פורום הריון ולידה (עמוד 727)

שזה מחלקת יולדות ב'.

ביולדות א' אי אפשר.

המיטות ידניות ולא חשמליות, החדרים די קטנים אבל אפשר לשרוד את זה.שתיים בחדר.

האוכל לא מטורף..

אבל חוץ מזה בסדר. 

חברה שלי ילדה שם לפני תקופה ובעלה הלך לישון אצל אחת המשפחות, ולא הכיר בכלל. או שהיה את הפרטים שלהם על לוח מודעות או שהאחיות ידעו להפנות, לא בטוחה (ואין לה את הפרטים שלהם היום), אבל הם ממש פותחים את ביתם לבעלים של יולדות בשמחה. והיא ממש לא חרדית ובעלה נראה דתי לאומי לחלוטין אם זה חשש שעלה לך

אולי אם מישהי כאן מהאזור או ילדה שם לאחרונה תוכל להשיג לך יותר פרטים.. אפשר גם לשאול בסיור או פשוט להתקשר למחלקה לברר. ממה שהבנתי זה ממש דבר מוכר שם

והם לא יכולים לאסור עליך

ואם אין מקום ביולדות ב' הם מחויבים לתת לך לעשות אפס הפרדה ביולדות א'

בקיצור

לא אמורה להיות לך בעיה

ואפילו יש לו שם ספה שנפתחת לסוג של מיטה ככה שמש ישן סבבה.

מבחינת אם לא תיקחי 0 הפרדה יש שם זוג מדהים פשוט אנשים מהממים שמארחים כל מי שצריך בחיוך ורוחב לב אמיתי ביום חמישי בלילה הוא עובר ושואל את כל הגברים אם מישהו צריך מקום לישון בשבת והפרטים שלו תלויים על שלט במחלקה בכל מקרה אם לא תמצאי תמספר ואין ככ סיכוי שלא תפני אלי ואתן לך בשמחה אני זוכרת שבעלי רשם את הפון שלו איפושהוא

כי אם כן, היא מלאך!

מירב רז לא מכירה מהיסטרו', היא עושה רושם מקצועי

הבעיה שלי עם היום שלה היא בחודש הזה הספציפי 

הייתי אצלה כבר ב-6 היסטרוסקופיות.. אבחנתיות, ניתוחית, see&treat. .

נעימה, מקצועית, רגישה, מומחית

בקיצור לכי בלב שקט לגמרי!

זה מהפרינטל

הבי12 עושה את זה, ועוד ויטמין אחד, אולי אבץ, לא זוכרת

לגבי השתן, ממילא עושים בהריון מלא בדיקות שתן, אז אפשר לבקש בדיקה כזאת...

סקירה עושים בקופה, אפ'ר גם דרך פרטי

כמה זמן מראש צריך?

צובעים את השתן בצבע זרחני

שימי לב שאין לך מיעוט שתן או סימני התייבשות אחרים

סקירה אפשר בקופה או פרטי. בפרטי לרוב הסקירה היא מאוחרת מורחבת

הרגעתן חח

כשאני חושבת על זה זה באמת התחיל ממתי שהתחיל לקחת את המולטי ויטמין... (לפני זה לקחתי בי 12 וחומצה פולית...)

ולגבי שאלה השניה אם את לוקחת תוספים אז מאוד הגיוני

לפי הקבלה לנשים להיכנס לבית קברות, ובזמן הלויה הבנתי שהס'מ (איזה מלאך) נמצא וזה עוד יותר בעיה.

אפשר להיות בהספדים ולא להיכנס פנימה.

איזה עצוב זה לאבד סבא😔

מעלה נקודה, האם בעלך כהן? אם כן, יש כאן עוד משהו שצריך לבדוק. כי בהנחה שיש לכם בן זה גם יכול להיות בעייתי.

בעיני זו שאלה לרב.

בשורות טובות❤️

גם יצא לי באזכרות של אבא שלי המצאתי תירוץ לא להגיע בכלל אפילו

אצלנו זה ממש מנהג שבהריון וגם לידה לא מגיעים לבית הקברות

אני נוהגת לא להיכנס לבית עלמין בהריון, אבל זו לא הלכה.

לא מזמן בררתי את זה לעומק, זה רק מנהג, מבחינה הלכתית אין בעיה להיכנס.

תעשי מה שאת מרגישה שטוב לך.

להלכה לא נפסק כך באופן גורף

מה זמרגיש לך

אני לא נכנסת ובכללי ממעטת בביקורים בבית העלמין בגלל המנהג הזה

מאד אהבתי אותו.

