וזה בחי´ ג´ שני ערלה שצריכין להמתין כשנוטעין עץ מאכל ג´ שנים מלאכול הפירות ואחר אלו הג´ שנים א"א לאכול הפירות כ"א כשמתקנין אותם מפגם אחיזת עץ הדעת ע"י הקול שהוא בחי´ הניגון שיתער לעתיד שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא עשרה מיני נגינה. [כי הניגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה, בבחינת (קהלת ג): "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה", כי זהו עיקר הנגון-ללקט ולברר הרוח טובה ועל-כן על-ידי הניגון נצול מרוח הבהמיות ויש חלוקים רבים בנגינה, כי יש נגון שלם, ויש ניגון שהוא בכמה בבות, ויכולים לחלקו לבבות וענינים: ודע, שהמלך יש לו כל הניגון כולו בשלמות, אבל השרים אין להם רק איזה חלק בניגון, כל אחד לפי מקומו ועל-כן אמר דניאל לנבוכדנצר (דניאל ד): "אנת הוא אילנא וכו' ומזון לכלא בה" כי נבוכדנצר שהיה מלך ויש לו כל הנגון, על-ידו נמשך כל המזון, כי המזון נמשך על-ידי הנגון**,ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה סג']
וזהו בחינת אכילת נטע רבעי בירושלים בשנה הרביעית דייקא כי אז על ידי שמעלין הפירות לירושלים מעוררין השיר פשוט כפול משולש מרובע שזוכין שיתעורר אז ע"י שהמתינו שלש שני ערלה ובשנה הרביעית העלו הפירות לירושלים כדי להעלות הפרות מבחי' שלש שני ערלה ואז העוונות נתהפכין לזכויות.
וזהו "ובשנה הרביעית יהי´ כל פריו קודש הלולים לה´". היינו שאז זוכין לאכול הפירות בירושלים ע"י הקול הנ"ל שהוא י´ מיני ניגנה שכלולים בירושלים וביהמ"ק ששם עוסקים הלויים בשירם ובזמרם. וזהו בחי´קודש הלולים לה´ הלולים דייקא בחי´ עשרה מיני נגינה.
וזה בחי´ מה שקורין שירת הים לעולם בחודש שבט דהיינו סמוך לחמשה עשר בשבט שהוא ר"ה לאילנות. כי ט"ו בשבט הוא סמוך לעולם לשבת שירה ולפעמים חל שבת שירה בט"ו בשבט בעצמו. כי ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות לענין ערלה ונטע רבעי. שהוא בחי´תיקון חטא אדה"ר ע"י הקול המשקה את הגן שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע וכו´ וע"כ קורין שירת הים בשבת הסמוך לט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות שהוא בחי´תיקון זה כנ"ל: (ליקוטי-הלכות ערלה ג')
**מליקוטי מוהר"ן תנינא תורה סג
דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו-עשרת השבטים -ליוסף, שלח עמהם נגון של ארץ-ישראל וזה סוד: "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' (בראשית מג), בחינת זמר ונגון, ששלח על-ידם ליוסף, וכמו שפרש רש"י: "מזמרת"- 'לשון זמר' ...כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר וזה בחינת "הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, הינו שהניצנים גדלים בארץ ע"י הזמר והניגון השייך להם.
