אז לפני פחות מחודש היה לי יום הולדת 25 ויש לנו היסטוריה במשפחה של סרטן שד או משהו כזה ןבהתרגשות רבה פתחתי את השרשור הנעוץ כדי לגלות שצריך לקבוע תור שנה מראש!!! לפחות לכירורגית שד.
אז מה? הלך עלי?
גילוי מוקדם מציל חיים
אני בהריון ומניקה אם רלוונטי
יש דרך בכל זאת להצליח לבצע את הבדיקה?
הייתי אצל דר ענת גלוברמן. משמיים היה לו תור ממש קרוב.
היא היתה נעימה מאוד ורגישה. ב"ה הכל היה בסדר.
הבדיקה עצמה לא כאבה בכלל ואני מאוד שמחה שזאת היתה אישה סתם בגלל כל הסיטואציה.
תודה לכן יקרות!
ותודה @פעם אחת על ההמלצה!
יש לי קוצים בכסא
לא יכולה לשאת את ההתנהלות של המדינה שלנו
עם כל הכבוד ללמצוא חן בעיני כל העולם
אבדנו כל כך הרבה אנשים!!!
זה לא יכול להיות שאפילו חייל אחד נוסף ייהרג
רק כדי ש'בלתי מעורבים' (עאלק, כולם שם מעורבים.) לא ייפגעו.
זה לא יכול להיות שאנחנו משקיעים מאמץ, וכוחות, בלהגן על אזרחים עזתים.
חלאס עם החרטא הזו!
אדגיש שאני לא מכירה מקרוב לוחמים שנפלו
אבל אני באמת תוהה איך אנחנו כמדינה,
כציבור
יכולים להסתכל להם בעיניים
איך אפשר לומר לחייל
אתה עלול למות,לא על הגנת המולדת
על הגנת האויב (הקצת פחות מפחיד מהאויב האמיתי, ז"א לא ממש מחבל אלא מחבל בפוטנציה)
זה לא יהודי
זה לא מוסרי
זה לא ערכי
ממש חוששת ממה שיהיה פה ביום שאחרי
ושוב אני לא גרה קרוב לגבול
אולי לכן יש לי את הפריוילגיה להגות בסוגיות כאלו
אבל מרגישה רע שאני חלק מהעם הזה
אני רוצה להרגיש גאווה
אבל קשה לי.
למה אנחנו מתחנפים לצאצאי נאצים, במחילה??
אין כ"כ אופציה אחרת.
לזרוק אטום? לא רלוונטי. אנחנו צריכים להמשיך לחיות פה בעולם הזה.
וכן, זה בהחלט נחשב שהחיילים נהרגים על הגנת עם ישראל והמולדת.
והם מגנים עליהם כדי שיוכלו לטהר את הרצועה וככה פחות יפגעו מכוחותינו. בלי זה הם לא יעברו לדרום הרצועה(בלי ההגנה של צהל)
ומסכימה איתך, זה מתסכל ממש! ובלתי נסבל לשמוע על עוד אח שלנו שנופל.
הם צדיקים גמורים החיילים שלנו.
אני לא רואה בזה התחנפות לנאצים. יהודי לא צריך לאבד את צלם יהדותו כי מי שנלחם מולו זה השטן.
חיים של יהודי שווים יותר מחיים של גוי, ככה זה.
והאלטרנטיסה זה להפציץ מהאויר יותר
ופחות להלחם קרקעית וב'פינצטה'.
נתנו אפשרות לאנשים לנוע דרומה,
למה ממשיכים לברור את כל האנשים שם בצפון.
ברור שאטום לא מעשי.. לא התכוונתי עד כדי
גם לא אמרתי בכוונה לרצוח
אבל להיות קצת פחות 'מוסריים'
כי זה המוסר האמיתי.
ואגב, אני מכירה ערבים,
עובדת הרבה עם ערבים ביומיום.
מוסלמים ונוצרים.
(ישראלים, יישובי הגליל)
גם הם מתיחסים באופן מאד שונה לערביי הרשות ועזה בכלל
ברור להם שהם נגדינו ושונאים אותנו
ובאופן עקרוני כל אחד שם יכול לקום בבוקר ולהחליט להרוג אותנו
לא צריך להיות בשביל זה נוח'בה.
הישראלים אולי יש ויש,
יש כאלו שבאמת רק רוצים את השקט והשלווה והתנאים הנוחים שאצלינו (וגם כאן יש כאלו ששונאים אותנו בשקט יותר או פחות)
הלוואי שהיתה לנו מדינת הלכה.
זה לחלוטין לא המצב לצערנו...
אין ספק על כך!
אבל אין ברירה כנראה. הם עושים גם וגם.
הם מפציצים המון מהאוייר. אבל סופו של דבר איסוף מודיעיני לדוגמא חייב להעשות רגלי.
ואנחנו אם כבר יהדות, מאמינים שמי שנרצח כנראה הגיע זמנו עם כל הכאב שבדבר! ושה' ירחם עלינו ולא יצטרף אף אחד למות יותר. וחלילה לא להפצע.
כי נגמר לנו הכוח. אני איתך לגמרי. אבל אני מאמינה שבאמת עושים את המרב.
וזה כן בהחלט נחשב שהם מתים על קידוש ה' ולמען המולדת.
זה כמו שחייל שהוא בתפקידו רק דואג לתיוק מסמכים במשרד וה' ישמור נרצח. אז זה לא על הגנת המולדת ולא על קידוש ה'? זה כן!
כל אחד ותפקידו. ויש כאלה שתפקידם נראה לנו מיותר. אבל מסתבר שלא...
אני מאמינה שגם בדרג העליון של הפיקוד אף אחד לא רוצה שחייל חלילה ימות.
מסכימה שהמחשבה על כך היא באמת מתסכלת ובלתי נסבלת! זה קשה!
אבל צריך להשאר חזקים ומאמינים.
החיילים שנכנסו לעזה לגמרי מגנים על יהודים. העזתים נהנים מההגנה הזו בצורה משנית
שהרי אם היינו כותשים מהאוויר ללא רחם - זה היה מביא למלחמה מחזיתות נוספות שבוודאי היו מסכנות עוד יהודים בארץ בגלל העליהום הערבי וההגנה על הפלסטינים יימ"ש
וגם, יש סכנה לחיי החטופים
זה לא חנופה, זה באמת שומר על עוד יהודים
לכן צריך להעלות למודעות, יש כל מיני קבוצות שעושות כל מיני דברים כדי להעלות למודעות. ואפשר גם לעשות הפגנות, העיקר לעשות משהו... אני בתור אשת חייל לא ממש יכולה לעשות הרבה אבל משתדלת לפחות ברשתות החברתיות...
דוגמאות למשהו:
*משפיעים על דעת הקהל, אומרים לא לרש"פ! כן להתיישבות יהודית בעזה🧡*
מתוך הבנה שדעת הקהל משפיעה על מקבלי ההחלטות, פתחנו בקמפיין גדול של שילוט דרכים וגשרים בנושא!
מימון משמעותי לקמפיין יש. חסר לנו רק סכום קטן אחרון בשביל כמה דברים טכניים ואנחנו באוויר🇮🇱
תרמו עכשיו בקישור המצורף》
הכל טוב ויפה.
הוא צודק בגדול, אין טעם ממשי בסתם להפציץ את עזה מהאוויר עם כל יושביה, בטח ובטח כאשר יש לנו שם חטופים.
ועדיין, מה הכי משגע אותי?
שהחיילים שלנו שם נהרגים סתם.
שאין מטרה אמיתית ללחימה הזו.
שאם בסוף יביאו את עזה לרש"ף או אש"ף או אנא ערף, אז כן.. החיילים מתו לחינם, ככה זה מרגיש.
חייב חיייב חייב הרתעה לחמאס ולכל האויבים מסביב שחושבים גם לבא עלינו למלחמה, שכולם יראו שזה פשוט לא שןוה להם, לא רק בגלל שאזרחים שלהם יהרגו (כי ראינו שזה הדבר האחרון שמעניין אותם)
אלא כי נכבוש אותם ונקים שם יישובים פורחים, זה באמת הדבר שהחמאס הכי לא רוצה שיקרה אז זה מה שצריך לעשות.
לא רואה מוצא אחר.
לתינוק לא רגוע, שמעתי שיש המלצות לאוסטאופת,
ניסיתם? עזר? לא עזר?
אשמח אם מישהו יודע להמליץ על אוסטאופת מטעם כללית,
וגם על פרטיים באזור ירושלים,
תודה!
שהוא מאוד מומלץ
מתואמתשום דבר לא עזר, חוץ מלגדול...
בכל אופן, ממליצה על הדר ויז'ניצר. מקבלת בפרטי בבית הכרם. היא מתוקה ונעימה ממש ועושה רושם מקצועי.
לתינוקת בת חודש שצרחה ללא הרף.
היינו אצל דר סופר ברמת אשכול בירושלים מומחה ממש (הוא עיור)
וראינו הטבה גדולה.
לא הפכה לתינוקת שאוכלת וישנה אבל הגבה יותר רגועה
פחות בכה, אבל לא ראיתי שינוי דרמטי.
