פורום נשואים טריים (עמוד 127)

כי הרי אנו מאמינים שמגיעים לעולם שכולו טוב, והעולם הזה הוא רק פרוזדור לעולם הבא.

לכן מה יש להיות עצוב על מי שמגיע לעולם הבא?

שגם שהרבה מדעותינו שונות הביא קול מאד יחודי בתקשורת הישראלית...
קול ששם את חיי עם ישראל ואזרחי ישראל לפני חיי מחבלים ודומיהם כמו שהרבה מהקולגות שלו בתקשורת היו עושים

לפי ההיגיון הזה אין סיבה להתפלל לרפואתו של חולה, מקסימום יגיע לגן עדן - מה רע?
ולמה אנחנו עצובים אחרי פיגועים או תאונות דרכים?
המון אנשים מגיעים לגן עדן, חגיגה!

אין אדם בריא שרוצה למות, למרות ההבטחה שנהיה בגן עדן.

קדושת החיים היא אחת מאבני היסוד ביהדות. כשחיים מסתיימים זה אחד האירועים העצובים ביותר שיש, ואין יותר לגיטימי מאשר להצטער ולהתעצב על אדם שנפטר.

אגב אהבתי ת'ניק, מקורי
אולי משהו מחנות פוטו? תמונה יפה שלכם, ו יש שם הרבה רעיונות - שעון, /מגבת וכדו'

הניק הזה ממזמן... מישהו פה שנתן לי את הרעיון ומאז אני תקועה על זה

ותודה על הרעיונות

טעיתי בשרשור

משהו שישמח אותו.

אולי הוא יאהב את זה יותר

נניח חדר בריחה

ברצינות. זה מה שאני אומר לאשתי ולילדיי: "יש לי הכול, ברוך ה', ואם אין לי, אני קונה בעצמי, אבל יהיה נחמד מצדכם להביא לי קופסה גדולה של חלווה שתהיה רק שלי"

לא ברור

מה בנים כ"כ אוהבים בחלווה חחחחחח

 

מה נסגר?!

האמת, לא טעמתי חחח

אולי אם אטעם, אבין

אצלנו זה משפחתי, חלווה זה גם בריא. כולם אוהבים מגיל ממש קטן.

So do you נדמה לי שמו.. ממש נחמד, יושבים יחד כשהילדים הולכים לישון, וכל אחד בתורו מוציא קלף ועונה על השאלה. כשהילדים יגדלו קצת יהיה אפשר לשתף גם אותם. זה משחק שמאפשר שיחה פתוחה, לצחוק יחד ולהעמיק את ההכרות.

שגרים שם?

זה מאד יעזור. כי כדאי לשמוע בשיחה את הדברים.

בנוסף, הכי טוב ללכת לביקורים פיזיים שם ושבתות. ככה תרגישו טוב את השטח.

בהצלחה!

צריך להתכונן מראש שבטוח תצטרכו להתפשר על משהו מכל הרשימה. ולסדר בסדר עדיפויות על מה מתפשרים ומה לא.

בברוכין יש בית מדרש, סוג של ישיבה מכינתית
אבל יש גם שיעורים.

ברבבה יש כולל הלכה שנפתח לאחרונה. וכמובן שיעורים קבועים במשך השבוע ובשבת.

לגבי יותר תורני פחות תורני, זה יישובים גדולים אז זה קשה לכמת את זה בכמות. צריך ללכת לשבת לראות את האווירה פה ופה.

הכי חשוב לפני הכל. להיכנס לרשימת המתנה..זה לא מהיום להיום -בקראוונים בטוח יש רשימת המתנה ארוכה בשני המקומות.
לגבי יחידות דיור, בדכ הרוב נתפס מהר או יחסית יקר
צריך להיות עם יד על ההדק בעניין הזה.

מבחינת קרבה למרכז ברוכין קצת יותר קרוב, משו כמו חמש דק נסיעה,אז לא כזה קריטי. גם ככה כולם נפגשים בסוף במחסום ומחכים..

בהצלחה!!

ומסבה את תשומת ליבכם שהיישוב הכפיל את עצמו בשנתיים האחרונות, כך שיתכן שאוירת היישוב קצת תשתנה או תתעצב טיפה אחרת.
ובכלל "אוירת יישוב" תורנית יותר או פחות זה משהו מאוד מאוד אינדוידואלי. ומה שתורני לי, לא יהיה מספיק תורני עבורך. לכן אין כמו מראה עיניים.

בברוכין פותחים בית ספר צומח בשנה הבאה. ביס משותף לבנים ולבנות עם כיתות נפרדות. יש ילדים שנוסעים לתלמוד תורה באריאל (שנחשב תורני יותר, אם כי עוד לא יודעת איך בית הספר יהיה..) בהסעות.

נסיעה לתל אביב מוקדם בבוקר (נגיד 6 יציאה) בערך 40 דק לדעתי. אחכ פקוק מאוד מאוד. בכלל הפקקים נהיו נוראיים מאז שחזרו מהקורונה.
ברוכין לטובת רבבה זה 10 דק קרוב יותר למרכז.
יש תרבות טרמפים.
יש בני עקיבא נפרד ביישוב.

אני מציעה לך לדבר עם ועדת קליטה של כל אחד מהיישובים ולשמוע לפחות לגבי השאלות הטכניות יותר. וגם לבוא להתארח בשבת או לעשות סיבוב בסתם יום של חול אחהצ ולראות את סגנון המשפחות.

בהצלחה!

אז יודעת לענות על חלק-

מההיכרות שלי, רבבה קצת יותר תורני, אבל כמו שכתבו, בברוכין יש תנופת בניה רצינית, ונכנסו (ויכנסו) הרבה משפחות חדשות, אז יכול להשתנות.

יש בברוכין ישיבת הסדר, אולי יש להם מסלול לאברכים. אפשר לבדוק.

יפתחו ביה"ס בברוכין, לא יודעת בדיוק מתי (מישהי פה כתבה שנה הבאה, אבל לא יודעת, אין לי ילד בגיל הזה). בינתיים אני יודעת שהילדים נוסעים מחוץ לישוב.

ממה שהספקתי להבין, יש טרמפים בישוב (יכול להיות גם בוואטסאפ). זה גם הגיוני, כי אין כ"כ תחבורה ציבורית..

קרוואן עולה בסביבות 1650, תלוי בגודל של הקרוואן. יש רשימת המתנה ארוכה, אז כדאי להירשם אליה כמה שיותר מהר. יחידות דיור לשכירות אין הרבה.

יש את תל דן שזו שמורה יפיפייה שמתאימה לכל הגילאים.
יש גם את דג על הדן שזה בית גידול לגבי פורל, יש הדרכה וסיור, ממש נחמד. אבל לא מוצל.
זו ההמלצה הכי חמה שלי

בדרך- אפשר לעצור ליד אלונים- יש חורשת אלוני אבא- יש שם מסלול קצר ומקום לשבת.