הלכתית מותר.

ב"ה הכל היה טוב נולד תינוק מתוק

ולא להכנס לבית העלמין.

יש הרבה שנוהגים שנשים בכלל לא נכנסות

יש שנוהגים שנשים במידה לא נכנסות

את יכולה לתלות את זה בהרבה דברים...

זה מנהג, לא הלכה..

ואני גם אשכנזיה מהבית אז זה פחות....

לבית קברות תמיד. בלי קשר להריון.

לדעתי פסיקה של הרב אליהו.

את יכולה להשתמש בתירוץ הזה.. 

אם עכשיו אומרים לך שאסור להיכנס, זה מבאס אותך? עד כמה?

מנהג זה חשוב

אבל גם להיות בלוויה של סבא, לא בשבילו, בשבילך

מעין סגירת מעגל

כמה קשה יהיה לך אם לא תהיי בלוויה?

זה משהו שתתחרטי עליו אחכ?

זה מנהג.

אני נכנסת בהריון רק לאזכרות של אבא שלי, של סבא וסבתא שלי לא הולכת (ואצלי כולם נפטרו). השנה באזכרה של אבא שלי הייתי ממש בתחילת ההריון, רק אחרי האזכרה סיפרתי בכלל לאמא שלי.

אני מאמינה שהייתי הולכת להלוויה של סבא וסבתא

כאילו רוצים ממך הכל ולא מביאים כלום בתמורה?

כאילו, מה נסגר?

אל תרגישי מגוחכת. זה ממש לא את, זה הם. את לא אחראית לזה שהם מתנהגים לא בסדר

את יכולה להחליט שבעוד שבעה חודשים את נפרדת מהם ואחרי הלידה תחפשי מקום חדש?

ממש מרגיז כשמתייחסים אלינו בזלזול

לא מצליחה לדמיין איך מחפשים מקום חדש עם דרישה למשרת אם, אין כמעט הצעות כאלה בשוק

בכל אופן - לא בתחום שאני עובדת בו..

בעיקרון במקום עבודה נורמלי חותמים על חוזה עבודה שבו מפורט תנאי שכר ושעות.

ממש הזוי שקידמו אותך ולא מביאים שום תמורה!

וגם המנהלת שמתחילה לריב איתך על שעות🤦

אם הם ממש במצוקת גיוס

את לגמרי יכולה להציב אולטימטום - העלת שכר וסידור שעות או שאת עוזבת/חוזרת לתפקידך הקודם.

"קידום" ללא קידום.

כלומר נותנים לך יותר אחריות יותר דרישות אבל פחות גמישות ואין הבדל בשכר.

זה לא קידום, היה להם לחוץ לגייס ידעו שאת טובה והבטיחו לך הבטחות באוויר...

תגידי להם שסיכמתם דברים ואם הם לא עונדים בזה מבחינתך זה חוסר בתיאום הציפיות ואת רוצה ךחזור לתפקיד הקודם וזהו..

ובעה עוד 9 חודשים כשתהיי בחופשת לידה המצב יהיה יותר טוב ותוכלי למצוא מקום אחר 🙏

קשה לעשוץ מהלכים כאלה

אבל זה חשוב לדעתי 

זו גם התחושה שקיבלתי מהסביבה, שאני הכי פראיירית בעולם.. ולכן מנצלים אותי וכו..

במיוחד שהייתה לי אחלה משרה לפני כן, אמרתי נקח את הקידום גם בגלל הקידום המקצועי (שלא מרגישה שיש באמת בפועל חידוש מסוים)

וגם בגלל הקידום בשכר שלא קרה..

הרבה מקומות עבודה מנצלים בצורה כזו, נשים במשרת אם קל לנצל ובאופן כללי נשים פחות מתמקחות ופחות עומדות על שלהן בנוגע לתנאי עבודה.

גם אני בעבר לא סיכמתי דברים בכתב ונצלו אותי, עם השנים למדתי לעמוד על שלי.

זה שמנצלים אותך לא אומר שאת פראיירית אומר שלפעמים בתוך הסיטואציה קשה להבין מיד מה קורה ובטח להגיב בצורה מיידית כמו שמי ששומע מבחוץ את הסיפור ומדגישים לו את הפרטים הספציפיים הרלוונטים אז מבין מיד.

