היא כתבה את ההודעה ומאז נעלמה!
מישו בקשר איתה ויודע אם הכל בסדר?
אני ממש מתרגשת שמשהו חשב עלי....!
אבל הנני כאן...ברוך ה'!
בעזרתו ובעזרתנו יהיו לנו חיים יפים וקלים,אמן!

בס"ד
טוב פעם ראשונה שאני רואה את הפורום הזה יש למישהו כח אולי להסביר לי מה בדיוק הפורום הזה..
תודה!!
לצערי אני גרוש +6
הזבתה (הסבתא) האמה שלה לא הפסיקה לחרחר ריב ולא הייתי מספיק חכם
להתרחק מהמכשפה
לאחר שהתגרשנו השתדלנו לא לסחוב את הילדים לשנאה כלפי הצד השני
רק אני חושב שחשוב שהילדים ידעו שיד ורגל משפחת האישה בבעסה
ולא להישאר בכעס תהומי על ההורים
מה דעתכם?
בכל אופן אנו צריכים להאמין שהמסטינים הם רק שלוחי המקום
מצפה לתגובה שבת שלום
אני מבין שמן הראוי לא לערב את הילדים בסיבת הגט על מנת
שלא להשניא או למשוך ילד לתוך התהום הזה
אבל מצלד שני הילדים לא טיפשים והם ישמרו איבה על ההורים שדפקו להם את החיים
ומכיון שבמקרה דידן אשמה רבה על המשפחה המשטינה ומחרחרת ריב של האשה
ישנה עדיפות שיהיו מעודכנים בנושא ויידעו שאת התיסכול יוציאו כלפי האשמים האמיתיים
תודה על היחס
לא מביא שום תועלת. מנסיון- של מי שהייתה בצד הילדה..
נכון, קשה עם הגירושין, ויש איזשהו כעס בפנים שצריך להיות מודעים אליו ולטפל בו. אבל התססה של הכעס הזה ולכיוון מסויים ומוגדר רק מביאה נזק, לעניות דעתי.
הכסע הזה יכול בהחלט להרגע ואפילו לא להיות מורגש במקרים מסויימים, וזאת בדרך כלל, הודות ליחס חם ומקבל של ההורה \ ההורים. הודות להבנה של הילד למצבו ולכעס שקיים אצלו. ובעקבות יחס כזה, מבין, מקבל, אוהב, כשמראים לילד כל הזמן כמה שאוהבים אותו ודואגים לו, אז לפי איך שאני מרגישה, אפילו שאני מדברת בצורה תיאורטית לכאורה, הילד ירגיש טוב עם ההורה \ ההורים. והכעס יחלש, ירגע, ואולי יעלם לחלוטין או לפחות לא יורגש כלל..
בקימור, זה שיש כעס, זה נכון. אבל זה לא מראה שעדיף כבר 'שידעו' ויכוונו אותו למקום האשם. זה הרי לא העיניין שלנו כאן, ואני מאמינה שגם לא שלך, להוסיף רק כעס וקושי וכאב לילדים שלך. ולפי נסיוני, זה רק מה שזה עושה.
דווקא לחזק אצלם את המחשבות והרגשות החיוביים כלפי הצד השני. בעיקר בעיקר כלפי אמא שלהם. ואם זה מאד קשה אז רק לפחות כלפי האמא, ועל המשפחה שלה לא לדבר פשוט. ואם גם זה קשה- אז לא לומר כלום.. רק לא להרוס יותר.
מה שטוב לילדים שלך זה לראות את הטוב והחיובי שבהורים שלהם. ובמשפחה שלהם בכלל. אני ממליצה- אל תיקח להם את זה.. לא חבל?
בהצלחה בכל ההתמודדויות! רק טוב ושמחה, נחת ושלווה! בעזרת ה'! וראיית הטוב!
זכותם לדעת, וזכותך להגיד להם, מה עדיף שישנאו את שתיכם, שאתה פחות אשם, או שישנאו יותר את האמא??
שידעו את האמת ויעשו איתה מה שהם רוצים,
אבל הבעיה מתחילה עם האישה שלךף לא חושבת שזה היתה הבעיה (המשפחה שלה)
כי אז בעצם אתה אומר לילדים רק את הצד שלך, וזה לא הוגן, לתת להם רק חצי תמונה ואז שישנאו בגלל זה את האמא!?
