עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך ו' בתמוז תשפ"א 22:11
פעם בשבוע בערך עלתה השאלה "ילדיייים, למי יש 50 ש"ח? מי שיש לו יקבל חזרה עם בונוס 10 שקלים..."מחפשים דירות!!Jakrir12
בס''ד
שלום לכם!
ארוסתי ואני קצת מתייאשים מחיפוש דירות, אנו לקראת נישואין, עוד פחות מחודשיים.
נשמח לעזרתכם!
מחפשים באיזור גוש דן, קרוב או נגיש לקריית אונו.
מחפשים איזורים דתיים: שכונות דתיות, קהילות דתיות, גרעינים תורניים.
אם ידוע לכם איפה לחפש, איך קוראים לשכונות, או מכירים שוכרים נשמח מאד לעזרה!!
נ.ב שלחתי בפורום אחר ואמרו לי לעבור לכאן מקווה לעזרתכם!
תחפשו ביד 2 נדלן שכירותכבתחילה
יש גם בפייסבוק קבוצות של דירות..נועה.
בהצלחה!
אם אתם עם רכב אולי פתח תקווה או גבששמעונה
יכול להתאים
אור יהודההעני ממעש
לודקל"ת
גרעין תורני גדול ושכירות יחסית זולה למרכז הארץ
צה זה זול יחסית?בוריס
2000-3000 לחודשקל"ת
אבל תלוי כמובן שכונה..
ברמת אלישיב שזה דירות חדשות, שם שכירות יכולה להגיע קרוב ל 4000
ברמת אלישיב שזה דירות חדשות, שם שכירות יכולה להגיע קרוב ל 4000
לאיזה דירה? כמה חדרים?בוריס
3 חדריםקל"ת
דירות שמתאימות לזוגות צעירים
אתה לא תמצא במחיר הזהשירוש16
3 חדרים בקריית אונו ובסביבה זה 3400 שקל ומעלה.
היא דיברה על לודבוקר אור
בקרית אונו יש גרעין תורני מתוק מאודפצלשונת לרגע
בהצלחה ממש!
ממליצה על אתר יד2...
ממליצה על אתר יד2...
אישיתשירוש16
הכי עזר לי למצוא דירה (3 פעמים) היה להיכנס לפייסבוק, יד2 או ללכת לאזורים פיזית ולהסתכל על המודעות על עמודי חשמל ותחנות אוטובוס.
בהצלחה!
בהצלחה!
נראה יש מקצוע כזה.. מחפש דירותבסדר גמוראחרונה
חיזוק לזוגיות - במקום שאין אנשים תהיה/י איש/הפרצוף כרית
לכל הנשואים/ות
שנשואים מעל 3-4 שנים,
שמרגישים שעמום בקשר ובשיחות ,
אני קוראת ואומרת
'במקום שאין אנשים תהיה/י איש/ה' !
תתחיל/י את/ה ,
תקנה מתנה לבן/ת הזוג ,
לא משנה מה ה'חשבונות' הקודמים
(ומעתה ואילך לש' זכר מפאת הנוחות בכתיבה...., אך מכוון גם לבנות)
קפוץ לפעולה מעשית -
הבע אהבה וחום, בכל דרך אפשרית שנוח לך - כמו - מחמאות , פתקים, פרחים ומתנה , שוקולד, או סתם להכין קפה כשחוזר הביתה
זה משמח
וזה גורם לשני לרצות לתת לך כפל כפליים בחזרה
זה משכיח חלק גדול מהזכרונות הלא נעימים
מקווה שאהבתם את הטיפ/ חיזוק
ערב טוב
שנשואים מעל 3-4 שנים,
שמרגישים שעמום בקשר ובשיחות ,
אני קוראת ואומרת
'במקום שאין אנשים תהיה/י איש/ה' !
תתחיל/י את/ה ,
תקנה מתנה לבן/ת הזוג ,
לא משנה מה ה'חשבונות' הקודמים
(ומעתה ואילך לש' זכר מפאת הנוחות בכתיבה...., אך מכוון גם לבנות)
קפוץ לפעולה מעשית -
הבע אהבה וחום, בכל דרך אפשרית שנוח לך - כמו - מחמאות , פתקים, פרחים ומתנה , שוקולד, או סתם להכין קפה כשחוזר הביתה
זה משמח
וזה גורם לשני לרצות לתת לך כפל כפליים בחזרה
זה משכיח חלק גדול מהזכרונות הלא נעימים
מקווה שאהבתם את הטיפ/ חיזוק
ערב טוב
אה כן? אז למה כשהבאתי לאישתי מגהץ ליום האהבהדי שרוט
היא גירשה אותי?
סך הכל כתבתי על המגהץ because you're HOT and steamy
מפה לשם, מישהו מכיר דרך נוחה להכנס למלונה?
סך הכל כתבתי על המגהץ because you're HOT and steamy
מפה לשם, מישהו מכיר דרך נוחה להכנס למלונה?
חחח לא בדיוק הבנתי אבל סה'כ בדיחה טובהפרצוף כרית
לא בדיוק הבנתי מה העוקץ
חמה ומאודה?!
אבל הרעיון של הבדחנות מצחיק חח
חמה ומאודה?!
אבל הרעיון של הבדחנות מצחיק חח
זה בגלל שגם שנה שעברה ושנה לפני כן הבאת לה מגהץבת 30
כאילו...
כמה אפשר?
כמה אפשר?
אה זה פשוטמשמעת עצמית
שוכבים על הגב
מלפפים את הידיים סביב הגוף
מכווצים בטן
מתחילים להתפתל עד פתח המלונה
מנמיכים אף (זה קשה!)
נתקעים בכלב
יוצאים
מחפשים חדר במלון
או ספה אצל חבר
מלפפים את הידיים סביב הגוף
מכווצים בטן
מתחילים להתפתל עד פתח המלונה
מנמיכים אף (זה קשה!)
נתקעים בכלב
יוצאים
מחפשים חדר במלון
או ספה אצל חבר
נכון מאודמופאסה
מוסיף לגברים
גם לא לפחד משיחות קשות/ פחות נעימות
להיות סקרן ולא פגיע
גם לא לפחד משיחות קשות/ פחות נעימות
להיות סקרן ולא פגיע
נכוןפרצוף כריתאחרונה
גברים לפעמים נכנסים לקונכיה
ואין עם מי לדבר
ואז האישה חושבת שהוא לא אכפתי
כשלמעשה הוא נפגע
ואין עם מי לדבר
ואז האישה חושבת שהוא לא אכפתי
כשלמעשה הוא נפגע
פעם בשבוע הבית נראה כמו ביתאריק מהדרום
ערב שבת בסעודה ראשונה.
גם זה אם לא יוצאים לשבת איפשהו.
גם זה אם לא יוצאים לשבת איפשהו.
גם אצלנו חחפרצוף כרית
איפהמשמעת עצמית
ערב שבת ב4 דקות שאחרי הדלקת נרות.
עד הסעודה כבר פוגרום בחזרה😑
עד הסעודה כבר פוגרום בחזרה😑
איזה כיף!מופאסה
כמה צריך להודות לה' שהבית שלך לא כמו בית לוינשטיין.
חחחחחמיסטר דום
בול אותו דבר אבל למדתי לשחרר ושיהנו
איך בית נראה?פרש בודדאחרונה
4 קירות תקרה כמה רהיטים ובלאגן של ילדים.
דווקא בערב שבת הוא הרבה פחות בית והרבה יותר מוזיאון
דווקא בערב שבת הוא הרבה פחות בית והרבה יותר מוזיאון
תגידו, מה אתם עושים כשהנשמה יבשה?ברק ורעם
לא מרגישה כלום, לא יוצרת ומשתכללת..
לא שואפת, אזוקה למירוץ העכברים..
צינית וכבדה, מגיבה בבוז למרץ נעורים..
בקיצור מה עושים כשאדם חונק את הנשמה במו ידיו, במקום שהיא תציל אותו מהעולם הזה?
מה עושים כשכבר לא מאמינים במה שהגננת לימדה אותנו? במה שאבא סיפר לנו בשולחן שבת..מה עושים כשנהפכים לספקנים?
מה עושים כשחוצים עוד ועוד קווים אדומים, ומבטיחים לעצמנו שזו הפעם האחרונה?
מה עושים אם עבר יותר מידי זמן מהפעם האחרונה שהתגלגלתי מצחוק? או מהפעם ההיא שעצרתי את הדמעה בעין, באמצע תפילת שמונה עשרה?
מה עושים אם בורחים רחוק מהבית ולא זוכרים את הדרך חזרה?
מה עושה אדם זקן, ששוכב במיטה בבית חולים, מונה באצבעותיו את הדקות שנותרו לו, וקולט שאת השאלות שאני שואל כאן את מכובדיי, הוא נזכר לשאול מאוחר מידי, רק את עצמו?
ולא הייתי שואל, אם מה שהיה עוזר לי עד היום היה ממשיך לעזור..אבל כנראה שהנשמה נכנסה לקומה, או משהו כזה..
לא שואפת, אזוקה למירוץ העכברים..
צינית וכבדה, מגיבה בבוז למרץ נעורים..
בקיצור מה עושים כשאדם חונק את הנשמה במו ידיו, במקום שהיא תציל אותו מהעולם הזה?
מה עושים כשכבר לא מאמינים במה שהגננת לימדה אותנו? במה שאבא סיפר לנו בשולחן שבת..מה עושים כשנהפכים לספקנים?
מה עושים כשחוצים עוד ועוד קווים אדומים, ומבטיחים לעצמנו שזו הפעם האחרונה?
מה עושים אם עבר יותר מידי זמן מהפעם האחרונה שהתגלגלתי מצחוק? או מהפעם ההיא שעצרתי את הדמעה בעין, באמצע תפילת שמונה עשרה?
מה עושים אם בורחים רחוק מהבית ולא זוכרים את הדרך חזרה?
מה עושה אדם זקן, ששוכב במיטה בבית חולים, מונה באצבעותיו את הדקות שנותרו לו, וקולט שאת השאלות שאני שואל כאן את מכובדיי, הוא נזכר לשאול מאוחר מידי, רק את עצמו?
