פורום הריון ולידה (עמוד 760)

כל כך קשה להרגיש לבד.

וכל כך קשה להתמודד לבד כל כך הרבה זמן, להחזיק את כל הבית לבד, להתגעגע לבעל, ולדאוג לו, ולהמשיך לתפקד ב'כאילו שגרה' כשכל השגרה התהפכה.

לא יודעת אם זה עוזר לך, אבל אני רק רוצה להגיד לך שבעיני את ושאר הנשים שבעליהם מגוייסים הגיבורות של המלחמה הזו, לא פחות מהגברים הלוחמים.

אתן זוכות להיות ממש חלק מכתיבת תולדות עם ישראל, במלחמה הזו שלנו, של ניצחון הטוב על הרוע.

זה קשה ממש, וזה עוד יותר קשה כשלא מספיק מרגישים הערכה, ולא מקבלים עזרה ותמיכה, אבל זו באמת גבורה גדולה כל כך (שאמנם לא בחרת בה, אבל הגבורה היא תמיד בחירה בלפעול נכון בתוך מציאות שלא בחרנו בה).

הלוואי שתצליחי למצוא את הכוחות להמשיך בתוך המציאות הזו.

ובעז"ה אנחנו ננצח...

זו מלחמה לא קלה, מול כמה חזיתות, ובתנאים לא פשוטים (בעזה התכוננו למלחמה הזו במשך שנים, זו אחת החזיתות היותר קשות ללחימה), אבל הקב"ה איתנו ויש הרבה טוב. לפעמים התקשורת מעוורת אותנו מלראות את הטוב, אבל הוא לגמרי קיים...

אמן על ה ביחד

אמן על הניצחון

ארוך לנו....

רק לשלוח חיבוק ענקי ❤

כי מילים אין לקושי הזה...

אין לי מילים כמה אני מעריצה את נשותיהן של החיילים!

חיבוק ענק. ימלא ה' כל משאלות ליבך לטובה!

ודמיון מפותח 😍

אין לי ילדים בגיל אז לא יודעת אם זה ישים, אבל לגבי 1 - הדבורה זה נראה לי דוגמא מצוינת.. אפשר להגיד שכל בריה יש לה גוף ונפש/נשמה, וכשמתים הנפש עולה לשמיים וה' שומר עליה שם, ואם זה בני אדם אז אנחנו קוברים את הגוף כדי לכבד אותו והוא מחכה שם עד תחית המתים.

השמיים זה כמו תקרה של בית בפנים - בעולם - אנחנו רואים את התקרה, זה צד אחד של השמים וזה צד שאנחנו יכולים להגיע אליו בחיים, למשל עם מטוס, וה' ןהנשמות נמצאים מעל הגג - מעל הצד החיצוני של העולם.. (אם היא תשאל על החלל, הייתי אומרת שזה חלק מהתקרה).

לגבי 2 הייתי עושה להם שעון על הקיר מצויר עם צבעים - לא לפי שעות אלא לפי משימות. נגיד משולש כתום ציור של בגדים, משולש ורוד ציור של שירותים, משולש כחול ציור של מברשת שיניים, משולש ירוק ציור של ארוחת בוקר וכן הלאה מה שאתם רגילים בשגרת בוקר (לסדר מיטה וכו,,אפשר גם זמן משחק). תולה את זה על הקיר עם מחוג.

ולהסביר להם שבבוקר כשהם קמים מתחילים לעשות לפי השעון - מתחילים בקימה (אפשר להקדיש לזה גם משולש) ונותנים להתעוררות איקס דקות - *על טיימר*. כשהטיימר מצלצל מעבירים את המחוג לפעילות הבאה - ושמים גם לפעילות הזאת טיימר מותאם.

כל זמן שהטיימר רץ - הם יכולים לבחור איך לנהל את הפעילות הזאת. ברגע שהזמן נגמר אמא מחליטה. לדוגמא אם יש לה עשר דקות להתלבש היא יכולה להתלבש מהר ולשחק, או למרוח את הזמן ולהתלבש ברגע האחרון.

אבל אם השעון מצלצל אז אמא מלבישה ואי אפשר לבד כי נגמר הזמן..

מקוה שזה רלוונטי לגיל של הבת שלך. נשמע מאתגר.

בהצלחה!

יש שקיות כאלה כמו טרופית עם כל מיני סוגים של מילוי - מחית פירות, גמדים וכו.

אולי שווה לתת לה למיטה כשמתעוררת אחד כזה ואז היא תעשה את כל שגרת הבוקר מהר יותר? 

ואפשר לשים מוזיקה וצריך לסיים להתלבש/להסתרק/ לנעול נעליים לפני שהשיר נגמר.

תוך כדי שהם חצי ערים, מסיימים להתארגן, אוכל, ויוצאים.

לפעמים מחלקת משהו בחוץ כשכולם מאורגנים.

שמתי לב שלדרוש מהם להתלבש או לנעול נעליים בלתי אפשרי בבוקר,

מלא בזבוז אנרגיות

אני מלבישה את כולם, ויוצאים

וצריך איזה תמריץ ליציאה אחרת נמרחים..

ועם הכל עדיין לא מעט פעמים יותר מדי עצבים וכאלה,

מקווה שאצליח מתישהו שיעבור בנעם

מאז שגיליתי את זה הבקרים הרבה יותר הגיוניים😅 גם ככה אנחנו קמים לפני הזריחה.

רק מבאס עם התורן המפספס שאי אפשר...

ולשים ליד המיטה?

והייתי מדברת איתה כמו גדולה ומסבירה לה שמעכשיו קודם מתלבשים ומי שמוכן יש לו זמן לאכול ארוחת בוקר. ומי שרוצה לשחק עוד לפני הגן צריך להתארגן ולאכול אם רוצה ורק אחכ אם נשאר זמן משחקים.

בסופו של יום היא עוד קטנה וזה עניין של הרגל.

לשנות זה תהליך אפשר בהתחלה לעשות סוג של מבצע ואם מצליחה לתת הפתעה קטנה.

אצלי אחד הילדים קבוע  היה משחק כשקם ואז בגלל שאני הייתי טרודה אם שאר הילדים בארגון והוצאה להסעות וכו... בסוף הייתי מארגנת אותו הלחץ וזה היה ממש מתסכל אז התחלתי להקפיד שקודם יתארגן ויהיה מוכן ואז בזמן שאני מוציאה להסעות הוא כבר מוכן ומשחק וכשחוזרת אחרי כמה דקות מכינה שוקו הוא שותה וחוזר לשחק ומאז זה חיים אחרים. לקח זמן אבל בסוף למד.

ואגב שעה לאכול זה המון זה לא בריא כל כך יותר נכון זה לאט לאט לקצר זמני אכילה. וכשאני אומרת לא ברעא אני לא מתכוונת לכמויות של אכילה אלא לזה שילדים שלוקח להם זמן לאכול לרוב זה נובע מחולמנות וחוסר ריכוז וזה פחות טוב כהרגל. אז לא אומרת לזרז בצורה לא נעימה אבל כן לתחם קצת יותר את הזמן

הבנתי עם עצממ זאם לא אצור סדר, לא נגיע לגן בזמן.

אז הנחלתי מתווה שקודם כל מתארגנים ומתלבשים

אחרי זה אוכלים

ואז יש זמן משחק

אין אצלי צעצועים בסלון בבוקר,. כי זה מזמין משחק

לגבי הילדה שחייבת לאכול - אני הייתי מלבישה אוצה בעצמי זריז ושתשב לאכול.

וגם - מעירה אותם מוספיק מוקדם כדי שיספיקו לשחק.

וכל זה לא היה קורה אם לא הייתי מטרימה. ממש אומרת להם איך הבוקר ייראה, וגם בבוקר כל הזמן מזכירה להם שקודם מתלבשים, אחרי זה אוכלין ואז משחקים

יש לי אמנם שניים ולא שלושה, אבל זה עבד

זה היה פותר הרבה מהבעיה 😅

אולי באמת אשקיע תקופה להכניס הרגל שקודם מתארגנים ואז אוכלים ומשחקים. יכול להיות שאם זה יהיה קבוע ככה היא תצליח להתמודד

אני צריכה להוציא אותם מהבית בשעה x, אז עד השעה הזו הם יהיו לבושים.

אבל אצלי זה אחרת אולי כי א. אני חייבת להגיע לעבודה

ב. אם הם לא יתלבשו בזמן, אבא ייקח אותם רק הרבה יותר מאוחר והם מעדיפים אותי אז זה עובד

ילדים הם חכמים.

