יש תופעה של התחזקות מסוימת ברשתות החברתיות השונות, בתרבות ובמציאות.
נראה שארגוני החזרה בתשובה מאוד מחזיקים מהמהלך הזה.
האם אתם מאמינים בזה? חושבים שיש פה תהליך של תיקון אמיתי וקרבה לדרך ה' שאולי גם יכול להעיד על צימאון נשמתי?
או כשם שבא העיסוק בתחום הזה כך סופו ללכת?
גם אני חשבתי לאחרונה... שזה נראה שכל מתחזק נהיה רב יוטיוב.
לא חושבת שזה תהליך חולף. גם מתוך שלא לשמה יבוא לשמה... חוץ מזה, יש באמת צימאון.
הרבה אומנים חוזרים בתשובה וזה ניכר בתרבות. פתאום כפיר צפריר, אודיה, בן צור, שאולוב ועוד... על מה השירים שלהם? המסר שרץ עכשיו הוא: לא צריך להיות דתי כדי להיות קשור להקב"ה. זה המחסום שיורד. זה חזרה למשהו טבעי מאד שהתרחקנו ממנו...
משם תיבנה הקומה הבאה לדעתי.
כן צריך להיות דתי בשביל להתחבר עם ה'
ומעריכה שאתה אומר את זה. אני גם לא באה לוותר על האמת או על פיפס ממצוות התורה.
ונכון; אין להשוות אדם שמקיים את התורה והולך בדרכיה לאדם שעושה עבירות ובוודאי יש לו מחסומים ומסכים שמונעים אותו מלהתקרב לה' יתברך...
אבל יחד עם זה, מכל מקום שקוראים לה' באמת הוא בא, לכל אחד באשר הוא שם...
רק ה' יודע מה קורה לאדם בלב. יכול להיות אדם שמקיים מצוות אבל יצר מחשבותיו רק רע כל היום, ולעומת זאת אדם שכרגע הוא חיצונית רחוק אבל הלב שלו צמא ומוריד דמעות והוא באמת רוצה להסיר מעליו את ה"בגדים המלוכלכים" שהוא לובש ולהחליף אותם בסט חדש לבן וצח.
אני אוסיף שאני מסכימה איתך שלפעמים מרגיש שיש בזה קצת צביעות. ולפעמים יש לי הרגשה שבחור חמוד שיפרסם שהוא מניח תפילין יקבל על זה מלא שאפו אבל הבחור ההוא שפשוט שומר את העיניים ומשתדל להתפלל במניין 3 פעמים ביום מי יגיד לו כל הכבוד על האיכות הזאת.
ובמקביל ילדת טיקטוק ששמה חצאית תקבל על זה מלא מחיאות כפיים בחברה אבל מישהי שהולכת פשוט לפי ההלכה היחיד שימחא לה כנראה יהיה הקב"ה למרות שהיא הרבה יותר צנועה ממנה וגם לא מייחצנת את זה.
אז... ככה עובדת החברה שלנו. וזה מבלבל... גם אותי. רק משתדלת לזכור שאמת ויראת שמיים זה איך אתה מול הקב"ה לא מול בני אדם. וה' הרבה יותר מחשיב את המעשים שנעשים בשקט, בצנעא, מכל הלב לשם שמיים...
מה שהתכוונתי ב"לא צריך להיות דתי כדי להיות קשור להקב"ה" -
בדור שלפני, להאמין בבורא עולם (בתרבות המערב) היה משהו פרימיטיבי, לא הגיוני. חיינו במטריאליזם, המדע החליף את אלוקים. ועכשיו פתאום אנשים אומרים בקול שהם מאמינים, בלי להתבייש, מבינים שהקב"ה לא מחוץ לתחום רק בגלל שהם לא דתיים, גם להם מותר להתעניין ולהסתכל על העולם אחרת.
אני רואה בזה דבר חיובי לכל בן אדם אפילו לגוי, לנסות לדבר עם מי שברא אותו, לזכור שהוא קיים, להתחבר לזה שהוא עושה פה את הכל. להרים מבט בענווה שהיא שורש כל המידות הטובות ומה שמאפשר חזרה בתשובה בכלל. והדור הזה צועק הצילו שהאמונה הזאת באה אליו כמים קרים להלך במדבר.
סליחה אם חפרתי מדי...
חושב שאמנם כרגע מתייחסים לזה כאילו זה לא סותר ובאמת יש הרבה רבני טיקטוק שמחזירים בתשובה אנשים אבל זה בעייתי עדיין וחבל שזה בא מתוך דבר טמא...
א. כרגע טיקטוק זה דבר טמא.
ב. יש גם רבנים שהם לא רבני טיקטוק שפונים לפלטפורמה הזאת כי הם יודעים ששם הם יגיעו לאנשים.
לפעמים כדי לנקות צריך קצת להתלכלך/ לרדת למצריים כדי להעלות ניצוצות לא שאני מבינה בזה אבל הרעיון...
ג. זה אינדיבידואלי וצריך פה הפרדה והכלת מרכבות. עבור אדם אחד לראות סרטוני רבנים בטיקטוק זה יהיה עליה, עבור אחר זו תהיה ירידה. לא צריך להכשיר את זה חד משמעית ולא לאסור את זה חד משמעית. קצת מצער שהדברים לא פשוטים יותר, אבל אין ברירה, ולפעמים צריך לעבור תהליך גדילה כדי להכיל את זה. (דרך חיים של שמירה על סטריליות רוחנית הרמטית היא לא חסינה. אדם כזה שיום אחד לא על אף אחד הבן שלו מוריד את הכיפה לא בהכרח יהיה לו כלים בסיטואציה... צריך לשמור במידה ולפתח כלים במקביל)
במעגלים שאני פוגש, הציבור הוא די טרנדי,
ומה שמחזיק יותר, זה כי יש לו מזה קצת בבית.
ב'- אתה בן המזדהה כלאה. מקסים.
ניתן ללמוד את עיקרי הלכות חנוכה בתמציתיות על פי המנהגים השונים בעמוד קיצור הלכות חנוכה וכן בקובץ המצורף.20251207222511.pdf
או ישירות לפרק הנדרש:
זמן הדלקת נרות חנוכה – מפרט ארבע מדרגות בזמן ההדלקה מהמהודר לקל.
אכילה, לימוד ומלאכה קודם הדלקה – כפשוטו.
החייבים בהדלקת נר חנוכה – דין איש ואשתו, קטנים, בחורי ישיבות, חתן וכלה בערב חתונה, שותפים בדירה.
משפחה שמתארחת בחנוכה – דין השתתפות בפרוטה, יש להם יחידת דיור נפרדת. הבעל והאשה מתארחים במקומות שונים.
חיוב הדלקה מפני החשד – אורח עם פתח משל עצמו. בית עם שתי פתחים והדין בימינו.
מקום העמדת נרות חנוכה בבתים שונים – מקום לכתחילה לדירת קרקע. לבניין מגורים. למתגוררים בקומות גבוהות.
הדלקה נרות חנוכה מחוץ לבתים – הדלקה במלון, רכבת, ספינה, מטוס ואוהל.
הדלקה בבית הכנסת – זמן ההדלקה.הדלקה חוזרת בביתו.
'הדלקה עושה מצווה' – הדלקה במקום רוח. במיעוט שמן. טלטול הנרות. נרות שכבו.
פתילות ושמנים לנר חנוכה – הידור בשמן זית. שמן למאור. פתילה מצופה בשעווה. נורה חשמלית.
הברכות על נרות חנוכה וסדר ההדלקה – ברכות ההדלקה. ברכות לאדם שרואה נר חנוכה. דגשים בהדלקה.
מלאכה לנשים – המנהג להמנע ממלאכה. זמנו. וגדרי המלאכות שנמנעו.
שבת חנוכה – תפילה והדלקה ערב שבת. טלטול חנוכיה בשבת. הבדלה.
כיבוי נרות חנוכה ושימוש באורן ובשמן – שימוש בנרות. לאחר שיעור המצווה. שימוש של מצווה. כיבוי הנרות. הנאה מהשמן הנותר.
הלל ועל הניסים בחנוכה – סדרי התפילה ודין שוכח. חיוב הלל לנשים.
הספד, תענית והנהגות האבל בחנוכה - תענית יחיד, יארצייט, ערב ראש חודש. הספדים. דיני אבלות. בית עלמין.
מנהגים, הנהגות וסגולות בחנוכה – אוסף מנהגי חתונה בתפוצות ישראל השונים.
משפחה?
המצווה?
האווירה?
האוכל?
הקדושה?
ההיסטוריה?
הניצחון?
המקדש?
ועוד מלא דברים שאפשר לכתוב...
מה מודגש לכם?
האהוב עלי
חג ארוך אבל לא מחייב
בלי מלא סעודות
חורפי
הדלקת נרות כיפית
מפגשים משפחתיים
היסטוריה של ניצחון
עם גבורה נשית
מעבר למהות של החג,
בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.
ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש
שאלה קצת מורכבת היום תנועת החסידות תופסת חלק רחב והרבה בחורים לומדים את התורה הנפלאה הזו (ואני הקטן בתוכם) תהיתי עם יש גם אנשים שלקחו את זה קדימה קצת והתחילו לנהוג ממש מנהגים מקהילות חסידיות והולכים לחסידויות או שזה תופס תאוצה?
