פורום עבודת ה' (עמוד 1)

ולא רק לפי שנה שעברה ואיזה קבלה לקבל לפי זה

תסתכלי על כל מיני נושאים

את מול ה'

את מול אנשים

איך היחס שלך מולם

איך את מתמודדת בשעת כעס, מריבה

איך את מתמודדת במשבר ואיך כשאת בטוב

איך היחס לתפילה כללית ואיך לתפילה אישית פשוטה מהלב

ואת יכולה גם מול מצוות ספיצפיות כמובן

שמירת הלכה, כוונת הברכות, כיבוד הורים, לשון הרע וכו' 

אני חושבת שכשיש לי משו שאני מבינה שאני צריכה לתקן אני מנסה לתקן אותו בלי לחכות ליום כיפור....

בשנים האחרונות אני הרבה יותר רגועה בריבים, וכשאני לא רגועה אני לא אצליח לגרום לעצמי להירגע...

כיבוד הורים ברוך ה' מאוד קל לי....

לאחרונה אני מנסה ששירים שאני שמה לעצמי יהיו שירים טובים שמקרבים אותי לה' ומשמחים אותי וברוך ה' אני עומדת בזה אבל זה לא מרגיש לי קבלה במיוחד ליום כיפור .... כאילו, יכול להיות שזה אולי יותר "נחשב" להגיע עם דבר כזה ליום כיפור ולהראות לקב"ה שאני עושה עם עצמי משו אבל זה מרגיש לי לא בזכות יום כיפור, כאילו, התרוממתי ביום כיפור, באמת, הייתי רוצה לקחת משו משם...

הדבקות בה'... שיוויתי ה' לנגדי תמיד. בזה תמיד יש מה להתחזק...

6 המצוות התמידיות

רעיונות להוסיף טוב ביומיום-

 2 הלכות אחרי שחרית, כמה פרקי תהילים כל יום, התנדבות- חסד כלשהו

משהו שיראה להקב"ה שהוא מקום ראשון אצלך

וואי איזה מדהים המקום שאת נמצאת בו. הלואי שהייתי ברמה כזאת... באמת האתגר בלהיות במקום גבוה הוא למצוא תמיד מה אפשר לשפר. זה כל כך חשוב כי אם אין תחושת צימאון וחוסר שמניעים להתקדמות אז יורדים בסוף.

לדעתי באמת הקבלות של כיפור וראש השנה יהיו מאתגרות יותר בשבילו.

כי כל יום הוא מנסה לתקן ולשפר ואם צריך הוא יקבל על עצמו קבלות גם במהלך השנה הוא לא יחכה לזה לסוף השנה...

וכל הכבוד לך, נשמע שאת במקום טוב

גם לי קשה החלק הזה של הקבלות...

מבקשי פניך | Tarshiha

יש שם טלפון

אשריך עליך, בהצלחה רבה!

יצא לי טיפה להכיר את מי שעומד בראשה והתרשמתי לטובה, לא שהוא צריך את הציונים שלי כמובן..

זה לחבר'ה בשלבים נראה לי יחסית ראשוניים של ההתקרבות אם הבנתי נכון..

זה תחת ישיבת מעלות אז הסגנון הוא יותר כללי, מאמין שיש שם גם חסידות והרב קוק וקבלה וכל מיני

נהורא- רמת גן, יש שם ישיבה ובכללי קהילה כזאת של חוזרים בתשובה.

אולי תגייק יותר את הסגנון.. חרדי/ כיפות סרוגות?

כי מרגיש לי שהם אנשים מסוג יותר אמתי ועמוק שמוכנים להתמסר לעבודת ה'

סגנונות חסידים שהם לא במיוחד לחוזרים בתשובה..

הסדר צפת, רמת גן, רמת השרון

בגדול הייתי בכולם,אחלה מקומות אבל זה לא זה

דוגמה לסגנון כזה- דף הבית - מדרשת זיו

אסור לכבות אותו.. צריך לכוון, הוא כמו ילד קטן ואובד שפשוט צריך מבוגר לידו צמוד שאוהב אותו, אבל לא מוותר לו

גם הלב יש בו שמאל וימין

לקח לי קצת זמן להבין מה קורה לי בעצם ולמה נשארתי מול המחשב (והטלפון אחר כך) עד מאוחר בלי סיבה. כשהבנתי את הסיבה המערכת שחררה קצת.

אחר כך עשיתי קצת פעילות פיזית בסלון, וזה עשה לי טוב.

קח אותו לשיחה. עדיף על מקלדת אבל אפשר גם עם עט ונייר. ותן לו -ה-כ-ל-. הכל הכל הכל.

גם דברים שההלכה אוסרת ונוגדים את החלומות שלך מותר לכתוב על נייר.

תרוקן הכל. תכתוב לפחות 4-5KB של טקסט. שיהיה לך מושג לפחות מה מתחולל אצלך בנשמה. אחר כך אפשר לעבוד עם זה ולהבין מה קורהה שם.

כל הרגשות שמתעוררים, כל הבחירות, ההחלטות ההבנות.
לא כולם כותבים ועוברים הלאה אחרי עבודה כזו או אחרת.

בעבר החזקתי מזה חזק. גיליתי שזה לא עובד כי המנגנון בנפש יודע להפתיע בזמנים לא צפויים ולהציף שם כאבים לא מעובדים.

זה כן נכון שאני לא עבד של הכאב והוא יכול לחכות לערב.

בשביל הרגעים בהם צריך לקבל החלטה בשיקול דעת.

