פורום בין שני בתים (עמוד 7)

אין לי מושג עדיין מה אני הולכת לעשות בחגים אני מעדיפה לא לחשוב על זה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני גם משוועת לפחות פעם בשבוע להתגרש מאבא,אבל זה לא בר ביצוע כ"כ..

ואת העול הזה לא תצטרך לשאת עד שארית חייך לשמחתך.. לרוב זה דועך לאט לאט עם הזמן, וזה יעלם..[אני רק רוצה להוסיף,אם יש כאלה שיחשבו ש'לאט לאט עם הזמן' זה תוך שנה,אז לא. זה יותר מזה. אבל עדיין, זה דועך..]

 

והסכמים על חשבוננו-הלוואי! וזה ולא היה ככה.. אבל איכשהו בין אם ברצוננו ובין אם לא, ההסכמים יהיו על חשבוננו.. אני למדתי מזה להתפשר. להגיד שבסדר,אם זה מה שיגרון ליותר טוב או לקידום הדברים-אני מסכימה..

 

בהצלחה רבה!!

ה' ישמור ויציל
חס ושלום חס וחלילה



אני חושבת שהרבה פעמים זה לא כזה לא עלינו לא עלינו...
נכון שזה קשה, אבל לפעמים זה עדיף על 2 הורים עויינים אחד לשני בבית אחד.
הורים שמתווכחים כל היום
הורים שרבים הורים שלא מסוגלים להתייחס לילדים כי עסוקים בעצמם ובהישרדות שלהם
הורים שמשדרים אחרת מבחינה דתית
ומנסים למשוך כל אחד לכיוונו.

לא שזה קל כשההורים גרושים, אבל לפעמים זה הרע במיעוטו.
ולשאלתך- גרושין של ההורים קשים בכל גיל,
לכך גיל יש את הקשיים שלו
(ילד קטן- בכלל לא גדל עם אבא ולא יודע מה זה,
ילד גדול- בדכ שמע הרבה וספג, וזה גם קושי...)

וגם, מסכימה מאוד עם מה שטאבולה רשמה.. הל"ע הזה הגיע עלינו, והוא לפעמים יותר טוב ממה שיש לנו עד הגירושים..

בעה"י

 

הגזמת, בחור.

 

כל הכבוד לך שפתחת, זה חשוב כדי להתמודד עם זה, לקבל תמיכה ולא להדחיק. וזה לא פשוט...רק על זה מגיע לך ח"ח!

 

אני לא יודעת בת כמה את ומה טיב הקשר עם ההורים, אבל הייתי מציעה להביא את זה לתשומת הלב של ההורים שלך (או לפחות של ההורה שאת גרה איתו, בהנחה שזה רק אחד מהם), להגיד להם שזה מפריע לכם, שזה עדיין ההורה שלכם ואתם לא רוצים להיות חלק מהמריבות.

תתפלאי אבל לפעמים זה עוזר ואנשים משתדלים לא לדבר רעות על אנשים אחרים, לפחות לא לידך, אם ביקשת.

 

ב"הצלחה...

מוזמנת לדבר באישי אם תרצי (אני נמצאת רק בשעות הערב וסופ"שים).

 

**הבנתי שאת חדשה בפורומים אז רק מסבירה: שיחה אישית או הודעה אישית- את לוחצת על "מסר למחבר/ת" או "שיחה עם המחבר/ת" עם מי שאת רוצה לדבר.

בעה"י

 

לא שמחים על זוגות שמתגרשים אבל שמחים שאם זה קורה-אפשר למצוא כאן איזשהו מענה חברתי, של שותפות בצרה...

 

לסגור את הדלת זה מעולה, אני מאוד בעד.

אם עדיין שומעים את הצעקות מעבר לדלת-אפשר לצאת מהבית. לחברה/להליכה/למכולת/לסיבוב קצר. או לשמוע מוזיקה בפול ווליום

אם מתאים לכם - אפשר לשבת יחד כל האחים ולשחק במשהו משותף, להתעלם מההורים.

ובקיצור-לברוח מהמציאות הקשה הזאת!

