פורום עבודת ה' (עמוד 22)

ממש ממש מומלץ- הספר תיכון תפילתי של הרב דב זינגר

חשבתי על 3 סוגים של עבודה (2 בעבודת ה! ואחת בעבודת "עצמך" או יותר מדויק,כי אתה חושב!)
1) עבודה שנעשית מתוך הכרעה ערכית! שראוי לעבוד את ה' וממילא אף לא בשכר (וגם אם אני שמח שאני מקבל שכר, אולי אין מגרעת)
2) עבודה שנעשית מתוך תועלתנות. אבל אני עושה את זה ל... אני עושה לה'.
ז.א. אני לומד כי ה' ציווה אבל בתנאי שאני מקבל נתח שמן בעולם הבא. שלא לשמה...
3) עבודה כי אני חושב שצריך לעשות. (הכרעה ערכית!!) אבל לא כי ה' ציווה. לדוגמא אני לא רוצח כי אני רואה בזה בעיה.
וזה אינו!! עבודת ה', ואפילו שלא לשמה
המקרה השלישי. למה הדבר דומה- לאדם שמעבד את
שדותיו. ויום אחד מגיע המלך, ואומר לעבד את שדותיו... והוא ממשיך כימים ימימה... הרי הוא אינו עובד!! את המלך. עיבוד הקרקע אינו כי המלך רוצה/ביקש. וכי זה נחשב עבודה! שלא לשמה?? הוא בכלל לא עובד את ה'!. הוא רק עובד.


נזכר בכך שהגרי"ז סולובציק אמר שמצוות שכליות אדם קל יותר לעבוד את ה' כי מבינים אבל מצוות לא שכליות יותר קשה. ( אני תמיד חשבתי הפוך שעל מצוות שכליות ה ר ב ה יותר קשה לעבוד את ה', הרי לחשוב כל פעם לפני שגונבים, לא לגנוב כי ה' אמר, זה קשה, אבל מי לא שומר שילוח הקן כי ה' אמר.
לא סתם הבאתי את כל זה. כי לפי הנקודה השלישית שהעלתי מקודם. כדי שזה יחשב עבודת ה' (לא מדבר עדיין על נקודה של לשמה/לא לשמה) צריך לעשות את העבודה "למען" ה'. מישהו לא רוצח כי ה' אמר, זה הרבה יותר קשה מלשמור שבת, אז שומרים שבת שלא לשמה, זה עדיין עבודת ה')



כמובן הגרי"ז דיבר מבחינה אחרת אבל רק רציתי לחדד תנקודה

בס"ד

 

בס"ד                                                       עוצמה פנימית.

 

קנייה של תורה, קנייה של הנשמה.

"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת..."

בעל הטורים על הפסוק מסביר רובד עמוק בקנייה: " י' פעמים בני חת בפרשה לפי שהמברר מקחו של תלמיד חכם כאלו קיים עשרת הדברות, שיש בהם י' פעמים אות ח''ת " צריך ללמוד מכאן את המשמעות של קנייה ומכירה, לא סתם אחד מהשאלות שאדם נשאל גם אחרי מאה ועשרים זה "האם נשאת ונתת באמונה", כי בקנייה ובמכירה יש גם משהו נפשי, והקנייה מאפשרת לנו חיים, גם לעצמנו וגם לתת חיים לאחרים, עלינו לחיות חיים של 'נשאת ונתת באמונה', חיים של חסד ואמת, עם נתינה וקבלה.

 

 

קנייה של קשר.

אם נרחיב יותר את נושא הקנייה והמכירה הזו, נראה לי שזה יסוד לחיים בכללי למה שאנחנו נותנים חסד אחד לשני, לרגשות, ולחיים עצמם שאנו נותנים, כי אומנם פה זה 'שדה עפרון', אבל לא סתם חז"ל לומדים מכאן לקידושי אישה בכסף, לקשר בין ואישה. האדם משקיע ונותן לאשתו מהלב שלו, הלשון קנייה באשה בה ללמד את האדם כמה עליו להשקיע בקשר זה, הקנייה דורשת מאיתנו להוציא כוחות מהנפש עבור דברים, וכך גם צריך בקשר אחד עם השני להשקיע מהנפש 'לקנות את החבר', את 'האשה' זה עבודה של נתינה ואמת.

 

קנייה של החיים שלנו.

