פורום הריון ולידה (עמוד 765)

החינוך הפורמלי כרוך בבירוקרטיה כבדה.

תנסי דרך הבלתי פורמלי לבקש שיארגנו פעילות הפוגה,

דרך תנועות הנוער והתנדבויות ייעודיות.

בשבוע 10 כבר יש לי בטן שרואים מהחוץ חח

אבל נראה לי יותר תלוי במבנה גוף..ובמיקום הרחם

אבל זה לא באמת בטן שקשור לגודל של העובר

זה נפיחות כנראה

אני כן מרגישה משהו שם באזור הרחם למטה

אבל במישוש לא מרגישה

יכול להיות שאם אני מאוד מתאמצת אז באמת מרגישה משהו

אבל זה קצת מבלבל עם העצם הזה שאמרת

לפעמים אני מרגישה רעידות למטה באזור השלפוחית, נראה לי שזה העובר שזז לו שם 😅

בכללי אני מאוד רגישה לכל שינוי בגוף ובעיקר באזור הזה

ממה שאני רואה ושהבנתי, הכוונה שהרחם יוצאת מהאגן בשבועות 11-14 זה ש*כל* הרחם יוצאת. לדעתי היא מבצבצת לפני

מקווה שאני לא מטעה כי זה השערה שלי רק מהזמן האחרון, עד עכשיו חשבתי שהכוונה לבצבוץ בשבועות 11+

חוששת ממש לפגוע משהו

אבל הקטע שאני בטוחה שאני מרגישה שם תזוזת לפעמים

נשמע הזוי אבל אמיתי

גם אם תלחצי חזק

הוא קטנצ'יק הרחם עוד פנימי

זה אזור שיש בו גם מעיים וזה כמעט אותן תזוזות כמו תנועות של עובר בהתחלה

ואני אחת שמרגישה מאוד מוקדם

נגיד הפעם הרגשתי סשבוע 13 או סוף 12

זה לא תנועות ממש. זה כמו פרפורים

וזה לא בבטן

מרגישה את זה ממש למטה לכיוון השלפוחית

לא הרגשתי את זה לפני ההריון 

מחכה כבר לעבור את השליש הראשון

גם בגלל הבחילות שלפעמים משביתות אותי לגמרי..

קשה

כמו כל עמ"י נראלי..

סיטואציה הזויה

בעלי מגויס משבת-חג בבוקר

כמו עוד עשרות אלפים..

מתפללת ומייחלת לבשורות טובות😔

בנתיים מנסה להתמודד כמה שמצליחה...

למרות שממש ממש מפחדת וחרדה

ומרגישה שאין בי כוחות

שה' יתן לך כח ושלווה

ובעלך יחזור הביתה לשלום, יחד עם שאר עמ"י...

חיבוק על התקופה הלא פשוטה הזו!

@חצילוש 

מה שלומך?

ולמצוא חיבוק פיזי לקבל ממישהי?

אמא, חברה, אחות,

מגע זה דבר מרפא..

אני יודעת, ולכן זה ככ חסר לי..

אני משתדלת לחבק את הילדים, זה באמת קצת עוזר, אבל המשפחה רחוקה ואין אפשרות להיפגש.. הלוואי 

אולי תפני לייעוץ כל שהוא? נשמע קשה ככ..

ושגם לא תשארי לבד עם כל זה .

כאב גדול מנשוא

טוב שכתבת וחלקת איתנו

התחלה טובה היא להרגיש את החסר

לתת מקום לרגש

להביע אותו במילים

ועכשיו תפני את כל הכאב הזה לה'

כי רק הוא יכול למלא באמת את החסרון הזה

יש לך איזו תמיכה?

זה נשמע מצב מורכב מאוד

קרה פה דבר נורא ובלתי נתפס. זה מזעזע, זה מלחיץ

תנסי לדבר איתו כשאת רגועה.

לגבי המקווה, עדיף שלא לדחות למחר כי לפחות היום את יכולה ללכת עם טלפון ורכב

האמת שגם אני כמעט הייתי במצב כזה, של בעל בבית ולא מגויס שמת להתגייס.