או באיזה מקום אקראי בגן משחקים שווה. יש בכל יישוב כמעט, נראה לי. (מכירה ביקנעם, מגדל העמק)

אפשר גם לעצור בקרית טבעון, לעלות לאנדרטה של אלכסנדר זייד. זה מעניין קצת.

 

רעיונות לפעילות באיזור חספין- הר בנטל- זה בצפון רמת הגולן. עוד אפשרות- ליד אליעד יש התחלה של טיילת מסודרת, ויש משם ירידה קצרה לתחילת נחל אל על, מקום שממש אפשר לעמוד ולשכשך רגליים. אחר כך אפשר לחזור לטיילת שמגיעה בסוף לאבני איתן.

 

מציעה שמי מהמשפחה שיש לו קצת חיבה למפות יפתח מפה ויוביל את כולם בין השמורות, היערות והמצפים

בטן גב/הליכה
עם/בלי מעיינות
מסלול קצר/ארוך

מסלול עם מעיינות/ מים
לזוג
מסלול בינוני - לא קשה מדי, מצד שני מסלול מאתגר לא קל מדי (בטיול בלי ילדים קטנים...)

הזוויתן

כדאי לבדוק רמות זיהום במקורות מים בכללי לפני שמטיילים.

בדגימות המים במספר נחלים בצפון נמצאו תוצאות החורגות מההמלצות

שמעתי מבכיר ברשות הטבע והגנים מתראיין ברדיו וטוען שהכל התחיל בכך שהעלו את דרישות התקן מאד וזו הסיבה שכל קיץ מגדירים את רוב הנחלים כמזוהמים. אם ישוו את התקן למקובל באירופה - כמעט כל הנחלים ייחשבו תקינים. רק צריך לא לשתות מהמים

זה רק למי שנמאס לו שכל הנחלים מזוהמים ורוצה לבדוק מה העניין

רק לשים לב שזה לא מעגלי
לפני כמה שנים היתה שם הזרמת מים מבוקרת, כך שגם בשיא הקיץ היה מלא מים

תודה
צריך להרשם מראש? או אפשר לבוא בספונטני?

ממליצה

עכברת... רפואה שלימה

מכירה אישית אדם בריא וחסון שנדבק וכמעט מת (היה מונשם ומורדם). מאוד מסוכן לעוברים, אז נשים הרות קחו בחשבון. אני הייתי לוקחת ברצינות ובמשנה זהירות את האזהרות של רשות הטבע והגנים..

לא הייתה הצעת נישואים...פשוט התחלנו לחפש אולם אחרי שנה +
הרגע הכי בחתונה לא זוכרת כל כך..לא בקטע של ארועים גדולים אבל המשפחה התעקשה...
היה יותר כיף בטיולים שעשינו יחד ביום של החתונה...צילומים בים וכו'
מוותרים...כלום לא עולה לי.

אבל החתונה שלי היתה היתה אחד הימים הכי גרוע שלי בחיים אז הרגע הכי הכי היה שהיא נגמרה ועפנו הביתה.. בעצם גם לא כי אז התחיל בלאגן עם אבא של אישתי.
הייתי מוותר על אבא של אישתי ואז בטוח היה טוב! הוא פשוט הרס לנו את החתונה בעשר אצבעותיו! חשב שזה אירוע שלו והצקי'ם שלו אבל הצלם זה בשבילנו אז שאנחנו נשלם עליו(יש לציין שהוא ממש מליונר) ועוד כל מני בלאגנים שעשה. בגלל זה אני ממורמר על החיים שלי עד עכשיו!

לא כזה חוגגים יום נישואין וטו' באב אבל בטוח נחגוג כשאבא שלה ימות ולא בגלל הירושה (שלא בטוח נקבל)

לאחל לכך שאשתך תהיה יתומה? לחגוג את זה שהיא תצטרך לקרוע?

מי שמת אביו ונפלה לו ירושה שמברך גם הטוב והמטיב.
אני יחגוג את זה שניצלתי ממישו שממרר לי את החיים (עדיין) ולא על זה שהוא ימות.

לגבי היתמות: אני לא רוצה להסיט את השרשור פה אבל רק אומר שזה לא בדיוק כך.

אתה אמור להבין שיש מציאויות כאלו.

לדוגמא, אשתי מאוד תשמח להיות יתומה מהאבא שהתעלל בה ומהאמא שמגנה עליו עד היום "בשביל שלמות המשפחה".

כמובן - זה מאוד מצער. לא מצער שהמפלצת תמות, מצער שיש בני אדם כאלו (אם הם בכלל נכנסים להגדרה של 'בני אדם').

(בכל זאת חתיכת אווטינג, אז פתחתי פצל"ש)

נ.ב. ובכל זאת לשאלת הפותח - הייתי מוותר על התמונות. כלומר טוב שצילמו את האירוע, אבל כל העניין של לבזבז את הזמן על לעמוד/לשבת בכל מיני פוזות והרכבים מול מישהו עם מצלמה - מיותר לגמרי.

מבאס.
אבל לסחוב את המירמור עד עכשיו? שאבא של אשתך יקבע את מידת האושר שלך בחיים?

חבל...😕

אני מהאלה שלוקחים ללב מה נעשה.

תכניס תוציא..

הרגע הכי הכי בחתונה:

 

כשהלכתי בליווי כל החברים והמשפחה, בשירה ובריקודים, כדי לכסות את הרבנית בכסא כלה. צלם הווידאו הלך כמה צעדים מקדימה עם המצלמה לכיווני, וכך הוא הנציח את החיוך הענק שעלה על פני ברגע שראיתי אותה לראשונה אחרי שבוע מייסר. 

אנחנו אוהבים להסתכל על הדקה הזאת שוב ושוב... איך אני הולך לי באדישות בזמן שכולם סביבי רוקדים, ואז ברגע אחד - כשאפשר סוף סוף לראות אותה - הפנים שלי משתנות ב-180 מעלות עם חיוך שיכול לדגמן רגשונים בוואצאפ.

 

היינו מוותרים על ההוצאות המיותרות והיקרות, שלא באמת גורמות לאירוע או לנו להיות מאושרים יותר.

 

הצעת נישואין - הייתה רק באופן פורמלי, כחודשיים אחרי שהחלטנו להתחתן, ביום שבו החלטנו לספר להורים שלנו.

 

הרגע הכי הכי בחתונה היה בשניה שנכנסנו לחדר ייחוד.
ומבחינתנו נגמרה החתונה.😌
זה היה רגע מטורף ובלתי ניתן לשחזור. ניסינו.