ועוד שאלה שהיא קצת מורכבת יותר האם כמו שהרבה בחורים וגברים לומדים חסידות והולכים גם לטישים ולאדמו"רים האם גם נשים שלומדות חסידות זה באותו ראש?
עונה על השאלה השנייה, כן. אבל לא כולן. יש כאלה אוהבות רק את התורה ויש כאלה אוהבות רק את האווירה והניגונים ויש כאלה שאוהבות הכל.
אני אגיד על עצמי אני לומד חסידות וגם באופן אישי נקשרתי לחסידות לעלוב (בבית שמש) לא רק בגלל שיש לי שם משפחה אלא כי הקהילה והעבודת ה' שם משכו אותי.
כמה זה נפוץ שבחורות באולפנות ומדרשות גם נמשכות לזה בצורה כזו?
יש מעטות כאלה.
אבל עד כמה? אני יודע שאצלנו הבנים זה סגנון שמאפיין בד"כ בחורים שמגיעים מישיבות ספציפיות כמו רמת גן יצהר כמה ממרכז ועל זו הדרך.
האם אלו בנות שמגיעות מאולפנות ספציפיות או שכל אחת מהעולם שלה? ובכלל איך בנות מגיעות לעולם החסידי?
אני פשוט רק מכיר את זה מהצד שלנו הגברים
אמנם יש הרבה בנות שרוצה בחור כזה אך הן לא באמת כאלה.
בנות שמגיעות לזה זה בדר"כ בנות מבתים כאלה (יש כאלה שמגיעות לזה מעצמן) , ויש אולפנות ומדרשות שיותר מרכזות בנות כאלה, האולפנות התורניות.
זה באמת מסקרן האם בנות נהנות מטיש של איזה רב'ה ומה הן שואבות משם.
אני מניח שהן באות מאולפנות ספציפיות כמו ראשית תהילה וכדומה.
אני מניחה שכן(אני נהנית מאוד)... בפורים אני הולכת עם חברות לטישים במאה שערים ואנחנו פוגשות בנות אולפנא גם כאלה תורניות רגילות, וגם כאלה מאולפנות יותר חסידיות (נראה לי אחת היתה מטוהר) אבל לא רק בפורים ובמאה שערים גם בשאר הארץ בנות מגיעות, הן נדירות אך ישנן.
אני לא חושבת אבל שזה כזה קריטי אצל האישה..אפילו לא אצל האיש.
מה שואבות משם? את האווירה בעיקר. חוויה של התרוממות רוח.
נכון, אבל יכול להיות גם מסתם אולפנא סטנדרטית, יש כאלה.
זה שונה מאוד ממה שאני מכיר כבחור שמחובר לחצר מסוימת זה לא שאני מקבל את האווירה ושואב מממנה זה שאני חלק מהשולחן של הרבי וגם והוא במובן מסוים גם הרבי שלי
צ"ע
בשביל בנות הגעה לטיש זה בעיקר בבחינת 'לראותם בלבד'.
שזה מבורך מאוד שיש בנות שבקיאות בתניא ובלירוטי מוהר"ן ואפילו בספרים כמו בת עין ותפארת שלמה
יכול להיות שהן גם הולכות לטישים אני פחות מכיר לצערי
@אני
)))) דייקת אצלי משהו חשוב בחיפוש גם בנושא השידוכים תודה רבה
אבל אני דווקא לא חושבת שזה כזה חשוב אצל אישה..
זה שהן לא הולכות לטישים זה לא אומר שהחסידות נשארת רק בלימוד.
אפשר לעבוד את ה' בדרך החסידות (כולל התוועדויות) בלי ללכת לטישים.
לא חושבת שבהכרח לחסידות קטנה ספציפית
בנשיאות הרב יהושע שפירא והרב דוד דודקביץ'
אבל הרעיון נגנז..
שמעת על בית אברהם? לרב קוק היו תלמידים בחו"ל והם ניסו להפוך אותו לרבי הוא לא הסכים זו הקבוצה שחלק ממנה הקימו את כפר עציון
אבל כיום יש זרם נכבד בתוך הציונות הדתית שמאוד מתחבר לחסידות.
לדעתי זה שילוב מעניין וקצת סותר
אמא מחב"ד אבא מתנגד. אמרתי שהייתה קבוצה של תלמידים של הרב קוק בפולין שרצו להפוך אותו לרבי שלהם לקבוצה קראו בית אברהם
זה ממש לא מדויק, יש לרב זצ"ל תלמידים שונים, לדוג' הרב נריה זצ"ל שהחזיק מהרב זצ"ל בתור חסיד גדול.
כך גם הרב זצ"ל היה עושה סעודות שלישיות כל שבת לציבור הרחב - ממש כמנהג החסידים.
על שולחנו היה מונח תדיר ספרי חסידות והרב זצ"ל עבר עליהם כל שבוע ושבוע, יש עדויות על זה.
כמובן שהוא לא היה חסיד ממש, כך גם אפשר לראות את בנו הרצי"ה שהחזיק מאבא שלו מתנגד, וכך גם הוא נהג....
אדמו"ר שהוא תת-אלוף במיל' זה לא דבר נפוץ
לפחות בשני האדמו"רים האחרונים.
הוא צאצא של אדמורי רוזין אך לא נוהג כיום כממשיך בדרך החסידות, הולך מידי פעם עם קפוטה וספודיק, לא מעבר.
מה שנשאר זה בעיקר המסגרת-טישים, כללים, הנהגות, אדמו"ר וכו', ולא התוכן הפנימי.
אני לא רואה טעם כלשהו בלקחת מנהגים מקהילות חסידיות.
עקרונות החסידות- פשטות, חיבור לטבע, חיבור לעמ"י, לא"י, לתפילה, עומק בעבודת ה'- נמצאים כיום בעיקר בצה"ד. ובאופן אירוני נראה לי גם שמי שמחובר לחסידות בצה"ד לומד יותר חסידות מחסיד ממוצע.
לא צריך להתלהב מחיצוניות, גם לא מחיצוניות של דברים רוחניים.
מי שלדוג' מחפש קדושה שלמה ודבקות בה' יכול להידבק בהרבה ת"ח נגישים, מלאי צניעות, ענווה וחיבור אמיתי לעמ"י שעזבו הכל ויצאו להילחם בעזה ובשאר הגזרות. הם אולי לבושים פשוט ונראים פשוט, אבל כנראה גדולים יותר מכל האדמו"רים של ימינו, גם אם אין להם אלפי חסידים ומעמד וכו'.
אפשר לשמוע שיעור "פשוט" ביוטיוב של ת"ח שמספר כבדרך אגב ובלי לעשות מזה סיפור על עבודת ה' המיוחדת שהייתה לו בעזה או בלבנון ולא להתלהב יותר מדי, אבל אם זה איזה אדמו"ר וכדו' שאומר איזה משהו די בנאלי עושים מזה וואו.
אנחנו לא מספיק מעריכים את האוצרות כפשוטו שקרובים אלינו. וחבל. כמה אנחנו וכמה עמ"י מפסיד מזה.
שוחחתי שלשום עם הנכד של הרבי ממכנובקא על העניין הזה הוא אמר פשוט שם זה כדרך חיים אז הלימוד העיוני נגיד בתפארת שלמה או נעם אלימלך לא כל כך נפוץ
שנשארה רק המסגרת.
הרי ברור שבלי לימוד מעמיק הלב לא יהיה שם באמת.
(הוספתי על ההודעה הקודמת אחרי שענית)
כשחיים את התורה הזו כדרך חיים ב"מסגרת" זה נכנס הרבה יותר עמוק.
דרך חיים מבוססת על הזדהות אמיתית.
הזדהות לא חייבת לבוא מתוך לימוד, אפשר לדוגמא להזדהות עם התפילה מתוך הרגל מילדות להיות ליד אבא שמתפלל כראוי, אבל כדי להגיע להזדהות עמוקה יותר צריך ללמוד.
זה גם לא כ"כ הגיוני להיות מחובר למשהו ולא לרצות ללמוד אותו ולהעמיק בו.
בוא נבדוק בתחום אחר- עד כמה מרגישים על החסידים שאתה מכיר שהם באמת מחוברים לעמ"י?
כי אם אתה מודד חיבור כאהבת ישראל אז יש חיבור גדול מאוד הרבה מפעלי חסד כמו יד עזרא ושערי רחמים שדואגים לכלל ישראל בענייני צדקה וגם במלחמה הרבה חסידים ארחו מפונים ועוד כל מיני יוזמות כאלה ואחרות.
וכן יש רצון להעמיק ב"ה בתורה זו של הבעש"ט ותלמידיו יש מיזם שיצא מתולדות אהרון בשם יחידתי שהם מוציאים ספרים ועלון קבוע בלימוד חסידות והרבה לומדים דרכם. ומכון אש החסידות הוציאו ספרים המנגישים כל מיני נושאים בחסידות
אבל לא מספיק.
לגבי ההמשך- אז זה מראה שבאמת יש שם חוסר בתוכן והם מבינים את זה.