ורק כשהוא מדבר על להתנדב אני מתחילה להכנס ללחץ.

ובנס נס הוא קיבל תפקיד פה בקהילה של היישוב שהוא לא נושם עובד בעומס מטורף.

מצידי שרק יבוא לישון בבית, אבל הוא בעשיה וזה טוב לו וטוב לי ולבית.

תעודדי את בעלך למצוא איפה הוא תורם בתוך איפה שאתם נמצאים, אפילו שזה כביכול על חשבונך.

לעשות קניות לשכנות, להוציא להם זבל.

לארגן תהילים לילדים וכו'.

יש הרבה מה לעשות בכל מקום שנמצאים..

אברך, סטודנט, עובד?

מה הוא אמור לעשות שהוא לא מצליח לעשות?

אם הוא עובד יש אפשרות שהוא יעבוד לא מהבית?

לגברים מאוד קשה להיות סגורים במצב כזה בבית. עדיף לפי מה שאת מתארת שהוא יתאוורר בחוץ ויחזור הביתה עם כוחות.

וגם בבית שיהיו לו משימות קצרות וברורות ככה יותר קל לעשות מאשר משהו כללי כמו לסדר את הבית ועזרה עם הילדים.

שתהיה רשימת משימות מוגדרת מראש.

זה קשה ככה מבינה, עוד את אחרי לידה, אבל אולי עדיף ככה מאשר הכלום שחוסר תכנון וחוסר המצב רוח מוביל אליו, לא?

בטח שמאתגר..

אני אכתוב לך כמה דברים בקצרה כי אני חייבת לישון..

למצוא אפשרות לצאת לגן משחקים שצמוד למקלט, י שלא מעט כאלה... חייבים להתאוורר והמצב הבטחוני יכול להמשיך עוד לשבועות הבאים..

ועוד משהו- למצוא פתרון שאת תוכלי לצאת או להישאר בבית לחצי שעה- שעה לבד לגמרי- כשבילך חוזר נגיד אז הוא מוציא את כולם או שאת יוצאת, אבל הזמן להתרפס רגע לבד הוא ממש חשוב...

וגם לילדים בשביל התחושת רוגע שלהם חשוב ההתאוורוות, הבית בלבד יוצר קלסטרופוביה...

ומשו אחרון-

לשתף אותם בעישיה-

נגיד להכין עוגיות וציורים לחיילים או לצוותי הרפואה או לתושבי הדרום מאוד קל למצוא למי להביא וזה נותן הרבה משמעות ותחושת עשיה שיוצרת אווירה חיובית ומרגיעה...

בהצלחה גדולה❤️❤️❤️

מקווה שהיום יהיה טוב יותר..

החברה היחידה שלי כאן שרלוונטי לי לחכת אליה בעלת משפחה ברוכה מאוד אז לא מבינה בכלל את הקושי שלי כי אצלה הילדים ברוך ה מעסיקים את עצמם כולל הנכדים שגרים לידם.. חשבתי ללכת אליהם קצת כי הילדים חברים גם אבל אחרי שיחה איתה אתמול הרגשתי שהיא בכלל לא מבינה את הקושי ומבחינתה הכל כרגיל.

כאיחו כואב ועצוב לה על החיילים והאזרחים אבל איכשהו היא אומרת שחייבים להמשיך הלאה וזה כאיחו קצת עובר לידה למרות שברור לי שכואב לה ושהיא פשוט בן אדם חזק שככה מתמודד עם דברים אבל סתם לי זה נותן תחושה פחות נוחה לבוא אליה בזמן כזה..

שימי אותם לישון  מוקדם. לפחות את שעות הערב יהיה לך לעצמך...

וחיבוק! זה בכלל לא דבילי.

אצלנו גם אין אזעקות כמעט (ירושלים) ואני וצאת איתם כל יום לגינה ובכל זאת זה קשה.

גם להם כבר נמאס שאין שגרה...