לדמיין מישהו שחווה בדיוק את מה שאתה חווה, והוא באותה הסיטואציה ובאותה הדילמה, ואתה מסתכל עליו מבחוץ ותוהה מה הדבר הכי חכם עבורו לעשות.

זה עבודת חיים.

יש כאלה שבכלל לא מרגישים את זה.

ובכלל, עבירות זה הרבה תולדה של מציאות כפויה.. כלומר אם לאדם היה נחת רוח אמיתית בעולם הזה, סביר שהוא היה עושה רצון ה' בצורה אופטימלית.

במלחמה תמידית. הגוף רוצה משהו אחד, הנשמה רוצה משהו אחר.

לאט לאט.. תורת החסידות למדה אותנו יותר להתעסק טוב מאשר להתעסק עם הרע ולכן כל אדם שרואה בו שיש בו טוב ורע, כדאי לו להגביר את הטוב ומתוך כך הרע ממילא יתמעט. 

גם כאשר הרע מתמעט רק בקצת זה גם משהו טוב שחשוב להוקיר אותו. זה מסע שלם כמו שכתבו למעלה ולכן לפעמים צריך גם לנהל אותו בצורה הדרגתית. חשוב להעריך כל התקדמות באשר היא. עוד התקדמות קטנה ועוד אחת ועוד אחת, בסוף נראה שהתקדמנו מלא בעז"ה.

התלבטתי אבל כרגע לא אשתף לגבי עצמי

אני אתן דוגמא שיכולה להיות מקבילה וקשורה לבנים: ללכת למשחק כדורגל.

סבבה אתה מבין איפה הסתירה?

בצעיף של בית"ר תתעטפי בירוק של הפועל

עד שירד לך לגמרי

זה תשובת המשקל 

פוסחת מידי פעם לסעיף השני

בהתחלה רצתי להדגים עם כדורגל אבל אמרתע נניח לזה ונתרכז בכלל..

מה זה אומר לפסוח על שתי הסעיפים?

אני יכול לחשוב על 3 תשובות. למה מהן הכוונה?

* יהודי שמקיים המון מצוות, אבל עדיין ישלו יצר הרע והוא גם עובר עבירות.

* יהודי שמקיים המון מצוות, אבל עדיין ישלו יצר הרע לדברים שבגדול הם לא ממש,אסורים, אלא "שמתלויים אליהם" גם דברים אסורים.

* יהודי שמקיים המון מצוות, ודברים שהם הלכה פשוטה הוא לא עוברת.  אבל יש תחומים שהם לא "ממש עבירות" שהוא נמשך אליהן/אוהב/מתעניין בהם..

אפשר כמובן להציע תשובה אחרת, רק ניסיתי להבין באיזה רובד את חווה זאת.

מה החויה/ההתמודדות שלך?

כמובן, אם לא נח לך לענות אל תעני....

תרחיש א - אדם בסהכ ירא שמיים אבל נוסע לראות משחק בשבת.

תרחיש ב - אדם נוסע ביום חול, לראות משחק למרות שמתלווה למגרשים קללות ומילים לא מתאימות..

תרחיש ג -  בן אדם בסהכ רואה מהבית משחק, אבל לכאורה למה לו להתעסק בכדורדל אם בזמן הזה הוא יכול ללמוד תורה, לעשןת חסד, לעשות משהו משמעותי..

אז ניסיתי להבין באיזה מישור את חווה את הפסיחה על שתי הסעיפים..

זה מורגש אצלי גם בתחום אחד ספציפי כרגע שמשתייך לתרחיש ב. 

וגם באופן כללי- המון תרחיש ג. 

יש לי יותר מדי "נפילות"... שמקורן ברשלנות, שמקורה בחוסר יראת שמיים.

(יש לי רשימת דוגמאות אם יש צורך)

אם הוא נכתב בציניות, אז אני מתנצל, אני כמובן לא התכוונתי לחטט "בחולשות" שלך.. ניסיתי רק להבין באיזה רמה זו.. 

מה שחשוב לדעתי זה להגדיר קו מינימום בהתאם לעצמנו, שממנו לא זזים... 

סוג של הגדרת סדרי עדיפויות בעבודת ה' שלנו

ככה עושים את המינימום הקבוע הזה עד שעוברים את התקופה הקשה ואז אפשר לתת יותר.

וגם לדבר עם ה' ביחידות במילים שלנו מאד עוזר.

אבל הוא מינימום...
ועדיין קשה...

אבל תודה בכל מקרה

נראלי שהדבר שהכי עוזר זה שגרה. לא מתי שיזדמן לי להתפלל ערבית, וכל יום לקום למניין שחרית אחר. וכל יום ללמוד נושא אחר וכו'.

ככה לאט לאט אתה משתחרר מלהסתכל על זה כמשימה כבדה.. מה שיאפשר לך בהמשך בעז"ה גם להתבונן יותר במשמעות התפילה, ולכוון יותר וכו'.

חוץ מזה, ללמוד חסידות..

זה ממשיך אור גדול לנפש ומרגישים את זה.

כמובן שזו לא דרך חיים, כן צריך להיות מחובר, אבל זו כן דרך לזמנים קשים שיש מדי פעם לכולנו.

להאמין שהכל ממנו והכל לטובה. לא רק לפני או אחרי מקרה. ממש תוך כדי. תוך כדי המשבר לזכור שהוא איתי.
מנסה לזכור לפעמים מצליחה לפעמים לא. אבל זה החלק שהוא הכי חשוב לי והכי עוזר לי בעבודת ה' אז הכי קשה לי בלעדיו

וזה בהרבה תחומים.

