פורום עבודת ה' (עמוד 22)

תזכירי לי
אכתוב לך.

בס"ד

אתחיל מזה שאני מאד דומה לעניין הזה ולומד מהכל ואוהב להגיד שאני יהודי.

 

משהו שאמרו לי בקשר לבחירת רב{יש כמה דעות שם בסוגיא} אבל אחד הכיוונים שרבו המבהוק זה מי שהעמידו על תורה.

תנסה לחזור אחרוה מי העמיד אותך לדרכה של תורה?

מה הדרך, האדם שפגשת ראשונה?

יש בכך גם ממידד של הכרת תודה שזה מי שנתן הזדמנות הצצה ראשונה לעולם התורה, לעבודת ה'.

אז אם את חושבת שאת צריכה לבחור בדרך אחת שבמרכז{לא שתסתור את הדרכים האחרות אבל שתיהיה אור מנחה כללי שמתוכו גם ממשיכים להעמיק] אז כן אולי כדאי לבדוק מה נתן לך לעמוד לעולם של תורה ועובדת ה'.

 

מקווה שהובן ויעזור מעט. לא יודע עד כמה את מתכוונת לבחור בדרך אחת, אבל מקווה שתמצאי את הדרך לעשות את זה יחד עם שילוב עדיין של שאר הדברים.

אני מציעה לך בנתיים להמשיך להנות מהסגנונות השונים, ולחשוב על היתרונות והחסרונות שבכל דרך...
בעז"ה תמצאי את בעלך (ואל תפסלי הצעות בגלל סגנון אם את מתחברת אליו) וביחד תמצאו מקום שמתאים לכם לגור ולחנך את הילדים. ולדעתי, אין בעיה לחנך את הילדים לקבל ממקומות שונים, כל עוד הם יודעים מה הדרכים הלגיטימיות ביהדות.. וכמובן לדאוג שהמוסדות שבהם הם נמצאים לא יזלזלו בדרכים אחרות..

שלום יקירה

שמעי נא עצה מבחורה שמבוגרת ממך ביותר מעשרים שנה.

בגילך , את יכולה ללכת לכל שיעורי ההתחזקות שבעולם.

הסיכוי שתביני משהו, הוא בדיוק אפס.

למה? בגלל שהמוח האנושי מתפתח בשלבים וההבנה בנושאים רוחניים מופשטים, הוא דבר שרוב בני האדם, כולל רוב בני האדם שאת מכירה, לא יבין בו אף פעם.

 

מי שמתחיל להבין, מתחיל להבין בשנות העשרים המאוחרות, ככה בערך.

 

מה שכן תצליחי לעשות בקלות בגיל הזה הוא להיות מבולבלת , לעשות שאויות ולהרוס לעצמך את העתיד.

 

אז אל צתעשי את זה.

לכי לשרות לאומי כמו כולם, לכי לאוניברסיטה כנמו כולם, תהיי עצמאית, תחיי קצת לבד ותתפתחי במקומות שאת יכולה להתפתח.

 

זה הסדר הנכון, קודם הגופני, אחר כך הריגשי , אחר כך השיכלי ורק בסוף בסוף הרוחני.

 

אחרי שתהיי בנאדם עצמאי, שיהיה לך בסיס כלכלי , כשתדעי איך להסתדר בעולם , כשתביי בוגרת , מסודרת ובטוחה, אז אולי יגיע זמנך להתמודד עם "מי השילוח"

 

ועכשיו את צריכה  לשמוח, קיבלת עכשיו עצה שתציל את חייך.

בס"ד
ברור שיש עומק רוחני שלא תמיד מבינים.
אבל הסיכוי להבנה הוא לא אפס אף פעם, וה' הוא הנותן דעת.
אם ההבנה הייתה תלויה אך ורק בכישורים יתכן ואת צודקת, אבל היא לא, היו לי בגילי הצעיר המון חידושים ועיונים, ולמה? כי ה' זיכה אותי בזה, כי ה' החליט שאבין, שאשאל שאלות נכנות.

נקודה שנייה החובה לדאוג לגופני ואז לרגשי וכו' זה דיון שכבר כתבו עליו דיי הרבה בעיקר בעקבות השואה.
שם ראו שגם אדם שאין לו גשמי יכול להיות מאד רוחני..זה נכון ש"יותר קל" להתעסק ברוחני כשהכל מסןדר, אבל לא בהכרח שזה נכון לכולם, מצינו הרבה עניים בתקופת חז"ל שעבדו בשביל הפרוטות ולמדו. וכן גם להפך שמענו על עשירים גדולים שנסיון העושר ולהתעסק ברווחים הסיט את דעתם.
הסדר הזה הוא אופטימי מאד שנגיע לרוחני, אבל האם אדם יודע שנותיו?
מה שאני מסכים שצריך להרגיש יציב סך הכל כדי לבנות בניין חזק, אבל לפעמים עיקר היתיבות של האדם מגיעה מהרוחני "אדם שיש לו בשביל מה ילא את האיך" וכדומה.

פיזי זה לא "כלכלי".
פיזי זה גופו של האדם , תפקוד, בריאות , סטנדרטים, הרגלים.
זה השלב הראשון. מגיעים אליו בגיל שבע או שמונה.
יש שלבים נוספים, רגשי ושיכלי, כל אחד מהם לוקח כמה שנים טובות.
רק אחריהם לאדם יש כלים להבנה רוחנית מינימלית.
וגם אם יש צעירים שמתיימרים להבנה רוחנית לפני אמצע שנות העשרים, הם משלים את עצמם.

