פורום הריון ולידה (עמוד 758)

הלוואי והזמן עד הבדיקה יעבור ברוגע כמה שאפשר,

ושיהיו לך בשורות טובות.

את יודעת שתסמיני הריון הם לא סימן לתקינות ההריון, נכון?! כלומר- אפשר להרגיש סהכ טוב ועדיין להיות בהריון תקין

כל הריון עד שאני מרגישה תנועות אני ככה.

זה ממש קשה האי וודאות הזו. אני מתנחמת בזה שאין לי מה לעשות עם זה, אין לי איך להשפיע על זה, רק לקוות לטוב. מקווה שהכול יתגלה כתקין!

אבל כלום מכלום

ב''ה

התחושות הן לא מדד לכלום

ירולות להיות או לא

ואין קשר לתקינות ההריון

אבל

כן זה משגע ומותח ממש

וב''ה שהתור שלך קרוב

ב"ה יש שק הריון עם עובר

אבל אני עדיין לא רגועה ..

לפי המחזור האחרון שלי אני אמורה להיות בשבוע 7 + 3 ימים

ולפי גודל העובר אני בשבוע 5 + 6 ימים

והטכנאית התקשתה מאוד למצוא דופק (ממש ספק)

אני צריכה לעשות אולטרסאונד בעוד שבוע.. אין לי סבלנות 😭 אני רוצה חיבוק 😭 

ומצד שני, הספקות קשים.

שולחת חיבוק ומקווה שיהיו בשורות טוהות

איזה קשה זה המתח והספק.

רק שתדעי שהעיכוב בשבוע הוא ממש נורמלי, תמיד קורה לי.

קשה קשה קשה

הלוואי שהיה דרך לקפוץ בזמן לשבוע הבא..

מאחלת לך המון בשורות טובות!!

ובקלות ובשמחה...

אין לך דרך לדעת באיזה שבוע בדיוק את אוחזת 

אז אין ברירה אלא לחכות עוד קצת בסבלנות

ולקוות לטוב בעז''ה

בעלי היה איתי בבדיקה היום!

וב"ה הכל בסדר!!

וואו איזו הקלה!

העובר גדל בשבוע...

הייתי כל כך סקפטית, וכל כך פחדתי

וחסדי ה' יש הריון תקין ♥️

גם שבעלך היה ובמיוחד שהכל תקין

המשך הריון בריא משעמם

את גיבורה

לא אנוכית בכלל

אין לי מספיק מילים

אז רק רוצה להגיד לך תודה גדולה שכבר כמעט שלושה חודשים את תורמת לעם ישראל כזאת תרומה

אני מתרגשת מזה מאוד

וחיבוק גדול

את מאוד ראויה אהובה שלי. מאוד.

יותר מ80 יום שאת תורמת את בעלך להגנת המולדת ומתמודדת, איך אפשר שלא..?

זו סיטואציה ממש לא נורמליתת..

ממש מבינה את ההרגשה שלך שאת חלשה וקטנה...

אבל אני באמת מאמינה שאת עשית ועושה מה שיכולת.

כל אחת והכוחות שיש בה. כל אחת והמנה שהקב''ה נתן לה. וזה לא עושה אותך פחות ראויה או פחות טובה, מה שעושה אותך טובה זה לעשות את ההכי טוב שלך ביחס לעצמך עם סל הכלים שיש באמתחתך, ולא ביחס לאחרות.

גם אני מסתכלת על נשים ומרגישה כל כך קטנה ושפלה לידן. אבל זה לא מקדם אותנו. תסתכלי על עצמך אם את מסוגלת ליותר מזה. לפי התיאורים שלך נשמע שממש לא. אז באמת לא.

מבינה מאוד את ההרגשות של האשמה , מבינה את התחושות של האכזבה מעצמך, הבושה מבעלך. אבל זה באמת לא באשמתך. מאמינה שאם היית יכולה היית מעיפה את החרדות רחוק רחוק ממך, אבל זה לא תלוי בך. את אלופת האלופות שבכלל שורדת לבד עם הילדים תוך כדי הפחדים והחרדות שלך!! רק על התקופה הזאת מגיע לך כתר!

אל תתני לקולות האלה להרוס את הרוגע שלך.

עשיתם המון,

זה מה שביכולתכם

זה הסיטואציה שנכפתה עליכם

ומה שה' עושה לטובה

אבל חשוב שתדברו על זה,

תעבדו את זה ביחד

תחשבו על פתרונות מחוץ לקופסה

ותפרקו את המטען הזה ביחד..

ממש להקדיש ערב מראש בשביל לדבר על הכל..

אני חושבת שבאמת אם זה המצב, אז זה פחות מתאים לכם שהוא ייכנס לעזה. זה לא בושה להודות בזה. רק צריך לעבוד על ההשלכות של כך.

התקפי חרדה קשים כמו שאת מתארת, וסיטואציה של חוסר תפקוד שלך וזה משליך על פרנסה וילדים, אז לא.

פשוט להשלים עם זה שאתם כיחידה אחת לא מסוגלים לקחת את התפקיד הזה. יש אחרים שכן. כל אחד והתפקיד שלו באמת. גם להחזיק בית מתפקד בעמ"י זה זכות חשובה וגדולה. ולא ברורה מאליה.

ורק להרגע, לנשום, לקבל את זה ולהשלים עם זה.

יש המון תפקידים בעמ"י...

זה לא שלא ניסית

כמה כמה התאמצת וניסית

וניסית שוב

וניסית הכל

ובסוף המציאות טפחה על פנייך - וראית שזה גדול עלייך.

שאם המציאות נשארת בעינה - או שאת קורסת חלילה, או שהפרנסה קורסת חלילה, או שלילדים אין דמות אפילו של מבוגר אחד יציב ונוכח חלילה.

אף אחת מן האפשרויות הללו לא אפשרית. זה מחיר יקר מדי שלא ניתן לשלם.

ועל אף הכל המשכת, המשכתם לנסות

עם התקפי החרדה

עם הרעד

עם אי-השינה בלילות

עם הדוחק הכלכלי

עם הלבד הגדול

וככה יותר מ80 ימים הצלחתם בגבורה

ובעצם את רואה שזה לא שאת לא רוצה, כי את רוצה

וזה לא שלא ניסית, כי ניסית

וזה לא שלא נלחמת, כי נלחמת

זה פשוט שהמציאות הנוכחית לא יכלה להימשך יותר. היא הייתה מעבר לגבול היכולת שלכם כמשפחה. כיחידה אחת שלמה.

אם היה מצב שהיית מנסה עוד קצת ומצליחה

או כפי שכתבת - נעזרת ברשת תמיכה כדוגמת הדברים שכתבת - ומצליחה

או מתגברת על החרדה ומתפקדת ומפרנסת ונוכחת לילדים ומצליחה -

זה משהו אחד.

אבל זו לא המציאות, לפחות לא כרגע.