אני מרגישה שאני יודעת מה נכון, ורוצה לבחור במה שנכון, אבל הרצון שלי לא מספיק חזק בשביל להתגבר בזמן אמת ולבחור בטוב.

כי לאדם ממוצע יש חוזקות וחולשות

כשמגיעים לידי מעשה לשלוט עצמי ולעשות מה שאני יודעת שנכון

לדוגמא לקום להתפלל בזמן, אני יודעת שזה מה שצריך וגם מאוד רוצה להצליח אבל כל פעם מחדש אין את המשמעת עצמית ולא מצליחה לקום

או להפסיק לגלוש באינטרנט... זה מתבטא בכל התחומים כל הזמן

הנכונה, מה הקב"ה אומה מאיתנו

בלי פרשנות ותיווך שמושפעים מהשקפה אישית של מישהו 

ומאופן קיום מצוות

נתחיל מהתפילות. נוסח התפילה נקבע בתקופות קדומות, ועל פני תקופות ארוכות.  

אני אשכנזי.  נוסח ספרד ונוסח אשכנז.  למה צריך שני נוסחים? מי הנכון יותר והקרוב יותר לרצון ה'?

חלק גדול מהתפילות הקבועות מבטאות צרכים שהיו אקטואליים לתקופת חיבור התפילות.  

כל קטעי התפילה שבארמית.  זו היתה אז השפה המדוברת.  למה ממשיכים זה?

תפילת יקום פורקן בשבת (לאשכנזים)  הברכה הראשונה "יקום פורקן" היא ברכה כללית לחכמי ארץ ישראל וחכמי בבל.  מדוע ממשיכים לברך את חכמי בבל?

ברכת נחם בתשעה באב. ירושלים (העיר, לא בית המקדש) כבר לא חרבה ושוממה ועזובה.  

ועוד ועוד

קיום מצוות.  הרבה מאוד חומרות שהתווספו עם השנים והדורות להלכות היסודיות, עד כדי שרבים כבר לא יודעים להפריד בין המצווה היסודית ובין חומרות שהתקבלו עם השנים.  

ואפשר למצוא דוגמאות לכך בדברים הכי בסיסיים ופשוטים.  למשל - זמן כניסת שבת וזמן יציאת שבת (מעבר לזמן השקיעה שמשתנה לפני המיקום הגיאוגרפי).  

התשובות בנושא התפילה ששאלת נמצאות במשנה ברורה חלק א. אם תלמד אז תדע.

לגבי יקום פורקן, זה אכן שאלה טובה יותר. כנראה שלאורך הדורות, למעשה רוב הדורות בגלות, הבינו שבבל היא כינוי לכל מה שאינו ארץ ישראל. בבל כסמל לחוץ לארץ.

לגבי נחם, גם שאלה טובה, והתושבה המקובלת היא שהעיקר חסר. הבכי בחורבן ירושלים אינו על עצם העיר אלא על כל מה שהיא סימלה. יאושלים היא כינוי לישראל כולה כאשר בתוכה הקודש והמקדש. כשהם אינם, סיבת החורבן בעינה עומדת.

הקדמת כניסת שבת זה מצווה של תוספת שבת שמחלוקת טם היא חוסה או רשות. הלכה למעשה, היות ואין שום טורח בהוספה של כמה דקות אז מוסיפים. וכמובן שנמנעים מכל מה שבין השמשות והמחלוקות סביבו,  ולכן בסך הכל יש הקדמה של כ20 דקות לרוב.

לגבי יציאת שבת, לכולם ברור שמדובר בזמן צאת הכוכבים. מי שעושה רבינו תם זה בגלל הבנה אחרת לגבי חשבון הזמנים, ולא מצד ההגדרה של הדין.

יגיד שניצחת והתגברת עליו, לא?

כי יותר מאמין בנצחונות קטנים כל רגע מחדש.

שהאסטרטגיה בעיקר בעשה טוב ופחות מסור מרע.

נאמר בשם ר' ישראל מרוז'ין שבנאדם שהשתקע והתלכלך בבוץ אז אם הוא ינסה ללכת אז הוא רק ימשיך להתלכלך.. אבל אם הוא פשוט ילך הבוץ ירד מאליו.

חוץ ממקרים מסויימים האתגר האמיתי בעיני זה להמשיך ולעלות. לא בצורה גורפת לגמרי אבל זה כן הכיוון לפי התחושה שלי ומה שלמדתי.

אם כל חטאת

שכשקראתי בתהילים שדוד המלך מקלל את פועלי האוון, 

לא הבנתי למה הוא מקלל, בכל זאת הם פועלים, עובדים קשה..

1. אנשים שעוסקים בהתפתחות אישית ואפשר ללמוד מדברים שהם כתבו או אמרו:

בני גל (ספר: סודות הקאוצ'ינג היהודי)

ד"ר מיכאל אבולעפיה (שיעורים באינטרנט, ספרים)

דוד בן יוסף (ספרים מופלאים, דרך חיים פנימית שלא מתאימה לכל אחד)

2. ספרי יהדות או שמיוסדים על ספרי יהדות:

מסילת ישרים- עם כל מיני פירושים

ספרי קודש נוספים.

ספרים של רבנים - הרב חגי לונדין, הרב אייל ורד, הרב מיכי יוספי

ויש גם גרסאות שונות להתפתחות אישית לפי השקפות עולם-

יותר דת"ל, יותר חרדי. שאפשר למצוא לכל אחת שיעורים, ספרים וכו'

3. אפשר פשוט להיכנס לחנות ספרים ולעיין במדף של ספרי העיון שהם לא ספרי קודש. יש המון.

בהצלחה בדרך שלך, ושיהיה סיעתא דשמיא.

