פורום תאומים (עמוד 42)

בהתחלה, אף שזה יותר קטן משידה.

ההיגיון הוא, כנראה, שבגדי תאומים באים לידי שימוש בתדירות גבוהה יותר, אז גם ככה רוב הזמן חצי מהבגדים בכביסה...

(אבל כמובן - מדובר בתאומים מאותו מין. אם לא - אז זה אחרת).

אבל בהמשך קנינו ארון לחדר שלהן ונעזרנו בו....

השתמשתי בכמה מדפים מהארון שהיה בחדר.
אבל כיום שיש לי שידה לילד אחד- לבגדים נראה לי יכול להספיק, לא נראה לי גם בגדים וגם מצעים. גם שאלה של נוחיות שאני במגירה התחתונה לא מאחסנת דברים לשימוש שוטף כי לא נוח בעיני להתכופף כל הזמן. מאחסנת שם חבילות טיטולים ומגבונים. אם תשתמשי בכל המגירות לציוד שלהם אולי זה כן יספיק.
כמו כן יש הבדל בין קיץ ועונות מעבר לבין חורף מבחינת המקום שהכל תופס...

הלידה בעזרתו יתברך צפויה בחורף. מניחה שהציוד יתפוס קצת יותר מקום.

גם ככה תאומים זה הכל כפול

אם לכל תינוק שלי יש שידה לעצמו ,התאומים ההתחלקו כך שלכל אחד היה מגירה וחצי, החלטתי שאם זה מה שיש לי, זה מספיק

וזה די הוכיח את עצמו, סך הכל לרוב יש לנו הרבה יותר ציוד ממה שצריך באמת

ועם מכונת כביסה ומייבש גם אם את על מינימום חולצות, כמעט לא יצא שלא יהיה לך מה להלביש

ואישית הייתי מגבילה, אבל ממה שראיתי עד כה זכיתי בהורים ללא גבולות...

הם בני שנה ו8
גם חורף גם קיץ היה טוב. יש לי שידה גדולה אבל

ממש לא הייתי מוסיפה לעצמי עוד עבודה.
מצד שני מכירה אמא לתאומים שעשתה את זה אז כנראה שזה אפשרי...

והמליצו לי להתחיל כמה חודשים עם חד פעמי, לראות שאני נשארת בחיים  ואז לעבור לרב פעמי.

חחח... הצחקת אותי באמצע הלילה.

והחודשיים הראשונים הכי אינטנסיביים.

ובכל גיל זה לא קל... אצלי היום הם מטפסים לכל מקום... על מיטות, שולחנות, כיסאות...

היום מצאתי את התאומה שוכבת על השולחן על הבטן ומציצה לתאום שישב מתחת לשולחן... פחד אימים.

אצלי אחת התחילה ללכת, השניה למדה לטפס על הספה והשלישית אוהבת סתם להכנס לכל מיני חורים כאלה שלוקח לנו כמה שניות לקלוט איפה היא...
בקיצור לא משעמם לרגע אבל מגניב ממש!!

כשזה מראש בתור כיף וחגיגה זה הרבה יותר קל.

מה אומרות השניות שהיא הולכת והן לא?
מפריע להן? לא מנסות לחכות אותה?

אבל אחת מהן מסתכלת עליה ממש בהערצה וזה פשוט מצחיק.
באופן כללי זו שהולכת (היא הגדולה ) סוג אופי כזה מנהיגותי, מדהים לראות את זה מגיל אפס. כשמישהי מהשתיים האחרות בוכה היא מסתכלת במבט כזה כאילו, מה את תינוקת?
אז זה מאד מסתדר להן שהיא הולכת, היא ממש מסתכלת עליהן מלמעלה למטה חחחח

אצלי הבת היא המנהיגה מהרגע הראשון...תמיד לקחה לו משחקים.

הייתי נותנת לכל אחד משהו ביד בגיל פצפון... תמיד אחרי כמה דקות היה לה שתיים...

היא התחילה ללכת ראשונה והוא גם מאד העריץ אותה.

רק לפני חודש הוא התחיל להעיז לקחת לה דברים אז היום הם רבים וזה מתוק...

אבל היא כ"כ דואגת לו, נותנת לו מוצץ כשהוא בוכה...

יום אחד שתיים לא הרגישו טוב ונשארו בבית ורק אחת הלכה למעון, המטפלת אמרה שהיא היתה פשוט עצובה!
היא כאילו חיפשה משהו כל היום ולא מצאה...

אח"כ זה נהיה קל יותר

שהשנה הראשונה קשה אח"כ הכל הולך ונהיה יותר קל ובאמת כבר בסביבות גיל 9-10 חודשים כבר היה פחות אינטנסיבי ויותר מהנה
ואז הגיעה אמא לשלישייה ואמרה לי:
השנה הראשונה הכי קלה😯😯😯

 

 

אנחנו בגישה של "עשו את זה לפנינו ועוד יעשו את זה אחרינו". 

 

בינתיים מנסה לאסוף מידע שיעזור להתכונן, פיזית ורגשית. 

באופן מפתיע לא מאוד לחוצה ממה שיבוא אחרי הלידה בעז"ה, בעיקר סקרנית לראות איך יהיה לנו (כל אחד בנפרד וגם כזוג)

דוגמא... כשאני יוצאת היום לגינה אני לא נחה שנייה, זה כמעט בלתי אפשרי לצאת לבד.

הם פעילים מאד ב"ה... כח אחד רץ לגלישה אחרת...סולמות, נדנידות...

כשהם היו יותר קטנים שמתי אותם על המתקן וזהו.

הם היום מתחילים לאכול לבד... אז זה קצת חוסך לי אבל אני חייבת לשבת לידם כי הם עושים שטויות... מסוגלים להעביר אחד לשני אוכל ואחר כך לנקות 2 כיסאות ואת כל החגיגה שמסביב....

ולא ראינו שהיה נורא כ"כ...

הגיל הכי קשה אצלנו היה בין שנה וחצי לשנתיים וחצי-שלוש, כשכבר ידעו ללכת - אבל עוד לא היה להם מספיק "שכל" להימנע משטויות. כל היום היינו רודפים אחריהם ומגלים נזקים... אבל זו מתיקות שאין כמוה!

 

אז אצלך מדובר בעבודה משולשת - אבל לפחות הן בנות, אז אולי פחות שובבות!

והבת יותר שובבה...

וזה באמת נהיה בזמן האחרון מאדדד קשה.

ממש מזל שהכנסתי למעון

מתייגת את @ש א הלוי

אולי מישהי תנסה, אני מהנייד אולי בגלל זה...

חפשי "חיתולי בד למתחילים"


ואם אין לך פייסבוק אשמח לעזור כמה שאוכל.

המליצו לחכות כמה חודשים ואז לעבור לחיתולי בד.
תודה!

אחרי טיטול עם קקי נראלי שכן

אחרי החתלה של כל אחד מהם - נראה לי שגם לא...

מאז ומתמיד אני עושה סבב החלפות בין כל בעלי הטיטולים בבית

ואצל תאומים - גם ככה הם דבוקים זה לזה כל הזמן. אז נכון שהם הדביקו לפעמים זה את זה (בעיקר בדלקות עיניים...) - אבל ככה הם "התחסנו" במקביל...

מניחה שאם הייתה מחל חמורה - אז כן הייתי מקפידה על היגיינה ביניהם.

עשיתי להם הכל ביחד.

הדבר היחיד שכן הפרדתי זה שהחלפתי מים במקלחת בשלושה חודשים הראשונים.

אח"כ הפסקתי.

היום מתקלחים ביחד... איזה כיף זה.

עד שהיה לא היה מקום.

החלפנו מוצצים חופשי.

פעם אחת הם נדבקו לי נורא, זה היה בסוכות שנה שעברה, הם שילשלו לי נורא ואיום.

כל היום רק החלפתי בגדים וכיבסתי... כי הכל התלכלך.

לפני שבועיים קראו לי למעון שיש לתאום חום... אני מגיעה... מרימה את התאומה ומרגישה שהיא גם חמה...
זה דווקא טוב שזה יוצא ביחד ולא אחד אחרי השני.

