פורום בין שני בתים (עמוד 36)

ההרגשה הזאת ש"למה אין לי משפחה נורמאלית" היא הרגשה "נורמאלית" אבל היא נובעת מתחושה או יותר נכון מחשבה שכל האנשים אמורים לקבל את אותם הדברים ולחיות את אותם החיים . כמובן שכשמעמיקים במחשבה הזאת זה פשוט מופרך לגמרי משום שכל אדם=נשמה, יש לו את התיקון המיוחד שלו וממילא דרך חייו תהיה מותאמת לתיקון המיוחד שהוא צריך לעבור פה בעולם. ואם נסתכל קצת יותר מסביבנו נראה שאין אדם שהכל "נורמאלי" אצלו: לאחד בעיות במשפחה, לשני בעיות בריאות, לשלישי בעיות בפרנסה... אז מה כולם "לא נורמאלים"?

אנחנו צריכים להיות במקום של קבלה והשלמה והסתכלות חיובית- מה אני עושה עם הנתונים המיוחדים שלי? לאן אני לוקח אותם? לצמיחה או חלילה לנפילה?

והנפילה הנוראית מכולן היא לחשוב שמגיע לי ו "למה אין לי חיים  נורמאליים". זה לוקח למקום של מרירות וכעס. של חוסר השלמה ומציאת הטוב.

אז איך נפטרים ממחשבות הרסניות שכאלו?

משתדלים להיות במקום של הכרת הטוב. לעשות כל יום פסק זמן שבו אני עסוק בראיית הטוב ובאמירת תודה על כל דבר שכן טוב ושמח בחיים שלי . ופתאום מגלים כמה הרבה טוב יש . וכמה הרע למרות נוראותו לא משתלט לי על החיים ואני יכול לשלוט בחיים שלי ובמחשבות שלי ולהיות יותר שמח ומאיר פנים קודם כל לעצמי ואחר כך לכל הסובבים אותי.

                                                              ליב 1

בשביל זה יש את אבא!

חוץ מזה אפשר בהרבה מאמץ להתרגל!

צר לי בצערך

עברתי גירושין ומי יודע מה הילדים שלי סובלים

צריך רק להאמין שהקדוש ברוך הוא מנבט את העולם והוא ישמור עלייך

תסמכי עליו ותשמחי בו

יום טוב

כשתפסיקי קצת לחשוב על עצמך (ממש לא בהתנשאות..)

ותחשבי על אמא שלך תביני שהיא לא יכולה להשאר לבד. כשאת ב"ה תצאי ותתחתני היא תשאר בבית לבד.. ורק אז היא תתחיל לצאת כשיהיה כבר מאוחר מידי??

כילדים של הורים גרושים תמיד  או לרוב אנחנו הרבה חושבים של עצמנו איך זה הזיק לנו וכו' וכו'

אז טיפה לחשוב על אמא שלך האדם שהכי קרוב אלייך אם תרצי או לא..

מקווה שנתתי כיוון מחשבה

אחרי שנים של זוגיות תקועה, לא מוצלחת ולפעמים איומה... הפיצוץ הזה קרה.

זה בדרך כלל לא שלהורים לא התחשק להישאר יותר יחד יום אחד בהיר אז נפרדו.( ומי שכן - זה באמת אגואיסטי בעיני.)

כאישה נשואה צעירה אני אספר לכם כמה קשה להיות נשוי, כמה עבודה על המידות צריך והבלגה וקבלה של מישהו שונה,  מריבות אינסופיות, בירורים וחפירות... ואני ב"ה נשואה באושר,וזה ככה.. יש לי חברות שלא נשואות באושר וזה פשוט עינוי....אני חושבת שבמשך כל השנים האלה שההורים השתדלו והתאמצו להישאר יחד (אולי בשבילנו???) הם חלמו על זוגיות אחרת, זוגיות שתהיה להם בונה ומצמיחה, בן/בת זוג תומך כשצריך. כל החלומות האלה לא התגשמו בנישואין שלהם לצערינו ולצערם...      אחת הסיבות לגירושין היא התחושה של "די, אני לא יכול יותר, גם לי מגיע להרגיש אהוב..." הרבה פעמים מתגרשים בשביל למצוא זוגיות חדשה בע"ה.

בית של זוג בעם ישראל שיש בו שלום זו שכינה. הדרגה הכי קרובה לקדושה שאפשר להגיע אליה- אם יש שלום. להנשא שוב ולהיות אבן בבניין ישראל זו שאיפה נעלה... גם אתם שואפים אליה, גם אני ערגתי, כמהתי, שפכתי דמעות ותפילות על כך מגיל צעיר מאוד. ההורים יודעים את זה ומכירים את התחושה מהימים שהכל עוד היה טוב  וכמהים לזה שוב...

אל תשפטו את ההורים בצורה כזו מחמירה! תאהבו אותם...

נכון שבשבילנו זה סיוט בהתחלה וזה נשאר קשה תמיד. אבל אחרי כל שנות הסבל האלה שבדרך כלל סבלו אותם בשבילנו, גם הם רוצים פינה להניח את הראש ולהיות פשוט מאושרים.

