פורום בין שני בתים (עמוד 7)

אין לי מושג עדיין מה אני הולכת לעשות בחגים אני מעדיפה לא לחשוב על זה

1. זה נראה שאת מזה בלחץ... את צריכה להרגע קצת כנסי לחדר סגרתי ת'דלת ותעשי נשימות...(זה עוזר) תגידי פרק תהילים או משו בסיגנון..

 

2. תיסתקלי על העולם בחיוך תגידי לעצמך ' אלוקים יודע מה הוא עושה' 'הכל לטובה'..!

 

עכשיו בענין החתונה- תנסי לעזור כמה שאת יכולה... ואם את לא יכולה פשוט תגידי לאחותך שאולי תדחה או משהו או שתדבר אם החתן הם יחשבו מה לעשות...

אני מקווה מאד שעזרתי

רוצה לספר לנו למה מיום ליום נהיה גרוע יותר?

 

בענין החתונה- מבינה מאוד מאוד מניסיון את הקושי לארגן חתונה כשההורים לא מתקשרים. זה קשה ומעיק ולא נעים. אבל- אולי יש דברים שאת תוכלי לעזור לה? רוצה לפרט פה קשיים ואולי נוכל לייעץ? להוריד ממך קצת עול ולחץ..

בת כמה את?

את תתחילי את השנה הזאת בצורה הכי טובה ונכונה שיכולה להיות. מאמינה בך!

קודם כל-באמת כדאי לקחת נשימה עמוקה. להבין שהכל מה' ובאמת שהוא מעביר אותנו דרך כזו קשה בכדי להגיע למקום הכי טוב שיש בשבילנו.

יש בבית ספר המון המון יכולת לעזור. בין אם נפשית ובין אם מעשית.

 

קחי נשימה עמוקה. תזכרי שאת מגיעה למקום חדש,וזו הזדמנות להתחיל הכל הכל מחדש ועל הצד הטוב ביותר.

 

בהצלחה! פה לכל דבר!

מרגיש נודד בין לבין כזה ...

בעה"י

 

אמנם אבא שלי עדיין גר בבית שבו גדלתי עם כל החברות והמקום המוכר. אבל היחסים בינינו לא 100 אז אני לא אוהבת לבוא לשם, מה שמבאס מבחינת ההרגשה של 'בית', של המקום שלי. 

 

באמת...

ממש לא פשוט.

בטח אתה מרגיש חסר קרקע לחלוטין.

הבית מפוזר לכך עבר, ואפילו מבנה אין.

כל הזכרונות שלך נשארו בבית ההוא, וכאילו נשארת תלוש לחלוטין.


אני לא יודעת אם אתה בגיל, אבל יתכן שתצטרך לחכות לבנות בית חזק משלך.

אני ממליצה לדבר גם עם איש מקצוע, שיעזור לך לשרוד את כל המסכתות האלה.
זה לא פשוט.
נדמה לי שהכל קרה אצלכם גם נורא מהר..

בע"ה תבנה בקרוב בית משלך, ותחיו בשלום ובאהבה גדולה.
ואף אחד לא יאמין שזה הרקע שממנו באת.

בהצלחה יקר.

יש איזשהו מחסום מלדבר..

ואולי באמת זה לטובתך.. לא תמיד אחרי שעונים לנו על השאלות בנושא הזה זה מרגיע את הנפש,

אלא לפעמים רק מעכיר יותר את הדברים..

צודקת שזה מתסכל,אבל אולי זה הכי טוב בשבילך..

אני חושבת שאמא יודעת שיהיה טוב לך לפרוק ולדבר (בצדק), ומצד שני היא נגועה בדבר.
אם זה מהצד שלה, ואם זה כי קשה לה לשמוע את הקשיים שלך.

נראה לי שכדאי לך לקחת את הרעיון שלה באופן כללי (ולדבר עם מישהו), אבל לעשות את זה לא איתה.
תלכי לאיזה איש מקצוע/מישהו קרוב שאכפת לו ממך וישמח לשמוע אותך.

את מוזמנת לפרוק גם אצלי באישי
תרגישי טוב...
בהצלחה..