הנקות - אני מקווה שאצליח להניק את שניהם במקביל.
חיתול - בוודאי שלשטוף ידיים בין אחד לשני! אפשר גם לקנות בקבוק של חומר חיטוי ידיים מתאדה ולהשאיר קבוע במקום ההחתלה.

זה משהו שהייתי עושה בכל מקרה, אבל השהות בפגייה מחנכת אותי להרגלי הגיינה מחמירים במיוחד

הקטע של הפגיה עובר אחרי כמה ימים בבית...
גם אני בהתחלה היה הקפדתי ממש באדיקות על חיטוי ידיים לפני שהגעתי בהן, לפני אוכל...
ב''ה מהר עברנו להתייחס אליהן כמו תינוק שנולד במועד (מאמינה שיש אמהות שמתנהלות ככה גם עם תינוק בריא, אבל אני לא שם...)

ממש בהתחלה מישהי אמרה לי שהיא הצליחה להניק יחד רק מגיל 4 חודשים. זה מאד עזר לי ועודד אותי כי בהתחלה ממש ממש לא הצלחתי! עד שחיברתי ילד, ניסיתי לחבר את השני הראשון התנתק ושוב ושוב במעגל. חוויה מתסכלת מאד. רק כשקצת יותר גדלו וינקו טוב יותר הצלחתי.
חוץ מזה בתיווך של חברה מקסימה מכאן קבלתי כרית הנקה ׳קשיחה׳. לא עם כדורים מקלקר כמו של מילגה או כריתי ואיתה היה מאד נח. בכרית הנקה רכה הצלחתי בהמשך להניק את שניהם בשכיבה וקצת לנמנם תוך כדי...
החסרון הגדול בהנקה של שניים בו זמנית שקשה עד בלתי אפשרי להניח את מי שנרדם.

נראה לי שעד לרגע זה לא ידעתי אם זה יצא בסוף לפועל או לא…

יש לאן לשאוף...

)קודם הם צריכים ללמוד לינוק כל אחד בנפרד ואחר כך נחשוב על שניים יחד. בינתיים מקבלים חלב שאוב בעיקר וגם קצת מטרנה)

אצלנו בפגייה עם כל השאיבות (שאבתי כל שלוש שעות חוץ מאשר ב3 לפנות בוקר) לא הגעתי למספיק חלב וזה היה בעיקר מטרנה.

אחרת, הם לא ילמדו לינוק לעולם...
)כך מנסיוני עם ילדיי הקודמים. הם יונקים רק אם יש שפע חלב - רפלקס מציצה חלש)

בתכל׳ס לא הקפדתי עד שעברו חיסון פוליו ואז אחרי טיטול 'מלוכלך' אני כן שוטפת ידיים עם סבון.

אחרי הפגייה התרגלנו לאובססיה של הגיינה וסטריליות.
אפילו הילדים בבית היו מחטאים ידיים לפני שנגעו בתינוקות, אט אט זה עובר...
אבל בין החתלות עד היום אני משתדלת לשטוף ידיים

מעיזה ביחד?

קיבלתי ממישהי 2 כסאות אמבטיה והשלישית יושבת ביניהן כך שאין לה הרבה מקום לזוז (כמובן בהשגחה כל הזמן )
ואז אני מכניסה את שלושתן יחד, שמפו סבון, מוציאה אחת מלבישה על השטיח, אותו דבר שניה ושלישית כך שכל הזמן הן בשדה הראייה שלי
אמא שלי פעם ראתה את זה אמרה לי:
זה סרטון ליוטיוב

גם אני מקלחת ביחד.

שלי היום כבר חוגגים ביחד, משחקים עם הזרם, חופפים אחד לשני את הראש...

זה פשוט כיף.

המיטה שלי נמצאת מול האמבטיה במרחק קטן, מוציאה תמיד אחד, מלבישה ומסתכלת בינתיים על השני.

או שמוציאה את שניהם ומלבישה לסירוגין... עד שבא להם לברוח...

גם אצלי היום אחת פתאום התחילה לסבן את אחותה וזה היה מתוק מדבשששש

היום הם בכלל חגגו...

אני מקלחת עם מים פתוחים ולא סותמת את הניקוז כך שכמעט לא מתמלאים מים מטעמי בטיחות.
(אלא אם אחד מהם מתנדב להיות השטופר...)

התאומה הכניסה את הפנים מתחת לזרם מים... לא עובר שנייה... התאום עושה מיד אחריה והוא הרבה יותר רגיש נבהל מהמים...

כל לילה ערות בכאלו שעות...

ושלי כבר ישנים בשעה 19:00.
אוהבת את השעות האלו...

בשבע וחצי. הגדולים חגגו עם בעלי בבניית הסוכה
קמתי בעשר וחצי לבית הפוך כמובן...
אבל כשכולם ישנים זה פשוט תענוג לסדר לנקות לגהץ...
וכעת אני באמת פורשת...
לילה טוב

כשקמים לקטנטנים ולגלות בו חידושים , אז כיף שאתן כותבות בכאלה שעות .
תודה!

גם אם הייתי מניקה למה בכלל לשטוף ידיים לא רואה בזה משהו לא הגייני
בין טיטולים בהחלט שוטפת ידיים. הם כבר בני שנה ו8 ועדיין שוטפת. המון בעיות היגייניות יש בטיטול ואני בזה ממש לא שוקעת.
אולי כי פעם חטפתי cmv באחד ההריונות וזה קורה בעיקר למטפלות כי לא שומרים על הגיינה בהחלפת ילדים. אז למדתי את שלי.
במקלחת הייתה תקופה שקילחתי את שניהם באמבטיה אחת וברגע שהחלפתי לאחד ואחד אז החלפתי גם מיים כי הרבה פעמים היו עושים קטנים וזה הגעיל אותי שמתרחצים אחד בשני

בביקור הראשון שלי אצלה.

אף אחד לא שאל אותי כלום.

לגבי הציסטה אין לי מושג.

בינתיחם עזרה מהמשפחה זה שנסענו מלא שבתות כי לא היה לי כוח לבשל- הרגשתי ממש רע ובעלי היה עמוס בעבודה.
בשאר הדברים בבית בינתיים מסתדרים.. בעלי עושה הרוב ואני כמיטב יכולתי.
מהמרפאה הציעו לי עזרה של נערות בנקיון, אבל בינתיים מעדיפה לשמור על הפרטיות שלי גם במחיר של בית פחות נקי וכיור מלא כלים..
עובדת על עצמי להיות מוכנה לקבל עזרה בהמשך ולא להיות גיבורה בכוח...

במהלך ההיריון כמעט לא היה צריך ב"ה.

אחרי הלידה - כשהם עוד היו בפגייה קיבלנו קצת אוכל משכנים, והרבה עזרה משכנים מסוימים בבניין. (שמרו על הילדים כמעט יום שלם ביום הלידה!). הבית תפקד איכשהו בימים האלה. כבר לא זוכרת... (נראה לי שעשיתי קצת כביסות. ובעלי התגייס כמובן).

אחרי השחרור מהפגייה היינו שלושה שבועות בערך אצל ההורים שלי - ושם הייתה לנו מלא עזרה מאחיי הצעירים, ששמרו על שני הגדולים, ומאמי, שעזרה לי עם התאומים וכמובן דאגה לאוכל ולפינוק... רק בלילות אנחנו קמנו אליהם

כשהיו בני חודש וחצי כבר הרגשנו שאנחנו יכולים ב"ה להסתדר בעצמנו... הם היו תינוקות יחסית רגועים ב"ה, אז לא זכור כסיוט כמו שנוהגים לתאר...

ועוד אחות אחת שיודעת.
כרגע הבית מתפקד ב''ה.
נראה מה יהיה יותר לקראת הלידה

בהריון ב"ה בכלל לא נעזרנו.

אחרי הלידה ההורים שלנו היו אצלנו ועזרו מאד בערך 3-4 שבועות בעבודות בית וטיפול בילדים ביום. בלילה לא נעזרנו.

אחכ הייתה תקופה שחמותי באה פעם בשבוע שבועיים וזה שהיא שטפה את הבית מאד עזר.