רק הזמן לצערי
ולי עצמי מאוד מאוד עזר בהריון חח
הלכנו מסיבות אחרות אבל בהחלט ראינו שיפור במה שרצינו.
בלי קשר למלחמה.. אם אפשר..
עם/בלי סבא סבתא? דודים דודות?
בגן?
לבד רק עם ההורים? הוא ילד ראשון אז אין אחים וחגיגה גדולה..
איך חוגגים? עם בלונים, עוגה ומתנה?
אשמח לרעיונות ודברים שמשמחים את הילד..
יש לי הרבה רעיונות בראש, אבל אני שואלת פה כדי לקבל כיוון למה ישמח את הילד..
כי אני רוצה XYZ כשזה בעצם משמח אותי יותר משישמח אותו. רוצה להפריד ולהבין את הנורמה..
תודה!
ואם יוצא שנוסעים לצד השני סביב התאריך אז חוגגים גם איתם.
אנחנו לא עושים משהו רציני- עוגה, בלונים, קצת חטיפים ושרים ורוקדים (אומרים פסוקים, תורמים צדקה)
בגיל שנה לא מביאים מתנה, בגיל שנתיים כן.
ואם הוא היה בגן אז כנראה שהיינו חוגגים גם בגן.
לדעתי לילד יותר כייף עם עוד אנשים מאשר רק עם אבא ואמא.
לפי מה שמתאים לכם.
אנחנו לא חגגנו לפני גיל 3 האמת
לפני/אחרי התאריך. ההורים של שנינו גרים קרוב, אז חוגגים עם שני הצדדים באותה שבת.
יש עוגה, מתנה, שרים היום יום הולדת. מחברים את זה עם מנה אחרונה/קידוש.
בנוסף יש יום הולדת במעון, אני משתדלת שיהיה קרוב לשבת שבה חגגנו (גם אם זה אומר לחגוג בגן שבוע וחצי לפני/אחרי התאריך)
אם חוגגים עם זבא סבתא ודודים זה כשמתארחים אצלם בסמוך ליומולדת?
לא מזמינים לבית שלנו,
זו הכוונה?
מה שמתאים לכם.
בנפרד או ביחד.
עוגה, שירים, מתנות, הזדמנות לילד להביע את עצמו, מברכים אותו, מרימים על כיסא
בלי קשר כשהיינו בשבת יחסית סמוכה לאירוע אצל סבא וסבתא אז שרו לו היום יום הולדת וסבתא הכינה עוגה לכבודו.
מתואמתעם סבא וסבתא
דודים לא כולם כזה מי שמסתדר לו באותו זמן
ארוחת ערב
עוגה וקצת מתנות לא משהו גדול יותר מדי..
הדפסתי בחנות צילום כ10 תמונות שמראות את הגדילה שלו-
מהלידה, ברית, כשהתחיל לזחול, טעימות, נעליים ראשונות, יומולדת שנה וכו... סתם תמונות שהיו לי שהצליחו לבטא ציר זמן. ככה סיפרנו לו על כל תמונה והמחשנו לו בעצם על מה כל הטררם...
התחלתי עם זה ביומולדת שנתיים וזה היה מהמם, המשכנו גם ב3 ו4 והשנה שקעתי קצת אז זה התפספס...(היו לי נסיבות מקילות, הייתי בתחילת הריון קשוח מאוד ועשינו לו כבר יומולדת 'של גדולים' עם בני דודים וחברים וחבילה עוברת...) אבל בעיקרון החלום הוא לעשות את זה ממש כל שנה.
חוץ מזה עוגה, בלונים, כתר אם הוא זורם על משהו על הראש, מתנות, שירים..
אצלנו שנתיים היה בקורונה בדיוק בשלב ששיחררו למפגשים בחוץ, אז ההורים שלי ניצלו את ההזדמנות ובאו פעם ראשונה לפגוש אותנו אחרי כמה חודשים, יחד עם אחים שלי.. אז זה היה נחמד שזה גם וגם.. ואז גם הזמנו פיצה וזה.
יש לי גיסה עם הרבה ילדים שגרה לידינו אז באופן טבעי יש לנו עם מי לחגוג.. אבל יצא גם שנה אחת שחגגנו רק אנחנו וזה היה נחמד ממש. בקיצור זה ממש בזרימה וגם תלוי ילד ומשפחה..
אני חושבת שמיום ליום הם נהיים כואבים יותר, איך אני אדע שעכשיו זה כבר צירים כואבים של לידה?
הם בתדירות די גבוהה כל הזמן והרבה זמן ככה ועוד לא ילדתי.
בסוף זה היה המדד של זמן אמת וצירים שיוצרים פתיחה.
כמה זמן כל ציר אצלך?
אז אצלי כנראה זה לא המדד,הם יכולים להיות דקה, דקה וחצי,לא זוכרת שהיה לי ציר של פחות מחצי דקה. יש להם נוכחות 😅
הם לא נורא כואבים, לכן חשבתי שכאב כן יוכל להיות המדד, אבל הם מתחזקים מפעם לפעם אז כבר לא יודעת למה לצפות.
והם תמיד מתחזקים בערב, אז זה לא זמן נוח לקפוץ למוקד להיבדק.
אני גרה בחור, שעה נסיעה מהמוקד או מהבית חולים.
אין מה לעשות מוניטור בבוקר כשיש ציר פעם בשעתיים... לא יראו שום ציר ולא יתן לי שום מידע.
עכשיו אני מתזמנת אותם, הם לא סדירים (נניח 20 דקות ואז 10 ואז 13, משהו כזה) אבל משש וחצי כשכתבתי את ההודעה הראשונה היו לי עשרה צירים (זה יוצא בערך כל רבע שעה ציר) האורך הממוצע שלהם הוא דקה וחמש שניות. מתוכם יותר מחצי כאבו גם בגב אבל לא כולם.
נשמע כמו התחלה של לידה או סתם צירים?
אם יש פתיחה או מחיקה כלשהי
זה גם יתן לך אינדיקציה
אבל הייתי עושה אמבטיה טובה, מתרגלת תוך כדי צירים הולכת לישון, אם הייתי נרדמת היה עובר. ביום של הלידה משהו לא נתן לי להירדם ובאמת זה התקדם ככה....
בנתיים גם עכשיו אני באותו מצב, נראה איך יתפתח.
שמעתי מכמה חברות שבודקות ככה
לק"י
אם הצירים נרגעים, כנראה שהם לא אמיתיים.
לא יודעת אם רפואי או לא, אבל מוכר.
מכירה את ההמלצה הזאת שצירים מדומים עוברים במקלחת/ מנוחה אבל אצלי זה פשוט לא ככה
במקלחת של רבע שעה אני יכולה להרגיש ציר כל 3-4 דקות כשברגיל יש אחד כל 10-15 דקות.
ועוד לא ילדתי, אז זה לא היה צירי לידה.
אנונימית בהו"לכל פעם חושבת שהפעם זה זה ובסוף אחרי כמה שעות- זה לא
אבל
כשזה באמת זה
אני באמת יודעת בוודאות ממממש מהר שזה הדבר האמיתי
ומעולם לא טעיתי
תמיד באותו רגע אמרתי לעצמי אהה עשיו אני מבינה את ההבדל
כשאני מנסה לאפיין
אז הכאב הרבה יותר משמעותי
תופס את כל כולי
לא רק כואב באותו אזור או לרגע..
פשוט כואב מאוד. וזה שואב את כולי
העמימות התחושה שאני בבועה הרבה יותר מורגשת מהמופעים המןקדמים
לא בטדקת סדחרות אף פעם
פשוט רואה שהם מגיעים ולאט לאט נהיים יותר צפופים
לא אפשרי לנוח
ובטח לא להרדם
ואולי פשוט יודעת בלב
קשה להסביר
אז התייחסתי אליהם יותר וזה באמת הוביל ללידה..
ילדתי שבוע אחרי התאריך ומשבוע 34 הייתי עם צירים כואבים סדירים..
שבוע 8+
כאבי בטן ברמה שהעירו אותי ואני מתפתלת (עקרונית סוג של כאבי מחזור אבל בגלל שגם משלשלת לא סגורה על זה)
בשירותים כבר חצי שעה משלשלת ברמת מים
אמאל'ה תקין?
אם הייתי לקראת הסוף הייתי חושבת שזה הגוף מכין את עצמו ללידה, גם ההתרוקנות המטורפת וגם סוג של צירים...
אבל אני ממש לא בשלב😬
תוהה לעצמי אם יש מה לדאוג או רק לחכות שיעבור...
ככה לדעתי.
כאבי בטן ושלשול כזה מאוד אופייני.
זה אמור לעבור תוך 24 שעות.
לגבי ההריון, אני אישית לא הייתי חוששת.
אבל אולי תתקשרי למוקד אחיות אם יש מה ללכת לרופא (יהיה לך קצת קשה לצאת מהבית ככה)
מתגעגעת לבעלי ככ.
הוא בעזה ואני לא מצליחה להירדם
אין לי מילים חוץ מלהגיד לך תודה ענקית!!!
לא מתחילה להצליח להבין את הקושי שלך...