אבל את מעדיפה להאיר את הענין הזה כרגע בצד כי הם עדיין המשפחה שלך. לא משנה מה הם עשו לה..

כי זאת האמת.. לדעתי..

היא זאת שמגדלת אותך ולה מגיע יותר.

חוץ מזה, אם המשפחה של אבא שלך נידתה אותה זה כבר יהיה עלבון אישי בשבילה שאת הולכת - כאילו את ממש מצטרפת לאלו שנגדה.

מאחלת לך שלא תצטרכי להתמודד מול בעיות כאלו יותר...

 

כמו ילדים קטנים

אין אפשרות שתשתתפי בחתונה בלי שאמא יודעת?

בכ"מ, את לא הולכת בשביל המשפחה, את הולכת בשביל אבא.
ובאמת חשוב ששניהם לא יפגעו.
אולי תנסי לדבר עם אמא ולהסביר לה את המצב...


מצב לא פשוט בשביל ילד.
תרגישי טוב...

ה' ישמור ויציל
חס ושלום חס וחלילה



אני חושבת שהרבה פעמים זה לא כזה לא עלינו לא עלינו...
נכון שזה קשה, אבל לפעמים זה עדיף על 2 הורים עויינים אחד לשני בבית אחד.
הורים שמתווכחים כל היום
הורים שרבים הורים שלא מסוגלים להתייחס לילדים כי עסוקים בעצמם ובהישרדות שלהם
הורים שמשדרים אחרת מבחינה דתית
ומנסים למשוך כל אחד לכיוונו.

לא שזה קל כשההורים גרושים, אבל לפעמים זה הרע במיעוטו.
ולשאלתך- גרושין של ההורים קשים בכל גיל,
לכך גיל יש את הקשיים שלו
(ילד קטן- בכלל לא גדל עם אבא ולא יודע מה זה,
ילד גדול- בדכ שמע הרבה וספג, וזה גם קושי...)

וגם, מסכימה מאוד עם מה שטאבולה רשמה.. הל"ע הזה הגיע עלינו, והוא לפעמים יותר טוב ממה שיש לנו עד הגירושים..

בעה"י

 

הגזמת, בחור.

 

כל הכבוד לך שפתחת, זה חשוב כדי להתמודד עם זה, לקבל תמיכה ולא להדחיק. וזה לא פשוט...רק על זה מגיע לך ח"ח!

 

אני לא יודעת בת כמה את ומה טיב הקשר עם ההורים, אבל הייתי מציעה להביא את זה לתשומת הלב של ההורים שלך (או לפחות של ההורה שאת גרה איתו, בהנחה שזה רק אחד מהם), להגיד להם שזה מפריע לכם, שזה עדיין ההורה שלכם ואתם לא רוצים להיות חלק מהמריבות.

תתפלאי אבל לפעמים זה עוזר ואנשים משתדלים לא לדבר רעות על אנשים אחרים, לפחות לא לידך, אם ביקשת.

 

ב"הצלחה...

מוזמנת לדבר באישי אם תרצי (אני נמצאת רק בשעות הערב וסופ"שים).

 

**הבנתי שאת חדשה בפורומים אז רק מסבירה: שיחה אישית או הודעה אישית- את לוחצת על "מסר למחבר/ת" או "שיחה עם המחבר/ת" עם מי שאת רוצה לדבר.

בעה"י

 

לא שמחים על זוגות שמתגרשים אבל שמחים שאם זה קורה-אפשר למצוא כאן איזשהו מענה חברתי, של שותפות בצרה...

 

לסגור את הדלת זה מעולה, אני מאוד בעד.

אם עדיין שומעים את הצעקות מעבר לדלת-אפשר לצאת מהבית. לחברה/להליכה/למכולת/לסיבוב קצר. או לשמוע מוזיקה בפול ווליום

אם מתאים לכם - אפשר לשבת יחד כל האחים ולשחק במשהו משותף, להתעלם מההורים.

ובקיצור-לברוח מהמציאות הקשה הזאת!