אם הקידום המקצועי חשוב לך גם אם אין את העליה בשכר והתנאים בסדר לך אז מעולה. אבל אם זה לא אז עוד יהיו הזדמנויות בחיים

מעסיקים לא אוהבים נשים בהריון לצערי. ואומנם לא תצליחי להוכיח קשר אבל לדעתי יש... לא הייתי ממהרת לזרוק אותם, הייתי כן מתע2שת על מספר השעות ועובדת לאט.. לאט.. 🐌..🐌..🐌

למה לך להילחץ ולהתאמץ?

תורידי את הקצב

תסבירי שזה מה שאת יכולה לתת.

בטוחה שיש קשר 

מעסיקים אכן לא רוצים לדאוג כל כמה זמן למחליף בחל"ד..

אני לא מתכננת לזרוק אותם אבל כן מרגישה קצת ממורמרת ומנוצלת

אני אוהבת לתת את המקסימום בכל מקום שאני נמצאת בו, אבל במקרה הזה הם דורשים משהו שאין לי אפשרות לספק את זה

הסברתי למנהלת שזה לא שאני לא רוצה, אני פושט לא יכולה. אין לי מי שייקח את תינוקי מהמעון ב 16

והם יודעים את זה שאני משלימה את השעות החסרות מהבית או בשישי.. ויש לי מה לעשות זה לא שיושבת משועממת..

לצערי אני יודעת עת מה אני מדברת.

תתחילי להוריד קצב

לגמרי כל מילה.

אבל שניה, איזה יופי שקיבלת את התוצאות הכי טובות שרצית לשמוע!!

וחיבוק ממש על התחושה!

אולי זאת הכשה, אולי פחד לדעת, אולי ניתוק, מה שזה לא יהיה, זה מבאס טילים.

מזדהה גם עם הביאוס שהוא לא מתעניין מיוזמתו סמוך לקבלת תוצאות הבדיקה, וגם מזדהה עם זה שאת לא רוצה להיות זאת ששוב פעם מתקשרת לספר ו"דוחפת" את ההתעניינות שלו ושאת גם לא רוצה לשמור לערב ושאת גם לא יודעת למה את פורקת את זה.

יש דברים שלא צריך להסביר במילים, רק לתת חיבוק.

אז קבלי עוד אחד!

ושיעבור בקלות ובשמחה ועם תוצאות משמחות בידיים מלאות והרבה אהבה בדרך להרחבת המשפחה.

אני חושבת שיש כאן שני רבדים נפרדים -

הרובד שלך - של איך את מרגישה, של כל מה שהתחולל בך מהבוקר, של כל מה שזה גרם לך לחשוב, להרגיש, לחוות, להגיב

ויש את הרובד של בעלך.

ברובד שלך - נתינת מקום בדיוק כמו שעשית לתחושת התסכול, האכזבה, אולי גם הכעס - היא מבורכת.

עצוב לך.

ואת נותנת לעצב הזה מקום.

ומבואס לך עליו.

ואת נותנת מקום לבאסה הזו.

ואת מקשיבה להם

ואת מבינה שמה שהם רוצים לומר לך זה דבר כ"כ פנימי ויקר וחשוב - אני רוצה להרגיש שלבעלי אכפת ממני. אני רוצה להרגיש שהוא מתעניין בי. אני רוצה להרגיש שאני אהובה ומקום ראשון בלב שלו.

אני רוצה להרגיש ניראות. ואכפתיות.

ואלו, יקרה, רגשות ותחושות ממש בריאים וטבעיים

תני להם מקום בהמון חמלה ואהבה עצמית

וחבקי גם את עצמך

נכון, חשוב לי להרגיש שלבעלי אכפת ממני!

כי אני אוהבת אותו

כי אני אוהבת אותי

כי אני רוצה שהקשר שלנו יהיה אוהב ורואה ואכפתי והדדי

כי חשובה לי הזוגיות שלנו

כי הייתה לי בדיקה חשובה חשובה היום ודרך ההתעניינות אני רואה אהבה

כי רציתי להרגיש שותפות אפילו שאני זאת שעשיתי את הבדיקה

כי אני סוחבת בתוכי את פרי האהבה שלנו ורוצה גם בשבילו/ה שהקשר בין ההורים יהיה יציב וחזק,

שיהיה לי שותף

שארגיש אהובה

שארגיש שאכפת ממני

שאהיה יחד

ולא לבד

ואגדל גם את הצאצאים עם כל הטוב הזה

ועם כל היחד הזה

ולא לבד

ולא רחוק ומרוחק

ויש בזה אולי אפילו תוספת של הפן הביולוגי שבהריון אנו עוד יותר רגישות לצורך הזה ביציבות וביטחון שבעלי כאן. איתי. למעני. שאני לא לבד.