אבל בזכותכם תישאר לנו מדינה בעז"ה!
שולחת לך חיבוק...
ואתפלל עלייך עכשיו.
הפחד הדאגה הגעגוע
כל כל כך מובן
כל כך לא קל
ובאמת פשוט חיבןק חיבוק
תחבקי את עצמך
באמת
ההתמודדות הזאת ראויה להערצה
אל תפחדי לבכות
ממליצה לך ממש מה שעוזר לי בלילות כאלה
לכתוב לכתוב לעצמך הווצאפ
להקליט לעצמך
זה נשמע מוזר
אבל צריך לנקות מהלב הוא סוחב מדי הרבה ולכתיבה יש מימד שמנקה ומפנה קצת מקום
זה מצב שמפגיש אותנו נראה לי עם מקומות שלא דמיינו
מי דמיין שכל כך הרבה זמן נחיה ככה הוא שם ואני כאן
אנחנו נשואים מעל עשור ומעולם לא עשינו שבת בנפרד..והנה שוב ושוב..
אבל מהצד
ברגעים שמצליחה קצת להרים ראש
אני רואה שקורה פה גם משהו מיוחד מאוד
וזה מחזק אותי
אני רואה כל כך הרבה נשים
שכל כך מתגעגעות
שמחכות
שרק יחזור
שמצפות
שמייקרות פתאם כל רגע פשוט של יחד
וזה בעומק
ממש מתחבר לי לעומק תהליך של גאולה
שבו הרעיה והדוד כל כך מתגעגעים למפגש
לחיבור מחדש
ואולי כל געגוע קטן כזה שלנו
נוגע שם למעלה
ומחבר חיבורים
ומקרב אותנו למציאות שלמה הרבה יותר ממה שדמיינו
ואשריך שאת זוכה לקחת חלק
וחלק כלכך לא קל בתהליך הזה
ואשרי בעלך שמטהר לנו את הארץ ואת האויר מכוחות של חושך וטומאה
תדמייני אותו חוזר הביתה אחרי הניצחון
בגו זקוף בחיוך רחב
תדמייני את החיבוק שתקבלי
תדמייני איך תספרו את התקופה הזאת לילדים
אל תתני מקום לפחד לנהל אותך
אתם מביאים לעולם כל כך הרבה חיים
אל תלחמי בפחד, בדאגה תקבלי אותם
הם חלק ממך עכשיו, לתקופה הקרובה
ויחזרו שוב ושוב בגלים
את יכולה לדמיין את היום שאחרי- לפעמים זה עוזר
חיבוק יקרה
יש מפקדים שדואגים לקבוצות עם הנשים וכו' כדי לעדכן
אבל זה לא ממש זכות מסודרת מבחינת צהל...
אומרת כדי שהיא לא תחשבו שחייבים לה ולא ממלאים...
זה משהו יפה שהרבה מפקדים עושים, לא חובה של צה''ל.
אלופה וגיבורה
❤️❤️❤️❤️❤️
אני מרגישה שעדיין זה האתגר שלי
השקט שאחרי יום מאודד עמוס ומתיש
מציף בדידות וריקנות כזאת
שפשוט עושה אותי עצובה
כשאפשרי אז מדברים בטלפון וברור שזה עוזר..
אבל גם נשאר עוד זמן
וגם העצבות הזאת מחלחלת ללילה ואז קשה להרדם..וכשהקטנה קמה אז ישר כל הריקנות צפה והכל מרגיש אבוד יותר
וגם החשש מאזעקות ברקע ואין ממד
בא לכן לספר לי מה עוזר לכן להעביר ערב יותר רגוע ונעים?
מה עוזר להסיח את הדעת?
ואני לא בן אדם של עבודות בית בערב אני גמורה
אז משהו באנרגיות של לרבוץ
אבל כן שנותן קצת רוח חיים
ספר כרגע לא עובד לי כי הם לא מספיק מרתקים ואני לא מתרכזת
סרטים, סרטונים- רק אם זה באמת מממש נקי לחלוטין אבל כן אופציה ואשמח להמלצות ספציפיות
ואפשר גם דברים לא פרקטיים
נקודות אחיזה במחשבה
כבר שנים רוב השבוע
ובגלל זה אני כן משאירה לעצמי את הזמן של הערב לעבודות הבית (ככה אני יותר פנויה לילדים בשעות שהם ערים), לשיחות עם חברות, למקלחת מפנקת, ערב טיפוח, ארוחת ערב מושחתת לבד לעצמי או רביצה בטלפון
שומעת שיעור תורה תוך כדי, רואה סרטונים של סטנדאפ, פורום כמובן וכו'
וכשאין כח הולכת לישון מוקדם.
היו שנים שכמעט כולם אפילו
אבל זה לא אותו הדבר
קשה לי להסביר
אבל זה שלא מתראים בכלל למשך תרופה
שבתות לבד
לא ישן בבית
זה פשוט נופך את זה לאחר
לזמן שמנכיח חסרון ונוכחות מאוד מהותית בחיים
וזה בעיקר רגשי
אם הוא היה מגיע אפילו ב12 בלילה כל יום ורק ישן בבית
זה היה מרגיש לי אחרת
באמת חשבתי על זה כשכתבתי, על העניין של יודעים שמגיע למול בדידות מתמשכת..
אולי פעם-פעמיים בשבוע להזמין בייביסיטר ולצאת לאיזה שהיא סדנה/חוג/ משהו מעניין וקצת מרענן?
האמת זה באמת קשה..
ואם באלך לדבר עם מישהו מוזמנת להתקשר בשמחה😘
עוד אופציה להתקלח להיכנס למיטה ולראות סדרה עד שנרדמת.. אם עוזר לך יש לנו נטפליקס שאני משתמשת בו רק בצהריים אז יכולה להעביר לך ף או למי שרוצה אגב) סיסמה..
חיבוק
וזה באמת התמודדות של הרבה נשים עכשיו.. רז אולי משהו עם נשים אחרות?
זה שאין לי חברות באותו המצב
איכשהו יצא ככה שהחברות שלי בלי בעל מגוייס
אז קצת מייצר איזו בדידות כזאת בהתמודדות
אין למי לפרוק שהיא מבפנים ומרגישה מה אני מדברת
אבל מנסה לקבל שזה גם חלק מהברור שלי
וחוג או סדנא לא מכירה משהו כזה בערב
אבל אולי נתת לי רעיון לחפש איזו סדנא אינטרנטית לתקופה הקרובה
אולי משהו כזה קצת יכניס משהו אחר
ובעקרון אני לא רואה סרטים ..
אז עכשיו רק אם הם לגמרי לגמרי נקיים..אם מישהי יש לה המלצה ספציפית אשמח
ארוחת ערב מושקעת,
אם מישהו נמצא כשאני מתקלחת אז גם מקלחת אבל אם לא אז אני ממש מפחדת שתהיה אזעקה אז מתקלחת ממש מהר.
לפעמים זום עם חברות או בנושא מסוים.
בכללי זה לא שיש לי מליון
והקצת שיש
הבעל לא מגוייס
לכן גם הבדידות יותר מורגשת
אבל ב''ה ..
ומבינה אותך לגבי המקלחות
יש בזה משהו מלחיץ
אבל תודה רבה!!
אבל כן רציתי לכתוב משהו.
הקושי שלך הכי מובן בעולם. זה באמת באמת קשה להיות תקופה ארוכה כזו בלי בעל איתך.
זה גם קושי טכני (כי כל התפקידים שלו נופלים עלייך, בנוסף לכל מה שאת עושה בשוטף), גם קושי רגשי של הבדידות והגעגוע, וגם המתח של המלחמה, יחד עם דאגה לשלומו (לא יודעת איפה הוא משרת, אבל תמיד יש איזושהי רמה של מתח...).
אבל אולי זה ייתן כוח לחשוב שזה האתגר שלך במלחמה הזו. וזו הדרך שלך להיות שותפה לניצחון.
אנחנו עכשיו בתוך סיפור היסטורי. מה שקורה עכשיו במציאות זה ממש ברמה של עוד פרק בתנ"ך. לא יודעת אם ואיך זה עוד ייכתב, אבל זה בוודאי מהלך היסטורי משמעותי.
ולכל אחד יש תפקיד במערכה הזו. כל אחד בדרך שלו.
יש את החיילים שבחזית, ויש את החיילים שיותר בעורף, ויש את מי שמחזיק את העורף - הנשים של החיילים שמחזיקות את הבית, כל מי שמתגייס לעזור למשפחות המגוייסים או למשפחות של דרומיים וצפוניים או לחיילים, כל מי שעובד בעורף יותר במאמץ כי חלק מגוייסים והוא צריך למלא את מקומם, ועוד ועוד. כל אחד בדרך שלו תורם למערכה הזו.
והנשים של החיילים הן ממש חלק משמעותי במלחמה. המאמץ שלכן להחזיק את הבית, בזמן שהבעל שלכן התגייס למלחמה, זו תרומה עצומה לעם ישראל. אולי זה פחות מרגיש ונראה כמו גבורת הלוחמים בקרב, אבל זה חשוב ונצרך לא פחות.
