מישהו מכיר רב תורני באזור ירושלים שאפשר לפנות אליו בכל שאלה?
(רצוי עם נגיעות חסידיות)
מישהו מכיר רב תורני באזור ירושלים שאפשר לפנות אליו בכל שאלה?
(רצוי עם נגיעות חסידיות)
הרב אייל ורד מלמד שם. הוא יענה לך על מה שתרצה
והוא עם נגיעות חסידיות
מישהו שלא קשור למקום הזה בשום דרך
מה פשר הסטיגמה המוזרה הזאת?
אולי לדוגמא הוא למד שם ורוצה מישהו שלא יכיר אותו?
בא לשלול רב חרדי, חבדניק וכן על זה הדרך
מה הצורך להעיר אם אין לך רב להציע...
מוזר בעיניי.
כי תורני בראשי - הולך בדרך התורה
אבל לא עלתה בדעתי הרגשה ומחשבה שאני רשע
בנאדם שחוטא וחוזר ושונה וחוטא יכול לקבל תחושה או לחשוב שהוא רשע, אם לא זכית בזה, אשריך 
זה ממש לא מופרך להיות רשע
רוב עוונות על רוב זכויות..
"והוי דן את כל האדם לכף זכות" - מה כוונה "כל האדם"? להתסכל על האדם בכלליותו - לא על חלק אחד ממנו או לא זמן מסויים אלא על כל הפוטנציאל וכל ההקשר. אפילו אדם שהיה רשע כל ימי חייו, זה כלל לא מעיד על העתיד, לצורך העניין.. להסתכל על היתרונות שלפעמים גם גרמו לאדם לחטאו, רק בגלל שהם יצאו מאיזון.
אם חלילה נכשלתי, אני אומר לקב"ה "רבונו של עולם, אני לא רוצה(!!) לעבור עבירות, תעזור לי"
מה שנקרא "מחאה" נגד היצר הרע.
כי הוא תמיד מנסה לשכנע אחרי העבירה שאני הרשע. מזתומרת רשע? שלא סתם נכשלתי, אלא שבאמת רציתי לחטוא וזה מי שאני
ואם מאמינים לזה, הדרך לעוד עבירות קצרה מאד.
אז אני מתנגד לכך (וגם נזכר בדברים הטובים שאני עושה) - שלא אהיה רשע בפני עצמי - ומוציא את עצמי צדיק שנלחם נגדו.
הרבה מגדולי החסידות אומרים את זה
advfbשאלתי כדי באמת לראות את זה. כי זה הכי "הרב קוק קלאסי" ובדרך כלל שרואים את המקור עצמו אפשר יותר להרשם וללמוד בצורה יותר מדוייקת
בין העולם הפנימי שלנו לבין איך שאנחנו תופסים אלוקות...
לא רק זה גם המקום של שכר ועונש, יראה ואהבה, תשובה, והמון דברים
דברים ששווים בירור
לכן חשוב לעבוד על האהבה העצמית
אפילו מהצד הפסיכולוגי זה עיקרון פשוט, שלאו דווקא מתייחס לאמונה דתית, ובטח לא יהודית: אדם שטוב לו עם עצמו, מאמין בעצמו, מרגיש יותר טוב בחברה שבא הוא נמצא ומאמין באלמטנים התרבותיים שבה.
זה לא במילים מדויקות ^, אבל זה הרעיון פחות או יותר.
לגבי ההגות היהודית המתייחסת ל"אמונה שלי בעצמי", קל לשלוף מהחסידות ומהרב קוק רעיונות המתאימים לרוח הדברים.
לעומת זאת, יש מקורות אחרים, כמו בתנועת המוסר, שרואים את הדברים אחרת. ומי שרוצה להרחיב שירחיב.
לעבוד את ה' בבית זה הרבה יותר קשה בלי חברים שדוחפים ובכללי בלי שאתה עם חבורה
יש לכם רעיונות איך אפשר גם בבית לעבוד?
מתוך הנחה שהדבר שהכי מביא להתבוננות על עצמנו (ובעקבות כך גם לשינוי) זה לימוד,
הייתי מציעה:
*לקבוע לימוד טלפוני קצר וקבוע עם חבר בתחום של עבודת המידות, ככה תוכלו לקבוע יעדים, ולמחרת לשתף אחד את השני כמה התקדמתם וזה ידרבן אתכם.
*לבחור לעצמך כל מוצ"ש פרט קטן בהלכה שעליו אתה עובד השבוע. ובסוף היום לראות אם עמדת בזה ומה אפשר לעשות כדי להשתפר מחר.
*אם יש אחים או הורים, זה הזדמנות לחזק את הקשר איתם וליזום מידי פעם לימוד משותף על משהו שמתאים להם.
בהצלחה!! (:
עשיתי את זה במשך תקופה וזה ממש עזר
היה שיפור רציני בעבודת השם שלנו
רק צריך להתמיד
( במקרה שלי היא התחתנה ולא המשכתי עם אחרת....)
ובנוסף היא הייתה כזאת שישר עוברת למעשים
למדנו משהו חדש היא הייתה ישר משתדלת לעשות אותו
ואני זרמתי איתה
את יודעת 40 יום של תרגול הופך לקבע.
גם אם זה קשה בהתחלה בהמשך זה הופך לחלק ממך
אל תוותרי באמצע
מותר לפול אבל חייב להמשיך
יש לי גם קטע בחופשים שאני קם ממש מאוחר (גם בגלל שאין חברה) וזה אחד הדברים שהכי מחלישים אותי
אתה מרגיש שאתה לא מנצל את הזמן וזה מתסכל וגורם לירידות...
היתה לי תקופה שהיה לי גם קשההה מאוד לקום בבוקר אפילו שפספסתי בגלל זה מבחנים חשובים, ולימודים, ואפילו עבודה וזה שיבש לי את הכל!! ולמרות שכלפי חוץ הייתי נחשבת מוצלחת וחרוצה, זה כל כך ערער אותי מבפנים וגרם לי להרגיש רע עם עצמי.
מה שעזר לי בפועל להתחיל לקום בשעות סבירות,
זה דבר ראשון לדעת שזה באמת התמודדות קשה!! יכול להיות שאצל חלק מהאנשים זה חזק יותר ואצל חלק מהאנשים פחות, אבל למי שכן מתמודד עם זה, זה קשה!! הסעיף הראשון בשולחן ערוך פותח בזה, ולא סתם, זה אומר שגם בדורות קודמים ראו צורך לחזק את זה! והוא כותב על ההשקמה בבוקר "יתגבר כארי", זה אומר שזה דורש באמת גבורה!! 🦁 זה דבר ראשון, לדעת שזה בסדר שזה קשה, כן, מסתבר שיש בנו יצר לישון ;)
דבר שני, אנחנו לא יכולים לצפות מעצמנו להצליח בהתמודדות שלא התכוננו אליה, נכון?
לכן צריך לדאוג שיהיה לנו את כל התנאים שיעזרו לנו ברגע האמת להתמודד: לדאוג מראש לישון מספיק כדי שלא נהיה עייפים, לכוון שעון מעורר חופר שיהיה רחוק מהמיטה, לקבוע משהו קטן נחמד לשעות הבוקר כדי שיהיה לנו כיף לקום, לדאוג שהשינה תהיה איכותית, ועוד דברים.. (:
הרצון להצליח להתעורר בבוקר צריך להיות ממש ערך עליון כרגע ברא שלנו (כרגע, עד שנתרגל) כדי שבאמת נצליח להתמודד בזמן אמת.
בתור התחלה אל תנסה לקום מוקדם מידי, תקבע לך שעה שנראית לך סבירה ואפילו שהיא לא מוקדמת מידי - עדיין כדאי לישון מוקדם מאוד (אל תדאג, לא לכל החיים, רק כרגע, בשביל ליצור במוח הרגל של שעת קימה קבועה), לעזוב את הטלפון לפני השינה, ולעצור את העיסוקים. כשעוצרים את העיסוקים כדי ללכת לישון (ולא רק נרדמים מתוך עייפות) זה הופך את השינה לבחירה, לא משהו שצללת אליו מרוב עייפות או שיעמום, אלא מנוחה שבחרת בה ולכן גם יקל עליך לבחור מתי להפסיק אותה.
ברגע האמת, כשהתעוררת ואתה מתקשה לקום תחזק את עצמך, תחליט שאתה קם רק לזמן קצר ומקסימום חוזר עוד מעט לישון (אחרי שתקום ותתארגן כבר לא יהיה בך היצר החזק לחזור לישון), אל תתפתה למחשבות שאומרות לך "עוד כמה דקות".. תגיד לעצמך "שלוש ארבע ו.." פשוט תקום (או "מודה אני" ומיד אחריו לקום) , מהר, בלי לתת מקום למחשבות.
בהצלחה!! 💪
בכללי מה שעוזר לי זה לקבוע עבודה ואז אתה חייב לקום...
יותר קל עם חברים כי זה כוח החבורה שאחד נופל מתייאש השאר דואגים להרים ולעודד אותו
חוץ מזה שיש קנאת סופרים וזה גם מועיל...
תקבע שאתה לומד דף גמרא/ פרק אחד אנאערף
וישר אחכ תפרגן לעצמך במשו שאתה אוהב ממש
אני לומד באוניברסיטה ומרגיש שאני בירידה מתמדת..
מדי פעם יש איזו שבת טובה עם לימוד תורה מענג
או איזה חג פעם ב.. עם התרוממות נפש
וגם לפעמים באה לי מחשבה לחזור בתשובה באופן רציני, לעשות איזה שינוי בחיים שלי, לחזור לישיבה (למרות שאני מסתפק אם זו "בריחה" מהמציאות)
או לחילופין לפחות לעצור את ההתערבבות שלי עם העולם התרבותי של החול, מדע, טכנולוגיה - כן, תרבות - לא ולא!
ולא ללכת אחרי כולם שאם אני כבר עובד ולומד אז אני בהכרח צריך סמארטפון ולפטופ צמודים 🤳👨💻
בשורות טובות והרבה ניצחונות לעם ישראל! 🙌
ותודה על החיזוק
הקושי הוא התמדת הירידה שלפעמים מטשטשת את גודל המרחק
אבל את צודקת!
עצם ההתנגדות היא הרצון בתשובה כל פעם 
ואמן!