בקהילה פינקו מאד בבישולים כמעט 3 שבועות וגם אחרי זה סתם מדי פעם אנשים שרצו הביאו לנו.

הרבה הציעו לבוא לעזור בהתחלה בבקרים אבל אז ההורים היו ואחכ בעלי היה בחופש ודווקא בשלב שכבר כן הייתי צריכה פחות הציעו.

מאד עזר לי וזה גם ביקשתי, שילדות מהשכונה באו בערך כיתה ג). או שהן החזיקו את הילדים ואני יכולתי לתקתק קצת עבודות בית ולפעמים הן נהנו לשטוף קצת כלים או לטאטא.

והיו עוד כל מיני עזרות...

ב"ה הלוואי שנזכה להחזיר בשמחות!

מה שעזר לנו מאוד זה, שכל ערב אימי באה יחד עם חברה וכל אחת מהם קילחה תאומה אחת, וטיפלה בה. בזמן הזה היה לי כמה דקות של רגיעות לשבת עם הבעל והילד הגדול... ואחכ אמא שלי היתה נותנת בקבוק לאחת, ואני הייתי מניקה אחת. בזמן הזה החברה היתה מקפלת כביסות וכו. זה היה עזרה מאוד מאוד גדולה.
בזמן ההריון הייתי רב השבתות אצל הורי. ואחים שלי עזרו מאוד גם בימי חול ביחד עם הגדול

בכל אופן לא יותר מאשר לידה רגילה.
היו הרבה פינוקים של עוגה/סיר מרק מידי פעם, שהיו מאוד מפנקים, גם אם טכנית זה היה כמו טיפה בים ולא באמת עזרה משמעותית, אבל ההרגשה היתה ממש טובה שאנחנו לא לבד.
ב"ה יש לי ילדים גדולים בבית, וביחד ב"ה הסתדרנו ועדיין משתדלים להסתדר
בחודשיים האחרונים נהיה פה "טרנד" מבורך לילדות בישוב לקחת תינוקות לטיול אחה"צ (ותאומים זה בכחל אטרקציה ) אז זה באמת מאוד עוזר, שלוקחים אותם אחה"צ לשעה-שעתיים.

אצלי זה ילדים ראשונים אז הצרכים שונים..
בכל אופן בהריון ברוך השם לא היו צרכים מיוחדים.
אחרי הלידה בתקופה של הפגיה הייתה המון עזרה עם אוכל, גם ממשפחה וגם מחברים- וזה היה מאוד מאוד משמעותי! כל יום יצאנו מהבית מהבוקר וחזרנו מאוחר בערב ועזר מאוד שהיה לי אוכל לקחת לצהרים/ מה לאכול בערב כשחזרנו..
אחרי השחרור היינו שבוע וחצי אצל ההורים כולל ברית ואחר כך חזרנו לבית וקיבלנו עוד עזרה בארוחות באופן מסודר מהקהילה (כמו לכל יולדת בקהילה). אחרי זה כבר ברוך השם חזרנו לתפקוד עצמי.

התאומים בני 10 חודשים, ועכשיו כבר אין שום עזרה וכולם ' חזרו לשגרה' אבל כשחשבתי על עניין העזרה,
במבט לאחור, אני תוהה איפה היו כולם? שכנות? מתנדבות? אחיות? הורים? מאחרי הברית, לא קיבלתי כלל שום עזרה משמעותית מאף אחד.
זה מאד מצער אותי ואני עושה עבודה פשוט לא לחשוב על זה ולהמשיך הלאה ולהתחזק מזה שאני מסתדרת מצויין עם בעלי ועם הילדים הגדולים... אבל קשה😢
כשאני שומעת על עזרה ככ משמעותית שאחרות מקבלות או קיבלו אחרי לידת תאומים אני מודה שזה קצת 'שובר' אותי בפנים

מבאס ממש לשמוע.. קבלי חיבוק!!
וכל הכבוד שאת עם המבט קדימה ומשתדלת לא לשמור על זה טינה..
בטוחה שהחוויה שלך תגרום לך להיות יותר רגישה למקרים אחרים בעתיד בעז"ה כשתוכלי לתת..

אחרי הלידה,
הגדולים שלי טיילו בזמן בשבועיים הראשונים, אצל הורי, גיסות, חברות וכד'.

חזרתי הביתה מבית החולים ואחרי הברית נסעתי לטלז סטון, החזקתי שם מעמד 5 לילות...

חזרתי הביתה אמא שלי שלחה לי ארוחות צהרים עוד שבועיים עד שהרגשתי כבר לא נעים ואמרתי לה שאסתדר... וב"ה הסתדרתי, לא אומרת שלא היה קשה אבל ב"ה מקבלים כוחות.

בהריון, בעלי עזר המון בבית, בחודש האחרון אמא שלי שלחה לי חלק מהאוכל לשבתות כי לא הייתי מסוגלת לזוז... וכל מאמץ הכי קטן מאדד התיש אותי.

א-ב. המון עזרה מהמשפחה. גם חברים/קהילה רוצים לעזור, אבל פחות מתאים לנו להיעזר (מה שצריך זה בעיקר עזרה עם הילדים הגדולים, ואנחנו מעדיפים שהם יהיו עם המשפחה כמה שאפשר).

ג. מהמשפחה העזרה התחילה עוד בהריון, בעיקר מצד ההורים, בשמירה על הילדים פה ושם, בעיקר כשנסענו לבדיקות. כשהעניינים התחילו להסתבך וכבר שיתפנו גם את האחים הם גם ממש נרתמו, ובזמן האשפוז שקדם ללידה כבר ממש נעזרנו בהורים והאחים... גם בעזרה עם הילדים, קניות, אוכל ומה לא...
העזרה הזאת ממשיכה גם עכשיו, כשאני עוד לא בבית, ואני מניחה שתמשך לפחות בתקופת הפגייה (שעודצפויה להיות ארוכה).
חברים/קהילה גם כל הזמן רוצים לעזור, אבל זה פחות מתאים לנו כרגע.. יכול להיות שבעתיד נעזר אם נרגיש צורך.

ד. כולם הביעו נכונות מצידם. הרבה אפילו ״לוחצים״ שנעזר... כשאנחנו צריכים משהו ספציפי אנחנו מבקשים. באופן כללי אנחנו כאלה שמאוד מסתדרים בעצמם... זה יותר אופי מאשר ״כוחות״, אבל עכשיו מרשים לעצמינו להרפות ולבקש כשצריך.

ה. בייביסיטר, קניות, בישולים והרבה פינוקים לי ולילדים. עכשיו גם עזרה בהסעות מ/אל בי״ח, בתקווה שבמהרה אני אוכל לנהוג בעצמי ו״לשחרר״ את התחום הזה.

ו. עוד אין לי מבט לאחור 😏

זה עוזר לי להפנים שהעזרה כנראה באמת נדרשת ולהתרגל לרעיון.. כי חוץ מההורים שגרים רחוק אני גם לא אוהבת להיעזר, אבל מתחילה להבין שאצטרך את זה..

א-ב-ג קיבלנו המון עזרה מהמשפחה בתקופת השמירה, הפגייה ומאז ואפילו עכשיו נעזרים מידי פעם... לצערי בתקופה הזו התרחקתי קצת מחברות והייתי בתוך הטירוף כך שהיה לי קשה להיעזר בהן ולהסביר להן את הצרכים שלי.

ד.המשפחה כולה הייתה בעננים והציעו הרבה עזרה. אני ממש טיפוס שלא מבקש, אבל היו רגעים שקרסתי ואז הרמתי אפילו טלפון שיבואו לעזור.

ה. יותר בקטע הטכני- בישולים, קצת ניקיונות ועזרה בלהיות איתי עם כל הילדים יחד. לפעמים באו שניים יחד ושמרו על הילדים כדי שאנוח. לפעמים טיפלו בתאומים שאוכל להיות עם הגדולה ולתת לה קצת זמן איכות.