אממ נילס אני בת 14 והאמת היא שאני בקשר יחסית די טוב עם ההורים שלי ואמרתי שוב ושוב לאמא שלי שתפסיק לצעוק לפניו במיוחד כשאנחנו נמצאים במיוחד אני לא רוצה שאחיי הקטנים ימשיכו לחיות בעולם של צעקות אבל היא לא כלכך שמה עליי בקטע הזה ואומרת שהיא חושבת שאנחנו צריכים לדעת את האמת על אבאשלי ןכל הקשקושים האלה.. אממ פעימה זה מה שאני בדרכ עושה רבל חשבתי שלברוח זה לא הפתרון אף פעם.

את צריכה לדעת תאמת על אבא או את צריכה לדעת תאמת על אמא היא לא כזאת נחמדה כמו שאת חושבת היא בעצם חושבת רק על עצמה

ככל שנראה לאותם הורים שמי שמדבר על השני לא רק שלא מקבל פדבק חיובי אלא ההיפך מיזהה מספיק שנראה ונפגין חוסר נוחות מיזהה אותו צד הורה לא יהנה להמשיך לדבר נגד. בד"כ זה מגיע ממקום של להרשים את הילדים בצדקת הדרך של המדבר/ת הוי אומר הבעייה הייתה אצל השני אם הוא יבין או תבין שברגע שמדברים לא טוב על השני זה יוצר הסתכלות שלילית על המדבר/ת עצמו. הוא היא ימנעו מיזה כי מבינים שהשיגו את המטרה בהיפוך. בקיצור להראות דחייה מיזה. וזה עובד בדוק!!!

אבל הפנימיה לאו בהכרח קשורה לזה שהוריו גרושים.. לא יודעת מה זה יכול לעזור לנו בהצעות לפנימיה..

בכל אופן-ראיתי שכתבת שהוא מכפר סבא.. אני לא זוכרת את השם של הפנימיה-אבל יש שם פנימיה דתית, שמאוד מאוד זורמת עם הכיון של התלמידים. היא לא לוחצת להתפלל וכדו'. וזה נראלי יכול להיות טוב לילד שעובר מחילוני לדתי. זה יוכל לכוון אותו בהדרגה לתורה ולא בבום..

אנסה לברר את השם של הפנימיה..

אם לזה התכונת....

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בס"ד

עצה פראקטית:

אני לא יודעת איך זה היום אבל בעלי לפני 10 שנים קיבל חמשושים במקום לצאת שבת ואז היה בא לאמא חמישי שישי ובשבת אצל אבא

גם אני הייתי בשלב הזה - לפני שנתיים.
וזה קרה אצלם בפתאומיות.

באותה תקופה הייתי שומעת הרבה את השיר "אבא אני רוצה לעמוד מולך..." - זה עזר.

תכאב את זה... זה באמת כואב

אני רואה שזה מעסיק אותך הרבה, וזה באמת כואב לי לראות את זה

אולי תתנחם בזה שהם התגרשו בצורה טובה, אין לך מושג כמה קשה כשזה לא ככה...

תבכה. אל תתבייש לבכות. זו לא חולשה. זה יתן לך כוחות! ותשתף מישהו...

אני בזמנו הייתי בוכה חופשי ברחוב.

שה' יתן לך הרבה כוחות.

תשתדל להתערב כמה שפחות בדברים שמכאיבים לך..

בהצלחה רבה ותהיה שמח בע"ה...

מסכימה איתה לגמרי.

אני יותר ממבינה אותך!! הם כאלה מעיקים!!

בעה"י

 

הם חיים את חייהם ולא תמיד מה שאנחנו רוצים מסתדר לאחרים, ולהיפך.

 

אבל אין ספק שזה לא נעים שפתאום הכל מתפוצץ בפנים עד שהלך טוב...

אפשר לאמר לך משו? לא דווקה במה שכתבתי עכשיו אבל תמידד אני קוראת את התגובו. שלך ושתדעי שאת כלכך מחזקת!! באמת פה זה המקום היחיד שאני יכולה רק לקרוא את הדברים פה להתחזק ולהרגיש שייכת!! כל הכבוד לך!!

