פורום בני הישיבות (עמוד 36)

כולנו יודעים שהגר"א היה עושה בסוף   אחרון של פסח (אצלו) שמיני של פסח סעודת מצות , בגלל חביבות המצוה . שהוא ראה בכל אכילת מצה בכל הפסח - מצוה.

אבל איך שהוא  הכניסו במקום זה  סעודה שקוראים לה סעודת משיח ( נדמה לי רק  בחסידות מסוימת ) והם קוראים לזה סעודת משיח , וזה נכנס גם לכאלה שמעולם לא עשו את זה .לא הם ולא אבותיהם.

הם מסבירים שהסוף של פסח זה לא ליציאת מצרים אלא למשיח .

 מה דעתכם. כשאומרים שסוף פסח זה לא ליציאת מצרים זה לא  בל תגרע משבעת ימי החג שכולם ליציאת מצרים?

ושמירת קדושת אחרון של פסח בשביל משיח, זה לא הוספה של מצוה שלא בתורה ?

 אם אפשר בבקשה לדון ברצינות.

בבקשה לא להגיב לי "מי אתה שתחלוק על ..." . רק ברצינות.

 ממש מעונין לראות גם מקורות  אם יש.

מה אכפת לך? אנשים אוכלים יחד, אומרים דברי תורה, כנראה יש גם משהו בפנימיות התורה נו אז מה?
אתה לא מכיר חגים ששייכים רק לקהילות מסוימות או חסידויות מסוימות? יש כאלה בשפע.
סעודת יתרו, מימונה, פורים קטן דקהילת קודש פלונית וכו.
בל תגרע אני בכלל לא מבין מה קשור לכאן במחילה.

או אפילו חצי יום ואומרים שרק 6 ימים זה חג על יציאת מצרים או שש וחצי .  ואת היום האחרון עושים למשהו אחר כמו משיח.  אז  זה לא מתאים ל"וממנו אין לגרוע" ? למה זה לא כמו ציצית עם חוט אחד פחות? 

 אני מתכון לפסוק:

שמות  כג

את חג המצות תשמור שבעת ימים ...כי בו יצאת ממצרים .

 

אולי מעין מה שנהגו ישראל בשמיני עצרת, שהעניקו לו משמעות של שמחת תורה.

 

אני מעתיק קטע מאתר של חב"ד שמקורו בליקוטי שיחות (אולי עיבוד ולא ציטוט), בהדגשת הביטויים שמראים שאין כאן שלילה של המשמעות של החג ביחס ליציאת מצרים-

הסבר העניין קשור למהותו של שביעי של פסח. החג הזה מציין את נס קריעת ים-סוף, שהוא הסיום והשלמות של היציאה ממצרים. אך נס קריעת ים-סוף יש בו היבט נוסף - היותו מעין הגאולה העתידה לבוא (ולכן נכללו בשירת הים הנבואות על בית-המקדש השלישי, "מקדש ה' כוננו ידיך").

החג שביעי של פסח רומז אפוא לגאולה העתידה. ובתורת החסידות מובא הפתגם, שהחג הראשון של פסח מציין את היציאה ממצרים, ואילו החג האחרון של פסח מציין את הגאולה העתידה (ולכן נהג הבעש"ט לאכול ביום זה את 'סעודת המשיח').

 

עדיין לא בא

לאור זאת היה מקום לומר, שיש לברך 'שהחיינו' בשביעי של פסח, שהרי החג הזה מציין את הגאולה העתידה, שהיא בבחינת חידוש לעומת הגאולה ממצרים. אלא שאי-אפשר לברך 'שהחיינו' על הגאולה העתידה, כי ברכה זו מברכים רק על "שמחת לבב" שכבר יש לאדם בפועל, ואילו הגאולה השלמה עדיין לא באה (ואדרבה, הזכרת הגאולה גורמת צער, שכבר כלו כל הקיצין ועדיין משיח לא בא).

כל עוד לא באה הגאולה, יכולים אנו לחגוג בשביעי של פסח רק על הכוח לגאולה שניתן בגאולת מצרים, בקריעת ים-סוף, ולא על החידוש שיהיה בגאולה העתידה עצמה, ועניין זה כבר כלול בחג הראשון, וממילא הוא נפטר בברכה שבירכנו בחג הראשון.

(לקוטי שיחות כרך לז, עמ' 14

- See more at: http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1313&CategoryID=838#sthash.saMOWwsC.dpuf

"ובתורת החסידות מובא הפתגם, שהחג הראשון של פסח מציין את היציאה ממצרים, ואילו החג האחרון של פסח מציין את הגאולה העתידה ".

 מה זה "תורת החסידות"? יש חסידויות שונות . וכל העניין הזה סעודת משיח לא מקובל  אצל החסידים חוץ ממסויימים.

 תמיד אפשר להסביר ככה כל מקרה של  גריעת חלק ממצוה או הוספה.

 אין בתורה ובגמרא משהו  שדומה בכלל  לרעיון שבשביעי של פסח לא לשם זיכרון יציאת מצרים כמו שכתוב בתורה אלא למען משהו אחר שאין לו מקור , זאת אומרת אני לא יודע מקור ומבקש מקור מהמשנה או הגמרא שכנראה אין.

כשכתוב מספרי חב"ד 'ספרי חסידות' וכדומה, מדובר אך ורק על חב''ד...

הם  מסיבה זו או אחרת , מעמידים את עצמם כאילו זה ברור שהם ההמשך של הרבי מלאדי ,ולא חסידי חבד קאפוסט או אחרים.

 הם  כפי שאמרת גם מתעלמים מחסידויות אחרות שאומרות , שחסידות זה לא תורה פנימית , עליונה אן משהו כזה אלא רק משהו זמני שצריך בשביל אלו בדור  שלא יודעים טוב ללמוד תורה.

[למרות שאין לי מושג על מה אתה מתבסס].

נתמקד בשאלה של הוספה וגריעה.

זה לא קשור לכמה זה מקובל ואצל מי.

זה לא גריעה, כי החג נשאר במשמעותו המקורית, ורק מתווספת משמעות נוספת.

 

כפי שאמרו לך, יש עוד הרבה מנהגים בעם ישראל [שלרבים מהם אין מקור במשנה ובגמרא], ולא ברור למה דווקא המנהג הזה בעיניך הוא תוספת.

ממה שמוכר לי, איסור בל תוסיף יכול להיות בהוספת מצווה, כשאומרים שהיא מצווה מן התורה, או בהוספת חלק למצווה דאורייתא, כמו 5 פרשיות בתפילין.

 

הוא מדווח :

בתורת החסידות מובא הפתגם, שהחג הראשון של פסח מציין את היציאה ממצרים, ואילו החג האחרון של פסח מציין את הגאולה העתידה .

