פורום הריון ולידה (עמוד 947)

(מזאת אומרת שהוא מחויב? לכל אדם יש מחליף, ובהתראה מראש, הם יוכלו למצוא.. )

ובחירה שלו להישאר בזמן שהם נוסעים

מבחינתו לנסוע שבת רק פעם ב3 חודשים בערך. 

עד כה יצא לנו לנסוע פעם בחודש. וזה מאוד חשוב לי ולילדים. וגם להורים כמובן. 

אני פחות אוהבת לארח... 

ולא קשה לך פעם בחודש? נשמע די אינטנסיבי

אני מרגישה על עצמי שכשהיינו עם ילד, שניים זה היה לגמרי אחרת מבחינת יכולות וכח..

השינוי אווירה גורם לילדים להתנהג יפה. ולי, לקצת שקט ונחת מהן. 

עד שנסעתי לבד פעם אחת ופתאום גיליתי שגם ככה אני בקושי רואה אותו במהלך השבת, או שהוא בבית כנסת או שישנים (בזמן האחרון אני נרדמת ישר אחרי האוכל, גם בערב גם בבוקר 😬) . אז רק באוכל בערך... 

אני יכולה להבין את הבדידות כי יש לי פה שכנה שגם בעלה רב של בית כנסת והוא לא נמצא הרבה בבית בשבת

ובחופש הגדול פה ושם

נכון שזה לא הרבה, אבל אני מרגישה מסונדלת

אבל זה מתייחס לכמות היציאות מהבית לא לשימוש ברכב...

אני רגילה למשהו אחר פשוט

המחירים היום מטורפים, לא רק הרכב עצמו אלא גם ביטוח, תיקונים, דלק וכו׳

כי זה באמת המון המון כסף שנשמע שאפשר לחסוך.

כי תחשבי שם קונים רכב 7 מקומות- כל נסיעה איתו היא יותר יקרה, ולתחזק 2 רכבים זה בכלל הון...

כמובן את צריכה להחליט כמה זה מפריע לך, אבל אני הייתי מנסה למשוך כמה שיותר עם רכב רגיל.

בהצלחה!

יותר יקרה ברכב גדול. 

על הביטוח אני מקבלת החזר מהעבודה. 

ואם נחליט שיהיה רק רכב אחד, אז ההוצאה היא רק הקנייה של הרכב. 

עוזר לי לפעמים לכמת את העלות ולהפוך את המחיר למשהו מוחשי.

ואני אסביר- כתבת באחת ההודעות שהעלות תהיה רק של קניית הרכב. אז נניח הוא יעלה 70 אש''ח.

הייתי אומרת לעצמי על חשבון מה אוציא את הסכום הזה, ואז האם זה שווה לי.

למשל- אני יודעת שהקנייה של הרכב תדחה לנו את קניית הבית שאנחנו חולמים עליו בשלוש או ארבע שנים. או- תבוא במקום להחליף מטבח. או- נעזור פחות בכל אחת מהחתונות של הילדים. או- ולא אאריך חל''ד פעם הבאה. לפי מה שהחסכון מיועד אליו, ולפי כמה שיש שם (וצפוי להיות).

ואז לפי זה להחליט- האם באמת הרכב יותר חשוב מהייעוד האחר של הכסף.

שאני מתקלחת בבית ועושה עיון

ואז עוד עיון במקווה

טבילה וביי

זה מש קצר, אולי 20 דקות 

ואני לובשת בגדים קלילים, לרוב שמלה, אפילו לא שמה חזייה והולכת עם כפכפים ומשלמת שם על מגבת (לוקחת איתי סכין גילוח ומסרק) אז זה ממש מקל

ואני גם הולכת כל חודש

תוך רבע שעה אני בחוץ

ואת לא עושה שטיפה במקווה בכלל?

נשמע חלום!

לקוב לא משתמשת 

האמת שעכשיו עם לייזר הוא מיותר וגם ניתן להסיר אחרי כמה ימים. התייעצתי על זה עם רב אבל לא שיחררתי אותו מהשקית של המקווה 😅

וכן, לא מתקלחת במקווה. ננוהל קורונה הפך לקבע אצלי ואני נהנית מכל רגע

מקלחת אחרי מקלחת ואז טבילה זה קשה

תודה 

נראלי אני הולכת לאמץ את העניין

התחלתי בגיל 18 ואני בטיפול הרביעי בערך ומזמן כבר לא בת 18

מאז הקורונה, שהיה צריך להכנס לטבול לצאת, הבנתי כמה זה יותר נכון לשקט נפשי שלי...

אני עושה שטיפה קלילה שם כי קשה לי לשחרר. אבל תנסי למצוא דברים שיקלו עלייך... חיבוק

אצטרך לחשוב על מה שכתבתן 

שאלתי את הבלנית אם המקלחת הנוספת הזאת היא חובה

והיא אמרה לי שהיא רואה רבניות צדיקות מדלגות עליה אז היא יודעת שבהחלט יש על מי לסמוך, ודי עודדה אותי לוותר עליה.

וחוץ מזה, לפעמים הקושי הוא קושי נפשי של ההחשפות

ולזה אולי הייתי מנסה לבקש מהבלנית - אם זה מקווה קטן ויש לה אפשרות כזאת מבחינה טכנית להיכנס לחדר כשאת כבר בתוך המים, ואם לא -- להסתובב עד שאת בתוך המים, ולצאת מיד בסוף הטבילה.

כל הכבוד לך שאת אחרי. את אלופה ומוסרת נפש, צדיקה!! ❤️❤️❤️

אצלנו כל אחד אומר משהו אחר. 

חלק אומרים שהילדון דומה לבעלי וחלק אומרים שדומה לי. 