ולא הייתי שואל, אם מה שהיה עוזר לי עד היום היה ממשיך לעזור..אבל כנראה שהנשמה נכנסה לקומה, או משהו כזה..
אתה מתאר כאן כמה דבריםלב אוהב
התחברתי ממש לתהיה הזאת.. ואולי גם מזדהה עם הצורך.
אבל הייתי מחלקת את זה לרגש ונפש- לחוות דברים מעולם הרגש והנפש.
ולנשמה- חוויה רוחנית יהודית. חווית התעלות. התרוממות.
אני חושבת שככל שנדחיק את הצורך בלחוות את הנשמה או את הרגשות שלנו
יווצר תסכול גדול יותר ונרגיש כבויים יותר.
להרגיש כבוי זה ברמה של להרגיש מוות. כי באמת אדם מת לא מרגיש.
ואני חושבת שזה צריך להיות חלק מהלוז שלנו, חלק מהמטלות שצריכות להופיע ברשימה שלנו.
לתת מקום וביטוי לצורך הזה.
אם זה נהיה כרוני אז יכול להיות שבאמת יהיה יותר קשה בהתחלה לעורר את זה.
או שאולי חווית התסכול/מוות רגשי גדולה כל כך שזה כבר יצר נזק שקודם כל צריך לטפל בו לפני שנתחיל לעורר משהו....
המלצה: תקרא את הספראני123
בוחרים להרגיש טוב
מזדהה איתך 100%ס.פ
גם אצלי החיים הפכו מרדף אחרי כל המטלות שצריך לעשות. לדוגמא פעם הייתי מצפה לשבת ולא הייתי רוצה שהיא תיגמר היום הכל כבוי לא מזיז לי שהיא נכנסת עושים מה שצריך הולכים לישון בלי לדאוג שיש עבודה וזהו היא יוצאת.
יותר קשה לי זה החגים שפעם הייתי באורות כשמגיע חג. לא הייתי מצליח להרדם בלילות לפני החג מרוב התרגשות. היום כלום מגיע והולך וזהו. עושה את כל ההלכות המנהגים והחומרות אבל כלום לא מתעורר...
ממש עצוב לי.
יותר קשה לי זה החגים שפעם הייתי באורות כשמגיע חג. לא הייתי מצליח להרדם בלילות לפני החג מרוב התרגשות. היום כלום מגיע והולך וזהו. עושה את כל ההלכות המנהגים והחומרות אבל כלום לא מתעורר...
ממש עצוב לי.
בדיוק ככהברק ורעם
מקשיבים להתהילה 3>
קודם כל
הפוסט הזה הוא התחלה של הקשבה
לומדים לחזור ולכבד את הרגשות ואת הקוים האדומים, לשאול אותה מה היא צריכה כדי לרוות, לבדוק מה עושה לה טוב ומה מחיה אותה
לעזור לה ולעצמך לחזור הביתה...
הפוסט הזה הוא התחלה של הקשבה
לומדים לחזור ולכבד את הרגשות ואת הקוים האדומים, לשאול אותה מה היא צריכה כדי לרוות, לבדוק מה עושה לה טוב ומה מחיה אותה
לעזור לה ולעצמך לחזור הביתה...
אחרי ששחטנו פרות קדושותברק ורעם
כבר קשה להחזיק להן את הקדושה
כמה זמן ביום אתה מוכן להקדישמופאסה
להתפתחות האישית שלך?
*אתה כותב ממש מהמם
*אתה כותב ממש מהמם
15 דקותברק ורעם
*תודה!
אז מיינדפולנסמופאסה
חד משמעית
להתחיל ותראה ישועות
להתחיל ותראה ישועות
מה זה?ברק ורעם
ידידי..ד.
זה שאתה מרגיש את זה - כבר ההתחלה לקימה מחדש.
סימן שיש לך שייכות לאור. אחרת לא היית חש בחסרונו.
קח לך כל יום זמן לבד. בנחת. תקרא משהו, תלמד משהו. דברים שידברו אל הלב.
אולי ספר על מי מגדולי ישראל. יוצאים ספרים עם סיפורים אותנטיים היום. על כאלה מזמן קרוב אלינו. מעוררים את הלב.
גם תשתדל ממש אכן לשמור על ה"קוים האדומים" (ולא להתייאש מלנסות שוב, אם קרה חלילה שלא הצלחת. אבל באמת לנסות). כי לפעמים זה עצמו מביא חלק מטמטום הלב.
תיקח גם זמן לעשות קצת כושר - התעמלות, לרוץ או מה שטוב לך.
תשמע ניגונים שמדברים אליך.
תיקח זמנים לשחרר קצת. תסתכל על הנוף, תחייך. אם תפרה מפעם לפעם, תגלה מחדש גם את הצחוק..
הנשמה ממש לא יבשה. היא כל הזמן מלאת חיים. צריך רק לתת לה מקום שתוכל לצוף מחדש.
הצלחה רבה.
בשביל נשמות שכמוךבת 30
יש לנו את רק נחמן מברסלב...
אולי תנסה לשמוע משהו משלו, תראה אם זה פותח לך את הנשמה
אולי תנסה לשמוע משהו משלו, תראה אם זה פותח לך את הנשמה
כמה דבריםפרצוף כרית
א. לא להרגיש אשמה - זה נורמלי , העול והמרוץ של החיים גורמים לזה, זה טבעי, את לא אשמה , גם אני מרגישה כך לאחרונה
( אתה גבר או אישה? בתחילה לש' נקבה...בסוף לש' זכר... )
ב. להתחיל לעשות הכל קצת יותר לאט, להרשות לעצמך לוותר על דברים שמעייפים אותך ואינם סופר הכרחיים,
זה מוריד קצת לחץ
ג. להתבונן בנופים שאת נתקלת בהם, בפרח, בשמים - בדרך...את לא צריכה ללכת במיוחד לטיול
ד. כשיש בעיות שאת לא יכולה/מצליחה לפתור - להרגע, את לא חיבת לפתור הכל, ובטח שלא מהרגע להרגע...לפעמים זה תהליך, ולפעמים לעולם לא, לא נורא
ה. התעמלות- הליכה למשל
ו. להקדיש זמן לחברה
ז. לחייך ולהיות נחמדה לילדים יותר, שלך ושל השכנים, התמימות שלהם כובשת
ח. להקשיב פעם לחברה בעבודה/לימודים/וכו' מנש עד הסוף - ולנסות לעודד כדי לעזור - תמיד תהיי במקום המעודד, ולא ביקורתי וחורץ גורלות ----זה חסד -שלא צריך להתאמץ מדי עבורו, שנותן המון סיפוק, ונותן לך תחושה טובה שאת לא היחידה בעולם שמתמודדת עם קשיים
ט. לפתח תחביב - ציור/טיולים/נגינה/אפיה וכדו'
י. חוש הומור - תוכלי ללכת להצגה מצחיקה/צפי בסטנדאפ
בהצלחה!!!
( אתה גבר או אישה? בתחילה לש' נקבה...בסוף לש' זכר... )
ב. להתחיל לעשות הכל קצת יותר לאט, להרשות לעצמך לוותר על דברים שמעייפים אותך ואינם סופר הכרחיים,
זה מוריד קצת לחץ
ג. להתבונן בנופים שאת נתקלת בהם, בפרח, בשמים - בדרך...את לא צריכה ללכת במיוחד לטיול
ד. כשיש בעיות שאת לא יכולה/מצליחה לפתור - להרגע, את לא חיבת לפתור הכל, ובטח שלא מהרגע להרגע...לפעמים זה תהליך, ולפעמים לעולם לא, לא נורא
ה. התעמלות- הליכה למשל
ו. להקדיש זמן לחברה
ז. לחייך ולהיות נחמדה לילדים יותר, שלך ושל השכנים, התמימות שלהם כובשת
ח. להקשיב פעם לחברה בעבודה/לימודים/וכו' מנש עד הסוף - ולנסות לעודד כדי לעזור - תמיד תהיי במקום המעודד, ולא ביקורתי וחורץ גורלות ----זה חסד -שלא צריך להתאמץ מדי עבורו, שנותן המון סיפוק, ונותן לך תחושה טובה שאת לא היחידה בעולם שמתמודדת עם קשיים
ט. לפתח תחביב - ציור/טיולים/נגינה/אפיה וכדו'
י. חוש הומור - תוכלי ללכת להצגה מצחיקה/צפי בסטנדאפ
בהצלחה!!!
זכר, לש' נקבה מתייחס לנשמהברק ורעם
תודה, טיפים מעניינים!
בכיף (על התודה)פרצוף כריתאחרונה
בעלי פגע בי..פרצוף כרית
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך י"א בתמוז תשפ"א 21:47
הכנתי לבעלי הפתעה
כ"כ נפגעתי שלא היה לי כח להביא לו את ההפתעה.
כשהוא הגיע - התעצבנתי עליו. אני עצבנית עליו מאד.
איך אפשר לבקש סליחה כשהיא לא נאמרת מהלב?
איפה הרגישות לכבודי - שאני נפגעתי למעשה?
מה שהכי מפריע לי ,שהוא סתם מבקש סליחה מהפה ולחוץ, הוא ממש לא מתכוון לזה
למה להחזיק קשר עם גבר שלא אכפת לו ממך?
אני שבורה, אין לי כח יותר....
מציע הצעהצ'קו
אולי במקום להגיד לו למה אתה מאחר אחרי שאני קובעת איתך תגידי לו מה את מרגישה ומה הצרכים שלך.
זה יכול לעזור לו להבין אותך ולא לענות לך סליחה עם פרצוף מפגר ..
וגם כמובן להגיד במפורש , קרה לי הרבה פעמים בחיים מריבות בגלל שלא דיברו במפורש ומה בדיוק מה רוצים .
בהצלחה .
זה יכול לעזור לו להבין אותך ולא לענות לך סליחה עם פרצוף מפגר ..
וגם כמובן להגיד במפורש , קרה לי הרבה פעמים בחיים מריבות בגלל שלא דיברו במפורש ומה בדיוק מה רוצים .