זו אולי לא תשובה פרקטית מה את יכולה לעשות כדי לעבור את הערבים יותר בטוב.
אבל זה נותן משמעות. לראות את זה כחלק מהגבורה של המלחמה.
חלק מהמאמץ המלחמתי שלך הוא למצוא משהו שימלא את הערבים שלך, ויאפשר לך לעבור את התקופה הזו, ולמלא את התפקיד שלך במלחמה, בטוב ובשמחה...
(באופן אישי, אם היו לי ערבים פנויים, הייתי מציירת, אולי גם תוך כדי לשמוע שיעור מחזק ברקע. לא יודעת אם מתאים לך, אבל באמת שאפשר ליהנות ממש מציור גם בלי לדעת יותר מידי. יש המון סרטוני הדרכה ביוטיוב שאפשר להתחיל מהם. או סתם לקחת תמונת השראה שאוהבים ולנסות לראות מה יוצא לך...)
כשאני עמוק בבוץ קשה לי להרגיש את המעבר והמשמעות והשליחות וכו
רק בא לי חברוח מהסיוט הזה
כשיש ימים יותר שפויים
אז באמת זה מה שנותן את הכח והמשמעות של הכל
וזה באמת משמעותי
אפילו הבנתי שאם היו נותנים לי מלכתחילה את האופציה שלא יצגייס בכלל
בסוף
לא היתי רוצה
למרות הכל
שמחה להיות חלק
אבל זה לא סותר שבא לי לומר כבר
ש...אפשר שזה כבר יגמר?!?!!😥
תודה רבה על החיזוקים זה באמת ממש נכון
ערבים עם נקודות התורפה שלי.
תחושת הלבד היא קשה.
וכשאני נשאבת לפלאפון אני בסוף מתבאסת על עצמי..
במיוחד אם קוראים חדשות ואז הדכאון חוגג
מזדהה
ולכן כן מחפשת רעיונות גם לפלאפון למשהו עם תוכן
והקושי הוא לא השאלה מה לעשות
מי שתיכנס לבית שלי תראה שהוא הפוך
אפשר גם לבשל ארוחה למחר
או לקרוא תהילים תמיד טוב
להכין שיעורים למחר
ועוד מליוני דברים שאני מתכננת בכללי לעשות
ובסוף מוצאת את עצמי נמרחת בטלפון.
הערב החלטתי שאין לי זמן לשמוע את השיעור של הקורס שאני עושה
ובסוף שרפתי את כל הערב על הספה 🥴
ממש תהי רכה עם עצמך
זה לא באמת נורמלי כל המצב הזה
ומדדים רגילים של מה הגיוני ואיך
פשוט לא אלוונטים
ומוכר מאוד...
בדכ זה לא קורה לי אבל עכשיו כנראה בעקבות המצב, מתחיל להחשיך ואני מרגישה שיושבת לי אבן על הלב ולא מצליחה לשחרר.
למרות שאולי הערב זה גם מועקה מדאגה לבן שלי.
כל היום היו פה פיצוצים משוגעים (שאנחנו תוקפים בעזה ועדיין...) והבן שלי כל פעם נבהל ואמר שמפחד.
ובצהריים שמתי לב שהוא ממש מגמגם.
והמצפון שלי התחיל לעבוד, למה חזרנו לבית, למה חזרנו לעיר.
אין לי כח.
אברר על טיפול דרך מרכז חוסן אבל הבנתי מחברה שלי שהילדים שלה מטופלים דרך הזום, אצלה הם יותר גדולים. מקווה שלשלי יהיה להם מענה אחר כי לא נראה לי שדרך הזום הוא יצליח לשתף פעולה.
אני רק יכולה להמליץ גם בשבילך וכם בשבילו לעשות דברים כיפיים שלא קורים בשגרה ולהגיד לו שזה בגלל המלחמה.
אפילו ברמת הממתקים, משחקים, לראות קצת וידאו..
ולעצמך- לפרגן באוכל טעים, מקלחת מפנקת, ספר טוב או כל דבר אחר.
פשוט יש המון מתח מהרעש המפחיד אד כדאי להוסיף כקונטרה דברים משמחים כמה שאפשר
כואב לי לשמוע אותו ככה למרות שזה בכלל לא נראה שמפריע לו והוא עדיין מדבר הרבה ולא שם לב לזה בכלל.
נכון זה יעבור לו?
ואני יודעת שאף אחד לא יכול להבטיח לי שזה יעבור....
אני חושבת שאת יכולה גם להפוך לו את הבומים האלה לכיף.
כל פעם ששומעים פיצוץ לצעוק יש איזה כיף מענישים את האנשים הרעים או משהו בסגנון
גמגום קבוע הוא גמגום שנובע מעניין פיזיולוגי לחלוטין ולא קשור למצב רגשי.
אם הוא התחיל לגמגם בעקבות המצב זה יעבור לו בע"ה.
גם כמו שאמרו, זה מאוד אופייני לגיל.
(יש לי ילדה מגמגמת ואני מכירה את הנושא טוב)
בלי קשר לגמגום כדאי להציע רעיונות איזה פעולה יכולה לעזור לו להתמודד עם הפחד.
למשל חיבוק, בובה, לשים מטבע בקופת צדקה.
קראתי דרך מרכז חוסן שילדים שהיו צריכים לדאוג לאחרים בזמן מצוקה פיתחו יותר חוסן מילדים שהיו צריכים לדאוג רק לעצמם.
לכן אפשר להגיד לו שהוא אחראי לתת חיבוק לבובה שלא תפחד או לאחותו הקטנה.
וגם לחזור על הסבר קצר מותאם גיל שאפשר להגיד גם 30 פעם ביום.
נגיד: שמענו עכשיו בום, הרגשנו קצת פחד, הלב התחיל לדפוק מהר, שמתי מטבע בקופת צדקה, קיבלתי/ נתתי חיבוק ונרגעתי.
הבום עבר ואני ממשיך לשחק.
מניסיון אישי, לא זוכרת אם שמעתי על כך מבעל מקצוע, אבל מצד אחד אני נותנת מקום לפחד, מדברת על זה ומציעה פעולה, מצד שני אנימחא מפסיקה את הפעולה שהתחלתי לעשות. כלומר לא נותנת לפחדים לנהל לנו את שגרת היום.
במצב של אזעקה זה אחרת כי כן עוזבים הכל והולכים למקום מוגן, אבל כשיש במים ממשיכים את אותה הפעולה.
אצלנו למשל זה התבטא מפחד מסירנות של משטרה/ אמבולנס.
אז אני מרימה, שמה ידיים על האוזניים שלו (ככה ראינו שעוזר לו) אומרת את ההסבר.
(משטרה עברה ואתה פחדת מהרעש, ונצמדת לאמא, אמא מרימה ושומרת על האוזניים, המשטרה עברה ואתה נרגע וממשיכים בדרך)
אבל אני ממשיכה בכיוון ההליכה המקורי שלי, אני לא מנסה לברוח מהמשטרות.
אז אותו דבר אם את שוטפת כלים או שותה קפה, את יכולה לתת מענה לפחד, אבל לא לעצור את הפעילות שלך כי זה מה שמשדר הכי חוסן. אם אמא ממשיכה כרגיל אז הכל בסדר.
זה ממש קשה בתור אמא לשמוע את הילד ככה.
לי שני בנים גמגמו סביב הגיל הזה (בלי טריגר רגשי מיוחד, זה אופייני מאוד בגיל הזה, לרוב הילדים זה חולף).
ממליצה לקרוא פה על עצות מעשיות איך נכון להתנהל עם הגמגום -
מידע להורים לילדים שמגמגמים - אמב״י עמותת המגמגמים בישראל. גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.
יש שם למטה גם קישור לחוברת להורדה עם עוד מידע (חלק מהמידע שם מיועד לילדים שכבר מגמגמים במשך תקופה, לא הכל רלוונטי עבורך. אבל יש שם גם הרבה טיפים טובים. קחי מה שמתאים לך בלי להיחלץ...).
אצלנו מאוד עזר כשהייתי מקפידה להקריא סיפורים בדיבור מאוד איטי. הדגם של הדיבור האיטי עוזר לילד לסגל את זה גם לעצמו וזה ממש מקל.
אם את רוצה להתייעץ עוד, מוזמנת לפרטי בשמחה...
שזה ממש אופייני בגיל הזה.
יש לי ילד בן שלוש שמגמגם לאחרונה, ואנחנו לא גרים בארץ ואין לו מושג ממה שקורה. גם שני האחים שלו גמגמו בגיל הזה, ואחרי תקופה מסוימת זה עבר.
בזמנו נעזרתי בחוברת שבארץ אהבתי שלחה, ממליצה!
ללדת.
יש פה בנות שאמרו שטיפול איזון (נראה לי אקוובלריו קוראים לזה) עזר להן קצת.
ממלימה לך לקרוא חוברת שמסבירה על זה וממה להימנע ומה לשים לב
למי שכתבה אוצה קוראים ריקי
ואפשר לכתוב לה במייל simfi.help@gmail.com
והיא תשלח לך
יש שם גם המלצות לאנשי מקצוע שיכולים לעזור...