 ברור שהם מנסים לעקוף את  הקושי שאני מבקש לדון בו ממש.

 אבל הפתגם הזה אומר  בפרוש שהחג האחרון הוא משהו אחר משאר החג , הוא לא לזכר ליציאת מצרים אלא למשיח , וזה בכלל לא דומה לכל מיני מנהגים שלא על חשבון יום בחג שכבר יש לו תפקיד ברור מהתורה. 

 

להוריד יום מפסח זה כמו להוריד פרשה מהתפילין ולהוסיף במקום זה פרשת משיח . או אולי כמו להגיד בהנחת תפילין  הנני מצרף פרשת והיה כי יביאך לשם הצהרת אמונתי בציונות והתישבות היהודים בארץ אשר נשבע ה' .

 

 אני מעלה את זה כי אנו מתקרבים לפסח . וראיתי לאחרונה מאמר שמביא את הרב עובדיה יוסף על להיזהר מדברים שלא  יודעים מה אחריהם.

 תקשיבו כאן לרב עובדיה

 

אבל זה נושא לחוד.

 

 

לשמוח בתורה זה לא שום תוספת מצוה, זה תמידי.

 בחוץ לארץ לרגל סיום התורה ,לפי מחזור שנה ,  שמחו ביום התשיעי של סוכות  כשמסיימים ללמוד את התורה. זה דומה לאמירת חזק בסוף כל ספר. לא משנים כלום מהמשמעות המקורית.

 בארץ אני מסכים אתך שכשמוחקים מהמחש/בה את "שמיני עצרת " וחושבים רק השם שמחת תורה , זה לא מתאים . נכון שבתפילה אומרים " ביום השמיני חג העצרת" , אבל מסכים עם הכיוון שלך שטוב  לקרוא לזה כך תמיד.

( וחוץ מזה נשארה הענין הזה :

 ww.youtube.com/watch?v=YRg0HZGeeBY&NR=1     )

בעקרון בחב''ד ובברסלב נוהגים לשבתבסעודה לנגן ולספר סיפורים על הבעל שם טוב

אין אף מקור לזה , אבל הרבה מאמינים שזה במקור של הסביבון , ולא משחק מזל שלמדו בגרמניה מהגויים.

אז סתם הרבי הרש"ב של חב"ד הפיץ את זה לרבים ותקן ארבע כוסות של יין.

בעבר זה היה של יחידים, והרבי הרש"ב הפיץ לרבים.

זה שייך לכולם.

איפה מצאנו איסור להתוועדות, להפך עשרה יהודים שביחד יש שכינה עצומה.

בשם הרבי הרי"צ מובאים דברים נפלאים על זאת הסעודה.

לא מצאנו גם מקור בגמרא ומשנה ליום העצמאות. ולא כתוב שביום שתוקם המדינה יהיה לומר "הלל". ובכל זאת תוקן. ומה רואים לערוך בהרבה ישיבות סעודת יום העצמאות? "בל תוסיף"? לא? לשטיתך זה איסור דאורייתא לעשות כדבר הזה. ועוד תפילה לשלום המדינה, איפה ראינו לשטיתך להוסיף דברים, ועוד בתפילה.

 

ב"ה

 

בקשר לשאלתך הנני חייב לציין שיש בזה מעט בורות - בפרט באופן השאלה מי אמר ומה אמר וכו'. (כמובן סליחה מראש לכבודו). אם אתה רוצה לשבת ולברר את הנושא תוכל להתכבד ולהיכנס לכל בית כנסת חב"ד ולראות שם באריכות גדולה בספרי הליקוטי שיחות שמדברים על כך באריכות גדולה מאוד. הן ממבט חסידי והן ע"פ נגלה.

כמובן לא אוכל לכתוב לך כאן את הכל. עיקרי הדברים שש"פ - שייך ליצי"מ ולקרי"ס. אחש"פ - שייך גם לגאולה העתידה (ההפטרה הידועה). אלא שבארץ ישראל 2 הענינים כלולים גם יחד בשש"פ.

אם השתכנעת תוכל להיכנס ולראות כל פרטי הדברים בלקו"ש הנ"ל. באם לא ותתעקש לא להיכנס ח"ו ולהתעניין מקרוב אני מסכים לעשות זאת בשבילך, בשמחה.

כתוב לי.

תיראה אתה נכנס לכיוון שלא רצוי. ברור ששמה יגידו משהו העיקר שייראה שהכל בסדר .

 תקשיב טוב טוב מהשניה 40   ועוד קצת

  

או:                         

 

אז אתה כותב שזה שייך לקריס     

ובדיוק מזה אני רוצה לא להסתכל ולשמוע דברים ממקורות  של תורה על כל זה.

 ולהגיד כאילו עיקר החג זה מחוץ לארץ ישראל ובארץ  אין ברירה אלא לאחד את שני הימים של חוץ לארץ זה  לא טיבעי לגמרי בעיני.

לא מבין מה ההתעקשות שוב ושוב.

אתה כותב שבחסידות חב"ד לא חוגגים את היום האחרון לשם גאולת מצרים. לא כתוב את זה בשום מקום. זה פשוט המצאה.

הציטוטים שהבאת לעיל לא נכונים. אם תרצה תוכל לפתוח לקוטי שיחות חלק כב' או לז' שיחת אחרון של פסח ותוכל לראות שם את עיקרי הדברים.

(אגב, ללא כל קשר להנ"ל כדאי להתעמק בגדר של "בל תוסיף" "בל תגרע" שאינו שייך לנדו"ד כלל.)

 

זה שהבעש"ט הקדוש עשה סעודה זה ידוע ומובא בכמה מקומות, הרבי הקודם רבי יוסף יצחק מלובאוויטש  כתב ע"כ בשיחותיו שהבעש"ט קרא לזה "משיח סעודה". בשבילי זה מקור מספיק טוב. אקווה שגם בשבילך.

 

הרבי הריי"ץ היה ידיד של הגרי"ז כהמשך לידידותם של אביו הרבי הרש"ב עם ר' חיים מבריסק. הם השתתפו באספות שונות, והחזיקו מאוד זה מזה.

 

כל מה שכתבתי הוא בתקווה ואתה מחפש את האמת, ולא על מנת לנגח וכדומה ח"ו - כי אם זה העניין אין צורך כלל בכל השרשור, כפשוט.

