יודעת🙄
מה אני רוצה מכן? רק שתבינו אותי😅
אחרי שזה היה חשוב לך והשקעת
חיבוק
מתישהו.. כי אין לי באמת זמן לשאוב ומרגישה שזה מכניס אותי ללחץ לא בריא..
אבל מבאס אותי בכל זאת🫢
פתאום גם הצלחתי לשאוב יותר בקלות
כי העול ירד ממני
ולא הרגשתי חייבתתת לשאוב
אז שאבתי בכיף שלי כמה שהצלחתי ומה שלא באמת השלמתי עם מטרנה
לי קרה ששמתי בתיק של הבת שלי 2 מנות שאובות
וגם קצת מטרנה ליתר ביטחון
והמטפלת החזירה אותה עם 2 המנות בתוך התיק!!!
ואמרה לי אה הבאתי לה מטרנה כי חשבתי שזה יותר משביע
והמנות לא היו בקירור כל היום ישבו בתיק
לא לזכות יאמר שהיא ממש מעריכה את השאיבות
ותמיד מפרגנת לי
אבל גם מאכילה אותו.. בלי עין הרע
ולא נעים לי לפתוח לה את המקרר
וזה היה היום הראשון של הבת שלי אצלה
הוצאתי אותה אחרי שבועיים
כל הלילות האחרונים אני לא מצליחה לישון
או שאני מנמנמת או שאני ערה לגמרי
ואני עייפההה
יש הסבר לדבר הזה?
זה קשור להריון? אני ממש בהתחלה עוד לפני בדיקת דופק
אני משתגעת מרוב עייפות
יש לכן פתרונות?
כל פעם נרדמת לפנות בוקר וישנה רק איזה שעה
זה פשוט נורא
כואב לי הראש כבר
קורה בתחילת ההריון לכמה זמן
ובסוף..
ואיפושהו באמצע
שבוע 11 וכבר שבוע שלם ישנה 2-3 שעות בלילה במקרה הטוב וברווחים…
אשמח לכל עצה
היי
אז אתמול עשיתי סטיק שתן אצל האחות והיא אמרה שהיה גלוקוז 250 אמרה לחזור שוב
עכשיו עשיתי ושוב אותה תוצאה בדקו לי סוכר וזה תקין.
עשיתי ניתור שבוע + וב"ה תמיד היה בטווח התקין אחרי ארוחות
שבוע 31
זה אמור להטריד ?
הסוכר על הצד הנמוך בבוקר אחרי צום וגם אחרי שאני אוכלת הרבה פחמימות יש נפילה ...
אני פחות מבינה בזה, אבל היתה פעם שראו משהו בבדיקת שתן וסתם הלחיצו אותי להגיע למיון אבל בסוף הרופאים שם אמרו שזה תקין
ואת בטוחה שאין לך סכרת הריון? כי לפי מה שאת כותבת זה נשמע שכן
אני אשאל אותו
שאלתי אח''כ אחות אחרת שאמרה שזה לפעמים תקין בהריון 🤷♀️
ממש מקווה שזה לא סכרת
אשמח לכל טיפים בנושא.
איך אצלכם זה עובד?
ילדים בגילאי 6-8
אני חושבת שבסיסי שהם יסדרו את החדר שלהם בעצמם. ויעזרו מידי פעם עם עוד דברים.
נראה לי שצריך שזה יהיה להם מאורגן בראש שיש כאילו זמן קבוע לסדר את החדר וזמן קבוע לעשות מטלה בבית .. ככה יהיה להם אולי יותר הרגל בריא.
לא רוצה להגיע למקום של ויכוח. מלחמות. וכו'.
ניסיתי תקופה לא לבקש/לדרוש מהם כלום.. אחרי שהבנתי שהווכוחים איתם לא שווים לי את האנרגיה.
אבל אז גם אין לי עזרה
גם אני מרגישה רע כשאני מסדרת להם את החדר
וגם מרגישה שלא נותנת להם הרגלים טובים לחיים, בסוף הם יגדלו מבולגנים ובלי הרגלים טובים.
עיצות?
אתן דוגמא:
כל יום שישי קונים כמה גלידות שוות שמחכות במקפיא.
כל אחד צריך לעשות 5 תפקידים כדי לקבל גלידה.