ההורים שלי היו נשואים באופן לא מוצלח ביותר. ההורים שלי נשארו יחד בשבילנו... ממש מציאה זה היה לחיות ככה. אבל ברור שזה עדיף מגירושין. אבא שלי נפטר כשהייתי בת 15 דווקא כשסוף סוף התחיל להיות להם טוב...

אחרי שהוא נפטר תוך חצי שנה אמא שלי היתה סגורה טוב טוב בקשר עם בעלה הנוכחי, עוד היינו בשנת אבל!!!! אתם קולטים????? הילדים באבל...ואמא... עם החבר החילוני שלה על כל המשתמע מכך...

כבר אמרתי כאן שזה היה סיוט לקבל אותו הביתה ודי עשיתי לו ולה את המוות אבל הבנתי שהאופציה שהיא תישאר לבד בגיל 40- שיא הפריחה שלה היא איומה בעיני. מה היא אמורה לעשות? לחכות עוד 10 שנים שהילדים יגמרו לגדול ואז בגיל 50 להתחיל לארגן לעצמה את החיים? היא קצת הרבה הגזימה עם המהירות שלה וזה היה חבר רגישות באופן בוטה. אבל זה היה צריך להיות כך בתום שנת האבל מבחינתי...

והיה לי קשה מנשוא. אז בחרתי לי פנימיה שמצאה חן בעיני והלכתי לשם לא כאומללה שזרקו אלא כי בא לי לשמוח ולחגוג עם חברות רחוק מהם... הכל עניין של הסתכלות!

אנחנו לא בוחרים לעצמינו את ההתמודדויות בחיים, ככה ה' עשה לי- זה נתון וזה לא נתון לשינויים.

 אבל יש לי בחירה איך לקבל את זה ומה לעשות עם הנתונים המעצבנים!

אני בחרתי לחיות, לשמוח, לפרוח!

בהצלחה לכל המתמודדים והמתמודדות!

תדעו שיש אור גדול בקצה המנהרה, שה' שומר רק עבורכם, לא לעולם יהיה לכם חשוך בחיים.

אני חושבת שלפעמים עדיף להתגרש, מאשר להישאר, ולגרום סבל לילדים שצריכים לראות את ההורים שלהם רבים, צועקים ופשוט ל אוהבים אחד את השני...

אני ברוך ה' לא זוכרת כ"כ מריבות, וחברה שלי פעם שאלה אותי איך זה שההורים גרושים, כי ההורים שלה כל הזמן רבים, ונמאס לה מזה!!! היא מצידה הייתה מעדיפה שהם יתגרשו!!!

אמא שלי התחתנה עוד פעם ואני יכולה להגיד לך שזה עשה לנו הילדים רק טוב!!!

נכון שזה קשה שמישו פתאום נכנס למשפחה, אבל יש לזה גם פלוסים:

את תזכי לגדול עם אמא שמחה ומאושרת ולא בודדה,

ואת תזכי לראות איך אמור לתנהל בית. וזה ממש חשוב!

מי שלא רואה דוגמא של חיי זוגיות נכונים, אח"כ הרבה יותר קשה לו להקים בית יציב לאורך זמן.

נכון שזה חשוב שאמא תתחתן שוב, בעיקר בשביל אמא,

אבל זה לא נכון ש"מי שלא ראה דוגמא של חיי זוגיות נכונים אח"כ הרבה יותר קשה לו להקים בית יציב לאורך זמן"!

הגישה הזו לא נכונה! הרבה פעמים דווקא מי שלא חי בבית כזה מנסה יותר ומשתדל שהקשר יהיה טוב. מי שרוצה מספיק יכול גם למצוא עם מי להתייעץ. מה שנכון הוא שמי שלא רוצה להשקיע ככה בקשר- הקשר שלו לא יצליח, אבל זה נכון לגבי כל אדם, ולא רק מי שגדל בבית שההורים התגרשו בו!!!

לא, אני לא חיה בחלומות לגבי זה, ואני יודעת שזה יכול לקרות יותר למי שלא ראה בית יציב (אבא שלי התגרש אחרי שגדל בבית שסבא שלי התגרש בו פעמיים), אבל זה לא אומר שצריך להתייאש! כדי להצליח פשוט צריך להשקיע!

בוודאי שלא צריך להתייאש!!!

אך תסכימי איתי שמי שנולד וחי במשפחה עם שני הורים שחיים יחד, רואה בחייו יותר מצבים בהם הוריו באים אחד לקראת השני, מוותרים, אוהבים וכו', מאשר מי שלא.

מצד שני, אולי דווקא נוער כמונו יוכל להקים בתים טובים יותר, כי אנחנו יודעים וחווינו יותר דברים שגרמו לנו להעריך ולרצות קשר טוב בין בני זוג.

יש שני צדדים לכל מטבע.

ובכל זאת, למה כתבתי את שכתבתי מקודם?-כדי להראות שיש גם צדדים חיוביים בכך שההורים מתחתנים בשנית.

תשמעו כשההורים מתחתנים בשנית יש לזה צדדים טובים ויש לזה צדדים רעים...מצד אחד זה ממש לא נעים שאישה שהיא לא אמא שלך, מכבסת לך, מחלקת לך הוראות ולמעלה מהכל גרה איתך באותה דירה, זה ממש לא נים והאמת שמבחינת נוחיות ברור שהרבה יותר כיף כשגוף זר לא נכנס לך למשפחה. עד כמה שתצליח לאהוב ולכבד את אותו "גוף זר" הוא עדיין יהיה זר בעיניך וזה לפעמים ממש מבאס ותמיד ממש מוזר.  

