פורום הריון ולידה (עמוד 917)

אני ממש מיואשת מהיצע הבגדים הצנועים

כלום לא בטעם שלי

רק במקרים שהחיבור בתפר לא נראה חריג מידיי.

בשמלת קומות זה משתלב מצויין. פשוט מוסיפה עוד קומה.

בשרוולים התפר לא כל כך חריג, גם בשמלות קנויות יוצא לי לראות תפר.

וכשאני כן מנסה לטשטש - לעשות שרוול טיפה יותר ארוך ממה שצריך ואז קפל.

או בשרוול בלון להוסיף בד דומה / תחרה. לתפור בצורה מכווצת (כמו חצאית) מקווה שמובן😬

יצא לי גם להפוך מכנסיים שאהבתי לחצאית.

בפתח הצוואר לרוב אני שמה בגד גוף בצבע גוף.

זה שמלות שמתרחבות למטה, ואז הוספנו עוד מהבד השני.

רק שזה יצא ממש ממש יקר, גם 2 שמלות, גם תופרת, שבטעות אמרתי לה ארוך מידי.. אז אח''כ שילמתי לעוד מישהי שתקצר קצת..

ואז גם יוצא יותר זול מעוד שמלה וגם מוסיף יופי לנראות.

ושמעתי על חנויות חרדיות שאפשר לקבל בהן תוספת בד להוספה למקרה שאת רוצה ארוך יותר. 

אבל תלוי בשמחה שרוצים לקנות כמובן

אני לא מתחברת לסגנון שמוכרים בחנויות חרדיות, אחרת הייתי קונה כבר משם.

אני נמוכה ואין לי כמעט בכלל בעיית אורך

אבל הסגנון פשוט.. פחות

קניתי כמה דברים יפים בחנויות של ילדות חודש שעבר

אבל זה לא מספיק לי. ועם החום עכשיו.. אני פשוט סובלת

למרות שאני כן חולמת מתישהו להשיק ליין של בגדים נורמליים (נורמלי- לטעמי) שמתאים גם מבחינת הבד וגם מבחינת הסגנון לנשים צעירות..

לפעמים חלומות נשארים בכריות 😅

זה באמת משדרג אם יש טיפה זמן להסתובב בחנות בדים או חנויות בדים ולהשוות. כשהייתי מקפידה על ברך ומרפק ומחשוף הייתי ממש נהנית לשוטט עם השמלה ולבחור לבסוף בד מתאים. לפעמים דווקא הזולים יתאימו יותר בטח אם זה שטח קטן שתכסה אותו מלמלה או תחרה, אבל שיפון ושיפון-לייקרה ובכלל בדים רכים וקלילים מעט יותר מהמקורי כמעט תמיד יעבדו ולרוב גם טיפה יותר יקרים. שימי לב למשקל הבד וגם לאופן הנפילה שלו, לעובי שלו אל מול המקורי וכמובן להדפס ולצבע. לפעמים סרטים מוכנים שיש בכל מיני עוביים בחנויות בדים יעשו את העבודה ממש יפה.

קיצור ממליצה להתייחס לזה כאל פאן... בהצלחה

ההפך מתודעת שפע זה לצרוך בלי סוף, לרצות לצרוך/ לצרוך בפועל, מוצרים, שירותים ובילויים.

ככה אני מרגישה ומאמינה וככה מתקשרת לילדים.

לדבר ע״כ עם הילדים מתוך שמחה ולא מתוך לחץ/ פחד/ עצבות

לתת לכסף את הערך האמיתי שלו- אמצעי תשלום בלבד

לתת לצריכה את הערך האמיתי שלה- אין צריכה שחייבים אותה, אפשר להסתפק בצריכה בסיסית. כל צריכה מעבר לבסיסית היא תוספת נחמדה אבל לא הכרחית.

האושר אינו תלוי בכסף או בצריכה אלא בשמחה מרגעים טובים ומעצימים בחיים.

לדעתי זה גם שמחה, וגם הודיה.

להודות על מה שקיים, נותן תודעת שפע כי יוצא שהרבה פעמים ביום מודים, או בסוף יום מודים על רשימה ארוכה שיש.

רק לא רואה מה זה קשור לתפילה

וספציפית בהקשר לזה לא הייתי רבה עם ילדים שיתפללו, זה יכול בעיקר ליצור אנטי.

אני הרבה מספרת לילדים שלי שיש ילדים שאין להם... ושהיה זמן שגם לנו לא היה

ומדגישה הרבה שאנחנו שמחים במה שיש

ברור שהם עדיין מתלוננים המון... אבל הם עוד ממש צעירים. נראה מה יהיה כשיגדלו

בארוחת ערב אנחנו הרבה פעמים עושים סבב שכל אחד יגיד ממה הוא הכי נהנה היום. אפשר באותה דרך לעשות סבב שכל אחד מספר על מה הוא אומר תודה ויכול גם לבחור למי.

ואני ממש רואה שהילד שלי לומד ממנו. אז אני גם משתדלת, לומר בפניו תודה על כל דבר, לברך בקול ולפעמים להסביר שאני אומרת תודה לה' על האוכל שנתן לנו וברוך ה' יש לנו הרבה אוכל טעים.

משתדלים אנחנו בעצמנו ממש להתלהב על כל פעילות קטנה שאנחנו עושים בחופש (בעלי אלוף בזה, אני לומדת ממנו). לפחות כשהם קטנים מרגיש לי שהם ממש קולטים מההורים מה מלהיב.