כל עזרה בבית נותנת נקודה אחת. זה צריך לא להיות כבד להם מידי, אפשר גם 3 תפקידים.
ואז הם עושים את הדברים עם מוטיבציה ובאוירה טובה (רוצים את הגלידה).
גם במהלך השבוע אפשר לעשות שיש לכל אחד תפקיד בערב, ומי שעושה את התפקיד מקבל נקודה וצובר נקודות לפרס או משהו שווה שהם בוחרים.
הם קטנים ולכן אני מציעה שהפרסים יהיו - מעט נקודות על פרסים קטנים ולא לצבור 300 נקודות ולקבל אופנים, זה רחוק להם מידי והם מאבדים מוטיבציה. משהו כמו : צוברים 5- 10 נקודות וקונים ברד במכולת.
זה מכניס להם את ההרגל לעזור בצורה נעימה ובלי ויכוחים( כמעט...).
לא עבד.
כאילו בהתחלה עבד .. אבל מתי שהוא כבר לא .
כי הם עושים חישבונים של אם שווה לי לעשות את זה או לא.. לפעמים מגיעים למסקנה שלא שווה להם למרות הפרס ולא עושים וזה מעצבן אותי.
או מתווכחים שהאח עשה פחות וקיבל אותו פרס או לא יודעת תמיד מוצאים על מה להתווכח ולריב.
ויש אמירה ברורה שהפרסים זה כדי שיהיה להם נחמד לעשות את חלקם בבית. אבל כל מי שגר בבית הזה צריך להיות חלק. וכשהיו מקרים שהתחילו חשבונות אם הפרס שווה או לא או אם שווה להתאמץ בשבילו, בעלי תמיד אומר להם, שלעשות את החלק שלהם בבית זו חובה, ההורים לא משרתים שלהם. אפשר גם בלי הגלידה בסוף , אם היא לא מספיק טובה להם . ואמירות של הוא עשה פחות, ברור שיש, אם מדובר בילד קטן יותר אנחנו מבהירים שלא משווים, ולכל אחד יש משימות לפי הגיל שלו.
ואם לא , בןדקים דנים.. זה באמת קורה לפעמים.
אצלנו הם כבר רגילים שזה חלק מהחיים. כשמכניסים להרגל חדש אפשר להתחיח מדברים שבאמת יהיו שווים בעינהם ואז הם מצרגלים לעשות יןתר בכייף. אבל לומר יחד עם זה שזו לא בחירה , זה רק בא להמתיק את העשיה שיהיה לנו נעים לעשות.
גם לי לא תמיד כייף לעשות עבודות בית. אבל יש לי בבר גדולים ואז הקטנים הם חלק מזה.
מנסה להזכר מה היה כשכולם היו קטנים.
נראה לי שבאמת להתחיל מלסדר איתם ולתת משינות מוגדרות( לסדר את החדר זה גדול מידי)
באמת הקטן שלי , צריך משימות מוגדרות.
לפעמים אנחנו עושים את זה בסגנון של- כל אחד אוסף 20 משחקים . היו זמנים שגם היתי אומרת שאם אני אוספת, המשחק הולך לארון שלי . או שלא ארשה לבנות בפלימוביל בסלון אם הם לא אוספים.
היום זה בנוהל שכל אחד עושה תפקיד אחד בערב וכמה תפקידים ביום שישי, ואוספים משחקים במוצאי שבת( בשבת לפעמים בונים פה עולמות בסלון). לרוב אנחנו לא צריכים להתווכח על זה.
לפעמים הם מבקשים תפקיד אחר, ואנחנו משתדלים לאפשר תפקיד שהילד יןתר אןהב במידת האפשר.
עזרה מהילדים ולתת להם הרגלים טובים
זה שני דברים שונים
אני לא חושבת שבסיסי שילדים בגיל הזה יסדרו באופן קבוע את החדר או יעזרו
אצלנו אין חובת עזרה בבית באף גיל
אנחנו גם לא מבקשים הרבה בקשות
אלא
נותנים דוגמא אישית לסדר וניקיון
ומעודדים עשייה עצמאית
ככה הילדים רוכשים הרגלי סדר וניקיון טובים
ומתנסים בעשייה מגוונת ביוזמתם
אני גדלתי בבית גם שלא חייבו ולא דרשו ממני כלום.