גם עבורי. גם עבור הצאצאים שלי. ממש יצר הישרדות אפילו שפועל כאן מאוד חזק ושם אותותיו גם ברגש שלנו שמתעצם.

וב"ה ב"ה שהתוצאות טובות, הכי טובות שרצית לשמוע! תודה לה' הטוב ממש!

ואחרי שהבנת קצת את עצמך

ונתת לעצמך מקום שלם

והודית גם על כל הטוב שיש -

יש גם את הרובד של בעלך:

בעלך לא התקשר.

זו עובדה נתונה שעד שעת כתיבת ההודעה הוא לא התקשר.

אך יש כאן יקרה ליד אותה עובדה גם ציון פרשנות: "הוא לא התעניין".

כי זה שהוא לא התקשר זו באמת אכן עובדה.

אבל זה שהוא לא התעניין? אולי הוא דווקא התעניין, אך מביא זאת לידי בביטוי בדרך אחרת?

כתבת ש

1. את *יודעת* שהוא אוהב אותך

2. שאת *יודעת* שההריון חשוב לו

3. שאת *יודעת* שגם הוא חיכה לבדיקה הזו

4. שאת *יודעת* שהוא עמוס

5. שאת *יודעת* שהוא חווה את הדברים אחרת ממך

6. שאת *יודעת* שאתם נשואים באושר הרבה שנים (!)

7. שאת *יודעת* שיש ביניכם תקשורת טובה ובריאה (!)

8. ש*ברור לך* שיש גם "נפילות" בתקשורת מדי פעם (!!! ואיזה מדויק שכתבת שכל העניין יכול בעצם לשבת על חוסר הבנה או קצר קטן בתקשורת ובהבנה שלנו אחד את השנייה עד הסוף לפעמים)

9. שאת *יודעת* שהתגובה ההגיונית הייתה להתקשר אליו ישר ולא לשמור בבטן ולהוסיף שמן למדורה

יש כאן כבר 10 *עובדות* שאת יודעת מידיעה (ה-9 הללו ועוד האחת הקודמת שהיא העובדה שהוא לא התקשר עדיין )

ולצד ה10 עובדות הללו - יש *הנחה* ו*השערה/פרשנות* אחת -

שהיא - שהוא לא התעניין ולא מתעניין.

ואני חושבת שעבודה על התפיסה הזו שמפרשת במוח הוא לא התקשר עד עכשיו = הוא לא מתעניין

שמה לך קצת מקלות בגלגלים וחוסמת אותך

כתבת שכפועל יוצא מזה את מרגישה שאת עושה לו דווקא (תגובה שהיא עובדתית)

שאת בכוונה לא מתקשרת לשתף אותו (כנ"ל תגובה שהיא עובדתית)

שבערב תעשי לו מצפון (כנ"ל תגובה שהיא עובדתית)

וכל אלו על סמך אותה משוואה שיושבת חזק במוח שאם לא התקשר עד עכשיו = לא אכפת לו ממני. הוא לא מתעניין.

ואולי אולי עבודה על המחשבה האוטומטית הזו, והפיכתה לתגובה עניינית ומקדמת כמו שעשית בכל 10 העובדות למעלה, יכולה הרבה יותר לקדם אותך.

אפשר למשל לחשוב שאולי בעלך חיכה שאת תתקשרי?

אולי לא רצה להעיק?

אולי רצה לתת לך מרחב?

אולי חשש שהתשובה של הבדיקה חלילה לא טובה ורצה שזה יבוא ממך כדי לתת לך את הזמן שלך לעיכול?

אולי בדיוק היה עמוס כמו שכתבת ולא הספיק?

אולי חיכה לשאול אותך ***פנים מול פנים*** כי עבורו דווקא שאלה פנים מול פנים מבטאת את האכםתיות והדאגה ולא שיחה בטלפון שהיא יותר רחוקה?

אולי דווקא כך הוא מראה לך שהוא אוהב אותך ואכפת לו ממך? לצד כל האהבה שאת מרגישה ממנו ויודעת שמרגישה ממנו כל הזמן כמו שכתבת?

אולי השתבלל בעצמו כי היו לו חששות ופחדים ולא ידע מה לעשות?

אולי הוא לא רואה בשיחת טלפון בהכרח את המשוואה שזה זה אומר שהוא מתעניין?

אולי יהיו לו עוד הרבה מאוד דרכים להראות שהוא מתעניין?

