פורום בין שני בתים (עמוד 8)

ככה.. האמת שאני ניק די פעיל פה בפורומים, פתחתי ניק חדש כדי לרשום כאן בלי שיזהו אותי,כיוון שאין אנונימי..

הסיפור שלי די מורכב,לוידעת ממש מאיפה להתחיל..

בגדול ההורים שלי נשואים כבר הרבה שנים, ובשנים האחרונות המצבביניהם ממש הולך ומתדרדר.

היחס של אבא שלי לאמא ממש מזעזע.. אני לא רוצה לפרט אבל בעיני ובעיניי אחותי מדובר בסוגשל אלימות..לא פיזית, אבל בהחלט לא נעימה ואפילו משפילה בעיניי.

בזמן האחרון המצב הוא שהם כבר קרוב לשנה ישנים בחדרים נפרדים, והקשר ביניהם די טכני.

לפני כמהזמן גם גיליתי שאמא שינתה את השם בפלאפון מ"בעלי" לשם שלו..(נגיד "ישראל ישראלי")

זה הרקע בכללי.

לפני בערך שבועיים היה מקרה שאבא ואמא רבו חבל"ז.

אבא נעל את עצמו בחדר ואמא התחננה שיתן לה להיכנס(נראלי היא הייתה צכה משם דברים או משו כזה..)

אני בתור צופה מהצד ממש הרגשתי מושפלת בשביל אמא , זה מרגיש כאילו הוא ממש נהנה מהעמדה הזו של הכוח .

בשלב מסויים לאמא כבר נגמר הכוח, והיא התחילה לצעוק ולהטיח באבא שזה יעעלה לו ביוקר, וכו'.

האמת שלא מאוד האמנתי.אני מכירה אותה, וידעתי שכמו שהיא סבלה אותו עד היום היא בטח תמשיך לשתוק..

אבל כן היה לי איזה אמונה שמשהו ישתנה.

אני יודעת שאולי זהלא יפה לומר את זה ככה פה אבל--

המקרה הזה הבהיר לי כמה שאני רוצה שהם יתגרשו.

אני לא יודעת מה קרה מאז, אבל אמא שלי ממש נרגעה, ועל פניו נראה שהיחסים ביניהם די רגועים.

אבל אני מצידי פשוט לא יכולה לסבול את זה..

קשה לי עם הכניעות הזו שלה..קשה לי שהוא יכול לעשות מהשירצה והיא תמיד תבליג ותבלע.

פשוט מוציא אותי מדעתי...אני פשוט מסתובבת בבית עצבנית על אמא ומתביישת באבא

אז יצא לי קצת ארוך, ואולי לא מספיק ברור מה אני רוצה בכלל, אבל היה טוב לפרוק,ואשמח לשמוע כל תובנה/מחשבה שלכם בעניין.

ואצל מי אכלתם? 

בבקשה אלוקים כולי תפילה שתשחרר את החטופים בריאים ושלמים בבקשה .אתה הכל יכול ואתה יכול אם אתה רוצה לשחרר אותם. בבקשה אנשים תתעוררו ותתפללו חזק ובטוח זה יפרוץ משהו בשמים. ועוד היום נלך לחגוג בכותל את שובם של הנערים.

שלום!

אני מחפש בית ספר עדיף עם פנימייה לילד שההורים גרושים - אבא דתי ואמא חילונית.

עד עכשו היה בבית ספר חילוני, ועכשו אחרי הבר מצווה, לקראת כיתה ח' מעוניין לעבור לפנימייה דתית.

יש המלצות?

אנשים יקרים שבוע טוב!!! המצב לא פשוט חייבים להגביר את התפילות למען שלושת הנערים הנעדרים מי רוצה להשתתףף בקריאת תהילים? יעקוב נפתלי בן רחל דבורה, גלעד מיכאל בן בת גלים, ואייל בן אירס  תשורה אסור לוותר!