אלו כלי עבודה, אם העבודה או העיסוק הנוכחי שלך כגון היותך סטודנט מצריך ממך או מקל עליך בתהליך שאתה נמצא אז מה טוב.
אני אישית עובד בתחום הטכנולוגיה מגיל 13 ויש לי 13 מחשבים בבית.
האם אני בכל רגע צריך את כולם? האם בכל יום אני צריך את המחשב הנייד עלי? לא!
אבל, שוב, אתה צריך להעריך האם יש לך צורך בזה.
לדעתי היום במציאות שאנחנו נמצאים צריך מכשיר סלולרי חכם מספיק כדי לשרת אותך בכמה תחומים מרכזיים.
לדעתי יש אפילו מכשירים מאוד פשוטים שיש בהם וואטסאפ ועוד כמה כלים מאוד חשובים בימינו אבל חוץ מהם לא הכל פתוח.
אני אישית מאמין שצריך האדם להיות בנוי כדי להחזיק סמארטפון מלא עם כל האפשרויות ועם סינון הגנה יחסית בסיסית כמו אנטיוירוס.
מה הבעיה להיות בעולם התחברותי והחול המדע והטכנולוגיה?
לדעתי זאת לא בעיה וצריך לרכוש כלים כדי להתקיים בעולם ובמציאות שלנו.
זה שאתה לא מצליח להגיע לעונג שבת או להתרוממות נפש זה נושא קשור אבל לא לגמרי.
יכול להיות שאתה צריך להכניס ללוח הזמנים השבועי או דו שבועי משהו שירומם לך את הרוח.
אני אישית לא מאמין שלהישאר בישיבה באופן ארוך זו תמיד הבחירה הטובה.
בסופו של דבר אתה צריך מקצוע ואם אין בידך מקצוע אז לפני שאתה בונה בית תדאג לך שיהיה לך מקצוע ביד.
מנגד תקח בחשבון שאישתך תצטרך שתפרנס את הבית גם בתחום התורה והרוח אז צריך לנסות לבנות לעצמך מסלול זה או אחר בחיים שיכיל את שני הכוחות.
מה אומר?
כן מסכים שמקצוע זה חשוב (בדיוק פרסמתי שרשור על זה בפורום סטודנטים) ופרנסה זה אחד מהיסודות של בית מתפקד - לפחות ככה אני רואה את זה.
לא מסכים על ההכרח לכל אחד להיות עם סמארטפון ומחשב על כל גווניו ותכניו, מבחינתי זה כמו המחשבים של פעם - יש מחשבון, יש תוכנת כתיבה, עוד כמה תוכנות וכו'
לא רואה צורך בלהיות בתוך הרשתות החברתיות בערבוביה (ואפילו רואה בזה משהו שקצת מרחיק מקרבת ה' במובנים מסוימים)
אגב, בעקבות תקלה אין לי וואצפ מיום חמישי שעבר - ווואלה, אני סבבה עם זה לגמרי 
יש טלפון וגם סמס לחברים ומשפחה, אני לא חייב לעבור באינסוף קבוצות, עדכונים וסטטוסים ולשכוח את המטרה ואת עצמי בדרך לשם..
אני לא יודע מה אנשים עושים בוואסטסאפ, זה כלי תקשורתי חשוב אם כי יש חלופות.
אימייל היום הוא הכרח כדי לתפעל דברים בסיסיים.
זה שאפשר להסתדר בדרך מסויימת אין זה אומר שזהו רצון הקב"ה.
זה שאתה סבבה בלי וואטסאפ מעולה.
בפועל בתור אדם שעובד ומתפקד כאבא לילדים וכפעיל טכנית ברמה מאוד גבוהה בעבודה אלו כלים מעולים.
זה שיש כלי לא אומר שאתה צריך להשתמש בו בדרך מקולקלת...
מנגד לזה אין אתה יכול להשוות את המציאות שבה אנחנו חיים למציאות שלפני תקופה.
המחשב הוא לא מחשבון וזה לא קשור לתכנים אלו או אחרים אלא ככלי בפני עצמו.
אתה צריך להיות אמיתי עם עצמך מול הקב"ה כדי לתפוס האם ההתעסקות בתכנים אלו או אחרים מקרבים אותך למה שהקב"ה רוצה שתפעל ותעשה בעולם.
באם ובמידה ולמשל לראות תוכנית מצחיקה מקרב אותך להיות אדם יותר טוב אז זה דבר מבורך ולפעמים עדיף בהרבה על פני לקחת כדורים משמחים.
אני מאמין שצריך גם להשקיע כסף ברמה זאת או אחרת כדי לקדם את המטרות השונות בחיים שלך.
יש מאמר מאוד יפה בזוהר "בחכמה יבנה בית", אתה מוזמן להציץ במשהו שכתבתי:
זוהר חדש בראשית – מאמר בחכמה יבנה בית – הדור הבא טכנולוגיה
אני לא מבטיח שזה יעניין אותך אבל בהחלט זה לפחות יעביר לך את הזמן בפחות קבוצות ;)

ההסתכלות היא לא אובייקטיבית-טכנית, מה יש לי ומה אין לי. אם יש לי ווצפ אני רשע ואם יש לי בלטה בלי קליטה ובכיס של החולצה יש לי פנקס אז אני צדיק. ההסתכלות הזו היא הסתכלות חרדית שמקדשת את החפצים ואת הכאן ועכשיו, כאילו משה רבינו לא הלך עם כובע בורסלינו אז הוא כנראה לא רציני ואם אני רק אשנה איזה בגד או איזה ביטוי באידיש אז אוטומטית אהפוך לצדיק או רשע.
ההסתכלות בעיניי היא איפה הראש נמצא ומה עושים עם הכלים שיש. פעם שמעתי מאיזה רב חרדי, כשהרבנים החרגים ניסו להילחם במחשבים (עוד לפני שהאינטרנט היה נפוץ), שאותו רב אמר: "סכין זה דבר מסוכן, אבל יש אותו בכל בית. ועדיין, אדם חכם יודע באיזה גיל לתת לבן דלו להשתמש בסכין". כלומר, לא הווצפ ממית או מחיה, אלא הראש שלך, אם אתה צריך ווצפ תשאל את עצמך למה; ואם זה באמת כלי תקשורת נטו אז הכל טוב ותהנה (האמת אני לא מבין איך אפשר לנסתדר היום בלי ווצפ; אבל באותה מידה, יהיה מי שיגיד שא"א להסתדר היום בלי פייסבוק ואינסטגרם וטיטוק וכו וכו, זה תלוי באנשים והרגלים ועיסוקים). העיקר הוא שאתה עסוק בדברים משמעותיים ולא בקריאת חדשות ובדיחות חסרות תועלת, ושהמעט שטויות לא תופסות לך את הראש (כמו שאמרו על רבי שמעון, שהמעט שהיה שוכח אלו דברים מיותרים- לא זוכר בדיוק את הניסוח בסוף פרק התקבל במסכת גיטין).
מאידך אם הראש נקי וגם הלב, כדאי לזרום עם החיים ולא ליצור מגבלות שאולי חיוניות למידהו אחר. אם לך זה טוב תעשה מה שמתאים לך, אם לאחר זה לא טוב שיימנע מזה. זה לא חזיר.
להגדיר הגדרה אובייקטיבית, רק שיתפתי בתחושות שלי כלפי זה
אני חושב שיש כאלו שזה מועיל להם ויש כאלו שלא, אני לא מבין עם הקביעה שזה כמו סכין כי יש שם דברים יותר גרועים, ובכל מקרה, הבזבוז זמן קורה גם לאנשים בני 40 ו50 ו60 וכו
ואני חושב שתמיד אפשר להסתדר, רק השאלה כמה אני מחפש נוחות והאם זה מוריד אותי ומעכב אותי ולו במעט מהתכלית והייעוד שלי.
תודה על התגובה המחכימה
וכמובן לא באתי למתוח עליך ביקורת באופן אישי.
כל הכבוד לך שאתה משתדל להתחזק ולהישאר מחובר. הרצונות עוד יתגבשו לכדי קרבה וחיבור אמיתיים ויציבים לקודש!!
תלמדו משהו חצי שעה ביום וכדומה. כדי להיות בעליה וכשעולים לא יורדים. בהצלחה.
וכמובן לזכר שהרב קוק כותב באורות התשובה שהצער על הריחוק הוא מדרגה חשובה בתשובה. אז מצבך לא כזה רע בע"ה תעלה
אם מישהו אומר עלי דבר שלא עשיתי כדי לחפות על טעות שלו,
מותר לי לומר ולהוכיח שהוא שיקר,
אפילו שאין לי נזק ממשי מזה שהוא הוציא עלי שם רע?
רק חיזוק גדול. מה שעברת ממש לא נעים, כל הכבוד שאת מסוגלת לשאול בכלל.
כך שאני לא יכולה להגיד לה בכל מקרה מה מותר או אסור לעשות
אבל אני כן זוכרת במפורש שהחפץ חיים כותב שלא בכל מקרה מותר להגיד לשון הרע בשביל לצאת נקיים. יש מקרים שבהם צריך לשתוק ולא להגיד כלום, לפעמים אפילו במקרה שזה גורם נזק. זה לא כל כך פשוט.
על פי מה אתה אומר שזה מותר חד משמעית?
החפץ חיים כותב במפורש שרק לנקות מאשמה (מלבד מקרים ספציפיים כמו אשמה של חטא) לא נכלל בלשון הרע לתועלת שמותר להגיד, ואסור להגיד
לא כל דבר נכלל בהלכות לשון הרע לתועלת..
הגר''א בשם המדרש [הובא בהקדמת שמירת הלשון] מציין ש'על כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער'.