אבל מה לעשות שבחיים לא הכל זה נוחיות שלך.........

יש גם את החייםוההעדפות של ההורים...ומה לעשות גם הם צריכים לחיות ולהנות מהחיים...וכבר אמרו חז"ל -" לא טוב האדם לבדו".

 אמרו וצדקו... לא סתם ברא אלוקים לאדם את האישה, אדם בודד הוא אדם מסכן. אז עם כמה שלא כיף לנו עם זה ש"זרים פלשו לנו למקדש" אנחנו צריכים להתמודד.

ואגב ברור שאדם שעבר צרות בחייו יהיה מכושל יותר בעתיד, והרי כבר אמרו חז"ל -טוב לו לנער שישא עול בנעוריו" ומה לעשות חז"ל..מטומטמים הם לא היו.

שנזכה לתקן עולם במלכות שדי..... 

אבל מה עושים אם ה"גוף זר" לא רוצה לגדל את הילדים וגורם שהם יעזבו את הבית??? כך קרה אצלנו אבי שיחיה יתחתן (האמא נפטרה) עם אשה גרושה שממש לא רצתה את הילדים אלא את הבעל וגרמה לכך שהיתומים יהיו יתומים גם מאבא וגם מאמא הם גדלים בבתים זרים והיא מגדלת את הילדים שלה בביתם -הרצחת וגם ירשת

זה נקרא צדדים טובים?תראו לי בבקשה מה טוב??? זה קשה ומזעזע אין לי מה לאמר

נישואין שניים- ניסויים שניים מנסים על חשבון הילדים

מאחת שעברה את כל הסיפור הזה על בשרה

אני ממש מששתתפת בצערך, אבל אני יכולה להגיד לך שזה ממש לא בהכרח ככה!

יש פעמים אחרות, שאחד ההורים מתחתן שוב, וזה רק תורם לכולם.

לא בכל המקרים יש סיפורי זוועות, בכי והתעללות נפשית.

תחשבו על זה...

בס"ד

מה יש לשנות? איך?
רוצה לפרט?

כמו שבוודאי ידוע לך מערכת המשפט בנושא הגירושין לא ממש שווה ואם יורשה לי לצטט מישהי כאן מהפורום "אם אי פעם תראה אדם תלוש אוזניים ברחוב...דע שזה שופט שילדים להורים גירושים סגרו איתו חשבון".

כמו הרבה עוולות במדינה שלנו בפרט ובעולם המערבי בכלל, קיים גם נושא הגירושין, לדוגמא העובדה שאבות "מקבלים" את הילדים לביקורים, הרי מי לא היה רוצה אבא בדיוק כמו אימא? והרי דבר זה מעוות הוא מכיוון שהילד מבחינה ביאולוגית שייך לאב בדיוק כמו שהוא שייך לאם..אם כך מדוע יקבל האב רק ימי ביקור? ומי בכלל מערכת המשפט שהיא תחליט את טובת הילד?? הרי אם היינו מבקשים מהם להרוג את אחד ההורים שלהם באופן רטרואקטיבי, את מי מהם הם היו הורגים, וכי מדוע הם(מערכת המשפט) משאירים אותנו "חצי יתומים" בעוד ההורים שלנו בחיים?? זו רק דוגמא אחת שמכוחנו לשנות דווקא בגלל שאנו נערים.

אבל בנוסף לדוגמא זו ישנם עשרות דוגמאות למשל להראות לעולם מה גירושים עושים לילדם ובכך אולי להצליח לעזור למנוע גירושין, או למשל להאבק למען מקרים מעוותים בשביל הילד שסובל מהם רק בגלל שהאימא הלכה לחפש הרפתקאות או בגלל האבא שצריך מרחב, או ובעיקר להראות לכולם שלנו יש מה להגיד בנושא ואף אחד לא יכול להחליט בשבילנו אפיה נגור, כמה נגור ועם מי

כן אני יודע שאני מדבר על לשנות סדרי עולם אבל שתדעי שהכל תלוי ברצון, ליתר דיוק בכח הרצון. הבאת קטע מהמגילה חשבי עליו בבקשה "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"...אני עברתי הרבה, ואני רואה הרבה חברים שלי שסובלים, אני רוצה לשים לזה סוף אשמח שיצטרפו אלי כי לבד אני אחד בודד שאולי יצליח להזיז קצת, אבל אם נתקבץ יחד...נצליח למנוע מאחרים הרבה סבל שאנחנו עברנו.

מה שקשה - עושים מייד

מה שבלתי אפשרי - לוקח קצת זמן

בס"ד

ב. לא הבנתי מה אתה מצפה מהנוער לעשות? הפגנות?
לויד'ת, בגיל הזה אני כבר מחליטה על עצמי ולא הבי"מ מחליט לי איפה להיות..
לדעתי- זה יותר עניין של האבות..

כן אבל השאלה מה היה, לפני שהיית בגיל הזה.

גם אז החלטת בעצמך?? לא!! ויכול להיות שטוב שכך אבל האם ההחלטה הייתה שיוויונית? אגב אני מבקש ממך שתתסכלי איפה את גרה(בתעודת זהות) הבית של אימא שלך נכון?