הם חיים בשקר.
והבנה רוחנית היא דבר נדיר וכשהוא מתפתח הוא מתפתח באיטיות רבה מאוד.

בסוף שנות העשרים , יכולה להתקיים הבנה רוחנית מאוד כללית, מאוד עקרונית.

עוצמה רוחנית אמיתית, חוש אמת, יופיע בסוף שנות השלושים , אם בכלל , והוא יהיה תוצאה של אימון ממושך וקפדני.

יותר שנים בעולם=יותר חכם=יותר בוגר
זה נכון עד גבול מסוים. והגבול הזה הוא באזור גיל 18.
מהגיל הזה (בערך) מי שמשקיע בעצמו ובהתקדמות שלו, מתבגר ומתקדם (ואפילו מהר) ומי שלא- יכול להישאר באותה רמת בגרות עד 120.
גם מבחינה רגשית-חברתית וגם מבחינה שכלית.
זה שרוב האנשים שיותר מבוגרים הם גם יותר בוגרים וחכמים, זה בגלל שטכנית היה להם יותר זמן לעבור דברים וללמוד בחיים...

טוב,
עדיף אותי מאשר אחרים

בציבור הדתי לאומי ניכר מאוד העניין הזה שלומדים מהרבה גוונים, ולא מקובעים על דרך ספציפית אחת. במיוחד בישיבות חסידיות כמו הישיבה שאני למדתי בה זה בולט. אבל לדעתי זה לא עניין שצריך להיזהר ממנו, הרי שאני יודע שמהישיבה שלי יצאו אנשים עובדי ה' ברמה הכי גבוהה שאפשר לצפות מהציבור שלנו ב"ה. צריך לדעת שפשוט יש כאלה שהורגלו מגיל אפס לדרך אחת ולכן זה מה שטוב להם, ויש כאלה שפשוט הורגלו לכנס בדלת אחת ולצאת משנייה כלומר לקבל מהרבה קצת כמונו, אבל זה לא בהכרח רע ומבולגן, דווקא אפשר לעשות את זה מסודר רק צריך שמישהו ידריך אותך וזה בסדר.

אמיתית משלו לעבודת ד' ולא כמצוות אנשים מלומדה.
לשני יש ניסיון אחר, קיצוני יותר לכאורה. שינוי מהותי של אורח חיים וקבלת דבר שונה ללא מסורת אבות ומנהג ברור.

שניהם קשים ובעלי ניסיונות.

הוא לא דתי מבית, אלא צדיק גמור.
ב"ה שגם דתיים מבית עושים תשובה.

1. למי יותר קשה? למי יש יותר סיכוי?
וחז"ל לימדו היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, דווקא מכיוון שהם בני עניים שהרקע הוא פחות. ומסבירים שמכיוון שכך לומדים יותר את היסודות בבית אצל החוזר בתשובה לומדים את הבסיס של הקשר בצורה יותר טובה ומתוך כך יש לילד אפשרות גדילה טובה יותר כי לפעמים דווקא בבית החזק הילד סוג של קופץ למים.

2. למי היצר הרע התנקש יותר?
היתר הרע לא מוותר לאף אחד, את כולם מנסה במה שיש להם.
ואם השאלה מי נופל יותר במקושים שלו? אז שוב זה תלוי אדם, יתכן ולרוב החוזר יפול יותר שכן בהתחלה לפני שחזר לא היה לא יסןדות לעמוד כל כך אבל לא חייב.

וודאי שחוזרים בתשובה אינם בני עניים.

בס"ד
נכון שאפשר לפרש אחרת אבל מתוך הפירוש שהבאתי הדברים קשורים.
הבאתי פירוש שמסביר מדוע בני עניים יש להם יותר סיכוי?
וההסבר היה מכיוון שאבא שלהם לא תלמיד חכם הוא לא יושב איתם ישירות לדף גמרא ולימוד כבד אלא את הבסיס ובעיקר משאלות שהם שואלים ואז הוא שואל.

ההסבר הזה נכון גם לבעל תשובה שלומד יותר את הבסיס ואת השאלות שמציגות לו לפני שהוא חוזר במהלך החזרה דבר זה נותן לו יסודות להמשיך לגדול ולעבוד לפי סדר מסיום ודבר זה מתפספס לפעמים בביתם תורניים כי ברור ש..

התמודדות עם העבר כל הזמן, אובדן חברים, ניכור של המשפחה, כעסים במשפחה אפילו של ההורים שמכנים אותך בוגד, התנתקות של אנשים שאהבת ממך, חגים לבד, ליל סדר לבד, שבתות לבד - רק אבאמא והילדים, המשפחה המורחבת לא מוכנה להיות רלוונטית - חיים מלאי בדידות. 

מאד לא קל, זה למסור נפש. לדתי מבית אין מושג עם מה אנו מתמודדים.

מי שהוא דתי מבית לא תמיד מסבירים לו ואז הוא לא מרגיש מחובר והוא לא עושה באהבה שזה גם קשה לו..

(^^רק הערתי. אני בכלל בכלל לא משווה. וגם לרוב,  בעיניי -מאוד יכול להיות שאני טועה- זה חלק מההבדלים בין דוסים לדתיים לייטים. דתי לייט לרוב לא מספיק מחובר למה שהוא עושה ולא מסבירים לו על זה בבית אבל אצל משפחות דוסיות יותר אז כן מסבירים ויש יותר חיבור ואהבה לה' יתברך!)

*מסכימה עם @ברגוע שאין בזה כללים ואין למה להשוות..

