פורום הריון ולידה (עמוד 805)

זה לא קשור למספר הילדים יש נשים מטופלות פוריות שיש להן כמה ילדים.

אני חושבת שאת יכולה לבקש קודם כל בדיקה לראות אם כבר הגעת לגיל שהפוריות יורדת.

לבדוק שיש ביוץ.. זה אפשר גם מהרופא בקופה.

אם את מאוד רוצה אז תנסי רופא פרטי.

אולי תנסי דברים טבעיים

מעבר לזה זה לא אחראי לטפל באישה שכבר יש לה ילדים שהגיעו באופן טבעי והיא בגיל מבוגר כי יש בזה הרבה סיכונים.

ד"ר לימור גולדנהירש במרפאת פוריות בשערי צדק.

היא ממש לא תצחק.

מאד קשובה

ודתייה(לא יודעת אם זה משנה לך במשהו)

ואם ככה זה לא "זקנה" ולא מאוחר מדיי..

בעה תמצאי רופא שיהיה שליח נאמן!!

אם תכתבי קופה אולי יוכלו יותר לעזור עם המלצות ספציפיות

ונראה לי שהכתובת היא רופא פוריות..

אפשר דם לנסות להתייעץ עם מכון פועה לאיזה רופא ללכת.

ולא מגיע לך יחס כזה!

מצטרפת להמלצה להתייעץ עם מכון פועה, כדי שתגיעי לרופא שיתן לך את הכבוד שמגיע לך

וגם לגשת לרופא פוריות ולא רופא נשים רגיל

הוא צריך ליידע אותך בסיכונים וההשלכות אבל להשאיר לך את מרחב הבחירה שלך. אם החלטת שאת רוצה עוד ילד את לא צריכה לנמק לו למה

בהצלחה!!

זקנה..חחחחחחחח

40 זה לא זקנה. זה ילדה

יחד עם זאת, מוסיפה בזהירות- ממש חשוב לדעת מה הסיכונים של כל טיפול ולשקול אם שווה לקחת אותם.

מאחלת לך למצוא שליחים נאמנים והמון בהצלחה!

א. באמת לא לעניין הזלזול של הרופאים, הרצון להביא ילד לגמרי לגיטימי גם אם היו לך 100 ילדים.

ב. טיפולי פוריות הם דבר קשה מאוד, מתיש נפשית ופיזית, והסיכויים לא מאוד לטובתך. בדקי טוב מה המחירים של כל אפשרות טיפול, ואם זה משהו שאת מוכנה לשלם (ושהמשפחה שלך תשלם)

ג. במידה ואת הולכת לכיוון של IVF אני ממליצה על הספר "ילד משלך" של שרית מגן , היא מתארת כמה הרפואה מרוויחה על הניסיון הנואש של נשים לאימהות, ולא מספיק משקפת לנשים את המחירים הכספיים, הפיזים והנפשיים שהן יעברו בדרך.

*הסיכויים שלך מאוד מאוד מאוד מאוד נמוכים*

האם שווה לך לעבור מסכת ייסורים בשביל הילד הזה? כן- עופי על זה! ההחלטה המושכלת לעבור את זה תתן לך כוח במהלך המסע.

בהצלחה

כשכתבתי על הסיכויים הנמוכים התכוונתי לivf,

ולסטטיסטיקות.

אם יש לך כמה ילדים הגיוני מאוד שאת בצד הטוב של הסטטיסטיקה, ושיש לך רזרבה שחלתית טובה והכל יהיה נהדר! רק תכנסי לטיפול (הגברת ביוץ, הזרעות וכו', לא משנה איזה) לאחר שאת יודעת מה הסיכויים *שלך* ומה המחירים *שאת תשלמי*.

אל תוותרי על המידע

לדעתי מאוד לא נכון לכתוב " מאוד מאוד מאוד מאוד נמוכים". זה פשוט לא נכון.

היום, רוב מוחלט של הנשים, גם אלו עם בעיות פריון קשות, יהיו אמהות.

זה נכון שהרבה פעמים זה לא בטיפול הראשון וגם לא השני, זה נכון שזה דורש המון כוחות נפש.

אבל כשמסתכלים, רוב הנשים שרוצות להיות אמהות בהחלט מגיעות לזה

מיעוטן ע"י פונדקאות ואימוץ ורובן הרות ויולדות בעצמן.

הסיכויים בהחלט יורדים משמעותית עם הגיל, אבל א. היא לא כתבה בת כמה היא. ב. אצל ולדניות הירידה בד"כ קצת פחות חדה. ג. שווה לה בכל מקרה לבדוק את הרזרבה השחלתית לפני שקובעים שהסיכוי הוא מאוד מאוד מאוד מאוד נמוך, כי לא בטוח שזה המצב

הסיכויים לא מאוד מאוד נמוכים.

יכול להיות שאפילו יש בעיה רק בתזמון של היחסים ויכול להיות גם משהו מעט יותר מורכב אבל לא בשמיים.

כיוון שהיא כבר ילדה בעבר,

כלומר נכנסה להריון והחזיקה הריון הסיכויים בהחלט גדולים.

עוד משהו לעניין הקושי,

עבורי,

ועבורי בלבד,

מלבד הקושי הנפשי לא חוויתי את הטיפולים כדבר קשה ובטח לא כמסכת ייסורים.

כמה זריקות לא כואבות.

כמה בדיקות פולשניות אומנם אבל שמובצעות על ידי נשים בעדינות וברגישות.

קשה זה לא.

מסייגת שוב- עבורי לפחות.  

ולא חושבת שהרופאים זלזלו, זו הדעה המקצועית שלהם  - ומותר להם לחשוב אחרת ממך, הם מכירים את הסיכויים והסיכונים ולהגיד שיש לך כבר ילדים ואל תכנסי לזה זאת פשוט הדעה המקצועית שלהם ואין כאן מה להעלב.

כשתגיעי לרופא פוריות שמתפרנס מזה הוא כבר יעודד אותך לעשות

אבל הם בני אדם, כמוני כמוך.🤷

אני בהחלט רואה סיטואציה שבה רופא שמאמין שריבוי בני האדם גורם להתחממות הגלובלית ושהעולם עוד מעט נחרב בגלל זה, ואישה עם 4 ילדים זה כבר מבחינתו טו מאץ' בשביל טיפולי פוריות.

ולכן חס וחלילה לא אמרתי לה לוותר, אלא לבדוק *לפני* שהיא בוחרת להתחיל, מה הסיכויים *שלה*

https://www.israelhayom.co.il/article/554391

גם אני חושבת שהיא בצד הטוב של הסטטיסטיקה אם יש לה כבר ילדים, אבל זה משהו שאפשר לבדוק על ידי בדיקת דם פשוטה, ולדעת אם הסיכויים שלה הם אחוזים דו ספרתיים, או חד ספרתיים.

