פורום הריון ולידה (עמוד 70)

שקשורות לזוגיות.

סולם- משהו טוב/ חיובי

מגלשה- אתגרים ומה עוזר לנו להתמודד איתם.

הדפסתי על A3 ושיחקנו ואכלנו גלידה. היה מוצלח

האמת שהיה לי ממש קצת זמן להכין ואם היה לי אז הייתי משדרגת אותו...

אם תרצי אני יכולה להשתדל לשלוח לך.

לקנות קנווס יחסית מרווח (שיכולים לצבוע עליו שניים יחד)

להדפיס תמונה של מה שרוצים לצייר (עץ או נוף או משו קליל)

וכל אחד מקבל חצי קנווס וחצי ציור

וצובעים ומפטפטים ומכינים מגש של נישנושים ליד

נשמע לי ממש כיף

או מותאם אישית או משו כזה אם את בעברית

ושם יש מלא

HuaCan 1 יחידה סט ציור שמן דיגיטלי מותאם אישית, צבע אקרילי, ללא מסגרת, 24 צבעים, מתנה לחג לחבר/חברה/משפחה, יום האהבה/חתונה, אמנות ועבודת יד לסלון הבית, עיצוב הבית, מזכרת, מתנת יום נישואין, בית אסתטי

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

HuaCan 1 יחידה סט ציור שמן דיגיטלי מותאם אישית, צבע אקרילי, ללא מסגרת, 24 צבעים, מתנה לחג לחבר/חברה/משפחה, יום האהבה/חתונה, אמנות ועבודת יד לסלון הבית, עיצוב הבית, מזכרת, מתנת יום נישואין, בית אסתטי

היה כייף ומחבר ברמות

בנוסף לזה שתוך כדי יצירה אנחנו מדברים לעומק סמב רוצים להתקדם השנה

לי תוך חודש חודשיים מברזל תקין הייתי בלי מאגרים והרגשתי זוועה

יכול להיות שזה סתם החום אבל הייתי בודקת שוב

אחרי עירויי ברזל הרגשתי הרבה יותר טוב 

נראה לי זה מסביר הכל..
ועוד אנרגטי.
תשני ותנוחי כשהוא יושן
עכשי חופשת הקיץ, תחפשי נערה שתהייה איתו...
הרבה מנוחה ולהרים רגליים, והרבה הרבה מים ומזגן קור... מזג אוויר נעים נותן כוח.

לשים אחרי שמורידים היטב את השמפו, רק בשיער למטה, מה שיורד...
לא בקרקפת ולא שיגע בראש עצמו.
אצלי זה עזר.

ומה שעזר זה לי זה להסתפר (וגם צבעתי את השיער אבל לא בטוחה שזה קשור).

מאז שהסתפרתי ב"ה כמעט לא נושר השיער..

יותר קטניות, ביצים ובשר/עוף וגם פירות וירקות

אבל אני לא חושבת שתהיה להן בעיה להשתמש.

ברגע שיש להן את הקוד, זה עובר.

כשלא היה לי טלפון חכם, הייתי כותבת את המספר על דף, ולא היתה לי בעיה לממש.

לא יודעת איך מדפיסים.

מקווה שאני לא טועה.

קיבלתי אחד מודפס יחסית לאחרונה

וגם קבלתי כרטיס ביימי מודפס מתנה והשתמשתי ולא הייתה בעיה

החנויות רק צריכות את הקוד עצמו

אין בעיה להדפיס את זה, את עושה את זה בעצמך באתר

באתר זה מופיע

אבל עשיתי את זה, אז כנראה מצאתי איפה 

תליצי על "המתנות שלי" מהמחשב זה עיגול ורוד,

תפתח רשימת המתנות.

תבחרי על הצגת המתנה,

ואז יש כפתור של שמירת המתנה.

ואז הדפסה.

תבחרי רק הדפסה, לא שיתוף.

תפתח לך הודעה של קיבוע המספר.

תאשרי

ואז זה יציג לך את המספר המלא.

וראיתי שהם שינו את השיטה.

יש קוד חד פעמי שמתחלף כל עשר דקות,

אז אולי אין ברירה אלא לפנות לשירות הלקוחות ולבקש מהם לתקן.

אלא אם במקרה דרך הרכישה מופיע לך המספר המלא שלא מתחלף.

אפשר לקנות גלויה יפה או להכין משהו צבעוני בבית ולהדפיס

ולשים ציור של ביימי עם הסכום ואז לצרף פתק בכתב יד שעקב תקלה, מספר השובר ישלח בהמשך או משהו כזה..

ותבדקי אם הוא נותן לך מספר?

כם אני זכרתי שככה עושים, אבל עכשיו לא נתן לי.

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).

יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

לבעלי זה אפילו לא אופציה, הוא צריך שמישהו ימסגר אותו אחרת הוא הולך לאיבוד.

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.

עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.

אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

היא מעוניינת בפיתוח עצמו.

אני חוששת שזה חיים כמעט בלתי אפשריים חוץ מהשכר הנחמד

זה לא שלא תהיה לה שום אפשרות אחרת.

אגב יש לא מעט אמהות שבוחרות בעבודה אינטנסיבית במקביל לגידול ילדים.

זו בחירה לגיטימית, תלוי איזה סגנון חיים היא רוצה שיהיה לה.

כסטודנטית להנדסת חשמל כשהיא תצא לדייטים, זה לא שאפשר שלא לדבר על זה.

כאמא, אני חושבת שכדאי דרך שאלות ולא דרך אמירות לוודא שהיא חושבת על העתיד ומודעת לאפשרויות ולהשלכות השונות,

אם היא מדברת על העתיד בראיה מפוקחת, אז מעולה, ושיהיה לה הכי בהצלחה!

אמנם לא מתחום החומרה אז אולי זה שונה אצלכם, אבל בתחום שלי עבדתי בכמה מקומות עם אופי שונה אחד מהשני, ועדיין יש כמה דברים בסיסיים שמשותפים לכולם.

המעבר ממהנדס למשרות האחרות שתיארת הוא לא קל כל כך ובטח לא בשוק של היום, גם לאנשים עם הרבה נסיון. היציבות היא לא גדולה, לא בקורפורייטס ולא בסטרטאפים. בממשלתי כן, אבל השכר שם נמוך יותר והדרישות מקובעות יותר (קשה לקבל עבודה מהבית למשל, השעות נספרות עם שעון וכו)

אמהות סביבי (גם במקומות העבודה וגם בקבוצות שאני חברה בהן) בעולמות האלה נדרשו להרבה מאד ויתורים בבית, ברמה של כאלה שהיו להן בייביסיטר לפיזור הילדים בבוקר ואחת לאיסוף בצהריים. חלקן לא נצרכו לבייביסטר כי היה מישהו מהמשפחה שיעשה את זה אבל הנקודה היא שהן בקושי ראו את הילדים. לחלקן זה התאים בלי בעיות, חלק אחר סבל מאד מהסידור הזה.