לגבי סיפור גנות כדי לפרוק- כשאת חשה צער בעקבות מעשה שעשו לך, נסי לחשוב אם באפשרותך לסנגר על אותו אדם. אין הכוונה לדחוק את הצער אלא לשים לב אמנם לצער אך אח''כ גם לנסות להבין את החבר. לפעמים ,המעשה לא היה בדיוק כפי שהוא משתקף לראשונה. לפעמים יש פרט שחסר שביכולתו לשנות את כל התמונה מהקצה אל הקצה או לפחות להפחית את חומרת העלבון. לפעמים המעשה היה כפי שראינו אותו אך ניתן להבין את אותו אדם כשחושבים על המציאות בו הוא שרוי. בכך גם אפשר להרוויח מצווה גדולה של 'בצדק תשפוט עמיתך' [חפץ חיים הלכ' לשון הרע כלל ו, ז-ח]. לפעמים שייך לדבר עם אותו אדם שעשה את המעשה ולשקף לו את ההרגשה שלך בעקבות מעשהו. שיחה זו יש בה גם כדי להבין את מקומו וממילא לא להיפגע כ''כ ממה שעשה, וגם כדי שהוא יבין את מקומך ויידע שמעשים כאלו הם מחוץ לתחום מבחינתך למען לא יחזור על כך בעתיד. לפעמים חשים צורך כן לספר ולשתף אדם קרוב, אך אפשר לעשות זאת ללא אזכור שם המעליב. אם למרות הכל המועקה נמצאת ואת חשה צורך לפרוק, מותר לדבר עם אדם אחר ובטח עם הבן זוג בתנאים הבאים [חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל י,יד ובהגה שם]: 1. את בטוחה בפרטי המעשה כגון שראית זאת בעצמך. אם רק שמעת, את צריכה לסייג זאת בסיפורך שאלו דברים שרק שמעת אותם [גם ע''פ חפץ חיים סוף הלכ' רכילות סע' י]. 2. יש לדייק בפרטים מאוד. לא לשנות ולא להגזים. אם ייתכן ומה שפלוני עשה לך הוא כדין, אז אסור להגדירו כפושע וכדומה. אמנם הדבר הסב לך צער גדול ולכן מותר לך לספרו כדי לפרוק, אך יש לספר במדויק את המקרה ולתאר את התחושה הקשה שלך תוך דגש שכך את מרגישה מבלי להדביק הגדרות לאותו אדם . 3. כפי שאמרנו קודם, כשאין לך אפשרות אחרת להפיג את הצער כגון חשיבה עצמית ו/או שיחה עם אותו שציער. 4. הכוונה שלך צריכה להיות לתועלת הפגת הצער ולא דיבור ופרסום גנות האדם. כדאי להדגיש גם לשני שכוונתך היא כזו [כדי שגם הוא יכוון לתועלת]. 5. השומע לא יעשה בעקבות זה מעשה חריג שלא היה מקבל ע''כ היתר מבי''ד. 6. לשומע אסור להאמין. [משיב שלום עמ' 62. ח''ח הלכ' לשון הרע כלל ו,ג]. שומע משום התועלת שבדבר ורק כדי לחוש לעניין.
הוא יותר מעשי..
אני טוען שהוצאת שם רע כמו שאנחנו לומדים במסכת סנהדרין הוא תחת נפשות ולכן צריך לידון דווקא ב 21 דיינים....
אני מאמין שברוב המקרים אין צורך להגיד לשון הרע בציבור אלא רק במסגרות הדיון ושם הכללים הם שונים לגמרי מכיוון שדיני לשון הרע בדין אינם חלים.
צריך לדעת את כללי הדין והדיון ולהיות ירא שמים אמיתי כדי לעמוד על האמת והיושר שבין אדם לחבירו.
אני אתן לך דוגמא:
שדכן שמדבר לשון הרע על משודך שלו, האם זה בסדר?
ואולי הוא רוצה להציל את המשודך מבן זוג שהוא רע? נניח מגיע בן אל שדכן ומסתכל על כרטיסי שידוכים של בנות ישראל הנאות והחסודות ומדפדף בהן כבמוצר מדף שמיוצר בפס ייצור.
שדרכן שרואה את דרכו הרעה של המשודך אולי רוצה להציל את הבנות מאדם כזה, האם זה בסדר שהשדכן יגיד או יעשה דבר שיציל את בנות ישראל מכזה חתן?
להוכיח שאדם שיקר זה נושא אחר לגמרי מאשר לספר עליו לשון הרע. זה שאדם אחר זרק עליך בוץ מתיר לך לזרוק עליו בוץ בחזרה?
זאת שאלה מאוד רצינית!!
אני מאמין וחושב שצריך להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הפסיכולוגיה כדי לחשוב ולמצוא את הדרך הנכונה לבטא את הדברים.
חשוב מאוד שאיש המקצוע יבין את הצד שלך ואת העומק של הדבר.
מבחינתי אם אתה לא תרוץ לפנות לבית דין של 21 זה יהיה הגיוני באופן כללי וזה בדרך כלל אמור לעצור את האדם בצורה רצינית מלהשתלח.
וחשוב להבין שאין בשתיקה הודאה בתחום הזה למרות שיש מעין מסר כזה בציבור ששתיקה כהודעה.
מותר לחשוב ולהגיב אחר כך ואפשר גם להגיד בלי בושה שאתה צריך לחשוב על הנושא ושאתה רוצה להגיב אבל אתה רוצה להתייעץ עם איש מקצוע לפני כן.
מה רע?
עדיף להשתמש בחרב שיש לנו בפה בלי חשבון?
אני ממליץ לך לחפש בגוגל:
פנקס חיסונים לטהרת הדיבור הישראלי
יש את הספר המלא באתר שלי העידוד הרב פרץ היינהורן ללימוד ועיון.
ואני חייב לציין "כל הכבוד" על עצם השאלה!!
אבל שייך לערב איש מקצוע בתחום הלכתי?
זה נחמד להטיל את מלוא האחריות בנושא מסויים אך ורק על התחום ההלכתי אבל בפועל ההלכה היא הרבה אחרי "דרך ארץ".
צריך בתחילה לנהוג מנהג דרך ארץ ואז להגיע לתחום ההלכתי.
כשאת רוצה לחשוב על משהו עם מי את מתייעצת? עם פוסק הלכתי או עם חברה ומשפחה?
אני מאמין שתחום החשיבה איננו שייך בכלל לעולם ההלכה אם כי יש תלמידי חכמים ופוסקי הלכה שיש בהם הרבה יכולות של חשיבה.
זאת אומרת, יש כלים שמצויים בעולם הפסיכולוגיה שיכולים לסובב לך את כל מה שאת רואה וחושבת.
אתן לך דוגמא: את מכירה את מודל אפר"ת ?
צריך קודם להעמיד על מקומו את היחס שלך לנושא ולמקרה.
צריך להבין את התפקיד של אותו בעל לשון הרע.
יש חובה לעשות עבודה יסודית ולחשוב על היחסים שביניכם ולפעמים גם מאיפה הדברים מגיעים אצלך ואצל הצד השני.
נניח שהצד השני, הפוגע, הוא טיפש, האם צריך לצאת נגדו?
חכמים מדברים על שתי דרכים לירושלים "קצרה ארוכה" ו"ארוכה קצרה".
אלו אומנם לא הדרכים היחידות ויש שילובים ומורכבויות שונות, אבל, במקרה של עניינים של לשון הרע הדעה האישית שלי גם מנסיון החיים וגם מבחינה תפיסיתית היא:
קודם לחשוב נניח איזה תקופה ולדגור על הנושא לפרקים.
אחת הסיבות לכך היא שכאשר אדם נוגע בדבר הוא איננו יכול לדון בנושא בצורה הולמת ומיושבת.
ברגע שאת מכירה בזה שאת "משוחדת" יש לך את האוויר לנשום עוד נניח כחצי שנה על הנושא.
אני אספר לך על מקרה שהיה לי:
בעבודה דיברו איתי על נושא מסויים שחברה מסויימת שאיתה אנחנו עובדים עשתה איזה שהוא מהלך טכני.
כשאני שמעתי על הצעד הזה אמרתי שלדעתי הצעד הזה מוטעה ואיננו מהלך ישר.
לאחר זמן מה ההחלטה הגיעה ליידי בנושא מקביל והסברתי למנהל שלי שצריך ליידע את הלקוחות על המצב הטכני כאשר מבצעים שינויים.
לאחר דיון פנים חברתי הוחלט על ידי ההנהלה שלא ליידע את הלקוחות מבחינה שיווקית. מה הייתה הסיבה?
בהנהלה אמרו שאם יידעו את הלקוחות בכל מיני מהלכים ותהליכים פנימיים טכניים הלקוחות ירגישו חוסר יציבות של השירות.
דגרתי על הנושא תקופה למרות שדעתי שונה ולאחר שראיתי מה הם הנזקים שנגרמים ללקוחות החלטתי שאני מפסיק לתמוך במהלכי החברה שבה אני עובד.
מה המשמעות המעשית?
המשמעות המעשית הייתה שמכיוון שאני מבין את המחיר הטכני שהלקוחות משלמים על מהלך שלא הושקעה בו מחשבה לטעמי, לכל לקוח ששואל אותי אני אומר באופן אישי:
אל תיהיה לקוח של החברה אלא אם כן אתה לוקח בחשבון שתיתקל בתופעות מסויימות עם המוצר ושזה בסדר לך מבחינה טכנית ואידיאולוגית ושאתה מוכן לסבול בגלל זה.
האם אני הולך ומפרסם את דעתי על המוצר הטכנולוגי הזה? לא.
למה? כי הדבר ידוע ומוכר וכל בר דעת מבין שמוכרים לו משהו שהוא ככל הנראה מתי שהוא לא יהיה מרוצה ממנו מספיק.
לפני כשלושה שבועות פגשתי שכן והוא שפך קיטון של רותחים על המוצר של החברה.
אז אמרתי לו: אני איתך...
גם לגבי ישיבות, תנועות תורניות ואנשי חינוך שונים אני אומר את אותו הדבר.
ייתכן שלאדם הייתה כוונה טובה אבל הביצוע גרוע.
כבר על השוונג אני אספר לך שקרוב משפחה שלי בגיל מאוד צעיר של חטיבה היה בישיבה והוא קיבל השפלה מראש הישיבה מול כל תלמידי הישיבה ללא סיבה הולמת.
אותו ראש ישיבה כתגובה לבירור של ההורים אמר כך: "הוא לא עשה כלום, אבל, עשיתי ממנו דוגמא לכל התלמידים."
ועל זה נאמר "נוול ברשות התורה"
יצא לי גם שקיבלתי בקשה מקרובת משפחה שלי לדבר עם המנהל של תלמוד התורה של הבן שלה כי הוא השעה אותו מבית הספר.
הלכתי עם האמא שלו וישבתי איתו במשך כחצי שעה.