אצלינו ידעו שאסור לאמא לאחר לעבודה ושהעבודה חשובה. אז הם גילו יעילות בעצמם. זה היה פשוט וברור שבבוקר מזדרזים.

אבל כשאמא שלי לקחה אותם הקטן נכנס לה לשלולית עד הצוואר והייתה צריכה לעלות איתם להחליף לו הכל כולל המגפים🤭

וגם היום בימים שאני לא עובדת

אבל זה גם כי הם לא אוהבים להגיע מאוחר ולהיכנס באמצע פעילות שכבר התחילה. זה מתחיל להם את היום עקום.

האמת שאני לא ידעתי איך לגשת לזה ככ

אבל בעלי עשה עבודה מופלאה. זה התחיל מזה שהם ראו צדיקים שנפטרו ואז עלו שאלות

והוא הסביר להם שהחיים פה הם לא לנצח. בגיל מסוים אנשים כבר נפטרים והולכים לגן עדן

הוא הסביר להם ממש גם על זה שיש קבר, היינו גם בקברות צדיקים. והם קיבלו את זה ממש בטבעיות

בהמשך כמובן הגיעו שאלות אחרות וגם הן נענו

לגבי מי שבשמים ומטוס הייתי עונה זהמטוס טס יותר נמוך מהשמיים של גן עדן.

ולגבי הנמלה / חרק - אז כן ענינו שגם חיות מתות. הם יודעים גם שאוכלים פרה, כבש ותרנגול.

בקיצור, לא רואה עניין להסתיר ולעשות עניין. החשיפה לזה בטבעיות בגיל צעיר לדעתי ממש מקלה

אני גם חושבת שצריך לתווך בטבעיות ולא לעשות עניין. ראיתי שהתשובות לא מספקות אותה אז רציתי עוד רעיונות. נתת לי רעיונות טובים. את חלקם כבר אמרתי לה, אבל לא בצורה מסודרת כל כך.

אנחנו משפחה של כהנים אז היא לא מכירה מציאות של הליכה לקברי צדיקים

נראה לי מצוין שהיא שואלת שאלה מקבלת תשובה חושבת על התשובה ומגיעה עם השאלה הבאה. 

לגבי 1. שהבת שלי חוותה מוות של אדם קרוב אמרתי לה שהוא בשמים נראה לי הכי סביר לגילה..

לגבי 2. אני גם מארגנת 3 קטנטנים כל בוקר כמה עצות שלי עזרו 1 מלבישה מהלילה זה עושנ שינוי עצוםם בבוקר דבר שני הבת שלי אם היא רעבה בבוקר היא מקבלת בשקית אוכל ותוך כדי אני עושה לה קוקו ושמה נעליים

עוד דבר אני מארגנת כל פעם אחד כלומר הקטנה קמה לפני כולם ב6 וחצי אני מארגנת אותה מסיימת שמה לה בקבוק ומעירה את האמצעי מארגנת אותו (ותוך כדי קוראת לגדולב שתתעורר) כולל הכל ומביאה לו משהו טעים שימתין יפה בינתיים

ואז מארגנת את הגדולה עם שקית אוכל ביד ככה היא רגועה (אני מארגנת אותה במטבח וככה אין בעיה של לאכול בחדרים)

והשוסס איך שכולם מוכנים ישר יוצאים מהבית!!! לא מחכים דקה ככל שמחכים יותר זה מסרבל את הבוקר יותר ומזמין בעיות

לקבוע לעצמך כמה פעמים משהו ב8:30 בבוקר או 9:00

ואז את כבר תראי מה עובד..

אני ראיתי על עצמי שכשאין לי דדליין באופן אישי הכל נמרח שעווותתתתת

אם הם מתחילים לשחק ולהתעסק אפשר גם לצאת בדילהיי של שעתיים,

ובתכלס זה לא באמת לטובתם..

לילדים טוב בשרך כלל להגיע לפני 8,

להיות מהראשונים,

בלי השוק שמגיעים והכל כבר התחיל...

לא תמיד אנחנו מצליחים ,

אבל זה עובד בעיקר כשאני צריכה לצאת. וממהרת.

וכם לפעמים עם לחץ ונזיפות

.

אבל שנה שעברה שהייתי בחופשת לידה שהארכתי מאוד,

הבקרים היו מתישים

ממש

עד שחזרתי מהפיזורים תמיד היה כבר 9 וחצי 10

אלמלא הייתי צריכה לצאת השנה מוקדם זה היה ככה גם השנה..

לגבי המוות

אפשר לדבר על זה שהחלק החשוב שלנו- הנשמה עולה למעלה לגן עדן ונמצא קרוב לכסא הכבוד של הקב"ה

גם אותי כילדה זה העסיק הרבה..

עוד משהו שחשוב זה לענות קונקרטית, ברור ופשוט, בלי להיכנס לדרמות,

לשדר משהו רגוע ופשוט..

עיקר השאלה אצלי היה תחושת חרדה מסתיימת ואם עונים בצורה רגועה ונונשלנטיות כזו

זה נותן תחושה שאין כאן משהו לחרוד ממנו..

הדיבור על תחיית המתים עוזר להם לסגור מעגל.

ונותן להם משהו מעשי- להתפלל שתהיה תחיית המתים במהרה.

עוד משהו שראיתי שמתיישב על לב הילדים-

להגיד שהם עכשיו לומדים תורה .עם משה רבינו , עם רבי יוסף קארו, עם הרב קוק, זה נותן איזשהו מימד של זמן שגל הם מסוגלים להבין- שגם גדולי ישראל שהם מכירים חיו כאן ונפטרו.

וממש חכמה הילדה!

איזה שאלות יפות!

לגבי השמיים היא צודקת.

שמעתי פעם שיעור שאסור להגיד לילדים שהם בשמיים, כי גם זה בעיה אמונית, להגיד שה' בשמיים זה צמצום כי מלוא כל הארץ כבודו.

אבל אני נכשלת בלשוני הרבה,

אולי בזכות השרשור שלך אצליח למצוא ניסוח נכון.

תודה רבה לך!!

אני אומרת לילדים שמי שנפטר נמצא עם ה'. וגם קודם, למשל כשהקטנה רואה תמונות מהחתונה שלנו ושואלת איפה היא הייתה, אני אומרת לה שהיא והאחים שלה היו אז עם ה'.

לגבי 2, מאוד עוזר לי אם בוחרים בגדים לילה קודם. חוסך הרבה בלאגן וריבים בבוקר

למרות שלא כל דם פירושו משהו לא תקין עם ההריון. לפעמים זה המטומה. אולי שאריות דם שהיו ברחם. או מהשינויים ההורמונליים.

יש לך דרך להתייעץ עם הרופא המטפל?

אולי הוא ישקול תמיכה יותר חזקה?

ואני כבר עם תמיכה של דפסטון פעמיים ביום ואסטרופם 3 פעמים ביום וגם כדור וגינלי.

אני לא יודעת למי לפנות  

לא חושבת שיש מה לעשות כרגע.

תשתדלי יותר לשכב ולהיות במנוחה. הרבה מים! כי חוסר בשתיה יכול לגרום להתכווצויות ברחם.

בשבוע שלך זה קצת גבולי. תתקשרי למוקד אחיות או לקופה שלך לנסות לקבל תור

זה ממש חשוב. במיוחד שמחר שבת ולא תוכלי לעשות כלום...

אני גם מינוסית...

ובכלל אם גילית הרגע כנראה שההריון כל כך צעיר שלא בטוח שבשלב הזה היה מה שייפגע

ממש אין סיבה לדאגה

כמות הקרינה היא מזערית, ובמרפאות רבות מבצעים צילומי שיניים במהלך הריון.

גם באלו שלא זה בשביל לקחת אקסטרה אקסטרה ביטחון 

הסבירות לנזק היא נמוכה מאוד

רק שתמיד בדברים האלו לפעמים לוקחים זהירות יתר

אז מה שהיה, בסדר גמור

נחמדה, עניינית, נראית מקצועית.

דאגה לנו לפגישה עם עוד אשת צוות כשהיא חשבה שיש צורך 

היא מקצועית ומדוייקת מאד

אפשר לסמוך עליה..

חיבוק גדול!!