בעה"י

 

שמחה לעזור איכשהו

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

להזמין את עצמך לחברות, לסעודות שבת וסתם יום של חול... להתחיל לפקוח עיניים, בכל מקום שאת נקלעת אליו (דודים, משפחה וסתם אנשים זרים...)
ולשים עין. לראות- מה אפשר ללמוד ולקבל מהם ומה לא...
להתחיל לבנות לעצמך במוח- איזה זוגיות היית רוצה לראות אצלך בבית? איזה קשר? וגם מה לא היית רוצה...
נראה לי להתחיל מזה...

באמצע האוטובוס

תודה על הכלי הזה. חימם לי את הלב ממש משום מה!

בעה"י

 

אמנם נראה לי שידעתי גם לפני כן מהי זוגיות, אבל רק בשירות התלהבתי מזה לראשונה. זה הדבר הכי חזק שלי משם. [בעיקר כי עבדתי בבתים של אנשים אז זה בא עוד יותר לידי ביטוי]

מאיזו בחינה את אומרת את זה?

בעה"י

 

אני שמחה שלא שלחו אותי לאיזו 'קבוצת תמיכה לנערות דתיות שהוריהן התגרשו'...

תנו לי להתגבר ולחיות את החיים שלי בשקט ובשלווה.

 

 

להבדיל, יש איזשהו מענה בציבור לילדים יתומים? לא נראה לי... פשוט כל אחד מתמודד עם חייו עם הכוחות שהקב"ה נתן לו.

דבר ראשון זה טוב למצוא אחים ואחיות לאתגר,  שמחה שגיליתי את הפורום הזה.

אני מתכוונת לעזרה בנושא שיהיה איזשהו מענה, כן, גם  קבוצת תמיכה, בסדר שיש כאלה שלא ירצו- הגיוני, אבל לפחות שתהיה אפשרות. זה לדעתי יכול כ"כ לעזור.

 

 לא בדקתי מה יש בציבור החילוני, אני רק יודעת שיש בציבור החרדי ארגון בשם אם הבנים שמיועד למשפחות שהוריהם התגרשו.

 

 

קרן יחד- נותן מענה כספי ואם אני לא טועה גם ליווי משפחתי, זה ממש מבורך בעיניי , אבל למה זה לא גם למשפחות שההורים התגרשו? גם אצלנו בהרבה מאוד מקרים נוצר בעקבות הגרושין בעיה כלכלית לא קטנה

לפחות כלכלית- יש הרבה ארגונים שעוזרים למשפחות חד-הוריות, ובל נשכח את העזרה הממשלתית; הקלות, הטבות וכו'.

 

לגבי תמיכה נפשית- חלק מהארגונים מספקים גם דברים כאלה. לדעתי זה ארגונים יותר מקומיים, ולרוב זה להורים עצמם. באמת על משהו לילדים לא שמעתי, אבל את יכולה לנסות לדבר עם אנשים שעוסקים בזה ולראות אם יש אפשרות (עו"סים, עיריות, ארגוני חסד וכו').

אני יודעת קצת על נשים שהיו מקבלות סיוע מארגוני החסד בעיר שלנו (סיוע כגון מפגשים, עזרה כלכלית, ליווי), אני יכולה לברר אם הם עוד עושים את זה.

חפשי בעיר/יישוב שלך, לדעתי יהיה.

 

השאלה אם את מדברת יותר על הכלכלי או על הרגשי, כי רגשי נראה לי באמת שיש פחות (בפרט לילדים, כמו שאמרת, שאני לא בטוחה שיש בכלל).

אבל לדעתי בגלל שזה נהיה נורא לגיטימי בציבור הדתי והחילוני כל עניין הגירושים יש פחות הענות לארגונים האלה.. שוב-לדעתי.

לעומת הציבור החרדתי שאצלם זה פחות נפוץ ויותר טראגי..