אחת הנקודות העיקריות מבחינתי זה הצפי לשנים שאחרי ההתמקצעות. כל המהנדסים שאני רואה סביבי עובדים המון שעות, גם מי שיש לו ותק משמעותי. נכון שאצל חלק זה מבחירה אבל בהרבה מקומות עבודה אין אופציה אחרת, גם אם יש עבודה מהבית או שבדרגים בכירים יותר הזמן גמיש, עדיין צריך להיות זמין מאד ולהקדיש המון המון שעות.

מקצועות אחרים שאני רואה מסביב, מאלה שפירטתי למעלה, אלה מקצועות מאד מתישים בשנים הראשונות שגם השכר ההתחלתי שלהם לא מנצנץ כמו בהייטק, אבל אחרי כמה שנות התמחות והתמקצעות, אפשר לעבוד בהיקף ובשעות שמתאימות לך, בלי זמינות מחוץ לשעות (גם קביעת תורים יכולה להיעשות בשעות שמתאימות לך) ובשכר גבוה מאד.

בסופו של דבר, מהנדס בן 40 צריך לעבוד משרה מלאה ולהיות זמין אם הוא בדרג בכיר. היציבות שלו במקום העבודה מוטלת בספק והקושי למצוא עבודה בגיל כזה מתחיל לעלות.

רופא (כשם קוד לכל אחד מהמקצועות שפירטתי) בן 40 יכול להרוויח מעולה ממשרה חלקית מאד שאותה הוא עושה מכל מקום שהוא בוחר, הוא בוחר מתי להיות זמין, והיציבות וההערכה לנסיון שלו רק עולים עם הגיל עד גיל די מבוגר.

בעיניי עבור כל אחד ברור שהבחירה העדיפה היא באופציה השניה, אבל בטח בשביל הורים שהרבה פעמים רוצים או צריכים גם גמישות וגם הכנסה טובה ויציבה

ונשמע שבאמת עשית בדיקת עומק.

אבל אם להיכנס לפרטים, אני חושבת שמה שאת מכירה מקרוב נשמע לך קשה יותר,

לעומת מה שאת מכירה מרחוק שנשמע קל יותר.

אני לא חושבת שזה ככה.

יש גם וגם בהכל, ושום דבר לא פשוט, והכל עביר.

בסוף זה תלוי בפרטים ובהזדמנויות ופחות בכל השוק.

אני למשל בכל השנים שעבדתי בהייטק (לא בתפקיד טכנולוגי)

מעולם לא נתקלתי באמהות צעירות מהנדסות בתחום החומרה שהיו צריכות בייביביטר גם בבוקר וגם בצהריים. בתפקידים הקלאסיים עבדו 8:00-16:0 כזה.

ועבדתי עם נשים מוכשרות מאוד שקיבלו קידומים והעלאות שכר יפות.

בתפקידים האחרים שיש יותר גמישות אבל גם יותר אחריות

היו כאלה שיצאו ב15:00 קבוע וממש עפו עליהן!

(אני חשופה לנתוני נוכחות ושכר באופן גורף אז זה לא מפרשנות או השערות) החיסרון שצריך להיות זמין מחוץ למשרד במקרה הצורך.

לגבי מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד' אני באמת לא יודעת מה המסלול שעשו כדי להגיע לזה, רק יודעת שיש להם תואר בהנדסה והן צעירות.

לגבי חוסר יציבות, זה נכון. באמת זה תחומים שקל לחתוך בהם תקנים.

למה ללכת ללמוד הנדסה ולא רפואה או משפטים או כלכלה,

מניחה שיש לזה חסרונות, אבל מי שיש לה נטיית לב חזקה דווקא לזה, שם היא תצליח יותר.

אני מכירה את זה רק מנשים שבקושי ראו בית. על עצמי אני יכולה לומר שלא היתה לי בייביסיטר לפיזורים ואיסופים ולא יכלתי לעבוד יותר מ6 שעות ביום (הגנים נפתחים ב7 וחצי ונסגרים ב16 וחצי, יש ביניהם מרחק נסיעה וצריך גם לנסוע לעבודה שעה וחצי מינימום בהלוך שעה מינימום בחזור), אז זה היה הרבה מעבר ללבוא ב8 ולא ב15 אלא יותר כמו לבוא בין 9 ל10 ולצאת ב14. אין לי מושג איך עשו את זה הנשים אצלכן.

אני חושבת שכמו שכתבת הכל קשה אין דבר כזה עבודה קלה. אני פשוט מכירה אישית מהסביבה הקרובה (משפחה קרובה חברות טובות) אנשים ממספר מקצועות שרשמתי ואני רואה שבמקצועות האלה השנים הקשות הן הראשונות, והן קשות, אבל אחכ יש ממש הקלה והעסק די רץ. לעומת כל המהנדסים בסביבה שלי כולל אותי, שישר מקבלים שכר יפה אבל קשה עד בלתי אפשרי להוריד את הרגל מהגז אם רוצים להישאר רלוונטיים.

אישית אני מעדיפה לתת מאמצים בהתחלה ואחכ להיות בנחת, אבל אני גם לא קרייריסטית באופי שלי אז זה בטח משפיע

זה כן אפשרי, אבל צריך להיות מעולה ולעשות שיווק טוב כדי למשוך לקוחות כעצמאי.

גם צריך להתאים את שעות העבודה לפעמים ולפתוח גם אחהצ.

בכל מקרה אין לי ניסיון עם המקצועות האלה, אבל נקודה חשובה בעיני זה שבמקצועות ההנדסה המשכורת גבוהה מההתחלה, ומי שחי באופן מחושב וחוסך ומשקיע חלק משמעותי מהמשכורת כבר בגילאי ה20 המוקדמות, יצבור פער גדול על מי ש10 שנים לפחות ירוויח משכורת שאי אפשר לחסוך ממנה ורק אז יתחיל להרוויח ולחסוך (אפקט ריבית דריבית).

אני לא חושבת שכל החיים זה רק ריבית דריבית וכמה כסף מספרית נצליח לחסוך. בסופו של דבר לדעת שאת צריכה להשקיע בהתחלה כמה שנים קשות ואחכ קל יותר, לי אישית נראה הרבה יותר קל מאשר להצטרך לעבוד קשה כל החיים רק כי ככה במשך כמה שנים מוקדמות היה אפשר לחסוך כמה אלפים יותר. גם לשמירה של האנרגיה שלנו יש משמעות

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)

בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.

למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

רוב מי שלמד איתי לא למד לתוארים מתקדמים.