בזכותך קניתי את הספר סודות הקאוצ'ינג היהודי ונהנית מכל רגע! בדיוק מה שחיפשתי! תודה רבה רבה לך!

ביהדות יוצאים מהאני אל ה' ואל אחרים.

"ואנחנו מה"

יהדתו היא עבודת ה'. אנחנו בכלל לא העיקר כאן.

מצד שני, יש בעקרונות של התפתחות אישית המון עקרונות שנמצאים גם ביהדות. אני רוצה ללמוד את הדברים ממקום טהור ומדוייק ולא מבורות נרפשים ולא מבוררים.

אמור מעתה, לא "יהדות כהתפתחות אישית" אלא "התפתחות אישית ע"פ היהדות".

על השיעורים של האדמו"ר יאשיהו פינטו, וגם על כל הספרים שלו, בעיקר על דברי הרי"ף , שפכי כמים ליבך, ונפש הרי"ף. את כל הספרים של האדמו"ר אגב ראיתי(כולל משלוח עד הבית) ב235 ש"ח מומלץ מאוד.

יש מספר שדרכו אפשר לעשות הזמנה זולה של כל הספרים, כי באתרי הספרים כמו ספרי חיים נגיד הספרים יותר יקרים שם ב30-50 ש"ח לספר.

(שואל בפשטות, בכנות. - מי שיודע למה ההערה הזאת נצרכת, יודע.)

נשמע כאילו יש לך דבר אחר בלב, אינני דוברו של הרב שליט"א, תשמע תלמד תוריד מהגאווה(מי שיודע למה ההערה הספציפית הזאת נצרכת, יודע)ואולי תזכה להבין אח בהצלחה (:

אני מאוד מעריכה את האדם הזה, אדם חכם ומרתק, יש לו המון סרטונים מרתקים זמינים ביוטיוב.

עוסק בדיוק בתחום הזה, זה האתר שלו: דף ראשי - התבוננות - ד"ר יחיאל הררי

"FHT" - שיטת הרב פנגר.
"האדריכל"- של רוני דיין
"א.מ.ת" - מרים אדהן 

והתמודדויות שונות. לא יודעת אם אפשר לומר שיותר קשה ומבולבל היום מאשר פעם, אבל ברור שהניסיונות שונים.

והזירות משתנות. התכסיסים בדיוק אותם תכסיסים

זה משתנה באופנה הרווחת ובאופציות המתחדשות המאפשרות לעשות מעשים חדשים (שבינהם גם חטאים) בכמות ובאיכות.

מפה הכי רואים איך דבר ה' פושט ולבוש צורה במציאות משתנה. כי הקב"ה שותל לנו דרכי התמודדויות חדשות כי שנגלה קומות חדשות בעבודת ה'.

בדורות האחרונים ובעיקר בדור הזה הוא הכמותיות - הדברים נתפסים ביחד בלי הפרשי זמן המאפשרים להבחין בהם, וממילא גם היצר הרע נתפס בצורה כזו

אנשים לא עוצרים לחשוב בלי שתהיה להם סיבה מיוחדת לעשות את זה, אף אחד לא מחכה חצי שעה לאוטובוס, לא עובד חצי יום כדי שיהיה מה לאכול בערב וכדו' 

וכך גם מה שהיצר הרע מציע מגיע ברצף, בלי המתנה, בלי מחיצות, אחד אחרי השני, לא תמיד מבינים מה הוא רצה ובמה הצליח

המידות הרעות השורשיות הן אותן המידות, אותו היצר, אבל יכול להיות שבדור הזה השלב הראשון בעבודת ה' הוא להירגע כדי שאפשר יהיה בכלל להבחין בהן, להבין מה הולך פה

מתי זו גאווה ומתי זו תאווה, ו"איך ייתכן שאני לא לומד לשמה, אז בשביל מה אני לומד"

אבל גם את הרגיעה הזו או את היכולת להגיע אליה באמת משיגים מאיזה התחלה בלימוד תורה

יש את ההתמודדדויות האישיות של כל אדם ואדם שהן בגדר 'סדנא דארעא חד הוא'. הטבע והמידות שלנו כבני אדם לא משתנים מתקופה לתקופה וממילא סוג ההתמודדדויות שיש לנו כפרט (וגם כחברה, אבל לא כאומה) חוזר על עצמו.

ומצד שני יש גם קשיים שמאפיינים את הדור. כמו לדוגמא שאומרים שבעקבתא דמשחא החוצפה תגבר. וכתוצאה מהחוצפה הזאת אנחנו מתקשים ומתמודיים עם כל מיני אתגרים שבדור הקודם לא היו. וזאת כמובן רק דוגמא.. 

אני לא בטוחה שפעם היה דבש וכולם היו צדיקים וחסידים..

מה שכן, זה גם כתוב במקורות, בעקבתא דמשיחא היצר הרע משתולל ממש

הוא שחרר את הכלים הכי חזקים שלו - המדיה והפרוגרס

שמתגלה לי בחלום. ממה שנופל בפי על הבוקר.

היום:

"וְאַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ תָשׁוּב חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר וְקַוֵּה אֶל אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד".

אני יכול לכתוב פה כל יום.

אם תוכל מידי פעם לכתוב (כי כל יום מרגיש לי כמו בקשה מוגזמת),

אני אשמח!

ה' ישמח אותך

"מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ

וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ

וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ

עַל־כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ"

(מתוך התפילה לר"ה)

מרגישה שממוצאי שביעי של פסח אני מתכוננת לאלול, ר"ה, כיפור..

וברצון תמידי להרגיש את מלכות ה'.