בנוסף זה סופר משנה מה הטיפול שמוצע לה-

לקרוא להפריה חוץ גופית "כמה זריקות" זו הטעיה, כי מדובר על כמות דו ספרתית של מזרקים שתוקעים בגוף, בלי לדבר על הכדורים והתמיכה של אחרי ההחזרה, בדיקות הדם והאולטראסאונד של מעקב הזקיקים ופספוס ימי העבודה/האיחורים לעבודה. הסכומים גם הם נהיים בני 4-5 ספרות החל מהילד השלישי.

לדעתי, וזו דעה מאוד לא מחייבת, לדבר כזה צריך להכנס עם השכל ולא רק עם הרצון לעוד ילד. 

אבל מה שאת אומרת הוא מחויב המציאות בכל מקרה

זה בדיקות שהיא צריכה וחייבת לעשות ממה שאני יודעת בכל מקרה לפני שהיא מתחילה טיפולים, לא?

אישה יכולה להיכנס לטיפולים בלי לברר רזרבה שחלתית?

וגם למידע הכלכלי היא תיחשף

ובסוף, ההחלטה שלה כמובן.

אני כותבת את זה כדי לא לרפות את ידיה של מי שרוצה עוד ילד. ראשון או עשירי.

אישה זכאית לשעות פוריות (כמדומני 40) ולהרבה יש ימי מחלה ואפילו יש מקומות שמשלמים מהיום הראשון.

ולכן איחורים או היעדרויות לא משנים.

לגבי הסכומים,

יש רופאים שבהסדר עם הקופות ואז הסכומים קטנים יותר.

יש עמותות שמסייעות בסבסוד הטיפולים (בוני עולם, לאחר בדיקת תלושי שכר).

יש גם ביטוחים שנותנים החזרים.

גם לגבי הזריקות,

הן כואבות בדיוק כמו בדיקת דם.

יש אנשים שבשבילם זה בלתי נסבל ויש אנשים שבשבילם זה בקטנה.

אני מסכימה עם כך שצריך להגיע להכל עם עיניים פקוחות.

אבל אם יש לה 2 ילדים נניח,

ועבורה זה לא מספיק.

רק עבורה,

לא עבור השכנות,

אני בהחלט חושבת שהמאמצים,

התשלומים,

הכאב,

הטירחה- שווים!

אבל זה לא זלזול.

רופאת המשפחה כנראה רופאה קבועה ואם לא החליפה מן הסתם היחס סביר.

לא חייבים לקבל דעה של רופא אבל חבל לקחת ללב

ולדעתי סיכוייה לא נמוכים כ"כ

ואני לא יודעת מה הסיכויים אבל להתחיל בבדיקות מסוימות בטוח יעזור לה

מסכימה לגבי העניין של לקחת ללב

אבל בסופו של דבר זה באמת נושא רגיש

ומי שלא מכירה ולא קוראת או מדברת על נשים בתהליך כזה

לא יודעת שהרופאת משפחה / נשים הרגילה היא לא המילה האחרונה

ושצריך רופא פוריות

ושגם בין רופאי פוריות יש גישות 

 בקיצור, אני מבינה את הפותחת.

והיא תתן.

לא משנה מה הדעה שלה, אם הפותחת תעמוד על דעתה היא תתן.

לא צריך פרטי

הוא עוזר לנשים להרות לא משנה כמה ילדים יש להן

הוא מאוד מקצועי

אבל קחי בחשבון שהוא לא הכי נחמד שבעולם

וממש ענייני 

מי מפעיל את הצהרון? תדרשי קבלה ממנו.

הגן גובה את התשלום

ובגלל שהצוות של הגן מפעיל את הצהרון למרות שהוא שייך לחברה חיצונית- הם עושים שרירים

נשמע מוזר מאוד..

זה צהרון פרטי? עיריה? תמת?

אבל כמו שאמרתי שילמנו להם כבר מראש

ועל החלק הנוסף הגן מבקש תשלום

רק שאף אחד לא אומר על מה. לכל אחת תשובה אחרת

וזה ממש תמוה בעיניי ולא לעניין. במיוחד שמבקשים רק תשלום במזומן כתוספת

כל חודש לכל ילד לגן עצמו וזה לא בקשה מהחברה שמפעילה את הצהרונים 

הייתי פונה להנהלת הצהרון ומערבת אותם. זה מריח לא חוקי בעליל..

אבל הדבר הנכון הוא להציף את זה

מול הנהלת הצהרון שאיתו סגרתם, ואם זה לא מספיק אז מול העירייה

זה באמת נשמע כמו נסיון לסחוט אתכם

סגרתם מול הצהרון והוא אחראי למפעילות.  אם אלה דורשות יותר אז שיפתור את זה

אלא אם כן מבחינתך זה שווה את הכסף זה שהמפעילות יהיו הצוות של הבוקר (ובלי תוספת יצטרכו לחפש צוות אחר), שזה הגיוני, אם זה בא בשקיפות ובהסכמה של ההורים

זה העניין

כל מי ששאלנו אותה אמרה משהו אחר, אבל על תשלום למפעילות לא דיברו

לא שלחו הודעה מסודרת על מה התשלום. אחרת זה היה נראה אחרת 

וגם, שנה שעברה היה אותו דבר ולא התבקשנו לשלם ולהוסיף כסף

אני מבינה שלשלם ולשתוק זה כנראה המעשה החכם ואולי זה מה שנעשה בסוף

אבל ברמה העקרונית - זה מרגיש לי ממש לא לעניין לגבות כסף בלי שאומרים על מה ולאן הוא הולך

במיוחד שאנחנו כבר שילמנו תשלום מלא 

את מאוד עומדת מאחורי הדיעה שלך כל הזמן באסרטיביות ממה שאני קוראת פה

סתם... כשזה נוגע למרחב האישי שלי אני יודעת להתעקש.

אבל לא על דברים כאלה כמו כסף

שרק אם מתקרבים אלייך יכולים להריח

והגברים שציינת לא יתקרבו אלייך

אז הכל טוב

הבעיה בבישום לא צנוע שהוא משאיר שובל של ריח גם למי שלא התקרב...

עדיין חוששת שיריחו

אבל כן זה בעיקר לעצמי שיהיה לי לרחרח לאורך היום חח

יעשה ריח שרק את או מי שמתקרב אליך ממש קרוב יוכל להריח.

כדי להשאיר ריח שיוצר שובל צריך הרבה יותר מזה

בישום קליל מייצר תחושה טובה

בעיניי זה טיפוח חשוב

אשרייך על הדיוקים

שנזכה להיות נשים שמחות 

אני משתמשת בבושם עם ריח עדין

משפריצה על

פנים המרפק

(איפה שלוקחים דם)

(יש לי חולצות ארוכות כמעט תמיד אז מי שלא מתקרב לא ממש מריח ....