אז הפויאנטה היא שגם אם היית גרה אצל אבא שלך היה כתוב שאת גרה אצל אימא ובכדי לשנות את החוק את צריכה נוכחות של ההורים שלך ועורך דין. זו הייתה סתם דוגמא קלה.

נכון בחלק מהמקרים שאמרתי באמת זהו תפקיד האבות אבל הם לא יכולים לעשות אותו מכיוון שהחוק מעוות ואן להם איך להילחם בו מכל מיני סיבות שאשמח לפרט לך אם תרצי ומתוקף היותנו "נייטרלים" אנחנו אלא שיכולים לשנות הרבה יותר.

אני אתן לך קטע לעיין בו ואחריו תגיבי...אם היינו נלחמים אולי לאותו אבא היה את הבן שלו, אבל בית המשפט יודע את טובת הילד לא? מסתבר שלא ובכוחנו לשנות זאת.

אגב ההודעה שהעלתי פורסמה בפורום "המשפחה היהודית נגד הפמיניזם" לפני מספר חודשים

קראתי אבל עדיין אני לא מבינה מה אתה רוצה שנעשה?

ואני יעשה בשמחה!

סליחה לחצתי אנטר וזה שלח...

אםם ישנם הרבה דברים שאפשר לעשות הראשון שבהם האו להעלות את מודעות הציבור לנושא הנ"ל

אחרי זה שזה לכשעצמו פרוייקט ענק אפשר לכתוב כתבות, ואפילו להגיע עד לכנסת לדבר, תתפלאי אבל יש הרבה אנשים שמאוד ישמחו לשמוע מה יש לנו להגיד בנושא.

כמוכן אני בטוח שיעלו עוד עשרותרעיונות כגון לעזור ולצאת להפגנות נגד דברים שאנחנו מאמינים בהם.

כמו גם השאיפה שלי היא לצרף למעגל זה לא רק אנשים שההורים שלהם גרושים.

בס"ד

אבל עוד לא שכנעת אותי למה שאעשה את זה?

מתי מתחילים ואיפה?...

אני שמח, בז"ה נתחיל עשייה בקרוב...אני צרי איתי קשר במסרים אישיים או בפורום.

אשריינו שזכינו להיות חלק מתהליך ענק שכזה

בגירושים?

אנשים לא יפסיקו להתגרש בגללינו!

מה אתם רוצים שנעשה?? למה אתם רוצים שנגרום?

מה אתם רוצים לשנות?

(סליחה על החפירה, היה לי חשוב שתבינו...)

תשמעי לא סוד גדול שיש הרבה אנשים שסובלים מהדברים האלה בצורה נוראית ויש גם כאלה שמגיעים כל כך רחוק ואפילו מתאבדים בסופו של דבר, בתור אנשים שעברו את כל התהליך הנ"ל שמלווה בהרבה כאב מיותר, דווקא לנו יש את הכח לשנות כי אנחנו יודעים את מה שמרגיש אותו ילד קטן.

אותו כאב מיותר וסבל מיותר, אני מאמין שלך, לי, לנו יש את הכח למנוע.

"ומי אםלעת זו הגעת למלכות", מי יודע אולי כל מה שעברת נועד כדי שאת תילחמי בזה ותשני...מה שקורה לנו הוא מן שמייה ולכל דבר יש סיבה, אולי הסיבה היא בעצם מטרה...מטרה שאולי תשנה משהו ולו הקטן ביותר.

אמא שלך לא צודקת כמו שאמרת צריך לראות את האבא!

וגם אבא שלי לא משלם מזונות בזמן ומספיק......

מקווה שעזרתי המשך לילה טוב!

אני חושבת שממש לא.

חובת כיבוד ההורים שלך נשארת גם אם אביך לא משלם מזונות.

ואתה לא צריך להתערב בין ההורים שלך, ולעשות חשבון של: "אם אמא שלי כ"כ סובלת מאבא שלי, כי הוא לא משלם מזונות וכו', אז לא מגיע לו שאוהב אותו".

גם אם אתה מכיר בדיוק את הסיפור, אבא נשאר אבא, וזה טבעי ומתבקש שתמשיך לאהוב ולכבד אותו...

מה הענינים גברבר...לפחות נדמה לי שביל זה שם של בן והוא גם בן...אם לא אז...מה הענינים בכל אופן.  

שמע אחי : אני חושב שמי שכתב לך תגובה חד משמעית הוא אידיוט. וכעת אסביר את עצמי - המשתמע מהסיפור שכתבת הוא בעצם פחות או יותר כלום, אני אשמח מאוד להביע דעה בנושא מכיוון שאני עצמי סובל מסוג של הסתה.(אמא שלי מסיתה את אח שלי וכל המשפחה שלי נגדי). מכיוון שאני סובל מכזאת הסתה ורואה גם כזאת הסתה אל אבא שלי אני חושב שאני מחוייב מוסרית להגיד לך שלכל דבר יש שני צדדים, ואולי לזה שאבא שלך לא משלם יש סיבה...חשבת על זה?

דבר אחד בטוח, אתה חייב לשמור על קשר עם כל אחד מההורים, רק השאלה היא באיזה כמות...