וַיִּקְרָ֛א ה' אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם

וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃ 

וַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹֽלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן

וָֽאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵֽחָבֵֽא:

(בראשית ג' ט-י)

(אור החיים על דברים פרק כ"ו, י"א)

של"ה שער האותיות אות תי"ו - תשוקה אות ב':

 "ומכח שמחתו בקיום תורה ומצות, יעשה הכל בזריזות גדולה ובחשק נמרץ. זה לשון ספר החרדים (פרק ט', אות ו - ח): דרך החושק לשורר, וכיון שאהבת יוצרנו נפלאה מאהבת נשים, האוהב אותו בלב שלם ישיר לפניו יתברך, כאשר שרו משה ובני ישראל ומרים, ודבורה ויהושע ובני קרח ודוד ושלמה ברוח הקודש, כמה (דאת אמר) [דאתמר] (תהלים מה, א) 'משכיל שיר ידידת', וכתיב (שיר השירים א, א) 'שיר השירים אשר לשלמה' - למלך שהשלום שלו (שיר השירים רבה פ"א ס"א), וכתיב (תהלים קה, ב) 'שירו לו זמרו לו', וכתיב (משלי ה, יט) 'באהבתה תשגה תמיד', ופירש הראב"ד, דהוא נמי לשון שיר, כמו (תהלים ז, א) 'שגיון לדוד'. ובתוקף החשק בו יתברך, הראשונים גם האחרונים שררו לפניו, רבי יהודה הלוי ורבי יהודה החסיד ורבי אברהם אבן עזרא וחבריהם זצ"ל."

במיוחד במיוחד אני מתחברת מאוד לבקשה בתפילת העמידה של שבת ויו"ט: קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶאֱמֶת.

אבא תטהר לי את הלב! תנקה אותו מכל הקליפות, מכל הניסיונות והבלבולים.. שאני ארגיש תשוקה עצומה רק רק אליך! ואזכה להרגיש את המתיקות בכל מצווה ומצווה, כמה שהיא מקרבת אותי אליך, וכמה היא מתקנת ומקרבת את העולם כולו לתיקון ולגאולה השלמה בע"ה..

יש לחן מתוק-מתוק על המילים האלו.

עורר אותי לאחרונה - 

פרשת שופטים: עניין עגלה ערופה בעבודת ה'

במיוחד הדברים שמביא בהתחלה של ר' יעקב יוסף מפולנאה -

אמנם כתבתי לקמן, דשמעתי ממורי זלה"ה, שאם ידע האדם שהקדוש ברוך הוא מסתתר שם – אין זה הסתרה, כי נתפרדו כל פועלי און. וזה שנאמר "ואנכי הסתר אסתיר פני מהם", רצונו לומר שיסתיר מהם שלא ידעו שהקב"ה שם בהסתרה זו… ואחר שידע אדם כלל זה, שהוא כלל גדול, שאין שום מסך מבדיל בינו לבין אלהיו בשעת תורה ותפילה, גם שיעלו לפניו כמה מחשבות זרות שהם לבושין וכסויין שהקב"ה מסתתר שם, מכל מקום אחר שידע אדם שהקב"ה מסתתר שם אין זה הסתרה, וכנ"ל.

דברים האלה נותנים נחמה מאוד גדולה ביחס להתמודדות עם מחשבות זרות. במקום הבאסה של מחשבה זרה ורגשות אשמה אז מבין שזה לא סתם זר אלא יש גם בזה משמעות וזה חלק מהעניין.

יש גם את הקטע בליקוטי מוהר"ן תנינא שמזכיר 

קכב - לענין המחשבות זרות שבתפלה

לְעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה וּכְבָר יָדוּעַ, שֶׁ כָּל מַחֲשָׁבָה וּמַחֲשָׁבָה הִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה, כַּמּוּבָא וְאָמַר שֶׁ כְּשֶׁהָאָדָם עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל כְּסֵדֶר וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מְנַצֵּחַ אוֹתָם וּמַעֲבִירָם מִמֶּנּוּ [וְכַמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁ אֵין צְרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל רַק לֵילֵך כְּסֵדֶר בִּתְפִלָּתוֹ וְלִבְלִי לְהַבִּיט לְאַחֲרָיו כְּלָל וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ] אֲזַי בְּדֶרֶך הִלּוּכוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הוּא מַפִּיל אוֹתָם לָזֶה חוֹתֵך יָד, וְלָזֶה חוֹתֵך רֶגֶל, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הָאֵיבָרִים פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ לְמָשָׁל בְּעִנְיַן מִלְחָמָה, כְּשֶׁצָּרִיך לֵילֵך וְלַעֲבר בֵּין הַרְבֵּה רוֹצְחִים וְאוֹרְבִים וּכְשֶׁהוּא גִּבּוֹר וְעבֵר בֵּינֵיהֶם אֲזַי בְּדֶרֶך הִלּוּכוֹ הוּא מַפִּיל אוֹתָם כִּי לָזֶה חוֹתֵך יָד בְּדֶרֶך הִלּוּכוֹ וּמַפִּילוֹ, וְלָזֶה חוֹתֵך רֶגֶל וְכוּ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כֵּן הוּא מַמָּשׁ בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה, שֶׁכְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין כְּסֵדֶר וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְדוֹחִין אוֹתָם וּמַפִּילָם אֲזַי בְּדֶרֶך הִלּוּכוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הוּא חוֹתֵך לָזֶה יָד וְלָזֶה רֶגֶל וְכוּ כַּנַּ"ל כִּי כָל מַחֲשָׁבָה זָרָה הוּא קְלִפָּה, וְהִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה, כַּמּוּבָא וּכְשֶׁמִּתְגַּבֵּר לְהִתְפַּלֵּל כְּסֵדֶר וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם אֲזַי הוֹרֵג אוֹתָם אוֹ חוֹתֵך מֵהֶם אֵיבָרִים אֵיבָרִים כַּנַּ"ל.