בהצלחה .
מתנה לבעלסיפור_של_הלב
שלום לכולם. אני רוצה לקנות לבעלי אפל וואטש, אבל לא מבינה בזה כלום.. למישהו יש ויודע להמליץ לי על דגם מסוים? לכוון אותי? אודה לכם מאוד
לדעתי מתנה יקרה בשווי אלפי שקלים -לא מפתיעים, אלא קונים ביחדכינוי-לרגע
כי אם לא ימצא חן בעיניו, הכסף עלול לרדת לטימיון.
הוא ממש רוצה את זה אמר לי הרבה פעמים שאקנה לוסיפור_של_הלב
אי אפשר להחליף כזה דבר לדגם אחר במידה והוא רוצה?
לא חושבת שבחנות יסכימו להחליף אפילו שלא נפתח.כינוי-לרגע
ואם נפתח - אבוד. לא ניצן להחליף.
בכל זאת, למי שמכיר אשמח לשמוע מה כדאיסיפור_של_הלב
אני יודעת שהוא ישמח בזה מאוד, ואם אבין בזה קצת יותר אוכל בדיוק לקלוע לרצונו..
מאד משמח ויפה הרצון הזה שלך. כל הכבוד..ד.
יש לבחור פלאפון של Apple, כדי לאפשר צימוד בינהם?כינוי-לרגע
יש שני סוגי שעונים.
עם ובלי SIM בתוך השעון.
בלי SIM כמובן זול משמעותית.
עם SIM עולה כמו (כמעט) פלאפון. מאפשר שירות בלי להיות צמודים לפלאפון לשיחות וגלישה. נתמך רק בפרטנר ופלאפון.
ווטסאפ לא נתמך באפל וטטש.
עם ובלי SIM בתוך השעון.
בלי SIM כמובן זול משמעותית.
עם SIM עולה כמו (כמעט) פלאפון. מאפשר שירות בלי להיות צמודים לפלאפון לשיחות וגלישה. נתמך רק בפרטנר ופלאפון.
ווטסאפ לא נתמך באפל וטטש.
לא הבנתי את הכותרת.. יש לו אייפון 11סיפור_של_הלב
זהו הבנתי שיש עם סים ובלי.. אני חושבת שאלך על בלי סים כי במילא הפלאפון איתו רוב הזמן. ואפשר גם שיחות והודעות בלי הסים, לא?
כן, ברור שאפשר לבצע שיחות מהשעון, אם הפלאפון צמוד.כינוי-לרגע
בשעון ללא סים.
ויש לך מושג לגבי איזה דגם כדאי?סיפור_של_הלב
אבדוק מחר עם חבר׳ה בעבודה שיש להם, ואחזור להמליץ.כינוי-לרגע
ואו תודה רבה!!סיפור_של_הלב
למה לא להחליף אם זה סגור באריזה?Pandi99
החנות חייבת לקבל את המוצר בחזרה, אם מתקיימים תנאים מסוימיםפשוט אני..
והחנות תצטרך להחזיר את כל הכסף ששולם, למעט 5%/100 ש"ח (כנמוך).
בדרך כלל, אם הלקוח מבקש להחליף ולא לקבל זיכוי כספי, אז החנות לא גובה כלום.
יש שני דגמים בשוק כרגעDavidEl
דגם SE המוזל
דגם 6 שהוא יקר יותר ונותן פיצרים נוספים
ההבדלים בינהם. תלוי בתקציב שלך. מה חשוב לבעלך בשעון?
בנוסף ממליץ לבקר בקישור, בהנחה שיש לך אנגלית סבירה תצליחי לקבל פרספקטיבה רחבה יותר
Apple Watch - Compare Models
דגם 6 שהוא יקר יותר ונותן פיצרים נוספים
ההבדלים בינהם. תלוי בתקציב שלך. מה חשוב לבעלך בשעון?
בנוסף ממליץ לבקר בקישור, בהנחה שיש לך אנגלית סבירה תצליחי לקבל פרספקטיבה רחבה יותר
Apple Watch - Compare Models
תודה רבה!סיפור_של_הלבאחרונה
איך להפתיע את הבעל ביום הולדתסתם מישהי
משהו לא יקר. עד 1000 שח
חוץ ממתנה שאקנה לוסתם מישהי
..פרש בודד
1. ארוחה במסעדה ממש שווה. (בשרית)
2. פיקניק כייפי
3. בגדים לא צנועים בשבילך שזה בתכלס בשבילו.
4. לעזוב את פתח תקווה.
2. פיקניק כייפי
3. בגדים לא צנועים בשבילך שזה בתכלס בשבילו.
4. לעזוב את פתח תקווה.
האחרון.שוחרת ידע
חחחח.
אבל מה יש לך נגד פתח תקווה?
(חוץ מזה שהיא בעצם לא קיימת...)
זה לא שיש לי נגדפרש בודד
פשוט אין לי שום דבר בעד..
(האמת היא התפתחה לאחרונה אבל עדיין תמיד טוב לצחוק על פתח תקווה)
(האמת היא התפתחה לאחרונה אבל עדיין תמיד טוב לצחוק על פתח תקווה)
עד 1000 שח זה לא יקר?בוקר אור
תלוי מה קונים בכסף הזה...פשוט אני..
1,000 ש"ח למכונית זה זול, 1,000 ש"ח לבאגט שווארמה זה יקר.
ולשאלה האם להוציא 1,000 ש"ח ליום נישואין זה הרבה או מעט - כל אחד לפי היכולת והרצון שלו...
להתחיל בארוחת בוקרמופאסה
גבינות משובחות ביקב בוטיק עם טעימות יין.
לפי מקום מגוריהם, קשה לי להאמין שהם אניני טעםפשוט אני..
בפתח תקווה שווארמה בלאפה הולכת הרבה יותר טוב מאשר גבינות משובחות.
סטראוטיפים!!נחשון מהרחברון
כל אחד מה שהוא אוהב
יו!! איזה סטיגמות...*אשתו של בעלי*
מזעזעמופאסה
האשכנזים הקרים האלו...נחשון מהרחברון
מה הם מבינים בשווארמה... אולי בברד
הייתי חייב
להכין לו קפה ולא לספר לו על כךבסדר גמוראחרונה
פערי תרבות במשפחותאורה:)
הי יקרים,
אשמח לתובנות מצידכם..
בעלי היקר ואני מגיעים מתרבויות שונות לחלוטין..
אני מעדות המזרח. הוא ממוצא רוסי/אמריקאי..
די קשוח.
בהתחלה הייתי בשוק טוטאלי וגם בדיכאון
זה היה פשוט נורא, לא הבנתי למה הם מתנהגים ככה.. לא מדברים על כלום, מלא שתיקות מלחיצות אין חום, קירבה,הרגשת ביחד.
ת'אמת שבהתחלה תפסתי אותם בתור אנשים רעים ומרוחקים, בהדרגה הבנתי שהם אנשים טובים אבל פשוט מביעים בדרך שונה ורגילים לנורמות התנהגות שונות..
בשכל מבינה את זה אבל עדיין זה מורכב לי ולא נעים, ובגדול מצמצמת את השהות איתם, כי היא מלחיצה אותי, קרה, ומוזרה לי
בקיצור, בגדול הרבה יותר טוב לי איתם מאשר בהתחלה.
אבל בעיקר קשה לי עם גיסתי. מחמותי אני לא באמת מצפה, היא מבוגרת, גדלה ברוסיה וזה מובן.. היא לא בגילי וכו. אבל גיסתי די דומה לי.. בסגנון, בגיל, שתינו אמהות לקטנטנים, וגם באופי אנחנו קצת דומות (היא אשתו של אח של בעלי)
היא ממש אישה מהממת ומתוקה ורוצה טוב.. היא שונה מהם מצד אחד, הרבה יותר לבבית מצד שני היא גם עם הנורמות המוזרות האלה של כל אחד לעצמו
נגיד בשבת- היא תלך עם הילדים לבד לבית כנסת בערב בלי להגיד לי לבוא גם ופתאום אני יקלוט שכולם נעלמו ונשארתי לבד עם חמותי.. או נגיד מכינים בצאת שבת אוכל לילדים, אז היא תכין לילדים שלה לבד כאילו אנחנו לא נמצאים שם גם.. זה ממש פוגע וסתם לא כיף כזה..
מרגיש לי כזה ריחוק..למה? אנחנו ביחד! ושבת! זה הזמן הכי משפחתי וכיפי והזדמנות להכיר יותר את המשפחה ולהתחבר
אם זה הפוך מבחינתי ברור שהולכים ביחד אן לפחות מציעים.."רוצה לבוא איתי לבית כנסת?" "רוצה נכין להם טוסט לכולם?" וכו
עם המשפחה שלי אין מצב בחיים שזה היה קורה.. לא עם אחותי ולא עם גיסתי או בתדודה או משו..אני לא אומרת שצריך להיות אחד בתוך החיים של השני בכל דבר אבל למה לחיות לבד? זה כזה לא כיף
אני יודעת בוודאות שזה לא מגיע ממקום שהיא אנוכית/רוצה לפגוע בי/להתרחק ממני.. ברור לי במאה אחוז כי היא באמת באמת מהממת! וגם אם צריך משהו היא תקפוץ לעזור לי אם אבקש, היא הכי חמודה וגם יש לה קטע מרצה אחרים..
נראה לי היא פשוט רגילה לזה שכל אחד לעצמו.. לנורמה הזאת. אשכנזים 🤷♀️
זה גורם לי ממש ממש להתבאס להיןת איתם, ולהרגיש כזה לבד.. כאילו מרגישה לפעמים שאני רוצה להיות איתם וכבר נתקעת.. זה מרגיש כאילו הם רוצים להיות לבד ולא איתי..
קיצר לא נעים..ואז אני הופכת להיות סגורה כזאת שקטה וקצת מרירה, כי אני מרגישה לבד ולא נעים.. אולי היא חושבת שאני רוצה להיות לבד כי אני שקטה ואז היא לא מציעה לי..? קיצר זה כבר מעגל שלם
אבל בבסיסי אני חושבת שזה פשוט פערי תרבות..מה אתם אומרים?
