פורום הריון ולידה (עמוד 728)

לא יחסים

ולא להרים כבד

לא משהו מעבר

ולשטוף את החזה עם זה אחרי כל הנקה (ועוד פעמים בין לבין אם יש לך כוח)

גם את הפה של התינוק לנקות עם זה לפני ואחרי כל הנקה בעזרת חיתול בד שטבלת בתמיסה.

לאוורר את החזה כמה שיותר. להחליף חז...(נטספארק לא נותן לי לשלוח עם המילה המפורשת 🫣) כל יום.

להשתדל להפחית פחמימות בדגש על סוכר ושמרים.

לא תמיד זה עוזר.. תלוי כמה הפטרייה עקשנית.

תרגישי טוב ומהר בע"ה!!

שיש לי רק חזיה אחת 🙈

קניתי לפני הלידה וממש עליתי במידה.

ואחר כך קניתי אחת לפי המלצת המוכרת... תכלס אני שמחה שזה מה שהיא המליצה לי.

אבל עוד לא הגעתי לקנות חדשה.

יש לי גוזיה, ובבית אני משתדלת להשאר עם פיג'מה ואז מסתובבת בלי בכלל.

סוכר זה השפיות שלי 🤭

יש לך אפשרות לכבס כל יום?

אכן בלי סוכר זה קשההה  

תנסי כמה פעמים, אני הרגשתי הקלה מיידית

וסתם ככה מומלץ לשתות כל בוקר בערך כף עם מים, אבל זה כבר למיטיבות לכת... 

הפטריה רגישה ברמת החומציות שהיא אוהבת, כל הנקה לנקות פעם עם פד גזה עם סודה לשתיה ומים ובהנקה הבאר עם חומץ מדולל.

בנוסף לשתות דרך הפה תמצית זרעי אשכוליות, הוא אניטי פטרייתי חזק.

למרוח כל הנקה, ולהחליף רפידות כל הנקה (גם אם הן נקיות יחסית)

חזיה להחליף כל יום וכמובן גם לנקות כל יום (מקלחת)

חוץ מלהחליף כל הנקה-

ללכת בלי חזיה כמה שיותר!

זה פשוט מציל

היא ממש שמחה וזה

אבל עכשיו אני מתחרטת שסיפרתי

אופאופאופ

חבלל

הייתי מחכה קצת… לפחות שליש ראשון…

קודם כל זה פחות משנה מה אמהות אחרות, אף אחת לא תגדל את הילדים במקומך.

אין פה סוד, יש פה גם יכולות (יש נשים עם יותר אנרגיות, באופן עובדתי) וגם בחירה לוותר על דברים אחרים וגם חלום וגם אידאל וגם רצון גדול וגם הבנה שאי אפשר הכל וגם הרבה ויתורים וגם הרבה שמחה.

יש לך תינוק קטן, לי תמיד זה הגיל הכי מאתגר ששובר אותי, כי הם עדיין תלויים בי מאוד אבל כבר דורשים את שלהם, וגם לא משתלבים עם הילדים הגדולים בבית

זה סופר הגיוני שכרגע את מרגישה שזה גדול עליך.

דרך אגב גם אם היה לך ילד אחד יש מצב שהיית מרגישה שזה גדול עליך

אני מציעה לך לנסות לפרק את זה ולהבין מה נקודת השבירה,

האם שהם תלויים בך? (מבחינתי אני מקבלת את זה כעסקת חבילה שיש תקופות בגידול הילדים שהם תלויים בי ולכן יותר מורכב לי, אלה כל אשה והרצונות והיכולות שלה)

האם חוסר היכולת לגשר בין שניהם? (הם יגדלו וזה יתאזן, וגם דווקא הפער בניהם גורם לזה)

שאין לך זמן לעצמך?

שעמוס בחיים?

לא יודעת, תשאלי את עצמך את זה ותנסי להבין האם הקושי הוא נקודתי הוא משהו מתמשך יותר, האם אפשר לנסות ללמוד או לשפר דברים מסויימים? האם החלום הוא באמת חלום שווה להשקיע בשבילו? (אני בעד! אבל זה צריך לבוא מבחירה ולא מכח האינרציה כי אין סיכוי להצליח לעמוד בזה ככה), גם עם כן כמה את מסוגלת להשקיע בלי להתמוטט?

לגבי הפוריות זה בעקרון משתנה מאשה לאשה,

באופן כללי הפוריות מתחילה לרדת סביב גיל 35

זה לא אומר שאי אפשר אח''כ להכנס להריון טבעי, הרבה נכנסות, אבל גם הרבה לא.

כי פתאום ההורים כאילו צריכים להתחלק ליותר מחלק אחד - האהבה שלהם לא מרוכזת רק בילד אחד, תשומת הלב שלהם לא שייכת רק לילד אחד וכן הלאה.

לוקח זמן ללמוד לתמרן בין הצרכים של שני ילדים שונים.

אבל בדרך כלל בהמשך זה נהיה קל יותר, כי כבר מכירים את ה"טריק", וכבר יודעים שהלב יכול להתרחב ולהכיל אהבה אינסופית, ולומדים איך לנהל את תשומת הלב כך שכל ילד יקבל את מה שהוא זקוק, ובעיקר - לומדים איך לא להיבהל כששני ילדים או יותר דורשים ביחד משהו, מבינים שזה בסדר שילד לא יקבל מיד מענה, ורואים בחוש איך הילדים עצמם מרוויחים מזה שיש להם אחים.

אז כרגע הקטן שלך עדיין קטן, וכנראה יעבור עוד קצת זמן עד שתראי את הברכה שבשני ילדים (ועד שהם יוכלו ליהנות זה מזה). ולכן כרגע אין טעם שתחשבי מה יהיה בעתיד, כשיהיו עוד ילדים.

בעוד חצי שנה תעשי שוב חושבים, ותראי אם את מרגישה שהגעת לאיזון כלשהו ומסוגלת לחשוב על הילד הבא.

ובקשר לגיל - 29 זו עוד די צעיר. רוב הנשים יכולות ללדת עד גיל 40 או יותר. כמובן, זה תלוי איזה גודל של משפחה את רוצה. שישה ילדים - לדעתי ובעזרת ה' אפשר עוד להספיק ובנחת. עשרה ילדים - כנראה לא...

אבל החלום של משפחה גדולה צריך לבוא בהתאמה ליכולות שלך. לא קורעים את הכוחות למען הגשמת חלום, איזה שיהיה... ולכן כרגע אל תעסיקי את עצמך בזה, כי נשמע שעוד אין לך את הכוחות ❤️

בהצלחה ובהנאה בגידול המתוקים שלך!

גיל 29 הוא ממש צעיר

בעולם הניידות את נחשבת צעירה עד 40...

אני לא רואה בשאיפה למשפחה גדולה איזשהי אידיאל גדול...

אני כן רואה אידיאל במשפחה מאושרת עם אמא מתפקדת וילדים מאושרים

הכלל שלי הוא n+1

N הוא המצב הקים

+1 הוא היחד הבא

לא חושבים על מה יהיה בסוף שנות היחודה, מתמודדים עם הכאן ועכשיו

האם במצב שלי, עם הנתונים שלי, ילד נוסף- כן או לא?