אם נחזור לרגע לחיי שרה, כולם שואלים כיצד, איך לחיות  חיים מלאים כאותם צדיקים,ואולי בגלל זה התורה מפרטת לנו את הקנייה הזו, כי כמו שכתב בעל הטורים, גם פה יש סוג של עשרת הדברות, עשרת הדברות של חיי היום יום שלנו, של החסד והאמת, שחוזרים במהלך הדיון של אברהם עם בני חת, גם החיים שלנו יכולים להיות מלאים אם נדע לקנות נכון להוציא את הנשמה שלנו אחד לשני בחסד ואמת, לקנות בכוחות הנפש עוד תורה, עוד מצווה, ועוד חסד.

אם נעשה כך נוכל לקנות את החיים שלנו לקדושה וטהרה.

 

שנזכה לדעת להשקיע עם כוחות הנפש בצורה הנכונה, לשאת ולתת באמונה, בתורה ובחיים, שנזכה להתחברות של חסד ואמת, בין איש ואשתו ובין אדם לחברו.

 

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

בס"ד                                                  עוצמה פנימית.

בשיא הכוח.

"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק..."

מסביר רש"י שמצאנו למילה "ויגש" כמה משמעויות, הגשה לתפילה, למלחמה ולפיוס, ואומר רש"י שאברהם פנה בכולן. וצריך להבין מדוע פנה בכל הדרכים, והתאמץ כך, ועוד יותר יש לשאול על כך שניגש למלחמה? ואפשר אולי ללמוד מכאן, שכאשר עוסקים בהצלת נפשות חייבים להתאמץ בכל הכוח שיש לנו. אין לנו לוותר אל מול הקושי אלא למצוא עוד דרכים לפעול ולהציל נפשות.

 

 

 

הכנסת אורחים.

אם נסתכל אפשר לראות שאברהם אבינו המשיך לארח אורחים בכל מצב גם אחרי שכבר שנים הוא עוסק בכך והוא בן 99 שנה ואחרי ברית המילה. אך אברהם אינו הוריד או הפסיק, בן אדם עלול לחשוב הנה כבר עשיתי וכתבתי וחיזקתי, אך עלינו למצוא את הכוחות להוסיף ולהתאמץ להוסיף ולתת כפי יכולתנו.

 

השבת זה יום פטירת החזון איש, מסופר על החזון איש שניצל את כוחותיו עד תום, ופעם אירע לו שלא חישב נכון את הכוח שלו ונפל לפני שהגיע למיטתו כדי לשכב לישון.

 

כפי שמבוא בתמונה בצד, אנחנו הרבה פעמים יכולים להסתכל על הגלים שמתנפצים על הסלעים, ולחשוב שאנחנו כמו אותם גלים מגיעים עושים וחוזרים אחורה, אך צריך להסתכל גם על הסלעים על אותם גדולים וללמוד שאף לא הסתיימה הדרך שעדיין יש לנו מה לעשות כאן, יש לנו תפקיד וכוחות לעמוד למול הגלים ולהמשיך להופיע ולתת לעלום.

 

שנזכה לעמוד איתנים למול גלי העולם, לתת מעצמנו, בכל הכוחות, ולדעת שיש עוצמה לכל נתינה ונתינה ובעזרת ה' נזכה לחיות ולהחיות אחרים.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

בס"ד                                                 עוצמה פנימית.

אתגר המחנך.

אברהם אבינו, אבי האומה נתנסה בעשרה ניסיונות. כאשר מתייחסים לפרשה שלנו לציווי "לך לך" שואלים המפרשים מה הקושי פה, הבורא מבקש ממך ישירות ואף אומר לך "ואעשך לגוי גדול".

נאמרו תירוצים שונים, ושמעתי מראש הישיבה הרב נחום נריה בשם אביו הרב משה צבי נריה, שניסיונו של אברהם הוא בכך שאברהם היה מחנך כפי שכתוב בפסוקים "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי...וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן..." אברהם כבר בחרן עסק בהחזרת נפשות בחינוך, וכמו שכל מחנך יודע האתגר של החינוך הוא כאשר אתה צריך לשחרר ולתת לילד לגדול בעצמו.

ואני חושב שבאמת אם נסתכל על המשך נוכל לראות כיצד באמת אברהם התמודד עם הניסיון הזה.

 

 

חינוך מרחוק, אבי האומה.

"וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה..." פסוק זה מתאר את המקומות שבהם בעצם עזבו אנשי חרן את אברהם אבינו, מכיוון שעד אז היה כתוב בלשון רבים "וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן ", ופסוק זה מתחיל ויעבר אברם.מכיוון שזה שלב הפרידה הסופי נסתכל בו יותר לעומק, הנועם אלימלך שואל מה זה "מקום שכם" היה צריך לומר "עד שכם.." מפה עד לפה. ואכן הנועם אלימלך מפרש את העניין מצד העניין הרוחני של המקומות.

מקום שכם, זה כפי שבירך יעקב את יששכר "ויט שכמו לסבול" להתעמק ולהתאמץ בלימוד, ואלוני מורה, להורות ולהבין כל ענף של האלון, של עץ החיים היא התורה והמצוות.

 

אם נחזור אלינו, נראה לי שאפשר  להגיד שכן זה בחינוך, המחנך וההורה חוששים מלשחרר את הילדים, מכיוון שהם יודעים מה זה מקום שכם, מה זה "ויט שכמו לסבול" כמה מאמץ צריך כדי להיכנס לישיבה, לצבא, לחיי נישואין וכו'. זה החלק הראשון הקושי לשחרר, אך ממשיך אברהם ורואה עד אלון מורה, כן השחרור הזה כדאי, הוא מביא לאלון מורה, להורת ולחבר את המצוות לתורה, המאמץ והעמל בתורה ובחיים מאפשר גם לחניך להיות מורה.

 

לסיום נראה לי אפשר גם לקשר את זה לסוף הפרשה ולשינוי שמו של אברהם מ"אברם לאברהם" שכן כפי שמובא מבעל התניא יש קשר בין הפסוקים הראשונים לאחרונים בפרשה, ואברם עובר תהליך שבו הוא לומד לא רק לחנך, ולעזור, אלא להיות אברהם, אב להמון גווים, ללמד גם איך להטות את השכם לסבול ולגדול בעצמנו.

 

שנזכה לדעת ללמוד ולגדול מהקשיים, לתת מקום לתהליך החינוך השלם, שכולל בתוכו גם מעט הליכה ומאמץ ונזכה גם לפירות ולהבנת האלון של התורה והחיים.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

 

כל מי שבכתה ה' בפורום לכאן! - ילדודס

בס"ד                                                             עוצמה פנימית.

ואציעה שאול הנך.

 "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ...וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים...וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵינו וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ..." כידוע והיה זה לשון שמחה ומסבירים המפרשים ש"והיה" משמעותו להפוך את העבר שבמילה היה, ההתמקדות ברע שקרה, לעתיד הנפתח לפנינו. כדוגמה לכך מביא הפסוק את יציאת מצרים שהמצרים עינו אותנו אך מתוך כך הגענו לתפילה לזעקה לה' ויצאנו ממצרים.

וכן בכל צרה וקושי על האדם לדעת להפוך את הצרה לפתח לעתיד, להפוך את העבר לעתיד שיתמלא בשמחה והודאה לבורא.

 

 

 

ה' הוא נחלתנו.

 "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקיךָ..." נשאלת השאלה מדוע האדם מוציא את עצמו מהכלל ואומר אלוקיך כביכול אלוקי הכהן ולא אלוקיו, וראיתי פירוש בשם הבן איש חיי שהאדם הנותן ביכורים רוצה צריך להרגיש שכל הארץ שלו היא של ה', ולכן הוא בא אל הכהן ואומר לו "לה' אלוקיך" אני כמוך, כמו שנחלתך היא הקב"ה, כך גם לי אין נחלה אלא הקב"ה.

ונראה לי שאפשר להוסיף לעניין התשובה והקריאה לה', שהאדם רוצה להתקרב לה' ומתפלל אליו להיות שייך, ואף על פי שהוא מרגיש קצת רחוק, הוא לא כמו הכהן. הוא מבקש להיות כמו הכהן שנחלתו תיהיה ולאחר מכן צריך להגביה את קולו ומזכיר את הצעקה של מצרים, שכמו שמובא בספר אש קודש של האדמו"ר מפיסצנה בעניין הצעקה כתוב רק ויענונו כאשר, בה' ישמע את קולנו הפסוק מפרט את הצרות, כי אכן הצעקה הייתה רק על צרה שקרתה באותו רגע, אך ה' מביט באותה צעקה גם על הצרות הנסתרות והנשכחות.

ואותו עניין גם בתשובה אומנם לפעמים איננו יכולים לתקן את הכל, אנחנו רחוקים, אך ה' שומע את צעקת התשובה שלנו גם על הנסתרות ועל כל הצרות והקשיים.