ו. הייתי מנצלת את כל הצעות העזרה כדי לצאת אפילו לכמה דקות מהבית להתאוורר לבד/כזוג. בזמנו בגלל שהרגשתי לא נעים שעוזרים לי בטכני השוטף, לא העזתי לבקש עזרה בלאפשר לי לצאת מהבית- זה היה נראה לי מותרות. בדיעבד ממש הייתי חייבת את זה לנפש והיום כשכבר אנחנו לא צריכים את העזרה השוטפת ופחות מציעים, לצאת זה ממש קשה וכמעט שלא מתאפשר...

ועוד משהו- כשהייתי בתוך הטירוף של ההתחלה, זו נקודה שהיה לי קשה איתה אבל לא היה לי כוח לעמוד על שלי- הרגשתי שמרוב שהבית היה על גלגלים, איבדנו קצת את הפרטיות שלנו... נגיד בזה שעשו עבורנו כביסות וכד'. הייתי מעדיפה מראש להגדיר מה בבית אני רוצה לעשות ושיעזרו לי לעשות את זה. אבל שוב.. מודה לה' על כל עזרה שקיבלתי בזמנו! הכל היה מכוונות הכי טובות...

נדמה לי שזו נקודה ששווה שרשור נפרד.

המקום של פשוט לשחרר!!!

כל המציאות של שני תינוקות, אם זה הראשונים ואם זה פגיה וגם אם לא היא כל כך מטלטלת את המציאות הרגילה שלנו וכל כך שואבת שאני מרגישה שאין כמעט אפשרות להשאר בשליטה! להצליח לחשוב מה אני רוצה לעשות ומה לא רוצה שיעשו לי וגם להצליח בפועל לעשות זה הרבה פעמים חלום באספמיא...
הכל ככ מטורף שזה לא הגיוני... למי שעוד לא ילדה הייתי ממליצה כמה שיותר לחשוב על זה להתרגל לזה קודם ופשוט לשחרר. לקבל באהבה ובשמחה את איבוד השליטה...


הדןגמא שלי זה שלפני הלידה דאגתי לתוויות של בשרי חלבי פרווה על כל הארונות במטבח. ככה לפחות ידעתי שכל מי שמתעסק במטבח לא עושה לי סלט ומטריף לי דברים. לפעמים שאלו אותי על דברים אבל בדכ לא והייתי רגועה!

מזכירה לי שבהריון שאחרי התאומות, בעלי והמשפחה הקרובה שאלו אם אני בלחץ אם נדע שיש שוב פעם תאומים. אמרתי להם שמבחינתי לא אכפת לי שוב עוד זוג ואפילו בכיף ובשמחה. ולמה, כי אצל הבנות לא ידעתי לקראת מה אני הולכת מרב הלחץ ואיבוד שליטה לא נהניתי בכלל מהשנתיים הראשונות.
ואם יהיה שוב אני כבר יודעת למה להתכונן ואיך לקבל עזרה וכו 😍

התוויות לבשר וחלבי.

אשמח לשמוע רעיונות נוספים להתארגנות מוקדמת

ואם יש מוצרים שאתם משתמשים ולא תמיד יש במכולת/סופר קרוב אז להצטייד בסטוק.

אם יש ברית בדרך אז בגדים/כיפה לפחות לבעל

ובאופן כללי סידורים או בירוקרטיות או סתם משימות שמחכות לנסות לטפל מראש

וזה מצרך נדיר בד"כ בסוף הריון תאומים...

בדיוק החלטנו להזמין לשבת את חמי וחמותי והכנו מלא אוכל ואז נסענו ללדת. את הרוב הקפאנו וזה עזר בחודש אחרי הלידה.

בהחלט כדאי שאשים לב למלא את המאגרים יותר בתכיפות. לשמחתי ההורים שלי יחסית קרובים, וכבר מתחילת ההריון (שלא לומר הטיפולים) דואגים לי למשלוחים לשבת , כך שאנחנו אף פעם לא רעבים יותר מיום או יומיים ברצף  

 

יש עוד דברים שכדאי לשים לב אליהם לקראת עזרה ש"נכנסת" הביתה? 

 

אולי דברים אישיים כמו פתקים או מסמכים שלא רוצים שאחרים יראו, לשים מראש במקום שלא אמורים להגיע אליו

אולי אם את צופה הרבה טיילת בבית (משפחה שגרה קרוב/ שכנות וכדומה) אז אולי מראש להגדיר שעות, או לבקש שלא יגיעו אף פעם בלי לשאול/ לבקש/ להודיע מראש...

בטח לפי הסיפורים פה...

במיוחד אם זה ייתן לך רוגע...

 

(ורק אומרת שאנחנו קנינו את העגלה אחרי הולדת התאומים... אפילו סקר שוק לא עשינו לפני כן... הגענו כשהם היו עדיין בפגייה, והמוכרת הייתה בטוחה שאני עדיין בהיריון . אז ב"ה אני הרגשתי יחסית טוב אחרי הלידה שלהם, אבל ממש לא כדאי לבנות על זה...)

שתעשי מתי שתרגישי בנוח. יודעת שיצאה לי תשובה מתפלספת... אבל ברצינות- עכשיו זה יוריד לך לחץ? אז מעולה! עכשיו זה מרגיש לך מוקד מדי, אז תנסי לתכנן מתי זה יהיה טוב יותר.

 

 

אם זה ירגיע אותך זה שווה את זה.
אלא אם כן בעלך מתנגד.
ואז אפשר אולי לעשות הזמנה וישלחו לך את זה אחרי הלידה.
אמנם אף פעם לא ניסיתי, אבל שמעתי שיש כזאת אופציה בחנויות מסוימות.

בהצלחה!

(לא מאמינה שאני אחרי...)

הלכנו לחנות ובחרנו את כל מה שצריך, ואחרי הלידה זה הגיע אלינו הביתה.

אם זה מעודד אותך, אני בשבוע 18 ומתכננת כבר בסוכות ללכת לחנויות (בעיקר לראות ולהתנסות, עדיין לא לקנות), כי חשוב לי שנעשה את זה יחד ואני יודעת שהפעם הבאה שנוכל לעשות את זה היא בחנוכה ולפי הסיפורים פה, בחנוכה כבר לא אוכל לזוז. 

 

אם בתוך המציאות הזו, שהיא מבורכת, אבל מביאה איתה הרבה איבוד שליטה, אנחנו יכולות לקבל קצת תחושה שיש לנו בחירה איך לפעול (ועוד למשהו שירגיע) אז אין סיבה לא לממש את היכולת הזאת. 

 

צאי בשמחה לשופינג (ותחזרי לספר חוויות) 

 

מסכימה עקרונית עם קודמותי, אבל...
כתבת שאת בשמירה??????
תחשבי טוב האם נכון לך להסתובב עכשיו בקניות....
בהצלחה!!

חוסך את היציאה

ומאידך יש לך חווית קניה...

הלכתי לחנות אחת בלבד ונחתי שם הרבה.
אין לי הוראה לשכב או משהו, רק לא להתאמץ.

מאושרת ושמחה!!
עשיתי קנייה לאט לאט, נחתי שם הרבה ולבסוף עשיתי מזה הזמנת לידה ולא לקחתי הביתה.
אשלח את בעלי עוד איזה חודש וחצי שגם אספיק לכבס.
עכשיו נשארה לי רק עגלה....(לא היה את מה שרציתי)
ממליצה בחום על רשת מוצצים (אין לי אחוזים)
שירות נעים, מבחר ומחירים טובים...
בהצלחה לכולן ותודה על התמיכה...

עשית לי גם חשק..
אבל נראה לי לי אחכה לאחרי סוכות..

שתעשי משטח.

איזה עיניים פתח לי הרופא משפחה...

שאל אותי ברוטינה אם זה עובר אחד... ואמרתי לו שזה תאומים... היה בשוק...

אהל גם לא מזיק, אז אולי עדיף.

בדק את הגרון מבפנים ומבחוץ, אמר שהכל בסדר. שזה מחסן את העוברים.

את מקבלת דרגה לפי הכנסה לנפש ומספר ש"ש (מינימום 24, אם את עובדת יותר יכולה לקבל הנחה גדולה יותר)
אחרי שקובעים לך את הדרגה, כל אח נוסף שאת מכניסה למסגרת, מוריד לך דרגה (ירידת דרגה = הנחה גדולה יותר!)

