פורום הריון ולידה (עמוד 758)

פשוט לא קראו לו

משום מה שיבצו אותו עם איוז יחידה שפשוט לא גוייסה

אבל עכשיו כן קיבל צו 8 וזה היה ממש מפתיע

מדובר על המון המון שנים בלי מילואים

לא בטוחה אם לזה התכוונת

האמת שלי זה נשמע מפחיד, בחור ששנים לא התאמן ולא התעסק בזה פתאום ייצא ככה להילחם?

נס שלבעלי לא קראו.

אח שלי היה יומיים וחצי באימונים

ואז העלו אותם לשטח, וגם שם הם בשמירות וכאלה, לא בלוחמה בעומק.

השתחרר מסדיר בגבעתי לפני בערך 4 שנים

לא עשה מילואים מאז אף פעם

עכשיו משרת בשדרות...

לדעתי בדרך כלל לא עושה מילואים

נתנו לו לחפור קברים....

אבל יש הרבה מאוד תפקידים הרבה יותר מפחידים וטראומתיים מאשר לחפור קברים...

😔

פשוט מטורפים

אנשים קדושים

אין מה להגיד

עם זק''א, כבר שבוע וחצי, ממוצאי שמחת תורה. בינתיים הוא מחזיק את עצמו יפה, אולי קצת יותר לחוץ מבד''כ, אבל אני מאד מקווה שזה לא יתפתח אח''כ לטראומות...

שולחת מהר לפני שאתחרט 🫣

מאוד חשוב לעודד אותם לדבר אח"כ עם פסיכולוג, נותנים להם.

גם אם הם מרגישים שהם מתמודדים עם זה יפה, זה לא אומר שלנפש זה טוב. צריך להוציא את הטראומה בצורה מבוקרת.

מכירה מקרוב מישהו שלא התייחס ברצינות במשך כמה שנים, והוא באמת התמודד ותפקד מדהים באירועים טרגיים, ואז פתאום אחרי אירוע נוסף התפרצה אצלו פוסט טראומה.

(הוא בן 18, לפני צבא)

אני נשאר - שלישיית מה קשור

אותו היום - משה פלד

עברתי על כל השירים שכתבתן לי עד ששלחתי את ההודעה אתמול בערב.

גם חיפשתי המן זמן באינטרנט שיר שידבר אליה מצד אחד אבל לא ידרוך מצד שני, יש כ"כ הרבה דברים רגישים

וגם רציתי שיר שהיא כנראה לא מכירה.

בסוף שלחתי שיר של עידן עמדי אני רוצה.

וכמובן הודעה מאוד חמה.

עד עכשיו לא ענתה לי

רק רציתי להגיד לכל מי שקשה לה בתקופה הזאת ומרגישה לבד.

להאיר שאולי יש אנשים מסביב שרוצים לעזור ולסייע ולפעמים כדאי לנסות לפתוח להם פתח.

כי לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים איך לגשת...

אני סבלתי מכאבים ברחם/שחלות/חצוצרות שהתגברו מחודש לחודש

והתברר בסוף שזה היה סוג של דלקת..

הכאבים היו מתחילים ביום ה6-7 של המחזור ועוברים אחרי הביוץ. 

אבל תעקבי אחרי הכאבים..

אצלי כל חודש השתנה וכאב יותר ימים ויותר חזק..

והיה נקי

אז זה אולי סתם🤷‍♀️

כששאלתי את הרופאה היא לא היתה מודאגת (הלכתי אליה בגלל כתמים אז היא אמרה שאולי הנוזל גורם לכתמים כי בעצם הרחם לא מצליחה להתנקות ממחזור למחזור אבל האוס׳ הראה רחם נקייה אז זה לא קשור)

הדברים שאת מתארת לא נשמעים רציניים, כממצאים אקראיים (אם אין דימום חריג או משהו), פוליפ בצוואר הרחם אפשר להסיר בקלות. לא נשמע משהו שדורש בדיקה של רופא דוקא, סביר להניח שטכנאית.

בהסברה וכו

ולא לשכוח לפנק את עצמך כמה שיותר

וארם את צריכה עזרה תכתבי לי אזור בפרטי אני אשמח ממש לעזור

אולי כדאי לאחד ולרשום שם את ההודעה שלך.

את יכולה להתחיל להכין אלבום יום הולדת שנה לנסיך,

להתארגן לחורף, חנוכה.

אפילו תתחילי להכין לו תחפושת 😝

תפנקי את המשפחה שעוזרת בארוחה שווה.

תעזרי לאמא שלך לעשות סדר בכל מיני פינות שלא מגיעים אליהם.

לתקן ספרים/ משחקים.

תמשיכי לחפש התנדבות כי זה ממש מרים.

אפשר לעשות הרבה דברים בחוץ עם תינוק וממש חשוב להמשיך לצאת אם המצב מאפשר. רוב הארץ אין המון אזעקות ביום ואפשר להתמודד עם זה. להיות בקרבת מרחב מוגן.

תפגשי חברות בסטטוס דומה ותחליפו חוויות.

ואל תסכימי לשמוע שום צפי. אף אחד לא יודע כמה זמן זה ייקח, זה מורכב מכ"כ הרבה גורמים גם בדעת הקהל העולמית וגם בממשלת ארה"ב, שזה פשוט לא רלוונטי להתחיל לחשוב עד מתי.

אם בתחילת הקורונה היינו יודעים מה מצפה לנו לא יודעת אם היינו מצליחים להתמודד עם זה. אבל כל שלב בנפרד, בין סגר אחד לשני, בין הוראות כאלו להוראות אחרות.. עברנו כל דבר במנה קטנה.

מה שמחזיק אותי זה שאני מדמיינת שעוד שבועיים נגיד הוא פה חזרה..

כל פעם מדמיינת טווח קצר שמסוגלת לעבור🙈

זה מידע מהימן?

ולגבי השאלה- לי יש כל מיני תכנונים לתעסוקה ולהסחת דעת, לרקום או לעשות קנבס של קישוט לבית עם פסוק מחזק. סתם לצבוע מנדלות בערב..

אבל זה כי אני אוהבת יצירה. אה, ואצלי זה לא מגיע לידי מימוש כי כל היום עסוקה בהתרוצצות סביב הבית והילדים😮‍💨

גיליתי שכל התכנונים מחזיקים מים. כשהילדים יוצאים אני מתמכרת לשקט ולבהיה על הספה.