אבל בכל אופן, מה שבעיקר באתי לומר (בכללי, לאו דווקא לך) זה לא מה אין אצל אחרים, אלא שאנחנו לא מספיק מעריכים את מה שיש אצלנו.
כי גם אם נניח שהחסידויות היום היו המשך אמיתי של החסידויות של פעם- בסופו של דבר זה צדדים מסויימים בתורה ובעבודת ה'. והמטרה שלנו בא"י היא תורת א"י המאחדת ומחברת ומתוך זה מגיעה לחיבור שלמם לה', להבנה אמיתית בפשט התורה, לעולם מחשבתי עשיר ומגוון שמכיל סתירות וניגודים מתוך נשמה שאצלה הכל מאוחד והנ"ל הם רק דרכי גילוי יפות של האחדות (כאור לבן שמתפצל לכל צבעי הקשת). זה כמו שחתן וכלה מתוארים בהרבה דרכים, אבל הכל זה בסה"כ התפרטות של האחדות שביניהם.
מי שלא לומד ומסתכל על דברים מתוך המבט המאחד- מפסיד המון.
חשוב ללמוד חסידות, ובפרט בגיל צעיר, כי זה מלהיב את הנפש, אבל אסור לעצור שם. צריך גם את המבט החסידי- שכלי החב"די, את קו החשיבה וסגנון עבודת ה' הליטאי (המקורי, של נפש החיים), ואז לעסוק בעיקר בהעמקה במרן הרב זצ"ל ולראות ולהבין איזה אור ענק הוא השאיר לנו- את הדרכים לדבקות שלמה בקב"ה דרך תורת א"י, תורה שלמה מכל הבחינות. להשקיע יותר מדי בחסידות בא על חשבון חתירה לעומק הזה ממה שאני רואה.
בגלל שהחסידות לא התקדמה עם התקדמות ההסטוריה, הם לא לקחו את הרעיונות שלהם קדימה- קידוש החומר לדוג' נשאר במסגרת הפרטית, בניגוד לרב שלקח את העקרון שלהם והלביש אותו גם במסגרת הכללית של עמ"י וא"י. אז בפועל, מבחינה מהותית, כשאתה מיישם את תורת הרב אתה מיישם את עקרונות החסידות יותר מהחסידים..
יש הרבה ת"ח שממשיכים את האור הגדול של הראי"ה ועוד ואנחנו לא מספיק נדבקים בהם כי אנחנו לא מבינים את גדלותם שנמצאת מבעד לפשטות.
יש בספרים של הרב נריה הרבה סיפורים מדהימים על הרב זצ"ל, ואין לזה מספיק מודעות.
שבת קמה: מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן בני תורה. רש"י- מצויינין - מציינין עצמן בלבושים נאים. שאינן בני תורה - כל כך לכבדם כבני ארץ ישראל מחמת תורתם מכבדים אותם מחמת לבושיהן שנראין חשובים.
מי ששואף להיות בן תורה מודד לפי הפנימיות ולא לפי המסביב. הרי אם לדוג' ניקח את הרב שרקי, נלביש אותו כאדמו"ר, נקרא לו הרב אברהם עמוס שערקי, האדמו"ר מקרייס מוישה, וניתן לו להעביר לחסידים שחושבים שהוא אדמו"ר אמיתי רק לא מוכר- שיעור על פ"ש מהסדרה שלו, הם יעופו על זה הרבה יותר מדברי תורה של כל אדמו"ר אחר.
שיעור של הרב אייל ורד בסדרת נפש הפרשה זה שיעור בסגנון חסידי מחזק מאוד.
וכמובן שהחיבור של כל זה ללימוד פשט תנ"ך בעומק ממלא את הנפש ובונה אותה ברמה אחרת לגמרי.
כל החסידויות במשך כל הדורות עיקר ענינם היה המסגרת - "היהודי הפשוט שיושב ועובד כל היום ובערב בא לומר תהילים בבית כנסת במתיקות", בעיקר בחב"ד היו משקיעים בלימוד החסידות, בפיאסצנה היו גם חבורות של "עובדים" גדולים וכך גם בכל החסידיות, אבל רוב האדמורים (חוץ מחבד ופשיסחא), היו בעיקר אנשים פשוטים שהתקרבו לצדיק ועל ידו התקרבו להשי"ת, זה היה עיקר העניין, לא "לימוד החסידות", היום הדתלי"ם שלא מכירים את ההיסטוריה החסידית חושבים שעיקר העניין הוא הלימוד, אבל עיקר העניין היה הקרבה הפשוטה להשי"ת, ואח"כ מי שזוכה כמובן יש הרבה במה להעמיק.
כמובן שמסגרת החסידית היום יש הרבה בעיות, זה שהיא קשורה לחלוטין לתרבות החרדית (שהיא כנראה לא מקורה בחסידיות אלא בפרישות), וזה יוצר הרבה בעיות בפני עצמה, אבל המסגרת של הטישים הפשוטים והחבורה שמסביב לרבה' זה המשך של מה שהיה, פחות או יותר.
אבל גם כיום יש תרבות של 'משפיעים' - יהודים עובדי השם שאינם אדמורים אבל השפעתם בציבור גדולה מאד - בראשם הרב מוטל זילבר - שיש לו קצת קהילה, והוא כן נקרא קצת אדמו"ר אבל לא סטנדרטי, יש גם כמובן את ר' מיילך בידרמען, הרב מנחם ארלנגר, הרב יצחק משה ארלנגר, הרב צבי מאיר זילברברג (יותר מתעסק בפרישות מאשר בחסידות), ועוד ועוד.
שמתמקד בחלק הרגש של עבודת ה'. (ניסיתי קצת למצוא אבל לא מצאתי.)
זכיתי ללמוד תורה, עבודת ה', מידות ודרך ארץ מזקני וגדולי הדור, אבל כל מי שלמדתי אצלם היו בצורה מסויימת מופנמים מבחינת הרגשות, כמובן לא לגמרי.
כשאני קורא על עבודת ה' של החתם סופר ושל גדולי חסידות, הבכי, ההתלהבות וההתלהטות, זה מושך אותי מאוד ואני מנסה ללכת בדרכם. אני מרגיש שזה כל כך מתאים לנפש שלי ולערגה שלי ל-ה'.
אבל למדתי את זה מדברי תורה, ספרים וסיפורים, לא מגדולים חיים. סבא רבה שלי שלמד אצל הנין של החתם סופר, ר' עקיבא סופר, נפטר לפני שנולדתי, ומה שנשאר זה סיפורים ושירים.
אני עדיין החלטתי שאני ילך בדרכם הנפלאה ויהי מה.
אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.
לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.
אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).
לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.
לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.
(מהספר שירת הי"ם על הרב חרל"פ שיום פטירתו השבוע ז כסלו)
קטע שאתם מתרגשים מזה
כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.
מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי
ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.
הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות
קרה לכם שהרגשתם שאתם שחוקים (מלשון שחיקה)? יעני לא באותה רמה רוחנית כמו שהייתם פעם. למשל פעם הפריע לכם חוסר צניעות או משהו אחר ואחרי השחיקה פחות, איך התגברתם על זה? ואיך זהיתם שאתם נשחקים?
מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.
החיים עליות ומורדות.
חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'
לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.
לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..
נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'
אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל
אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה
שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת
כל הזמן אומרים: לתקן עולם במלכות ש-די
ולא כ"כ מובן לי מה זה אומר...
חוץ מהסבר אשמח אם מישהו יכול להפנות למקור/ שיעורים בנושא
תמצא חזה פרשנויות שונות, כלומר משמעויות שונוצ ללמה כל כך חשוב שהעולם יהיה מתוקן, ומי זה בכלל העולם הזה שאנחנו רוצים שייתקן.
סתם כהתחלה וכיוון חשיבה, היה בעלון של בר-אילן השבוע (ניצבים תשפ"ה) מאמר מעורר חשיבה של הרב פרופ' יואל אליצור שיח'. עיין עליו.
1. מה זה השם "אל ש-די"
2. מה זה לתקן עולם במלכות ה'
לגבי השם "אל ש-די": מחד, מעניין שזה אחד משבעה שמות שאינם נמחקים (לפחות לדעת הרמב"ם, לא יודע מה נפסק בשו"ע). מאידך, הפעם האחרונה שהוא מוזכר במקרא זה במעמד הסנה. ה' אומר למשה שהוא נגלה לאבות בשם "אל ש-די" "ושמי ה' לא נודעתי להם"...
בויקיפדיה אלה הפירושים שלוקטו מהראשונים על השם:
בכיוון מעט אחר, זכור לי ששמעתי פעם שיעור של הרב קשתיאל שאל ש-די זה מלשון שדיים, אמצעי הנקה של שפע... "יותר משהעגל רוצה לינוק רוצה הפרה להניק".
אחד מעיקרי ה"תועלת" של אברהם יצחק ויעקב היה השפע והשגשוג שהם זכו לו. אבימלך אומר לאברהם: "וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה"... כלומר שפע. יצחק מוצא מאותו כוח מאה שערים, ויעקב מפיק מעדר לבן עדר שלם עבור עצמו...
לא יודע לגבש מזה מסקנה מעצמי לגבי החלק השני.