לא הייתי מוותרת על כלום.

הצעת נישואין? כשבחור אומר לך "אז נסגור"? זה נקרא?
סתם. בעלי נאם נאום כלשהו והיינו בטיילת מול הים. היה ממש מרגש.
בתכלס עד היום הוא לא שאל ולא אמרתי "כן"...
אולי באמת כדאי שנסגור את הפינה הזאת 🤣

אני חושבת שהרגע הכי יפה היה כשמצאתי את אחותי בשירותים מתחבאת מהלחץ (לא יודעת מה עבר עליה- היא כבר הייתה נשואה עם ילדה) והובלתי אותה לרחבה כדי שנוכל להתחתן וגם שחמותי אמרה לי "כבר שמונה כדאי שנערוך את החופה ועניתי לה "אני לא מתחתנת בלי אחותי"באסרטביות שבאה מהלב. בעלי אגב לבש חולצה לבנה ורדרדה מהממת והיה חתיך אש והייתי מאוהבת עד הגג (גם היום אפילי יותר)

השרשור על חמותך,
להגיד לה ככה זו באמת אסרטיביות רצינית מאוד
כל הכבוד!

באמת. אבל לא רוצה לארח אף אחד שבועיים זה הכל. אגב אם היו אומרים לי את מי את מעדיפה לארח אמא שלך או חמותך הייתי מעדיפה את חמותי. (:

כשהוא בא לכסות
כשנותנים יד
כשנכנסים לחדר ייחוד. תכלס האחרון הכי הכי אם חייבים לבחור.
היינו משנים היום הרבה דברים. עושים חתונה קטנה יותר
אממ... לשאול כמה זמן כדאי לצאת ואז להגיד שאצלנו אפילו פחות נקרא? אבל אח"כ ביום שהתארסנו מול שערי הר הבית.

1. הצימר שאחרי. (החתונה היתה מעולה ממש והייתי שיכור לגמרי בלי לשתות טיפה אבל... )
2. על החליפה.
3. היתה. במצפה אי שם בארץ. עם שביל נרות, פרחים, טבעת ועוגה.

וואו האמת החופה, עם הרב שמואל אליהו היה מדהים ומרומם ברמות.

הייתי מוותר על האולם אני חושב..מתחיל להתחבר לעניין של חתונות קטנות פשוטות ויפות.

הצעת נישואים היה גם נחמד ממש, אבל עד היום אשתי חולמת שאעשה לה שוב הצעה מאיזה כדור פורח או צניחה חופשית..חח

כשהוא בא לכסות אותי. מררתי בבכי😅
ואז החדר ייחוד. סוףסוף להיות לבד!! וגם הוא נתן לי מתנה מרגשת🥺

הייתי מוותרת על הצילומים אחרי החדר ייחוד. זה נתן לנו להיות בדיוק עשר דקות על השעון בחדר ייחוד, וזה כלום זמן! ובגלל זה לא הספקנו לאכול והיינו רעבים כל החתונה😑

לא הייתה הצעה...
אני גם שונאת הצעות. פשוט מאולץ בעיניי.
ישבנו בפארק וניתחנו ציורים אחד של השני. כל אחד צייר עץ והשני אמר מה זה אומר עליו. בציור השני הוא צייר לי בית😁

פשוט לא טרח להשקיע..
(טוב נו.. זה ממש חמוד)

ד''א, הציור שמור אצלי עד היום😌

הרגע הכי מרגש- לראות אותו אחרי שבוע וחצי שלא נפגשנו ולא דיברנו, הסוד שהוא אמר לי לפני שכיסה בהינומה, החדר יחוד ולראות את כל החברות והמשפחה שהגיעו לכבודנו.

לא הייתי מוותרת על שום דבר.

הצעת נישואין עם טבעת יהלום היתה במרפסת של הכותל. אני ממש רציתי. סיכמנו על טבעת בלי כריעת ברך כי זה מנהג הגויים.

וכל כך בכיתי והתרגשתי כנראה לעולם לא יחזור הרגש הזה.

הצעת נשואיו לא הייתה, אחרי כמה פגישות יצא ספונטני שאנחנו מתחתנים.

כל מה שאת חושבת, זה התפילות.....
מרגישים שיש לך נשמה גבוהה!!!
אשריך!

אחד הרגעים המרגשים,
בתקופת האירוסין סמוך לחתונה,

אחרי שבעלי הביא את הבגדים שלו לדירה
ופתחתי את הארון בגדים וראיתי אותם...
ואשכרה קלטתי שאנחנו הולכים לגור באותו בית! וזה מרגש!


עוד דבר מרגש,
כשהתחלתי להצטלם עם שמלת כלה, בחוץ עם חברות,/מלוות, פתאום אשכרה קלטתי - אני כלה!!!!


היו גם מלא מלא סיפורים מצחיקים ביום של החתונה ובחתונה עצמה, אך לא רוצה שיזהו אותי חחח

הסלואו שלנו.. החלק הכי מרגש ומיוחד.. עד היום יכולה לראות ולבכות (חתונה קצת שונה ממה שברוב פה מכירים *לצערי* היתי שמחה לחגוג בצניעות יותר..)

חתונה צנועה יותר...

הייתה הצעת נישואין *מהממת* במצדה..

החופה, היא היתה רגע ארוך מאוד,
אבל מהרגע של הכיסא כלה, וכל שכן כשהתחילו עם ה4 בבות, וכשהרב שלו דיבר, וכשכל הרבנים שהזמנו ברכו וכו' וכו'...
היתה חופה מאוד מרגשת...
גם החדר ייחוד היה מרגש מאוד, וגם מצחיק, אבל בעיקר הלחזור את הדרך הביתה ביחד כשמותר לגעת סוף סוף, והשבוע של השבע ברכות היה מדהים.

לא הייתי מוותרת על כלום,
כן הייתי משקיעה בלהתארגן על תסרוקת מספיק זמן מראש כדי שתמצא חן בעיניי באמת
וגם לגביי השמלה...
לא ייחסתי מספיק חשיבות לדברים האלה לפני כן, ובאמת התמקדתי בעיקר והיה מדהים איפה שהשקעתי, אבל במחשבה לאחור חבל שלא הקדשתי מספיק זמן גם לזה, כי גם זה חשוב לי.

כן, היתה הצעת נישואין.
יום מפנק לפני, ובלילה הצעה אינטימית. לא משתפת בגלל אאוטינג בטוח.