את ניסית את כל אלו.

ולא הצלחת.

וזה לא כישלון -

זו הבנת הגבולות שלך בתוך המציאות הנוכחית.

הבנת גבולות הגזרה האנושיים שלך ושלכם כמשפחה.

וכי נאמר שהיית ממשיכה כך

ובאמת חלילה מפסיקה לתפקד

ולא לישון

לילה אחר לילה

ולהיות בהתקפים חמורים של דאגה ודכאון

והפרנסה נגמרת

והילדים זקוקים לדמות נוכחת - אבל אבא בצבא ואמא לא מתפקדת -

מה אז?

הרי ודאי שאם היית מייעצת לחברתך או לבתך היית אומרת לה שעם כל הצער, "עניי עירך קודמים", ולא יכול להיות מצב שאין לילדים אמא ואבא נוכחים ומתפקדים. או מצב שאין מאיפה לקנות אוכל.

או מצב שאמא מתאשפזת עקב מצב נפשי חמור והילדים נשארים לבד.

לכן בלית ברירה

וכל זה בהחלט בלית ברירה

הבטת באומץ למציאות בעיניים

ותיווכת אותה לבעלך.

וב"ה כן מצאו לו תפקיד שנצרך וגם תורם

אבל כרגע הוא מרגיש שהוא לא רוצה להמשיך בו כי "מה זה שווה"

וגם לו מותר

מותר לו להרגיש כך

וגם הוא עבר ועובר הרבה

וכעת אתם צריכים לראות,

יחד,

מהן האפשרויות הקיימות

מה את יכולה

ומה לא

מה הוא יכול

ומה לא

ואיפה ניתן לתרום בצורה הכי נכונה עבורכם

לא ללכת מהנתינה, אלא רק לדייק אותה יותר לגבולות הקיימים.

וכמובן לא לפסול את כל הטוב והחיובי שכבר תרמתם בגבורה עצומה שניכם!

זה ממש יקר ולא מובן מאליו כלל וכלל!

נסו לחשוב קדימה עם המון חמלה על עצמיכם ואחד על השני/ה

אתם אנשים טובים שרוצים לעשות טוב

ורק מנסים לראות איפה הטוב הזה יכול לבוא לידי ביטוי בלי שתהיה פגיעה אנושה מדי שאי אפשר לספוג

ב"ה מאחלת לכם שהקב"ה ישלח לכם בהירות גדולה וסיעתא דשמיא גדולה ותראו ישועה שלמה בנושא הזה ובכלל, בגלוי, בשלמות ובמתיקות ב"ה 🙏❤

בס״ד

פותחת יקרה, מחבקת אותך חזק על התקופה האחרונה ועל ההתמודדות הגדולה ועל כל התחושות ❤️

זה בטח נראה דמיוני כרגע אבל עוד תראי איך תצמחו מזה בע״ה.

כן, כן. כיחידים וכזוג. בע״ה.

אני רוצה לכתוב לך עוד אבל לא יכולה כרגע ממש.

מקווה מאד שבהמשך…

שולחת לך תמיכה גדולה ❤️

זו את וזה מה שניתן לך משמים. לא שלרוב הנשים זה בא בטוב כן?

אבל יש הבדל בין פחד הגיוני מהסיטואציה קושי ודאגה וגעגוע לבין חוסר תפקוד כמו שתיארת.

זה פשוט לא רלוונטי במצב הזה יקרה.

לגבי ההחלטה כרגע חושבת שהייתי משאירה את זה בידיו.

אני חושבת שהרבה זוגות יצטרכו בסוף התקופה הזו עבודה על חזרה לחיים זוגיים תקינים. אז העבודה שלכם היא ההתמודדות עם כך שלא נכנס והכל. זו התמודדות בהחלט. אבל נשמע שכך היה הכי נכון.

חיבוק. 

רק מציינת שאני מאובחנת על ידי פסיכולוגית, ולא פסיכיאטר. הייתי מטופלת לתקופות בחיים שלי, אבל לא ברצף. פתאום חושבת לעצמי האם הייתי צריכה להתחיל בטיפול תרופתי ולאפשר לו להכנס לעזה, אולי זה כן מחיר בסדר? שקלתי כבר להתחיל טיפול תרופתי סביב ההריונות בעיקר, אבל עדיף לא להתחיל בהריון והצלחתי להתגבר רק עם טיפול פסיכולוגי. אז אולי הפעם היה צריך כן ללכת על זה כדי שיוכל להיות לוחם? כבר מבולבלת לגמרי. מצד שני, זה לא שכדור זה קסם ובין רגע הכל סבבה. וכשהתכונן להכנס באמת הייתי במצב נפשי נוראי. אז אולי זאת כן ההחלטה הנכונה?

אוף. למה אני לא יכולה להיות שלמה עם עצמי? אולי לפחות שיכנס וינסה ונראה איך אני אהיה? אבל אולי כשהוא יצא הבית ואני כבר נהיה במצב נורא מדיי? ומי מבטיח שהוא יצא, אלוקים ישמור. טוב שלא נכנס, רק מהמחשבה על זה קשה לי לנשום.

ובדיוק הוא התקשר לומר שהוא לא יבקש שיחרור, שהוא מבין את המשימה ושגם היא חשובה ועדיפה על כלום. ופתאום יש לי צביטה בלב שהוא נשאר שם עד מועד בלתי ידוע, אבל יודעת שזה הדבר הנכון, ושזו משימה שאני כן יכולה לעמוד בה ואנחנו נותנים מה שאפשר ולא מה שאי אפשר! קיצר, לא סגורה על עצמי בעליל🤦

מחלישה ולא תורמת.

עשית כל מה שיכולת.

חיבוק!

היכולות הן מאת ה'

זה לשמור על הנפש שלך ועל שגרה בריאה עבור הילדים ועבורכם. זה גם תפקיד מאד חשוב במלחמה.

יש הרבה שלא מגוייסים ובהחלט יכולים להיות שותפים בעוד דרכים כמן לבשל לחיילים, ליצור שגרה נורמלית בבית (ההפך ממה שחמאס ימח שמם רצו), לתרום כסף, לתרום שמירות במקום מגוריהם וכו'

יכולה לספר שהוא עבד אצלי כמו קסם.

מיד בחודש שלקחתי אותו זכיתי להריון.

כשלפני כן, ניסינו קרוב לשנה.

חסדי ה'.

לא חודש, אבל חודשים ספורים.. שלפני זה היה יותר משנה.

צריכים לשים לב מידי פעם שלוקחים מספיק כדי שיידחה 

אני לקחתי כדור אחד ביום של 2 מ"ג מהיום הראשון לוסת עד היום החמישי

וזה דחה לי בכחמישה ימים את הביוץ

דחה לי את הביוץ ולדעתי כם חיזק אותו

נקלטתי בחודש הראשון ב״ה 

צריכה לדחות ביום יומיים

בסבב השלישי עבד לי ונקלטתי

ממש סידר לי את המחזור ולא היו כתמים והכל עבד פיקס.

