פורום נשואים טריים (עמוד 126)

חלילה לא מדברת על בעלה, אבל זה איך להיות אדם, לראות את השני להבין יש עוד רגשות וצרכים ביקום חוץ ממך.

וזה עניין של מידות, אם כי אני מכירה כאלה שיש להם מידות טובות אבל זה על חשבון האישה שלהם.

ספרי בסיס

השקעה בסיסית

הבנה בסיסית שכל כך כל כך עוזרת

תופעה שקורית..

פתאום קצת להתגעגע לבית של ההורים - היכן שאת הילדה שדואגים לה...

אבל אדם צריך לגדול, להצמיח כנפיים, להיות בעצמו ההורה.

כמובן, בלי לוותר על הכרת הטובה והיחס הקרוב להוריו.

וכאן - יש מקום להעיר על משהו, אחרי האמפתיה לתחושתך:

את מביעה געגוע להורייך, 

ובאותה נשימה כותבת: "זה בסדר שאני אגיד לך שזה גורם לי לא לרצות לבוא אליהם.
זה לא בסדר שתכעס ותגיד לי " אז אל תבואי".

יתכן שגם לבעלך יש תחושות של קרבה דומות ביחס להוריו. והוא נפגע כשאת מדברת עליהם כך. גם אם יש דברים שאת "צודקת".

מצד אחד - לדבר בשבח הורייך, מצד שני, בגנות הוריו בפניו ולהתפלא שמגיב בתרעומת.

אז בוודאי נכון שהוא יביע אמפתיה לתחושת הקושי שלך, ותחשבו ביחד איך פותרים את הדברים.

אבל כאשר מה שאת דורשת זה שהוא יאמר משהו עליהם, "אח"כ הם".. את דורשת ממנו בעצם שבשביל הרגשתך  הטובה, ידבר שלא כהוגן על הוריו. לא זו הדרך.

לדעתי, את צריכה להתמקד בהסברת הקושי, לשאול מה הוא מציע. לבקש שיבין למה זה לא נעים לך. כל זה בסדר גמור.

אבל לא לומר עליהם דברים רעים, ובוודאי לא לצפות שהוא יאמר עליהם משהו לא טוב.

להתמקד בלהסביר מה לך לא נעים אישית - תוך כיבוד העובדה שהם הוריו והוא אוהב ומכבד אותם. כמו שהיית רוצה ההיפך.

הצלחה רבה.

וזה מה שהבנתי כשקראתי את המונולוג שלך, שבאמת היה נוגע ללב, עם הסוביקטיביות הגמורה שלו.

נכון, את מספרת. נכון. אני רוצה לשתף אותךָ.. נכון - אני מצפה שכעת תתייחס אל הקושי שלי. הכל נכון.

אלא שכנראה בסערת רוחך, והמיקוד שלך בתחושות שלך - לא היית מספיק מודעת לזה שאת מדברת איתו על ההורים שלו... וכפי שכתבתי - הם יקרים לו כנראה לא פחות מהורייך לך. וגם הוא הגיב מהמקום "שלו" האינסטקטיבי ביחס למשהו על הוריו... לא מתוך שיקולים מקיפים, איך קודם להשתתף ואח"כ להסביר מה לא היה לו נעים וכו'...

אלו דברים שממש קורים. בפרט שאתם עוד זוג צעיר, וסה"כ כנראה זוג צעיר טוב.

לכן, אולי הכי טוב, לומר לו, שסליחה אם הוא חש כאילו באת לגנות את הוריו. חס ושלום. רק באת לשתף בתחושה הלא נעימה שהיתה לך אז, ובאופן טבעי באת לשתף את השותף הכי קרוב שלך כיום, שזה הוא. וכמו שבכל דבר שאת מרגישה לא נעים - הדבר הכי טוב לך זה שהוא יביע הבנה להרגשה שלך באותו זמן. אפילו לפני עצות.. ושיתכן שבגלל שבאת לשתף, לא שמת לב אולי הוא יֵצֵא בהרגשה כאילו אומרים על ההורים משהו לא טוב, ואז בתור בן טוב "יגן עליהם"... כי כאן את לא פורקת קושי שהיה עם מישהו אחר.  אז תסבירי שחלילה, לא זה הענין. ואם הוא יוכל לעזור לך איך תרגישי יותר טוב איתם בנקודה המדוברת, ממש תשמחי, כי גם את רוצה את הקשר הטוב עם משפחתו.

ולסיום - תדעי שאכן זה דבר מאד מצוי, שאיש, ישר "מחפש פתרונות", כשהאשה סה"כ רוצה שיסכים איתה על הקושי שלה. לפעמים כבר לא צריכה כלום אח"כ...  גברים צעירים ביחוד, לא יודעים את זה. כי אצלם זה לא בדיוק כך.

לכן כדאי בהזדמנות להסביר את זה (וכבר הבלעתי את זה במה שהצעתי מקודם לומר לו).

הרבה טוב לשניכם..

נשמע מההודעות שלך שאת בכללי בתקופה ירודה קצת :-*

בעלך כנראה הגיב מהבטן, כמו שהרבה אנשי מגיבים כשיש להם תחושה שמותחים ביקורת על המשפחה שלהם.

זה כל כך לא נעים, אבל באמת זה תגובה אוטומטית. עוד לפני שהוא חושב עצם זה שאת מותחת ביקורת על המשפחה שלו מעמיד אותו מיידית בצד שלהם, וזה יוצא שזה מעמיד אותו מולך.

להתגבר על האוטומט הזה זה קושי באמת ענק, ומי שמצליח זה עילאי בעיניי.

אני לא אומרת שאסור למתוח ביקורת, ובטח ובטח שכדאי לשתף.

אני גם לא יודעת מה שיתפת.

אבל בכללי, לדעתי, כשזה נודע למשפחה שלו - 

1. כמה שיותר לנסות קודם לעבד אצלך, בתוכך, וממש ממש לנסות לייצר עליהם עין טובה. לא רק בשביל הקשר בינך לבין בעלך, אלא בשביל היכולת שלך להיות חלק מהמשפחה הזאת, שהיא שונה ואחרת אבל משפחה שלך.

2. אם בכל זאת צריך לשתף, כדאי כמה שפחות לדבר עליהם, וכמה שיותר על איפה השוני וגש אותך, מה הצורך שלך, מה הבקשה הספציפית והממוקדת שלך.