גם אנחנו בענייני גנטיקה וטיפולים, אם יקל עלייך מוזמנת לשתף ולפרוק. שלב הגילוי זכור לי כשלב הכי קשה ומטלטל שחוויתי. 

ממש מבינה אותך

קרה לי עם רהיט אחר בבית שהיה במיקום מרכזי ויצא אחד המכוערים. התבאסתי עליו קשות כמה שנים.. אבל מצד שני, זה היה מראש רהיט שהוא בחר. כלומר בהסכמה. ולא התערבתי.

הוא רוצה להגיד לך משהו אחר לגמרי...

שאת אלופה

וצדיקה שאין דברים כאלה שלוקחת חלק במצווה ענקית

שהיא צורך השעה ממש

והיא כ"כ קשה

ונותנת גב לבעלך לעשות את תפקידו

ותוך כדי גם מטפחת את הזוגיות

ונותנת לו את המקום שלו

למרות כל הקשיים של הסיטואציה

והריחוק והפערים שבטח יש כשרחוקים הרבה

והולכת לקראתו

ועוברת על מידותייך

ומוותרת במשהו שאת בדרך כלל הקובעת הבלעדית

ומתגברת על כל כך הרבה קשיים בדרך הארוכה הזו

ונותנת מעצמך כלכך הרבה

ובלי לשים לב גם צומחת הרבה בתקופה הזו

ואני והארון רוצים להגיד לך ביחד

שאנחנו מצדיעים לך!!!!!!!!!

כתבת מקסים ומצטרפת לכל מילה ❤

וחיבוק גדול לך @אנונימית בהו"ל יקרה

אולי זו גם מישהי שיודעת להבחין בין תפל לעיקר?

לקדם דברים גם אם הם לא בדיוק כמו שהיא חשבה?

לעבוד בשיתוף פעולה?

לאפשר גם לבעלה להביא את עצמו לקשר?

אלו דברים כל כך חשובים

ונכון שהתוצאה יצאה לא משהו

אבל את התוצאה אפשר לתקן

הדרך והתהליך שאת עושה

והכלים שלאט לאט צומחים בך הם העיקר!!

אשת חיל מהממת ❤️

ואני בעד לקנות לך ארון חדש 🤩

האמת הייתי מתייעצת אם מישהי מקצועית רק כדי שתרגיע ותעשה סדר...

סה"כ נשמע בסדר, אלא אם כן יש התנהגויות שרומזות שיש משהו מעבר... למשל, מאיפה היא יודעת שמנשקים על השפתיים וכזה..

אבל נשמע שיש כאן כמה דברים

שיכול להיות לך כ"כ טוב לקחת את הסיטואציה הזו כהזדמנות לטפל בהם..

ובראש, בבסיס, את מעידה שהקשר שלכם תמיד לא היה כ"כ חלק..

אז זו ממש הזדמנות לגעת ולחשוב על דבר כזה משמעותי...

ממליצה מאוד על אורה פולק, יש לה תכנים מהממים.. אני בקבוצת וואצאפ שלה..

וגם @באר מרים המליצה עליה השבוע..

חיבוק ובהצלחה ענקית❤️❤️

נשמע שהיא ילדה מאוד חכמה ויודעת בדיוק איך למשוך תשומת לב גם שלו וגם שלך ומה טוב אם זה קורה יחד גם אם את לא מגיבה היא יודעת שזה מפריע לך.

אני חושבת שאם לא תייחסי לזה יותר ממה שזה. ילדה בת 3 שרוצה תשומת לב

ומצד שני בעלך צריך להיות מבוגר אחראי ולא לאפשר לה לנשק אותו על השפתיים ולא לאפשר לה משהו שאת אמרת שאסור.

אם זה בסהכ ילדה בת 3 שרוצה תשומת לב,

אז למה היא מחקה אותי לחלוטין ורוצה רק אותו ואהבה רק ממנו?

היא גם אומרת בפירוש ״אני אוהבת רק את אבא״

זה ממש פוגע.. 

היא מתגרה בך

ויכול להיות שהיא למדה ממך איך למשוך את תשומת ליבו של אבא. לכן חשוב שהוא יהיה איתה אסרטיבי בנושא הזה ולא יתן לה להתנהג ככה.

מצד שני להראות לה איך כן להתנהג למשל את יכולה להגיד שאת רוצה חיבוק/ שיר / משחק משותף...

החשש העיקרי שלי שהיא תתבגר עוד קצת וזה רק יתהדק סביבו.. שהיא תמחק אותי לחלוטין..

כי הרי אצלו היא מקבלת את כל מה שהיא זקוקה..

הוא תמיד אומר לה כן על הכל..

לא מסוגל לראות אותה בוכה אפילו לא לשנייה..

די מפלה אותה לטובה לעומת שאר הילדים..

אז למה שהיא תרצה להתקרב אליי?

הרי אני ״הקשוחה״ שכשאומרת ״לא״ אני עומדת על שלי, ולא כואב לי לראות ילד בוכה כמה דקות כשזה למטרת חינוך....

ובגלל שיש לי איתה קושי רגשי אז אני מעניקה לה אהבה קצת פחותה לעומת שאר האחים..לצערי הרב רושמת את זה כנה..

אז למה שהיא תרצה אותי אי פעם?

כשילדים גדלים הם לומדים להעריך הןרה שהם יכולים לסמוך על המילה שלו, הורה שאפשר ללכת אחריו.

הורה שיש לו מילה ומנהיגות.

ילדים צריכים הורים, הם לא צריכים חברים, זה כבר יש להם בגן.

התנהגות של ילדים קטנים בדרך כלל תקופתית, ולא ממשיכה לעד, גם את הפחד מהעתיד הילדה מרגישה, את כל בליל הרגשות שעולות לך כשהיא מתנהגת ככה היא מרגישה.

אל תתני להתנהגות שלה לערער אותך, לפחד, להרגיש חולשה.

זה יעבור, רק תתייחסי לזה כמו שזה, ילדה חמודה שמצאה את הנק' שקשה לך בה והתיישבה שם. (בתת מודע כמובן)

זהו.

ילדה שאוהבת אותך ומחוברת אליך.

וממליצהמגם לעשות לעצמך דמיון מודרך כזה, ולדמיין איך היא תהיה כשתתבגר, תדמייני את הדברים הכי טובים שיש. זה עוזר. 

גם אנחנו הלכנו בעבר ומתכוונים ללכת שוב, ממש לא אומרת את זה כביקורת, ולא חושבת שזה אומר משהו רע על מי שהולך( ולהפך מרגישה שזה שאני כאמא מחפשת הדרכה כשצריך זה הדבר האחראי והנכון לעשות).

זה פשוט עוזר כשמישהו מבחוץ עוזר לשנות נקודת מבט.

אולי אפשר להשיג את זה גם מקריאה עצמית אבל זה יהיה יותר מהיר ואפקטיבי בכמה מפגשים.

נראה שמשהו בדינמיקה בין שלושתכם אבא-אמא-ילדה  סביב הילדה הזו לא עובד הכי טוב, כדאי מאוד לשנות. 

לפעמים.

אני תמיד אומרת לבעלי שזה לא הוגן שהןא יהיה השוטר הטוב ואני הרע.

ושברור שילדים (ואח"כ מתבגרים) רוצים יותר את ההורה שמרשה ומרשה ומרשה... רק כשממש גדולים לומדים להעריך את ההורה ששם גבולות,

אבל עד שזה קורה לוקח הרבה זמן.

המצב הזה שבו בעלך לא מסוגל לומר לה לא הוא מצב בעייתי.

א. בגלל שזה הופף לדפוס. וכדי לשנות דפוס צריך כוח ומאמץ.

ב. מצב שבו הוא מפלה אותה לטובה מול שאר הילדים גורר שנאה ותחרות ותחושה שאבא פחות אוהב אותי מאשר את הקטנה.

ג. את הופכת אוטומטית להיות ההורה המגביל, וזה הופך להיות הדפוס שלך, וזה לא נכון שהורה אחד יהיה ההורה הגייפי וההורה השני יהיה ההורה של החינוך והסדרים. צריך איזון. ונשמע שבעלך צריך לתפוס יותר ויותר את עמדת המחנך ופחות את עמדת ה"דוד".

ד. ברגע שהיא תבין שאת ואבא חזית אחת זה פחות יעניין אותה.

ה. שבעלך יגיד לה "אבא יושב ליד אמא", "אמא היא הכי מדהימה שיש", ועוד כל מיני כאלה. כדי להחזיר את המצב שבו אתם כוח אחד והיא הצאצא של הכוח הזה. 