ונכון שכל 'דחיה' עלולה לדחוק את הילד האחרון מחוץ שנות הפוריות- אבל זה העתיד הרחוק שאולי ואם- ולא יכול כרגע להיות חלק ממכלול השיקולים

לעצם הענין שלך- תינוק בן 9 חודשים הוא תינוק!

ברור שעמוס לך

אם לא בוער בך הרצון והיכולת עכשיו- תחכי

הוא יגדל ודברים יכולים להשתנות

אני רואה את השינוי הגדול מגיל שנתיים והלאה שרק אז הבית מתאושש ומתאזן מהתוספת החדשה האחרונה (ואז עולות המחשבות של - הבית מאוזן, כל אחד מצא את מקומו, אין תינוקות- למה להכניס עוד תינוק עכשיו????)

היום יש לי 4, 3 הבאתי בלי התחשבות בעצמי, לפני הרביעי ידעתי שיהיו כמה שנים קשות יותר, אבל ידעתי שזה זמני ורציתי.

לא חושבת שיש סוד לגלות, אני חושבת שיש הרבה נשים שהאמהות גדולה עליהם, רק מעט מהן מוכנות להודות בזה.

לגבי גיל להריון, נכנסתי בגיל 36 בקלות להריון אבל זה גיל שיכול להיות יותר קשה.

וכשכולם קטנים זה שלב מאוד תובעני

ובכל שלב של המשפחה ברגע שיש תינוק עד גיל שנה זה מאוד אינטנסיבי

ככל שהם יגדלו הם יהפכו לעצמאיים יותר וזה מקל

(מנגד כשהם גדולים יש התמודדויות אחרות)

ולגבי השאלה איך עושים את זה-

תמיד הייתי עונה זה נס, זה ה'

היום אני עדיין עונה ככה

כי זה נס וה' פשוט מחזיק אותנו על כנפיו

אבל באותה נשימה אני אומרת- אנחנו עובדים *מאוד* קשה. מאוד. (8 ילדים, הגדול בן 17.5 והקטן חצי שנה)

ביום שנולד לנו תינוק עדיין אין לנו את כל המיומנות ההורית הנדרשת,

כל יום שעובר ואנחנו מתמודדים אנחנו נבנים מזה גם להמשך, אנחנו מרחיבים את סל הכלים שלנו.

הכל בסדר איתך, זה תהליך ממש טבעי בשלב הזה להרגיש שההורות היא "מעמסה"

הרבה מאוד הורים מרגישים את זה, בהמשך זה משתפר ואח"כ מגיע הרצון לעוד ילד.

עם שני ילדים בני שנה וחמש בערך זה שלב ששניהם מאוד צריכים אותך כל הזמן.

הגדול למשל עדיין לא יכול לצאת מהבית לבד, זה לא רק הטכני זה גם הנפשי שהוא עדיין מאוד מאוד זקוק לך ולהגנה שלך, והקטן בכלל זקוק לך כל צעד ושעל,

לקראת גיל 8 זה משתחרר והם מצליחים להיות יותר עצמאיים (גם נפשית, לא רק פיזית) וזה פחות כובל.

לגבי שעון ביולוגי יש לך עוד המון זמן,

שזה לא יטריד אותך כרגע.

תרשי לעצמך לחיות את ההווה ולהשקיע את הכוחות בהתמודדות הזאת ותראי שזה יעזור גם לעתיד

בהצלחה!

אולי כדי לגבש החלטה כדאי לך לברר את מצב ה רזרבה השחלתית שלך. זו בדיקת דם פשוטה שתתן לך אינדיקציה מה מצב הפוריות שלך והאם כדאי לדחות את הילודה (במידה ואת רוצה עוד כמובן)

כי זה שיש נשים שיולדות בגיל מאוחר זה לא משהו שאםשר לסמוך עליו.

כל אחת יש משהו אחר ששם נקודת הקושי שלה וברגע שיוקל לה אז הכל יהיה לה אפשרי יותר.

בכל מקרה, 9 חודשים זה עוד קטן. חכי🙂

אין סוד, יש כאלה שמסוגלות ליותר ויש לפחות, העיקר שהנפש תהיה שמחה עם הבחירות שלך.

בקשר לגיל, בעיני את ממש לא צריכה לחשוב על זה כרגע..

שני ילדים זה הכי קשה...כי שניהם קטנים ואת כל הזמן צריכה להיות איתם ולטפל בכל ענין קטן.

ברגע שיש עוד ילדים, ויש כבר גדולים בבית ( אפילו בני 7-8, קל וחומר בני 13-14) זה כבר הרבה הרבה יותר קל. יש מי שמעסיק את הקטנים, יש ממי לבקש עזרה, יש מי שיכול להכין ארוחת ערב או צהריים ויש מי שיוכל אפילו להביא לך את הטלפון או לענות במקומך ואפילו (כך אצלי והן רק מחכות לזה) יש מי שיכול לקחת תינוק במנשא ולהרגיע אותו בטיול בחוץ (או סתם בעגלה).

אז נכון שיש יותר בישולים ויותר כביסות ויותר נקיונות ויותר פרטים לטפל בהם כשיש יותר ילדים, אבל הקושי הזה שאני מניחה שאת חווה עכשיו הוא קושי אחר- שקיים במינונים הרבה הרבה יותר נמוכים במשפחה עם הרבה ילדים. 

בכלל, התנהלות של משפחה גדולה עם ילדים גדולים וקטנים זו פשוט התנהלות אחרת, שגדלים לתוכה. אני עובדת במקום שבו לרוב הצוות יש 2-3 ילדים והם לא מצליחים להבין איך אני מתמודדת עם הריון שביעי, ברמה שאפילו שאלו אותי אם אני באמת אוהבת את כל הילדים שלי... פשוט כי ההתנהלות היא אחרת לגמרי. 

ואפשר באופן טבעי ללדת עד גיל 45 אפילו. מכירה כמה כאלו. 

מה שכן, אני מציעה לך לעבור שלב שלב. לשבת עם עצמך ולמפות את הקושי- מתי הכי קשה, מה גורם לקושי הזה ולחשוב על פתרון יצירתי שיעזור לך עם הקושי (זה יכול להיות סדר יום אחר, עזרה של בייביסיטר או עזרה בנקיון, או שינוי גישה כלפי זמן מסוים ביום וכו') . ואם תצליחי בזה, יהיה לך יותר קל וממילא תקבלי כלים טובים גם להתמודד עם משפחה גדולה יותר. 

אל תחשבי איך אנחנו עושות את זה כי אנחנו לא נהיה שם לגדל לך את הילדים

אני עם 3 צמודים והרבה פעמים שואלים אותי וואו איך את עושה את זה ורןאים שאת אוהבת ונהנת אז אני תמיד מציגה את הצד האמיתי שיש ימים גם שממש לא קל ושמח לי..

לכולנו יש קשיים והשאלה היא מה מתאים לך

לגדל צמודים/ לרווח

ובלי קשר הקטן שלך קטן עדיין והמעבר ל2 באמת קשה (בעיני המעבר ל3 הוא הכי קל)

ברגע שיגיע לאיזור גיל שנתיים תראי בע"ה ממש הקלה..