שוב, למרות שניכר מדבריך שיש לך  איזה רתיעה מלהיכנס לבית כנסת חב"ד באיזה מקום שהוא, (דבר שכלל איני מבין מדוע). בוודאות אומר לך - אף אחד לא יגרש אותך ואף לא ישים לב שנכנסת. ב"ה יש רבים וטובים המתענינים בתורת החסידות, בינהם אני מכיר אישית ליטאים מובהקים (אשכנזים וספרדים) שטעמו את האור כי טוב, אף אחד מהם לא הוריד את הזקן כתוצאה מזה..

 

אגב, זה שמחולק שש"פ ואחש"פ - הוא מצד מקום אמירת השיחה שזה בחו"ל. אבל כאן בארץ מלכתחילה הוא ביום אחד ואין הבדל בין הענינים בכל המקומות.

 

בקשר לווידאו שהבאת - לי כמובן זה לא משנה. אבל בעבורך אנא העתק כדי לראות מה אומר עליו הרה"ג הרב עובדיה (על הרבי) "לא קם כמוהו" - 

ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.

בהצלחה בבירור האמת וחג פסח כשר ושמח!!

אבל הרבי אף פעם לא ריחק אף יהודי גם כאלו שרח"ל דברו כנגד..למרות שזה כאב לו מאוד כידוע - לא הדיבור עליו אלא על הפילוג שזה גורם בין עדת היראים.

ואיך זה מסתדר לך עם יום העצמאות למשל?

 

או טלפון סלולרי

 

או עיתונים ועלוני השבת

 

יום העצמאות זה במסגרת ההודאה לה' על דברים טובים . לא מצוה חדשה.

 טלפון סלולרי ועלוני שבת זה להפוך לבדיחה דיון שאולי לא נוח לך .

אבל בכלל  ביקשתי דיון שלא בתוך אלה שעושים את זה, בגלל שמה שאומר הרב עובדיה  זה מפחיד. אלא מבחוץ .

 

  די. סוף.

שנזכה כולנו לחוג את הפסח ככל משפטו וחוקתו.

דבר שלא מכירים בארץ.

יום שכולו ענינו של משיח ע"פ פנימיות התורה.

ב.מה הגריעה?מה אתה עושה בזמן הזה?

ג.מה קשור הרב עובדיה?לדבר שהתחיל לפני מאות שנים?

זה היה יכול להוסיף אם הדיון היה של מחשבה על זה, מנקודת ראות תורנית. לא כנזיפה של אלו שכן עושים את זה נגד מי שחושב על זה.  ומושיקו מחזיר אותנו לאיש אחד , שמשניהם אפשר לחשוב שהם בטוחים כאילו שאר חוגי היהדות כל מיני חסידויות , והשיטה של  לא חסידים (ליטואקים) זה הכל פחות מהם.

ואם הרב עובדיה יוסף מדבר להיתרחק ממשהו אז לא צריך לשמוע לו?

קפיצה מענינת בין אתר חב"ד להארץ..

קפיצה מאתר חבד ( ב 700 ?) אל הארץ הקדושה ארץ ישראל ממש לא לענין.

 יש נושא של טקס כמו טקס הסקרמנטה הלחם והיין של ההם. ואי אפשר סתם להתעלם. 

אקמול.
סליחה
רומן

נקלענו למצב ששולטים לנו במוחות . כבר אי אפשר לחשוב אחרת ממה שהשליח רוצה.

 אם יש הפניה לדברי הרב עובדיה - מוחקים אותה !

 אם יש הוכחות לצדקת דברי הרב ש"ך על הדת שקרובה ליהדות - מוחקים !

הנה הציטטה מתוך דברי הרב מנחם ברוד "שיחת השבוע" מספר 530 מחול המועד פסח , יח בניסן תשנ"ז,  25/4/1997

"נתחזק איפוא באמונה השלמה בבוא הגאולה ובציפייה לקראתה. נאכל בשביעי של פסח את ‘סעודת משיח' שמטרתה להחדיר את האמונה בבוא המשיח לתוך דמנו ובשרנו, כסעודה שנהפכת לדם ובשר שלנו ממש."

 

מזכיר משהו?

 מותר לחשוב על זה ?

 

מחילה אבל,

לא ראוי להרר על פעולות הבעל שם טוב הקדוש ולחשוד בו בפיצוע פעולות לא על פי ההלכה.

בס"ד

בכל אופן כדאי לחפש האם פורום בני צבי עדיין קיים ולשאול שם.

/Forum/Forum.aspx/f131

אבל חלק מהניקים שכתבו שם עדיין פעילים בערוץ.

@טנגענס @די"מ 

(ניסותי לתייג גם את @יבחוש חרצוליים ולא הצלחתי)

אני לא סבלתי את המקום. אבל אני לא חושב שזה מקום רע.

אם לא נוח לך לומר למה עזבת, אז אשמח באופן כללי על הראש של הישיבה.

 

היה יותר מדי כבד לי יום לימודים שלם בלי טיפת הפסקה.

"ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מזה עליו מי חטאת בימות הגשמים אבל לא בימות החמה המודר הנאה ממעין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה".

ופירש רש"י- 

חבירו מזה עליו בימות הגשמים - שאין כאן אלא הנאת קיום המצוה ומצות לא ניתנו ליהנות:

אבל לא בימות החמה - דאיכא הנאת הגוף:

 

אז גם כאן, יש הנאת הגוף שנלווית לקיום המצווה, ועליה מברכים.

בדיוק כמו שהמתעסק בחלבים ועריות חייב, כי יש פה הנאת הגוף ברורה גם אם הוא מתעסק

חכמים תקנו הנאות גופניות סביב מצוות. דבר מאוד הגיוני ומאוד קשור לתפיסת חכמים של יחס חומר לרוח.

ריכוז של כללי הפסיקה מספרי הרב עובדיה שנעשה ע"י הרב יצחק יוסף, סביר שזה יופיע שם, אם יש כזה דבר בשו"ת יחוה דעת (או שהתכוונת לספר אחר?).

ב. בדקתי בערך ספיקא דאורייתא מקובץ יסודות וחקירות (נמצא בויקישיבה), ציטוט משם "בספק מצוות עשה, אולי לכו"ע מדאורייתא לקולא ומחמירים רק מדרבנן, משום שעובר רק בשב ואל תעשה (הסתפק בזה פרי מגדים אשל אברהם או"ח יז-ב. אך יש דעה אחרת שגם בספק מצוות עשה נחלקו הרמב"ם והרשב"א (מנחת חינוך א-א [ג] ד"ה ואם יש), ויש דעה שלישית שלהיפך, בספק מצוות עשה לכו"ע לחומרא מדאורייתא (מהרי"ט אלגאזי מ ד"ה והנה לפי, כסף משנה מילה ג-ו בשם שו"ת הרמב"ם))."

 

א. ברוך אתה ה' א' מלך העולם מפתח הטכנולוגיה.

 

ב. לא ברכה אבל 'מודה אני' (ברור למה).