- כשאנחנו יושבים בשולחן שבת ואתה מפנה לי קצת את הגב אני מרגישה לבד

- ישמח אותי מאד שתשאל אותי מה אני רוצה לאכול, זה נותן לי תחושה שאתה זוכר שאני פה ודואג לי

- בשבתות קיץ הייתי רוצה שנצא לסיבוב או למקום שיהיה בו זמן רק שלנו, זה ייתן לי כוח וחשק לשאר השבת

- אם מישהו מתלוצץ איתי ואתה צוחק גם זה פוגע בי מאד כי אני מרגישה לבד מול כולם

ולהזכיר שוב ושוב שזה לא המקום הטבעי שלך, ואת עושה מאמצים להיות חלק, והוא בדיוק הנקודה שבה את חלק מהמשפחה הזאת, בלעדיו אין לך קשר אליהם.

למה שלא תגידי לו את זה?

למה כשהוא נותן לך פתרונות/לא תומך מספיק תגידי לו,

אני רק צריכה שתתמוך בי?

שתגיד לי (ואני מצטטת אותך):

אני מבין אותך
זה באמת באמת קשה.
זה קודם כל את,
אחר כך הם.
ואני אעשה הכל כדי שיהיה לך טוב
כי אני אוהב אותך הכי בעולם,
ואת באמת הכי חשובה לי,
יותר מכולם.

תלמדי אותו איזה מילים עושות לך טוב, ומה מרגיע אותך.

(וגם אם זה ישמע לך מלאכותי, אז מה? גם בכיתה א' אנחנו מדקלמים אותיות עד שמפנימים... הוא לא מכיר את הדרך שלך תלמדי אותו והוא ילמד ובהמשך כבר יעשה לבד, ואם ישכח וישר יביא לך פתרונות לאיזה משהו שתתלונני באוזניו תגידי הי הי, אני לא צריכה פתרונות עכשיו רק תמיכה, ואז הוא כבר יעשה מה שצריך..)

אני גם נשואה די טרייה, 

כשהייתי רווקה ידעתי שההורים שלי אוהבים אותי ואני אותם, אבל עכשיו, אחרי שהתחתנתי אני מעריכה אותם עוד יותר, רק מחכה להיות בקרבתם. 

ומאוד מאוד מאוד קשה לי להיות אצל ההורים של בעלי, מבחינה מנטלית, מבחינת ההערות, הכל.. הם שונים מאוד ממה שאני מכירה ואוהבת. 

בשבת האחרונה מאוד נפגעתי מחמתי, כשזה היה רצף אירועים שהרגשתי מאוד לא נעים, התאפקתי התאפקתי ובסוף זה יצא לבעלי. וגמאני קיבלתי תגובה שלא ציפיתי לקבל ממנו. ואני באותה תהייה, אם זו התגובה, האם כשאני נתקלת בקושי מול המשפחה שלו, אני צריכה לסגור את הפה ולשמור את זה בבטן?! מה אני אמורה לעשות בפעם הבאה. 

וכמוך בדיוק, ברגעים כאלה כ"כ מתגעגעת למשפחה שלי, שתקבל כל הערה, וידאגו לי ויעשו שיהיה לי הכי טוב. 

מזדהה ומחפשת פתרונות.. 

הקושי מובן.

הטעות שלך כשאת מעלה מולו - שאת לא מבינה שבשבילו משפחתו חשובה לא פחות ממה שמשפחתך לך..

אז יש את הצורך שלך לפרוק - מול זה שבאותה "פריקה" את פוגעת בו, בכך שאת מדברת קשות על משפחתו.

לכן, קודם כל צריך לקבל את זה שזו היא משפחתו. אינה חייבת להיות דומה למשפחתך, להשתדל לא לעסוק בהשוואות, את מקבלת אותם כי הם משפחתו של בעלך ואת מכבדת את זה.

אח"כ, כשרוצים לפרוק משהו שלא היה לך נעים, זה צריך באמת להיות מאד בזהירות. קודם כל, לראות אם זה באמת כ"כ נורא, או שאפשר "לדלג" על הענין. ואם באמת יש צורך, אז להקדים אולי שאת באמת מכבדת את המשפחה שלו, ורוצה שיהיה לך איתם יחס טוב הדדי, אבל היה משהו שלא היה לך נעים; ולהקדים ולומר שאת לא באה חלילה לגַנות ולהאשים, אלא שאולי יוכל לעזור לך איך תוכלי להתגבר על הקושי שלך. ותוסיפי, שידע שגם עצם זה שהוא מבין מה היה לך קשה - בלי להאשים אף אחד, סתם מבחינת ההרגשה שלך - כבר עוזר לך מאד.  

תעלומה במשרדי הפארק | חדרי בריחה - ישראל

ממש נחמד!

אבל חשוב לזכור שיש גם דרכים בדוקות וידועות, שבהן אף אחד לא יכול לרמות אותנו...

דוגמא שלי:

השקעה של $60,000 דרך "קרן הגשמה".

הנה פרטים משעממים מתוך הדוחות הכספיים:

ביום 26 במאי 2017 ("מועד השלמת העסקה"), לאחר התקיימות התנאים המתלים, השלים התאגיד את השקעתו
בחברה הנכס. עם השלמת העיסקה, הוקצו לתאגיד 90% מיחידות ההשתתפות בחברת הנכס, בתמורה להשקעת הון
בסך של 6,903 אלפי דולר בחברת הנכס, לחברת היזם הוקצו 10% מזכויות ההשתתפות בחברת הנכס, בתמורה
להשקעת הון בסך שך 767 אלפי דולר בחברת הנכס. במועד השלמת העיסקה, השלימה חברת הנכס את רכישת הנכס
בתמורה כוללת של 19,000 אלפי דולר. כמו כן, במועד השלמת העסקה, התקשרה חברת הנכס בהסכם לקבלת הלוואה
בסך של כ 13.7- מיליון דולר מגוף פיננסי.

במילים אחרות, נקנה נכס בשווי 19 מיליון דולר כאשר מתוך זה 13.7 מיליון דולר (כ- 72%) היו הלוואה מהבנק.

