פורום תאומים (עמוד 23)

בתור תאומה בעצמי וגם אמא לתאומים

אל תרגישי רע על ההנקה, את דואגת להם לאוכל שיגדלו ויהיו בריאים וזה מה שחשוב

 

תנצלי את העזרה שיש לך, ממש לא מובן מאליו (לצערי לנו אין את העזרה שרציתי, העיקר שמסתדרים ב"ה) אין מה לעשות את במצב הישרדות בחודשים הקרובים אבל יהיה בסדר

לפחות יש לך ניסיון בגידול ילדים

גם לי היה ניתוח והיו כאבים אבל לעומת המוגבלות של ההריון זה זכור לי כשיחרור שלי ודי מהר חזרתי לעצמי. ואני ממש מודה לה' על הילדים הבריאים ושלא המשכתי בלידה רגילה כמו שחשבתי (שכנראה את השני בכל מקרה היו צריכים להוציא בניתוח). אני מוסיפה את זה בעיקר בגלל שחבל לי על תגובות שכל כך מפחידות נשים מניתוח קיסרי ואני פשוט רוצה לתת את הצד השני

 

מזל טוב

 

 

דבר ראשון- מזל טוב!! כיף לשמוע וב"ה שכולכם בריאים ושלמים.
זו באמת תקופה מטורפת.. ועוד עם החגים.. פלא שאת מרוסקת? כל הכבוד ששרדת לספר לנו!
אני גם הנקתי מלא את הקודמים ובתאומים מראש הרפתי.. התחלתי למנוע עם גלולות הנקה כשעוד הנקתי כמה פעמים ביום, אבל כשירדתי קצת אח"כ לפעם ביום התחילו לי כתמים, ואז הרגשתי גם שמיציתי את ההנקה, ושבגלל שהם שניים יותר בריא ונורמלי לכולנו שיאכלו רק מטרנה. הפסקתי את הגלולות ועברתי לנוברינג, מרוצה מאד.
אם לא יכאב לך מאד לוותר על ההנקה אחת ביום לכל אחד (זה יפה מאד שקיבלו עד עכשיו!) אני הייתי הולכת על משהו שיתן לך ראש שקט מבחינת דימומים וכו'. אצלי זה משהו הורמונלי, אבל זה עניין אישי כמובן.
וכל הכבוד שאת לוקחת עזרה! זה כל כך חשוב! אפילו שקשה להרפות, כל עוד מציעים לך תיעזרי. יום אחד זה יעלם או יפחת ואז תצטרכי את הכוחות שלך..

ורק רציתי להגיד לך שאת אלופה!

קודם כל- את אמא לתאומים!

רק הנבחרות מקבלות את הזכות הזאת!!!

את מהממת שרצית להניק, אבל מניסיון, הנקת תאומים זה אומר שעבוד מוחלט!

ואם מצבך האישי והמשפחתי לא מאפשר לך את זה- זה לא שווה את זה!

ואכן, גידול תאומים זה חלום!!! לפעמים קשה, מתיש ואנטנסיבי מידי,

אבל שווה הכל!!!!!

מצדיעה לך על כך שאת מאפשרת לך ולמשפחתך לקבל עזרה- אני נמנעתי ועד היום מצטערת על כך!!!!

 

בעניין המניעה- אני לא מהמומחיות.... אני מונעת בהתקן לא הורמנואלי. שגר ושכח.... מתאים לי בחיי העכשוויים....

אבל מסייגת שאני מניקה ובהנקה לא מקבלת מחזור, כך שאין לי מושג מה מתאים למי שכן... או למי שלא מניקה....

בהצלחה רבה רבה!!!

אלופה ממש!

 

משקלים מהממים , ברוך ה'!

 

שה' יתן לכם הרבה כוחות בגידול , 

 

תנסו למצוא איזו נערה שתעזור בבית , 

כביסות , כלים , דברים לא מסובכים .

 

 

החודשיים הראשונים הכי קשים לדעתי. אחכ אפשר כבר לעשות להם סדר ערב ויש זמן בערב לנשום. אבל באמת נהיה יותר קל לאט לאט. ולכבי ההנקה לגמרי תרפי לוקחים מטרנה והכלל טוב. הרבה יותר חשוב שתהיי רגועה ונינוחה. ההנקה מאוד קשה בתאומים. ובאמת יש ימים קשים ומאתגרים ויש ימים נעימים ומדהימים. תדעי שאחרי יום קשה מגיע יום קל יותר. ותלמדי להרפותת מעל מה שלא דחוף. הקדימות זה הרוגע שלך הנחת שלך ןהטיפול בתאומים. ממש מבינה לליבך והיום התאומים שלי בני 4 חודשים ב"ה ואין מה להשוות הרבה יותר קל מההתחלה. וגם לומדים לא להילחץ מכל בכי . חיבוקק גדול. ותמיד כיף לפרוק ולקבל תמיכה

הנקה זה דבר חשוב מאוד ונכון שלא צריך להתאבד על זה אבל תמיד בהתחלה זה מאוד כואב ויש פטריות ודלקות וכו' 

אבללדעתי תמצאי לך יועצת הנקה טובה שתבוא לעזור לך ובעז"ה זה יעבור ממש מהר וחבל אחכ להצטער... בנוסף לזה המטרנה היא הוצאה ממש גדולה

בע"ה המון נחת ושמחה... זו ברכה כפול 2 את כבר בטח רואה ומרגישה...
מה עם לקחת עזרה בתשלום מישהי שתעזור טיפה ברחיצת כלים קיפול כביסה וכד' שיוריד ממך...

מקווה שכבר טיפלת בפטריה בשד ואם לא, אז פני לרופא משפחה (נשים גם מתעסק בזה? לא יודעת סליחה)
וגם אם את מניקה "רק" פעם אחת ביום כל אחד זה ממש לא רק! הם מקבלים מזה המון, את הנוגדנים והם מרגישים כמה את מתאמצת בשבילם! זה המון!
גם בלידת ילד יחיד א"א לדעת איך תהייה ההנקה לפעמים הגוף אומר את שלו.. ק"ו בלידת תאומים!
נשמח לשמוע עידכון איך המצב ממשיך... חיבוק גדול!

אני לא יודעת איך זה במשפחה ואיך זה ספציפית אצל תאומים (אני עוד בהריון... ועם ילדה אחת בבית אז אין עדיין תפקידים). אבל יכולה להגיד מתחום החינוך... כן, זה קיים, בכל חברה. בכל חברה יש לכל אחד את התפקיד שלו - זה הליצן, זה החכם, זה החופר וכו'. ברגע שהתפקידים נקבעים בתת מודע אנחנו רוצים למלא אותם ומאוד קשה לצאת מהקיבעון שלהם.
מניחה שיש מה לעשות עם זה ואף רצוי, לנסות לעזור לצאת מהקיבעון הזה ולנסות "תפקידים" והתנהגויות חדשים. אבל בזה ייעצו לך מנוסות וחכמות ממני.

כשהם היו קטנים הייתה ביניהם "תחרות" על תפקיד התינוק/ילד המפותח יותר, זה שמתקדם מהר יותר. בהתחלה הראשון מביניהם התפתח מהר יותר, ודאגתי שהשני (והשמנמן יותר) יהיה טיפוס עצל... אבל אח"כ הם התחלפו, וכך היה במשך כמה שנים, שבהן אפילו הראשון היה שלוש שנים בגן שפה, והשני היה רק שנה אחת בגן שפה ובשנתיים האחרות בגן רגיל. אבל עכשיו - שוב התהפכו היוצרות: הראשון יודע לקרוא מצוין, והשני מגמגם בקושי... (הם בכיתה ב')

מה שאני מנסה לומר - שאי אפשר לצפות שאחד מהם יתמיד בהתנהגות המסוימת לנצח, תמיד יכולות להיות הפתעות.

היום אנחנו מזהים הבדלים באופי שלהם, אבל זה גם בהשוואה לשאר האחים ולא רק ביניהם. וזה טבעי... ועדיין צריך לראות איך לא מקבעים התנהגות שלילית, ונותנים מקום לשינוי. אבל זה תלוי בתאומוּת שלהם, אלא סתם בחינוך ילדים... 

שבכל הרכב של אחים כל אחד תופס איזו נישה משלו. אנחנו לא מייחסים לזה משמעות השוואתית, אלא עניין של אופי/גיל.
בתאומים זה יותר צורם לכולם, כי הם כאילו אמורים להיות באותה הרמה, אבל זה נראה לי לגמרי בסדר שכל אחד תופס לו נישה, גם אם היא שלילית בעייני הסביבה.
כל עוד זה לא גורע מהיחס שהם מקבלים זה נראה לי בסדר

זה די מבוסס עם סיכוי נמוך לשינוי... אבל הכל יכול לקרות... כך זכור לי מקורס הכנה ללידה (של תאומים) שהייתי בתל השומר

מעודד אותי לשמוע את זה!