הבנת!?!?!
הורים שמדברים על טובת הילדים במאבקים ביניהם, הם כמו חתולים שנמסר להם לשמור על החלב. הכל שטויות במיץ עגבניות ורק לעצמם ולכיס שלהם הם דואגים. בן או בת שלא מצליחים בשידוכים, בגלל שההורים שלהם גרושים, והילדים לא נחשבים ממשפחה "יפה". הילדים בוכים ומצטערים, והם מענין את הסבתא שלהם. אנחנו קבוצה של בנות במגמת תקשורת שרוצות לעשות סרט דקומנטרי, על נוער שההורים שלהם גרושים! היינו מאוד רוצות לדעת אם יש אנשים שיסכימו לשתף אותנו בהרגשות ואם יש לכם אולי איזו שהיא אמירה שהייתם רוצים להגיד בסרט! נשמח מאוד אם תחזירו לנו מסר, או שתכתבו בתגובה להודעה הזאת אימייל/פלא' ונחזור אליכם!
תודה רבה!
חותמים על העצומה לחזור לגוש קטיף
ההתנתקות נכשלה, צה"ל בעזה, חוזרים לגוש קטיף
חותמים כעת על העצומה הלוהטת ברשת לחזור לגוש קטיף
חתום עכשיו
http://www.atzuma.co.il/petition/wintroub/1/
מי שיכתוב בעצומה מס' פלאפון שלו יקבל חינם את הסרט לעולם לא עוד על גוש קטיף
העבר את העצומה לכל רשימת התפוצה שברשותך. המטרה עד סוף השבוע 10 אלפים חתימות
מי שמעביר לכל רשימת התפוצה את העצומה נכנס אוטומטית להגרלה על מוצרי גוש קטיף -שלחת לרשימת התפוצה
כתוב לנו במייל ואתה נכנס להגרלה
sh770h@gmail.com
אבל לא כי המצב חדש (הם התגרשו לפני בערך 8 שנים...) פשוט רק לאחרונה גיליתי את הפורום.
רציתי לדעת מה אתם חושבים:
יותר טוב גירושים כשהילדים קטנים ופחות מבינים, או כשהם כבר מספיק בוגרים?
אני הייתי בכיתה ז'. וברוך ה' ההתמודדות הייתה בסדר. עברתי ואני עוברת תהליך עם זה. אבל אחים שלי הקטנים סובלים מזה מאד. אמא שלי התחתנה שוב, ולא מזמן התגרשה ממנו, אחרי 2 ילדים.
מהנישואים הראשונים, אז הכי קטן היה בן 3 כשהם התגרשו. ומאד מאד קשה לו. היום הוא בן 10. ואלו קשיים בבסיס שמאד מאד קשה לשנות אותם ולעבוד אליהם. תחשבי מזה לילד קטן שלא מסוגל להבין כל-כך מה קורה- שפתאום ההורים נפרדים, השלמות מתפרקת, הביטחון מתמוסס.. והגילאים הנמוכים, אלו גילאים שבהם הבסיס והתשתית של האישיות שלנו נבנית. ולכן, אז זה הכי קשה לעבור את הזעזוע הזה.
ועוד שאלו הם קשיים וחוסר יציבות שנכנסים בבסיס, כך שגם קשה לתקן את זה אחר-כך בהמשך החיים. שני האחים הקטנים שלי, מהנישואים השניים, היום הם בני 3 ו-5, וכשאמא שלי נפרדה מבעלה הם היו בני 1! ו-3.. פיציים. והם סובלים מאד! קשה לראות אותם. הכל מאד מסובך בשיבלם. ומאד לא יציב ולא ברור.
זו דעתי. ילד יותר גדול כבר לא נמצא בתהליך הבנייה הראשוני שלו. ויותר קל להתמודד עם זה ולעבד את הדברים. ככל שהגיל יותר מבוגר יותר קל להבין ולעכל. אפילו שאז מגיע הרבה מאד כעס על ההורים. ויש מריבות כי הכעסים באים לידי ביטוי חיצוני. זה מצב טוב. כי גם לילד הקטן יש המון המון כעס בתוכו שהוא לא יודע להסביר וגם לא מסוגל לבטא הרבה ממנו. כך שזה פשוט נשאר בפנים ולכן מאד לא טוב, אפילו שכלפי חוץ נראה שיותר קל.