תודה ממש

הוא תמיד מפר את המילה שלי מולה,

למשל אני אומרת לה ״לא״ באופן נחרץ לממתק,

והיא באה לבכות לו

אז הוא אומר לה

״מה אני יעשה, זה אמא לא מרשה, אני כן מרשה, לכי תדברי איתה..״

או למשל זמן מסך שאני מגבילה והיא רצה אליו לבכות בכי קורע לב (ובאמת זה נשמע בכי הכי קורע לב ששמעתי אי פעם) ורוצה עוד קצת זמן מסך..

אז הוא אומר לה

״אל תדאגי שתגדלי תוכלי לעשות מה שבאלך בלי לשאול אותה...״

הוא גדל בלי גבולות בכלל וגם הורים גרושים שהרשו לו ונתנו לו כל מה שרצה.. ומרגיש לי שהוא ממש מעביר את זה אלינו עכשיו.. 

וככה זה כמעט בכל דבר, ממש מהרהר אותי מולה.. 

איך שמתאים לך ולו

ולהסביר את המצב

שילדים צרכים גבולות

שילד שנותנים לו הכל-בסופו של דבר זה לא טוב לו

ושכשאת אומרת משהו והוא אומר ההפך, זה באמת מערער אותך מולה ואז כולם מפסידים

משפטים כמו: "אמא לא מרשה ואני כן" וכן "כשתגדלי תעשי מה שבא לך בלי לשאול אותה"

מקבעים אצל הילדה שלכם את זה שאת השוטר הרע, וכשתגדל היא תוכל להשתחרר ממך...

לדעתי המפתח הוא בלהביא את בעלך להבין שאין דבר כזה שהוא מציג אותך כאיזה גורם מגביל או גורם שמקווים להשתחרר ממנו...

ממש לא!

הפוך- מה שאמא אומרת.

לתת לך גיבוי! 

ברור שאת תרגישי שהם חזית אחת מולך, וזה בגלל שאת לא חזית אחת עם בעלך.

או שהוא לא חזית אחת איתך.

אני ממש מקווה שאת מצידך לא אומרת משפטי שושנים כמו "אבא לא מבין" או שטויות כאלו. לפחות תשמרי את על נפש הילדה ולא להציג איזה סכסוך שיש ביניכם (גם אם הוא קטן)
 

שווה לעשות עבודה זוגית מול זה.

להחליט יחד על גבולות ששניכם מסכימים עליהם.

להחליט יחד שאין משפטים כמו "אמא אומרת ככה ואני הפוך" או "כשתגדלי תוכלי להשתחרר מאמא"

אלא הכל מוצג לה כחזית אחת *מגובשת*!

אבל בעלך בעיקר יצטרך להתגבר על הנטייה להיות הדוד הטוב עם הסוכריות בכיסים בכל הזדמנות.

כי יש בזה משהו מפתה, להיות ההורה המועדף.

אבל לטובת הילדה ולטובת שאר הילדים- הוא יצטרך ללמוד לשים גבול ולעמוד בבכי שלה.

זה לא בכי רע, זה בכי טוב! זה בכי של למידה. אתם חלילה לא מתעללים בה או משהו. אתם מרגילים אותה למשהו שונה, וברור שיהיה בכי בהתחלה.

לא להתרגש מבכי, הכל בסדר. כל עוד אתם שלמים בבפנוכו עם ההחלטה שלכם, ואתם יודעים שזה לטובת הילדה בלבד- לקבל את הבכי כחלק מהחיים.

בהצלחה רבה יקירה!

זה לגמרי התנהגות של ילדה שמצאה את הנק' חולשה שלך והתיישבה שם, זה לא באמת מה שהיא חושבת שאבא שלה הכי טוב מאמא וכו'.. ובטח ובטח שלא חושבת על אבא שלה בקטע רומנטי (כמה שטויות פרויד הכניס לנו למח)

את יכולה לחשוב על זה כסוג של הצגה שלה, אם שחקנים עולים לבמה ויש מלא קהל שמוחא כפיים הם ימשיכו, כשהקהל ילך או לא ימחא כפיים, השחקנים ילכו.

כשאת לא תיהי זאת שנותנת לה במה, ז"א לא תקחי את ההתנהגות הזו שלה ללב, ותמשיכי להתייחס אליה בדיוק כמו לשאר הילדים (אם יש)

היא פשוט לאט לאט תפסיק.

התחברתי למה שאמרת,

אני באמת מרגישה שהבעיה בי שאני מתעסקת בזה מוטרדת ומייחסת לזה חשיבות ככ גדולה,

ואולי באמת שאני זו שגורמת לה באופן לא מודע לקרקר רק סביבו.

אני מרגישה שאם זו היתה הבת השנייה שלי לא היה מפריע לי או מטריד אותי בכלל כי אני ככ מחוברת אלייה בנפש..

ובגלל שזו הבת שיש לי איתה קצת רכבת הרים רגשית(מאז ומתמיד) אז קשה לי לקבל את זה..

היא גם בודקת אותך

תתנהלי באדישות מולה לגבי כל זה

זה יחלוף ..ץ

שכמובן גם משפיעות אחת על השנייה:

1. ההתנהגות הספציפית של בת ה-3, עכשיו

2. היחסים בינך לבין בעלך בהקשר של חינוך הילדים

לגב הנקודה הראשונה- כמו שכתבו לך כמובן שילדים בכל הגילאים מפעילים עלינו מניפולציות שונות ומשונות,

הם מאוד מתוחכמים בהקשר הרגשי חברתי, יש כאן גם לימוד של העולם וגבולות היכולת שלהם - 

הילדה בעצם בודקת- איך אני משפיעה על ההורים שלי?

מה "מקפיץ" את אמא?

מה "ממיס" את אבא?

איפה אני עוברת את הגבול?

איפה אומרים ש"ככה לא מתנהגים", אבל בעצם אפשר למתוח קצת את החבל?

כמובן, היא ילדה קטנה ותמימה, לא הכל מודע.

תנסי טיפה להכנס לראש שלה, לדעתי תביני יותר.

בהקשר הזה צריך להחליט מה האסטרטגיה שלכם, איך אתם מגיבים להתנהגות הזו,

(לצורך העניין אפשר להתעלם, להסיח את דעתה, להסביר למה זה לא מתאים, הכל תלוי סיטואציה ואופי הילדה ואופי המשפחה. לחשוב ולהחליט)

ולפעול ממקום של ביטחון , כמה שאפשר לא להיבהל.

הנקודה השנייה- 

את בין השורות כותבת כאן על היחס הכללי של בעלך, איך הוא מאפשר לה, איך הוא לא שומר על כללים שאת הצבת

ועל החששות שלך לגבי העתיד.

אני חושבת שיש הרבה משפחות בהם הורה אחד קשוח יותר והורה אחד רך ומאפשר, זורם עם הכללים

זה בריא, הילדים יכולים להבין את זה (וללמוד על הדרך שיש כל מיני אנשים וסגנונות בעולם- לימוד חשוב)

אבל צריכה להיות הסכמה בין ההורים.

בעיני, צריך לדבר על זה בצורה ברורה ביניכם.

עכשיו יש כאילו מתח, או זרמים תת קרקעיים

כמעט מאבק של "מי יחליט על החינוך של הילדה הזו"

וברור לי שזה מזין את החששות שלך,

לגבי עכשיו ולגבי כל מערכת היחסים עם הילדה!

הבת המתוקה שלך היא בת שלוש.

היא עושה המון דברים שמתאימים לגילה, לחלקם לא מודעת.

אבל בעלך הוא אדם מבוגר *שבחרת* להקים איתו בית

*בחרתם במודע* לגדל ילדים יחד 

ואת צריכה להרגיש מולו בנוח.

רגועה.

שלכל אח מכם המקום שלו

והכבוד מבן הזוג

והגיבוי.

לדעתי המתח שלך הוא לא מהמקום הרומנטי כביכול שהילדה מנסה לקחת

אלא מהסמכות שלך ושלו

האיזון ביניכם.

אני אתן דוגמא: בעלי מסתדר עם כל הילדים יחד הרבה יותר טוב ממני

הוא נשאר קר רוח, לא בקלות מאבד את זה

אני לעומת זאת הרבה פעמים מרימה את הקול כשכולם צוערים אחד על השני, מרביצים וכו'

ולפעמים הגדול מתקשר אליו "להתלונן".