עוד כ-7 מיליון דולר (כ-36%) היו כספים של המשקיעים ב"קרן הגשמה" (מתוך זה 60,000 דולר שלי... ).

היזם האמריקאי השקיע בסך הכל 767,000 דולר (מתוך שווי של 19,000,000! בסך הכל  4% משווי הנכס!)

אלא שהיזם הסתבך (בעסקה אחרת) ונפתחו כנגדו הליכים פליליים בארצות הברית.

כתוצאה מכך ממשלת ארה"ב השתלטה לו על הנכס (שהוא השקיע בו רק 4% כאמור).

קרן הגשמה עשתה מאמץ והצליחה להביא יזם אחר שנכנס בנעליו של הראשון.

בינתיים התחילה הקורונה ומחירי השכירות בנכס ירדו.

אחד השוכרים - חנות גדולה איים לעזוב ואז הורידו לו את שכר הדירה מ-12 דולר למטר מרובע  ל-4 דולר למטר מרובע (לא מטר אלא foot אבל זה באמת לא משנה).

והנה עוד עדכון מהדוחות הכספיים:
ביום 26 באוקטובר 2020 פרסם התאגיד הערכת שווי שקיבל ... הערכת השווי העריכה את שווי הנכס בשלושה מועדים שונים: שווי בדיעבד ליום 31 בדצמבר 2019 שעמד על סך של 17 מיליון דולר, שווי בדיעבד ליום 30 ביוני 2020 שעמד על סך של כ- 15 מיליון דולר ושווי מוערך ליום 1 בינואר 2023 (מועד צפוי לייצוב הנכס), על סך של 21 מיליון דולר.

בקיצור, נכס שנקנה בשנת 2017 ב-19 מיליון דולר, היה שווה בשנת 2020 רק 15 מיליון דולר.

זוהי ירידה של 22% אבל יש חוב של 13.7 מיליון שבינתיים תפח.

לא פורסם כמה החוב, אבל מספיק שהוא 14 מיליון, אז בשנת 2020 שווי הנכס פחות החוב הוא רק מיליון דולר אחד

במילים אחרות ה-7 מיליון של משקיעי הגשמה הפכו למיליון אחד.

אחר כך היה פרסום שיש הצעה לקנות את החלק של משקיעי הגשמה ב- 2.5 מיליון דולר. אז ההפסד קצת פחות חמור אבל כרגע נראה שלפחות חצי מהכסף הלך. יכול להיות שבעוד כמה שנים תהיה התאוששות מהקורונה ומחיר הנכס שוב יעלה. אז אולי אחרי 5 או 6 שנים נקבל חזרה את הקרן.

כדאי לציין שמאז 2017 מדד ה- S&P 500 עלה בלפחות 50% זאת אומרת שאם הייתי משקיע את אותם 60,000 דולר בשוק ההון היו לי היום בערך 100,000 דולר וכרגע ה-60,000 דולר הפכו לאפס.

אולי עוד 3-4 שנים הם יהיו שוב 60,000 אבל זה בכלל לא בטוח.

ברוך ה' מצבי טוב ויש לי עוד השקעות אבל ברור שחבל מאד.

ראו הוזהרתם...

לא רק הגברים צריכים ללמוד את הנשים, גם הנשים צריכות ללמוד את הגברים.

גודל הפער בין גבר לאישה הוא בדיוק גודלו של הפער בין האישה לאיש, ושניהם צריכים ללמוד ולעבוד כדי לבנות מעליו גשרים.

לא חושבת שמבין מה זה יופי, אבל מנסה להוריד לי.

ושרוצה להתחנף, אומר , אמא את יודעת שאת יפה.

חצוף קטן

כ"ס זו יחידת הספק אבל כשמדברים על כ"ס של מזגן, מתכוונים לתפוקה שלו ולא לצריכת החשמל שלו.

וגם זה, לא ממש מדויק כשמדברים על תפוקה של מזגן. עדיף להשתמש ביחידות BTU. (1 כ"ס תפוקה = 9000 BTU)

לענייננו, כדי להבין את צריכת החשמל שלו צריך להסתכל על הנתונים החשמליים שלו (לפעמים זה כתוב בWatts, לפעמים בVA, ולפעמים יהיה כתוב רק כמה הזרם (A)). בד"כ זה כתוב על היחידה החיצונית.

אתה יכול לפרט על זה?

מה אתה אומר על סדנא בזום?

כלי מדהים מדהים מדהים

חחחח לא לעצמי. וזה צריך להיות משחק כדי להיות עבודה עקיפה... 

עם עוד חברים... 

אם לא תקשיב לכל תור לא תדע מה לבקש, 

מעודד קשב, שימת לב, בניית אסטרטגיה, וגם סבלנות

לא להעיר, חס וחלילה! 

אבל אולי כן להראות לו שאת רואה ומרגישה שעוברת עליו איזושהי תקופה קשה, אולי יש לו בעיה עם חברותות או כל בעיה אחרת, ודווקא לדעת שאשתו מרגישה ושמה לב לקושי שלו זה מה שיעודד וישמח אותו?

מסכים מאוד! 

כאברך שהיום עובד...

בכולל של בעלי ממש מבינים את העניין הזה,

ולכן הראש כולל דואג להם לגיוון - מביא להם שיעורים על הסוגיות שהם לומדים, הוא אירגן להם יציאה למעיין שבוע הבא.

ממש יפה מצידו.

אני באמת חרדית 

להבא אדע לא להשתמש בביטויים מגזריים מדי...

אני לא חושבת שיש אפילו ניק אחד שמכיר אותי מהחיים האמיתיים

אחרי הכל שרשור על אברכים ונשותיהם

למה אתה חושב?

השאלה אם דווקא הפורום הזה יותר מאחרים?

ממש כמו שאומרים ה"משגיחים", בליל שבועות ערים כל הלילה, ואז הולכים לישון ע--ד ששומעים את השופר...

(וכבר דרשו המקובלים מ"שכבי" עד "קומי", ומה שהוסיפו אחרוני זמנינו ג' שבועות אחר קומי אינו מן המידה, וכבר צווחו על זה קמאי דקמן דלא אשכחן אלא ביומי ניסן וביומי תשרי, ולית דאשגח בהו. ואי אית חילא ביד חת"ס וכו')

כזאת.. בעיקר כשלומדים הרבה ומשקיעים כל השנה..

