פורום חסידות ברסלב (עמוד 46)

להתפלל על זה.. קברי צדיקים.. אומן?

אחח.. אומן, שנזכה!!

אם את רוצה עזרה בכיף באישי

אשרייך צדיקה,ב''הצלחה!

העיקר שתיקחי ספר טוב שמדבר אלייך, שהתחברת לסגנון, ותראי מה את יכולה לקחת ממנו עצות להיות בשמחה, להתחזק בעבודת ה', להיות אדם יותר טוב לעצמך ולסובבים אותך..

או אפילו  שיעור טוב של אחד מרבני ברסלב, העיקר שבעיקרים שתתקרבי להקב"ה יותר שלמה ויותר אמיתית..

בהצלחה! אשריינו   

בס"ד בר"ה

את\ה חושב\ת שיש ענין בזה?

רק התכוונתי שמבחינת הפורום לפחות באופן תיאורטי זה בא בחשבון.

האמת לא יוצא לי להיכנס לפה כ"כ הרבה..

אבל אולי אפשר להציע שלכל מי שיש איזה נקודה שהוא מתחזק בה והיא "שייכת לליבו באותה העת"

ורוצה לעשות עליה שיחת חברים..יכול פשוט לכתוב אותה.. ויכולות להיות פה שיחות חברים אמיתיות..שזה מה שרבינו רוצה

שיהיה מקבלין דין מן דין...

אשרינו!! 

צמ"ע..

בדיבור המתחיל "סקר".. 

בימות המשיח "האמת נעדרת"=נעשתה עדרים עדרים.

וכל חלק חושב שאצלו יש את כל האמת בעוד יש אצלו רק פיסה.

שמעתי מרב אחד שכתוב שלעתיד לבוא הקב"ה יעשה מחול לצדיקים. ומה בעצם קורה בריקוד, במעגל? כל אחד עומד בשלב מסויים במקום של חברו.

וזה מה שיקרה לעתיד לבוא- רבי נחמן יבין את המחשבה של הרבי מחב"ד, הרב קוק יבין את המחשבה של סטאמר, הבן איש חי יבין את המחשבה של בעלז וכו'.

והקב"ה יהיה באמצע המעגל, וכל הצדיקים (ואנחנו) נזכה לראות איך כל הגוונים האלה הופכים לקשת מופלאה ואמת אחת פשוטה.

כיום- אין אמת אחת, אין אדמו"ר אחד. האמת היחידה שקיימת היא: "ה' הוא המלך". מעבר לכך כל שאר הדברים (האם תאמר הלל ביום העצמאות או לא, האם תטוס לאומן בר"ה או לא וכו') הם תלויי תרבות, משפחה, חינוך ובעיקר תלויי נשמה. מה הניגון של הנשמה שלך-לשם תתחבר.

לענ"ד היום צריך להחזיק בה', תשובה, תפילה וצדקה. צריך להתחבר לצדיקים וללכת לפי עצתם אבל כן להיות פתוחים לשמוע ולהקשיב. לנסות "להרחיב את הכלים" שלנו ולהבין שיש אמת גם בעוד מקומות ושיש מה לקבל מעוד אנשים.

כמובן שזה לא סותר שלאדם יהיה רב בהלכה, בהשקפה ובעבודת ה' שאחריו הוא ילך, אבל חשוב שהוא יבין שלא רק הרב שלו אמת, אלא שיש עוד רבנים כאלה. רק שהוא התחבר לרב הספציפי שלו-בגלל שייכות נשמתית (וסיבות אחרות...).

שנזכה.

יש לי תשובה וכיוון שבעזרת השם אעלה יותר מאוחר.. אבל חשוב לי לדעת מה דעתכם, ואם גם אתם נתקלתם בשאלה הזו?

הצינור הוא אחד- ויכולים להיות לו מספר ברזים.

אני אישית מקבלת מכל מיני רבנים בברסלב ולא רק מרב אחד, ואני רואה עד כמה הדבר מפרה אותי ומקדם אותי בעבודת ה'.

ממילא הכל מוביל לאותו המקום-כמו נתיבים שונים בכביש מהיר...

בס"ד בר"ה

אכן חשוב מאוד להיות מבוטלים לצדיק חי..ורבינו הקדוש מדבר על זה בלי סוף!!

והלוואי והייתי מוצא לעצמי את אותו צדיק  

אך לצערינו, מרוב גודל הבלבול והיעדר האמת, אני מפחד לקחת את הסיכון, וקשה לי להאמין ולהתבטל עד הסוף לרב מסוים!! 

אני מעריך רבנים, ומקבל מהם את הדברים הטובים, אך לא מבוטל לאף אחד!! הלוואי ואזכה למצוא את הצדיק!!

אני אישית פונה ישר לה' יתברך, וגם לרבינו!!

סבא ישראל אמר: שבהתבודדות, אפשר לפעמים לדבר לה' יתברך ולפעמים לרבינו הקדוש

"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם"

האם בכל דור יש רבי חי שהוא "צדיק הדור- ראש בית"

שרק דרכו אפשר להתקשר לרבנו, ושרק דרכו אפשר לקבל את תיקוניו של רבנו?

איפה שכתוב בליקוטי מוהר"ן צדיק האמת- זה ר' נחמן, 

ואיפה שכתוב צדיק הדור- זה אותו רב חי הנ"ל.

שמעתם על זה? יש לכם תשובה? 

לפי התיאור אני מנחשת גם באיזה "אדמו"ר" מדובר.

אין אדמו"ר בברסלב. יש רבינו, וצדיקים במיתתם קרויים חיים. בטח ובטח שר' נחמן.

יש הרבה סגנונות וכדאי לקבל תורה מסגנון שמתחבר לך ומדבר אלייך ומעורר אותך.

דוגמה?

אני מאוד מתחברת בדר"כ לרב ארז דורון, ופחות לרב עופר ארז, למשל. גם לרב הרוש אני לא לגמרי מתחברת למרות שלפעמים הספרים שלו באים לי טוב.

אבל להפוך את הרב ארז לאדמו"ר? לא לא לא. זה לא נכון, ולענ"ד זה גם מסוכן. לצערי חווינו על בשרינו נפילה של "אדמו"ר" כזה, לא מברסלב, שהיינו קשורים אליו.

מסקנתינו, הכלל: איפה שיש הערצה והתבטלות מוחלטת לרב אחד, איפה שיש רב שמוקף בפמלייה שלמה וקשה לגשת לדבר איתו, איפה שמעורבים עניני כסף (או שצריך לשלם כדי להכנס לרב, או שהרבה כסף זורם שם אצל אנשים מאוד מסוימים), ועניני כבוד, כולל כבוד יתר לרב, להתרחק כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק!!

זה מסוכן, זה מועד לפורענות וראינו לא מעט מעשים שהיו.

בכלל, מה זה הדיבור הזה, "יש רק אדמו"ר אחד היום בברסלב"??  מה אתן, יודעות הכל? איזה אבסולוטיות, איזה גאווה, איזה תחושה של "אני יודע מה האמת". אותי זה היה מבריח משם בזינוק.

בברסלב היה רק אדמו"ר אחד. ואם ר' נתן לא רצה לקבל עליו אדמורו"ת אז מי היום מעז לעשות זאת?

ובברסלב אף אחד לא יודע את כל האמת, כולם רק מחפשים אותה עוד ועוד לעומק.

בקיצור- זהירות, יקירתי. כלכלי בתבונה את צעדייך ואל תאמיני לכל מה שאומרים. גם בברסלב יש בעיות ויש עדריות. אל תלכי עם העדר, תלכי עם מה שמרגיש לך נכון ואמיתי. וגם עם מה שמאפשר לך לשאול, ליפול, להתרחק ולהתקרב, מה שמאפשר לך חופש ונותן לך להיות מי שאת באמת.

תשובה קצת ארוכה אבל חשובה..

כל הנאמר כאן זה אך רק לגבי המסורת של חסידי ברסלב בלבד. ולא באנו ח"ו לבטל צדיקים אחרים, אלא כל אחד יאחז במהג אבותיו.

ישנו שיבוש בקרב חסידי ברסלב (המתקרבים, כמו אצל חברה של אחותי) שכדי להיות מקושר לרבנו צריך להיות מקושר לרבי חי, ורבנו נקרא צדיק האמת, ואותו תלמיד חי נקרא צדיק הדור או ראש בית. זו טעות כפי שנראה בהמשך. כמובן שכדי להבין את דברי רבנו צריך ללמוד מתלמידים הגונים יראים ושלמים, אבל לא לתלות את התקרבותי ברבנו ז"ל רק דרך הרב הזה דייקא, ואם משהו לא מקורב לרב הזה דייקא יוצא שהוא לא מקורב לרבנו חלילה. אלא כל אחד ילמד אצל רב שהכי מדבר אליו ומחזק אתו בעבודת ה' כפי דרכו של רבנו ז"ל( בתור נקודת חבר ולא בתור נקודת צדיק כמו שמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה לד' עיין שם). 

*וכך כותב הר"ר נחמן מטולטשין (תלמיד מובהק לר' נתן שכתב את זה 59 שנה לאחר פטירת רבנו) ספר עלים לתרופה - מכתבים בסוף הספר :"וְהַיּוֹם לָמַדְתִּי הַמַּאֲמָר הַקָּדוֹשׁ "הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ לְהִתְקַשֵּׁר לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל" וְכוּ'. וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ אֲשֶׁר כָּעֵת הוּא הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, וְיֵשׁ בָּזֶה דִּבּוּרִים הַרְבֵּה לְבָאֵר, יְזַכֵּנוּ ה' לְדַבֵּר בָּזֶה פָּנִים אֶל פָּנִים, כֵּן נִזְכֶּה לְקַיֵּם דְּבָרָיו הַחַיִּים וְהַקַּיָּמִים קָטָן וְגָדוֹל, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר מִקְרָא שֶׁכָּתוּב בְּמִשְׁלֵי, מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר נַפְשְׁךָ וְכוּ' כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים. וּכְבָר אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲשֶׁר כָּל מַה שֶׁמְּצַוֶּה לַעֲשֹוֹת אֲפִלּוּ דָּבָר קַל תּוֹלֶה בָּזֶה תִּקּוּן נַפְשׁוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ' וְכוּ' עַד הַסּוֹף, כֵּן נִזְכֶּה לְקַיְּמָם".
 

*ספר נועם שיח (עמוד ס"א) : "אצל ר' נתן היה פעם בשבועות הגדול- ר' נתן דיבר אז דיבורים נוראים.. והיו כאלה שאמרו שם "געוואלדיג, הוא הרי כבר רבנו בעצמו!.. זה הרי כבר ממש רבנו עצמו", ר' נתן הרגיש בזה והוא נזעק: אני לא הרבי! אני יודע שאני לא הרבי! כלב החוצה! כלב החוצה! [הוא התכוון בזה למה שכתוב "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים"] אנו רואים שהוא קרא לעצמו כלב. [וזה היה ר' נתן שכידוע היה מגדולי תלמדי רבנו, שסמך ידיו להמשיך ולהאיר ולגלות דעתו כמו שקרא לו נתן- יהושוע..האדם כשבא לו איזשהו חתיכת פרסום הוא צריך מיד להזדעק.. [כי מאחר שיכל למחות ולא מחה, אזי מסית המון עם לטעות בו- כפי שאפשר להבין מה היה קורה חס ושלום אם ר' נתן לא היה מוחה, שזהו כאילו הסכים לדבר.. והבן.]