שורש כף היד (תכלס רק אני נהנית מזה כי אני שמה את זה בשבילי בעיקר...)

ומאחורי האוזן- זה איזור פנימי וכנ"ל

אבל עובדת עם צוות נשי לחלוטין ונוסעת באוטו

אז אני מרשה לעצמי

אבל אם אני מארחת למשל עוד זוג או באזור של בית כנסת, אפילו בפארק - לא אשים.

בקיצור, בעיניי תלוי בסביבה

לדעתי כל עוד אין שובל חזק כזה אז אין בעיה

אבל אישית לא אוהבת בשמים בכללי..

ספציפית לגבי זה שגבר אחר יריח , כן ממש עושה לי רע לחשוב על זה ואני מתארת לעצמי שגם אם הייתי משתמשת אז אולי במשהו עדין מאד מאד, שרק אם ממש מתקרבים אפשר להריח ( רק שזה ההיפך מהקונספט לא? חחח) בכלל לא מבינה מה הקטע עם בשמים, למה אני צריכה שכל הסביבה תריח אותי 😑

עליי מריח עדין ממש Chloe no made

Versace הורוד

ויש עוד כמה אם את רוצה אמצא לך

היא שמה בתוך בקבוק תרסיס קטן מרכך כביסה, כן כן,

ותקשיבו טוב- כשאני צריכה ריח נעים ולא בא לי שיריחו ריח אישה חזק- אני משפריצה שפריץ (שניים..) על הבגד, ואז יש ריח נעים נעים של כביסה נקיה- לא ריח נשי.. פשוט ריח נקי.

אסיים בסיפור מצחיק שקרה לי..

אני יושבת באוטובוס מחכה שיצא. תמיד יש ריח שעושה לי בחילה, אבל כאן- נכנס ממש לפניי בנאדם שמןןןן ומזיעעע ומדיף ריח שה' ירחם והתיישב לפניי!!!

אז...

בשקט בשקט ריססתי עם המרכך טיפ טיפה על הבגד שלו מאחורה..😆😆

וגם כמובן עליי.. שיהיה ריח נורמלי...

אבל כן הצניעות חשובה לי מאוד ואני בהחלט מבינה... במיוחד שאין פעם שאני לא נכנסת למעלית אצלנו בבניין ואין ריח מטורף של בושם (מישהי שכבר לא במעלית, כן?)

אז למדתי עם השנים למצוא איזון, אם אני הולכת רק כם בעלי לדייט במקום מאוורר, אני שמה

אם זה בבית לכבוד ליל שבת וזה רק המשפחה הגרעינית, אני שמה...

אם אני יוצאת למקום מאוורר- פחות מפריע לי

כשאני במקום סגור ויש מעט אנשים ודי ברור ממי הבושם, זה יותר לא נעים לי ולכן נמנעת מזה

ובכללי לא שמה הרבה בכלל מהבושם, כמות ממש קטנה... לא אוהבת שזה שובל מטורף... 

ועל המקום שמרחו - משפריצים בושם

זה מחזיק זמן רב.

לא ניסיתי..

ואני מכירה שאם שמים קרם קודם הבושם זה מחזיק יותר 

ככה אני עושה האמת ואני מרגישה את זה

אבל יש גם בשמים שנשארים להרבה זמן. יש לי כמה כאלה 

סי של גורגיו ארמני ו212 רוז

גם השמן בושם של ג'ייד. אבל לדעתי הם חזקים ממש

אוהבת את של בודי שופ.

לפעמים אפילו אחרי מקלחת נשאר טיפה ריח.

אני גם מקפידה שלא יריחו אותיי אז אשרייך קודם כל 

לי זה חשוב בגלל הההרגשה הטובה

כמו בטן נפוחה שנראית של הריון,

ההורמונים עשויים לגרום לתחושות דומות להריון, אם זה בחילות, מצבי רוח משתנים ועוד. 

אני מעבירה בגיל כזה אם לא חורף, בחורף אוהבת למשוך כמה שיותר באמבטיה (כל עוד זה לא מסוכן)

היינו לפני טיול והוא נהנה לראות את העולם

כמובן מדובר על טיולון שהוא עם הפנים אליי ובשכיבה חצי כזה, 145 מעלות

הוא גם החזיק את עצמו יפה (תינוק גדול)

ומה שממש חששתי ממנו זה שהוא לא יוכל לישון בטיולון אבל האמת שהוא ישן בזה יופי... אז ב"ה

רק לי זה קצת יותר מסורבל לקשור כל פעם אבל התרגלתי

הם משתעממים באמבטיה

ובטיולון כל כך אוהבים!

ואפשר לשים עם הפנים אליך

וגם להשכיב על הבטן אפשר..רק עם ריפודית לעגלה כדאי

באלי לבכות

זה כל-כך עצוב גומר אותי מבפנים

שאת והילד צריכים להתמודד עם זה

סליחה שאין לי פתרון 

שיש בחיים ובסדר להתמודד..

דבר היחיד שאני כן כואבת אליו שאולי לא מספיק שמתי גבולות כאן במשחק ליד הבית שאין אלימות ולא לקבל את זה מתוך חשש שלי עצמי מסכסוכי שכנים.. ואיך להעיר אבל לא להביא לתחושה שאנחנו נגד הבן שלהם ונגדם.. זה מאודדד מורכב אבל אולי כאן פישלתי 

זה אולי לא נובע מרוע

אבל זה עמדת כח שמופעלת מול הבן שלך.

לחזק אותו,

לתת לו את הידע להבחין מה תקין ומה לא

לחזר אצלו את הביטחון העצמי,

היכולת לעמוד על שלו

והיכולת להבדיל בים הרצון האמיתי שלו- לרצון שמונע מפחד

ולדבר עם הצוות!

אבל אם הוא תחת אלימות, תלכי לילד המרציבן ותגידי לו שבגלל שהוא מרביץ, את לא מרדה לבן שלך לשחק איתו!

כולו יחד קטן, ואת אמא גדולה וסמכותית.

את הגבול תציבי לבריון. לא ליחד הטוב שלך.

😘

ואז המשיך יותר

הייתי אומרת תני לילד להבין לבד אם הוא רוצה לנער מעליו את אותו חבר או שהוא בעצמו מעוניין בחברות הזאת על יתרונותיה וחסרונותיה.

ברגע שאמרת סטירה- אין פה שאלה בכלל.

הילד שלך צריך להיות מסוגל לומר בקול בוטח- לא!

איך עושים את זה? מדברים עם ההורים של הילד, עם הילד עצמו, עם המורה.

יש ילדים בגיל הזה שעדיין מרביצים, שקשה להם ממש לשלוט בזה. אבל עוד לאיים בזה??

גם לאיים וגם לממש זה כבר ממש ממש לא אפור.