אבל גדלתי וקיבלתי שוק כשהתחתנתי .
לא ידעתי כלום.. ברמת הלחתוך סלט
שהם אוהבים לעשות:
אחד אוהב לבשל- אני מאפשרת לו לקנות סוגי מאכלים שהוא רוצה לבשל
קונה לו אביזרים שהוא צריך
לא מעירה לו אם הוא משאיר מבטח מלוכלך או כלים
עוזרת לו למצוא מתכונים
שני אוהב לצאת לסידורים- שולחת אותו למה שצריך
מאפשרת לו לקנות לעצמו משהו כל פעם שהוא יוצא
שלישי אוהב לאפות- אני עוזרת לו לאפות
דואגת שיהיה חומרים בבית כל פעם
קונה אביזרים שצריך לאפיה
דברים אחרים שהם לא תחביב אני נותנת להם להתנסות כשהם צריכים:
כמו להכין אוכל
אם ילד רוצה לאכול משהו אני מעודדת אותו להכין בעצמו (לפי הגיל) ולא עומדת להכין
אם ילד שפך אני מבקשת לנקות
אם משאיר פסולת אני מבקשת לפנות
אם נאבד לו משהו אני ממליצה לשמור על מקומות קבועים ועל סדר
בלי להכריח אף פעם
אם לא עשו אני או בעלי נעשה
עם השנים הם יותר ויותר עושים מעצמם ונענים לבקשות
מה עם לסדר את הבית?
את זה כולםםם שונאים
אבל ממממש טובים בלבלגן
(קחי בחשבון שהם כולם קטנים וצפופים זה לא בית של גדולים עדיין)
ואין מצב שהכל יפל רק עלי
לבא לבשל..ללכת לסופר
הם בכיף רוצים
ואני נותנת אגב
אבל לסדר? לקפל כביסה? כולם שונאים ובכל זאת חלק מלמידה זה גם ללמוד לקחת חלק גם בדברים שפחות נעימים לי
אז אולי אפשר לנסות להשאיר איתך לבד בבית אחד או שניים מהם ולהראות להם את הכיף שבלבד
לשים מוזיקה חזקה
ולהשתלט על איזור שאפשר לגמור
ולהנות מהסדר והנקיון שלו בסוף לראות את התוצאה הכיפית.
מלמדת אותם הרגלי סדר וניקיון בעיקר ע"י דוגמא אישית
אני ובעלי מסדרים ומנקים בשוטף וגם מבקשים לסדר ולנקות דברים שקשורים אליהם ישירות
מבקשים בלבד
לא רוצים לא צריך
ילדים קטנים מתקשים לסדר
לילדים גדולים קל לסדר ולכן הם יותר משתפים פעולה כשמבקשים מהם
אצלי לא היה הרבה קטנים צפופים
בין השאר בגלל שהתאמתי את הילודה לכוחות שלי
ככה שאני לא אצטרך עזרה
חשוב לי שהם ילמדו לעשות בכיף
להנות מעשייה
לדעת לעשות כל מה שהם צריכים
לא להזדקק לאחרים שיעשו עבורם
לא צריכה ללמד אותם לעשות דברים שהם לא רוצים
בטח לא בגיל קטן וגם לא בגיל גדול
החיים כבר ילמדו אותם לעשות דברים פחות כייפים
רוב המבוגרים שלא עושים/ לא אוהבים לעשות
זה כי הכריחו אותם
או
שאין להם מושג איך לעשות
בגיל הזה הם לא יודעים לארגן את המשימה, הם צריכים דברים ספציפיים.
אחד אוסף כביסה מלוכלכת, השני מסדר את כל הנעליים בארון וכזה.
אני גם עושה איתם יחד.
משאירה לסוף בערימות מסודרות את הדברים האישיים שהם צריכים להחליט איפה הם רוצים להניח והם לוקחים.
בעיקרון תול כדי ההתנהלות השוטפת אני אומרת לכם למשל מסיימים שיעורים, אני אומרת להכניס לתיק.
הם מורידים נעליים בסלון אני אומרת לקחת לחדר.
מסתרקים, אני אומרת להחזיר את המברשת למקום.
אין שום ויכוח, אבל גם אין הפנמה מיידית, פשוט אומרים ומתזכרים כמה שצריך עד שהם מפנימים.