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99_%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%A8%22%D7%9F_%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%90_%D7%A7%D7%9B%D7%91

אבל, אני עשיתי לעצמי אוסף של משפטים ועיצבתי אותם (משפטי חיזוק) נמצאים בשומר מסך של הטלפון. 
וזה באמת עוזר לי לעבוד ביותר שמחה את הקב"ה
אם את מעוניינת,(או כל משהו אחר) אפשר לשלוח מסר. וכמובן לשלוח לי עוד משפטים שאני יוסיף

בתפילה:

"אין התפלה באה כתקונה כי אם מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת. הלא היא עפה, מתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפלה המעשית התפלה הנשמתית התדירית הרי היא מתגלה. וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה, של התפלה, שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל או נכח קרני השמש המופיעים עליה באורה, ו"הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו"." (הקדמה לעולת ראי"ה)

וגם נשמת כל חי. (לא אצטט אותו כי הוא ארוך) כשצועקים את התפילה הזו של נשמת כל חי מתעוררים לעבודת ה' ולתפילה. 

הפרק מאוד מרגש אותי, ובכל קריאה של הפרק אני אפוף באוירה של ימים נוראים ותקיעת שופר

(זה הפרק המקדים את תקיעות שופר, קוראים אותו 7 פעמים)

א לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: ב כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹוקים בְּקוֹל רִנָּה: ג כִּי ד' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ: ד יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ: ה יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה: ו עָלָה אֱלֹוקים בִּתְרוּעָה ד' בְּקוֹל שׁוֹפָר: ז זַמְּרוּ אֱלוקים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ: ח כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹוקים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל: ט מָלַךְ אֱלֹוקים עַל גּוֹיִם אֱלֹוקים יָשַׁב עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ: י נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹוקים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה:

"והחזירנו בתשובה שלימה לפניך", מה הכוונה שלימה? יש דבר כזה לחזור בתשובה שלימה, להיות צדיק גמור, הכי צדיק בעולם? אולי כן.

אבל הוא ענה שהכוונה במנוח "תשובה שלימה" היא תשובה שכוללת את כל רבדי החיים.

ברגע שאדם עושה תשובה זה יכול להיות בפרט כזה או אחר, בעניין ספציפי מאוד, אך בהכרח זה יקרין על שאר החיים, במידה ומדובר ב"תשובה שלימה".

כל רבדי החיים והכוחות הם צריכים להיות חלק מתהליך התיקון.

הרב קוק כותב שללמוד תורה שלא לשמה זה שלב קריטי בהתקדמות. בשלב הזה החומר הוא מה שמתגייס לטובת הלימוד, ולכן שממשיכים לשלב הבא, הרוחני, של "לימוד לשמה" אז הרוח בא בנוסף לגוף שכבר הצלחנו לגייס לטובת הלימוד בשלב הקודם. אחרת, רק הרוח היה בא והגוף היה נשאר.

על דרך זה, אולי אפשר לקשר את זה לשאלה שלך, כמו שהתשובה היא עניין כולל באדם, כך התשובה היא עניין כולל במציאות וכך תשובתו של אדם היא דבר שמשפיע על ההוויה כולה, כי היא עניין כולל. והרב קוק אומר זאת ולא זוכר כרגע איפה בדיוק, אולי בפרק ה' באורות התשובה. 

אולי ראיתי במקור אחר או שפשוט עדיין לא מצאתי

"יש לפעמים תועלת ממה שתחילת עסק התורה הוא שלא לשמה, שעל ידי זה מתמזגת תשוקת הלימוד גם בהכחות הגופניים והדמיוניים, ואחר כך כשמתקדש האדם ועוסק בתורה לשמה, הכל עולה עמו. אבל אם תחילת העסק הוא לשמה, אין כחות הגופניים השפלים הולכים עם אותו הזרם העליון מהם, ונמצא שתמיד התוכן התורתי שלו עומד הוא ממעל לגופו, שיש אמנם בזה יתרון מצד נקיון התורה ובהירותה, אבל לעומת זה יש בזה חסרון מצד התמעטות הטבעיות שבה. רק במדה עליונה של קדושה, ברוחב דעה המפלשת את כל העבים, יש קישור אמיץ בכל הכחות כולם עם התיאור המחשבתי היותר עליון דוקא. ואלה הם רשב"י וחביריו, שתורתן אומנותם, יושבי נטעים וגדרה, עם המלך במלאכתו ישבו, נשמתן של צדיקים שנמלך מלך מלכי המלכים הקב"ה בהם במלאכת עולמו."

שמונה קבצים, קובץ ה' פסקה י"א

שמונה קבצים קובץ ה – ויקיטקסט

איך אתה מבין את התשובה הכללית? תתחיל מלצייר את זה ואז כדאי לדון האם אפשר להשיג את זה. אחרת זה סתם דיון תאורטי על טכניקה רוחנית חצי פנטסטית...