כששמעתי מה הוא טען על הסיבה להשעיה במשך משהו כמו 10 דקות שפכתי עליו ערמות של דברי חז"ל בגנות המעשה שעשה.
לאחר זמן מה כשכבר כאב לו הראש מהקול שלי הוא ביקש סליחה ואמר שהילד הוא ילד טוב ושהילדים האחרים פשוט גוררים אותו למעשים רעים ולכן הוא השעה אותו ומכיוון שהוא התחיל לא להרגיש טוב ושהוא צריך ללכת לרופא כי כואב לו הראש.
לפעמים לאיש מקצוע חכם בדמות פסיכולוג יש את היכולת לראות את המציאות בהיקף שונה מאשר הרבה אנשים אחרים וכל זאת כמובן בתנאי שהוא ירא שמים.
כנ"ל לגיב עובדת סוציאלית ועוד אנשי מקצוע אחרים.
שיגידו אנשי הלכה מה שהם רוצים אבל תורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים...
איך להתגבר על עצלות?
יש לי כל כך הרבה רצונות טובים, תובנות, שאיפות, ויעדים שאני רוצה להשיג, ולפעמים גם מתמלאת ברוח של עשיה לזמן קצר, אבל מתקשה להתמיד וליישם דברים לאורך זמן,
אני לומדת הרבה על חשיבות המידות שאני רוצה לקנות אבל לא מצליחה להעביר את הרצון למעשה, העצלות משבשת הכל ומתקשה להתגבר עליה 😟
איך עושים את זה בפועל?
ז"א נראה לי שהיא רק מידה רעה שהרגלתי את עצמי אליה, לא? 🙈
יש גם לפעמים חוסר מוטיבציה ורצון לברוח מממטלות מסויימות, אבל חשבתי שהסיבה לחוסר מוטיבציה היא העצלות, ולא להיפך.. (;
זה טבעי וברור שאין הרבה אנשים שקופצים משמחה כשצריך לעשות דברים לא כיפיים — בין אם זה משימות שגרתיות, מטלות בבית, או דברים שדורשים מאמץ מנטלי או פיזי בלי תגמול מיידי.
אספקת המים זורמת בצינורות, ויוצאים מהברז בקיר… ולא צריך לטרוח קשה כדי להשיג מים לצרכים הכי בסיסיים שלנו.
מדוע זה קורה?
מדוע יש חידושים והמצאות ללא הרף, ואנחנו לא מסתפקים במה שיש?
השאיפה לעשות דברים מעניינים ולא משעממים היא חלק עמוק מהטבע האנושי, והיא נובעת מכמה מקורות פסיכולוגיים וביולוגיים:
1. חיפוש אחר משמעות וגירוי
המוח שלנו מתוכנת לחפש גירויים – זה עוזר לנו ללמוד, לשרוד ולהתפתח. כשאנחנו עושים משהו מעניין, המוח מפריש חומרים כמו דופמין, שנותנים לנו תחושת הנאה וסיפוק. לעומת זאת, שעמום נחשב לסוג של “חוסר גירוי”, והמוח מנסה להימנע ממנו.
2. סקרנות טבעית
לבני אדם יש סקרנות מולדת – אנחנו רוצים להבין איך דברים עובדים, לגלות מקומות חדשים, רעיונות חדשים, חוויות חדשות. הרצון לעשות דברים מעניינים הוא ביטוי של אותה סקרנות.
3. זהות עצמית ומשמעות
הרבה פעמים אנחנו לא מחפשים רק הנאה רגעית – אלא משהו שמרגיש שיש לו ערך, שמחבר אותנו למי שאנחנו רוצים להיות. כשאנחנו עושים משהו מעניין, זה מחזק את תחושת הזהות שלנו ואת המשמעות שאנחנו מייחסים לחיים.
4. בריחה משעמום = בריחה מהקיום הריק
שעמום עמוק, במיוחד כזה שמלווה בתחושת ריקנות, יכול לעורר תחושות לא נעימות או אפילו חרדה קיומית. הרצון למלא את הזמן בדברים מעניינים הוא גם דרך להימנע מהמחשבות האלה.
5. חברות והשפעה סביבתית
אנחנו גדלים בחברה שמעריכה יצירתיות, הצלחה, ייחודיות, ואנחנו לומדים ש”לעשות דברים מעניינים” זה סימן לחיים טובים, מצליחים או משמעותיים. לפעמים הרצון הזה גם מגיע מצורך להרשים, להשתייך או לקבל הערכה.
ואפשר להרחיב עוד עוד בנושא, על פי תורות פסיכולוגיות ופסיכולוגיות….
רק הגאווה היא שורש, שורש כל המידות הרעות. וענווה היא שורש נגדי או הופכי כל שאר המידות הטובות והרעות הן ענפים.
לגבי העצה, מידות הן לא טוב או רע אלא רק כוח ואנשים שחלשים מכדי להשתמש בו.
הסבר: מידה רעה היא כוח חיובי שהלך לאיבוד, כוח חיובי שהגאווה השלילית הטתה אותו מהמסלול הטבעי לו. ולכן, אחת הדרכים לתקן כל מידה (כולל עצלות) זה לחפש את השורש החיובי של המידה, להבין למה אלוקים נטה אותה בך, מה אתה מרוויח ממנה, איזה "כוח" מסתתר בתוכה ולכוון את הכוח הזה למקום חיובי בזמן שאתה מקלף את הקליפות התועות.
קל לייעץ, קשה ליישם...
אופציה נוספת היא להוריד את הדברים לשטח, לא מספיק רצון טוב צריך גם תוכנית טובה, ברגע שיש תוכנית ויש רצון קל יותר ליישם אותו, זה רק ללחוץ "הפעל".
אבל האירו את עיני כאן שאולי זה נובע מתכנון לא נכון (;
האמת, נשמע רעיון טוב!
אנסה (:
תודה 🙏
"...מי שטיפש אומר - "מי יכול ללמוד את התורה?! נזיקין ל' פרקים כלים ל' פרקים! מי שפיקח מהו אומר? - הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר- עד שאני שונה את כל התורה כולה..."
(ויקרא רבה, יט, ב)
ככה בלימוד תורה וככה בהרגלים ובמידות טובות. קובעים דברים קטנים שבוחרים לעמוד בהם. מראש מנסים לכוון שיהיה כמה שיותר נוח לעמוד בהם - לקבוע זמן קבוע, מרחב נוח לעשייה וכהנה וכהנה.. ולא לקבוע משהו גדול מדי אלא דברים קטנים ואם מצליחים קביעות בדבר הקטן אז אפשר להוסיף עוד קצת 
אני חושבת שהעניין של - לקבוע דברים קטנים, בצורה שיהיה כמה שיותר נוח לעמוד בהם, נכונה מאוד.
ואולי זה יכול להסביר את הקושי בלשמור על עקביות- לפחות ממה שאני רואה על עצמי 🙈 -
מתוך התלהבות (וגם קצת גאווה שלי מול עצמי) אני לוקחת יעד שהוא טיפה גדול מידי -› אני לא מספיק מאומנת, ולכן בימים הראשונים מצליחה, אבל בימים הבאים זה כבר הופך למעיק ומכביד -› אני לא מצליחה להשיג את היעדים הקטנים -› נשארת עם תחושה של כישלון -› ואז טועה לחשוב שאני לא מסוגלת להשיג את המטרה..
אז נראה שיש הרבה אומנות וחכמה בעצם הצבת המטרה ולא רק בהשגה שלה (:
תודה!
קודם כל, יישר כוח על השאלה!
עצם העובדה שאת לא ב"הסתרה שבתוך ההסתרה", את מודעת לכך שאת בהסתרה, שאת לא באידיאל, ורוצה להשתפר ולצאת מהמצב הזה, זו כבר התקדמות! התקדמות משמעותית וחשובה מאוד.
נשמע מדברייך שאת מדברת לא רק על מידת העצלות, אלא בכללי על בניין המידות, אלא שבעצלות יש לך התמודדות עוד יותר קשה.
עצה ראשונה כללית לכל בניין המידות (שמעתי אותה כמדומני מפי הרב זלמן מלמד שליט"א): תחשבי כאילו את ה"פסיכולוג" של עצמך. מה ברור שהיית אומרת? היית מחזקת את השואלת על ההתקדמות שלה, והיית אומרת לה להתקדם לאט לאט, כל פעם לקחת איזו התמודדות ולהתחזק בה במיוחד, ללמוד עליה, לתרגל אותה, לדבר עם חברה טובה ולספר לה על ההתקדמות שלך וכו'. לקחת את הדברים בפרופורציה, ולזכור שה' לא מצפה מאיתנו מה שאנחנו לא יכולים, ושהדברים עלולים לקחת זמן. "אין ביכולתינו להבין את אשר אין ביכולתינו, אך יש בכוחנו לתקן את אשר יש בכוחנו, מעולם לא נדרש מאיתנו יותר מהשתדלותנו, לעשות את הדבר הנכון" (ביני לנדאו, מסע). "לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה" (מסכת אבות).
ספיציפית על עצלות:
עצלות עלולה לנבוע משתי סיבות לענ"ד:
סיבה ראשונה, חוסר לקיחת אחריות. האדם זורם עם החיים, לא מכיר בכך שיש משמעות למעשיו, תמיד מאשים אחרים במעשיו ולא מבין שהוא אמור להוביל את החיים של עצמו! הוא אמור להנהיג, ליזום! האדם חושב שהוא בא להעביר את הזמן. שיר שמאוד עוזר להבין את העניין הוא "חמש שניות" של אודי דוידי שבו אותו אחד אמר לעמנואל מורנו שאם היו נותרות לו חמש שניות, הוא פשוט היה מחכה שהן ייגמרו, נהנה קצת כמה שהוא יכול. וזהו. לא משהו משמעותי. כשהאדם מאבד את התקווה למשמעות, לעשייה אמיתית, לתיקון, לשינוי, לפעול, אז הוא מגיע לשכרות, לתאוות העולם הזה שמשכיחות אותו מאחריות, מדאגה, מנתינה, "אכול ושתו כי מחר נמות". כשהאדם מבין שהוא בא בשביל תכלית מסויימת, הוא בא לפעול, לעשות, יש משמעות למעשים שלו, הוא לא סתם בר-חלוף חסר תקווה ומשמעות, פירור מהקוסמוס הגדול ללא תכלית ותקווה, אז הוא מתחיל להתמלא בחיים באמת! ברעננות! בכוחות לפעול ולשנות! יש לו פתאום כוחות לקום בבוקר! הוא עם אנרגיה וחיוּת, אסרטביות, מרץ, זריזות, בלא בדחף. כמו ילד שיודע שיש מחר טיול, משהו שהוא אוהב אותו, הוא פתאום קם מוקדם בלי בעיות.