אחרי שההורים שלי התגרשו היה לי קשה ולאט לאט התרגלתי אחרי זה אח שלי התגרש וגם מתישהו קבלתי את זה ועד שחשבתי שזהו נגמר פתאום לאח שלי יש בעיות ממש קשות עם אשתו ובכלל פתאום כל המשפחה שלי מתפרקת כל האחים רבים אחד עם השני ואף אחד לא אוהב וזה קשה לי כל כך אני רוצה אהבה ואין .אני הכי קטנה ואני מרגישה כל כך לבד ,כולם שונאים ורבים למה אין אהבה במשפחה שלי? הכל בגלל שההורים שלי התגרשו??

זה די ארוך, מי שרוצה מוזמן לקפוץ על מה שכתוב ולקרוא את הפסקה הראשונה והאחרונה. מי שקורא הכל, תודה.

מכירים את זה שאתם מרגישים חזק את ההתפתחות וההשתנות של המשפחה שלכם, לפעמים לטוב ולפעמים לפחות?

לפעמים זה דבר שפשוט מטביע אותי.

אומרים שמשפחה זה העוגן, זה המקום שנותן לך את האנרגיות והכוחות להתמודד ולהיות מי שאתה. לכן זה מקום שכל כך רגיש לנו כשהוא נפגע או כשלא נעים בו, זה כואב לנו יותר מכל מסגרת אחרת.

אולי זה תכונת הזכרון, שהוא סלקטיבי- אבל פעם זה באמת היה אחרת. ואני דווקא לא מדברת על הנישואין- גירושין, אני לא באמת זוכרת מערכת יחסים תקינה בין הוריי שיחיו. אני מדברת על מערכת היחסים הפנים- משפחתית, ביני לבין האחיות היקרות שלי (אנחנו בלי עין הרע כמה בנות) וקצת בינינו לאמא.

בתור בכורה (כניקי כן אני ) אני הכי לוקחת את זה ללב. מיותר לומר בפורום הזה (תרתי משמע) מה רבה האחריות שמרגיש ילד במשפחה גרושה, קל וחומר כבכורה, לקחתי על עצמי ממש אחריות לגבי האווירה בבית ולגבי "התיווך" כשהיה צורך (כשנסענו לאבא, כשרצינו לנסוע לסבתא, כשאבא שלי רצה לתת תפקיד למישהו וכו' ).

קשה לי לראות שהבית שלנו נהיה אכסניה. שאזרחיו של הבית הזה לא מרגישים כמוני את הצורך הבסיסי דווקא עכשיו לשמור על האחדות ועל הערבות ועל האכפתיות. בעיקר על האכפתיות.

קשה לי לראות את אחותי שאחרי משתנה לנגד עיניי. פשוט פושטת צורה. שינוי כפול. כל התסמינים של הדרדרות וירידה ושינוי, האלה שאתה יכול לנבא בלי פקפוק את השלב הבא במורד התלול הזה ולגלות שצדקת די מהר. כל הדברים הרגילים- היא כבר הולכת עם חצאיות קצרות בהרבה, ונותנת מלא תשומת לב למראה החיצוני, ובכללי פחות צנועה, ועשתה כמה חורים, ועברה לסניף בני עקיבא (אין לי משהו נגד בני עקיבא, פשוט כולנו גדלנו באריאל ואצלנו באופן ספציפי בני עקיבא זה סניף ממש ממש לא איכותי, והצוות שם זה חבר'ה שצריכים מדריכים בעצמם). היא עכשיו גם בקשר עם בנים, ועשתה נזם, והנה זה ממשיך לו. אני יודעת איך זה נשמע, וזה לא בדיוק מה שזה. תבינו, אנחנו ב"ה גדלנו בבית טוב. אני לא חשוכה ולא צרת עין, אבל כואב לי. היא יוצרת שינוי. ממתי בבית שלי שומעים לועזית? ממתי אצלנו במשפחה הולכים לבני עקיבא? 

היא יצרה תבנית חדשה במשפחה וזה כואב לי. 