לנתק את החברות ולבנות את הביטחון של הילד שלך.

עדיף לא לפעול מתוך סערת רגשות, אלא מתוך יציבות כדי לא לערער עוד יותר את הבן שלך.

לא הייתי נותנת לבן שלי להיות לידו דקה.

הוא רק מפסיד מזה.

יש ילדים טובים בכיתה, חבל שיבזבז עליו זמן וכוח.

נשמע שהבן שלך מאוד עדין ובוגר. 

אם הם אנשים שיש מה לדבר איתם, הייתי משתפת אותם במצב, ואולי בזה שאת מרגישה שיותר בריא לשני הילדים לתפוס יותר מרחק אחד מהשני ולנסות למצוא חברים אחרים (אם את רוצה ללכת לכיוון כזה).

הילד השני מתנהג בצורה לא יפה, אבל הוא לא ילד רע. הוא ילד שיש לו קושי. הוא לא יודע איך לייצר חברות בצורה בריאה, והוא יסבול מזה אם הוא ימשיך ככה. צריך לעזור גם לו, לא רק לבן שלך.

יש הורים שלא מסוגלים לקבל אם יגידו להם דברים לא טובים על הילד שלהם. אבל יש הורים שיש לו לשמוע על קושי, כדי לעזור לבן שלהם. אני הייתי שמחה לדעת אם מישהו מהילדים שלי היה מתנהג לא יפה לחברים שלו...

ובכל מקרה, חשוב מאוד בעיני לשתף את הצוות החינוכי. מקווה שיש להם כלים מספיק טובים לעזור לשני הילדים את הכלים החברתיים שחסרים להם.

אני לא בטוחה מה יותר נכון - לתת להם כללים וכלים ולכוון אותם בתוך החברות שלהם, או להפריד ביניהם ולתת להם ללמוד דפוסי חברות אחרים עם חברים חדשים. נראה לי שבשביל זה צריך להכיר את הסיטואציה יותר מקרוב.

לדעתי כדאי לנסות לדבר עם המחנך, שיפריד אותם כמה שיותר..

יש לך דיבור עם האמא? 

בגן היו ביחד,

ולא

אולי כן הייתי יוזמת שיחה עם האמא, אבל אם עכשיו הם נפרדים אז רק אם יש טריגר...

מקווה בשבילך שהקשר יפחת

אולי כדאי להדריך את הבן שלך איך ליצור קשרים חברתיים?

מקריאת התאור שאת כתבת, זה יותר נשמע לי שהבן שלך הולך אליו בכוונה, כי ככה קל לו - יש לו חבר אפילו שהוא לא הכי נחמד.

הוא "עזר"  לו בגן. אולי זה קרה כי הוא לא ידע איך לחפש חבר - אז לעזור לו היה סוג חברות שקל ליצור?

עכשיו הוא לא בכתה שלו, למה הוא הולך אליו?

אין לו חברים מהכיתה שלו?

אפילו את הסתירה הוא מפרש כאיום למרות שהחבר לא מאיים.אלא ילד מרביצן.

אולי כדאי לנסות להדריך את הילד שלך איך קונים חבר?

( כתבתי רק מה שנראה לי ממה שתארת,יכול להיות שטעיתי כי לא תארת את כל המציאות הכוללת)

אף אחד לא ציין שזה בעיה או מעכב , רק בודקים שהשליה לא על החתך הניתוחי כמו בכל הריון אחרי קיסרי לא?

עוד לא ילדתי אבל הייתי בדיון על אופן הלידה ולא ממש התעניינו איפה השליה כל עוד אין ממצא מיוחד ברוך ד'...

אולי שווה התייעצות שניה כדי להיות רגועה

למה שתהיה בעיה?

אצלי רק וידאו כל הזמן שהיא לא קרובה לצלקת

אם זה מקושי הייתי נותנת לו להרגיש בטחון ועם הזמן זה יסתדר. אם זה מפינוק הייתי מציעה לך לשלוח אותו למטפלת כך הוא ילמד לשחרר ממך לאט לאט. מניסיון.

בהצלחה!

כמעט בן עשרה חודשים. 

אהה, והוא נרדם רק ב12 בלילה. 

אין לי יום ולילה מאז שנולד 

אז עוקבת...

בגיל שנה וחצי

התסמונת הזאת נדירה ממש ממש

ווילדים בגיל כזה בלי שיניים לא נדירים בכלל

כל אחד עם הקצב שלו

היום הוא בן שנה ו10 ובקעו לו כמעט כולם.

הוא גם היה צורח מלא בלילות והיה ממש לא רגוע (כולל ימים שלא הסכים לאכול כמעט כלום) ובסוף הם יצאו ובאה גאולה לעולם..

גיל שנה וחודשיים לא תמיד בוקעות שיניים.

מניסיון שלי ושל שכנות.

בעזה במהרה תצמח שן ראשונה ואחריה כל חברותיה 🤩

השיניים התחילו לצאת בערך בגיל הזה

מכירה כמה תינוקות שיצאו להם שיניים רק בגיל שנה+

בקעו שיניים בגיל 4 חודשים

ומנגד לאחרים בגיל שנה ועוד לא בקע,, המנעד רחב

צמיד של אבני אנרגיה כדי לחסוך כאבים - רפלקסולוגית אמרה שיכול לעזור

אם כי אני לא ממש מאמינה השטויות האלה

מה חושבות?

אם את בהריון אז זה יכול להיות תקין ונורמלי. חום זה צבע של דם ישן, אז זה יכול להיות דימום השתרשות או משהו. מצד שני זה מראה על איזה דימום שהיה לך ואולי שווה להיבדק.

אם את לא בהריון וזה חד פעמי לא הייתי מתייחסת...

אבל יכול להיות דימום השתרשות שלא יצא ויוצא אחרי שבועיים ואז הוא באמת בצבע יותר חום...

כתם חום זה דם ישן. אם זה לא ממשיך, סביר להניח שזה דימום שהיה ונגמר ואז זה פחות קריטי מה המקור שלו.

הגיוני שזה מזה.

המטומה יכולה להיות מלווה בדימום, הכתמות או לא זה ולא זה.

אם אין דימום חזק אין טעם לרוץ להיבדק.

כבר יודעים מה יש לך.

אם רופא לא ראה אותך ולא נתן הנחיות אז תלכי מחר בבוקר למוקד שיגידו לך מה לעשות.

לא צלקת מאד גדולה, אבל אם הוא מסתפר קצר אז יראו.

בעיקרון הוא פשוט דואג שהשיער לא יהיה קצר מדי.

אז תדאגו שיהיה לה שיער קצת ארוך ותסרוקת שמכסה.