כמעט בטוח לא עבדתי משרה מלאה.
המינימום בשביל לקבל דרגה זה 24 שעות. וכל 4 שעות נוספות או ילד נוסף הדרגה משתפתרת. 3 ילדים בתמ"ת זה דרגה מיוחדת (לפחות נכון ללפני 3 שנים).
אנחנו שילמנו על 3 ילדים ביחד 1400 לחודש! זול ממש.

בכל מקרה, את גם יכולה לבדוק בסימולטור של התמ"ת, להכניס את הפרטים ולראות איזה דרגה את מקבלת או לחילופין לנסות להתקשר ולשאול.

ניסיתי בסימולטור, אבל זה נתונים מומצאים..
אז רציתי לדעת איך זה על אמת.

בכ"מ עזרת לי. תודה.

ברגע שאת עובדת 24 שעות את נכנסת לקטגוריה של משפחת רווחה ומקבלים דרגה יותר נמוכה מההכי נמוכה שיש בדרך כלל(נקרא לדעתי דרגה 13/14) כמובן שזה רק אם את מראש מתאימה לדרגה נמוכה מראש. ויש קטע מיוחד להורים ל3 במעון, שאם את עובדת רק 20 שעות את עדיין מקבלת הנחה אבל לא את זו של משפחת הרווחה אלא הדרגה הכי נמוכה כמו שכולם משלמים.

תבדקי באתר כל זכות, לדעתי הסתכלתי בזמנו והיה כתוב ממש מסודר וברור

אחרי ששאלתי פה.
אבל בכ"מ רציתי להיות בטוחה.

להרים צלצול למוקד שלהם

לא חובה משרה מלאה.
החל מ 24 שעות עבודה שבועיות את זכאית להנחה. ככל שיותר שעות הדרגה יותר טובה, אבל כשזה שלושה ילדים צריך פחות בשביל לקבל את מלוא ההנחה. לא זוכרת בדיוק כמה.
בקיצור תתמקדי על 24 שש ולא על משרה מלאה,
בהצלחה!

בשביל לקבל הנחה את צריכה לעבוד 24 שעות .
אם את רוצה הנחה משמעותית אז את צריכה לעבוד 36 שעות.

מי שלא עובדת או עובדת פחות מ24 שעות- לא זכאית להנחה.

בשביל הנחה צריך 3 תלושי משכורת

בהצלחה!

מספיק גם 20 שעות על פי הפרסומים שלהם

אני לא מאמינה לכלום עד שמגיעים לתכלס ..
פרסומים זה שטויות

יש להם קובץ חוקים שהם עובדים על פיו

לגבי גגונים- לא נראה לי שיקול מרכזי בבחירת עגלה. בלאו הכי בדרך כלל אם צריך לסגור זה לשניהם. חוץ ממצב שנמצאים בפנים אבל רוצים לסגור כי ישן נניח, אז אם אחד ישן והשני לא אולי זה מפריע..
לי היה גגון אחד, שטוח מלמעלה. דווקא היה מאוד נוח שהיה אפשר להניח עליו חפצים ולהושיב עליו ילד שלישי...
לגבי רכישה- זה הרגשה אישית. אני לא יודעת באיזה שבוע את. אבל אם חשוב לך יד 2 אז בהחלט שיקול דעת נכון להסגר מה רוצים ולהתחיל לחפש...
את יכולה באופן כללי לראות מה מידת ההיצע לאותה עגחה שאת רוצה ואם את רואה שיש שפע אז לדחות את הרכישה. אבל אם זה משהו שצריך למצוא בפינצטה אז הגיוני לרכוש כשיש מציאה..
בהצלחה!

ותיכננו לקנות בחנות שנמצא הכי זול...

בערך באזור שבוע 27-28

ואז המשכתי להסתכל ביד 2
רציתי את הדגם החדש של קוקו ביבה אז באמת לא היה ובסוף קנו לנו אחרי הלידה.

גם אני רציתי שני גגונים אבל נראה לי שאם היה לי קריטי יד 2 הייתי מוותרת

ולקראת שביעי הלכנו לחנות.
רק בשביל לראות, מראש תכננו לחפש ביד 2..

לי היה נוח שני גגונים כי כשאחד יושב והשני שוכב למשל זה די משנה..

ומצאת בסוף ביד 2?

פתאום נראה לי שעגלות תאומים הן בשימוש הרבה יותר ארוך ואינטנסיבי מילד יחיד, ואולי עגלה מיד 2 היא דיי בוודאות לא במצב ממש ממש טוב כמו עגלות יחיד שאפשר למצוא ממש חדש..

את העגלה הראשונה האמת קנינו על עיוור. אהבנו את המפרט שלה,
אבל לא מצאנו אותה באף חנות.
וביד שתיים כן, ב"ה.
סטרול אייר קוראים לזה.

העגלה שיש לנו עכשיו זה בייבי ג׳וגר סיטי סלקט, שהם אחד מאחורי השני, או פנים אל פנין, או גב אל גב, או עוד הרבה קומבינציות, כולל אפשרות של אמבטיה וטיולון ביחד.

(והאמת היא שאפשר לשים שני מושבים פלוס סלקל בו זמנית!)
שזה שימושי לקטנטן שלנו..

כי ילד יחיד זה דבר שחוזר על עצמו, אז משתמשים שוב באותה עגלה מהילד הקודם, אבל תאומים בד"כ זה חד-פעמי...

אלא אם כן משתמשים בעגלת תאומים בשביל אחים צמודים - ואז את צודקת.

בשבוע 23 הלכנו לחנות לראות פיזית כמה סוגי עגלות, ומזל שכך... כי שבועיים אח״כ כבר התאשפזתי, אז לא היה מתאפשר...

לא קנינו/הזמנו שום דבר, והאמת שגם עוד לא החלטנו סופית על דגם, אבל ברגע שנצטרך את העגלה בפועל נקבל החלטה וזהו.

יקרה אך שווה, הכי צרה וקומפקטית שיש

נכנסת בכל משקוף, עוברת בכל מדרכה

יש בטח גם ביד 2

השאלה למה זה נחשב יקר.... עגלות יחיד *רבות* עולות כך....

לדעתי השקעה בעגלת תאומים זה נצרך , כי כל דבר שמקל אפיו ברמה הטכנית, הוא לא פריבילגיה

ועגלה טובה של תאומים, כלומר קומפקטית, צרה, נוחה, זה משהו ששווה להשקיע בו

והנה אני כ"דוגמא" השקעתי במאוטן באגי, וי היה מאמין, אחרי שלוש שנים היא הולכת להיות בשימוש שוב...בעה...אז בכלל משתלם...חח...

פשוט לא מבינה למה ציינת שהיא יקרה. לדעתי היא לא. היא מחיר ממש סביר!

משבוע 24 בערך כבר הייתי מאושפזת, אז להסתובב בחנות ולחפש לא יכולתי. חיפשתי באינטרנט הרבה, לא היו לי הרבה אופציות וקניתי את הבייבי גוגר סיטי מיני, האמת לא אהבתי אותה. אם עכשיו היו לי שוב תאומים, הייתי קונה את הבוגבו דונקי. היא שווה את המחיר...
ד.א. יש קבוצה בפייסבוק שנקראת עגלות תאומים, יש שם ממש מחירים טובים ועגלות טובות

בזמנו בחנות הבנתי שהיא ממש כבדה וגדולה. יפה ומגניבה אבל...

אני התרשמתי שהיא מסורבלת מאד ופשוט ענקית.
ויקרה נורא.

שתינוק קטן יכול לישון בה בנוח. בסיטי מיני, המשכב של העגלה תפוס עם רצועות וכשהעגלה בשכיבה זה מתנדנד ונראה לי לא נוח.
אותי זה עיצבן... 🙈

היא רחבה ב 10 סמ ממאונטין באגי והבייבי מונסטר.

זה מאד משמעותי מבחינת יכולת הגמישות.

אצלי התאומות כבר בנות 7
זה מה שהיה הכי הולך אז...