לגבי האופציות ממה שאני יודעת רוב המשרות הם משרה מלאה לגבי כמה דורשים מעבר לזה זה תלוי במקום עבודה עצמו. אם קריטי לה לעבוד פחות ממשרה מלאה היא יכולה לעבוד במשרה ציבורית ואז עובדי מדינה עם ילדים עובדים רק 8 שעות (כמובן שהשכר נמוך יותר אבל עדיין יותר גבוה ממקצועות שמוגדרים מתאימים לאמהות). לא מכירה חצי משרה. אם היא בכיוון יותר של עבודה מול מחשב ולא פיזית בידיים אז יש משרות היברידיות שמאפשרות לעבוד מהבית.

במיוחד בתעשייה בטחונית, אבל ממש לא רק.

בעיני זה פספוס גדול (לא רק בהנדסה)

להתקבע על ההגדרה הזו.

הרבה פעמים אחרי שיש ניסיון אפשר לקבל גמישות דומה בלי לוותר מראש על השכר.

אצלנו בתחום אחר, גייסנו למשרה מלאה, סגרנו עם עובדת על 8 שעות וזמינות מהבית במקרים דחופים,

בפועל היא עושה 7 שעות+ השלמות מהבית *רק אם צריך* ככל שהיא צוברת וותק לא צריך השלמות, אולי רבע שעה אחת לשבוע.

מי שהגישה קו"ח מראש עם דרישה ל7 שעות, נפסלה מיד כי המשרה הוגדרה משרה מלאה.

חוץ מזה שמשרה חלקית בהגדרה היא עם קיזוז מובנה בשכר.

גמישות היא ללא קיזוז בשכר לרוב, ומתאפשרת אחרי שמכירים את העובדת מספיק טוב ולא רוצים לוותר עליה.

בעיני זאת פשוט טעות לגשת מראש למשרה חלקית אם השאיפה היא ל7-8 שעות במקום משרה מלאה שהיא 8.5 שעות+חצי שעת הפסקה כפי שמקובל.

חצי משרה זה סיפור אחר.

צריך להבין איך עולם התעסוקה מתנהג ולא להתקבע על הגדרות.

את אומרת שסגרתם על איקס שעות ובפועל את יודעת שהיא עושה פחות וזה סבבה לך.

בהגדרה אתם עובדים לפי תפוקה ולא לפי שעות? או שכמדיניות מעלימים עין כל עוד העובד רציני?

פשוט אני כעובדת מראש לא אגש למקומות שאני יודעת שלא יכולה לתת את כל השעות, אלא אם מראש זה מקום שאני מכירה ונאמר לי בפירוש שגמישים ולא מקפידים. אז תוהה אם זה טעות ויותר הגיוני לגשת למשרה מלאה ולעשות פחות. בסופו של דבר ביקשתם משרה מלאה, התגמשתם איתה ל8 שעות ובפועל היא עושה 7. זה פער של שעה או שעתיים מהדרישות שלכם, תלוי איך סופרים, וזה מגיע לחצי יום/יום שלם בשבוע. כלומר ממשרה שפורסמה למשרה מלאה יש לכם עובדת ב80 אחוז. אם זה ככה למה לא מראש לפרסם ל80 אחוז או לאפשר למי שמבקשת 7 שעות?

לא שואלת בביקורת, פשוט באמת מפתיע אותי שכמנהלת את רואה את זה ככה, כי כעובדת לא הייתי מעלה בדעתי לעשות דבר כזה

וכן בדיוק בגלל מה שאת כותבת, כתבתי איך זה נראה מהצד המגייס.

אז התשובה מתחלקת ל2:

בשלב הגיוס היא ביקשה לעבוד 8 שעות בשכר שהיה בטווח המוצע למשרה.

ביקשתי ממנהלת הגיוס לתת לזה צאנס.

במהלך הגיוס הבנתי שהיא מועמדת רצינית שתתן לי תפוקה יותר מעובדת שתגיע 9 שעות למשרד ותמרח.

מבחינת ההנהלה הרשמית, הם הסכימו ל8 שעות (אמרו לי זה כאב ראש שלך- לא מתערבים לך)

אבל בתנאי של נרמול השכר לעומת 9 שעות.

כלומר לקחתי את השכר שהיא ביקשה, חילקתי ב8 והכפלתי ב9.

יצא שציפיות השכר שלה היו קצת יותר מהרף שתכננו והיה צריך לדון על זה.

אבל מבחינת שלב הגיוס היא הייתה אחרי ראיון הנהלה (ומעט מועמדים עוברים את השלב הזה בד"כ)

לחצתי לקבל אותה כי מבחינתי היא עובדת טובה ב8 שעות, לא בעיה שלי השכר שלה. (לא משפיע עלי הנרמול שהם עשו, זה לא יורד לי מתקציב המחלקה)

ההנהלה הסכימה כי היא אמנם מעט יקרה לפי החישוב שלהם אבל המלצתי לסגור איתה אז השתכנעו.

לא אכפת להם ה8 שעות כי זה בעיה שלי.

ככה סגרנו איתה.

מבחינת גמישות של השלמת שעות מהבית, זה נוהל מקובל לכולם. גם גמישות מהבית ימים שלמים אם צריך (רשמית עובדים יום אחד מהבית)

החלק השני זה עניין ה7 שעות.

בהתחלה ראיתי שהיא לא עושה את כל השעות וכן הערתי לה כי חשוב לי הנראות ולשמור על גבולות. אנחנו לא קייטנה.

במקביל בחנתי את הרצינות שלה במשימות כי מבחינתי, עם משמעת ושעות אפשר להגיע לעמק השווה.

אם עובד לא רציני עם משימות ואחריות הוא לא עובד לשימור בכל מקרה.

בנוסף עוד הייתי צריכה להתרשם מהמקצועיות.

ככל שהיא הציגה יותר אחריות, שחררתי עם השעות, ככל שהיא יותר הקטינה ראש דרשתי שעות ועקבתי ואיממתי אותה מול השעות ולא ויתרתי על עשר דקות.

נגיד היא הייתה צריכה לעקוב אחרי איזה משהו והרגשתי שהיא לא "על זה"

אז שאלתי אותה איך היא פספסה, אז היא אמרה שנשלח לה אחרי שסיימה לעבוד.

אז אמרתי לה את השעה שהיא הגיעה באותו יום ושאלתי אם עברו 8 שעות מאז שהיא הגיעה ועד שנשלח אליה המייל.

לא היה לה מה לענות.

בד"כ אני ממש לא כזאת, אבל עובד שרוצה גמישות שיראה רצינות. אם אני צריכה לעבוד במקומו כי הוא חתך מוקדם, שם הוא אוכל אותה.