ברור לי (וכנראה גם לילד...) שבעלי לא היה נוהג כמוני בסיטואציה

אבל הוא *תמיד* יגבה אותי בטלפון

תמיד יגיד לילד שהוא צריך להתנהג יפה ולהקשיב לאמא.

וזה מרגיע את כל המערכת, הגיבוי הזה.

אי מתחברת מאוד לתחושות הלא נעימות שאת חווה מול הבת וההתנהגות ודווקא בגלל זה

כדאי לדבר עם בעלך בזמן רגוע, להבין איך אתם מתנהלים כיחידה אחת מול כל הכללים וחינוך הילדים

כי היום זו הבת הזו, מחר המתח הזה יגיע מכיוון אחר...

בהצלחה רבה!

הערה קטנה נוספת:

רק בקשר לנשיקות על השפתיים, שאמרת שהתחיל פתאום

שווה לברר מה קורה בגן ובסביבה של הילדה.

לפעמים הם מציפים דברים שהם חווים או רואים

במקום לדבר עליהם.

אצלנו היה מקרה שילד גדול היה מגיע סמוך לגדר הגן ומתפשט לעיני הילדים הקטנים...

לא תמיד הם מספרים על זה בצורה ישירה וחשוב לברר.

וממש עזר לי כל תשובה שרשמתן

ממש תודה

בערב כשאתפנה אשב ואקח לי נקודות שרשמתן באמת באופן מעשי.

אתן מדהימות

לכל הילדים שלי היו תקופות של רק אבא ותקופות של רק אמא (בנים ובנות, בלי קשר למגדר...) זה טבעי, זה קורה ואם לא מתרגשים זה חולף ונשכח.

הדבר היחיד הכן מטריד שכתבת בעיני הוא על הקושי שלך להתחבר אליה. שם הייתי משקיעה מאד מאד כדי שכן יהיה חיבור שחיוני להתפתחות הרגשית שלה. 

זה קשה ומעיק. יכולה להגיד לך שגם אני חוויתי משו דומה 

והתיאוריה הזו של פרויד הסתדרה לי, למרות שהיא לא מקובלת בכלל מדעית.

אצלי זה ישב על חוסר בטחון בזוגיות ובאהבה שלו אליי והרגשתי שנוח לו להיות המועדף ודרך זה הוא מפצה על חסכים שלו. 

לא נשמע שזה המצב שלכם, ובכל מקרה, זה פחות עניין חריג בהתנהגות של הילדה כמו שכבר כתבו לך. 

היא ילדה ויש לה זכות להרגיש אהובה ולהיות קרובה לאבא שלה. זה מה שהזכרתי לעצמי בכל פעם. 

אני לגמרי מבינה את הכאב והפגיעה שאת מרגישה, מול הילדים הרבה פצעים שלנו נפתחים.

העבודה היא מול עצמך ומול בעלך. להבין מה חסר לך ושם להציב גבולות. האמירות שלו באמת לא חינוכיות ויכולות לפגוע בסמכות שלך. תדברו על זה ותשתפי בתחושה שלך.

וגם לה, את יכולה להציב גבול ממקום חינוכי ולא מתוך עלבון. אם היא מקימה אותך מהספה למשל, אז להגיד ברור- אמא עכשיו יושבת ליד אבא ואת כאן לידנו, 

או עכשיו אני מדברת עם אבא ואת מחכה בסבלנות. 

ברור לי שאם את חושבת בהגיון, את יודעת שהיא לא יכולה לתפוס את המקום שלך משום בחינה. יכול להיות שזה איזשהו חסר שקיים אצלך/ ביניכם והסיטואציה הזו מתלבשת עליו?

לגבי ההמשך והעתיד, אצלי לפחות זה לא השתנה במובן של ההעדפה שלה . היא גדלה ועדיין אוהבת אותו כנראה יותר ממני. היא הרבה יותר רוצה את המגע, חיבוקים ונשיקות ממנו, קוראת לו בכינויי חיבה ודואגת להגיד לו כמה הוא אבא הכי מושלם בעולם. לי היא אומרת הרבה פחות. אבל אני לא בתחרות. כן, זו עבודה לחזק את עצמי שאני אמא טובה עם כל היתרונות והמגרעות שלי, ויש נפילות. אני משתדלת מאד לפתח איתה את הקשר הרגשי ולתת לה את מה שלי יש לתת. היום אני יודעת ומרגישה יותר שהיא צריכה אותי, ויש לפעמים שאלות או נושאים שהיא משתפת אותי ואיתו היא לא מעיזה לדבר עליהם, כי היא מעדיפה לשמור על הקשר שלהם סטרילי וכיפי ואצלי היא מרגישה בנוח להביא את ה"לכלוך". מצד אחד זה יכול להיות פוגע ולהתפרש כאילו לא אכפת לה שאני אספוג ושנוח לה לזרוק עליי את התסכולים, התלונות והקושי שלה, מצד שני, אני רואה בזה מעלה גדולה ושמחה שהיא מרגישה שאני מכילה ואוהבת אותה בכל מצב.

את אמא שלה והמודל הנשי שלה ויש בזה הרבה עוצמה שבעלך לא יכול לתת לה.

יצא קצת שיתוף.. מקווה שזה יהיה לתועלת.

אני מאמינה שאם תדברו על זה ותבנו את הגבולות מולה, תחזקי את עצמך שאת אמא נהדרת ותפתחי את הערוץ שלך איתה, תוכלי לראות את הדברים מזווית אחרת

וזה לא יפעיל אותך.  בהצלחה!

מנסה לכתוב בנקודות כמה דברים שעלו לי, (כמובן שצריך להרחיב עוד בהן )

א. לגבי ההתנהגות עצמה של בתכם שלא מקובלת עלייך/עליכם - להציב גבולות ברורים.

בהתמדה,

באסרטיביות

ובצורה ברורה וחד משמעית.

למשל: "לא מרביצים לאמא".

ושוב

ושוב

ואם זה קורה - להביט בעיניים ולומר חד משמעית: לא מרביצים לאמא.

ולא לתת לה לעשות זאת.

בין אם זה אומר להתרחק בעצמך כאשר היא רק מתחילה לשלוח, בין אם זה אומר להביט בעיניים ולומר לה כנ"ל, או כל דבר אחר שגם לא יאפשר את הפעולה שלא מקובלת עליכם וגם יתווך לה את הגבול הברור.

גבול הוא חשוב והרבה פעמים גבול הוא אהבה.

ואם שמים אותו בצורה אסרטיבית (לא אגרסיבית, שזה שונה לגמרי, אלא אסרטיבית) וברורה הוא יכול להיטיב מאוד עם כל הצדדים.

כנ"ל לגבי הנשיקות בשפתיים או כל דבר אחר שעבורכם זהו גבול.

נסו למפות את הקווים האדומים שלכם ולתווך לה אותם. זה בדיוק הזמן של הילדים ללמוד מה הגבולות שלנו ההורים ולגדול לתוכם.

ב. לגבי השוני בין הגישה שלך ושל בעלך - חשוב לעבוד על החזית האחידה ביניכם קודם כל.

ואחרי שזה מסודר ומגובש ביניכם - לתווך זאת גם לילדים. כולם. את אותה חזית אחידה. את אותו הגיבוי של אמא לאבא ושל אבא לאמא.

ולעבוד כאן גם בבחינת "סור מרע ועשה טוב"

סור מרע - לא לומר לילדים דברים שיכולים להוציא את בן/בת הזוג השני לא טוב או בצורה שאנו עצמינו חולקים עליהם או מזלזלים בהם חלילה וכן הלאה

ועשה טוב - להראות ולשדר שאנחנו ביחד. כאחד. שאנחנו מעריכים, נותנים גיבוי, ושנינו כאן בחינוך ובגידול שלכם מאכפתיות ואהבה אליכם.