זה יכל להיות שבועיים

ויכל להיות חודש

ולא יודעת מה

אני חושבת שזה ממש מחליש לחשוב רחוק.גם ככה כל יום כל כך ארוךךךך ודורש

איך אפשר לחשוב על חודשיים ככה??

וגם

שאלה קטנה וכפרנית

הרי לא כולם גוייסו..

למה באיזשהו שלב לא מחליפים את המגוייסים במי שלא גוייס?

נשמע לי הרבה יותר הדיוני קצת ..

בפועל. יש לי אח בסיירת שהשאירו אותו בינתיים בבית ואמרו לו שהוא רזרבה עם עוד חבר'ה

להחלפת לוחמים לאחר שיכנסו קרקעית.

אלא לקחת כל שבוע כאילו זה שבוע אחד שהוא לא נמצא

צעד אחר צעד

יום אחרי יום

שאולי שבת הבאה הוא יבוא.

והעיקר ששמעת בטלפון את הקול שלו

ולחשוב איך למלא את הזמן בדברים משמחים

💗

באמת לא ניתן לדעת כלום.

וחבל לפתח סרטים ודמיונות.

עדיף להתמודד עם תרחיש אחד מציאותי בזמן אמת מאשר עם עשר תרחישים אפשריים בעתיד.

מה שיהיה יהיה ונעבור הכל, חבל לייצר פאניקה על העתיד.

יש הערכות שהן סביב החודשיים.

אף אחד גם לא יודע אם תהיה יותר מחזית אחת ומה יהיה המצב ביו"ש... יש השערות, וצה"ל נערך בהתאם.

סליחה ממי שהחלשתי אותה, אבל אני מעדיפה להתכונן נפשית ולא להתאכזב כל שבת מחדש שהוא לא בבית 😔 גם ככה קשה לי נורא, הגעגוע והפחדים לשלומו של החייל הפרטי שלי, ושל כלל מדינת ישראל.

שואלת כי נראה לי שאנחנו באותו אזור כמוכם

וממש צריכה לדעת מה קורה אצלנו

יכולה לכתוב לי בפרטי?

ובבית הספר של הגדולה גם הודיעו שמתחילים לימודים במשמרות.

אנחנו מירושלים

אבל הבנתי שגם גנים רגילים חוזרים.

אצלנו ההודעה היתה בצנתוק ממספר לא מוכר. אז אולי כדאי לך לענות אם מתקשרים ממספר כזה...

בהצלחה!

אני הייתי שולחת אבל הבן שלי עדין בלי לימודים (חינוך מיוחד ירושלים) למרות שמותר לפתוח.

יש לי ילד שמהיום לומד כמה שעות (כיתה ז׳ ליד ירושלים, הליכה של 5 דקות)

וילד בגן שעדין אין לו לימודים.

לא מפחיד אותי הסעה, אני נוסעת כל יום לעבודה כחצי שעה בדרך בינעירונית, התרגלתי להיות בדרכים.

איך מלווה אחת אמורה להסתדר עם 20 ילדים?

ונראה לי שהנהג ערבי (לא נהג קבוע)

ואני מרגישה שלשלוח אותה זה קצת חסר אחריות...לךא יודעת למה. אולי תצליחי לחזק אותי בעניין

מתכוונת להתנהל.

אולי אבקש שיוסיפו עוד מלווה (לא נראה לי שיקרה)

תודה בכל אופן!

לק"י

לפחות הילדים.

כי להוציא אותם לשכב על הרצפה זה לא ריאלי.

אין לכם אפשרות לקחת בעצמיכם?

כמה רחוק זה?

סיוט של ממש. לקח לי שעה כל פעם.

לק"י

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

אבל מבינה מאוד את החששות.

ביום שלישי מנסים שיתחילו הלימודים כי אין אבטחה מסודרת בגנים.

כרגע בעלי מנחה אותי עד סופ'ש לא להביא את הילדים למסגרות, כי ממילא לא יודעים מה יתפתח.

מההסעה.

כרגע עדיין לא פתחו את ביה"ס של הבן שלי, כנראה כי אין שם מקלט נורמאלי, אבל גם אם כן הייתי מאוד חוששת לשלוח אותו לנסיעה של שעה+ כל כיוון. 20 ילדים, מה כבר יוכלו לעשות חוץ מלהמשיך לנסוע... 

אני כרגע עם תמיכה מהמשפחה ולא נמצאת בבית.

קשה לי לחשוב עדיין בהתמודדת 100% בעצמי עם עזרה עד כמה שניתן בשגרה.

יש ילדים שצריכים אמא מתפקדת פחות או יותר ולאכול. ולהתלבש.

מאוד חשוב לי לשדר להם חוסן בתוך כל החוסר שגרה והבלבול והאזעקות. אני ממש עמוד התווך שלהם, וממני הם שואבים כוחות.

אני עושה בלב כבד אבל זה בהחלט מחזיק אותי. כביסות, נקיון וסדר, שיחות עם חברות קצת, והרבה זמן מסך בסרטונים של אחדות מהשטח, של החיילים והמילואימנקים ויוזמות אזרחיות שמזכירות לי שאנחנו עם הנצח וכוחנו באחדותנו

הילד, המחוייבות, העבודה, להתנדב אם זורם.

וגם להתנתק, לא רואה סרטים לא קוראת חדשות (אבל גרה במקום רגוע בלי אזעקות שלא קרה בו כלום ברוך ה', ובעלי לא קרבי, אז יכולה טכנית להתנתק) 

הלוואי ואני אצליח גם

תודה🩷

בתקופה הזו הילדים שלנו צריכים אותנו יותר מתמיד ואת נשמעת אמא מהממת שנותנת לילדים את מה שהם צריכים

תודה ששיתפת❤️❤️

אני משתדלת מאוד. אבל גם לי יש רגעים שאני צריכה לבד ולהתכנס, שלא תחשבי.. בימים הראשונים בכלל..

זה באמת הרבה יותר גדול ממה שחשבתי, מבחינת התחושות העולות והטראומה.