וגם לחזק לה את הביטחון העצמי שהיא יפה, כי צלקת זה באמת לא מה שמשנה  

זה בדיוק באמצע השביל של השיער

ולה ב"ה כרגע זה לא מפריע כי היא לא רואה את זה

אבל לי זה קצת מפריע ורציתי לדעת אם יש דרך לפתור את זה

באופן עקבי הוא "מתרגל" לצורת הסירוק הזו במקום לצמיחה הטבעית וכך אפשר לכסות על זה (לדוגמא שביל בצד).

בנוסף תסרוקות אסופות כמו קוקו או צמה או אפילו חצי קוקו לוקחות את השיער מקדימה אחרוה והוא בעצם מכסה את כל הראש ככה שזה לא יבלוט.

ודבר אחרון לפעמים כשגדלים צורת הראש קצת משתנה וזה משפיע על איך שהשיער נראה. לדוגמא לי בתור ילדה היה שביל ממש טבעי, השיער שלי פשוט התחלק באמצע. אפילו לפעמים ניסיתי לעשות קוקו בלי שביל וזה אחרי כמה שעות פשוט נוצר טבעית, אבל כשגדלתי איכשהו מבנה הראש השתנה, והיום בכלל אין לי שביל אם לא אעשה אקטיבית. השיער פשוט בולך אחורה בתסרוקת אחרת, לא יודעת להסביר. אבל בקיצור יכול להיות שבעתיד זה פחות יבלוט

אבקש מהמנהלות לפצל... זה פשוט באותו עניין...)

הבן שלי הסתפר השבוע ואני שמה לב שקרחונת קטנה שהייתה לו כבר תקופה ממש גדלה וזה נהיה בולט מאד.

הוא דווקא לא נפצע שם אבל היו לו שם תמיד קילופים בעור.

מדאיג? 

צריך לבדוק?

יש איך לטפל?

וגם לי (2!)🤭 אצל הבת שלי זה במקום שלא קריטי כ''כ כי יגדל שיער בע''ה ואצלי אחד לא נורא אבל השני היה בדיוק באמצע המצח, בתור ילדה לא היה אכפת לי וגם אמא שלי מאוד הבהירה לי שזה לא מה שמשנה והעיקר שכולם בריאים ושלמים, אפילו היו משתמשים בזה לפעמים לזהות אותי ולי לא הפריע...

מה שכן אפשר לעשות בפועל- יש משחות שיכולות לעזור לצלקת להחלים טוב יותר שאפשר להשתמש (אם כבר עבר שנה מהפציעה נראה לי כבר לא מועיל). אפשר לבקש מרשם מרופא משפחה/ילדים/עור. דבר נוסף זה להקפיד על הגנה מהשמש, שמש מזיקה לצלקות אז בקרקפת להקפיד על קרם הגנה וכובע כשיוצאים לשמש. בכל מקרה לרוב צלקות מתבהרות עם השנים ואצלי לדוג' כבר בכלל לא רואים את הצלקת, אני אפילו מתקשה להבחין בדיוק איפה היא הייתה🙂

נראלי לא הצלחתי להסביר את עצמי טוב

יש לה צלקת בראש זאת אומרת שיש קרחת קטנה שנראית לעין גם אם הצלקת תתבהר תישאר קרחת.

כרגע זה לא מפריע לי במיוחד ואני בכלל לא מדברת איתה על זה והיא גם לא רואה את זה כך שגם לה זה לא מפריע

אבל כן הייתי רוצה לטפל בענין ואני בודקת אם יש מישהי שמצאה פתרון לקרחת בראש עקב צלקת

לילדים.

מה שמבוגרים עושים זה שיטת השיערה.

כמו בגבות.

ציור של שיער דק דק דק ,

פסים כאלו וככה העין לא מבחינה שמדובר בציור של שיער,

ונראה שזה השיער עצמו.

אני לא מבינה בזה.

אולי הציור הזה זה כמו קעקוע וזה כואב?

לא יודעת באמת.

אולי שווה לבדוק. 

ואם יש חשד, כדאי ללכת להיבדק.

היא לפי הריח

למי שפיריש ריח דומה לריח של זרע

הייתי ממליצה לך להתקלח, לשים תחתון נקי ןלנסות להריח אחרי חצי שעה או שעה

ואם את לא מצליחה להחליט לתת לבעלך

ואז את מתכננת מראש מה תבדלי,בודקת יום לפני אם יש את המצרכים ובבוקר מתכננת את עצמך איך תכניס את זה בלוז.. מכינים 2 סירים גדולים וכל יום אוכלים מזה לארוחת צהריים/ערב במשך שלושה ימים.. בוקר וערב זה סנדוויצ'ים/חביתת קוואקר / וכאלה...

ואני חושבת הממממ… מה אעשה?

אולי אבשל?!

תמיד יש איזה ילד חולה/רכב שצריך לקחת למוסך/עבודה

יום כביסות

יום בישולים

יום סדר

זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה מכינה עוגת ביסקוויטים עם אמא.. עושה בלגן אבל חוויה לכולם

וגם, אני רק חודשיים אמא ויכולה להגיד שמאד קשה למצוא לזה זמן! מבינה אותך מאד

תתחילי מצבשילים פשוטים בסיר אחד ולאט לאט לומדים לתקתק את זה

באמת אבל

כל פעולה שאני צריכה לעשות בשביל הבית, אני יכולה להכניס במקומה מיליון אחרות ולזנוח אותה

אבל צריך לאכול

וצריך לכבס

וצריך שיהיה ראוי למגורים לכל הפחות

ולכן, מפנים מהזמן ומשנסים מותניים

אתמול, לדוגמה, הכנתי סיר מרק לקוסקוס

לא לקח לי יותר מרבע שעה להעמיד אותו

אבל - הייתי צריכה מצרכים כמובן. עף מופשר, ירקות, גרגירי חומוס, סולת

ואם את לא עוסקת בזה, ממליצה להתחיל בקטן ולבקש מתכונים מדוייקים 

יש גם המון סרטוני יוטיוב

ובינינו, אם את מסתדרת גם בלי - לא חייב

זה יכול להישאר בתור wishfull thinking בינתיים 

את אמא לתאומים בגיל הכי מאתגר שיש.

יש לך אמא שמביאה לך מיני מאפים- עופי על זה.

עוד יבואו ימים שיהיה לך ים זמן פנוי לאפות בלי הפסקה ומה שהכי תרצי זה שיביאו לך מאפים עם ד"ש.

לא התנסיתי (אמא צעירה)

רק חיבוק

והקפצה!

ולפי תגובות שלך בפורום חשבתי שיש לך הרבה ילדים

נשמע שאת מנוסה

זה קודם כל

לא רואה ערך עליון בהנקה מלאה בהריון

וגם לא חושבת שאפשר לוותר על תמל בשלב הזה

תנסי לשלב ותראי איך מתפתח

אחותי, שקטנה ממני בשנה וחצי

כי לא הסכמתי לינוק פתאום...