*רבי אברהם בן רבי נחמן (שאביו היה תלמידו של רבי נתן) כותב בתחילת פירשו לליקוטי מוהר"ן שיש שמונה עשר כללים ללימוד הספר, הכלל הט'- "בעניין השגותיו והודעותיו ברוממות הצדיק ותורתו, עיקר כוונתו הוא על יחידי הדורות (כרשב"י והאריז"ל), וברובם ככולם לא יהיה עיקר כוונתו זולת על משה-משיח בעצמו שאנו מחכים אליו".

* רבי יצחק ברייטר ז"ל מפולין (בספרו חלוקי הנחל, עמוד הצדיק עמודים טז, יז, יח): "ההתחדשות דרך האמת בעולם הייתה חמש פעמים בעולם... והנחל נובע מקור חכמה (רבנו נחמן מברסלב)... בכל מקום שנזכר "צדיק" בליקוטי מוהר"ן, הכל על הצדיק הנ"ל... אין להאדם להשתדל להיעשות זה הצדיק, ואין לו לחשוב כי כל מי שרוצה ליטול את הכתר הזה, נוטל, כי זהו ענין מפורסם של שקר שהובא בליקוטי מוהר"ן..."

*ר' שמואל הורוויץ ( מכתבי שמואל מכתב כ"א) : "אבל מעת שנתגלה דרך רבנו ז"ל, אין לנו דרך אחר, אלא דרכו וענינו והוא נקרא הצדיק שבדור הזה."

*מכתב הר"ר געציל ז"ל מחשובי אנ"ש דאומן: "... על כן גם כאן מסתמא כשגילה [רבנו] כל כך מעלת הצדיק האמת יותר מכל הספרים, מסתמא הוא השיג והיה כל הבחינות [המוזכרות בליקוטי מוהר"ן, הכל נאמר עליו] ועל כן יובן כי תיקון העולם בפרט בדור האחרון הזה הוא רק על ידו... כי זה מרמז כי גם כשהצדיק הזה נסתלק, אז גם ציונו הקדוש, יפעול כל הפעולות הנזכרות בתורה הנ"ל.. כי דע שלא יהיו "ראש בית" עד ביאת משיח צדקנו, על כן שם [השאיר] כח בספרו והבטיח לעזור מי שיבוא על ציונו עד סוף הדורות, ועל זה הניח צוואה רק תחזיקו עצמכם יחד ומקבלין זה מזה, עד  כאן

*הר"ר אפריימל מפשדבורז' ז"ל (ספר עונג שבת- מכתבים): "והעיקר והיסוד שהכל תלוי בו, הוא לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה וכו' , וכבר נודע לנו כי רבנו הוא הצדיק והרב שבדור גם עתה."

*רבי ישראל דב אודסר זצ"ל (אב"י הנחל ו'): "יידעו דורות הבאים, כי כלל מונח בידינו,כי הצדיק והמנהיג הדור בדורות אלו, וכן לדורות עולם, הוא רבינו הגדול והקדוש זצ"ל.

*מכתב הר"ר לוי יצחק ור' שמואל שפירא זצ"ל (ספר תמימי דרך) : " וזה היה כל עבודתו של גאון עוזנו מוהרנ"ת ז"ל, אשר עבד כל ימיו במסירות נפש להאיר דעת רבנו הקדוש בעולם, וכל דבריו הקדושים בספריו ובמכתביו סובבים רק על קוטב זה- לגלות ולהודיע לכל באי עולם גדולת רבנו הקדוש וגדולת תורותיו ודרכיו ועצותיו הקדושים אשר בהם נחיה חיי עולם, ומוהרנ"ת ז"ל, על כל עוצם גדולת השגתו ולא הוסיף מדיליה כלום, שום דרך ועצה חדשה אשר לא נצטווינו מרבנו הקדוש, וכמו שהכריז לפני הסתלקותו "לכו אל יוסף אשר אמר לכם תעשו". וכזאת היה דרך כל גדולי אנ"ש ז"ל מאז ועד היום-רק לעורר ולחזק לקיים דברי רבנו כמו שהם, בלי שום חכמות והמצאות כלל.

וזה סוד כל קיום חסידות ברסלב אשר כל העולם מתפלאים על זה מאוד איך אנו מחזיקים מעמד, וחסידות ברסלב נמשכת מדור לדור מבלי שיהיה לנו רבי ומנהיג המלובש בגוף כנהוג בכל עדת החסידים, אומנם זהו סוד קיומנו, כי כל חסידות ברסלב עומדת על יסוד זה וכדברי ר' נחמן טולטשינער ז"ל במכתבו: "וכבר מונח כלל בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור אדמו"ר זצוק"ל, וצדיקי שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו, וכל דבריו של רבנו ז"ל חיים וקיימים ועומדים לנגד עיניו, כאילו רבנו עומד ומצווה לנו מה לעשות כהיום הזה. כי דבריו ועצותיו של רבנו הקדוש כוללים כל הנפשות מריש כל דרגין עד סוף כך דרגין, וכל הדורות עד משיח צדקנו.

ובכן אהוביי חזקו ואמצו "וצאו לכם בעקבות הצאן", ולכו באותן הנתיבות והדרכים אשר צעדו בהם אנ"ש מכבר בכל הדורות, ועשו כיתות כיתות ללמוד בצוותא ספרי רבנו {!}.

*הר"ר שמואל שפירא זצ"ל (מכתבים 'שמואל בקראי שמו'): "בזכות רבנו הקדוש שהוא הראש בית ועליו נאמר קורא הדורות מראש".

*הר"ר לוי יצחק בנדר ז"ל (ספר דבורי אמונה שיחה נ"ז) : "אבל אנחנו, זכינו שיש לנו ברוך השם רק רבי אחד, יש לנו רק "אלטער רבי"- הרבי הזקן, ועד היום הזה הוא אותו רבי, עם אותן העצות, דבר לא נשתנה במאומה.. כי הרי אין לנו, לא היה ולא יהיה לנו רבי אחר, ומה שהיה אז כן עתה ומה שהיה הוא שיהיה לנצח, בעזר השם יתברך, ומה שנצטווינו אז- בתוקף גם כיום הזה ועד סוף כל הדורות."

*הר"ר גדליה אהרון קעניג זצ"ל: הנה יסוד, דברים ברורים וקיימים אשר כעת הצדיק הדור הוא רבנו הקדוש, נחל נובע מקור חכמה, והוא הצדיק האמת והרב האמת שבדור שעוסק בתיקון כל נפשות ישראל החיים והמתים עם כל העולמות התלויים בהם בחיותו וכן לאחר הסתלקותו הקדושה, וכמו שאמר רבנו- אני מנהיג הדור היחידי ואין מנהיג כמוני- ומאן דשביק פשוטן של דברים נרגן מפריד אלוף וממש כופר בדברי רבנו ז"ל. ואמר שלעניינו יהיה קיום לעד, להשאיר תלמידים שאלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים, וכן להלן לדורי דורות."  וכן כתב ביריחון מבועי הנחל עמוד (200-202) לגבי השאלה שר' נתן כותב בליקוטי תפילות שיזכה להתקרב לצדיק חי :  ".. ומעתה אנסה להסביר לך עניין הצדיק החי.. והנה אמרו חכמינו ז"ל "צדיקים במיתתם קרויים חיים", ועלינו לתפוס את דברי קודשם בפשיטות גמור שהצדיקים גם אחרי הסתלקותם הם חיים ממש..". וכן כתב בספר שערי צדיק: "כי רק רבנו ננמ"ח זיע"א הוא לבד, הוא הצדיק והמנהיג.. ובוודאי שמוהרנ"ת ז"ל בתפילותיו להשם יתברך שיזכהו למצוא את המנהיג האמיתי, כוונתו בזה שיזכהו השם יתברך למצוא ולגלות בכל פעם יותר ויותר את הרוח הקודש האמיתי הזך והבהיר של רבנו ז"ל, הטמון וגנוז ונעלם עדיין בדברי תורותיו ושיחותיו וסיפורי מעשיותיו.."