אם היה אפשר היית מוסיף את מה שאני מוסיף במקומות המותרים להוסיף (שמע קולנו ולפני יהיו לרצון השני)

שלא עשני אשכנזי .. חחחח


ב-שלא עשני גוי

הייתי מוסיף "שבראתני בריא בגופי" ולא עם כל מיני מחלות ומומים ל"ע.

הכי מדבר אליי- המעביר שינה מעיני. ואני אומר לעצמי- אני מברך את זה ומתעורר, 100%...

כשמרגישים עירניים לגמרי.
כך מופיע בסידורו.

שאלות הלכתיות עדיף לשאול רבנים (לא בטוח שיש כאן רבנים)

לגבי בירור דברים, מניסיוני הדל אני יכול לומר שאתה יכול לשאול בכל פורום שנראה לך קשור (מקסימום יגידו לך שזה לא קשור, לא קרה כלום...)

יורדים קצת למטה ורואים פורום בית המדרש

מה שמוצא חן בעינייך, יש כאלה פשוטים שעולים 30 שקל ונשברים תוך יומיים, תקני כזה מעץ קצת כבד ועם ציפוי מתכת מקדימה עם עיטורים, עולה באזור החמישים. אין הבדל משמעותי בגדלים, כולם כמעט אותו דבר.

רוב הישיבות החדשות קורסות אחרי שנה שנתיים, הגיוני שזה יקרה גם לכמה מהוותיקות יותר שלא הצליחו לרדןף מספיק טוב אחרי תלמידים.

יש הרבה סיבות למה ישיבה יכולה להסגר: חוסר ענין של תלמידים במשנה החינוכית של הישיבה, אי יכולת של הישיבה להזמין תלמידים חדשים. סגירה של ישיבה אחת לא מלמד בהכרח על משבר בציבור. אם היו נסגרים הרבה ישיבות או כל שנה נסגרים כמה היה על מה לדבר. בסופו של דבר מה שקובע זה כמה תלמידים בסך הכול הולכים לישיבות וברוך ה' המספר הזה בגדילה (אם כי לא בהכרח מספיקה). לכן לתלות סגירה של ישיבה אחת במשבר של הציבור זה נראה לי קצת מוגזם.

 

בגוש עציון לבדו יש עוד שישה מוסדות תורניים גבוהים דת"לים.

נדמה לי שהמעבר שלה לגבעות בזמנו התחיל את המשבר הזה

פשוט יש תחרות גדולה והמון ישיבות, והתהליך כרגע זה ישיבות ענק ולא ישיבות קטנות.

זה אפילו כיף.

מה זאת אומרת שרות צבאי כן או לא? 
ברור ששרות צבאי הוא חובה עפ"י חוק. המטרה הגנת המדינה אך גם, אחרת מי יאבטח את ההתנחלוית? 
למה שבחור חילוני יהיה חייב להתגייס ולך תהיה בחירה להתגייס או לא. 
חילוני שממשיך ללימודים קודם כל נותן 3 שנים מחייו למדינה ואח"כ פונה ללימודים. 
אינך שונה ממנו כמובן. שניכם בחורים אזרחים באותה מדינה. 
מכאן ששרות צבאי מלא בצבא הוא חובה לכל אזרח.
על בנות דתיות (פטורות) ונוער מהמגזר הערבי נשוחח בהזדמנות אחרת. בעיקרון, לדעתי, גם חייבים בחוק (לא בהתנדבות) לתת שרות מלא למדינה.   

מה המטרה שלך בעולם?
בשביל מה אתה פה?

מה זה להיות דתי?
למה חשוב להיות דתי?

מי אמר שהדרך של הדת"ל היא הנכונה?

למה בכלל לעשות צבא?

 

לך לישיבה תלמד קצת. תבין מה אתה עושה פה, כדי שכל החיים שלך לא יהיו בזבוז זמן אחד גדול!!

אפשר להתפלסף שעתיים ולהסביר את היתרונות שבישיבה. אבל תכלס, תחשוב איפה אתה רוצה להיות עוד 10 שנים, באיזה מצב רוחני, ולפי זה תחליט.

אם אין לך מושג למה ללכת אליה.
אם לא עשית בירור עם עצמך למה ללכת לישיבה פשוט אל תלך.
יש הרבה מאוד סיבות למה ללכת לישיבה, זה לא בזבוז זמן ובתנאי שאתה יודע למ אתה עושה את הצעד הזה.
אני יכול לתת לך תשובות למה כן ללכת אבל חשוב שתעשה את הבירור הזה עם עצמך אחרת זה יהיה חיצוני.

לדעתי בכל זאת חשוב מאוד ללכת לישיבה, ומקסימום - לעשות שם את הבירורים האלה.
אם שם יתברר לך שיותר נכון ללכת ישר לצבא - עשה זאת, ובכל הכוח. אבל הרבה פעמים דווקא בישיבה יותר קל להבין את החשיבות והמשמעות של הלימוד בה, ולהגיע לבירור אמיתי של העניין...
בכל אופן, יש נקודה שלגביה אני ממש ממש מסכים - חובה, חובה, חובה - לעשות בירור פנימי, אמיתי, ועמוק, הרבה יותר מאשר מה שאפשר בעזרת פורומים.
וגם זה יכול לעזור. אבל חייב להתלוות לבירור פנימי ואמיתי מתוך עצמך

כדי שבהמשך החיים חיי תורה ומצוות יהיו חשובים לך חשוב מאוד ללמוד כמה שנים בישיבה
הצבא יכול לחכות, אבל אם תלך ישר לצבא סיכויים אפסיים שתלך אחכ לישיבה

אתה בגיל שברור שאתה לא לגמרי מבין ומחובר לעולם הישיבות והעולם התורני, אבל זו לא סיבה לא ללכת לישיבה. אדרבה, שם תלמד והעולם שלך ייפתח, תרחיב אופקים, מה גם, תחשוב שאם עכשיו תתגייס לצבא רוב הסיכויים שלא תחזור לישיבה- אחכ מתחתנים נולדים ילדים וזה כבר לא יהיה אותו דבר, לא יהיה לך את הזמן הזה בלי דאגות בלי לחצים- חופש מוחלט להתרכז בעולם הפנימי שלך. וגם אם עשית טעות וישיבה זה לא בשבילך, לא קרה כלום, לא ״בזבזת״ שנה, לדעתי זה סיכון ששווה לקחת כי אם תתחבר לזה תרוויח בגדול. הרווי הרוחני של השנים הללו נשאר בך לאורך שנים רבות, נותן לך בסיס ושאיפות ומגבה אותך בחיים שלעיתים אינם קלים ומעמידים אותנו במבחני אמונה.