----
לגבי מלכות ה' -
אני למדתי שעיקר המשמעות של מלכות היא *סדר* כשמופיע המלך ורצונו מופיעה תחתיו גם הממלכה וחוקיה. כלומר מלך זו עובדה מציאותית חקוקה ומוטבעת בטבע הכפוייה על המציאות. "מלך ממית ומחייה ומצמיח ישועה". אנחנו מתים בעל כרחנו, חיים בעל כרחנו, והולכת ונחשפת בנו המגמה האלוהית דרך ההיסטוריה עד לישויה השלמה.
לכן בכל פעם שמדברים על המלכת ה' אני מבין שהכוונה היא להיפגש עם המציאות העובדתית הזו, שרצון ה' הוא עומק טבע החיים, ושההרמוניה השלמה "ממקומך תופיע, ותמלוך עלינו"...
הרב קוק קרא להיסטוריה "הסתר-יה", כי באופן יסודי הוא טען שהעולם מעלים את מציאות בוראו. דרך תהפוכות ההיסטוריה נשאר עם אחד שחרף רצונו ה' הוא מלכו וכל גורלו מוכתב על ידי אותה ברית כרותה עם מלכות ה', לקדם את המגמה האלוהית, לשמוע בקולה, להופיע שכינה ולהאיר לעולם.
לתקן עולם במלכות ה' הכוונה, לחשוף את האמת מההעלם, ולהודיע שהמציאות האלוהית היא עובדה. שההרמוניה השלמה שנותנת לכל פרט ולכל גוון את מקומו תופיע. הרב צוקרמן זצ"ל אמר שהאומות ישאלו את המשיח "על מה אנחנו יכולים לברך 'אשר בחר בנו מכל העמים?' לכם הוא נתן את התורה, אבל מה חובתנו בעולם?" והנביא יסביר להם איך להתחבר לסיסטמה הזו של מלכות ה', שבה כל הטבעים מופיעים דרך האנשים.
למה דווקא אל ש-די? לא יודע
הכוונה לגבולות
אז
להביא את העולם למצב מתוקן
שבו מבינים ורואים כולם את מלכות ה'
שולטת בכל, ואין גבול לשליטה הזו
ו(ממילא) כל בני בשר יקראו בשמו באמת
וכמו שממשיכה תפילת עלינו לשבח.
דקה 6:34-9:20:
מלכות ה' הכוונה - חברה שלמה שחיה על פי חוקי חייה השמימיים: משפט, צדקה, אהבה; חברה שמופיעה את חוקי השמיים ביומיום שלה ומחליפה סמים ועריות בעדינות וטהרה. הוא קרא לזה "לתקן עולם במלכות שדי"
מישהו שעלה להר הבית?
מבלי להכנס לעניין ההלכתי שבדבר
מישהו יודע במה זה כרוך?
לפי כל דיני החציצה.
ולעלות בלי נעלי עור, למקומות המותרים.
יש עוד פרטים, אבל זה בגדול.
צריך גם לבדוק שלא זבים. ואכמ"ל
רבים מבינים את רצח הבל בצורה פשוטה ומעט ילדותית - קין הביא מנחה עלובה להשם, הבל הביא מנחה טובה וה' בחר במנחתו. קין כמו ילד קטן התעצבן רצה להעניש את הבל והרגו.
ראשית כדאי לשים לב לעניין חשוב מאד שכרוך באישיות של קין. "ויהי הבל רעה צאן וקין היה עובד אדמה" רש"י מסביר שם למה הבל רעה צאן: "לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה"
הפרט הלכאורה בנאלי ושולי הזה הוא היסוד למחלוקת הגדולה שהייתה בינהם. וגם מלמד אותנו על טיבם של אותם גדולי עולם. קין, אע"פ שידע שכעת האדמה מקוללת המשיך לעבדה, ואילו הבל פרש לעבודה פחות סיזיפית ומקוללת(המפרשים שם מזכירים שרעית צאן נחשבת עבודה רוחנית כי יש פנאי לדבר עם ה' וכן העבודה עצמה בונה תכונות של מנהיג ולכן רוב המנהיגים שלנו רעו צאן)
חז"ל מזכירים במדרשים שהשמיים היו שייכים להבל, ולקין האדמה.
הכלי יקיר מנסה לנתב אותנו לטיב המחלוקת בינהם: "נראה לומר על צד הרמז כי קין והבל חלוקים היו בשלימות האדם מה הוא. אם העולם הזה והצלחותיו סוף שלימות האדם ואין עולמות אחריו, או אם יש עוד עולם אחר נצחי וכפי הנראה שקין אוהב אדמה סבר שאין חשבון בשאול(במוות). והעולם הזה אינו משאיר אחריו מאומה. והבל סבר כי יש עוד עולם אחר נצחי אשר בו ישיג האדם לתכלית האחרון על כן בחר לו להיות רעה צאן הגורם להתבודדות" לע"ד אין הכוונה שאחד לא האמין בעולם הבא והשני כן, אלא הכוונה לעניין הרבה יותר פנימי ביחס לעבודת השם: האם העולם הזה הבל הבלים כולו הבל, או האם העולם הוא הכלי העיקרי והכמעט בלעדי לקניית רצון ה' "ותאמר קניתי איש את ה'". כלומר האם אנחנו מצפים רק לגאולה השלימה שבעולם הבא או האם אנחנו מצפים לראות את הגאולה השלימה בעולם הזה (מחלוקת מהר"ל-רמב"ן)
יש לזה נפקא מינא עצומה, כאשר העולם הזה הוא הבל, יש לנסות לפחות למצוא את המנחה המשובחת ככל הניתן. וכאשר העולם הזה כולו כלי לתקן. כל מנחה שהיא תתקבל ולכן רש"י שם : מפרי האדמה - מן הגרוע, דבר אחר מפרי - מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר"
באותם ימים העולם היה זך ומזוכך כמעט לחלוטין, השכינה הופיעה במלוא כוחה ובני האדם היו בדרגה נבואית גבוהה ביותר, דבקות היה הכל. כאשר קין נוכח שהשם בחר דווקא במנחתו של הבל
הדבר עורר זעם אצל קין מרוב התדבקותו בהשם שכעת נוצר פער והבל זוכה במשהו רוחני והוא לא, ושנית משום שהשקפת עולמו לעבוד את השם לא נבחרה.
להבדיל אלף אלפי הבדלות כאשר אדם רואה אדם אחר נוגע באשתו ומלפרטט איתה הזעם שלו יגבר ביותר (ככל שהאדם אוהב יותר את אשתו כך מידת הכעס תגבר)
במעשה הרצח של הבל קין קודם כל ביטא את אהבתו לה' ושנית, הוא גם גדע במידה מסוימת את השקפת עולמו של הבל מן העולם.
מדוע אם כן ה' לא דן את קין למיתה? יש הרבה דעות לכאן ולכאן, אני חושב שהסיבה שהוא לא יכל לדון אותו, הייתה משום שהשם כביכול היה נגוע בדבר. הרצח נעשה נגרם כביכול בעקיפין בגללו. ולכן יש לו קשר מסוים ולכן הוא גם לא יכול לגזור את דינו. ולכן דמיו של הבל צועקים אל השם בדווקא. "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה"
דבר נוסף, למה עונשו של קין היה "נע ונד תהיה בארץ"? עונשיו של השם הם מידה כנגד מידה, כוונתו של קין הייתה שרק העולם הזה הוא הקביעות והוא התיקון וכאן הכל. לכן עונשו - נע ונד, לא תהיה לך אחיזה בשום חלקה בעולם הזה.
עניין נוסף שמעניין לשים לב אליו, כאשר הבל נרצח דמו נבלע בארץ, נראה היה שמרוב שלקין היה חיבור לאדמה, האדמה הושפעה ממעשיו ועשתה את רצונו "ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך".
בסופו של דבר רוב העולם כיום צאצאים של שת וגם של קין.. נעמה אשתו של נח הייתה צאצית של קין. נראה שבמידת מה באופן מוזר ומתעתע רשמים מהשקפת עולמו של קין שרדה
ונדע רק לעתיד לבוא בגאולה השלימה במי השם באמת בחר.
1. שכויחח
2. עלה והצלח שפתים ישק
3. חזק וברוך
4. לך תידרס כופר חיי בסרט
5. חיזקת אותי ממששש דבר תורה מתוק מדבש
אני פשוט לא מבינה את ההסקת מסקנות שלך
אולי ה' דן אותו כרוצח בשוגג כי הוא לא ידע שמכתו תרצח אותו. (אם כי בבראשית רבה ובאבות דרבי נתן משמע שזה היה בכוונה)
לענין העקרוני, אהבתי את המהלך. אם כי לא הייתי אומר מאהבת ה'. נראה לי שהתסכול של אי היכולת של לחיות קדושה בטבע גרמה לקין כעס שהוביל לרצח.
אנחנו מסיימים בכמה מקומות בתפילה וברכת המזון
"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל"
אנחנו עם שרודף שלום ולפעמים זה נראה כאילו אנחנו מנותקים מהעולם
אך זה משהו שטמוע בנו, בנשמה שלנו, אם זה לא מתאים למישהו מאיתנו התלונות
לקב"ה.