הרגע הכי הכי בחתונה שלנו- אם חייבים אז החיבוק של החדר ייחוד, אבל תכלס, לא היה רגע ממש הכי הכי פשוט כי החתונה לא הייתה החתונה שרציתי. כשמתחתנים בגינה עם 20 אנשים אין משהו שגורם לך להתרגש יותר מידי, והרגשתי שאני זאת שמשמחת את האורחים ולא להפך

על מה הייתם מוותרים? על הקורונה. מתחתנת בחתונה עם 300 איש נניח (ולא ה-500 שהיו מוזמנים), עזבו אולם ושטויות, תנו לי לשמוח עם אנשים שאני אוהבת ביום הזה.

לא הייתה הצעה.. אבל לגמרי מבחירה של שנינו. בגדול אחרי שההורים שלנו נפגשו, ישבנו ביחד והודענו לציבור😅

העליה לרכב והנסיעה הביתה..
לא היה חדר יחוד ברוך ה.
ולא החזקנו ידיים בחתונה ברוך ה.
היתה חתונה אחת השמחות ביותר שראיתי.. (גם יקרה מאד...)
אבל מרוקאים מה לעשות...

מרוקאים נוהגים לא להחזיק ידיים?😕

א. האמת שבכל הכיסא כלה הייתי בסטרס ורעדתי ממש כי החופה התעכבה והיה בא לי כבר לעבור את החלק הזה, ואז היה בום כזה של מנגינה שמחה וראיתי את בעלי מגיע עם אבא שלי ואבא שלו, כולו נבוך ומחוייך וצוחק אליי. רגע שחקוק אצלי ממש!

ב. מוותרת אבל גם שמחה על הקורונה, בדיעבד היתה חתונה מהממת ושמחה ו"החתונה הכי יפה שהייתי בה עד היום", אבל הלחץ הזה שקדם לה וכל הסיפור של ההגבלות היה משמח ממש אם היה נחסך מאיתנו..

ג. לא היה משהו רשמי, קנינו טבעת וקבענו יום פשוט להודיע לכולם

או שאת מתכוונת לפורום סגור?

בהריון ולידה משתפים בדברים די אישיים, שם משתפים ביותר מזה?

אבל כן. הבנתי שבסגור יש נשים שמרגישות יותר בנח לשתף וגם אפשר לענות שם בצורה יותר מפורטת מאשר בפורום פתוח.

ובפורום סגור הקהילה גם הרבה יותר נוחה ובטוחה כי אין שם גברים או נוער.

אפשר להצטרף?

מה מונע ממני לפתוח משתמש כאישה, להשתתף בפורומים השונים ולפנות אליך שתכניסי אותי

מאומת ולא דרך הפורום, אבל גם בפורום סגור כדי לנהוג בזהירות

זה לא נכון בהכרח.
צריך להיות בסיס מוצק לדבר.
אפשר לתת ולתת ולתת ולא יהיו תוצאות חיוביות.

לא בהקשר לנישואין - בכללי -

מצוות חסד ( =נתינה) - מבצעים רק
1) כשיש כח לכך
2) ורק בתנאי שרוצים לתת כדי לעשות טוב
וממש לא - כשתנאי לחסד הוא רצון לקבל חזרה יחסי גומלין, כלומר זה יכול להיות כחלק ממערכת השיקולים לביצוע מעשה החסד, אך לאאאא בשום פנים ואופן המניע העיקרי
זה לפחות מה שאני למדתי בחיי

איך זה קשור לנישואין ובמה זה בא לידי ביטוי בחיי המעשה בתוך קשר של נישואין? צריך לחשוב...

הנתינה גורמת לי לתרגל לא להיות מרוכז בעצמי ובאגו שלי אלא במישהו מחוץ ממני ולכן זה מפתח איזהו שהוא מרחב בנפש ששם יש מקום לאהבה, דאגה וכו' לזולת.
הרבה תלוי בכוונה ובצורת הנתינה.
תקרא.י את ספר הנפלא אומנות האהבה שמרחיב על זה

  מביא שלום בית, זה מביא שמחה, זה נותן רוגע,זה נותן הערכה,

בקיצור רק טוב מביא הנתינה.

במיוחד אם זה חד צדדי.
או שלכתחילה הנישואים היו בהכרח(וכבר שמעתי מקרוב על מקרים כאלו).

אני ממש מרגישה ברכה בעניין.ומאוד שמחים שאחד נותן לשני.

זה אכן תלוי בכל כך הרבה גורמים ומשתנים שזה בכלל לא משו ודאי ומוחלט.

לא נתינה שבאה מתוך דרישה אלא מתוך בקשה אופציה להגיד ולשמוע לא..

נכון לגברים לא נכון לנשים.

להרעלות.
הם ידעו לענות לך. חפש בגוגל

לאלוקחת אחריות
אך בעקרון
אם לא אקונומיקה/ מסיר שומנים/ משהו חריף אחר
ורק סבון
תן לו לשתות מים/חלב
ותעקוב איזה 10 דק' -חצי שעה שהוא מדבר ואוכל תקין ובולע וכו'
ונראה נורמלי - צבע פנים תקין - לא נניח אדום או משהו חלילה ולא נחנק
ובעקרון אמור להיות בסדר לדעתי

ותודה, ב"ה הכל בסדר, לא נראו תופעות לוואי

זה משפחה שקונים בלי מרשם אפילו (נקראת גם פרילידן), בטח אפשר לראות בגוגל תופעות לוואי וכאלה.

קוסמטיקאיות משתמשות בה לאילחוש איזורים בהסרת שיער.

יש לה חיסרון שהיא מתחילה להשפיע די הרבה זמן אחרי שמורחים.

 

 

מקווה שהוא התייעץ עם רופא.

אין זמן מוגדר לשפיכה מהירה.. הקריטריון הוא אם טוב לכם או לא.. כמובן שאם הוא מרגיש עם זה לא בנוח אז כדאי לנסות למצוא פיתרון (ממליצה לפנות למטפלת מינית) אבל אם אפשר לטפל בזה בעידודים, חיזוקים וכו' אז זה עדיף מאשר התערבויות פיזיות בעייני..

זה לא יאלחש גם אותך בשלב כלשהו?
וזה... הייתי אומרת... חתיכת תופעת לוואי....

נחנקתי מ"יאלחש אותך"

אני יכולה גם להוכיח...אבל לא בפורום הזה...
האיש אומר שהיא טרול.
אבל הוא אומר על הרוב פה שהם טרול.

זה סתם חשדנות יתר


מקווה שהפורום תורם לכם לזוגיות. זה הרבה מה ללמוד כאן

הוא לא חשדן בכלל.
הוא פשוט זהיר ושומר עלי.

הפורום לפעמים מצחיק לפעמים פחות.
כשהוא פחות אנחנו לא כאן.