אממ נילס אני בת 14 והאמת היא שאני בקשר יחסית די טוב עם ההורים שלי ואמרתי שוב ושוב לאמא שלי שתפסיק לצעוק לפניו במיוחד כשאנחנו נמצאים במיוחד אני לא רוצה שאחיי הקטנים ימשיכו לחיות בעולם של צעקות אבל היא לא כלכך שמה עליי בקטע הזה ואומרת שהיא חושבת שאנחנו צריכים לדעת את האמת על אבאשלי ןכל הקשקושים האלה.. אממ פעימה זה מה שאני בדרכ עושה רבל חשבתי שלברוח זה לא הפתרון אף פעם.

את צריכה לדעת תאמת על אבא או את צריכה לדעת תאמת על אמא היא לא כזאת נחמדה כמו שאת חושבת היא בעצם חושבת רק על עצמה

ככל שנראה לאותם הורים שמי שמדבר על השני לא רק שלא מקבל פדבק חיובי אלא ההיפך מיזהה מספיק שנראה ונפגין חוסר נוחות מיזהה אותו צד הורה לא יהנה להמשיך לדבר נגד. בד"כ זה מגיע ממקום של להרשים את הילדים בצדקת הדרך של המדבר/ת הוי אומר הבעייה הייתה אצל השני אם הוא יבין או תבין שברגע שמדברים לא טוב על השני זה יוצר הסתכלות שלילית על המדבר/ת עצמו. הוא היא ימנעו מיזה כי מבינים שהשיגו את המטרה בהיפוך. בקיצור להראות דחייה מיזה. וזה עובד בדוק!!!

אני יותר ממבינה אותך!! הם כאלה מעיקים!!

בעה"י

 

הם חיים את חייהם ולא תמיד מה שאנחנו רוצים מסתדר לאחרים, ולהיפך.

 

אבל אין ספק שזה לא נעים שפתאום הכל מתפוצץ בפנים עד שהלך טוב...

אפשר לאמר לך משו? לא דווקה במה שכתבתי עכשיו אבל תמידד אני קוראת את התגובו. שלך ושתדעי שאת כלכך מחזקת!! באמת פה זה המקום היחיד שאני יכולה רק לקרוא את הדברים פה להתחזק ולהרגיש שייכת!! כל הכבוד לך!!

בעה"י

 

שמחה לעזור איכשהו

יש כאלה שדווקא רק מבלבלים אותנו, ויש כאלה שגורמים לי כמעט לבכות מהתיאורים העדינים, הצנועים והיפים

 

האמת שיש לי מה להגיד בנושא אבל אולי תתחילי את ותגידי לנו- מה זה זוגיות?

להזמין את עצמך לחברות, לסעודות שבת וסתם יום של חול... להתחיל לפקוח עיניים, בכל מקום שאת נקלעת אליו (דודים, משפחה וסתם אנשים זרים...)
ולשים עין. לראות- מה אפשר ללמוד ולקבל מהם ומה לא...
להתחיל לבנות לעצמך במוח- איזה זוגיות היית רוצה לראות אצלך בבית? איזה קשר? וגם מה לא היית רוצה...
נראה לי להתחיל מזה...

באמצע האוטובוס

תודה על הכלי הזה. חימם לי את הלב ממש משום מה!

בעה"י

 

אמנם נראה לי שידעתי גם לפני כן מהי זוגיות, אבל רק בשירות התלהבתי מזה לראשונה. זה הדבר הכי חזק שלי משם. [בעיקר כי עבדתי בבתים של אנשים אז זה בא עוד יותר לידי ביטוי]

מאיזו בחינה את אומרת את זה?

בעה"י

 

אני שמחה שלא שלחו אותי לאיזו 'קבוצת תמיכה לנערות דתיות שהוריהן התגרשו'...

תנו לי להתגבר ולחיות את החיים שלי בשקט ובשלווה.

 

 

להבדיל, יש איזשהו מענה בציבור לילדים יתומים? לא נראה לי... פשוט כל אחד מתמודד עם חייו עם הכוחות שהקב"ה נתן לו.

דבר ראשון זה טוב למצוא אחים ואחיות לאתגר,  שמחה שגיליתי את הפורום הזה.