בכל מקרה זה רק לחזק לחזק ולהראות אהבה ושאת איתו..

כמובן זה תלוי בכם ובתקציב שלכם..

אבל, מעבר להמלצה לקנות מכשירי חשמל איכותיים חדשים ככל הניתן (מקרר, מכונת כביסה, תנור וכו) שיחזיקו בע"ה הרבה שנים, 

רהיטים כמו ספות, ארונות, פינת אוכל, ספפה וכו' הייתי ממליץ לבדוק באתר יד 2. יש שם המון דברים ממש כמעט חדשים בחמישית/רבע מחיר. כך אפשר לקנות דברים הרבה יותר איכותיים ובזול. 

אפשר להחליט על אזור, לסמן כמה מודעות רלוונטיות של הרהיטים שרוצים, ובפעם אחת לעבור בכל המקומות, להחליט בבית מה מעדיפים מכולם או באיזה מחיר, ולסגור כמה דברים ביחד. ולסדר הובלה אחת שתיקח הכל.

בהצלחה ומזל טוב

באופן כללי העקרון שלי הוא שבית יפה, נעים עם רהיטים יפים עושה אוירה טובה ושכיף להיות בבית, 

ולכן כדאי להשקיע בזה (יותר מאשר נגיד בשמלת כלה מאד יקרה...), ולא לקחת בהכרח מה שהכי זול או למסירה אם הוא מכוער / מרופט וכו'. או סתם את לא מתחברת אל הרהיט.

צריך לחזור הבית ולחייך. (כולנו יודעות מה זה שיש לנו משהו מכוער שמציק לנו כל הזמן בבגדים או דברים אחרים...)

הבית שלכם הוא לא דירת שירות / דירת בנים ושוב בעיני לא צריך להראות כמו אוסף רהיטים.

(אבל שוב מודעת לכך שיש אנשים שלא רואים את זה ולא אכפת להם, אבל יכולה להגיד לך שלבעלי לא היה אכפת והוא לא מפסיק להודות לי שהתעקשתי לא לקנות רהיטים מסויימים ולקח עוד זמן עד שמצאתי מה שאני אוהבת והבית כיפי ויפה והרוב יד 2!)

אם כמובן יש יכולת - לדעתי מכשירי חשמל כדאי לקנות חדש, (אם את אוהבת לאפות ולבשל אל תוותרי על תנור חדש זה כל כך כיף ועושה חשק לאפות דברים שווים שהמכשירים עובדים כמו שצריך והכל מוכן מהר...)

וחדר שינה ולפחות מזרונים בעיני לקנות חדש, זה חשוב מאד בעיני.

לקנות כמה סטים של מצעים יפים (אחרי החתונה מתקמצנים...) - שיהיה כיף להיות שם. ומצעים ומיטות יפות מוסיפות מאד לאווירה. (והמלצה - תקני סטים שחלק די מתאימים אחד לשני לפעמים צריך להחליף רק סדינים או רק ציפות לשמיכות ואז כיף שאפשר לשלב בין סטים שונים וזה נראה עדין מהמם)

ושאר ריהוט  - יד 2 ובהמשך לראות מה צריך ובהתאם לקנות או חדש או יד 2.

אנחנו קנינו יד 2 ספה, שולחן אוכל, שולחן למטבח, שטיח.

ובהמשך כמה מוצרים קנינו באיקאה, והלכנו לאיקאה לא הרבה אחרי החתונה להשלמות (עם כסף שקבלנו בחתונה...) ובאמת גם ידענו מה חסר לנו ואנחנו צריכים. (ההמלצה שלי היא ללכת לאיקאה אחרי החתונה כי אז קצת גרים בבית ומבינים מה חסר, למקססטוק הלכנו לפני החתונה לקניית ציוד כמו מטאטא, יאה, מיבש כלים, סמרטוטים וכאלה, ושבוע לפני החתונה גם לרמי לוי לקנות מוצרים בסיסים תבילים, פסטות, שמן, וכו')

וחלק הבאתי איתי מהבית (כמו מראה, שעוני שבת חח וכו')

אה, ולדעתי, תתרחקי מ"קרן בני הישיבות" ומבצעים לדוסים -לרוב זה סחורה דפוקה וסטנדרט נמוך....  

כמובן, שהכל בהתאם לכך שיש תקציב.

יש אתר "יד שניה" משם קנינו וגם בפייסבוק כל מיני קבוצות.. אבל זה דורש זמן ושיטות יומיומי באתרים עד שמוצאים.

בהצלחה וקניות טובות

אלא לא לקחת ממסירה דברים מרופטים, רק כי זה "חינם" או יד 2 "כי זה זול".

בוודאי שיש דברים טובים! ואז הכי שווה לקחת.

אם זה למסירה ונראה טוב זה הכי שווה

ספציפית לא מצאתי דברים טובים באגורה וחרשתי ימים על האתר...

(וגם אנחנו את הכסף שמנו בחסכון... זה לא סותר)

ולבחון אותם אחד אחד, עד להגעת האיזון והרווחה הנפשית-פיזית-רגשית בשלמותם.

כמעט על כל מילה שכתבת אפשר (וכדאי) להתעכב ולשים לב מה בעצם קורה כאן?

מה בעצם מרכיב את החיים שלי, של "שנצקי"?

ומהי בעצם המטרה / המטרות שלי בחיים הללו? לאן אני מכוונת להגיע? ואיפה אני עכשיו?

אנסה להתייחס בקצרה לפי נקודות (כמובן שלא לפי סדר החשיבות, אלא לפי הסדר בו את תיארת את הדברים):

1. אתם נשואים 5 שנים.

2. יש לכם 2 תינוקות (!) קטנים (!)

3. את עובדת בעבודה מרכזית

ואז בעוד עבודות (!)

4. את מטפלת בבית

בכל מטלות בית

בניקיונות

בבישולים

בילדים

5. הפן החברתי וחיי החברה שלך נהיה פחות ופחות עם השנים

6. הזוגיות שלך ושל בעלך במצב לא טוב כדברייך

מצב בו אתם בקושי מחליפים מילה

אין חיבה ביניכם

הילדים זה הדבר היחיד שמחזיק אתכם

והזוגיות לא להיט בלשון המעטה

---------------

אז האמת יקרה,

בעיניי דווקא הסעיף "האחרון" - סעיף 6 הוא אולי הפתח להכל. 