*וכן כותב ר' נתן בליקטי הלכות (הלכות שלוחין ה' סעיף ו'): "עַל כֵּן צְרִיכִין תָּמִיד לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה אַחֲרֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַחִפּוּשֹ וְהַבַּקָּשָׁה אַחֲרֵי גּוּף הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַצַּדִּיק כִּי אִם אַחֲרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁזֶּה תִּקּוּנו... (סעיף יא: )ֹ  וְזֶה שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן. הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם מַמְרִים הֱיִתֶם וְכוּ' הַקְהִילוּ אֵלַי וְכוּ'. וְאָעִידָה בָּם וְכוּ'", שֶׁהוּא שִׁירַת הַאֲזִינוּ. וְהִקְשָׁה רַשִּׁ"י, וַהֲלֹא כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ לֹא הִשְׁחִיתוּ וְכוּ'?! אֶלָּא מִכָּאן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתַּלְמִידוֹ קַיָּם כְּאִלּוּ לֹא מֵת וְכוּ'. וְקָשֶׁה, הֲלֹא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת נִקְרָא חַי לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק "וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹדַע בֶּן אִישׁ חַי וְכוּ'?" מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּוַדַּאי חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וְכִמְפֹרָשׁ בְּמִדְרָשׁ רַבָּה שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא מֵת, כִּי הוּא עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ בַּמָּרוֹם. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת תְּרוּמָה דַּף קעד), תָּא חַזִי מֹשֶׁה לֹא מִית וּמַאי דִּכְתִיב, "וַיָּמָת מֹשֶׁה?" הוּא מִסִּטְרָא דִּילָן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וּמְבֹאָר שָׁם, דִּבְכָל אֲתַר לְצַדִּיקַיָּא קְרִי בֵּהּ מִיתָה הוּא מִסִּטְרָא דִּילָן, עַיֵּן שָׁם. אַךְ בֶּאֱמֶת הַכֹּל נִיחָא, כִּי זֶהוּ בְּעַצְמוֹ כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֱבִיאוֹ רַשִּׁ"י, הַיְנוּ שֶׁרַשִּׁ"י בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ מְפָרֵשׁ כַּוָּנַת הַפָּסוּק שֶׁאֵינוֹ כְּפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁאַחֲרֵי מוֹתוֹ הַפָּשׁוּט יַשְׁחִיתוּ כִּי הֲלֹא אָנוּ רוֹאִין שֶׁלֹּא הִשְׁחִיתוּ אַחֲרֵי מוֹתוֹ הַפָּשׁוּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ'". אֶלָּא עַל כֵּן מוּכָח מִזֶּה שֶׁפֵּרוּשׁ תֵּבַת מִיתָה הַנֶּאֱמַר אֵצֶל הַצַּדִּיק הָרַבִּי הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּלְמִידִים שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה אֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ מִיתָה מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק חַי וְקַיָּם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת אֵין מִסְפָּר, שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים. רַק פֵּרוּשׁ תֵּבַת מִיתָה הוּא כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הַמּוּבָא לְעֵיל שֶׁמֹּשֶׁה לֹא מֵת רַק מַה שֶּׁכָּתוּב אֶצְלוֹ וַיָּמָת מֹשֶׁה הוּא מִסִּטְרָא דִּילָן וְכוּ'. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל זְמַן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם קַיָּם כְּאִלּוּ לֹא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אָנוּ רוֹאִין שֶׁכְּבָר מֵת וְנִקְבַּר, אַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לֹא מֵת כְּלָל, רַק מִצִּדֵּנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִין אוֹתוֹ, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁתַּלְמִידוֹ קַיָּם וְאוֹמֵר תּוֹרָתוֹ מִשְּׁמוֹ וּמְלַמְּדָהּ לַאֲחֵרִים, בְּוַדַּאי לֹא מֵת גַּם מִצִּדֵּנוּ, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי הִיא חַיֶּיךָ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה", הַיְנוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁרַק הִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּיִּית הַמְחַיָּה כָּל הַנְּפָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב , "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ". וְעַל כֵּן כָּל זְמַן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק קַיָּם וּמְגַלֶּה תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּוַדַּאי לֹא מֵת. וְעַל כֵּן מַה שֶּׁכָּתוּב וַיָּמָת מֹשֶׁה, הוּא רַק מִסִּטְרָא דִּילָן, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַנַּ"ל. וְאִם כֵּן לְפִי דַּרְכֵּנוּ עַתָּה יִתְפָּרֵשׁ הַמִּקְרָא כָּךְ, כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי, כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, הַיְנוּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא אַחֲרֵי מוֹתִי, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא תַּעַסְקוּ כָּרָאוּי בְּתוֹרָתִי וְלֹא תְּחַפְּשֹוּ וּתְבַקְּשׁוּ אוֹתִי הֵיטֵב כָּרָאוּי (כַּאֲשֶׁר הוֹכִיחָם עַל זֶה הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה ס"ג, "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם וְכוּ'" ) אָז יִהְיֶה נִקְרָא 'אַחֲרֵי מוֹתִי', שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמִּיתָה, שֶׁהוּא מִסִּטְרָא דִּידְכוּ וְאָז 'הַשְׁחֵת תַּשְׁחִיתוּ וְכוּ''. אֲבָל כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְהַזְּקֵנִים שֶׁעָסְקוּ הֵיטֵב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וְסִלְסְלוּ וְחִפְּשֹוּ בָּהּ קְדֻשַּׁת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל מֹשֶׁה, בְּוַדַּאי לֹא הִשְׁחִיתוּ, כִּי עָבְדוּ אֶת ה' כָּל יְמֵיהֶם. וְאָז בְּוַדַּאי נֶחֱשַׁב שֶׁמֹּשֶׁה חַי, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא מֵת מֹשֶׁה וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְכֵן נוֹהֵג מִדּוֹר לְדוֹר לְעוֹלָם שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים כָּרָאוּי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹ הָעֵת נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ לֹא מֵת מֹשֶׁה גַּם מִסִּטְרָא דִּידָן. וּבְעֵת שֶׁמִּתְרַשְּׁלִים בָּהּ, חַס וְשָׁלוֹם, אָז נִקְרָא, חַס וְשָׁלוֹם, לְגַבֵּי דִּידָן 'אַחֲרֵי מוֹתוֹ':

(יב) וְזֶה מַה שֶׁצּוֹעֵק הַנָּבִיא (יְשַׁעְיָה נז), "הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָֹם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק". כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְחַפֵּשֹ אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת תָּמִיד אֲפִלּוּ הַמְקֹרָבִין אֵלָיו וְכַנַּ"ל שֶׁיִּזְכּוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בִּיגִיעוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר עֵצוֹת וְכוּ'. כִּי הַצַּדִּיק מִסְתַּתֵּר בְּכָל פַּעַם מֵהָעוֹלָם מֵחֲמַת קִלְקוּלָם וְנִתְרַחֵק מֵהֶם הַרְבֵּה עַד שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לְקַבֵּל וְלִינֹק מֵאוֹרוֹ הַגָּדוֹל כִּי אִם עַל יְדֵי יְגִיעוֹת וּבַקָּשָׁה וְחִפּוּשֹ הַרְבֵּה. וְזֶה גַּם בְּחַיָּיו, מִכָּל שֶׁכֵּן אַחַר הִסְתַּלְּקוּת לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא, צְרִיכִין לְחַפְּשֹוֹ וּלְבַקְּשׁוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְסַלְסֵל וּלְחַפֵּשֹ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו וְאוֹרְחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּלְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיּוֹרִיד דְּמָעוֹת הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם לִפְנֵי ה' עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא וּלְהַשִּיג פְּנִימִיּוּת כַּוָּנַת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, כִּי עִקַּר הַצַּדִּיק הוּא תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁם גָּנוּז רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ."  

*שיח שרפי קודש (ד-תנ) :" ספר רבי מרדכי באבריניצער: פעם כשנסעו מאנ"ש לקבוץ על ראש השנה באומאן, נשאלה ביניהם באמצע נסיעתם השאלה המפורסמת, מדוע אין לנו חסידי ברסלב רבי (מלובש בגוף) כשאר החסידים, וכל אחד מהנוסעים אמר את טעם אחר. נסע עמהם אז גם איש פשוט אחד שהתפרנס מעשיית אוכפים ופרסות לחמורים וסוסים, הנקרא 'רימר' בלע"ז, נענה אף הוא ואמר "נגד האמת הגדולה שהייתה ברבנו, מי הוא כיום שיכול לקום ולומר על עצמו 'אני' הרבי", ומלים נוקבים אלו שיצאו מפי איש פשוט, הדהימו את הנוכחים בפשוטות אמתותם, וקבלו כולם את דעתו."  

*ר' לוי יצחק בנדר  ז"ל (ספר תמימי דרך מכתב כא') : "ידידי היקר, אבקש ממך שיכנסו דברי באוזניך.. בכל מכתב שאתה כותב לי, אתה כותב עלי שבחים כאלה, לא כאלה חלק יעקב ולא זה רצון רבנו ז"ל, רק כולנו ידידים האמיתיים מקורבים נקראים על שם אדמו"ר ז"ל ואנו ביחד רוצים לקיים עצותיו הקדושים וכל אחד צריך לקבל מחברו נקודה טובה וכו', רק על ידי זה שאנו יודעם באמת שאנו אצל רבנו ז"ל כמו עט ביד הסופר, לא יותר. ואנו צריכים להטות אוזננו ולבנו לדברי אדמו"ר ז"ל. על כן אבקש ממך מאוד מאוד שלא תרבה לדבר בשבחי לא בכתב ולא בעל פה, כי אין זה דרכנו. אכפול בקשתי עוד הפעם לא להרבות בשבחים,  כולנו רק חברים, לא יותר".

*ספר "להתקרב לצדיק האמת באמת"- (עמוד 121) מביא מסמך עקרונות ברסלב מרבני דורנו תלמידי רבנו זיע"א, הכלל השני: "כדי לזכות לעבודת ה' באמת, לימד רבנו ז"ל, כי "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו- לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו, על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל (ליקוטי מוהר"ן קכ"ג). וכבר כלל מונח בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור אדוננו מורינו ורבנו ז"ל (עלים לתרופה מכתבי ר' נחמן מטולטשין). "שתהילה לאל אנו מאמינים בהשם יתברך ובמשה עבדו ובצדיקי אמת שבכל דור, ובפרט בהצדיק האמת שמאיר בדור הזה עד עולם" (ר' נתן בספרו עלים לתרופה מכתב של"ט).  

הכלל הרביעי: "מושג הצדיק בדורנו האמור בכל ספריו הקדושים וספרי תלמידיו בכל לשון שהוא כגון "צדיק האמת", "חכם הדור", "הצדיקים האמיתיים" וכו' (בין בלשון יחיד בין בלשון רבים) מתייחס בחסידות ברסלב אל רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א בלבד (וכמובא בסעיף 2) וכל תלמידיו והדוברים בשמו, אינם אלא כבאים לבאר את דבריו ולפרסם את שמו. איש בעולם, גדול ככל שיהיה, לא יוכל לעולם למלא את מקומו בשום צורה ובחינה שהיא.." על החתום: הרב אליהו גודלבסקי, הרב שמעון טייכנר, הרב חיים מנחם קרמר, הרב יחזקאל ששון, הרב צבי צוקר, הרב אלכסנדר זושא שטיצר, הרב אליעזר אסטרייכר, הרב עודד ניצני, הרב עופר גיסין, הרב יצחק טשינגל, הרב ארז משה דורון, הרב אהרון ישכיל. כולם שליט"א.

ועוד מביא שם בספר (בעמוד 125) מכתב מאת הרב אליעזר ברלנד שליט"א  שנת תש"ע, שנכתב בעקבות הוצאת ספר שנסה לפרש את מושג צדיק הדור לא על רבנו ז"ל אלא על אחד מתלמידיו החיים, ושכל עניין ההתקשרות שצריכים לקיים עם רבנו ז"ל, ח"ו צריכים לקיים אותו עם תלמיד חי: " לכל אחינו בית ישראל ובמיוחד לכל חסידי ברסלב היקרים בכל אתר ואתר, נחרדתי עד עמקי נשמתי למראה ספר.. הרי תכנו ומסקנת דבריו הנם סילוף והשיבוש החמור ביותר של עיקר העיקרים ויסוד היסודות בחסידות ברסלב.. כי רבנו הקדוש והנורא.. הוא לבדו הוא ולא אף אחד אחר.. הוא הראש בית, והוא בעל השדה, והוא בעל התפילה.. אך חלילה וחלילה לקשור לראשו של התלמיד יהיה מי שיהיה כתר כל הכתרים, ולקרוא לו, או לחשוב, ולהתייחס כלפיו באותה צורה ובאותו אופן בו נקשרו כל חסידי ברסלב לדורותיהם בכל ללבם ונפשם אך ורק לרבנו הקדוש והנורא..".