אם הייתי מספרת על אחותי לאיזה מבוגר הוא בטח היה אומר שזה שלב, וזה גיל ההתבגרות, וזה צורך בתשומת לב ובכללי לא מתרגש מזה. אבל העניין שזה מעבר לזה. אחותי היתה פשוט בן אדם אחר לפני השינוי הזה (שאגב התחיל ממש מזמן, לפני בערך שלוש שנים. עכשיו היא בי'). היא היתה נחמדה, והיה בה משהו אמיתי וחביב כזה. עכשיו היא פשוט נהייתה אגואיסטית ו"רעה" באופן שעושה ילדים ל"מקובלים" (זה כנראה דפוס שאימצה בח' ודבק בה). היא פשוט אדם מתסכל. ואת ההתנהגות שלה היא לא עושה מחולשה או ריפוף כזה שאתה רואה באנשים מהסוג הזה, היא עושה את זה בעקביות יסודית כזאת ועם אופי עוצמתי כזה. אני לא מכירה אותה. לאידעת בדיוק להסביר.

הקטע הוא שהיא נהייתה אחת שלא כיף להיות אחותה הגדולה והדוסית ממנה, ובכלל לא כיף להיות בת משפחה שלה. היא מדיפה עננה של דאגה לעצמה ושל שלמות חיצונית.

ומה שזה עשה למשפחה שלי.

גם בקטע הדתי. כואב לי! כואב לי שהיא שינתה אותנו. שהיא הפכה אותנו למשהו איכותי פחות ממה שהיינו, שנחשבנו. שהשיח המשפחתי אחר. ואחותי שאחריה (נדבר עליה עוד מעט), הלכה בדרכה. פשוט יופי!

גם בקטע האנושי, וזה אולי הכי מפריע לי- היא התחילה להתייחס אליי ממש מנוכר, ממש רע אפילו. זה מבעס להיות בברוגז נצחי עם הפרטנרית שלך לגיל במשפחה. היא ממש זילזלה בי בזמנו. כאב ממש אבל התרגלתי (מוזר לי להזכר בשינוי). אבל עכשיו אין לנו קשר (מלבד המלצות ספרים חפוזות, פשוט כלום). רבים הרבה, אבל אין שיחות. ובכלל- היא יצרה במשפחה אווירה שבה כל אחד דואג לעצמו. קיימת אווירה של תלישות. של ציניות. של ניכור. הרגעים המשפחתיים שמיוזמתנו, נכחדו.

האחות שאחריה (השלישית במשפחה), הלכה בעקבותיה. היא עושה את זה בפחות חן. היא בחטיבה עכשיו, והיא פשוט השתנתה לבלי הכר מאז שנה שעברה. באופן עצוב, כי היא ילדה טובה וחמודה בפנים. עכשיו היא בגירסה המאוד אגואיסטית שלה. היא פשוט חלשה. היא נכנסה למעגל הזה שבו אתה מיואש מעצמך ואז אתה כבר מרשה לעצמך להיות לא טוב. אז היא הלכה בדרכה של אחותה וקיצרה והרשתה לעצמה כל מיני דברים מיותרים, והיא גם פשוט לא עושה שום דבר משמעותי בזמן שלה. זה צובט את הלב- היא קנתה סמארטפון והיא מטיילת בינו לבין המחשב חלק מהזמן, ובחלק אחר היא מתבטלת במיטה או אוכלת או קוראת או מתבטלת. לגבי אוכלת נדבר עוד מעט, כרגע אני רוצה לתת לכם שידור חי מעכשיו: "** את יכולה לכבות את הדוד?" "לא." "למה?" "%% אמרה שהיא מכבה אז שתכבה." יש לה תחביב להציק לאחות שאחריה ולהקניט אותה במילים. אמא שלי מתחרפנת ממנה- מהעצלנות, מהאגואיסטיות ומהמעצבנות הזאת.

אני מעירה שאני מדברת עליה ככה בלי להגזים, דבר ראשון- היא באמת קשה, ודבר שני כי אני באמת מאמינה שזה לא היא. אני לא מקבלת את זה.

אז השלישית (קראנו לה **), גם במילים עדינות, די שמנה. זה גנטי אני מאמינה, אבל הקטע שהיא פשוט לא עושה עם זה כלום, ולהיפך- גם ממשיכה לאכול ממש לא בריא. משגע אותי הקטע הזה שלה להזניח את עצמה בקטע הגופני הזה.