אני מתכוונת לעזרה בנושא שיהיה איזשהו מענה, כן, גם  קבוצת תמיכה, בסדר שיש כאלה שלא ירצו- הגיוני, אבל לפחות שתהיה אפשרות. זה לדעתי יכול כ"כ לעזור.

 

 לא בדקתי מה יש בציבור החילוני, אני רק יודעת שיש בציבור החרדי ארגון בשם אם הבנים שמיועד למשפחות שהוריהם התגרשו.

 

 

קרן יחד- נותן מענה כספי ואם אני לא טועה גם ליווי משפחתי, זה ממש מבורך בעיניי , אבל למה זה לא גם למשפחות שההורים התגרשו? גם אצלנו בהרבה מאוד מקרים נוצר בעקבות הגרושין בעיה כלכלית לא קטנה

לפחות כלכלית- יש הרבה ארגונים שעוזרים למשפחות חד-הוריות, ובל נשכח את העזרה הממשלתית; הקלות, הטבות וכו'.

 

לגבי תמיכה נפשית- חלק מהארגונים מספקים גם דברים כאלה. לדעתי זה ארגונים יותר מקומיים, ולרוב זה להורים עצמם. באמת על משהו לילדים לא שמעתי, אבל את יכולה לנסות לדבר עם אנשים שעוסקים בזה ולראות אם יש אפשרות (עו"סים, עיריות, ארגוני חסד וכו').

אני יודעת קצת על נשים שהיו מקבלות סיוע מארגוני החסד בעיר שלנו (סיוע כגון מפגשים, עזרה כלכלית, ליווי), אני יכולה לברר אם הם עוד עושים את זה.

חפשי בעיר/יישוב שלך, לדעתי יהיה.

 

השאלה אם את מדברת יותר על הכלכלי או על הרגשי, כי רגשי נראה לי באמת שיש פחות (בפרט לילדים, כמו שאמרת, שאני לא בטוחה שיש בכלל).

אבל לדעתי בגלל שזה נהיה נורא לגיטימי בציבור הדתי והחילוני כל עניין הגירושים יש פחות הענות לארגונים האלה.. שוב-לדעתי.

לעומת הציבור החרדתי שאצלם זה פחות נפוץ ויותר טראגי..

עניין הגרושים הוא יותר נפוץ ופחות טראגי  (לעומת החרדים)

בנקודה הזו אני מהרהרת הרבה זמן- כבת להורים גרושים

אני חושבת שצריך להוביל שינוי, לדעתי המצב שנוצר שיש הרבה גרושים נובע מ2 סיבות עיקריות:

1. זוגות מתחתנים ללא למידה מספקת מה זה להיות נשוי, שזה דורש מחויבות שאם פתאום נמאס מהבן זוג אז לא חושבים איך לתקן את הקשר הזוגי 

2.  מה קורה שזוג מגיע לבית דין/  בית משפט ורוצה להתגרש האם מכוונים אותם באמת לעשיית שלום בית ולתיקון המצב או שישר ממלאים את רצונם להתגרש? לדעתי התשובה היא שאין מספיק מענה שלא מספיק מפנים את הזוג לעזרה ולמניעת הגרושים

לדעתי זה צריך להיות כך-  לא למנוע גרושין- אלא למנוע גרושים מיותרים שהיו יכולים להסתדר ולהשתקם.

 

 

לגבי סעיף 2- לא מסכימה בגלל. את ההורים שלי עדיין שולחים למטפל ולא נותנים להם לגמור עם הסיפור..
והם לא סתם מתגרשים.. סמכי עלי שזה מספיק טוב כדי שיאפשרו להם..

בעה"י

 

לגבי 1-

מצד שני, ב"ה להרבה אנשים הידע שיש להם מספיק, אז אולי כדאי להעלות יותר למודעות את העניין שצריך לעבוד על קשר, אבל זה לא אומר שאין מספיק ידע בציבור על זוגיות. כי בכ"ז ב"ה הרוב המוחלט(בציבור שלנו) נשאר נשוי עד 120...