בקיצור ולעניין בקשתי אליך שתפרט בכדי שאוכל להביע דעה בעניין, כמובן רק אם אתה רוצה, אגב אם אתה רוצה אתה יכול לשלוח גם מסר אישי.

"בצדק תשפוט את עמיתך"

האם אתה בטוח שאביך לא משלם בזמן מתוך רשלנות!

או אולי מתוך אונס כגון לא נכנס משכורת או חובות וכדומה

ואני אומר לך מתוך ניסיון אישי כי לצערי אני גרוש ולא תמיד אפשר לשלם בזמן זו מציאות

וכי אתה רוצה שאביך יגנוב?

צר לי עליך אחי גם לי יש ילדים (ברוך השם)  והם סובלים מכל מיני הכפשות מדומות

אם תרצה תוכל לכתוב לי ב natanr100@gmail.com

והעקר להתחזק בשמחה ואהבת ישראל וקודשא בריך הוא

אני כבר לא תינוקת. הכסף שמשלמים לאמהות הולך בשביל הבילויים שלהן בבתי מלון, ובשביל דלק למכונית.

הגיע הזמן לתת דין וחשבון לילדים, מה הם ההוצאות האמיתיות שצורכים הילדים. אני לא אומרת שצריך לשתף ילדים בני חמש, שלא מבינים כמה עולה שקית חלב. אבל ילדים בני שלוש עשרה יודעים הכל, ובגלל מצבם בין שני בתים הם חייבים להיות השוטר של אבא שלהם. לא יכול להיות שאמא תסע עם החבר שלה לסוף שבוע בבית מלון, על הכסף של המזונות. לא רואים מה הם עושים בתוך החדר, אבל את הבושות שומעים בחוץ, וחוצמזה הילדים נשארים רעבים. 

בת מזמינה חברה ורוצים לאכול ביחד פרוסה עם ממרח שוקולד. הבת מבקשת כסף כדי לקנות ממרח, ואמא שלה שולחת אותה לבקש מאבא. אבא כבר שילם בעד עשרים ממרח שוקולד, אבל בכסף הזה היא קנתה דלק לאוטו שלה. מתחיל ויכוח עם צעקות בין האמא והבת, ליד החברה של הבת. אני יודעת שאמא עוד לא גמרה לנקום באבא, ולנקר לו את שתי העיניים, אבל למה החברה צריכה לדעת. ריבונו של עולם, למה אסור לבת להגן על אבא שלה, כאשר היא בעצם מגינה על עצמה. אבא זה אבא זה אבא. אני לא מתביישת להגיד שאני מזדהה עם אבא שלי. ת'אמת שאני משתדלת להיות כמה שיותר אצל אבא וכמה שפחות אצל אמא, אבל לא כל כך שואלים אותי. המלחמה באבא שלי, על הגב שלי ושל האחיות שלי, לא תגמר כל כך מהר.

אני אומרת בצער ובקול רם, שאמא שלי מניאקית ואבא שלי לא מניאק.        

אני לא מכירה את אמא שלך,

אבל אני מכירה הרבה אמהות שממש לא מבזבזות את הכסף של המזונות על דלק ובתי מלון!

אז בבקשה ממך, תחשבי קצת לפני שאת מכלילה ככה גם אמהות שעובדות קשה ובקושי מתפרנסות גם עם המזונות!

למה להכליל?!

זה ממש לא נכון.

אני מכירה כמה וכמה אנשים גרושים והדבר האחרון שהם יעשו זה ללכת עם הכסף הזה{מזונות}לבית מלון וכ'ד!!!

"..כי אבא שלי הוא הכי בעולם.." (שם,שם)

(מסכים עם סימי בכל מילה.)

אבא יש רק אחד.
וגם במקרים קיצוניים שהאבא לא אוהב את הילדים שלו, הילדים צריכים לכבד לאהוב את האבא.

אני לא יודע איך זה במקרה שלך, אבל אם האבא כן משלם מזונות בסופו של דבר,
ויש לכם קשר עם האבא, אז ברור שאין מקום לתת לאמא להכניס שנאה כלפי האבא.

קשה מאוד לילד (בכל גיל, אפילו 50) להיות קרוע בין שני הוריו. כיון שבטבע העולם ילד אוהב את שני הוריו. מצד שני אני גם חשה שאמך במצוקה וזוהי הדרך שלה להביע אותה. כמובן וכמובן שחשוב ביותר לשמור שלילדים יהיה קשר טוב עם שני הוריהם, זה עשוי למזער את הנזקים הכבדים הנגרמים לילדים עקב גירושין. הייתי ממליצה לכם לכתוב מכתב לאמא ולאבא ולהסביר להם את גודל הנזק שבהסתה, ולהציע שכולם ביחד ינסו למצוא פתרון מניח את הדעת לכל הצדדים. בהנחה שאבא שלך לא משלם כי אין לו, האם ההסתה תשנה את המצב? הרעיון הוא לשבת ולדון עד שמוצאים פתרון מקובל על כולם ובכך לייסד סגנון חיים סיכוי לנורמליזציה. אשמח לעזור. 

למדתי רפואה אלטרנטיבית במשך שנים, באחד הקורסים למדנו על חשיבות הקשר עם כל אחד מההורים.

אז מה החשיבות בעצם?