אגב, הסתכלת בשרשור הנעוץ? 

כלומר בשלב הזה אני כבר לא רוצה הריון

כמו בשלב עוד יותר יותר קרוב ללידה

ובכנות

באלך עוד הריון? אז לכי על זה. זה לא אומר שישר תיקלטי כן? 

אבל בא לי עוד ילד... ממש!

עפ כל העייפות-- הוא כזה מתוק שהייתי שמחה לשכפל אותו.

בעלי ממש לא בקטע- תכלס כשאני בהריון- גם הוא בהריון עם כל העזרה בבית...

כי תינוקות קטנים הם חמודים ממש אבל מתישים אותי מאוד

ודווקא ההריונות שלי יחסית קלים

אז בדכ בשלב הזה אני אומרת לעצמי

נראה לי אני הולכת להיות פונדקאית  

הצחקת אותי עם המשפט הראשון🤣

וחיבוק והרבה בריאות!!

לצהבת עלולות להיות השלכות חלילה

הייתי עושה רק במקביל ולא במקום.

והייתי עם הילד 5 ימים באשפוז אחרי הלידה.

והאמת שהייתי רוצה לאשפז ליומיים-שלושה ולגמור עם הסיפור

אבל בגיל הזה (מעל שבועיים) המדיניות היא לאשפז רק במצבים מאוד קיצוניים של צהבת מאוד מאוד גבוהה

וב"ה אנחנו (עדיין?) לא שם

אין כ"כ טיפול קונבנציונלי ביתי ממה שידוע לי, רק אשפוז בפוטו

לצהבת גבוהה עלולות להיות השלכות קריטיות. סגולות זה מקסים וטוב כשהרופאים מאשרים שלא צריך טיפול באור/טיפול אחר..

הפחד (המובן מאוד) להתאשפז במחלקת ילדים לא שווה את הסיכון לסבול מסיבוכי צהבת.

בגיל 16 יום אשמח לשמוע!

לא מצליחה למצוא מישהו שבאמת ינחה אותי

בגלל שהטיפול הוא לא לפי מספרים אלא לפי גרפים- ככל שהילד יותר גדול "מותר לו" רמת בילירובין יותר גבוהה.

כך שאין לי מה להסיק מגיל 10 ימים על גיל 16 יום...

כי הוא מבין בגרף לפי גיל

אני לצורך העניין חזרתי לאשפוז עם הבן שלי והוא הגיע לרף גבולי אז חא המשכנו טיפול באור, ועדיין לא עשינו ברית. עד שהגיע לגיל 3 שבועות. היינו במעקב והנקתי ושאבתי הרבה. כך יצא. לקח זמן פשוט

לא הייתי אף פעם בסיטואציה הזאת (תמיד השתחררנו רק כשהצהבת כבר היתה במגמת ירידה מתמשכת)

אבל בהצלחה וכל הכבוד שאת עם יד על הדופק.

ולא את כל הגוף

אני לא ניסיתי כי לא מאמינה בזה, העדפתי לחכות שיירד לבד

ומאמינה שאם את רואה שהצהבת בעלייה אז אתם במעקב של רופא ומקבלים ממנו הנחיות למקרה שזה מצריך טיפול רציני יותר

או שהוא מת והצהבת לא ירדה?

אבל הם מביאים דיסק און קי ואני מעדיפה את זה על הפלאפון

וגם הם מוכרים חבילה כוללת וזה יוצא 1500 שח.

לא צריכה כזאת כמות ולא כזאת הוצאה🙃

יש לך את המספר של יד תמר? אולי אנסה אותם

תודה!!

את יודעת אם זה חוקי? או שיש היתר הלכתי להשתמש בזה?

קצת עקום אבל זה מה יש.

או-

תקני דיסק און קי, ותשמיעי להם מהטלגרם

אם אפשר לקנות פחות מאת כל הסידרה?

כשדיברתי איתם אמרו שזה עולה 1500 שח

קניתי סדרה מסויימת (נביאים אחרונים)

ואילו אמרתי להם שנשרטו לי הדיסקים שקניתי בעבר על נביאים ראשונים אז שלחו בחינם גם דיסק און קי של זה.

במכונות כביסה יש תא לאבקה/נוזל בתוכנית עם קדם-כביסה (pre-wash)

תא לאבקה/נוזל לתוכניות הרגילות

ותא למרכך.

אם משתמשים בתא של הקדם-כביסה צריך גם להפעיל תוכנית קדם-כביסה בכפתור בחירת התוכנית כביסה.

לזה את מתכוונת, לקדם-כביסה?

(אני משתמשת בתרסיס של וניש קליה, ומטפלת בכתמים לפני הכביסה).

הוראות שימוש בג׳ל - חיפוש בגוגל:

יש תמיד לבדוק את יציבות הבגד בפינה נסתרת. יש לקרוא את האזהרות לפני השימוש.

טיפול קדם כביסה לכתמים קשים:

לשפוך מעט נוזל ישירות על הכתמים, הצוארונים והחפתים. יש לכבס אחר מספר דקות ואין להניח לנוזל להתייבש על האריג ליתר נוחיות, מולמץ להשתמש בסנו OXYGEN באריזה זו ישמש כתוספת לאבקת הכביסה.

במכונת כביסה:

להוסיף כ- 75 מל (רבע עד חצי כוס ביתית ) נוזל כתוספת לאבקת הכביסה הרגילה. לכבס כרגיל.

במכונה עם פתח עליון: שופכים ישירות על הכביסה, לאחר שהמים הכניסו את האבקה לתוף.

במכונה עם דלת קדמית: שופכים את הנוזל במגירת האבקה לאחר שהמים הכניסו את האבקה לתוף.

עם הבגדים

שמה כפפות,סוגרת את הכיור ומשרה קצת בחומר, משפשפת ומכניסה למכונה.

אם זה כביסה לבנה פשוט שמה ביחד עם האבקה.

עובד מעולה ממש

וחיבוק על כל הסיטואציה!!!

אבל באמת לעבוד על זה נשמע מאוד חשוב..

למה לא להתייעץ עם מטפלת רגשית?

מה שאת מתארת באופן כללי נשמע מאוד הגיוני וכנראה גם נפוץ,

אני חושבת שהפתרון באופן כללי זה לעבוד על נפרדות.

מה ששלו שלו ומה ששלך שלך

מעבר לזה, רם ברמת יש איזה שהיא 'אלימות' מילולית מצידו זה נורה אדומה וצריך התייחסות אחרת..

נשמע שכדי לדייק במענה צריך להעמיק גם בהבנת הסיטואציה הספציפית שקרתה לפרטי פרטים,

גם לשמוע עוד על המקום שלך מול עצמך בדימוי העצמי, בביטחון העצמי, ביחס שלך לחברה (ח בסגול) ואיפה את מולה,

וגם להרחיב עוד גם על המקום האישי וגם על המקום הזוגי בכדי להצליח לראות את התמונה השלמה.