בד"כ עוברים תהליך לא פשוט בישיבה.
בהצלחה!

שזה יהיה מתוך בירור פנימי אמיתי... ולא כזרימה אחרי רוב הדעות בפורום, נגיד.

מצוה גדולה לשרת בצבא ישראל. מקיימים בכך גם מצוות כיבוש הארץ, וגם עזרת ישראל מיד צר והצלת נפשות כפשוטו.

כאשר הצבא נלחם, הרי מי שאינו שותף, עליו נאמר "כי לא באו לעזרת ה' בגיבורים".

אלא שלצערנו, כבר שנים רבות שהצבא נלחם מתוך מדיניות של "איפוק" ו"הבלגה". מלחמה מתוך בלבול ערכי מוסרי, שאינו מבדיל בין חיי העם שלנו לחיי האוייב, אינו מבדיל בין טוב לרע, ואינו מבחין בין צדיק לרשע.

צורת הלחימה נובעת, מכך שקובעי המדיניות בצבא, יאנם בטוחים בזכותנו על מלא רוחבה של הארץ, ומנותקים מההבטחה האלוקית "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

מאחר וזה המצב, הרי חשוב תיקון שורש, והוא הוספת כוחות רוחניים באומה. כוחות תורניים, המבינים את חשיבותה של הלאומיות בדורנו ובכל דור.

לכן, תביא הרבה יותר תועל לעם ישראל אם תלך לישיבה.

מלבד הנקודה של השלכת האחריות על קובעי המדיניות במדינה.
כולנו אשמים בזה, כי זה מגיע על רקע זה שהעם לא מספיק חדור בתורה. אל תאשים את קובעי המדיניות. עלינו לקחת אחריות, כולנו.
כי כולנו אשמים. זה חטא לאומי, לא של אדם זה או אחר

זה ספר יחסית עמוק.

כדאי להתייעץ עם אבא/ רב שלך- אם זה באמת מתאים או כדאי להרחיב את הבסיס שיש.
כדאי לבדוק- לרב שרקי יש וודאי שיעורים או הכוונות בנושא. 
כמו"כ יש לרב קוק ספר "לנבוכי הדור"- שווה לעיין גם בו.
בהצלחה!

שלוש אופציות:

א. לימוד מתוך שיעורי הרב שרקי שאמורים להיות ממש מעולים.

ב. לימוד עצמאי - במצב כזה, חשוב לשים לב אל איזה תרגום ניגשים. התרגום הישן (כריכה שחורה\חומה) מלא ובלתי אפשרי, התרגום של הרב קאפח (כריכה לבנה, הכי נפוץ) די קשה. בעיני, התרגום הכי טוב ונהיר בעיני הוא תרגומו של מיכאל שורץ בהוצאת אוניברסיטת ת"א. זה נטו רמב"ם, אין מה לדאוג לסילופים... מעבר לזה, יש על הספר מהדיר מעולה שמסביר הקשרים.

ג. לחכות קצת, מפעל משנה תורה עובד על הוצאת תרגום חדש למו"נ + ביאור. מהכרותי איתם, הם לא יוציאו מתחת ידם דבר שאינו מוגמר. אפשר להציץ להם בפייסבוק ולראות.

 

בד"א אוסיף שלא כל פרקי מו"נ אקטואליים לקרוא בן זמננו - חלקים גדולים ממנו עוסקים בעניינים לשוניים שהיו מאוד אקטואליים לאדם שהתמודד עם הפליסופים הערבים בימי הביניים אבל לנו יראו כטרחנות מיותרת. לפני תחילת הלימוד, שווה לבדוק בנוגע לזה.

מעבר לזה, מעט בקיאות בפיסולופיה בת זמנו של הרמב"ם תועיל מאוד בלימוד.

שמעתי מהרב שרקי שהעיד על עצמו שהוא לא יורד לסוף דעתו של הרמב"ם במו"נ, גם אחרי 40 שנה של לימוד.
הוא מעביר שיעורים ויש שיעורים על מו"נ שלו במכון מאיר, אבל זה באמת ספר עמוק, שלא ברור בדיוק

לגמרי גם לגדולים וטובים.
כדי להבין את השקפת הרמב"ם בדרך מסודרת יותר ויעילה יותר עדיף ללמוד את ה"הקדמות"(הקדמה לפירוש המשנה, הקדמה

לפרק חלק, הקדמה למשנה תורה) ואת האגרות(אגרת תחית המתים, אגרת השמד ואגרת תימן) שם אפשר לראות הרבה הרבה

השקפה של הרמב"ם בלי להיכנס למבוכה של מורה נבוכים.
כך קיבלתי מהרב שרקי.
 

הקדמות למשנה/ החלקים האמוניים בהלכות יסודי התורה/ דעות/ תשובה ועוד?

נראה לי כדאי להתחיל ללמוד את משנתו האמונית של הרמב"ם מהספרים ההם.

 

אני מניח שיש אנשים שמתאים להם ללמוד מורה נבוכים בשמינית, אבל נראה לי שזה תלוי מאוד במיהו האדם, ולרוב האנשים לא הייתי ממליץ.

לא מכיר את השיעורים שנמצאים באינטרנט על מורה נבוכים, על הקדמות הרמב"ם למשנה יש ביאור של הרב שילת, מומלץ.

הרמב"ם כתב את הספר מורה נבוכים בשביל תלמיד שלו, ר' יוסף ן' יהודה, והוא מדגיש בכמה מקומות שהוא מיועד לאנשים בעלי רקע מסוים (גם תורני וגם מדעי וכיום גם רקע בהיסטוריית הפילוסופיה כי יש דברים שהם לא רלוונטיים ויכולים ליצור בלבול גדול). בנוסף גם השפה שלו קשה. כדאי לפני שלומדים אותו להכיר את משנת הרמב"ם לפחות באופן בסיסי (=הקדמותיו למשנה ואגרותיו המרכזיות).

 

בהצלחה!

הוא טוען שכל בחור שמתחיל ללמוד בישיבה צריך לדעת אותם.

מפי תלמיד של הרב מוטי נחמני שהוא תלמיד של הרב טאו

(השקפתי) הוא קולע בול לתשובה שחיפשתי. לא יודע אם מה שכתבתי מובן, אבל כך אני מרגיש. והרבה זמן יש לי את הרצון הזה ללמוד את משנתו על הסדר וחשבתי שנכון ללמוד מו"נ. על פי התשובות כאן בעז"ה אתחיל מההקדמות והאגרות.