אני דווקא הינקתי כמה פעמים במהלך היריון. פעמיים התינוק גמל את עצמו בחודשים מתקדמים יחסית של ההיריון.

במקרה שלך הייתי עוברת בהדרגה לתמ"ל. מבאס, אבל זה מה יש... הכי חשוב שהוא ישבע ויקבל את הערכים התזונתיים שהוא צריך עד גיל שנה.

ואולי בעתיד כן תצליחי לשלב הנקה והיריון... (אחד האחים שלי דווקא כן המשיך לינוק עד הלידה של האחות שאחריו...)

הופך למר אולי בגלל זה

לפעמים הוא מתמעט גם בהריון

בשלב הזה התינוק עדיין לא מבוסס עם מוצקים לגמרי וצריך בקבוק.

תנסי להמשיך להניק אותו אבל לפי הכוחות שלך והמוכנות שלו בלי שתהיה תלות בהנקה כי אז זה יקשה עלייך מאוד.

תנסי להוריד תדירות הנקות ולהציע בקבוק כשלא רגוע או כשקם משינה או כשמגיע הביתה.

תראי כמה מסתדר בלי כלום וכמה מוכן לקחת בקבוק ובאיזה מצב הוא לא רגוע ומפתח מצוקה שרק ההנקה מרגיעה.

ולפי זה תעשי התאמות לכמות התמל במהלך היום. יתכן שתגלי שמסתדר בלי תמל בכלל כמובן שבכל מקרה הוא צריך מים לשתות בבקבוק יתכן שיצטרך לשתות יותר.

העיקר זה הבריאות הנפשית והפיזית שלך ושל העובר.  ההנקה זה סוג של בונוס אם מסתדר לכולם

ככ לא רוצה להכניס את הדבר הזה הביתה. יש לי חשש שיהיה לי קשה לגמול אותו מזה.

אני מקווה שבאמת ישמש אותו רק לחודשיים ולא ימרח עם זה יותר. 

הוא גם ככה תינוק שמן ולא נראה שחסר לו עכשיו תמ"ל. 

חשבתי שבגלל שהוא כמעט בן שנה לא נורא שיאכל רק מוצקים וזהו

(הפסקתי להיניק את הקטנה בגיל עשרה חודשים מסיבה אחרת)

אבל בגיל שנה אפשר לעבור לחלב רגיל, ולדלל לאט-לאט.

ואמא שלי הייתה מכינה חלב משקדים, אבל לא יודעת כמה זה יכול להיות תחליף לתמ"ל מתחת לגיל שנה...

אז אולי לא תאהב כל כך

הבת שלי לא הסכימה לקחת תמל בגיל כזה (מאחר ולא טעמה מעולם, וזה לגמרי לא טעים כמו אמא)

פשוט עברה מאד מהר למוצקים- בגיל שנה היתה על מוצקים מלא מלא

(כן זה היה אתגר כי אל היו לה שיניים ולא רצתה טחון ותכלס כדי לשבוע היתה קמה ב11 בלילה לעוד ארוחה וזה באסה אבל אם חוששת מגמילה מתמל אז לי לא היה את זה

רק לומר שזה אפשרי

אבל עם הזמן,לפחות אצלי זה כבר נהיה מאוד לא נעים

והנקתי לאורך כל ההיריון ובאיזשו שלב בתחושה זה כבר נהיה לא נעים עד כואב ברמה שהייתי בוכה מתסכול אבל הלב שלי לא עמד בבכי

לא יודעת לומר מה הייתי עושה במבט לאחור

בשעה טובה ובהצלחה בע״ה 

ולי בינתיים זה סבבה להניק. אבל הוא לא רוצה לינוק... נראה שלא טעים לו

הגדולה שלי גמלה את עצמה מהנקה בגיל 9 חודשים והמשיכה רק עם מוצקים

הייתה גם תינוקת שמנמנה שאכלה נהדר!!!ֶ

גם השלישית גמלה את עצמה מהנקה בגיל 9 חודשים והמשכנו רק עם ארוחות מוצקים מזינות (גם היא הייתה במשקל יפה)

הבאתי תמיד ברזל וויטמין D

מה שכן אחת הארוחות מוצקים אצלי היא דייסה אבל לא בבקבוק!! בצלחת עם כפית ומוסיפה פירות 

פשוט מערבבים עם מים

אני מוסיפה לזה פירות טחונים

(לפעמים רסק תפוחים קנוי ללא סוכר)

כל הילדים שלי אכלו את זה כארוחת בוקר מגיל חצי שנה עד שנה וחצי לפחות… 

לא נתתי תמל, ראיתי שהיא אוכלת יפה מוצקים ופשוט הפסקתי להניק.

האמת שאצלי היא עדיין רצתה לינוק וגם היה חלב בשפע אבל אני בייתי גמורהה השילוב הזה של הריון והנקה לא השאיר לי טיפה של אנרגיה בגוף.. הפסקתי והרגשתי הרבה יותר טוב 

אחרי שקם בלילה 4 או 5 פעמים כדי לינוק. 

זה אומר שלא בשל למוצקים בלבד בשום אופן? או שקם כל הזמן כי לא אוכל מספיק?

והגיוני.

אצלי לא 

פלאי הבריאה ב"ה

מוסיפה שגם בלי קשר

אני מתעוררת כמה דקות לפניה.. גם אחרי שבקושי ישנתי בלילה 

כאילו השעון הביולוגי של כבר מותאם אליה 

ולפעמים זה בגלל התחושה בחזה באמת

לי היה מתחיל לטפטף כשהייתי עוברת ליד העגלה ומסתכלת עליהם. סתם ככה בחיים לא השתמשתי ברפידות יותר מבימים הראשונים

מתגעגעת לזה 

זכיתי.

אחד מפלאי הבריאה

וזה היה קורה לי גם כששמעתי תינוק בוכה

גם תינוק אחר ולא שלי

תסתכלי על הפטמות והשדיים בזמן הזה תראי גם עליהם את השינוי.

וגם מרגישים שהשדים נהיים יותר כבדים ומלאים.

ממש פלא הבריאה!

עוד מנפלאוץ ההנקה, אם התינוק עם וירוס, החלב ניהיה עם נוגדנים המתאימים בשבילו. שזה מדהים כי התינוק והאמא זה גופים נפרדים... 

וואו, זה היה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש 

הרבה נחת

שאני קוראת את השרשור,

רואה את כמות התגובות שכן

ואז למרות שכשקראתי את השאלה חשבתי שלא

אני בטוחה שגם אני מרגישה את זה חח

חשבתי עליו בערך דקה אחרי הלידה

באמת אבל

מאוד רציתי, ברמה לא רגילה. כמיהה מטורפת לעוד מהטוב הזה (רק שלא ידעתי שיהיה לי הריון קשה יותר מהקודם. וטוב שכך)

לא חשבתי עליו האמת. התרכזתי ברצון שלי. עם הלידה החלו קצת רגשות אשמה, אבל די מהר זה עבר ועם הזמן נהניתי מהם שהם ביחד למרות האינטנסיביות. חזרה לעבודה בתום חופשת הלידה איווררה אותי ונתנה לי אפשרות להתאושש נפשית טוב יותר לדעתי.