ובכוחה של התפילה להפוך את האי שייכות להבנה מלאה שה' הוא נחלתנו, ולהודאה ופתח לעתיד כפי שמסתיים תהליך הביכורים "...וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ..."

 

שנזכה להתפלל תפילה זכה ולהתקרב לבורא, לחזור בתשובה ולהפוך את הקושי להצלחה את העצב לשמחה ואת הרע לטוב.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

 

בס"ד                                               עוצמה פנימית.

חוכמת הלב.

"...וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים.." הגר"א מדייק שאצלנו התורה אומרת "עיני חכמים" בעוד בפרשת משפטים אומרת התורה "פקחים", מסביר הגר"א שפקח בלשון התורה הכוונה לאדם שמבין בענייני העולם הזה, בעוד החכם הוא בקשר לעבודת ה'. ואוסיף על כך שאולי מטעם זה התורה מצווה בפרשתנו לתת את השופטים והשוטרים בכל שעריך כי אנחנו מדברים על שופטים של הדרכה רוחנית, שהאדם צריך בכל שלב לראות ולשאוף להתקדם ולא לתת לזמן לעבור מאליו, שלא חס וחלילה יעצמו עיניו.

 

 

 

התמקדות במצוות, שופר מכנס ומשפר.

התחלנו לתקוע בשופר מראש חודש, ואחד הטעמים המובאים לתקיעות השופר הוא "לערבב את השטן", אם נסתכל על כך בגמרא במסכת ראש השנה דף ט"ז "..אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן.." ומפרש רש"י "כדי לערבב. שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו " מתוך חיבוב הדברים, מתוך ההתמקדות במצווה, והתקיעות גם בישיבה וגם בעמידה מתוך כך השטן אינו יכול לשטן, וכך לדעתי בכל דבר על האדם להתמקד לשים את שופטים בכל שער בכל עניין להיות בו ובכך יכול להצליח בו וכל השטנים מסביבו ישתקו, התעוררות ושימת לב למה שיש בחיינו הם הדרך להצליח לנצל את הזמן ולהתקדם בעבודת ה'.

וזהו השופר שמכנס את העם, וממקד את האדם, ומתוך כך האדם משתפר ומתקדם.

 

תמים תהיה, עם ה'

מסביר הקדושת לוי "תמים תהיה עם ה' אלקיך...וזהו הרמז תמים תהיה עם ה', כלומר כשאתה על זה הבחינה בחינת השלימות שיש לך אמונה בבורא ברוך הוא שבודאי ימלא לך חסרונך אז תדע שבודאי עם ה' אלקיך, שבודאי ה' עמך:" כאשר האדם הוא תמים בינו לעצמו, שואף לשלמות רוצה להתקדם, מתוך מבט פנימי רצון לחזור לעצמו ולתוכן חייו הפנימי מבטיחה התורה, אתה תמים אז אני "ה' אלוקיך" איהיה איתך. מתוך כך שהאדם תמים עם עצמו ומחפש את ה' כך גם ה' מבטיח להתקדם אליו ולהיות איתו.

 

שנזכה להביט ולהכיר בכוחותינו, להסתכל ולשוב פנימה לעצמנו, ומתוך כך ניהיה עם ה', נגלה בנו את הכוחות והדרך להתקדם נגלה את צלם האלוקים שבנו.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

 

 

תפילות טובות והזדמנות לקרבה ל'ה

 

ואיכשהוא בדיוק בראש חודש אלול הגעתי במקרה לרבי שמען ובנו ר' אלעזר וכידוע אין מקרה בעולם, היה מוזר ומדהים מדהים מדהים, נראה לי שתפילותי לגמרי התקבלו, "ראוי ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק"

 

 

אני המום מחילול האתר שלנו על ידי כתבה מפורטת ותצלום של נשות הכותל שלומדות לתקוע.

זה לא כתב ותיק ומוכר לנו

 

לאן הגענו?

מי שיכול שיגיב, כדי שהנהלת האתר תראה מה אנשים שגולשים באתר מחפשים

שלום לכולם,

רוב המתפללים אף פעם לא למדו באופן מסודר את הלכות התפילה. ורובם הסתכלו על מתפללים אחרים או רבנים ומהם למדו כיצד להתפלל.