כאשר הזוגיות טובה - כל התחומים האחרים בחיים יכולים להיצבע בצבעים בהירים ושמחים הרבה יותר,

ולצערנו זה נכון גם בדיוק בפן ההפוך של הדברים - שכאשר הזוגיות לא טובה, שאר התחומים בחיים גם הם נצבעים בצבעים יותר אפורים וקודרים, וגם כשכן מצליחים בהם - משהו עדיין מרגיש חסר, ריק.

הדבר הראשון שאני ממליצה לך לשים עליו את הדגש הוא הזוגיות.

כתבת שבאמת ניסית לדבר ולשנות ולא הועיל.

כאן נדרשת השאלה - מה כבר ניסית?

האם ניסיתם לבד?

האם ניסיתם להיעזר באנשי מקצוע?

ועוד שאלות חשובות שצריכות להישאל כאן.

כי אם למשל מנסים לבד ולא מצליחים - זה הזמן ללכת לאנשי מקצוע.

ואם מנסים עם אנשי מקצוע ולא מצליחים - זה הזמן להחליף או לחפש עוד אנשי מקצוע

ואם מנסים הכל ולא מצליחים ובכלל אין רצון להיות יחד או אין שום אפשרות וסיכוי גם אחרי שניסינו הכל לבד ובעזרה חיצונית - זה הזמן לחשוב מה עושים הלאה? והאם רוציפ להישאר במערכת הנישואין הזו או לא?

---------

בואי ניקח רגע אותך - את כל האדם הנפלא שאת - את כל "שנצקי".

תביטי רגע על האישה המקסימה הזאת.

עד לפני 5 שניםפ האישה הזו הייתה רווקה.

בלי אחריות,

בלי עול,

בלי גוף שעבר הריונות

ולידות

וכאבים

וקשיים

ופרנסה

ובית

אלא רק שנצקי.

עם חברות

עם כיף

עם שיחרור

עם חופש

עם הרבה זמן ופניות

בעיקר *לעצמה*

ואז האישה המקסימה הזו מצאה את בחיר ליבה ובשעה טובה התחתנו. מזל טוב.

ואז הגיעו החיים עצמם

ואיתם השיגרה

ואיתפ 5 שנים אינטנסיביות

ושנצקי נכנסה להריון ב"ה, והיה מאוד משמח, אבל גם מאוד קשה

ואז עברה לידה לא פשוטה

וגידול ילד

וכאבים ושינויים רבים בגוף ובנפש

וקימות בלילה

ודאגה

ואחריות 24/7 ליצור חסר אונים שתלוי אך ורק בה וקורא לה "אמא"

ואז הגיע עוד הריון.

ועוד לידה.

ועוד ילד.

וכל הברכה הוכפלה - אבל גם כל הקשיים והעומס הוכפלו.

ושנצקי גם הלכה לעבוד.

בכמה עבודות!!!

אז היא קמה בבוקר

ומארגנת 2 פצפונים

ומסדרת את הבית

והולכת לעבוד

ואז חוזרת והולכת לעוד עבודה

ועוד עבודה

וחוזרת ועם הילדים

ומנקה

ומבשלת

ומסדרת את הבית

והולכת לישון

אבל קמה מהילדים

ו...

וואו יקרה!!!

אני רק מדמיינת מה האישה המקסימה הזו - מה ***את*** עוברת ביומיום שלך ואין לי אוויר!

בכנות פשוט אין לי טיפת אוויר!

כמה עומס!

כמה אחריות!

כמה קושי!

אין זמן לנשום, פשוטו כמשמעו.

איך יקרה, איך יהיה זמן לחברות?!

לזוגיות?!

אני מדמיינת את עצמי עם תינוק אחד אפילו ולא מצליחה לעשות רבע מזה.

קל וחומר שעם 2.

קל וחומר שעם כמה וכמה עבודות

קל וחומר עם כל מה שתיארת כאן.

אני אישית מזמן הייתי קורסת. סופית.

תראי יקרה,

כולנו בני אדם, בשר ודם, אנושיים.

ומכורח כך - יש לנו אנרגיה מוגבלת.

לכל אחד יש את ה100% שלו.

וזהו.

אין 101

ואיןם גם 1,000

אז אם יש לשנצקי 100% אנרגיה

והיא משקיעה 60 בעבודה 1

ועוד 10 בעבודה אחרת

ועוד 20 בקימות בלילה

ועוד לילדים

ועוד לניקיונות

ועוד לבישולים

ו..

ו...

ונגמר!!!

זהו, אין עוד אנרגיה!

כולנו בוחרים במה ואיפה וכמה להשקיע את האנרגיה שלנו.

לכולנו היא מוגבלת.

אם אני מפנה זמן עכשיו לכתוב הודעה - זה אומר פחות זמן עם הילדים כרגע

אם אני יותר זמן עם הילדים במהלך היום - זה אומר פחות הכנסה שאוכל להכניס בעבודה

אם אני מקבלת עוד ועוד עבודה - אני זוכרת שזה על חשבון הזמן שלי איתם

אם אני בהריון / אחרי לידה - אני זוכרת שאין כמעט שום אנרגיה חוץ מלהחזיק מעמד ולהיות עם התינוק וגם אז זה שואב כ"כ

אם אני יוצאת עם בעלי - אני יודעת שעכשיו אני משתיקה את הטלפון ועלולה להפסיד דברים אחרים באותו זמן

אם בחרתי להעמיד סיר גדול ומושקע - אני יודעת שבערב אהיה יותר קצרת רוח ופחות אכיל ואהיה סבלנית לבעלי ולילדים

וכן הלאה...

זה באמת לא נגמר.

אנחנו כל הזמן מתעדפים את מה שחשוב לנו באותו הרגע.

רק חשוב חשוב לזכור שנמצא איזונים בהכל.

שנרגיש שאנחנו פועלים לפי המגמה של מטרות העל שהצבנו לעצמנו.

שאנחנו בכיוון הנכון

בדרך הנכונה

שאנחנו פועלים לפי הערכים בהם אנחנו מאמינים

ושחלילה אין לנו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים שיותר חשובים לנו ולא שמנו לב...