משלא ניתן לדעת כל זאת מהודעתך שולחת לך שוב חיבוק גדול ותפילה שב"ה הדברים יתבהרו ויסתדרו לכם הכי טוב שיש 🙏❤

אבל לא יורד מהבד

יש גם על בסיס מים

בעיני שווה את הכסף אבל זה באמת יקר יחסית

(קופסא מספיקה לדי הרבה זמן כי זה משחה לא מתבזבז הרבה סתם)

מה שאני אוהבת שהוא סמיך ולא נוזל אז הרבה פחות מלכלך משמנים וקל להשתמש בדיוק איפה שנח וגם לשים כמות שמשפיעה

זה על בסיס שמן אז אם נמרח על המצעים כן מלכלך ולכן כדאי ממש מגבת מתחת הכי טוב

באסה שאסור בשבת... אז שמן שקדים

לגבי השאלה שלך- באמת פורום פתוח...

אבל לדעתי מה שחשוב שזה יהיה נגיש, נגיד שידה ליד המיטה או משהו כזה (גם המגבות)

ותצטרכו למצוא מתי זה הכי כיף למרוח בפועל אבל בעיני זה דווקא יכול להיות שלב נעים ומשמח

או למרוח לעצמך אם זה מה שיהיה לך הכי נעים

או למנף את זה ולמרוח גם עליו או שהוא ימרח עליך

תהיו יצירתיים וקשובים

מבחינתי זה ממש לא רק כשחייב ומקרי יובש קיצוני.אני בעד תמיד.

זה מאוד נעים לרוב הנשים בכל השלבים של המגע האינטימי שווה לנסות

ועולה בערך חצי מחיר. ומחזיק המון זמן.

וזה ממש לא צריך להיות טכני, זה יכול לגמרי להשתלב ב"ביחד"

את של ואהבתם.

ופעם קניתי באתר אחר משהו דומה אבל לא זוכרת איזה אתר

(בעיני זה היה ריחני מדי אבל עדיין מוצלח)

רואה שיש משחת שלום בית ומשחה לסיכוך.  מה ההבדל? זה גם אותו מחיר ונראה אותו הרכב..

שלום בית 🤣

סורי, הצחיק אותי השם.

אני הזמנתי מעלי אקספרס, בזיל הזול, ג'ל סיכה על בסיס מים. יש גם בסופר פארם וכד'.

זה ממש לא הורס את הקטע, זה מוסיף מאוד.

תנסו כל פעם משהו אחר, לא רוצה לפרט פה... 

כדי לא להגביר אותה

שמן שקדים יכול למשל להגביר את הפטריה

אפשר שמן קוקוס

אני למשל עובדת והזמן היחיד שלי לעצמי זה מהזמן שהם ישנים עד שאני הולכת לישון

ולכן אני משתדלת ממש ומקפידה ששניהם ישנו מוקדם. .

מלבד ימים שאני לוקחת חופש אבל זה פחות עניין של שגרה.

אין מצב שהקטן ישן יותר מוקדם? 

לק"י

ומבינה אותך לגבי הזמן השקט לעצמי בערב.

רוב הימים הילדים קמים לא לפני 6:30 ככה שיש לי זמן שקט.

זמנים לעצמי אני גם יוצרת באמצע היום:

יוצאת להליכה/ לשחיה

בעלי לוקח את הקטן לאנשהו ויש לי שקט בבית

נכנסת לנוח בחדר ומישהו שומר על הקטן

קמה בערך ברבע ל7

הולכת לישון באיזור 20:00-21:00.

לפעמים קצת לפני, לרוב קצת אחרי.

קמה ב6:00 עירנית עם כוחות לכל היום.

לפעמים קמה בחמש וחצי.

הילדים ישנים ב19.30 גג

אם ממש נסחפו אז 20.00

בגלל שזה הזמן שלי לעצמי אני ממש מקפידה על זה

אבל יש לי פריויליגיה של 2 צפופים שכבר גדלו

גג לקראת אחת עשרה

קמה בין שש ועשרים לשש וחצי אם לא מעירים אותי קודם

הולכת לישון בסביבות 12 בלילה, לפעמים אחר כך. קמה קצת לפני שבע. בשבת מרשה לעצמי לישון עד מאוחר יותר...

הילדים שלי מאחרים לישון לצערי, ואני זקוקה לשעות שקטות בשביל לנקות ולסדר את הבית...

זמן לעצמי? בין לבין כשאני עובדת מהבית בבוקר, גם זמן הניקיון של הבית, ופה ושם בזמן שהילדים נוכחים...

קמה בין 6 ל7 תלוי מתי הילדים קמים, שעון מעורר בשש וחצי בימים שאני עובדת.

אני תמיד עייפה. אלא אם הלכתי לישון בסביבות 9 וחצי והתינוק לא קם מלא פעמים בלילה.  

יש פעמים שהוא מתעורר מלא ואז זה לא משנה מתי הלכתי לישון..

הילדים נרדמים בסביבות שבע. ואז זה הזמן שלי לעצמי ולסדר וניקיון בבית..

נרדמת סביב 22. קמה ב6:30.

בימים שבעלי בבית, הולכת לישון הרבה יותר מאוחר..בדרכ 23-24.

אבל הילדים הולכים לישון פה לרוב סביב 19:30-20. אז גם אם הולכת לישון ב22 יש לי שעתיים של שקט לעצמי. 

כדי להספיק להביא את הילדים למסגרות בצורה רגועה בלי לשכוח שומדבר וגם קצת לנשום לפני כן 😅

לפעמים לא נרדמת מרוב מחשבות וזה לא עושה טוב בכלל ליום שאחרי, בעיקר מבחינת ההרגשה שלי. כי בכל זאת צריך לקום מוקדם.

אמרת לה שלא..

אין סיכוי שאת מעמיסה על עצמך עוד במצב הזה.

תגידי לה באמת תודה מכל הלב כי באמת ההצעה שלה מקסימה והיא רוצה לתת את מה שיש לה, מילות הערכה וכו'

אבל לא.

גם אצלי אמא שלי מבוגרת ולא יכולה לעזור בכלום

אבל נורא נורא רציתי שתציע לבקר..

לא לעזרה פיזית

סתם לתחושה

גם עבורי כל יום לא להיות רק לבד עם הילדים זה נחמד

וגם עצם התחושה שמשקיעים ומגיעים עבורי זה מחזק

וגם לילדים זה כיף שהיא באה

אני לא חושבת שצריך להעמיס על עצמך בקוע של להקין ולבשל משהו מיחדד

היתי מראש מציבה רף נמוך- תשמעי בימים אלו הבית מבולגן והאוכל פשוט..או קנוי.. ואם זורם לך בכיף

היא לא באה לעזור לך פיזית

היא באה לתת תחושה של אכפתיות ולשמח את הילדים

לזה גם יש ערך בעיני בתקופה כזאת שאת לבד במערכה

והאוכל קנוי והבלאגן2 היה כדי לנטרל את הצורך שלך להתאמץ לקראת הביקור. שזה לא יהיה מעמסת יתר.