אבל מה זה כל-כך משנה? ממילא זה לא ממש צריך להיות שיקול. אם מאד לא נכון לזוג להשאר בייחד, זה לא נכון, לדעתי, שיישארו שנים בייחד רק כדי שהילדים יגדלו. כי הילדים גם סובלים מהמתח באוויר והכל. ילדים מרגישים היטב כל תנודה באוויר. אבל, כן אני מאמינה שזוג צריך לחשוב טוב טוב טוב ושוב.. לפני שהוא מחליט להתגרש. ולנסות ה-כ-ל. זה חייב להיות ממש מצב בלתי הפיך וחמור כדי להתגרש. כי הפירוק של בית, הקרע הזה בנפש יותר חמור מהרבה מתח וקשיים שיכולים להיות, אבל בבית שלם.. וצריך לדעת את זה..
רק טוב לכולנו! שלא יהיו כל-כך הרבה מקרי גירושין. אמן. שאנשים יהיו מוכנים קצת יותר להתאמץ למען שלום ביתם.
ורק בשורות טובות לכולנו וכל עם-ישראל!!! ישועות ונחמות וגאולה שלמה שתבוא, במהרה בימינו וברחמים! אמן!
ונקווה שלא נגיע לשיקולים האלה בכלל בעז"ה....!
בס"ד
איך הולך אצלכם שבתות?

יש בעיה כלשהי?
אם כן תמסרשי לי....! 
אבל אולי זה זמני בגלל הSMS...חחחח..המבין יבין....
========================================
דידוידייוויד...איך שלא כתבים את זה...מי עוד נכנס לפה?..נו התמני הגבוה...איך קורים לו..נו....ברח לי......=(
ויש עוד מישו???
קבל נא את אישורי בזאת, תוקף האישור לשלושה ימים בלבד...
יהיה טוב, בהצלחה.
שחטף בלוק בבית השלום ופצוע ראש קשה!
נא להפיץ.
בשורות טובות
קצת ארוך אבל בבקשה תקראו. תודה!אנונימי (פותח)אז ככה, כבר המון זמן שאני חושבת להקים חבורה של בנות (כן, רק בנות בינתיים) שההורים שלהן גרושים.
שנפגש, נעשה שבתות, טיולים וסת'ם מפגשים.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהכרתי משהי שגם ההורים שלה גרושים, ישר הרגשתי קרבה מיוחדת. זה משפיע, ככה זה. יש לנו דברים משותפים, וקשיים שרק אנחנו יכולות להבין אחת את השנייה.
אז ברוך ה', אני אישית זכיתי להכיר פעם משהי שגם ההורים שלה גרושים, וכיום אנחנו חברות ממש טובות. היא אחת החברות הטובות שלי אם לא החברה הכי טובה. וזה כל-כך כיף! החברות שלנו היא לא רק בהקשר המשפחתי שלנו, ברור. אבל זה אחרת לגמרי. זו חברה שאני יכולה לדבר איתה באמת על הכל.. כי היא מבינה לגמרי. וגם אני מבינה אותה. עזרנו אחת לשנייה המון! אה, והיא התארסה לא מזמן! מזל טוב!!!!
בכל אופן, מה שאני רוצה להגיד זה, שלא כולן זוכות להכיר ככה חברות קרובות שהן יכולות לדבר איתן. ואני ממש מאמינה שמפגשים כאלה יכולים לעשות ממש טוב לכולנו! נכיר, נתגבש, זה גם יהיה פשוט כיף, ומעבר לזה בנות יוכלו למצוא לעצמן את החברה או שתיים או יותר, שאליהן הן מתחברות יותר. וזה יכול להיות מדהים.
וחוץ מזה, שהשאיפה שלי, והחלום.. זה שבעזרת ה', זה יתפתח מהקבוצה הגרעינית הראשונית- למשהו הרבה יותר גדול. שבעזרת ה' נהפוך את זה למין אירגון כזה. שיהיו קבוצות לפי גילאים ומדריכים. ונארגן פעילויות ושבתות וטיולים לכולם. ולכל קבוצה תהיה הפעילות שלה. זה יכול להיות דבר מדהים. והרבה אנשים יוכלו למצוא שם את האוזן הקשבת, את החברה שמבינה..