מבחינתי זה היה נושא שהיא חייבת לטפל גם אם הגיע אליה אחרי שעות העבודה (משהו מאוד נקודתי שהיה ברור לכל שהוא חשוב , נדיר ברמת קורה אחת לחודשיים אולי)

היא הייתה בשוק, אבל הבינה שאי אפשר לסבן אותי.

מאז זה לא קרה יותר והיא מוכיחה גם מקצועיות וגם אחריות. זה לא תמיד בא ביחד.

עובד מקצועי זה עובד לשימור.

עובד אחראי זה עובד שלא צריך לספור לו שעות כי מה אכפת לי מתי ואיפה, העיקר שיקרה.

המקצועיות בסוף משרתת גם אותה כי זה מה שמאפשר לעמוד במשימות בפחות זמן.

נקודת המבחן הייתה בשאגת הארי כי כולם עבדו מהבית, עם ילדים, בלאגן.

נדיר שעובד באמת הצליח למלא את כל התפוקה, אבל ידעו לתעדף משימות ולטפל במה שחשוב.

היו לי בעבר עובדים שבעת שיבוש שגרה הפילו חופשי משימות, ולא רק שנפל עלי בסוף, נפל ברעש גדול כי זה היה כבר אחרי אסקלציה.

וגם לי יש טילים וילדים (ובנוסף גם בעל במילואים) ומשימות משלי. ממש לא חסר לי לטפל באירועים שנגרמו בגלל חוסר אחריות שלהם.

זה הרבה יותר גרוע מעובד ש"משלים מהבית" בלי באמת להשלים אם אין באמת מה, אני לא מחפשת משימות מתחת לאדמה.

מבחינת דיווח נוכחות, כולם יודעים שכולם עוקצים וכולם מעלימים עין. זה לא האישיו.

יש מנהלים שהעובדים שלהם מדווחים קבוע 9-18 ושלום על ישראל.

מה שכן, כשעובד מגזים,

אני רואה יותר מדי דיווחים על עבודה מהבית שלא באמת (מנהלים יודעים מתי עובד באמת עובד ומתי הוא רק "מגיב" ולא יוזם ומתי גם זה לא..) וזה כבר הופך לתופעה מוגזמת,

אז אני אומרת לעובד, האם באמת עבדת את כל השעות מהבית?

אם כן, אין לי בעיה, פשוט ההתקדמות נמדדת בהתאם לזה, אז אם הספקת x משימות ב5 ימים, אז זה הקצב שלך

אבל אם יום אחד לא עבדת אז x משימות ל4 ימים זה קצב טוב.

אני אומרת לו רק שיעדכן אותי מה לדווח להנהלה (אם הוא עבד איטי או לקח חופש)

עכשיו ברור שזה לא מדידה ודיווח שבועי, אבל זה הרעיון ככה זה מחזיר למסלול (בסוף כשאתה עושה את כל השעות מהמשרד גם אם אתה לא מספיק רציני באותה תקופה ההספק שלך עולה ואין סיבה למעסיק לוותר על זה)

וגם וותק הוא פקטור כמה אפשר לסמוך על העובד, וגם כמה שווה להתגמש איתו אם הוא מספיק מקצועי (בדיוק כמו ששווה לתת לו העלאת שכר)

לגבי למה לא מראש לפתוח את המשרה ל7 שעות- כי אין לי סיבה מראש לוותר על תקן של משרה מלאה בלי לדעת מה אני מקבלת.

בסוף יש לי מספר תקנים, וזה אחוזים מצטברים. וגם מי מבטיח לי שעובד של 7 שעות לא ירד ל6 ול5? עדיף לי ללכת על הצד הבטוח ולחתום על יותר, ואז לראות מה קורה בשטח ובעת הצורך יש לי "מקל" להשתמש בו.

גם עכשיו זה לא ש"הסכמתי" ל7 שעות,

פשוט השעות לא מעניינות אותי. לא קיצצתי מהמשימות לתפקיד. אף אחד לא מבטיח לי שכל עובד ובכל זמן יצליח לעשות את המשימות האלו ב7 שעות. כרגע זה עובד, אז אני בסדר עם זה.

עכשיו נניח עוד שנתיים ימאס לה לעבוד קשה ולתת תפוקה של 8 ב7 שעות.

היא תרצה גם להתפנן ולהרגיע קצב.

נניח היא תבוא לי בבקשה לרדת ל7 שעות רשמית מבלי לפגוע בשכר.

מבחינת ההנהלה הבקשה תימדד כמו העלאת שכר.

מבחינתי מה שעומד על הפרק:

הורדת משימות, אבל הבטחה ששאר המשימות בידיים טובות

או לפתוח גיוס חדש ואז אי אפשר לדעת מה נקבל. או שחילוף יצליח או שלא.

גם יש עניין של שימור ידע, וזה חוסך לי הכשרה מחדש.

לכן תמיד אני אומרת, קודם כל לצבור ניסיון, להיות מקצועיים, אח"כ להוכיח את עצמך במקום העבודה במסגרת הגמישות הקיימת, אח"כ לבקש גמישות נוספת. לא מראש כשאף אחד לא מכיר אותך ובמקומך אפשר לגייס עובד אחר בתנאים על הנייר נוחים יותר למעסיק.

ועוד משהו, הרבה פעמים מעסיקים שמתהדרים בגמישות כי אצלם מוגדרות משרות חלקיות שמאוד מתאימות לאמהות, או משרה מלאה "אבל אנחנו מאוד אוהבים אמהות" במתק שפתיים

זה לא משיקולים של רוחב לב, זה פשוט אומר שהתקציב שלהם למשרה נמוך אז הוא פונה לקהלים שמבקשים פחות..

כשאני הייתי בראיון עבודה, ניסו מאוד למכור לי שהם מאוד מעריכים דתיים (חשבו שאני חרדיה)

וכו וכו והיה לי ברור שלא ישלמו לי את ציפיות השכר שלי.

כשדיברתי עם המגייסת למה בכלל הזמינו אותי לראיון אם ביקשתי שכר גבוה יותר, אז היא ענתה, אה, אבל שווה לך, את גרה ב.. את אמא לילדים, יהיה לך נוח אצלנו..

תודה נשמה אל תחליטי לי מה אני מחפשת ואם אסכים לרדת בשכר בשביל זה.

ממש עצבן אותי אבל לימד אותי על השוק.

גם היו לי מקרים שהתראיינתי למשרות בתל אביב ואז הציעו לי משרות בסניף שפתחו ליד הבית, בפער מטורף נמוך בשכר.

אמרתי שאני לא מעוניינת במשרות ליד הבית ובואו נחזור לדבר על המשרה בתל אביב שעניינה אותי.

אמרו לי אבל שווה לך, יש לך ילדים, יהיה לך צוות של בנות.. חצופים למה שארד בשכר כי החלטתם שאפשר להוריד אותי כי בטח חשוב לי דברים אחרים גם, שלא עולים לכם כסף ואתם מקבלים אותה תוצאה בדיוק!!