אבל באמת שהחיים חזקים יותר מהכל. הלב שבור ומדמם והראש בכלל לא מעכל ויש תחושה של קרקע שנשמטה מתחת לרגליים ותחושת הבטחון איננה כשהייתה, והדיסוננס בין ילדים שמחים ובריאים ב"ה שחיים בבועה שבין הצקות בלתי פוסקות ל-אמא, תנגבי ליייי ודורשים את שלהם לכל המוות והאבל שאופף אותנו הוא מצד אחד בלתי נסבל, ומצד שני מאוד שומר עלינו באיזשהו מקום. וגם -- אנחנו מגדלות את הגברים והנשים החזקות של הדור הבא. 

אהבתי את שיטת המיינדפולנס, להתרכז בכאן ועכשיו בדברים הכי קטנים שיש.

וגם, אודה ולא אבוש - אני נעזרת בכל מיני תוספים להרגעה ולא מתביישת להגיד ואפילו ממליצה.

שמישהו חושב עלינו, מעריך ומפנק באוכל שווה כל יום.

וגם חוסך לי ללכת לקנות/להכין שאני שונאת להכין.

1. המתיקות של הילדים. כמה חיים יש בהם. זה הכי נותן לי תקווה. ברוך השם.

2. המחויבות שאני מרגישה כלפי הילדים.

גם ככה אבא בצבא והכל קשה ולא ברור, אז לפחות שאני אתפקד כמו שצריך.

3. עזרה. כשבאה מישהי להיות איתנו זה ממריץ אותי לעשות דברים בבית. או לבקש ממנה לעשות ואז להיות עם הילדים יותר בנחת

גם מבחינה לאומית ובעיקר מבחינת שרשרת הדורות.

דורות קודמים סבלו הרבה יותר מאיתנו.

בעלי לוחם בקו החזית ואני לוחמת בקו העורף.

אני לא יודעת מה יהיה איתו ואין לי שליטה על זה.

אבל יש לי שליטה על המלחמה שלי. ואני נלחמת. מרשה לעצמי מדי פעם להוריד הילוך ולהתכנס בתוך עצמי, אבל אוספת חזרה. לובשת את הכוח, החיות ומתמודדת עם עוד יום, עוד ארוחה, עוד השכבה, עוד התעוררויות בלילה, עוד קושי ועוד. היו אפילו עבדתי כמה שעות.

אני רואה איך זה משפיע על החוסן של הילדים כשאני מתפקדת. זה משדר להם נורמליות ושהכל בשליטה.

הם מתגעגעים לאבא, אבל הם לא בפחד.

גם הרבה מהאבות והאחים של החברים שלהם מגוייסים אז לגמרי מרגישים שכולנו באותה סירה.

נתת לי הרבה על מה לחשוב

תודה❤️

א. כל יום זמן שפיות לעצמי שידוע מראש (ולא רק כשמגיעים לקצה) שבו אני עושה משהו שממלא אותי. ספורט , צביעה, תפילה, קריאת ספר...

ב. ההבנה שכעת אין לי הרבה זמן להתפלל אבל כל היום עם הילדים בבית זו התפילה הכי גדולה.

לא לכעוס עליהם ובלב לכוון לרפואת הפצועים

להיות סבלנית ובלב לכוון להחזרת השבויים

להכיל וללטף ובלב לכוון להצלחת החיילים

לדעת שיש הורים שמייחלים שילדיהם יריבו על הטושים בבית- כי ילדיהם חטופים או כי אין להם טושים כי הם לא בבית בגלל המצב הבטחוני.

לשטוף כלים ולבקש מהקב"ה שישטוף מעלינו את החטאים וירחם עלינו.

להודות על כל ערימות הכביסה- החיים.

ג. לקחת עזרה של נערה ולהשקיע פחות בארוחות. גם לקנות לפעמים.

ד. פחות להתעדכן בחדשות. לא גם בחמש , גם בשש וגם בשבע.

ה. לא להיחשף בכלל לסרטונים ותמונות מזעזעים. כשאני כן שומעת על חייל שנפל או אזרח שנרצח- לנסות מהקריאה עליו ללמוד נקודה טובה שהייתה בו. לשמור על הנפש שלי.

ו.  להבין ולהפניך שכעת הילדים יותר מתמיד צריכים אותי בתור מבוגר יציב- ולעשות מה שעוזר לי למלא את התפקיד הזה. אצלי זה לשמוע בערב שיעורי חיזוק וגם לכתוב מחשבות שיש לי עקב האסון הזה.

ז. להאמין שאנו רגע לפני הגאולה ושאנו חלק ממהלך אלוקי גדול ונישא.

עוד דבר שמשמח אותי זה לראות את הנתינה של כל עם ישראל, וביניהם את הנתינה המדהימה של המשפחה שמארחת אותנו. אפילו ההורים והחברים שלהם שאלו מה חסר לנו ומה אנחנו צריכים

כל כך מרגש ומעודד לקרוא את מה שכתבתן

אתן נשים אלופות וגיבורות💗💗💗

הזמנתי היום מגפיים במבצע חדשות מביוניק🎊🎊

וגם כיסוי ראש חדששש

זה משמח אותי😎

🤷‍♀️

אני אחרי לידה בעלי מגויס

הוא לא קרבי וחוזר לישון בבית

אבל העומס ממש לא קל,

הוא מגיע ממש מאוחר ויוצא מוקדם

יש פה עוד ב"ה 7 ילדים ותינוק בן שבועיים וחצי

אתגרים עם ההנקה ושאיבות סביב השעון

אז

תודה על השרשור

אני קוראת מה שכותבות ומתחזקת

עוזר לי לחשוב על הגאולה הקרובה

להצטער עם עם ישראל

לקרוא תהילים

לשמוע שיעורי תורה (יש עכשיו מלא!!)

לתפקד, להודות על החיים

על הילדים

על המיטה שלי ושאני לא בעזה

להוריד את הראש מתחת למים, לנשום

ולקוות שתכף ממש הגל יעבור ויגיעו ימים שמחים ונחמה גדולה לכולם

לפעמים גם מדמיינת את הכותרות

עם בשורות טובות

שהחזירו את החטופים

וששיטחו את עזה סופית

כזה

חיזקת אותי

ונשיקות לאוצר הקטן, מרגש אותי לשמוע עליו כל פעם💖

שנייה אחרי לידה לבד עם הילדים זה מורכב ממש

אהבתי שאת מדמיינת את הכותרות של הדברים הטובים שיקרו❤️

עוזר לי מאוד לא לקרוא חדשות,

ממש להשתדל לא להיכנס בכלל..