להודות לה' ולהמשיך להתפלל שיישאר כך ומעבר לזה להתפלל שמה שיהיה יהיה לטובה גם אם יתהפכו... ב"ה שזה כך אבל ממש ממש אין לדעת איך הךידה תתפתח ומאוד חשוב להכין את עתמך נפשית לאופציה של ניתוח קיסרי... בע"ה שלא תצטרכי אבל אם כן שתדעי שזה מאת ה' ושזה דבר טוב וחיובי שמביא לך את האוצרות שלך בע"ה!

שכל מה שיהיה - הכי טוב בשבילי ובשביל הילדים!

מתחילת ההריון הזה- מרגע הבשורה ועוד יותר כשנודע לי על כל הסיכונים וכו' אני רק מתפללת!!- זאת ההשתדלות הכי טובה במצב הזה!! וכומבן עושה את כל מה שצריך לעשות- מעקב גדילה וזרימות דם כל שבועיים..

ברוך ה' מודה להקב"ה שהגעתי עד הלום

 

אבל התהפך לראש. הבנתי שיש יותר סיכוי שעובר יתהפך בשלב מתקדם לראש מאשר הפוך, כי בסופו של דבר מצג ראש זו התנוחה שנוחה לעוברים, אז הם "שואפים" אליה, ולא מנסים לשנות אותה אם הם כבר נמצאים בה. (אלא אם כן יש סיבה מיוחדת, כמו חבל טבור קצר/קשור, שמונעת מהם להיות במצג ראש).

בקיצור, כמו שג'נדס אמרה - רק תפילות+הכנה נפשית לניתוח. (אצלי, למשל, היה ניתוח חירום בסוף למרות המצג, וזה טוב שהייתי מוכנה מראש לאפשרות הזו...)

כל ההריון המובילה הייתה ראש ובשבוע 34 התחילה להתהפך ..כל שבוע מצג אחר עד שהתקבלה על עכוז

מעולם לא חשבתי שיהיו לי בחדר שתי מיטות תינוק רגילות... ושרדו עד גיל שנתיים וחצי, מיטות מטר המעולות והיה לנו כזה כיף הכלא הזה! ואז זה נגמר בגיל שנתיים וחצי.. חח
אבל בזמנו באמת בדקתי עם עוד הורים מה הגיל שאפשר לעבור למיטת מעבר ושמעתי גילאים מאוד צעירים... ת'כלס מה שגורם לזה זה או שהתינוק יודע לצאת או שכבר קטן לו... לנו קרה שאחת בדקה איך יוצאים וזה היה כואב כפרעליה... וזה נכון גם במיטת תינוק רגילה... (לגבי הלצאת מהמיטה)

כיום בנות 8 חודשים, עדיין במיטות מטר אצלנו בחדר, אבל קדחנו עוד חור במיטה לעוד דרגה למזרן.

זה מה שאני אעשה בע"ה
אני גם חושבת להעביר אותם ישר למיטת יחיד
לא רואה צורך במיטת מעבר (רק כמובן לשים משהו נגד נפילות כמו שאמא שלי עשתה כשהייתי קטנה), אלא אם יש סיבות מוצדקות לזה, אשמח לשמוע...

לא רןאה סיבה להצפיף להן את החדר כל עוד אין סיבה לזה. מיטות מעבר די זולות ושימושיות...

ונחפש דירת 3 חדרים שיהיה להם חדר משלהם

להימנע להצפיף להן את החדר שהוא רק שלהן...
יש לנו ארון שידת החתלה מיטת אורחים ושתי מיטות מעבר... אני ממש לא מוכנה לוותר על הספפה (מיטת אורחים)... לפחות בינתיים כל עוד זה אפשרי...

אבל זה תלוי בגודל החדר והריהוט הקיים

אנחנו קנינו קוקו ביבה ביד 2 בינתיום חצי שנה ומרוצים מאוד, בהצלחה!

ממש מרוצים!

קנינו דרך הפייסבוק (יש מלאאא פרסומים בקבוצות
של הורים לתאומים), אהל גם ביד 2 יש. פשוט לכתוב בחיפוש ״תאומים״

באתר יד שניה הרגיל תכתבי עגלת תאומים בחיפוש
וגם בפייסבוק יש גם קבוצת של עגלות יד שניה וגם של תאומים
ואני עכשיו בחיפושי עגלה וקואב של מלאא ומכל הדגמים ובכל המחיים

אני קניתי עגלת תאומים מהפייסבוק של קוקו ביבה במצב ממש סבבה
רצתה 500 ועשתה לי הנחה ל350

יש גם במחירים יותר י-רים כמובן אבל בעל מקרה יותר משתלם מבחנות ובמצב טוב

אולי את צריכה חהגביר נוזלים. המוווון מים...

 

אני אשתה יותר מקווה שיעזור. 

ואצלי יש חשש לאוכל בגלל החולשה. האם קרה למישהיא ? או שחייבת רופא? 

אני מניחה שרובן מתבססות על נורמה אמיתית כלשהו, אבל זה ממש לא משהו מחייב.

אני לא אומרת מידיעה בכלל
רק מעלה השערה.

אולי יש קשר בין אכילה לחולשה אם יש בעיה בפירוק הסוכר.

ושני כסאות + בוסטר נכנסים ברווח במושב האמצעי.

אבל אולי זה רכה רחב במיוחד, לא מספיק מבינה בזה

אצלינו (גם טויוטה ורסו) נכנסים סלקל ו-2 כסאות בטיחות, כשאחד מהם נדג כיוון התנועה.
זה מן הסתם תלוי גם בדגמים ספציפיים, וזה גם שונה כשכל המושבים פונים קדימה והגב שלהם צריך להיצמד לספסל, אבל בעיקרון זה אמור להיכנס.

אח שלי היה מכניס 4 ילדים בסובארו אימפרזה שלדעתי הוא יותר צר מורסו... (סל קל, בוסטר ו2 כיסאות תינוק(הוא חתך אותם קצת וחיבר עם ברגים ואז מבחינה חוקית זה נחשב כיסא אחד כי הוא "גוף" אחד ומחובר עם חגורה אחת...) הוא פשוט קנה כיסאות צרים יחסית...

כרגע יושבים 2 סלקלים (עם בסיס, אז זה תופס יותר מקום) וגם בוסטר גב וזה סבבה.
אני מניחה שזה תלוי ברוחב הכיסאות המסויימים ולכן לא הייתי קונה בלי לבדוק את זה קודם בחנות ממש טוב.

בשני רכבים פרטיים מדגמים שונים וגם ברנו לוגאן
כרגע עם טויוטה ורסו עם סלקל עם בסיס, כסא בטיחות, ובוסטר גב די רחב
מה שכן, יש פערים מאוד גדולים ברוחב של כסאות. גם כסאות בטיחות וגם בוסטרים.
תקני רק כשאת פיזית בחנות עם הרכב. ותראי מה נכנס. אולי תצטרכי להחליף גם את הבוסטר.
בהצלחה!

אמנם אצלנו הם נפרדו בגיל צעיר יחסית (וזה תסכל אותי נוראות!), אבל זה בהחלט חסך בהתחלה כשהם היו ביחד - במקום ללכת לשני גנים, הלכתי לאחד

אצלנו בגיל צעיר שניהם היו אכלנים יחסית, וגם זה באמת חסך - בכלים, בהכנת אוכל, ובהרדמה... יש לנו תמונה מתוקה ומצחיקה ששניהם ישנים בכיסאות האוכל שלהם אחרי ארוחה טובה...

ולסעיף השלישי שלך אני מוסיפה - שגם המריבות מתוקות! אצלי הם בנים, והם בדיוק בגיל של מריבות ו"ללכת מכות". וזה פשוט מדהים ומצחיק לראות אותם קורעים זה את זה במכות - ורגע אח"כ הם משחקים ביחד ועושים הצגות ודואגים זה לזה כאילו כלום!

ומוסיפה עוד:

* יש משהו נחמד (לצד המשהו המעצבן) בזה שאנשים נעצרים ברחוב ליד העגלה כדי להתבונן מקרוב, או בזה שאנשים פתאום שמים לב: "הי, הם תאומים!" ומתלהבים ומתרגשים בשבילנו...

* יש משהו כיף בהשתייכות ל"מועדון האקסלוסיבי" הזה של הורים לתאומים

* מרגש לראות את האחווה החזקה ביניהם, ואיך שהם רצים כמעט תמיד להיות זה עם זה...

