להציל את מצפה שלהבת! - www.hebron.com/news/mitzpeshalhevet.htm
חדשות מחברון
הישוב היהודי בחברון יום שני ט"ז בטבת תשס"ו (7.01.06)
1. הרב ישראל וציפי שליסל מבקשים צו מניעה למנוע גירוש מבתיהם בחברון
בס"ד
בבית- משפט השלום ת.א. 05/
בבית שמש
התובעים: 1) שליסל ישראל
2) שליסל ציפורה ע"י ב"כ עוה"ד יורם שפטל ואח'
- נ ג ד -
הנתבעים: 1) מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (אלוף פיקוד מרכז)
2) הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש
3) אגודת מחדשי הישוב היהודי בחברון
. התובעים הינם זוג נשוי, אזרחי ישראל, אשר להם 10 ילדים שמתגוררים עימהם (למעט שני הגדולים שנישאו זה מכבר) בשלוש מתוך החנויות הנ"ל שבנויות על המקרקעין.
לא יהיה זה למותר לציין כי תובעת 2 הינה בתו של הרב שלמה רענן הי"ד, אשר נרצח לפני כ-5 שנים בביתו שבשכונת 'אדמות ישי' (תל-רומיידה) בחברון, והיא עברה להתגורר בחברון בעקבות רצח אביה בכדי לסייע לאמה האלמנה.
כמו-כן תובע 1 משמש כראש כולל 'אור שלמה' שבאדמות ישי בחברון. כולל זה הוקם כמפעל להנצחת שמו ועילוי נשמתו של חותנו הנ"ל - הרב שלמה רענן הי"ד - בסמוך למקום הירצחו ב'אדמות ישי'.
... פרק ה' - הסכמת הנתבעים 1 ו-2 לכך שיש להשכיר את הנכסים לנתבעת 3
18. לפני כחודש ימים הוגשה הודעה נוספת (ואחרונה לעת עתה) מטעם המשיבים בבג"צ דנן - בג"צ 5097/01 - אליו מוגשת בקשה זו. הודעה זו מצ"ב כנספח י"ג.
בסעיף 5 להודעה זו נאמר ביחס להשכרת "מיתחם השוק" (הוא-הוא המקרקעין) כהאי לישנא:
"לאור פניה נוספת שהתקבלה בעניין זה לאחרונה, הוחלט כי במקביל לפינוי החנויות נשוא העתירה תבחן על-ידי הגורמים המוסמכים האפשרות לפעול לסיום הדיירות המוגנת של עיריית חברון בחנויות נשוא העתירה. כלל שאכן תתקבל החלטה, בכפוף להליכים החוקיים הנדרשים, על סיום הדיירות המוגנת, הרי שלאחר מכן, ישקלו האפשרויות באשר לשימוש בחנויות, לרבות האפשרות להחכיר את החנויות למתיישבים יהודים, בכפוף לאישור היועץ המשפטי לממשלה, ובלבד שבכל מקרה החנויות לא יוחכרו לפולשים לחנויות".
הנה כי כן מצאנו כי נתבעים 1 ו-2 עצמם כבר הבינו שהמצב הנכון, הטבעי והחוקי הוא להחכיר את הנכס נשוא עתירה זו למתיישבים יהודים (קרי נתבעת 3, אשר - כשמה - נושאת מזה שנות דור בעול המשימה הלאומית של חידוש הישוב היהודי בחברון, ואשר ניצולי תרפ"ט רואים בה את ממשיכת דרכם ואשר מהווה מיופת כוחו של הקדש מגן אבות).
אז מדוע אם כן יש לגשת מלכתחילה להליך הקשה של פינוי הנכס ממתיישביו?! מדוע לא לפעול מיידית (ללא פינוי הנכס) להחכרתו לנתבעת 3 ולהשארת התובעים בנכס ?! ...
סיכומו של עניין
21. אני ובעלי הננו אזרחים תמימים ושומרי חוק, והננו ברי-רשות במקרקעין, מתוקף ההסכמה שניתנה לנו ע"י נתבעת מס' 3 שהיא-היא בעלת הזכויות במקרקעין.
כנגדנו לא הוצא כל צו פינוי ע"י מי מהנתבעים, ואף לא היינו שותפים להליך משפטי כלשהו שדן במקרקעין (לרבות הערר שהוגש ע"י נתבעת מס' 3).
יחד עם זאת, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, הראנו (בפרקים ג' ו-ד' לתביעה) כי למעשה הומלץ ע"י הועדה (בדעת רוב של החברים הנכבדים אגסי ולביא) להחכיר את המקרקעין לנתבעת 3, וגם מכח המלצה זו והסכמת נתבעת 3 יונקים התובעים את זכויותיהם בחנויות בהן הם מתגוררים.