גם אקווילבריו
תרגישי טוב אהובה!❤️❤️
אני עייפההההה
והבית טרלולים
ואין לי כח להכין כלום לשבת
אבל ככ בא לי שהיא תגיע
מקווה שהספקת להתארגן בנחת...
הספקתי לבשל הכל בחמישי תודה להשם
אבל כמובן שפחות מושקע
באשר למסגרות - אין בשורה כרגע. מנסים לעשות רוטציה בין 8 גנים על מרחב מוגן אחד.
אני חייבת ללמוד איך עושים את זה...
וואי איזה קשוחחחח זה בלי מסגרות...
פשוט גיבורות כל מי שבסיטואציה הזו!!!
שבת זה הזמן הכי קשה עבורי.
שיהיה שבוע טוב💜
כי אם עד עכשיו הצפייה הייתה גדולה ולא פשוטה
עכשיו הרבה יותר...
ואם עד עכשיו בכל חודש עקבתי אחרי הביוץ והשתדלנו בזמן הזה להיות ביחד וזה נתן לי תקווה עכשיו גם זה אין
בעלי יצא בינתיים פעמיים ולא בזמן הביוץ, גם המחזור שלי נורא התבלגן מאז המלחמה אז יותר קשה לעקוב
אני תוהה לעצמי כמה זמן הדבר הזה יימשך ומתי אני אזכה להכנס להריון 
ברור שהכל בידי שמיים אבל עדיין זה קשה מאוד!
לא יודעת מה אני רוצה מכן
אבל בנוסף להכל זה גם משהו שמדאיג אותי
ואין לי את מי לשתף
ב"ה אין קושי בפוריות
לא נכנסנו להריון תקופה ארוכה בגלל סיבות אחרות
חיבוק לך!
זה לקבל שהדברים לא בשליטתנו... (מקווה שהמחשבה הזאת התחילה לחלחל)
וה' יכול לפקוד אתכם בכל שלב.. להתפלל שזה יקרה!
אני אחרי גרידה בשבוע מתקדם, ונשארו לי שאריות אז גם עברתי היסטרוסקופיה.
כרגע לוקחת כדורים לחיזוק הרחם, ברגע שהם ייגמרו אני אמורה לקבל מחזור ואז לבדוק את המצב ברחם..
אבל, החלטתי לקחת פרימולטנור. ברור לי שזה ייעכב את הבדיקות ואז גם את ההריון המיוחל. אבל המחשבה שבעלי ייחזור כשנהיה אסורים בלתי אפשרית בעיני, עד רמה שמעדיפה לדחות אפשרות להריון... (למרות שהוא בתוך עזה, אז אין לי שמץ של מושג מתי בכלל הוא יגיע😫)
ות'אמת, שכ"כ עמוס לי, נפשית ופיזית, שהכמייהה להריון (שהייתה כ"כ כ"כ חזקה לפני המלחמה) קצת ירידה למטה..
ועכשיו חזרתי לגלולות..
לא מסוגלת לחשוב על מצב שהוא חוזר ואנחנו אסורים.
מעדיפה לחכות עם הסיכוי להריון (שגם ככה לא גבוה בכלל. בעלי בעזה ואין לי מושג מתי יחזור)
באמת קשה שזה ביחד ככה...
ממש..
חיבוק גדול
ובע"ה בזכות הזכויות העצמות שלכם בשמירה על העם והארץ שלנו תזכו לישועות גדולות!
שבוע מבורך ובשורות טובות בע"ה!!!
מחפשת רעיונות למשחקים שיעסיקו אותה לאורך זמן (רבע שעה זה הרבה בגיל הזה?) ושהיא תעסיק את עצמה בלי שאני יצטרך לשחק גם🙂
יש לה עכשיו והיא אוהבת: מגנטים, בובה ועגלה, בימבה, כדור וספרים.
תודה מראש על כל הרעיונות🙂
לוח ציור שבא עם עט (אם את מבינה למה אני מתכוונת...)
רבע שעה זה מכובד בגיל הזה, תלוי כמובן בילד..
צעצועים מנגנים היא אוהבת ולא נבהלת
הבת שלי בת 2.5 ורק לאחרונה מעסיקה את עצמה יפה וגם זה מוגבל מאוד בזמן... לצערי רק מסך מצליח לתפוס יותר מרבע שעה כשאני לא איתה...
בגיל שלך צינורות זאת הצלחה מסחררת יחסית, מדבקות, בועות סבון. אבל גם זה כשאני הייתי איתה.
נראה לי שהשביל עצמאות בקטע הזה הם צריכים יותר דמיון, וזה משהו שמתפתח עם הזמן.
לא אכפת לי לשבת לידה, אבל אין לי כוח לשחק איתה🙈 גם לזה אין סיכוי?
ובצינורות את מתכוונת לאלה שנפתחים ונסגרים כמו אקורדיון, או משהו אחר?
אצלי הוא אוהב השחלות ומטבח ויכול לשבת לשחק בזה יפה בלעדיי...
וגם רובה בועות סבון, הוא גם כבר למד לירות לבד וגם יש כאלה שיורים אוטומטית
לי יש את הקשיחים, לא אלה עם האקורדיון.
כלי מטבח
מגה בלוקס
פליימוביל 123 (שלי אהבה בגיל קטן להתעסק עם האנשים)
שיש בהם רק דמות אחת וקצת אביזרים. (את האביזרים כדאי להרחיק בשלב הזה, כי היא עדיין עלולה להכניס אותם לפה)
זה עולה בדרך כלל בין 15 ל-25 ש"ח.
אבל השקעה לשנים
תבדקי מחירים באתרים - פליימומייל, ברלה צעצועים ואמזון ארה"ב. שם אני יודעת שיש מחירים טובים..
סתם הצגתי פלוס שיש לזה,
כמובן שאת יודעת מה מתאים לכם.. 💞
היא נהנית מאוד מלהכניס ולהוציא את הבובות למכונית, להסיע עגלת תינוק קטנטנה ולהושיב בה את התינוק... כאלה דברים
תכלס כמה שהיא נהנית אני לא חושבת שבאמת אני יקנה לה עכשיו... מרגיש לי משחק לגילאים גדולים יותר שבאמת תדע להנות מזה יותר ממשחקים אחרים
מגלשה ביתית
סוס נדנדה
מזרן לקפיצה
חבילת מגבונים 🤭
זה מאוד תלוי באופי... הקטנה הנוכחית שלי מתקשה להעסיק את עצמה לאורך זמן (אחרי כמה דקות באה לטפס עליי כדי שאשעשע אותה 🙄). הקטנה הקודמת שלי הייתה יושבת שעות (יחסית) עם מגנטים והמפתח להתפתחות... (ואני רק תוהה לאן היכולת הזו נעלמה לה עכשיו רק חוזרת מהגן ומיד: "אמא, משעמם לי בבית!")
הבת שלי רק עכשיו התחילה להעסיק את עצמה לאיזה עשר דקות, והיא בת שנתיים וחצי אוטוטו...
לגבי השאלה - דופלו זה אוד מוצלח, כי יש לזה המון אפשרויות והמון חלקים... כלומר כלפעם אפשר חלק אחר...
מנסה לראות אם יש דרך לזרז את זה.
לוקח לילדים כאם כשלושת רבעי שעה.
זהלא רק עניין של גיל לדעתי.
כמובן תלוי אם הם עושים עוד משהו תוך כדי האוכל ואז זה משהו אחר 🤷♀️
בן השנתיים מסיים תוך כעשרים דקות. זה עניין של אופי לדעתי.
אני לא מצאתי דרך לזרז, חוץ מלהוציא פעילות שווה למי שסיים.
תלוי בהרבה דברים....
כמה ילדים יושבים ביחד?
מיד אחרי הגן? יכול להיות שזה זמן מנוחה בשבילם
משוחחים? את יושבת איתם?
לועסים לאט? זה דווקא בריא
גורם ליותר שובע
וגם-
מה המטרה שלך? להמשיך לשאר הפעולות בבית?
הם צריכים שתשבי איתם ממש?
אצלי הבעיה הפוכה...
יושבים כמה דקות וסיימו
(ואז מהר מאוד רעבים שוב...)
קראתי באינטרנט לערבב מלח, מיץ לימון ופיירי ולנקות.
יכול ללכת גם עם תרסיס לניקוי ספות/שטיחים?
ביצעתי היום בדיקת הריון של חברת סנסו טסט שהיא אמורה להיות בדיקה רגישה והיא יצאה חיובית תוך פחות מ3 דק פס ממש ניכר לעין. אני די בשוק גם כי ביצעתי את הבדיקה בערב וגם כי עברו רק 9 יום מהביוץ והמחזור שלי אמור להיות רק עוד 6 יום.
זה הגיוני? לא יודעת מה לחשוב
זהו שחישבתי ביוץ על סמך ספירה שלי. וגם זה שבעלי במילואים ויצא לאפטר ביום שהייתי במקווה אז זה רק מהיומיים האלה שהיה בבית ולא לפני.
מוזרר מפחדת לפתח ציפיות
אצלי גם היה פס כזה 9 ימים מהביוץ
תעשי מחר שוב אבל לדעתי חיובי לגמרי
ואי מטורף!!