אני מוצא את עצמי מייחל לשלום אך מבקש כרגע מלחמה, שהמלחמה לא תפסיק ולא תפסק
מתפלל שה' עוז לעמו יתן ומתוך העוז הזה נגמור את כל איובינו ונכניע אותם מבית ומבחוץ, כל מדינות ערב
ועוזריהם ומתוך כך ה' יברך את עמו בשלום.
המציאות שבה המלחמה הזו נגמרת בצורה שכזו עם כל הצדדים, איראן תימן מצרים טורקיה לבנון ירדן הרשימה עוד ארוכה
והיא כוללת גם את רוסיה וסין ועוד כמה מדינות מערביות ברור לכולנו שלא תביא שלום ואני מוצא את עצמי מתפלל להמשך הלחימה עד כניעה מוחלטת, או כפי שאמר מר ביבי בטחון ניצחון מוחלט.
יש מישהו שמזדהה עם זה, מרגישים שזה חלק מעבודת ה' או נוגד לכך?
מלחמה היא אמצעי כדי להגיע לשלום.
שלום זה לא חיוכים ודיבורים יפים.
שלום זה חיבור בין הפכים, איש ואישה, עמים אוייבים, החול והקודש.
דבריך מאוד גם מזכירים לי את נוסח "עלינו לשבח"
בחלק הראשון אנחנו משבחים את הקב"ה על כך שזכינו לעבוד אותו לא כמו שגויי הארצות לא זכו לכך. אני מדגישים את הייחודיות של עמ"י. שבח מיוחד יש לנו על כך.
בחלק השני, מ"ועל כן" עד הסוף אנחנו מייחלים לכך שכולם יעבדו אותו, "יכירו וידעו כל ישבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון... ויקבלו כולם את על מלכותך"
אך כדי שזה יקרה אנחנו מייחלים לכליון הרשע באופן מוחלט, שאליו צריכים להיות שותפים כולם - "להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון... וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ".
וגם ברמה האישית - הקונסטלציה של גוף ונשמה ביחד בבנאדם יוצרת מאבק מתמיד. אך מה מהמטרה של המאבק הזה? ליצור שלום, להעלות את העולם לרמה רוחנית יותר גבוה שהרמח"ל מסביר במסילת ישרים - ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב.): "כיון שראה אור שגנזו לצדיקים, שמח", שנאמר (משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח". ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא:): "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו".
במה שכתבת בחלק השני
אני אומנם מסכים עם זה וגם עם החלק הראשון ודאי
אך בחלק השני מדובר על מציאות שבה אנו כעם הנבחר
מראים/מגלים לעולם את האמת ומתוך כך כל עובדי עבודה זרה
חוזרים בתשובה.
דבר זה לא מחייב שזה יבואע ל ידי מלחמה והרס, יש מספיק גויים שקיבלו על עצמם 7 מצוות בני נח
מתוך הבנה שאנחנו העם הנבחר או מתוך עשיית טוב מהצד שלנו שגרמו להם לחשב מסלול מחדש.
בנוסף להתפלל שכלום יכירו בקב"ה ויקבלו עליהם את מלכותו זה לא בהכרח דבר שקשה לעשות מוסרית
לעומת זאת להתפלל שתהיה מלחמה עם שונאינו זה דבר אחר, לי כי כואב הלב על אלו שימותו באיראן לבנון עזה וכו'
אלא כי אתה יודע שבמלחמה יהיו נופלים, יהיו צדיקים קדושי עליון שימסרו נפש כמו שראינו ועדיין רואים, על אלו ועל
אלו שיכולים לנדב את עצמם באהבה טוטאלית עליהם כואב הלב ובנקודה הזו אתה לא יודע אם זה נכון להתפלל על זה.
כותב, אך אל תשכח שעדיין אחד מהם נשאר עומד
כך שהאויב עדיין נשאר אויב, טורקיה ומצרים יכולים מבחינתנו
להרוג אחד את השני ואנו נשמח מהצד כי שניהם רוצים להשמיד אותנו
אך אחד מהם ישאר וכך גם הרצון להשמיד אותנו, ב"ה סוריה לא מהווה את אותו איום כמו לפני 3 שנים
אך זה לא אומר שאין שם איום לחלוטין ואולי ישנו היווצרות לאיום יותר גרוע משם רק שכרגע לא מזהים זאת.
תלמידי ישיבות, רבנים, זקנים
בהושענות, שמחת תורה
אבל מה?
רוקדים כמו זומבים
רק לי מרגיש שזה כזה יבש ועצוב ואם כבר לרקוד ככה אז לא לרקוד בכלל?
אנחנו לא באמת יודעים למה אנחנו רוקדים
אנחנו רוקדים כי צריך. ולא כי באמת אנחנו מרגישים משו
סופריקה
למרות שההכללה קצת קשה לי,
לא מרגיש לי שזה כולם,
אבל מאוד מבין.
וזה מתסכל.
מצטרף
מעגלי ריקוד זה חמוד אבל זה עדיין מרגיש יבש ממש
לצורך העניין בטח יצא לך ללעת לחתונות של חברים ושם רוקדים שונה וגם מרגישים שונה, אתה אשכרה שמח ולא סתם רוקד כי צריך
קפיצות מוזרות? שוו האדא
כשמתאפשר לרקוד כחסידים.... וואו האורות גוווועלד
ומול ספר תורה נגיד כחוסיד? אויש המתיקות והשמחה והזכות, ממש בבחינת לרקוד מול השם יתברך.... בכל דרך שהיא, הגעגוע האינסופי לאינסוף אורו של קודשא בריך הוא
ימח שם עראפתאבל רק את נפשי שלי ידעתי
שהייתי קצת שיכור🙈
ורקדתי לבד בגג
הרמוניהלאאאא😢
שמע, אתה מוזמן לבית כנסת תימני.
פשוט שמחה.
לא מנסים להוכיח כלום לאף אחד.
גם אצלנו יש שתיה חריפה ;)
הם לר מדברים עבריצ
והם טוענים שזלהם זה המקורי???
צריך זכות להיוולד לעדת תימן הקדושה
ששמעתי שהשרעבים דווקא עושים ג עם דגש כמו ג ולא ג' (ו ג בלי דגש כמו שאר התימנים ר כזאת כמו בערבית, שזה ג בלי דגש המקורית). ו ק כמו ק. אז הן הכי מקוריים
יודעת למה אתה מתכוון.
וואי דקדוק זה הדבר שהכי חשוב לתימנים בעולם... יו כפרה על הילד שלי שיהיה לי עם פאות כאלה חמודות וילך למארי
זה שבן יהודה החליט שהעברית המדוברת תהיה בהגיה ספרדית זה אומר שהיא המקורית?
לא. אולי זה אומר שככה הוא חשב אבל מי הוא שיכריע בענינים שכאלה,
אז הוא הצליח שכולם ידברו ביום יום בהגיה ספרדית אבל זה לא אומר שהיא המקורית
ובסוף זה מה שהתקבל על הדור, אז ייתכן שיש פה השגחה, או שלא.
ההגיה הכי קרובה זה התימנית, עם כמה שיפוצים.
אבל מי אמר שצריך לדבר בהגיה המקורית? גם מצוות דרבנן זה לא היהבימי משה ועדיין הם חביבים יותר מיינה של תורה מצוות דאוריתא
של הרב עובדיה כזאת
קשה לי מלא פעמים לרקוד באמת אם אני לא ממש חווה את המילים שאני שר ועולה לי מלא פעמים המחשבה שהאנשים האלו היו רוקדים באותה עוצמה גם במסיבת טבע וסתם הופעה
שמחים לעדכן על זמינות סדרת בהלכות שבת הכוללת דפי מקורות מפורטים ושיעורים מצולמים של הרב ירון אליה רב קהילת רינת ירושלים ביד בנימין וראש הכולל שם.
כל השיעורים כוללים מקורות מהגמרא ועד לפוסקי ימינו, על פי שיטות הפסיקה השונות למעשה לספרדים ולאשכנזים. ומותאמים לקובעי עיתים.
ניתן ללמוד מדפי המקורות לבד או בצירוף השיעור. וכן לשמוע את השיעורים בדרך בוידאו או באודיו.
בהצלחה רבה!
כבוד ועונג השבת
איסור מוקצה
בישול בשבת
בישול אחר בישול ואחר אפיה וצליה
הנאה ממעשה שבת
מלאכות שבת
תיקון אוכלין – צביעה, מליחה ומירוח באוכלין
רפואה בשבת
רפואה בשבת וגזירת שחיקת סממנים
כללי מלאכות שבת
מלאכת מחשבת א' - דבר שאינו מתכוין, פסיק רישא ומלאכה שאין צריך לגופה
אבל עין טובה תמיד ולהיות אמיתי תמיד
אתה צריך להיות בקיא בברמה הבסיסית+ בכל מקצועות התורה ואז השם נותן לך לראות עין הטובה שגל דבר
ותה שם קורטוב חוצפה ושטוטניקיות ויוצא לך חיים אמיתיים מתובלים בתורה ואומץ ואתה לא פוחד מכלום וחיי הכל על טורבו
אבל צריך גם סיעתא דשמיא כי בדלות אפשר ליפול הכי למטב
כל עוש השם יודע שזה ממקום אמיתי וטוב אז זה אפשרי והדברים שאצה מגלה למטה עם העמך והזבל
גורם לי להשתוקק לטבוע בעם ישראל
יש אנשים שהקב"ה ברא אותם כבדים באופי והם גם צריכים לעבוד את ה' יתברך בדרך שלהם ;)
לגבי לימוד תורה - פחות מעניין מבחן התוצאה אלא מסירות הנפש של האדם וההשתדלות והעבודה על לימוד תורה. אם המקסימום זה לקרוא תהילים גם זה לא קצת, תלוי באיזו יהודי מדובר ובמה היכולות שלו והעניין שלו בחיים.