אנחנו ממש לא צריכים להתבייש בזה שההורים שלנו גרושים! משום מה, תמיד זה נתפס בעיני אנשים שכשההורים של משהו מתגרשים אז זה מן "שושו" כזה. לא לדבר על זה. ולא נעים. אבל אם למשהו, להבדיל, נהרג קרוב אז כולם עוטפים אותו בחום ודאגה. אז נכון, זה "להבדיל". ובכל זאת, (לי נרצח אח (חורג) בפיגוע וגם נפטר דוד ממש לא מזמן. ולכן אני מרשה לעצמי לדבר.) גם כשהורים מתרגשים זה מאד קשה. אני תמיד אומרת שזה ממש אובדן כמו לאבד מישהו קרוב.
כי זו מציאות שכבר לא תהיה יותר! המשפחתיות מתה, הקשר המסויים הזה, המשפחתי, זה משהו שכבר לא יחזור לעולם. אני זוכרת שישבתי ליד שולחן שבת אחרי הסעודה השלישית האחרונה שלנו בייחד- ובכיתי ובכיתי.. ואמרתי ש"לא יהיו לנו יותר שבתות בייחד.." זה זכור לי כאחד הרגעים הכי קשים שלי..
טוב, ואני לא צריכה להמשיך לפרט ולהסביר עד כמה שזה אובדן. כולנו מבינים את זה. אז מה שאני מנסה להגיד זה שגם אנחנו צריכים תמיכה והבנה. זו מציאות לא פשוטה לחיות איתה יוםיום. מי יותר ומי פחות. אבל לכולנו זה קשה. אז יש ארגונים לילדים שמתמודדים עם מחלה, ויש ארגונים לילדים שמתמודדים עם אובדן. והגיע הזמן שיהיה גם משהו לילדים שמתמודדים עם קרע במשפחה..
אז גם אם אתן אישית לא מרגישות הכי צורך בזה. בואו נהיה בייחד היוזמות והמתחילות של משהו חשוב כזה. זה יתחיל בקבוצה ראשונית שלנו. ואז נוכל לפתח את זה לאט לאט למשהו יותר גדול שיוכל בעתיד (אפילו הממש קרוב) לעזור להרבה ילדים שכן יצטרכו את זה.
אז מה אתן אומרות?
אני יודעת זה קצת ארוך. אבל אשמח לקבל תגובות. אם אראה שבנות מעוניינות אז נתחיל להריץ קבוצה-ונפגש..
רק טוב! נשמות! שנזכה לשמוע רק בשורות טובות! אמן!
אני יסביראנונימי (פותח)
הייתי חייבת להגיב...
גם אני ילדה להורים גרושים-ברוך ה' לי יצא מזה רק טוב!!! ...
כן, קשה להאמין שמישהי אומרת את זה, אני יודעת..
אבל זה כל כך נכון שתמיד צריך משהו שיבין את כל הדברים הקטנים
או דברים כמו איך שקשר של אחים עלול להיפגע...
אני תמיד אומרת שלי יצא מזה טוב
אבל אח שלי ממש נפל "בין הכיסאות"... וממש קשה לי עם זה!!
לכל הבנות שחושבות להצטרף, ובעיקר לבנות שכבר דיברו איתי אישית.
אני רק רוצה להסביר למה כרגע יש הפוגה קטנה בהתקדמות של הדברים. אני פשוט בתקופה לא כל-כך טובה עכשיו. וכרגע אני גם חולה בדלקת גרון ובכלל לא מרגישה טוב. אז סליחה שפתאום לא שומעים ממני.
בעזרת ה' אני מקווה להמשיך לקדם את זה בקרוב! אם ירצה ה' ובעזרתו יתברך!!!! וגם בהשתדלותינו.. אז אשמח שבינתיים תפיצו את העיניין בין חברות שלכן שההורים שלהן גרושים. ושגם בנות שלא מעוניינות- אשמח שימשיכו להעביר את זה הלאה.. מן הסתם יהיו בדרך בנות שכן ירצו. ואי-אפשר לדעת כמה זה יעזור להן...
לכל מי שמעבירה את העיניין, אפשר להגיד שמי שרוצה שתכנס לפורום הזה ותכתוב לי במסר אישי (ל"רק טוב"..)