מה זה הדבר ההזוי הזהללכת לבית כנסת /לאנשהו לבד פתאום בלי להגיד??? איזה הזיה
מה עומד מאחורי הנורמה הזאת של כל אחד לעצמו?
תעזרו לי להבין את זה.. הזדהות🙏
אבל הדבר העיקרי שרציתי להתייעץ עליו- האם לדבר איתה על זה? לפתוח את הנושא?
היא פתוחה לשמוע.. תקבל ותשמע את מה שאגיד.
לא נעים לי לומר לה שנפגעתי ממנה כי אני יודעת בוודאות שהיא לא מתכוונת..
אבל סתם באלי שנהיה פתוחות אחת עם השניה כי בשבילי זה יושב כמו עצם בגרון..
אשמח לתובנות מצידכם..
בעלי היקר ואני מגיעים מתרבויות שונות לחלוטין..
אני מעדות המזרח. הוא ממוצא רוסי/אמריקאי..
די קשוח.
בהתחלה הייתי בשוק טוטאלי וגם בדיכאון
זה היה פשוט נורא, לא הבנתי למה הם מתנהגים ככה.. לא מדברים על כלום, מלא שתיקות מלחיצות אין חום, קירבה,הרגשת ביחד.
ת'אמת שבהתחלה תפסתי אותם בתור אנשים רעים ומרוחקים, בהדרגה הבנתי שהם אנשים טובים אבל פשוט מביעים בדרך שונה ורגילים לנורמות התנהגות שונות..
בשכל מבינה את זה אבל עדיין זה מורכב לי ולא נעים, ובגדול מצמצמת את השהות איתם, כי היא מלחיצה אותי, קרה, ומוזרה לי
בקיצור, בגדול הרבה יותר טוב לי איתם מאשר בהתחלה.
אבל בעיקר קשה לי עם גיסתי. מחמותי אני לא באמת מצפה, היא מבוגרת, גדלה ברוסיה וזה מובן.. היא לא בגילי וכו. אבל גיסתי די דומה לי.. בסגנון, בגיל, שתינו אמהות לקטנטנים, וגם באופי אנחנו קצת דומות (היא אשתו של אח של בעלי)
היא ממש אישה מהממת ומתוקה ורוצה טוב.. היא שונה מהם מצד אחד, הרבה יותר לבבית מצד שני היא גם עם הנורמות המוזרות האלה של כל אחד לעצמו
נגיד בשבת- היא תלך עם הילדים לבד לבית כנסת בערב בלי להגיד לי לבוא גם ופתאום אני יקלוט שכולם נעלמו ונשארתי לבד עם חמותי.. או נגיד מכינים בצאת שבת אוכל לילדים, אז היא תכין לילדים שלה לבד כאילו אנחנו לא נמצאים שם גם.. זה ממש פוגע וסתם לא כיף כזה..
מרגיש לי כזה ריחוק..למה? אנחנו ביחד! ושבת! זה הזמן הכי משפחתי וכיפי והזדמנות להכיר יותר את המשפחה ולהתחבר
אם זה הפוך מבחינתי ברור שהולכים ביחד אן לפחות מציעים.."רוצה לבוא איתי לבית כנסת?" "רוצה נכין להם טוסט לכולם?" וכו
עם המשפחה שלי אין מצב בחיים שזה היה קורה.. לא עם אחותי ולא עם גיסתי או בתדודה או משו..אני לא אומרת שצריך להיות אחד בתוך החיים של השני בכל דבר אבל למה לחיות לבד? זה כזה לא כיף
אני יודעת בוודאות שזה לא מגיע ממקום שהיא אנוכית/רוצה לפגוע בי/להתרחק ממני.. ברור לי במאה אחוז כי היא באמת באמת מהממת! וגם אם צריך משהו היא תקפוץ לעזור לי אם אבקש, היא הכי חמודה וגם יש לה קטע מרצה אחרים..
נראה לי היא פשוט רגילה לזה שכל אחד לעצמו.. לנורמה הזאת. אשכנזים 🤷♀️
זה גורם לי ממש ממש להתבאס להיןת איתם, ולהרגיש כזה לבד.. כאילו מרגישה לפעמים שאני רוצה להיות איתם וכבר נתקעת.. זה מרגיש כאילו הם רוצים להיות לבד ולא איתי..
קיצר לא נעים..ואז אני הופכת להיות סגורה כזאת שקטה וקצת מרירה, כי אני מרגישה לבד ולא נעים.. אולי היא חושבת שאני רוצה להיות לבד כי אני שקטה ואז היא לא מציעה לי..? קיצר זה כבר מעגל שלם
אבל בבסיסי אני חושבת שזה פשוט פערי תרבות..מה אתם אומרים?
מה זה הדבר ההזוי הזהללכת לבית כנסת /לאנשהו לבד פתאום בלי להגיד??? איזה הזיה
מה עומד מאחורי הנורמה הזאת של כל אחד לעצמו?
תעזרו לי להבין את זה.. הזדהות🙏
אבל הדבר העיקרי שרציתי להתייעץ עליו- האם לדבר איתה על זה? לפתוח את הנושא?
היא פתוחה לשמוע.. תקבל ותשמע את מה שאגיד.
לא נעים לי לומר לה שנפגעתי ממנה כי אני יודעת בוודאות שהיא לא מתכוונת..
אבל סתם באלי שנהיה פתוחות אחת עם השניה כי בשבילי זה יושב כמו עצם בגרון..
סליחה אבל חבלשירוש16
את פשוט נפגעת מעצמך.
במקום לבוא אליה ולשאול: הי את יוצאת לבית כנסת אפשר להצטרף? את מעדיפה להישאר עם עצמך ומחכה שהיא תזמין אותך.
אם היא מכינה אוכל לילדים שלה מסתומה היא עסוקה והילדים רעבים ומה שעומד לה בראש זה להאכיל ולהשתיק אותם. אם היא הייתה לבד עם מספר ילדים לא פלא שהיא הייתה עסוקה איתם ופחות שמה לב אליך.
היא גם.. לא בת דודה שלך. היא פחות מכירה אותך. מה הילדים שלך אוכל ועושים.
זאת לא הזיה ללכת לבית כנסת בלי להודיע. אם את רואה אותה מתארגנת לצאת ולא שמת לב - זו שאלה שתפני אל עצמך.
את לוקחת את המעשים שהיא עושה ומדביקה להם מניעים וזה לא תמיד תואם את המציאות.
את אומרת שהיא לא מציאה להכין אוכל ביחד אז היא כנראה קרה ורחוקה ועוד מלא סטיגמות שהלבשת עליה.
כשבפועל ייתכן והיה שם ילד נודניק שפשוט רצה אוכל מייד והיא לא הייתה פנויה לאנשים סביבה. קורה.
אם תבואי אליה ותגידי: נפגעתי מההתנהגות שלך.
זה כמו אם היא תבוא אליך ותגיד שהיא נפגעת מהפתיחות יתר שלך.
את תרגישי מותקפת אישית. וגם לא תביני למה מה שעשית לא תקין.
כך גדלת. זו המנטליות שלך. מה הבעיה בזה?
תחשבי אותו דבר עליה.
ככה היא גדלה..
היא לא מתכוונת לפגוע בך אלא בסך הכל לחיות את חייה.
איך במה שהיא עושה דבר רע.
במקום לבוא אליה ולשאול: הי את יוצאת לבית כנסת אפשר להצטרף? את מעדיפה להישאר עם עצמך ומחכה שהיא תזמין אותך.
אם היא מכינה אוכל לילדים שלה מסתומה היא עסוקה והילדים רעבים ומה שעומד לה בראש זה להאכיל ולהשתיק אותם. אם היא הייתה לבד עם מספר ילדים לא פלא שהיא הייתה עסוקה איתם ופחות שמה לב אליך.
היא גם.. לא בת דודה שלך. היא פחות מכירה אותך. מה הילדים שלך אוכל ועושים.
זאת לא הזיה ללכת לבית כנסת בלי להודיע. אם את רואה אותה מתארגנת לצאת ולא שמת לב - זו שאלה שתפני אל עצמך.
את לוקחת את המעשים שהיא עושה ומדביקה להם מניעים וזה לא תמיד תואם את המציאות.
את אומרת שהיא לא מציאה להכין אוכל ביחד אז היא כנראה קרה ורחוקה ועוד מלא סטיגמות שהלבשת עליה.
כשבפועל ייתכן והיה שם ילד נודניק שפשוט רצה אוכל מייד והיא לא הייתה פנויה לאנשים סביבה. קורה.
אם תבואי אליה ותגידי: נפגעתי מההתנהגות שלך.
זה כמו אם היא תבוא אליך ותגיד שהיא נפגעת מהפתיחות יתר שלך.
את תרגישי מותקפת אישית. וגם לא תביני למה מה שעשית לא תקין.
כך גדלת. זו המנטליות שלך. מה הבעיה בזה?
תחשבי אותו דבר עליה.
ככה היא גדלה..
היא לא מתכוונת לפגוע בך אלא בסך הכל לחיות את חייה.
איך במה שהיא עושה דבר רע.
חמותי רוצה לישון אצלי בבית כשאני בחו"לחתולית
אני ובעלי טסים בקרוב לחו"ל לירח דבש. וחמותי שאלה את בעלי (הבן שלה) אם זה בסדר שבאחת השבתות הם יעבירו אצלנו בדירה כי אנחנו גרים קרוב לים.
הסברתי שבשום פנים ואופן לא. אני לא מוכנה שישנו לי במיטה ויפלשו לי לפרטיות. אני לא עפה על חמותי ולא בא לי שהיא תחטט לי באזורים האישיים בדירה. יש לי חפצים אישיים שלא בא לי שכל אחד יסתכל...
מה אתן חושבות? אני לא הוזה, נכון?