אף הראנו (בפרק ה' לתביעה) כי נתבעים 1 ו-2 כבר הודיעו לבג"צ שהתוצאה הסופית תהיה החכרת המקרקעין ליהודים, קרי: לנתבעת 3, אשר כבר נתנה את הסכמתה לכך שאנו נתגורר בנכס נשוא תביעה זו.
הראנו גם (בפרק ו' לתביעה) בסיס עובדתי ומשפטי לחייב את נתבעת 3 לדאוג לנו למגורים חליפיים בחברון במידה ונפונה וכן הראנו בסיס עובדתי ומשפטי לחייב את נתבעת 3 בנזקינו במידה ונפונה מהנכס.
18. לבית-משפט נכבד זה הסמכות העניינית לדון בתביעה לאור מהותה (צו מניעה קבוע למניעת סילוק יד של מחזיק בנכס אשר אינו טוען לבעלות), וכן הסמכות המקומית לאור מען הנתבעים ולאור מקום הנכס נשוא התובענה.
19. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, מתבקש ביהמ"ש הנכבד להיעתר לסעדים המבוקשים בתביעה זו וכן לחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) בהוצאותינו ובשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.
סעד ביניים - צו מניעה זמני במעמד צד אחד
לאור כל טענותינו כבדות המשקל האמורות לעיל, לאור העובדה שנתבעים 1 ו-2 מתכננים לבצע בימים הקרובים את פינוי המקרקעין, לאור העובדה שבמידה ויבוצע הפינוי יגרם לנו נזק בלתי הפיך ולא תהיה כל משמעות לתביעתנו, לאור העובדה שלא יגרם כל נזק לנתבעים 1 ו-2 במידה ופינוי המקרקעין ידחה, ונוכח העובדה שנתבעים 1 ו-2 כבר הודיעו כי בדעתם להחכיר את הנכס ליהודי חברון, מתבקש ביהמ"ש הנכבד להוציא צו מניעה זמני במעמד צד אחד, אשר יחול עד למתן החלטה אחרת, ולפיו ימנעו הנתבעים 1 ו-2 ו/או מי מטעמם לפנות ו/או לסלק את ידנו ו/או מי מטעמנו מהמקרקעין וכן צו מניעה זמני המונע מהנתבעים 1 ו-2 ו/או מי מטעמם להיכנס למקרקעין ו/או להרסם.
20. הנני להצהיר כי זהו שמי, זו חתימתי והאמור בתצהירי דלעיל נכון ואמת.
____________
ציפורה שליסל
ב"ה
יחי הנוער הפלא שלנו!
דוד וילדר
היישוב היהודי בחברון
ט"ז טבת תשס"ו
16 לינואר 2006
תמונות: http://www.hebron.com/news/invasion.htm & http://www.hebron.com/news/invasion-part2.htm
בימים האחרונים דוברי המשטרה והתקשורת הישראלית אינם מפסיקים לתקוף את הנוער הנפלא שלנו. מדוע בנים ובנות כה אידיאליסטיים מוצגים לציבור כ"פורעי חוק" ו"חוליגנים?"
משטרת ישראל ולובשי מדים אחרים פלשו ליישוב היהודי בחברון. הבוקר, בפעם השניה תוך יומיים, פלשו עשרות כוחות של משטרה, משמר הגבול והיס"מ לשכונת אברהם אבינו בחברון.
הרקע: היסטוריה (ראו http://www.hebron.com/pdfs/kemobshuk.pdf)
תמונת המצב, נכון לעכשיו:
לפני שבועיים הוצא צו פינוי: צאו מהבתים בשכונת מצפה שלהבת מרצונכם עד ה-15 לינואר או שתפונו בכוח, לא יאוחר מה-15 לפברואר. משפחות חברון סירבו אפילו לשקול לפנות את עצמן מהבתים שלהן.
לפני שבועיים התחילו להגיע כמה מאות בני נוער מכל רחבי הארץ לחברון, כדי לתמוך ולסייע ליישוב ולמשפחות המאויימות בגירוש. מתוך מודעות לכך שה-15 לינואר הולך ומתקרב ועקב העובדה שלא היה להם מושג מתי יתבצע הגירוש, קיבל היישוב היהודי בחברון את הנוער בזרועות פתוחות. אם יגיעו כוחות הפינוי יהיה צורך בכל עזרה אפשרית. צפוי שאלפי אנשי משטרה, חיילים וכוחות מיוחדים אחרים ישתתפו בנסיון הגירוש, אם הוא אכן יתרחש, חס וחלילה.