*ספר אשר בנחל למוהרא"ש שליט"א (כרך סו' עמוד קמה') : "נא ונא ראה להחזיק עצמך ברבנו ז"ל שהוא הצדיק שבדור הזה". ועוד (בכרך ו' עמוד שלד') :" כי הכבוד והגדולה שיכים רק לצדיק האמת ואנחנו כלנו חברים". ועוד (בכרך סח' עמוד רפא') :" זכור, אשר אצל רבנו ז"ל אין דבר כזה בעל הבית וכו', רבנו ז"ל הוא הוא הראש בית, כמובא בדבריו ז"ל, שהצדיק הוא הראש בית, ולכן לא שייך שאדם יקח לעצמו הנהגה כאילו הוא תחליף של רבנו ז"ל, זה פשוט מגוחך, אין דבר כזה בברסלב, אנחנו כלנו רק תלמידים אצל רבנו ז"ל".

מי שרוצה יכול לעיין באריכות בספרים "האמת הנעדרת", "על כסאו לא ישב זר", "להתקרב לצדיק האמת באמת".

בס"ד בר"ה

כבר כמעט שנה שלימה זה העניין שמתברר אצלי עוד ועוד יותר ויותר ב"ה.. בזכות חבר שהאיר

את עיניי..  באמת בהתחלה היה לי ממש קשה לקבל את העניין הזה כי הייתי בטוח ש'ברסלב' זה רב פלוני או 

רב פלוני דווקא.. עד שב"ה בחסדי ה' ירדה לי הדעת הזאת ע"י התבודדות ושיחות חברים..

יש לי די הרבה דיבורים לדבר מהעניין הזה. את חלקם קיבלתי מחסיד ברסלב (שנראלי בהחלט

אפשר לומר עליו שהוא 'חסיד ברסלב אמיתי') בשם ר' יום טוב חשין וחלקם בברורים עצמיים ושיחות חברים

ופשוט ממציאות אחרת שהתחלתי לראות ולחיות אחרי שזכיתי שתאיר בי הדעת הזאת. 

נקודה אחת [שהיא בעצם השורש של הנושא הזה והיא לא קשורה דווקא לברסלב אלא לכל יהודי] היא שבעצם בכל

 אדם בעולם יש נקודה של רצון חזק להתבטל למשהו יותר גדול ממנו.  כל דת בעולם - זה תפקידה - להביא את האדם להתבטלות ולהיכללות במשהו גדול ונשגב ממנו. יש עבודות זרות שלקחו את זה לכל מיני דברים קטנים ויש עבודות

זרות וכל מיני דתות שלקחו את זה לכאילו ח"ו "אלוקות"...לדוגמא: בכל מדינה ומדינה בעולם יש מנהיג- נשיא/ראש ממשלה/מלך שכל אזרחי המדינה בתחילת קיומה של המדינה משתוקקים שיהיה מישהו שאותו הם יוכלו להעריץ וככה קמה מדינה.

או דוגמא אחרת -  במשחק כדורגל בין נבחרת פלוני לנבחרת פלוני יש מצב דומה שיכולים לשבת (בבית מול המסך או במגרש עצמו) עשרות אלפי אנשים 

ובהערצה והיתבטלות מוחלטת לעודד כמה אנשים שהם בני אדם בדיוק כמוהם חוץ מזה שהם רצים על המגרש ויש להם קצת יותר כשרון של ספורט מהם.

ולהבדיל רבי רבבות הבדלות, היהדות (שהיא המקור של כל הדברים) מלמדת אותנו ומראה לנו שלכל אחד ואחד מישראל

ולכל יהודי באשר הוא יש נקודה פנימית שאותה אין לאף אחד בעולם כמו שרבינו מתחיל את תורה ה' "כי כל אדם צריך לומר

כל העולם לא נברא אלא בשבילי..וכו'" ובנקודה הזאת הוא צריך לפעול! ולתקן דייקא איתה את העולם! ולשמוח בנקודה הזאת הכי בעולם! ולעבוד דייקא מתוכה עם כל העליות והירידות של את ה' יתברך! כי הנקודה הפנימית העצמית הזאת היא בעצם ה' יתברך כביכול בעצמו בזעיר אנפין! 

ולכן רק ככה יהודי יכול לעבוד את ה' באמת ולהתבטל לה' יתברך באמת ולחיות חיים אמיתיים באמת!

וכאן מגיע העניין של הצדיק. רבינו אומר שחייבים את הצדיק ושההתקרבות לצדיק היא "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו..." ולמה?

כי עיקר עניין הצדיק הוא מה שרבינו אומר בליקו"מ תניינא תורה ס"ח: "עיקר שלימות הצדיק - שיוכל להיות למעלה ולמטה, שיהיה יכול להראות למי שהוא למעלה ונדמה בדעתו שהוא במדריגה עליונה, יהיה מראה לו שהוא ההפך.  וכן להיפך, למי שהוא למטה מאד במדרגה התחתונה, בתוך הארץ ממש, יהיה מראה לו שאדרבא, הוא סמוך לה' יתברך.  וזה השלמות מוכרח שיהיה להצדיק, ובלא זה אינו צדיק כלל.."

וכן בתורה ז' בליקו"מ תניינא "כי מרחמם ינהגם - היינו מי שהוא רחמן, הוא יכול להיות מנהיג... [דילוג] וכן על כל אחד ואחד

צריכין לרחם במה שצריך לו"   רבינו ומוהרנ"ת אומרים בהרבה מקומות שיש הבדל בין משה רבינו לשאר הצדיקים וגם בגמרא ובעוד מקומות בתורה כתובים הבדלים כאלה. כמו שרבינו ממשיך בהמשך התורה הנ"ל "ורחמן כזה הוא רק משה רבינו, כי הוא היה מנהיג ישראל, והוא יהיה המנהיג לעתיד...וכו'" כי זה  עניין צדיק האמת שמרחם על כל אחד ואחד מישראל והוא כלליות כל ישראל והוא מאיר לכל אחד ואחד את הנקודה השייכת לו [בתורה ס"ז ליקו"מ תניינא "כי יש צדיק שהוא היופי והפאר והחן של כל העולם כולו, ...  וכשזה היופי וכו' נתגלה היינו כשזה הצדיק נתפרסם בעולם וכו.. אזי נפתחין העינים של העולם וכו' דהינו שמי שמתקרב אליו ונכלל בו נפתחין עיניו ויכול לראות, והעיקר להסתכל על עצמו, וכו' שעל ידי שמתקרב לצדיק אמיתי שהוא בחינת וכו' וכו'... נפתחין עיניו ורואה ומסתכל על עצמו איך הוא אוחז בכל המידות וכו.." ]

וגם בתורה ע"ב ליקו"מ תניינא רבינו מדבר מהעניין הזה הרבה.

וכן גם בשיחות הר"ן יש שיחה שההבדל בין המקורב לצדיק לבין מי שלא שמי שלא מקורב, "כל עבודתו היא כקוף בפני אדם". ושמעתי על זה הסבר חזק - שמי לא מקורב הוא כמו קוף שמחקה בני אדם... שהוא לא חי את החיים שלו ואת הנקודה שלו אז הוא פשוט הופך לחקיין. אבל מי שמקורב לצדיק הוא חי את עצמו ועובד את ה' באמת מתוך הנקודה שלו.

זה נכון שיש צדיקים רבים וביניהם אפילו צדיקים גדולים ועצומים ונוראים מאד מאד שאנחנו אפילו לא מתחילים להשיג מקצה קצה  הקרסוליים שלהם. והם אפילו יכולים לתת לנו עצות טובות לעבודת ה'. אבל לתקן אותנו - הם לא יכולים.

עניין תיקון נשמות עם ישראל ניתן אך ורק בידי צדיקים אמיתיים גדולים במעלה מאד מאד יחידי הדורות. 

וכל כך למה? מהסיבה שכתבנו קודם שרק צדיק אמיתי ורחמן כמו משה רבינו יכול לתת ולגלות  לכל אחד ואחד את הנקודה שלו.

(ועל על העניין הזה מומלץ מאד מאד לראות את תורה ל ועל זה ליקוטי הלכות הלכות בשר וחלב הלכה ה'. מה שכתבתי כתוב שם שחור ע"ג לבן.)

כידוע למי שקצת נכנס לתוך העולם של ברסלב, יש בברסלב כל מיני 'פלגים' או גם 'רבנים' או אפילו 'צדיקים'...(בלי לפרט שמות או דוגמאות..) 

זה די טבעי ב20-30 שנה האחרונות שמי שמתקרב וטועם קצת ברסלב זה יהיה בד"כ מספרים/דיסקים/שיעורים

של רבנים של ברסלב. אפשר לומר על זה שזה טוב. כי בזכות זה ב"ה הרבה יותר אנשים מתקרבים לברסלב. (וגם אני הקטן 

הרבה מההתקרבות שלי לרבינו היתה בזכות שיעורים ורבנים וכו'..) 

אבל בסופו של דבר מה שקורה ברוב המקרים זה שאנשים ואפילו כאלה שכבר הפכו ל"חסידי ברסלב". אבל הם בעצם פשוט 

מפספסים את העניין האמיתי של רבינו. שהוא שכל אחד ואחד יחיה עם הנקודה הפנימית האמיתית שלו.

ברור - הרבה יותר קל ומושך לנהור אחרי רב פלוני או צדיק אלמוני (ובברסלב יש הרבה כאלה..) ולקבל ממנו עצות והדרכות 

ולהתבטל אליו, בן אדם פחות מרגיש כבר צורך פנימי לצאת להתבודד ולהתחנן לה' יתברך שיתן לו עצה אמיתית.. וגםאם כן יוצא לשדה, זה לא אותו דבר. כי הוא יודע שמקסימום- ישאל את הרב מה לעשות...

אנ"ש בכל הדורות לא נהגו לתת עצות והדרכות אישיות ומי שרוצה לראות על כך בהרחבה שיקרא בספר "דיבורי אמונה" של ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל

בכרך ב' או ג' בפרק "ותקננו בעצה טובה".(ממליץ בחום.. חזק ביותר!!)

על זה שרבינו הוא צדיק הדור וממנו עד משיח לא יהיה חדשות וכל הדיבורים של גדולי אנ"ש על זה נתל 'ה כבר כתב.

(ושלא יישמע ח"ו ח"ו שום זלזול או טיפ טיפה הורדה בכבוד הצדיקים הקדושים בברסלב ושלא מברסלב.  זה ממש לא מה שהתכוונתי!..)

יש נקודה הפוכה גם שכמובן חייבים תורה שבעל פה. ומרבינו עד עכשיו תמיד היו כאלה שהיו יותר מוסמכים להעביר הלאה את דעת רבינו כמו ר' נחמן מטולצ'ין ור' אברהם ב"ר נחמן ור' לוי צחק בנדר זצ"ל אבל כל הדיבור שלהם וכל עניינם היה רבינו

. והם לא עשו מעצמם כלום ויש על זה הרבה סיפורים בשיח שרפי קודש ובדיבורי אמונה. 