מישהי מכירה את העגלת תאומים של ברייטקס?

וואי נהדר. לנו יש ביירטקס ואני מרוצה ממנה עד השמיים - תאומים

לנו יש את עגלת היחיד שלהם, ואני ממש אוהבת אותה!

לא הקאתי פעם אחת כל ההריון ובקושי היו לי בחילות
לא צרבות
אפילו קריזות של אוכל כמעט ולא היו לי

התופעות לא מעידות על תקינות ההריון

אני בהריון תאומים הרגשתי הכי טוב מכל ההריונות...
לפחות זכית בברכה הזו!
בהצלחה!

הייתי גם היום באולטרסאונד ויש מחיצה!חסדי השם כי לא תמו!

להיריוניות תאומים אחרות...

רק הכבדות הייתה הרבה יותר קשה (וגם הגרד בכל הגוף) - אבל שניהם הגיעו בשלב מאוחר יותר של ההיריון...

אבל בשלב שנהיה כבד, סביבות חודש 6 אוהוהו איך סבלתי (מהחום, מצרבות, מכאבי גב, דליות וכו')...

בבי"ח התלחתי ללמוד להניק, בלילה ישנתי ביום הנקתי ארוחה אחת את הראשונה והשניה מטרנה ובארוחה הבאה החלפות...
לאט לאט שאבתי (גם את זה למדתי) כדי להגדיל את כמויות החלב וכדי לתת לאחרים להאכיל כדי שאני אוכל לישון יותר רצוף ביום ובלילה.

בהמשך למדתי להניק במקביל וזה היה לי כנשק ביום זעם. קרה פעמים בודדות שהייתי חייבת. יש כאלה שזה הכי נוח להן....
אז בגדול הנקתי אחת אחרי השניה. גם עשיתי לפי הלוחשת לתינוקות
אוכל
פעילות
שינה

כך שהיה לי ברור מתי הן צריכות לאכול (כשקמו מהשינה).

ועד שנכנסו למעון היה איה חודש שלא הזדקקנו לתמל במעון הייתי צריכה עזרה לא הצלחתי לשאוב הכל. והקטנה שהיתה מכורת הנהקה לא לקחה מטרנה מגיל חודשיים וחצי... עד גיל חצי שנה היא קיבלה הנקה בלעדית עד שנכנסו המוצקים בה

חשבתי ששלי היחידה.

מגיל חודש היא עשתה בעיות על המטרנה ובגיל חודשיים נכנעתי ועברתי להנקה מלאה.

הנקה מלאה מהשחרור מבית החולים עד גיל חצי שנה. אחר כך הפסקתי לשאוב בעבודה. הנקתי בבית ובמעון קיבלו תמל.
מה שכן- היו לי רזרבות של חלב שאוב מתקופת הפגיה, והמשכתי לשאוב פעם ביום גם אחרי השחרור.
השתמשנו בזה למתן מנה אחת של בקבוק בלילה עי אבא. נתן לי מרווח לשינה רצופה. עשינו את זה מיום שחזרנו הביתה.
מבחינת התזמון אישית היה לי הכי נוח הנקה לכל אחד לפי צרכיו. לא תיאמתי ביניהם. בעלי כן תיאם בלילה. כשאחד קם העיר גם את השני.
חוץ מלפני נסיעות וכדומה הייתי מאכילה אותם ביחד. טכניקה שלדעתי חשוב להכיר, גם אם לא משתמשים קבוע.
בהצלחה!

הינקתי אותם מלא מהשחרור מהפגייה ועד גיל חודשיים, לפי הצורך של כל אחד, ולפעמים את שניהם ביחד (כשההנקה שלהם התבססה). אח"כ עד גיל עשרה חודשים שילבתי עם מטרנה (ואז בד"כ בעלי נתן להם, או שהם אכלו לבד בשכיבה חצי מורמת, כשבקבוק מוחזק בחיתול). ואז הפסקתי להיניק (לצערי ) והם אכלו רק מבקבוק - כבר בעצמם.
 

הנקתי מהרגע הראשון ארוחה, ארוחה.

מאד רציתי להניק מלא אבל בדיוק בימים שהייתי גדושה יותר היו לי כאבי גב ולא יכולתי להניק בישיבה, רק בשכיבה ולכן פיספסתי.

עד גיל חודש נתתי ארוחה ארוחה ובגיל חודש התאומה המתוקה עשתה הפגנת מטרנה... נלחמתי איתה חודש... ונכנעתי עברתי איתה להנקה מלאה והתאום קיבל בערך 2 ארוחות הנקה ביום והשאר מטרנה.

כשהם היו ממש קטנים הרגלתי אותם לסדר יום, הייתי מעירה ביחד, נותנת לאכול יחד, מקלחת ביחד.

לקראת הערב האוכל שלהם כבר יכל קצת לזוז... מי שינק היה שבע ליותר זמן... אבל תמיד הלכו לישון ביחד.

הנקתי בדרך כלל בשכיבה ולקחתי לידי על הכרית שלי את התאום השני והחזקתי לו במקביל את המטרנה.

חסך לי הרבה זמן.

תסדרי להם סדר יום ואחרי שתביני בדיוק מה הם השעות שלהם תקפידי גם את על שעות שינה קבועות.

לדוגמא אצלי... הם היו ערים כל לילה עד 2:00-3:00 בלילה... סתם בלי סיבה הייתי ישנה 3 שעות בערך בלילה.

אחר כך בסביבות 9:00 אחרי עוד ארוחה הלכתי לישון שוב לשעתיים.

ואחר הצהרים הקפדתי גם לישון צהרים וכך לא היה לי נורא להישאר איתם ערים.

אנחנו הסתמכנו על שכנים (מקסימים ממש), כי באמת לא שייך לנסוע כל שבת להורים או משהו כזה...

אבל אם אין לכם שכנים - אולי תחפשו נערה-בייביסיטר בסביבתכם, תעשו לילדים היכרות איתה, ותשאלו אותה אם היא מוכנה להיות זמינה למקרה שתקראו לה בשבת - ואם אכן יהיה צורך תשלמו לה תעריף מיוחד על ההזעקה ועל השבת... (יקר, כן... עוד אחת מההוצאות שצריך לחשב לקראת לידת תאומים )

שבוע 26 זה עוד ממש מוקדם... אם אין צירים/התקצרות צוואר או משהו אחר שמחשיש, נראה לי טירוף להתחיל לנסוע כל הזמן...

אני עצמי לא הגעתי לזה, אבל נראה לי שהייתי מתחילה לנסוע רק מחודש שמיני ככה... (אנחנו עוד התלבטנו אם לנסוע לרה״ש לישיבה של בעלי זה היה אמור לצאת בשבוע 32... 😏)

שיתפתי פה בעבר.
אני בשמירה בבית.
לא באמת חוששת ללדת בשבועות הקרובים אבל נגיד משבוע 32 כזה...

אצלי התאומים ראשונים אז לא הייתה בעיה כזו..
אבל אני חושבת שזה תלוי בנתוני ההריון הספציפי ועד כמה את בסיכון ללידה מוקדמת.
לרוב, לא תמיד, יש סימנים מקדימים. כך שאם הכל מתנהל ממש חלק בלי התקשויות/ צירים/ אין בעיות גדילה וכו וכו אז אני חושבת שאולי משבוע 34 הייתי נכנסת למצב כוננות.
בהצלחה!
ובסוגריים- להתפלל גם על זה הרבה להשם. שהתזמון יהיה נוח ויעיל ויהיה פתרון למצב שיהיה.

ממה שאני רואה סביבי אנשים ממש שמחים לעזור כשמישהי נוסעת ללדת בשבת!
כמה ילדים גדולים יש לך? אין לכל אחד חבר שתוכלו לשים שם?
נראה לי סיוט לנסוע כל שבת!

אני גם עשיתי היום.. יצא 138. זה אומנם בטווח אבל דיי ברור לי שישלחו אותי ל100..
בעז"ה שיצא לנו תקין!
ואני ממש מנסה לעודד את עצמי שגם אם לא בסה"כ מדובר על תקופה דיי קצרה ושאפשר לעמוד בזה.. (עוזר לי להסתכל עליה בשבועות ולא בחודשים).
שיהיו לנו בשורות טובות ובריאות!!