 

לגבי 2-

אין לי מושג מה הולך ברבנות בעניין הזה, אבל ממה ששמעתי[לא מההורים שלי, כי אין לי מושג מה הלך שם] אז דווקא כן מתעקשים מאוד על שלום בית ועושים כל מה שהם יכולים.

אבל כאמור, אין לי באמת מושג, רק על סמך מה ששמעתי.

לא בטוח שזה ההתמודדות טובה,  מה זה בעצם 'לא לייחס חשיבות כ"כ גדולה' - להדחיק? מה לעשות שזה כן דורש, כן החיים משתנים והם לא אותו דבר..

 

רק להדגיש שהשאלה כאן היא לא איך נכון להתמודד כי אין נכון/ לא נכון כל אחד והדרך ההתמודדות שלו, אני מנסה להבין פשוט למה התכוונת..

לא להשען על זה כמשפיע על כל דבר בחיים.

זה קרה, וצריך להתמודד עם זה ולא להתעלם מזה, אבל גם ההיפך מהתעלמות הוא לא חיובי.

 

מסכימה איתך שאין "נכון"/"לא נכון" כי כל אחד הוא שונה, לכל אחד הייתה חוויה שונה (עד כמה שאפשר לקרוא לזה "חוויה") וכל אחד תופס את החוויה אחרת, אבל כן אפשר להציע דרכים להתמודדות, חיזוקים ועצות. בשביל זה אנחנו פה, לא?

כז החיים ... חבל

 

ל לפעמים זה קורה בלי רצוננו ובחירתנו..
וזה חלק מהותי מהחיים. אין איך להתעלם מזה. המון ממני זה זה. בין אם ארצה ובין אם לא..

אני חושבת שאם היא לא מדברת על זה ,כנראה שהיא לא רוצה לדבר על זה ,ולכן אל תדברי איתה על זה כי נראה לי היא סתם תרגיש שאת נכנסת לה לחיים... ובקשר להורים שלך - בטוח זה מפריע לה קצת- כי בטוח גם כשאנשים מדברים על דברים שאין לך ,אז זה קצת כואב לך... אבל זה לא סיבה לא לדבר על זה כי כל אחד והחסרונות שלו וכל אחד מבין שלאנשים אחרים לפעמים יש את מה שאין לו, והוא גם מבין שלכל אחד יש את החיים שלו ואני בטוחה שהיא מבינה את זה..

אני לא סיפרתי להמון אנדים על ההורים שלי כי לא היה לי כח שיחפרו לי את הראש בקטע הזה. אבל מי שידע בשמחה שהיה שואל ומתעניין. הייתי בוחרת אם לענות או לא..
אבל, אני חושבצ שכדאי לך להראות לה שאת יודעת על ההוריי שלה. זה יקל עליה לדעתי ויגרום לשקרים להצטמצם..
זה לא מצב קל, ולא תמיד הכי נעים שחניכים יודעים ומסתכלים מרחמים..
וכן, דברי על ההורים שלך לידה בכיך לדעתי. זה שהמצב של ההורים שלה מסוים לא עוצר משאר העולם שיאהבו אחד את השני!!

בעה"י

כמו שאת לא אמיצה שאת חיה את חייך עם יתרונותיהם וחסרונותיהם.
אל תצאי מנקודת הנחה שאנחנו מסכנים וגיבורים. אנחנו פשוט חייבים לחיות את זה. זו לא הייתה בחירה או החלטה שלנו.

לשאלותייך:
*תגידי לה שאת בונה עליה לפעולות ואת מבקשת שתעדכן אם היא לא מגיעה. שברור לך שהיא לא יכולה להיות תמיד אבל זה יכול לתקוע אותך אז שתעדכן אותך לפני כן. ( זה שההורים שלה גרושים לא מוריד ממנה אחריות. היא לא ילדה קטנה)
*לא להתעלם. היא כמו כל חברה. תגידי שזה מפריע לך!
*בהחלט כן. כמו שהיא יכולה לדבר איתך שהיא עשתה x למרות שאת לא עשית.
*מה את צריכה להסביר להן? אם יש להן שאלות תגידי שזה לשון הרע/רכילות לדבר על אחרים ושישאלו אותה ולא אותך.