סיבה שנייה, הפחד מהמוות. הסיבה השנייה קשורה לסיבה הראשונה, אבל קצת שונה. יש פסקה של הרב קוק זצ"ל שמסבירה את זה, הרב קוק אומר שאדם שלא חי לפי מה שהוא נועד להיות, לא מצא את המשמעות האמיתית לחיים שלו (שהיא דווקא בעבודת ה' ולא בחיי החילון), אז בהכרח שהוא יפחד מהמוות. במובן הכי פשוט, כי החיים הגשמיים הם הדבר היחיד בשבילו, תפיסת העולם שלו היא חומרנית, וגם אם הוא מכיר שכלית בכך שיש עולם הבא, שיש חיי רוח, הוא לא חי את זה באמת, ועל כן עיקר נקודת המשען שלו ואפשר לומר המשמעות שלו זה בחיים הגשמיים, ולכן הוא כ"כ פוחד לאבד אותם. אבל במובן היותר עמוק, אדם שבאמת חי בצורה משמעותית וחי בצורה אידיאלית שיש מה להתגאות בה, שבאמת השתמש בחיים בצורה טובה ותכליתית ועשה את מה שהוא היה אמור לעשות, אז גם אם הוא ימות, לא נורא, הוא עשה את מה שהיה צריך. אבל אדם שסתם בזבז את החיים, ואז מת, מה הוא יאמר לעצמו? איך הוא נתן לחיים לחלוף ולעבור בלי שניצל אותם? כל עוד הוא לא מת, יש תקווה, הוא יוכל להשתנות, לחזור בתשובה (אפילו במובן האנושי, לחזור אל הטבע), לתקן דרכיו. אבל ברגע שמת, זהו, נגמרה האפשרות הזאת. במובן הזה אדם שלא ניצל מספיק את החיים שלו לטובה הוא מפחד מהמוות, ולכן הוא מתעצל. חושש לפעול ולעשות, כי כל פעולה חיובית יכולה לסכן אותו, ו"שב ואל תעשה עדיף". אם הוא יהיה חיוני ואסרטיבי, הוא עוד עלול לעשות דברים שיסכנו את חייו, הוא עוד עלול ללכת לצבא, לפעול, ללחום, או סתם ללכת לטיול, ולא עלינו למות. הוא מעדיף להישאר בבית, במקום הבטוח.
העבודה על שתי הנקודות האלו, החיבור למשמעות (מבחינה מחשבתית יותר) ובפועל עשייה משמעותית (לפי אותו אידיאל), שניהם מרחיקים את העצלות וגורמים לאדם לקבל כוחות.
שנזכה
ותודה רבה רבה על התשובה המפורטת.
באמת חיזקת (:
מעניין לגבי הסיבה השניה, הייתי מצפה שההבנה שאנחנו לא רוצים למות בלי לנצל את החיים שלנו, דווקא תניע אותנו לפעול 🤔
וההסתכלות על פעולות כדבר שמסכן חיים, מה לגבי פעולות שהם בהחלט משמעותיות אבל לא מכניסות את האדם לכלל סכנה?
בשמחה
שמח מאוד שחיזקתי.... 
האמת אחרי שכתבת את דברייך אני חוזר בי מאיך שכתבתי את הדברים. אכן אם האדם יודע בדיוק מה משמעותו, אלא רק לא מוציא אותה אל הפועל, ברגע שמדברים איתו על המוות, הוא מתעורר לפעול ולעשות ואף מסתכן יותר (יש על זה גם מחקרים, ואכמ"ל).
אלא שהנקודה השנייה היא ממש המשך של הנקודה הראשונה. כשאדם לא יודע מה המשמעות שלו, אז הוא נמנע מלפעול. כי כל עוד הוא לא מצא את המשמעות שלו, הוא יכול למות מבלי שיוכל להתחיל לפעול ולעשות את מה שנועד לעשות. רק אם הוא יודע, אז באמת הדיבור על המוות מעורר אותו ופשוט לפעול את מה שהוא סובר לפחות שזו המשמעות שלו בחיים.
תודה רבה על החידוד!!
הועיל לקרוא את הכתוב
יישר כח!
אורות הקודש כרך ב' שער חכמת הקודש מאמר שני – החיות העולמית פסקה מא (פסקה שמקורה בשמונה קבצים, כרגיל).
ברוך תהיה
או שיתוק ריגשי- כי הפירוק לפעולות בדרך למטרה רבות? ואולי עדיף לא להתחיל כי ייקח לזה הרבה זמן?
ואני חושבת שגם אם התשובה היא שיתוק רגשי,
עדיין זה עצלות.
אם יש לנו פחד או רתיעה ממשהו ואנחנו נמנעים בגלל זה מלעשות את הדבר, זה סוג של עצלות, עצלות להתמודד..
אז אם רלוונטי לעוד מישהו.. (;
באגרות הראיה הוא כותב ככה:
"וכל העצלות והרפיון אינו בא כי אם מחוסר אמונה בגודל הטוב שעושים"
הוא אמנם כותב את זה בהקשר ישיר לעיסוק בתורה, אבל אני חושבת שזה שייך בכל תחום - העצלות נובעת מחוסר הבנה/ זכירה של הערך של המעשים שלנו, והחשיבות הרבה שלהם.
אם נגדיל את הערך של העניינים שלנו בעינינו, נרגיש טוב יותר כשאנחנו עושים אותם, וממילא לא נתעצל, וגם נהיה מלאים במשמעות.
לי זה עזר, לא יכולה לומר שעקרתי מתוכי את העצלות עדיין, אבל חושבת שההבנה הזאת כבר הובילה אצלי לשינוי משמעותי 🙂
העצלות בעצם מפריעה לכל תהליך שאדם רוצה לעבור, ובייחוד גם לתהליך של התגברות על העצלות..
אולי כדאי להתחיל בקטן, משהו קטן קטן שבו מתגברים על העצלות, אבל בעקביות. כל יום.
ואחרי שזה משתרש אפשר להתקדם ולבחור עוד משהו, וכן הלאה עד שזוכים להתגבר לגמרי בע"ה.
אין לי רב, הייתי שמחה שיהיה לי אחד כזה.
פחות לשאלות הלכתיות כי בהלכה יש לי ב"ה קו ברור,
אלא יותר לעניינים של דרך חיים ועצות בנושאים שראוי לשאול מישהו שיש לו ידע תורני והסתכלות נכונה על החיים.
אשמח לשמוע על רבנים (או רבניות, גם מעולה) שאתם ממליצים עליהם מנסיון אישי או מהירות קרובה, שפתוחים לייעוץ, שיחות בווטסאפ וכו' 🙏
תודה רבה לכם
אבל אני מבינה שאני צריכה רב גם עכשיו כי עולים דברים שאני צריכה להתייעץ לגביהם..
ואני לא מתחתנת בימים הקרובים.. 🙈
האמת שרבנים להתייעץ איתם דווקא יש. רבנים שיתנו כיוון לחיים... תלוי כמובן באזור ובסגנון של המחפש, אבל רב כזה אפשר למצוא.
רב שאני לגמרי הולך עם הדרך וההשקפה שלו בלי להגיד על חלק מהדברים שהוא אומר שהם לא מתאימים לי, את זה לצערי עוד לא מצאתי.
אלא לבחור ללכת בדרך שלו (:
אם היא בחרה אותו לבעלה, זה אומר כנראה שהיא רוצה גם את הדרך הרוחנית שלו..
יש דרך רוחנית קצת שונה (לא מדבר על אחד חרדי ואחד דתי, אלא בדברים קטנים יחסית)
זה בסדר אם נוח לה להתייעץ לדוגמא עם רבנית אחרת במקום עם הרב שלו, אבל בסוף כדאי שלבית המשותף שלהם יהיה רב,
המטרה היא להקים משהו משותף, לא רק לחיות ביחד, אז גם החיים התורניים צריכים לאט לאט להשתלב אחד בשני (:
סתם.
היא לא צריכה להתבטל לשיטה של הבעל פשוט רוב הבנות רוצות בעל עם שיטה מסויימת שמתאימה להם, ושהבעל יהיה המנהיג הרוחני של הבית.
לא מחייב ששני בני הזוג יהיו באותו שיטה רוחנית בדיוק
כדאי שהאישה תגיע מיושבת מבחינת הדרך הרוחנית שלה ובטח מבחינה הלכתית.
מכמה סיבות:
1. במידה והיא הופכת את עלה ל"רב" שלה, היא מפסיקה ללמוד הלכות שקשורות אליהה, בוודאי שזה טוב וחושב לשאול את הבעל בעניינים הלכתיים ורוחניים- אבל צריך להגיע עם בסיס וידע ורצון להתחזק גם בכוחות עצמנו.
2. אם הרבנים מאותו קו השקפתי, אני לא מבינה מה הבעיה.. וגם יכולה להיות מישהי שיש לה כמה גישות שבעיניה משלימות אחת את השנייה ואין לה "רב רוחני אחד".
3. וצריך להפריד בין רב הלכתי שצריך לבחור ברגע שמקימים בית ולבין רב רוחני, אם הבעל יותר משוייך לרבנים של הרב המור ואישתו יותר לרבי נחמן {חחח דוגמה מצחיקה בפני עצמה}, אז כן אפשר לשלב בין תורת הרב זצ"ל ורבנו וזה לא סותר.
בעיקר גם שהאישה מביאה תורה יותר עדינה מהגבר ולכל אחד מהם יש נקודה של תורה ששייכת לו להביא בהקמת בית וחינוך ילדים.
היו כאלו שיצאתי איתן וזה היה חידוש בשבילן, "למה לא ללכת על פי רב פלוני?" והן הן אלו שטענו באותה נשימה "אני רוצה שהבעל יוביל את הבית בהלכה ורוחניות" כן..בהצלחה.
הן מחפשות בעל שינהיג אותן בדרך הרוחנית שהרב הזה מייצג.