אבל עדיין חוששת להתרגש
אפשר לעשות בדיקת דם לפני האיחור?
או שעדיף לחכות לאיחור ואז לעשות
בכל מקרה כדאי לחכות לאיחור
שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות
גרה.
אני ממש לא אוהבת את המקווה כאן.
דווקא בשנים האחרונות אין לי בעיות עם המצווה הזו, חיה איתה בשלום. מצאתי מקווה במרחק נסיעה נוח, שממש מושלם לי. בלניות נחמדות ואדיבות.
העניין הוא, שמעבר לאי הנוחות בללכת למקווה בערב שבת, ומעבר לכך שזה מקווה קטן ומוזנח, אני פשוט לא מסתדרת עם הבלנית כאן.
היא אישה נחמדה וכוונתה טובה, אבל משום מה אצלה *תמיד* הטבילות שלי לא טובות. תמיד אומרת לי שלא ככה, ושאתכופף יותר / פחות /אחזיק את העמוד/ אסתובב.
זה *אף פעם* לא קורה במקווה האחר. אולי פעם אחת בכמה שנים שאני טובלת שם כל חודש, ש הבלנית אמרה שטבילה אחת לא הייתה כמו שצריך ושאעשה שוב.
אפילו ניסיתי פעם אחת לשאול את הבלנית במקווה שאני אוהבת, למה הבלנית אצלנו ביישוב התכוונה, והאם יש הבדל בין שיטות טבילה שונות מבחינת איך שהגוף אמור להיות בתוך המים. היא לא ממש הבינה את השאלה ואמרה שאני טובלת בסדר גמור.
המקווה בו אני אוהבת לטבול הוא של חב"ד, ואצלנו במקווה הבלנית היא אשה חמה ונחמדה מעדות המזרח ( אני אשכנזייה). אולי זה רלוונטי? יש הבדל במנהגים?
וחוץ מזה, שהמקווה כאן צריך לתאם איתה שתפתח. ועכשיו למשל היא לא עונה להודעה ששלחתי לה לגבי מחר בערב, אז אצטרך להתקשר ואני ממש לא אוהבת את זה.
בגלל כל זה נדיר מאוד שאני טובלת בערב שבת, אבל הפעם הסתדר ככה ופחות מעוניינת לדחות.
אוף.
סוף פריקה ותודה למי שקראה
זה יישוב קטן, אין עוד מקווה.
בגלל זה אין עוד בלנית, זו מישהי קבועה, יש יום בשבוע שיש מחליפה מיישוב אחר, אבל לא בשבת.
להתארח לא אפשרי כרגע.
האמת היא שקרה לי משהו שונה אבל גם מול בלנית מסוימת.
ביקשתי מבעלי שידבר עם הרב ששולחים אליו שאלות מהמקווה ושיגיד באופן כללי לבלנית שהיו מקרים שהיא לא התנהלה מספיק ברגישות.
פשוט כי אני מכירה את עצמי ובמצב רגיל אין מצב שאני אבקש ממישהו להתנהג אלי בצורה נעימה כשלא נעים לי, אז בסיטואציה של מקווה עוד פחות.
אני די בטוחה שזה עזר סהכ
אולי אפילו רק במקום של פריקה ושעוד מישהו יודע על זה..
העניין הוא שבשגרה באמת אין לי שום בעיה, משתדלת שלא תצא טבילה בשבת וזהו.
עכשיו בגלל צירוף של כמה גורמים היה לי חשוב לעשות הפסק כמה שיותר מוקדם, ואחרי שכבר יצא הפסק טוב ביום שישי זרמתי עם זה, ועכשיו שאני כבר יכולה לטבול לא אדחה את זה... באסה
לדעתי תנסי לשחרר. להתעלם מההערות שלה, לא לקחת ללב.
תטבלי כמו שאת יודעת שעובד לך במקומות אחרים, תוסיפי אולי עוד טבילה אחת מה שבטוח, תנסי להעסיק את עצמך במחשבות על משהו אחר, אולי אפילו לשיר שיר עם קצב.
כמה דקות וזה מאחורייך.
הבעיה היא שכל המכלול כולו, מההתחלה ועד הסוף מעיק ומכביד, וזה פשוט מאוד שונה מאיך שאני בדרך כלל טובלת:
להתקשר לקבוע במיוחד, תמיד לא נעים לי כאילו אני מפריעה לה, ללכת לשם ביישוב בערב שבת, בפעם הקודמת היא אחרה וחיכיתי לה וכבר הייתי בטוחה שהייתה איזו אי הבנה והיא לא תגיע, לטבול ולקבל הוראות לא נעימות כשאני במים והיא משום מה מסתכלת על מעבר להאם השיער שלי לא במים. ואני לא אבקש ממנה לצאת או כל האופציות שתמיד מעלים כאן, כי אני מכירה אותה ויצא לי להיתקל בה ביישוב בכל מיני סיטואציות אחרות ( לדוג', היא הייתה בעבר מטפלת מחליפה במעון כשהבן שלי היה שם).
פשוט הכל לא מוכר ומעיק מכל כיוון.
וכבר העלו בעבר באיזו קבוצת ווטסאפ ביישוב את האפשרות שיהיה מפתח נגיש ויהיה אפשר לטבול עם חברה וזה ממש לא התקבל אז אין לי מה לנסות את הכיוון הזה.
לא מצליחה לשחרר את זה כרגע.
את צודקת בסוף זה יעבור, אבל זה יהיה מאוד מביך עד אז...
חיבוק גדול!
מבאס שצריך להתמודד גם עם דברים כאלו בתקופה כזאת,
תנסי לחשוב ולראות גם את הצדדים החיוביים שתשיגי בעקבות הטבילה, זה יכול קצת לעודד ולתת קצת כוח להתמודד.
בהצלחה!
ו"עצבן הלכתית" כזה.
לא נראה לי קשור להבדלי מנהגים.
ובאמת מעצבן.
בע"ה שיעבור בקלות ושמחה
והבלנית לא תתן לי את המפתח.
כתבתי, זה לא מקובל כאן...
( באמת אני תוהה האם המקווה גברים פתוח והאם אפשר להתגנב אליו)
נשים.
מקווה גברים אפשר פשוט למלא, מכל מים שהם. לעומת מקווה נשים שחייב להיות מי גשמים בצורה ישירה יותר. אז אל תעשי את זה 🙏
ובהצלחה ממש!!
מקווה גברים גם צריך מי גשמים
אומנם על מקווה נשים הרבה יותר מקפידים בהלכות, אבל בבסיס זה אותם הלכות
(ואם לא, אולי יזכיר לה בהזדמנות הזאת מה זה טבילה כשרה ומה לא במקום שתטבלי כמה פעמים)
טבילת נשים היא דאורייתא ולכן מקפידים מאוד בהלכות הבניה
מקווה גברים לפעמים לא כשר לזה
ורוצה לשלוח חיבוק גדול, זה נשמע לא פשוט בכלל❤️
שהיה ממש ממש טוב!
קודם כל כשהתקשרתי היא הייתה מאוד נחמדה ( היא באמת אישה חמה ונחמדה, אני פשוט לא אוהבת את הקונספט שצריך להתקשר ולקבוע מראש),
היא אמרה לי מתי לבוא ( היא בדרך כלל מנסה לתת לכל אחת זמן אחר כדי שלא נגיע יחד, למרות שזה כן קורה לפעמים),
כשבאתי לא פגשתי אף אחד בסביבות המקווה, המקווה כבר היה פתוח ולא הייתי צריכה לחכות, וכשנכנסתי גיליתי להפתעתי שיש בלנית אחרת!( לעתים רחוקות מאוד היא מחליפה את הקבועה).
שבתכל'ס אם הייתי יודעת מראש שהיא תהיה הבלנית הייתי עוד יותר נלחצת כי אותה אני פוגשת דווקא הרבה יותר.
אבל היא ממש התאימה לי, לא התערבה בכלל, עדכנתי שאני מוכנה להכנס לבור ואמרתי/שאלתי כזה אם כבר לרדת והיא אמרה' כן כן', אז נכנסתי וטבלתי טבילה אחת, ואז היא נכנסה ורק שאלה אם אני כבר רוצה לברך, וזהו לא התערבה בכלל, רק אמרה 'כשר' על הטבילות וזה הכל.
היה זריז ואפילו נעים.
כשיצאתי והלכתי הביתה, שוב לא פגשתי ליד המקווה אנשים, והצטערתי שבזבזתי כל כך הרבה דאגות ובקשות שהטבילה תהיה בסדר, כשיש עכשיו מלחמה והתפילות נצרכות במקומות אחרים...
בכל מקרה השתדלתי להתפלל להצלחת כל הלוחמים וכל עם ישראל.
וזהו, חזרתי הביתה ממש בזריזות, ואמרתי לעצמי שאני צריכה לעדכן אתכן 😅
ב"ה!!
ולא בזבזת תפילות.. התפילות עזרו.. וזכית לעשות מצווה בשמחה וזה בטוח משפיע הלאה..
ממש ממש שמחה לשמוע את העדכון הזה!!!