ונראה לי שבאמת יש אנשים שהנטיה שלהם היא יותר להסתכל על מה שאין. שני כיוונים בנושא:

1. כמו שאמרו אחרות, להרגיל ילדים בסבב של מה היה כיף היום, על מה אני אומר תודה. זה נראה לי מרגיל להתמקד בטוב, אני גם רוצה להתחיל עם הילד אבל עוד לא מצליחה להכניס ללו"ז בפועל.

2. קראתי פעם בספר שיש ילדים שיש להם נטייה להיות יותר ביקורתיים כלפי המציאות. וכנראה שהשליחות שלהם היא לעסוק בתיקון המציאות, ואפשר לחזק אותם לשנות כיוון מ'מה לא בסדר' ל'איך אפשר לשפר' אולי אפשר דווקא עם הילדים שיותר מתלוננים לעודד אותם לחשוב מהי היו רוצים לתקן, לחשוב על רעיונות. לשבח ולהתלהב על כל רעיון, ואחר כך לחשוב איתם האם פרקטי, ואיך אפשר להפוך לפרקטי.

ולא בטוחה שזה קשור לתפילה,קשה לאנשים להתפלל לא רק כי הם לא מעריכים אלא כי זאת פעולה חזרתית קצת ארוכה, וקשה להרגיש בפועל שעומדים לפני ה'. זה מאוד מופשט.

מסכימה בעניין התפילה, זאת הייתה דוגמא כי הבוקר הרגשתי שזה מחובר לשאר התלונות שלה ולקחתי את זה קצת קשה.

(אני לא מכריחה להתפלל אבל מסבירה שזה חלק מהסדר בוקר ומבקשת שלפחות יגידו מודה אני).

משהו יפה שאצלנו עובד

תכניסי להם סיפורים שקרו לך היום

למשל הייתי בסופר והייתי נורא עייפה אשה לפני ראתה אותי ופשוט נתנה לי את התור שלה ..

ואז מה עשית עם זה חייכתי אליה ואמרתי לה תודה

זאת הכרת תודה

אני מרגישה את בגוף בבטן/בלב

זה גורם לי להרגיש נעים/שמחה/שה- משגיח אליי

כל הזמן כאלה שקורים לך ביומיום.הם דרכנו לומדים מה זה הכרת תודה וזה מחלחל

ואז אצ יכולה לשאול אותם ומה זה להכיר תודה בשבילך ?

נכון הרבה פעמים יצאנו ליום כיף, לטיול, או סתם לאיזה ביקור נחמד,

וכשחוזרים הילדים פתאום עייפים ורעבים ואולי רצו להישאר עוד והם מאוכזבים?

ואז נשארים עם טעם מר של תלונות וכפיות טובה וזה גלגל שגורם ליותר רוגז.

אז שמעתי משהו חכם, ואני רואה שאצלנו זה עובד ממש טוב -

לשאול את הילדים, כל אחד יספר משה אחד כיף שהיה לו היום. ולפעמים אני מתחילה, ואז הם נזכרים לשים לב לדברים הנחמדים, וכמה היה כיף, ומתחילים לומר תודה במקום התלונות שהיו עד עכשיו.

אני חושבת שהנתינה מחנכת לתודעת שפע.

אם אתם במצב כלכלי טוב אז הרבה פעמים לא רוצים/ לא יכולים למנוע פינוק.

אבל אם הם לא רק מקבלים, אלא גם נותנים בחזרה או חושבים תמיד איך לתת לשני, אז זה מתקזז.

בסוף זה מתחיל מאיתנו.

אולי לתרום חפצים או משחקים שכבר לא רוצים?

לא לקנות לכל אחד, ללמד להתחלק עם האחים בממתק /חפץ מסוים?

להזמין אורחים, להפעיל את הילדים להגיש לאורחים כיבוד.

להתנדב במקום מסוים.

זה חינוך לילדים, אבל זה חינוך גם לנו.

עם כל הטוב שקיבלנו אנחנו מחפשים מה חסר לנו. והפתרון לא להלחם בזה, אלא פשוט להתנתק ולראות אנשים סביבנו ולעזור ולתת, העשייה הזאת ממלאת ולא נשאר זמן לחשוב על מה שחסר.

נניח לא מצאנו את הצבעי עיפרון

הילד מאוכזב ואני ישר אומרת "אם לא נמצא לא נורא מחר נלך לחנות X ונקנה חבילה חדשה"

בסוף הוא מצא אחרי רבע שעה ;)

בקשר לתגובה שלי -

מצד אחד באמת זה עולה גרושים וחשוב לי שיהיה בבית (על צעצועים שנשברו אני לא אגיב ככה)

מצד שני.. מה הוא לומד מזה? שהוא יכול לאבד?

אני רוצה שיהיה ערך לחפצים

אשמח לשמוע תובנות

יותר אי הבנה כלכלית שתואמת גיל.

אפשר כמובן לחנך ולתת ערך לכסף. למשל דרך דמי כיס.

הוא בן 5

במקרים דומים קניתי לו חבילה חדשה ואחכ מצאנו את הקודם ואז יש יותר מידי בבית (צבעים למשל.. סלוטייפ יש גם בכמויות)

ולא אכפת אם נאבד

לא למהר להציע פתרון, גם אם הוא חינמי.

לתת לו "לישון על זה לילה"

לא לשקוע בתור החסר, אבל כן לתת לו להרגיש. לא כל דבר מיד אפשר למלא את החסר בקניית חדש.

עדיף להתאמן על הדברים הפשוטים.