ותזכרי שזה שההורים שלה גרושים לא אומר שהיא מיוחדת, היא כמו כל בנאדם אחר.

זה יוצא ברור ומובן וכולם מסכימים,

וכשאני אומרת את זה-

כולם מתעצבנים עליי?
אוף.

בעה"י

ומה אמרת שהתעצבנו עלייך?
התכוונת למשהו שהיה כאן בפורום?

כתבתי שהיא רבה איתי על דברים סתומים, פעימה כתבה לא להתעלם אני חשבתי אחרי שהתייעצתי עם מישי מבינה בנושא והיא אמרה לי שאולי היא רבה על דברים קטנים כי היא לא יודעת מה זה תקשורת נכונה בין אנשים...  זה נכון???  ואז לפי זה היא אמרה לי להתעלם ממנה ולא להגיב בניגוד לפעימה...

אז מה אתם חושבים?

בעה"י

 

 

אנחנו לא יודעים מה נכון לגביה ומה לא. את זאת שמכירה אותה.

להתעלם זה לא חכם כי אז את צוברת כעסים עליה ובסוף זה יתפוצץ. וזה סוג של שקר להתנהג כאילו הכל בסדר. שקרים אף פעם לא עושים טוב. לשני הצדדים.

מה שכן, אולי תבקשי מהקומונרית לדבר איתה? היא דמות יותר סמכותית כביכול שתוכל לשאול אותה מה קורה ולמה היא לא מגיעה לפעולות, מחפפת ולא מתקשרת טוב עם המד"שית.

 

 

 

 

 

 

[ובלי קשר, בא לי להעיף כאפה לכל איש מקצוע שחושב שילדים להורים גרושים לא יודעים לנהל תקשורת נכונה.]

ילדה ששמעה כל חייה מריבות וכעסים...

בעה"י

כנראה היית זבוב בחדר ההורים שלה או משהו.
אחרת אני לא מבינה מאיפה הנחרצות הזאת באשר למה ששמעה כל חייה

חבל שאת כ"כ אנטי נגדי... לא מבינה למה!!

זה היה הכל מכוונה טובה לעזור לה, במקום זה-התקפות!!

בעה"י

 

ותיווכחי בעצמך שאכן הייתי הכי נחמדה בעולם כשביקשת עזרה, וניסיתי לעזור כהבנתי.

 

א-ב-ל

ברגע שמתחילים עם סטיגמות, הכרזות, ידיעות ושטויות אחרות ש'ברור שהיא ככה כי ההורים שלה גרושים' אז זה מעצבן אותי מאוד.

נושא רגיש ולא פשוט בכלל.

 

תארי לעצמך שהיית חווה משבר מסוים ואח"כ כל החיים, כל דבר לא טוב שהיית עושה היו משליכים עליו. זו טעות! זה לא נכון! נכון שזה משפיע על החיים אבל לא כללללל המאפיינים שלך הם תוצאה של המשבר הזה.

 

ותארי לעצמך שהיו אומרים שכל מי שנולד לאבא X ואמא Y הוא תמיד תמיד יהיה Z. זה נשמע לך נחמד? נשמע לך הגיוני? ממתי אנחנו מכונות שפועלות לפי נוסחאות מסוימות?

החיים זה לא מתמטיקה. וההשפעות על כל אחד הן שונות.

 

לכן אמירות סטיגמתיות מפוצצות אותי. במיוחד על ילדים להורים גרושים כי זה באמת חרטטה גדולה ביותר.

אבל אני גם מדברת שכתבתי שאתם אמיצים וישר את פותחת בהתקפה- אנחנו לא!!

אני מנסה לפרגן ואת...

אבל יש בעיה באינטרנט. אי אפשר להבין את טון הדיבור..

לא חושבת שהיא תקפה כשאמרה את זה ככה, אלא רצתה להבהיר. כי כן, זה מכעיס שחושבים שאנחנו אמיצים. ומבחינתי לפחות זה נשמע מרחם ולא מפרגן..