* בזכות גידול התאומים, שחייב אותי להבדיל בניואנסים דקים אפילו בסגנון הבכי שלהם, הבנתי ההורית והבחנתי ההורית התחדדו מאוד... אם בין שני הגדולים לא תמיד הבחנתי מי מהם זה שהתעורר ובוכה בלילה - הרי שכשמדובר בקטנים שאחרי התאומים אני כבר לא מתבלבלת... שלא לדבר על הבחנות מהותיות יותר...

* משהו חמוד אצל תאומים זהים: זה מצחיק כשאחרים (כולל אבא שלהם, לפעמים!) לא מבדילים ביניהם. זה מצחיק שהאחים הצעירים שלהם בהתחלה קוראים להם באותו השם, ובטח לא מבינים איך האח הזה נכפל פעמיים... והכי מצחיק - שהם בעצמם כשהיו קטנים היו מסתכלים במראה ואומרים את השם של התאום שלהם! 

בקיצור, תאומים זה חומר נרחב לבדיחות ולדברים משעשעים...

שהיא ראתה רק פלוסים...

נפלא שיש לילדים תמיד חבר צמוד

ואחרי תאומים היא חשבה שזה ממש 'בזבוז משאבים' לגדל ילד אחד- "בזמן הזה יכולתי להאכיל/ לקלח/ לספר סיפור לעוד אחד..."

אצלי התאומות כבר בבית ספר, אומנם ב 2 כיתות נפרדות, אבל כשאני לומדת עם אחת למבחן גם לומדת עם השניה וככה שתיהם שולטות פעקס בחומר.. ( וגם אני.. 😜)

"אנחנו כבר בפרק י' בתורה!" "אז מה, אנחנו כבר בעמוד 48 בספר חשבון!"

אבל באמת, לפעמים התחרות ביניהם חיובית ומדרבנת אותם להתקדם... והם גם עוזרים זה לזה לפעמים בשיעורי הבית

וחוץ מזה - אם אחד מהם, למשל, שוכח את חוברת הלימוד בכיתה - אפשר בקלות לצלם את העמודים של שיעורי הבית מהספר של השני...

בלי להגיד לי לקחה חופשי את הספר של השניה. אמרה חה כדאי לך, אני ישלים לך בספר...

את היצע החברות.
ככה כל אחת הכירה גם בנות מהכיתה השניה.

הבעיה כשאחת מביאה חברה או שתיים, גם השניה רוצה.. ואחרי שעה את קולטת שיש לך כיתה שלמה בבית....

עניין הקנאה הזה מוכר לי, אבל לא דווקא בהקשר של התאומים. אבל זה בהחלט עוזר להם להכיר את הילדים משתי הכיתות...

הנס הגדול של ריבוי חיים. זה הפלוס הגדול!
כל הריון ולידה זה נס! וכאן כפול ומכופל!
זה כאילו פי2 אבל זה פי אלף!
וראיתי במהלך הגידול שלהם בשנתיים האחרונות שבאמת זה אפשרי לגדל שניים בו זמנית..
(אם כי מתיש)
ובאותו זמן שלא ישנים בלילה ומניקים ומצמיחים שיניים וטוחנים אוכל ומחזיקים בידיים...ו...ו..
פתאום עוברים השנים ויש שני!! ילדים שגדלו להם

שיש לי חברה לכל החיים
שמכירה אותי הכי טוב.

אתן זהות?
וגם, מעניין אותי אם הפרידו בינכן או שלמדתן יחד באותן כיתות וכו'?

היינו בגן ביחד ואז בכיתות מקבילות
בתיכון היינו ביחד בהקבצות וגם במגמות

אנחנו מקבלים הרבה כבוד ברחוב. אני רק מתקרבת עם העגלה למעבר חציה ישר כולם עוצרים

אבל זה כזה נחת לראות אותם משחקים על הרצפה אחד ליד השני!
תאומים זה הרבה יותר ממיס מאשר תינוק אחד.😍

ויש את התשומת לב ברחוב, שהיא כיפית בעיני.

זה באמת מחמם את הלב לראות אותם ביחד

כשמחייכים אחד לשני, לדעת שתמיד יהיה להם אחד את השני ושהם יהיו החברים הכי טובים

לשבת עם בעלי על הספה כשכל אחד מחזיק תינוק- זה פשוט אושר

ילד אחד זה וואו. תאומים זה לא וואו ועוד וואו- זה וואו בשניה

בתור אחת שלא רוצה תאומים, פתאום קצת בא לי

לי אין תאומים, אבל תמיד שהיה מבצע 1+1 לא צריך לקנות בכוח רק בגלל המבצע, תמיד יש את השני שגם בדיוק צריך....

אומנם אצלנו בגלל שהן לא אותה מידה אז הבגדים של הגדולה יותר עוברים לקטנה אז תמיד קונה יותר לגדולה שלה יותר חסר...
אבל בנעליים ה1+1 זה שוס! (אבל כשיש עוד ילדים לא מבינה מה הבעיה עם 2+1 וכו')

זה ה-דבר בעיני.
(בן ובת, בכיתה ב)

זכיתי בבכורות תאומות. זה מה שאני מכירה בגידול ילדים בכלל.

ובכ"ז מה שאנחנו הכי מתמוגגים ממנו זה הקשר המיוחד. החברות שהן מפתחות עכשיו (כנראה משהו בהתפתחות שטיפוסי לגיל 3 ואילך) אחת עם השניה, איך שהן מעסיקות אחת את השניה בדרך כ"כ טבעית וכיפית. הדאגה אחת לשניה. קשר שרואים שזה אחד משלים את השני. זה לא חבר שאם יום אחד לא יבוא לי עליו אפשר לומר "ביי"... משהו שורשי לגמרי. קשה להסביר....

זה חוסך הריון ולידה!!!









אבל בדיעבד, אני מבינה שעדיף לעבור 2 הריונות נפרדים ולא אחד מסובך כל-כך... 😏

אם כי באמת לרוב אפילו מדובר בהיריון קצר יותר

אבל כן, בת דודה של בעלי אמרה לו אחרי לידת התאומים: "שיחקתם אותה, שניים במכה!"

אמנם ההריון כזה מטורף ולדעתי זה לא חסכון של הריון אבל לידה זה בהחלט חוסך- כל השלב של הצירים המייגע עובר ופתאום יולדים שניים!!! זה פשוט פלא פלאים!

כמו שכבר כתבו עוברים לילות ללא שינה בבת אחת עם שני ילדים...

כולם מסביב מטורפים עליהם- ההורים, האחים, הדודים, הסבים והסבתות ואנשים ברחוב...

אני בינתיים זוכה ליחס vip בתור אמא לתאומים בני שנה שכולל הקלות בכל מיני דברים ועזרה מהסביבה...

ויש עוד מלא דברים נפלאים בזה, זה אושר צרוף פי 5 מתינוק יחיד!

אצלי הראשון נולד רגיל, והשני בקיסרי חירום

ואני שמחה שבסוף החלטתי ללכת לקיסרי, כי לשני היה ראש גדול שאני בטוחה שלא היה יוצא בקלות

ממש נס שהלידה לא הגיעה לבד והתחלתי זירוז, הרופאים לא הבינו איך אני סוחבת תאומים בשבוע כזה

אני בכלל לא הגעתי לשלב שהיה אפשר לדון בו איך ללדת... הם נולדו מוקדם בשבוע 28. הכל היה סבבה לגמרי במעקב, ופתאום משום מקום כאב בבטן תחתונה, הכתמה דמית וצירים. ומשם תוך שעתיים הייתי כבר בחדר התאוששות אחרי קיסרי חירום. הצירים היו כל כך מהירים שכמעט ילדתי באמבולנס. ברוך ה' הצלחתי לא ללחוץ עד שנכנסנו לחדר לידה. הספיקו לשאול אותי עם אני רוצה גז צחוק, אבל לא הספיקו לתת לי.. כבר ילדתי את הראשון. אחר כך השני התהפך לרוחבי, הרופא ניסה לשלוף אותו בלא הצלחה.. ירידות בדופק וטיסה לניתוח חירום בהרדמה מלאה. לא משחקים בשבועות כאלה.. ברוך ה', עם כל הסיפור זכינו לניסי ניסים. היום הם כבר בני שלוש, בריאים ושלמים. ישתבח שמו לעד!

בשלב הזה יש ממש קפיצה בעליה במשקל אבל זה לא ממשיך לעלות בקצב הזה. העליה יותר מתונה בהמשך.
אני בהריון רגיל עליתי בערך 8 קילו, ובהריון תאומים עליתי 15.