עניין הגרושים הוא יותר נפוץ ופחות טראגי  (לעומת החרדים)

בנקודה הזו אני מהרהרת הרבה זמן- כבת להורים גרושים

אני חושבת שצריך להוביל שינוי, לדעתי המצב שנוצר שיש הרבה גרושים נובע מ2 סיבות עיקריות:

1. זוגות מתחתנים ללא למידה מספקת מה זה להיות נשוי, שזה דורש מחויבות שאם פתאום נמאס מהבן זוג אז לא חושבים איך לתקן את הקשר הזוגי 

2.  מה קורה שזוג מגיע לבית דין/  בית משפט ורוצה להתגרש האם מכוונים אותם באמת לעשיית שלום בית ולתיקון המצב או שישר ממלאים את רצונם להתגרש? לדעתי התשובה היא שאין מספיק מענה שלא מספיק מפנים את הזוג לעזרה ולמניעת הגרושים

לדעתי זה צריך להיות כך-  לא למנוע גרושין- אלא למנוע גרושים מיותרים שהיו יכולים להסתדר ולהשתקם.

 

 

לגבי סעיף 2- לא מסכימה בגלל. את ההורים שלי עדיין שולחים למטפל ולא נותנים להם לגמור עם הסיפור..
והם לא סתם מתגרשים.. סמכי עלי שזה מספיק טוב כדי שיאפשרו להם..

בעה"י

 

לגבי 1-

מצד שני, ב"ה להרבה אנשים הידע שיש להם מספיק, אז אולי כדאי להעלות יותר למודעות את העניין שצריך לעבוד על קשר, אבל זה לא אומר שאין מספיק ידע בציבור על זוגיות. כי בכ"ז ב"ה הרוב המוחלט(בציבור שלנו) נשאר נשוי עד 120...

 

לגבי 2-

אין לי מושג מה הולך ברבנות בעניין הזה, אבל ממה ששמעתי[לא מההורים שלי, כי אין לי מושג מה הלך שם] אז דווקא כן מתעקשים מאוד על שלום בית ועושים כל מה שהם יכולים.

אבל כאמור, אין לי באמת מושג, רק על סמך מה ששמעתי.

לא בטוח שזה ההתמודדות טובה,  מה זה בעצם 'לא לייחס חשיבות כ"כ גדולה' - להדחיק? מה לעשות שזה כן דורש, כן החיים משתנים והם לא אותו דבר..

 

רק להדגיש שהשאלה כאן היא לא איך נכון להתמודד כי אין נכון/ לא נכון כל אחד והדרך ההתמודדות שלו, אני מנסה להבין פשוט למה התכוונת..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כז החיים ... חבל

 

ל לפעמים זה קורה בלי רצוננו ובחירתנו..
וזה חלק מהותי מהחיים. אין איך להתעלם מזה. המון ממני זה זה. בין אם ארצה ובין אם לא..

אני חושבת שאם היא לא מדברת על זה ,כנראה שהיא לא רוצה לדבר על זה ,ולכן אל תדברי איתה על זה כי נראה לי היא סתם תרגיש שאת נכנסת לה לחיים... ובקשר להורים שלך - בטוח זה מפריע לה קצת- כי בטוח גם כשאנשים מדברים על דברים שאין לך ,אז זה קצת כואב לך... אבל זה לא סיבה לא לדבר על זה כי כל אחד והחסרונות שלו וכל אחד מבין שלאנשים אחרים לפעמים יש את מה שאין לו, והוא גם מבין שלכל אחד יש את החיים שלו ואני בטוחה שהיא מבינה את זה..

אני לא סיפרתי להמון אנדים על ההורים שלי כי לא היה לי כח שיחפרו לי את הראש בקטע הזה. אבל מי שידע בשמחה שהיה שואל ומתעניין. הייתי בוחרת אם לענות או לא..
אבל, אני חושבצ שכדאי לך להראות לה שאת יודעת על ההוריי שלה. זה יקל עליה לדעתי ויגרום לשקרים להצטמצם..
זה לא מצב קל, ולא תמיד הכי נעים שחניכים יודעים ומסתכלים מרחמים..
וכן, דברי על ההורים שלך לידה בכיך לדעתי. זה שהמצב של ההורים שלה מסוים לא עוצר משאר העולם שיאהבו אחד את השני!!

בעה"י

כמו שאת לא אמיצה שאת חיה את חייך עם יתרונותיהם וחסרונותיהם.
אל תצאי מנקודת הנחה שאנחנו מסכנים וגיבורים. אנחנו פשוט חייבים לחיות את זה. זו לא הייתה בחירה או החלטה שלנו.