בנוסף זה ממש תלוי באופי,
זה הגיל שמתחילים לפתח יכולות שונוצ מילד לילד.
יש ילדים בגיל הזה שהם מסודרים ונקיים מעצמם, ויש ילדים שלא.
יש גם ילדים עם קשב וריכוז שבכלל זה סיפור אחר.
לגבי עזרה בבית,
חשוב להתאים לכל ילד את העזרה שמתאימה לו.
יש מלא סוגי עזרות.
נגיד יש לי ילדה שיכולה לאסוף כל יום את אח שלה, אבל לא מסוגלת לסדר את הבית.
יש לי ילדה שממש טובה לפתור בעיות ולא נגעלת מדברים אז היא מפנת הג'וקים של המשפחה, אבל קשה לה בדברים פיזיים כמו לשטוף כלים,
לעומת זאת בן ה4 ממש טוב בלשטוף כלים ולשים דברים במקום ואפילו מעלה קניות מהאוטו ופחות טוב בדברים אחרים.
כשהמשימה מותאמת לאותו ילד יותר קל לשתף פעולה והם נהנים מהמחמאות גם.
בעיני חשוב אווירה נעימה ומשחקית ולא משימתית, מלחיצה או מבאסת.
אפשר גם לכתוב להם פתק ולתלות על המקרר (בסגנון פתק מעשים טובים ששולחים לגן)
פעם עלה פה הסבר על איך למצוא את הנקודה הפנימית שמניעה לפעולה.
יש לך מושג על מה אני מדברת?
מעניין באמת לקרוא על זה עוד פעם! מטורף שזכרת..!!
זה היה כתוב יפה. לא זוכרת מי כתבה,
אבל מסוג הדברים של לגזור ולשמור.
פעם שמעתי משפט: בגובה העיניים וקצת יותר.
גובה העיניים זה מה שכרגע אפשרי, קצת יותר כדי שיהיה לאיפה לשאוף ולהתקדם. אחרת נשאר תמיד רק בגובה העיניים. למה קצת יותר ולא הרבה יותר כדי שנאמין שסה אפשרי ולא נתייאש מראש.
זה היה הרעיון אבל עדיין מחפשת את הניסוח שמתאר את זה יפה.
חםםםםם לי!!!
כל הגוף שלי מגרד!!!
כל היום כולן אומרות שקר להן ושאכבה את המזגן
ורק אני בוערתתת!! ומזיעה
חושבת מה דפוק בי?
וכמהה לחורף
לא יודעת מה רוצה מכן
אולי רק להרגיש שאני לא לבד...
*לא בהיריון ולא אחרי לידה, מניקה פעוט בן שנה ותשע כזה ומרגישה שמאמצע ההריון שלו עד עכשיו רק חם חם חם
שיביאו ולא מביאות... זה באמת רעיון טוב
פשוט אני חושבת אולי אני הלא בסדר..
האמת שלא בדקתי
הסתכלתי עכשיו על תופעות שקשורות ואין לי הרבה כאלה חוץ מזה
לק"י
לא יודעת איפה את גרה, אבל אצלינו המזגן דולק רוב הזמן עדיין...
אולי תנסי לכוון את המזגן שינחת ישר עלייך?
(וקחי בחשבון, שבחורף בטח ידליקו לך חימום🙊).
באמת חשבתי מה יהיה בחורף, מהייאוש..
בחורף יש חימום נקודתי אז מקווה שיהיה בסדר
וגם פחות לאכול
שניהם עוזרים
לעשות נס קפה קר למשל
שמתי לב שבצום לא חם כמו תמיד
יש ימים שאני אשכרה בוכה מהחום הזה
דיייי
מתפללת לאלוקים שיפתח את שערי הקור
לא יכולה כבר פשוט לא יכולהההה
וזה עושה אותי כזאת עצבנית
שאין לי כח כבר
זה מתיש ברמה הכי גבוהה שקיים
ואני גרה העיר חמה ברמות
בדיוק היום הסתובבתי קצת בחוץ
והרגשתי שאני פשוט בוערתתת
כתמים או לכלוך לא יוצאים
ואני מוצאת את עצמי קונה מלא כיפות ותמיד זה יקר נורא
כשניסיתי בסבון ביד או במכונה זה ממש לא יוצא.