ייתכן מאוד שחווית את זה בחייך ולא ידעת לשיים את זה

בגדול, להבנתי, כשמה כן היא - כללית, כלומר מקיפה הכל. הזכירו את הרב חיים וידל אז אני מצטרף - אני שמעתי שהרב חיים תיאר בפרקים א ב ג שיש סכימה קבועה. בפרק א' התשובה הטבעית היא תשובה מיראת עונש בעיקרה ("שהוא, בעצמו, בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו"); התשובה האמונית היא תשובה מיראה, כלומר יחס לגודל שלא מתחיל מהזרימה הטבעית של החיים אלא ("...היא חיה בעולם ממקור המסורת והדת"). כל התיאורים בתשובה האמונית הם תיאורים אנטי אינטואיטיביים שאדם הכי עדין שהכי מחובר לעצמו לא היה מזהה בקרבו בלי מעמד הר סיני. התפקידים הטבעי והאמוני בונים יחד תפיסה כללית, שכלית, שכפי שמופיע במהר"ל - השכל הוא נבדל ואינו גוף, והגוף סופי והשכל בלתי סופי. התשובה השכלית היא תשובה כללית ("הכרה ברורה הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה"). "תשובה זו *הכלולה* מהקודמות..." - הופכת זדונות לזכויות, כלומר תשובה מאהבה - "זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות..."

בפרק ב' מתוארים רק שני סוגי תשובה בכותרת, אבל בפועל מוזכרים שלושה. הפירוש שיותר הסתדר לי הוא שהתשובה העליונה היא סוג מבורר יותר של תשובה פתאומית, אבל בדומה לה גם היא מגיעה בברק. כמו שאדם לא יוזם תשובה פתאומית אלא היא באה לבד, והשותפות היחידה שלו היא "לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה" - כך גם לגבי התשובה העליונה - כל התהליך פתאומי ופסיבי. זה נקרא "הארה" ואין לנו מה להתבייש בצמא שלנו להארה כזו, וכל העבודה שלנו בחיי הרוח היא להכשיר פתח להארה הממרקת הזו של בהירות ועוצמת הרצון לטוב. התשובה ההדרגית היא מוסרית אבל נטולת הארה. התשובה העליונה גם היא כללית, בדומה לתשובה השכלית, "באה מהברקה של הטוב הכללי", ומודגש לכל אורך התיאור שלה מידת הכלל: "והלא *הכל* הוא טוב וישר, והיושר שבנו בא מהתאמתנו אל *הכל*, ואיך אפשר להיות קרוע מן *הכל*"

וכמו התשובה השכלית, גם כאן הרב מדגיש שזו תשובה מאהבה.

בפרק ג' התשובה הכללית נקראת סתמית כללית, ובה מוסבר המנגנון הנפשי של מעשה התשובה. המרירות, כלומר חוסר ההזדהות והשמחה של האדם על מהלך חייו, כפי שמתואר גם בתשובה הפרטית המפורשת ביחס לחטא פלוני שמדאיב את לבבו, אבל הרבה יותר בעוצמה כשהאדם מכיר בקטנות שלו ובריחוק שלו מהתוכן האלוהי האצילי. אין סיבה חיצונית מקומית ("מפורשת") לקטנות, אלא הבעיה היא הצימצום. כמו שמוזכר במאמר "אל התשובה":

"... אבל הלא ענפיה (של הנשמה) נתפשטו בהכרח במורד כזה, עד שהסתגלה לאלה המפעלים ותוכן החיים המוגבל בהגבלת בשר ודם, ומתוך כך כהו מאורותיה, והועם זיו אורם, ומתוך המחשך הזה, באים כל דרכי התעיה הרבים אשר בחיים האנושיים"

בהתאם, להבנתי - תשובה כללית היא תמיד סוג התשובה האחרון בפרקים א ב ג. היא תמיד תשובה מאהבה לכל היש שבי ובעולם, בחיבור עם הטבעיות שבנפשי ועם התורה במקוריותה. לעומת התשובה הפתאומית שהיא ברק בחושך שאמנם חושף את הקשר של האדם אל הטוב "מכיר הוא את הרע ואת הכיעור של החטא ונהפך לאיש אחר" (נאמר על שאול, כשקיבל נבואה) אבל לא היה כאן אפקט כללי, ולא נאמרה ההבלטה של הכרת כל הטוב ("כמה שהלב יכול לספוג")

לכן להבנתי-

1. התשובה הכללית קורית לכולם, כי היא הארה. לא תראה נצנצים באוויר, אלא תחזור לאהוב את החיים והעולם וכנפי הרוח שלך ייפתחו.

2. המשמעות של היותה כללית היא אהבת כל היש, ולכן כל מרחבי החיים מתברכים מכוחה ומבקשים לחשוף את הקשר אל הכל ("ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, מן פירור משונה, כאבק דק שכלא נחשב")

3. אחת הדרכים לזמן את התשובה היא ע"י מפגש עם המרירות על קטנות החיים ("מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטייה של רופא אומן"). הכאב מחזיר את האדם לאהוב ולחיות ע"פ גדולת נשמתו.

4. הרב שלי אמר לנו בצורה מאוד יפה על "דרך הכובש ודרך הישר" שדרך הכובש מבוטאת בשיר "אורייתא" של אביתר בנאי: 'עד שנפגשנו אני ואת הייתי צריך את הכאב כדי לרגע להתקרב". אבל אדם אוהב, שהקשר שלו אל התכנים האלו הוא שכלי, מבורר, קבוע, יכול לשוב אל השקפת העולם והחיים השלמה בכל רגע. הוא יודע לאן לשוב ומה המשמעות של התשובה. אהבה = הזדהות, וההזדהות שלו עם הרצון הטוב זמינה לו בכל רגע. (ראינו במהר"ל בתפארת ישראל פרק י"ד - "עבירה מכבה מצווה ועבירה לא מכבה תורה" והכיוון שהצענו, כפי שאומר המהר"ל, הוא שלימוד תורה איכותי נהייה שכלי, וכשלאדם יש פיצוח בשכל (לא בלוגוס אלא בהשקפת החיים) שום דבר לא יכול לגנוב את זה).