גם אצלי חלק מהבנים ממש מעורבבים

אבל הקטן כנראה בעיקר דומה לי

יש לי שכנה שבהיא חברת ילדות, ופעם ההיא הוציאה לילדים תמונה של כל הגן שלנו, וכשהצביעעלי ושאלה את הילדים שלה מי זה, הם אמר שזה הבן שלי. והוא תמיד נרה הלנו הכי דומה לצד של בעלי🤭 

אצלנו זה קרה, אבל לבעלי

לק"י

אומרים לי שבת החמש דומה לי כשהייתי ילדה

השבוע פגשנו את דודה של בעלי:

אני לא מאמינה!! פתאום ראיתי פה ----- קטן!!

זה אף פעם לא היה ככה (אמממ דווקא כן, מאז שהוא פצפון. האחיות של בעלי קוראות לו הרבה פעמים ---(השם של בעלי) קטן 😬.)

והוא לגמרי נראה כמו בעלך. אני בטוחה שגם גוגל תמונות יחשוב ככה...

נשמע לי הגיוני שבקושי נפגשנו

אני זוכרת איזה פעם שהם הגיעו להורים שלך כשגם אנחנו היינו, אבל לא זוכרת מתי זה היה

דודה אחרת שלך אמרה לי "המון זמן לא נפגשנו, לדעתי פעם אחרונה הייתה עוד לפני שילדת את הבת שלך" לה עניתי שדווקא נפגשנו בחתונה של הבת שלה, אבל היא אמרה שהיא בקושי זוכרת ויודעת מה היה שם...

את הוורסו יש לחמותי, בעלי אומר שכן יותר טובה וגם יותר יקרה.

לא יודעת לפרט לבד. תשאלי שאלות ואענה לך

וגם הם רכבים של המשטרה ככה שזה בדרך כלל טוב 

זה כמובן רכב חדש עם כל העלויות הכרוכות

אבל אגרה שנתית וטעינה חוסך המון כסף ברכבים חשמליים

לטעמי, עדיף לרכוש עוד אחד קטן ובזה סיימתם את העניין

א. הרכבים של ה7 מקומות יקרים, כנל תיקונים אם צריך. לדעתי להוסיף עוד רכב פרטי זה המון הוצאות

ב. לרוב הרכבים של ה7 מקומות אין כל כך באג', או שיש קטן ולא מרווח. אם יש לכם שני רכבים קטנים אתם מרוויחים את הנקודה הזו

ג. אני לא יודעת כמה אתם, אבל אם אתם 7 נפשות, ומתכננים בע"ה להתרחב, בשני רכבים פרטיים זה יעיל יותר

ד.תנסו לחשוב לשם מה אתם צריכים רכב של 7 ולא שניים קטנים וכמה יוצא לכם לנסוע בהרכב מלא, זה יעזור לכם לדייק 

ואם בכל זאת אתם רוצים

ממליצה על ורסו. אומנם יותר יקרה, אבל בקושי רואה מוסך, רכב יחסית קומפקטי לרכבי 7 מקומות (פותר את עניין החניה..)

חסרונות

א. אין בגאז ממש. אולי במקסימום אפשר להכניס עגלה, או תיקים/ שקיות קטנים. אלא אם מקפלים את הכסאות האחוריים ואז יש מקום. אפשר לתלות על הגג

ב. המזגן לא מורגש במושבים האחוריים

אם שניכם נוהגים, הרבה יותר משתלם כלכלית להחזיק שני רכבים קטנים.

אלא אם קורה הרבה שהורה אחד נוסע עם מעל 4 ילדים.

כי אנחנו רחוקים מהמשפחה וחשוב לנו להפגש איתם, וגם יציאות משפחתיות... 

היא כמה אתם יוצאים למשפחה, ומה המרחק

ולעניין היציאות המשפחתיות- זה משהו שבדכ יודעים מראש ומתוכנן מראש

אפשר להערך לזה ולהשכיר רכב

לא בשביל זה,לדעתי, כדאי לקנות רכב ולשלם עליו כל כך הרבה בשוטף

לשיקולכם

אין ל נסיון אל נראה ללי הגיוני יותר...

כי לרוב ביומיום לא נוסעים בהרכב מלא..

מרוצים ממנו ב"ה.

הייתה לנו וכל הזמן הייתה במוסך וכל תיקון מלא כסף ושמעתי על עוד שהיה להם ככה איתה

ממליצה מאוד על טויוטה פריוויוס פלוס, רכב היברידי אז זה חיסכון בדלק וב"ה לא היינו צריכים עד כה שום תיקון משמעותי 

רכב מדהים, אבל מעל לתקציב שאמרת

או טויוטה פריוס פלוס

או טויוטה ורסו

הפס בקרה כדי שזה יהיה חיובי

כהה שאפילו יותר חזק מהבקרה

ויש עליה מסוימת של ההורמון לקראת מחזור 

מה קרה לבעלך?

שבועיים במיטה זה המון זמן שאת לבד

ברור שאת שחוקה

ואת צריכה זמן לעצמך

ובאמת, לא חייב שהילדים יהיו עלינו כל הזמן

הם יכולים למצוא מה לעשות מדי פעם כשצריך

יש לכם משפחה קרובה אולי?

חברות/ים מהמסגרות שהם יכולים ללכת אליהפ? אפילו להתחיל ליזום בעצמך

באמת שזה נשמע עמוס מאוד..