אני חושבת שמה שבעיקר קשה לי זה העול, זה לדאוג לכ"כ הרבה דברים בתוך השיגרה

לדוגמה, הקטן שלי צריך פיזיותרפיה והגדול רופא שיניים, וביחד עם זה לעבור את היומיום ולדאוג לכל הדברים הקטנים והגדולים ולהתארגן לחגים

שפתאום קלטנו שעוד לא קבענו תור לרופא שיניים, ואתמול הבן שלי בכה שכואב לו השן ובכיתי איתו

ואז הלכתי לקבוע תור לרופא שיניים ואני רואה שצריך גם בדיקת ראיה לפני כיתה א' ואת הקטן בנוסף אני צריכה לקחת לבדיקת שמיעה 

והבן רוצה ללכת לחברים או להביא חברים הביתה וזה דברים מאוד סטנדרטיים שילדים צריכים ואני פשוט נאבדת.

נאבדת עם הצרכים שלהם ונאבדת עם הצרכים שלי והזוגיות

וטובעת...

וזה רק שניים וקטנים. 

ואני עוד מרגישה שבעלי ואני שותפים בצורה טובה בגידול של הילדים 

ותדעו לכן שאני רואה ברחוב ובגינה אמהות מדהימות למשפחות ברוכות ובלב מצדיעה לכל אחת ואחת

זה נראה לי נשים על טבעיות.

אז מנצלת את הבמה להצדיע לכן.

אני לא מאמינה לעצמי, חלמתי על משפחה עם 6-7 ילדים וזה נראה לי כ"כ רחוק מהיכולות שלי

סליחה מהאמהות הברוכות, כן? גמני מעריכה מאוד וחושבת שהן סופרוומניות וגדלתי במשפחה כזו, אבל זה לא מדד.זה רק רגע מהיום

לכל האמהות יש קשיים כאלה ואחרים.ואת נשמעת אמא מדהימה לא פחות אגב. וזו בחירה. בחירה ללכת עם הקושי ולהתמודד איתו בגלל האידאל. והשם נותן כח

ולא לכולן זה מתאים. וזה בסדר

,אל תהיי כזו קשה עם עצמך ❤️

חחח

ותודה, אני מקווה שאני מדהימה

בנתיים לא מוצאת את עצמי 

טרללה

לפעמים אני חושבת שהורים צריכים להחזיק מזכירה רק בשביל לקבוע את כל התורים שהילדים צריכים... (ואני האמת מוותרת על התורים שלא נצרכים לגמרי נגיד - בדיקות ראייה ושמיעה הילדים עושים רק אם יש חשד. וזה מספיק ב"ה. לא פספסנו ככה משהו חשוב... במיוחד שבבית הספר יש בדיקות סקר שגם עולות על דברים חשודים)

גם לזה לוקח זמן להתרגל... וזה בסדר "לטבוע" בתוך זה ולהרגיש שזה מעל היכולות שלך. גם הזמנת חברים, אגב - גם לי זה ממש קשה. עושה את זה פעמים בודדות, כשהילדים כבר ממש מבקשים... מעדיפה שהם יבלו במסגרת הבית והאחים... (בשביל זה כדאי שיהיו הרבה אחים )

ולגבי הנשים שנראות מושלמות מבחוץ - אשתף אותך במקרה קטן שהיה לי היום:

יצאתי עם ששת ה"קטנים" (כלומר - בלי שני הגדולים) לקניית סנדלים.

בחנות הייתה אישה צעירה עם תינוק, והיא הביטה בנו בהתפעלות ואמרה: "וואו, כל אלה שלך? איזו צפיפות, בלי עין הרע... כמה כוחות..."

עכשיו - האישה הזו לא יודעת כמה קשיים השארנו בבית לפני שיצאנו... והיא גם לא יודעת כמה כעסתי על חלק מהילדים כשהתעכבו מאחור כדי לדבר עם חברים למרות שקראתי להם כמה פעמים... והיא לא יודעת עם איזו עייפות יצאתי מהבית בזכות הילדים שקמו בלילה או הילדים שלא קמו בבוקר... וכן הלאה.

היא פשוט ראתה אותי ברגע של נחת יחסית, כשהילדים היו מאושרים מהסנדלים החדשים שלהם ולכן היו במצב רוח טוב והתנהגו יפה - אז זה מה שהיא חשבה עליי. (מה גם שהילדים שלי לא כאלה צפופים... זה פשוט נראה ככה, כשהם בחבורה)

אז באמת - אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, לא מה שנראה מבחוץ הוא שיקוף של מה שמתרחש מבפנים. בחוץ אנשים מתאמצים להציג תדמית טובה ונעימה, אבל בבית לפעמים קורה אחרת...

וגם אם באמת מה שאת רואה בחוץ משקף את הפנים - זה לא אומר שום דבר עלייך. אלה הן, ואת צריכה להתמקד במה ששלך. ושוב, להתקדם צעד-צעד, ולא לחשוב כרגע על העתיד הרחוק ועל החלום הישן, אלא לבדוק מתי מתאים לך הילד הבא, וזהו.

מקווה שתמצאי במהרה את מקומך הנכון לך ❤️

היא מקפיצה אותו כל שנה מחדש וזה מדהים אותי כל פעם.

היא מספרת שאחרי הלידה האחרונה שלה, באחד הבקרים אחרי לילה בלי שינה, היא ניסתה להשלים קצת שינה כשהגדולים התארגנו אבל הם הרעישו ממש. בשלב מסוים היא איבדה עשתונות, פרצה מהחדר וצרחה על הבת שלה, ברמה שבעלה הפריד ביניהן.

כדי להירגע, היא ראתה שאחת הבנות האחרות מאורגנת, לקחה את העגלה עם התינוקת ויצאה איתה לגן.

בערב אחת השכנות אמרה לה- איזה מדהימה את, ככה שניה אחרי לידה מספיקה לקחת בנחת את הבת שלך לגן...

כל פעם הסיפור הזה מחזק אותי. כמה אי אפשר לדעת מבחוץ מה באמת קורה אצל כל אחת.

בדיקת שמיעה לתינוק אני צריכה לעשות, אבל הבדיקת ראיה לילד אם אפשר לוותר- אני אוותר עליה בשמחה 

גם ככה כל רופא זה אומר שאני צריכה לנסוע לעיר מהישוב ואין לי רכב וזה בלאגן

"מקווה שתמצאי במהרה את מקומך הנכון לך ❤️"

אמן!

ושום הורות היא לא ברת השוואה,

לא בין משפחות, לא בין אחים, ואפילו לאותו ילד לא בין תקופות.

יש שלב שהכל מסורבל ונראה כמו לופ שלא נגמר.

זה בסדר וטבעי.

מצד שני, אני חושבת שכן יש משהו שיכול לעזור,

כי נשמע שאת קצת סובלת מהמציאות כרגע וכן רוצה שינוי עכשיו ולא עוד כמה שנים כשהם יגדלו.

אז לדעתי מאוד יכול לעזור לך שינוי הסתכלות.

למצוא ולהעצים נקודות חוזק אצלך.