למדתי בחיים שבדרך כלל הוא צודק.
ברוב הפעמים.
למרות שתתכן סטית תקן פה ושם
למשל באי הבנה/חוסר הסכמה שיש כרגע שבו הוא טועה (זה קורה לטובים ביותר) ואני צודקת.
אם זה לא היה כאב ראש גדול הייתי מחליפה את הניק ל pinky and the brain.



זאת התגובה של גברת pinky
אתה יכול להגיב אחרת מר brain..

יש לך את זה בסטנד אפ אפילו שזה רק כתוב...

זה נושא אחושילינג רציני והייתי רצינית...מתי תקלטו?

ואז היתה שפעת החזירים כאובמה נבחר.. Pigs flue

גמאני הייתי אחושילינג רציני

ולמה בשרשור כזה למה??🤦🏼‍♀️
קודם כל....
אאאםםםם הייתי מצחיקה (ואני לא)
ואאםםם הייתי אוהבת במה (ואני לא)
ואאאםםם הייתי יודעת לעשות סטנדאפ (ואני לא) -
הייתי עושה את זה בפנסיה בבית אבות/בר המוזיקלי הטבעוני מדיטטיבי והחסידי שאני אפתח תובב"א כי אני סבבה עם המקצוע שלי כרגע ואין לי זמן!
בכולופן זה בטוח יהיה לוויבערס אונלי אז אין לכם נו צ'אנס.
וזה לא יהיה בכלל.
וחוצמזה
יש רק גבר אחד בחיים האלה ובחיים שאחרי אלה שאני אוהבת להצחיק.

את אחד האנשים הכיייייי מצחיקים אבר.
חדמ"ש את צריכה לעשות סטנדאפ או לכתוב טור קבוע (עדיף).
וויבערס אונלי זה הלייף.

זה כן יהיה.
זה כן יהיה.
זה כן יהיה.

אתם מוזרים רצח

משבטוח לא בוכים על חלב שנשפך

חחח הגיוני אצל הורים

מה הקשר שיש גבר אחד שתאהבי להצחיק..
אנחנו צוחקים מהצד בלי שתאהבי שנצחק

1. אם במשך ההקדמות הכל בסדר, ורק לקראת המצווה, או במהלכה זה קורה, ייתכן מאוד שזה בגלל התרגשות יתר. וטבעי. הוא פשוט אוהב אותך. ראי ערך "אישה כי תזריע" - רש"י במקום.

2. אם זה קורה במהלך ההקדמות - אולי שווה לבדוק מול רופא. הגדרה של שפיכה מוקדמת - היא רפואית, לא משהו שחושבים שהוא כזה.

3. אם באמת יש לו את הבעיה, מוכחת ורפואית, יש אפשרות של הקדמות והכל בפחות התערטלות [סליחה].

4. חצי שנה, אגב, אינה אינדיקציה. לדעתי. במיוחד אם זה קורה רק בחלק מהפעמים.

 

בברכה, וסליחה אם כתבתי אישי מידיי.

ע''י חיזוק שרירי אגן ותרגילי נשימה. צריך קצת ללמוד ולהתאמן אבל שווה מאוד.

המאלחש מאלחש, שמים ממש טיפה, גודל עדש באיזור הכיפה וגם למטה (באיזור הרגיש, אמור לדעת איפה אם הוא מכיר את הגוף שלו). אולי בתור התחלה זה יכול להיות מועיל, לתת לו בטחון עצמי.
לא ידוע לי על תופעות לוואי חוץ מזה שזה יכול לפגוע בהנאה.

תגידי לו שאיזה מומחה אמר לך (שזה אני) שחצי שנה זה ממש כלום נסיון והוא לא צריך להיות מוטרד. גם ככל שיותר מוטרדים כך נשפך מהר יותר.
אם השפיכה מאוד מאוד מהירה (כמה שניות בודדות לאחר הכניסה) אז כדאי לפנות לעזרה מקצועית

שרירי אגן הם אלה עוצרים את השתן. אם אתה לא מכיר אותם אפשר להכיר אותם תוך כדי פיפי, לעצור ולשחרר כמה פעמים.
אז מחזקים אותם ע''י אימון של כיווצים חזקים ושחרור, אח''כ לכווץ 5 שניות ולשחרר, אח''כ 10, 20, דקה וכו' את הכיווץ עושים תוך כדי נשימה ארוכה מהסרעפת ומשחררים תוך כדי נשיפה.
תוך כדי היחסים, כל פעם כשמתקרבים (נניח 6 מתוך 10) לנקודת האל חזור עוצרים, נושמים נשימה ארוכה + כיווץ חזק + ומדמיינים להעלות את האנרגיה מהאיבר לבטן (או לעמוד השדרה) ומשחררים את השרירים תוך כדי הנשיפה. חוזרים על הנ''ל כמה פעמים אם יש צורך. זה מעלה את אנרגיה המינית ומעכב את השפיכה. אחרי מספר פעמים כאלה אפשר לשחרר ולהזריע.
אחרי תקופה של אימון כזה אפשר להגיע לאורגזמה ללא שפיכה אבל זה למתקדמים יותר ובתנוחות מסוימות.
אפשר ורצוי לעשות את כל זה כשאשתך לא תשים לב לכלום כדי שהיא לא תרגיש מכשיר אימון או משהו דומה.

גם אני נשאוי חצי שנה בערך קצת יותר. גם לי קיימת בעיה כזאת ולי זה הפריע יותר מאישתי. היה פעמים שיצא לפני שמורידים בגדים. ופעמים בודדות שזה היה בפנים מעל 20 שניות. בדרכ שנכנסים זה יוצא. התסכול גדול, והחוויה שאת לא הגעת למה שמגיע לך להגיע קשה. יותר מזה רוב הפעמים זה פשוט נקטע וגם לו (מנסיון) זה חסר...

בכל אופן הלכנו לאיזה שתי דוקטורים ואחד הביא ספרי אילחוש שנשבר אחרי פעם אחת.אולי אם הייתי לומד להשתמש בו הייתי ממליץ לכם. שניהם נתנו לי פיתרון שכדי להגיע אליו מאוחר יותר, והייתי צריך משהו יותר בסיסי.

כרגע אני בתהליך שמאריך את הזמן של החיבוקים והביחד. שני רווחים:
1. יתן לו תחושה טובה שאת נהנת ביחד איתו בלי למהר להיכנס,זה ממזער את התסכול (מרגיש שהוא מצליח להעניק לך)
2. עוזר מעט לשלוט בו יותר ועוזר לעלות שלב .