ועיקר הנקודה היא - הביטול . הביטול המוחלט צריך להיות לה' יתברך ולרבינו הקדוש (וגם למוהרנ"ת כי הוא בעצם העביר וכתב כמעט את כל דעת רבינו ותורות רבינו שהם בעצם רבינו בעצמו) אבל לכל התלמידים ותלמידי תלמידים וגם העובדים הגדולים ביותר בברסלב גם כאלה שממש לא מחזיקים את עצמם ל'משהו' (ויש הרבה שהם צדיקים ועובדי ה' עצומים ואף אחד כמעט לא יודע עליהם.. כדוגמת ר' שמעון שפירא, ר' יעקב משה סלמנוביץ', יעקב שילוח ועוד הרבה...) אליהם פשוט אסור להתבטל... כי זה לא רצון רבינו...  וגם רוב הרבנים בעצמם אומרים שרבינו הוא צדיק הדור בעצמו (נתל 'ה הביא ציטוטים משני רבנים גדולים בסוף).

אשרינו!! אשרינו!! שנזכה להתקרב לרבינו באמת באמת בדעת האמיתית ולעשות את רצון רבינו באמת!! 

הקטע הבא רק מראה לנו מה זה "להתבטל" לצדיק- שבעצם הצדיק רק מראה לך מי איתה, ולמה אתה מסוגל, ומהם הכוחות שלך, הוא בעצם המראה שלך, הנה כך כותב ר' נתן:

לקוטי הלכות- פקדון וארבעה שומרים הלכה ה- כִּי כָּל גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה עַל יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ שֶׁפָּגַם בָּאֱמוּנָה, כַּמּוּבָא. וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּבְחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִבְרָא יְחִידִי וְלֹא הָיוּ אָז עֲדַיִן חֲכָמִים בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה צָרִיךְ בְּיוֹתֵר לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, דְּהַיְנוּ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁכְּשֶׁאֵין מַאֲמִינִים בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים וְכֵן מְבֹאָר בְּסִימָן פו בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא עַל פָּסוּק מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה, כִּי אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּשְׁמָתוֹ גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, כִּי אֲפִלּוּ הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל גָּבֹהַּ מְאֹד וּבוֹ תְּלוּיִין כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה עוֹבֵר שׁוּם עֲבֵרָה וְלֹא הָיָה פּוֹגֵם שׁוּם פְּגָם, בִּפְרָט אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְחִידִי שֶׁאֶצְלוֹ הָיָה כָּל אֱמוּנַת חֲכָמִים רַק בִּבְחִינָה זֹאת. כִּי אֲנַחְנוּ צְרִיכִים אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּכָל הַבְּחִינוֹת הַמְבֹאָרִים שָׁם, לְהַאֲמִין בְּצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וּלְהַאֲמִין בַּחֲבֵרוֹ וּלְדַבֵּר עִמּוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם בִּבְחִינַת אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמַע וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר וְכוּ'. כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִוא בְּחִינַת צַדִּיק. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, לְהַאֲמִין שֶׁגַּם מְעַט עֲבוֹדָתוֹ וְעִסְקוֹ בַּתּוֹרָה יָקָר מְאֹד אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט מַה שֶּׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים לְהַאֲמִין בָּהֶם שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד מְאֹד אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲפִלּוּ אִם יַאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקִים וּבַחֲבֵרָיו הַכְּשֵׁרִים שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים, אֲבָל אֵינוֹ מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁאֱמוּנָתוֹ שֶׁמַּאֲמִין בַּחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים וְכוּ' יָקָר מְאֹד מְאֹד, גַּם זֶה פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים וּבְאֹפֶן אֶחָד פְּגָם הַזֶּה גָּרוּעַ מֵהַכֹּל, כַּאֲשֶׁר מָצוּי נֶגַע הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת בְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצָת וּמַתְחִילִים לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת לַחֲכָמִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, אֲבָל אוֹמְרִים עַל חַבְרֵיהֶם הֵם בְּוַדַּאי כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, אֲבָל מַה מּוֹעִיל לִי כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ חֶסְרוֹנִי בְּנַפְשִׁי שֶׁאֲנִי מָלֵא חֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְגָמִים וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְרַחֵק לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם וְנוֹפֵל מֵאֱמוּנַת חֲכָמִים לְגַמְרֵי עַד שֶׁהַרְבֵּה נַעֲשֹוּ מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל יְדֵי זֶה. נִמְצָא שֶׁכָּל פְּגָמוֹ בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁיַּאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּאֲמִין בְּגֹדֶל כֹּחַ צִדְקָתָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים עַד שֶׁבְּוַדַּאי יְתַקְּנוּ גַּם אוֹתוֹ וְיַעֲלוּ אוֹתוֹ מַעְלָה מַעְלָה אִם יֹאחֵז עַצְמוֹ לִהְיוֹת דָּבוּק בָּהֶם כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי אֱמוּנָתוֹ בְּעַצְמָהּ שֶׁמַּאֲמִין בְּהַצַּדִּיקִים וּמִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם יָקָר מְאֹד מְאֹד, כִּי אֱמוּנָה הִוא רַק בְּדָבָר שֶׁאֵין מְבִינִים בַּשֵּכֶל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה אַף עַל פִּי שֶׁלְּפִי שִֹכְלוֹ וִידִֵיעָתוֹ בְּעַצְמוֹ הוּא רָחוֹק מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שֶׁגַּם מְעַט הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבּוֹ יְקָרִים מְאֹד אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ וְכַאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי כָּל זֶה מִשִּיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

חזק נכון?? 

ב"ה ובר"ה

יש עוד ליקוטי הלכות על העניין. בהלכות שבת הלכה ה' (ולמי שאין כח לקרוא הכל אפשר לקפוץ ישר 

לפיסקא י"ג שם.. זה משהו חזק אש!!!)

וגם ב"מכתבי שמואל" יש כמה וכמה מכתבים על זה: מכתב ד', ה' בסופו, ז', ח' מהאמצע, ט', י"א מהאמצע,

י"ב באמצע, כ"א, כ"ב.  ואולי עוד שלא ראיתי..

ונתל 'ה - חוץ מהספרים שאמרת ("האמת הנעדרת" "להתקרב לצדיק האמת באמת" ו"על כסאו לא ישב זר" שהם

ממש ממש ממש חזקים..) יש גם ת'קונטרס של ר' שמואל הורביץ זצ"ל "התקשרות לצדיק האמת".

כל הספרים האלה פשוט עושים סוויץ' בראש על כל העניין של רבינו..

אשרינו!!  

יש ספר בשם "וספרתם לכם" של (בעל המחבר פירוש "מתוק מדבש" על הזוהר) הרב דניאל פריש זצ"ל. 

ויש גם ספרון בשם "ימי הספירה"- מלוקט מספרי ברסלב. 

המלצה שלי- כדאי ללמוד ליקוטי הלכות, הלכות פקדון הלכה ד', ששם ר' נתן מדבר מהמסר שאנו יכולים לקבל מימי ספירת העומר לעבודת ה'. 

אשריינו

קניתי אותו בחנות במאה שערים ליד השול...

לוודאות שאנחנו מדברים על אותו דבר..

ולשדות- אשריך לגמרי צדיק

ורק אחריו נחמן..

כמובן שזה תלוי גם באשת חיל..  ..

אולי היא תהיה באורות ושרופה יותר ממני.. אי אפשר לדעת.. 

אבל גם תלוי בבעלי..לכן זה הדבר הראשון שמדברים עליו בפגישות!!

סתאאם ניראלך..

אבל אודל כן..

בס"ד בר"ה

יש היום הרבה בנות שקוראים להן אדל (והן לא חסידות )...

אולי יש הבדל בין אודל לאדל

בס"ד בר"ה

כשההורים שלי מדברים על הבן הבכור שלי (שיגיע בע"ה ) הם קוראים לו נחמן

פייגא..

אני ממש אוהבת ומתחברת בגלל רבינו,אבל זה תלוי גם מה הבעל ירצה.. בעזרת ה' בלי נדר

ואולי השם של בעלי יהיה נחמן מי יודע?...

אחד מכללי הפורום, לא לדבר על שום אדם שהוא וכו' לשון הרע, רכילות, הוצאת שם רע וכו'.. ושאלות שמעוררות מחלוקות וכו'

אתה מוזמן לכתוב ולשאול ולשתף וכו' פה בכייף, אבל להיות צמוד לכללים של הפורום.

שנזכה ללכת בדרכיו של רבנו הקדוש שלימד אותנו (סיפורי מעשיות חכם ותם) "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ועוד למה לנו לדבר מאחרים, ומנהגו היה שהיה תמיד בשמחה". 

בהצלחה צדיק

בשעה טובה! ב"הצלחה

אשרייך!

תודה רבה על התגובות המחמיאות  

ותודה לך שדות האמונה על ההפתעה  

אם אתם צריכים משהו- להאיר ולהעיר אז אל תהססו לפנות אליי (אפשר גם באישי).

שנזכה להתחזק ביחד בשיחת חברים, ולהתקרב לרבנו הקדוש שאמר "רק החזיקו עצמיכם ביחד ותמשיכו אותי אליכם". 

אשריינו!! 

אתה יכול לראות באחד השירשורים למטה את הדרכים שגולשי הפורום התקרבו לחסידות ואיך זה השפיע על כל אחד..

אשרייך לגמרי!!!ושה' יכוון אותך לאמת שלך בעזרת ה'!

שבת שלום מלאת שמחה!!!

אתה לא צריך לשנות את  הקו שלך, ברסלב זה לא מסיון, עבוד את השם יתברך לפי איך מה שמאיר לך.. 

רבנו לא מחפש "מעריצים"..  ההפך- הוא כתב בחיי מוהר"ן "שאין לא מה לעשות כלל בזה העולם. רק הוא בא כדי לקרב נפשות לה' יתברך", ובמקום אחר " שתורתו כלולה מהאדם הכי צדיק ועד האחרון שבעם, וכל אחד יכול למצוא עצמו בתוך הספרים ולשאוב מהם חיות והתעוררות והתחזקות בעבודת ה' לפי שורשו ובחינתו". ואם אדם ילך רק אם שיחה או מאמר אחד (!) שלו כל החיים, יכול להיות צדיק ויהודי כשר ושלם. 

לכן אחי היקר! אין כללים, לך לפי האמת שלך ואיזה ספר שמדבר אליך.. בהצלחה ושבת שלום

בס"ד בר"ה

כמו שאמר נתל'ה הצדיק, ברסלב זה לא מסיון, אבל ההבדל בין מסיון לבין "לקרב יהודים לרבינו" דק כחוט השערה, לכן צריך לשים לב איך עושים זאת, ולא לפחד לגלות לאנשים את רבינו...

יש משו מאוד מיוחד בדרך הזו, עבודת ה' בצורה מיוחדת במינה..ואם אתה מרגיש שאתה נמשך לדרך הזו, ורוצה בה, אז תתחיל להיכנס אליה שוב..לאט לאט

תתחיל להתבודד, לקבוע לימוד יומי בספרי רבינו, ללמוד על רבינו (ממליץ על הספר "שבחו של צדיק") ובע"ה שנזכה לעבוד את ה' יתברך מתוך שמחה אמיתית, ולהידבק בצדיק האמת

לקראת שבועות.. תבדקי איתה..