הסברתי שבשום פנים ואופן לא. אני לא מוכנה שישנו לי במיטה ויפלשו לי לפרטיות. אני לא עפה על חמותי ולא בא לי שהיא תחטט לי באזורים האישיים בדירה. יש לי חפצים אישיים שלא בא לי שכל אחד יסתכל...
מה אתן חושבות? אני לא הוזה, נכון?
את לא הוזה. זה הרגשות שלך והם לגיטימיים.קפה הפוך
מותר לך להרגיש כל דבר.
הכל בסדר.
ופשוט עכשיו זה מתנגש עם רגשות של חמותך, חמיך ובעלך.
בראש סדר העדיפויות (של בעלך ושלך)- אתם במקום הראשון. את אצלו והוא אצלך.
בכל נושא, גם מול ההורים, גם אם לא נעים.
כמובן שיש כיבוד הורים והכל, אבל הזוגיות שלכם, השלום בית, שמזבח מוריד דמעות על פירוקו הוא בראש סדר העדיפויות! זה קודם כל הבסיס להכל.
כמובן שאנחנו לא עקשנים, ואנחנו אוהבים לעשות חסד, והכל אבל לא לשכוח קודם כל לעשות חסד עם בני הבית...
ולכן לדעתי, כאשר לאחד מבני הזוג זה לא נוח להכניס משהו לישון בחדר שינה או בבית בלי שאתם נמצאים, בייחוד שאתם זוג צעיר וטרי ואתם בונים את המקדש שלכם - הבן זוג גובר.
כמובן, תמיד אפשר "לוותר" כדי *לשמח* את הבן זוג - מתוך בחירה ,אהבה, ללא כפיה וכו'.
וגם אם לא - להגיד בצורה יפה להורים, וכהחלטה זוגית. "זה לא מתאים לנו" - כמובן רק בעלך מול ההורים שלו (ובכלל טיפ לחיים - את מול ההורים שלך, הוא מול ההורים שלו. אם משהו מהותי מפריע או דברים כאלה רק הוא אומר להורים שלו, לא את...)
אני אומרת בתור משהי שלא אכפת לה להביא את הדירה לחברים שמחפשים, ולבעלי מאד קשה, ולכן עם כל הבאסה שלי אני שמחה, ואני לא נותנת את הבית. כי בעלי יותר חשוב לי לפני שאני רצה לעשות חסד עם כל העולם.
(יש לציין שזה לא שחור לבן, ויש מקרים חריגים כמו נניח חיפשו דירה לשבת לזוג שבא מהדרום כשהיו אזעקות ובשמחה שנינו רצינו להביא...)
חוץ מזה, שאני מאמינה שאם היית מרגישה שחמותך מכבדת אותך ואת הפרטיות שלך, ולא תחטט, היית פשוט שמה את הדברים בקופסא אטומה סגורה ונותנת ובכלל לא שואלת כאן....
דרך אגב, לדעתי זה הבדלי מנטליות, ואין מה להשוות בין ההורים וביניכם
אני גדלתי שמקובל להביא בתים, ולכן אם נרצה לארח את ההורים שלי, לא יהיה אכפת להם לישון בדירה אחרת וההורים של בעלי לא גדלו על זה ואין מצב לארח אותם בגלל זה... וזה בסדר ומובן.
ועם כל זה, את מסוגלת בתנאים מסויימים לתת, מה טוב.
וראיתי שכתבו כאן זה ילדותי ופינוק - אז את ממש ממש ממש לא תינוקית, ילדותית או מפונקת. כל זוג וההתנהלות שלו. כל אחד עם מנטליות אחרת, והכל בסדר גמור.
ותהנו בירח הדבש
אשתי, תודה שחיכית.נגמרו לי השמות
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
וואו. תודההעני ממעש
וואואברך שעובד
הלוואי שנזכה, לבחור נכון כל יום
אמן 🙏נגמרו לי השמות
צמרמורת...כמה מרגש ונכון!חלונות
את כתבת?
כן תודה 🙏נגמרו לי השמות
הבאת לי דמעות לעינייםקמה ש.
בס״ד
כמה נכון וכמה יפה כתבת. כל-כך התחברתי.
תודה ❤️
כמה נכון וכמה יפה כתבת. כל-כך התחברתי.
תודה ❤️
תודה לך אהובה ❤️נגמרו לי השמות
"וואו" זאת לא מילה ממצה, אבל.. וואו. תודה. רגשת❤️השם בשימוש כבר
מרגש ממש. תודה❤מאמינה ומתאמנת
לא הבנתי מה זה?הגיבן מנוטרדהם
בעלך כתב לך? הוא בן שמונים?
חחחחחפרצוף כריתאחרונה
איזה יופי! תבורכי על כל המילים הטובות שלך💫כתבתנו
תודה 🙏🌹נגמרו לי השמות
למה אני מרגישה אישה רעהבוטחת בהשם
אני משתמשת די פאסיבית בפורום, עוקבת הרבה אבל כמעט לא מגיבה
אבל היום אני מרגישה שאני אולי צריכה את עזרת החכמים ממני
אז ככה
אני בת 23 נשואה כמעט 4 שנים + 2 מהממים ב''ה
הזוגיות שלי ושל בעלי נראה לי די טובה אם לשפוט לפי הפורום, אנחנו אוהבים אחד את השני, יש שאיפות חיים דומות, מעריכים אחד את השני, וכו
הבעיה שלי היא שקשה לי שבעלי יוצא עם חברים, או נהנה בלעדיי
אני יודעת שזה נשמע תינוקי להחריד אבל אני מוציאה את הפיל מהחדר ומעיזה להסתכל לעצמי בעיניים ולומר את האמת כפי שהיא
כל פעם שבעלי אומר לי (וזה לא לעיתים מאד קרובות) שיש לו איזושהי יציאה מתוכננת עם חברים מהשפה ולחוץ אני מפרגנת לו, אבל בתוך הבטן מקללת נמרצות את מי שיזם את היציאה ואיך שהוא ב80 אחוז מהמקרים בסופו של דבר יש גם איזה פיצוץ או מריבה (אני מדי חכמה בשביל לריב על עצם הדבר אבל תמיד יש מה שנגרר כמו למה אמרת שתחזור בx וחזרת הרבה אחרי והשארת אותי לבד עם הילדים בלי לעדכן וכל מיני דברים כאלו שברור שסתם כך לא היו מעצבנים אם נגיד זאת הייתה יציאה בשביל עבודה או משהו כזה)
עכשיו אני יודעת מה אולי הסיבות לזה, היה לנו איזה משבר רציני בתחילת חיי הנישואין שבעלי גילה משהו על העבר שלי שבהוראת רבנים אמרו לי לא לספר לו, והוא ישב עם חברים במסעדה ומישהו שהכיר אותי מהעבר פגש אותו ובטעות או בכוונה כמעט הרס לי את החיים, ב''ה הצלחנו לשקם את האמון וכו' אבל מאז נהיה לי אנטי מטורף ליציאות עם חברים בהתחלה זה היה פשוט פחד משתק שיקרה שוב מה שקרה (למרות שלכאורה כבר לא היה מדי משנה אבל בכ''ז, לא רציונלי) ואיפשהו האנטי הזה נשאר לי עד היום
עכשיו כדי לפשט את השאלה אני אפרט עוד קצת, שאני עובדת במשרה מלאה 9 שעות + שעתיים נסיעות, הקטנטנים בני 2.5 ו1 ורבע, גם בעלי מהצד שלו עובד בעבודה רק שהיא יותר דינאמית, יש פעמים שכמעט אין עבודה ויש חודשים שהעבודה בפול ווליום וכשזה ככה זה בדרך כלל יוצא בערבים, רק עכשיו סיימנו תקופה כזו בעבודה שלו שקצת הביאה אותנו למשברים בזוגיות בסופה (בקטנה, התגברנו על זה) מעצם המצב הלחוץ שיצא שאני 10-11 שעות על הרגליים ואז נמצאת לבד עם הקטנים כל הערב וזה ערב אחרי ערב, עכשיו לשנינו היה קשה
והיום חברים של בעלי קראו לו להצטרף לסאונה, הם לא יוצאים הרבה ומצידי פרגנתי לו ואמרתי לו שברור שילך אבל זה אשכרה הרס לי את הערב ואני פה עצבנית, עכשיו אני יודעת שהעצבים שלי לא רציונלים, ושאסור לי סתם לריב על שטויות ואני אתחרט על זה בסוף, אבל נמאס לי מהלופ הזה, ואני חייבת כבר להתנרמל
למה אני חייבת להרוס לבעלי כל יציאה? למה לא להיות אישה נורמלית שמפרגנת לבעלה? לפעמים אני חושבת שאולי אני לא באמת אוהבת אותו אלא את עצמי אבל תכלס תמיד אדם יותר אוהב את עצמו ואני מתחילה להסתבך בפילוסופיות מה זה אהבה אבל חא נראה לי שזה ככה, כי אני מאד אוהבת את בעלי ורוצה שיהיה לו טוב
אז למה כשזה מתנגש ברצונות שלי קשה לי מאד לפרגן?