אולי אם באמת היית מתקשרת והוא עונה הוא עדיין מרגיש שכך הוא מבטא את האכפתיות כי בשיח עצמו, במילים עצמן, הוא מעביר לך, כ"כ כ"כ מעביר לך עד כמה הוא שמח יחד איתך, עד כמה הוא נמצא יחד איתך, עד כמה אכפת לו ממך!!!

אפילו שלא הוא זה שהרים את הטלפון. אז מה? אבל במילים שלו, במעשים שלו, בכל מהותו - שם הוא מראה לך את זה!

ואם המשוואה תהיה - ***כל מה שבעלי כן עושה = ככה הוא מראה לי שהוא מתעניין. ככה הוא מראה לי שהוא אוהב אותי.*** 

ואני רואה את זה! אני רואה אותו. והוא רואה אותי.

אזי גם הרגשות יהיו יותר קרובים, והתגובות בפועל תהיינה יותר מקרבות ולא מרחיקות

ולא נכנס למצב שזה מעגל שמזין את עצמו ובערב באמת יהיה אותו מצפון שאמרת, אותה התכנסות וריחוק, ואז גם הוא ירגיש זאת ויתרחק וחוזר חלילה וכך בלופ אינסופי של פגיעות וריחוק.

ובעצם מה עשינו כאן?

לא לקחנו בחשבון ולא ראינו את כל הטוב וכל הכן שלו, בדרכו שלו,

ורק הנכחנו את האין, את הפרשנות של האין יותר נכון

ונתנו לה להיות חזות הכל

והיינו בתפיסה של או הכל או לא כלום, מחשבה אוטומטית שהגם שהיא מובנית היא לא מקדמת אותנו.

וזו הזמנות נפלאה לעבוד גם על דפוסי חשיבה וצורות מחשבה מקדמות ואיך לצאת מהן

כתבתי על זה בהרחבה בעבר,

מצרפת לך גם כאן את סיכום עיקרי הדברים של עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.

(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)

סיכום 10 עיוותי החשיבה:

1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.

(לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")

2. הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים.

(לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")

3. פילטר שכלי (=להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי).

(לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")

4. פסילת החיובי

(לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)

5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות

(לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)

6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)

(לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף).

7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)

(לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד).

8. "צריך" ו"אסור"

(לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").

9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)

(לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"

אני בעצם מצמיד לעצמי תווית.)

10. העברה לפסים אישיים

(לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").

(* סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס)

זהו בינתיים יקרה,

מאחלת לך בהירות שלמה ונחת שלמה גם מכל היש

וגם בדרכים טובות לעבוד ולתקשר את מה שאין בדרך שהכי תקדם אתכם ❤

אבל גם נוטה לפרשנות כזו לפעמים

והתגובה הזו ממש עשתה לי סדר ומעוררת מחשבה

זה לא נעים

בדרך כלל את בטח מתגברת על זה, והפעם למרות כל מה שאת יודעת בשכל, עדיין ברגש קיווית למשהו אחר וזה מאכזב.

ממש מובן ושולחת לך חיבוק והרבה אושר על התוצאות הטובות ב"ה!!!

קצת מזדהה - גם אני עם ילדונת חולה (בפעם הלא יודעת כמה לאחרונה) שרוצה כל הזמן ידיים ולא ברור מה עוד...

אבל אצלך נשמע הרבה יותר קשוח

מתפללת בשבילך שזה רק מן יום כזה, ושמחר יהיה טוב יותר ❤️

זה באמת ממש קשוח אבל!

גם יצאת עם הילסה והתינוק מהבוקר

את בלי רכב ממה שאני זוכרת

ואחרי זה לאסוף ילדים עם כל האנרגיות של חזרה מהמסגרת ולשהות איתם אחהצ בלי לנוח.. זה באמת מאוד קשה!

הייתי מוותרת במקומך להבא על איסוף הילדים כשאת יוצאת בבוקר ונעזרת בבעלך שילך להביא אותם.

אתנחתא בשקט אחרי יציאה נותנת המון כח

מקווה שאת בטוב עכשיו ❤️

וסגולת הפורום עזרה לי הפעם-

אחרי שכתבתי ופרקתי קצת, הכנסתי ילדה אחת למקלחת עם גיגית וזה הרגיע אותה והיה גם הפרדת כוחות מהאחים שלה,

הקטנה עמדה ליד השיש אז נתתי לה סקוצ' שתשטוף קצת כלים (המטבח היה נראה בהתאם, אבל גם ככה הוא חייב לעבור שטיפה)

ואפיתי את העוגיות שהבן שלי הכין היום בת"ת, אז זה הרגיע אותו.