אני מכלילה, אז אתם עומדים להתעצבן. אני יודעת שכולנו אוהבים לחוש שהעבר שלנו לא השאיר עלינו שום צלקות ואנחנו ממש לא שרוטים, ושבימינו זה נורמלי ועוד.... אבל זה לא כך, מה לעשות.... אז תנשמו עמוק ואז תיקראו.

הקשר עם האבא האבא מעניק לילד זהות פנימית. אם דמות האב חיובית ונורמלית הילד יגדל עם זהות עצמית ברורה ויציבה. זאת אומרת שכל התפיסה שלנו את עצמינו, היעדים שלנו בחיים, השאיפות שלנו קשורים יותר לקשר עם אבא. אדם שאין לו קשר עם אביו עלול לחוש חסר זהות, לא יודע מי הוא ומה עניינו בעולם ועלול להפגע מכך מאוד ואפילו לחוש מיותר עד כדי..... במיוחד לבת  חשוב הקשר עם האבא כי הוא גם נותן לה את הזהות שלה כאישה. קשר שבנוי על אהבה וחיבה ומגע נכון ומאוזן יצמיח יחס נכון של בת לנשיות שלה ולקשרים עם גברים. אם זה חסר עלולה להיווצר בעיה או בעיות בתחומים אלו, דבר שעלול לפגוע בה בהמשך חייה כשתנשא. הקשר עם האבא פחות מובן לנו ונראה על פניו שאפשר לוותר עליו אבל זו טעות איומה....כי בטווח הרחוק אדם יחוש נטול זהות ולא יבין למה.

הקשר עם האמא האמא  מעניקה לילד חום ותחושת שייכות, תחושה שהוא אהוב ורצוי בעולם,האמא  יוצרת אצלו ביטחון ורוגע לטווח המיידי. אני מאריכה בזה פחות כי הרי מקובל בעולם שהקשר עם אמא טבעי ופשוט יותר ומבינים בפשטות מה הוא מעניק לילד. אמא שלא מטפלת נכון בילדיה תיצור אצלם בעיה של חוסר אהבה שלהם לעצמם, הם יחושו דחויים וחסרי ביטחון. חסך של אהבה מאמא יכול להתמלא על ידי אדם אחר שמעניק חום ואהבה ותחושת שייכות. לכן אדם שאין לו קשר עם אימו ימשיך לחפש את הקשר הזה איתה כל ימיו ולא ישקוט ולא ינוח עד שירגיש שוב רצוי ואהוב, כי הוא חש את החסר הזה יום יום שעה שעה.

יוצא מהנ"ל שהקשר עם האבא חשוב יותר לבניין האישיות של הילד כי לא ניתן למלא אותו על ידי אדם אחר.  כן, כן ממש הפוך ממה שטוענים בתי המשפט... טוב, זו לא הטעות היחידה שלהם....

אני ממליצה לא לוותר בשום אופן על קשר עם אף אחד מההורים!!!

עדיף להפגש ולריב מאשר להתנתק מהם. זו דעתי, אבל אני יודעת שזה עינוי לפעמים וצריך לחתוך אבל גם אז- לזמן קצוב ולנסות כל הזמן לחדש את הקשר,בצורה בריאה. אל תוותרו- זו בריאות הנפש שלכם קודם כל! כמובן שזה לא כולל הורה שמתעלל בילד שלו פיזית או מינית, אז עדיף כבר להיות מתוסבך!

והכי חשוב, לדעת שכן, יש לנו שריטות ואנחנו צריכים לטפל בהם ובעצמינו בהרבה אהבה כדי לא לשכפל את זה בנישואין שלנו. יש כל מיני שיטות טיפול אלטרנטיביות שעוזרות לנו למלא ולתקן את החסכים, לא להזניח!!!

אוהבת את כולכם!

זה היה לי חשוב מה שאמרת. תודה על המידע.

רק טוב ובריאות הנפש שיהיה לכולנו. אמן.

בהצלחה לכולם עם הכל.. בעזרת ה' הטוב.

אבל אם כן חושבים- אין תקשורת. עם אבא שלי אני מדברת מדי פעם,  ועם אשתו והבן שלה- אף פעם (אני לא יודעת איטלקית, וגם לא דחוף לי ללמוד דווקא עכשיו...).

שיחות נפש? רק עם אמא והאחים שלי, עם אבא זה בא יותר בצחוקים מאשר ברצינות.

בס"ד

אם את מחליטה לשבת בבית כשכולם בחוץ- זה את החלטת.
אף-אחד לא קשר אותך לכיסא, נעל את הבית וברח החוצה ליהנות.


נכון, לא תמיד רוצים לצאת דווקא איתם או לא באלי עכשיו וכאלה..
סבבה.
אז ב"ה יש חברות.
לפעמים אנחנו יוצאים רק האחים..

נסי אולי קצת לגוון, לצאת מה'ריבוע' שכולם נמצאים בו..

למה להיות פסימים?!.....

צריך תמיד להיסתכל על הטוב למרות שרע וקשה לראות עכשיו את ה"יופי" שבכל הסיפור

אבל בכל זאת תמיד צריך לשאוף ליותר טוב ולא להיות פסימים....

אז חבל על "עשרת הדיברות" האלה כי הם רק מדכאים....(למרות שבחלקם הם קצת נכונים....)