שהעלייה העיקרית היא בחודשים האחרונים

עכשיו את מעודדת!😜

מעל 2 קילו
אבל בה אני ממש לא נראית זה המזל

זה מצחיק

עליתי כל ההריון 10... אבל הן היו ממש קטנות ביחס לתאומות בנות... (שיגעו אותי על זה במהלך ההריון)

עכשיו בהריון שני עובר 1 ועליתי 15...הצילו!!!!


זה הגיוני לעלות הרבה בהריון תאומים...

זה הדבר הראשון שהרופא שלי אמר לי

ממש לפני הלידה הייתי 19 קילו יותר, בערך 3 שבועות אחרי (כשיצא לי להישקל) הייתי קילו פחות מהמשקל לפני ההריון

אחר כך בחופשת לידה עליתי משהו כמו 4 קילו, כי זה כל היום בבית ונישנושים...

 

מה היה משקל התינוקות ביחד?
זה מוזר, אצלי רק התינוקות לבד היו 6 קילו ויש עוד את מי השפיר ועלייה בנפח הדם ובצקות למי שהיה, לקראת הסוף התנפחו לי הרגליים

האם המשקל ההתחלתי תקין או עודף...
ואצלי שעליתי 10 קילו הן היו נורא קטנות. כ"א 2 קילו...

חשוב לדעת את זה. בכל הריון העלייה קשורה למשקלת ההתחלתי. ככל שהBMI שלפני ההריון גבוה יותר ככה אמורים לעלות פחות.

אבל הייתי נראית ענקית והן הכבידו לי על עצמות האגן ופשוט פרקו לי אותו...

כמעט הכפלתי את משקל גופי.
היה קשוח...

2 שקים, 2 שליות וכו'. גם זה השפיע

חודשיים אכלתי מעט מאד פחמימות ובלי סוכר בכלל.

היה לי משהו מוזר שנשקלתי בהפרש של שבועיים ובשקילה המאוחרת היה פער של 4 קג פחות. לדעתי משהו השתבש במשקל ( אצל האחות בקופ"ח) וזה לא היה נכון אז כנראה סביב 12-13 קג

(והכל ירד פלוס עוד כמה קג תוך שבועיים בערך בטירוף של ההנקות והשאיבות)

זה ממש לא היה נראה שאני בהריון תאומים (לא רק בגלל שלא הגעתי לסוף, גם ביחס לשבוע), אבל אני תמיד קטנה בהריונות... הפעם הרגשתי פילה שבכלל ראו שיש לי בטן בחודש 5 😏

בכל מקרה, לדעתי זה גם מושפע משליה אחת או שתיים...

נכון שכבד נורא, אבל כל עוד זה לא קשה מדי עדיף להמשיך לעבוד

ולך זה נשמע די קליל

אני הפסקתי לעבוד בחודש שמיני כי כבר היו לי כאבי גב נוראיים והיה קשה לעמוד וללכת, חודש תשיעי בכלל היה קשה

ועדין מדי פעם הלכתי לעבודה, ולהכלתי לרופא ולבדיקות שכל זה גם כלל הליכה ונסיעות באוטובוסים

לגבי אורך צוואר הרחם אני חושבת שהופא נתן לי לבדוק פעם בשבוע משבוע 31 או 32 עד 33 או 34, שאמר שאחרי זה זה כבר לא משנה כי צלסטון נותנים עד שבוע 34

באולטרסאונד רגיל הוא יכול לראות את צוואר הרחם, נכון שזה לא נותן אורך מדויק אבל יש מצב שעל סמן זה הוא לא רואה צורך בבדיקה הזו

לגבי הצום לא יודעת לא התנסיתי, היו לי צירים בשבוע 33 אחרי ניקיונות לפסח וכנראה שגם בגלל שלא שתיתי מספיק, הגעתי למיון, נתנו לי נוזלים וזה עבר. אולי כדאי להסביר את זה לרב ולשאול, להגיד שיש סכנה ללידה מוקדמ וכו

ילדתי בעין כרם והייתי מרוצה מאוד

 

בעניין השמירה- אין בעד ונגד, כל אחת לפי כוחה ולפי מהות ואופי ההריון שלה.

אני הייתי בהריון מונו בי, בשבוע 25 יצאתי לשמירה כי כבר לא יכלתי לזוז פסיעה (סמפוזיוליסיז) קיצור צוואר מתון (עד 2.5)( וזה המקום להביע פליאה על כך שהרופא לא בדק לך אורך צוואר.. עד שבוע 33 בדקו לי פעם בשבוע/שבועיים, משבוע 33 הפסיקו כי אמרו לי שזה כבר לא רלוונטי בתאומים זהים ואם מתפתחת לידה- מיילדים.)

גם בבית לא יכלתי לזוז וזכיתי לכינוי המפוקפק "בטטת כורסא" אבל לפחות לא היה לי לחץ לקום מוקדם וכו'... לחץ מהלידה ומההריון בכל מקרה היה...

אני ילדתי בשערי צדק למרות חוויה לא נעימה בעבר הרחוק,

בתאומים מתייחסים אחרת לגמרי

את כאילו יולדת תאומים יחידה שם.... מתלהבים ושומרים עלייך מאד.

אני אישית לקחתי רופא פרטי עקב אופי ההריון שלי....

הייתה לי חווית לידה מיוחדת במינה!!!

הפגיה (בתפילה שלא תצטרכו בעז"ה) מהטובות בארץ!!! אחיות מסורות וצוות מקצועי ביותר!!!

בלידת תאומים הסיכון הוא בלידת התינוק השני.. ובהחלט צריך צוות שמיומן בכך.

ממה שידוע לי בשע"צ מנסים הכל ע"מ למנוע ניתוח בתינוק השני... אבל כאשר יש צורך ממשי/ סיכון יש שם מנתחים מעולים, ולתאומים מביאים רק רופאים מומחים ולא סטז'רים...

 

בעניין יום הכיפורים:

לדעתי עלייך לחזור ולשאול שוב את הרופא- ועם התשובה המנומקת שלו לפנות שנית לרב.

אני בשנה שעברה שתיתי שיעורים וב"ה הצום עבר חלק. (שתית שיעורים זה תענוג מפוקפק למדי... אבל בזכות זה יכלתי לצום...ולשמור על האוצרות שלי....)

מקווה שעשיתי לך קצת סדר... אם יש לך שאלות נוספות אשמח....

בהצלחה רבה

 

1. לכאורה תוכלי, רק שרוב הסיכויים שבדיוק תלדי אז אם לא קודם. שבוע 36 בתאומים זה כמעט סוף ההריון. יש שסוחבות עוד שבוע וקצת אח"כ אבל זהו...
אני גם לא יודעת מה קורה אם תצאי לשמירה אבל לא תצברי לפחות חודש בבית כי תלדי קודם- האם עדיין מקבלים כסף מביטוח לאומי. זו נקודה שכדאי לבדוק.
2. אני לגמרי בעד שמירה. יצאתי בשבוע 27 (העבודה שלי הייתה גם פיזית) נחתי כל הזמן וילדתי ב36. מבחינתי אם לא הייתי יוצאת סיכוי טוב שהייתי יולדת קודם ומסתבכת עם פגיה וכו'. תמיד עדיף לשמור מאשר להצטער ושבוע 33 בתאומים זה מכובד לכל הדעות.
בקשר להשתגעות בבית- את מכירה את עצמך ומה יעשה לך טוב, אני שכבתי בנחת על הספה, קראתי, שוטטתי קצת בפלאפון ועשיתי דברים בבית לפי כוחותיי. (נגיד הכנסתי והוצאתי כביסה מהמכונה אבל בעלי כבר לא נתן לי להרים את הגיגית מלאה) אצלי יש גם עוד ילדים גדולים אז נהנתי שאני לא חוזרת מותשת וחסרת סבלנות מהעבודה אלא שישנתי ונחתי כשהיו במסגרות ואחה"צ אני בכיף ובכוחות איתם.
סיבוב בקניון זה גם אחלה דבר בשמירה. בנחת, לפי הכוחות שלך..

שאלות נוספות-
1. לגבי אורך צואר- פשוט תבקשי שיבדוק בפעם הבאה כשתהיי אצלו. גם הרופא שלי לא יחס לזה חשיבות אבל פתאום יומיים לפני הלידה הצואר שהיה ארוך מאד כל ההריון התקצר והייתה גם פתיחה. לי זה היה משמעותי לדעת את זה ולהתכונן שהלידה כנראה קרובה משחשבתי...
2. אני הייתי שואלת שוב. זה לא משחק ללדת מוקדם תאומים וממש חבל לקלקל אם הכל בסדר עד עכשיו.. אישית בשבוע מוקדם יותר, שגם הכל היה בסדר, קיבלתי הוראה לשתות בשיעורים. כל רבע שעה כמות שסומנה לי בכוס- ולא רק מים אלא מיץ, שוקו, מרק- הכל. ושאם ארגיש שזה לא מספיק גם לאכול כמות מסויימת ואז לחזור לשתיה.
הרופא לא צריך סיבה לחזור בו- את בשבוע 33 עם תאומים. זו סיבה מספיקה.
3.אני ילדתי בשערי צדק והיה מדהים. לידה מהממת. מוזמנת לפרטי לשאלות נוספות.