אני ממליץ לכם ללמוד באופן מסודר וקל את דיני הכנה לתפילה. וחבל שאנו כל כך טורחים ומשכימים לתפילה, ומפני שישנם הרבה דברים שמעקבים הלכתית את התפילה, ח"ו שתפילתנו לא תתקבל.

לכן עלה בדעתי להוציא ספר על הכנה לתפילה, כדי שכל אחד יוכל להבין ולדעת כיצד יש להתכונן לתפילה,כלשון הפסוק "היכון לקראת אלוהיך ישראל" (עמוס ד, יב).

ניתן לקרוא ולהדפיס את הספר ללא עלות מצ"ב.

ניתן לרכוש את הספר במחיר עלות בקישור הבא:

חנות עם שורשים, יהדות, יודאיקה, משחקים

יהי רצון לפני שוכן מעונה שיקבל תפילותינו ברצון ובאהבה. אמן כן יהי רצון.

בס"ד                                                עוצמה פנימית.

משמעות השתיקה.

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'...לֵאמֹר" האלשיך הקדוש שואל מה עניין מילת לאמר, הרי זו תחינה של משה לקב"ה ולכאורה אין פה משהו הנאמר לאחרים? נראה לי שמשה רבנו לא בא להוכיח את עם ישראל על כך שבגללם אינו נכנס לארץ, זו אינה דרכו של משה רבנו. משה רבנו רוצה ללמד אותנו משהו בקשר עם ה' אותו אנחנו שוכחים, האדם בא לבקש, לשפוך את נפשו ואת טענותיו, אך ה' אומר למשה, ומשה ממשיך ואומר לנו שיש חשיבות בתפילה לדעת גם להקשיב, יש תפילה שהיא מאחורי הקלעים, תפילה שהיא שתיקה, הבנה ולימדה.

 

                                       

 

 

תפילת השקט של משה.

ישירות אחרי הפסוקים האלה מגיע ציווי נוסף ממנו גם התחלנו בסוף הפרשה הקודמת והוא "וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה..." אני חושב שאולי זו היא השתיקה אותה שמע משה רבנו בתפילתו, שהרי יהושע היה משרת משה, הוא זה ששתה בשתיקה בהמתנה ובמסירות את דברי משה, ה' שם את תפילת משה בין החיזוקים של יהושע, כי יהושע הוא חלק השתיקה של משה, ה' אמר למשה תדע לחזק את יהושע, את זה שהמהות שמשרת אותך, את זה ששותק לידך, ה' מבקש להנהגה לתפילה של העם את יהושע ואת השתיקה שלו, ההקשבה והמסירות.

 

שמע ישראל.

נושא נוסף שמתחיל גם הוא בפרשה הוא עניין שמע ישראל, התפקיד של עם ישראל הקבלת עול מלכות שמים והתפילה הגדולה של יהודי, לשמוע, שה' אלוקינו ה' אחד, יש לנו הרבה מה לומר באותו פסוק, וכפי שממשיכה פרשת שמע "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך.." האדם שאומר שמע ישראל יש בתוכו אהבה ענקית יש לו המון מה לומר לה' כמה הוא אוהב אותו, אבל הוא בא ושותק, הוא בא ומקשיב, זו התפילה המיוחדת של עם ישראל השתיקה.

 

שנזכה לדעת להקשיב, לדעת לא רק לדבר אלא גם לשמוע, לשמוע את קול ה' האדיר, את האהבה והרצון העצום שבנו, ולהתקרב למהות של הקשר עם ה' שתלויה בשתיקה הזו.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

מפירות בית הכנסת. יהושע נחשון שלסינגר.

הארות הערות וקבלה במייל: nashgivesmile@gmail.com

 

בס"ד                                                   עוצמה פנימית

בורא עולם.

פרשת דברים, המילה דברים מסמנת על דיבור קשה, וכן הימים האלו בהם פרשת דברים מופיעה הם ימים קשיים, ימי החורבן, אבל אם נסתכל יש פה יותר מזה, הרבי מלובביץ אומר שהפסוק הראשונים והאחרונים של הפרשה נותנים את מרכזה, והנה הפרשה שלנו מסתיימת בחיזוק ליהושע שה' הוא הנלחם לנו. כנ"ל בהפטרה השבת חזון ישעיהו מתחיל בדיבור קשה אבל מסיים בתקווה בניקוי בכך שה' יטהר אותנו.

ה' מלמד אותנו, שבתוך הבעיה, בתוך הקושי והבכי על החורבן נמצא גם הפתרון, רק מי שבוכה על החורבן יכול גם לשמוח בבניין המקדש באמת.