הן לא מחפשות מישהו, ולא אכפת להם מה הדרך שלו העיקר שינהיג, רוצות שינהיג בדרך שהן מאמינות בה.
אם כן אני באה לפרט לך בפרטי 🤓
לפי הסגנון שלי...
ובמידה ולא, אולי אוכל לעזור.
בואי בשמחה!
ותלכי בדרך שלו.
אם את לא רוצה להתאכזב.
אין היום רבנים ראויים.
אין להם מסוגלות לעזור לאישה ממקום טהור. או שהם נזהרים מידי, או שהם נוטים ליפול.
לא הייתי סומכת.
סליחה שאני ישירה מידי.
גם אני זוכרת שזה ביאס אותי שאין ככ אפשרות לנשים לקבל השקפה ישירות מרבנים אלא יותר בדרכים עקיפות... וגם האפשרות לשאול ולהתייעץ פחות נגישה...
אצלי לקחתי השקפה דרך שיעורי תורה מהרב שהתחברתי אליו... שיעור תורה בהפרדה כמובן עם מחיצה... (אומרת את זה לא סתם כי כבר ראיתי דברים)
ויש גם המון השקפה בספרי מוסר על הדרך הנכונה בעבודת ה'...וסיפורי צדיקים
בנה אותי מאוד...
הלוואי והיתה קהילה לנשים שמדברים על עבודת ה' שואלים מתייעצים ומשתפים...
האמת שזה אחד החלומות שלי...
(בנים בבקשה אם אפשר לא להגיב לי, תודה)
יש הרבה אנשים שהבחינה הזאת שהצדיק שלהם הסתלק דווקא טובה להם בעבודת ה' ויש כאלה שמעדיפים רב חי...
כל אחד ומה שמתאימים לו.
כידוע ברסלב זה רבי נחמן ורבי נתן,
שהשאירו כ"כ הרבה עצות וכו'..
אם יש רק אחר זה פשוט לא להיות ברסלבר.
ברסלבר אמיתי לא הופך רב מסויים לרב שלו.. אם כבר קוראים לזה "שיחת חברים" והבן אדם לא חייב להיות רב.
כל הקטע של ברסלב, זה רבנו.. ולא רבנים אחרים.
וגם אם יש היום רבנים גדולים של ברסלב, אנשים שהם חלק מהקהילות שלהם- הם לא ברסלברים אותנטים.
ומי שיש לו רב, שהוא לא רבי נחמן- אז הוא לא ברסלבר, פשוט מאוד.
הוא יכול להיות מחובר לסבא, הרב ארוש, ח"ו לברלנד וכו'... אבל זה לא ממש "ברסלב"- כי יש את ההשפעה של אותו רב חי בתור תיווך לתורת רבנו.
ובשביל מה יש ללכת להתייעץ עם רבנים כשרבנו ורבי נתן השאירו כאלה שפעי עולם?
לגבי חב"ד,
זה גם תלוי. להם יש משפיעים, פחןת שמעתי על "רבנים" שהם מאמצים לעצמם... מי שהולך אחרי הרבי- הוא מאוד כזה.
וכנ"ל גינזבורגרים, שהם זרם אחר בחב"ד.
אבל גם בתוכם יש הרבה ניואנסים.
נ.ב.
אני מדברת נטו על גישה והשקפה רוחנית ולא על רב לשאלות הלכתיות.
רבנו השאיר את התורה שלו בשבילנו. בתור הדרכה. אני לא חושבת (באופן כללי גם לשאר החסידויות) שאם יש למישהו רב לשאלות כאלו ואחרות זה הופך אותו לחסיד לא אוטנטי ואמיתי... בסופו של דבר בואו לא נשכח שרבנו לא היה חי בדור כמו שלנו והדורות שונים מאוד. לדעתי הרבנים בחסידויות כגון ברסלב קובעים את דרכיהם ע"פ תורת רבנו למשל וככה התשובות שהם נותנים הם בעצם ע"פ הדרך של רבנו...
ככה זה גם בחסידויות אחרות. כל הרבנים של החסידות עונים תשובות ע"פ דרכו של האדמו"ר אבל זה לא הופך אותם לחסידים פחות אוטנטיים...
אפשר לראות כמה כל התורה שלו עוסקת בדור של היום.
אשר להתייעץ עם רב בסגנון "שיחת חברים" ופחות.. שוב לענ"ד בתור הרב'ה שלך, בשביל להיות חסיד של רבי נחמן.
כל דבר שיש בו תיוווך, הורס את האותנטיות.
אפשר לראות את זה בכמה 'רבנים' של ברסלב שעשו מעשים נוראיים וכו'..
ולהבדיל אלפי הבדול לרבנים שמפרשים את תורת הרב קוק,
כל אחד לפי המוחין שלו והגישה שלו.
אבל זה פחות אותנטי לענ"ד
ומוסיפה:
אם שואלים מישהו מי הרב שלו והוא אומר שם של רב שהוא לא רבי נחמן..
אז איך הוא ברסלבר?
מכירה את אור לנוער של הרב רביד?
לא יודעת אם זה מתאים לפורום כאן, לענ"ד- מתאים.
מחפשת ניגונים מיוחדים, בעדיפות להקלטות לא בנו ימינו 
לדוגמה:
הרבי מילובביץ' "צמאה לך נפשי"
מעניין למה הקלטות לא בנות ימינו?
יש את ירמיהו שיש לו כמה אלבומים יפים
ויש את דדי בן עמי
איזה בדיוק ניגונים את מחפשת?
תני סגנון? שקט? מקפיץ?
יש אלפים באמת
יש מצב שאני לאומי תורני ולא ידעתי
חשבתי שאני רוצה להשאר בהגדרה של בעל תשובה
אך אהבת הארץ, החיילים, המדינה כמדינה
ההבנה שהעצמאות היא חלק מגאולה ישראל ועוד
נותנים לי להבין שאני לא יכול להיות חרדי (ובטח לא להנשא ולבנות בית עם חרדיה)
מה עושה מי שמבין שהוא לאומי תורני? פותח שמפנייה? יש קו תמיכה?
מתחשק לי לצחוק מרוב אושר ולבכות מרוב הבנה שהייתי בחושך
מברך אותך שתשתלב בחברה בה תגדל בעזרת ה' ובעזרתך 
ככל שתדע מי אתה, תמצא את הסביבה שנוחה ומכילה אותך.
אין טעם קודם לבחור קבוצה ואז כל החיים לרצות אותה. אתה לא אישה מוכה.
לא מחפש לבחור קבוצה
לא שחקן קבוצתי...
סתם. בגדול הציבור החרדי הוא ציבור נפלא אבל אתה צריך לחשוב מה מתאים לך.
אז כמו שאמרת ההבדל הגדול בין שני הציבורים הוא לא דווקא ההקפדה על ההלכה, כי באמת יש חלקים אצלנו שנמצאים הרבה מעל הממוצע אצלם. ההבדל הגדול הוא הלאומיות. ברגע שאתה מגדיר את עצמך לאומי, שאתה מבין שיש בדורות האחרונים מהלך כללי של גאולה, כל היחס שלך לחיים משתנה.
ואפשר וצריך לאהוב את החרדים וגם ללמוד מהם הרבה דברים יפים, אבל לדעת גם שיש שוני, לדעת את המהות הדתית לאומית שלך שאולי ביום יום היא לא נוכחת אבל פתאום שיש מלחמה רואים איך דברים שנראים לנו ברורים לאחרים הם ממש לא. פתאום שצריך ליישב את יהודה ושומרון או להקים גרעינים תורניים בערים החלשות הציבור שלנו נרתם באופן טבעי למשימות כשאחרים בכלל לא מבינים מה נשתנה עכשיו מהימים שישבנו בליטא ופולין.
הכלליות הזאת, המשיחיות, הרצון להביא את הגאולה בעצמנו זה הבסיס שמגדיר את הציבור הדתי לאומי. וכמובן שביחד עם זה באות המון חולשות ואתגרים שקורים למי שמוריד את הכפפות. הדרך ארוכה וקשה אז חלקנו מתבלבלים וחושבים שאנחנו המכף המחבר, שאנחנו חלק מהתרבות החילונית ורק צריך להדביק לה כיפה... ואז כדאי לחזור למאה שערים ולהיזכר מאיפה באנו, ולצורך איזה מטרות יצאנו מהשטיבל אל הים הסוער.
זהו בגדול. תבחר את הדרך שהכי נכונה לך ואם תרצה אוכל לייעץ לך בפרטי על תובנות מקבוצת התמיכה שלנו 😉
כל הכבוד על הקבוצת תמיכה 
האמת ככל שחולפות השנים אני פוגש יותר ויותר חרדים מיואשים, והם איכשהו נזקים לזרועותיה הפתוחות של החברה הדתלית. יש לזה כל מיני נסיבות, ובעיניי מה שמדהים זה שאין לאנשים להם פה ולובי, כי לרוב אלו אנשים שרק מחפשים את האמת שלהם ואת השקט שלהם לחיות בתוכה. מה אני עדייין מסופק, זה אם מדובר בחרדים שגילו את האור או באנשים שמרגישים יותר בנוח בחברה פחות לוחצת (אם נתנסח בשפה ישיבתית - השאלה אם זה בגברא שמצא את עצמו, או בחפצא של החברה שמתאימה/לא מתאימה לו). הנפקא מינה היא האם האנשים האלה עוגנים בצהד ויהיו חלק ממנה, או שהם אופורטוניסטים שעכשיו נוח להם כאן (והם אנשים מוסריים אז בינתיים הם מאוד בסדר עם הצהד), אבל מחר הם ימשיכו הלאה או ייהפכו לקהילה בתוך קהילה.
בכל מקרה, אני לא בטוח שכיום הצהד כולה משיחית ולאומנית, אני חושב שככלל יש יותר הסתכלות קונקרטית על המציאות, וטבעי שההסבר האולטימטיבי של רובם יהיה ראשית צמיחת גאולתנו וכו, אבל אני לא בטוח שכל דתל חייב לחשוב ככה. דווקא בהסתכלות שלי, בצהד יש את היופי הזה שכל אחד מסתכל ובוחן בעצמו וכל אחד יכול למצב את עצמו איפה שהוא רוצה בסקאלה הדתית/תורנית/ערכית/תרומתית. ככל שנהיים יותר חרדים זה משתנה, ואז כלפי חוץ כולם נראים צדיקים ומטיפים אחד לשני אבל בפנים הרבה רקוב או שיש חוסר במוטיבציה הפנימית. זה לדעתי מאפיין הרבה יותר רחב ונכון לצהד, לדעתי, ולכן גם הרבה חרדים שאפילו אם יש להם השקפות חרדיות, הם מגיעים לצהד כי הם פשוט מעוניינים לחיות בחופש מחשבתי ודתי.