ג. לגבי הקושי שתיארת שיש לך מול בתך - כדאי לעבוד על הנקודה הזו בפני עצמה בצורה עמוקה וטובה, למען יטב גם לך וגם לה ❤

כתבתי בעבר הודעה מאוד ארוכה על התמודדות שלנו אל מול קושי עם אחד מהילדים, מצרפת לך את הדברים כאן בתקווה שיוכל אולי קצת לעזור 🙏❤

כאן:

וואו יקרה - הריון ולידה

ב"הצלחה רבה יקרה עם הכל

שהקב"ה יאר פניו אלייך בכל תחום ותחום ותראו רק אור וטוב בכל החזיתות ❤

אבל לדעתי זה לא משו שאמור לקרות במקום העבודה

וכדאי בתור עובדת חדשה דווקא להציב גבול לעניין הזה (אומרת לך בתור עובדת חדשה בעצמי לשעבר)

את לא שק חבטות של אף אחד

ומי שרוצה להאיר או לברר מוזמן לעשות זאת בנועם

ובכל מקרה אני צריכה לברר עם עצמי מה אני חושבת על כל הסיטואציה.

במעט.

מקווה שהבירור יהיה מוצלח

לא נורא.

זה כל כך שכיח. הגם שזה כל כך לא הוגן וכואב, כואב מאד.

חיבוק לך

להחזיק ראש גם בכל המטלות והמבחנים שיש בכל קורס, וגם בענייני הבית והילדים.

להוסיף לזה גם עבודה זה בכלל קרייסס.

אני מבינה ששניכם סטודנטים, יש אפשרות שאחד מכם יקפיא את הלימודים עד שהשני יסיים?

גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה טכנית שלא הכל נופל על מישהו אחד.

כרגע זה נשמע שעלייך נופל כל ענייני הבית והילדים, ועל בעלך נופל כל עול הפרנסה. נכון?

זה טוטאלי וקשה מידי.

אז מציעה קודם כל לזכור שמדובר בתקופה זמנית. ואני מדברת איתך מניסיון של תואר לא קל בשילוב עם ילד ומשרה שהיתה חלק מהזמן משרת סטודנט וחלק מזמן משרה כמעט מלאה. זה לא קל אבל כשיעבור ויגמר אתם תרגישו ממש הקלה ופתאום חיים הרבה יותר רגועים ונורמלים.

דבר שני, מציעה לחשוב שוב על החלוקה בינכם.

אולי מתאים שגם את תצאי לעבוד והוא יהיה חלק מהזמן עם הילדים?

כדאי לחשוב על פתרונות יצירתיים.

בהצלחה

תקפיאי את הלימודים שלך.

הם לא יברחו.

אבל הגיל המתוק הזה כן יברח ילדים גדלים כל כך מהר. אם כי בשלב כזה לא מרגישים ככה🤭

הם עלולים לקפוא לתמיד. אחא אם כן את לא מתכננת עוד תינוקות בשנים הקרובות, ואז יכול להיות בזה הגיון. אבל אם כשהיחדים יגדלו מעט,  תרצי עוד ילדים, זה רק יהיה מסובך יותר , וכשהמשפחה גדלה, צריך גם יותר פרנסה ,ומכירה מקרוב נשים שלא חזרו ללמוד, כי כבר לא היתה להן פניות .

אולי אפשר לרווח את הלימודים, ממש לא להקפיא.

אפדר לחפש כל דבר,שיכול להקל, אולי עדיף שהקטן יהיה כמה שעות אצל מטפל. ויהיו לך כמה שעות להשקיע בלימודים במרוכז, לי מאוד עוזרות ההפרדות בין בית לעבודה/ לימודים. 

הילדים במסגרת?

חייבת לומר שתמיד המעבר קשה וממוטט

במיוחד שיש על שניכם עומס מטורףףףףף

ומצד שני

לא מצטרפת להמלצה להקפיא לימודים

נסי לחשוב מה יכול להקל עלייך בכל תחום

( אוכל, נקיון, פינוקים)

למרות הכסף שזה עולה

זה יתן לך כוח לתת גז ולסיים את הלימודים בשלום.

מנסיון של חברה שהקפיאה, לא חזרה לזה ומצטערת....

המון כוחות!

במקרה דומה ממש

למדתי להרפות מהלימודים, מהשאיפה למצויינות ולהצטיינות, ולסלוח לעצמי על הזמנים שבערב אני נרדמת במקום ללמוד.

אני בתואר סוחף ולא קל אבל יש לי ב''ה את היכולת ללמוד פחות מהממוצע ועדיין מסתבר להצליח בפער. אני אומרת מסתבר, כי כל מבחן מפתיע מחדש אחרי שאני מרגישה שאני הולכת להיכשל.

איך היכולות שלך במבחנים?

אני מרגישה שיש סייעתא דשמייא מיוחדת לסטודנטיות אמהות

בתפילה שאמשיך להרגיש ככה ושגם את

ועכשיו קשה עוד יותר ועמוס. קחי לך תקופת הסתגלות שאת יודעת שזה ככה זה ושום דבר לא לא בסדר. אלא שזו מן תקופה כזו. בע"ה יום אחד תסתכלי אחורה ותיראי שבעצם זה עבר. והצלחת כל כך הרבה.

בהצלחה רבה. 

ולא זו בלבד אלא שהוא בא כמו שכתבת - "עכשיו ברגע אחד"

כלומר בבת אחת. ברגע אחד.

זה המון לעכל.

אני חושבת שכל בנאדם היה קודם כל מותש מכל העומס הזה

רק לקרוא את הסדר יום שלכם

ולהבין שזה בא בהנחתה אחת -

גורם לפחות אוויר לזרום בריאות

אז בטח לחיות את זה בפועל זה... לא פשוט בכלל!

דבר ראשון רוצה לשלוח לך חיבוק גדול וארוך וטיפה להסדיר נשימה, להחזיר נשימה

ואח"כ לכתוב שאני מאמינה שמקומות בחיים שאנו מוצאים את עצמינו קורסים בהם -

הם בדיוק המקומות שמזמנים אותנו להתבוננות עמוקה יותר על חיינו

ועל עצמינו

ועל היכולות שלנו

ועל הרצונות שלנו

ועל סדרי העדיפויות שלנו

וגם על הגבולות שלנו

וכעת במציאות הנוכחית אתם ממש לומדים על בשרכם מה שנקרא את הגבולות שלכם

את עצם היותכם אנושיים

בשר ודם

בני אדם

לא עם 1,000,000 אחוז אנרגיה

אלא רק עם 100% אנרגיה.

זהו.

אין 101

ואיפה שתושקע האנרגיה - כך יהיה פחות ממנה במקום אחר.

כמו במשל הכדורים -

אדם שעושה ג'אגלינג עם הרבה כדורים ביד כאשר היכולת שלו להיות מקסימום עם 4 כדורים בו זמנית (לצורך הדוגמא) בלי להפיל אף כדור -

אם ירים 5 - כדור אחד בהכרח יפול לו.

לכן החוכמה שנעצור ונחשוב איזה כדור אנחנו *בוחרים* להפיל כרגע?

לפחות כרגע בתקופה עמוסה

כי אם לא נבחר - כדור אחר, שאנחנו ממש לא מוכנים שיפול - עלול ליפול.

לכן מציעה לנשום עמוק

לפנות שעה אחת פנויה

לשים קפה ומאפה לידכם

לקחת דף ועט

ולכתוב את כל המשימות וכל מה שצריך לעשות בחייכם כרגע

ואז לבחור -

מה אנחנו בוחרים להפיל במודע עכשיו, לפחות עד שיחזרו קצת כוחות ואוויר?

האם את הניקיון של הבית?

אולי נוכל להביא עוזרת?

אולי עוד מיקור חוץ?

האם את הזמן עם הילדים?

אולי בייביסיטר?

אולי עזרה מהמשפחה?

אולי את האינטנסיביות של הלימודים כרגע?

אולי לפרוש לקצת יותר זמן?

אולי משהו אחר?

אבל מה חשוב לנו ואנחנו לא מוכנים שיפול?

לא מוכנים שתיפול הזוגיות, לא מוכנים שיפלו הילדים,

מה כן אנחנו מוכנים שיפול כרגע, כדי שהאחרים לא?

ןככה לתעדף

שבוע אחרי שבוע

לעשות טבלה ואת המשימות הדחופות

לנסות לפתוח את הראש לעוד כיוונים של עזרה ושל אוויר

וב"ה מקווה שהמצב יתאזן לאט לאט והעומס ירגע

זה לא פשוט אבל זה חשוב ויישים ואתם תצליחו!
ב"ה שתהיה המון ברכה והצלחה ורק טוב ❤

ואיזה כיף שהוא משתחרר, ב"ה!!

להתפלל.

להבין שאתם לא מבינים לקראת מה הולכים וזה בסדר.

כן גם לחזור הביתה זה מורכב.