 

~~~הרחבות~~~

 

ה' אוהב אותך.

השבוע למדתי בקשר לקושי שהוא מתחיל אצלנו, הקושי מתחיל בדברים הקשיים שמתעוררים בנו בחוסר אמונה ביכולת שלנו, וקראתי משפט של החפץ חיים שנתן לי להבין עד כמה הקושי הזה באמת מגלה את ה'.

החפץ חיים אמר "הקב"ה אוהב את האדם יותר ממה שהאדם אוהב את עצמו" עלינו לגלות את אהבה זו להבין שמתוך העצבות הזו יכולה לבקוע שמחה גדולה, העצבות היא חלק מחיינו והדרך להתקדם הוא להכיר באהבת ה', בכך שמתוך העצבות, ומתוך הבעיה, בורא עולם נמצא איתנו, ומתוך כך נוכל להתקדם ולעלות למעלה.

 

ההוכחה.

הפרשה התחילה בהוכחה, הוכחה של משה שהיא גם סוג של הוכחה עצמית, אכתוב מדברי השל"ה הקדוש בקשר להוכחות, אני אישית רואה מכאן את אותה אמירה שעלינו ללמוד כיצד באמת להוכיח את עצמו ולהיבנות.

"כשהוכיחם בדברי מוסר סיפר מעלתם, הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים כו', הוא על דרך הפסוק (משלי ט, ח), 'אל תוכח לץ... הוכח לחכם ויאהבך'. הענין, כשאתה רוצה להוכיח את אחד, אל תאמר לו כך וכך אתה גרוע, כי אז ישנאך ולא ישמע לדבריך, וזהו שאמר 'אל תוכח לץ', שלא תוכח אותו בדרך זלזול לומר לו לץ אתה. רק אדרבה תאמר לו חכם אתה, ואם כן חרפה היא לאיש כמוך לעשות כה וכה, זהו 'הוכח לחכם', כלומר תעשנו לך לחכם, אז 'יאהבך' וישמע לקול דבריך ויקבל מוסר"

ההוכחה צריכה לבוא מצד הגדולה שבנו. אני חושב שהחורבן הוא כמו תוכחות מוסר, שאומרות לנו שאנחנו עם ישראל, עם קדוש, ומעין שבת חזון לגאולה.  בתוך הקושי והכאב אנחנו צריכם ללמוד על אהבת ה', ללמוד להזכיר לעצמנו את אהבת ה' אלינו שהיא נותנת לנו לגדול והתקדם מהקושי באמת.

 

שנזכה להכיר מתוך הקושי בבניין, באהבת ה' כלפינו ומתוך להאמין בעצמנו, מתוך ההוכחות לשמוע ולהתחזק כמו יהושע בין נון בסוף הפרשה, ובע"ה נזכה לגאולה שלמה במהרה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

 

ישנו איזה משל שאני לא זוכרת את הנמשל שלו וזה חשוב לי. אז אם יש פה מישהו שיודע\ת את הנמשל אשמח לשמוע.

מצרפת את המשל בקצרה:

 

 סיפור על אב שנתן לבנו מרגלית ואמר לו ללכת לשוק ולבדוק את שוויה מבלי למכור אותה. עשה הבן כדבר אביו בתחילה הוא נכנס לירקנים שבשוק שהם מפשוטי העם שאל אותם הבן בכמה אתם קונים ממני את האבן ענו לו בסכום מועט כלשהו. המשיך הבן עלה לתוך השוק שם כבר היו מוכרי הטקסטיל שלשאלת הבן הציעו סכום יותר גבוה ממה שהציעו הירקנים המישך הבן לסמטה הבאה שם היו כבר צורפים שאל אותם הבן כמה הם רוצים עבור האבן? ענו לו הצורפים סכום עתק והתפעלו מאד מהאבן. חזר הבן לביתו וסיפר לאביו שבתחילה הציעו לו תמורת האבן סכום מועט עד שהלך לצורפים והם כבר נקבו בסכום עתק.

 

זה פחות או יותר המשל

בס"ד                                             עוצמה פנימית.

בנות ישראל.