וזה לא דבילי

כולנו מתמודדים פה עם מגה טראומה

שיבשו לנו את השגרה לחלוטין

הילדים מתקשים להיות ככ הרבה זמן בלי מסגרת..

ממליצה לנסות להשכיב מוקדם כדי שלפחות את הערב יהיה לך לעצמך

אני פה לא ככ מצליחה לצערי כי גמני לא מאופסת אבל לפחות לנסות

כשאין מסגרת..

אולי תנסי להוסיף לה שינה קצרה סביב 4 ואזשתלך לישון ב8?  

עניין של גבולות

לדעתי לא צריך להוציא מהמיטה

צריך מראש לשים אותה לישון במקום שהיא לא תעיר את אחיה

רק אם רלוונטי לך

לא מוציאה מהלול בלילה

היא לומדת שזזו אופציה וחבל

לא הרגשתי שזה עניין של גבולות אלא פושט ערניים לגמרי...

היא ילדה טובה!

כשהולכים לישון יכולה לחכות קצת במיטה, לא רגילה לתנאי שינה מיוחדים,

אבל עכשיו פשוט ערנית..

חיבוק חזק!

רק תפילות, זה הדבר היחיד שמחזיק אותנו עכשיו

יחד עם כל החיילים וכל עמ"י🙏

אמאלה מאיפה את חיהה??? איזה נשים חזקות יש לנו אני בהלםםם

ואת פשוט צדיקה וצוברת המון זכויות לעם ישראל בינתיים!! ואת נעזרת בהצעות העזרה מסביב? שתוכלי קצת להתאוורר, להניח את הראש וליושן באמצע היום וטיפה להרגיש משוחררת? 

אבל בן ה4 שלי לא עוזב אותי לשניה לשרותים לא מוכן ללכת לבד ואפילו לא לצאת למרפסת שלט נדבר החוצה להיתאוור ואנחנו לא במקום עם אזקות חוץ מבחג ולפני יומיים

פורום נשים נשואות

נראה לי אם תלחצי על הקישור לפורום זה יפנה אותך אליהן.

אין לי הסבר, פה לקצת, חצילוש וסלט

הוא נתן שם משתמש וסיסמא 

אולי הוא יפרסם שוב בסטטוס.

סיפורי ילדים של לאה פריד ושרה קיסנר.

חמוד ונוסטלגי

בתשלום

גרינטק - מוזיקה ותוכן יהודי

יש שם הרבה תכנים. גם מנוחה פוקס, רבי אלתר..

מאגר ענקי וממש מעניין לנו הוא מאוד עוזר!!!

אפשר לשלוח לו הודעה אם אפשר להצטרף ..

המספר שלו ‏‪+972 54-680-7016‬‏

04 ילדים/סיפורים/מגוון – Google Drive

לא יודעת מה המצב אצלכם..

אולי למצוא בית כנסת שיש גם עזרת נשים פעילה בבוקר, עוגה חגיגית, כל המשפחה מתלבשת חגיגי,

בסוף זה רגע יהודי חשוב שתהיה לו תחושה שהמשפחה מתרגשת איתו למרות המצב.

יש שהולכים לרב להתברך בהנחת תפילין הראשונה, שוב הכל תלוי בנסיבות..

משהו שאת יודעת שהוא אוהב ומפנק אותו

ולהזמין את מי שאפשר

לא חושבת שיהיה את מי להזמין

סבא וסבתא לא באיזור

אפשר לקנות מאפים

לחמניות

לחתוך מגש ירקות

גבינות, מעדנים

לא יודעת אם יש מרחב מוגן שם ואיפה.

ואסור התקהלות.. 

אבל אולי עוד כמה ימים נרגיש אחרת?

נחשוב על זה. תודה רבה!

ערכנו לו ארוחת בוקר חגיגית מיד אחרי התפילה אצל ההורים, עם תפריט חגיגי ועוגה.

אני חושבת שזה ממש חשוב לחגוג לו ולא לוותר כי

א. הוא יזכור את זה לכל החיים.. לטוב ולמוטב

ב. זה להאדיר את הכח של התפילין בשמירה והגנה.