אח"כ הגדולה הקילחה את הקטנה והתקלחה בעצמה.

(כל זה עם תינוק מתוק מתוק על הידיים)

ואז שמתי את מתעמלים עם מנדי... ובאה מנוחה ליגע(ה)...

בעלי הגיע הביתה ב6 ואני נכנסתי לישון.. עכשיו אני אחרי מקלחת וכיף לי!

את האמת שאין לי מושג איך הילדים הלכו לישון- לא שמעתי כלום כשנרדמתי... אבל כולם חיים ב"ה וכל השאר זה בונוס...

היחיד שעבד אצלי, ועבד כמו קסם. ושמעתי גם מאמהות אחרות לסרבנים..

בהצלחה!

סיוט עברנו

הוצאנו מלא כסף על סוגי בקבוקים יקרים

לנסינו היחיד שעבד

אין חי מושג למה

בהמשך עבר למאמ

אם את רוצה משומשים (אחד בקושי שומש) יש לי שניים למסור מהמרכז. 

אולי רלבנטי לך. ויש בפנים גם הקלטה של הפרק

אני לא יודעת מה תפקידו ואיפה הוא מגויס

אבל באופן כללי

את יודעת שאתם יכולים לבקש שהוא יצא נגיד בערב של מקווה? ולהסביר מפורשת שאשתי צריכה לטבול ואם אפשר לצאת, בדרך כלל זורמים עם זה

קרה, היה מוזר מאוד, והכל בסדר ב"ה.

יש נשים שההנקה המלאה או הכמעט מלאה שומרת יחסית על הורמונים יציבים,

וכשההנקות יורדות מתחיל השיבוש. 

מבאס שזה ככה

פשוט זה איחור לא של יום יומיים ואף פעם לא היה לי כזה דבר, עד היום שמעתי על מקרים הפוכים של מחזור לא סדיר בהנקה ולא הפוך .

נחכה בסלנות ..

אני גם לפעמים מפתחת הפרעת שינה כשמתעוררת יותר מידי פעמים לתינוק. זו תופעה מוכרת. זה פעם ראשונה שזה קורה לך?

הכי חשוב לא להילחץ מזה, אחרת באמת כמו שתיארת הגוף יוצא מאיזון ומתפתחת חרדה שמובילה למעגל שלילי שמזין את עצמו.

כל הכבוד שהלכת לישון בספה, זה גם היה עוזר לי לפעמים להירדם. והשינה מבריאה את הגוף והנפש.

אני למדתי שכשלא נרדמים, אז פשוט לקום ולעשות משהו או לצפות בסרט אפילו. העיקר לא להישאר במיטה שעות ולנסות בכח לישון כי זה רק מוביל לסטרס.

והעיקר, להגיד לעצמך, לא נורא. אז לא נישן.

רק כדי להרגיע את הסטרס שלא נרדמים.

יש תרפיות של יוסי קדמי באינטרנט בחינם.

שימי באוזניות ותעצמי עיניים זה יכול לעזור.

ולא יודעת לגבי בטיחות של תרופות הרגעה בהנקה.

פשוט יצאתי לסלון

תודה רבה על ההודעה

זה עודד אותי

אבל אולי את צריכה משהו יותר חזק

בכל אופן לא יזיק לנסות

אולי את יכולה לישון קצת עם התינוקי במשך היום? לידו? זה ירגיע אותך כי אז החיים שלך לא תלויים בלילה

וחיבוק! בטח רופאת משפחה תדע מה מותר לקחת. תקבעי תור טלפוני.

ולילה טוב

שקלת לשאוב חלב ושבעלך יקום אליו בלילה?

אם זה לא מסתדר אני רוצה לציין שלפעמים עדיף לתינוק לקבל תמ״ל כדי שאמא תהיה שפויה. אני אומרת את זה גם בהקשר של תרופות בהנקה וגם בהקשר של לקום בלילה (הכוונה שבעלך יקום בלילה ויתן לו בקבוק)

ימים רצופים שלא עצמתי עין

היתי לוקחת כדורי שינה.

זה הסתדר שירד ממני עומס.

קרה לי בלידה הראשונה (אגב זה היה מחזור חד פעמי, לא חזר בחודשים הבאים עד גיל 9 חודשים)

הבנתי שזה תופעה מוכרת

הדימום לפעמים נעלם וחוזר

אבל יש גם סיכוי כלשהו למחזור

למרות שיחסית נדיר

תעקבי איך מתפתח

וקראתי על זה בספר הכתום של שמ"פ שזו תופעה מוכרת.