אבל אני חוזר להתחלה - הנושא של חרדים שפרשו לצהד הוא מרתק וחבל שאין לזה מספיק מודעות
ברור החרדים האלה הם מיעוט זניח אבל בכל זאת קיים.
בעבר, דתלים שעברו צד היה מאוד נפוץ. אל תשכח שהיו מערכות שלמות שעסקו בזה (מחנה בני תורה, ישיבות תיכוניות-צבועות כמו המדרשיה, המשרפות הרבות, ישיבות חרדיות שמקפידות לקלוט דתלים כדי להציל אותם, וכו). אני חושב שעם השנים גם זה פחת, מהסיבה הפשוטה שכיום קשה להם לשכנע שהם יותר תורניים מהדתלים (כמובן שתלוי איזה, אבל גם תלוי איזה חרדים
). שמעתי שרוב המשרפות כיום עוסקות בגיור של תיכוניסטים חרדים (שזו גם תופעה שהתרחבה מאוד). אבל עדיין זה נבלע יותר טוב...
מעולם לא הייתי חרדי, מאז שחזרתי בתשובה דאגתי לומר
שאני בעל תובה ולא מעוניין להשתייך לשום זרם או השקפה
כי הצלחת יותר לדייק את עצמך.
כשאני התפקחתי אחרי שנתיים מהתשובה (שהייתי מאוד חרדית אנטי ציונית), מצאתי איזשהי שלווה, כי ידעתי שמשהו לא מסתדר.. איך אפשר לרצות להיות עובד ה' מבלי להיות חלק מעמ"י במובן הפיזי של שטחי א"י+ החברתי.
כיום ב"ה הגומל לחייבים טובות, בוודאי שרואה את החשיבות של הקמת המדינה וכו' ואהבת ארץ ישראל שלי פשוט בוערת.. האם אני מסכימה על התנהלות שהיא לא תורנית מבחינה ממשלתית? לא.
וגם לא יכולה להכחיש שאין שאריות חרדיות (בעיקר במקומות שזה מתנגש עם הלכה לדוג'- הלל בברכה לספרדים בעצמאות ויום ירושלים),
המוח שלי מתחרפן חח
ואז כלפי חוץ זה יכול להיראות שיש לי 'תפיסה חרדית', אבל בהחלט מדובר בשאריות.
ודווקא מעניין שאתה במובן מסויים רוצה "להשתחרר" מההגדרה של חוזר בתשובה...
זה מה שמייחד אותנו, אפשר להיות שייכים לציבור הדת"ל תורני/ חרדי וכן הלאה-
אבל יש ייחודיות מסויימת בחוזרים בתשובה, שאני לא חושבת שצריך להוריד אותה ממי שאתה.
וההבנה הנ"ל שלך, זאת רק חזרה בתשובה לחזרה בתשובה.
וזה כאמור לענ"ד.
אני אישית לא הייתי יכולה להגיד את עצמי דת"ל תורנית או משהו אחר לפני שאני חוזרת בתשובה.
כי כמו שיש שאריות חרדיות, יש גם שאריות חילוניות- והלימוד של החברה הדוסית זה באמת להצליח להבין איך לאזן בין כל השגעונות האלה.. גם אחרי שנים.
נ.ב.
עכשיו שאני חושבת על זה, לרוב חוזרים בתשובה נדבקים בצד החרדי לכתחילה ומי שמתחבר אחר כך לציבור הדת"ל מקיים את "אל תיטוש תורת אימך"...
בעיקר מה שמגדלים עליו בציבור החילוני זה המדינה, הצבא, לאומיות וכו'..
טוב במובן מסויים. וזה בפני עצמו שגעונות.
קיצור חח
אהבתי את החידוש שלי לעצמי.
תודה לך!
תבואי תמיד
ותודה(:
בהמשך לשאלה של @עַלְמָה1
מבחינה השקפתית יש לי דרך מאוד ברורה וגם מבינה הלכתית,
רק שמבחינה הלכצית זה הרבה יותר קשה אם אין רב קבוע וכל הזמן צריך לפנות בקו הלכה.
פעם אמרו לי [אני חוזרת בתשובה כבר כמה שנים טובות] 'תמצאי רב בעיר שלך',
אבל חברים- זה לא עובד ככה.
אשמח אם יש למישהו רעיון, תודה רבה (:
נ.ב.
תודה לה' מצליחה לשמור את ההלכה, זה פשוט הרבה יותר קשה כי בסוך לומדת מתוך ספרים או קו הלכה לא רציף.
אבל לקו הלכה יש בדרך כלל קו אחיד של רב גדול..
למשל קו ההלכה של הרב שמואל אליהו
אבל בכל פעם רב אחר עונה, כי זה מספר טלפון כללי.
אני רוצה רב אחד עם מספר טלפון אחד שאפשר לדבר איתו.
ובהנחה שעוד אין לי רב משלי לשאול אותו שאלות כאלו,
אם מישהו יודע לכוון אותי לגבי מקור הלכתי שעונה על השאלה שלי, אשמח.
יחוד בראיון עבודה-
מדובר בראיון ארוך, מראיין גבר (יחיד), ודלת בוודאות סגורה (אבל לא נעולה), אבל סיכוי סביר שמצולם.
מה הדין?
אולי אפילו מצולם בוודאות לא תמיד מועיל- צריך עיון.
עד כמה מצוי שיכנס מישהו\מזכירה בזמן הזה?
או אם יש חלון גדול פתוח?
אולי זה יכול לעזור..
אבל עצה פרקטית- למה שלא תבקשי להשאיר את הדלת פתוחה?
חוץ מזה שגם בעולם חילוני זאת בקשה לגיטימית מאוד, להבנתי זה יכול אפילו להשאיר רושם חיובי, של ערכיות נאמנות ורצינות.
כנראה שזה לא יהיה המפגש היחיד שלך עם התמודדות כזאת, ואת צריכה להיות ברורה, מה הדרישות שלך, ומה את מצפה מעצמך..
(1. יותר מתאים לפורום בית המדרש
2. אפשר לשאול באתר ישיבה או במכון התורה והארץ- שיש להם מומחים בהמון תחומים
3. בהצלחה רבה!!)
הבנתי שאם הדלת לא נעולה אז יש מקום להקל?
וגם זה שונה מההמשך,
כי במידה והתקבלתי למקום עבודה מסויים אני יכולה להגיד באיזה צורה מתאים לי לעבוד,
אבל אם לא התקבלתי עדיין, אני לא יכולה לבוא מראש בדרישות עוד לפני הראיון 🙈
איפה שיש מקום להתגמש תתגמשי,
אבל איפה שיש משהו שסותר את רצון הבורא יתברך-
תהיי חדה וברורה!!
הוי עזה כנמרה, וקלה כנשרית, ורצה כצביה, וגיבורה כלביאה לעשות רצון אביך שבשמים
תודה רבה
תעשי קידוש השם
זה גם לא מושלם, אבל יותר אמין הפורום. בעייתי לסמוך על דעה שמשתמש בפורום כותב ללא שהוא מציין מקור, לפחות מקור אינטרנטי אמין.
פניני הלכה הוא ספר יחסית קל לשימוש, מאוד מומלץ להעזר בו -
ובתחום הזה זה לא הרבה.
אם אתה יודע שיש סיכוי שמישהו יכנס תוך מס' רגעים כמו מעלית זה לא יחוד אע"פ שבמעלית יש מי שאומר עדייף בכל זאת לא להכנס,
לגבי משרדים נאמר לי פעם שגם אם המקום פתוח לרווחה מצד הדלתות והחלונות אך ידוע שלא יכנס מישהו במהלך הראיון ואין את
החשש שמישהו יכנס בכל רגע זה עדיין יחוד.
(לעניות דעתי מצלמה מועילה כהוכחה למקרה וקרה דבר מסויים, אך לא מועילה בדיני יחוד)
בהצלחה בעבודה ושפע כלכלי
בנוסף, במשרד עם אנשים, הרבה פעמים יכולים להיכנס בטעות.
עוד דבר, אם המראיין לא הבוס שמנהל ואחראי על המשרד, הבוס או האחראי יכולים להיכנס.
אם יש סבירות גבוהה למצלמה, שהמראיין לא שולט עליה כדי להעלים את התיעוד, אלא אחרים יכולים להחשף ולראות, זה כמו פתח פתוח לרשות הרבים.
בעניינים הלכתיים.
אם יש לך ווצאפ, יש יותר מדרך אחת לקבל מענה הלכתי מרבנים מוסמכים, על פי העדה שלך, ואוכל להפנות אותך לכמה מהם.
למשל, המספר +972 52-736-6144 מנוהל ע"י חשבון עסקי של עמותת "'מחוברים לתורה' שע"י הרב נפתלי וסרמן" ומתנהל בקלות כך שניתן לשאול אחד מעשרות רבנים מבית הוראה שזמינים למענה בטווח קרוב (לא מיידי, אבל קרוב). פשוט לשלוח הודעה פרטית כמו בצאט רגיל, הזהות שלך נשמרת שום דבר לא מתפרסם מעבר לאותו רב שמספק לך תשובה.
רציתי לשאול אם יש עצות להתחזק בעבודת ה'... לפעמים אני כאילו קרובה לה' כמו דבק ולפעמים אני רחוקה ממנו כמו מזרח ממערב. אם יש לכם עצות לאיך מחזקים את העבודת ה' שלי ומייצבים אותה אשמח שתענו...
וזה באמת עוזר לך?
בנוסף, צריך להשתדל תמיד להיות עם הרגשה ש-ה' איתך בכל רגע, במצבים השמחים או המבאסים של החיים. להרגיש ממש כמו תינוקת "כגמול עלי אמו". כמו שתינוקת בוכה לאמא שלה מתי שהיא עצובה ומבואסת, או צוחקת ושמחה איתה, או מבקשת ממנה כל דבר שהיא רוצה, ופשוט נשענת עליה בתמימות ובביטחון של חום ואהבה אימהית אין סופית שחובקים אותה ועושים לה נעים ומרגיעים אותה, כך צריך להשתדל להרגיש עם ה'.