בשבת, ה-14 לינואר, הגיע המתח לשיאו. למחרת, יום א' נקבע כמועד הסופי, ויתכן שבלילה הבא תגיע שעת השין. במשך היום דווחו מספר התנגשויות בין ישראלים לערביי חברון, שהתחילו ליידות אבנים, ובין ישראלים וחלק מכוחות הבטחון. בתקרית זו נפגע קצין ישראלי ונפצע פציעה קלה ע"י אבן שנזרקה ע"י ערבי, בניגוד לדיווחים בתקשורת הישראלית שיהודי פגע בקצין באבן בכוונה. סיור שבועי שמתקיים כמעט כל שבת בקסבה בחברון בוטל ברגע האחרון, למרות שלמעלה מ-100 אנשים ציפו להשתתף בו. חלק מהאנשים התחילו לרוץ דרך הקסבה בתגובה לביטול וכתוצאה מכך ארעה ההתנגשות הקצרה עם חלק מלובשי המדים.
מוצאי שבת: כמה ילדים הדליקו מדורה בחנות נטושה. הנוער החברוני כיבה את האש.
יום א': ה-15 לינואר – המתח היה באוויר. האם ימצאו עצמן תשע משפחות ללא בית ביום המחרת? ביום א' לפני הצהריים: קבוצת בני נוער שהתהלכו ברחובות חברון עברו את בית הדסה לכיוון שכונת תל רומידה ומצאו כי הדרך נחסמה ע"י חיילי צה"ל, שסירבו להתיר להם לעבור. בין הקצינים היה מפקד חטיבת יהודה, אל"מ מוטי ברוך. הוויכוח התלקח במהרה והתחילו צעקות ודחיפות. הילדים דרשו לדעת למה לא מאפשרים להם להמשיך ללכת. הדחיפות וההדיפות הפכו אלימות יותר. ואז, פתאום, אל"מ מוטי ברוך דרך את רובהו וכיוון אותו אל בני הנוער. ואז התחילה מהומה רבתי.
ראשי היישוב בחברון הגיעו למקום והפרידו בין שני הצדדים, תוך הדיפת הנוער הרחק מהחיילים. משטרת חברון הגיעה למקום, סגרה את הרחוב בשני הכיוונים, הכריזה על התקבצות הנוער כ"בלתי חוקית" ואיימה להתחיל לאסור אנשים. הילדים נעלמו וכעבור כמה זמן גם המשטרה עזבה, אך המתח באוויר היה כה דחוס, שאפשר היה לחתוך אותו בסכין.
יום א' אחה"צ: התפשטה שמועה – המשטרה נמצאת בדרך. קבוצה של למעלה מ-100 אנשי בטחון, בליווי פרשים, צעדו ממערת המכפלה לשכונת אברהם אבינו. הם נכנסו בצעידה ומיד עלו על הגגות של הבתים הסמוכים ופירקו אהלים מאולתרים שהוקמו בשכונה. הם התחילו לרדוף אחרי חלק מהילדים, ופה ושם תפסו כמה מהם. כמה בני נוער נאסרו ונגררו מהמקום. אחרי זמן מה הפעולה נעצרה אך הכוחות נשארו במקום. המצב הפך לתיקו. אנשי הבטחון משקיפים לעבר בני הנוער מהגגות והנוער מביט בשוטרים. כל כמה זמן נזרקת ביצה לכיוון אנשי המשטרה. כאשר חלק מהנוער מאיימים לזרוק אבנים, ראשי היישוב קוראים להם להפסיק. כך נשאר המצב במשך כמה שעות, עד שהמשטרה עזבה.
במשך הלילה: שוב קיים מתח, אך השקט נשמר.
יום ב' בבוקר: ה-16 לינואר: שקט ושלווה עוטפים את שכונת אברהם אבינו, מקום ההתנגשויות ביום הקודם. חלק מבני הנוער מתבטאים שברצונם לחזור הביתה.
ואז, פתאום, שוב בשעות הבוקר המאוחרות, מתפשטת הידיעה: הם שוב בדרך לכאן. הכוחות, תותח המים, הסוסים! הפעם למעלה מ-150 איש פולשים לשכונה, ועושים את דרכם במהירות אל תוך החצר. אנשי היס"מ רצים, מתפרצים אל בית ההארחהת בית בית"ר, ומטפסים אל הגג. אנשי משטרה אחרים עומדים צמוד לקירות השכונה. אחרים מטפסים במדרגות אחרות ותופסים עמדות במרפסות הבתים ועל הגגות. שרשרת של אנשי משטרה ניצבים על המדרגות המובילות לבית הכנסת אברהם אבינו ובית נחום ויהודה, ומונעים מאנשים להגיע לשם. אחרי שעה קלה השכונה הקטנה מלאה פולשים במדים, שאחרי שתפסו עמדות אינם עושים שום דבר נוסף.