ועוד משהו, בעלי טיפוס מאד חברותי, עם הרבה חברים והוא ממש מרכזי ומנהיגותי ובחיים לא היה חסר לו חברים,
אני בעיקרון גם טיפוס סופר חברותי אבל בגלל נסיבות חיי אף פעם לא יצרתי קשר מאד קרוב וחברותי עם אף אחת אף פעם, אז כשהייתי בלימודים זה פחות הפריע כי הייתי פשוט חברה של כולם עד גבול מסוים, אבל מאז שהתחתנתי- והתחתנתי די צעירה אני ממש בודדה, כיום אני עובדת במקום חילוני ואין לי בכלל אופציה ליצור קשר מדי קרוב עם מישהו שם אבל גם בלי קשר לזה כמה שאני מנסה אני אף פעם לא מצליחה ליצור קשר חברי אמיתי, ומה שיוצא זה שאין לי עם מי לצאת, והחיים שלי זה רק המשפחה, וזה ממש מתסכל אותי כי אני מתה לצאת עם חברות מדי פעם, לנשום אוויר, כמה שאני אוהבת את היציאות עם בעלי אני לפעמים מרגישה שחייבת משהו אחר ואין לי,
ממש אשמח לעצות
א. איך להיות אישה מפרגנת ובאמת לשמוח שבעלי נהנה גם אם זה קשה לי
ב. איך למצוא חברות ולהתחיל לחיות את החיים
רבאק אני בת 23 ומרגישה בת 100
אבל היום אני מרגישה שאני אולי צריכה את עזרת החכמים ממני
אז ככה
אני בת 23 נשואה כמעט 4 שנים + 2 מהממים ב''ה
הזוגיות שלי ושל בעלי נראה לי די טובה אם לשפוט לפי הפורום, אנחנו אוהבים אחד את השני, יש שאיפות חיים דומות, מעריכים אחד את השני, וכו
הבעיה שלי היא שקשה לי שבעלי יוצא עם חברים, או נהנה בלעדיי
אני יודעת שזה נשמע תינוקי להחריד אבל אני מוציאה את הפיל מהחדר ומעיזה להסתכל לעצמי בעיניים ולומר את האמת כפי שהיא
כל פעם שבעלי אומר לי (וזה לא לעיתים מאד קרובות) שיש לו איזושהי יציאה מתוכננת עם חברים מהשפה ולחוץ אני מפרגנת לו, אבל בתוך הבטן מקללת נמרצות את מי שיזם את היציאה ואיך שהוא ב80 אחוז מהמקרים בסופו של דבר יש גם איזה פיצוץ או מריבה (אני מדי חכמה בשביל לריב על עצם הדבר אבל תמיד יש מה שנגרר כמו למה אמרת שתחזור בx וחזרת הרבה אחרי והשארת אותי לבד עם הילדים בלי לעדכן וכל מיני דברים כאלו שברור שסתם כך לא היו מעצבנים אם נגיד זאת הייתה יציאה בשביל עבודה או משהו כזה)
עכשיו אני יודעת מה אולי הסיבות לזה, היה לנו איזה משבר רציני בתחילת חיי הנישואין שבעלי גילה משהו על העבר שלי שבהוראת רבנים אמרו לי לא לספר לו, והוא ישב עם חברים במסעדה ומישהו שהכיר אותי מהעבר פגש אותו ובטעות או בכוונה כמעט הרס לי את החיים, ב''ה הצלחנו לשקם את האמון וכו' אבל מאז נהיה לי אנטי מטורף ליציאות עם חברים בהתחלה זה היה פשוט פחד משתק שיקרה שוב מה שקרה (למרות שלכאורה כבר לא היה מדי משנה אבל בכ''ז, לא רציונלי) ואיפשהו האנטי הזה נשאר לי עד היום
עכשיו כדי לפשט את השאלה אני אפרט עוד קצת, שאני עובדת במשרה מלאה 9 שעות + שעתיים נסיעות, הקטנטנים בני 2.5 ו1 ורבע, גם בעלי מהצד שלו עובד בעבודה רק שהיא יותר דינאמית, יש פעמים שכמעט אין עבודה ויש חודשים שהעבודה בפול ווליום וכשזה ככה זה בדרך כלל יוצא בערבים, רק עכשיו סיימנו תקופה כזו בעבודה שלו שקצת הביאה אותנו למשברים בזוגיות בסופה (בקטנה, התגברנו על זה) מעצם המצב הלחוץ שיצא שאני 10-11 שעות על הרגליים ואז נמצאת לבד עם הקטנים כל הערב וזה ערב אחרי ערב, עכשיו לשנינו היה קשה
והיום חברים של בעלי קראו לו להצטרף לסאונה, הם לא יוצאים הרבה ומצידי פרגנתי לו ואמרתי לו שברור שילך אבל זה אשכרה הרס לי את הערב ואני פה עצבנית, עכשיו אני יודעת שהעצבים שלי לא רציונלים, ושאסור לי סתם לריב על שטויות ואני אתחרט על זה בסוף, אבל נמאס לי מהלופ הזה, ואני חייבת כבר להתנרמל
למה אני חייבת להרוס לבעלי כל יציאה? למה לא להיות אישה נורמלית שמפרגנת לבעלה? לפעמים אני חושבת שאולי אני לא באמת אוהבת אותו אלא את עצמי אבל תכלס תמיד אדם יותר אוהב את עצמו ואני מתחילה להסתבך בפילוסופיות מה זה אהבה אבל חא נראה לי שזה ככה, כי אני מאד אוהבת את בעלי ורוצה שיהיה לו טוב
אז למה כשזה מתנגש ברצונות שלי קשה לי מאד לפרגן?
ועוד משהו, בעלי טיפוס מאד חברותי, עם הרבה חברים והוא ממש מרכזי ומנהיגותי ובחיים לא היה חסר לו חברים,
אני בעיקרון גם טיפוס סופר חברותי אבל בגלל נסיבות חיי אף פעם לא יצרתי קשר מאד קרוב וחברותי עם אף אחת אף פעם, אז כשהייתי בלימודים זה פחות הפריע כי הייתי פשוט חברה של כולם עד גבול מסוים, אבל מאז שהתחתנתי- והתחתנתי די צעירה אני ממש בודדה, כיום אני עובדת במקום חילוני ואין לי בכלל אופציה ליצור קשר מדי קרוב עם מישהו שם אבל גם בלי קשר לזה כמה שאני מנסה אני אף פעם לא מצליחה ליצור קשר חברי אמיתי, ומה שיוצא זה שאין לי עם מי לצאת, והחיים שלי זה רק המשפחה, וזה ממש מתסכל אותי כי אני מתה לצאת עם חברות מדי פעם, לנשום אוויר, כמה שאני אוהבת את היציאות עם בעלי אני לפעמים מרגישה שחייבת משהו אחר ואין לי,
ממש אשמח לעצות
א. איך להיות אישה מפרגנת ובאמת לשמוח שבעלי נהנה גם אם זה קשה לי
ב. איך למצוא חברות ולהתחיל לחיות את החיים
רבאק אני בת 23 ומרגישה בת 100
התשובה לאפרש בודד
היא שאלה ב'.
תמצאי חברות ותצאי איתן ויהיה לך קל לפרגן לו.
איך? עבודה? שכנות? משפחה? אבל כנראה שאת זקוקה למשהו מהותי יותר שיכוון אותך בחיים האלה..
תמצאי חברות ותצאי איתן ויהיה לך קל לפרגן לו.
איך? עבודה? שכנות? משפחה? אבל כנראה שאת זקוקה למשהו מהותי יותר שיכוון אותך בחיים האלה..
היי יקרהנגמרו לי השמות
קודם כל את ממש לא אישה רעה!
את לא עושה את מה שאת עושה "סתם"
או כדי לפגוע בו
או כדי שלא יהיה לו טוב
ממש לא.
כבר בדברים שכתבת, סיפרת שהיה בעבר אירוע די טראומתי עבורך שבו בתוך מפגש של חברים, חבר סיפר לבעלך דברים עלייך, מה שגרם כמעט להרס החיים שלך כדברייך (!!!)
לכן נסי לחלק את הדברים לכמה סעיפים:
1. הסעיף של "למה אני לא מאפשרת לו בלב שלם לצאת עם חברים" -
שבתוכו כלולים לענ"ד 4 תשובות אפשריות גם יחד:
א. יש לי איזשהו איום מהפגש עם החברים.
גם בגלל שבעבר "נכוויתי" מכך,
וכמו שאומרים "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין..."
אולי בתת מודע אני עדיין *מפחדת*!
מפחדת שמישהו יאמר לו משהו רע עליי
מפחדת שמישהו יהיה עם תרבות "לא משהו" ויגרום לו לעשות דבירם "לא משהו"
מפחדת שאולי השיח וכל הביחד הזה יצור אצל בעלי תחושת מיאוס בי או במשפחתיות או ברצון שלו לחזור "להיות רווק" על כל המשתמע מכך,
מפחדת שאולי מי מחבריו יוציא אותי באור שלילי מולו, אפילו בלי כוונה
מפחדת מעצם הבילוי עצמו, התוכן, המהות
ואולי עוד פחדים נוספים.
חד משמעית את לא "סתם" לא שמחה ומשוחררת מכך,
וצריך להבין מדוע באמת, לעומק.
ואם יש פחדים - מהם בדיוק, לעומק.
ואיך אפשר לאט לאט לפעול, יחד ולחוד, להסיר את הפחדים הללו, להסיר את ה"איומים" הללו,
ובצורה הזו השיחרור יותר יוכל לבוא.
(וכמובן שצריך להכיר אותך, אותו ואת כל הדנמיקה הזוגית ביניכם בכל תקופת ההיכרות בכדי לדייק במענה לכך)
ב. אולי יש לי צורך להרגיש מקום ראשון אצל בעלי,
שאני מקום ראשון עבורו,
שהבית מקום ראשון עבורו
שהמשפחה שלנו מקום ראשון עבורו
ואולי כאשר הוא יוצא עם חברים אני מרגישה שהם בעצם מעליי / מעל המשפחה בסדרי העדיפויות שלו?
אולי זה מאיים על המקום היציב והבטוח שלי בלב שלו בשבילי?
אולי אני לא מרגישה מקום ראשון?
ואם זה נכון - כמובן שצריך לעבוד על זה...
ג. העומס עצמו -
אולי קשה לי לשחרר כי *באמת* באמת קשה לי!
אני עמוסה
אני עובדת 9 שעות
אני נוסעת שעתיים
אני אחרי שתי לידות יחסית צפופות
ו2 הריונות
והנקות
וקימות בלילה
וגידול ילדים אינטנסיבי
ואני רוצה עזרה!
ותמיכה!
ושותפות!
וניראות!
והכרה והערכה לכל מה שאני עושה!
וכשהו איוצא עם חברים - אני לא מרגישה את כל אלו
וקשה לי! באמת באמת קשה לי
אני רק רוצה לישון
לנוח
להתאוורר
לא שהכל יפול עליי.
ואם זה נכון - גם בזה כאמור לברר ולפתור לעומק...
ד. הצבת המראה בפן החברתי -
אולי זה שבעלי חברותי ומוקף בחברים שכיף לו איתם ולהם כיף איתו -
מחדד אצלי את *החוסר* שלי.