גם הרביעית, %%, גם היא לא רזה. היא איתי בחדר, ואני והיא בקשר די טוב. היא בסוף היסודי והיא פשוט אדם רגיש וטוב לב, למרות שאנחנו לא מצליחות למצוא דרך לגרום לה לרזות, אין לי אפשרות להיות עקבית עם כל דיאטה שנמציא לה... לאמא שלי זה לא כל כך משנה. הקטנה שאחריה שבגן, רואה יותר מדי סדרות טפשיות לילדים ולפעמים לא שמה עליך בכלל, אבל היא ממש מקסימה.

אני אוהבת את האחיות שלי, אבל לפעמים זה כל כך קשה להיות חלק ממנה כשהגדולות חיות לעצמן ולא אכפת להן מהביחד שלנו, וגם כל כך מפחיד לראות אותן מתרחקות מהדרך ולוקחות את המשפחה איתן למקום הזה ואני חסרת אונים מול זה. ובמיוחד מעצבן כשהן פשוט מתנהגות מגעיל (בייחוד השלישית). 

אני רוצה פשוט שיהיה נעים פה. שיהיה טוב. שנחזק זו את זו. זה המשפחה שיש לנו. ואמא שלי לא עושה עם זה כלום. היא מדהימה והכל ואני יודעת כמה היא עושה בשבילנו, אבל בפעם היחידה שדיברתי איתה על זה היא ממש התעצבנה וגילתה אי רצון לפתוח את זה שוב. ובקטע הרוחני אני כמעט לבד, כי אמא שלי פחות מתערבת בזה.

לפעמים זה פשוט מטביע אותי, כי אני כל כך רוצה לעזור, כל כך רוצה שיהיה טוב בבית שלנו.

היה טוב לפרוק את זה. אני חושבת שמעולם לא פתחתי את הכל ככה.

אשמח לשמוע אם יש למישהו משהו חכם לומר.

אמא? אבא? חצי-חצי?

בוקר טוב אני גרושה, היכרתי בחור גרוש רק חודשיים, עם ארבעה ילדים, שלושה שבועות אנחנו ביחד, ואנחנו מרגישים שבאמת יש חיבור מדהים, הוא מאוד מסור לילדיו, 2 קטנים, 2 גדולים יותר...יש דבר אחד שמפריע לי מאוד, זה שהוא לעתים קרובות נכנס לבית של גרושתו בטענה שזה בגלל הילדים, שהוא לא רוצה לגרום להם למשבר. היתה לנו שיחה בנושא, לי זה מאוד מפריע הקטע הזה, אני חושבת שחלק  חשובמההשלמה של כולם: האישה, הגבר, הילדים עם נושא הגירושים שמאוד קשה ומורכב, זה העניין של מגורים נפרדים. אני הכי רגישה בקטע של הילדים שלו, אני גרושה כבר 4 שנים, ואני מבינה את נושא הילדים. אבל לא ניראה לי תקין הכניסה הזו לבית של הגרושה עם הילדים, ויש לו פינה משלו לפגוש את הילדים שלו. זה קצת מעורר בי ספקות, עד כמה הוא שלם עם הגירושים, והאם זה אומר שהוא באמת לא השלים עם זה? הוא אומר שכן, בכל אופן... אני לא ממש אוכלת את התשובה הזו במאה אחוז.         או שאני טועה, וצריכה להרפות מזה ולתת לזה זמן? אשמח מאוד לשמוע דעתכם ....1

אז ככה:

במהלך הימים האחרונים הוכנסו מספר שינויים באתר לצורך ייעול המענה של המנהלים לבעיות ולתלונות הציבור:
1. מתחת לשם הפורום נוספה אופציה לשלוח מסר משותף לכל המנהלים ביחד בו ניתן לרשום תלונות, הצעות, הארות והערות.
2. מתחת כל הודעה ישנו לחצן דיווח (על יד המסר והשיחה אישית) שבו אתם יכולים לדווח על ההודעה במידה והיא בעייתית וזה יעביר אלינו, המנהלים, מסר עם תלונתכם.