בבוקר או בזמן אחר שהוא שוב רוצה צבעי עיפרון אפשר לחשוב איך לפתור את הבעיה.

אם זה אבד- לנצל את ההזדמנות לסדר את החדר ואת החפצים ולמצוא אוצרות ישנים שאבדו מתחת למיטות וכו'.

אם זה עיפרון שנשבר אפשר לחדד את שני השברים. (גם אם זה קטן ולא פרקטי לא חייבים לשתף את הילד העיקר שהוא יחשוב שיש פתרון להציל את העיפרון)

אם שכח אצל חבר והוא לא יראה אותו הרבה זמן אפשר להתקשר לחבר ולספר שהוא מוותר על החפץ או לבקש שיתרום אותו לספרייה/ גן ילדים מקומי וכד'.

בנוסף, לתרגל כמה ימים שימוש בחפץ חלופי- טושים, צבעים רגילים וכד'.

אחרי כל זה אפשר לקרוא לילד ולשתף אותו שאת רוצה לקנות לו סט חדש. תשאלי מה נעשה הפעם שיפחית את הסיכון שיאבד שוב. אפשר לרשום שם על החפצים, אפשר לקנות לו קלמר/ קופסה לכלי כתיבה שתהיה במקום קבוע. והוא מקפיד להחזיר למקום וכו'.

רק אח"כ הולכים לקנות חדש.

לא יקרה כלום אם ילד בן 5 לא יקבל מייד חבילת צבעים חדשה. ומבחינתך תהיה בבית חבילה חדשה אבל לא באותו רגע. אפשר לתת לזה שלושה ימים או שבוע.

לגבי בקבוקי מים וכובעים למשל, שחשוב לי שכבר למחרת ילכו עם כובע ובקבוק מהבית,

אז אני מביאה משהו פשוט חלופי.

למשל קניתי כובע חמוד של מיקי-מאוס עם משקפי שמש והוא אבד, אביא למחרת כובע פשוט ממה שיש בבית. ואם זה בקבוק אישי אז מביאה בקבוק מי עדן פשוט.

אם זה קופסת אוכל אז מביאה סנדוויץ' בשקית וכד'.

המצבים שאני יותר נשברת בהם זה כשהאח הקטן הורס להם דברים, למרות שגם בזה בתכלס לא צריך לקפוץ להציע חדש. זה גם הרבה פעמים בכלל לא מרגיע. הם רוצים את שלהם, לא חדש.

הם רוצים שהאח הקטן לא יהרוס. יש להם רעיונות מאוד יצירתיים איך לגרום לזה לקרות. רק שהמשותף לכולם זה מה לעשות לאח ופחות איך לשמור על החפצים.

זה לא בפן הפיזי שיש לי כל מה שאני רוצה

אלא תודעת שפע הכוונה שאני באנרגיות חיוביות אני מושכת אליי שפע למשל כסף בעיני לא נתפס כדבר רע וכך קל לי יותר להשיג אותו.

וגם עניין ההודיה שאם מודים לקב'ה על מה שיש, הקב'ה אומר לך זה טוב בשבילך? אני אראה לך מה זה באמת טוב, ואז השפע בא אלינו

גם אני מוסיפה את עניין פריצת המחסומים שעוצרים מבעדנו להשיג מה שאנחנו רוצים.

עוד צריכה להשתפר בזה בעצמי

אבל חושבת שלדבר. 

איזה כיף לנו, איזה אוכל טעים יש לנו, איך נעים אצלנו, וואו כמה משחקים יש לנו.

כלומר לשים דגש על מה שיש ובקול רם. 

אני פחות אוהבת את הגישה שיש לנו יותר מאחרים אז בואו נגיד תודה. 

לא אוהבת להיכנס להשוואות. זה עלול לעורר השוואה גם לצד ההפוך. 

יש לנו מספיק וזהו. לא יותר מ ולא פחות מ..

משהו נוסף שאני רואה שמשפיע עלי - לצלם רגעים יפים ולפתח באלבום או למסגר.

אחד הבעיות עם התמונות שזה מנציח רק רגעים יפים וחיוכים.

במקרה הזה זה יתרון.

אנחנו אוהבים בשבתות להוציא אלבומים ולהסתכל ולצחוק. 

לי זה גורם להכרת הטוב גדולה והרגשה שהחיים שלנו הם בגדול רצף של חוויות טובות.

זה לא שיש לנו הכל, אלא שאנחנו יכולים לקנות כל מה שאנחנו צריכים.

כלומר, אם אני צריכה עכשיו משהו יקר מאוד, אבל זה נחוץ לי, אני אוכל לקנות אותו. מצד שני, אם אני לא צריכה משהו קטן, גם אם אני רוצה אותו, לא תמיד אני אקנה אותו.

אנחנו גדלנו ממש בתודעת שפע, ומצד שני בחסכנות. כלומר לא היינו קונים דברים יקרים סתם, כי "לא צריך" או כי "זה בזבוז". היינו מחפשים איפה אפשר לחסוך, אם אפשר לקנות במקומות יותר זולים וכד', ולא מבזבזים כסף סתם למרות שתמיד היה לנו ברור שיש להורים מספיק בשביל לתת לנו.