והם יוצאים פעם בשנה...

אם את רוצה ראיתי שיש טיסות לעיתים קרובות יחסית עם הרבנית אהובה ארד ואני מאמינה שגם בט"ו באב או באיזור הזמן הזה..

להגיע בשנה הראשונה לקבר של צדיק כי זה מפריע לנפטר.

אבל אני לא בטוחה,זה מה שזכור לי...אם יש למישהו מקורות

אהה ואין לי מושג איך אפשר להגיע מצטערת.

בס"ד בר"ה

רק לפני שעולים, כדאי לשאול את הנהג אם אכן הוא מגיע, אני כמעט בטוח שזה הקו!!

ובכניסה לבית העלמין, יש מחשב שמוציא לך דף מפורט, היכן נמצא הציון...

הציון נמצא ממש ליד הציון של הרב שמעון גבאי זצ"ל...(ציון גדול עם כיפה, חדש)

המצבה של סבא ריקה, לא כתוב עליה כלום, רק " פ"נ יוסף שוורץ ז"ל"  משו כזה הפשיטות של סבא

בקשר לזה שאסור להגיע, לא שמעתי על זה כלום, איפה שמעת את זה? 

מצאתי פה משהו בשאל את הרב:

תוכן השאלה:
אמרו לי שלא טוב או אסור לעלות לקבר (של אחי) בשנה הראשונה. האם זה נכון? ואם כן מה הסיבה?

תוכן התשובה:
שלום לך 
מעיקר הדין מותר לעלות לקבר בתוך השנה וכל האיסור הוא להתפלל שם על דברים אחרים כיוון שהנפטר עדיין בימי הדין שלו אך להתפלל על הנפטר לעילוי נשמתו מותר, אלא שיש מנהג שלא להגיע בכלל (כנראה מהטעם הנ"ל)
וכן כתב בספר פני ברוך עמ´ שצב "אין מבקרים על קבר בשנה הראשונה כדי להתפלל...כי אז עדיין המת שרוי בימי הדין שלו אלא מתפללים רק לעילוי נשמתו.
ורבים נוהגים למעט לבקר את הקבר בשנה הראשונה גם כדי להתפלל על הנפטר . ואם נוסע למקום רחוק ואי אפשר לבא מאוחר יותר יכול לבקר גם בתוך השנה הראשונה"
בברכה אייל משה

http://www.kipa.co.il/ask/show/204201-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%A7%D7%91%D7%A8-%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94

שהרב עזרא שיינברג אמר לא לעלות לקבר של הרב אליהו בשנה הראשונה כדי לתת לו לנוח משהו כזה אני לא בדיוק זוכר.

והרבה צדקים עלו לקברות של האבות שלהם גם בשנה הראשונה.

אין עוד מלבדו

וואי  איזה צאאדיק...הסבא הזה...

לפני כמה שנים,משו רוחני שהיה חסר..

סוגשל חור בפנוכו שהכניס אותי לדיכאונות ולעוד דברים לא נעימים שה' יתברך ירחם עלי..

עד שמישי מקסימה אחת הראתה לי ת'אור בהתבודדות,ואז גיליתי שבעצם התבודדות מאוד מזוהה עם רבנו וברסלב,אז התחלתי לחקור..ואני היום זה התוצאה

למה מצאתי את זה דווקא פה?זה לא משו שאפשר להסביר,זה פשוט אומר שהדרך בעבודת ה' יתברך שמתאימה לנשמה שלי נמצאת אצל רבנו..זה הניגון של הנשמה..

בס"ד בר"ה 

למדתי בישיבה כלל חסידית, וזה היה משו חדש ויפה בשבילי

השמחה, עבודת ה', אהבת ישראל וכו' וכו'...שבחסידות, הדברים האלה מקבלים דגש חזק יותר

בעיקרון, לרבינו התקרבתי אחרי שטסתי לאומן (סתם כי זה היה נשמע מעניין לטוס לחו"ל עם חברים )

אחרי אומן, כבר הרגשתי משו אחר..עבודת ה' בצורה אחרת...ממש אש של עבודת ה'!!!!!!

אחחח אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

אז ככה..

בישיבה היו שיעורי חסידות.. וככה התחברתי..

אין מה לעשות שהחסידות בכללותה נוגעת בנקודות חשובות ועיקריות- בנפש, בעבודת ה', התמודדות יומיומית עם החיים בקודש ובחול וכו' וכו'..

הלימוד בספרי חסידות מעורר את רגשות אהבה להקב"ה שכבר מונחים ביסודם בנפש, ומעוררת את הנשמה להתדבק ולהתקרב לבוראה כי "זו השפה שהיא מכירה", "הנשמה מרגישה שהיא חוזרת הביתה"- לשורשה, וכך אדם פשוט נחשף לרבדים עמוקים שמונחים אצלו פנימה ולומד את הכלים איך להוציא אותם החוצה ולגלות אותם.

בברסלב בפרטיות- מה שדיבר אליי, זה שבתוך כל המבול שאנו חיים בו, כל החומריות  והרדיפה אחרי מותרות, והכל חייב להיות נוצץ ומרשים ומושלם, והכי טוב, וכבר לא מכירים את האדם מיהוא ומההוא, הכל זה הישגים ותארים, ורדיפה אחרי נצחונות ולהספיק ולהספיק, ולא חיים את הרגע,

לא חושבים על התכלית, לאן אני רץ? מה יהיה איתי בסוף? היכן אני בעולם? מי אני? מה אני שווה באמת? במה כדאי להשקיע? וכו' וכו' 

ולכן מה שדיבר אליי זה היישוב דעת, האמונה, ההתבודדות, להירגע, להרפות, לשמוח בקיים ובנקודות טובות ומתוך כך להמשיך לכיוון המטרה הנכונה והאמיתית..

וכמובן ההתחזקות- שבכל המסע הארוך הזה יש נפילות ומעידות, ובלבולים וספקות.. אבל רבנו לא מוותר לך ועליך.. ותמיד מרים אותך מכל המצבים ומעלה אותך לדרך המלך להגיע אל הנשמה שלך, לעצמיות שלך, אל הבת מלך שלך, ולגאול אותה ולהדביק אותה אל השורש שלה, אל המקור שלה, אל אבינו שבשמיים..

אהה.. איך כותב ר' נתן.. אשריינו ואשריינו ועוד פעם אשריינו.. ועוד אלפי אלפים פעמים אשריינו!!

שנזכה!! חג שמח מלא אור ומתיקות ושמחה על נועם חלקינו אשר בנחל שם חלקינו!!

בקצרה-

גדלתי בבית דתי, אבל רק רבינו ותורתו גרמו לי באמת לבעור לה'.

פתאום הבנתי שיש תקווה, אין יאוש. שה' אוהב אותי באמת ואני הבת שלו, אכפת לו ממני.

פתאום התחלתי לדבר איתו, ולמדתי שהוא גם עונה.

ברסלב גם פתחה לי אפיקי מחשבה חדשים

מצאתי בברסלב תורה עמקוה ומפותחת

למדתי שזה לא רק "אנשים עם פאות שקופצים כל היום". ושיש גם ברסלברים לא "מעופפים", אנשים יציבים שמחוברים לה' באמת.

מצאתי את הניגון של הלב שלי,

למדתי להתחבר לנשמה שלי.

מאוחר יותר גם טסתי לאומן וכו'.

להתקרב לרבינו,

הגיע אלינו לאולפנה רב אחד,למשך שנה,והוא היה ברסלב

הוא היה מעביר שיעור פעם בשבוע מנגן ומשמח.

אני בכלל לא הכרתי את רבי נחמן ואת תורתו עד שהרב הגיע לאולפנה,הוא דיבר איתנו על התבודדות

שמחה,איך הכל לטובה,וקרא איתנו לקוטי מוהר"ן וכו'..הייתי משתוקקת מאד לשיעורים שלו,והייתי יוצאת ממש באורות.

ולמרות שגדלתי בבית דתי מאד ,פתאום הרגשתי יותר את הרגש בעבודת ה',את השמחה,את האופטימיות והאמונה שלי שמתעצמת,הרגשתי חיבור גדול לה' שיש דרך לדבר איתו חוץ מתפילה..התחלתי להתבודד וראיתי ממש ניסים גלויים ב"ה!!!הבנתי שזאת הדרך שאני רוצה בחיים שלי!

שאבא שלי ראה שאני מתחברת לחסידות ברסלב,הוא הוציא לי מלא ספרים של בסרלב שהוא קנה לפני המון שנים שבכלל לא ידעתי שיש לנו בבית,ככה שאפילו לא הייתי צריכה לקנות ספרים הכל כבר היה לי בבית ישתבח שמו.ואמא שלי פתאום מראה לי קלטות של ניגונים שהיו לנו בבית חח וזה ממש שימח אותי!

אחרי שאותו רב עזב את האולפנה,המשכתי לשמוע רבנים שונים, ובסיום הלימודים הלכתי ללמוד במדרשה שגם די מחוברת לחסידות ואני פשוט מאושרת ב"ה זאת הדרך שהכי מתאימה לי וממלאת אותי!ב"ה זכיתי!

התגלגל לידי איזה סיפרון,

מהאלה שהצדיקים נותנים בצמתים..

התחלתי לקרוא ואיך אומרים? באתי, נדלקתי!

ומאז האש בוערת ב''ה ב''ה!!

אשרינו מיליון פעם!!!

כמובן אי אפשר להאריך אותן אלא רק לאפשר להן להתארך בקצב הטבעי.

בכל פעם שתסתפר, אם אתה מגלח עם מכונה, תשאיר מלבן של שיער מעל האוזן עד המפרצים במצח, וכשיתחיל להיות אורך משמעותי כבר תוכל לסדר אותן בקלות, או אם בא לך סיגנון ברסלב, אז דוקא אל תסדר אותן....חחחח....

בהצלחה

אין עוד מלבדו

גם ככה אם עד כשיו הוא היה מסתפר שם ועכשיו לא אז השיער ייגדל מהר...אין קטע לגזור ת'פאות..יש עניין שיגדלו מעצמם..

אשרייכם ממש

חג שמח!!

אני ממש אשמח אם מישו יוכל להעלות לכאן את הסיפור שנהוג לספר בסעודת משיח..

לא הצלחתי למצוא..:0

תזכו למצוות!

חג שמח!!!

נסיעת הבעש"ט

בשביעי של פסח אחר הצהרים, נהגו בקהילות ישראל ההולכים בדרך הבעל שם טוב לערוך סעודה, הנקראת "סעודת הבעל שם טוב", לזכר הצלתו של הבעל שם טוב שהיתה בשביעי של פסח, בנסיעתו – שלא באה לסיומה – לארץ ישראל.

להלן סיפור נסיעתו של הבעל שם טוב לארץ ישראל, בנוסח המקובל אצל אנשי שלומינו חסידי ברסלב, מדור דור.