שפעת קורונה ווטאבר.עד שזה עבר התחילו לו מיגרנות קשות. הוא תמיד סבל מזה. אחרי תקופה של שקט יחסי, זה חזר. להרגשתי, זה לא רק רפואי כל החולשה הזאת, אלא סוג של עומס נפשי. זה עוד יותר גורם לי להרגיש קריסה   הבעיה עם הילדים שהם משתעממים ובאים אלי. הם מרגישים אותי עם האשמה ואני לא יודעת איך להפסיק להרגיש רע עם זה שהם לבד או שעות במסך.

יש לנו משפחה שגרה קרוב רק שיוצא שאם נשלח אליהם הם גם ישלחו אלינו והם הרבה ילדים, אז לא מתאים לי בתקופה הזאת. גם חברים מהמסגרות יש קצת, רק הם גרים רחוק. 

יותר קל לי שישבו בבית מאשר להריץ אותם לפה ולשם.

כמה עול יש עליך!

גם ניהול בית לבד, גם מטלות בלימודים, גם צומי לילדים והמון רגשות אשמה.

כתבת לעצמך מה את צריכה - זמן בשבילך לסיים את המטלות שמעיקות עליך.

נראה שהרגשות אשמה זה מה שמעכב אותך מלעשות את זה.

יעזור אם אכתוב לך שלא יהיה להם נזק מכמה ימים נוספים רצופים מול המסך? או מקצת פחות זמן איכות, מאוכל קנוי, או ביביסיטר.

וכמה טוב יעשה להם אמא רגועה, עם פחות לחץ, שאיתם באמת מרצון ולא מתוך רגשות אשמה,

אמא שמגשימה את עצמה, שלומדת ודואגת לעצמה ולהם?

❤️

לא יודעת איך להפסיק להרגיש אשמה ולשים את הגבולות שלי בצורה חד משמעית. 

נשמע ממש ממש עמוס וקשה

ונשמע שזה מעורר הרבה כאבים שקיימים בך ועכשיו צפים❤️

בעל חולה שבועיים זה לא פחות מסיוט

מקווה שהילדים שלך כבר ישנים... ושיש לך זמן לעצמך עכשיו, לשקט להתפנק ולהרגע קצת.

מה עם שבת? אולי תסעו לנוח ולהרגע אצל המשפחה?

ולצאת איתם לגינה שישחקו שם ותנשמי קצת אויר ותפטפטי עם חברות?

בהחלט חשוב לשים את עצמנו במקום הנכון

וגם לא להלקות את עצמנו❤️

חוץ מלישון לא התפנקתי בכלום. וכמו שכתבתי אנחנו בבית והיום גם לא היה לי רוגע. לא נראלי ששבת עם אחרים היתה עןזרת. בעיקר צריכה את השקט להתפנות ללמוד וזה לא קורה. זה מה שהכי מלחיץ אותי בימים האלה. 

הוא התאושש קצת ודווקא לקח על עצמו קניות והכנות לשבת, רק בלי להגיד לי שהוא יעשה,

אז המתח המשיך גם הבוקר מזה שאני לא מספיקה להתקדם בלימודים כמו שרציתי וצריכה גם להיות אחראית על ההכנות.

וגם הילדים המשיכו לבוא אלי כל חמש דקות לחדר כי הוא היה עסוק במטבח, אפילו שסגרתי את הדלת והסברתי להם שיש לי עבודה.

והרעש ברקע עם מוזיקה שהוא שם. איך אפשר להתרכז ככה ושכל שניה מישו מדבר איתי.

מתסכל שהוא בטוח שנתן לי את הזמן, כשבפועל זה לא תרם לי יותר מדי ובקושי התקדמתי. אני רוצה להעריך את מה שהוא עושה וקשה לי.

אולי זה בעיה שלי שאני לא משחררת בראש עד הסוף ולא נותנת לו להתמודד לגמרי לבד. 

למשל עכשיו הבית עוד לא שטוף. בגלל שלא בא לי לוותר על זה, אני אצטרך לעשות את זה בסוף, כמו תמיד כשהוא לא מספיק את מה שהוא אומר שיעשה. איזה עצבים וטעם רע להכנס ככה לשבת. 

לק"י

זה לא בצק מוכן.

אולי כתוב משהו? אם הופרשו תרו"מ?

למרות שלא נשמע לי הגיוני שהפרישו מזה.

להפריש (מינימום 1.66 ק"ג לאשכנזים, ולספרדים קצת יותר)

אותה בתפילותייך💓

אבל אם את במכבי

(האמת אולי גם קופות נוספות)

יש בקריות את ד"ר טלמון

יש לו מכון פרטי, עם הסדר עם הקופות, במכבי מעבירים כרטיס כמו בקופה, את יכולה לברר איך בקופות אחרות

אנושי

מקצועי מאד מאד

מראה בסבלנות כל דבר

עשיתי אצלו שקיפות ושתי סקירות והייתי ממש מרוצה

היה מקצועי ואדיב. 

לא סופר נחמד, אבל סבבה לגמרי.

ממליצה על פזיותרפיסטית מומחית לאורתופדיה... חוויתי את זה בהריון האחרון יחד עם סימפיזיוליזיס.... ורק אחרי הלידה אובחנתי סופית... 

אז אוכל לטפל בזה בעיקרון רק אחרי הלידה?

כי זה בדרך כלל עובר לי כמה חודשים אחרי שאני יולדת 

אבל בהחלט הייתי רוצה לטפל בזה כי אני מוצאת את עצמי כל הריון סובלת מזה

אם תלכי לפיזיותרפיסטית מעולה, היא תאבחן בהריון בלי צילום... ותטפל בך כמובן! 

אחרי הלידה הלכתי לדיקור סיני שהעלים את זה. יכול להיות שאפשר גם תוך כדי, לא בדקתי

וגם רק בצד אחד אבל זה מתחיל בשכיבה 

אם זיהיתי את התקלה נכון...