להשקיע בעצמך ומתוך כך להשפיע טוב על שאר המשפחה.

ככה קצת מהצד ממה שאת כותבת, נשמע שאת מחפשת את החותמת של אמא טובה ע"י גורמים סביבתיים,

למשל אם כתוב שילד צריך בדיקה כזאת וכזאת אז את תקחי אותו לבדיקה כדי להרגיש אמא טובה, ולא בהכרח כי זה מה שדחוף כרגע בסדרי העדיפויות שלכם כמשפחה.

אולי אני טועה. וזה בכלל לא זה,

אבל אם כן, אז האושר והסיפוק מההורות לא יגיעו ע"י הספקים חיצוניים. תמיד יהיו עוד דברים לעשות ועוד דברים לקנות (במיוחד כשהגדול יעלה לא' ובמיוחד כשהוא ייכנס לתנועת נוער, המעקב אחרי האירועים הוא בקצב כמעט בלתי אפשרי לאחיזה)

האושר יגיע מתוך התבוננות ואמונה פנימית שאת האמא הכי טובה לילדייך, גם אם לא הספקת לקחת אותו בזמן לרופא שיניים.

אני כל יום אומרת לעצמי, אני לא צריכה להיות משה רבנו, אני צריכה ושואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי. יש הורים שמצליחים לתקתק עשרה ילדים, שיהיה להם לבריאות. מפרגנת באמת מכל הלב.

אני לא שם, ולא מנסה להיות שם.

זה לא הסיפור שלי.

אני מסתכלת על עצמי ועל היכולות שלי, ומתוך ההסתכלות הזאת נגזרות השאיפות שלי.

זה בסדר לבכות איתו כשכואבת לן השן, את מזדהה ואיתו בכאב, רק בלי שק האשמה.

לא הספקת לקבוע לו תור בזמן, אבל הספקת 100 דברים אחרים הרבה יותר משמעותיים.

תרשמי לעצמך מה כן הצלחת איתו ותהיי גאה בזה.

בד"כ זה לא יהיה הטכני, אלא המקום הנפשי ממנו את עושה את הדברים.

ארוחת ערב יכולה להיות עשירה ומפוארת שמגיע ממקום נפשי של: תראו איזה אמא משקיעה יש לכם

ויכולה להיות פשוטה ויומיומית שמוגשת ממקום נפשי של אהבה ודאגה לאוכל יחד עם עוד צרכים נוספים כמו תשומת לב, הקשבה ועוד.

אני חושבת שכדאי לשים סימן שאלה על מה שמוגדר היום "צרכים שלהם" להפריד בין צורך בסיסי אמיתי, לבין צורך שנחמד אם יהיה אבל לא קריטי בשלב הזה.

וכן לשים לב לצרכים שלך ולזוגיות כי זה מקור הכוח שלכם להשקיע בילדים.

וגם אני לא יודעת איך נראים הלילות שלך, אבל כשמתחילים לישון נורמלי, כל העולם נראה מחייך וסלחני יותר.

אז אם את לא ישנה טוב, זה לבד סיבה מספיקה למה את מרגישה חנק.

זה לא את ולא היכולות שלך, זה באמת תקופה מאתגרת והיא תעבור.

תאמיני בך וביכולות שלך, תשקיעי בעצמך, ותראי איך הדברים מתחילים להסתדר לאט לאט.

אין גיל מסוים לכולן, כל אחת והגוף שלה. בגדול הפוריות בשיאה פחות או יותר עד גיל 35 ואחרי זה יש ירידה מסויימת. אחרי גיל 40 כבר ירידה משמעותית. עדיין יש נשים שגם בגיל 40+ נכנסות להריון בקלות. בגיל 45 כבר כמעט לא רואים הריונות ספונטניים. ומהצד השני יש נשים שיכולת הפוריות שלהן יורדת בגיל יותר מוקדם, מנופאוזה מוקדמת, זה גם לא שכיח.

לגבי מספר ילדים- באמת אין לי תשובה, כשרוצים עוד ילד אז יחד איתו מגיעים הכוחות כנראה.. 

כולל רשימת מרפאות ופירוט על הטיפול

מרפאות אנדומטריוזיס ברחבי הארץ - אנדומטריוזיס ישראל

את יודעת עם יש דרך לרפא את המחלה הזו? הריון ירפא את המחלה? כי הרופא אמר שכן ובאתר רשום שלא

ממה שאני יודעת אין דרך לרפא לגמרי אלא להקל על התסמינים ולמנוע החמרה...

אצל הרבה נשים בהריון אין את התסמינים בגלל שאין מחזור חודשי. ולפעמים אחרי הריונות יש הקלה משמעותית. אבל חשוב לקחת בחשבון את ההיבטים השונים של המחלה וללמוד אותם. ממש ממליצה לקבוע תור למומחה.

יכול להיות שיפור בתסמינים בעקבות הריון והנקה, ויש כל מיני פתרונות בדרך..

ממליצה לך לקבוע תור למומחה, שייתן את האבחנה  

אם את באיזור ירושלים או מודיעין- ממליצה על דר טל סער

בהצלחה!

לא חושבת שחייבים את כל המידע בבת אחת

אבל לטפטף כל פעם קצת

שתדע שזה קיים

בכיתה ה' כבר בנות די יודעות, זה שנה לפני הבת מצווה, באמצע כיתה ה' היתה לבנות כבר סדנא על התבגרות בבי''ס, אז כדאי שתדע לפני שכולן מדברות על זה

תעברי מהר לשירים משמחים יותר

(אלא אם כן את בוכה מכל שיר חח)

אני אוהבת לשמוע את נרקיס (יצא לה עכשיו אלבום חדש עם שירים מעלפיםםם)

ואת ליאת יצחקי

רוחמה בן יוסף

ועוד שירים ישראלים שנותנים כח (כמו: דווקא בגלל זה אני נשאר...)

ואלופה שאת מנקהההה

אני בהכחשות....

זה לא יכול להתיקע בפנים?

תוכלי לישלוח לי לינק?

תודה

ממליצה על הסוג הזה

תודה רבה!

מזדהה איתו מאוד... (אגב, תבדקי אם יש לו עוד מאפיינים של ילד רגיש מאוד - זה יעזור לכם להבין אותו ולעזור לו...)

לי אישית גם אטמי האוזניים עצמם מפריעים בתחושה. וגם ההמוניות עצמה קשה לי. לכן מתמודדת עם אירועים כאלה ב"בריחה" לצד או החוצה.

מציעה לכם לנסות לתת לו הפוגות מחוץ לאולם מדי פעם כשמתאפשר, ולהכיל אותו מאוד כשקשה לו... גם הכנה מראש של תיאור האירוע, על כל העומס החושי שיהיה בו, יכולה לעזור.

מקווה שתצליחו ליהנות ❤️

ניראה שהוא ממש כמוך.

אני לא יודעת מה הכוונה למאפיינים של ילד רגיש מאוד, אבל הוא מאוד פעיל ויש כיוון שהוא היפראקטיבי, והבנתי שהרבה פעמים קשב וריכוז מגיע גם עם רגישויות לרעש ודברים כאלו.