ואם שמנו לב וזה קרה -

אז הכל בסדר!

אנחנו עוד חיים ונושמים ב"ה!

אז אפשר לתקן

אז אפשר לשנות

וכ"כ חשוב שנשים לב לזה.

ויקרה, האמת שכבר עכשיו את על 1,000 אחוז ולא 100,

כי מה שאת עושה - זה הרבה הרבה יותר מ100!

אבל לצערנו את עדיין נשארת בת אדם ולא מלאך,

לכן הכוחות הולכים ואוזלים

הסוללה הולכת ומתרוקנת

הגוף דורש את שלו

הנפש דורשת את שלה

הנשמה דורשת את שלה

רוצים לכוון אותך

להעיר אותך

לומר לך: היי יקרה שלנו! לאן את רצה? לאט לך יקרה שלנו... לאט לאט.

חשבי קודם כל: מהי המטרה הכי מרכזית שלי בחיים?

ולאחריה אילו עוד מטרות יש לי?

איפה אני רוצה לראות את עצמי עוד 10 שנים? ועוד 20?

מה אני מאחלת לעצמי?

מה אני מאחלת לילדים שלי?

והאם מה שאני כרגע עושה מקדם אותי בשלמות אל עבר המטרה הזו?

או שמא מרחיק אותי?

ואולי אולי אני צריכה "לחשב מסלול מחדש" ולראות איפה אני ***בוחרת*** להשקיע יותר?

אולי אני בעצם צריכה לעשות סדרי עדיפויות - ממש לרשום אותם

ולחשוב למשל - אם עוד 10 שנים אני בת כך וכך,

והילדים בני 10,9 נאמר

ואני רוצה להיות בזוגיות אוהבת ומטיבה ומשפחה שמחה ומלוכדת ומגובשת

עם מודל זוגיות בריאה ואוהבת לילדים שלי, וכמובן גם לי עצמי ולבעלי היקר -

אז אולי אני צריכה להשקיע בעצם הרבה יותר אנרגיה,

משמע הרבה יותר משאבים - משאבים של

זמן

כסף

מחשבה

כוונה

מודעות

פניות

מרחב

מקום

ועוד -

לזוגיות שלי?

לבעלי ולי?

ממש כמו לפני 5 שנים, כאשר היינו רק שנינו?

ואולי אם אני אעשה את זה,

ואולי אוריד כמות אנרגיה מהעבודה,

מהניקיונות,

מהבישולים,

וכו' -

אולי אז יהיה כרגע קצת פחות כסף / קצת פחות נקי / קצת פחות אוכל מושקע וכו' -

אבל לי ולילדים שלי יהיה גם בעוד 10 ו20 ו80 שנים בית ומשפחה שמחה ואוהבת?

ואולי אם לא אשקיע את זה,

ואשאר בדיוק באותו המקום -

אולי ארוויח יותר כסף

כי זה כמה וכמה עבודות

ואולי הבית יהיה מבריק תמיד

ואוכל מושקע תמיד

ואהבה לילדים תמיד

אבל חלילה בעוד 10 שנים לא נהיה יחד תחת אותה קורת גג כי נתגרש?

ואז חלום המשפחה השמחה שלי יתנפץ? לי ולילדים שלי?

ואולי עם כל הכסף שארוויח אוכל לקנות אפילו עוד שנתיים את בית החלומות עליו אני חולמת -

אבל מי יגור בבית הזה?

מי יהיה שם בין 4 הקירות הנוצצים והחדשים והיקרים?

האם יהיו שם אבא ואמא ביחד? אוהבים?

האם תהיה בכלל משפחה לאכלס את בית החלומות הפיזי הזה?

ואם תהיה משפחה לאכלס,

אבל משפחה רחוקה,

הורים מרוחקים

עם קרירות

בלי אהבה

בלי חום

בלי קירבה

עם אדישות

עם "גירושין אמוציונליים" - האם זה מה שאני מאחלת לעצמי? ולילדיי?

לפי המטרות אותן את מציבה לעצמך

לפי מה שחשוב *לך* -

לפי זה תראי מה את צריכה לעשות עם חייך כדי להתקדם לשם.

וכל מה שמקרב אותך לשם - לעשות.

אם לא מצליחים לבד - כאמור, עם אנשי מקצוע 

בין אם זה בפן האישי

הזוגי

המקצועי

ההורי

וכן הלאה...

וכל מה שמרחיק אותך משם - לחשב מסלול מחדש ולראות איפה את משנה.

------------------

אז אם נחזור שנייה לסעיפים למעלה, אפשר למשל:

1. אתם נשואים 5 שנים. -

להבין שב5 שנים האחרונות עברתם *יחד* שינויים רבים

מעבר מרווקות לנישואין

מעבר להורות

מעבר להורות לכמה ילדים

הריונות

לידות

עבודות

עול הפרנסה

עול הבית

השיגרה

וכו' וכו'

ולהבין יקרה, שמה שהשתנה כאן - זה לא שנצקי ובעלה, אלא זו *המציאות עצמה שהשתנתה*

* וכאן מצרפת בסוף ההודעה דברים שכתבתי בהרחבה על כל המהות של הנישואין - מהי בכלל המהות של הנישואין?

מה קורה שם בעצם?

2. יש לכם 2 תינוקות (!) קטנים (!) -

להבין שאלו שני שינויים עצומים. עצומים!

זה שינוי של גוף שעבר הריון 9 חודשים

ולידה

והנקה ותפרים ופצעים וכאבים איומים

זה שינוי של רכבת הרים של הורמונים

של לילה שהוא לא לילה

של אדם שצריך לתפקד בלי שעות שינה

של רצון לברוח לאי בודד ולישון שנה שלמה ברציפות

של אחריות ללא הפסקה

גם כשחולים

גם כשרעבים

גם כשאין כוח

עדיין תמיד תמיד צריך להיות שם בשבילם

וזה עוד הרבה מאוד שינויים שרק לכתוב אותם יקח לי את כל היום...

אז גם כאן.

לעצור.

לראות -

מה אפשר לעשות כדי להקל?

אולי מסגרת לאחד מהם או שניהם?

אולי אפילו כמה שעות בשבוע של מטפלת?