אז זה הפתרונות שאני מצאתי (אם מישהו יכול להמשיך אותי בשמחה)
1. שהוא משתין שיעצור את השתן בין שש לארבע פעמים או שהשתן נגמר. את תשמעי ממנו שבהתחלה זה קשה לו. שיתאמן על זה כל שרותים שיש לו זמן. עם אותו שריר אפשר לנסות לתפוס את הזרע מלצאת אבל זה יותר קשה, אם שמעתם על "אל חזור" שם כבר אי אפשר לעצור אותו אפשר רק לעקב, זה עוזר לעצור לפני הנקודה הזאת.
2. לערב חיכוך של האיבר שלו כמה שיותר מאוחר ,בביחד שלכם, יותר טוב. תצמדו בכל הגוף חוץ מהאזור למטה הוא רגיש גם אם הוא לא רגיש עכשיו.
3. בהמשך שאתם מרגישים יותר שולטים תשכבי עליו ותחככי את האיבר שלך בשלו אבל בלי להכנס. הוא ממש יכול לספק אותך בשלב הזה, כך שהוא ירגיש טוב וגם יהיה לו הרבה זמן נעים בלי שישר יוצא.
4.שמתקדמים עוד אפשר לצבור זמן שהוא בפנים אבל בהתחלה שיעמוד לו בלי גרויים חיצוניים, ושינסה להחזיק בפנים כמה שיותר זמן.
5. תמיד בפעם השניה יצא אחרי הרבה יותר זמן צריך לא להיבהל מהליכלוכים על הגוף קצת לנגב ולהמשיך. זה יכול להיקטע וצריך לזה הרבה כוח. כנראה לשניכם זה לא יזרום . אבל שווה בשביל ההרגשה שלו ושלך, שזה שיוצא לו זה לא גומר את האירוע. ותאמיני לי שנהנים שנכנסים לזה שוב.

בהצלחה! הכל פה קשה לביצוע ויכול מאוד לא להיות זורם זה עבודה של שניכם(אם אמרת שלו זה מפריע תדעי שזה גם עבודה שלך)

סליחה על הבוטות, מקווה שבזכות זה שלא חסכתי במילים, תצליחו להגיע לשמחה של שניכם במקום הכל כך חשוב הזה! ושתעניקו אחד לשני בזכות הרגישות במקום הזה בכלל הזוגיות שלכם, וה ישרה בניכם.
בזכות התלות בו יתברך וההבנה שזה לא מובן מאליו, תזכו "לשיוויתי ה לנגדי תמיד"

פתחתי ניק חדש בגלל שאני רוצה לשמור על אנונימיות בנושא הזה

 

נשואים כעשור!

ב"ה בטוב

מאז שנישאנו- שפיכה מהירה- ברמה שברגע שהוא נכנס הזרע יוצא. אפילו לא חולפות כמה שניות

ככה היה במשך כל נישואינו

 

ניסינו בעבר משחת אלחוש- אלחש אותי מאד, היה לי לא נעים, ואצלו לגמרי הוריד את ההנאה.

אז מאד מחפשים רעיון אחר.. אשמח לכל עצה

זה יכול להיות גם הדרכה כללית שתעזור,

זה יכול להיות משחות או אביזרים,

זה יכול להיות הכוונה לאנשים מקצועיים בתחום,

חומר קריאה,

הרחבה על כל המסביב,

הבנה והבחנה מה בדיוק מפריע לך ו/או לאשתך (ולעיתים המצב יהיה שאין שום דבר כזה שמפריע לא לגבר ולא לאישה ואז באמת יש מצב שאין כלל בעיה...)

 

יש גם את משה קדם שמומחה בתחום,

הנה קצת פרטים עליו :

https://www.moshekedem.com/

 

 

יש גם את יהונתן קליין

 

ויהנתן שומר

 

ששניהם גם יכולים להיות כתובת.

 

 

ומצרפת עוד קצת קישורים שאולי יכולים לעזור בנושא:

 

-

https://www.ve-ahavtem.com/post/2017/10/27/%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%9B%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A8-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA

 

- 

 

כמעיין המתגבר- הקורס לרכישה

 

 

בהצלחה רבה!

 

תודה לכולם...
גם למגיבים בפרטי.
ממש תודה!!!

לשבת להקשיב לשקט.
לשכב בטן גב.
לישון, לאכול, לישון לאכול.
להנות שאת לא צריכה לקום ולא לעשות כלום!
להנות מהביחד הזוגי בלי ה פ ר ע ו ת ....

צודקת ב 100 אחוז!! מאמצת ובכז לשישי אחהצ .. רעיון?

במשכנות שאננים, ימין משה
אפשר לעשות פיקניק באיזור.
אם אוהבים צפיפות ובלאגן אפשר ללכת לשוק.

בשישי.
מהמםםםםם

מחניודה עמוס במהלך היום
אבל פעם עשינו שבת בנחלאות המהממת לפני שבת ישבנו בחצר ניגנו שירים שלנו שאנחנו אוהבים ובאו כל מיני סטודנטים היפים יחפים לנגן איתנו, אחד הביא צ'לו. מדהים.
פרשתי להדליק נרות מוקדם
והלכתי לטייל בשוק איזה חצי שעה לפני שבת וישבתי שם עם הסידור שלי ושיר השירים שלי כשהשוק ריק והרכב הזה ששוטף את הכביש מנקה את הכל.
הסתכלתי איך כל אחד סוגר את הבאסטה שלו ובאים עניים לבקש את מה שלא נמכר
והיה שקט נדיר בשוק
הלכתי משם הצצתי בבתי כנסת אבל בסוף הלב משך לעדס
עליתי למעלה לעזרת נשים, העיניים נדהמות מהבית כנסת היפה הזה, כולו אומנות.
התפילה ממש מיוחדת
היינו רק זקנה אחת (לא אני!) וגיורת פינית ואני.
בקושי הבנתי מה הם אומרים כי המבטא שלהם הסידור האשכנזי שלי לא הלכו ביחד.
למרבה הפדיחות הגיורת שהיה לה סידור באנגלית שאלה אותי איפה הם כאילו אני הדוסית שמבינה, השפלתי מבט בבושה אמרתי לה סורי אין לי מושג...הזקנה קלטה שאנחנו קלולס אמרה לי בואי עז'י אני אעזור לך והביאה לי סידור שלהם.
מומלץ.

אחהצ נלך למחניודה כנראה ואז א. ערב במלון ואולי אחכ טיול קטן ליד המלון. למחרת יש סיור מהמלון בירושלים ובריכה במלון... מצפה בקוצר רוח

אבל כן אחלה הזדמנות לצבור כוחות

הניק שלך חמוד ומצחיק מפלצת קטנה - אהבתי ממש!

השאלה אם גם את חמודה ומופרעת

היא זורחת כל יום...

עכשיו נלך לישון כדי להתפלל בהנץ החמות 😆

אכן אני מתפלל ב*הנץ*, בד''כ, כשיש לי חשק...