תודה רבה!
אני חושבת שזה הדבר היחידי שגורם לי (לפחות) לאיזשהו קשר רציף עם ה'..
כי מרגיש לי לפעמים שהקשר דבק שלנו, לא תמיד במודע מגיע כי הוא עשה למעני משהו שמאוד רציתי וכו'..
וכשאני מבקשת משנו ולא מקבלת, אז פתאום יש מרחק.
הבתבודדות והדיבור בכל יום, גורם לקשר רציף.
שלב ראשון תתבונני בעצמך, למה את מרגישה מרוחקת.
ואז שלב שני אחרי שהבנת מה גורם לך להתרחק, תנסי להבין מה גרם לך להתחבר.
ושלב שלישי תנסי להתחבר.
תודה רבה!! ה' יברך אותכם!!
אם הייתם יכולים להסיבר את הקשר עם הקב"ה להבדיל כמו קשר של בנים אדם-
איזה קשר זה היה?
[וזה לא בהכרח חייב להיות קשר של אבא וילד, מלך ועבד, בעל ואישה.. אלא ממש כל קשר].
אשמח גם אם תוכלו לפרט על הקשר שבחרתם כמייצג.
תודה!
לא.
רציתי להבין יותר את הרגש שעומד לאנשים מאחורי הקשר שלהם מול ה' ית', לפי הבחירה שלהם.
הבחירה שלך מעניינת, לרוב אנשים בוחרים קשר של הורה וילד.
וזה סתם נסיונות שלי על אנשים בגלל הלימודים חח.
בתכל'ס, כשחושבים על זה אולי בעצם הקשר שלי עם ה' באמת דומה לקשר עם ההורים שלי
אבל נראה לי שפריץ ומושק'ה יותר מתאים
בגלל הלימודים?
מה את לומדת?
הרב אמר שצריך לעלות למדרגה של בעל ואישה.. שזה הרבה יותר גדול בעומק ואינטימיות מאשר הורים וילדים.
ואני לומדת כל מיני שיטות טיפול בהשקפת התורה.
ולמען ה' איך עושים את כל האימוג'ים הזזים האלה?
ימח שם עראפתאחרונהאיזה רב?
יפה, יפה.
איך עושים את האימוג'ים? טוב אז הנה כמה:
= (חושב )
= (כן )
= (שטן )
= : )
: E
אבל בעשור האחרון עלתה משמעותית הדרישה ללמידה של שער הביטחון מחובת הלבבות.
יותר ויותר שיעורים בנושא.
ספרים שנכתבים.
אפילו מחברות ויומנים בנושא.
אני תוהה מה השתנה בשנים האלו מבעבר?
(אני חושבת שזה דבר מדהים ובעצמי לומדת הרבה)
קריאת ספרים, שמיעת שיעורים, הליכה להרצאות וכו'
וגם השיח הסביבתי
ממש תופעה מבורכת
קראתי לאחרונה את הספר של בת שבע דרגן
90 יום למנוחת הנפש, ממש כיף
וגם הקבוצת ווטסאפ היומית והפודקאסט נהדרים.
קניתי מלא ספרים וחילקתי לחברות ולמשפחה
שיש יותר חוסר בטחון...
אולי בגלל אובדן משמעות או אולי כל מיני דברים אחרים שהופכים את החיים ליציבים יותר.
לא יודע אם אם את טועה או צודקת אבל נשמע על פניו טענה הגיונית
לומדת בחברותא את הספר הזה כל בוקר
וכבר מתחילה סבב חמישי אם אני לא טועה.
וכשהיא סיפרה לי עם מי היא לומדת
גיליתי שמדובר בעוד אישה שאני ממש מעריצה!!
בקיצור, החלטתי שאצטרף לשתי הנשים המדהימות האלו ואולי אזכה להיות כמותן 🥹
[אני כותב את זה מסיבה (שלא נפרט) שקשור לשאלה שלך.]
חשוב מאוד להתחזק בביטחון ב-ה' בדור הזה שיש כל מיני הבטחות ופיתויים חומריים וחיצוניים. הכל נראה נוצץ ומושך וזה יכול לגרום לאדם לסטות מדרך האמת.
הרב זונדל מסלאנט כותב לבן שלו לקבץ פסוקים שיהיו שגורים בפיו במידת הביטחון.
זה תמיד היה ערך עצום ביהדות, אבל בדור הזה עוד יותר צריך להדגיש את החשיבות. הגר"א לפני 250 שנה כבר חזה את המשיכה החזקה שיהיה לחיצוניות והביטחון ב-ה' כתרופה.
בירושלים מקום ששם דגש על עבודת ה' ופחות על השקפה?
שלא מדבר רק על "רב עיקרי" ולא בזרם של אף זרם?
ישיבה בית כנסת או קהילה...
אשמח להכיר מקום כזה, גן עדן בעולם הזה
רוב האברכים שם חרדים( גם בסגנון לבוש), החוזרים בתשובה לעומת זאת כל אחד איך שמסתדר לו
הייתי אומר שזה סגנון של ותן חלקנו
שיש בו קורס שחיטה טוב במחיר סביר
אני יודעת שיש להם הכשרות לשוחטים
ואסביר למה התכוונתי: בימים אלו אני לומדת הלכה בתחום שנחשב כולו גברי, למרות שאת רוב ההלכות הללו נשים יישמו כל הדורות.
וההתנגדות לכל דבר הלכה שאני משתפת נתקל במלא חוסר אמון. למרות שלמדתי את זה בקורס מרב, למרות שקראתי את זה בשולחן ערוך שנפסק כך להלכה.
מתנצחים איתי, מערערים על דבריי- למרות שלא אני כתבתי אותם.
זה יוצר בי אנטי לשומרי מצוות שביניהם אני חיה
בנוח אם אישה תדבר איתי לא על הנושא בכללי @שדמות בחולות אם לא הבנת אותי נכון אני מתנצל
מחפש סינון לסמרטפון, עם הדברים הבאים:
1. סינון רציני.
2. שלא עולה הרבה ושלא תוקע את הטלפון.
3. עדיף אם יש גם איזו מדבקה על החלק האחורי של המכשיר שתעיד על הסינון(אני חי כיום בחברה החרדית ולא רוצה "לפרוץ גדר", אפשר לצחוק על זה, אבל אני חושב שיש מעלה וערך בכך שסמרטפון וודאי פרוץ, עדיין לא נהפכו לדבר מובן מאליו בחברה הזאת ).
כושר פליי זה נחמד. אבל הוא קצת יקר. גם רימון או אתרוג טובים, ואפילו יותר זולים. רימון אם תעשה חבילה ביחד עם עוד שני אנשים, זה יכול לצאת לך ממש זול (50 ומשהו שקל לחודש לשלושה מכשירים, עד כמה שזכור לי). נטספארק לא יודע מחירים, אבל גם טוב. אין מה להסתבך, זה בעקרון הכי טוב.
לגבי מדבקות אין לי מושג, מן הסתם יש דבר כזה. נראה לי ללוקחים אחריות יש מדבקות.
לכאורה עם ההגדרות הנכונות אפשר עם נטספארק/ רימון לקבל רמת סינון של אתרוג
ההגנה הכי טובה שראיתי עד היום (ולגבי מדבקה אני בטוח שאתה יכול לקנות איפשהו)
היא בעיקרה נראת לי הרבה פעמים סיבה ריגשית.
ההלכה היא אובייקטיבית - יש עבירות, יש מצוות. הכל מחושב לפרטי פרטים, מתי כמה ואיך.
אך השאלה הרבה פעמים שלא נשאלת היא למה. למה? כי כך ה' ציווה.
אך לפעמים אם לא פותרים את הסיבה הזאת נוצר מן ניכור ביחס להלכה. תוכן המצווה יכול להרגיש זר.
לרגש אין צורך להרגיש למה בצורה אובייקטיבית עושים את המצווה, אבל הוא צריך משהו שיגע בו.
לפעמים פירושים מחשבתיים עוזרים. נגיד אם לבנאדם קשה להתפלל כי הוא לא מבין איך אפשר לגשר בפער בינו לבין הקב"ה אז בהחלט יש ספרות תורנית שעוסקת בכך.
ויש עוד עניין חשוב בהתקדמות בעבודת ה' - תשוקה וסקרנות.
ההתנהלות מול מערכת הלכתית יכולה להיות מאוד קרה ויבשה. עשית ככה ולא עשיתי ככה.
זה לא מחולל שינוי פנימי.
לפעמים לימוד תורה יכול לעורר סקרנות אינטלטואלית.
תפילה יכולה לעורר תשוקה דתית.
מצוות ציצית יכולה להיות מאוד חביבה, בתור הלבוש היהודי.
נגיש כשרות, שהיא מצווה של סור מרע יכולה להיות חוויה ביחס לשמירה עליה.
לפעמים גם מה שממריץ אדם לעשות מצוות זה לשמור על סטטוס חברתי. חשוב שאקום לתפילה כשאני בישיבה כי אז אני אחשב, בעיני עצמי או בעיני אחרים, כבחור שלא רציני או לא עובד ה'. חשוב לשמור 3 תפילות במניין כי אז אני אחשב דתי רציני.
מי שמקיים מצוות כי "ככה ה' ציווה" בלי השפעות סביבתיות זאת מדרגה מאוד גבוהה.
ברור שרצוי טוב ומעולה לשמור מצוות גם מסיבות שהם "לא לשמה", מה שכן - כדאי להיות מודע לכך. גם כן להיות מודע שלהגיע למדרגת "לשמה" זה תהליך.
החסרון הגדול של מדרגה שהיא לא "לשמה" שהיא בבחינת "אהבה שתלויה בדבר" ולכן "בטל הדבר - בטלה האהבה".
ולכן כל מי שהתרופף אי פעם בצווה מסויימת (מי לא?) זה בגלל שהמצווה לא מספיק נעשתה לשמה, ממילא הכוח שהניע אותה היה מוגבל מלכתחילה.
אז מה אתם אומרים? איך מתחברים למצוות? יש מצווה שיצא לכם להתחבר אליה במיוחד?