ואגב בתגובה בהמשך כתבתי שבאמת אם מדובר בביקור מתמשך או ארוך זה משהו חר

ושממש לא צריכה להעמיס עליה עוד משימות מעבר למה שגם ככה

אז אני מסכימה איתך

בהודעה המקורית לא הבנתי שבזה מדובר

על ביקור של שעתיים נגיד כן חושהת שאפשר להסתכל אחרת

כזמן ללהרגיש פחות לבד

ולפנק את הילדים

יש חברות שכשהן באות אליי אז הן מתקתקות ולא שואלות כל דבר אלא פשוט עושות.

מביאות משהו לאכול ויושבות לקפה וזזות.

העובדה שאני אצטרך לדאוג לעוד מישהו מעיקה עליי מאוד.

אם יש משהו בעזרה שלה שיכול באמת להועיל, אז מעולה. אולי היא יכולה להעסיק את הילדים

בישיבה, בסיפור או משחק וכד' ולתת לך שעה של מנוחה? 

ואם לא, אז לא. תקחי רק עזרה שבאמת תעזור לך ולא שום עומס נוסף.

אין צורך שתטריחי את עצמך...

היא תשחק קצת עם הילדים ותלך שמחה

עכשיו היא מתכוונת לזה שהיא תבוא לכמה ימים כי היא מבינה שקשה לי.

זה נכון שקשה לי מאוד אבל לצערי היא לא יכולה לעזור כאן.

ושאת מעריכה את הרצון אבל את לא רוצה שתטרח ככ ותשאיר את בעלה לבד ושאת מסתדרת ומעדיפה ככה

אבל קחי בחשבון שאין לגיטימציה אחכ להגיד לה שקשה כי היא יכולה לא להבין

חשבתי שמדובר על ביקור חד פעמי

כמה ימים זה באמת לא נכון להעמיס על עצמך עוד נוכחות בבית

בתקופה הזאת אני גם בחרתי בעיקר לפי הכוחות שלי

בלי לא נעים מהסביבה

(לא בהגזמה כן..אבל איפה שאפשר)

היתי אומרת בכנות

אולי דרך הבעל

שבתקופה הזאת השגרה ממש חשובה לך ולילדים וכרגע ביקור ביום אחד זה ישמח מאוד אבל כמה ימים קצת פחות מתאים.

ולא להתבחבש מדי במה היא אולי תחשוב ותרגיש

אפשר להנגיש את זה בעדינות וברגישות

שככ אכפת לה ממך ומוכנה לבוא לכמה ימים לעזור (אפילו שמדברייך הובן שזה לא הכי ריאלי)

ולך אני שולחת חיבוק ומלא כוחות באמת מצב לא פשוט❤️

עם כל הכבוד, אבל כרגע הכוחות שלך חשובים יותר מכל דבר אחר ואם זה לא יוסיף לך כח ואפילו יתיש אותך יותר אז ברור שלסרב בנימוס.

בסוף זה גם לטובתך ולטובת הילדים שלך, והם קודמים לכל אחד אחר.

שאת מציעה עזרה כששמעת שקשה לי, אבל האמת הדברים שאני צריכה בהם עזרה הם מקלחות לילדים, שטיפה של הבית, להוציא את הילדים מהמסגרות. אני כרגע במצב של לשמור על האנרגיות שלי של מה שצריך לשפיות, ובגלל שהרבה מהרשימה אלה דברים שאת פחות יכולה לעזור בהם, אני חושבת שיותר מתאים כרגע שלא תגיעי. בע"ה נשמח לראות אותך כשנחזור לשפיות. ואני מעריכה מאוד את העובדה שאת רואה שקשה לי ומציעה עזר , מחמם את הלב מאוד.

בעיני, בתור מישהי שרגישה לראות שאת צריכה עזרה, היא תעריך את הכנות וההתמקדות בכוחות שלך. 

את כרגע בהתמודדות כבר המון זמן וזה לאנראה לי נכון לה לעמיס עליך

כרגע רק מה שמקל

זאת תופעה ידועה בהנקה

אז לשים חומר סיכה אצל שניכם

משתמשים בשמן שקדים מורחים על כל האזור ולא עוזר

צריך להכניס בפנים? (חשבתי שאולי יכול לפתח פטריות?

על האיבר של הגבר דווקא שמן שקדים נחשב מעולה ולא עושה פטריות.

אם זה לא עוזר כדאי ללכת לרופא נשים בתור התחלה.

או על בן הזוג

או גם וגם

אני ממליצה על משחה יותר סמיכה אם שמן שקדים לא מספיק.בעיני זה הרבה יותר מועיל ונעים

ואולי זה לא רק יובש, אלא גם שרירים

וחשק

לא כתבת כמה אחרי לידה או שפספסתי אבל הגיוני שלוקח כמה חודשים

כדאי להתיעץ עם גורם הלכתי ועם מישהו מתחום הייעוץ  המיני לחשוב איך הכי נכון לכם להתנהל עכשיו בשביל שלשניכם יהיה טוב ונעים וגם בטווח הארוך

לא בטוח שהדבר הנכון הוא לחתור למשימה

אולי דווקא יהיה נכון להניח לזה לזמן מסוים ולהנות באופן אחר

קודם כל יכול לעזור חומר סיכה על האיבר של הבעל לכל האורך מכל הכיוונים.

אם זה לא מספיק -

אז יש משחה עם מרשם שעוזרת למקום להיות פחות יבש ורגיש.

ואחרי לידה זה יכול להיות קשור גם לחולשה של רצפת האגן או צלקת של תפרים ואז צריך פיזיותרפיה של רצת האגן.

ולשתף אותה בזה

אני הלכתי מסיבות אחרות אבל היא שאלה אותי וב"ה שחררה לי שם שריר תפוס שהציק לי, לא הייתי חושבת בכלל על הרעיון קודם. 

נבדקת אחרי 6 שבועות?

יש מקרים נדירים שצריך לשפץ את התפרים כי הם מגבילים..

אפשר למשל של מיכל סבון טבעי -מצויינת

יש גם את המשחה של ואהבתם ,הרבה יותר יקרה אבל טובה

דבר ראשון הייתי ממליצה ללכת לרופאה לשלול פטריה מלא פעמים אחרי לידה יש וזה גורם לממש כאב

אבל גם שמן שקדים יכול ממש לעזור וכמובן הכל לאט ובקצב שלך

משחה שאמורה מאוד לעזור

צריך מרשם רופא

למרוח בפתח ולא להכניס עם המוליך

מציל חיים

רצון וכמיהה לעוד תינוקי ובשכל להבין שזה גם נכון לי, ולעמ"י.