אז אם הלכנו עם אמא לקניות ורצינו כל מיני ממתקים היא לא תקנה כי "זה לא בריא" ולא כי אין כסף. אבל כן קונים חסה חתוכה לנשנש למרות שזה אולי יותר יקר. אם הולכים לטיול קונים לכולם ארטיק קרח ולא יותר מזה כי "זה בזבוז" ולא כי אין כסף לזה. עכשיו אנחנו רוצים לקנות אופניים לילד אז דיברנו איתו על האפשרות לקנות אופניים במצב מצויין ביד2, ככה גם אופניים טובים לא נזרקים לפח וגם אנחנו מקבלים אופניים יותר בזול. וכשלא מצאנו ביד2 קנינו חדשים כי הבעיה היא לא הכסף.

לעומת זאת, אצל בעלי בבית מה שהוביל היה האם יש או אין כסף לדברים והם גדלו הרבה פחות בתודעת שפע.

הייתי כל פעם אצל רופאה אחרת, אחת עשתה אולטרסאונד ואחת לא, אחת בדקה עם ספקולום ואחת לא, אחת בדקה בדיקה פנימית ואחת לא...

הזוי שאין פרוטוקול קבוע. אבל ככה זה.

בדיקה פנימית היא אחד הדברים שבודקים (בפרט אם היו תפרים, אבל לא רק), להרגיש שהכל תקין והמצב חזר לקדמותו. נראה לי שמעטים הרופאים שבודקים את זה, בפרט אם לא היו תפרים.

אחרי לידה ראשונה שהיו לי תפרים הרופאה עשתה גם עם ספקולום וגם בדיקה פנימית.

בשאר הלידות שלא היה לי שום דבר מיוחד, הסתפקה בשאלות בעל פה ובעיון במכתב שחרור עם הסיכום לידה ואשפוז

להשפריץ חלב לפה, ואז הם ממשיכים לינוק.

קודם כל לעשות קנגרו- להפשיט את התינוק

להשכיב אותו עלייך כשבראש שלו על החזה שלך, הוא שומע את פעימות הלב שלך ומרגיש כאילו ברחם.

את יכולה לשים שמיכה על שניכם כמובן.

כמה שיותר זמן יותר טוב!!!!

אח"כ (או תוך כדי שהוא עלייך) לשאוב ולתת לו בקבוק אחד של שאוב. בהנקה הבאה כבר יהיה לו יותר כח.

להשפריץ לו קצת לפה כדי שיבין שכדאי לו להתאמץ....

ולא לוותר לו!!!

אם עדיין קשה לנסות עוד פעם בקבוק שאוב ובארוחה הבאה להציע הנקה.

אני יודעת שיש תינוקות שמפתחים העדפת בקבוק אבל אם תתני בקבוק או שתיים בעז"ה הסיכוי שהוא יחזור להנקה גבוה מאד.

אני שאבתי ככה חודש לתאומות, כי היו קטנטנות ולא הצליחו לינוק (בהתחלה היו עם זונדה ואחרי כשבוע התחזקו והתחילו בקבוק)

הן ב"ה ינקו הנקה מלאה עד גיל שנתיים וחודשיים!!!

מלא הצלחה, בריאות ונחת

להציק באוזניים ובכפות הרגליים

ולדאוג שלא חמים לו מדי

אנחנו משתדלים ליצור זמן זוגי לעצמינו, אז הגיוני שבשבוע של טו באב הוא יהיה בטו באב, כי למה לא.

מרתון כביסות, להזכיר לי שאני נשואה...

חח סתם, זה היום הולדת של אחותי, אז לרוב אנחנו חוגגות לה האחיות

כמו בכל יום בשנה - שמחים שאנחנו נשואים

ובאמת - במקור החג הזה היה מיועד לרווקים דווקא. אז אולי זה יום שבו כדאי להתעסק ביתר שאת במציאת שידוכים למכרים רווקים... (לא שאנחנו עושים את זה - אחרי כמה כישלונות בעבר ראינו שאנחנו לא מתאימים לזה...)

לא רואה כל סיבה לחגוג אותו בצורה מיוחדת כנשואים. בשביל זה יש יום נישואין ואירועים פרטיים של הזוג שקורים במהלך החיים...

אני חושבת שחבל להתייאש אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים

וגם אם תמשיכו לא להצליח, אני חושבת שזה מחמם את הלב לדעת שמישהו חשב עליך ועשה מאמץ למצוא לך שידוך

את סובלת, והוא לא תמיד יודע מה לעשות ואיך לעזור. או לא יכול.

(אני יודעת שיש כאלה שכן. לקחתי את זה לצד השני).

קניתי לו מחברת חידושי תורה

אנחנו אסורים אז לא באלי דייט

יום הולדת שלו, שאני כביכול אמורה לעשות לו,

זה לא יומולדת שלי, שהוא אמור לעשות לי,

זה לא יום נישואין ש׳צריך׳

זה סתם ככה, כי אוהבים, להזכיר לעצמינו כמה אנחנו חשובים לנו😅

אצלנו זה היום שבו הודענו להורים...

בחרתי לי סט תכשיטים בסברובסקי. ככה שיצא מחיר ממש טוב. לא רציתי הפתעות. רציתי לבחור בנחת, ולא להחליט מייד.  אנחנו לא יכולים להוציא עכשיו סכומים.

ונעביר לבן הנשוי סכום לפי יכולתנו,  לקניית תכשיט לאשתו. הוא מחפש לה משהו לפי טעמה.

הפתעה

ושהכל יתהפך לטובה.

אתם מחפשים שוכרים לדירה הישנה או החדשה?

אם את רוצה יש קבוצת וואטצאפ שתתחיל ביום ראשון הקרוב סבב חדש של 40 יום.