צלעתי קשות ברמה שאמרתי לבעלי שאם זה ממשיך ככה אני צריכה כיסא גלגלים (יחד עם העייפות והבחילות הכאב היה יותר מדי בשביל ההתמודדות שלי)

הלכתי לאוסטאופטית. תוך שבוע עבר כלא היה. אחרי שבועיים פגשתי את האוסטאופטית בהליכה...

היה לי ככה ב2 ההריונות.. אמרו לי שאןלי הוא יושב לא טוב והמליצו לי פעם הבאה ללכת לטיפול איזון כזה שלא זוכרת את שמו.

זה נורא וואי.. רק נזכרת בזה ואני מרגישה הקלה שאני כבר לא בהריון

קבעתי תור מקווה מאוד שיש לזה טיפול בהריון

אני צולעת וזה כואב ככה ללכת מרגישה  כמו אישה בת 80 חייבת לטפל בזה חחחח

אולי היא תוכל להזכיר?

@anonimit48 

את צריכה טיפול באיזון

היה לי פוסט כמעט אחד לאחד. אני אחפש את מה ששלחת ! שמרתי איפשהו בסוף הלכתי לאחרת 

רק להתקלח 

רק לקלח את הילד ולהלביש

רק לישון

אני אגזול לכן את כל הדף בפורום... אז אוותר

(אבל היום, לשם שינוי מימי שישי, אני אמורה לצאת מהבית לתור עם הבת שלי, וזה בפני עצמו יגזול לי לא מעט זמן...)

בהצלחה!

רק לשטוף כלים

רק לנסוע לקנות בגד לחתונה של אחי (אבל יש לי פה תינוקת שלא משתפת פעולה עם ה"רקים" הקודמים אז אני לא יכולה לצאת)

אה, ובקטנה ככה, רק לארגן את הבית לאורח שבעלי אמר לו שיכול לישון אצלינו, כי ממש אין צורך לשתגע ושיהיה פה מתוקתק זה לא משנה לו אם יהיה פה בלאגן (אבל לי זה משנה!!!)

וכל זה עד 11 וחצי כימאז צריכה לקחת את הילדים מהגן ולצאת

והתינוקת נרדמה עלי הרגע. מה הסיפור??

ממש לא הלוז שה!

חחח מוכר

השבוע באמת עשיתי הרבה כדי שלא יישארו לי הרבה ''רקים" וב"ה אני על המטבח בעיקר ועומדת לסיים

אבל מכירה את זה

מניחה ששבוע הבא לקראת החג יהיה הרבה יותר

ובאסה -- נגמר לי המקום במקפיאים😩

אחרת הייתי מתחילה להכין דברים וחוסכת מלא עבודה רצופה.. 

רק לבשל לשבת

רק לסדר ולנקות את הבית

קטן עלינו, שבת קיץ😝

יש איך להקל על עקיצות שהבת שלי הערצה? אני לא רוצה שהיא תגרד אותו והם יהפכו לפצעים

כן, ישנן מספר דרכים להקל על הגירוד ואי הנוחות של עקיצות חרקים. להלן מספר אפשרויות:

1. למרוח קומפרס קר: ניתן להשתמש בקומפרס קר, כמו מטלית קרה או שקית קרח, כדי להפחית נפיחות ולהקל על גירוד.

2. השתמשו בקרמים או במשחות ללא מרשם: ישנם הרבה משחות ומשחות ללא מרשם שיכולות לסייע בהקלה על גירוד ונפיחות הנגרמות מעקיצות חרקים. חפש מוצרים המכילים מרכיבים כמו הידרוקורטיזון, קלמין או מנטול.

3. קח אנטיהיסטמין: אנטיהיסטמינים יכולים לעזור להקל על גירוד ולהפחית נפיחות הנגרמת על ידי עקיצות חרקים. ישנם אנטיהיסטמינים רבים ללא מרשם זמינים, כגון Benadryl או Zyrtec.

4. נסו תרופות טבעיות: ישנן מספר תרופות טבעיות שיכולות לעזור להקל על הגירוד ואי הנוחות של עקיצות חרקים. ג'ל אלוורה, שמן עץ התה ושמן לבנדר ידועים כולם בתכונות המרגיעות שלהם.

חשוב להימנע משריטת הנשיכה, מכיוון שהדבר עלול להוביל לזיהום והצטלקות. עודדו את בתכם להימנע משריטות ולשמור על האזור נקי ויבש. אם נראה שהנשיכה מחמירה או מלווה בתסמינים אחרים, כגון חום או קשיי נשימה, פנה מיד לטיפול רפואי.

אבל לשים לב שאם צריך למרוח על שטח גדול עדיף להביא טיפות במקום

אגב, לא הספקתי לרשום טתמול.. אבל בכללי אני משתדלת להימנע לגמרי מפניסטיל טיפות, כי הבנתי שזה חומר חזק מאוד..

ובכלל להיזהר עם זה ולא למהר לתת בלי הנחיה רפואית

לא סתם זה עם מרשם רופא

מבחינתה כל פעם שיד צינון שמכביד היא נותנת מרשם כדי להקל..

לטפטף טיפה או שתיים ישירות על העקיצה (במקום לקחת דרך הפה).

זה גםיכול להקל מאוד, ויותר קל לגוף כי זה חיצוני.

לשים כף על האש של הגז לחמם אותה קצת שתהיה חמה אבל לא רותחת ולשים על העקיצה בתנועות סיבוביות כמה פעמים זה מנטרל את החומר של הגירודים 

רק לשים לב - שלא יהיה רותח על מנת לא לגרום לכוויה 

עובד מנסיון 

הרבה זמן במגע אש 

המגע החם הממוקד מועיל 

ברגע ששמים לב לא אמור להיות מסוכן 

גם יכול להיות מסוכן לשים במים חמים מידי 

ב כל צריך לנקוט משנה זהירות 

גם עלי עקיצות עליי.. מקל ממש 

ירקות לבנים- קולורבי כרובית כרוב..