גם לי במשפחה יש היסטוריה וכל הריון זה הלחץ שלי..

וה 100 יצא לי תקין.

ומזלי שעשיתי את המאה כי בשבוע 32 הערכות המשקל היו 2100 וזה ממש גדול לתאומים.

הרופא שלי אמר שאם לא הייתי עושה את המאה היה שולח אותי בשבוע 32...

הלוואי שיצא תקין. אבל מודעות שבהריון תאומים הסיכון לסוכרת הריון גדל..במיוחד שיש עבר משפחתי..הכל מלמעלה..החגים נראחם לי הכי מתישים בכל הקטע הזה..אבל נחשןב טוב ויהיה טוב

הרופאה אמרה שהחמישים לא מעיד על כלום.
ככה עד שתקבלי תוצאות של המאה, הסירי דאגה מליבך..

יש לה באמת סכרת הריון.

אז יש לך הרבה תקווה!

והאמת, שגם סכרת הריון, שזה שיא המבאס,
זה בהחלט משהו שאפשר להתגבר עליו.

בהצלחה!

זה לא כזה נורא.

תביאי לך תעסוקה, הזמן עובר מהר.

היו איתי עוד כמה שעשו ומצאתי שם עוד מישהי עם תאומים...

אם קשה לך את יכולה לבקש מהאחיות לנוח שם, יש להם מיטות...

תוצאה ראשונה - בנורמל
תוצאה שנייה - מעל הנורמה (הנורמה עד 180 - ולי יצא 190)
תוצאה שלישית - בנורמל
תוצאה רביעית - הרבה מתחת לנורמל (הנורמה מ70 ולי יצא 52.
ממש במתח..ולא מבינה מזה אומר..

בשביל סכרת צריך 2 תוצאות גבוהות.

אבל יכול להיות שתוצאה מאד נמוכה גם מראה על סכרת.

לא יודעת תתקשרי לאחיות של מרכז לבריאות האשה.

כל יום שהם בפנים יותר טוב.

ככל שיוולדו גדולים ובשלים יותר טוב!!!

מבינה את הרצון להרגיש יעילה ועם כוחות אבל כל כוח שיש לך, תשקיעי בהם. תני לגוף שלך לתת להם... לילדים שבחוץ תתני בדרכים רגועות והם מבינים... בהצלחה!

אם ניתוח, הייתי נחה עד אליו.
אם מחכים ללידה רגילה, נראה לי שכן הייתי פחות שומרת כדי לנסות לפתח לידה טבעית ולא להגיע לזירוז. מן הסתם בכל מקרה לא ייתנו לך למשוך עוד הרבה...
אבל בכל מקרה לא להרוג את עצמך! גם ללידה רגילה ממש חשוב להגיע עם כוחות!

ואיזה משמח שהגעת עד לשבוע כזה!!!

ב''ה!!!
אני גם בעד לנוח, אבל מניחה שהייתי קצת יותר מזיזה את עצמי במקומך...

אבל דברים קלילים.

כדי שלא תתעייפי מהר.

הילדים יודעים שמדובר בתאומים?

אם יש לך כוח לסחוב אז עדיף. יותר בריאות מבחינתם.

בעז"ה מתכננת לידה רגילה. יש לי התכווצויות כל יום, אבל לא כלכך כואבות ולא סדירות.

להסתובב עם הילדים מחוץ לבית זה לא אופציה בכל מקרה, אני לא מסוגלת פיזית.
השאלה היא האם לסייע קצת בתפעול הבית (כביסות, הכנת אוכל והגשתו לילדים) או להשאיר הכל לבעלי כמו שהיה עד עכשיו, ושיכין סנדוויצים בבוקר או שהגדולה תכין ארוחת בוקר לכולם.

אני נוטה להפסיק את המנוחה הגמורה וקצת לסייע. מקסימום אני אלד. במילא יותר מידי אני לא יכולה כי כואב לי לעמוד (מרגישה לחץ, אבל זה כבר הרבה זמן אז לא מתרגשת מזה)

נןרא קשה להיות במנוחה מוחלטת כשזה לא ממש ממש הכרחי...

אה... והילדים לא יודעים שזה שניים...

הייתי 35+1

ובאותו הלילה התחילו לי צירים סדירים, הגעתי לבית החולים עם פתיחה 2.5 ומחיקה 80%

הצירים הפסיקו ושוחררתי.

לא זזתי הרבה כי לא הייתי מסוגלת..

בעלי הוציא אותי מהבית בלילה קצת לטייל באויר (זאת אומרת להזדחל כמו צב... ולהגיע לדופק 120)

וילדתי בשבוע 37 אחרי סטריפינג.

מאחלת לך לידה קלה ורגועה ובזמנה.

זה סוג של זירוז, הכי טבעי שיש.

ההפרדה של הקרומים גורמת בדרך כלל לצירים.

לא התכוונתי שתצאי איתם.

אלא סתם תשבי איתם הרבה.

אחרי הלידה לא יהיה לך הרבה זמן אליהם...

או שאולי כבר ילדת?

בדיוק אתמול הרופא אמר שאם אני לא יולדת עד שבוע 38 (עוד שבוע) הוא ממליץ על זירוז.
מקווה מאוד לא להגיע לזה...

בבטן זה ברכה!
ואני מתארת לעצמי שאת בקושי נסחבת. ..
המווון הצלחה!!
אוטוטו תהיי אחרי לידה ולפני מסע גידול מרתק...

וששתי על זה.

כבר יצאה לי הנשמה...

איך הערכות המשקל שלהם?

את עושה מוניטורים?

פחדתי... וגם זה היה רופא בן אז העדפתי שלא.

אני לא עושה מוניטורים. אף אחד לא אמר לי לעשות. עשיתי אתמול אולטרסאונד.

והרופא אמר שאם אני ממש לא ארצה זרוז בשבוע 38 אז שאבוא למעקב של אחרי התאריך פעמיים בשבוע ואז כעל הנראה יעשו לי מוניטור, אבל הוא ממש ממליץ על זרוז.

שבוע 38+1. לא האמנתי שאגיע עד הלום.

תודה על ההתעניינות!

כבר לא נחה, חזרתי לנסוע בתחבורה ציבורית ולא רק במוניות, נשארת עם הילדים לבד, ושום דבר לא זז.

לא רוצה זירוז...

את כבר בטח לא נושמת...

ניסיתם לקיים יחסים?... זה יכול לזרז

אתמול, שבוע 39, אחרי המתנה של כמה ימים לזירוז.

מתחילים עכשיו להתרגל לעולם...

תגדלי אותם בנחת

קולולולולולשששש

מקווה לאזור אומץ ולשתף בסיפור הלידה כשאתפנה לכתוב אותו, כי אני לא אוהבת לשתף מידי בפורום פתוח, אבל סיפורי הלידה שקראתי פה ממש עזרו לי, אז רוצה לעזור גם לאחרות...

בשעה טובה ומוצלחת.

איך הצלחת לסחוב אותם? לא יצאת מדעתך?

איזה משקלים הם נולדו?

נשמח לשמוע על הלידה

ועל המשקלים

בימים האחרונים היה לי הרבה יותר כוח להסתובב...

בסוף נולדו 2.600, 2.800

ברוך ה'!

משקלים מדהימים! ב"ה!!
הילדון היחיד שלי נולד 2850 בשבוע 40

בהצלחה בגידול ורק נחת ובריאות!!

התאוששות קלה ונעימה בתוך העולם הכפול הזה...

גידול קל ומהנה!

גידול קל ונעים
והתרגלות מהנה לכולכם

היום באים הביתה!
בע"ה נעשה ונצליח!

תעבדי על סדר יום מהרגע הראשון.

תמיד אוכלים ביחד, מחתלים ביחד, מקלחים יחד.

אם לא... את לא תשני כל היום והלילה... ולא יהיה לך שנייה לעצמך.

גם כך זה יהיה מאד עמוס ואינטנסיבי...
מה הם אוכלים?