תכננתי להגיב לך פה ארוך ולא הספקתי.
שמחה שיצא טוב.
של משכב לידה ומנוחה משמעותית אחרי הלידה?
כל מה שעולה בגוגל זה ממש מיחזור של אותן מילים בלי הסבר מהותי.
הייתי פעילה פה לפני כמה שנים והייתה מישהי שהיה לה בלוג על כל מיני עניינים של הורות, הנקה, (חינוך ביתי?) ועוד ונדמה לי שהיא גם כתבה על הנושא הזה. אולי קראו לה @בהתהוות ??
אני לא זוכרת ולא מוצאת כלום...
משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד
בפוסט הזה היא כותבת מהמם על החשיבות של המשכב לידה
אם תיטיב שאת: פוסט אורח | הורות בחסד
ופה זה אמנם פוסט בנושא מנשאים, שכתבה מרפאה בעיסוק ש'התארחה' בבלוג, אבל הקטע בו היא מסבירה על המשכב לידה בעיני ממש חזק ומסביר את החשיבות שלו.
בגלל שהפוסט ארוך ויש בו עוד הרבה מידע פחות רלוונטי לנושא, אני מעתיקה את הקטע בו היא מתייחסת דווקא למשכב לידה:
"לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:
משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.
בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.
כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.
אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.
אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:
א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.
ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.
ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.
ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.
ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).
כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
באנגלית זה נשמע יותר טוב
הסרטון יוצג בפני לא יהודים בחו"ל, במדינה אטישמית, ומטרתו להסביר רציונלית ורגשית למה צריך *שהם יתמכו* בהתיישבות. כלומר בצד שלנו. הוא יוצג בפני גויים.
אשמח שתעזרו לי לסדר את המחשבות בנקודות.
יש לי קריינית אבל עוד אין לי טקסט...
אלו הנקודות שכן חשבתי עליהן:
●ההתיישבות כקו ההגנה של מדינת ישראל
● אין הבדל בין חמאס ופת"ח
● בני ההתיישבות הם חוד החנית של ההגנה על מדינת ישראל
● הישובים הם על קרקעות של המדינה - קרקעות שהמדינה כבשה ואחרי עשרות שנים של בירור בבג"ץ שלא יושבים על קרקעות של פלסטינים (מצטערת על הנוסח, זה בגלל הקהל... )
● עלילות דם על המתיישבים כאלו שהם פוגעים בפלסטינים במקום לדווח את האמת - שהם יורים בנוסעים בכבישים
● הסכם אוסלו שגרם לכך שנאלצנו לחמש את האוייבים שלנו
● וההבנה היום שהקיצוניות האיסלמונאצית לא מאפשרת לעשות איזושהו הסכם אלא רק להרחיק אותם מהגבול שלנו.
יש לכן עוד רעיונות?
תודה
שזו הארץ שה' נתן לנו מתנה כילדים של אברהם אבינו.
( הגויים מאד מקבלים את העניין הזה)
בהצלחה ענקית!!!
מעולה. מזה אני אתחיל.
מדברי הרש"י הראשון. הם קוראים תנ"ך, כנוצרים...
הם גם מאמינים בתנ"ך
בכלל נמאס לי מההתגוננות, של תאהבו אותנו אנחנו מסכנים, תתמכו בנו שזה גם חשוב להראות.
אבל גם לדבר מתוך מקום של זכותנו כאן.
בנוסף לדבר על האיסלם, שזו דת כובשת, דת שהמטרה שלה שכולם- כל העולם יהיו מוסלמים. יש גם את העיניין של דר דאיסלאם ושטחים שבעתיד יהיו שייכים לאיסלם. כולנו צריכים ללמוד את זה ולהכיר את האויב
כי זה תחום שצריך להיות בו חדים ומדויקים.
אם אין לכם מישהו מספיק מנוסה בהסברה בפרוייקט כדאי לקחת יועץ.
אולי אפשר לפנות לעזרי טובי או מישהו בסגנון.
כלומר גם אם הם חושבים על פיתרון שתי המדינות (שהשמאל, אני מקווה, יתנער ממנו) זאת לא אופציה אחרי השיעור של עוטף עזה. אבל אנחנו מחפשים דרך להגיד את זה יותר בעקיפין
את יכולה להיכנס לערוץ טלגרם שלהם
ומסכימה עם אמאשוני, כדאי לקבל ייעוץ ממישהו שמנוסה בתחום, אם אין לכם כבר.
טלגרם הוא כלי, ממש כמו וואטסאפ.
יש בו ערוצים שהם סכנה לבריאות הנפש, ובהחלט צריך להיות מודעים ולהיזהר.
אבל אם לא מתחברים לערוצים האלו, זה רק כלי...
(כמובן שאני לא אומרת לאף אחד מה לעשות. אבל אני נהנית מהכלי הזה בלי שהוא פגע בי בשום צורה)
אם זו מדינה דתית אז טיעונים מסוג אחד
אם זו מדינה חילונית ליברלית אז משהו אחר
ולמה מדינה הזאת צריכה לתמוך בהתיישבות? מה אינטרס שלהם? פחד המחבלים? גזענות לערבים? אינטרס גאו-פוליטי?
אזרחים גויים שלה שבאים במגע עם הקהילה היהודית שבה, והם איתם ביחסים טובים.
מדינה מזרח אירופאית
מה דעות שלהם, למה הם אמורים לתמוך? זה צריך לגעת בהם איכשהו.
מה סוג של סרטון? משהו קצר קולע או סקירה ארוכה רצינית?
מה מטרת סרטון ? להוכיח שהערבים חיים טוב ביו''ש ? או לחילופין שזה שלנו והם כובשים פה?
למרות שאני סקפטית לגבי זה... כלומר סקפטית לגבי האפשרות שאומה אנטישמית משתנית.
ולכן הכל עובר דרך יועץ ההסברה.
גוי מצוי בכלל לא תמיד יודע שיש חמאס ויש פת''ח ומה הבדל בינהם. בשבילו יש את פלשתינים .
בזמנו זמביש היה לוקח חוצניקים להר כביר להראות להם איך מנק אחת רואים גם את הים וגם את הירדן...
לתת להם שני ערים אצלהם עם מרחק דומה.
אבל בעיקר חסר לך סדר ומבנה שיוביל את הצופה למסקנות
בעיני צריך להתמקד ב3 נק ולפי שלבים.
1. זכות ביהודים למדינה משלהם (היסטורית, דתית, קיומית וכו)
2. היעדר פרטר לחיות איתו בשלום אחד לעד השני
3. אסטרטגית- בהינתן שני הסעיפים הקודמים ומבנה מדינת ישראל- אין מנוס מהגנה צבאית, אזרחית. שליטה על נק אסטרטגיות, פירוז וכו
את האמת זה לא כזה מענין אותם.
מי שיטרח לראות את הסרטון או להגיע למקום שבו רואים אותו הוא ככל הנראה לא אנטישמי, או לכל הפחות נייטרלי, ופרטים ועובדות כאלה ואחרים לא מעניינים אותם וגם לא הכי עובדים בסרטון חדפ.
גם מי שמתעניין בפרטים שציינת זה ישמע לו הגיוני ואז הוא ידבר עם מישהו מהצד השני שיתן לו פרטים אחרים והוא יהפוך למבולבל שוב, במקרה הטוב.
לא כדאי להניח שהם אשכרה ילכו לבדוק.
לנגן על השואה זה טריקי, כי נגיד שבגלל זה יש לנו זכות למדינה - אבל למה פה? ואולי גם לפלסטינים יש?
ממה שאני רואה הדבר העיקרי שעובד זה להסביר להם שתי נקודות של אותו הנושא:
- חמאס הוא לא תנועה לאומית פלסטינית, הוא הסניף הפלסטיני של תנועת האחים המוסלמים שמטרתה לאסלם את העולם. הם מתחילים פה ורוצים לרצוח את כל היהודים בארץ ובעולם
- אחרי שהם יסיימו איתנו, אירופה היא הבאה בתור
כל מיני פיגועים של פת''ח ושל בטחון מסכל. וגם לספר מה הם עושים לאנשי עסקים שפותחים פה נגד שלטון. פעם הייתה כתבה בבשבע. איך הן מושחתים, משלמים כסף למחבלים, עושים קייטנות חבלניות.
לגבי שואה, נרטיב היום שגרמנים אשמים בכל וכל השאר קורבנות. בנוסף עברו שמונים שנה. למה שאנשים של היום ירגישו אחריות על משהו שסבא או סבא רבא שלהם עשה.
תתמקדי בזה שהתנועות האסלאמיות רוצות להפוך את העולם למוסלמי, ואנחנו קו ההגנה שלהם.
הם אחרינו.
בכל מקרה אם את רוצה להדכיש נקודות ספציפיות חשוב להבין איך הן רלוונטיות לקהל היעד. מי אלה? מקבלי החלטןת? מובילי דעת קהל? חברים בתנועה כלשהי?
כי המטרה היא תמיד להשפיע על האדם הבודד שישפיע מספיק במעגלים שלו.