להבין שגם אם כרגע לא הכי דחוף לי להכנס לזה, אבל לטווח ארוך רוצה שיהיה לי משפחה גדולה יחסית ולכן כן עושה מאמצים בשביל זה, גם אם כרגע זה לא הכי מתאים מבחינת עבודה נניח.

אצלי רווח אידיאלי זה משהו שמשתנה בין תקופות, היו פעמים שהייתי מוכנה כבר אחרי שנה נכנסתי להריון חדש, והיו פעמים שזה לקח לי שלוש שנים.

זה באמת מאוד משתנה בין אחת לאחת, ובין תקוםה לתקופה.

אם יש פערים חייב ללבן אותם לפני שנכנסים לעוד הריון, זה ילד של שניכם, לא יכול להיות מצב להביא אותו לעולם בלי הסכמה של שניכם.

אם הפער הוא מאוד קיצוני כמו בעל שלא רוצה נניח יותר מילד אחד ואישה שכמהה ל8 ילדים לפחות, אז בוודאי שכדאי ללכת לטיפול זוגי/אישי כדי לנסות להגיע לעמק השווהץ 

חוץ מאחרי הגדולה שלי, כל פעם חודש אחרי לידה כבר רציתי עוד אחד. ואז חשבתי עם עצמי איזה רווח נראה לי טוב עכשיו כדי למלא את הכוחות. ולפי זה תכננתי. כמובן לא תמיד הריון מגיע על השניה הראשונה אבל לקחתי את זה גם בחשבון.

בגדול בעלי דיי זורם עם הרצונות שלי, וגם דיברנו על זה לא מעט לפני החתונה כדי שיהיה לנו תיאום ציפיות. ברור שדברים משתנים אחרי שיש כבר ילדים, במקרה שלנו אני התחלתי לחשוב יותר כמוהו אז שנינו מבסוטים חחח

ירידה במשקל זה לא אישיו בשבילי כי אני גם ככה שמנמונת אז עוד כמה קילוגרמים לפה או לפה לא מפריעים לי. אבל עבודה כן לקחתי בחשבון, רציתי לצבור מספיק וותק (3 חודשים חחח) כדי לקבל דמי לידה/ אבטלה אחרי שאלד.

שיקול נוסף, מקום בחדר. אנחנו כרגע עם 3 ילדים בחדר אחד ורוצים לעבור לדירה גדולה יותר כדי שיהיה מקום לילד נוסף.

בהצלחה

לדעתי *חובה* 3 דברים-

1. רצון.

2. שכל.

3. הסכמת 2 בני הזוג ב100% בלב שלם.

בלי שלושתם, אסור להביא עוד ילד.

ברור ששיקולים כמו משקל וקריירה הם שיקולים לגיטימיים ורלוונטיים.

רווח אידיאלי בעיני זה 4 שנים.

כלומר, רק כשהילד בן 3 ונהיה יותר עצמאי, אפשר לשרוד עוד הריון ולהביא עוד ילד.

לגבי פערים,

לדעתי אין מה לדבר על העתיד. נכון לדבר על ההווה בלבד. האם מתאים עכשיו או לא?

דברים יכולים להשתנות ככה שהתכנונים כמעט אף פעם לא עובדים. אם זה במספר הילדים, בטיימינג, פתאום לא מצליחים להכנס להריון, פתאום קיסרי מגביל ל4 לידות וכו'.. לא חסר בלתמים ושינוי רצונות.

הייתי מתמקדת בלפתור נקודתית את הרצונות המנוגדים של שניכם בצורה המיטבית.

מוזמנת לפרטי מהניק שלך, יש לי עוד מה להוסיף.

דבר ראשון מגיע הרצון

בד''כ זה מגיע אצלי כשפחות או יותר הדברים בבית מאוזנים, וגם הכוחות שלי.

לפעמים אני מחכה עוד קצת כי אני בשכל מבינה שבאמת עכשיו נראה שיא המתאים עוד הריון אבל במחשבה שניה 

אני אומרת לעצמי עכשיו הכל רגוע כי בעצם אני לא אחרי לידה אז נותנת עוד קצת זמן למרווח נשימה הזה, לשגרה בלי הרפתקאות של הריון ולידה.

בד''כ בשלב הזה בעלי כבר ממש זורם איתי ומתלהב

אבל זה ברור לי שאם הוא יגיד לי שצריך עוד זמן אז אני אחכה..

בינתיים זה אף פעם לא קרה.

לא המשקל, לא העבודה, לא הפרנסה

זו האמת.

אבל זו הייתה כמיהה מאוד גדולה שלא ידעתי להסביר אותה

היום כשאני במקום אחר - לא הייתי מצפה לכמיהה כזו, אלא כן שיהיה רצון וכח נפשי להתמודד ולוותר על נוחות ועל בריאות לזמן מה. כרגע אין את זה 🤷

אבל זה תלוי באמת איך ההריונות שלך גם.

אני מאמינה שחייבים רצון וגם שכל.

שאלת המינון אצלי השתנתה עם הזמן. אם היית שואלת לפני כמה שנים (וכך גם עניתי בעבר) אז הייתי אומרת רצון. רצון שנבנה גם על גבי חשיבה ושכל אבל שרק הוא המפתח.

אבל מהמקום שלי היום, שאני במאמץ להיכנס להריון בע''ה ושהתחלתי את התהליך בלי הכמיהה שהרגשתי בעבר אני יכולה לומר שזה גם בסדר.

יש רצון, בהחלט. אחרת לא הייתי עושה את זה. יש גם הרבה שכל (וגם ירדתי במשקל, לשאלתך. לדעתי כמה קילו הם לא שיקול אבל השמנה לא בריאה היא כן, כי הריון ולידה והשנה שנתיים שאחרי מחמירים את המצב מאוד לפחות אצלי). אבל אין את הכמיהה הטהורה הזו שהרגשתי בעבר. ואני בהשלמה עם זה היום.

עדיין מאמינה שצריך גם רצון וגם שכל. אבל איזה רמת רצון ועם כמה שיקולי שכל זה כ''כ אישי וכ''כ משתנה.

החלטות טובות! לדעתי כל החלטה כזו נכונה לזמנה. ואם אין לחץ ביולוגי אז לא חייבים לתכנן אלא לשקול בכל פעם מה נכון לזמן נתון. 

לגבי רווח אידאלי זה גם מאוד אישי. לדעתי בעיקר צריך לחזור לשינה שפויה, לתחושה של כוחות וגם לתחושה של עצמי נפרד כזה. אצלי בהתחלה מאוד אינטנסיבי ושואב ולוקח הרבה זמן עד שישנים וקצת משתחרר ממני. ברור שזה גם ''אשמת'' המעשים שלי ושאני לא ''מחנכת'' תינוקות בקשיחות להרגלי שינה ואכילה. אבל זו המציאות שלי ואחד המחירים זה שאין ילדים צפופים. לכן זה סופר שונה מאחת לאחת. 