לי אין את זה.
והייתי רוצה.
מאוד מאוד רוצה.
אז זה לא שאני עצובה שלו יש
אלא אני עצובה שלי אין!
וזה רק מחדד לי את זה!
(מזכיר לי שכאשר חיכינו 3 שנים להריון הראשון, כל פעם ששמעתי על חברה בהריון הרגשתי צביטה בלב ולא הבנתי מה נסגר איתי?!
מה אני עצובה שיש לה?1 איזה מן אדם נוראי אני?!
עד שהבנתי - זה לא שאני עצובה שלה יש - ממש ממש לא! אני שמחה בשהילה באמת!
זה פשוט שזה מעצים ומחדד ושם לי מראה על מה שלי אין - ועל זה העצב מגיע.)
וכאן זה מתקשר לשאלה השנייה ששאלת -
איך למצוא חברות -
אז התשובה הכי ]פשוטה היא - פשוטא להתחיל.
להתחיל באחת.
בכל מסגרת שהיא,
אמא שבמעון או בגן של אחד הילדים שמוצאת חן בעינייך?
חברה מפעם שאת רוצה לחדש את הקשר?
בנות דודות או משפחה מורחבת?
אמא בגינה כשיוצאים עם הילדים שנראית לך בכיוון ובסגנון שאת מתחברת אליו?
מישהי מהעבודה?
הלימודים?
מישהי חדשה?
נסי להתרכז בנשים סביבך, בטוח ישנה אישה אחת לפחות בעבר או בהווה בחייך שיכולה להתאים להיות חברתך.
ואם תמצאי אותה - כמובן שנדרשת השקעת אנרגיה אקטיבית בכדי לתחזק קשרים.
הנה, גם בעלך לא סתם מהשמים נפלו לו חברים והוא חברותי - אלא הוא דואג לתחזק את הקשר. להיפגש. להתעניין. לדבר. לשתף וכו'
אותו דבר בדיוק גם אצלך - פשוט לקבוע!
תצאו
אפילו בוקר אחד,
אפילו שעתיים
שעה בערב להליכה
בית קפה נחמד
סרט
דיבור בטלפון
כל דבר שהוא - פשוט לעשות!
להתחיל1
בקטן!
לאט לאט הקשר יווצר
החברות תתהדק
אבל חייבים להשקיע בכך בצורה מודעת ואקטיבית. רק כך נוצרים ונשמרים ומתפתחים קשרים.
- לגבי הנקודה שכתבת "ולהתחיל לחיות את החיים" -
אולי גם כאן דרוש בירור מדוע עבורך דווקא חברות זה התחלת החיים?
מה לגבי המשפחה, בעלך, שני הילדים, העבודה שלך, שאר הדברים שאת עושה, התחביבים? הלא גם הם החיים עצמם...
החברות זה רק עוד פן נוסף בתוך כל זה
וטבעי שעם שינוי הסטטוס והמציאות, ושני ילדים קטנים וכו' - גם הפנאי אליהן יפחת... זה לא משהו לא נורמלי...
אם חסר לך חברות - הקדשת זמן ומאמץ עבור כך יכול מאוד להועיל.
בלי לחשוב על עצמך דברים כמו "אני דפוקה", "מה לא בסדר בי" וכן הלאה,
אלא ממקום ממש נקי ורגוע ש: אני בסדר גמור, אפילו מצוינת, ואם ארצה חברות - אתאמץ לשם כך ויהיו לי. זה הכל.
- לגבי הפילוסופיות שהזכרת על האהבה: קודם כל איזו מקסימה את
הכל הכל בסדר!
ממש בסדר!
את צודקת, לא צריך להיכנס לכל הפילוסופיות הללו,ף וברור שאדם יותר קרוב אל עצמו. זה לא משהו רע, זה משהו טבעי ואנושי.
ונכון, את אוהבת את בעלך!
רוצה שיהיה לו טוב!
ואוהבת גם את עצמך1
מצוין!
ועכשיו נשאר לראות איך הצרכים של בעלך והצרכים שלך מתממשים יחד בהרמוניה,
בלי הרגשה שאחד בא על חשבון השני,
בלי הרגשה שאת "מוחקת" את עצמך או את הצרכים והפחדים שלך בשבילו,
אלא לראות איך הוא עונה לך על הצרכים שלך,
ואת לשלו,
ואיך גם כל אחד מכם עונה לעצמו בעצמו על הצרכים, כי לפעמים זו לא רק עבודה זוגית אלא גם או רק אישית...
וזה לגמרי אפשרי ופתיר!
פשוט צריך לעבוד על זה, ללמוד את זה,
להיות "על זה"...
- ואחרי כל זה אפשר לסכם בצקרה ולומר -
שאחרי שלב ההבנה לעומק,
שתביני את עצמך לעומק
ומהם הפחדים שלך
ומהם הצרכים שלך
ומהם של בעלך,
ותגיעו לשלב של השיתוף ההדדי בצורה נכונה מקרבת ומקדמת, -
תוכלו להגיע לשלב מציאת הפתרונות האפשריים,
שלב של תיאום ציפיות,
מתי כן שייך לצאת, מתי לא,
באיזו שעה לחזור,
כמה זמינים,
מתי אני יוצאת,
מתי אתה,
מתי יש לנו גם זמן זוגי ביחד, בלי הסחות
מתי ואיך הזוגיות שלנו מקבלת גם את המקום שלה והמרחב שלה
וכן הלאה...
וכמובן לזכור את המהות הטובה והלא מובנית מאליה של הקשר שלכם, שאותו כתבת בהתחלה:
שברוך השם הזוגיות שלכם טובה
יש ביניכם אהבה הדדית
יש ביניכם הערכה הדדית
יש לכם 2 אוצרות מתוקים
יש שאיפות חיים דומות
יש רצון להמשיך להתעצם ולהתקדם יחד,
רצון שיהיה טוב ויותר טוב
וכל זה המון!
לאט לאט תלמדו יותר אחד את השנייה ותגיעו לעמק השווה והשלום
בהצלחה רבה יקרה
שבת שלום ומבורך ורק בשורות טובות 
וואו תודה!בוטחת בהשם
את מדהימה!!
אשמח לשוחח איתך בפרטי על כמה נקודות, השארת לי בעבר את המספר שלך אני אצור איתך קשר בעז''ה אחרי שבת
אין לי מילים הרגעת אותי מאד!!
תודה גם לך @פרש בודד על התגובה
אשמח לשוחח איתך בפרטי על כמה נקודות, השארת לי בעבר את המספר שלך אני אצור איתך קשר בעז''ה אחרי שבת
אין לי מילים הרגעת אותי מאד!!
תודה גם לך @פרש בודד על התגובה
בשמחה🌹🙏נגמרו לי השמות
את מפרגנת לובשורות משמחות
וזה טוב ומקסים!!
אבל בכל מה שכתבת.. לא קראתי משהו שאת מפרגנת לעצמך?!
את עובדת משרה מלאה, אמא ל-2.. אני מנחשת שאת 24.7 סביב הסובבים אותך..
האם את עוצרת למילוי הכוחות, עושה משהו שאת אוהבת: יציאה עם חברות, תחביב שתשקיעי בו מעצמך, ללמוד משהו שאת רוצה להרחיב את הידע..
היציאות של בעלך עם חברים הם למעשה סוג של תחביב שלו, זמן שהוא מפנה לעצמו להתחדש בכוחות ולהמשיך בשגרה, הוא יודע איך ובמה הוא אוהב לפרגן לעצמו.
הכעס שאת מרגישה כלפי המצב הגיוני כי הרי מה עכשיו החברים שלו קובעים לצאת ואת נשארת עם הילדים והעומס זה לא פייר, נכון? אני עובדת ובבית ואז בעלי יוצא לפאן..
תשחררי גם לעצמך זמן קבוע! ותנשמי!!!
גם לך מגיע!! טבעי ונורמלי שכל בן אדם שלא מאפשר לעצמו זמן בסוף מגיע לסף.. ורק אז אנחנו קולטים שאנחנו בעצם לא בסדר תמיד נראה לנו ש'הדשא של השכן ירוק יותר'.
ייתכן ומציק לך העניין שהעלת לגבי העבר, אני חושבת שזה פתיר לא בהקשר היציאות אלא איך זה משפיע על בעלך. אם בעלך קיבל אותך למרות זאת זה כבר עניין של ביטחון עצמי שלך מול בעלך, כמו לצוכך העניין שאת עומדת מול מראה שהיא בעלך ורואה פגם שאת מרגישה שלא הולם אותך. ברגע שתשחררי ותקבלי את המציאות שבעלך לא רואה בכלל את הפגם.. על העניין הזה כבר לא יציק לך.
אבל בכל מה שכתבת.. לא קראתי משהו שאת מפרגנת לעצמך?!
את עובדת משרה מלאה, אמא ל-2.. אני מנחשת שאת 24.7 סביב הסובבים אותך..
האם את עוצרת למילוי הכוחות, עושה משהו שאת אוהבת: יציאה עם חברות, תחביב שתשקיעי בו מעצמך, ללמוד משהו שאת רוצה להרחיב את הידע..
היציאות של בעלך עם חברים הם למעשה סוג של תחביב שלו, זמן שהוא מפנה לעצמו להתחדש בכוחות ולהמשיך בשגרה, הוא יודע איך ובמה הוא אוהב לפרגן לעצמו.
הכעס שאת מרגישה כלפי המצב הגיוני כי הרי מה עכשיו החברים שלו קובעים לצאת ואת נשארת עם הילדים והעומס זה לא פייר, נכון? אני עובדת ובבית ואז בעלי יוצא לפאן..
תשחררי גם לעצמך זמן קבוע! ותנשמי!!!
גם לך מגיע!! טבעי ונורמלי שכל בן אדם שלא מאפשר לעצמו זמן בסוף מגיע לסף.. ורק אז אנחנו קולטים שאנחנו בעצם לא בסדר תמיד נראה לנו ש'הדשא של השכן ירוק יותר'.