ועל-כן יעקב אבינו, אף שלא היה יודע אז שהוא יוסף, רק כפי מה שספרו לו השבטים הנהגותיו של יוסף, שלח לו נגון השייך לשר כמותו, כפי מה ששמע מבניו דרכיו והנהגותיו, כי יעקב רצה לפעול אצלו על-ידי הנגון מה שהיה צריך, על-כן שלח לו אותו הנגון של ארץ-ישראל וזהו שאמר לבניו: "קחו מזמרת הארץ בכליכם", הינו שיקחו בחינת הנגון הנ"ל, שהוא בחינת 'זמרת הארץ' כנ"ל, בכלים שלהם "והורידו לאיש מנחה, מעט צרי ומעט דבש, נכאת ולט, בטנים ושקדים"- הם בחינת משקולות ומדות הנגון, כי הנגון נעשה מגדולי הארץ כנ"ל:
ליקוטי תפילות חלק שני מתפילה לד תפילה מד ותפילה ח'
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלֵינוּ וְשָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִזֶּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ וְזַכֵּנוּ תָמִיד לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין וּבִפְרָט בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה וְלא נִזְרוֹק בְּרָכָה מִתּוֹךְ פִּינוּ חַס וְשָׁלוֹם, רַק נִזְכֶּה תָּמִיד לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל עז בְּכָל עֵת שֶׁנִּרְצֶה לֶאֱכל אֵיזֶה פְּרִי אוֹ לֵיהָנוֹת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה אֵיזֶה הֲנָאָה, לְבָרֵךְ הַבְּרָכָה בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה כָּרָאוּי, בְּאפֶן שֶׁלּא יַזִּיק לְנַפְשֵׁנוּ כְּלָל כָּל מַה שֶּׁנּאכַל וְנִשְׁתֶּה וְנֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, רַק אַדְרַבָּא נִזְכֶּה לְהַשְׁלִים אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וּלְהוֹסִיף בְּנַפְשֵׁנוּ חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְהֶאָרָה גְדוֹלָה עַל יְדֵי כָּל דָּבָר שֶׁנּאכַל וְנִשְׁתֶּה וְנֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ וְתַעַזְרֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁיִּהְיוּ כָּל אֲכִילוֹתֵינוּ וּשְׁתִיּוֹתֵינוּ וְכָל הֲנָאוֹתֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה לְשִׁמְךָ לְבַד בְּלִי שׁוּם הֲנָאַת הַגּוּף כְּלָל, וְנִהְיֶה בִּכְלַל הַצַּדִּיקִים הָאוֹכְלִים לְשׂבַע נַפְשָׁם דִּקְדֻושָּׁה.
עָזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְזַכֵּנִי לְמוחִין דִּקְדֻשָּׁה לְמוחִין זַכִּים וּטְהוֹרִים, לְמחִין יִשְׂרְאֵלִיִּים לְמוחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַצִּילֵנִי מִמּחִין פְּגוּמִים, מִמּוחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ חָנֵּנִי מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וְדַעַת דִּקְדֻשָּׁה, וְעָזְרֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה בְּחַיַּי לְתַקֵּן פְּגַם הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי בִּכְבוֹדְךָ הַרְבֵּה מְאד עַל יְדֵי תַאֲוֹתַי הָרָעוֹת ולְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת הַנּעַם הָעֶלְיוֹן בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ הַנְּעִימוּת וְהַמְּתִיקוּת הַנִּפְלָא שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ אֶצְלִי כָּל הַתַּאֲוֹת, בִּפְרָט תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל וְאַהֲבַת נָשִׁים, הַכּל יִתְבַּטֵּל מִמֶּנִּי עַל יְדֵי הָאַהֲבָה דִקְדֻשָּׁה שֶׁתְּזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הַנִּמְשֶׁכֶת מִנּעַם הָעֶלְיוֹן "וִיהִי נעַם ה' אֱלקינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ":
וְתִפְרוס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְתַעֲלֵנוּ מְהֵרָה בְּשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְשָׁם נָשִׁיר וּנְרַנֵּן וּנְנַגֵּן לְפָנֶיךָ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, וּנְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ תָמִיד בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת, וּבְשִׁירֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל וּנְגַדֵּל וּנְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ וּכְבוֹדְךָ תָּמִיד עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְעַנֵּג עַל ה', וְלִשְׁמעַ קוֹל הַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא שִׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע הַכָּלוּל בְּשִׁמְךָ הַמְיֻוחָד וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם, יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו" וְנִזְכֶּה תָמִיד לְהַרְגִּישׁ הַנְּעִימוּת וְהַמְּתִיקוּת אֲשֶׁר בְּדִבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנפֶת צוּפִים" וְנֶאֱמַר: "צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם" וְנֶאֱמַר: "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, תּוֹדִיעֵנִי ארַח חַיִּים, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, בָּרוּךְ ה' אֱלקים אֱלקי יִשְׂרָאֵל עוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְּבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן":
הודפס ע"י 'מקור חכמה' לעידוד הלימוד בספרות ברסלב המקורית