האישה המדהימה שמארגנת את זה עושה תזכורת כל יום ב12 בערך. התמונת קבוצה היא הפרק בתהילים

בוקר

ארוחת בוקר 8 וחצי בערך

לחם חביתה ירקות/ גרבר עם טחינה

הנקה

שינה

12 ארוחת צהרים

מרק ירקות עם עוף/ קציצות וקוסקוס

הנקה

שנת צהרים

הנקה

5/ 6 ארוחת ערב

מרק/ ביצים/ דייסה משהו שכולם אוכלים

מקלחת

הנקה ושנת לילה..

6:30 קימה, בקבוק, משחק במיטה

8:00 ארוחת בוקר- חתיכות של פירות, גבינה, פריכיות, חביתה,  ירקות חתוכים- כל יום משהו אחר

10:00-13:00 בקבוק ואז שינה

14:00 ארוחת צהריים קציצות, עוף, אורז, תפוא, מרק וכו'...

17:30 ארוחת ערב- כמו ארוחת בוקר..

18:00 מקלחת, בקבוק ולישון עד הבוקר פחות או יותר

אם מתעורר באמצע הלילה אז בקבוק עם מים.

(במעון)

7:00 בערך מתעורר, משחקים.

8:00 הנקה ולמעון

8:30 ארוחת בוקר

9:00 אפילו קצת לפני שינה

10-10:15 התעוררות.

משחק

11:45 ארוחת צהריים

משחק

12:30 הנקה/בקבוק

13:00 שינה

15:00 התעוררות

ארוחה קלה (לחם)

16:15 בבית, הנקה.

משחק

17:00 ארוחת פירות/ארוחה קלה.

18:00-18:30 ארוחת ערב

מקלחת, משחק

20:30 הנקה, שינה

זה פחות או יותר. מה שקורה בזמני הבית יותר גמיש ומשתנה..  

אחרי אוכל הוא צריך את הזמן משחק כדי לעשות בטיטול ואז החלפה לפני השינה.

פרימולט דורש מרשם רופא,יכול להיות שרופא משפחה יסכים לתת.

מתחילים כ5 ימים לפני תחילתו המשוערת של המחזור הבא פעמיים ביום ( כל 12 שעות) בשעה קבועה. זה ההנחיות שאני קבלתי ועשה את העבודה כמה פעמים.

את לוקחת כל עוד את רוצה לדחות,  כשמפסיקה מחזור מגיע תוך מספר ימים בדרכ ויתכנו מעט שיבושים במחזורים הבאים.

לי אישית פעם אחרונה שלקחתי היה כאבי ראש שאחכ עברו ככל שהמשכתי לקחת, נפיחות בטנית, יש הרבה ת.ל אבל על כל אחת משפיע אחרת.. יש כאלה שאין להם כלל/ שכמעט אין להם ויש שסובלות יותר..

כי בעיקרון הכדור אמור להשאיר את ההורמונים יציבים ואז אין תופעות קדם וסת

אבל אם לוקחים מידי קרוב לוסת אז ההורמונים כנראה כבר מתחילים לרדת..

כי אני גם מרגישה מאוד את כל השינויים ההורמונליים והעליה של הפרוגסטרון

חשבתי שמה שאני מרגישה בערך 8-9 7 ימים אחרי הביוץ זה דווקא מהירידה של ההורמונים

נראה לי שזה מתחיל בערך ביום ה9-10 אחרי הביוץ.

לא יודעת מתי התחלת עם הכדור

אבל אם את רוצה לנסות שוב הייתי אומרת לך לנסות להתחיל לקחת אותו יותר מוקדם

רואים פה שהירידה של ההורמונים היא רק סמוך לווסת.

האם זה כן דומיננטי או רצסיבי?

על איזה כרומוזום זה יושב.... כאלה... מלא זמן לא בחומר אבל זה מה

שזכור לי

ויש רצסיביים.

דומיננטי - משתלט

רצסיבי - רק אם שני הצדדים הביאו את הגן הזה הוא בא לידי ביטוי.

זה מתבטא גם בצבע עור,שיער ועיניים,שבדרך כלל הכהים הם הדומיננטיים. (זה מורכב כי זה תלוי בשרשאות של גנים ולא רק בגן אחד אבל בפשטות שאני מבינה את הדברים זה ככה)

בגלל זה גם יש לפעמים ביקורת על דור ישרים,שהם לא בודקים גנים דומיננטיים. אלא רק את הקשר בין בני הזוג.

ממש מעניין ומחכים. לא מכירה בכלל את העולם הזה.

שלא נדע💓

מעבר גנטי של אחד ההורים.

ויותר מזה- לפעמים לאותו הורה הגן הזה רדום אבל בילדים הוא מתעורר

 גן רציסיבי שצריך ששני בני הזוג יהיו נשאים

גן רצסיבי של כרומוזום איקס ואז אם האמא נשאית והאבא לא אז זה יכול להשפיע רק על בנים והבנות יהיו בריאות.

ויש גן דומיננטי שאז מספיק שיהיה רק לצד אחד.

יש מקרים שעושים מראש הפריה חוץ גופית

בגדול הם שלושתם על אותו חומר פעיל. לכן הם גם באותו מרשם.

בפועל יכול להיות הבדל בהשפעה שלהם על חלק מהנשים, לא חושבת שיודעים מה הסיבה.