מורה נבוכים הוא שונה. נראה לי שגם תרגיש שעונה לך בצורה מדויקת אך גם יהיו מקומות שלא יסתדר לך. הוא ספר לא קל שקשה להגיע לעומקו. התאים לנבוכים באותו דור בגלל הפילוסופיה, לדור שלנו פחות , אולי אפילו יוצר מבוכה. לא בכדי הרמב"ם לא רצה שכל אחד יקרא ממנו. כדאי באמת להתחיל מהקדמת הרמב"ם למשנה; האגרות וכיו"ב

יש פרקים רבים במשנה תורה שיש בהם את משנתו האמונית של הרמב"ם.

[יש הרבה חפיפה בין התכנים שלהם, לתכנים של ההקדמות].

יש חוברת של הלימוד היומי באמונה, בשם "פרקי אמונה במשנה תורה", שמרכזת את הפרקים האלה.

על המופיע שם, יש להוסיף את הלכות תשובה. [הם לא כללו אותם, כי הם צירפו אותם לחוברת של אורות התשובה].

 

אתה יכול ללמוד בחוברת הזו עצמה [יש שם גם את הביאור של מפעל משנה תורה, וגם ביאורים והרחבות שלהם], או לראות מה נכלל שם, [מופיע גם בקישור הזה - http://www.yeshiva.org.il/midrash/?cat=1698 , אבל בסדר הפוך], וללמוד בספר אחר.

הרי במקור הוא נכתב בערבית,
חלק מהקושי בהבנה הוא בתרגום.
אם זה חשוב לך פנה אלי באישי

בכל מקרה, אני הייתי נזהר ממנו...

המלצה מתלמיד חכם שאני סומך עליו. 

גם אני ממליץ עליו, אבל בתור הרחבה ולא בתור לימוד ראשוני ולא לבחור צעיר (ההשקפה שלו השפיע על התרגום והביאורים, הנזק שיכול להיגרם נראה לי גדול מהתועלת).

של הרב שלמה טולדאנו

עם פירוש בלשון עכשווית והסבר של ענייני מדע
פילוסופיה וחכמות הרלוונטיים לכל עניין

ללמוד לבד ישירות מתרגום (כל תרגום) בשלב כזה זה
קשה מדי, צריך להתרגל במושגים ומשמעותם
בלשונם הפילוסופית של הראשונים בכלל והרמבם בפרט

ומורה נבוכים נכתב בסוף ימיו.

כלומר, אחרי שנחתם המשנה תורה, פירוש המשניות ואחרי רוב האגרות.

הרבה פעמים הוא מפנה אליהם.

 

הדברים בנויים על יסודות קדומים, כך שמי שלא הקדים את ההקדמות, לא יבין את התוכן כמו שצריך. 

 

אם העיקר הוא הספר, הכי נכון להתחיל להתחיל על הסדר את שלושת ההקדמות למשנה, את ספר המדע ואת שלושת האגרות המרכזיות.

 

הרמב"ם בעצמו כותב בתחילה המורה נבוכים תנאים חמורים ללימוד בו (ובמקור הוא בכלל תכתובת לתלמידו ר' יוסף, מה שנותן פרופורציה לתוכן...)

אני חייב להגיב לכמה מהתגובות פה על מורה נבוכים.

א. מורה נבוכים לא נכתב ליוסף בן יהודה. אלא הוא נכתב גם ליוסף בן יהודה. הרמב"ם במכתב לתלמידו כותב שהוא כותב "לך ולדומיך" - ולא רק ליוסף בן יהודה.

ב. מי שאומר שמורה נבוכים נכתב רק לדורו, הוא טועה טעות חמורה. הוא גורם נזק בעיקר לעצמו, אבל גם לרמב"ם. כמו שהוא כתב בצוואה. "תזיקני ולא תועיל לעצמך". מורה הנבוכים, או בלשון מדוייקת יותר - הוראת הנבוכים - באה ללמד נבוך. אולם מיהו הנבוך? מהי דמותו של הנבוך?
הרמב"ם אומר אין לך אדם שהוא לא נבוך במשהו, כל אדם שיש לו ידיעה מועטה בתורה, וידיעה מועטה במטאפיזיקה, כאשר יקרא בתורה פסוקים קשים -יד ה' , וירד ה', פני ה', בהכרח שיהיה במבוכה מסויימת בין התורה לשכל ולדעת.

בנוסף - הרמב"ם אומר שכדי שהאדם יקבל עליו עול מלכות שמים בנוסף על עול מצוות, עליו לקיים 3 מצוות ("יחוד ה' אהבתו ותלמודו" הלכות קרית שמע זהו עול מלכות שמים של ר' יהושוע בן קרחה)-. עליו לדעת בהוכחות - תלמודו יחודו, על תלמודו ויחודו הוא מעיר בהלכות יודי התורה - ודורש מן האדם לדעת בהוכחות "שהוא ממציא כל הנמצא" וש "אלוה זה אחד הוא" במורה הוא מרבה להביא הוכחות מהמציאות כפי שהובנה בימיו, ולסלק הגשמה = יחודו, כדי שהאדם לא יהיה עובד אלילים.

בנוסף אהבתו - שזה הדבר המרכזי מאוד אצל הרמב"ם וזה לימוד מעשה בראשית - במורה נבוכים הוא מבאר את הדרך של האדם לקיום מצווה זו.

כלומר חוץ מזה שמורה נבוכים מורה את הנבוכים בין התורה לשכל, הוא מבין ספרי האמונה החשובים שיש ביהדות, שבלעדיו, לשיטת הרמב"ם - אדם לא מקבל עליו עול מלכות שמים כראוי, ואפילו עובד אלילים.

כדי שיהיה לך רקע להבנת דברי הרמב"ם תלמד בהתחלה את ההקדמה לפירוש המשנה, לאחר מכן 8 הפרקים. לאחר מכן פרק חלק. לאחר מכן הלכות יסודי התורה חוץ מפרקים ה-ו. ורק אז תיגש למורה נבוכים בהוצאת אוניברסיטת תל אביב של מיכאל שוורץ.הוא תרגם לשפה בת ימינו. אני לא רואה צורך שתלמד עם רב, אלא אם כן אתה ממש לא מבין. והיות ואת מורה נבןכים א"א להביןבאמת בפעם אחת, (אתה יכול לחשוב שאתה יודע)תחזור על המורה עוד פעם בתרגום של הרב קאפח כי הוא הכי מדוייק למקור.

יש לו מעקה חזק מאוד. זה שאנשים מפחדים לטפס לגג זה מתוך פראנויה שהם יפלו בלי שהם יודעים מה זה.
הכי הרבה.. כשיש שאלות תמיד אפשר לשאול..
עשיתם את מורה נבוכים מינימום כמו לימוד של ביקורת המקרא, או לימוד ספר כפירה.
זה ספר אמונה. ואפילו אחד מספרי האמונה החשובים ביותר שיש ביהדות.