אם אתם לא גרים במקום 'חם' אפשר להזמין חברים, משפחה, מי שמתאים, אולי אפילו לערוך סרטון קצר, ארוחה חגיגית וכו'...

בלונים? פרחים?

להביא מקרן ולהקרין על הקיר תמונה של הכותל? (לא כדי לעבוד על מישהו, אלא להזכיר מה אנחנו רוצים)

זום עם משפחה/חברים שלא יוכלו לבוא?

אוכל חגיגי 

לעשות למידה מרחוק.איפה בדיוק אני מכניסה את זה

הצילוווו

(זה נכון גם הפוך, אם הבעל נשאר ואשתו לא יכולה לשמור / הולכת לעבודה)

ראיתי את זה כבר ב3 אתרים שונים (דבר העובדים, וואינט ונראה לי גם גלובס)

וחיבוק ממש!! שה' יתן לך הרבה כח!!

אני לא יודעת מה אני בכלל רוצה

מרוב לחץ ודאגה המוח לא עובד

רק הדמעות זולגות

והילדים רוצים את שלהם, ואני מרגישה שאני לא נותנת להם את המענה הרגשי שהם צריכים

אוף

כתבו פה בשרשור אחר.

אם תרצי אני יכולה לברר לך

לא בטוח שתמצאי את המקום המושלם. אבל תנסי לחשוב מה יכול להקל, אפילו קצת.

למה העזרה מהיישוב לא מגיעה אלייך? 

ולא ביו''ש

יש ביישוב שאני מכירה מקום ארוח למשפחות

נראה לי ישיבה כלשהי

ושקט שם ב''ה יחסית למקומות אחרים..החיים מתנהלים די רגיל..יש גם הפעלות לילדים..ועוד נשים באותו מצב יחד

זה בסוף יכל ממש להקל

תפני אלי בפרטי אם תרצי ואתן מספר

גם אני היתי לבד עד כה

והיה סיוט

ולי כן עזרו בקהילה

ועדיין

הפחד על הבעל על כולנו והבדידות והחוסר ידיעה מה הלאה

זה קשה מנשוא

כשעזבתי למקום אחר.. לא שיא הפסטורליה..ויש פה גם מורכבויות מסוג אחר

אבל עדיין

החרדה הקיומית והלבד כן ירדו משמעותית

הן מגיחות בלילה

אבל הרבה פחות מפחיד מלהיות לבד חבד

עם אזעקות או באזור מורכב בטחונית

איש את רעהו - אשת חיל

אלה בחורו. שעוזרות בפריסה ארצית

אין דבר מושלם. תנסי לשחרר קצת ולהיפתח לרעיונות, אחרת לא תמצאי את העזרה שאת צריכה...

בהצלחה וחיבוק

את חייבת שמישהי תהיה איתך להפיג את הבדידות, תכירו ותהיה לך חברה.

את חייבת את זה בשביל השפיות

בטוח יש דבר כזה

איןלכם מישהי כזו ביישוב? שתזמיני אותה אלליך?? אני ממש רוצה שתהיו יחד זה יישה לך את כל ההווי!!!

קיבלתי בואצפ - נשואות בלבד

את בפורום הזה?

מישהי פרסמה מיזם כזה שמקשרים בין נשות מגויסים לנערות גדולות מעל 17+ מאחד היישובים, אולי תדברי איתה??

טופס הרשמה אשת מגויס

שלום לך,

את שבעלך גויס ואת עושה כל כך הרבה בחזית האזרחית,  מנסה לשמור על שפיות וזקיפות קומה

יש לנו *מתנדבות מגיל 17 ומעלה*, (מוכרות לנו באופן אישי) בכל רחבי הארץ בוגרות אולפנות ומדרשות-

שמאוד רוצות לסייע ולהקל על היומיום שלך.

בקניות, נקיון, בישולים, שמירה על הילדים, לינה בלילה למי שרוצה, ועוד.

נשמח לחבר אלייך מתנדבת מאזור מגורייך- כדי שנעבור את זה יחד!