"...הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ..." מיד לאחר החוקים של נדרים בתוכם נדרי הנשים, התורה עוברת לסיים עם מעשה מדין, נראה לי שהתורה מקשרת בין הדברים כדי ללמד אותנו משהו על בנות ישראל, ומתוך כך גם אפשר ללמוד לכל אחד, אצל הגווים, כל אחד הוא לעצמו, ומנסה להראות את עצמו, לעומת זאת בעם ישראל יש חוקים שהם בין אנשים, בין איש לאשתו בין אב לבתו, הנדרים הם הכח שלנו להוסיף לקשר עם ה' מעבר לבסיס התורה, ופה התורה מלמדת אותנו על החוקים שבין איש לאשתו, התורה מלמדת אותנו שאין בקשר זוגי עבודת ה' של האיש, ועבודת ה' של האשה אלא עבודת ה' היא בין האיש והאשה ביחד.

 

 

 

בין המייצרים.

ימים אלו הם ימי בין המייצרים בהם אנחנו כואבים על החוסר של בית המקדש, ואולי יותר על כך שאיננו מרגיש את החוסר שלו מספיק, כידוע בית המקדש נחרב על שנאת חינם, ויש קשר בין הבית של איש ואשה, בית המקדש הקטן שלהם לבית המקדש של ה', עלינו לחזור ולהפנים את העניין שעבודת ה' איננה שייכת לנו כאדם פרטי, אלא ככלל, כציבור, הפסוק אומר "מן המיצר קראתי יה ענני במרחב.." ונראה לי שאולי זה המשמעות, הקריאה שלנו נובעת מהמיצר, מההתמקדות בעצמו מהסגרות למקום שלנו, והתשובה הדרך להתקדם ולהתחזק היא ללכת למרחב, לפתוח את הלב לבנות עולם שלם יותר גם לאחרים, מקום בו נוכל להתקדם ביחד.

 

מסעי

ונביא מדברי רבינו הגדול רש"י אשר פטירתו תיהיה ביום ראשון.

"אלה מסעי. למה נכתבו המסעות הללו, להודיע חסדיו של מקום. שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות, צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזרה, ... ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן... נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות, זה מיסודו של ר' משה הדרשן. ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת, משל למלך שהיה בנו חולה, והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, אמר לו, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו' (במ"ר כג, ג):  "פרשת מסעי היא מסע ארוך, מסע אל האמת, קרב על החיים. דברי רש"י אלה מעוררים אותנו, נותנים כח להמשיך ללכת, ה' לא מטלטל אותנו, אין סתם רע בעולם, להכל מטרה, ה' מוליך אותנו ודואג לנו.

שנזכה לדעת ללכת ביחד, לזכור שאיננו הולכים במסע שלנו לבד, אלא זה מסע משותף ובעזרה הדדית ואהבה נצליח להתגבר על כל קושי! שנזכה לגאולה ולבניין בית של אהבה, בית המקדש.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! וחודש טוב מבורך בע"ה!!

 

במייל?

עוצמה פנימית.

כיוון הלב.

"...בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם..."

אומר האלשיך הקדוש: "אומרו בקנאו את קנאתי: כי הלא יקשה כי יותר מגדר קנאה עשה, כי גם פעל ועשה נקמה. כי על כן הוצרך רש"י ז"ל לומר, בנקמו את נקמתי.

אך הוא לומר, כי לא המתין הוא יתברך להחשיבו בריה חדשה ולקבוע לו שכר עד עשותו הפעולה.

כי אם מאז ש"וירא פנחס" את הדבר הרע ההוא, ששת לבו לתקן. מאז נקרא בן אלעזר בן אהרן הכהן, שהחשיבו יתברך כאילו היה בן כהן מאז נולד:

 