לחזור לעצמי המנטרה בראש

שהקב'ה דואג לנו

שהוא ינקום את דם עבדיו השפוך

שזה אסון נוראי אבל הוא לא יחזור יותר

להתפלל

מאוד חיזק אותי כמה דברים שבעלי אמר לי:

* שאדמו"ר גדול וצדיק גדול שאיבד הרבה מקהילתו בשואה אמר "כי בשמחה תצאון ובשלום תובלון" - ע"י השמחה נצא מכל הצרות וחייבים להמשיך עם שמחה .

*שגם תוך כדי מלחמת השחרור הלוחמים המשכו לשמוח ולעשות ערבי הווי וכדומה כי אחרת אין כוח להילחם...

*לחשוב על זה שהנרצחים  מתחת כסא הכבוד, במקום טוב מאין כמוהו וכל בקשתם הוא שנמשיך במשימה הקדושה של חיים בשמחה בארץ ישראל.

ועוד משהו שמאוד עזר לי הוא הדברים של הפסיכולוג שהפיצו

שכולנו בתוך טראומה וכד לעבור איתה ים כמה שפחות נזקים-

צריך לעזור לעצמנו במה שאפשר בלי להיות לאחרים- ולעשות מה שעושה לנו טוב- קניות/לסדר ארונות/לכבס/צפיה בסרט /כל דבר שמרים אותנו ונותן לנו אוויר...

אני אצטרף את זה בנפרד..

תודה @מאמינה ומתאמנת על השרשור הזה!! איזה השראה את!!

כי תכלס אני באמת מרגישה בו זמנית

הכי חלשה וחסרת יכולת בעולם

ומצד שני

הכי גיבורה בעולם בעיקר בנפש. מתמודדת חזיתית מדי יום ורגע עם הפחד הכי קיומי שיש לי ותמיד רק באחתי מלפגוש

שכל מה שפעם הרגיש לי קשה היום ממש 'לא נחשב' ליד ההתמודדות העכשווית.

מה עוזר לי?

א. לשתף. לא לשמור בבטן לא לשחק את עצמי חזקה וגיבורה .זה גוזל אנרגיות מיותרות.

ועכשיו כל טיפת כח נצרך לקיום.

ב. להיות תפקודית יותר במשך היום..לא להתחפר במחשהות.

להרגיש מגוייסת לתפקיד האמהי שלי.

ג. הילדים נותנים לי חיות והרגשת שפיות ונורמליות מעצם זה שהם פשוט חיים את החיים וממשיכים לריב ולבכות ולהתבכייין

זכר לנורמליות.

ד. לא לחשוב קדימה. לעמוד על המשמר לא לתת למחשבה מחלישה מקום.

לאסוף רק חיזוקים.

להדוף אמירות מלחיצות.

כמה שפחות חדשות.

לא לבנות בטחון על מקור חיצוני רעוע ומשתנה

לחפש את הבטחון עמוק בפנים.

ה. לפרק את הפחד לגורמים. לא לנסות העל בבת אחת

ו. להשקיע בכל אחד זמן אישי ממש חשוב בת3ופה כזאת.

ז. להזכר שעברנו כעם מלא דברים ותקופות קשות ועברנו וגדלנו מהם

שזה זמני.

טבעז'-ה יתברר כישועה וטובה על טף הכאב והשעול

אנחנו בימים כל כך קשים לעם ישראל - אבל לאומי וכאב עמוק שמרגישים אותו בגוף ובלב.

כואבים כאב אישי וכאב קולקטיבי וזה לפעמים נראה שאין שום אור ושום תקווה.

יחד עם זה כולנו מתחזקים כל הזמן - ויודעים שאנחנו אוחזים כאן בשרשרת של

דורות ארוכים של *עם הנצח*

ומה שהכי חשוב ומרגיע זה החיבור לאמונה. אמונה גדולה בטוב. ♡

הרבה מרגישות שהן לא עושות מספיק ולא יודעות איך להואיל .

אבל צריך לזכור שכל דבר קטן נחשב!

כל מעשה קטן, לעזור בכל דבר - זה שווה המון.

" כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא"

גם לשמח מישהו אחד ולתת כתף ,אוכל ,חיוך ,תשומת לב , אוזן קשבת . זה עולם ומלואו.

כשאנחנו בתוך הכאוס אנחנו לא יכולים להבין את זה - אבל אני תמיד מדמיינת מלמעלה איך שכל האנשים יחד - כולנו בעם ישראל, מתחברים לדמות איש ענק וגוף אחד גדול ( בגלל זה כואב לכולנו כשאיבר אחד בגוף נפגע)

וכל מה שקורה זה בסופו של דבר טוב - כי האדם / העם הזה צועד למקום שיהיה לו בו הכי טוב. 🙌🏻 ורק טוב .

וגם אני מרגישה שהנשמות הטהורות אפילו בלי לדעת - קיבלו על עצמם את ההקרבה שלהם למען העם - למעננו.

כדי שזה יאפשר לעתיד הטוב יותר להגיע.

החיים לא מסתיימים כאן וכל הנשמות הטהורות כמו מלאכים שומרים עלינו מלמעלה.

הם כבר מבינים .

אנחנו עדיין לא.

לנו נשאר לחבק חזק חזק חזק

ולנקות את הלב  ולא להתבלבל יותר -  זה כאילו שכף היד רבה עם הרגל , חלק אחד בגוף נלחם בחלק אחר ,לא אפשרי כי *אנחנו גוף אחד*

👈🏼 אז מה שהכי חשוב זה שנדע ונתאמץ חזק ואמץ מאוד - "התנערי מעפר קומי" להתרומם למען כל הקורבנות ,ולמען החיים שצריכים אותנו.

עם אמונה גדולה בלב השבור .

*ולעשות צעד ופעולה אחת קטנה למען האחר*

ורק לא לעזוב ידיים.

ובינתיים לעשות כל מאמץ לשמור על הכוחות שלנו - בעיקר אנחנו הנשים והאמהות ! עכשיו יותר מתמיד.

רשימה של מאכלים טובים להרגעה והורדת סטרס.