בתופעות הלוואי ובדימומים אחד מהשני. איך יודעים מה טוב? לא יודעים. אפשר להתחיל עם 1. טוב ממשיכים לא טוב ניתן לעבור. לי לדוגמא סרזט עשה דימום הסתגלות ודיאמילה לא. עם סרזט הייתי מאוד עצבנית. ושעברתי לדיאמילה זה נפסק.

אבל חייבים התנסות לפחות של 2-3 חודשים כדי להבין מה טוב ומה פחות.

לא אומרת לך מה לעשות, רק שתדעי שזה לא כזה שחור ולבן

ואז להחליט (בטח מדובר על כמה בודדות)

ואת יכולה גם לעשות את הבדיקה אחרי שתקלטי בע״ה רק ליתר בטחון.. אם את במילא תצטרכי ללכת למרפאה בשביל בדיקת אולטרסאונד וכו

גם אני זילזלתי

לא עשיתי את ההשלמה

עד שכבר נכנסתי להריון ואז נזכרתי לעשות את הבדיקות הנוספות

ונמצאתי נשאית

וב"ה בעלי לא נשא. אבל הלחץ של הזמן עד שהתוצאות מגיעות כשאני כבר בהריון היה מתיש מאוד

וגם, באותה מידה היה יכול להיות נשא...

חשוב מאוד לעשות את הבדיקות הנוספות, בדיוק כמו שהיה חשוב לבדוק את הראשונות

זו התובנה שלי

אגב זה רלוונטי גם לילדים שלי שלפני שינשאו בעז"ה יקפידו לבדוק נשאות למחלה הספציפית הזו

אז ספציפית כן כדאי לך לעשות.

בגדול-אני לא רואה הבדל בין לעשות את הבדיקות שעשינו בעבר לבין את הבדיקות החדשות.

זה נראה לי אותה חובת השתדלות.

בדיוק דיברתי על זה עם חברה שאמרה שלא צריך כל הזמן לעשות את הבדיקות החדשות,

וחשבתי שנוצר כאן אבסורד - אחותה הקטנה כן תעשה אותם (כי היא רק עכשיו מתחתנת) מאותה סיבה שהיא עשתה לפני כמה שנים והיא לא תעשה אותם...

לא צריך כמובן "להשתגע" ולעשות כל בדיקה חדשה שנמצאה, וצריך למצוא איזשהו גבול,

נראה לי שבדיקות שמשרד הבריאות מממן - זה גבול טוב למה כן כדאי לעשות.

עקבתי אחרי השירשור במהלך היום אבל רק עכשיו מתפנה להגיב.

שיכנעתן אותי להבדק;)

התקשרתי למרכז בריאות האישה והפנו אותי לאחות לא נחמדה במיוחד שאמרה לי בין היתר שאני חייבת להגיע עם תוצאות הבדיקות הקודמות אחרת לא יקבלו אותי.

אז ניסתי להתקשר לבלינסון (לשם הם מפנים את הבדיקות) אבל רק ענו במענה קולי שאת תוצאות הבדיקות אפשר למצוא באפליקציה של הקופה.

הפכתי את האפליקציה ולא מצאתי.

עכשיו אני תוהה לעצמי עד כמה זה היה קריזה של האחות ועד כמה זה באמת קריטי להביא את תוצאות הבדיקות.

מבחינה הגיונית זה נראה לי לא קשור בכלל ולא בא לי להתעכב על זה

אם את בכללית במרכז, עשיתי במרכז בריאות האישה כפר סבא והאחות הייתה סופר נחמדה.

דברים ד, יד:

וְאֹתִ֞י צִוָּ֤ה ה֙' בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֔ם חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִ֑ים לַעֲשֹׂתְכֶ֣ם אֹתָ֔ם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃

מהפסוק הזה משתמע כאילו יש לקיים את המצוות רק בארץ ישראל. איך זה?

יש פרשנים שאומרים שקיום המצוות בגלות הוא למעשה רק הכנה לקיום המצוות בארץ. כמו ילדים שמקיימים מצוות מדין חינוך, כדי להתרגל לקיום המצוות בבגרותם.

בעצם קיום המצוות בחוץ לארץ אינו שלם כמו קיום המצוות בארץ. הוא אמנם מדאורייתא, אבל אין לו את אותה שלמות וחיוב כמו קיום המצוות בארץ.

אשרינו שזכינו לגור בארץ שעיני ה' בה, ולקיים את מצוותיו בשלמות!

(כמובן, גם מי שלא גר בארץ - יש לו זכות עצומה בקיום המצוות! ובע"ה בגאולה השלמה הוא כבר יהיה מוכן במלואו לקיום המצוות בארץ!)

הפרשנים שכותבים כך:

רש"י, דברים יד, יח

רמב"ן, ויקרא יח, כה

רבנו בחיי, דברים יא, יח

ממש מעניין לראות את זה  בפסוק שהבאת! הוא מחדד את המעלה שלנו בקיום המצוות בארץ,

אני הכרתי את זה מרש"י בעקב שאומר נתיבי לך ציונים,

לא שמתי לב לפסוק מפורש כמו שהבאת!

תשעה באב עבר, ובית המקדש עדיין לא נבנה.

אבל אנחנו לא נשארים באבל. אנחנו עוברים ישר לתקופת נופשים, חתונות, ובשבוע הבא גם ט"ו באב, שעליו נאמר "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים". (תענית ד', ח').