 

שבת שלום

אנחנו מאז שאני זוכרת את עצמי (13 שנים) מארחים בשבתות וחגים אנשים והם ממש מרגישים בני בית אצלינו ואנחנו בקשר ממש טוב והכל בשמחה

למשל היה בחור אחד שהגיע מהודו מבולבל כולו והרב של היישוב שלח אותו לאבא שלי (כי אבא שלי ביקש ממנו שישלח אליו אנשים) ןהוא היה הראשון שאבא שלי התחיל איתו ואז אבא שלי התפלל לקב"ה שהוא יציליח ויהיה שליח נאמן. הם למדו חברותות והוא היה בא אלינו לסעודות בשבתות חגים. הוא היה איתנו בערך שש שנים עד שהוא התחתן וגר במקום אחר. היום הקים משפחה דוסית לגמרי ברוך ה'

יש עוד אחד שהיה איתנו גם בערך שנתיים מיד אחריו ואז הוא גם התחתן וגר במקום אחר..

ועכשיו יש שניים אחרים ביחד שאיתנו כבר איזה לפחות שש שנים..

 

(*אנחנו ביישוב חילוני-דתי לייט ואנחנו בגרעין תורני..)

 

וחוץ מזה, אחרי שטועמים מהעבירה זה הרבה פחות מרתיע והרבה יותר מפתה.

(גם רמב"ם כותב ככה)

שמעתי לא פעם ולא פעמיים מהרב יעקב שפירא שגם לו, כבן של גדול הדור, היו קשיים.

אלה לא הקשיים של בעלי תשובה, וגם לא של דתיים מבית, אבל מסתבר שגם הם קשיים.

 

נראה לי היחס הנכון לקשיים אמור להיות משהו כזה:

הקשיים של אחרים קשים, ואנחנו אף פעם לא מבינים תמונה שלמה, ולכן עלינו ללמד זכות.

הקשיים שלנו כנראה לא הגיעו אלינו סתם, ואם כן, כנראה שאפשר לעמוד בהם.

 

בהצלחה לכולנו בהתמודדויות

אבל דווקא לבעל תשובה. יש לו המון נסיונות.
היצר הרע אומר לו "נו אז מה עם תחלל שבת פעם אחת .. מה יקרה" ועוד כול מיני ניסיונות שלדים מבית קשה להבין

למי שבא מבית דתי יותר קשה - כי הוא לא באמת יכול לחפש את הדרך שלו ויכול להגיע למצב של פיצול בין מי שהוא למשפחה שלו ולחברים
אבל האמת שזה אותו דבר לכולם - החיפוש אחרי משו שהוא לא איך שהחברה שלך

בס"ד
זה דיי ההגדרה לנקמה את סולח אבל כלפיו אתה נוקם בו לא רוצה שהוא ירגיש שזהו הוא הצליח.
השאלה היא אבל כיצד לקיים את המצווה כי זה האמת קשה, באמת הוא פגע ןגם אם סולחים זה לא קל, התשובה לכך היא אולי בפסוקים שליד "לא תשנא את אחיך בלבבך" הבעיה שגורמת לנו לנקום ולחפש דרכים לסלוח ולא לסלוח שאנחנו משאירים את זה בלב צריך לפתוח שכן אני מוכן לסלוח אבל זה לא קל לי, אני עדיין פגןע במקום כלשהו.

העצה שלי היא קודם לפתוח לעצמך את הרגשות בנשוא לכתוב את התחושות את הכעסים והסלילה על דף ומתוך כך אולי לצור שיח חדש על הנןשא כיצד הסליחה תתקבל בלב שלם

המון בהצלחה ןמבין מאד את הקושי

בס"ד
בשיעור הוא דיבר על הטענה המפורסמת בחופש משעמם לי, טענה זו גם מופיע היטב בצום, לא אוכלים לא שותים ובתשעה באב גם לא לומדים תורה..האבלות היא הרגשת הריקנות הזו..החופש הוא ריק אין תוכנית לימודים.
ומשמעמם, שיעמומם מביא לידי חטא..אבל בדיוק המשמעות של החטא הזה..מה שאני הבנתי מהשיעור זה שזה בעצם הריקנות, לילד אין עדיין עולם משלו אז משעמם..אפשר למלאות את החסר ליצור לוח חופש שלא יורגש השיעמום..
אפשר לקבוע חשבונות להתחרט להגיד אני מתקן את העבר..
אבל יש בשעמום בחוסר מעש גם הזדמנות הזדמנות לפתח עולם פנימי לפתח תחושות לפתח את עבודת ה'.

אם אנסה להסביר שוב בקשר לשאלתך התשובה מתמקדת בעבר בחוסר שלנו וזה עצוב וקשה אבל מה שצריך לדעת זה להשתמש בתחושה הזו כדי לחפש כיצד להעשיר את עתמך, עיקר התשובה שאתה מחפש לדיץעתט היא לחשוב כיצד להפוך לאדם טוב יותר..כיצד לגלות עוד רבדים בנפש..
מקווה שזה עוזר אם לא תגיד ואנסה לחשוב עוד..בהצלחה.

בס"ד
אין כונת המגיד שאם קשה לך להניח תפילין או לשמור שבת זה לא חלק זה לא מצווה, אלא זה אומר שלך זה לא חלק, שעבורך אתה עושה את זה ממקום חיצוני.
אם נגיע לעשיית המצוות ממקום אמיתי ממקום של עבודת ה' וקשר לה' מראה איך באמת הם נפלאות ולא קשה לשמור שבת וכו'

את הכלל השני לא הכרתי אבל הוא דיי הפוך מהכלל הראשון אפשר לומר, אך זה ידוע שהיצר הוא עוצמה של חיים ולכן הוא מצליח למשוך לעבירות ולרוב זה דורש עבודה במצוות עד שהם הופכים לחלק מעבודת ה' עד שקל לך.
היית אומר בצירוף עם הכלל הראשון שהגבר נכון כאשר האדם מתלהב בלי שום עמל גם פעם שכנראה מעורבב פה עוד משהו..