פירות הדר, נמנעת גם ממיץ תפוזים לדוגמא

שוקולד וקפה - כל דבר שיש בו קפאין, חלב.

ואני נמנעת די מהכל כי לא אכפת לי לוותר רק שלא יסבול (וגם אנחנו..) אז לא כזה אכפת לי..

והבנתי שזה לכמה חודשים וזהו, כנראה אני די שורדת

אם יש משהו טעים אני אקח ביס שניים, כשלקחתי יותר שמתי לב שזה השפיע על החלב תוך כמה שעות.. וחבלל

שמתי לב באמת גם על השוקולד ואני נמנעת בימים האחרונים, לא ברור לי עד כמה משפיע... קפאין את מתכוונת גם תה? קולה?

גם לימון בסלט זה פירות הדר.. באסה.

אבל באמת כמו שאת אומרת, אני אמנע מכל מה שצריך. רק שזה יעזור שהיא לא תסבול (ושאני אוכל לישון..). מה שמתסכל זה להמנע ממלא דברים ובסוף היא עדיין סובלת (לא לאכול חלב זאת ממש הקרבה מבחינתי, בד"כ אני חיה על חלבי, ועל שוקולד כמובן...)

מעניין @גוגי גוגי שכתבת פירות הדר, אכלתי תפוז יום אחד וחשדתי שאולי זה מה שגרם לו גזים באותו ערב. 

מההתחלה, למרות שפעם אחת אכלתי בטעות מחא סלט כרוב והייתי בחרדה אחרי כל הנקה וב"ה עבר בלי שום דבר...

חידשת לי לגבי הקטניות. תודה!

ופשוט אחרי תקופה עברו לה הגזים.. 

מרגיש לי שזו איזה שהיא גזירת גורל לתקופה שעוברת בסוף..

אבל איתה אני ממש מרגישה שזה קשור למה שאני אוכלת, כי יש ימים שהיא ממש רגועה ויש ימים שפתאום יש לה התקפים מטורפים... יודעת שכנראה זה לא יפתור את הבעיה לחלוטין אבל לפחות להפחית...

וזה לא בהיכרח קשור לאוכל.

אני יודעת אבל איתה מרגיש לי שזה כן קשור לאוכל כי יש ימים שהיא ממש רגועה ואז פתאום ימים שהיא ממש עם התקפי גזים.. אני ממש מקווה שאני יכולה להשפיע על זה קצת... 

אומרים את זה על רגישות לחלב- שרק אחרי שבועיים של המנעות אפשר לדעת אם זה באמת משפיע כי לוקח שבועיים לחומרים להתפנות מהגוף. אז לא חושבת שזה הגיוני שזה משפיע כל כך מהר האןכל שאת אוכלת

מעניין, אני יודעת שהיו פעמים (בילדים הקודמים) שבטעות אכלתי משהו בעייתי כמו כרוב למשל, והיה התקף נוראי של גזים ממש כמה שעות אחרי. אבל אולי עם חלב זה אחרת באמת

לק"י

גם כשאכלו חלבי.

ראיתי ממש שינוי אחרי 24 שעות

חשוב להתמיד כל יום

אני תמיד מפקפקת בתרופות האלו, אצל אחד הילדים ניסיתי סימיקול ועכשיו ניסיתי של דר קיי ולא ראיתי שבאמת עוזר... אבל אולי ננסה בכל מקרה. תודה!

אין הוכחות שדווקא מאכלים מסוימים גורמים לגזים. ז פשוט תקופה שעוברת...

אם אפשר להקל ברמה מסוימת... יודעת שזה לא חד משמעי אבל לפחות שלא יהיו התקפים חזקים ממש..

זאת הסיבה שצריך לתמוך בראש של תינוק כשמרימים אותו. אם אני לא טועה, רק בגיל ארבעה חודשים בערך הם מצליחים להשאר יציבים לאורך זמן

הקטן שלי בן 3 חודשים ושבוע ואתמול הייתי בטיפת חלב, והראש שלו בכלל לא יציב אמרה שזה עדיין בגדר הסביר בגלל שמחשיבים אותו בגיל חודשיים כי נולד מוקדם

לכן צריך להחזיק להן את הראש...

כי אחיין שלי דיי יצב והיא מידיי.

ואני עדיין לא מבינה איך זה הגיוני אם כשהיא על הבטן היא מחזיקה אותו טוב

ככה זה...

אבל זה האופי הסיוטי ש דימום אחרי לידה. הוא לא הולך ונחלש ונגמר, הוא נגמר וחוזר ושוב נגמר וחוזר.

חצי שנה זה מספיק זמן בשביל להבין מול מה מתמודדים.

תעשו רשימה יחד של מטלות, 

תחלקו לפי מה שחובה ומה שרצוי,

תבינו שאם אתם לא תורידו ּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּדברים מהרשימה, החיים יזרקו החוצה חלק מהרשימה ולא בהתאם לתיעדוף שלכם, אז עם כל הקושי צריך להוציא חלק החוצה.

כשהרשימה מוכנה תעשו רשימה של משאבים שעומדים לרשותכם (זמן אבא, זמן אמא, כסף, עזרה מההורים שלכם, עזרה מהילדים שלכם וכו')

ותראו אם אתם מנצלים נכון את המשאבים.

למשל אם סבא וסבתא לוקחים את הילדים פעם ב.. אבל זה בד"כ נופל בימים שאתם יחסית פנויים או שהבית מסודר, אז זה לא נחשב לניצול יעיל.