באמת מייד כשמתחילה המוזיקה הוא פשוט ניכבה. הוא כל כך פעיל שובב ושמח שזה ממש בולט. הוא פיתאום מתיישב בצד, מכסה את האוזניים חזק עם הידים ולא זז.

הלכתי איתו ביחד לחקנות את האטמי אוזנים שהמליצו פה, אז זה היה סוג של הכנה עבורו. הוא מאוד התרגש מזה.

שמעתי באמת על כך שרגישות לרעשים מתלווה הרבה פעמים לקשב וריכוז. (זה דווקא שונה ממה שאני מכירה על עצמי)

ובאמת נשמע שהכי יתאים במצבו שישים אטמי אוזניים, וכך יוכל להשתולל ולשמוח כמו תמיד. מקווה אכן שזה יעזור לו. תהיו קשובים אליו...

בהצלחה ומזל טוב!

מה גם שהוא ילד כל כך פעיל ושמח וכיף לו ליראות את כל המישפחה, הוא ממש נהנה, והדבר היחיד שמפריע זה הרעש, אז אני מקווה שאם יהיה לו אטמים הוא יוכל להמשיך להינות ולהישתובב עם כל הילדים כמו שהוא אוהב.

אני לא מסוגלת להיות ברעש העצום. גורם לי לכאבי אוזניים למשך שעות.  

בחתונה של המשפחה הקרובה זו באמת בעיה להיות בחוץ למשך זמן ממושך.

אטמי אוזניים הם הפתרון הסביר…

אמאלה כמה רעש... אפילו בזמן האוכל היתה מוזיקה מחרישת אוזניים שלא יכולנו לדבר בשולחן בלי לצעוק🙄

הבאתי לה אוזניות אטומות לרעשים. מ ע ו ל ו ת. ממש מפחיתות רעש. בשניה הראשונה היא התנגדה אבל מהר מאוד זרמה עם זה- אני מאמינה שבעצמה הרגישה שזה עושה לה טוב. נשאר על האוזניים כמעט כל החתונה בלי לזוז, גם בריקודים וקפיצות.

זה אכן בולט אבל לא מפריע לי- להפך, זה העלה מודעות אצל עוד הורים שביקשו ממני גם (הבאתי עוד אוזניות בדיוק בשביל זה...). ואם מפריע אפשר להוריד לרגע בתמונות ולהחזיר.

כמובן גם אטמים מסופרפארם יכולים להתאים. קניתי לא מזמן כאלו שכתוב לילדים.

אני חושבת שהעוצמה של המוזיקה היא ממש לא בסדר גם למבוגרים.

חבל לי שזה אמור להיות רגיל שבאירועים חייבים ליקרוע את עור התוף כדי שיהיה שמח.

אני חושבת שאביא איתי גם את האטמים ואולי גם אנסה להשיג את האוזניות, למקרה שיהיה לו נח יותר.

יפה מצידך שהבאת איתך כמה!

האטמים שמכניסים פנימה כמו פלסטלינה כל הזמן נופלים  והם גם מורגשים ולי אישית זה ממש לא נח.

יש לי אוזניות קשת בעבודה וזה ממש נוח וכיף ובאמת מפחית רעשים מעולה

אפילו רופא משפחה יכול לעזור. וכדאי שתלכו שניכם יחד כי האיש יכול לתת את זוית הראייה שלו.

עם הגלולות כדי לבדוק את זה

זה ממש תופעת לוואי קלאסית, השינוי הזה במצב הרוח והדכדוך והחוסר חשק 

את מניקה? 

אני יודעת שמתישהו אפשר לעבור לנוברינג.

השאלה מתי.

וגם מלחיץ אותי להכניס דברים לנרתיק, ולא להיות בטוחה שהכנסתי כמו שצריך...

וגם אני לוקחת מינון כפול בגלל כתמים, אבל עכשיו כבר יכולה להתחיל להוריד מינון. אני אראה איך זה משפיע עלי..

לנוברינג את יכולה להחליף כשההנקה מתבססת בערך בגיל חצי שנה

ואז נזכרתי שהוצאתי את המירנה עם ההורמונים ושמתי נובה טי וכבר הרגשתי במחשבה יותר טוב....

😆

תפתחי את שיין

קניתי עכשיו (אני גם ענקית ומניקה)

2 שמלות למידה שלי שאפשר להניק איתן!!

ונעליום!

ו3 חזיות משגעות ב20 שח!! במידה שלי החדשה.... נותן תחושה טובה..

קניתי און ליין גם כיסוי ראש חדש מתנה לפסח,

קניתי מרחיב חצאיות משיין..

העפתי 2 שמלות שמכוערות עליי

ובבוקר אני משתדלת להתאפר, זה משנה לי את כל התחושה... בין סמרטוט לבין מטופחת ויפה ובנאדם😊

בהצלחה אהובה!!

וחיבוק ממני שאיתך באותה סירה!! (חודש ו3 שבועות מהלידה)

תודה!

הוא כאילו נותן לי להתחיל תהליך החזר מס ל23

אבל במילוי הבקשה המקוונת, אי אפשר לבחור 23...

בערך בחודש שמיני...

חשוב מאוד להיות קשובה כל הזמן לגוף שלך!

את עושה לבד או עם מדריכה?

הייתי אצל שתי מדריכות שונות, בשיעורים שונים.

אחת הייתי בראש שתכלס כמעט הכל מותר בהריון (שוב, עם הקשבה לגוף וליכולת שלך)

היו דברים בודדים שהיא אמרה לי לא לעשות, בעיקר כאלה שדורשים שכיבה על הבטן או עלייה וירידה חדה מאוד בדופק.

מדריכה אחרת חששה הרבה יותר, רוב תרגילי הבטן לא רצתה שאעשה...

אפשר ליטול כמות של חומצה פולית יותר ממה שממומלץ?

רשום לי שיש 0.5 מ"ג של חומצה פולית בברזל...וגם רשום שזה מכיל סרין.. יודעת מה זה?

זה מאוד נמוך..

ממה שאני יודעת ההמלצה היא לא לעבור 1 מ"ג חומצה פולית ביום (אלא אם נרשם משהו אחר מהרופא). בברזל יש 0.5 ובמולטי בדרכ  יש 0.4 ככה שאת על 0.9, זה בסדר.. אמנם יש גם במזון שאנחנו אוכלים, אבל לחודש אחד זה לא דרמטי.

תסיימי את הברזל של החודש ואז תקני אחד אחר בלי חומצה פולית. 

או שפספסתי משהו?

בכל אופן אצלי תמיד מגרד את ה12 מלמטה, אז בהריון הקודם כשהייתי מעל 11 הרופאה היתה מרוצה, כרגע אני מגרדת את ה10 מלמעלה😑

סוף הריון, מרגישה סמרטוט רצפה, ועוד לא פסח פה, לא בכיוון...

ב11 רוב הנשים ירגישו חולשה ועייפות. אז הן לא יתעלפו ויצטרכו עירוי ברזל כמו עם המוגלובין 9-10. אבל זה לא אומר שזה טוב..