גם על השבת הזו, שבת נחמו, כתב ר"י  אבן שועיב בדרשותיו לפרשת ואתחנן: "נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת הַשַּׁבָּת הַזֶּה אַחַר ט' בְּאָב יוֹם טוֹב, וְהִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה שֶׁהוּא יוֹם נֶחָמָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹם טוֹב מַמָּשׁ, עָשׂוּ אוֹתוֹ יוֹם מְקֻדָּשׁ... וְכָל הַשָּׂמֵחַ בּוֹ זוֹכֶה בְּנֶחָמַת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ…".

על מה השמחה? איך חוזרים לשגרה למרות כל הדברים שעדיין חסרים לנו במציאות?

בשבת נקרא את פרשת ואתחנן, שמלאה בביטויים של אהבת ה' לעמ"י - "כִּי אֵל רַחוּם ה' אלוקיך לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם", "כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם… הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה…".

שימשיכו גם בפרשה הבאה, פרשת עקב.

השבת שלנו פותחת גם את 'שבע דנחמתא' - שבע שבתות בהם נקרא נבואות נחמה, נבואות שה' שלח לנו עוד לפני החורבן, לפני שהפסיקה הנבואה, כדי שיחזיקו אותנו בכל שנות הגלות.

תוך כדי החטאים של עמ"י, שגרמו לחורבן, ה' כבר שלח לנו נחמה, במילים "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אלוקיכם".

חודש אב הוא חודש של אהבה, של רצון ('אבה' זה גם 'רצה'), ושמבטא גם את הקשר של הקב"ה איתנו כאב לבנים.

הוא נפתח באבלות על החורבן, שנבע דווקא מתוך רצון לקשר אמיתי, בלי הקלקולים שהיו אז.

ועכשיו החודש ממשיך לשלב של שמחה, של בניית הרצון לקשר המתוקן והשלם מתוך ציפייה ולימוד נבואות הנחמה ואהבת ה' אלינו.

ולסיכום, כך כותב הבן איש חי לפרשת דברים:

"וְלָכֵן‭ ‬חֹדֶשׁ‭ ‬זֶה‭ ‬נִקְרָא '‬אָב', שֶׁהוּא‭ ‬עָתִיד‭ ‬לִהְיוֹת‭ ‬אָב‭ ‬לְכָל‭ ‬הֶחֳדָשִׁים‭. ‬מֵאַחַר‭ ‬שֶׁנַּעֲשׂוּ‭ ‬בּוֹ‭ ‬רָעוֹת‭, ‬מֻכְרָח‭ ‬שֶׁיִּהְיוּ‭ ‬בּו טוֹבוֹת‭ ‬מְרֻבּוֹת‭ ‬יוֹתֵר‭ ‬מִכָּל‭ ‬חֲדָשִׁים, עַל‭ ‬דֶּרֶךְ‭ ‬מַה‭ ‬שֶּׁאָמַר‭ ‬הַכָּתוּב "‬שַׂמְּחֵנוּ‭ ‬כִּימוֹת‭ ‬עִנִּיתָנוּ‭"‬.

שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו!

כל שנה הקב"ה נותן לנו את שלושת השבועות ובתוכם תשעת הימים כדי שנבין את צער החורבן ובתשעה באב- שגם מעט נחוש אותו

והנה מגיע חצות היום ואנחנו מכוונים את השעון בשביל להדליק את המוזיקה ולהפעיל מכונה

והמשיח עדיין לא כאן!!! 

לא זכינו!!!

והצער גדול

והמעבר הדרמטי בין האבל לשמחה עושה באמת קווץ' בלב

אבל-

בזה שקיימנו את האבלות על החורבן כהלכתה

בזה שעינינו את נפשותינו

התקרבנו עוד קצת על הגאולה השלמה

עברנו עוד כמה פסיעות של "קמעא קמעא"

אז יש לנו על מה לשמוח, כי אנחנו כבר ממש בפתחה של הגאולה

אז נשים מוזיקה, נרקוד ונשמח, ובעיקר- נאמין, כי הגואל כבר מגיע.

שבת שלום לכולן

לשנה הבאה בירושלים הבנויה

לפני שהדלקתי בצהריים את המוזיקה קראתי לילדים שלי ושאלתי אותם את השאלה הנ"ל,

הם היו כ"כ חמודים

אמרו שאף פעם לא חשבו על זה וניסו לתת כל מיני תשובות והבינו שהם לא באמת מבינים

ואז אמרתי להם את הנ"ל והם כ"כ התרגשו

ורק אז הדלקנו את המוזיקה ...

זה היה פשוט מתוק לראות את התמימות והטוהר שלהם, והציפיה הכנה והאמיתי לגואל.

הלוואי ונזכה

מה שכתבת על אהבת ה' שמחבר את המעבר הזה,

נותן הרגשה מיוחדת.

איזה זכות לנו ש"אהבה רבה אהבתנו ה' אלוקינו!"

בפרשה משה מספר על מעמד הר סיני, ובעצם אנחנו כאילו מקבלים שוב את התורה.

וראיתי בזה נחמה - שגם אם יהודי החליט "לזרוק" את התורה ולא לקיים יותר את מצוותיה - תמיד יש סיכוי שהוא יקבל אותה שנית וישוב לקיימה...

(ובתור אחת שיש לה קרובי משפחה שהחליטו לא לשמור מצוות - זה מנחם אותי במיוחד... בע"ה יש תקווה שהם ישובו...)

לא הספקתי לכתוב לפני שבת,

"טבעתי " בהררי הכביסה והבישולים והתספורות💇

( נזכרתי בהקבלה בין היום בשבוע של  ליל הסדר לתשעה באב, גם בפסח השנה היה רק יום אחד להתארגן לשבת חול המועד ..)