בקיצור זה עלול לסמן קהל יעד מסויים.. תבדקי את זה טוב.

אגב עם סטודנטים זה בדיוק הפוך, מנסים למשוך את המוכשרים בתחילת דרכם עם הטבות של משרה חלקית.

תודה על הפירוט. את נשמעת מנהלת מדהימה.

ואיזה מעצבן ההנחות האלה מראש.. אני גם רואה את זה המון. גם בשכר כמו שאת מתארת, אבל גם במהלך העבוד תמיד אנשים חדשים שלא מכירים אותי מופתעים מהמקצועיות או מזה שיש לי חוש הומור, כי אם את עם מטפחת מה הסיכוי שאת מבינה מה את עושה או שאת מסוגלת לספר בדיחה 🥴

הייתי משתפת אותה במחשבות שלך ובחששות שלך

פותחת אותה לעוד מקצועות שיכולים לדעתך להתאים לכישורים ונטיית הלב שלה.

ושתחשוב על זה..

בסופו של דבר שילוב בין בית לעבודה הוא אף פעם לא קל, והיא תמצא את האיזונים שמתאימים לה. 

ואני מסכימה שגמישות היא שיקול משמעותי, אבל גם משכורת מאוד משמעותית, שלרוב תהיה הרבה יותר גבוהה בהייטק מאשר בתחומים יותר גמישים.

שאלה נוספת שאנונימית ואמאשומי כתבו על זה קצת זה אם יש אופציות של פחות שעות במשרות של הנדסת חשמל 

קרוב משפחה סיים תואר בהנדסת חשמל לפני שנה, ולא מוצא עבודה. כרגע בהסבה להוראה.

מכר אחר עבר להיות מתקין מכשירי חשמל (בלי תואר), מתוך השערה שAI לא הולך להחליף את זה בקרוב.

שוק העבודה היום שונה ממה שהיה לפני חמש שנים, ומי יודע מה יהיה עוד 5 שנים כשהיא תסיים..

שלוש ברצף

אחרי שבןע מהאחרונה עוד אחת

אחרי שבועיים מהנוספת עוד אחת

לא נתקלתי מעולם

יש לי בחמישי שיחה עם הרופאה.

הם גם ככה מקבלים כל חודשיים מפחידמאותי לתת כזו כמות

מאשר כל חודשיים לתת.

(בסבב הראשון אני נותנת רק יומיים, ולא שלושה)

יצא לי גם לעבור על ידיות הבית עם אקונומיקה

המכונה שלי כבר לא יודעת מה זה 40 מעלות..אני כל חודש סביב הרתחות חדשות

החלפות מצעים

מגבות כל יום מחליפה

ציפורניים

ופשוט כל פעם מחדש 2 הקטנים שלי בסבב.

ביצים תולעים נמצאות באלף ואחת מקומות

אין דרך באמת להשמיד אותן

תזמיני כמוסות שום ופרוביוטיקה מאייהרב , זה זול שם ותתני להם בוקר וערב, אמור לעזור בע"ה

המסקנה בעיקר היא לחזק את הגוף (הבנתי שהם מגיעות כשמערכת העיכול חלשנ) ואת הנפש (לפי הרפואה ההוליסטית התולעים מגיעות כשאנחנו נותנים למשהו להיות טפיל עלינו בנפש) ולא להשתגע במרדף אחרי ניקיון מטורף

מישהי אמרה לי שאמא שלה חולתתתת ניקיון  ממש ממש ועדיין כילדים היה להם מלא תולעים...

אז עזבי תפסיקי לרדוף אחרי הזנב של עצמך עם כל הכביסות זה בטוח מנכס לך וגם לילדים, זה לא רלוונטי לדעתי..

בבצלח!

ובלילות קשים שן שום בטוסיק אין ברירה 

להביא להם לאכול (בתוך אוכל) שום כתוש

ולדעתי עזר לי לטווח ארוך יותר מהוורמוקס. כבר הרבה זמן לא היה לנו.

אני רוצה יותר כמניעה.

כי כשיש תולעת אני פחות רוצה לסחוב את זה כי זה יכול להיגרר לסיוט.

דבר ראשון על הבוקר (על קיבה ריקה).

עובד אצלי כמו קסם, יותר טוב מוורמוקס.

לכתוש הרבה שום בשמן זית

למרוח על כפות הרגליים

לגרוב גרביים וללכת לישון

אחלה שיטה טבעית.
 

אם עד עכשיו הבאת רק למי שסבל?
וטיפ- כדאי ממש לשים לב להוראות של הורמוקס אחרת זה לא עוזר. (שבוע עאחרי שנעלמו התולעים לתת שוב, כי התרופה לא הורגת בצים)
ובלי קשר- שיטות טבעיות גם עוזרות וכדאי לנסות...

ציפורן ושכולם ישתו על בסיס יומי

תמתיקי עם דבש

גם לטיפול בתולעים שכבר יש זה הורג אותם וגם מונע

בימים הראשונים כשהם יוצאות ומפריעות לשינה את יכולה לשמן את פי הטבעת בשמן קוקוס ואז שוב להחדיר בעדינות ובזהירות לפי הטבעת טיפה של שמן לבדנר

מורחת רוטב צ'ילי על הבצק (אני עושה עם מלוואח- זה מעולה)

שמה מעל פרוסות חזה עוף מתובל וסוגרת בעוד בצצק.

מסמנת ריבועים בבצק

מורחת שמן זית (לחילופין אפשר ביצה) ושמה שומשום/קצאח

טעים ומשביע

שבלולי פיצה (אפשר גם בלי גבנצ, רק רסק וזיתים)

גם אם תאכלי עם ירקות
מפוצץ שומנים מוקשים, מרגרינה, סוכר.

אפשר גפ לשים סיכות שמחזיקות את הבובו לשיער, אבל זה לפעמים קצת מותח את השיער ופחות נוח

ושהמטפחת תהיה קשורה טוב. אפ עושים קשירה הפוכה אז לשים סיכות תפירה לחזק את הקשר והמיקום של השוונצים שיוצאים

גם לך @השקט הזה 

לא מזמן הייתי בחתונה וכל החברות הנשואות פשוט פתחו את הקשר של המטפחת ורקדו ככה, עם קצות המטפחת על הכתפיים (רחל אימנו כזה) לי הקשר לא נפתח, אבל המטפחת כל הזמן החליקה אחורה, אז פתחתי גם את הקשר ואיכשהו זה מנע ממנה ליפול. ואז כשנגמר הסבב הלכנו ביחד לשירותים לקשור את המטפחות מחדש.

זה לא עושה כאב קאש אחרי זה.