המטרה לשאוף לא לרדת מ12. כמובן שזה תלוי מאוד עם כמה התחלת, מה הבייסליין שלך, 11 לאחת והיא תהיה בסדר ולאחרת ישפיע עליה מאוד. אבל עדיין זה לא אומר שזה טוב😅.

לגבי פסח אמנם לא קשור לשרשור אבל זה הזמן לשחרר ולעשות בית כשר, לא נקיון אביב.. זה גם לא מעט אבל להוריד ציפיות בשנה כזו, זה מה שאני עושה השנה... 

אולי תלוי לפי מי.

כשאני בהיריון הרופא נשים שלי לא שוקט עד שהברזל שלי מגיע ל-13, כל הזמן אומר לי לקחת עוד. בסוף ההיריון אני לוקחת 2 כדורי ברזל פלוס הפרנטל שגם מכיל ברזל (מודה שלא כל יום כי אני שכחנית), הברזל מצויין ויש לי כח להכל. חבל להימרח עם 11 אם אפשר להעלות אותו

היה לי אצלו בסדר גמור (אבל לא מכירה אחרים אז לא יודעת להשוות),

הוא נחמד, ענייני, ומקצועי לדעתי, 

הפריע לי שהוא לא מספיק הסביר דברים, אבל פשוט צריך לשאול, והוא עונה בשמחה

הוא מקבל בכמה ערים, ואצלי זה היה שהייתי בקשר עם האחות שבסניף שהלכתי אליו פעם ראשונה, אז יש לי דיס המלצה על האחות... יכולה לומר לך בפרטי (לי היה קשה איתה אבל אולי זה היה סתם)

בהצלחה נשמה

מורה בגיל 4.5? הוא לא בגן הילד? לומדים אצלכם בגיל 5 ניקוד? זה ממש מתקדם...הבת שלי בכיתה א והם לומדים ניקוד רק השנה.

ילד שקורא ועושה חישובים בגיל כזה הוא בהחלט מעל הממוצע.

הייתי מתמקדת בלפתח את הצד הרגשי, החברתי, המוטורי. לפעמים אצל ילדים חכמים הצד השכלי מאוד מפותח ושאר הצדדים פחות חזקים. לא בהכרח כמובן. אבל בתכלס, הוא ילד. תני לו את השנים האלו להתפתחות לא בהכרח שכלית. אפשר לאתגר אותו עם נושאי עניין אחרים, למשל היסטוריה, גיאוגרפיה, מדע-דברים שלא לומדים בדרכ בבית הספר בשלבים האלו. ולפתח את הדימיון, משחקים מוטוריים, יצירות, ספורט. בזה הייתי משקיעה. 

אנחנו חרדים. אצלינו זה הגיל שהבנים מתחילים ללמוד אותיות. ויש להם מורה\רבה שפעמיים בשבוע מלמד אותם אותיות. בשאר הסמן יש גננת.

ההתפתחוץ הריגשית והמוטורית שלו בהחלט קצת פחות טובות והוא ברוך ה קיבל הפניה לריפוי בעיסוק.

לא כל כך הבנתי מה את מתכוונת שכתבת לתת לו את השנים להתפתחות לא שיכלית, אני לא דוחפת אותו לשום התפתחות שיכלית, מה שהוא יודע זה רק מהתעניינות ולמידה עצמית שלו. והאמת שאני יותר דוחפת לתחומים של ספורט שחיה רכיבת סוסים, הוא ילד מלא במרץ , אז חשוב לי שיהיה לו תחומים שהוא יוכל ליפרוק אנרגיה.

השאלה שלי היתה יותר בכיוון של מה יהיה איתו במשך שנתיים בזמן הלימודים. כי כבר ככה הוא ילד שובב שקשה לו לשבת ולהתרכז, אז אם מוסיפים לזה גם את העובדה שמה שמלמדים משעמם אותו כי הוא כבר יודע, אז זה כימעט בלתי אפשרי לבקש ממנו דבר כזה. הפחד שלי הוא שהוא יתוייג כילד מופרע או קשה רק בגלל שהוא חכם.

ולגבי מה לעשות בזמן השיעורים עצמם, אפשר להתייעץ עם המורה מה הוא מציע לעשות.

ממה שאני יודעת במצב כזה נותנים לילדים לפעמים לעשות חוברות/לימוד אחר בזמן שהכיתה לומדת את הנושא שהם כבר יודעים. אופציה נוספת זה שהוא יהיה צמוד לילד שמתקשה וינסה לעזור לאותו ילד(לא יודעת אם זה רלוונטי בגילים המדוברים...,) אצלנו גם היו מקפיצים כיתה לפעמים אם הייתה במקביל בשלות רגשית ונפשית, היום זה קצת פחות מקובל. 

הכרתי ילד כזה. שידע לקרוא ממש מוקדם אבל רגשית וחברתית הוא מתאים לגיל 4.

אם יש רבה וגננת אז שבזמן לימוד האותיות. הבן שלך יהיה עם הגננת בפעילות אחרת באמת יותר של מוטוריקה, פאזלים, משחקי חשיבה וכאלה.

וגם- אפשר לבקש שישב בפינת ספרים ויקרא לבד במקום להשתעמם או להפריע. 

ונתנו לי חוברת עבודה ברמה גבוהה יותר (לקרוא סיפורים ולענות על שאלות עליהם, משהו כזה) ועבדתי על זה בשקט בצד בזמן שכולם למדו אותיות וניקוד. אולי שווה לחשוב על משהו בסגנון הזה...

ומבחינת חוויה אני זוכרת את זה כחוויה טובה, של להרגיש שאני חכמה ומתקדמת יותר מכולם🙂

לי יש חשש כזה עם בן ה4 שלי לגבי שנה הבאה, ניסיתי לכוון אותו ללמוד אותיות באנגלית במקום בעברית, אבל הוא למד את שניהם.

ראיתי שהשנה כשלמדו צבעים הוא התעניין למרות שהוא מכיר אותם מגיל קטן, מקווה שילמדו את האותיות בצורה מספיק מעניינת שנה הבאה (הוא גם לומד בחיידר)

עד כיתת מכינה לומדים אותיות ותנועות בחלק קטן מהיום, אפשר לבקש בשבילו תעסוקה אחרת.

בגיל יותר גדול אפשר להתייעץ עם המורה על אופציות אפשריות.

אם פד לא מקבל טומאה אז זה פתרון טוב. לא?

לפגוע בבדיקה?

לא נשמע הגיוני שטחורים מדממים בכל רגע נתון ואם זה המצב זה לא תקין צריך לטפל שלא יחריף אז אני לא חושבת שפד זה ממש משנה כי גם ככה זה לא מקבל טומאה לעניין כתם.

בכל אופן לעניין הבדיקה לנגב במגבון טוב את האזור תוודאי שאין דם מפי הטבעת ותעשי את הבדיקה לרוב אם היא תצא עם צבע בספק זה אמור להיות מהנרתיק ולא מהטחורים.

בתחתון אם זה מההנרתיק או מפי הטבעת.

וד"א אם זה מדמם ככל הנראה זה פיסורה בנוסף לטחורים.