אולי אפילו שעתיים בשבוע בייביסיטר? או בעלי? או הורים? או חברות? שכנות? נערה?

שתשמור עליהם ואני אאגור כוחות?

אולי מניעה לטווח יותר ארוך כדי להתאושש?

אולי לקבל עוד כלים כדי להתמודד עם המציאות הנוכחית איתם? כמו הדרכת הורים או טיפים לניהול חיי משפחה וכדומה?

משהו אחר?

3. את עובדת בעבודה מרכזית

ואז בעוד עבודות (!) -

גם כאן - להבין שזה המון. המון המון המון!

לעבוד עם שתי תינוקות פיצפונים זה כבר וואו.

אז לעבוד בכמה עבודות!?

מה זה יקרה, אפילו סופרוומן לא יכולה לעשות את זה! והיא עוד דמיונית ואת כאמור - בשר ודם

אז לבדוק,

לחשוב -

האם יש לנו אפשרות כלכלית להוריד עבודה?

להוריד אחוז משרה?

לקבל עזרה מההורים?

שבעלי יעבוד?

שבעלי יגדיל את הרווחים?

להתייעץ עם ארגונים כמו פעמונים או מקימי?

או גם עם ניקים כאן שמבינים ועוזרים למשפחות בפן הכלכלי?

ללמוד התנהלות כלכלית יותר נכונה ונבונה?

משהו אחר?

4. את מטפלת בבית

בכל מטלות בית

בניקיונות

בבישולים

בילדים  -

לחשוב -

האם אפשר לעשות מיקור חוץ?

עוזרת?

מנקה?

מבשלת?

מדיח? מייבש?

כלים חד"פ?

אוכל מוכן?

עזרה בתשלום לנערה?

שוצפות במטלות הבית עם בעלך?

להוריד סטנדרטים, לפחות עד שחוזרים לשפיות?

להכין אוכל פשוט ומהיר?

לנקות רק פעם בשבועיים?

משהו אחר?

5. הפן החברתי וחיי החברה שלך נהיה פחות ופחות עם השנים -

לענ"ד, רק אחרי שתגיעי לאיזון בכל חמשת הסעיפים האחרים - יגיע הזמן גם להקדיש אנרגיה לסעיף הזה.

מה שאומר - לחשוב על זה

לתכנן את זה

לפנות זמן לזה

לקבוע את זה

באופן יזום, אקטיבי, ולא פסיבי.

גם קשרים של חברויות לא "נופלים מהשמים" וגם בהם חייבים להשקיע כדי שיתקיימו.

אז לחשוב -

אולי פעם בחודש נאי מפנה לי את מוצש?

אולי פעם בשבוע אני מפנה לי שעה וחצי בערב?

אולי פעם בשבועיים אני מפנה לי את בוקר שישי?

וכן הלאה...

ולקבוע.

ולצאת

וליזום.

להתחיל מפעם אחת.

רק אחת.

השאר כבר יבוא אח"כ.

6. הזוגיות שלך ושל בעלך במצב לא טוב כדברייך... -

חוזרת למה שכתבתי בהתחלה,

להשקיע

להשקיע בזוגיות

לפנות לה את הזמן והמודעות ותשומת הלב

להשקיע לבד

להשקיע יחד

להשקיע בעזרת אנשי מקצוע

לעטוף אותה מכל הכיוונים בכל הדברים הטובים שמאפשרים לזוגיות לצמוח.

וכל מה שמקדם אתכם לעבר כך - לעשות. בלי חשבונות של אין לי זמן או אין לי כסף או אין לי כוח

כי בגירושין חלילה הזמן יהיה עוד יותר חסר

הכסף יהיה עוד הרבה יותר חסר

והכוח יהיה הרבה יותר חסר

והכל בעצם יהיה הרבה יותר חסר...

חשוב להפנים את זה. על אמת.

כי לפעמים אנחנו מתעצלים או אומרים לעצמנו "נו טוב, שיהיה. יהיה טוב.

למי יש כוח / סבלנות / כסף / זמן / אחר לטפל בזה עכשיו..."

ואז עוברות 10 שנים במקרה הטוב

ואנו עלולים למצוא את עצמנו עם ריקנות גדולה

עם חור ענקי בלב

עם ריחוק זוגי

עם 150,000 ש"ח שנזרקים לעורכי דין לענייני גירושין

עם 2 משכנתא, 2 ארנונה גז מים חשמל, 2 סטים של בגדים / רהיטים / וכו'

בלי שום כוח מכל המאבקים על משמורות, הסדרי ראייה, מזונות, כאבי לב, פסיכולוגים, 

בלי טיפת זמן לעבוד ולהיות אם חד הורית במקביל

עם בית החלומות (הפיזי) שקנינו, אבל בלי המשפחה השמחה והמלוכדת שחלמנו שתהיה בתוכו,

עם אכזבה ועצבות גדולים

עם לנסות לצאת עכשיו "לשוק" ולהכיר מחדש בני זוג

שגם הם לרוב עם ילדיםפ משל עצמם,

עם חסרונות שלהם, כי אין אין אין אדם מושלם,

עם שריטות שלהם,

עם משקעי העבר שלהם

ולהכניס את כל זה (+עוד בערך מיליון דברים שלא כתבתי מפאת קוצר הזמן) לתוך "קערת החיים החדשים שלנו" - ולערבב

ולהכניס שוב את המציאות עצמה

את השיגרה שתהיה אחרי 5 שנים

עוד הריונות

לידות

פרנסה

עומס

עומס

חוסר זמן

ויכוחים

ריבים

חסרונות שלי מתנגשים עם חסרונות שלו

כעסים

צעקות

ריחוק

מובן מאליו

שחיקה

אחריות

עול

וכן הלאה וכן הלאה...

זה *ממש* לא עדיף על מצב של עכשיו, שאפשר לטפל ולשפר ולהעצים אותו. לכתחילה.

------------------

זהו בגדול,

* מצרפת כפי שכתבתי קודם את הדברים שכתבתי בהרחבה על מהות הנישואין

(צריך לגלול לסעיף 11 בהודעה המצורפת כדי להגיע לשם ):

יקרה, - הריון ולידה

ב"הצלחה רבה רבה יקרה,

שיהיו רק בשורות טובות וישועה שלמה,

בכל התחומים

היא קודם להשקיע מאמץ ואנרגיה בלפתור את הבעיה הזוגית הרבה לפני העניין החברתי..