הבעל-שם-טוב היה נוהג שלא להשהות אצלו כספים מיום לחברו, וגם בנסיעתו לארץ ישראל נהג כך, שדאג כל יום לכסות את כסף הוצאותיו לאותו יום, אבל לא הותיר מאום למחרתו. וכך נסע מכפר לכפר ומעיר לעיר, כי לא דאג אלא לכסות את הוצאות הנסיעה לכפר ועיר הסמוכים, ושם בטחונו בה' שיעזרו בכל הוצאותיו וצרכי נסיעתו ממקום למקום.

לנסיעתו זו, לארץ ישראל, נסעו עמו בתו אדיל ושמשו רבי הירש סופר, וכך נסעו מעיר לעיר ומכפר לכפר עד שהגיעו בערב חג הפסח לעיר איסטנבול.

w w w

הרחק משם, בברלין, גר יהודי שהיה עשיר גדול. והיה חשוך בנים, רחמנא לצלן, רבות בשנים, משהגיע לאזניו שמע הבעל-שם-טוב ומופתיו, יעצוהו אוהביו והפצירו בו שיסע אליו ויבקשו ברכה שיזכה לבנים, וכך עשה. הכין לו עגלה, סוסים טובים, כסף רב להוצאות הנסיעה, ונסע עם זוגתו למעזבוז. אולם, כאשר בירר, בהגיעו לשם, היכן שוכן הבעל-שם-טוב, אמרו לו בני הבית שהנה, זה עתה נסע הבעל שם טוב מכאן בדרכו לארץ ישראל. בירר העשיר את מסלול נסיעתו ונסע אחריו. אבל, בכל מקום שהגיע שמע תשובה אחת: הנה, עתה נסע מכאן הבעל שם טוב...

עד שהגיע גם הוא לאיסטנבול בערב חג הפסח. והנה, העשיר, מחמת גודל עשירותו שכר לו חדר נאה בקומה העליונה שבמלון ודאג לכל מחסורו ביד רחבה, כדי שיוכל לערוך את הסדר כדבעי, ואחר שסדר לעצמו כל מחסוריו, הלך לחפש אחר הבעל-שם-טוב, והרהר בדעתו שבעיר גדולה כאיסטנבול בודאי יהיה לו קשה למצאו. משכך, החליט בדעתו כי ילך לחוף הים, לנמל אליו מגיעים נוסעי באניות, על מנת לברר אצלם שמא ראו הם את הבעל-שם-טוב או שמא יודעים הם היכן הוא מתאכסן.

w w w

הבעל-שם-טוב, שהגיע אף הוא לאיסטנבול, לפני אותו עשיר, הלך גם הוא לבית מלון זה, אלא שמחמת עניותו הגדולה שכר לעצמו חדר קטן וזול במרתף המלון. על שאלות בתו אדל: "מה יהיה לנו לסדר הפסח? והיכן נאכל? לא ענה לה אביה, הבעל-שם-טוב, כלום מלבד: "ה' יעזור! ה' יעזור!". בערב החג, הלך הבעל שם טוב לבית הכנסת, על מנת להתכונן לחג הקדוש, ושהה שם. והיא, אדל, מרוב בטחונה בדברי אביה שוב לא דאגה כלל ויצאה לכבס את הבגדים הצריכים כיבוס לכבוד החג, בחוף הים.

הגביר, שכל אותו העת שאל למגורי הבעל שם טוב, נגש גם אליה לשאלה אם היא מכירה את הבעל שם טוב, ואם היא יודעת היכן הוא מתאכסן. ענתה לו אדל: "כן, הבעל-שם-טוב הוא אבי, והוא מתאכסן בבית מלון פלוני בקומה התחתונה", שמח הגביר לשמע זה ואמר לה שיחזרו לעיר, ויתאכסנו אצלו בחג כי כבר הכין מכל טוב לעריכת הסדר גם עבורם. כאשר חזרה אדל, וספרה לאביה בשמחה רבה על הנס שהקרה להם ה', שהזמין להם מקום נאה לעריכת הסדר, לא ראתה שום שנוי בפני אביה.

אחר תפלת ערבית נכנס הבעל-שם-טוב לחדר הגביר, לא דבר כלל, אלא ניגש מיד לערוך את הסדר. באמצע הסדר, פנה הבעל שם טוב אל העשיר ורעייתו ואמר להם: "יודע אני עבור מה באתם הנה, וכבר נושעתם!".

מיד לאחר מכן, היטה הבעל שם טוב ראשו לאחור, ועלה בעליית נשמה בדבקות נפלאה, פניו האדימו והוא נראה כמתאמץ מאוד, עד כי ביתו אמרה שלמרות שראתה את אביה ב'עליית נשמה' פעמים רבות, כך, לא ראתה אותו מעולם... בתוך כך, שמעוהו אומר לפתע: "אם כן, אעבוד את ה' יתברך בלי עולם הבא!", ומיד אחר כך ראו שמחה ואור גדול על פניו ונתעורר מדביקותו. וסיפר שבעת שברכם שיזכו בבנים, התעורר עליו קטרוג גדול בשמים, היות שבני הזוג האלה, עקרים היו מטבעם ולא היה באפשרותם כלל ללדת, אולם כעת, בגלל ברכת הבעל-שם-טוב – ואין ברכתו שבה ריקם – צריכים לשנות עבורם את הטבע לגמרי, ומשום קטרוג זה גזרו למעלה שיאבד הבעל-שם-טוב את שכר עולם הבא שלו לגמרי. וכששמע זאת הבעל-שם-טוב נענה ואמר בשמחה "אם כן אעבוד את ה' מעתה ללא שכר עולם הבא!" וכך אוכל לעבדו ללא שום פניה כלל וכלל.

הבעל-שם-טוב המשיך בעריכת הסדר בהתלהבות נוראה, כדרכו, וללא שום דבורים יתירים, וכשהגיע לתיבות "לעושה נפלאות גדולות לבדו" חזר הרבה על התיבות "לבדו" "לבדו" בהתעוררות גדול מאד ובניגון (המקובל אצלינו).

w w w

באותה עת, באיסטנבול, גזר הסולטאן בהתיעצות עם שריו, גזירת כליה על היהודים, ועל מנת שלא לאפשר ליהודים להפעיל שתדלנות להצלתם, השביעו השרים אחד את השני שלא יגלו את הגזירה לאף אדם. אולם, בין השרים היה שר אחד אוהב ישראל, שלא הסכים לגזירה, ובא בבהלה בליל הפסח אל פרנס היהודים, וגלה לו בסוד על הגזירה ואמר לו: "אם ידע הסולטאן כי יודעים אתם מגזירה זו, ולכן אין לי שום עצה לומר לך. אולם באתי רק להודיעך שתדע על גזירה זו, על מנת שתוכל לטכס עצה לבטלה". קרא הפרנס לרבני העיר להתייעץ ביניהם מה לעשות, והחליטו שהיות שאם הסולטאן היא אוהבת ישראל, ילכו אליה ויתייעצו איתה מה לעשות על מנת לבטל את הגזירה בלא שיוודע שמישהו גילה אותה ליהודים.

הפרנס ורבני העיר יצאו מיד לבית אם הסולטאן, ובהליכתם עברו ליד בית מלונו של הבעל-שם-טוב, אותו לא הכירו ואת שמעו לא שמעו, ושמעו שחוזר פעמים רבות על המילים "לעושה נפלאות גדולות לבדו", נענו ואמרו זה לזה: 'אילו ידע יהודי זה מהגזרה המרחפת על יהודי העיר, לא היה מתלהב כל כך...".

כשהגיעו לבית אם הסולטאן, ובקשו להכנס אליה בשעה מאוחרת כזו, הבינה האם כי דבר מה חמור אירע, עד כי הוכרחו לבוא אלינ בשעת ליל מאוחרת שכזו. היא קבלה אותם בסבר פנים יפות, והם ספרו לה על הגזירה שגזר בנה על תושבי העיר היהודים, והזהירוה שתחשוב היטב ובחכמה גדולה איך לבטל הגזירה, כדי שלא יוודע לבנה, הסולטן, שהם יודעים מהגזירה והם אלו שביקשוה לבטלה. ובחסד ה', עלה במוחה רעיון: היא הלכה מיד, באמצע הלילה, לארמון הסולטאן, העירה אותו משנתו בבהלה גדולה, וספרה לו שבעלה, הסולטאן המנוח, אבי הסולטאן הזה, בא אליה בחלום הלילה בפחד גדול, ואמר לה שאין לו בעולם האמת מנוחה ומרגוע, משום שעד הבקר לא תשאר שום שארית מבניו ונכדיו, ויאבדו לעד ולנצח.

שאלה אם הסולטאן את בנה: איזה דבר נוראי עשית, שעל ידו באה על משפחתנו גזירת כליון נוראה כזו? והתחיל למנות לה אי אלו עוולות, שאולי בגללם נגזרה עליהם גזרה זו, ועל כל עוולה שאמר, אמרה לו "לא, לא זו הסיבה, לא יתכן שבגלל דבר כזה תגזר עלינו גזירה שכזו". עד שסיפר לה בעצמו על הגזירה, שהחליטו לגזור גזירת גרוש ואבדן על היהודים למחרת היום. ומיד כשאמר זאת הסולטן, פנתה אליו אמו בצעקה: "ודאי! ודאי עבור זה נגזר על משפחתנו גזירה זו!", ואמרה לו בכעס: "עם היהודים הנך מתחיל? וכי לא ידעת שכל מי שהציק להם לא יצא בשלום מזה?!" נבהל הסולטן, קפץ, קרע את הגזירה וביטלה.

חזרה אם הסולטן לביתה, והודיעה לראשי הקהילה, שהמתינו לה בביתה, שכבר נתבטלה הגזירה, ויכולים הם לחזור לביתם ולהודיע ליהודים שיודו לה' על חסדיו הטובים שגמל עמהם ללא ידיעתם.

כמה שעות חלפו מאז שיצאו לבית אם הסולטאן ועד ששבו, ובדרכם חלפו שוב על פני המלון בו התאכסן הבעל שם טוב, ושמעו שעדיין הוא אוחז באותו מקום בהגדה, ועדיין הוא חוזר על התיבות "לעושה נפלאות גדולות לבדו", אולם עכשיו, נראה היה להם שאומר זאת בשמחה ובהרחבת הלב יותר ממה ששמעו אותו בראשונה. למחרת ספרו ראשי הקהילה בבית הכנסת את הנס העצום שהיה בליל זה, ובדרך אגב ספרו על היהודי המשונה הזה שחזר הרבה על התיבות "לעושה נפלאות לבדו", ואמרו שחשבו לעצמם, שאם היה היהודי הזה יודע על הגזירה הנוראה המרחפת על הקהילה, לא היה שר כל כך... נענה להם הבעל שם טוב בעצמו – והם, כאמור, לא הכירוהו - ואמר להם: אם לא היהודי הזה, לא היה מתרחש לכם הנס המופלא זה.

w w w

ביום ראשון של חול המועד, טרם ביקשו בני הזוג לשוב למקומם, רצו בני הזוג לתת להבעל-שם-טוב סכום כסף עבור ברכתו שברכם, ולא רצה. הוא הסכים רק שיממנו לו ולאדל בתו ולרבי הירש שמשו כרטיסים באניה הנוסעת לארץ ישראל, ונתנו לו ומיד שכרו מקומות באניה הנוסעת לארץ ישראל.