זה לא המשך הדימום מהלידה ולא מחזור אמיתי, אלא סוג של איפוס הורמונלי של אחרי הלידה.

אצלי זה לא המשיך אח"כ למחזורים סדירים אלא היו אחרי זה כמה חודשים בלי כלום...

והיה ממש לא ברור

זה לא היה מחזור

כי אחר כך היה שקט להרבה זמן

אבל בהחלט מבאס ומתסכל שחשבת שהכאב יוקל ורק החמיר,

ממליצה ממש על הג'ל אלוורה של פוראוור מרגיע מאוד, ואם תשמרי אותו במקרר אז האפקט שלו עוד יותר מרגיע...

תרגישי טוב מזל טוב והחלמה מהירה 

לא היו לי סיכות אלא דבק, ושרף לי ממש...

גם לי היה קצת פתוח וממש שרף, אבל הספריי עוזר, רעססתי ללא הפסקה בערך

לי המליצו על הספרייה, והוא עזר לי ממש, אבל אני לא יודעת עד כמה פתוח אצלך-לי היה ממש קצת....

אני פשוט זוכרת את תחושת השריפה ואת ההקלה כל פעם שריססתי, אז אולי כדאי להתייעץ עם רופא?

לא רופאה

אבל ההנחיה שאני קיבלתי אחרי קיסרי והיה לי סיכות נמסות שזה קצת שונה.

אם האיזור לא דלקתי ולא מפריש שום דבר .

הייתי מחכה 

אלה אם מדובר בכאב חריג אז כן הייתי מתקשרת.

אבל בכל מקרה הייתי מתקשרת מחר לרופא  או מחלקת יולדות.

וחיבוק קיסרי זה קשוח עד ממש אחרי לידה

אני אחרי הקיסרי שלי הייתי מושבת

ולקחת לי הרבה זמן לחזור לעצמי.

לאיזור שפתוח. זה קריטי שלא יתפתח זיהום.

עם כל הסיוט של לצאת במזג אוויר הזה, נשמע שאת חייבת להבדק..

לא זכור לי ששרף לי עד כדי כך אחרי הוצאת הסיכות, אבל זה כן היה מציק. (אבל בניתוח האחרון היו לי סיכות נמסות, אז אולי אני כבר לא זוכרת)

תרגישי טוב, יקרה!

האחות אמרה לי כל עוד אין אודם מקןמי או הפרשות אז זה בסדר

מקווה שיהיה היום יותר טוב

תודה 🙏

זוכרת שציפיתי להקלה כשיוציאו את הסיכות והכל שרף.

ובניתוח אחרי החתך נפתח וזה רק כאב יותר אחרי הסיכות..

כדאי כן לנקות את האיזור הפתוח וזה ממש לא נעים, מניסיון.. צריך להיות מאוורר ולא חבוש, אבל לחטא ולמרוח משחה אנטיביוטית כדאי.

ספריי להרגעה למיניהם לי אישית לא עזר

יש היום הקלה קצת...וכן, ציפיתי להקלה ממש אחרי הסיכות אבל ב"ה גם על זה

לפחות אני מצליחה לתפקד בבית זה הכי חשוב

את שנייה אחרי קיסרי! את אמורה לשכב במיטה עם התינוקת, מקסימום על הספה עם התינוקת ועם התינוק הגדול, להאכיל ולהחליף - וזהו!

סליחה על הנזיפה, אבל אני מדברת מניסיון...

ב"ה יש גם ילדים גדולים בבית (12 +13) ויש צריכים, להכין פרוסות בבוקר ולארגן אותם, להכין אוכל

אולי אני משוגעת ולא משחררת אבל עושה הכל בצורה מתונה מאוד

ואפילו גם לעזור עם הקטן...

הם יכולים להכין ארוחות בסיסיות, להכניס מכונות כביסה ולפזר בארונות, לסדר אחריהם...

אולי זה משהו שהיה צריך להכין אותם אליו לפני הלידה, אבל גם עכשיו אפשר לזמן אותם לשיחה, להסביר שאת אחרי ניתוח וחייבת לנוח, ולבקש מהם בתור הגדולים והאחראיים לקחת פיקוד על התנהלות הבית שקשורה אליהם. תצייני שאת זמינה להם לשאול ולייעוץ - אבל הכול בישיבה על הספה.

אם עושים את זה נכון, זה יכול אפילו להעצים אותם...

ומה עם בעלך? זה הזמן קצת "לחפף" בעבודה אם אפשר, לחזור הביתה הכי מוקדם שאפשר, ולהפשיל שרוולים בבית ועם הקטנים...