וואי ועין טובה ולהיות אמיתי זה סופר חשובבב וסייעתא דשמיא זה חשוב גם כן כדי לא לשכוח את המטרה של כל עבודת ה'
אשריך!
בס"ד
איך נהיים בעלי עין ט ובה? ועוד תמיד...?
אנא, אנא, מתכון!
כאן עוד מישהו שההסכם הזה
משום מה לא הולך יד ביד עם ושמחת בחגך?
ברמה פרטנית שמח על שחרור כל החטופים
אך ברמה הכללית מרגיש כמו חילול ה' גמור
ושוב ערך עם ה' יורד כאשר הייתה מציאות
לקדש שם שמיים ע"י החזרת הכבוד של העם היהודי
וכמובן החזרת שטחי ישראל
גם שמחת תורה לא הייתה בדיוק שמיחה לפני שנתיים.
הגדלוּת היא לשמוח בדברים הטובים למרות הנסיבות והמאורעות, להתעלם ולהדחיק זמנית את הדברים הרעים. יהיה זמן להתמרמר עליהם אחרי החג. עכשיו לבחור בשמחה. אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכינו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת. אין יותר שמחה מזה.
תודה על השאלה ועל התשובות
מתחבר אליו, לעומת זאת השיעורים של מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל
זה מעין עולם הבא.(:
אבל משתדלת להתגבר על זה.
משתדלת כן לשמוח ועושה פעולות שמשמחות אותי.
כי ההסכם הזה הונחת עלינו בכוח למחרת יום כיפור.
ז.א. אחרי שכל התפילות עלו והשתדלנו הכי להיות נקיים בעיני ה', זאת הייתה התשובה. אז קורה כאן משהו שאנחנו לא מבינים. שלא תלוי בנו, מהלך שהוא ההפך הגמור משנתיים של לחימה ומסירות נפש.
לא יכול להיות שמסירות נפש כזאת והזכויות שלה הלכו לאיבוד. לכן יש פה תוכנית אלוקית ואולי זה היה הרגע שכל הגויים נלחמו בנו ואנחנו מתרעשים להיכן נלך ונבוא כשבעצם הכל הקב"ה עושה לטובתינו. בלי להבין, פשוט לשמח את עצמנו בחג. ולסמוך על הקב"ה שישמור עלינו ולא תבוא עלינו רעה ח"ו מההסכם שנאנסנו אליו.
לזכור שהחטופים לא הביאו עלינו את זה, לא המשפחות שלהם ולא מטה קפלן. אלא לב מלכים ביד ה', ככה ה' החליט, ובלי להבין לסמוך עליו שיגאל אותנו
מעניינת.
תודה
הקב"ה מוריד שפע למציאות בדרכים שונות ומגוונות, לא תמיד יש לנו שליטה עליהם.
השמחה היא לא רק במבחן התוצאה, טוב אז אם המציאות X אז ראוי לשמוח ואם המציאות Y אז לא ראוי לשמוח.
המציאות היא כמו שהקב"ה שהיא צריכה להיות, עם כל הפגמים והחולשות שהקב"ה שם בה.
מפה מתחילה עבודת השמחה. להודות על מה שיש, לשמוח בזה שיש לנו אפשרות לתקן. לשמוח בתקווה.
בחיי הכלל ובחיי הפרט - שמחה זאת עבודה ולא קשר סיבה ותוצאה ביחס למציאות הנתונה.
דברים טובים לעבודת ה' באופן כללי
ומבט בריא, אשרייך אח צדיק
הגיע הזמן להגיד את זה: לא, אין לי שום "תחושות מעורבות". הזעם, הדאגה ותחושת ההפקרה הם לא "לצד השמחה על שחרור החטופים", הם, ורק הם, כרגע מה שנוכח אצלי ואמור לשרור בקרב כל יהודי מפוכח. למה? לפני הכל משום ש20 היהודים הללו, צדיקים ומסכנים ככל שיהיו, הם כאין וכאפס לעומת המחיר ששולם בשבילם. מדינה שלמה שנמכרה ואלפי רוצחים ששוחררו עבור אחוז זעום ממספר היהודים שירצח כתוצאה מהשחרור. עבור פחות מחמישה אחוזים מהלוחמים שנפלו במלחמה הזאת שהסתיימה בכניעה שלנו בגלל ביכור 20 החטופים על פני השמדת האויב לכל אורך המלחמה. אלו "המאוזנים" שכותבים 'עין במר בוכה ולב שמח', מנסים להשוות ולהציב אחד מול השני את מכירת המדינה ופתיחת השער לחיות הטרף - כמחיר שווה ערך ל"הישג" המביך של שחרור החטופים. הסכם משולב רע וטוב, שלצד ההישגים הכבירים יש גם צפרדעים שצריך לבלוע. אז לא, כיהודי במלחמה, ולצערי על אחת כמה וכמה כאחד הבודדים שעוד מתריעים כאן בשער ועיניהם לא טחו מראות את הטירוף, אסור לנו בשום פנים ואופן לתת לאיזה פסטיבל רגשי להמשיך ולהוביל אותנו. לא שמחה ולא ריקוד, אפילו לא לרגע. את ההודיה לקב"ה על ניסיו במלחמה וגם על שחרור החטופים נעשה בפעם אחרת, לא עכשיו. יום שחרור המחבלים והחתימה על הסכם הכניעה צריך להיחרט כיום אבל, כיום שהתרגש עלינו אסון ובעיקר כיום של התפכחות לעתיד וחשבון נפש. לרגע לא כאיזה יום הודיה ושמחה בו "בנינו שבו לגבולם". זה לא סמנטיקה, זה מה שיקבע האם נפיק את הלקחים הקיומיים לפני הטבח הבא שכבר מתקתק עלינו או שחלילה שוב נפתע ונזעק בהלם כשנתעורר מהאופוריה "איך לא שמנו לב שמרחץ הדמים הזה קרב ובא"?!
ברור לי שלהיות אדיש לחזרה של החטופים בא גם עם ניתוק רגשי מהציבור הזה בין אם זה רגש כהה ובין אם זה כי זה הפך אצלו לקטע של שמאלנים
פתאום! כל ישראל ערבים זה לזה , אני עם פאות וכיפה ואם תרצה תקרא לי מתנחל (למרות שאני בכלל לא גר ביו"ש אלא בלוד) ואני עדיין דואג לכל חייל שמת באשר הוא גם אם אני חולק עליו כמו המשפט שמיוחס לוולטר או לסיכום דבריו על חופש הביטוי "אני לא מסכים עם מה שאתה אומר, אבל אני אגן עד מוות על זכותך לומר זאת." אם הייתי חייל והיה חטוף יהודי ששונא אנשים עם פאות (נניח אנרכיסט שמציק לרועים בגבעות) עדיין הייתי נלחם עד טיפת דמי האחרונה ואם היה צריך בשביל להחזיר אותו שאני ח"ו אפצע או אמות היית מת - כי "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו" ו - "אין מצווה יותר גדולה כפדיון שבויים" (רמב"ם ,שם) וככה על כל יהודי לא משנה ימני או שמאלני ספרדי או אשכנזי כל עוד הוא יהודי אני אמסור את נפשי בשביל שח"ו או לא יפגע! על מה שכתבתי עכשיו אני בטוח שרוב האנשים השפויים מסכימים איתי כולל אלישע ירד, אבל ויש אבל גדול מפה ועד לשחרר חטוף לא משנה מאיזה זהות הוא על אלפי יהודים קדושים שימותו, יחטפו, יאנסו וכו' זה כבר מוגזם! אני אוהב כל יהודי באשר הוא בתנאי שלא פוגע ביהודים אחרים!
לא אמרתי בשום צורה שצריך לשחרר מחבלים תמורת חטופים,אלא שאם זה כבר קרה צריך לשמוח בזה שהחטופים חזרו ולזעוםצ ולהתאבל על המחבלים ששוחררו
בארץ הדיפ סטייט בתהליך קריסה. הצפי שבעוד כמה שנים בתהליך הדרגתי מהמלחמה מי שיקבל את המשוכות זה המחנה הדוגל במסורת. תראה איפה היינו לפני המלחמה לפני שנתיים עם השליטה המוחלטת של הדיפ סטייט וההפיכה הצבאית נגד הרפורמה המשפטית. תראה איפה אנחנו היום ולאן התקדמנו. צריך אמנם לפטר את היועמשית ועוד הרבה עבודה אבל תראה את המגמה הכוללת.