מין הרגשה שהמח תפוס

אבל אני מוכנה לסבול בשביל שלא יזוז באירוע.

שונאת כל רגע לרוץ לתקן, וגם הקשירה יותר מורכבת באירוע אז באסה

איזה ריקודים כבר יזיזו לך את המטפחת? 😅

יש את הסרט החדש עם הפס סיליקון עם הנקודות

תראי למשל אצל אביה ששון.

לא התנסיתי בעצמי אבל נשמע שזה בדיוק מיועד לזה. 

יפה שאת זוכרת❣️

זה חתונה של גיסתי...

אני ארקוד לפי היכולות שלי בשטח

האמת בכל מקרה אני לא ממש אוהבת לרקוד

בטח לא בחתונות...

אבל בכל זאת גיסה...

וכן חודש זה עדיין משכב לידה.

אולי אם המטפחת זזה זה מרמז להרגיע עם ההשתוללות.. אפשר לשמח בלי לקפוץ מדי (שזה מה שמעיף את המטפחת, לא?)

תהני ותבלי בנעימים, ותשמרי על עצמך.

אחת בכל צד זה מחזיק לי מעולה

משמעותית המטפחת זזה פחות.

היום הייתי עם מרובעת גדולה מאוד ולא נמשך לי אחורה בכלל

לשים על השיער סרט נגד החלקה טוב וחזק (מצאתי יחסית בזול-12 שקלים, אז יכולה להתחדש בסרט כזה בכיף כשהישן מתחיל להיות פחות יציב) ועליו-את הבובו.

תופס יותר חזק..

עם החגיגי קצת מסתבכת.

או במכירות או בפינק ליידי

קצת אשכר וממש קצת הדרא

ולפעמים קמיליון

אשכר והדרא לא נופל ממנה באיכות בעיני

וגם להללו ואורה מטפחות יש דברים יפים במחירים יותר נגישים

ממש לא, אפילו פחות.

יש לה מטפחות יפות אבל כשאני קניתי התאכזבתי מאוד מהאיכות... וזה עוד יותר מבאס כשהיא מהיקרות.

אני מרוצה לרוב מאביה ששון

ומה שכיף זה שיש לה לפחות שלוש פעמים בשנה מבצעים גדולים ושווים ואז אפשר להצטייד

ובאופן כללי ממש מפרגנת במבצעים ובקופונים.. כמעט לא יצא לי לקנות אצלה במחיר מלא

קמיליון

הדרא

ולפעמים כל מיני מציאות

יש מעצבות זולות יותר. כמו למשל הלל, מור ותפארה, בנועם מטפחות

קונה בעיקר בקמיליון לשבת ובאתכסיא ואביה ששון ליום חול

ליום חול משתדלת שלא יעבור את ה100₪ למטפחת אז קונה כשיש מבצעי עומק שווים.

לשאלתך למה דווקא שם- אוהבת את הסגנונות, המבחר והבדים.

חגיגי- קונה בהתאמה לבגדים לרוב, ואז איפה שאני מוצאת משהו יפה ומתאים, אם זה לחגים או אירועים גם משקיעה במטפחות יקרות בשמחה ובכיף.

ולפעמים במבצעים או מכירות של מעצבות קונה מטפחות שמתאימות לכמה לוקים שונים

1 pc נשים חיג'אב מכפלת גולמית צעיף מוצק אידיאלי ליציאה ולהלביש את המראה שלך חורף סתיו אביזרי אביה לנשים רעלה

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 pc נשים חיג'אב מכפלת גולמית צעיף מוצק אידיאלי ליציאה ולהלביש את המראה שלך חורף סתיו אביזרי אביה לנשים רעלה

מטפחות נוחות ליומיום. יש עוד צבעים כמובן

בשבתות ואירועים חגיגיות יותר, ממעצבות - הדרא, אשכר - יש לי כמה, ועוד מכל מיני...

שום דבר לא שווה כעס ועצבים על הילדים.

תכיני להם מה שאפשר מהערב, תגידי לכל מי שגדול מספיק שאת מעירה פעם אחת וממשיכה בעיסוקייך. (אם את נשארת בבית זה באמת יותר קשה, אז אפילו תתלבשי ותעשי סיבוב בחוץ ).

לי מאוד חשוב שיגיעו בזמן וזה עבר לרוב הילדים שלי, אבל אחד יצא יותר מעופף ולא טיפוס של בוקר, חלק מהימים אני בבית, אז לראות את זה היה מעצבן לי בעיניים, כי הוא כבר היה ער ובכל זאת עד שמתאושש וקם לקח לו זמן.

בקיצור, מעירה אותו פעם אחת, פעמיים רואה שהוא איתי ושמע, הולכת לארגן את מי שצריך, חוזרת אליו אומרת לו שאני הולכת להתפלל אז לא אוכל להעיר שוב, ואם הוא צריך ממני משהו זה עכשיו. וזהו מאז לא מעניין אותי מה הוא עושה.

חלק מהימים הוא מאחר וחלק איכשהו מגיע בזמן, אבל אני לא לוקחת לו את האחריות על זה, כשיהיה לו חשוב, ואני מתפללת שמתישהו זה יהיה לו חשוב, הוא יגיע בזמן.

יש לו מניין, יש לו אחריות אישית. אם הוא לא עומד בה הפתרון הוא לא לטפל בזה בבוקר.

ובכלל עכשיו רוב החברים שלו כבר בחופש.

כרגע שחררי. גם את ילדי סוף היסודי. כולם עכשיו לה לה לנד של סוף שנה.

לקראת שנה הבאה תקיימי עם הגדולים שיחה, תבהירי להם את האחריות שלהם להכל, ואם הם יקבלו נזיפה- זה שלהם.

גם ילדי קשב צריכים ללמוד לקחת אחריות, אם כי אצלם זה יותר מורכב, ועדיין הפתרון הוא לא "אמא השעון הדובר"

לגבי הקטנים, כשיש גדולים רחף לדעתי קשה לצפות מהקטנים להחזיק במשימות כי יש המון הסחת דעת. במיוחד אם גם ביניהם יש ילדי קשב.

תנסי להיכנס אליהם לחדר, להרגיל אותם איך יודעים מה הסדר פעולות (נניח אם יש להם לוח אז תעזרי להם להבין איך לסמן ומתי, ועצם הנוכחות תפקס אותם.

אל תגידי לך לצחצח שיניים.

תגידי אני רואה שיש לך סנדלים. ואז תשאלי מה הדבר הבא? שיניים. נכון. קדימה.

יש ילדים שאוחזים סדר התארגנות עם שירים, יש כאלה שצריכים קצב, יש כאלה שקשב מלחיץ אותם.

תבדקי תראי מה עובד לך.