והכלל השלישי שלך זה כמו שאמרתי קשור לקחת שלוקחים את פשט הדברים ולא מעמיקים בכללים ומסר שלהם.

והכלל האחד הוא סולל את הדרך שהיא ישרה פשוטה ונכונה.
העניין הוא שיש הבדל בין האצבע שמצביעה על הסוס לבין הסוס עצמו, לכן כשמנסחים את הכלל בשפה האנושית הוא כאילו מתחלק לשלושה, אבל בפועל הדרך היא דרך אחת.
אתה מנסה להפריך את הכלל הראשון ובזה אתה מנסה להפריך את הכל ובכך את מוכיח את הכלל השלישי ומוכיח בזאת את נכונותם של כל הכללים.
לגבי מה שאמרת על הכלל הראשון, זו טעות, כיוון שדב ממזריץ כבר הרבה שנים איננו עימנו וגם כשהיה עימנו הוא לא מינה אותך לדובר שלו.
לכן האמת היא בדיוק ההפך ממה שאתה אומר , כמו שהחוכמה של גדולי החסידות היא בדיוק ההפך מהחוכמולוגיה וההתחכמויות של הבינישים הצעירים של דורנו.
והמגיד הקדוש לא כיוון ולא התכוון לדבר על מקרים קיצוניים והזויים של מישהו שגדל מגיל אפס במשפחה דתית או חסידית ואז לפתע פתאום , בדרך פלא , נראה לו שהנחת תפילין או שמירת שבת שהן מבחינתו פשוטות ואוטומטיות , הן משהו קשה.
זה באמת תסריט הזוי והוא לא עניין את הנגיד ולא עליו הוא דיבר. מה שהוא הכיר אלו מצבי לחץ אמיתיים כמו ניקיון הבית לפני פסח, או הלחץ המטורף לפני שבת ולכן הוא אומר לאנשים את האמת , שכל הטירוף והלחץ שלהם , זו לא עבודת השם.
לכן בעצם הכלל השני והראשון הם אותו הכלל, רק הדגש שונה. כי היצר הרע יש לו מטרה אחת , להרחיק את האדם מעבודת השם האמיתית שהיא תיקון המידות ובשביל זה ממציאים אלף ואחד דינים והחמרות שהם טפלים, מוטעים ומיותרים אבל הם הפכו להיות עיקר העיקרים בציבור הרחב.

בס"ד
לא יצאתי נגדך אלא אמרתי חשוב לדייק שהדברים הם לא כפי שאולי נשמעים בפשט.
את ההסבר למשפט של המגיד קיבלתי ממשל שלמדתי של המגיד מדובנא, והנושא הוא באמת לא מצווה שפתאום קשה לי בה כפי שגם אמרת אלא דברים כללים של לחץ, והגעה ממקום רחוק מעבודת ה' שבגלל זה קשה.. וצריך לדעת מה היא עבודת ה' ואם נדע מה היא באמת יהיה לנו קל ןשמח בה.

הקושי והשאלות שגם עולות ברחבי הפורום זה איך אני מוצא את המרכז בעבודת ה' במצווה הזו, או בקושי הזה? ולא תמיד זה קל לזהות את העיקר..

זה לא שהמגיד אמר שלא צריך לקיים דברים שקשים לנו.
אלא שעבודת ה' אמיתית באה ביחד עם שמחה ותענוג, ואם מישהו מרגיש שהוא סובל בקיום המצוות, כנראה שהוא לא מקיים אותם כמו שצריך.
@סתם 1...

הוא מדבר על חווייה פנימית.

אתה מגיע למסקנה לא נכונה ולא רלוונטית , שאדם יחליט מראש מה תהיה ההרגשה הפנימית שלו במהלך מעשה עתידי מסויים.

זה לא נכון.

 

מסכים שא"א להחליט מראש מה תהיה ההרגשה הפנימית.
אבל צריך לכוון לשם, ולעשות מעשים בפועל שיעזרו לנו להגיע לשם.

כיוון שהיא מתעלמת מהעניין המרכזי והעניין המרכזי והחשוב הוא שישנה אפשרות שאדם יקיים מצוות וזאת לא תהיה עבודת השם.
אתה מנסה להפיל את האחריות על האדם כאילו שזה באשמתו, אבל זה לא נכון .
בדרך כלל הרבנים אשמים או שאולי ההורים אשמים או החברים והסביבה.
ולפעמים אף אחד לא אשם רק ככה זה.

של- לא בי עמלת יעקב?

וְלֹא-אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב:  כִּי-יָגַעְתָּ בִּי, יִשְׂרָאֵל.

על הפסוק הזה? תוכל להפנות אותי לתורה?

כאן ראיתי אזכור מלפני כמה שנים מבחדרי חרדים

 

המגיד מדובנא אמר משל על חביבות התורה: 

הנביא ישעיה (פרק מג) אומר: "ולא אותי קראת יעקב,כי יגעת בי ישראל". משל לסוחר שבא ממדינת הים. בהגיעו לנמל ביקש מאחד הסבלים שעבדו שם,שיעלה לאניה ויביא את חבילותיו לביתו. כאשר הגיע הסבל לבית הסוחר מזיע ומתנשף וביקש את שכרו,אמר לו הסוחר: "החבילות שהבאת אינן שלי". שאלו הסבל: "וכי מנין לך זאת, הרי לא ראית כלל את החבילות שהבאתי?" השיב לו הסוחר: "חבילותי הן חבילות קטנות של יהלומים. אילו הבאת אותן בודאי לא היית מזיע ומתנשף כל כך. מאחר שראיתי עד כמה התעייפת, הבנתי שבודאי לא את הסחורה שלי הבאת". 