מקווה שתצליחו ♥️ ובעיקר - שאת תצליחי לשחרר...

אבל בבוקר עם הפרוסות שלהם לא מסתדרים בלעדיי.  הבוקר לדוג' לא הצלחתי לקום כי לא ישנתי כל הלילה וביקשתי מבעלי שיקנה להם לחמניה על הדרך ואחכ הרגשתי נקיפות מצפון. וגם הלכו בלי תרמוס עם תה חם ללימודים, למה לקטנים אני כן יכולה לקום ולהם לא? מבחינתי ההקרבה של לקום בבוקר ולבשל להם לצהריים מראה שאני נותנת להם יחס בדיוק כמו הקטנים. אולי אני טועה?

כן יושבים אחהצ ,מדברים ומשחקים

וכן, הם לגמרי עושים את רוב עבודות הבית , מה שהם יכולים לפחות

בעיניי עצמאות ברמה של להכין פרוסה ותרמוס עם תה לביהס זה ממש הכרחי בגילאים האלה. והכי הרבה יקחו לחמניה ריקה מהדרך והכל יהיה בסדר. הנה לא קרה להם כלום היום..

אבל זה בתי קשר לעובדה שאת כרגע צריכה להיות במנוחה. אלא סתם כי ככה אני מכירה מגיל צעיר בבית שלי

ולגבי ההשקעה בהם - תינוק ובוגר זה לא אותו דבר. לתינוק חייב לקום, לנער לא.

זו רק תקופה גם.

אבל זו דעתי ותעשי מה שטוב לך ❤️

גם בגיל חמש ילד יכול למרוח לעצמה לחם בגבינה...

הרגלת אותם לסטנדרטים גבוהים, יקירתי

הם לגמרי חייבים ללמוד להסתדר לבד. ולא, זה לא דומה לקטנים. הם *באמת* לא יכולים להסתדר לבד, ותלויים בגדולים מהם (אגב, גם ילד בן 12 יכול לטפל במידה מסוימת בתינוק). אבל הגדולים לגמרי יכולים!

ותאמיני שאת נותנת להם מתנה גדולה לחיים בכך שהם ידעו להסתדר בעצמם. הרי בגיל עשרים ושלושים הם יהיו חייבים לדאוג לעצמם, נכון? איך הם ידעו לעשות זאת אם לא יתרגלו מגיל צעיר?

ובעיקר - תעיפי מהר את נקיפות המצפון. ילד יכול בהחלט להסתפק בלחמנייה בלי כלום, אבל אישה אחרי קיסרי שלא נחה עלולה חלילה לגרום לעצמה לנזק מתמשך...

וזה כל כך מהמם שאת רוצה לדאוג גם לגדולים ולא לתת להם להרגיש שהם 'פחות' מהקטנים...

אבל תקופה של אחרי לידה זו תקופה אחרת. הגוף שלך צריך להשתקם. גם בלי שהיית עוברת ניתוח, ועוד יותר כשאת אחרי ניתוח.

אם נניח ח"ו היית שוברת את הרגל והיה אסור לך לקום בכלל משך תקופה מסויימת - הייתם מוצאים פתרונות איך לעבור את התקופה עד להחלמה? אז אותו דבר כאן. הגוף שלך עכשיו צריך מנוחה, וכל המשפחה צריכה להתגייס לזה, כדי שאת תוכלי לחזור לכוחות שלך.

ממליצה מאוד לקרוא את הפוסט הזה:

משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

וגם פה, זה אמנם פוסט על מנשאים אבל החלק בו היא כותבת על המשכב לידה היה לי ממש משמעותי ועזר לי להבין כמה התקופה הזו חשובה.

אם תיטיב שאת: פוסט אורח | הורות בחסד

(זה ארוך, אז אני מעתיקה לכאן את החלק הרלוונטית על משכב לידה...)

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.

אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:

א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.

ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.

ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.

ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.

ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).

כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

באנגלית זה נשמע יותר טוב 😉

והם לגמרי בגיל להכין לעצמם פרוסה

אז מה יש לארגן בגיל הזה?

מקווה שאת לא מעמיסה על עצמך יותר מדי מאמי ❤️

בגיל כזה הם יכולים להתארגן עצמאית לחלוטין + להכין אוכל לעצמם

וגם אם היו קטנים לא היית צריכה להתאמץ בשלב כזה

בטח לא אחרי קיסרי

בכל מקרה גם מה שצריך תעשי בישיבה