ילדי גן כדאי לעודד אותם בין אם דרך תחרות או לגרות אותם לצאת (למשל בוא נראה עם חזי החילזון עדיין ליד הגדר) או בוא נשקה את העציץ בכניסה לבנין.

תיקים תבקשי מבעלך להכין בבוקר. במיוחד עד שתחושי הקלה ותשתלטי על העניין של השיתוף פעולה.

כשהורה במטבח המשימות "נוזלות" לילדים, לא כולם חדים על הבוקר, במיוחד ילדי קשב.

עד איזה גיל את מוציאה למסגרות ומאיזה גיל הם יוצאים עצמאית? האם לילדי היסודי הגדולים (נגיד ד' ומעלה) יש חלופה של אוטובוס?

איך ברמה האישית את בד"כ בבקרים?

האם את ישנה מספיק? את אוכלת, שותה לפני שאת מעירה את הילדים?

לפעמים לבוא עם כוחות זה כבר עושה את כל ההבדל לעומת כשאנחנו עייפים מראש.

אחרי אירוע זה לא מדד. לגמרי קורה וחלק מחיים.

תשחררי את השיפוט העצמי במצבים כאלה, החיים נועדו כדי לחיות וב"ה יש אירועים (מקווה משמחים)

ומותר להרפות מהציפייה לשמירה על כל גבולות הגזרה בכל שלב.

זה לא אומר כלום עלייך ועל ילדייך.

הרבה כוחות ונחת מהילדים!

לפחות לזמן המבצע עצמו...

זה לא הכי חינוכי אולי אבל לבעיות כאלה שצריך לפתור מהר כי כבר מתחרפנים זה יכול לעזור.

לחשוב על דרך שיהיה להם קל להבין מה הם צריכים לעשות( טבלה/ לוח פעילות/רשימה וכו'), לשבת איתם מראש, להציג את המבצע, הדרישות והפרסים.

או לפתות אותם להתארגן זריז ואז לשבת לאכול עוגייה ולשמוע פודקאסט של כמה דק'?

לגבי הגדולים זה באמת דורש יחס אחר, לא יודעת מה יכול לעבוד אצלכם. זה קושי ממוקד באמת בהתארגנות או קושי כללי יותר של חוסר רצון ללכת לבית הספר, חוסר מוטיבציה וכדו'? 

צריך כאן טיפים מותאמים לקשיי קשב.

אתם בהדרכת הורים מתאימה לזה?

ומה עם בעלך? הוא יכול גם להיות בבקרים?

(אני מזדהה איתך מאוד, גם אצלנו הבקרים קשוחים... אבל לרוב בעלי נמצא, ואנחנו ביחד בזה. אחרת זה באמת כמעט בלתי אפשרי...)

וכתבו לך פה לשחרר את הגדול ולתת לו את האחריות לעצמו. אני לא בטוחה שזה נכון... לפעמים גם מתבגרים, אם יש להם קשיים, לא יכולים לנהל את עצמם וצריכים עזרה... מה שכן, אולי כדאי לנסות לדבר איתו בזמן רגוע ולבדוק איתו כמה הוא רוצה להיות אחראי על עצמו. אולי זה יכול לעזור...

אבל בהרגשה שלי את לוקחת את הפיקוד יותר מידי

בטח ובטח אצל בן ה14

שכבר גדול ויכול וצריך ללמוד לקחת אחריות ולשאת בתוצאות.

יש לי ילד בגיל הזה גם עם קשיי קשב

לאחרונה אני יותר בבית כי אין לי עבודה וראיתי שמתי ששחררתי

אז הוא התקדם.

אני מעירה אותו, ואם צריך גם פעם ופעמיים

לרוב הוא יוצא באיחור

אבל הוא מניע את עצמו לבד לגמרי.

אם פעם הייתי צריכה פשוט לשבת בחדר ולהגיד לו כל פעולה תקום תעשה תשתה תאכל תכין תיקח

היום הוא כבר עושה את זה לבד

ויום שחשוב לו במיוחד לא לאחר מסיבה כלשהי

אז הוא בא אלי בערב ומבקש שאזכיר לו בבוקר.

זה נכון גם לגבי שאר הילדים

אולי תכיני להם דף מאוייר ויפה עם סדרי הפעולות בבוקר יש היום להוציא את זה בקלות בai תכווני אותם קצת איפה שצריך אבל את חייבת לתת בהם אמון ואחריות

היה לי בהריון האחרון

תנסי לתזמן

לנוח ולהרגיש תנועות 

כאבים חזקים , כדאי להיבדק

יכול להיות גם משהו לא קשור להרין

כמו כאבי מחזור ? אם כן הייתי הולכת להבדק

יכול להיות גם וירוס ( לי השבוע היה להגיע לי כאבים בגלים ואת האמת גם התכווצויות אבל אני לא בהריון או מחזור )

לגבי תנועות, זה מוקדם לא ?

כי זה לא כיווץ כזה

זה כאב

איפה? איפה שהמחזור חח

ולגביי תנועות אנחנו זריזים בקטע הזה אני מרגישה אותו משביע 16 את החמודון הזה

אני הייתי הולכת להבדק או להתקשר לאחות אבל אני גם מהסוג שהולכת להבדק על הכל אז אני לא אינדיקציה 😂

לי היה כאבי מחזור שהשפיעו על האורך צוואר אבל מצד שני כמו שכתבתי אני הייתי שבוע שעבר עם וירוס והרגשתי ככה לא בהריון  

לרוב נרדמת בזה שאני מניחה בעגלה או במיטה עם מוצץ ושמיכה וזהו.

לפעמים זה בהנקה ולפעמים צריך גם לנדנד...

זה בדיוק התסכול שלי... 

לקחתי קורס שינה ועזר חצי קלאץ

בגדול מה שכן עזר ברוב הפעמים זה דווקא להקדים את שעת ההרדמה

ראיתי שאני מרדימה אותו שהוא שפוך אז הוא לא מצליח לחבר את מחזורי השינה

וגם לעשות הרפיה הדרגתית ומשמעותית לפני הכניסה למיטה

ואין מה להקדים כשזה במהלך היום.. אין לה עדיין שעות קבועות..

בלילה יותר קל לה לחבר.. במשך היום ישנה חצי שעה כל פעם

האמת שנראה לי שלכל הילדים שלי היה שלב כזה ועם הגיל זה השתפר, נראה לי סביב 8-9 חו'.... לפעמים ניסיתי לעבוד על זה ולפעמים קיבלתי שזה המצב. אם ההרדמות הן קשות אז זה ממש סיוט, אבל אם הם נרדמים בקלות אפשר להסתדר עם זה.

שלי לפעמים מתעורר, יונק וחוזר לישון (גם ביום).