יש ספרים שלמים על פיסול בפלסטלינה,
בעבר עשו סרטי אנימציה עם פלסטלינה

ככה למדתי לבגרות בתנ"ך

צפיה נעימה

את חרדיה שעושה בגרויות ועשתה צבא שמצביעה לביבי?!

ברור שעם פסטלינה עושים הכל .
גם מורחים על נייר.

והייתי מוותרת על הבצק . האמת .

אפשר גם למרוח על נייר
וגם לעשות דמויות.
פלסטלינה ובר בצק זה שתי בחינות שונות

כאילו התעצבנת שאשתך לא מרשה להכניס הביתה פלסטלינה?
או שלא למרוח על דף?

עשיתי את זה כבר בעבר

זה פער גדול מדי.
איך התמודדת עם זה?
וטוב שיש איפה לפרוק!

במידה וזה ימשיך להידרדר תנסה ליצור קשר עם רוני אורן. זה בטוח יעזור.

מה זו החוצפה הזו להתלונן בכלל?

בעל שתלטן שכמוך. מיזוגן!

 

ואתן כולכן @משמעת עצמית, @חמודה_ומופרעת, @חצילוש, נשים שהוסללו להיות כנועות. למה אתן שותקות לו? מה זה העצות האלו? תגערו בו! מה זה הליטופים האלו של "איך התמודדת"??? איך היא התמודדה! זה השאלה שצריך לשאול! עם כזה בעל נורא.

כאילו, לא מספיק לך שאתה גבר, שזה כבר חתיכת חסרון ותגיד תודה שהיא הסכימה לסבול אותך, אתה עוד מביע דעות!

אולי הייתן צריכות להציע *לה* ללכת לרבנות. איך אפשר לחיות עם כזה בעל שתלטן?

 

 

 

 

סתם סתם בוריס, זה רק לבלבל את השטן. בתכל'ס - תעשה מה שאתה חושב! אתה קובע בבית! מה היא מבינה בכלל 🤭

בקצרה ממש:

הגיע דין תורה לרב של חלם, ראובן ושמעון מסוכסכים על סכום מסויים. ראובן שטח את טענותיו בטוב טעם, הרב הקשיב רוב קשב, ובסיום הדברים חרץ משפטו: ראובן צודק! פתח שמעון את פיו ויען אף הוא, ויהי אך כילה לדבר, והרב אשר האזין בסבר פנים חמורות קבע ללא היסוס: שמעון צודק!

נזעקה הרבנית שעמדה עד כאן בשקט (ככה מסלילים, כן כן), אחזה ראשה בין ידיה ותמהה: געציל שלי! איך יכול להיות שגם ראובן צודק וגם שמעון צודק?

הרהר הרב חזור והרהר, חפן זקנו ביד ימינו וליפפו על אצבעותיו, העבירו לשמאלו ואחזו בין שפתיו, וככלותו להפך במחשבתו נענה והכריז: רעבעצ'ן, גם את צודקת!

נותנים בהחלט לשים פלסטלינה על נייר.

אבל אפשר לשחק עם זה גם בלי קשר

כשהם מקבלים את זה ממקום אחר, אני תמיד מוצאת את עצמי מגרדת את זה אח"כ מכל מיני פינות בבית ומהנעליים... איכס!
קונה להם חימר או פימו לבנות גדולות, או דאס, או כל חומר פיסולי אחר רק לא פלסטלינה ובצק 🤢 (בצק אם כבר, אז להכין לבד בצק משחק/ פשוט להכין עוגיות ביחד)

"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" 

 

תחפשי באינטרנט את הפרטים...

שיש שם חלון שהבעלים מתצפת דרכו

למה שהבעלים של המקום יעשה זאת?

אנחנו הבנות הן תמימות,
לא חושבות בכיוון ב''ה חחח

היינו בכמה מקומות ושם הכי היינו מרוצים.

חוץ מזה שאת מרגישה שאת לא ממששת את עצמך,
את אוהבת את התחום?
נניח אם היית במקום עם יחסי אנוש טובים ושכר גבוה, האם זה היה מספק אותך?

או שפשוט נפלתי על חברות לא משהו..

אני מרגישה שאני יכולה להצליח ולתת מעצמי המון בדברים אחרים

אך אני לא מצליחה לחדד מה הייעוד שלי 

א. שלחי קו'' ח במקביל
ב. תאהבי את העבודה שלך, במידה ולא מוצאת אחרת 'אם לא הולך כמו שרוצים, רוצים כמו שהולך'

א. לאיזה מייל ?

ב. חשוב לי מאוד לאהוב את מקום העבודה 

מאמינה שזאת הדרך למימוש והצלחה כטוב לך .

במנהל עסקים אפשר להתמקצע בכל מיני דברים ולא דווקא במנהל חשבונות.
אם להיות מנהלת חשבונות זה תחום שאת טובה בו, אולי תלמדי ראיית חשבון שזה תוספת של מבחנים ממשלתיים ותחום עבודה קצת שונה.
אולי בכלל ללכת לכיוון של משאבי אנוש? בנקאות?

לצערי לא לקחתי החלטה נבונה בנושא בחירת הלימודים בדיעבד ....

מרגישה שמיציתי את ההנהלת חשבונות 

וזה די מכבה אותי 

 

זה תהליך.
תהליך של ''וידע על פעול כי אתה פעלתו וכו'''
בטוח התקדמנו משנה שעברה
וגם אם לא רואים את זה כך אנחנו מאמינים בהנהגת הבורא כמו שהרמח''ל כותב שכל הבריאה היא תחת עין השגחתו ומקדם את הבריאה בהנהגת השלמות. עיי''ש בספר המתוק והחשוב ''דעת תבונות''

שעצם זה שיש יותר ויותר אנשים כמוך זה מה שמראה על ההתקדמות של עם ישראל ואני אסביר: נכון, עדיין אין לנו בית מקדש והמשיח עוד לא בא אבל עצם זה שאנחנו ממש מחכים ומצפים לו זה דבר שלא היה קודם ועצם זה שזה מפריע לנו זה מראה על התקדמות עצומה

בציפייה לביניין אריאל עוד בשעה הקרובה

אני חושב שהחובה לצום יוצרת תחושה של סלידה מהיום הזה. צום גורם לנו לספור לאחור..לישון ולהתכחש..לחכות שרק ייגמר ונמשיך הלאה..

לא יודע מה עבר לחז"ל בראש, קטונתי..אולי פעם אכילה ושתייה לא היו ביג דיל כמו היום...

בכל אופן, עד שיקום בית דין גדול בחוכמה ובמניין, וישנה את דרכי האבלות, נמשיך להתנהג כפי שתיארת..

 

לדוגמא ביום כיפור, בתפילת נעילה שהגוף כ"כ חלש,  אני מרגישה שהתפילה הרבה יותר עמוקה, שהחיבור יותר עוצמתי.