 

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=1460896&forum_id=771

נוצריים לאותו רעיון, שנשמע המון במחוזותינו אגב כמו הרבה מסרים אחרים, לכן שאלתי.

.

 

 

הם מתקיפים את התורה שבע"פ , אבל הם לא באים בניקיון כפיים.

אם הם היו אומרים רק שההלכה היא המצאה של הרבנים , ניחא.

אבל שהם אומרים באמת הרבה יותר מסוכן.

הם אומרים שהתורה שבכתב מכניסה את האדם למצב חסר תוחלת, חסר תקווה והדרך היחידה שלו לצאת מהמצב הזה הוא על ידי האמונה בישוע.

 

זאת אומרת, מה שהנוצרים האלו, מאיר ומוטי ואנסטסיה אומרים הוא שהבחירה של עם ישראל היא למעשה עונש.

אם עם ישראל לא יאמין בישוע , גורלו נחרץ, אין לו תקווה וזה לא משנה מה אנשים יעשו גם אם כולם יהיו טובים וצדיקים הם יגיעו לגהנום אם לא יקבלו את ישוע.

 

זאת אומרת הם שוללים מהאדם כל יכולת בחירה חוץ מאחת , להאמין או להאמין במשיח הנוצרי.

 

ד"א גם בברסלב זה ככה.

שאני מכיר את אותו מסר ממקור קדום יותר ולא יהודי.
זה גם מזכיר את המסר של- עד שאתה בודק מה שנכנס לפה אם הוא כשר תבדוק מה יוצא מהפה.
זה מופיע בסיפורי חסידים מהימנים וזה פסוק מהברית החדשה.

לתוכן הטענה הנוצרית אני לא נכנס עכשיו.

בטח על היהדות הנוכחית שאפילו בחלקה מכנה את עצמה בכינוי "אורתודוקסית" שהוא לגמרי נוצרי .
ממש מצחיק .
"אתה יהודי אורתודוקסי?"
"לא , אאוניטי, סליחה, הוגנוטי, או למעשה קלווינסטי."

למעשה מתוך ההקשר קל יותר להבין את ההיפך

אפשר לפרש גם ככה כנראה (עובדה שהוא עשה את זה) אבל אני לא הייתי עושה את זה.
באופן כללי, הרבה פעמים משתמשים בפסוקים לרעיונות שהם יפים בפני עצמם, אבל זאת לא המשמעות האינטואיטיבית שלהם

המגיד, שוב , לא משנה איזה מגיד, אבל אחד מהם , מביא רעיון.

את הרעיון הוא תולה באיזה פסוק .

סביר להניח שהוא מכיר דעות שונות של מפרשים שונים.

מצד שני, יכול להיות שהוא לא מכיר אף פירוש , ויכול להיות שהוא מכיר רק חלק מהפירושים.

 

אני עשיתי בדיקה במקראות גדולות וראיתי שהפירוש של אותו מגיד, אינו מתאים לפירוש רש"י ולמצודות ומתאים באופן מקורב לפירוש המלבי"ם שאני מביא אותו כאן.

 

כי גם "יגעת בי", כאילו היה עבודתי ומצותי עליך לטורח. אולם אשאלך במה הוגעתיך, ומה היא התועלת אשר אשיג מן עבודתך, הלא "לא הביאת לי שה עלתיך", העולה שהבאת לא לי הבאת, כי אני איני צריך לעולה וקרבן,

 

והנה לאחר שביצענו את המחקר הקצר והמיותר הזה, הגענו למסקנה שאין לו וגם לא הייתה לו שום משמעות כיוון שאותו מגיד רצה להביא רעיון והרעיון שהוא רצה להביא מאוד ברור. אז באמת שלא משנה לו או לנו שהיו פרשנים כמו @פסידונית, רש"י , מצודות, יונתן וכד' שלא חשבו שהפירוש שלו הוא הפירוש המדוייק של הפסוק, כי הנ"ל מעולם לא התיימר להתחרות בך או ברש"י על האזור הרלוונטי בתוך "דעת מקרא"

הסכמתי איתך בכל מילה, כעיקרון. (ממש במקרה יצא לי לדון בפסוק הזה עם מישהו אחר לאחרונה, כך שאני מכירה את הפירושים השונים - אם כי חידשת לי לגבי המלבים) אני לא לגמרי בטוחה לאיזו נפקא מינה כיוונת.

כלומר, מהתגובה שלך ניתן להבין שאנחנו מתווכחים על משהו, אני לא בטוחה על מה.

את אומרת שהפירוש שהמגיד נותן לפסוק לא נראה לך.

ואני אומר לך שני דברים.

א. הוא לא נראה גם לרש"י ולא נראה למפרשים אחרים.

ב. היה לנו פעם כאן דיון והדיון שלנו לא נוגע לפירוש של הפסוק. המגיד לא מתיימר להיות פרשן מקראי. הוא מנסה להעביר מסר ובאופן אסוציאטיבי הוא קושר את המסר לאיזשהו פסוק שמתחשק לו.

 

לפסוק עצמו ,אין שום חשיבות. הוא בסך הכל סימון שמתנוסס מעל המסר, כדי לציין אותו.