*עכשיו צריך מתנדב שיעשה את "עשרת הדיברות" האופטימיים למצב,מי מתנדב?....

1. חייך חיוך רחב, דרך ארוכה וקשה לפנייך בדרך לגאולה
2. דאג לכך שהמחלוקות ביניכם (אם יש) יגמרו במהירות וביעילות, זה יחסוך לכם גם כסף וגם בריאות
3. אם לא תערבו את הילדים במריבות שלכם הם ישארו שמחים ויגדלו כמו בני אדם, ויאהבו אתכם הכי שבעולם!
4. החיים טובים אחי! תחזיק חזק, עוד רגע תראה את האור בקצה המנהרה
5. הפסוקים "ה' מוריש ומעשיר" ו"לי הכסף ולי הזהב נאום ה'" יבטיחו לך שגם אם הלך הרבה כסף לפח הכל מאיתו יתברך ומה שצריך לחזור אליך יחזור ובגדול
6. אל תתייאש ואל תראה הכל במשקפיים שחורו, עוד כמה שנים כל הגהינום הזה יראה לך ככתם אפור שעבר וחלף
7. שים לב לכל החברים והידידים שבדרך ומנסים לעזור גם -ובעיקר- כשקשה. התבונן כמה טוב וחסד יש בעולם!
8. מייד אחרי הגט דאג לפייס את גרושתך הטריה, אומרים שזה עוזר בשידוכין (;
9. אל תקשיב לחברים והיועצים הפאסימיים והלוחמניים שלך, גש לעניין בחיוך ואמונה וה' יהיה בעזרך
10. בסוף יהיה טוב- תאמין בזה.

אני שמחה שמצאת את הטוב...

בכל העניין... ושבעז"ה זה יתגשם!

בס"ד

אם עשרת הדיברות הראשונים שנכתבו, מציאותיים יותר מאלה שנכתבו לאחר מכן?
המציאות הולמת בנו, ולא נוכל להיות אופטימיים,
עד שלא נחווה את ה"עתיד" שייהפך מתי שהוא ל"הווה",
אם וכאשר הוא יהיה אופטימי.

לילה טוב.

אנחנו אלה שהופכים אותם למציאותיים, אלה "10 דיברות", ז"א עצות/ כללים שעפ"יהם נוהגים, זה לא "10 עובדות חיים"!!!

(ותודה להוריי שהביאוני עד הלום, ברוגע יחסי גם אחרי הגירושין שלהם...)

"בין הערביים"- ע"ע מס' 9.

ונכון זה בהחלט קשה אבל ברוך ה' היה מצויין!

בס"ד

היה טוב. ב"ה!

שהילד לי לעולם לא ירגיש כך.

כרגע לפחות הוא מחוזר גם על ידי אביו (אנכי) וגם ע"י אימו (גרושתי)

בס"ד

כאמור, ממש לא. אולי ההפך.
אולי יש לי דרישות גבוהות מדי אבל הייתי מצפה שיתנהגו אליי רגיל.
אין שום סיבה לחזר אחריי.
כן, מותר לכעוס על הילדים שלכם.

בס"ד

להתאבד זה אסור.

פשוט אסור.

הגוף שלך, הנשמה, הכל- של אלוקים ולך אין כל זכות לקטוע את החיים שלך-עצמך , מה ששיך לאלוקים...

אדם שמתאבד הוא אדם שלא ניצל את הכוחות שיש לו ולכן יש לו עונש גדול.

כתוב [בקיצו"שע...]

"כל המאבד עצמו לדעת [=מתאבד] אין לו חלק לעולם הבא".

זה קצת חטטני, השאלה. אבל בכ"ז, אם מישהו מוכן לפתוח את העניין -

למה הם התגרשו? בגלל 'סתם' חוסר התאמה? או כי לא ביררו לפני החתונה? או כי נפגשו באינטרנט? וכו' וכו'.

מה היתה הטעות?

<מטעויות לומדים>

תודה!

שאין בניהם התאמה כבר ויש בינהם חוסר תקשורת.

תקשורת טובה זה מפתח לזוגיות טובה

זה מה שתמיד אמרו לי

כמובן שצריך להקשיב ולדעת לקבל דברים בהבנה ולא לכעוס

(אני מאלה שקוראות דברים שכותבים על זוגיות כל מיני רבנים)

"הטעות" כמו שאת מגדירה, תלוייה מאד במגזר ובתרבות.

אם את מתכוונת למגזר הדתי לאומי, אנשים דתיים ששומרים את התורה ונאמנים לה. אז אני מאמינה שברב המקרים "הטעות" היא שלא מוכנים להשקיע מספיק מאמץ בעבודה קשה, להשקיע בדיבור ובהבנה, ולפעמים אפילו לא מגיעים עם ההבנה הזו קודם, לא מבינים מראש שהולך להיות קשה, לא מגיעים מספיק מוכנים עם הציפיות הנכונות.

צריך לדעת בזמן הבחירה לקראת מה הולכים. ואז, באותה נקודה לבחור ולהחליט שנכנסים לזה עם הידיעה שיהיו ירידות, ויהיו קשיים, ויהיו חוסר הבנה וכאלה..