אבל הרמב"ם עצמו הזהיר מאוד מהסכנה בעיסוק בדברים אלה לאדם שלא מוכן להם בפרקים לב-לד בחלק ראשון במורה נבוכים.

"לא מפני שיש בהם רע נסתר כמו שחושבים הסכלים"

 

"דע כי ההתחלה [כלומר: שיפתח האדם ראשית לימודיו ותחילת השכלתו במדע זה - הרב קאפח] במדע זה מזיק מאוד כלומר: מדעי האלוהות, וכן ביאור עניני המשלים הנבואיים וההערה על ההשאלות המשומשות במשאות  אשר ספרי הנבואה מלאים מהם, אלא ראוי לחנך את הקטנים ולהניח מוגבלי ההבנה כפי יכולת השגתם. 

 

ומי שנראה שלם ההבנה מעותד לדרגה הנעלה הזו, דרגת העיון ההוכחתי והלמידויות השכליות האמיתיות, יש להרימו לאט לאט עד אשר יגיע לשלמותו, או על ידי מעורר אשר יעירהו או מעצמו. 

אבל אם יתחיל במדע הזה האלוהי, לא רק שיגרום בלבולים בלבד בדעותיו, אלא אף כפירה מוחלטת, והרי הוא דומה לדעתי כמי שמזין את הנער היונק בלחם חטה ובשר ושתיית יין שהוא ימיתהו בלי ספק, לא מפני שהם מאכלים רעים ובלתי טבעיים לאדם, אלא בשל חולשת הניזון בהם מכדי לעכלם כדי שתושג בהם התועלת. "

 

כל זאת לשיטת הרמב"ם עצמו, שרואה חשיבות מרכזית בעיסוק בעניינים אלה, אבל מזהיר מלשת אליהם בצורה לא נכונה.

יש גם שיטות אחרות, שכל היחס שלהם לנושא הוא יותר מסוייג.

ואני יודע שכל מתחיל מבני אדם אשר אין בידו מאומה מדברי העיון, שהוא ישיג תועלת במקצת פרקי מאמר זה.
אבל השלם מבני אדם, הדתי הנבוך כפי שהזכרתי, הוא ישיג תועלת בכל פרקיו, וכמה גדול חשקו בו וכמה ערב הוא לאוזניו.
אבל המבולבלים, אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא מדע באמת - הם יירתעו מפרקים רבים ממנו, ומה מאוד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם עניין, ועוד כי מהם יתגלה פסולת הסיגים שבידם, שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם.

אין בלימוד מורה נבוכים סכנה, אבל הרמב"ם אומר שאם תאמר לאדם, במשהוא שהוא הורגל לחשוב בו בצורה אחרת, הוא ירתע מלקבל את דבריך. ולכן צריך הדרגה.
בנוסף אם אדם רוצה לדעת את כל מה שעומד מאחורי כל מילה עליו לדעת פיזיקה אריסטוטלית ומטאפיזיקה של אריסטו.
מורה נבוכים הוא ראשי פרקים של אותו דבר שאסור ללמוד אותו אם אין לך הכנה מוקדמת, הן גופנית והן נפשית. אבל הוא לא הדבר עצמו.
אבל ברור שאם אין לאדם השכלה בענינים אלו הוא יבין פחות אבל אין בזה סכנה. והרמב"ם לא דיבר על המורה. הוא דיבר על מעשי מרכבה שצריך בשבילם הכנה. אבל המורה הוא ראשי פרקים שגם הם מוסתרים מההמון. ולכן אין בעיה ואין סכנה.

וב" ביאור עניני המשלים הנבואיים וההערה על ההשאלות המשומשות במשאות  אשר ספרי הנבואה מלאים מהם".

הוא משתדל לרמוז חלק מהדברים, ולא לומר הכל בפירוש, אבל הוא עוסק בזה, כך שאזהרות שייכות גם לכאן, לפחות במידה מסוימת.

לבין ראשי פרקים מפוזרים במקומות שונים ומוסתרים. הרמב"ם כתב את זה ככה כי לפרסם ספר במדע האלוהי לציבור ולהמון בדברים מפורשים אי אפשר.
וגם בין לבאר שמות משותפים.. שזה לא מדע אלוהי בכלל.

שהרמב"ם הזהיר מהם.

ביאור שמות משותפים הוא לא, אבל דברים אחרים שפירטתי, כן.

ונכון שהרמב"ם ניסה להסתיר חלק מהדברים, אבל לדעתי הוא לא עשה את זה כדי לאפשר לספר להיות שווה לכל נפש, אלא כדי לצמצם את הנזק למי שהדברים לא מתאימים לו וילמד בספר, וכן מסיבות שקשורות לדרך העברת הדברים גם לראויים להם [ומסיבות נוספות].

ואיך אתה מגדיר "דברים שפירטת"
אני יודע אני יודע איך הרמב"ם הגדיר אותם בדבריו המפורשים. ממליץ לך בחום לקרוא שוב את ההקדמה של הרמב"ם למורה. אני יחזור ויבאר את דברי.

אנחנו אומרים שמי שיבין את העומק של המורה זה מי שיש לו השכלה תורנית ומדעית אריסטוטלית. בהכרח מי שאין לו אותם הקדמות לא יגיע לאותם עומקים שבשבילם ובגללם הרמב"ם כתב את פרקי האזהרה שלו (חלק א פרק לג-לד.) עומקים מחשבתיים שהם רק ראשי פרקים מפוזרים במקומות שונים.
הרמב"ם תכנן את זה כך בכוונה. הרמב"ם מסביר שהוא יכול לומר משהו אחד, ואדם שאין לו הקדמות מסויימות וצורת חשיבה מסויימת, יבין את אותן מילים בצורה אחרת. זוהי החוכמה של המורה שגם שאדם חושב שהוא הבין, ככל שהוא מעמיק בצורת החשיבה של הרמב"ם במורה, הוא מבין שהוא לא מבין.

לכן אני אומר שבפרקי האזהרות הרמב"ם לא מדבר על איסור ללמוד את המורה, אלא את הסתרים שבמורה שזה בהכרח חייב להיות אחרי ידע והקדמות והכנות. הרמב"ם המסודר של המשנה תורה, בנה ככה בכוונה את ספרו. אדם ללא הכנות ישיג תועלת "במקצת פרקי מאמר זה", מקצת שאין בו כדי נגיסה במדע האלוקי, ומתוך כך אינו צריך בהכנות כמו שהרמב"ם דורש במי שלומד מעשי מרכבה.

"עיון הוכחתי"- הרמב"ם עוסק בו בצורה גלויה בחלק שני ממורה נבוכים.