בנוסף- 1. זכרי שכתם פחות משנקל לא בעייתי

2. אם לפי הפסיקה שלכם מגן תחתון לא מקבל טומאה אז ודאי שכדאי לך לשים (לפי הפסיקה שלנו זה לא כך)

3. אצלי הרב תמיד שואל אם הפיסורה שלי מדממת כי אז הוא יכול לתלות את הכתם על זה בקלות, גם אם המיקום בתחתון בעייתי.

על התחתון.

אז אין טעם בכלל ללבוש דווקא לבן וכדאי לשים פד.

כמובן שדם על עד זה משהו אחר אבל דם חיצוני אפשר לתלות בפיסורה/טחורים

אבל הכי טוב כמובן לשאול מישהו מהפסיקה כמו שלכם..אולי קו הלכה אנונימי?

להתקשר לרב אחר שלא מכיר אתכם ולציין לפי איזה פסיקה הולכים?

בטוחה שרוב הרבנים לא מחכים לשמוע שם וכתובת עם תמונה 😉 ברור להם שיש רצון לשמור על פרטיות בנושאים כאלה והם רוצים רק לעזור

אם תוכלי להכווין פחות או יותר מה הפסיקה אולי תהיה גם עזרה קונקרטית למי כדאי להתקשר (או אפילו בווטסאפ)

פסיקה ע"פ הרב עובדיה זה יחסית פשוט, כי זו פסיקה מאוד מוכרת וגם אשכנזים מכירים אותה כמו שצריך בד"כ כחלק מהלימוד הלכה

מ20:00-22:00 יש שם מענה של נשים

שבמידת הצורך מפנות לרב

כשיש מקור אחר שידוע שיכול להוציא דם תולים בו את כל הכתמים..

אז כל כתל שיכול להיות שמקורו בטחורים אפילו אם הוא יותר מגריס על לבן יהיה טהור...

אני יכול להחליט שהכתם על התחתון הוא מהטחורים או שרק רב יכול לפסוק?

פעם קודמת אחרי לידה הרב אמר לי במקרה של טחורים

לשים פד ולעשות ראשון ושביעי. האם מותר לי לעשות שוב אותו דבר או שכל פעם זה פסיקה חדשה?

ועוד משהו חח לא קשור

את יודעת אם כשאסורים ובעלי מחזיק ילד גדול (נגיד שנתיים) אני יכולה לגעת בילד לפי הרב עובדיה?

כל זמן הנטילה

הדיון שם הוא על גלולות מסוג אחר, כאלה לא של הנקה

לילדים זה לא קל. אבל זה תלוי גם איך מתגרשים, וממי, כי גירושין מכוערים זה פי כמה וכמה יותר נזק. ולכן ההמלצה תמיד היא שזה יהיה בצורה טובה אם כי ברור שלא תמיד אפשר

לגבי חרטה זה תלוי

מי שממש סגורה על זה שהיא רוצה להתגרש ואין דרך חזרה, לרוב לא תתחרט למרות שהתהליך הוא לפעמים לא נעים. ולפעמים כשעולים קשיים או בזמנים נפיצים יותר כמו שבתות, חגים וכו כשצריך לחלוק משמורת ונשארים לבד יכולות לעלות מחשבות כאלה. אבל זו כבר התמודדות אחרת של החיים שאחרי..

אני כן מכירה אישה אחת שהתחרטה שהתגרשה כי בדיעבד הם יכלו להסתדר אבל היא הייתה בת לאמא גרושה ואחות לכמה אחיות גרושות והן די השפיעו עליה..

ורק לגבי טיפול זוגי - לא פירטת איפה הקושי אבל אם יש מימד חלילה של אלימות אז טיפול זוגי באמת לא יעזור

ואני חולקת לגבי האופי. אבל זה תלוי במוכנות של האדם שמגיע לטיפול ולמה שמטריג אותו בקשר הרבה פעמים, כי זו דינמיקה של שניים לרוב (למעט חריגים) וזה תהליך ארוך ולכן הוא לא קסם. כי זה יכול לקחת הרבה זמן.

בכל אופן שולחת לך חיבוק ענק❤️ זו התמודדות לא פשוטה

ללא ספק, זה מצריך עבודה הנכונות הפתיחות.

השאלה היא אם המטפל/ת נראה לך מקצועי, אם התחברתם אליו, וכמה זמן אתם בתוך התהליך.

(אני הייתי בטיפול זוגי שנה וחצי, וזה עזר מאוד אבל לא יכולה להגיד שזה היה קל או קסם)

למה את חושבת שהילדים יכעסו עלייך?

יש לך עם מי להתייעץ?

תלו איך הזוגיות משפיעה על הילדים, יכול להיות גם שיהיה להם טוב שתתגרשו ויכול להיות באמת שלא 

בכל מקרה זו מכה אנושה לילדים, לא מאחלת לאף ילד, ושוב, אם זה לטובתם, ייתכן ויודו לך על זה

יכעסו, כי יהיה להם מאוד קשה מול המשפחה מול החברה בה אנחנו נמצאים.

הם כל הזמן מדברים על תוכניות עתידיות משותפות(הם מודעים למצב הרעוע שלנו).

והם גם ילדים יהלומים ,מקסימים ובאמת הם מושלמים ואני לא יכולה לחשוב על חלוקה לימים/חגים/חופשות/אירועים/שמחות משפחתיות.

לי גם אין כח לזה.

לא אומרת שתמיד שה המצב, וגם לא תמיד זו ההחלטה הנכונה. אבל גם זה קיים.

של אחרי החלטה.

תודה לתגובה שלך.

אני יודעת שיכולים להיות חיים טובים ומאושרים לילדים להורים גרושים.

אז זהו שאני פורקת פה ומנסה להבין את ההשלכות לכאן ולכאן

אני ממש אשמח.. רוצה להרחיב קצת לגבי משפט שרשמת כאן

ולא רוצה בפורום כללי מדי.

רק אם באלך… את ממש לא חייבת.

חיבוק ענק יקירה♥️

את צריכה להישאר כל החיים עם בעל שאתם לא מסתדרים, ואת נפגעת, כדי שהילדים לא יכעסו?

נכון שזה קשה, אבל הם לא בובות חרסינה

הם ילמדו להסתדר עם מציאות מורכבת ולא פשוטה. חוץ מזה, שאני בטוחה שאבא ואמא שלא מסתדרים ביניהם, זה גם לא פשוט לילדים.

אני ממליצה לך לעשות את מה שנכון לך, ולסמוך על הילדים שלך שהם ילמדו להסתדר, וילמדו להתמודד עם המציאות❣️

בעז''ה שיהיה לך הרבה טוב🙏

הפרמטרים שצריך לבדוק הם:

נורמטיביות- שאין אלימות כלשהי או התנהגות אחרת שאינה נורמטיבית

שותפות- היכולת לנהל שותפות שכוללת:

ניהול בית, ניהול כספי, טיפול בילדים, אווירה ביתית תקינה.

אם שניהם קיימים זו זוגיות ששווה לתת לה צ׳אנס או להשאיר אותה ברמת השותפים. אלא אם בוער הצורך הזוגי והחברתי בזוגיות.

אם משהו לא נורמטיבי או לא מצליחים להגיע לשותפות טובה, בעניי זה הזמן להפרד בלב שלם.