אם אתם משקיעים המון זמן בלסדר את הבית ובמקוםזה יכולתם לעבוד ולהרוויח יותר כסף מעלות מנקה אז זה לא ניצול יעיל.

בסוף כדי להצליח בנושא שהעלית, צריך קודם כל פניות נפשית. צריך גם כוחות פיזיים כמובן,

אבל לרוב הבעיה היא שלא מתכננים מספיק טוב את השוטף, ולכן זה נזרק החוצה בלי להתכוון.

תחשבי אם הבעיה בעיקר העייפות שלך,אולי עדיף שתלכי לישון ב19:00 נגיד ותקומי רעננה יותר אח"כ,

או לנצל את הבוקר/ לפנות בוקר?

או להתחיל לבשל בחמישי, לנוח צהריים בשישי,להכניס שבת מוקדם ואז יש ערב יחסית רגוע?

אולי החלוקה בינך לבין בעלך לא מקסימלית בהתחשב בכוחות ובמיומנות של כל אחד מכם?

מעלה כמה כיוונים מה אפשר לבחון לשינוי, כי ברור שיש המון מטלות בלנהל בית עם ארבעה ילדים אחרי לידה. ועדיין גם בתקופות עומס חייבים לנהל סדרי עדיפויות כדי לא למצוא את הדברים שחשובים לנו מחוץ ללו"ז כמו שאת מתארת.

דבר ראשון בעיני צריך לזכור שחוויות וזיכרונות אפשר ליצור בכל מקום ובכל זמן.. השאלה ביצירתיות ובכח שיש לך.

אפשר בבית להנות בטירוף עם פעילויו. כיפיות ואפילו סתם בריכה יוצרת עבור הילדים חוויה משמחת ונזכרת! אישית אני מאמינה שאת יכולה לצאת עם הילדים למקומות שיוצרים חויותר אבלאם את לבד זה צריך להיות ממש מקום שמותאם לילדים שובבים שיוכלו להיות משוחררים כמו גימבורי או גן שעשועים שווה שתחום בגדר 

תמונות מצלמות רגע אחד מתוך חוויה שלמה

זה חסרון גדול של דור הרשתות החברתיות

שהכל נראה נוצץ וזוהר מבחוץ. קורין גדעון העלתה לא מזמן סרטון שמראה את הרגעים שמצטלמים יפה, וגך את הרגע שאחרי שהיה ממש לא נוצץ כדי לנרמל לאימהות ומשפחות שחופשות

דבר שני, כל זוג ומה שמתאים לו בשלב שהוא נמצא בחיים ובאופי של בני הזוג

ודבר נוסף, כדאי להתחיל בקטן ולא מ0 ל100.

כדי להתרגל ולדעת למה לצפות. להתארגן כמו שצריך עד כמה שאפשר.בקיצור, להשתפשף..

יש לכם חברים שיוצאים עם ילדים? אפשר לקבוע איתם בפארק עם פירות אחה"צ

אפשר ללכת למנגל איפשהו

אבל צריך להתחיל ממשהו

וגם, את יכולה לחוות דברים גם כשיגדלו עוד קצת. לא חייב בכח להיכנס לתבנית שלא מתאימה לכם

מה מפחיד אותך בלצאת לטיול עם הילדים?

ומה הציפיות שלך מהטיול?

לפי זה להיערך בהתאם, אפשר לבחור מסלול משפחה בטבע/ים/מעיין מקום קטן ורגוע, או מקומות סגורים כמו ג'ימבורי ויש סגנונות שח מקומות גדולים ואטרקטיביים יותר ואז ממש מרגיש כמו לצאת לטיול למשל כמו קיפצובה/שביל התפוזים

צריך כן לקחת בחשבון שבטיול יש רגעים ממש כייפים ושמחים אבל גם זה בא יחד עם רגעים מאתגרים וזה חלק מהטיול (בהקשר לחברה שהראתה לך תמונות.. אם לומר את האמת כמה תמונות יפות ממש לא משקפות את כל החוויה של הטיול)

תכתבי לך את הנקודות שמפריעות לך בלצאת לטיול עם הילדים ואיך את יכולה למצוא פתרונות שייקלו עלייך והחוויה תהיה טובה ונעימה גם בעניין הלוגיסטי.

תאומים, ועוד בגיל שנתיים וחצי, זה אחד הדברים הקשים שיש. אני הפסקתי לצאת לגני שעשועים כשהתאומים שלי היו בני שנתיים. זה פשוט היה סיוט לצאת איתם, כשכל אחד מהם בורח לכיוון אחר... (והיו לי עוד ילדים...)

רק בשנים האחרונות חזרתי קצת לצאת לגני שעשועים (אם כי מעדיפה לשלוח את הגדולים עם אחיהם הקטנים). טיולים מעבר לזה - זה בכל מקרה רק עם בעלי בדרך כלל (אני לא נוהגת).

אפשר לגמרי לייצר חוויות נהדרות גם בבית - משחקייה ביתית, יצירות מיוחדות, שירים וריקודים... זה דורש יותר השקעה ודורש גם ויתור על הסדר בבית, אבל זה שווה וזה בהחלט עדיף בשלב הזה של החיים שלכם.

אז יאללה, תתחילי להסתכל על עצמכם וליצור את התמונות המושלמות עם העיניים הבורקות שמתאימות לכם

הוא לא צריך טיולים מיוחדים, קצת יציאה מהשגרה לפארק רחוק יותר טפחות מוכר, עם קופסת פירות וקופסת ירקות וסנדוויצ'ים יהיה בשבילם חוויה כמו טיול שנתי לצפון.