פתוחה ואי אפשר לראות מה המוצרים

אז ראיתי שזה מוצרים של משנת יוסף

אז אני אחכה כמה ימים לראות אם זה מה שחיפשתי

דבר ראשון באמת צחצחתי פחות.

דבר שני הבנתי שלהחזיק את המים או המשחה בפה זה מה שגורם (לי) להקיא. אז התחלתי לצחצח קצר ולירוק מהר. לפעמים גם ככה הקאתי אבל פחות.

הנס שלי שזה היה רק בהריון הראשון ככה....

לא הייתי מסוגלת לא לצחצח אז כן צחצחתי והקאתי ואז שטפתי את הפה....

תבדקי אם משחה מסוימת עושה לך את זה כי אצלי החלפתי משחה והיה יותר בסדר (אבל זה היה כבר בסוף שליש ראשון אז אולי זה קשור)

עובר לי עם הלידה.

אפילו ששאר הבחילות נרגעות מתישהו אבל הצחצוח שיניים זו המשימה  הכי קשה בעיניי  

אז מה שאני עושה:

1. מיד אחרי ארוחת הערב (מיד הכווהה שיש עוד טעם שלה בפה. לאו דווקא מיד באותו הרגע אבל בעשרים דק הקרובות לה) אני הולכת לצחצח. אחרת כשהכל ריק זה מבחיל פי מאה.

2. לא מצחצחת שדלת האמבטיה (או איפה שמצחצחת ) סגורה. אלא צריכה אוויר

3.מצחצחת בחלקים. ימין למעלה. שוטפת יורקת נושמת עמוק. ימין למטה כנל.. לפעמים ממש ממתינה כמה דקות טובות בין חלק לחלק.

4. נושמת בהקלה שהמשימה הזו מאחוריי להיום.

(לא תמיד מונע את רפלקס ההקאה אבל מאוד מסייע להפחית)

ואצלי זה לא קשור למשחה דווקא אלא בכלל להכניס את המברשת פנימה עד לשן האחרונה גומר עלי וישר רפלקס הקאה

בהצלחה רבה

לצחצח את הקדמיות לא עושה כלום. אבל כשמגיעה לטוחנות.. אמאלה

ומה שאת מציגה זה ממש תהליך אבל אם זה יעזור אז אנסה

הקטע שצחצוח לא מספיק, אני רגילה לנקות עם סילונית וקיסם שיניים אבל כרגע הם מובטלים 

לצחצח שיניים בבוקר, זה ממש עוזר לי עם הבחילות קצת להעביר תטעם למשהו אחר..

יש לי של קולגייט..

ולא מתקרבת לשום חומר ניקוי. החומציות של ההקאה הרבה יותר גרועה לשיניים מכל תועלת אפשרית של צחצוח.

פשוט מנקה עם מגבת נקיה את החלק הקדמי של השיניים, מה שאני מסוגלת. ומקפידה כמובן לקחת סידן.

ב"ה אחרי הלידה הראשונה הייתי צריכה רק סתימה קטנה ואחרי האחרונה שום דבר.

בלי אחריות, אבל הרופא שלי טוען שזה בעיקר גנטיקה וששנה בלי צחצוח לא פוגעת בשיניים באופן מהותי. 

צפון הגולן שקט לחלוטין, גם לפני "ההפסקת אש".

רק ליישובים הדרוזים היה ירי, ומעט מאוד מאוד, לפני ההפסקת אש ....

אני בתהיות האם לנסוע לטייל בקיץ בגליל עליון

ראיתי שב 8/6 היה אזעקות

זה לא ככ מזמן לא?

אין שם כתבמים לפעמים? באמת לא כזה מכירה את ההבדלים בין האזורים

זה יום המלחמה עם איראן

לא משהו שמשקף.. היו אזעקות בכל הארץ

היו שם אזעקות בשאגת הארי וממש מעט, באזעקות ביוני זה מאיראן....אם שוב יהיה בלאגן עם איראן הייתי מעדיפה להיות בצפון מאשר במרכז🤭

אחד המקומות הרגועים בארץ

היה לשם ירי גם מלבנון אבל הרבה פחות מלגליל העליון.

אז כרגע ממש סבבה לנסוע לשם

ולא יקח סיכון

אנחנו סגרנו משהו בסביבה ובעלת המקום אמרה שאם יש משהו היא לא תיקח סיכון (במקומות האוהלים וכאלה אין מרחב מוגן)

בלי קשר קרוב לזמן הנופש אני אבדוק בעצמי את המצב ואראה אם מתאים לי ליסוע

@שושנושי המליצה פה פעם על קרם גוף שהיא הכינה מזה

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

עברתי הפלה בהריון הראשון ולא הייתי בצער או אבל.

כן הייתי בשוק ולחץ מהתהליך, לא באבל או צער על הילד שאמור היה להיות

ולא חייבים להרגיש דכדוך אחרי כל הפלה .

בהפלה האחרונה שעברתי היתה לי דווקא תחושת הקלה שההריון הסתיים.

אבל בגלל שהפותחת ציינה שהיא התחברה להריון ואפילו קנתה עגלה חדשה זה היה  נראה שהיא עדיין בהדחקה ולא מעכלת שההריון הסתיים. 

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

עברתי הפלה בשבוע קצת מוקדם יותר, ולא הרגשתי רע נפשית.

כן היו כמה ימים של דימום כבד אז הייתי חייבת לקחת ימי מחלה, אבל זה לא שלא תפקדתי. והרגשתי בסדר סה''כ.

מה שכן לא יודעת אם כדאי לקחת את זה לכיוון של ''לא מגיע לי עוד תינוק''.... למה את חושבת ככה? הפלות קורות ותהיה לך עוד הזדמנות בע''ה

רבה לכל אחת שכתבה!
סליחה שלא עונה לכל אחת בנפרד.
תודה על המילים המעודדות, על ההבנה והתמיכה. אתם פשוט מדהימות! וממש כאב לי על כל אחת שכתבה שעברה את זה גם, ועוד כמה פעמים.

זה מוזר אבל דווקא כשכאילו ציפו ממני להיות חלשה ועצובה, הייתי חזקה. ודווקא עכשיו שחזרתי לשגרה, ושזה כבר סוג של מאחורינו, פתאום אני מרגישה מפורקת, מרגישה עצובה וכואבת מאוד. 

ושוב תודה לכם!

מאוד הגיוני התהליך הזה. לפעמים לוקח זמן לנפש לעכל דברים ויש לה קצב משלה. העיצה הכי טובה שאני יכול לתת לך זה להקשיב ללב שלך ולגוף שלך ולתת לעצמך את מה שאת צריכה. אם זה מנוחה, מקום לפרוק, חופשה. בלי לחשוב איך הסביבה תקבל את זה.

שוב חיבוק, לא קל בכלל וזה בסדר להתפרק ולכאוב.