תשתדלו לאכול כל יום משהו מהרשימה.

(היא כתבה אתה זה בקבוצת וואטסאפ של טיפים לחיים בריאים, ומתכונים בריאים. שיתפתי פה בעיקר בגלל התוכן היפה והחזק שהיא כתבה, אבל אולי גם ההצעות למאכלים שטובים להרגעה יועילו למישהי...

ואם מישהי רוצה להצטרף לקבוצה שלה ולקבל עוד תוכן - אפשר בקישור פה קהילת הבריאות של שירה ☘️ 1 )

מנסה לאמר לעצמי שה' אוהב אותנו והוא שומר עלינו, ומה שיעזור זה רק תהילים והתחזקות

מה שאפשר לעשות.

אבל עדיין קיים פחד , הלוואי ולא היה פחד

- תהילים. מרגיע וככה אני גם מרגישה שעושה משהו לתועלת המצב. לאחרונה מלא פסוקים שם קיבלו משמעות חזקה כל כך...

- מוזיקה שמחה. לא מדליקה מספיק, מתי שכן זה באמת עוזר. ושירי חיזוק ואמונה.

- כמו שהרבה כתבו, הילדים. הם דורשים צומי ומכריחים אותנו להמשיך לחיות, להתפקס, לתפקד. והם מתוקים מצחיקים ומשמחים, כשהם לא רבים

- בערב אחרי שכולם ישנים אני שומעת שיעורים קצרים על שער הביטחון

שעוזרים לי לא להכנס לחדשות וקצת לאוורר מחשבות, בין אם זה שכנה, משפחה או צוות בעבודה...

לעשות טוב למישהו אחר, ומהצד השני לזכור שגם אם אין לי כוח לעשות משהו שהוא יותר מהמינימום הנדרש למען הבן שלי זה בסדר, זאת תקופה מאוד מורכבת.

המון חמלה עצמית....

מדהימה!!!! חיבוק ענק ממני!!

אם היה לי רישיון הייתי יוצאת עכשיו לבוא לחבק אותך. 

בכלל, אני מתלבטת אם לקחת פרימולטנור כדי לא לקבל מחזור עד שהוא חוזר.

את אחרי גרידה וכו לא?!
אז בטח המחזור עוד לא הסתדר, אני חושבת שהייתי לוקחת כדי לא לקחת סיכון שהוא מגיע לבקר ואנחנו שוב אסורים, קשה מידיי

הוא יעיל בדחית מחזור לאחר ביוץ, לחלק מהנשים הוא דוקא עושה כתמים

לקבל הנחיות מראש לאיך לא להיאסר או איך להימנע מכתמים לפני שזה קורה

הם הפנו אותי לרופאה פרטית להתייעצות לגבי היסטרוסקופיה, והיא ראתה את הנתונים שלי ואמרה שאין סיכוי לעשות בלי הרדמה בבי"ח.

ואין סיכוי שאני עושה את הפרוצדורה הזו בלי בעלי.

אז כרגע אני תקועה. ולא נותר לי לקוות שהוא ייחזור, אפילו לכמה שעות, לפני שיגיעו הכתמים הבאים.

כאילו אין לי מספיק על מה לבכות😔

בשביל לשקול לקחת מלווה אחרת במקום בעלך?

אם כן אשמח לפרט לך בשמחה ולנסות להרגיע כי ממש חבל להסחב עם השאריות, בטח כשזה משפיע על הטהרה.

הבנתי שזו פרוצדורה לא מורכבת בכלל. אבל אני מרגישה במקום פגיעה ולא רוצה לשתף כרגע איך אחד אחר.

וגם לא רוצה לעשות פרוצדורה שכמעט בוודאות תאסור אותי.

מחר אדבר עם הרופאת נשים שלי כדי להתייעץ איתה.

עדיין אין לי בכלל תור גם ככה🤷

בכלל לא בטוח. יש טווח רחב של פסיקות בעניין.

הרב שלי פוסק שזה בכלל לא אוסר. הדם הוא דם מכה והכניסה של המכשיר לרחם לא נחשבת פתיחה של הרחם.

אז לגמרי לשאול את הרב שלכם.

לגבי הפגיעות- חיבוק. הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך.

יכולה רק להמליץ לך (גם אם בעלך יבוא איתך) שאם זה מתאים לך מבחינת האזור אז המלצות חמות חמות על מירב רז ממעייני הישועה.

הלוואי ותפגשו שוב בקרוב, אפילו להפוגה קצרה ובינתיים שה' ישלח לך המון כוחות!!!

איזו גבורה את צריכה, הלוואי ויכולתי לחזק אותך.

3> 3> 3> 3> 3>

כמה כוחות!!!

אין נשים כמוך!

חיבוק ענק ענק ענק 

מצב מורכב מאוד.

מתפללת שה' ישלח לך כוחות וישמח אותך.

חיבוק נוסף

איזו מציאות בלתי אפשרית.

שולחת לך ים של תמיכה ואהבה וכוחות אהובה!!!

(מה שלומך באמת? כתבת ביום שישי, נכון?)

אני עצובה. נשואים יותר מעשור, ופעם ראשונה שאני לא מקבלת חיבוק אחרי המקווה... חסר לי כ"כ😔

היה קצת מורכב לטבול, כי אני והילדים אצל ההורים, והיה לי ערב ממש ממש קשוח עם הילדים, אבל בסוף הצלחתי💪

ואם לחפש משהו טוב בכל העסק, אז לפחות אני לא מרגישה פיספוס שלא אקלט הפעם להריון, כי גם ככה עם השאריות אין סיכוי להריון (ואני כ"כ רוצה כבר🙏)

חייבים למצוא דרך להתנתק-

מקלחת עם מוסיקה מרגיעה,

שמנים אתריים (לבנדר) על הכרית..

סרט טוב שמנתק אותך מהמציאות לקצת,

אם מתאפשר אז גם יחסי אישות יכולים לפתח לידה,

בלי טלפון

בלי חדשות

את כרגע מחפשת ליצור לעצמך בועה שלווה, שהגוף שלך ירגע, וייתן ללידה להיות...

בהצלחה

בקלות

ובידיים מלאות!!