אם היה מותר לאכול, לא היה נשאר מהיום הזה כלום.

והצום, זה אחת הדרכים שלנו בתשעה באב להשתתף בצער של ה', כמה שאנחנו האפסים מסוגלים.

לעומת תשעה באב, שמותר לעשות מלאכה ואנחנו בשעון קיץ אז היום נורא ארוך..ממילא אנחנו מוצאים את עצמנו מתבטלים בבית והצום לא מועיל, כי גם אם אתה רוצה לשבת ללמוד אתה לא מסוגל...

רק באתי להגיד שבתשעה באב אין עניין של שיעורים 🤭. אם כבר צריך לאכול/לשתות אז לא צריך לצום בכלל..

כמו שמתייחסים לביבי... ולבנט...

סליחה שאני אומרת, אבל לא נראה שעמ"י כשיר כרגע לקבל מנהיג או מושיע.

זה עומד להיות בדרך הטבע ולא כמו שחושבים שביהמ"ק ירד מהשמיים ותצא בת קול שתגיד "זה המשיח שלכם"...

ביהמ"ק יבנה על ידי עמ"י והקב"ה, ולמשיח לא יהיה כתוב על המצח שזה הוא...
עמ"י יצטרך להאמין ולקבל אותו.

וזהו, לא אמרתי כלום,
זו לא קטגוריה.
יש שנאת חינם במדינה שצריכה תיקון, מכל הצדדים לכל הצדדים.
עדיף שהוא יבוא בדור שכולו זכאי.

את השנאת חינם, את רואה דרך שבה זה יכול לקרות לולא התערבות שמימית של מנהיג שמתגלה בצורה אלוקית?
עצוב לי מאד לקרוא את ה"לא קטגוריה " שלך.. קודם מחליטים שמשיח חייב לבוא בצורה טבעית ואז מסיקים שהוא לא באמת יכול לבוא בשנים הקרובות כי העם לא כשיר לקבל אותו...(מתי כן?)
והאמת היא שמשיח מוכן לבוא כבר מזמן. הוא עומד בפתח הדלת ורק מחכה שיכניסו אותו.. ואמירות כאלה שהעם לא כשיר ולא יכול וכו רק מרחיקות אותו...
העם מאד כשיר והעם מאד רוצה וכל ההתמהמהות של משיח היא הדבר הכי תמוה שדורש זעקה עצומה של "עד מתי "??

שנאת החינם מרחיקה אותו...

אם אין שנאת חינם, תראי את האמירה שלי כמבוטלת.

דור שכולו זכאי זה דור שמגיע לו משיח, שהוא עובד על הסיבה שבגללה ביהמ"ק נחרב בפעם הקודמת.
משיח שבא בזכות ולא בחסד. בגלל ולא למרות...
כל כך הרבה זמן הקב"ה מחכה שנהיה בשלום כדי לשכון בתוכנו.
אני לא חושבת שזו ברכה גדולה שיגיע בחסד.
אלא ברחמים...
ולירושלים עירך ברחמים תשוב.....

צריך לעבוד. לעבוד על אהבת חינם, להסתכל בעין חיובית על כולם. כולל ביבי, כולל בנט, כולל ימין, כולל שמאל. על כולם.

מצד אחד כל עוד לא הגיעה הגאולה השלימה לתקן בעצמנו ובתוכנו את כל מה שדרוש תיקון. אני האחרונה שאגיד שהכל מושלם כבר ואפשר לנוח. חשוב מאד להרבות באהבת חינם ובקרוב בין חלקי עם ישראל. ובעוד הרבה מצוות חשובות.
אבל מצד שני לא צריך להיות פסימיים ולחשוב שכל עוד לא השלמנו את המלאכה אנחנו לא ראויים לביאת המשיח. המשיח כבר מוכן לבוא. גדולי ישראל של לפני כמה עשורים אמרו ביטויים מאד חזקים על כך שסימנו את כל העבודה ועכשיו נשאר רק לצחצח את הכפתורים.. צריכים לחיות בתודעה שמשיח זה משהו רלוונטי ועכשוי.
תמיד יכול להיות יותר טוב מעכשיו אבל זאת לא סיבה להתמהמה.
חוץ מזה שההגדרה של דור זכאי הוא לא משהו שאני ואת יכולות למדוד בעצמנו. אין לנו מושג מה כל האסונות והקשיים המרובים שאנחנו עוברים בשנים האחרונות זככו אצלנו מבחינת ההגדרה שלנו כדור זכאי.
אולי דוקא הסתר הפנים הגדול שאנחנו מקבלים עכשיו מוציא מאתנו כוחות נעלמים פנימיים יותר שהופכים אותנו לדור זכאי??
ואני מסכימה אתך שמה שמעכב את משיח זה הסיבות לחורבן ולא האמירות, אבל תסכימי איתי שחלק עקרי מהמוכנות לביאת המשיח זאת הציפיה אליו?
ואם נחשוב שהוא לא יכול להגיע בעשרות השנים הקרובות איך נצפה לביאתו? גם ככה הציפיה למשהו כל כך נעלה מאתנו הוא דבר מורכב נפשית אז לא צריך להפוך את הציפיה לעניין קשה יותר..

נשמע מרתק מה שהולך להיות .

יכול להיות יום של שעמום והעברת הזמן ויכול להיות יום כלכך עמוק ומעלה מעלה את הנשמה.
הילדים שלי ברובם כבר די גדולים, אז יחסית היה לי שקט לעשות דברים לעצמי.
ישבנו בנותי ואני לצפות בפאנל נשים לט באב, באתר אשירה. זה היה מרגש מאוד. ממש בכיתי. נשים אמיצות שכל אחת מהן עברה חורבן משלה, ןהרבנית ימימה שמקשרת הכל כמובן לחורבן הבית. מדהים.
גם לקרוא מדרשי חזל על החורבן, חיבר אותי מאוד, יש מדרשים כלכך מצמררים שאיך אפשר להשאר אדישים?
וכל הזמן יש לי בראש את העניין שרק מי שמתאבל על ירושלים יזכה לראות ולשמוח בבניינה. הבניין יהיה כשזה יהיה לנו מספיק חסר. אנחנו חייבים להרגיש בחוסר כדי שנוכל לשמוח יום אחד.
הלוואי שנזכה.

הלוואי עליי. אני מאמין אבל לא מרגיש לי שזה שלם.
ובלי קשר תחיית המתים זה לא ישר כשהמשיח בא לוקח טיפה זמן אמרו לי פעם.

אבל היה רצון כזה, ובסוף הצום מקום קטן של החמצה.
וכמובן שאני לא באמת יודעת מה יהיה, אבל זה הדמיון שפועל שעות נוספות ..