כל משקה מתוק וטעים אחר... ע"מ שלא יהיה לי נפילת סוכר

שגם אני ציפיתי ללדת בשבוע 35-36 וילדתי ב 38 וחצי אחרי זירוז כשהלידה עדין לא נראתה באופק

 

(פירטתי לגבי עצמי באנונימי הראשון)

אני דווקא ציפיתי ללדת ב38+ והופתעתי לגמרי ללדת ב36..
רק ציינתי שזו נקודה לקחת בחשבון. בסופו של דבר 50% מלידות תאומים מתרחשות לפני שבוע 36..

אני הייתי שאולת במכון פועה.(ככה גם עשיתי שנה שעברה) הכי סומכת על הידע הרפואי וההלכתי שלהם בנושא.

לגבי שמירה - אם סבבה לך לעבוד אז למה לצאת לשמירה??

אני ילדתי בתל השומר אז לא יודעת להמליץ על ירושלים....

אם את רוצה שמירה אז עכשיו.
בכללי ממליצה מאד כי הריון תאומים זה גם ככה קשה, וכל דבר יכול לזרז לידה.
ואת רוצה לשמור עליהם בפנים לכמה שיותר זמן.

ילדתי בניתוח בשעצ. אבל שמעתי דברים טובים עליהם גם בלידות רגילות.
את יכולה גם לבקש (ולשלם) שד"ר פלוטקין יהיה איתך בלידה.
יש לו שם של אחד שיכול להוציא את העובר השני בעצמו אם יש צורך..

אני בטוחה שהוא רופא מעולה, וגם לקחתי אותו פרטי בפעם אחרת שהייתי צריכה, אבל אם באים לשערי צדק ללדת תאומים לא רואה סיבה לשלם על פרטי..
המיומנות של לשלוף את העובר השני אם הוא לא במצג ראש ומוכן ליציאה לבד היא ממש מדיניות שלהם כבית חולים ולכן זכיתי להתנסות בעצמי במיומנות הזאת בידי "סתם" רופא אחר שיילד אותי.
כמובן אם זה מרגיע מישהי ויש את האפשרות הכלכלית זה תמיד נחמד וטוב פרטי, אבל מהנסיון שלי עם שערי צדק, אם אין סיבוך מיוחד ידוע מראש הצוות שם ממש מיומן בלידות כאלו.

גם הרופא שלי וגם איפה שבחרתי ללדת אמרו לי שנדיר שצריכים לנתח כדי להוציא את השני כי שולפים אותו החוצה.
זה בכל בית חולים לא רק שערי צדק.
ובלי קשר למצב של השני , בסוף הגעתי לניתוח ולא מתחרטת לרגע, זה היה הדבר הנכון לילדים ולי וההחלמה היתה יחסית מהירה וקלה

ילדתי לידה רגילה, ראשונה ראש, שניה עכוז. והם היו פשוט מדהימים!!!!
חוצמזה, אם עוד לא יצאת לשמירה, אז גם מצטרפת להמלצה לצאת... תצברי קצת כוחות...

מעולם לא חשבתי על איזה צד או משהו כזה כי ידעתי לפי הא"ס שהן משנות תנוחה כל 5 דק'...

בכלל לא הצלחתי להבין איזה איבר ושל מי אני מרגישה כל פעם.

סמכתי על זה שמרגישה תנועות והתפללתי שהכל בסדר עם שניהם....

שהרגישה תנועות רק בצד אחד של הבטן וחששה אז הלכה להיבדק, ובא.ס. הבינה שהרגליים שלהם היו באותו מקום ולכן הרגישה רק בצד אחד. אז נראלי שלעולם אין לדעת, ובשביל השפיות שלנו לא כדאי להיות כל הזמן במעקב על שניהם, כי ככה נרוץ כל הזמן להיבדק...

היו ימים שהרגשתי בשני הצדדים, 

והיו ימים שהרגשתי רק בצד אחד...

כל פעם הן היו בתנוחה אחרת

הרופא אמר לי רק לשים לב שיש תנועות (נראה לי 3 פעמים בשעה אם אני לא טועה)

ולהתפלל....

וסליחה אם אני לא מרגיעה אותך...

אני הייתי בשלב הזה לפחות פעם בשבוע בUS (זהות...)

ואיך שהייתי יוצאת משם הייתי נכנסת לסרטים חדשים....

לא מרגישה טוב

לא מרגישה בצד אחד וכו'...

אין מה לעשות, זה חלק מהמתנה של הריון תאומים...

אבל שווה הכלללל!!!!!

שהם משתוללים והתפלאה שלא הרגשתי כלום. זה די הרגיע אותי תמיד.
לא עשיתי מעקב תנועות כמו שאמורים לעשות, כשעבדתי לרוב שכחתי מזה והספיק לי שמרגישה מידי פעם. גם לי היתה שילייה קידמית ואחורית.
כשכן שמתי לב חיפשתי להרגיש תנועות גם למעלה וגם למטה כי ככה הם היו מונחים בבטן אבל ממה שהבנתי זה לא אומר כלום

בע"ה נתפלל שיהיה בסדר...
תודה

היה לי עכוז וראש אז כל הזמן הרגשתי באותו מקום בעיטות וממש לא ידעתי להבחין מי זה מי.

והנקתי מלא.
א. שאלתי רב.
ב. הכנתי לי את הכוס של השיעור שלי.
ג. הייתי אצל הוריי ואחיותיי עזרו לי כמה שיכלו בין התפילות.
ד. היה לי קשה ואני כבר לא זוכרת בדיוק מה היה ואיך שרדתי אבל נראה לי שנעזרתי במטרנה בסוף הצום ואז איכשהו שרדתי.... צמתי בסוף הכל

שאלתי רב ועוד לא קיבלתי תשובה סופית.
קשה לי עם המטרנה כשכל כך נלחמתי על הנקה מלאה בפגיה וחלב שאוב יש לי מעט במקפיא אבל אין לי משאבה אני משתמשת רק בכוס טיפטופים מדי פעם ובונה על החלב הזה לשבוע של תחילת העבודה שיבוא עוד מעט בעז"ה.
כיף לך שהיה מי שיעזור לך אצלי זה פשוט להבין שבעלי לא יהיה בתפילות.

א. אני לא זוכרת את הפסיקה ההיא, זה היה מזמן...

ב. אני יודעת שהפסיקה הכללית שלה רב שלנו זה שהאוכל של התינוקות זה ההנקה ולא מטרנה, יכול להיות שזה באמת מה שעשיתי שהבאתי שאוב.. הכל היה לפי התחושה שלי. אני פשוט כן זוכרת שההנקה עצמה החלישה אותי... אז היה גבול כמה נתתי לעצמי להניק... ועוד כפול 2...

ג. לא הייתי ברורה, אחיות שלי עזרו לי בין התפילות אבל גם בעלי היה... כלומר, הוא התפלל בישיבה רק שהוא ידע שיש מי שאיתי בשעות האחרות הוא התפלל בבית כנסת שהתפללו הכי מהר... והוא קפץ כל כמה דקות לראות מה איתי.

ד. ברור שעדיף שלא יתפלל כדי שתוכלי לצום..

אז לא יודעת איך זה עם הנקה, אבל מצטרפת לג'נדס. אם את לא רוצה מטרנה אפשר גם לשאוב מעכשיו מנות חלב ספייר ולהביא להן את זה.
ומנצל"שת- אהיה בצום בשבוע 20 וב"ה הכל תקין עכשיו והרב פסק שאני צריכה לצום (אלא אם כן משהו משתנה וכו'). טיפים איך להעביר את הצום? איך להתכונן?

(בהריון עובר אחד עכשיו שבוע 33)

לפחות מתכננת לנסות חח

איזה יופי! איזה בשורות משמחות

איך התכוננת?

הכנתי עוגיות קוואקר ולוקחת בי פולן בתקווה שיעזור.
מה הכוונה 1.5?

ובכל מקרה השתדלתי להתכונן היטב לצום.

יש לי עוד 5 ילדים להתעסק איתם בצום אז כנראה בגלל זה נראה לי ממש בלתי אפשרי

וגם אצלי מס' 5-6 בלעה"ר....