שבת אצל סבא וסבתא זה חתיכת טיול עם נסיעה ושינה במקום אחר.

זמן איכות, לתת להם ללכלך ולבלגן בבית (צבעי ידיים, בצק, להכין עוגיות, גזרי עיתונים...) יהיה בשבילם חוויה מהממת אם את תהיי פנויה אליהם ורגועה מהבלאגן.

לעומת זאת מסלול ארוך עם הורים לחוצים לא בדיוק יספק להם את הצורך בגיל הזה.

לק"י

הבת שלי בת קרוב לשלוש והיא יכולה במשך שעה לשחק בשני מתקנים ולא נמאס לה.

ולי אין תאומים, ויש לי כבר גדול בן 8 שעוזר.

אבל עם הזמן לומדים להסתדר ולהתנייד.

אם תצאי איתם לפיקניק בגינה נחמדה ותצטלמו בדשא ליד הפרחים, אוכלים וצוחקים תהיה להם חוויה ותמונות.

אם תעשו אח''צ גיגית עם מים במרפסת או תעשו בערב אמבטיית קצף ותצטלמו תהיה להם מזכרת מחוויה...

אם תצאו לקנות ארטיק קרח ותצטלמו איתו גם תהיה להם תמונה של חוויה...

אני חושבת שטיולים לחול אפשר בהחלט לשמור לגילאים הרבה יותר גדולים כשהם יעריכו את זה באמת. אפילו כשיוכלו אולי לממן כבר בעצמם את הנסיעה... 

מצד שני, לא צריך לפחד לצאת. פשוט לעשות דברים תואמי גיל. ותואמים לכמות הילדים/מבוגרים.

לבד את יכולה לצאת איתם אולי מקסימום לפארק או לגימבורי.

למקומות מאתגרים יותר צריך בן זוג או לפחות חברה שתתן גם יד אם צריך (גם אם לה יש ילדים משלה).

וגם עוד טיפה הם יגדלו ויהיה יותר אפשרי להשתלט עליהם.

וגם את תתרגלי ותצברי יותר נסיון איך לעשות את היציאות יעילות יותר.

מספיק פארק נחמד, גן משחקים, פינת חי קטנה (אפילו סתם לראות כלב או חתול זה אטרקציה...)

אני גם חושב שזה לא טוב להרגיל אותם לדברים גדולים כי אז הם ירצו רק עוד ועוד והרף יעלה...

וזה גם כל אחת ומה שנכון לה. אנחנו מטיילים די הרבה, אבל לא בשגרה. בעיקר בחופשים...

המקסימום טיול בעיני זה לפארק חדש או לגימבורי, וכמובן רק כשאתם אחד על אחד.

בגיל הזה הנסיעות הן סיוט והם גם לא צריכים

הם לא מבינים הרבה

אם את רוצה להשקיע אז אפשר פעם גן חיות או משהו דומה

הם יהנו ממש מדברים כמו צבעי ידיים, קצף גילוח, משחקי מים במרפסת אם יש לכם (בריכה יותר מ0חיד בעיני... אני ממלאה גיגית ונותנת להם לשחק ולהשפריץ)

חכי, הם יגדלו ואז תוכלו יותר לטייל

מסכימה עם מי שאמרה להיזהר לא להתחיל עם רף מידי גבוה כדי שיהיה לו לאן לעלות

הגדולים שלי היו קטנים, הייתי מטיילת איתם הרבה, אהבתי לטייל ולצאת, זה היה קשה כל פעם וגם לא ממש מהנה. כשהם גדלו זה השתפר והתחלתי גם להנות, אבל תמיד היתה גם מורכבות.

בן ה3 + שלי היה בגן חיות לראשונה בגיל 3, המחשבה לרוץ אחריו בגיל שנה- שנתיים בשמש, השאירה אותי כל פעם בבית, מקסימום יצאנו לגינה גדולה פעם ב..

זה לא אומר שלא היו לו חוויות או תמונות, אפשר לחוות בבית, בגינה ובסופר. אפשר לצלם על הספה, במרפסת ובחצר.

גם היום שהוא כבר יותר ממושמע, אני לא ממהרת לצאת איתו ומתאימה כל יציאה לכוחות ולסבלנות שלי.

למדתי גם שחוויות יכולות להיות הכי פשוטות שיש: לשחק ביחד/ לדבר ביחד/ להכין אוכל ביחד/ לסדר ביחד

ילדים בעיקר רוצים להרגיש חוויה משותפת חיובית עם ההורים ולאו דוקא טיול או אקסטרים.

אני לא בטוחה שהיא עדיין עובדת במאוחדת אבל שווה לברר

לק"י

זה ממש מובן למה לא נחת מספיק, קשה להיות בחוסר תפקוד, ואז להמשיך לנוח גם כשמרגישים טוב.

תנסי להוריד הילוך כמה שאפשר, לעשות כל מה שאפשר בישיבה: קיפול כביסה, בישול, מקלחות.

ולנוח בבקרים.

לבשל דברים פשוטים, לקנות דברים חצי מוכנים.

החלמה מהירה!!

התחושה של התסכול שלך ממש מובנת, אבל תנסי לזכור שאת לא אשמה. 

יש קושי נפשי מאד גדול בלהיות מוגבלת תקופה כל כך ארוכה וזה ממש טבעי שרצית לפרוק קצת ולזוז. 