גם מהבחינה שרבע שנה הוא לא היה ממש נוכח בבית ובחיי הילדים, וגם מהבחינה של הפער בין החוויות שם לחוויות היומיום.

נשמע שבסה"כ את נערכת נכון ופתוחה ללמוד את המציאות החדשה ולקבל אותה בחמלה והכלה.

אולי טיפ נוסף זה לא לבנות עליו להיות גם קצת אמא. מבינה שגם את נכנסת לתקופה קשה, אבל גם הוא.

אולי להיעזר הרבה בבייביסיטר ועזרה במטלות בית.

כי המעבר חזרה הביתה הוא מאוד מאוד מאתגר.

גם טכנית וגם נפשית. אז לא לבנות מגדלים ואח"כ להתפרק מתסכול.

תתכונני שהוא יחזור הביתה כמו "סטודנט חופשי"

מתי שבא לו הוא יהיה מחובר, מתי שלא הוא יהיה מנותק.

מתי שנח לו הוא ישתתף במטלות הבית, מתי שלא נוח הוא לא יקח חלק..

מתי שירצה יהיה אבא נוכח ומתי שלא, לא.

ותקבלו אותו כפי שהוא במלא אהבה והכלה ובלי ציפיות.

אומרים שעם הזמן זה מתאזן.

(אצלנו עד שזה יתאזן הוא יצא שוב חח)

מציעה באמת לעבור יום ביומו

להתחזק בכך -

שכמו שבשמחת תורה גם בעלך וגם את וגם כל המשפחה התרגלתם בעל כורחכם למציאות החדשה והקשוחה הזו,

כך גם עכשיו שב"ה תחזרו לשגרה תתרגלו.

לאט לאט.

יום יום.

תנו לעצמכם "מרווח ביטחון" של ימים ראשונים של השוק וההלם

תגלו יותר חמלה וסבלנות בהם

ולאט לאט נסו לסדר תוך כדי תנועה את ההמשך

באמת דבר דבר

לא הכל בבת אחת

אלא כל יום ומה שיביא עמו

ועצם התנועה הזו והחיים עצמם והזרימה יעזרו לכם ב"ה

ובדיוק כמו שכתבת בחוכמה - שגם אם יצוצו משברים תדעו לצלוח אותם

בהחלט!

לא לפחד מהמשברים או מהאתגרים - אלא להתחזק בביטחון בקב"ה בביטחון בנו, בביטחון בזוגיות שלנו - שנדע לצלוח אותם ונצלח אותם!

גם אם זה יקח קצת זמן

גם אם זה ידרוש בירורים ונגיעה בעוד ועוד רבדים עמוקים -

אנחנו נעשה זאת

ונצליח!

ותהיה לנו תקופה מורכבת וחדשה שאנחנו מותרים רצוף אחרי כל שבירת השגרה והמלחמה והגיוס?

אז נפלא! נוכל ללמוד אותה! ביחד!

זה לימוד

ונעמיק עוד ועוד את הלימוד הזה

למשל נלמד, מה קורה לנו בה?

מה קורה לי בה?

מה קורה לך בה?

מה חשוב לי בה?

מה קשה לי בה?

ומה לך?

ואיך אפשר לצלוח אותה הכי טוב שיש?

ממש התסכלו על זה כאל לימוד, כי זה באמת מה שזה

ויש לכם את הקב"ה

ויש לכם אחד את השנייה

ויש לכם את הזמן והמרחב להכל

שתהיה המון ברכה והצלחה ב"ה ורק בשורות טובות 🙏❤

עושה גם ריח טוב וגם מונע כינים

או טיפות רוזמרין טבעיות מאחורי האוזן

גם כשאין בכלל כינים כל מזספר ימים לסרק שוב כמה פעמים כדי לוודא ניקיון מלא

לסרק עם מרכך על הישער, זה גורם לכינים או לביצים ממש להחליק

אני הייתי ילדה שנדבקת מלאאאא. וטפו טפו ב''ה הילדים שלי לא. קורה מדי פעם. אבל לרוב גם לא משהו היסטרי. זכורה לי פעם אחת שהיה סיוט כי זה היה לבכור במעון ולא קלטתי בזמן וגם הייתי בהלם קרב מזה בגילו וכו'. ועוד פעם אחת לבת שלי בשנה שעברה שגם היה עומס והתפספס ונהיה מלא.

בכל מקרה. זה מגעיל. זה מעצבן. אבל עדיין לא משהו שמצריך הכנות ולחץ מראש. רק לשים לב. 

לא ניסיתי אבל שמעתי מכמה כיוונים-

לשים על השיער שמן זית בשפע, ולסגור לכמה זמן עם שקית. הן נחנקות. ואז שוטפים. לא יודעת האם עוזר לבצים

אחיזת פינצטה

מקיש שני חפצים אחד בשני

אולי גם אם עושה שלום

לא זוכרת מה בודקים במוטוריקה גסה

לא עושה שלום וכפיים

שלי התחילה אחרי גיל שנה

היום היינו בתור של גיל שנה ובכלל לא שאלו על מחיאת כפיים

ב9 חודשים בטוח לא שואלים, רק אם לוקח שני צעצועים ודופק אותם זה בזה

(שלי לא דפקה בגיל 9 חד' והאחות לא הלחיצה בכלל, רק אמרה לעודד אותה לזה)

לגבי שלום-

נראה לי גם בסדר

אפשר כל פעם שנכנסים ויוצאים מהבית להגיד בהתלהבות שלום/ביי ביי ולהראות לו איך עושים

אני חפרתיייי לבת שלי עד שהתחילה לעשות שלום

חשבתי שזה מה שהתכוונת בלהקיש שני חפצים...

בוא נקווה שיהיה שם בסדר.

ערכתי את ההודעה הקודמת

אז היא בדקה שמחזיק באחיזת פינצטה, ושמקיש שני חפצים אחד בשני.

שאלה איך הוא זוחל (גחון או 6) וכמה הוא מסוגל לזוז בכוחות עצמו...

לא שאלה אם נעמד...

לא אחז שם אחיזת פינצטה ולא הקיש שני חפצים

והיא חכמה מאד ב"ה

באופן כללי החלק של מוטוריקה עדינה הכי פחות מדאיג אותי

מקסימום בהמשך תקבל קצת טיפולי ריפוי בעיסוק

הכי מרגיע אותי בגיל הזה לראות שהיא תקשורתית

מה רמת התקשורת שמצופה בשלב הזה?

לא יודעת להגדיר

אני פשוט רואה עליה שהיא תקשורתית, רוצה חברה, נהנית מתקשורת

בכלים שיש להם

ואת עושה את העבודה בבית.

אם אמרת שאת עובדת על זה מהכיוון שלך, מה עוד הם מצפים שתעשו..? שאלת אותם את זה?

וגם, לפעמים דברים נאמרים בטון מעיר, כשלמעשה אולי הם רק מיידעים בצורה פחות נעימה.

שווה לשאול אותם מהנסייון שלהם מה יכול לעזור. וגם להבין מה ההיקף של זה, אם זה שונה מבעבר ואם יש בזה גם אלמנטים חריגים יחסית.

יש אולי משחקים שמרתקים אותו נגיד עם אורות ומנגינות? אולי להביא אחד שניים כאלה ואם הוא מתחיל לאבד את זה לתת לו להיות עם המשחקים האלה קצת בפסיביות ולהירגע.

ואם הם רואים דפוס שזה קורה יותר בזמנים מסוימים, נגיד כשעייף רעב או משועמם או שהמטפלת לא בסביבה אז אולי לנסות למצוא איך לפתור את זה.

נגיד אם רעב אז שיביאו לו לאכול משהו, אם משהו אחר ממה שכתבתי אולי שיהיה צמוד בזמנים האלה לאחת מנשות הצוות שתעזור לו להירגע ולנוח (אם עייף) או למצוא את עצמו (אם נאבד בגלל שיעמום או שאין משהו מסודר באותו רגע בלוז)

רעיונות טובים, תודה!

רק יכולה להבטיח לך שהילדים שלי, בלי קשה וריכוז, כשהם עסוקים במשחק או בספר - העולם יכול להתהפך, והם פשוט לא ישמעו. כמה שאקרא להם ואדבר אליהם הם פשוט לא ישמעו ולא יענו.

תכונה של ילדים... (ואולי בעצם גם של מבוגרים גם אני, כשאני שקועה בפלאפון למשל, לא תמיד אשמע שמדברים אליי...)