מודות לך על מי ומה שאת.

קישור לטופס

טופס הרשמה אשת מגויס

לשאלות אפשר לפנות אלי בוואצאפ שמספרו 055-9887834

ציון למפרט

עלי.

אם זה מופיע בתדירות צפופה אז כן להבדק

אבל נורמלי ותקין לרוב

הלכתי לשירותים וזה עבר אבל זה היה ממש מלחיץ

ואני לא יודעת כמה זמן זה היה כי ככה התעוררתי 

בתחילת הריון..

(התחושה שלי היתה כאילו הבטן נאספה להר קטן וקשה בבטן תחתונה 🤐)

תראי שאת שותה שותה שותה

נחה

אוכלת

ועושה דברים מרגיעים!!!

ולא מקשיבה לחדשות..

הגוף והנפש שלנו מחוברים..

תראי איזה סרט נחמד,

תראי שהגוף שלך מרפה ונינוח קצת.

באהבה💓

לא יודעת ממש מוזר

ואני לא כל כך יכולה להיות רגועה כי אני במשמרות כוננות ואין לי אפשרות וכח ואומץ לבקש שיורידו לי והמצב מלחיץ 

ואולי 12 ולא זוכרת

הילדה בריאה ומושלמת

אבל תקפידי לשתות ולהתפנות;)

כל כך הרבה דברים מכעיסים ומדאיגים שאין מילים. ה' ישמור על כל עם ישראל

רק להתנתק מהמידע עוזר, חייבים לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית ולהזין את עצמנו בדברים חיוביים. זאת עשייה לא פחות חשובה מכל דבר אחר. 

שמתווך לכל העולם מה קורה פה ואומר להם חמאס זה כמו דעש, הם מפלצות והם באו להרוג, יהודים, מוסלמים, ומכל העדות.

מרתיח

מה מה מה מה מה

העם שלנו מסרב להאמין שהוא עם אחד וששונאים אותו, ושיש אנטישמיות, והאנטישמיות היא נגד יהודים, לא נגד "כל הדתות" ולא נגד מוסלמים נניח.

זה נכון שהיו קצת פגיעות בבדואים מהטילים, וזה נכון שגם 2 תלייאנדים נחטפו, אבל בואו, זה לא בכוונה.

זה ברור שהמטרה של חמאס זה לרצוח כמה שיותר יהודים, כי הם יהודים, לא משנה דתיים חילונים ימיניים או שמאלנים.

כי הם יהודים.

אם אנחנו לא נבין את זה אנחנו בבעיה גדולה.

זה מה שיש לנו לספר לעולם? שיש מפלצת שבא לה להרוג? זהו? זה מה שזה?

זה לא הסיפור. פשוט לא. 

שעלה לנאום אמר- עכשיו כולם יודעים שהמורה של חמאס היא פשוט לרצוח יהודים.

כך אמר.

רק אנחנו לא יודעים מה המטרה ומי נלחם במי.

עוד יפקחו העיניים בעז"ה 

תהיי בעניינים, הם רוצחים בלי למצמץ בתוך עצמם

זה אין קשר רק ליהודים, זה תרבות עמלק

נכון שהם שונאים במיוחד יהודים אבל לא רק. הם שונאים מאוד גם את האמריקאים, ואחרים. וחשוב שהעולם ידע שהאכזריות הזו עלולה היות מוכוונת גם כלפי אחרים, שלא יחשבו לעצמם שזו בעיה של היהודים בלבד.

אבל במתקפה רצחו גם מוסלמים שראו עליהם שהם מוסלמים כמו נשים עם חיג'אב כי הם ישראלים וכביכול בוגדים באסלאם בזה שהם ישראלים

בתור נשיא של מדינה הוא לא יכול להתעלם מהאזרחים האלה

היו גם.

ויש עדויות של יהודים שנרצחו בדרכים בדרום ליד היישובים שהותקפו שלידם היו במכוניות מוסלמים שלא היה ניתן לטעות בהם ונורו על ידי המחבלים.

אין ספק שאנחנו מטרה כיהודים.