הבעל-שם-טוב לא השתהה כלל בעיר, אלא מיד ביום א' של חול המועד המשיך בנסיעתו ועלה לספינה הנוסעת לכיוון ארץ ישראל.

בדרך החל הים לסעור. הסערה היתה גדולה עד שהיו כל נוסעי הספינה בסכנת חיים, והתחילו הנוסעים לזרוק מהספינה את כל חפציהם, כדי שלא תטבע הספינה מרוב המשא, בגלל המים הרבים שחדרו לתוכה, נענה הבעל-שם-טוב ואמר שיודע הוא מדוע רועש עליהם הים כל כך: משום שיש גזירת כליה מלמעלה או על כתבי תורתו, שאין חפצים מלמעלה שיתגלו בעולם, או על בתו. נענתה בתו ואמרה שהיא מוכנה למסור נפשה עבור הצלתם, ולקחוה והורידוה כבר סמוך לים, אך לפתע אמרה להם שיעלוה שוב. ואמרה שטוב יותר שיזרקו את כתביו לים, כי עתיד לצאת ממנה נכד כזה, שיכתוב ספרים יפים יותר מאביה הבעל-שם-טוב, וכך עשו. זרקו את הכתבים לים, ונח הים מזעפו. בתוך כך, ראו שקרובים הם לאי אחד. וקירב רב החובל את האניה לאי, על מנת להניח לנוסעים לפוש מנסיעתם הקשה.

הבעל-שם-טוב ירד מהאניה עם בתו ושמשו, ויצא לנוח מעט באי, כשלפתע התנפלו עליהם רוצחים, קשרו את ידיהם ורגליהם וביקשו להרגם.

"מדוע אתם שותקים?", פנה רבי הירש בבהלה לבעל-שם-טוב, ענה הבעל-שם-טוב ואמר: "אין לי כעת שום מוח, איני יודע כלום". משהתקרבו הרוצחים, מחדדים סכיניהם על מנת להוציא זממם אל הפועל,צעק שוב רבי הירש, לרבו הבעל-שם-טוב, "מדוע שותקים הנכם?" והבעל שם טוב עונה לו שוב: "איני יודע כלום..." ופונה אליו, לר' הירש: "אולי יודע אתה משהו?", ענה לו רבי הירש: אני איני זוכר כלום, כי אם את אותיות ה'אלף-בית'". "אמור!", ענה לו הבעל שם טוב, "אמור את האותיות!" החל רבי הירש לומר את אותיות האלף-בית, כשהבעל שם טוב אומר אחריו, חוזר אט אט להשגותיו, ומיד לאחר מכן נשמע מרחוק קול עגלה נוסעת. הרוצחים, ששמעו את קול העגלה, נבהלו וברחו להם.

משהגיעה העגלה, ונוסעיה ראו את האנשים השוכבים כפותים על הארץ, התירו את קשריהם, העלום לעגלה, והחזירום אל חוף האי. אנייתם כבר נסעה, כנראה, והם עלו לאניה אחרת שהחזירתם לאיסטנבול.

בשביעי של פסח, עגנה האניה בחוף איסטנבול, והבעל שם טוב, שראה את גודל העיכובים העומדים בדרכו לארץ ישראל, הבין כי מן השמים אין רוצים בנסיעתו, ושב לעירו, למז'בוז'.

ומשום נס הצלתו, שהסתיים בשביעי של פסח, נהגו בכל פזורי ישראל ההולכים בדרך הבעל-שם-טוב לערוך סעודה בשביעי של פסח אחר הצהרים, להודות לה' על הצלתו וחזרתו בשלום מנסיעתו. והיו מסיימים בסיומו: ומסתמא היה בעל הספינה אליהו הנביא.

(על פי: שיח שרפי קודש, ב)

לתועלת הציבור !!!
נושא זה כמעט ואינו מוזכר בספרות. ועל כן לתועלת הציבור ראינו לנכון להביא מאמר זה

‏
שביעי של פסח - סעודת משיח
הרב נעם שרעבי


מנהג עתיק הוא בקהילות אשר נמשכו ממרן הבעל שם-טוב הקדוש זיע"א ועד היום לעשות בשביעי של פסח מעין 'סעודה שלישית' שהיא סעודת הודאה לנס שארע למרן הבעש"ט הק' בדרך לארץ ישראל.
סיפור נסיעתו והצלתו הוא סיפור פלאי וטמון בו יסודות אדירים בתורת החסידות כולה.
רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב כתב (ליקו"מ רל"ד) "שסיפורי מעשיות מצדיקים היינו לספר ממה שאירע להם הוא דבר גדול מאוד ועי"ז נטהר מחשבתו מבלבול הדעת ואף ניצול מצרות".
וכן כתב רבינו הק' (ספר המידות, בגדים) "שעל ידי סיפורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אורו של משיח בעולם".
והנה בעת אשר חג החרות-חג הפסח בו עסוקים עם ישראל בזהירות ממשהו חמץ בגשמיות וברוחניות, ורואים בחג זה מקפצה והתחלה חדשה לצאת מעבדות היצה"ר לגאולה רוחנית שהיא לעבוד את השם יתברך בלבב שלם ובנפש חפצה, דייקא אז בעת אשר מחשיך היום וחג החירות עומד לעזוב אז נאספים חבורות חבורות של חסידים ואנשי מעשה לסעוד יחדיו ולספר מגדולת הבעש"ט הק' ומסיפור נסיעתו לארץ הקודש היא ארץ ישראל.
דייקא אז ראוי לו לאדם להמשיך ביתר שאת ועוז את עניין האמונה בהשם ית' ובצדיקיו, דייקא בעת אשר יש קושי מהפרידה מהחג ומקרבת ה' יתברך ונאמר "קשה עליי פרידתכם", דייקא אז אנו מתקשרים בקשר אמיץ וחזק לבורא יתברך, ואיך עושים זאת?!
ע"י התקשרות ואמונה בצדיקי הדורות ובפרט בצדיק יסוד עולם אור שבעת הימים חיות נפשינו הבעש"ט הקדוש זיע"א (שעליו אמר הסבא קדישא מלאכוביטש זיע"א שמעת אשר ירדה נשמת הבעש"ט הק' לעולם ונתגלה דרך החסידות לרבים, אי אפשר לו לאדם להגיע לשלמות בעבודת השם ללא קשר עם החסידות וצדיקיה, וכן מובא בבית אברהם סלונים לשביעי של פסח בשם הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זיע"א).
ולכן נאספים בחרדה יהודים רבים ומספרים מסיפור הנסיעה, שבו ארע להבעש"ט נס הצלה מיד הפורעים שאז נראתה שיאה של תמימותו ואמונתו המוחלטת בבורא עולמים.
כמו-כן חסידי ברסלב אוחזים בגרסה מאוד עתיקת-יומין בסיפור ובו יש רמז ישיר לעניינו של רבינו הק' מברסלב וכתביו הנפלאים.
והכל על מנת להמשיך עלינו בעת עזיבת החג הק' את אור האמונה בה' יתברך ובצדיקים. כמו שפירש האדמו"ר "הצמח צדק" מחב"ד (התמים ח') "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר"-יש צורך לספר ספורי חסידות, ובסיפור זה יוצאים ממצרים".
וכן כתבו בחסידות שבשביעי של פסח קוראים אנו את הפס' "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", תלה הכתוב אמונה זו באמונה זו, כי מי שאין לו אמונה בצדיקי הדורות אין לו גם אמונה בה' יתברך שעומד ושותל הצדיקים בכל דור ודור (יומא לח ע"ב).

ומנהג זה נפוץ מאוד בכל מקהלות החסידים ולהלן כמה מן המקורות לכך:
מובא בס' "נטעי גבריאל" על פסח כרך ג' (פרק כ', אות ג') שנוהגים לעשות סעודה לזכר הנס שארע להבעש"ט, וכתב שם בהערות שכן מנהג בית טשערנוביל וסקאליע.
בברסלב נהגו כך מקדמא דנא כמובא בשיח שרפי קודש חלק ד' אות רס"ד: "בְּאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָיוּ אַנַ"שׁ מִתְאַסְפִים יַחַד לִפְנוֹת עֶרֶב, וְחִילְקוּ מְעַט יַיִן וְכַדּוֹמֶה, וְסִפְּרוּ אֶת הַסִּפּוּר מִנְּסִיעַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּנֻסְחָתֵנוּ הַיְּדוּעָ".
וכן מובא כל הסיפור המלא והמדוייק בשיח שרפי קודש חלק ב אות ש"ו. (וכן מובא בקונט' מועדי ישראל-ברסלב לחג הפסח בסופו).
בבית רוז'ין נהגו כן האדמו"רים מבוהוש, טשורטקוב, סאדיגורא ובשטעפינשט. וכן היו אוכלים לביבות מיוחדות לסעודה זו. (מנהגי קודש רוז'ין, חג הפסח, קל"ו).
וכן מובא בספר "זכות אבות" (סיפורי קודש מצדיקי הדורות לימים מיוחדים ומועדים) שכן נהג הרה"ק רבי ישראל דב מווילעדניק זיע"א, וכן הרה"ק רבי יעקב יוסף מסקווירא זיע"א.
וכן מובא המנהג בס' "תורת אבות" להרה"ק ממאנסטריטש זיע"א (וכן בהגדת "תודת יהושע"), וכן היה נוהג הרה"ק רבי שלמה חיים מקוידינוב זיע"א (ס' דברי שלום).
כמו-כן נהגו בבית "אפטא-זינקוב-מעז'יבוז'-קאפיטשניץ" (כמובא בהגדת "האוהב ישראל" מאפטא, חלק הליכות ומנהגים, אות כ"ז) שבאחרון של פסח לעת ערב ערכו שולחן גדול שנמשך עד שעה מאוחרת בלילה לכבוד סעודת הבעש"ט. וכתבו שם שכן נהג וייסד הרה"ק מאפטא זיע"א.
וכן מביאים את זה המנהג כל ספרי המועדים בחסידות כדוג' ספר "מקראי קודש" לחג הפסח ד'חסידות סאטמאר, וכן בספר "זמן חרותנו" ד'חסידות בעלזא ועוד.

על-כן יראה כל יהודי אשר קרבת החסידות והצדיקים קרובה לליבו ובכלל, לסעוד במוצאי שביעי של פסח לפני השקיעה סעודה כראוי לכבוד הצלת הבעש"ט הק' ויספר לבני ביתו מנסיעת הבעש"ט לארץ ישראל וע"י זה יושפע עליו שפע רב של אמונה ושמחה ואורות החג יקשרו לליבו בקשר עז ואמיץ בל ינתק. אכי"ר.