לשאלותייך:
*תגידי לה שאת בונה עליה לפעולות ואת מבקשת שתעדכן אם היא לא מגיעה. שברור לך שהיא לא יכולה להיות תמיד אבל זה יכול לתקוע אותך אז שתעדכן אותך לפני כן. ( זה שההורים שלה גרושים לא מוריד ממנה אחריות. היא לא ילדה קטנה)
*לא להתעלם. היא כמו כל חברה. תגידי שזה מפריע לך!
*בהחלט כן. כמו שהיא יכולה לדבר איתך שהיא עשתה x למרות שאת לא עשית.
*מה את צריכה להסביר להן? אם יש להן שאלות תגידי שזה לשון הרע/רכילות לדבר על אחרים ושישאלו אותה ולא אותך.


ותזכרי שזה שההורים שלה גרושים לא אומר שהיא מיוחדת, היא כמו כל בנאדם אחר.

זה יוצא ברור ומובן וכולם מסכימים,

וכשאני אומרת את זה-

כולם מתעצבנים עליי?
אוף.

בעה"י

ומה אמרת שהתעצבנו עלייך?
התכוונת למשהו שהיה כאן בפורום?

כתבתי שהיא רבה איתי על דברים סתומים, פעימה כתבה לא להתעלם אני חשבתי אחרי שהתייעצתי עם מישי מבינה בנושא והיא אמרה לי שאולי היא רבה על דברים קטנים כי היא לא יודעת מה זה תקשורת נכונה בין אנשים...  זה נכון???  ואז לפי זה היא אמרה לי להתעלם ממנה ולא להגיב בניגוד לפעימה...

אז מה אתם חושבים?

בעה"י

 

 

אנחנו לא יודעים מה נכון לגביה ומה לא. את זאת שמכירה אותה.

להתעלם זה לא חכם כי אז את צוברת כעסים עליה ובסוף זה יתפוצץ. וזה סוג של שקר להתנהג כאילו הכל בסדר. שקרים אף פעם לא עושים טוב. לשני הצדדים.

מה שכן, אולי תבקשי מהקומונרית לדבר איתה? היא דמות יותר סמכותית כביכול שתוכל לשאול אותה מה קורה ולמה היא לא מגיעה לפעולות, מחפפת ולא מתקשרת טוב עם המד"שית.

 

 

 

 

 

 

[ובלי קשר, בא לי להעיף כאפה לכל איש מקצוע שחושב שילדים להורים גרושים לא יודעים לנהל תקשורת נכונה.]

ילדה ששמעה כל חייה מריבות וכעסים...

בעה"י

כנראה היית זבוב בחדר ההורים שלה או משהו.
אחרת אני לא מבינה מאיפה הנחרצות הזאת באשר למה ששמעה כל חייה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בעה"י

 

ותיווכחי בעצמך שאכן הייתי הכי נחמדה בעולם כשביקשת עזרה, וניסיתי לעזור כהבנתי.

 

א-ב-ל

ברגע שמתחילים עם סטיגמות, הכרזות, ידיעות ושטויות אחרות ש'ברור שהיא ככה כי ההורים שלה גרושים' אז זה מעצבן אותי מאוד.

נושא רגיש ולא פשוט בכלל.

 

תארי לעצמך שהיית חווה משבר מסוים ואח"כ כל החיים, כל דבר לא טוב שהיית עושה היו משליכים עליו. זו טעות! זה לא נכון! נכון שזה משפיע על החיים אבל לא כללללל המאפיינים שלך הם תוצאה של המשבר הזה.

 

ותארי לעצמך שהיו אומרים שכל מי שנולד לאבא X ואמא Y הוא תמיד תמיד יהיה Z. זה נשמע לך נחמד? נשמע לך הגיוני? ממתי אנחנו מכונות שפועלות לפי נוסחאות מסוימות?

החיים זה לא מתמטיקה. וההשפעות על כל אחד הן שונות.