למה הם הגיעו? אחד המפקדים אומר לפקודיו: "אנו פה כדי להפגין כוח". כשנועם ארנון שואל קצין, "מה אתם עושים כאן – הכל שקט ובשליטה?", הקצין מתעלם ממנו. כשהוא דורש ממפקד המשטרה עלי זמיר לראות צו חיפוש המתיר לו לפרוץ אל בית בית"ר, שהוא שטח פרטי, תגובתו של זמיר: "אם יש לך תלונה, תנסח אותה בכתב ותשלח אלי". המשטרה שוברת את המנעולים של דלתות המובילות לגגות הבתים כדי לתפוס שם עמדות. מי ישלם על הנזקים? למשטרה לא אכפת.
במשך שעות, אנשי המשטרה ממשיכים לעמוד בעמדותיהם, ולא עושים כלום. מגיעים דיווחים על כמה מעצרים, כולל מעצר של ילדה בת 12, שנגררת אל הניידת המשטרתית וצועקת שמישהו יישאר איתה, אך שום דבר לא עוזר.
בסוף, אחרי שעות של היום השני של התיקו, אנשי המדים עוזבים את השכונה. רבים מאנשי היחידה לפיזור הפגנות ממשיכים לכיוון בית הדסה ועומדים בחוץ גם שם, תוך "הפגנת כוח". בסוף גם הם עוזבים את המקום.
ברור, שהסיבה העיקרית למפגן של המשטרה ביום זה הוא לצורך פרובוקציה: המשטרה, שהגיעה בכוחות גדולים, מקווה ש"יתקפו" אותה "הבריונים האלימים", וכך יהיה לה תירוץ להכות בהם ולאסור אותם. אך בני הנוער מתוחכמים יותר מדי ואינם נופלים למלכודת הזאת. אנשי המשטרה חווים רק את הקור ואת השעמום.
לפנות ערב: רוב בני הנוער החליטו לעזוב. הגירוש עדיין צפוי. לפי מקורות ממשלתיים, הביצוע יתעכב עוד לכמה שבועות לפחות. בני הנוער יכולים להתפזר ולחזור בעוד שבוע או שבועיים, אם עדיין יהיה צורך בהם.
עיתונאים רבים שואלים: איך אתם יכולים לסבול כאלה "בריונים אלימים", לדבריהם. התשובה פשוטה מאוד. בני הנוער האלה אינם בריונים ואינם אלימים. הם שייכים לאנשים האידיאולוגיים ביותר בארץ כיום. בני הנוער האלה באמת ובתמים אוהבים את ארצם, את ארץ ישראל. הם עדיין מתאבלים וכואבים את כאב הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. לבותיהם מדממים עדיין עקב הפצע של נטישת ארצנו לטובת האויבים שלנו. הם כואבים את הכאב של אלפי יהודים חסרי בית, שלא פשעו ולא עוולו וכל מה שעשו היה לגור בגוש קטיף.
בני הנוער האלה רוצים למנוע גירושים נוספים כאן בחברון, ובעמונה ובמקומות אחרים ברחבי יהודה ושומרון. די! מספיק! לא עוד גירוש, לא עוד חסרי בית, לא עוד רכוש יהודי נטוש. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, לעם היהודי, ולאף אחד אחר אין זכות לפנות ולגרש יהודים מארצם.
ומה בדבר הקיצוניות, האלימות לכאורה?
בני שש-עשרה אינם מגיבים כמו בני חמישים. לפעמים התגובות שלהם מוגזמות, אך צריך לזכור למען מה הם נלחמים, לעומת זאת, כמה בני נוער נדקרו במועדוני לילה ישראלים, בגלל "אהבה", או סמים או אלכוהול, או כל שלושתם? עשרות על גבי עשרות. כמעט בכל סוף שבוע מתבצע מעשה אלים באמת, לטובת ... לטובת מה? לטובת ארצנו, עמנו, תורתנו?
מתי בפעם האחרונה נשלחו כוחות הבטחון למנוע דקירת סכין נוספת? למנוע רצח נוסף? כמה אנשי בטחון נקראו כדי לעצור עוד התקפת טרור, שהותירה עוד יתומים ואלמנות? כמה אנשי צבא נקראו למנוע עוד טיל קסאם מלהיות משוגר לעבר שדרות?
הנוער שלנו, אחרי שראה אנשים שרים ורוקדים, מחבקים ומנשקים את אלה שבאו לגרשם בקיץ האחרון מגוש קטיף, זועק עכשיו: "לא עוד! אנו לא נשיר ולא נרקוד עם אנשים הרוצים לזרוק אותנו מהבתים שלנו, מהאדמה שלנו. הם הפושעים האמיתיים, לא אנחנו!" וכמה הם צודקים!
אנו צריכים להתגאות בכך שיש לנו נוער כזה, שמניעיו נובעים לא מתוך רצון לרווח אישי, אלא מתוך אהבת אמת וגעגועים לארצם, הנוער הזה הוא מתנת הא-ל לעמנו.