השינוי הכי גדול - התפכחות.

יש פחות זמן לישון ולנוח בהתחלה וזה קשוח אבל 'רק' שליש ראשון ככה, אחריו מגיע סימפיזיוליזיס קשה ביותר 😅

ההתרגשות הייתה, כמובן, אבל הגיעו גם פחדים שלא הכרתי כי עברתי את התהליך קודם

הייתי פחות פנויה להתרגש כמו בהריון הראשון למרות הרצון המטורף

ובעיקר - ההכרה שהריונות שלי לא קלים, פיזית ונפשית. נקודה.

בעלי מתקשה לראות אותי סובלת ולא בדיוק מצליח לתמוך כמו שאני צריכה נפשית ורגשית, אבל הוא באמת השתדל.

ועם כל זה, אני שמחה בזה מאוד. מאוד מאוד.

והלוואי והייתי מצליחה להגיע לקצת מההרגשה הזו שוב כדי להעיז להיכנס לזה שוב פעם. אבל עוד לא.

יש שיקולים טכניים שאני מכניסה לתמונה בהתאם למצבי האישי בהריונות, וזה לא משהו שיכול לקרות כרגע.

והכי חשוב לי להגיד - תפסיקי למנוע כשיש רצון ומוכנות כלשהי שהיא מספיקה עבורך. לא בגלל שאמצעי המניעה הנוכחי לא מתאים.

פשוט לא מנעתי, ושמחתי מאוד כשנכנסתי להיריון. זה היה המשך טבעי מבחינתי, וכל עוד אין שום בעיה (גופנית ונפשית) אז למה לא?

מבחינתי זה יצר את השלמות המשפחתית הראשונית. לא רק זוג+ילדה, אלא ממש משפחה.

ה"גדולה" (בת שנה וחצי הייתה אז) קיבלה את אחיה בצורה מהממת, אהבה אותו ודאגה לו, וביחד הם היו צמד חמד מושלם (ועד היום, למרות הבדלי המין והאופי, הם חברים טובים למדי).

האהבה שלי לגדולה רק התחזקה עם הולדת השני (ועם הולדת כל אחד מהאחים שלה). בעצם כל אח שנולד לה חיזק אותה יותר במקום שלה, והגביר את האהבה אליה כבכירת הילדים...

רק נחת!

לא מנעתי, ההנקה מנעה לי שנה, בערך מגיל שלושה חודשים הייתי עושה מדי פעם (פעם בחודשיים בערך) בדיקת הריון כדי לוודא. (בהשראת הפיזיותרפיסטית רצפת אגן שטרחה להזכיר לי כל פעם שאם אני לא מונעת אז אולי אני בהריון... מיותר לחלוטין)

אחרי שחזר הביוץ חיכיתי עוד חצי שנה, הגדול כבר היה בן שנה וחצי, רציתי בשבילו אח קרוב, התבאסתי שלא מגיע ואז נקלטתי ואיבדתי (ובגלל זה גם גמלתי אותו מהנקה) ואז די מהר נקלטתי שוב. זה היה הריון מאוד מאוד רצוי וגם מאוד קשוח וממש הייתי צריכה להזכיר לעצמי בכל השליש הראשון עד כמה אני כן רוצה את ההריון הזה וכמה זה דבר טוב שקרה לי ולא סתם סיוט...

השינוי הכי גדול בין ההריונות הוא שאני לא יכולה להיות מרוכזת בעצמי, אני צריכה לדאוג למישהו בחוץ... אם זה בשעות שינה ואם זה במודעות לשלבי ההריון, למה שעובר עלי ועל העובר, התכנסות פנימה. עכשיו אני עדיין מאוד מודעת להריון, חושבת עליו וקוראת עליו אבל זה לא ממלא את כל המחשבות שלי.

הרגשות כלפי הבכור, לא בדיוק הבנתי את השאלה, אבל תמיד וככל שעובר הזמן אז עוד יותר, אני מאוד אוהבת אותו, מגלה ומכירה את הטוב שבו ומודה לה' שנתן לי אותו. כשאיבדתי את ההריון אז עוד יותר התעצמו התחושות האלה שכמה טוב שיש לי אותו.

בעיני הוא כבר מספיק גדול כדי להיות אח גדול, ברור לי שיהיה לו קשה בהתחלה אבל אני חושבת שהוא בשלב שבו המענה שהוא צריך מאמא יכול לבוא במקביל לסיפוק צרכים של תינוק קטן. זה לא שני תינוקות ביחד...

יש בי רצון למשפחה ענקית.

לתינוק קטן זה כזה מתוק.

הרצון האמיתי הגיע אחרי שלושה חודשים וגם הפסקתי מניעה בערך ככה.

לא חושבת שזה רגש שבא על חשבון הבכורה ..

כרגע מחכה להריון... ממש מקוה שהחודש זה יקרה! 

מתפללת לזכות להרבה אוצרות,

ברגע הלידה הרצון התעצם מאד!

כמו שכתבה @מתואמת

אני מרגישה שהלב שלי מתרחב מלידה ללידה והאהבה גדלה לשאר המשפחה ( גם לילדים וגם לשותף ביצירה המופלאה ).

השינוי הכי גדול - בהריון ראשון חוויתי ממש כל שלב,

בהריונות הבאים אין לי זמן כ"כ לחוות את ההריון

בעיקרון לא מנעתי בין ההריון הראשון לשני, לאו דווקא כי רציתי עוד ילד אלא פשוט כי לא היה אמצעי מניעה מתאים ובחרתי לסמוך על ההנקה.

בפועל בערך מגיל 4 חודשים שלה כבר הרגשתי שבא לי עוד, קיבלתי וסת ראשונה אחרי 7 חודשים מהלידה ואז עוד כמה חודשים עברו וכל מיני סיבוכים רפואיים, בסוף נכנסתי להריון כשהיא הייתה בת שנה וחודש.

ההריון היה בעיני קצת יותר קשה מהראשון והוסיפה לקושי העובדה שבהריון הראשון לא עבדתי, למדתי מהזום בבית ולא היה לי עוד מישהו לטפל בו.

ובהריון השני לא הייתה לי את ה כולת לנוח והייתי צריכה לתפקד גם בעבודה וגם בבית.