לחמאס יש אידיאולוגיה נאצית והם מעוניינים להרוג כל יהודי בעולם, לא רק בארץ. אבל מדינת ישראל היא המטרה הראשונה שלהם, ועם היהודים בה הם מעוניינים לרצוח את כל "משתפי הפעולה".

זה לא מפחית מהאנטישמיות שלהם.

אבל נשיא של מדינה לא יכול לשאת נאום ולהתעלם מחלק מהנרצחים, בין אם הם מוסלמים אזרחי ישראל או תאילנדים שהבאנו לכאן כעובדים זרים

ואז לוחצת על החזרות

יש לך אופציה לשליח  או להחזיר דרך הדואר

אי אפשר להחזיר לחנות

האמת היא שאין מה לעשות

גם אני אוכלת יותר כשהאוכל טעים לי, ככה ברא אותנו ד'...

ילד שישן רגוע בלילה, חיוני ביום, נינוח- זה המדד (התפתחות כמובן, המחמירות יגידו בדיקות דם)

כן לפעמים אני נבהלת כשאני קלטת כמה מעט אכל היום..

יכולה להגיד שזה אפילו תלוי בכמה מענין סביבו שזה מסיט אותם מהאוכל. נכון,

שוב גם אנחנו כאלה. שיניים/מחלה מפחיתים תאבון.

כשהוא יהיה רעב- הוא יבקש.

הבת שלי בת שנה ורבע, מצביעה על המקרר/המזווה כשהיא רוצה לאכול (כבר לא יונקת, מוצקים בלבד).

אם אץ רואה שביום שאת מכינה מרק אחכ הוא מבקש שוב לאכול/מתעורר משינה בעצבים, פעמיים-שלוש, כנראה באמת המרק לא טעים לו, ואני הייתי מכינה משהו אחר במקום.

לא בלחץ ולא בהיסטריה..

שמתוקים זו מגירה אחרת...

גם אצלי יש ימים שאוכל יותר ויש שבקושי. לא רוצה לא צריך, אין מה לעשות עם זה

אם הוא אוכל יפה ועכשיו הוא הפוך מחוסר שגרה הייתי משחררת.

אם הוא מתעורר מרעב בלילה אז אולי תאכילי אותו משהו משביע טוב אחרי ארוחת ערב (כמו דייסה)

אני כל הזמן במלחמות אתם שיאכלו עוד. משתדלת לא להעיק יותר מדי שלא יגרום לבעיות אכילה.

אבל ראיתי שאם אני חושבת ואוכלת איתם זה ממש עוזר

של רעב ושובע קיים בכל גיל.

יש לי ילד בן 3.5 שיש ימים/ ארוחות שהוא אוכל ממש מעט ויש שאוכל טוב, תלוי בתאבון תלוי במה שיש לאכול. בסוף אם הוא אכל מעט אז הוא ישלים בארוחה אחרת או ביום אחר.

@חנוקה ברוך ה' הוא לא סרבן אכילה. מצד שני בניגוד לבת שלך הוא יודע לבקש רק עוגיות, קרקרים וקורנפלקס 😅

אולי זה אומר שהוא באמת לא ילד רעב.

@מקקה בעצם את אומרת שגם אם הוא היה אוכל עכשיו כמה ביסקוויטים אחרי האוכל זה לא מעיד על רעב... נראה לי שבגיל שנתיים עדיין יש הגבלה גם למתוקים לפי התחושה הטבעית של השובע, לא?

@אמאשוני זה לא שונה עכשיו ובשגרה, והוא באמת לא מתעורר לאכול בלילה, אז משחררת

@אביול אני גם עושה את זה, מין משחק שאני מאכילה אותו ואז הוא אוכל יותר והוא ממש אוהב את המשחק ומשתף פעולה (פעם קלטתי אותו דופק על איזה עמוד "טוק טוק אפשר להיכנס?" אז אימצתי את המשפט הזה ואני דופקת עם הכפית/ האוכל על השפתיים שלו ואומרת "טוק טוק אפשר להיכנס?" ורז הוא פותח את הפה או שאנחנו אומרים "לא, הפה מלא" זה ממש מצחיק אותו) לגבי המגוון, אין לי כח להכין כמה דברים לארוחת ערב של שני אנשים, אז אפשר להציע סנדוויץ' או האופציות הלא בריאות שכתבתי, פירות וירקות, אבל זה לא מגוון שנמצא על השולחן וזה פחות זמין.