את החיסרון מרגישים בכל רגע בחיים שבו יש ספקות, בלבולים ונפילות. אבל למשהו שהוא דווקא כללי, ודווקא גבוה יותר, אני מוצאת שאני מתחברת דרך סיבובי שערים.

יש את הסיבושים המושלמים האלה של תפילה, דבקות ורוגע, אבל יש גם את הסיבושים המעצבנים שהמג"בניקים משגעים לך את השכל ופשוט כואב לראות את ההשפלה. אמנם נראה שרק לסוג הראשון יש משמעות, והסוג השני הוא סיבה לא ללכת, אבל אני לא חושבת ככה.

לעיתים קרובות אנחנו מייחלים לתחיית המתים, להתרת הספיקות או לזה שישרור שלום בארץ, אבל רובנו לא קמים בבוקר ונאנחים שאין את ריח הקטורת, ולא מצטערים באופן יומיומי שאנחנו לא יכולים להקריב קרבן תודה או חטאת. סיבושים שבהם אתה מרגיש את ההשפלה והגעגוע הם הזדמנות להרגיש את החיסרון הזה, את הכאב הזה.

אבל חושבת שאצלי הייתה תקופה מפוארת כזאת. תקופה של בית מקדש, שהייתי בה כביכול במצב רוחני, חברתי, ואישי מאוד גבוה.

החורבן שלי הוא העובדה ש"נפלתי" משם. 

והדרך לגאולה זה תמיד להזכר בבית מקדש שהיה לי. מתוך זה שזוכרת מה היה, מי אני בשורש, זה נותן תקווה לזה שהדבר הזה עוד קיים בי ויום אחד אני עוד אחזור לשם.

(וכמובן כמובן שזאת ירידה לצורך עליה בעז"ה. אז אם הייתה נפילה, הבית שיבנה בי אחריה יהיה מפואר פי כמה)

וואלה, האמת שאני חושבת שגם העם הדרך שלנו להיגאל היא ללמוד על המציאות המפוארת שלנו, ולראות איך היא קיימת בנו גם עכשיו. ומתוך הראיה הטובה הזאת ניצור מציאות

א. העולם כולו שוטף והולך כנהר, כולם בעסקים רץ ונמהר.

ב. לא נחים ושוקטים לנפוש כרגע, אפילו אם עובר עליהם רע ופגע.

ג. אשא עיני אל השמים למרומים, אתבונן במקור הטוב והרחמים.

ד. ה' המשפיע לנו טוב וברכה, שומר את צעדינו מכל נפילה.

ה'. המעניק לנפש ולגוף מנוחה ובריאות, הנותן לנו כח ועוצמה ללא לאות.

ו. הלא לאל הגדול ונורא הזה נודה, נשבח ונפאר בנפש חפצה בכל פה.

ז. מי כ-ה' אלוהינו בכל האלים, נאדר בקודש בשמי מרומים.

ח. ה' קורא כשופר אלינו להתעורר, תשמעו קולו מנפץ הרים שמדבר.

ט. מדבר אלינו דברי ניחומים ותקוה, להתקרב אליו בדבקות במושכות אהבה.

היא לא ברמת הודאות אלא בנתינת אמון לתוכן

אחת הגדולות

אבל בכל עבודה אפשר שהיא תהיה עבודת ה'

הכל תלוי בדרך ובכוונה

והמטרה היא לדעת את ה'.

אם דרך העשייה הארצית אנחנו מגיעים למצב של ידיעת ה' 'בכל דרכך דעהו'- השגנו את המטרה.

1. עומדת בגדרי הלכה

2. אתה מתאים לתפקיד ואוהב אותו, ויכול לתרום בו לעולם. למה לא? זה עבודת קודש לכל דבר. גם אם זה הייטק וגם אם זה חינוך. הכל.

כפי שחז"ל דורשים על הפסוק במלאכי

"ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי"

לעיתים גם משלוש הוא ריבוע.

איך שאני לא יהפוך את זה - זה לא הגיוני.

שאתה כותב לי כאילו אני לומד צפנת פענח?

לא התכוונתי לומר שאין משהו מאחורי מה שאתה אומר

התכוונתי לומר שאין לי מושג אפילו למה שהתכוונת שהתכוונת - לכן מבחינתי לא אמרת כלום.

"מכאן ואילך תוספת דברי תלמידו הפעוט כמוני נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בא"י ורוב ישראל שרויין שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום יישוב א"י ולהוציא פירותי' הקדושי' ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך ובועז זורה גורן השעורי' הלילה משום מצוה וכאלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה ה"נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה ואפשר אפילו שארי אומניו' שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצוה אבל כשאנו מפוזרי' בעו"ה בין או"ה וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן מודה ר"י לרשב"י וע"ז אנו סומכי' על ר' נהוראי במתני' סוף קידושין מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה היינו בח"ל"

והיא היתה פרה אודמה אומנם לא כשרה אבל כן פרה אדומה

האם אז באה הגאולה? בידינו הדבר לעשותו. אם נעשה את רצון ה', הווי אומר נבנה ביתו ונעלה עולות על מזבחו, זו תהיה הגאולה. ואם לא- אזי כפי שנפסקה עבודת הקרבנות ההיא, גם בימינו דבר לא יקרה.