 

ככה מתנסחים דרשנים חסידיים, מאז הבעל שם טוב ויש לכך הרבה מאוד דוגמאות מכל הזרמים החסידיים.

המסר הוא החבילה. הפסוק הוא צבע האריזה, הוא מאפשר לתלמידים לזהות את החבילה לא יותר מזה.

אם כי בצורה פחות נחרצת ואבסולוטית

הוא רוצה להעביר מסר ואת רוצה להעביר את הזמן.

 

בס"ד
זה דורש הרבה לרוב בעיקר תרגול של ראיית הטוב לשבת עם עצמך על דברים שקרו ולחשוב על הטוב שבהם, על מה עומד מאחורי הפעולות של אנשים.

ואם נסתכל אבל בעין טובה אין אדם בלעדיה, תמיד תוכלי לראות טוב באחר, בוודאי שראית כבר פעם או יותר דבר שהפעים דבר שאמרת זה טוב, תזכירי לעצמך שזה הכלל, שלכל אדם יש טוב, לפעמים צריך לחפש קצת להסיר כיסוים טבל בכל אדם גם טוב ומתוך הטוב הזה אפשר לראות בעין טובה.
מקווה שעוזר קצת..

בס"ד
מורה מעביר שיעור הלכה בכיתה ותלמיד אומר שאצלו בבית נוהגים אחרת. מה עושים?
אז דבר ראשון שצריך זה לברר מה המקור לדברים שנעשים בבית? האם באמת יש מקור איזה? ויש מקום להשאיר את הדברים במקומם.

בהנחה ולא או שזה חשוב לתלמיד בגלל איזה רעיון, צריך לזכור באמת לא לבוא בגאווה, ללמוד לבוא מתוך מקום מכבד.
ההמלצה בקשר לדברים שצריכים שינוי זה לבוא עם מקורות, "ללמוד עם ההורים", זה כמובן במקרים שדורשים שינוי ובעדינות.

בקשר להתחזוקת אישית והחמרה כל עוד זה לא משפיע על אחרים וזה באמת מועיל לך לעבודת ה' מה רע?
למשל אספר על החמרות כאלה שלי, החלטתי להקפיד כמו הרמב"ם והשל"ה לשתות יין בסעודה שלישית מצד כבוד כמו קידוש, אז סך הכל זה דבר פשוט שנותן לי הרגשה טובה בשבת וקצת שאלו הסברתי שראיתי שכך הרמב"ם אומר וזה עושה טוב ובזה נגמר.

רובם הגדול והמוחלט והרלוונטי של החוזרים בתשובה החרדים הם אוכלוסיה נחשלת.

 

יש קמצוץ קטן וזעיר של מפורסמים ומצליחים וזמרים וכאלו שחוזרים בתשובה, אבל הם לא אחוז אחד ולא עשירית האחוז, הם ספורים בודדים ומעטים וגם את המספר שלהם מנפחים ומנפחים.

אבל רוב החוזרים בתשובה החרדים, הם מעומק הפריפריה, אנשים שבקושי בקושי קיבלו חינוך יסודי.

 

אצל הציונות הדתית זה אחרת.

הציונות הדתית היא סינטזה וסינטזה היא תמיד דבר שהוא לא מוגדר ולא בטוח.

 

אז בורחים למשהו בטוח, זו "החזרה בתשובה" , זה סוג של פחדנות. ללכת למקום ששם יודעים ששם "מבינים הכל" , ככה בורחים אל החרדיות. זה נקרא התחזקות, אבל זו למעשה פחדנות.

 

מי שמכיר את החרדים, כמוני לדוגמא, יודע שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליהם זה שהם מבינים גדולים, זו חברה קטנונית ואלימה ועד מותו של הרב אוירבך הם הוציאו אחד לשני את העיניים בגלל משחקי כבוד עלובים, והם יחזרו לעשות את זה בקרוב. זה הטבע שלהם.

 

 

 

הוא שאל אם העובדה שהוא מחקה את החרדים הופכת אותו ליותר צדיק מאשר דתיים כמו אח שלו ואבא שלו.

 

די בארור שהתשובה היא שלילית , זה לא אומר שצריך להתעלם מהשאלה

ממש חשוב להקפיד לא לפגוע בהורים ובסביבה שמרגישים שאם הבן שלהם עושה אחרת זה אומר שהם לא טובים..
יש דרכים יפות להסתדר ולהקפיד על ההלכה בלי למשוך תשומת לב מהסביבה..
וכדאי להתייעץ עם רב שמבין את הסיטואציות הרגישות האלה..

בס"ד
ואם את רוצה לברר להלכה עדיף לשאול רב או לפחות לציין כמו מי את הולכת ולשאול מה דעתו בנושא.

באופן כללי בחב"ד אומרים משהו מאד פשוט בקשר לנשים, זה הנוסח שחז"ל קבעו ומי אנחנו שנתקן נוסח חדש לנשים? מי יודע איזה סודות יש בנוסח הזה ולכן אשה שרוצה להתפלל תגיד את אותה ברכה.

לעומת זה רוב הקהילות כן נהגו בברכה החדשה לנשים והסבירו בצורת שונות.
למשל המוכר יחסית הגבר מברך על כך שככגבר יש לו יותר מצוות(כמו ביחס בברכות לפני לגוי ולעבד) והאשה אחרי שאמרה שלא עשני גויה, ושפחה פה נגמר מעלת מות המצוות והיא מודה על כך שזה נובע שהיא כרצונו קרובה לרצונו וזה המצוות שהיא חייבת בהם.