 

לכן אמירות סטיגמתיות מפוצצות אותי. במיוחד על ילדים להורים גרושים כי זה באמת חרטטה גדולה ביותר.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל יש בעיה באינטרנט. אי אפשר להבין את טון הדיבור..

לא חושבת שהיא תקפה כשאמרה את זה ככה, אלא רצתה להבהיר. כי כן, זה מכעיס שחושבים שאנחנו אמיצים. ומבחינתי לפחות זה נשמע מרחם ולא מפרגן..

לא יכולתי לכתוב טוב יותר ממך. אין מה להוסיף.

יצא כועס קצת.

קרו פה כמה פעמים שאמרו שאנחנו אמיצים ועניתי בדיוק כמו שאת ענית ישר ולעניין בנימוס וברוגע וכולם התעצבנו עליי שאני כועסת על מי שאמר את זה, שאנחנו כן אמיצים, לא יודעת, כל מיני כאלה.

וזה מתסכל.

את מתנסחת ברור ורגוע יותר ממני כנראה.

כבר אמרתי פעם שאני לא מרגישה מספיק בנוח להיות פה מי שאני באמת.

לא נורא.

פעימה מותק, זה באמת לא אישי נגדך

בעה"י

 

פשוט צריך לנשום עמוק לפני כן, להבין שהם לא מבינים מה עובר עלינו, [להוריד קצת את תחושת ההשפלה הזאת של 'אנחנו'-'אתם'] ורק אז לכתוב.

 

אם הייתי כותבת כל פעם כשאני מתעצבנת על מה שכתוב לא היה יוצא מזה טוב...

 

וזה לא טוב שאת לא מרגישה בנוח להיות את, יש משהו שיוכל לעזור?

הבעיה היא שיש לי דרך להחיות אותו.

אבל אני לא רוצה שאנשים שמכירים אותי פה יקראו את זה.

מבינים?

אולי נחשוב שוב על להפוך לפורום סגור?

אולי יש דרך להיות פורום סגור אבל עדיין להיות בעמוד הראשי?

רוצה כי הפורום פתוח..

 

ב"ה שהפורום הזה שומם.

בס"ד.

 

לא, אני לא קשורה לכאן. 

 

אבל מה שכן, אני חושבת שעדיף שתוסיפו אפשרות לאנונימי, כך מי שלא רוצה שייזהו אותה תכתוב דרך אנונימי..

 

וסליחה על ההתפלשות.

באנונימי..

בעז"ה ברגע שבית המקדש יבנה, ממש ממש בקרוב זה ייגמר!

בעה"י

 

לא נעים.

אבל מה אתה עושה כשזה קורה?

 

ממליצה בחום לברוח לחדר. או מחוץ לבית. מוזיקה חזקה, סרט טוב-כל דבר שיוציא אותך מהמציאות הזאת.

לפעמים זה טוב וחשוב לברוח מהמציאות...

אני יותר ממכירה אל זה אצלי אבל אי אפשר ללכת ולברוח(אחרי זה אני אקבל על הראש למה עשיתי את זה בכלל)

ומי מבטיח לי שלי יצליח שאני ימצא מישו ויסתדר איתו? אין לי סיכוי...

בס"ד

שלום.

לפני 8 שנים התארסתי עם בחור שההורים שלו היו גרושים. אחרי שבועיים אחותי התארסה גם היא עם בחור שהוריו אף הם גרושים. מאחר ולא הכרתי  את  זה מקרוב לא הבנתי את המשמעות. כשהיינו אחותי ואני נשואות כמה חודשים היא אמרה לי משפט שהוא מאד נכון בעיני (שבעלה אמר לה). שילדים להורים גרושים מתחלקים לשני סוגים- 1. אלה שלא מסתדרים ובסוף מתגרשים גם הם. 2. אלה שלא מוכנים בחיים להתגרש ויעשו הכל כדי שלא לפגוע בילדים שלהם כמו שהם עצמם נפגעו.

תבחרי איזה סוג את רוצה להיות. ותדעי שיש הרבה אפשרויות לעזרה!

 בהצלחה.

"אין דבר העומד בפני הרצון"

"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"

איזה משפט יפייפה אז למה אינו מכבדות אותי?!