לגבי שני בני הזוג- חייבים בעיני להיות ביחד בזה. אפשר להשפיע ולקרב ולדבר אבל החלטה משותפת. תמיד. 

שנכנסתי אליהם ללא רצון ומוכנות נפשית שלמה, גרמו לי לחוש רוב הזמן קושי עצום וחוסר רצון באמהות.

ההריון האחרון היה חוויה מתקנת, שנכנסתי אליו ברצון, עם מרווח נשימה (פער של 9 שנים מהקטן) ועם מצב אישי, זוגי וכלכלי טוב.

זה גרם לי לראשונה לחוש הנאה מהאמהות בגיל קטן.

בעיני אפשרות הבחירה של האשה בפרט ושל הזוג בכלל על תנון הילודה היא מבורכת. אשה צריכה לדעת שיש לה תמיד את האפשרות לרוחח לפי צורך, לתת לעצמה זמן ךגדל את הילד הנוכחי ולעצמה לנשום..

אבל, ואבל גדול לזכור שמפתח ילודה לא בידינו.

כשהתחתנו בעלי אמר לי הלוואי שתמיד לא נצטרך להתערב.

קורה שצריך למנוע, ואז- זה חובה. קורה שצריך לבצע בירור וטיפולי פוריות, אבל התפילה והתקווה שנרגיש שלמים עם מה שהשם יבחר לנו

לי יש ילדים מרווחים למדי כ3 שנים כי מניקה שנתיים וההנקה מונעת, אבל אף פעם לא הנקתי בשביל זה, ולפעמים רואה משפחות יותר צפופות וחושבת שזה יותר קל, עד שלילדים שלי יש חברה זה מזה אני נאלצת לשמש להם כחברה וזה גם לא קל. ויש לי ילדים שקמה אליהם גם בגיל שנתיים פעם בלילה לפחות כל אחד מסיבותיו...

עכשיו מונעת כי מרגישה שלא נכון לי ההריון כרגע, אחרי כמה ילדים. ושמחה שיש את האפשרות הזו (לא חושבת שאף אחד יכול להחליט בשבילי ולא רואה בזה שאלה הלכתית, אבל הרב שלנו מבקש מכל זוג שנולדו לו 3 ילדים לקיים שיחת חשיבה על ההמשך. אומר שלפעמים ממשיכים מכח האנרציה אבל הכוחות לא מה שהיו..)

אבל זה לא קל לי. כמה פעמים כבר טבלתי ואמרתי להשם שאני החלטתי כי חשבתי שזה מה שנכון לי, אבל אם הוא חושב אחרת בבקשה שלא יקשיב לי.

וההחלטה שצריך לקבל להפסיק למנוע- היא לא פשוטה. אי אפשר לדעת כמה זמן ייקח להכנס להריון, ומתי זה יצא, ולחשב איך ןכמה כוחות יהיו לי עוד 9 חודשים..

אז אם אין סיבה שגורמת לי להרגיש חוסא מסוגלות- מעדיפה לסמוך על רבון העולם. אחרי הילג הכי קשה שלי לקח לי שנה וחצי של נסיונות להיקלט, אז הוא כנראה באמת יודע מה הוא עושה. ואת הבת החברותית שלי הצלחתי להניק פחות מכולם ויחסית הגיעה לה חברה מהר...

וחלילה שלא ישתמע מדברי שיש רע במי שמרגישה צורך למנוע. פשוט מציגה את עמדתי האישית שיש גם קושי הפוך, לתכנן דבר כל כך כבד משקל בחיינו. כמובן שתפיסה כמוש לי חייבת לנבוע מ2 בני הזוג.. אי אפשר לבד.

אצלי הוא עושה אולטרסאונד ראשון ובודק שיש דופק (אבל הבנתי שלא כולם עושים), נותן הפניות להמשך ובהריון הראשון שלי הוא גם הסביר לנו קצת על ההמשך.

בשעה טובה!

(שאותו עושה בשבוע 9)

ואז מגיעה לרופאת הנשים בפעם הראשונה רק בשבוע 12 עד 16 בערך... ואז בעצם היא רק בודקת את תוצאות הא"ס (שאם יש חלילה משהו לא תקין הטכנאית כבר אומרת) ואת בדיקות הדם שעשיתי (שגם להן אני מבקשת הפניה מרופאת משפחה), ומפנה לבדיקות הבאות.

אבל כיוון שלך זה היריון ראשון (אם אני מבינה נכון) - כן כדאי לך להגיע מוקדם יותר (בסביבות שבוע 9-8) כדי לשמוע על מהלך ההיריון ועל הבדיקות שכדאי לך לעשות, וגם לקבוע תור אצל אחות ליווי היריון.

בשעה טובה!

ואו רק בשבוע 9?

אפשר לעשות א"ס כבר משבוע 6, לא?

יש לי תור לא"ס למחר (אני אהיה ב6+4)

מוקדם מדי? 

אבל לא בטוח שיראו דופק...

אחרי עוגמת נפש פעם אחת, אני מעדיפה לקבוע לשבוע 9 ומעלה, כדי להיות בטוחה שאם ההיריון תקין יראו כבר דופק.

ואי, אז אני מתחילה להתלבט על מחר..

רק לא באלי להיכנס לחרדות

אני הלכתי בתחילת ומאז אוכלת סרטים..

עדיף לחכות לפחות ל 7 ומעלה

התחילו לי בחילות לפני כמה ימים, אבל ב"ה לגמרי נסבל

יש מצב שימשיך ככה או שזה מחמיר? או שאי אפשר לדעת

אצל כל אחת זה שונה ונראלי משתנה מהריון להריון.

את יכולה לעשות את האולטרסאונד מחר, אבל קחי בחשבון שיכול להיות שיגידו לך לחזור שוב כי לא יראו עדיין דופק, ואז שוב, אי אפשר לדעת, לרוב ההריון ממשיך בטוב ואחרי שבוע-שבועיים יראו הכל טוב, ויכול להיות שלא מתפתח.. בד"כ בהריון צריך לתת לזמן לעשות את שלו ואי אפשר לגמרי לצפות מה יהיה..

טוב בעז"ה

זה שונה אם אני יודעת בוודאות מתי היה הביוץ? מעקב זקיקים

בסוף זה כן תלוי מכשיר וכו' אבל הסיכוי כן יותר טוב (אצלי ראו התחלה של הד עוברי כבר ב5+5)

מי שלא יודעת בוודאות מתי הביוץ עדיף ללכת מאוחר יותר למקרה שהיה לה ביוץ מאוחר

עכשיו אני עוד מחכה לראות דופק.

ראן דופק מעולה בשבוע 6 בדיוק

לי היה ככה בהריון הראשון.

קצת בחילות נסבלות.