בקיצור שניהם מודים על המצוות שהם חייבים בהם כי זה גורם לקשר עם ה'
רק שאשה פטורה ממצוות שתלויות בזמן ובמקומן מודה על קרבה מסוג אחר, קרבה לרצונו.(גם פה רואים שזה ברכה מאוחרת כשנשים התחילו להתפלל יותר רק שבחב"ד ועוד שואלים מי אמר לנו לתקן ככה.)

ולהלכה תשאלי את אמא מה המנהג אצלכם או את הרב שלך

אלא אם התסמטלת ממשהו

כי יש מלא דרכים להתקרב אליו

בס"ד

יש הרבה דברים שצריך להתחזק בהם, לכולם.

זה שאנחנו יודעים שאנחנו רחוקים זה כבר שלב, לדעת שאני לא מושלם זה דבר חשוב, ותפקידנו בעולם הוא לעבוד ולהתקדם, צעד אחרי צעד.

כמו שאמרו יש הרבה דרכים, בלימוד יומי, התבדדות, מצווה שלוקחים אותה ללב ולומדים ומקפידים וכן הלאה.

חשוב להעריך את הצעדים הקטנים שנעשים כל יום ולהמשיך להתקדם לאט לאט.

בע"ה שנזכה כולנו להתקרב לה'.

בס"ד
מבחינתי אמונה היא כמו אומנות והיא משפיעה על העולם, היא אמירה שלפיה האדם מעצב או מנסה לעצב משהו במציאות, מבחינה רגשית זה דומה לתקווה, ואז אם אני רוצה לעשות את זה טוב באמת שהאמונה שלי תשפיע אני צריך ללמוד ולהבין מה שאני אומר.

לעומת זה המושג שבו לרוב משתמשים באמונה, לידע שיש שם בורא אני פחות רואה צורך ללמוד כי למה לי לא להאמין שיש מי שברא, מי החליט שעדיף להיות ספקן לבחור במחשבה שנטשו אותנו פה בעולם ואנחנו סתם חיים.

מישהו המציא את השטות הזאת ואחר כך הדביק את זה לרבי נחמן.
רבי נחמן היה אינטלקטואלי מאוד. הוא הרבה פעמים קטל אנשים שהיו אהבלים.
ממש לא מתאים לו לדבר ככה שטויות.

בס"ד
רבי נחמן בקטע הזה בסוף מציין את השאלה שלך שחכמה היא לכאורה מעל האמונה.
אבל הוא מסביר שהאמונה היא כלי להגיע לרצון שמעל החכמה.

אנסה להסביר מזה אומר.
נתחיל משאלה מה זה חכמה, מה זה חקירות?
מסבירים בחסידות לא רק רבי נחמן שהספרים החיצונים אותם אסור ללמוד הבעיה בהם היא המחשבה שאני הוא יוצר החכמה.
וזה משמעות המחקר פה, המחקרים אומרים שעליהם לבנות את הדרך לה' מאפס.

בצורה כזו אפשר להגיע לחכמה אבל רק לגעת בה.
על מנת להתקדם מעבר לחכמה שכבר הושגה צריך להאמין ולסומך על מי שבנה את הדרך.

מכון לפעמים כשרק מאמינים מרגישים ננסים אבל האמונה היא בעצם להיות על גבי ענק וננס על גבי ענק יותר גבוה מהענק.

זה דורש הכנעה גדולה לדעת שהאני הפרטי היא לא המטרה אלא גלוי ה' כהמשך ומתוך האמונה בחכמים ומתוך כל מה שנתנו לנו להוסיף עוד ואפילו עוד קטן.

אמונה תמימה לא הכוונה להיות אהבל, כי אם אתה אהבל האמונה שלך שווה לאמונה של ילד קטן וזה נקרא טיפשות, כל החכמה זה להאמין למרות החכמות שרכשת

 

 

אולי לא הסברתי את זה כ' טוב אבל כדרי לא לקטול ישר אלא להעמיק 

מאמין... וכל שאלה שנפתרת מגדילה ומבררת יותר את האמונה.

 

אני קצת חולקת על רבנו בעיניין הזה כי באמת מהטבע שלנו קשה ממש להאמין כשלא מבררים וחוקרים וכו כו אבן כמובן שבחיים שלנו ,חיי תורה שלנו יש מלאן פעמים שאנחנו מקיימים מצוות מתוך שמך גמור על רבותינו ולא את הכל אנחנו מבררים..
אבל כן יש בירור בכלליות האמונית..

נראה לי שהכוונה היא לא לחקור על הקב"ה ועל חכמים, לא חייב להגיד שעל עצם האמונה "מה זה אמונה?" יש בעיה לחקור.
כמו שאמרו קודם, להישאר בתפיסה של ילד קטן זה בעיה, צריך לפתח את התפיסה (=אמונה) אבל שזה לא יבוא על חשבון דברים אחרים.

לאחר שחוקרים את האמונה להסתפק במה שחכמינו אומרים הרבנים וכו ולא לחקור על כל פרט אך רק לאחר שהרמונה כבר מבוארת

גם אמונה , וגם חקירה שכלית. מיוחד לימי הספירה: (אורות ישראל, ח', א')

"יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של שעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלמודי. אמנם חולשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חברו, ולא יתמעט על ידו, כ"א יתגלה בכל מלא עזו, כאילו תיה הוא השולט לבדו. כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשריות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. "אדם ובהמה - ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה". אכן זאת היא מורשה מיוחדת לישראל, שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה - הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי". ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי טבעית, ואפשרית רק ע"י העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות. מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דוקא ע"י שכרון, כי לא נגלו להם ענינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר להאמין כ"א ההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות. ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה בפשטותה, שהיא ג"כ מבוררה כיום בהיר, "ברה כחמה". ולפיכך מחובר הוא פסח לעצרת ע"י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא מחברת את מנחת השעורים, מאכל בהמה, נטית הרגש הטבעית, אל החטים, מאכל אדם, העלוי השכלי הרוחני, "עץ הדעת חטה היה". ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל מלא ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ומרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום רבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה"

עדיף שתשאלי פה: https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f394

בס"ד

השאלה שלך היא מאד אישית, וכוללת גם

1. איזה אורח חיים או יחס את רוצה לגדל בבית?