@oo תודה! זה נכון שהמנגנון קיים בכל גיל, אבל עובדתית הרבה פעמים הוא טוען שסיים לאכול ואז אני מציעה לו משהו אחר לאכול והוא אוכל בתיאבון, לכן אני לא סומכת על זה. אבל באמת ברוך ה' אין לו חוסרים והוא גדל יפה, אז משחררת. (ילד רזה ממש אבל גם שני ההורים שלו היו ילדים רזים) 

אני ממש לא מכינה הרבה אוכל. הלוואי.

פשוט מוציאה כמה סוגים של ירקות, אם זורם אז גם פירות, שימורים אם יש (טונה, תירס, זיתים... בזרימה) וכמובן תמיד מוסיפה לחם

זה מצב מורכב מכל הבחינות גם לו בעצמו בטח לא נח ככה 

מה עם התנדבות או משהו בסגנון הוא יזרום?

רק עם מיקומים קצת שונים

אני משתגעתתתת

מרגישה שאני צריכה להפעיל אותו כמו עוד ילד חחחח

לאט לאט הוא יותר מתאפס על עצמו

אבל ממש קשה גם לי לראות אותו כל היום בפלא..

אני מאמינה שלאט לאט נתרגל ל"שגרה" ההזויה הזו ויהיה יותר קל מהבחינה הזו  

תגידי לו שאת מרגישה שהוא משתגע ורוצה שהוא ישתף אותך במה שהוא מרגיש?

מי אמר שהוא רוצה שתתני לו רעיונות?אולי באמת הוא עושה את מה שמרגיע אותו במצב הנתון..

חשבנו ביחד שיצא מהבית להתנדבות כי קשה לו. בינתיים גם הוא בטלפון כל היום

לא מאשימה אותו, כי גמני דרוכה ומתוחה ולא מפוקסת

המצב באמת לא פשוט נפשית גם לנשארים בעורף

אצלנו בישוב גברים שלא גוייסו עוזרים לקהילה או לחיילים:

איסוף מוצרים והסעה לשטחי כינוס של חיילים

לעשות קניות לנשים שהבעל מגויס

וכדו׳

יש מלא אנשים שזו דרך ההתמודדות שלהם, להיות מחוברים לחדשות לוריד ולא מסוגלים לעשות כלום.

זה אפילו לא קשור לאיפה הם נמצאים.

זה מצב לא נורמלי ואי אפשר להגיב אליו נורמלי.

חיבוק

אולי תנסי לתולדות אותו לעשייה? התנדבות במרכזים שאוספים ציוד לאנשי הדרום, הקפצות של מילואימניקים לבסיסים, וכו'?

גם להיות בפלאפון זה נורמלי.

תני לו להיות עצמו.

בעלי התמודד עם חוסר הוודאות הזה בצורה הכי מוזרה שפגשתי-

הוא לא קיבל זימון למילואים, לכן עלה על מדים, נסע לבסיס וביקש להתחייל. 🤣

ואני פה עם ילדים קטנים ובישולים ומודאגת מאוד ועדיין אני מפרגנת לו להתמודד עם המועקה הזאת בדרך שהכי נראית לו. דרך שבה הוא מרגיש שהוא שולט ולוקח חלק במלחמת קודש לה'.

תפרגני לבעלך להיות הוא. 

הסכימו לקבל אותו למילואים בהתנדבות ? איזה חמוד

שלא קיבל זימון למילואים, ובכלל לא היה בארץ (טס לטיול וביקור משפחתי עם אשתו), אבל עשה מאמץ גדול להגיע לארץ כדי להתנדב ולהצטרף ללחימה.