לא כדי למצוא משהו יותר טוב בחוץ, אלא כי המצב עכשיו בלתי נסבל.

מה את מרגישה? שזה חסר סיכוי? 

בקשתי פה בעלות ניסיון.

סליחה מחילה שמגיבה ככה.

זה לא אישי

פשוט מנסה להתמודד ט עם המצב ואם ההחלטות.

מי שלא שמה לא מבין

@שוקולד פרה. מדברת מניסיון

שוב, מציינת שלא התכוונתי אישי

ואם @שוקולד פרה. בעלת ניסיון

אשמח לשמוע יותר, אני במקום שצמא לשמוע יותר מלענות על שאלות.

הגעתי לכתוב כי אני בודקת את הנושא ברצינות בתקופה הזאת.

אבל אני נשואה למי שבעברו היה גרוש, ומלווה גרושים בהליכי גירושין (טו"ר).

אני לא יודעת אם זה עוזר לך ולזה התכוונת כשכתבת ניסיון.

ובכל מקרה, מאחלת לך בהירות הדרך והצלחה בכל.

אני יכולה לתת לך עצה אחת אל תערבי את הילדים הם לא קשורים לזה שאתם לא הסתדרתם גם אם את הכי צודקת בעולם המקום הזה שהם נמצאים בו שהם צריכים"להכיל" את אמא על אבא ואת אבא על אמא זה קשה גיסתי לא מדברת עם אבא שלה בגלל זה המלצה שלי בשביל הבריאות הנפשית של הילדים שלך

שה' יתן לך עצה טובה.

בהצלחה אהובה❤️

אני לא מתערבת, אולם יש מצבים שהם בלתי נמנעים.

ילדים הם לא טיפשים 

ממה שאני מבינה מבחינתך

להבנתי אין פה בפורום ככ

וזה גם לא יעיד על החוויה שלך לדעתי כי זה תלוי בסיבה לגירושין ובעוד הרבה דברים

אם לבוסית יש קצת נסיון עם הסייעת היא ככל הנראה כבר מכירה את הטיפוס ולא מתרגשת

הבוסית דיברה איתי על זה שאני אמורה להתנהג אליב יפה ולהתייעץ איתה בדברים שאני עושה בגן

וזה מחרפן אותי למה?

אני כותבת את זה עם דמעות כי מבחינתה של הבוסית היא לא בסדר ואני אמורה להתיחס אליה אובר יפה סתומרת יותר יפה ממה שאני מתיחסת לבנאדם רגיל וזה מרתיחחחחחחח אותי כי היא כל היום גם ככה מתמסכנת אז מה זה משנה איך אני אתנהג אליה היא בכתה יום אחד לגננת אם והגננת דיברה איתי ואמרה לי היא ממש בכתה ונקרע לי הלב אז אמרתי לה קטע גם לי יש דמעות ואני יכולה לבכות הבעיה היא שכולם!!! מרחמות עליה כי היא לא 100 

בשורת הדין את צודקת. אבל את צריכה את הבוסית בצד שלך.

את יכולה להתחיל לבכות ולהתנהל כמוה, ירחמו עלייך אולי אבל תפסידי את העבודה.

את צריכה אם ככה להציב לה גבול - אם היא מעלה נושא שלא מתאים לך - זלדה אני מצטערת אני לא מעוניינת לפתוח את הנושא הזה. אם לא מספיק לה את יכוחה להגיד נגיד שבעלך/הרב שלך לא מרשים לדבר על נושאים מסויימים.

ובדברים המקצועיים תמצאי דברים לשאול אותה מדי פעם וזהו היא לא תתלונן

שחשוב לה שהיא תשאר בתפקיד כי קשה להשיג לתפקיד הזה עובדות.

אז תחשבי על זה שגם מבחינתך זה לא כדאי.

תתפסי מרחק בקטע האישי אל תשתפי פרטים תהיי סוג של צופה ומקשיבה אבל לא משתפת מחייך הפרטיים.

השאלה אם יש דרך לשחרר מצד אחד ופחות לקחת אוצה קשה

או שהיא מכניסה אווירה כ"כ רעה שאת כבר לא מצליחה להנות באופן כללי?

נגיד להגיד לעצמך בראש שהיא מישהי שקשה לה בחיים ורק מחפשת אוזן קשבת אבל היא גם חסרת טאקט ולא כ"כ איתנו ..

ואז קצת להיזער בדמיון כדי להתייחס אליה כמישהי שלא מרגשת אותך..

כאילו סתם מישהי שפגשת ברחוב..

וגם, חשוב גבולות עם אנשים כאלה

לפעמים פשוט לא לענות,

להסתכל עליה ולחייך כאילו את לא מבינה מה זו השאלה הזו.. עיני עגל

את זה למדתי מ @אם מאושרת

למרות שקל לי להגיד אבל לא יודעת אם הייתי מצליחה...

בהצלחה גדולה!!

שצריך פשוט לשבת ולחשוב איך לענות באסרטיביות.

אם היא נפגעת זו לא אחריותך

בתחום אחריותך להתנהג אליה באנושיות ולדבר עניינית על דברים שקשורים לתפקיד.

את לא פסיכולוגית ולא עוסית

וכשאומרים לך הערות תגידי שאת מתייחסת יפה וזהו.

בהצלחה רבה!

עובדות ביחד. ומה ששלה שלה

את לא חייבת לשתף אותה בכלום ולא חייבת לשמוע ממנה סיפורי זוועות. או סיפורים בכלל.

המנהלת לא יכולה להכריח אותך להיות חברה של אף אחד ואת לא צריכה לקחת אחריות על חוויה של אף אחת

ומנגד, תשתדלי להיות יותר פוליטיקלי קורקט ולהתנהל בענייניות ובנימוס. לא חייב לקחת חלק פעיל במונולג שנפל עלייך. אפשר לחייך ולהעביר נושא כי בדיוק יש מה לעשות. אפשר לענות בקצרה שיהיה בסדר. אל תשימי לעצמך רגליים בגללה.

ובעיקרון כל הזמן הגננת אם והבוסית היו אומרות שהסייעת אומרת שאני עושה אווירה מגעילה בגן והיום ה' פשוט הציב לי מראה מול העיניים והרגשתי כאילו הוא אומר לי זאת לא את זאת היא ניסיתי לדבראיתה באמת שניסיתי והיא מתעלמת ממני ישר הרמתי טלפון לגננת אם ואמרתי לה את זה אז היא התחילה לומר לי תדוני אותה לכף זכות וכזה ופה ההורמונים והבכיות הלא קשורות של ההוריון עלו לי התחלתי לבכות לה והאמת לא הרגשתי נעים אבל יצא לי אמרתי לה למה אותה מותר לדון לזכות ואותי לא למה כשאני עצבנית אז זה לא בסדר וכשהיא מתעלמת ואני מדברת איתה דברים שקשורים לעבודה לא סתם זה בסדר בקיצור עלה לי מה שנקרא בואי נראה מה יהיה הלאה

אותי מהעבודה הם לא יכולים לפטר קצת נקודות זכות על ההריון אז....

תודה לכל מי שהכילה מעריכה את זה ❤️😃