ופרט חשוב!!!:
הקבוצה המתגבשת היא לא רק לבנות בגילאי תיכון. והאמת היא שקודם כל לבנות בגילאי 19-21. זו קבוצת הגיל שלי, וזה מה שחשבתי להקים להתחלה. וכמובן במגמה שזה יתפתח. אז קודם כל, לבנות בגילאים האלה שלא רצו להתטרף בגלל שזה רק בנות בתיכון, חבל לי שלא יצטרפו, כי זה בעיקר הגיל שאני מחפשת.
אבל הקבוצה היא לא רק לגיל הזה. הקבוצה מתחילה מגיל 15-16 ועד 21-22. זו קבוצת גיל די גדולה, ונראה, אם זה לא ילך טוב, אז נפריד את הגילאים. אבל בכל מקרה, אשמח שבנות מכל הגילאים האלה יצטרפו אלינו לקבוצה הבסיסית. תודה רבה לכולם! 
בשורות טובות! ישועות ונחמות!
שכדי להיות בקבוצה הזו לא צריך להיות בדיכאון או כל היום רק עסוק בזה. אפשר גם להיות אופטימית ושמחה שחיה את החיים מצויין! זו תהיה לדעתי, בעזרת ה', קבוצה מאד כייפית ונעימה. שמן הסת'ם יפתחו בה נקודות וחומר למחשבה. ובעזרת ה', יווצרו בה חברויות קרובות ופתוחות שיוכלו לעזור בחיים גם בכל דבר אחר, ולא רק בהקשר הגירושין..
אפשר לראות את זה כסוג של תנועת נוער שנפגשים ונהנים ולומדים בייחד, רק שהחוט המקשר היא התמודדות לא פשוטה (לרובנו) שמביאה לשאלות עמוקות על החיים, ולבגרות ורגישות מיוחדים. שווה להכיר כאלה חברות מיוחדות..
תופעה מבורכת, שלא תתקלקלנפתלי בן גילה רחל שטרית שנפצע לפני חצי- שנה בפיגוע בספריה של 'מרכז הרב' טס לניתוח בחו"ל ויחזור בעז"ה עוד כחודש {ר"ח כסליו} נא להתפלל לרפואתו ולהצלחת הניתוח
מצבו ב"ה משתפר ולא מחמיר!
{ע"פ פסיקת הרב אבינר אפשר להתפלל ולהזכיר ב'רפאנו' בתפילת 18 גם חולים הנמצאים בשיקום זמן ארוך {ולא רק כאלה שטסים לניתוח} ע"מ שתהיה להם "רפואה במהרה"
פרק תהילים:
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
תשמעו תמיד האמנתי שאדם הוא תבנית נוף מולדתו ודווקא הדברים שעוברים עליו הם אלא שעושים אותו מיוחד כל כך ומועיל כל כך וכך גם להפך - אותם דברים הם אלא שיכולים להפוך אותו גם לאדם רע ומגעיל. אמונה זו החזיקה אותי לאורך כל השנים - האמנתי שכל מה שאני עבר זה מאת ה' וזה נועד כדי לכוון אותי למטרה ולהכין אותי כדי שאתרום את חלקי בעולם הקטן.
אני לא יודע מה קרה אך אט אט עם הזמן והקשיים הבלתי נגמרים אני כבר מתחיל להיות ציני ואני לא יודע אם להאמין כבר שבאמת יש איזשהיא מטרה או סיבה נסתרת בכל הקשיים האלה שרק הולכים וגוברים מרגע לרגע כבר במשך כמעט עשר שנים ואכן שווה לשרוד אותם או שמה הכל זה הזייה אחת גדולה ועדיף פשוט לברוח מהכל, להתנתק, לפתוח חיים חדשים ולשם שינוי לדאוג "לתחת של עצמי" במקום כל הזמן להתעסק בטובת הכלל.
מה שאני מבקש מכם זה לענות לי על שאלה פשוטה - האם אתם מאמינים שיש מטרה?? או שמא אני האידיוט היחיד שמרגיש שכל מה שקורה נועד לכוון אותך??
אשמח לעזרה - יומטוב ותודה מראש 

אור77
שה' יאיר את עינינו לראות את הטוב ולהודות על הכל!