אני לא מכבסת כי בעלי לובש כיפה שחורה קטיפה
זה נהרס בכביסה
פשוט כל תקופה מחדשים את המלאי
אשרייך של צריכה להחליף כי מתלכלך,
אצלי הן פשוט נאבדות 🥴
לבן שלי יש כיפות סרוגות עבות, מהסוג הפשוט. אותן אני מכבסת במכונה, ומקסימום קונה חדש.
לשבת יש לו סריגה עבה עבודת יד. את זה אני מכבסת ביד, ולפעמים לא הכל יורד לגמרי.
לבעלי יש כיפות סרוגות דקות, וגם אותן אני מכבסת ביד.
לא יוצא לי לכבס הרבה, ולא קונה בתדירות גבוהה.
זה הורס להם את הצורה
אני מנקה עם מגבון
עד שהכתמים כבר לא יורדים/ הצבע דוהה
ואז זורקים (לפח) וקונים חדש
אנחנו קונים כל פעם נגלה של כמה כיפות
זה מחזיק לכמה חודשים
(כיפות מבד)
כך אבקת כביסה
להכניס את הכיפה ולתת לה כמה דקות
לשטוף מתחת ברז מים קרים.
לקמר לפי הראש ולשים ליבוש
אז קטני נולד וכבר בן שבועיים
אממה מסתבר שיש לו לשון קשורה שמקשה עליו לאכול והתורים ארוכיםםם
אוף, עכשיו אחרי הנקה של שעה ראיתי שהוא עוד רעב אז נתתי לו 90 מ''ל חלב שאוב שהיה לי והוא עדיין רעב (הוא יחסית במשקל גדול)
זה אומר שהוא לא יונק ממני כלום??
איך משלבים הנקה ושאיבה בצורה נורמאלית מבלי לחיות סביב זה כל היום?
ומה אני הולכת לעשות בשבת וראש השנה? נשמע מתסכל להשים משאבה על שעון שבת
מחפשת תורים? כי גם רופאי אאג עושים את זה, גם כירורגים, ואפילו רופאי ילדים.. אני עשיתי לחלק מהילדים התרה בפרטי כי היה לי ממש כואב להניק ככה, ומייד אחרי ההתרה דברים הסתדרו.
דבר שני, לגבי שעון שבת למשאבה, זה ממש לא נורא בעיניי.. מכוונים את השעון לפי זמנים נשמעים לך הגיוניים ובאופן אישי, בעלי אמר לי שאם יש צורך דחוף אני יכולה להזיז בשינוי את הזיזים כדי שהמשאבה תידלק, אבל אני לא פוסקת הלכה כמובן אז צריך לבדוק.. בכל אופן בעיניי זה לא נורא להשאיר משאבה עם שעון שבת
מתלבטת אם לעשות פרטי בראשון הבא או לחכות כמה שבועות, הבנתי שיש החזר של 75 אחוז על הפרטי אבל אנחנו כבר ממש חנוקים מהלידה והברית ויהיה קשה להוציא ולחכות חודש להחזר
וזה גם כואב לי וגם אני שמה לב שיש הנקות שהוא ממש מורעב אחריהן וגם הוא כל כך מתעייף מהיניקות שהוא לא יונק מספיק לפי התחושה שלי
וראש השנה זה אפילו מלחיץ יותר כי אם הוא לא יאכל טוב יומיים אז יכול להיות לי גודש ואז יהיה לו עוד יותר קשה לינוק וגם אני לא ארגיש טוב.
משתמשת בפטמות סיליקון אז זה מגן עלי קצת
אבל המציצות שלו כואבות כי הפה שלו לא נפתח מספיק וגם לפעמים הוא תופס עם החניכיים ואני צריכה לשחרר
אנחנו הלכנו לפרטי כי לא הסכימו לאשר לנו התחייבות להתרת לשון קשורה אחורית ויעוץ הנקה, וזו הייתה הצלה ממש!
שאבתי סביב השעון חמישה שבועות, וזה היה ממש קשוח. לגבי שבת, פסקו לנו שאפשר להדליק משאבה חשמלית בשינוי.
קיבלנו החזר על רוב הסכום וזה היה שווה את זה לגמרי.
אשמח לתת המלצות בפרטי.
גם אם הוא קצת גדול.
אולי יש לו גרעפס להוציא ולכן זה נראה שהוא רעב.