ואח"כ בגיל 5 ללכת לנוירולוג/פסיכיאטר

יש אסטרטגיות שאפשר ללמד אותו ואותכם איך להתמודד ולהקל

וחיבוק ענק!! באמת מורכב מאוד וקשה

זה לא ממך, זה מה'

היה לו50% להיוולד בלי זה

ונשארתי עם השאלה, אם אתה רעב אז למה אתה רגוע כשלוקחים לך את האוכל? ואם אתה שבע אז למה אתה יונק בהתלהבות ולא עוצר בעצמך?

סליחה שאין לי תובנות פרקטיות

רק התיאור השמנמני שלו נשמע מתוק מדבש

ולא יודעים לעצור בזמן.

לא נורא, העיקר שהוא שמנממי וחמוד.

וכן, אם הוא נהנה לינוק ולפתור ככה את הבעיות, הייתי מניקה, גם אם פולט..

הקשת היא בגלל שזה יוצא הרבה בלחץ גבוה.

הרופא אמר שאם הוא רגוע ועולה במשקל אז לא משנה אם זה ריפלוקס או לא.

אין דרך *לדעת* מתי נכון להניק, זה בעיקר תלוי בגישה של האם ( וכל עוד היונק עולה במשקל ורגוע סימן שמקבל מה שצריך ).

במצב שאת מתארת, אף שבאופן עקרוני אני בדעה שכדאי להניק לפי דרישה, הייתי מנסה לרווח קצת הנקות וגם להחזיק יותר זמן אחרי הנקה המצב מאונך ולנסות שוב להוציא אוויר.

את יכולה גם לנסות לקרוא את הלוחשת לתינוקות, ולקרוא אם סדר היום שהיא מציעה מדבר אלייך( בגילאים הצעירים היא בעיקר מדברת על סדר פעולות, הנקה - פעילות - שינה וחוזר חלילה), רק לשים לב לא להבהל ממנה ולא לקחת הכל בחרדת קודש. לי עם הגדול זה קצת עזר שהרגשתי שנותן קצת סדר צפוי של מה רוצה עכשיו, לאכול או לישון. 

במקומך הייתי מתנהלת לפי השעון, ואם נראה לי שהוא אכל מספיק - לא ממשיכה להאכיל.

כי את מתארת תינוק רגוע ועולה במשקל,

תינוק כזה, מאזן את הארוחות ביממה. כלומר, גם אם הוא לא אכל את מלוא הארוחה, הוא ישלים את זה בארוחה הבאה. וגם להיפך, אם הוא אכל עכשיו אוכל מיותר, הוא יאכל פחות בארוחה הבאה.

ולפעמים נכנסים למעגל כזה שהוא לא נוח לא לאמא ולא לתינוק של הנקה קצרה - שינה (כי הוא בעצם היה עייף) - ארוחה קטנה (כי אכל לא מזמן ארוחה קצרה) ואז הוא נהיה שוב רעב אחרי זמן קצר.

את מכירה את השיטה של הלוחשת לתינוקות לגבי המחזור של: שינה - אוכל - תעסוקה - שינה ?

זה אחד הדברים המוצלחים בשיטה שלה. ממליצה לאמץ את הסדר הזה.

מה שכתבת לא לוקח בחשבון את הפליטות. אם הוא אכל אוכל מיותר הוא לא יוכל פחות בהנקה הבאה אלא יפלוט הכל.

וזאת הבעיה בעצם. נניח (לשם הדוגמא, אני לא יודעת כמה בהנקה) הוא צריך לאכול 60 מ"ל והוא אוכל 90 אז הוא לא יפלוט רק 30 אלא את רוב מה שהוא אכל.

וכיוון שאין לי דרך למדוד כמה הוא אכל וכמה הוא פלט, אני שואלת שאלה אחרת לגמרי, אני שואלת אם אחרי פליטה מאוד גדולה כדאי להניק שוב כי הבטן שלו התרוקנה או שלא כדאי כי יש סיבה שהבטן התרוקנה...

כי גם אם הבטן שלו התרוקנה,

הוא ישלים את מה שחסר בארוחה הבאה.

נראה לי שככה זה ינהל את מנגנון הרעב והאכילה שלו בצורה טובה יותר.

ואני באמת איתך בהתלבטות,

האם הפליטות מעידות על עודף אוכל,

ואני לא משוכנעת בזה.

וזה לאו דווקא אומר באמת כמות ענקית

זה לא כמו שזה נראה

לא יודעת אם הפליטה תמיד מעידה על עודף אוכל

אצלי הוא לפעמים פולט אם לא הוציא אוויר ויש לו עוד גרעפס

וזה לא אומר שהוא סיים לאכול

הוא נרגע קצת ואז מסיים את הארוחה

אבל אני מאכילה שאוב מבקבוק אז זה יותר קל לי לדעת שלא סיים

ומנגד לא הייתי מאכילה בגלל שפלט כי הקיבה התרוקנה. לדעתי הקיבה לא מתרוקנת ככ מהר גם אם פלט הרבה. ורק אם מראה שרוצה עוד אוכל ולא נרגע בהוצאת אוויר/ מוצץ וכו אז הייתי מציעה עוד

לכן לתת לו קצת לנוח אחרי שפלט

להחזיק קצת מאונך שיוציא אוויר

להציע מוצץ

ורק אם עברה רבע שעה ועדיין נראה שרוצה עוד הייתי מציעה

הבכור שלי היה פלטן ענק, לא האכלתי אותו שוב אחרי שהיה פולט. תאמיני לי שנשאר להם עדיין מלא חלב בבטן.

עצה שקראתי פה פעם: קחי רבע כוס מים ותשפכי על הרצפה, תראי איך שזה נראה הרבה יותר ממה שזה באמת. גם הפליטות ככה, הם לא באמת פולטים את כל הארוחה, רק את מה שמיותר

באמת כמויות גדולות, אני לא מדמיינת.

יש פליטות שמגיעות אחרי קצת זמן והן כמו קוטג'ויש פליטה שמגיעה מיד אחרי ההנקה והיא פשוט זרם של חלב, לפעמים זה מעט ולפעמים זה מלא.

לא מזמן הייתי בהריון והייתי מקיאה, לפעמים עד ריקון מוחלט של הקיבה, זה דבר שיכול להיות, הוא לא בלתי סביר בעליל.

כל היום להחליף בגדים יוועלי 🥴

אגב ריקון של הקיבה מלווה בהקאה גם של מיצי קיבה

כשהבת שלי היתה תינוקת היה לה אלרגיה לחלב וכל פעם שקיבלה תמל חלבי היתה מקיאה 6 שעות עד ריקון מוחלט של הקיבה כולל מיצי קיבה... 

אני לא חושבת שיש דבר כזה תינוק שחזר הביתה יכול לסכן תינוקות בתינוקיה בזיהומים.

1. הדסה עין כרם ושערי צדק

2. אם זה בית החולים שילדת בו- מחזירים לתינוקיה (לא משנה אם היית בביות מלא או לא במהלך האשפוז) ואם זה בי"ח אחר- מאשפזים במחלקת ילדים.

לא משנה איזה בית חולים

אני יודעת לגבי שערי צדק שאם ממש פנוי להם הם יכולים לעשות ג'סטה וכן לאשפז בביות מלא, אבל לא רואה סיכוי שבתקופה הזו יהיה שם מקום

2. תלוי במשך הזמן שעבר מהלידה. הם חוששים להכניס מחלות מבחוץ לתינוקיה. מאמינה שכל תינוקיה שבה ילדת תסכים כל עוד לא עבר הרבה זמן

ועל ההתבוננות...

כלתך זכתה לא פחות!

אם עברו יומיים שלושה מהממוצע, לבדוק.

הייתי עושה לך את החישוב 

אבל העיניים שלי נדבקות... 

אופ ה׳ תן לי כח…

לילה טוב

ושהיום החדש יהיה מאיר ושמח

עלתה לי בערך 10 שח במכולת השכונתית ויצאה שלילית

אבל יש לי הרגשה של הריון

(לא אמין במיוחד אבל קיים…) מצרפת תמונה של הבדיקה

היא מצויינת ומדויקת

ושווה לך שמצאת ב-10 שח פה זה עולה 25 😪

אזניראלי אשרוד עד אז…

האמת בגלל שיצא שלילי ירד לי הציפייה

אני סתם מחכה למחזור שיגיע ונוכל לנסות שוב..