בתקווה שלא נצטרך...

http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=XoGbEIYFcp

שאלה לי - 

ההורים שלי אמנם לא גרושים פיזית,

אבל בלב הם כבר מזמן לא קשורים לצערי... (לפחות לי זה נראה ככה)

אז, 

האם כשההורים שלכם רבו אחד עם השני התערבתם?

ניסיתם למנוע?

באתם לצד אחד ושפכתם עד כמה קשה לכם לחיות בבית כזה שכל הזמן צועקים ורבים?

אני כל כך רוצה שזה יפסק, אבל מצד שני אני לא מסוגלת לבוא ולפרוק בפניהם עד כמה 

המצב הזה קשה לי...

מה אתם הייתם עושים?/עשיתם?

זה בטח נראה מוזר, מה היא מקנאה בנו? מה יש לה לקנא בנו בכלל?

אז אני יגיד לכם.

ההורים שלי רבים מלללאאאא. אתם יודעים מה זה מלא? אולי, אם ההורים שלכם התגרשו כשהייתם יחסית גדולים והם רבו בקול לידכם לפני זה. אבל נגיד, נכון זותי ששאלה איך אומרים לילדים בצורה הכי עדינה שההורים מתגרשים, אז לא הבנתי מה השאלה, כאילו, הילדים אמורים להבין בכל צורה שיגידו להם..לא? לפחות אצלינו אם זה יקרה אז נבין מיד.אני חושבת..

נכון, אני מבינה שזה מעצבן להתלבט ולבחור אצל מי להיות בליל הסדר. ולא בזלזול אני אומרת.באמת.

אבל..

אתם לא מבינים, ואולי כן בעצם,אולי.. איזה מעצבן זה שכמעט ואין חודש בלי איזה ריב.

ושאמא בבית והיא לא באה לשולחן שבת.

ושאבא עצבני עלינו בגלל שהוא כועס ועצבני ודואג בגלל אמא.

ושאמא מודיעה כל מיני הודעות שהיא מפסיקה לעשות דברים (בעניינים של עזרה בבית, דברים שבדר"כ אמא עושה) כי נמאס לה ואבא לא עושה כלום.

והיום אמא הלכה לאמא שלה, ושמתי לב בבוקר שלא הכל טוב כי היא היתה שקטה והיא קמה יחסית מאוחר לבדר"כ וזה, אבל בסדר, כי בערך כל החג זה היה ככה, ולפני החג אפילו יותר גרוע. ואז כשהתחלנו לשטוף ולדסר לשטיפה לכבוד שבת, אז אבא נתן הוראות מה לעשות ופתאום, לא זוכרת למה הוא אמר: "ממילא אני ואמא בקצר,אם אתם לא יודעים.אז תדעו." משהו כזה. ומה זה רציתי להגיד לו "וזה אשמתינו?" או ,ולמה אנחנו צריכים לסבול מזה?" אבל בכ"ז הוא אבא שלי אז שתקתי.

אבל זה מ-ע-צ-ב-ן.ממש.

אתם מכירים אותי, או לא מכירים אבל רואים פה מידי פעם, ואני גם קוראת כאן די הרבה..

אה, ולפעמים אני רוצה שיתגרשו.כי באמת שנמאס.

טוב, שבת שלום מתוקים.. שיהיה לכם חג שמח

רציתי רק שתעריכו את מה שיש לכם, (לא שאני חס וחלילה מזלזלת),אבל ישלכם הורים נכון שזה קשה שהם גרים בנפרד, אבל הייתי נותנת המון בשביל שאמא שלי רק תחיה אפילו אם בנפרד מאבא שלי, זתומרת היא עכשיו בנפרד אבל אני לא יוכל לפגוש אותה בחיים, היא במקום אחר, בעולם אחר,אני קוראת לכולם, רק תעצרו שניה בצד ותאמרו תודה גדולה על מה שיש (לא דווקא קשור אלי, בכל דבר בחיים)