זה קודם כל. ואח"כ, לפעמים פשוט לא לומדים מספיק, לא מחוברים מספיק לתורה, לרב. וגם ואולי זה הרבה מזה. אנשים לא מוכנים ללכת לייעוץ מקצועי, בגלל אגו או משהו כזה. וזו טעות חמורה. אנחנו זקוקים הרבה פעמים ובהרבה מקרים למשהו שיכוון אותנו, שיסתכל מבחוץ וייעץ.

בכל אופן, הרבה פעמים זה גם מסיבות אחרות. צריך פשוט המון תפילות, אמונה בקב"ה, ולעשות את ההשתדלות, להיות מוכן להשקיע ולדבר ולהקשיב ולהתייעץ..

בהצלחה! והמון סיעתא דישמיא..

יש כאלה שמגלים זאת ונכנסים להלם/ ליאוש/לעצלות, לא מוכנים לעשות שינוי פנימי, נשברים ומתגרשים.

לדעתי לרוב ניתן למנוע זאת. גבר ואישה הם הפכים- זה אף פעם לא מתאים!

לכל זוג יש מחשבות לפעמים "מה עשיתי לעצמי?- אולי עדיף להתגרש", אבל לא כולם נשברים. זה קשור לאמונה בדרך ואמונה בקשר וקשור גם ליכולת ההתמודדות.

מנסיון אפילו אם רק צד אחד מוכן לעבוד על עצמו יש שינוי מדהים בבית ולא צריך להתעקש על "אם היא/ הוא לא מתאמצים גם אני לא..." כמעט הכל הפיך, צריך כח רצון זה הכל....

כי יש לנו את אותו האבא ואת אותה האמא!

לא מונעים!

זה מה שה' החליט וזה מה שיהיה!

(ואני לא מאמינה גדולה!)

ברצוני להזכיר לך כי את עובדת אצל הבורא יתברך  ולא הוא אצלך.                                                                            את הגירושין בכוחך למנוע ואני יכול להוכיח לך זאת מכמה מדרשים וגמרות. כך שאם נוצר מצב של גירושין זה אשמתך ואשמת בן זוגך בלבד - אל תטילי זאת על אלוקים...הוא נתן לך צ'אנס, פיספסת אותו! עכשיו תרימי ראש תגידי טעיתי...אל תברחי אל תרבות התירוצים.

יש הרבה דרכים למנוע גירושין, והחשובה שבהם(על פי דעתי) היא מידת ההקשבה והאיכפתיות מהאחר. בנישואין ובגירושין מתבטא צורך מאו חזק של כל אדם אדם והוא הצורך בהקשבה, תמיכה ואיכפתיות.

כאשר אין את ההקשבה והאיכפתיות, נוצר פיצוץ אדיר. כאשר אדם דואג רק לעצמו ולצרכים שלו, או אפילו דואג לאשתו / דואגת לבעלה רק כאשר זה תואם את הרצון שלו / שלה אז נוצר קרע מכיוון ש"לא טוב האדם לבדו". הקרע הזה לא יצור מייד גירושין אלא ילך ויעמיק.                                                                                                                                                                                                                                               יכול להיות שבתחילה הקרע שנוצר עקב אגואיסטיות יתבטא בחנופה של אחד מבני הזוג(כלומר איכפתיות רגעית) בכדי לקבל משהו ואז יראה כאילו הכל בסדר אך הקרע ילך ויעמיק מכיוון שהאיכפתיות הזו נבעה אך ורק מאגואיסטיות מסויימת, הסוד בכל מערכת יחסים אנושית ואני מאמין שגם בנישואין - על אף שלא התנסתי בכך הוא לדאוג לזולת כפי שהוא צריך ולא כפי שאתה צריך / רוצה. כלומר אדם בכדי למנוע גירושים צריך לתת ולהתפשר רבות בכדי לדאוג לבן זוגו על אף שלא תמיד נוח הדבר. ברגע שיבין זוג ישרור בינים שלום וגירושים ימנוע מאליהם כי זו האנטיתזה של גירושין והיא אחווה, אהבה...אהבה פירושה דאגה לצורכיו של הזולת תוך כדי הערכת וכיבוד המכלול שמרכיב את הזולת גם כאשר משתמע שתאלץ פעמים לכופף עצמך למענו.

שאלת שאלה טובה מאוד: איך מבטיחים במסגרת התהליך של מציאת בן זוג שלנו זה לא יקרה, ובכן חייבים לדעת דבר אחד בלבד: זוגיות טובה היא תוצאה של דבר אחד בלבד: ע ב ו ד ה, ושוב עבודה. זה לא קשור להתאמה, זה לא קשור למזל, לזכות אבות לשום דבר, רק עבודה. כמובן שאם יש התאמה מסוימת אז אולי, ואני מדגישה אולי יש פחות עבודה, אבל גם זה לא מבטיח הרבה. איך תסבירי את העובדה שזוגות חילוניים רבים (בעצם כולם) גרים יחד הרבה זמן, שנים! לפני החתונה כדי לבדוק אם הם מתאימים ואם יש להם סיכוי לחיים טובים, והנה הם רק מתחתנים, ובום, הקשיים האופיניים מתחילם. למה? כי בורא עולם רוצה את העבודה הזוגית! הוא לא ברא את העולם מושלם, על הכל צריך לעבוד!