שואלת היום בעז"ה רב... אעדכן בהמשך בתוצאות...

הוא בטוח יפסוק לך לשתות שיעורים, ונראה לי מתבקש ממש במצבך. לפגים הנקה סופר משמעותית

ואמר לבעלי שחשוב שיהיה איתי בבית מאשר בתפילות.

 

מקווה שיעבור בשלום בעז"ה!!!

(אחרי קיסרי, היו קצת פגים - היו אמורים להיוולד רק אז, למעשה).

שרדתי יפה את הצום כמעט עד סופו, ואפילו התרוצצתי יחסית (הייתה ברית מילה של חברים) - רק לקראת הסוף, כנראה בגלל המאמץ, הרגשתי שאני חייבת לשבור את הצום וזה מה שעשיתי.

בקיצור, אם את נחה כל הזמן, ומטפלת רק בתאומות ולא באף אחד אחר, אין מניעה לצום לדעתי. אלא אם כן את יודעת שיש לחלב שלך נטייה להיגמר בצומות.

כמובן - תשאלי רב.

היה לא פשוט בכלל. בעלי עשה תורנות עם שני הגדולים בכדי להיות עם שאר הילדים בבית ואני הייתי במיטה רוב הזמן. הנקתי מלא מלבד 2 בקבוקים לאחת השניה לא רצתה, סרבה בתוקף.
מהצהריים התחילו לי כאבי גב ואגן קשים כנראה מהצום וההנקה.
זהוב"ה שעבר עכשיו צריך להתאושש..
תודה לכולכן על העצות והתמיכה. חתימה טובה!

יש לה אמבטיות ויש טיולונים ואפשר לשים אותם לשני הכיוונים.
אבל הבנתי שגם היא וגם בוגבו כבדות ומסורבלות וזה פחות מגניב...
שמעתי שיש אפשרות לחבר 2 יויו ביחד ויש לזה גם אמבטיה. מישהי מכירה?

חבל להוציא הרבה כסף על עגלה ועל אפשרויות נוספות

הכי טוב עגלה שמתאימה מגיל אפס וכמה שיותר קלה

גם ככה עם תאומים לא יוצאים הרבה מהבית

עדין לא הייתי משקיעה כל כך

מכירה ישהי שקנתה עגלת תאומים ב 3000 בשביל שניים צפופים ובסוף היא בקושי משתמשת בה

משתמשים בעגלת יחיד, כי זה הרבה יותר מסורבל

אצלי היא כן בשימוש תדיר כי כל האחרונים שלי צפופים
אבל..ברגיל זה לא לאורך המון זמן
וכשהגדול בגיל שנתיים כבר אפשר בלי

Valco baby
לא חושבת שאפשר לחבר אמבטיה, אבל החלק של הרגליים נסגר כלפי מעלה ואז זה מאוד סגור, והגגון ענק

אני מותשת, מה יהיה עם כאבי הבטן האלה...
הם עכשיו אוכלים מקווה שירדמו אחרי זה

ואני מוכנה לאתגר הזה,

זה עדיין יהיה קשה נכון?

ותרשי לי לצחוק, כי השאלה שלך חמודה ומצחיקה

נכון שבד"כ כשמתכוננים נפשית לאתגר כלשהו מצליחים לעבור אותו יותר בקלות - אבל לא באמת אפשר להתכונן לאתגר של גידול תאומים...

מציעה לך להתפלל לילדים - לא משנה אם יבואו ביחידים או בזוגות - ובעיקר להתפלל שיהיו לך הכוחות לגדל אותם...

יוצא לי לטפל בתאומים ונכון שזה לא פשוט ולכן אני כל הזמן חושבת על עצמי עם נוכל.
ברור שמה שיבוא זה יהיה מבורך.

אבל באותה המידה גם מדהים וממלא באושר!

אבל אני חייבת להודות שאם הייתי יודעת באיזה אתגרים נעמוד בגלל זה (הריון מלחיץ למדי ופגות קיצונית), כנראה שלא הייתי מתפללת ומייחלת לתאומים....
ב״ה שלא ידעתי מראש ;)

ציפיתי שיהיה אצלי גם משהו כזה והגעתי ל 38 בקשיים רבים ועדין הלידה לא הגיעה לבד. עשו לי זירוז ובסוף קיסרי

רוב רוב רוב הפגים גדלים להיות ילדים רגילים למדי די מהר.

אין ספק שזה קושי גדול מאד!!! ויש רגעים מתסכלים וישנן שעות רבות של חוסר אונים ועייפות גדולה ועמוקה...

אך-  כגודל הקושי כך גודל האושר שזה ממלא!!! ואף הרבה יותר מכך!!!!

ואצלי לא היו סיכויים באופן "טבעי"(גם טבעי כמובן שזה נס....)

וקיבלתי את המתנה המופלאה הזו ישר מידיו של הקב"ה שאוהב אותי כל כך....

וכך אני  מרגישה על הזכות והחובה שלי לגדל אותן באהבה ובשמחה

 

 

כי אני מקבלת הרבה עזרה (עברנו לגור ליד ההורים בעקבות הלידה, מה שלא היה בתכנון בכלל), אבל אני מקפידה להגיד לעצמי שזה לא קשה, אלא מאתגר ומאוד מאוד אינטנסיבי. 

יש רגעים קשים. מאוד. אבל משתדלת להתייחס אליהם כאל רגעים שיחלפו ממש עוד מעט ולא לראות בזה מכלול של החוויה.

 

והכי חשוב- כמו שכבר כתבו- זה אושר שאין כדוגמתו! 

זה אתגר אבל האושר עצום פי מליון!

אחרי שאמא שלי ילדה שמעתי מכמה אנשים שכתוב איפה שהוא שלא מבקשים תאומים

כנראה שיש סיבה טובה

אענה לך בהמשך בע"ה

בעניין המחלקה... אותי דחפו בחדר של 3 בחלק הכי צר....לא היה לי מקום להכניס את העריסות

אבל בהמשך הן ירדו לפגיה, אז הבעיה הזו נפתרה...

כן נתנו לי להיות במחלקה הטובה יותר לאחר שבעלי ביקש והסביר כמה הריון קשה היה לי...

ולכן יכולה לענות לך רק על זה- הרופא בעיקרון דאג לי לחדר הכי טוב במחלקות. אומנם זה היה חדר של 3 אבל קיבלתי את הפינה הרחבה יותר ובמיקום מצוין. כשביקשתי לעבור לחדר של 2 אמר שלא כדאי ועדיף לסמוך עליו ואכן ראיתי שחדרי ה2 הם קטנים יותר. יודעת שמי שעברה ניתוח ממוקמת קרוב יותר לתינוקיה.
ובלי קשר מה שרציתי יכולתי לבקש וכמובן שכאשר המחלקה מלאה אין להם הרבה מה לעשות....

ולתינוקיה, ויש להן ברוב המקרים חדר של שניים גדול (ככה ראיתי בשערי צדק מחלקה ד')

גם אני עברתי חמש לידות טבעיות ומדהימות ופתאום אצל התאומות ניתוח קיסרי מתוכנן שבוע 32.

לא כתבת איפה את מתכוונת ללדת. אני ילדתי בתל השומר. הכינו אותי לקיסרי. יש שם גם סדנאת הכנה לקיסרי ונתנו לי לשאול את כל השאלות שרציתי. כמו כן הכינו אותי לכך שלמרות הכאבים אשתדל לקום ולהסתובב כי רק ככה מחלימים מהר יותר. אני חטפתי הלם לא ידעתי בכלל ולא תיארתי לעצמי שככה זה יהיה. אז אני לא רוצה להפחיד אותך תקחי הרבה משככי כאבים בלי להתבייש ותדעי שזה עובר אחרי כמה ימים. בתל השומר נותנים לבעל להשאר עם היולדת בחדר במחלקה וזה היה לי הכי חשוב לא הייתי שורדת אחרת. לגבי הניתוח עצמו בניתוח מתוכנן נותנים להכניס מלווה. אני לא יודעת איך זה ברגיל אני ילדתי פגות אז היה צורך לקחת אותן מיד לפגיה ואפילו לא הרו לי אותן אני יודעת שבדרכ מראים אבל לא נראה לי שנותנים לעשות מגע עור אל עור למרותשזה נראה לי משתנה בכל ביח ותלוי בנסיבות הניתוח. אצלי המיילדת שהיתה בניתוח צילמה ומיד הראתה לי תמונה וזאת תמונה מדהימה שאני דווקא ככ שמחה שיש לי אותה ולא לקחתי קשה את זה שלא ראיתי אותן מיד...(היה לי יותר קשה עם זה שאחר כך אחרי שהעבירו אותי למחלקה לקח עוד כמה שעות עד שנתנו לי לרדת מהמיטה ולגשת לפגיה...)