אני אנסה מקלחת וסרט כדי להתנתק קצת

בהצללה אהובה, בטוב ובשמחה,

את הולכת עוד מעט לפגוש את האוצר הכי מדהים בעולם,

את המתנה הכי מופלאה,

מרגשששש

לפעמים זה פשוט מתחיל.

שיהיה בקלות, בריאות ובידיים מלאות!

תמיד פשוט התחיל לבד

זה ממש הגיוני גם

וחשוב מאוד המעקב

אבל טם הכל תקין אל תתיחסי לזה כאל משהו לא תקין

היתה לי רק לידה אחת לפני התארית ואחת בדיוק בתאריך.

שאר הלידות שלי ב 40++ או ב 41+++

אז זה הגיוני שעוד לא ילדת

.

למרות שזה שיא המבאס וברור לי שאת כבר רוצה להיות אחרי..

הייתי צריכה לעבוד היום מהבית ואני ככ לא מצליחה להתרכז

לא עם הילדים בבית ולא בכלל. בטח ובטח כשיש כמה אזעקות ביום

לא מבינה איך אפשר לחזור לעבוד וממש ממש לא בא לי

הלהמשיך הלאה הכרחי מאוד, אבל אני באמת ככהנ לא ככ שם כרגע.. מעדיפה להתמקד בבית ובילדים. לא יכולה להכיל ככ מעבר.

וגם, יש הרבה ביחד בעם שלנו ומנגד הרבה בדידות גם. סופו של דבר כל הזמן אני בבית וחסרה לי שגרה נורמלית. פחות מזה,מאוד קשה לי. וככל שהזמן נמשך זה יותר מדכא אותי

יום חלש היום..

על העצבות הזו שהיא חלק מהאֵבֶל על האובדן.

קישור:

זו לא חרדה, זה אֵבֶל

כמה כאב

הלוואי ונקום מהאבל הזה מחוזקים יותר

אֵבֶל על אובדן הנורמליות, הבטחון האישי, התמימות.

האבל על אובדן כ״כ הרבה אנשים כרגע בגדר בלתי נתפס.

בעלך יודע על זה?

הוא היה רוצה לשרת בעורף, אם זה ייתכן בכלל?

ממליצה לך במקביל כן לבקש טיפול, אפילו תרופתי. נשמע שזה ממש אגרסיבי, החרדה, וזה ממש מקשה עלייך לתפקד, שזה ממש מובן ועם זאת - זהיכול מאוד להקל על התסמינים.

שולחת לך הרבה כח.

עדיף שתתמקדי בטיפול בך ולא בו כי זה לא יקרה אז חבל לדמיין שזה אפשרי.

את יכולה לנסות למשל לא לחזור לעבודה.

אולי טיפול בתחום בריאות הנפש. בשביל זה יש מוקדי חירום.

בהצלחה!

זה בכלל לא שנמע לי אגואיסטי

את לא חיל, את אשה. אמא. וכמו שאת אומרת- יש לך אפילו סיבה.

מה עם בעלך, דעתו בענין?

אני לא יודעת אם אפשר לבקש כרגע התחשבות אבל לנסות שווה. (אולי דרך משקית ת"ש)

יש לך עורף משפחתי/קהילתי?

איפה את בארץ, יש לך עזרה עם הילדים? לא נשמע שאת באמת יכולה להיות איתם לבד כרגע.

ב"ה שעד עכשיו שיחות עזרו לך אבל במצבי קצה צריך גם יותר מזה

אני לא מבינה בנוגע לצה"ל

אבל חרדה היא חרדה. הטריגרים מסביב חזקים גם בלי בעל על גבול עזה

אסור לך להתפרק

בשביל עצמך ובשביל הילדים

הלוואי שתגיעי לשליחים נכונים!

ושה' ישלח לך גאולה פרטית וגאולה לכל עם ישראל בקרוב אמן

תרופות לא יתנו פתרון מיידי בכלל. רק אחרי כמה שבועות.

אם זה הכיוון, כדאי להתייעץ עם מישהו מומחה על פתרון להרגעה מיידית במינון שלא ימכר, ובמקביל להתחיל טיפול תרופתי מסודר...

לא להסתפק ברופא משפחה.

למה זה לא הגיוני שלא כולן בנויות לשלוח את הבעל לקו האש?

קשה לי נורא.

בעלי בעד, אבל הוא רוצה שנחכה למחר כי יש שני פצועים בגדוד שלו והמון בלאגן והמפקדים לא בזמינות ופניות לזה.

פשוט כל דקה שעוברת, יש פחות ופחות סיכוי.

לא בטוח שזה ריאלי

כבר נערכים עם הכוחות לכניסה. וכמו שאמרת - הסיכוי הולך ופוחת.

ולכן את צריכה לדאוג לעצמך.

עוד יותר

ומאיפה אמצא עכשיו תור לפסיכיאטר או שאפשר מרשם גם מרופא משפחה? 

קשה לי להאמין שתתארי מה שתיארת פה ולא תקבלי מענה. לא חייב ללכת פיזית

יש מי שילווה אותך?

באמת שהייתי בתקופה טובה

אלוקיםםםם

כולנו הפוכות לגמרי! זה ממש הגיוני שזה יטלטל אם הגעת לפני זה במצב שמצריך טיפול משמעותי .. זה ככ ככ הגיוני !! וככה הרבה אנשים נעזרים עכשיו בתרופות וכדורים זה הגיוני לגמרי.. אנחנו באמת במצב קיצוני והזוי..

ורק רוצה להגיד לך שאת מדהימה!! שטיפלת בזה!! שהגעת למצב טוב!! איזה אלופה את!!!!!!

כשהלכת היום עם הילד למרפאה!!!!!

אבל, עכשיו , ככ חושב תדאגי לילדים ולך, יש לך עזרה? יש המון הצעות עזרה ואנשים שרוצים לעזור, בבקשה תעזרי בהם!! תפתחי כאן שרשור מאנונימי עם אזור מגורים ובטוחה יששדכו לך עזרה, בבקשה תעזרי בהכל הכלב תורידי נעליים כל מה שאפשר!❤️

נמצאת אצל קרובי משפחה, מאוד מאוד עטופה...

הימים האחרונים הם עליות וירידות קיצוניות, אם ארגיש שעד שבוע הבא זה לא מתאזן, אפנה גם לעזרה נפשית.