~~~הרחבות~~~

והודיע דבריו אלה הוא יתברך למשה, באומרו...בקנאו...שהוא מאז קנא במחשבה בלבד:" כמה חשובה המחשבה, כוונת הלב, מאיפה אנחנו באים לעבודת ה' משפיע מאד. שנזכה לבוא מתוך קדושה וטהרה לעבודת ה'.

 

 

אהבה, ואהבת ה'.

אם נסתכל היטב בפסוקים על החטא של עם ישראל בסוף הפרשה הקודמת נראה שיש הקבלה הפוכה בין החטא כאן לחטא העגל.

כאן העם התחיל לזנות, ואז אכלו, ואז עבדו עבודה זרה, ושם הפוך, קודם העגל ואז אכלו, ואז "קמו לצחק".

כאשר ישנה הקבלה כזאת המשמעות היא שיש משהו משותף בין הדברים, הדבר המשותף פה הוא לכאורה הכהן, בעגל אהרון הכהן שניסה לגרום לעם לכוון את לבם לה' באמרו "חג לה' מחר" כפי שמסביר שם אור החיים הקדוש, ואצלנו פינחס, שכפי שרואים בתהילים מעבר למעשה, גם "ויעמד פינחס ויפלל.."{תהילים קו ל'} שניהם קראו לעם שיקראו בשם ה', שישנו את המעשה עם הכוונה לה', להכיר בכוח העצום שבתוך האהבה, ובתוך עבודת ה'.

יש עוד מה לעיין בהשוואה זו, אך הדבר המרכזי שעלינו ללמוד מכאן היא הכוח של אהבה, שאיש ואשה שזכו שכינה בניהם, יש קשר ישיר בין השניים, ועלינו ללמוד לנצל את הכוח הזה נכון לעלייה ולהשגת שלום בין איש לאשתו, שלום בין אדם לחברו, שלום בנינו לבין ה'.

שנזכה ויתקיים בנו "...הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלום".

 

שנזכה לרצות את ה', לבקש בלב שלם להתקרב, ולמצוא שלום טהרה וקדושה בכל דרכנו.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

מפירות בית הכנסת. יהושע נחשון שלסינגר.

הארות הערות וקבלה במייל: nashgivesmile@gmail.com

בס"ד                                                    עוצמה פנימית.

פה האתון.

"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם..." המשנה באבות מדברת על מספר דברים שנבראו לפני בריאת העולם, ביניהם שלוש פיות.

"פי הארץ" המוזכר בפרשת קרח, "פי הבאר" המוזכר בחקת, ו"פי האתון" המוזכר בפרשתנו בשיעור ששמעתי בשבת האחרונה מהרב מאיר אלפסי באפרת, הוא קישר אותם לשלושה דברים המחריבים את את העולם, קנאת קרח, תאוות העם למים, ורצון הכבוד של בלעם. עלינו להסתכל מסביבנו, ולהקשיב לפיות שיתנו לי את הכוח והדרך להתקדם בע"ה.

 

 

כיצד כל פה מגן?

אכתוב בקצרה נקודה שעלתה לי על כל פה ומידה, ומן הסתם אפר להרחיב עוד המון בכל נושא.

פי האתון, אלו הם הדברים הנמוכים הקטנים שקורים לנו, שמזכירים לנו שאנחנו בסך הכל בני אדם, וכמה צריך להישען על אלוקים.

פי הבאר, כפי שהרחבנו שבוע שעבר על הבאר אמרו שירה, לכן נראה לי שאלו הם השירות והתשבחות ברכות לפני אכילה שתייה, והודאה על הנאה והטוב שנותנת לתאווה להפוך לאהבה.

פי הארץ, אדם מחובר לאדמה, להתחבר למקום הקבוע שלנו להכיר אותו, קרח נמצא עדיין באדמה ולפי אחד המדרשים אפשר לשמוע משם אותו, הארץ היא ללמוד להכיר את המקום שלי לעצור ולהישאר 

 

הכבוד והבריחה.

חז"ל אמרו לנו שכל הבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו וכן הפוך, בלעם הוא דוגמה לאחד שרודף אחרי הכבוד, ובשבת שמעתי בשיעור שזה היה השיח בינו לה', בהתחלה היה בקשה גם הקללה וגם על הנסיעה מחוברת, לאחר מכן הנסיעה הייתה בנפרד מהקללה, והנסיעה היא בעצם הכבוד שבלק יעשה לבלעם, אך מדוע היה חשוב כל כך לעשות אירוע על הקללה כבוד גדול? התשובה לכך היא שבלק רצה להרגיע את העם שפחד מאד כמופיע בתחילת הפרשה, ונראה לי שזה הסיבה שבן אדם שרודף אחרי הכבוד נכשל, כי משמעות הרדיפה אחרי הכבוד זה שאני רוצה משהו יפה, משהו מקסים שיסתיר את החסרונות, אבל לא יטפל בהם, ואם החסרונות קיימים ולא מטפלים בהם הם בסוף יעלו שוב והכל עלול לפול, אל תברחו מקשיים, תעמדו מולם תדברו ותנסו להתגבר.

 

שנזכה ללמוד מהטעיות, לדעת לקרוא את חיינו, את הרמזים של ה', להתקדם ולהתגבר על הקשיים שלנו, ולהיות יהודים טובים, בעלי לב טהור וטוב.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!