אכלתי מיד על הבוקר כדי לא להיות על קיבה ריקה. ואכלתי דברים יבשים ונכססים..

אז יכול להיות שלא יחמיר לך. בוא נתפלל

בהריון הזה לבנתיים לא מרגישה כלום. אבל אני ממש בהתחלה.

גם אני ממש בהתחלה... אנחנו בערך באותו שלב, לא?

איזה שבוע את?

6+3

נשמע המוןןן עכשיו

אבל כן, אנחנו ממש ביחד...

המון בריאות ובהצלחה.

לי יש תור לרופא עוד שבועיים פחות יומיים. ב7+ 6.

זה רק יומיים הבדל, לא? או שלא הבנתי אותך

אמן, גם לך

אבל כל יום זה המון💪

לבדיקת א"ס, והרופא מתקן (או שלא) את גיל ההריון...

ומכאן קובעים תורות למעקב הריון, ולבדיקות נוספות שצריך (כדאי לקרוא על זה באינטרנט וגם למכון פוע"ה יש למיטב זכרוני הסברים על הבדיקות)

בהצלחה! 

ממש מרגש!!

גם אצלי ראו דופק ביום שישי, ב"ה..

אז אנחנו לגמרי יחד

המשך הריון קל תקין ומשעמם בידיים מלאות!

לא ממש סעודות שבת

אבל חלות, יין, קוגל וכזה.

הם מסתובבים ביום שישי בין המחלקות.

חיבוק יקרה ובשורות טובות!

עורכת-

אולי לא קוראים להם ככה. משהו עם חיים בטוח. אני אנסה לברר

יש לך טלפון שלהם שאפשר לברר איתם את זה?

אין מישהו שיביא לך?

הסלטים מגיעים בקופסאות ואני יודעת שיש קופסאות בדיוק בשביל מקרה כמו שאת מתארת.

אין אפשרות לחימום בשערי צדק אז זה הפיתיון הכי אידאלי אני חושבת...

אין מי שיביא,זו הבעיה.

אני נשארת בבית עם שאר הילדים ובעלי יהיה עם הקטן בבית חולים.

אני כבר הייתי מחפשת מישהו שיורד למטה ומבקשת ממנו אבל בעלי טיפוס שונה.

הוא לא אוהב לבקש עזרה..

גם מהאחיות יהיה לו פחות נעים לבקש?

הייתי לאחרונה ממש בסיטואציה דומה, רעבה בטירוף, אסור להוציא את הילד ואין לי משו הגיוני לאכול. בסוף אחות אחת שמרה עליו כמה דקות וירדתי (למזלי היא בדיוק באה כי אני גם לא אחת שמבקשת)

אם לא, לעזר מציון יש הרבה עזרים למשפחות החולים, תנסי לבדוק אצלם...

בס״ד

תעדכני אותנו מה איתכם…

בע״ה שתבשרי לנו טוב בקרוב!!!

במיוחד לזמי קצר

אבל שיבקש לפני שבת אם יש צורך למלא

אבל בשביל אחרות אכתוב שביקשתי בלון חמצן נייד ואמרו שאין אפשרות

הוא מיועד לאלה עם אשפוז ארוך שלא נזדקק

הבוקר הודיעו לי שמשחררים אותנו הביתה כי ב''ה הצליחו לגמול אותו מהחמצן.

הופתעתי ממש.

תודה רבה לכל מי שהציעה עזרה בפרטי ופה.

שבת שלום ובשורות טובות

אני קוראת פה כמעט כל יום אבל בדר''כ זה חם י שאני הולכת לישון ואז אני כבר עייפה מלהגיב.

עצם הפוביס, שמחברת את 2 הרגלים מעל המפסעה. אם הכאב מתגבר אז כנראה שזה סימפי,

אין מה לעשות עם זה לצערי מבחינה רפואית.

לי התחיל גם בשבוע כזה והולך ומתגבר לי עכשיו משבוע לשבוע למרות שמשתדלת ממש לא לעלות מדרגות ולא להרים כבד

מה שעוזר זה פיזיותרפיה לרצפת האגן,

דיקור סיני גם מקל.

ובכללי יש הרבה דברים שכדאי לקרוא ולדעת בעניין ואז לעבור את שאר ההריון יותר בקלות.

בהצלחה רבה!

לא רצפת אגן. זאת ההפניה שקיבלתי מרופאת הנשים בתוספת ההערה שלא מוכח שזה עוזר בכלל... 

תודה שהגבת! אשמח מאוד לשמוע טיפולים שמקלים. בסוף ההריון הקודם התניידתי עם הליכון. מקווה מאוד לא להגיע לשם הפעם.. 

דיקור סיני עשיתי במהלך לידה והיה לא מוצלח בכלל, לכן נמנעת...

שלחה פה פעם @אוהבת את השבת

אולי היא תוכל לעזור פה שוב?

תשלחי מייל ל simfi.help@gmail.com

יש לה חוברת מלאה המלצות וידע חשוב ממש לקרוא

יש הרב דברים שכדאי לא לעשות כדי שלא יחמיר

ועש הרבה דברים שיכולים להקל או לפתור..

בהצלחה גדולה!!!

ולי מאודדד משמעותי ללכת רק עם נעלי ספורט

20231230215819.pdf

התחלתי לקרוא..

ארוך ומלחיץ🙈

נשמע סימפיו?

במדרגות זה סבל בל יתואר

ומקשה עלי למצוא תנוחות לשינה וכו'.

וואי אוף

פשוט אין לי כוחות לעוד תסמיני/סיבוכי הריון

אוף

😭

שיכולים להקל ולמנוע החמרה.

יותר קשה לתקן מאשר רק להימנע..

אני מבינה מהתשובות שאתן חושבות שזה נשמע סימפיו?😕🤦

זה מתחיל בכזה שבוע?

יכול להיות פתאום אחרי שהריונות קודמים לא היה?

יש טיפים קלילים לעזרה/מניעה?

אני פשוט לא מאמינה שזה יצטרף לרשימת הסיוטים שלי בהריונות😥

ערבבתי עם חצי כוס מיץ תפוזים

זה ממש העלה לי

כי אמרו לי שמעלה משמעותית.

וגיליתי שיש בשקית 5 מג לעומת 36 בכדור שהייתי נוטלת..

מאנונימי כי שאלתי את זה לפחות 10 חברות...

בכדור הרבה לא באמת נספג.

וגם אני בהנחיית רופא לקחתי 2 ספאטון. שווה לשאול.

בזכותו כבר פעם שניה שהתחלתי הריון עם ברזל מעולה

אבל! לא בדקתי אם עזר או לא. הוא היחידי שאני מצליחה לקחת. אז זה הכי טוב בטוח ביחס לשאר

כאילו תכלס אני מקבלת גם עירוי ברזל במקביל

לא יכולה לדעת אם הברזל היה יורד עוד יותר בלי האבקה... ואני גם לצערי לא מספיק מצליחה להקפיד..