לא יכולתי לכתוב טוב יותר ממך. אין מה להוסיף.

יצא כועס קצת.

קרו פה כמה פעמים שאמרו שאנחנו אמיצים ועניתי בדיוק כמו שאת ענית ישר ולעניין בנימוס וברוגע וכולם התעצבנו עליי שאני כועסת על מי שאמר את זה, שאנחנו כן אמיצים, לא יודעת, כל מיני כאלה.

וזה מתסכל.

את מתנסחת ברור ורגוע יותר ממני כנראה.

כבר אמרתי פעם שאני לא מרגישה מספיק בנוח להיות פה מי שאני באמת.

לא נורא.

פעימה מותק, זה באמת לא אישי נגדך

בעה"י

 

פשוט צריך לנשום עמוק לפני כן, להבין שהם לא מבינים מה עובר עלינו, [להוריד קצת את תחושת ההשפלה הזאת של 'אנחנו'-'אתם'] ורק אז לכתוב.

 

אם הייתי כותבת כל פעם כשאני מתעצבנת על מה שכתוב לא היה יוצא מזה טוב...

 

וזה לא טוב שאת לא מרגישה בנוח להיות את, יש משהו שיוכל לעזור?

הבעיה היא שיש לי דרך להחיות אותו.

אבל אני לא רוצה שאנשים שמכירים אותי פה יקראו את זה.

מבינים?

אולי נחשוב שוב על להפוך לפורום סגור?

אולי יש דרך להיות פורום סגור אבל עדיין להיות בעמוד הראשי?

רוצה כי הפורום פתוח..

 

ב"ה שהפורום הזה שומם.

בס"ד.

 

לא, אני לא קשורה לכאן. 

 

אבל מה שכן, אני חושבת שעדיף שתוסיפו אפשרות לאנונימי, כך מי שלא רוצה שייזהו אותה תכתוב דרך אנונימי..

 

וסליחה על ההתפלשות.

באנונימי..

בעז"ה ברגע שבית המקדש יבנה, ממש ממש בקרוב זה ייגמר!

בעה"י

 

לא נעים.

אבל מה אתה עושה כשזה קורה?

 

ממליצה בחום לברוח לחדר. או מחוץ לבית. מוזיקה חזקה, סרט טוב-כל דבר שיוציא אותך מהמציאות הזאת.

לפעמים זה טוב וחשוב לברוח מהמציאות...

אני יותר ממכירה אל זה אצלי אבל אי אפשר ללכת ולברוח(אחרי זה אני אקבל על הראש למה עשיתי את זה בכלל)

שניהם מתעלמים אחד מהשני  באירועים משפחתיים זה פשוט הזוי   חחח בחתונה של אח שלי הצלם ניסה לצלם את שניהם ביחד.. איזה תמונה מעוכה יצאה.. הם נראים שם מו זוג דתי מאורס שלא ממש רוצה להתארס....

אבל לפעמים סיבת הגירושים גורמת לזה..

לא יודעת מה סיבת הגירושים אצלכם, אבל אם הגירושים לא היו נחמדים ובמיוחד לא מסיבה נחמדה זה מובן ולגיטימי..

בדיוק כמו שיש אנשים שלא יגידו שלום לאנשים שפגעו בהם ושהם כועסים עליהם ככה גם פה..

מעצבן,אבל לגיטימי..

הם מדבריםםם רק כשצריך וגם אזז זה או ממש מילה או צעקות.. היה לאחותיי בת מצווה אחד עם אמא ןבת מצווה אחד עם אבא;)

אבל להגיד שלום רק שלום! במקום לראות אותו ופשוט להסתובב ולחזור אחורה..

לא ביקשתי שיתחילו לדבר.. כי באמת אין לזה עניין.. אבל להגיד שלום? אני לא רואה בזה פסול..

זה ממש קשה!!

בדיוק כמו שאדם יהיה ידידותי לאדם שהוא אפילו לא מכיר ויגיד לו שלום-מה שונה פה?

אז נכון, את גרושה ואולי יודעת יותר טוב ממני, אבל זה נורא אינדווידואלי..