אין כמו עם ישראל❤️

@דיאט ספרייט 

מצטטת אותך:

"

ואני פה עם ילדים קטנים ובישולים ומודאגת מאוד ועדיין אני מפרגנת לו להתמודד עם המועקה הזאת בדרך שהכי נראית לו. דרך שבה הוא מרגיש שהוא שולט ולוקח חלק במלחמת קודש לה'.

תפרגני לבעלך להיות הוא. 

"

אהבתי ממש את הגישה הבריאה שבך - לתת לבעלך להיות הוא, בדרך שהכי נראית לו ,

משמע - יש הרבה דרכים חיוביות, לא חייב שכולם יהיו אותו דבר, וכולם חיוביים ולא בהכרח מי שלא כמו כולם הוא שלילי

אשריך! נשמע שאת אישה גדולה ממש, אהבתי את הגישה, אשת חיל אמיתית, פרגני לעצמך באיזה שוקולד או משהו בשמי חח 

גם בעלי בפלאפון רוב הזמן כעת, תרגישי בחברה טובה

זה באמת מעצבן לראות כביכול שקוע בעצמו

הגיוני להיות מודאג ולבדוק את החדשות כל הזמן - תלוי בטיפוסים

נגיד אני לא טיפוס כזה שכל היום קורא חדשות, זה מלחיץ מדי

אולי ;גברים יותר נוטים לזה כי מרגישים אחריות כלפי ;המשפחה?

תחשבי יש בזה גם משהו חיובי, אם; יהיה עדכון חדש בנוגע לעיר שלכם הוא יהיה הראשון לדעת, לפחות לפנייך 

והרגשתי נורא, היום חזר לעבוד, לעבודה שמי שרוצה עובד ומי שלא לא חייב

הרגשתי נורא שהןא בלי מעש, הוא משתגע ממש,

זה ממש שונה אישה בבית לגבר

שקשה להם להיות בבית? כאילו משעמם להם יותר כזה?

יש מצב שהם משתעממים מהר, נשים יותר יודעות להעסיק את עצמן? אולי , לא יודעת..

תפרידי בין מה ששלך לבין מה ששלו.

את אחראית על המצב הביטחוני? את אחראית שההורים שלך גרים במרכז ואתם בגבול הצפון?

לא.

אז למה את לוקחת על עצמך שכביכול בגללך את אצל ההורים שלך?

מה זה משנה איך היית מרגישה לו היית אצל חמותך, זה עומד איכשהו על הפרק?

לא כתבת כלום על חלופות אז מניחה שמבחינה שכלית אתם ביחד בהבנה שזה מה שנכון כרגע.

אז מבחינה רגשית תפרידי בין הקושי שלו שהוא לגמרי מובן אבל הוא לא קשור אלייך, לבין המצב שלך.

ב"ה שלך טוב אצל הורייך זה לא ברור מאליו, גם אצל אנשים מאוד אהובים זה יכול להעיק.

תתחזקי במחשבות שמחזקות אותך כדי להיות החזקה של המשפחה.

מבחינת עשייה, יש עוד המון דרכים אחרות לסייע חוץ מלקרוא תהילים.

אולי יש לכם חברים משותפים שמארגנים איזה משהו ואז תגידי לו רחל אשתו של יוסי שאלה אם אנחנו יכולים לסייע ב- xyz.

ככה מצד אחד את רק מעבירה את הבקשה של רחל, מצד שני אולי בגלל שמדובר ביוסי הוא יתפדח לסרב..

עוד דבר את יכולה נגיד הילדים מבקשים משהו להציע להם בעדינות לבקש מאבא. נגיד אם הם רוצים לצאת לאיזה אטרקציה או משהו. אולי לילדים יהיה לו יותר קשה לסרב.

אם הוא איתן בדעתו לשקוע בחדשות, זאת בחירה שלו. תתפללי שלא ייפגע מזה נפשית, אבל אי אפשר באמת למנוע ממנו להזיק לעצמו. זה כמו עם סיגריות..

בהצלחה והלוואי ותחזרו מהר הביתה בשלום