בסופו של דבר בן הזוג אמור להיות גם החבר הכי טוב שלנו..

את אומרת שאתם בקושי מחליפים מילה.. האם יש בניכים קירבה פיזית? 

אמרת גם שניסיתם לדבר ולא הועיל.. האם פניתם לעזרה מקצועית?

חשוב שקודם כל תלכו לטיפול. אם הלכתם ולא עזר, תלכו למישהו אחר. כשצריכים רופא מומחה הולכים ושומעים כמה חוות דעת כי מבינים כמה זה חשוב לבריאות. אז זה גם מאוד חשוב לזוגיות להתאמץ למצוא את האחד שבאמת יכול לעזור לכם. אם הרצון להצלחת הנישואין הוא הדדי, אין כמעט סיכוי שלא תצליחו..

לגבי עבודה,

אמרת שאת עובדת בכמה עבודות. במה את עוסקת? למה את מרגישה צורך בלעבוד כ"כ הרבה? האם בעלך עובד? אולי יש אפשרות למצוא עבודה אחת "נורמלית" הן בשעות העבודה והן מצד השכר?

לדעתי זה לא כ"כ תקין להכניס את עצמינו למצב שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה בעיקר אם את גם אחראית על הכל בבית. צריך איזון. אני לא מכירה את כל הפרטים והרקע לדברים כדי לייעץ ספציפית, אבל בגדול ככה אני רואה את זה..

לגבי חברות, אני בטוחה שכשתפתרי את 2 הדברים העיקריים שהזכרתי אז יהיה לך הרבה יותר קל לשמר חברויות ולהשקיע שם.

בכל אופן אם יש לך לפחות חברה אחת שאת יכולה לדבר איתה על הבעיות שלך (או אפילו מישהו מהמשפחה) זה מאוד חשוב. את עוברת תחושות לא פשוטות בכלל ומכוח ההרגל את חושבת שאת כבר במצב הישרדותי ולכאורה כל עוד אין פיצוץ את ממשיכה באדישות כמו רובוט.. זה לא יחזיק מעמד וחבל להיות כבר עם 5 ילדים בגיל מבוגר ולהבין שאי אפשר להמשיך בזוגיות.

חשוב לשתף מישהו ולקבל עצות והדרכה.. מישהו שישים עלייך עין ויהיה לו אכפת שאת לא הורסת לעצמך את החיים. מישהו שיכוון אותך. שיתן לך מקום לשפוך את הלב ואת הדאגות שלך. כל זה בנוסף לטיפול זוגי מקצועי ואולי אפילו טיפול אישי. קודם כל תאהבי את עצמך ותשקיעי בכך שיהיה לך טוב וזה יקרין החוצה גם לזוגיות

נוגע ללב.

ישלח עזרך מקדש.

רק מוסיף: הציפיה והרצון מובנים מאד.

אבל הזמן שאתם נשואים הוא לא רב. זה בהחלט עדיין סביר.

הכי הכי חשוב - ממש לא להיות במתח, לשחרר. זה זמן סביר. עצם הידיעה הזו, וההרפיה מכל לחץ בנושא, יכולים לסייע.

זה באמת מייאש

וכ"כ מוכר....

תמיד מנסים בכח לחפש את הפס השני....

חיבוק ענק!!!!

אבל - - - -

צריך להבין

שכרגע יש לך רצון חזק מאד לילד

כמובן רצון לגיטימי וחיובי

אך....

גם כאשר יהיה לך ילד,

הוא משמח ומתוק וממיס, 

אך , לפעמים הם מתישים ומעייפים

ובסופו של דבר - השמחה היא בלב שלך

אז נצלי את הזמן בינתים לפנק את בעלך בארוחות שוות וכו' ולצאת יחד

כי כשיגיעו הילדים בעז"ה.......... כבר יהיה לכם פחות זמן

ותרצי להתרפק על הזמנים בעבר שהיית מכינה לו ארוחות שוות ומושקעות "כשהיינו זוג צעיר"

אז באמת כמה שנשמע קלישאה...

ליהנות מהרגע,

כי את המציאות לא ניתן לשנות

ומקווה שממש בקרוב תגלי 2 פסים...

זה מגיע הרבה יותר מהר מהצפוי בד"כ, פתאום בהפתעה....

פשוט תתעסקי בדברים אחרים כיפיים בינתים...

( ולגבי רפואה - המחזור וכו' - אם תרצי כתבי לי בפרטי במסר, יש לי מה לכתוב לך אם יש בעיה..... ואם מענין אותך... )

בהצלחה ו-2 פסים בקרוב ממש אמן!

אולי תרשמי את השם שלך בפרטי ונתפלל עלייך בע"ה.. 

אבל באמת שאל תדאגי, וודאי שזה יגיע.. ועוד איך. 

העיקר שתהיו ביחד בשמחה ובנחת ובלי לחץ. זה רק מפריע.. 

בקרוב ממש נשמח שתבשרי לנו.. 

ממש הרגשתי אותך ואת כל הכאב הגדול

איזו כתיבה יש לך!

ואיזו רגישות יש לך!

ואיזה לב גדול ואוהב ופועם יש לך!

חיבוק גדול גדול גדול ❤❤

ב"ה זה יגיע יקרה!

זה יגיע!!!

ואת תהיי האמא הכי מדהימה שיכולה להיות לאוצרות המתוקים שלכם, והם יזכו, זה בטוח!!!

והלוואי שבמהרה

ובשלמות

ובגלוי

ובחסד

וברחמים

(ממני, שחיכתה "רק" 3 שנים עד להריון המיוחל של הבכורה,

עם כמויות של דמעות, תפילות, כאבים וקשיים שאי אפשר לתאר...

וב"ה היום היא בת 11 והקב"ה הטוב עשה שכמעט ולא אזכור את זה...)

לא ראיתי כי ענית תושבות בענייני נשים מפציצות..

מסתבר שחזר בתשובה מתישהו...

כוונתי הייתה להדגיש שגודל הכיפה או צבעה לא קשורה לגודל יראת השמיים

כל המיון נשים מלא בגניקולוגים עם כיפה שנראים כאילו הם השתחררו מהצבא לפני שבוע