זה קשה.. טוב שאת יודעת להרגיש את עצמך ולהציב את הזמן של לראות איך תהיי עד שבוע הבא.. זה חשוב..

ממליצה לך להתנתק מהחדשות, ממש  מציל נפשות.. לנסות לתרגל מדיטציות ונשימות עמוקות.. זה ככ מאזן ועוזר...

ליצור זמן שהוא רק שלך- חצי שעה ביום שאת יוצאת או הילדים יוצאים ויש לך שקט מוחלט..

ומוזמנת לעדכן כאן מה שלומך❤️❤️❤️

וזה בסדר. והרצון שלך לגמרי לגיטימי!

אבל

א. זה לא בטוח מעשי... אם ישחררו אז מעולה אבל ואם אין סיכוי? את לא יכולה להתבסס על דבר שהוא כל כך לא בשליטה שלך ולא של בעלך...

ב. בכנות- רוב הסיכויים שזה לא יפתור את הבעיה אולי רק יקל קצת - שזה טוב! אבל עדיף לטפל כמו שצריך כי לזחוב חרדה לא מאוזנת, גם אם זה בגלל טריגר חיצוני, זה שוחק את הנפש....

בעלי לא מגויס וכל המלחמה הזו מערערת אותי בטירוף בלי שום היסטוריה ב"ה

לא בטוח שחייב דווקא תרופות. צריך אבחון

בהצלחה!!!!

את מדהימה על המודעות ומגיע לך חיים רגועים קצת יותר כמה שזה בכלל אפשרי בסיטואציה  הנוכחית

אבל בעיקרון ממה שאני יודעת כשנכנסים קרקעית נכנסים קודם כל סדירניקים. הם יותר מאומנים כרגע ללוחמה.

תדברי עם בעלך על זה, אם זה בסדר מבחינתו אז נראה לי מממש הגיוני לנסות לפנות אל המפקד ו/או המשקית ת"ש שלו, לבדוק את האופציה. אבל אני לא יודעת כמה זה יהיה אפשרי.

במקביל תנסי לקבל עזרה אולי ממרכז חוסן או גורם אחר שנותן תמיכה, ראיתי כל מיני מספרים וארגונים לתמיכה נפשית בתקופה הזאת אבל אני לא זוכרת עכשיו. נראה לי גם לעזר מציון יש.

טוב שאת מקבלת עזרה מהמשפחה.

יכול להיות שיעשה לך טוב לחזור לעבודה ולהסיח את הדעת. יכול להיות שלא.

אבל בעיני המנגינה די מורכבת בשביל שילדים ישירו אותה.

הלחנו מנגינה לפסוק שמכיל את השם שלנו (כל אחת עם השם שלה).

אפשר שיר שקשור לקבל עול מצוות. מה שעולה לי כרגע - 'אתה בחרתנו', 'נר לרגלי דבריך', 'לולי תורתך שעשועי', 'מה אהבתי תורתך'.

אפשר 'שמחה גדולה להיות במצווה תמיד' (במנגינה של מצווה גדולה..)

אפשר אולי לקחת אחד מהשירים האלו ולשלב עם הרעיון של מתואמת - לשיר פעם אחת את השיר המקורי, ואז עם מילים אישיות (אם תרצי עזרה בפרטי בכתיבת מילים, אני יכולה לנסות לעזור...).

רק קחי בחשבון שאם הילדים לא יודעים לקרוא ועושים עם מילים מקוריות, צריך להתאמן הרבה כדי שהם ידעו מספיק טוב.

ולהגיד לך איזו גיבורה את! שבעלך דואג לדור ההווה ואת לדור העתיד!!!

זה נשמע ממש קשההההה….

אני הייתי מציעה שתדברי איתו כמו לילד גדול…

ותני יותר פרטים אולי ככה נוכל לעזור יותר:

הוא ישן בחדר נפרד?

שעות שינה? ישן שנ״צ?

מה כבר ניסית?

תמיד היה כך? 

בת שנה וחודשיים

היתה ישנה לילה שלם עד המלחמה

בעלי במילואים והבחורה קמה כל חצי שעה!!!!

אני משתגעת כבר מחוסר שינה

ואין שום עזרה כי אני לבד איתה עכשיו

בהתחלה היתה בוכה 'אבא אבא'

עכשיו סתם רוצה חיבוק או בקבוק וחוזרת לישון לעוד כמה דקות עד הפעם הבאה שמתעוררת

לפעמים הם מתעוררים מרעב, ואז כבר מתקשים לחזור לישון.

כדאי גם לוודא שלא כואב לו האוזניים / יוצאות שיניים (הרבה פעמים זה בא ביחד).

זה קשה מאוד,

אבל תינוק בין שנה וחודשיים הוא עדיין תינוק! אני קמתי לחלק מהילדים גם בגיל שנתיים.

מצד שני, חודש בגיל הזה זה המון. יכול להיות שעוד חודש השינה שלו תשתנה והוא יישן "כמו גדול".

ההתחלה קשה אבל אח"כ בעז"ה יהיו לך שניים צמודים שתמיד ישחקו ביחד ויעסיקו זה את זה

רק לגבי אמור לישון לילות רצופים - לא נראה לי.. יש ילדים כאלה אבל אצלי ממש לא. יש לי ילד טיפה גדול יותר שעדיין מתעורר פעמיים כל לילה.

הוא קם לבקבוק או סתם ככה?

אם בקבוק הייתי משחררת ונותנת לו כרגע.

אם לא לבקבוק אז צריך לבדוק איך הוא נרדם. האם קם בשעות קבועות?

איך נרדם בחזרה?

מהחדר שלנו.

עכשיו אני אצל ההורים שלי אז הוא איתי בחדר.

היתה תקופה קצרה שישן לילה שלם (כמה ימים) וכבר נשמנו לרווחה.

ואזזזזז התחיל הסתגלות, ואז היה חולה, ואז סוכות וכו והכל השתבש ועכשיו המלחמה והוא מאוד קשור לבעלי.

גם כל הזמן אומר אבא אבא.

מסכנון קטן.

בעקרון לא אוכל בלילה, בקבוק לפני השינה וגם זה סתם לפינוק. הוא אוכל מעולה ביום.

ישן פעם ביום איזה שעה וחצי.

והוא לא נרדם רק עם בקבוק. גם בלי.