לגבי תחושות ורגשות וכו'- אני גדלתי עם אחים שקרובים אליי בגיל, זה נראה לי הדבר הכי טבעי. היה לי ברור שאני עושה דבר טוב ומדהים עבור הבת שלי (והיא גם באמת קיבלה אותה בצורה מהממת ואני מחכה שהקטנה תגדל והן יוכלו כבר באמת לשחק ביחד ולהנות יותר אחת מהשניה)

כן בהריון עצמו שהרגשתי שאני לפעמים קצת פחות משקיעה בילדה שלי, שמחתי שלפחות הייתה לי את השנה הראשונה שלה להשקיע בה.

ילדתי את הגדול שלי בקיסרי והדבר שהיה לי הכי קשה זה שהייתי צריכה למנוע שנה (בגלל הקיסרי).

מאוד רציתי עוד ילד/ה אבל לא יכולתי.

בסופו של דבר, מנעתי 10 חודשים ואז לקח לי עוד שנה כדי להרות..

יש בינהם הפרש של שנתיים ושבעה חודשים.

אבל מיד אחר כך זכיתי בעוד ילדונת מתוקה (הפרש של שנה מהבת הקודמת).

ככה שהם השליישיה הגדולה בבית שלי

וזה בהחלט נחמד.

יש את הבכור שהיה הבן, הנכד והנין הראשון אצלנו ויש לו זכות קדימה בהכל

ואחר כך את 2 הבנות שהן סוג של תאומות ועושת הכל כמעט יחד.

ההריונות של שלושת הגדולים היו קלים יחסית אבל הלידות היו לא קלות בכלל.. (קיסרי, ואקום אחרי שהייה ארוכה בחדר לידה ולידה מהירה ללא אפידורל שהיתה לי קצת טראומטית ולא נחמדה..)

מהריון רביעי והלאה התחיל להיות קשה יותר (ההריון עצמו) ומאתגר.. כל הריון בפני עצמו.

לעומת זאת- הלידות היו מבורכות וחוויתיות בהרבה יותר מהלידות הראשונות. פיצוי..

התפללתי על זה המון כל ההריון!!

ריגשתן!!

וגרם לך לתגובה אלרגית 

רק אומרת שזה די  נפוץ לא לדעת מה האלרגן

קרה לי ובאמת עבר 

לרענן לעצמי את הזיכרון ובמהלך הקורס תחושת השליחות התגברה והתגברה.... 

אבל אחרי שסיימתי קיבלתי רגליים קרות.

עכשיו אני צריכה קואוצרית שתתן לי אומץ

אם אעסוק בזה זה כנראה יהיה עוד כמה שנים טובות מאוד.

אבל להלכתי זה מוסיף המון

וגם להשקפתי, לומדים גם דברים מסביב ולא רק הלכות יבשות

אני חושבת שמראש בלנית ידעתי שלא אהיה כרגע..

הדרכת כלות בהתחלה חשבתי לעסוק בזה ובאמת באו כלות אבל לא מצאתי לזה זמן וויתרתי והחלטתי שאולי בגיל יותר מאוחר שהילדים יגדלו אעסוק בזנ

כמות הכלות היו ברמה של להתפרנס מזה?

כי, כמה כלות כבר יש ? בהנחה ויש המון מדריכות, ממה שאני יודעת ..?

פנו אלי על ההתחלה 3 כלות..אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי להקדיש לזה זמן בשלב הזה של החיים

לא חושבת שבתור התחלה זה יתן לך מענה של פרנסה עיקרית

אני ממש לא שם 

עושות את זה מהצד.

נניח מורות בבוקר ומדריכות כלות בערב.

זה נראה לי לא מציאותי להתפרנס רק מזה.

ממליצה מאוד. היה מרחיב את האופקים הביאו מלא אנשי מקצוע כדי להרחיב את הידע לי כל דבר צריך בהכרח לעבור לכלה...

צוות מקצועי, מסור, תורני, עם המון תודעת שליחות!!! 

הדרכה מטורפת.

מלא מלא ידע 

הכל מתאים לדור של היום יחד עם זה שהכל לפי התורה.

3 קורסים שנתיים

עם הרבנית נעמי שפירא והרבנית בת שבע רוט

כל שבוע מרצה אורח מקצועי בכל מיני תחומים לאורך השנה

הדרכה מקצועית מאוד מקיפה מכל הבחינות

כמה זה חי בסרט ללכת לקורס כשאת בת 23 נשואה שנה וחצי עם ילד בשביל עצמך?

של מינימום 5 שנות נישואין

אבל לא יודעת אם בכל הקורסים זה ככה

שמחה לשמוע שיש כזה דבר כי זה די פעור מצידי חח

אני לא בטוחה

ומכל מקום, חייבת להגיד שלדעתי יש מקום להדרכה נוספת לכל אישה אחרי הריון ראשון לפחות/ אחרי תקופה של נישואין אפילו בלי ילדים. אני עברתי הדרכה שנייה וזה שונה בתכלית, מבחינת זווית ההסתכלות שלי

מה שמלמדים כלה זה לא ברמה של אישה שהיא אמא/ מתמודדת פוריות. ולדעתי חוץ מהתזכורת על ההלכות, ההשקפה גם צריכה תחזוק.

אם אי פעם אלמד דבר כזה - זו תהא שליחותי

מתנים את זה ב3-4 שנות נישואין משהו כזה

.. 

אחכ תמשיכי כדי להדריך

הרבה עושות ככה

כרגע לא מתכננת לעסוק בזה כי זה נראה לי לא שייך, אולי בעתיד הרחוק

מעולם לא הדרכתי.

היה כיף ומעניין.

בבר אילן 

ואחותי בערך בשלב שלך..

לא כזה מופרך

לומדים שם הרבה דברים שאותי אישית מאוד מעניינים, חוץ מהידע ההלכתי שנותן המון וגם מאוד מעניין בעיניי, להבין את ההלכה יותר לעומק.

אני מאוד רוצה להדריך כלות, אבל שומרת את זה לעתיד בגלל הגיל הצעיר שלי.

היא מדברת? מתקרת? מגיבה? חברותית?

איך ההבנה? מוטוריקה?

וכו

רק זה לבד

לא אומר כלום

מאז שהייתי תינוקת, בכל פעם שהייתי מתרגשת, הייתי מנפנפת ברגליים ובידים, מוחאת כפים במהירות או רק משקשקת חזק את הידים. 

אני עד היום עושה את זה לפעמים כשמתרגשת, הבן שלי צוחק עלי בכל פעם 😁

לא חשבתי שזה יכול להיות בעייתי. אולי זה סתם דרך ליפרוק רגש חזק.

איזה שבוע את?

ומה זה אומר מקופל? אף פעם לא שמעתי דבר כזה

(לא זוכרת כרגע את הציטוט המדויק)

אבל שם זה פשוט נועד לתאר את התנוחה העוברית, שהעובר כמו מכונס לתוך גופו.

למה את מתכוונת?

איזה שבוע?