"ביאור עניני המשלים הנבואיים וההערה על ההשאלות המשומשות במשאות  אשר ספרי הנבואה מלאים מהם" הרמב"ם עוסק בו, ומעלים חלק.

מופיע בהקדמה שיש דברים שיכולים להועיל גם למי שלא שייך לקבוצה שהספר בעיקרו נועד לה, אבל את הטענה, שאין במורה הנבוכים דברים שעלולים להזיק למי שלא ראוי להם, לא ראיתי כתובה בהקדמה. אלא היא פרשנות שלך.

[וחלק מהבעיה שעלולה להווצר לדעתי, זה שאנשים לא מבין את מה שהרמב"ם רצה שלא יבינו, אבל מדמים שהם מבינים, ומייחסים לרמב"ם דברים שלא עלו בדעתו].

רק למה הלכות יסודי התורה בלי פרקים ה'-ו'?

אבל זה הוסיף לי המון. האמת שאני חושב שאל הרמב"ם מתנקזים הרבה אנשים שכלתניים קיצוניים כי הוא כנראה היה סוג של כזה, ולפי דעתי הוא לא עונה על כל הצרכים שיש ליהודי והוא גם בהרבה מקומות נמצא בגישה קוטבית לכל חכמי ישראל האחרים.

תכל'ס אני מאוד ממליץ. אני אישית לא חושב שהרמב"ם מושלם אבל יש בו המון. 

ואל תתייחס להפחדות מהסוג שציינת. אתה זה שאחראי על העולם הרוחני שלך ואם תבחן כל דבר ולא תתייחס לשום דבר כמובן מאליו או כדעה שאי אפשר לחלוק אליה אני בטוח שהוא יוסיף לך המון. 

 

ואני ממש ממליץ על מהדורת שוורץ של אונ' תל אביב למרות שזה נשמע מפחיד הוא בסדר גמור ממה שראיתי ומעדויות ששמעתי. 

ואני גם ממליץ לא ללמוד עם פירוש. לא שיעורים ולא כלום. כי כל אחד לוקח את הרמב"ם למקום שלו. אז כדאי שגם אתה תעשה את זה בתנאי שתבטיח לעצמך שלא תהיה קיצוני ותבין שהרמב"ם הוא לא היחיד בעולם. 

 

ורק יתרום לעולם הרוחני שלך.

יש בבת ים ישבה של הרב דוד חי הכהן תלמידו של הרצי''ה!

אבל קח אותי בע"מ.

הבנתי שיש אווירה ספרדית חזקה - בעיקר מצד התלמידים.

בס"ד

 

הרב בוצ'קו אחד הייקים לכאורה

ורובם הם מצרפת/ תוניס/ אלג'יר/ מרוקו- כאלה שנותנים לזה צביון ספרדי, חם, פשוט. 

בס"ד

 

איפה הימים שיהודי צרפת היו ייקים ברובם, והחדשים היו הפולנים שרק הגיעו. היום גם כאלו וגם כאלו כבר כמעט אין.

 

|מתרפק על דברים שהיו בערך כשסבא שלי היה ילד|

יש להם גם בראש העין, שזה אפילו ערסי משהו.

זה מסובך משתי סיבות 

אחת- התנאים הפיזייים. על פי ההלכה (לפחות לכתחילה ובחלק מהמקרים גם בדיעבד) צריך לאפות את המצות במקום סגור וקר וכנ"ל המים והקמח לפני האפיה

שניה- האופים. לדוגמא "ומנהגנו כהיום לרחוץ אשה הלשה את ידיה וכן הכלים שלשין בו לאחר שעשו בו שנים או ג' עיסות עד שלא יהיה מהתחלת הלישה יותר משיעור מיל וכן המגלגלים ישגיחו אם מודבק בידיהם עיסה וירחצו ידיהם ג"כ משיעור מיל לשיעור מיל וכן ישגיחו על עצים המגלגלין והרעדליך שיהיו נקיים ולהחליפם או לגרד החמץ מהם בזמן הנזכר וכן הסדינים שמכסין בו השולחנות ג"כ מחליפין אותן בזמן הנזכר ובמקום שעורכין על השולחנות מגרדין אותן בזכוכית בזמן הנזכר וכתבו האחרונים דהמנהג הנכון להיות שני אגנים ללוש בהם ובעת שלש בהשניה יהיה איש אחד מוכן לרחוץ הראשונה ולנגבה היטב וכן חוזר חלילה והמנהג הנכון להעמיד משגיח בבית אופי המצות להשגיח על הכל כי רבה המכשלה מאד:"        רוב האנשים לא בקיאים בהלכות מצות

מעיקר הדין בצק צריך לשהות לפחות הילוך מיל כדי לתפוח (במצות של אשכנזים זה לא באמת תופח אף פעם וזה עיקר שהאלה על כשרותם). אבל אנחנו מחמירים הרבה יותר מזה - ואחת החומרות היא שלא יהיה כלל בשמש כי היא מחממת.

לכן אע"פ שמעיקר הדין אפשר לעשות זאת - לא מומלץ לאפות בחוץ בעיקר לא במיזם כזה שפונה לכתכילה לאלו שלא יודעים היטב הלכה

(זאת בנוסף לכול הדינים שהובאו לפני)

אני בטוח שאתה לא היית מקבל כתיבה כזאת כלאחר יד , על ספק בכשרות מצות הספרדים.

 אני מבין שלפחות בשעת הדחק היית אוכל פיתה מבצק של אשכנזים ששה 3 שעות בלי אפיה !

אין על פסח אצל האשכנזים 

 

ב מצות של ספרדים (בחבורה ולא קנוי ממאפיה) זה הרבה יותר גרוע - התנור (שמיועד למצות אשכנזים) חם מידי ולעתים קרובות מוציאים את זה כשזה מוכן מבחוץ ולא אפוי (בצק ממש וכזה שיכול להחמיץ) מבפנים

אני מכיר יהודי יקר (ת"ח רציני ביותר) שהיה מנצל את זה שאצלם אוכלים את המצות מתוך מפית (למרות שהם לא חבדניקים) כדי 'להחביא שם מצה ספרדית - בגלל שמצות של אשכנזים לא יכולות להחמיץ. עד שפעם אחת הוא היה בחבורה של ספרדים ופתח שם מצה ומצא בה בצק - אז הוא חזר לאכול מצות של אשכנזים

 

בשעת הדחק כן - אבל לדעתי שעת דחק כזו לא שווה את הנזק (בעיקר כי כמו שכתבתי מדובר כאן על אנשים שלא בקיאים ועדיף שיהיה להם ריחוק מאשר שיזלזלו בדיני פסח)