מובן גם למה בעלך עצבני ומותש - באמת זה קשה, והוא שקוף עוד יותר מהיולדת, כי "מה הוא כבר עשה"

נראה לי שבשלב ראשון שבי איתו לשיחה. תסבירי לו כמה את רואה אותו ומעריכה את מה שהוא עושה. תודי לו על הדאגה והאכפתיות ותסבירי לו כמה היה לך קשה השמירה בהריון ושהיית צריכה לזוז קצת אבל את מרגישה שאת חייבת לחזור לנוח, ואז תנסו לחשוב ביחד איך אפשר להקל על *שניכם* - אם זה לקנות עזרה בבית בצורת בייביסיטר, נקיון, ואולי אפילו מישהו שאתם סומכים עליו שיבוא לבשל אצלכם תחת השגחה שהכל מותאם לילדה. 

זה הרבה כסף, אבל שווה את הנפש והגוף של שניכם. 

ובנוסף, יכול להיות שהרבה בסביבה כבר "מצפים" שתרגישי טוב, אבל אולי תוכלו למצוא כמה בסביבה הקרובה שאפשר לשתף אותם בקושי ופשוט לבקש עזרה. זה מביך אני בטוחה, אבל יכול כל כך להקל, גם טכנית וגם רגשית, לדעת שאתם לא לבד בזה גם אם עבר זמן. 

בהצלחה ❤❤

קורה אנחנו בני אדם.

אולי כדאי להתחיל במכתב לבעלך שאת מתארת את ההערכה כלפיו על הכל, ושאת מבינה שעשית טעות ואת משלמת עליה ביוקר אבל את הגלגל אי-אפשר להחזיר אלא צריך להסתכל מה הלאה.

לגבי יעילות, את יכולה לעשות דברים בשכיבה, לספר סיפור, להניק וכדו'.

תשומת לב זה ממש נצרך בשלב הזה לילדים זה יעזור גם לבעלך שהם יהיו פחות נודניקים.

תקחי משככי כאבים, ותשכבי לנוח.

תחלקי את הבישולים לכמה שלבים נפרדים ככל שניתן ותנוחי בין לבין.

בהצלחה ותרגישי טוב!

היא לא מיובשת?

תור לרופא רק מחר..

של ילדים עם חולשה והקאות שהסתבר שבלעו עצמים זרים.

לארוצה להפחיד, אבל אולי כדאי להיבדק 

יש רופאי ילדים אונליין  ברוב הקופות מהערב עד הבוקר.

רפואה שלמה! 

אבל אנסה לבדוק איך להתייעץ

היא קמה בבוקר קצת הפוכה כזאת.. חסרת כוחות

ממקור ראשון.. לא יודעת אם זה המקרה אצלכם

לפעמים נוצר לחץ על הראש מקשתות לשיער עד כדי כך שממש מקיאים.

מכירה ילדה שהייתה מקיאה כל הזמן לפחות פעם או פעמיים ביום עד שההורים עלו על זה שהקשתות ממש לוחצות לה על הראש

ויכול להיות שהיא פשוט רעבה?

ואכלה לפני שעתיים קצת פנקייקים עם גבינה לבנה ומלפפון

היה לבן שלי גם בערך אותו גיל 

נלחצתי שכואב לו הראש והלכנו לרופא,

והכל היה בסדר, וירוס שעבר.

והרופא אמר שיש דבר כזה ילדים שכואב להם הראש כשהם חולים..

כאב ראש יכול להיות גם מהחום עצמו.

ואגב, אצלנו ממש לפני שבועיים שלושה, חום גבוה וכאב ראש לבת שש, התגלו כסטרפטוקוק בגרון, למרות שהגרון בקושי כאב לה 

מן הסתם שזה וירוס אבל אולי התייבשה ולפעמים כאב ראש והרבה הקאות יכול להעיד על משהו חמור יותר. תרגישו טוב! 

התייעצתי עם אחות והיא אמרה שכרגע בגלל שעשתה פיפי אפשר לחכות לבוקר. אםמחמיר בלילה אתייעץ שוב. 

יש לנו תר לרופאה מחר בבוקר

אלך אחתה לרופאה עוד מעט..

אבל מתלבטים לגבי שבת. אמורים לנסוע לבדוק יישוב שאנחנו רוצים לעבור אליו.. נראה לי לא שייך אם היא חולה. אבל אם מחר היא תקום אחלה אזיהיה לנו ממש חבל לדחות את השבת.. ולהודיע רק מחר בבוקר זה מאוחר.. 🙈

עם הרופאב תדעי יותר את הכיוון... גם לגבי שבת

ומה שלומה היום?

אמרה שלדעתה זה וירוס. אבל אם לא משתפר עד מחר אז לכץ למיון.

היא לא חשבה שזה התייבשות למרות שאני נוטה שכן. לא יודעת מה לעשות. 

היא פחות מקיאה או פחות מתלוננת על כאב ראש?

קצת יותר מדברת.

אבל עדיין מקיאה ומתלוננת על הראש.. 

בעלי אמר שאני סתם לחוצה ושכל פעם הלכנו אמרוא לנו שזה כלום.. 

שלא תיכנסו לשבת ככה

אז לדעתי עדיף עכשיו ולא מחר.

את שבת הייתי מבטלת אני חושבת.

להמלצה שאם מיון ללכת כבר היום

גם בגלל שבת.

ובעיקר שראש והקאות זה סימן הזהרה שמצריך בדיקה

היא התעוררה משנת צהריים קת יותר בטוב. שותה כ כה דק'כמה שלוקים ויותר חיונית. 

את שבת דחינו למרות שבא לנו לקבל החלטה לאיפה עוברים.. 

קמה כרגיל.. כאילו לא היה כלום אתמול.. 

ולא שייך להודיע עכשיו שכן מגיעים..

(ואין לי כוח לבשל לשבת)

היא צריכה להתאושש..

כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות..

וב"ה שהיא מרגישה טוב.

אולי כל זה נועד בשביל שלא תסעו השבת 🤷🏼‍♀️