טיפ נוסף: ספריי אלו פירסט. לרסס מדי פעם על הצלקת. הבאתי איתי לביח וזה ממש עזר.

שיהיה הרבה בהצלחה ובשורות טובות. כתבתי כאן מספיק אם תרצי לשמוע עוד תפני אליי בפרטי

ואז באמת נותנים ליולדת להיות עם התינוקות עליה כמה זמן
אבל. וזה אבל גדול.
רוב הריונות התאומים מגיעים ללידה לפני הזמן. קיסרי חירום הוא לרוב בלי מלווים ואם התאומים צריכים פגיה אז חלום הביות מתחזלש והכל פחות ידידותי.

מבאס אבל מתגמד לעומת האושר במתנה הכפולה שמקבלים...

לגבי הביות דווקא יש יתרון שיהיו בתינוקייה- זה יעזור לך להתאושש אחרי הניתוח, במיוחד ששניים זה הרבה יותר קשה

 

ראיתי סירטון הדרכה לאיך לקום מהמיטה אחרי קיסרי ואיך להרים את התינוק כדי להימנע מלחץ על הבטן

(כלומר התשובות יכולות להשתנות בהתאם לבי"ח)

עד כמה שידוע לי ברוב בתי החולים מאפשרים מלווה אחד במידה וזה קיסרי אלקטיבי. אני הייתי עם דולה וזו היתה ממש הצלה (עניין הליווי, לאו דווקא דולה).

ביקשתי מראש שיניחו אותן עלי ואכן כך היה. הן היו עלי כמה דקות. לא עור לעור, כי הן היו לבושות וגם אני (לפחות חלקית...). אני חושבת שממהרים להלביש כי קר מאוד בחדר ניתוח.
הידיים שלי היו קשורות (ביקשתי מראש שלא יקשרו, בזמן אמת כל כך רעדתי שביקשתי שיקשרו). בדיעבד הייתי צריכה לבקש שישחררו לי את הידיים בשלב הזה כדי שאוכל ללטף אותן (בעז"ה בלידת התאומים הבאה ).

במחלקה ממש התחשבו בי. בזמן ההתאוששות הייתי מול חדר האחיות, אבל אח"כ העבירו אותי לחדר מרוחק יותר. כל עוד יכלו נתנו לי לתפוס מרחב של 2 מיטות כדי שיהיה מקום לעריסות (ויצא שזה היה ככה לאורך כל האשפוז).

אני לא סגורה על מה קורה בשר"פ, נותחתי על ידי מנתח אקראי שהיה באותו יום (לשמחתי זה היה מנהל האגף ושמעתי עליו הרבה דברים טובים). עשיתי פגישת הכנה בבית החולים שבה הגעתי עם תוכנית לידה (זה היה כשעוד קיוויתי ללידה רגילה) ושם גם ביקשתי מה אני רוצה במקרה של קיסרי. ממליצה בחום לעשות את זה. פגשתי בבי"ח נשחם שלא עשו את זה והתבאסו מדברים מסויימים. את תוכנית הלידה הכנתי מראש עם הדולה שלי. לא חושבת שהייתי יודעת מה ואיך לבקש בלי ההכנה שעשיתי איתה (אבל זו היתה לידה ראשונה אז אולי זה קשור).

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות

ויכולתי ללטף אחד מהם, היד השנייה הייתה קשורה לכמה דקות

ואז בעלי הלך איתם לתינוקיה ואני נשארתי לתפרים וכו

 

גם בחירום יש אפשרות למלווה אחד

אם כן- לניאדו.

וממליצה בחום!!!

זוכרת שעוד הצלחתי ללכת יחסית נורמלי, אז כנראה שלא חיכיתי לרגע האחרון

אני מניחה שבערך בשבוע 32 עשיתי את הפגישה בבי"ח, אולי אפילו טיפה אחרי.

וב"ה ותודה לבורא עולם הגענו עד הלום.

אני לא נושמת, ענקית, הערכות משקל גדולות בלע"ר.

איך עוברים את השבוע?

בעיקרון הרופא שראה את המשקלים אמר לי אם את מרגישה טוטאל לוס תתקשרי נראה אם להקדים, אבל תכלס לילדים יותר טוב עוד שבוע בפנים!

יש לכן רעיון איך נשארים שפויים? יש לי עוד חבריה מהממים בבית שגם דורשים את שלהם, יש לי עזרה בנקיון ובכביסה משהו שהכנסתי לאחרונה וזה מבורך ואני--------- על הכיסא, ספה, כורסה משנה תנוחה בלי סוף., שינה לא בלקסיקון אוכל גם לא משהו...

 

מתפללת לה' שרק ייתן לי כח כי אני מרגישה מוטרפת..................

 

 

איזה חסדים!
אל תחשבי רחוק. רק לשרוד כל חצי יום, כל שעה או אפילו כל 5 דקות. כל יום שהם בפנים זה טוב. יחזיקו שבוע מעולה. פחות- גם טוב. מה שה' ישלח...

אין לי גדולים אז אני שולפת בלי נסיון. תתני לילדים מה שאת יכולה בישיבה ושכיבה- תקריאי ספרים, עזרה בש.ב. הצגות, פרצופים, צחוקים... כל מה שכיף לך ולהם ומסיח לך את הדעת ובעז"ה בעיתו ובזמנו!

זה לא כזה נכון
גם הם נלחצים בפנים וצפוף להם במיוחד כשיש כל מיני צירים שמפעילים עליהם לחץ. הבעיות שיש לקטנים שלי זה כנראה בגלל תנוחה לא טובה ברחם ואני שמחה שלא חיכיתי יותר זמן. קודם כל שלא מזיק אם תחשבי גם על עצמך זה קשה מאוד ולא רק על הילדים. אצלי לידה בשבוע 38 אחרי זירוז ובמשקלים יפים

מרגישה היום מזעזע קוצר נשימה שמביא לזה שאני פשוט לא יכולה לדבר יותר ממשפט בלי להתנשף.

רק יושבת ומתחרפנת מלעקוב אחרי עצמי לא מרוכזת בכלום.

ילדתי בעבר בניתוח מתוכנן ומכירה את ההרגשה..

מבחינתי זה הזמן לברך בקול את ממציאי המחשב והקורנפלקס עם חלב...
ממש משחררת בזמנים כאלו. אולי אקבל פה עגבניות אבל אני לא חושבת שיגרם נזק לילדים מקצת צפיה\משחק\משחקי העשרה במחשב בשבוע שאמא מותשת על הקצה...
וכל הכבוד שמראש הכנסת עזרה! אולי לחפש גם נערה שתוכל להעסיק את החבורה ביצירה\משחק ותוכלי לנוח לקראת הלידה.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות! מתרגשת איתך!!

באמת יש מלא אנשי צוות חוץ מהמנתח?

זה נראה לי מלחיץ בטרוף, שלא לדבר עם האי נעימות........ והחשיפה..........

אני גם ככה לחוצה אז מי שהיתה ויכולה לתת לי מידע גם אם זה באמת הרבה חשוב לי להתכונן מראש.

 

היו אצלי שני מנתחים, שתי מיילדות ומרדים. מעבר לזה לא ראיתי (בגלל הוילון) אבל מניחה די בוודאות שהיו שם עוד אנשים. 

אפילו לא חשבתי על החשיפה. הייתי כל כך בלחץ... 

 

אני ממש מציעה לדבר עם בית החולים. לקבוע פגישה ולשאול את ה-כ-ל! ולבקש דברים שחשובים לך (לקחת בחשבון שלא לכל דבר הם יכולים להיענות). 

וגם אני חששתי מהחשיפה

אבל בזמן אמת, אם זה בלידה ואם בניתוח (לי היה ניתוח חירום) הדבר האחרון שמעסיק אותך הוא החשיפה

(באתי להגיב וראיתי שאני באיחור ואת אמורה כבר ללדת...)

זו שכתבה ב ז' אלול שהיא שבוע לפני הניתוח. 

או שאני בטפשת פוסט הריון רצינית וכבר אין לי מושג מה קורה סביבי. זו גם אופציה.

 

עניתי מה שידוע לי על אנשי צוות (לא בטוחה שהועלתי במיוחד...)

 

עדכני אותנו!

הרבה הצלחה ושתצאי בידיים מלאות 

סליחה שאני מופתעת ככה, אבל זה באמת מפתיע שאת חושבת שיש קנאה בגיל ארבעה חודשים...