אם הוא בעל השפעה גדולה כמובן כדאי ללחוץ על נקודות מסוימות יותר אסטרטגיות.
אם אין לו השפעה בעיקר חשוב שתהיה הזדהות והבנה שכדאי להם שנהיה שם.
רוב הדברים האחרים הם נקודות שמאד מעניינות אותנו מנקודת מבט פנימית בסכסוך הזה, אבל אנשים אחרים מסתכלים על הסיפור בזום אאוט גדול והיחס צריך להיות בהתאם
את זה שבחוקים של הרשות אסור למכורנאדמה ליהודים והעונשים על זה...
זה שהם מעודדים בחוק פגיעה והרג יהודים וכו'
לעומת זה שיהודים דווקא מעסיקים באזורי תעשיה מלא ערבים
אבל בקשר לכל הנקודות שכתבת הן טיפה מעורפלות לדעתי
ולא בטוח ידברו למי שלא מכיר כלום מהאזור
לדוגמא הפיגוע של פוגל, של גביש, של אורי אנסבכר.
להסביר שמה שראו בעוטף עזה הוא לא אפיזודה, אלא מייצג את תאוות הדם והשנאה התהומית של הערבים כולם. וכשיש להם את הכח ו ההזדמנות והיכולת להתעסק בטרור, זו התוצאה. ושההתיישבות מונעת את החיבור של הכפרים האלו אחד לשני ליצירה של קן טרור עוצמתי כמו זה שאנחנו רואים עכשיו בעזה. שאין להם רצון לשלום, אלא רצון למחות את כל היהודים מהמפה.
קרטרס עכשיו במבצע פסיכי באתר 2+4 אז 6 אוברולים או חליפות יוצאים ב170-200
שזה סביב 30 לאחד...
פחות מבזארים בתחילת עונה
אני ממש אוהבת את האיכות שלהם במיוחד אוברולים עם רוכסן
מתבאסת שקניתי שנה שעברה בסוף עונה בחנויות אחרות
וכדי שהשרשור יישאר וגם כדי שיהיה אפשר להשוות ולקנות חכם- מי מכירה עוד מבצעים עכשיו?
במיוחד באונליין לאור המצב.....
איך הבגדים שלהם? קטנים?
הבת שלי בת שנה, לקנות לה 12 או 18? מתלבטת
שונאת לקנות באינטרנט
בן 8 חודשים אוטוטו (שוקל 9 וחצי קילו) ולגמרי היה צריך את ה12 שלהם
יספיק לו לחודשים הקרובים אני מקווה...
הם נראים ענקיים אבל אח"כ מתכווצים.
לא עניתי לך, אבל זה נראה לי מידע חשוב.
ה18 זה בעצם 12-18 של חנויות רגילות.
אני גם קניתי עכשיו מלא פריטים שלהם🤭
יש גם קופון CARTYONA של עוד 12%
לבשה.
כשלבשה מידה 12-18, לקחתי לה 12, כי הדברים שלהם ארוכים. גם חצאיות, אגב, היו ממש גדולות עליה
וזה מצוין לה
לא מדויק מדי
(קניתי לה 6-9 כי היו לי במידה הקודמת 3-6 שהיא סחבה ממש עד עכשיו)
והיא קצת שמנמונת!, אבל גובה ממוצע מינוס
הבגדים שלהם קצת ארוכים
אז 6-9 טוב לה ברוחב, ואפילו קצת ארוך
2, 3 ש-גר !🚀
נובמבר כחול-לבן ב- kiwi kids
מבצע 40% הנחה על קולקציית החורף
כי עכשיו מחזקים עסקים כחול -לבן! 🇮🇱
גם באתר מבצע 40% - קיווי קידס בקנייה מעל 149ש"ח המשלוח חינם!
*ממחיר מלא*ללא פרומו/בייסיק ומוצרי קופה /לחברי מועדון ומצטרפים *להסרה השב 1 ל-052-99
חלק ממשיכים עד מוצ"ש או כל החודש, שווה פשוט לבדוק איפה שרוצים לקנות
בגולף קידס יש 40-50% הנחה
איך שילמת על 2 אוברולים 170-200?...
יש להם כאלה שרק אחד עולה 170
והכי זולים שראיתי היו בסביבות ה120.
(מדברת על אוברולים, לא חליפות)
אישיתזה באמת עדיין מחיר יפה בעיני
אבל לא ברמת ה30 לפריט
ובטוחה שכמה יזההו אותי
אבל לא אכפת לי
ניצלנו מהתופת.
מהרוע האין סופי הזה!
השבת השחורה שכולם קוראים לה
כמה שחורה? או או…
הזוועות. לא ראיתי שום סרטון
הכל במציאות.
הקרקע מתחת לרגליים שלי לא יציבה
אין לנו בית לחזור אליו
וגם
מי ירצה בכלל?!!?
הכל הפוך. נמצאים איפשהו בארץ
להתמודד עם הרגש,
הלחץ
הפחד
אתה לא בבית
ואין לך בית
ואין זוגיות
והילדים? אוי ה.
היום אמרתי שאני לא מאמינה שיש לי ילדים במצב כזה
שהלואי והיתי רווקה.
לבבות שלי,
אני לא מצליחה להגן עליכם
לא מצליחה. סליחה
הכל מלא רוע כאן
הנפש,
ה׳ ה נ פ ש .
מה איתה? אני לא עוצמת עין. לא מבינה כלום
ומבינה המון.
מטפלת בעצמי
ומרגישה שכלום לא יעזור באמת
האמונה? חזקה! אבל….
בנוסף להכל
בעלי התגייס למילואים.
כי חשוב! חשוב! לנקום ברוע הזה. בשטן שפגע לי בבית,
במקום הכי בטוח.
שינחקו אותם
אין טובים בהם. אין!!!!
עם ישראל חזק.
מקווה שגם בנפש.
נכנסת לי עמוק בלב
הלב אתכם יקירה! מתפלללים על כולכם בכל יום.
זה הכל...
שולחת לך מלא כוחות ❣️
האימה
והאובדן וההצלה
והטלטלה
והתלות
והאין בית
והאמהות והזוגיות
והגיוס למילואים אתם פשוט מעוררי השראה על זה
מרגישה שאני לא יכולה לתפוס אפילו במעט את מה שאת מתמודדת איתו
אני מצדיעה לך
אני מתפללת עלייך ועליכם שתגלו מקור של כוח, שתמצאי קצת מנוחה
ומתפללת שהנקמה תהיה ענקית, והעוצמה שלנו תזרח והשם יביא לנו כבר גאולה
ואתם בטח מרגישים שכל עם ישראל עכשיו נחושים לנקום את מה שעברתם
אלפי חיילים עם אש בעיניים
אולי זה יתן קצת קצת נחמה
❤️
אני לא רוצה לחשוב איך זה נראה מהצד שלכם. לא בטוחה שאפשר בכלל לדמיין מה זה להיות בתופת הזאת
והתלישות
הגלות
והעצב
שולחת לך הרבה כח ותפילות לבריאות הנפש והגוף
ואני מקווה ששליחים טובים עומדים לצדכם, לימינכם בימים הקשים הללו
עוד תהיה לנו תקומה. אני בטוחה.
וכל עמ''י רוצה עכשיו לנקום את נקמתכם, את נקמתנו כולנו
איזה כאב...
פשוט לא נתפס
באמת שאין מילים
לא להבין, ולא לתאר
וגם לא לנחם...
רק רוצה להגיד שאנחנו פה איתך.
וגם הקב"ה, למרות שהרגשנו הסתר פנים שכמותו לא חווינו שנים.
"ברגע קטן עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך"
בלתי נתפס התופת והזוועה הזאת.
קטונתי מלהבין אבל בא לי לחבק אותך חזק חזק
שה' יעזור. אין לי מה לומר....יעל מהדרוםקשה כל כך
כואב לי באמת שהיית צריכה לעבור את זה
מאחלת לך שהנפש תתרפא
וה' יקום דמם!!!! יקום!!!! יקום!!!!
ומשיח. בבקשה אבא. 🙏🙏🙏גאולה שלמה ותחיית המתים🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱
אין מילים...
טוב שפרקת וכתבת ושיתפת
חשוב כ"כ כ"כ
נתפלל לה' שישמור עלינו וינקום דם עבדיו השפוך
ממש כמו בתפילת אב הרחמים
הלב איתך
כואב לקרוא אותך❤️
אשת חיל אמיתית
צופיה הליכות ביתה
יקומו בנייך ויאשרוך! ייתנו לך אושר!
מאחלת לך
שתזכי לראות בגאולה השלמה במהרה בימינו!
ומתפללת עלייך בתוך כל עמ"י 🩷🩷
אין באמת מילים למציאות הזאת.
שולחת לך חיבוק ענק. ענק. ועוד אחד.
תודה שהגנתם בגופכם ובנפשכם על כל המדינה.
מסירות שלא בחרתם בה אבל לא מביישת מעשי גבורה של כל הדורות.
ש-ה' ישלח לכם רפואת הנפש והמון טוב בסוף כל הרע הזה.
והנפש עוד תשתקם. יש בנו תעצומות נפש שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם.
תשתפי אותנו