 

אני ארצה שילדי ידעו להשתמש בטכנולגיה אבל בצורה מבוקרת סוג של 'חשדהו כבדהו'

מהבחינה הזו לטעמי מחשב נותן את כל הפתרון.

 

גם ל'העביר זמן' ולהתעדכן בחדשות או בכל דבר אפשר במחשב, אבל אפשר לעשות זאת בצורה יותר נשלטת עם סינון ובחירה.

 

אם תרשי אשמח גם לשאול האם בעלך גם חזר בתשובה או מה המצב.{יכולה לענות גם באישי] יכול להיות שזה משפיע גם על בחירות בתחום.

 

2.בקשר לתחביבים וכדומה, נראה לי שקשה להגדיר תחביב קבוע לדברים כאלה{חלק מהסיבה שהטלוויזיה נוחה זה שהתמונה משתנה}

אבל כמה דברים אפשריים:

1. אני מאמין שמפעם לפעם אתם יכולים לצאת ביחד את ובעלך כמו בתקופת ההיכרות.

2.אמרת שהעייפות גוברת, אז סוד קטן מותר להשלים שעות שינה לפעמים וללכת לישון.

3. אולי תצרפי לבעלך למשחק או שניים מפעם לפעם.

4. גם פעם ב... להביא אורחים{זה גם בריא לתחושת הבית והזוגיות[כמובן בשיתוף של בעלך{ חברים שלו או שלך}}}

5. כמו שאמרת בהתחלה מחשב יכול לשמש כמו טלוויזיה אישית ומסוננת, אם יש מה שאת יודעת שצפית בו והוא ראוי לצפייה לטעמך את יכולה לחפש במחשב.{כמובן שזה בהנחה ואת רוצה מחשב בבית..}.

 

ואני יודע שרוב הדברים נשמעים שמאיפה יהיה לי כח.

אבל בשביל זה חשוב מאד לעשות את 2 גם ולישון מוקדם פעם ב.. ולאגור כוחות.

ולמתחילים ממש כדאי לראות באתר של הידברות

משהו מוצלח?

שאחרי שתזרקי את הטלויזיה, תמצאי פתאום דברים חדשים די להפיג את השיעמום..
היצר הרע אומר לנו "אבל מה תעשה בלי טלויזיה..??" ובגלל זה הרבה משאירים את הטלויזיה..
יהיה לך סיעתא דשמיא..

לקרוא ספריים תורניים ,לדבר עם מכירים בפאלפון ,להיפגש ...,להאזין לשירים ..

על תפילה- כוונה בתפילה, עבודת ה'.. וגם כתוב בו אחרי כל קטע מעין "הלכה למעשה"- בקבוצה או לבד, איך ליישם את מה שנכתב. ממליצה בחום!

אני לא יודע...
@נפש חיה.

אז מה אתה אומר בעצם? שאם כבר עובדים את ה' להוסיף את הכוונה? כמו שנאמר ה' רוצה את הלב, זה מה שאני הבנתי

שצריך להיות מודע שאתה עושה את העבודה כי ה' ציווה ולא כי אתה חושב שזה ראוי...
(ללא קשר לעבודה לשמה או לא לשמה)

@ע מ
@ברגוע@חידוש
@נגרסקי

@@סתם 1

@נגרינסקי

המוסר שאדם למד מהיותו בעולם הזה תחת חוקי הטבע הנמצאים בו...

שתי העבודות השניות הם מוסר המצוות שהן המוסר הא-להי... המוסר האנושי גם הוא מוביל לעבודת ה' אבל אלה ליגות אחרות שלמוסר...
המוסר האנושי ועוד המוסר הא-להי מובילים אל השלימות, צריך את שניהם...

 

ההבדל בין העבודה השניה לראשונה הוא עבודה מאהבה למול עבודה מיראה... לשתיהן יש ערך, אלא שעבודה מאהבה היא עדיפה יותר...
וכותב רבינו הרמב"ם:

הלכות תשובה פרק י

א  אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה, כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא; ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן, כדי שאינצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא איכרת מחיי העולם הבא.

ב  אין ראוי לעבוד את ה', על דרך זו:  שהעובד על דרך זו, הוא עובד מיראה; ואינה מעלת הנביאים, ולא מעלת החכמים.  ואין עובד את ה' על דרך זו, אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותן לעבוד מיראה, עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.

ג  [ב] העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה--לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה:  אלא עושה האמת, מפני שהוא אמת; וסוף הטובה לבוא בכלל.

ד  ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה.  והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה.  והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה).  ובזמן שיאהב את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה.

תורת המוסר כי הוא! חושב (ובצדק גם אני מקבל את המוסר...)
נניח אדם שנותן צדקה כי הוא! חושב שזה מוסרי, ולא כי ה' ציווה. לא! נחשב עובד ה'.

מקבל מה שאתה אומר...

כמובן שאפשר גם לפעול במוסר האנושי כי מבינים את המעלה הגדולה שבעבודת ה' בצורה הזו הפשוטה מאוד והברורה מאוד...