בגיל ארבעה חודשים תינוק *יודע* שהוא מרכז העולם, ומתוך כך הוא מרגיש שכל מה שהוא רוצה/צריך אמור להגיע אליו בזה הרגע. וזה טבעי, ונכון, ואין מה להילחם עם זה, והעובדה שיש לו תאום כמעט לא אמורה לשנות את התחושה הזו...

אז כן, זה הדבר הכי קשה לדעתי בתאומים - שיש לך פה שני תינוקות עם צרכים דומים ואפילו זהים, ואת לא יכולה לומר לאף-אחד מהם להמתין עד שתסיימי עם תאומו...

מה אפשר לעשות?

קודם כול - להיעזר כמה שאפשר במי שאפשר.

שנית - לעשות בכל פעם אבחנה בין הצרכים הנוכחיים של כל אחד מהם, ולהחליט מה כרגע דחוף יותר ובזה לטפל. למשל - תינוק שעוד רגע מחליק מהעגלה (נגיד) דחוף יותר מתינוק שקשור בעגלה אבל צורח. או תינוק שלא אכל יחסית הרבה זמן דחוף יותר מתינוק שהרגע סיים לאכול. או תינוק שהחיתול שלו גדוש ומלכלך את כולו דחוף יותר מתינוק שרוצה לאכול. וכו'...

שלישית - ללמוד לעשות דברים לשניהם בו זמנית. למשל, להיניק את שניהם ביחד. לקלח את שניהם ביחד (אישית לא זכור לי שעשיתי זאת, אבל אולי אפשר). לנענע את שניהם בעגלה או על הידיים. וכו'...

 

זה קשה, אבל זה עובר.

ולגבי קנאה - זה מגיע רק בגיל שנה וחצי פלוס, לדעתי... וגם אז עוד לא ממש...

אבל זאת התחושה.
אני מרגישה שהם מתחרים אחד בשני ליחס ותשומת לב. והם באמת רגועים יותר כשהם לא ביחד

לטפל בהם כמיטב יכולתך עם הענקת יחס לכל אחד מהם כמה שאת מצליחה, ולהאמין בתוכך שטוב להם שהם נולדו תאומים... (עוד כמה חודשים תוכלי בע"ה לראות את זה בעצמך, כשהם יתחילו לשחק ביחד ולתקשר זה עם זה בצורה מופלאה )

ואני משתדלת לתת יחס שווה

צריך לתת לכל אחד את היחס שמגיע לו/שהוא זקוק לו באותו רגע. לעולם לא תוכלי לתת להם בדיוק אותו דבר... נניח שבעתיד אחד יצטרך משקפיים והשני לא - אז תיקחי גם את השני לעשות משקפיים אם הוא יחשוב שזה כיף? או שבכיתה של אחד מהם יחלקו ממתק שווה - תרוצי מיד לקנות לשני את אותו ממתק? לא. הם תאומים, אמנם, אבל שתי ישויות נפרדות. וכבר עכשיו היחס אליהם צריך להיות כזה, כשכל אחד מהם מקבל את מה שהוא זקוק לו באותו רגע, ולא בדיוק אותו דבר כמו השני.

ו - תיהני מזה שהם מחייכים ועוד מחייכים זה לזה . זה אושר גדול!

אצלי יש אחד שהיה צריך המון ידיים והשני יכל להעביר ימים שלמים בנחת בטרמפולינה\ עגלה\ משטח משחקים. אף פעם לא חשבתי שצריך להרים אותו יותר כדי שיהיה 'שווה'. ברור לי שאם הוא היה לבד המצב היה אותו דבר- הייתי נהנת מתינוק יחיד מאד רגוע, אז זה שיש לו אח תאום שצריך אחרת לא צריך לשנות את ההתנהלות שלי.
צריך כל הזמן לזכור את האיזון בין זה שהם תאומים, וזה לא סתם ויש לזה משמעות בחיים שלהם, לבין זה שהן שתי ישויות שונות עם צרכים שונים. זה באמת מורכב אבל יבוא עם הזמן טבעי, פשוט מכורח המציאות- כמו הדוגמאות שמתואמת נתנה.

זה דבר אחד.
מה שאת מפרשת, זה משהו אחר.

ההוא שבכה כשהלכת עם השני לסלון, כנראה היה בוכה גם אם היית יוצאת מהחדר בלי קשר.
כי זה בדיוק הגיל שהוא מתחיל להבין את זה שאת נמצאת לידו..

גם יכול להיות שאם הוא רואה אותך מאכילה הוא ירצה לאכול,
לא כי עינו צרה באחיו שמקבל, אלא כי הוא רוצה לעצמו.

תקשיבי, תינוקות בגיל הזה אפילו לא יודעים להבחין בהבדל בין אמא לעצמם! אז איך הם יבדילו ביחס שאמא נותנת לי לבין היחס שהיא נותנת לאחי?

זה פרשנות שלך לגמרי.

אבל כן כדאי ללמוד לתפקד עם שניהם.
כשאת מניקה אחד, תניחי את השני קרוב אלייך, שתוכלי להתייחס אליו.
כשאת מקלחת אחד, השני בעגלה לידך, רואה אותך, וכן הלאה..
ככה לא תרגישי שאת 'מפקירה' אחד מהם כל פעם..

הגיוני שהכביסה תסריח במכונה עד שהם יהיו בני שנה וחצי, שנתיים.

גידול תינוק בגיל 4 חודשים ובוודאי תאומים זה ידים מלאות (עבודה) ברוך ה'.

קחי עצירה מהחיים מסביב אל תנסי להספיק הרבה

תעזרי בכל מי שניתן (אחיינים, דודים, בן זוג, שכנים, חברות, נערות מתנדבות, נערות בתשלום...)

ותביני שזו תקופה כזו שבסוף תעבור ואת עוד תחזרי לתיפקוד גבוה,

אבל בנתיים אל תהיה מתוסכלת מהחוסר הספק...

בהצלחה !!

אני ממש רואה הבדל- אם אני עם אחד מצליחה יותר לעשות דברים. אם שניהם ערים ואיתי- כמעט לא מצליחה כלום אז אני מקבלת את זה שככה זה תאומים.
זה כזה אושר עצום, חבל שנעביר את הזמן הקסום הזה בלהתבאס שהבית מבולגן...

מצד אחד ככל שהם גדלים הם טיפה יותר מעסיקים את עצמם אז קצת יותר קל. מצד שני היכולות שלהם גדלות וככה גם הבלגן שהם עושים, וההתעקשות להשתתף במה שאני עושה שזה באופן מוזר ממש מקשה עלי...

מצד שלישי לאט לאט הם ישנים יותר נורמלי ומתפנה קצת זמן בלעדיהם...

אני מנסה טיפה לסדר איתם, מנקה רק בלעדיהם, כביסות זה קצת קשה אבל עדיין מצליחה איתם ומבשלת רק דברים מהירים מאד. לשבתות בעלי עוזר בהכנה אבל מאד ממוקדים מה טעים ומה נצרך. ממש לא אלף תוספות ואלף סלטים...
זה עכשיו אבל במשך שנה פלוס הצלחתי הרבה הרבה פחות!
טיפים- כמה שיותר חדפ, השתדלות בעצמי לא לייצר בלגן ( לשים דברים במקום מיד, לא לתת לדברים להצטבר) כי אין זמן לסדר, להוריד סטנדרטים, לחשוב מראש על דברים שצריך להכין או לעשות וכשיש כמה דקות פנויות לעשות משהו קטן ואם יש ילדות בי"ס יסודי באזור יכול להיות שהן תשמחנה להתנדב ואז או שינדנדו עגלה או ישטפו כלים לי זה ממש עזר בחודשים הראשונים. ( לפעמים שווה לשלם להן קצת ואז בכלל קנית אותן)

אם לנסות להכנס למיטה... או להסתער על הבית....

ואין לי כוח ואני מותשת...

עייפה בצורה שלא ניתנת לתיאור (נראה לי רק הורים לתאומים יכולים להבין את עומק העייפות...)

וגם לבעל היקר שלי יש אמרות שפר זהות למדי....

אך כמה שיפה מצדו שהוא מבין שהעיקר כרגע הילדים וכו'.....

עדיין הבית דורש את שלו ואין לו מושיע...

 

נשימה ארוכה - כשמך - פשוט לקחת נשימה ארוכה כל הזמן!!

ככה זה..
אני לא יטדעת בני כמה הם, אבל תנסי אולי כן לעשות להם סדר יום. אני התחלתי בגיל 5 חוד' יד אז לא היה לי צורך ומאז זה היה מעולה. כשהיה לי כח עבדתי כשהן ישנו ולרב ישנתי איתם ואז היה לי כח לעבוד בערב או אחהצ כשבעלי נמצא.
להנמיך ציפיות למינימום שנצרך כדי להישאר בחיים...
שנה טובה!