ברור שכל הזמן עמ"י בתהליך עלייה כמו שהרב קוק אומר, ודווקא לכן יהיה יותר שנאת חינם ויותר שנאת חינם עד שיהיה כמו בחורבן מצרף סרטון של הרב זלמן מלמד על זה:
, ודבר שני זה לא קשור דווקא לישראל אלא לעזה ויו"ש - עזה ויו"ש עדיין מלאים בכמויות אדירות של מחבלים ועשינו את הטעות הזאת שוב פעם ושוב פעם - תחשוב שאם במלחמת לבנון הראשונה היינו כובשים את השטח ומתיישבים אז זה היה מונע את מלחמת לבנון השנייה אבל זה הבעיה שלנו - מסירת שטחים, החל מאסון אוסלו ועד - ההתנתקות - ועכשיו, העניין הוא שבקרוב הולך להיות עוד מלחמה אם זה בעזה או ביו"ש או טנדרים בכפר סבא!! זה הנקודה!השמאל היום מתנהג בצורה משוגעת ורודף את הימין באובססיה כמו שאול את דוד. (ההבדל הוא ששאול היה צדיק עד הרגע האחרון).
לי זה גם הרגיש ככה...
אבל למרות הכל, בעיקר כי יש מצווה לשמוח
אז השתדלתי לשמוח למרות הכל, בידיעה שה' מנהל את העולם, גם אם אני לא יודעת עכשיו למה זה טוב
אתם מרגישים את הקדושה של הסוכה?
של 4 המינים?
של השמחה בחג?
פיזי? ברגש?
כמה זה ודאי אצלכם?
בבקשה בבקשה לפרט.
חג שמח!
ברוך ה' הצום עבר בטוב, היה מרומם ולא קשה אבל השאלה היא מה עכשיו....
בכל ההרצאות והשיעורים ששמעתי אמרו שצריך קבלה קטנה, שכל דבר קטן עוזר, שלא ירגיש לי שאם אני לוקחת משו קטן זה לא משנה... הייתי בטוחה שאני מבינה שכל דבר משנה ועכשיו פתאום קלטתי שמה פתאום?! אם אני אקח על עצמי נניח לא לדבר לשון הרע בין עשר לאחת עשרה בבוקר-במה זה יעזור?! או שלא יהיה לי ניסיון בזה או שאני לא אזכור את זה או שאני לא אצליח לעמוד בזה...
ואני יודעת שצריך לקחת קבלה שמתאימה לי, משו קטן שאני צריכה להתחזק בו ואצליח לעמוד בו אבל אני פשוט לא מצליחה למצוא רעיון מספיק טוב......
אולי זו בעיה שלי? הבנתי לא נכון את העניין עם הקבלות? יש למישהו עצה, עזרה או משו...?🙏🙏
ולא רק לפי שנה שעברה ואיזה קבלה לקבל לפי זה
תסתכלי על כל מיני נושאים
את מול ה'
את מול אנשים
איך היחס שלך מולם
איך את מתמודדת בשעת כעס, מריבה
איך את מתמודדת במשבר ואיך כשאת בטוב
איך היחס לתפילה כללית ואיך לתפילה אישית פשוטה מהלב
ואת יכולה גם מול מצוות ספיצפיות כמובן
שמירת הלכה, כוונת הברכות, כיבוד הורים, לשון הרע וכו'
אני חושבת שכשיש לי משו שאני מבינה שאני צריכה לתקן אני מנסה לתקן אותו בלי לחכות ליום כיפור....
בשנים האחרונות אני הרבה יותר רגועה בריבים, וכשאני לא רגועה אני לא אצליח לגרום לעצמי להירגע...
כיבוד הורים ברוך ה' מאוד קל לי....
לאחרונה אני מנסה ששירים שאני שמה לעצמי יהיו שירים טובים שמקרבים אותי לה' ומשמחים אותי וברוך ה' אני עומדת בזה אבל זה לא מרגיש לי קבלה במיוחד ליום כיפור .... כאילו, יכול להיות שזה אולי יותר "נחשב" להגיע עם דבר כזה ליום כיפור ולהראות לקב"ה שאני עושה עם עצמי משו אבל זה מרגיש לי לא בזכות יום כיפור, כאילו, התרוממתי ביום כיפור, באמת, הייתי רוצה לקחת משו משם...
הדבקות בה'... שיוויתי ה' לנגדי תמיד. בזה תמיד יש מה להתחזק...
6 המצוות התמידיות
רעיונות להוסיף טוב ביומיום-
2 הלכות אחרי שחרית, כמה פרקי תהילים כל יום, התנדבות- חסד כלשהו
משהו שיראה להקב"ה שהוא מקום ראשון אצלך
וואי איזה מדהים המקום שאת נמצאת בו. הלואי שהייתי ברמה כזאת... באמת האתגר בלהיות במקום גבוה הוא למצוא תמיד מה אפשר לשפר. זה כל כך חשוב כי אם אין תחושת צימאון וחוסר שמניעים להתקדמות אז יורדים בסוף.
לדעתי באמת הקבלות של כיפור וראש השנה יהיו מאתגרות יותר בשבילו.
כי כל יום הוא מנסה לתקן ולשפר ואם צריך הוא יקבל על עצמו קבלות גם במהלך השנה הוא לא יחכה לזה לסוף השנה...
וכל הכבוד לך, נשמע שאת במקום טוב
גם לי קשה החלק הזה של הקבלות...
מחפש ישיבה או מקום ללמוד ולהתחבר לה' עם חבר'ה שמחפשים באמת להתחבר לה' מתוך פיתוח של העצמי שלהם, וחשבתי אולי ללכת לכיוון של ישיבה של חוזרים בתשובה -כי אולי דווקא שם אמצא ואשמח להצעות ,הערות והכוונה
יצא לי טיפה להכיר את מי שעומד בראשה והתרשמתי לטובה, לא שהוא צריך את הציונים שלי כמובן..
זה לחבר'ה בשלבים נראה לי יחסית ראשוניים של ההתקרבות אם הבנתי נכון..
זה תחת ישיבת מעלות אז הסגנון הוא יותר כללי, מאמין שיש שם גם חסידות והרב קוק וקבלה וכל מיני
נהורא- רמת גן, יש שם ישיבה ובכללי קהילה כזאת של חוזרים בתשובה.
אולי תגייק יותר את הסגנון.. חרדי/ כיפות סרוגות?
כי מרגיש לי שהם אנשים מסוג יותר אמתי ועמוק שמוכנים להתמסר לעבודת ה'
סגנונות חסידים שהם לא במיוחד לחוזרים בתשובה..
הסדר צפת, רמת גן, רמת השרון
בגדול הייתי בכולם,אחלה מקומות אבל זה לא זה
מתי הוא מפסיק להשתלט על השכל?
ואולי עדיף היה לפעמים לכבות אותו?
אסור לכבות אותו.. צריך לכוון, הוא כמו ילד קטן ואובד שפשוט צריך מבוגר לידו צמוד שאוהב אותו, אבל לא מוותר לו
גם הלב יש בו שמאל וימין
לקח לי קצת זמן להבין מה קורה לי בעצם ולמה נשארתי מול המחשב (והטלפון אחר כך) עד מאוחר בלי סיבה. כשהבנתי את הסיבה המערכת שחררה קצת.
אחר כך עשיתי קצת פעילות פיזית בסלון, וזה עשה לי טוב.
קח אותו לשיחה. עדיף על מקלדת אבל אפשר גם עם עט ונייר. ותן לו -ה-כ-ל-. הכל הכל הכל.
גם דברים שההלכה אוסרת ונוגדים את החלומות שלך מותר לכתוב על נייר.
תרוקן הכל. תכתוב לפחות 4-5KB של טקסט. שיהיה לך מושג לפחות מה מתחולל אצלך בנשמה. אחר כך אפשר לעבוד עם זה ולהבין מה קורהה שם.
כל הרגשות שמתעוררים, כל הבחירות, ההחלטות ההבנות.
לא כולם כותבים ועוברים הלאה אחרי עבודה כזו או אחרת.
בעבר החזקתי מזה חזק. גיליתי שזה לא עובד כי המנגנון בנפש יודע להפתיע בזמנים לא צפויים ולהציף שם כאבים לא מעובדים.
זה כן נכון שאני לא עבד של הכאב והוא יכול לחכות לערב.
בשביל הרגעים בהם צריך לקבל החלטה בשיקול דעת.
לדמיין מישהו שחווה בדיוק את מה שאתה חווה, והוא באותה הסיטואציה ובאותה הדילמה, ואתה מסתכל עליו מבחוץ ותוהה מה הדבר הכי חכם עבורו לעשות.
לפסוח על שתי הסעיפים🥺
זה עבודת חיים.
יש כאלה שבכלל לא מרגישים את זה.
ובכלל, עבירות זה הרבה תולדה של מציאות כפויה.. כלומר אם לאדם היה נחת רוח אמיתית בעולם הזה, סביר שהוא היה עושה רצון ה' בצורה אופטימלית.
במלחמה תמידית. הגוף רוצה משהו אחד, הנשמה רוצה משהו אחר.
לאט לאט.. תורת החסידות למדה אותנו יותר להתעסק טוב מאשר להתעסק עם הרע ולכן כל אדם שרואה בו שיש בו טוב ורע, כדאי לו להגביר את הטוב ומתוך כך הרע ממילא יתמעט.