קיצור אמאלה מה עושים עם זהה

אשכרה שעתייםםםם הייתי ערה איתו.

הבאתי אותו למיטה שלי, החזרתי אותו, לקחתי שוב כל פעם ניסיתי משו אחר וכלום לא עזר.

ותודה על ההיענות! התמיכה עוזרת

אבא לא נמצא

אתם לא בבית

גם התינוק שבדרך זה משהו שהם מצליחים להרגיש הרבה פעמים

יש מצב לקצת עזרה מהמשפחה?

לילה אחד שמישהו אחר יקום אליו?

גם אצלי בגיל הזה עדיין קמים לפעמים...הם לא קראו את החוברת הוראות

אם קשה לי.

סתם לא רוצה ולא נעים לי. כאילו יותר קשה לי נפשית לחשוב מה יהיה בהמשך אם הוא קם הרבה ולזמן. פיזית אני שורדת.

מניחה שאם אחרי הלידה בע"ה עדיין בעלי יהיה במילואים אז בהחלט אני אהיה חייבת לנצל את זה..

אם סתם ער שישאר במיטה

אם בוכה כדאי לשקול לבדוק אוזניים ליתר ביטחון. אולי משהו  מציק לו

אחרי יותר מחצי שעה שאני איתם על הקו עונה לי ערביה, אומרת לי רק רגע ומנתקת!!! 

וזה ממש דחוף לי הטופס. למה הוא לא מופיע להם באתר?

לא זוכרת שכתבת שאת בהריון.. בעזרת ה' בקלות ובנחת, בידיים מלאות ושמחות!

סכרת הריון לא נגרמת בגלל דברים שאנחנו אוכלים..

גם אני מאוד אוהבת מתוקים ושוקולדים ולא היה לי סכרת.. (כן יצא לי בהריות האחרון גבוה ב50 והייתי צריכה לעשות את של המאה אבל הוא יצא תקין לגמרי..

לא צריך להביא לימון לבדיקה?

ואסור לאכול לפני, נכון?

אמן על הברכות!

זה די עוזר לשתות את זה.

זה פשוט פיצוץ של סוכר...

מכירה הרבה שיצא להם גבוה העמסת סוכר של חמישים ושל מאה תקינה.

ולגבי לשמור סוכר במידת הצורך, 

תדעי שיש בזה משהו שנותן יותר כוח להתמודד שזה לתקופה מאוד ממוקדת, מאשר דיאטה רגילה. שהיא פשוט אינסופית..

וגם מאוד עוזר שאין פיתויים בבית. אצלי לפחות.

לק"י

ובהריון האחרון הביאו לי נוזל עם הסוכר שיש בה כבר מיץ הדרים כלשהו. היה לי יותר גרוע.

לא בטוחה אם בגלל זה או בגלל סיבות אחרות.

בכל מקרה, יש מקומות שמביאים רק את הנוזל.

אצלי הביאו סוכר מוכן בבקבוק ולא היה אפשר להוסיף לימון..

זה תלוי מרפאה.. 

וואלה אני זוכרת שאכלתי כל יום חבילת שוקולד פרה שלמה או קליק ולא היתה לי סכרת.

לא נעים לומר אבל היו ימים שאכלתי כמה חבילות שוקולד. באמת נראיתי כמו פרה🐄

למרות שלא ראה לי שעליתי יותר מדיי,

עדיין הזרועות שלי הרבה יותר מלאות...

ויש לי קטע עם זרועות, משהו לא ברור

האמת הרגעת אותי אז תודה!

כדאי לאכול שעה לפני הבדיקה משהו קל ולא מלא סוכר.

ובמקרה הכי גרוע

להיגמל מסוכר זה נשמע הדבר הכי קשה בעולם

ובפועל זה לא

אומרת מי שהיתה מכורה ולתקופה מסוימת הפסקתי לגמרי

הייתי מכורה קשות

אוכלת כמויות של שוקולד....

אחרי הגמילה התאזנתי לכמויות נורמליות

אין לי איך לעשות עד שתגמר המלחמה..

נמצאת במקום בלי קופ''ח קרובה ואין לי מה לעשות עם הילדים

עד איזה שבוע מקסימום אפשר לעשות?

כי אז חייבים לעשות את ה100

מניחה שכל קופה זה טיפה שונה

אז מקסימום אעשה את ה100..עשיתי כבר פעם

מבאס

אבל לא נורא

העיקר שיהיה אפשר

ומוסר

משבוע 19 לא היתי אצל אופאה

רק בסקירה בשבוע 21

הכל היה אמור להיות שבועמשעבר אבל..

כל כך מקנאה בעוברי לפעמים שהוא מנותק מהעולם ושוחה בפנים

זה חשוב ממש. לא רק כדי לא לעשות את ה100 אלא כי ממש חשוב לתפוס סכרת בזמן ולטפל בה. סכרת לא מאוזנת יכולה לגרום באופן ישיר למוות תוך רחמי...

שגם ככה טורחים עבורי בחסד

גם לשמור על הילדים

גם להסיע -בכל מקרה זה יהיה לפחות חצי שעה נסיעה לכל כיוון ..

אוף

טוב אני אנסה לברר

אבל לא יודעת איך יסתדר

גם ככה הכל כבר לא נעים לי

הם מתוקים ומשתדלים וטובים

אבל זה לא טבעי ליפול על אנשים עם משפחה ברוכה

(לא זרים..כמובן.)

והייתי מגיבה אחרת על הרבה בדיקות אחרות

אבל הבדיקה של הסכרת היא באמת קריטית וחשוב לא לפספס אותה..

אגב אפשר לבקש מהרופא מראש לעשות רק את ה100. כי ה50 היא סקר וה100 היא ודאית, וככה אם ה50 תצא לא תקינה לא תצטרכי לעשות פעמיים

אופציה אחרת- יש בית מרקחת שקרוב יותר ופחות טרחה? אם כן אפשר לבקש מהרופא מרשם למכשיר סכרת והנחיות לבדיקות ומעקב של שבוע. כמובן לאכול רגיל בשבוע הזה כדי לקבל אינדיקציה. אולי זה משהו שיהיה יותר אפשרי?

עד הבית.

בדקתי את זה פעם.

לק"י

או שקשה לו עם מעברים.