אינני רוצה להתחרות אך משפחתי מוזרה אף יותר
אני הרביעי מבין חמשת האחים ומתחתי אחי הקטן שבחר להוריד את הכיפה
ודבר אחד למדתי על בשרי אין לי תפקיד בחינוך של אחי...
בכורה תסתכלי שניה על עולמם הם חיים בבית אחד כל הבנות בלי כבר ועם אחות גדולה שהחליטה שהיא תופסת את מקומו
אז הניחי להן ובמקום לנסות לחנכם תנסי להיות להם לאחות אני חושב של זה הן מחכות לאחותן הגדולה שתעזור ותתמוך
וכן גם אם אחותך בחרה בדרך אחרת תהיי שם בשבילה כאחות גדולה ותומכת...

חג חירות שמח

אתה נשאר לבד עם כל הכאב....

אני לא רוצה לדבר על ההרגשה של הביחד והמשפחתיות כי אני לא מכירה את המצב ומפחדת שלא אוכל לעזור לך.

אבל אני באמת מנסה להבין וקבלי חיבוק חזק ו.

בנושא השני.

התחלתי לכתוב לך תגובה ארוכה. ולא הצלחתי. אני יושבת ובוכה פה.

יכול להיות שנוכל לדבר באישי ואני יותר אצליח... מוזמנת לנסות.

אני רק מתחננת. תדאגי שאחותך לא תקרא את זה.

בבקשה.

 

באישי אם את רוצה...

אני ממש מעריכה אותך! איך במקום ליפול בעצמך את מרימה את הראש ודואגת לאחיות שלך! איך את חושבת מה אפשר לעזור להם.. איך שבכלל שמת לב שהן השתנו! זה לא ברור מאליו! ממש לא!! כל הכבוד לך!!!

לעניות דעתי- במקום להתעסק במה שהן עושות ולא עושות ונראות ולא נראות
תחשבי - הן עושות את זה כי הן בסהכ רוצות צומי, יחס... כי קשה להן והן משדרות מצוקה.
כל אחת בדרכה שלה עד הקטנה...

נסי לחשוב עם עצמך מה הן אוהבות, נסי לתת להם קצת מהתשומת לב שהן זקוקות לו. תני להם להרגיש שאת איתם. שאת לא כועסת וכו. שאם חס ושלום הן תצטרכנה עזרה תוכלי להיות הכתובת. תשדרי שאת לא דנה ולא נותנת ביקורת. את אחות ואת אוהבת אותן.
תתחילי עם מי שקל יותר (אולי שתיים ביחד?) לצאת לגינה, לשבת על גלידה בקניון אחרי סיבוב, אולי הליכה עם זו שסובלת מהשמנה?
בת כמה את בעצמך? את עובדת? אני כמעט בטוחה שכל רב יאמר לך שאת יכולה להוציא על זה את המעשרות. (מוכנה לבדוק לך אם תרצי)

זה הכיוון... אם תרצי עוד רעיונות אני בטוחה שאם תתני כיוון יתנו לך עוד הרבה

וערכית. מנסיון- אף פעם לא לנסות לחנך את האחים ישירות. כן בדרך עקיפה, אבל לא ישירות.

בדרך עקיפה הכוונה:

*להתפלל עליהן- הכי יעיל ופועל את פעולתו

* להוות דוגמא אישית של טוב, אכפתיות, רצון טוב- עם הזמן, אני מאמינה, שאם תתמידי בהקרנת טוב, האחיות הקטנות יותר ימשכו אלייך ולדרכך ,ולא ילכו בעקבות האחות הבאה אחרייך. ההתנהגות שלך תגרום להן לפתח בך אמון ולפתח כלפייך רגשות של קרבה ואהבה.

* לדאוג לאווירה תורנית- לשים שירי קודש בקול ביום שישי, לדאוג לשולחן שבת יפה, לשים שיעורי תורה ברדיו ברקע בבית וכדו.

 

אבל כל זה- לא בלחץ ובלי לצפות לתוצאות. פשוט תחיי את זה. אל תעשי את הטעות שאני עשיתי- כלומר לנסות לחנך ישירות מתוך הערות וכעס. זה הדבר הכי מרחיק.

 

בהצלחה