אבל חשבתי הרבה על הפסוק הזה מההפטרה,

ונראה לי שזה מתאים לכל ה7 שבתות נחמה ובעצם לכל יום שאנחנו חיים כאן.

עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָ͏ִם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם.

לפני הרבה שנים שמעתי פרוש יפה, שממבשרת רואים את ירושלים ( לכן קראו לה על שם הפסוק הזה!)

אבל כשנוסעים ממבשרת לירושלים,בפיתוליםמשל הכביש- ירושלים נעלמת, פעמים נגלית ולפעמים נכסית,והרכב הרבה פעמים נתקע בעליה של הקסטל...

וכך הגאולה- אנחנו רואים כבר שה' שב לציון, רואים שירושלים נבנית וזה ממבשרי הגאולה, אבל גם אחר כך יש עליות ומורדות

כמו המדרש בשיר השירים רבה על הפסוק - "דומה דודי לצבי"

מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה... הדא הוא דכתיב: "ויפגעו את משה ואת אהרן" (שמות ה, כ)... כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן... וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין, הוא חיה. (שיר השירים רבה ב, כב).

בשנים האחרונות כבר אין צורך לנסוע בפיתולים האלו - נבנו מנהרות ישירות לירושלים,אפשר לנסוע ברכבת דרך ישרה בלי פיתולים,

ולאחרונה עם כביש 16 בכלל זה כניסה מהירה ללב ירושלים!

אז חשבתי שבוודאי זה אומר לנו משהו- מצד אחד יש כאן התקדמות מהירה לירושלים,

מצד שני יש כאן חושך גדול בתוך המנהרה ומהחושך פותחים עיניים פתאום בתוככי ירושלים.

בוודאי יודעי ח"ן ימצאו כאן הרבה סודות ורמזים.

חשבתי אולי אפשר למצוא כאן משהו על פי שיעוריו של הרב דב ביגון,

הרב ביגון כולו מלא עין טובה על ה' העם והארץ ,אחרי כל שיעור שלו מרגישים ממש את טוב ה' שאנו זוכים לו!

הרב מרבה לדבר בשיעורים שלו, על ירושלים של מעלה שמחוברת לירושלים של מטה,

כמו שמפרשת הגמרא את הפסוק בתהילים "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים של מעלה? אין! כדכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".

והבניה הגדולה שבירושלים של מטה בוודאי מלמדת על הגאולה שמתקדמת בירושלים של מעלה.

על הדרך לירושלים.

ועל זה אפשר להוסיף את הפסוק "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה", שזה ממש קורה בבניה של ירושלים והדרכים אליה.

אמנם עוד לא התקיים הפסוק הבא "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר", אבל הכנת הדרכים היא חלק מהתהליך.

(והמשפט האחרון נקטע לך, רוצה להשלים?)

אפשר לראות את זה במיוחד בימים אלו ברכבת הקלה שעוד מעט כבר נוסעת לעין כרם איך הפכו את העמק להר ואת ההר לבקעה...

להפסיק הבא שהבאת מחדד את הקשר בין הבניה הפיזית לרוחניות.

תודה רבה על זה!

( סליחה , האתר קפץ לי ולכן נשלח באמצע, מה שלא הצלחתי לערוך כתבתי עכשיו בהודעת המשך)

(אני לא מצליחה לערוך אז כותבת כאן את ההמשך) 

וכשרואים את כל החפירות והבניות בירושלים - המגדלים המבנים,הרכבות,המנהרות זה מאד משמח,כי חוץ מהפריחה הפיזית של ירושלים שזה מאד משמח,זה מלמד אותנו שתהליכים גדולים קורים עכשיו למעלה,ואנו מתקדמים בצעדים גדולים לבניית בית המקדש !

(אולי אפשר גם לחבר את זה ל"מאבק הדתי" שמתרחש כאן בתקופה האחרונה,

מצד אחד רואים חושך עמוק יותר ממה שהיה בעבר,

מצד שני מהחושך הזה יוצאים ישירות לתוככי ירושלים -

וירושלים של מעלה שבוודאי מתקדמת עכשיו ועוד מעט נזכה להתגלות של פריחה רוחנית גדולה, שתשפיע קדושה ואור גדול יותר על כל העולם)

חוויתי בעצמי את ה"התגלות" הזו של מבשרת - גרתי בה כילדה, ובשנים שאחר כך, כשהייתי מתגעגעת אליה, אהבתי לנסוע בכביש מירושלים ו"לגלות" אותה פתאום בין ההרים, שוב ושוב...

אז התחברתי ממש לרעיון המיוחד הזה

תודה!

בקרית מנחם?

לא מכירה את הסניפים של כללית

אבל יש לנו סניף ממש סמוך לבית של כללית

וזה נסיעה באוטו של 10-15 דק' מביח עין כרם אלי שווה לבדוק אם יש שם אולטרסאונד

יש מרפאת נשים של כללית בביח שערי צדק בטוח יש שם אחיות ואולטרסאונד

אולי קצת מתכחשת... עדיין בחששות.

גדולות

הכי הרבה אפשר לנסות לסכם עם בלנית בתשלום נפרד בשעות שאחרי הסגירה

(לא מנסיון.. הייתי ביום עיון למדריכות כלות ואחת המרצות אמרה את זה..)

שפתוח עד מאוחר בתעריף מיוחד לפי שעות.

נדמה לי שזה ברחוב שטראוס. אם רלוונטי, אנסה לברר.