מתי ברית?
יוצאת לבית החלמה?

בדיוק היום נזכרתי איך כבר בחודש חמישי הייתי נראית כמו בחודש תשיעי, והלכתי כמו אישה בחודש תשיעי ולימדתי בכיתה רק בישיבה, וכולם היו בטוחים שאני עוד מעט יולדת.

עכשיו בחודש תשיעי אני בקושי זזה בתוך הבית, לא יוצאת כמעט בכלל, אז לעבודה בטוח שלא הייתי הולכת, גם אם לא היה חופש.

(בהריונות הקודמים לימדתי אפילו ביום הלידה)

רק זוכרת שבחודש רביעי כבר ממש לא יכולתי להסתיר את ההיריון...

וזוכרת בהחלט את הכבדות הנוראית בחודשים האחרונים... (לא הגעתי לתשיעי )

לגבי בגדים - כבר לא זוכרת... אבל כיוון שהייתי בבית, לא כ"כ השקעתי בניראות שלהם...

וגם מרגישה גדולה וכבדה כמו שליש אחרון..
בכיתה תלמדי הרבה בישיבה.. תכיני לך עזרים שיעזרו ללמד ככה- דברים לתלות על הלוח במקום לכתוב, או להקרין על המסך אם יש לך ברקו בכיתה.

הוראה זה מקצוע סוחט ועם הרבה התרוצצות, וגם ככה יש סיכוי גדול מאוד שיוציאו אותך לשמירת הריון כמה שבועות אחרי פתיחת שנת הלימודים.
גם בשביל התלמידים יותר נכון שתתחיל איתם מורה קבועה, ולא שתגיעי לחודש (שרובו חגים), ואחר כך הפ יצטרכן להסתגל למירה חדשה שוב.

אמנם בסופו, מרגישה בשביעי, הולכת כמו מישהי שכבר יולדת עוד רגע...
והבטן מזה נמוכה...בקושי עולה מדרגות...
אני גם ממליצה לך לחשוב על שמירה. אני עכשיו יצאתי, צוואר הרחם שלי גבולי, חבל על האנרגיות, מספיק יש בית וילדים, מי יכול לחשוב על עבודה...

איזה אישה מהשכונה שאלה באיזה חודש אני, וכשאמרתי שישי,
היא לא הניחה לי עד שהודתי בפניה שזה תאומים...
וחוץ ממנה אף אחד לא מסכים איתי שאני גדולה...

תוהה אם מותר לשקר במצב כזה...

הייתי תמיד אומרת חודש מתקדם יותר ממה שבאמת הייתי ובאמת זה לא עורר חשד

אמרתי יש עוד זמן ואת הזמן האמיתי, ומיד אמרתי כדי להסביר "אני סתם נורא שמנה". כמובן שאז מיד נזעקו להרגיע אותי שאני לא כזאת שמנה... הרבה ידעו שהייתה לי סכרת אז זה גם הסביר...

מה בכלל אכפת לה?

גם אותי שאלה בגינה שכנה מתי אני צריכה ללדת ועניתי בחיוך שיש עוד זמן בנחת..
אני מראש לא רזה אז נראה לי שזה הספיק כדי להביך אותה והיא לא המשיכה לחפור.

יש כאלה שאני לא מרגישה צורך להסתיר מהם...היא לא כזו קרובה אליי...
זה יותר הצחיק אותי ואפילו קצת שימח שמישהו מבחוץ נתן לי אישור שאני נראית כמו הר...ולא רק מרגישה ככה...

מניחה שאבשל ואקפיא מראש

ככה יכולתי לבשל כל פעם דבר קטן לפי הכח

בכל עניין הבישולים, התארגנות מראש זה המפתח.

לארוחות צהרים אני הייתי מכינה כמויות יותר גדולות ומקפיאה וכך לא הייתי צריכה לבשל כל יום כי תמיד לחלק שבוע היו לי ארוחות קפואות.

אני לא מתכוונת לבשל לכל השבתות והחגים הקרובים...
האמת שאני גם לא כל-כך הולכת להיות בבית בכל השבתות והחגים הקרובים

שהתקופה הזו תעבור הכי טוב שאפשר, ושיישארו לך זיכרונות חיוביים יחסית ממנה...

האמת שאני פשוט כבר מתרגלת לשבתות בבי״ח.. 😏 (זאת הייתה כבר השבת החמישית שלי פה...)
רק חבל ששאר המשפחה לא

של פורד או של יונדאי i30
ויש לכם בגאז' גדול...

הבגאז' שלו ממש גדול ונוח!
רכב סבבה, קונים אותו עכשיו הרבה אצלנו.
אמין גם בעליות ובמרחקים גדולים.

רק תהינו אם אנחנו מפספסים משהו אחר.

 

ממש תודה!

תא מטען מרווח ממש.

אמנם אני לא קשורה לפורום תאומים, אבל הכנסנו בו בכיף 2 עגלות.

הבנתי שזה ממש אותו אוטו ואותו מנוע רק עיצוב מעט שונה. אנחנו חיפשנו איד מהשניים וקנינו את הראשון שהתאים מבחינת מחיר, קילומטראז וכו'.. הבאגז' באמת ענק וזה יתרון גדול מאוד.. בהצלחה!

זה i30 או i30 cw?

זה הסטיישן אם הבנתי נכון.. ולו יש תא מטען גדול ממש.

ואאל"ט, הסטיישן קצת יותר רחב, לכן נכנסים בו בקלות 3 כסאות בטיחות.

חיבוק גדול!
שתמצאו את התורים שצריך והתוצאות תהיינה תקינות ושעד אז תצליחי למצוא בתוכך את השלווה!

ההתמודדות עם המערכת קשה ולא פשוטה. 

מכירה את זה עוד משלב הטיפולים. 

במקום להיות פנויה לטפל בעצמך ובעוברים את עסוקה בטלפונים אינסופיים ובחוסר ידיעה.

 

אני אישית הצלחתי למצוא מזכירה בסניף בעיר אחרת (ממש אזור אחר בארץ) שרק אליה אני הולכת.

 

אולי אם תכתבי באיזו קופה את יוכלו לכוון אותך למזכירה קוסמת שכזו?

 

 

כך או כך, שולחת לך חיזוקים וכוחות 

בעז"ה שיסתדר בקרוב!

מאחר ומדובר בתאומים זהים שיש לבדוק אותם בשאלה של נשאות גננטית.

אולי תנסי אתאלה שעושים גם את הבדירה הבתי החולים עצמם.

אני מרגישה כבר משווקת שלהם
פרופסור בועז וייס ופרופסור יואב ינון הם אלה שכנראה יעשו את הבדיקה לו היא תבוצע בתל השומר. אני מניחה שהם עושים אותה גם בפרטי.
זאת באמת תקופה בעייתית עם החגים עכשיו...

בדיקות גנטיות דורשות מכון גנטי (עפ''י חוק).
זה הרי לא רק הביצוע של הבדיקה עצמה - מישהו צריך לעבוד במעבדה על הדגימה.
לכן רופאים פרטיים לא רלוונטיים במקרים הללו בד''כ

אני הייתי בודקת ללכת לפרטי. אפילו שיחה עם מכבי שיחזירו לך אולי תעשי אחכ, ולא עכשיו שאת עמוסה נפשית.... בע"ה בשורות טובות בקרוב!!!🙏

כ''כ מבינה את המתח ותחושת חוסר האונים 😑
תנסי במכונים נוספים, אולי יתפנה תור או יהיו ביטולים...

בהצלחה! 😚

אני אהיה איתו בקשר שבוע הבא אולי יתחולל נס ויתפנה תור בבית חולים שהוא עובד בו.
אמן ואמן. אולי זה לטובה (:

ובע"ה שתמצאי!

אבל כנראה שתיתן לך הפנייה להריון בסיכון

היא תקבל בברכה ותפנה אותך להריון בסיכון

בהריון תאומים זהים יש יותר סיכונים, ולכן חשוב יותר לעשות את המעקב אצל מישהו שמבין בזה באמת ומעודכן במחקרים/טיפולים הנחוצים.