אבל גם לא שונאים.

שוב,אף אחד לא ביקש מהם לשוחח להנאתם ולהעביר חוויות חיים. אלא ר-ק להגיד שלום כמו אדם תרבותי. זה הכל.

ועדיין, אם כבר אמרו לך שלום.. להתעלם זה מה שיהיה הכי טוב?

לא משנה ממי זה. ואולי אפילו יותר ממי שאנחנו לא רוצים לכעוס עליו.

אנחנו אוהבים את שניהם..

יש מישו שהגירושים האלה ממש השפיעו עליהם-ואז אני חושבת שצריך יחסית בהתחלה..

ויש כאלה שהגירושים היו כבר ממזמן אפילו, וזה לא הכי השפיע עליהם [ עד כמה שזה אפשרי] -ואז לדעתי גם בפגישה מתקדמת זה אחלה..

 

אני יכולה רק להגיד שלא כדאי שנחיה באשליות שאין אנשים שלא יפסלו על זה.. יש כאלה-ואנחנו כנראה לא נתחתן איתם

 

בהצלחה!!

כשאני יגיע לגיל יכול להיות שאנשים לא ירצו בגלל שההורים גרושים? כאילו מה זה אשמתי?

אבל קרה לאחותי, ולא פעם אחת לצערי..

זה לא אשמתינו בכלל בכלל! אל תחשבי על זה אפילו..אבל כנראה שיש להם אנשים שקשה להם עם כל הסיפור מסביב של זה, או שהם חושבים שזה משפיע עלל הבנאדם ורואים את הבנאדם פתאום עם קרניים..

בס"ד

 

מן ברירה טבעית של אנשים שבכל מקרה לא היית רוצה להתחתן איתם. לא?

 

של ההורים ישפיעו עליך בהקשר של חיי נישואין,אז הם חוששים שמי שההורים גרושים,זה ישפיע עליו בחיי נישואין שיהיה לו יותר קל לעשות גם צעד כזה ח"ו. אע"פ שאני ממש לא חושבת שהמחשבה/הרגשה הזו של אנשים היא נכונה,אלא זה תלוי אדם ואדם,ואיך כל אחד בוחר להתקדם ולקחת את עצמו בידיים ולא ליפול אחרח הגירושין של ההורים,ולראות כמה שיותר אצל אחריםהתנהלות של בית שחיה בו משפחה שלמה.
ולא נותרת ברירה אלא להבין שאם הם לא מבינים,כנראה שלא הם המתאימים.כי לשנות לאנשים תפיסה,או לחנך אנשים,זה לא תפקידנו..

בעה"י

בפרטים הבסיסיים עליי כמו מה אני עושה בחיים ואיפה אני גרה ( בד"כ העניין עלה בא בעקבות השאלה הזאת שפשוט יש שני בתים... )

שלי כבית שלי? והם גרים באותה עיר?
מעריצה אותך שהצלחת להעלות את זה בכזו קלילות

שעולה עוד לפני הפגישה עצמה.

כששואלים מי הבחורה, התשובה היא:

היא לומדת זה וזה, גרה שם ושם, ההורים שלה גרושים וכולי.

בעה"י

 

ביקשתי מהמציע/המשדך שיאמר לו לפני שהוא בכלל מסכים להיפגש איתי, שזה יהיה אחד הפרטים הבסיסיים עליי.

 

 

לצורך העניין, החברה ששידכה אותי בסופו של דבר, לא אמרה את זה לבעלי לפני שהוא הסכים[בעצת שדכנית מנוסה] ואני דרשתי ממנה שתגיד לו ושיעשה את השיקול שלו אם זה מפריע לו. ב"ה זה לא הפריע לו

מקסימום, אם ממש תסבלי שם, תמיד תוכלי לומר שיש לך משהו ממש דחוף לעשות עכשיו, וללכת.

בסוף הלכתי...
ולא היה כזה נורא ב"ה

בעז"ה זה יהפך להרגל ה"לא כזה נורא", עד שזה כבר יהיה הרבה יותר טבעי

בעה"י

מעולה! זה ממש חשוב!