גם כאשר הרע מתמעט רק בקצת זה גם משהו טוב שחשוב להוקיר אותו. זה מסע שלם כמו שכתבו למעלה ולכן לפעמים צריך גם לנהל אותו בצורה הדרגתית. חשוב להעריך כל התקדמות באשר היא. עוד התקדמות קטנה ועוד אחת ועוד אחת, בסוף נראה שהתקדמנו מלא בעז"ה.
הרמוניההתלבטתי אבל כרגע לא אשתף לגבי עצמי
אני אתן דוגמא שיכולה להיות מקבילה וקשורה לבנים: ללכת למשחק כדורגל.
סבבה אתה מבין איפה הסתירה?
בצעיף של בית"ר תתעטפי בירוק של הפועל
עד שירד לך לגמרי
זה תשובת המשקל
פוסחת מידי פעם לסעיף השני
בהתחלה רצתי להדגים עם כדורגל אבל אמרתע נניח לזה ונתרכז בכלל..
מה זה אומר לפסוח על שתי הסעיפים?
אני יכול לחשוב על 3 תשובות. למה מהן הכוונה?
* יהודי שמקיים המון מצוות, אבל עדיין ישלו יצר הרע והוא גם עובר עבירות.
* יהודי שמקיים המון מצוות, אבל עדיין ישלו יצר הרע לדברים שבגדול הם לא ממש,אסורים, אלא "שמתלויים אליהם" גם דברים אסורים.
* יהודי שמקיים המון מצוות, ודברים שהם הלכה פשוטה הוא לא עוברת. אבל יש תחומים שהם לא "ממש עבירות" שהוא נמשך אליהן/אוהב/מתעניין בהם..
אפשר כמובן להציע תשובה אחרת, רק ניסיתי להבין באיזה רובד את חווה זאת.
מה החויה/ההתמודדות שלך?
כמובן, אם לא נח לך לענות אל תעני....
תרחיש א - אדם בסהכ ירא שמיים אבל נוסע לראות משחק בשבת.
תרחיש ב - אדם נוסע ביום חול, לראות משחק למרות שמתלווה למגרשים קללות ומילים לא מתאימות..
תרחיש ג - בן אדם בסהכ רואה מהבית משחק, אבל לכאורה למה לו להתעסק בכדורדל אם בזמן הזה הוא יכול ללמוד תורה, לעשןת חסד, לעשות משהו משמעותי..
אז ניסיתי להבין באיזה מישור את חווה את הפסיחה על שתי הסעיפים..
זה מורגש אצלי גם בתחום אחד ספציפי כרגע שמשתייך לתרחיש ב.
וגם באופן כללי- המון תרחיש ג.
יש לי יותר מדי "נפילות"... שמקורן ברשלנות, שמקורה בחוסר יראת שמיים.
(יש לי רשימת דוגמאות אם יש צורך)
אם הוא נכתב בציניות, אז אני מתנצל, אני כמובן לא התכוונתי לחטט "בחולשות" שלך.. ניסיתי רק להבין באיזה רמה זו..
ללמוד, להתפלל?
איך מצליחים?
ואיך יוצאים מזה?
מה שחשוב לדעתי זה להגדיר קו מינימום בהתאם לעצמנו, שממנו לא זזים...
סוג של הגדרת סדרי עדיפויות בעבודת ה' שלנו
ככה עושים את המינימום הקבוע הזה עד שעוברים את התקופה הקשה ואז אפשר לתת יותר.
וגם לדבר עם ה' ביחידות במילים שלנו מאד עוזר.
אבל הוא מינימום...
ועדיין קשה...
אבל תודה בכל מקרה
נראלי שהדבר שהכי עוזר זה שגרה. לא מתי שיזדמן לי להתפלל ערבית, וכל יום לקום למניין שחרית אחר. וכל יום ללמוד נושא אחר וכו'.
ככה לאט לאט אתה משתחרר מלהסתכל על זה כמשימה כבדה.. מה שיאפשר לך בהמשך בעז"ה גם להתבונן יותר במשמעות התפילה, ולכוון יותר וכו'.
חוץ מזה, ללמוד חסידות..
זה ממשיך אור גדול לנפש ומרגישים את זה.
כמובן שזו לא דרך חיים, כן צריך להיות מחובר, אבל זו כן דרך לזמנים קשים שיש מדי פעם לכולנו.
להאמין שהכל ממנו והכל לטובה. לא רק לפני או אחרי מקרה. ממש תוך כדי. תוך כדי המשבר לזכור שהוא איתי.
מנסה לזכור לפעמים מצליחה לפעמים לא. אבל זה החלק שהוא הכי חשוב לי והכי עוזר לי בעבודת ה' אז הכי קשה לי בלעדיו
וזה בהרבה תחומים.
אני מרגישה שאני יודעת מה נכון, ורוצה לבחור במה שנכון, אבל הרצון שלי לא מספיק חזק בשביל להתגבר בזמן אמת ולבחור בטוב.
כי לאדם ממוצע יש חוזקות וחולשות
כשמגיעים לידי מעשה לשלוט עצמי ולעשות מה שאני יודעת שנכון
לדוגמא לקום להתפלל בזמן, אני יודעת שזה מה שצריך וגם מאוד רוצה להצליח אבל כל פעם מחדש אין את המשמעת עצמית ולא מצליחה לקום
או להפסיק לגלוש באינטרנט... זה מתבטא בכל התחומים כל הזמן
הנכונה, מה הקב"ה אומה מאיתנו
בלי פרשנות ותיווך שמושפעים מהשקפה אישית של מישהו
ומאופן קיום מצוות
נתחיל מהתפילות. נוסח התפילה נקבע בתקופות קדומות, ועל פני תקופות ארוכות.
אני אשכנזי. נוסח ספרד ונוסח אשכנז. למה צריך שני נוסחים? מי הנכון יותר והקרוב יותר לרצון ה'?
חלק גדול מהתפילות הקבועות מבטאות צרכים שהיו אקטואליים לתקופת חיבור התפילות.
כל קטעי התפילה שבארמית. זו היתה אז השפה המדוברת. למה ממשיכים זה?
תפילת יקום פורקן בשבת (לאשכנזים) הברכה הראשונה "יקום פורקן" היא ברכה כללית לחכמי ארץ ישראל וחכמי בבל. מדוע ממשיכים לברך את חכמי בבל?
ברכת נחם בתשעה באב. ירושלים (העיר, לא בית המקדש) כבר לא חרבה ושוממה ועזובה.
ועוד ועוד
קיום מצוות. הרבה מאוד חומרות שהתווספו עם השנים והדורות להלכות היסודיות, עד כדי שרבים כבר לא יודעים להפריד בין המצווה היסודית ובין חומרות שהתקבלו עם השנים.
ואפשר למצוא דוגמאות לכך בדברים הכי בסיסיים ופשוטים. למשל - זמן כניסת שבת וזמן יציאת שבת (מעבר לזמן השקיעה שמשתנה לפני המיקום הגיאוגרפי).
התשובות בנושא התפילה ששאלת נמצאות במשנה ברורה חלק א. אם תלמד אז תדע.
לגבי יקום פורקן, זה אכן שאלה טובה יותר. כנראה שלאורך הדורות, למעשה רוב הדורות בגלות, הבינו שבבל היא כינוי לכל מה שאינו ארץ ישראל. בבל כסמל לחוץ לארץ.
לגבי נחם, גם שאלה טובה, והתושבה המקובלת היא שהעיקר חסר. הבכי בחורבן ירושלים אינו על עצם העיר אלא על כל מה שהיא סימלה. יאושלים היא כינוי לישראל כולה כאשר בתוכה הקודש והמקדש. כשהם אינם, סיבת החורבן בעינה עומדת.
הקדמת כניסת שבת זה מצווה של תוספת שבת שמחלוקת טם היא חוסה או רשות. הלכה למעשה, היות ואין שום טורח בהוספה של כמה דקות אז מוסיפים. וכמובן שנמנעים מכל מה שבין השמשות והמחלוקות סביבו, ולכן בסך הכל יש הקדמה של כ20 דקות לרוב.
לגבי יציאת שבת, לכולם ברור שמדובר בזמן צאת הכוכבים. מי שעושה רבינו תם זה בגלל הבנה אחרת לגבי חשבון הזמנים, ולא מצד ההגדרה של הדין.
יגיד שניצחת והתגברת עליו, לא?
כי יותר מאמין בנצחונות קטנים כל רגע מחדש.
שהאסטרטגיה בעיקר בעשה טוב ופחות מסור מרע.
נאמר בשם ר' ישראל מרוז'ין שבנאדם שהשתקע והתלכלך בבוץ אז אם הוא ינסה ללכת אז הוא רק ימשיך להתלכלך.. אבל אם הוא פשוט ילך הבוץ ירד מאליו.
חוץ ממקרים מסויימים האתגר האמיתי בעיני זה להמשיך ולעלות. לא בצורה גורפת לגמרי אבל זה כן הכיוון לפי התחושה שלי ומה שלמדתי.
אם כל חטאת
שכשקראתי בתהילים שדוד המלך מקלל את פועלי האוון,
לא הבנתי למה הוא מקלל, בכל זאת הם פועלים, עובדים קשה..