ייתכן ומציק לך העניין שהעלת לגבי העבר, אני חושבת שזה פתיר לא בהקשר היציאות אלא איך זה משפיע על בעלך. אם בעלך קיבל אותך למרות זאת זה כבר עניין של ביטחון עצמי שלך מול בעלך, כמו לצוכך העניין שאת עומדת מול מראה שהיא בעלך ורואה פגם שאת מרגישה שלא הולם אותך. ברגע שתשחררי ותקבלי את המציאות שבעלך לא רואה בכלל את הפגם.. על העניין הזה כבר לא יציק לך.
תודה, ונכוןבוטחת בהשם
אבל מה לעשות שאני לא מוצאת זמן?
אני אשכרה על הרגליים מ6 בבוקר עד 5 אחה''צ ואחר כך יש לי ילדים, בית, ארוחות, כביסות
אני מקווה שרורצה להאמין שכשיגדלו המצב ישתנה ואולי שאני אמצא עבודה קצת פחות עמוסה אבל כרגע אלו הנסיבות
אני אשכרה על הרגליים מ6 בבוקר עד 5 אחה''צ ואחר כך יש לי ילדים, בית, ארוחות, כביסות
אני מקווה שרורצה להאמין שכשיגדלו המצב ישתנה ואולי שאני אמצא עבודה קצת פחות עמוסה אבל כרגע אלו הנסיבות
אני לא מסכימהבשורות משמחות
עם האמירה ש'מה לעשות שאני לא מוצאת זמן?'
זמן לא מוצאים.. זמן עושים!
כמו שיש לך זמן לסובבים אותך יש לך גם זמן לעצמך וזה תלוי רק בהחלטה האישית שלך.
זמן לא מוצאים.. זמן עושים!
כמו שיש לך זמן לסובבים אותך יש לך גם זמן לעצמך וזה תלוי רק בהחלטה האישית שלך.
זה בהחלט משהו שכדאי לפתוח ביניכםמיקי מאוס
אין ספק שאת צריכה לקחת אחריות על הזמן שלך ולהצליח למצוא זמן לעצמך (וזה לא ביקורת חלילה!! לכולנו קשה עם זה מאוד)
אבל אין ספק שהמסגרת המשפחתית והזוגית מציבה לך אתגרים, ובעלך מאוד יכול לעזור לך איתם. אם הוא רוצה כמובן
תדברו על זה, תעלי את הצורך שלך בזמן לעצמך להיטען ולצבור כוחות כדי להמשיך ולהשקיע בבית ובזוגיות.
ותחשבו יחד איך אפשר לעזור לך לפנות כזה זמן.
תקבעו זמן קבוע בלו"ז השבועי/דו שבועי שבו את יוצאת ודואגת לעצמך.
תמצאי איך הכי כיף לך למלא אותו-ספורט/חברות/הליכה/משפחה/קניות לא משנה
רק אתם יודעים איך ומה צריך. אולי לדאוג לבייביסיטר?
אולי לקחת ממך חלק מעבודות הבית?
אולי רק לתת לך מוטיבציה?
מה שמתאים לו ולך
תחשבו על זה יחד. הגיוני שיקח זמן עד שתמצאו את הנוסחה המתאימה. אבל זה חשוב! ואם תצליחו שניכם תראו תוצאות של אנרגיה טובה יותר בבית
אבל אין ספק שהמסגרת המשפחתית והזוגית מציבה לך אתגרים, ובעלך מאוד יכול לעזור לך איתם. אם הוא רוצה כמובן
תדברו על זה, תעלי את הצורך שלך בזמן לעצמך להיטען ולצבור כוחות כדי להמשיך ולהשקיע בבית ובזוגיות.
ותחשבו יחד איך אפשר לעזור לך לפנות כזה זמן.
תקבעו זמן קבוע בלו"ז השבועי/דו שבועי שבו את יוצאת ודואגת לעצמך.
תמצאי איך הכי כיף לך למלא אותו-ספורט/חברות/הליכה/משפחה/קניות לא משנה
רק אתם יודעים איך ומה צריך. אולי לדאוג לבייביסיטר?
אולי לקחת ממך חלק מעבודות הבית?
אולי רק לתת לך מוטיבציה?
מה שמתאים לו ולך
תחשבו על זה יחד. הגיוני שיקח זמן עד שתמצאו את הנוסחה המתאימה. אבל זה חשוב! ואם תצליחו שניכם תראו תוצאות של אנרגיה טובה יותר בבית
אני רק הערה קטנה...פשוט אני..
''הזוגיות שלי ושל בעלי נראה לי די טובה אם לשפוט לפי הפורום'' - הפורום הוא לא מדגם מייצג.
אנשים נוטים לכתוב כאן כשקשה להם, כשהם צריכים עזרה או ייעוץ.
בדרך כלל לא נראה כאן הודעות בסגנון ''איזה יום מושלם היה לי עם אשתי!'', או ''מעולם לא הייתי כל כך מאושר בחיי הנישואין שלי''.
כבר ראיתי כמה תגובות בפורום לנ''ו, ובהן אנשים מביעים חשש להתחתן כי ''תראו בפורום של הנשואים איזה צרות יש אחרי החתונה''. לכן חשוב להזכיר גם לאורחים וגם לנו:
לרוב הזוגות טוב ביחד רוב הזמן. הפורום אינו מדגם מייצג של חיי הזוגות הנשואים.
אנשים נוטים לכתוב כאן כשקשה להם, כשהם צריכים עזרה או ייעוץ.
בדרך כלל לא נראה כאן הודעות בסגנון ''איזה יום מושלם היה לי עם אשתי!'', או ''מעולם לא הייתי כל כך מאושר בחיי הנישואין שלי''.
כבר ראיתי כמה תגובות בפורום לנ''ו, ובהן אנשים מביעים חשש להתחתן כי ''תראו בפורום של הנשואים איזה צרות יש אחרי החתונה''. לכן חשוב להזכיר גם לאורחים וגם לנו:
לרוב הזוגות טוב ביחד רוב הזמן. הפורום אינו מדגם מייצג של חיי הזוגות הנשואים.
..בוטחת בהשם
צודק לגמרי, זאת הייתה הערה קצת ציניקנית אבל בגדול אני ובעלי אוהבים מאד, מסתדרים מצוין, שמחים אחד בשני, שנינו רוצים כל אחד בטובתו של השני, שאיפות חיים משותפות, חברים קרובים, בגדול נראה לי שהזוגיות שלנו ממש טובה וכמו כל זוגיות אחרת היא צריכה תחזוק ועבודה אבל הפוטנציאל מצוין
אכן, את צודקת שהבעיה היא אצלך..ד.
זה מה שצריך להכיר קודם כל.
עם כל מיני "ליטופים" והסברה כמה את "צודקת" - לא יצא לך כלום.
לפי דברייך, זה לא מסוג הבעיות של מישהו שכל ערב נעדר מהבית ואשתו מרגישה לבד וכו'..
ההיפך: אדם שאפילו שואל אותך קודם אם זה בסדר (מפרגנת בחוץ ומתעצבנת בלב..).
יש רקע של משהו שלא סיפרת לו (אני לא בטוח כמה "עצת הרבנים" בעניינים כאלה נכונה, אבל לא ניכנס לכך). אז במקום לשמוח שאיכשהו הוא הסכים לעבור על זה - זה מצטרף לכך שאת גורמת לו לתחושה לא טובה מהיציאות החברתיות שלו.
אח"כ - יש בו משהו מצוין שהוא חברותי וגם מתנהל כך בפעל. אבל לך יש תיסכול על כך שאצלך זה לא מספיק קיים (ולא איתו. אדרבה. רק את מציינת שאת צריכה משהו חוץ מאשר איתו. כלומר, רוצה להיות קצת כמותו..), אז גם את התיסכול הזה את מוציאה בתרעומת העקיפה שלך על כך שהוא מצליח ליהנות עם החֶברה.
אז אני מציע - קודם כל להתבונן בזה. בנחת ואמיתיות. לומר לעצמך, מה אני עושה לו... ואיזו "חוכמה" היא זו לסובב איזה "ריב" (שהוא מן הסתם אינו מבין מאיפה זה בא), כי יש לי קנאה/חששות תיסכולים...
קודם כל לראות שזה כך.
אח"כ להחליט, שאת לא נותנת לעצמך בשום אופן לרמות את עצמך. לא ישירות ולא בעקיפין. לא נותנת לאף מריבה להגיע בגלל זה, גם אם כביכול זה לא משם.
אח"כ תתבונני רגע בפנים, בתוכך. כמה טוב שהוא נהנה, שמח. כמה זה מוסיף לבית שהבעל מרוצה. לך, לילדים. תעוררי אצל שמחה בזה.
וכשאתם יושבים/יוצאים ביחד - תשימי לב כמה זה נחמד. תאמרי לעצמך, מזל שיש לי את בעלי.. יותר חשוב מחברות. קודם כל זה - ולא לאבד את זה.
כמובן, תשימי גם לב לתת לעצמך מספיק זמן לנוח.כשעייפים מידי, העולם נראה קצת אחרת..
אח"כ, תנסי לחשוב איפה את יכולה למצוא חברות. אפילו קצת. בסביבה הקרובה. אולי חברות מהעבר שאפשר לדבר טלפונית ומידי פעם להיפגש.
תתרוממי מחדש בצורה חיובית.
טוב שאת לא מרמה את עצמך היכן הבעיה ומה צרי להיות. זה הפתח לפיתרון.
הצלחה רבה.
כל הכבוד על השיתוףהיום הוא היום
לדעתי תוך כדי הכתיבה ענית לעצמך קצת.
אבל אענה:
א. בבקשה כשאתם כותבים מפורט תעשו רווחים בין פסקאות, מאד קשה לקרוא גושים של מלל.
ב. כדאי לדבר על זה ביניכם ולחשוב איך תהני איתו יותר.
ג. לגבי חברות כדאי להתחבר לקהילה באיזור שאתם גרים בו, ללכת לגן משחקים עם הילדים וכדומה. זה דורש יותר השקעה. במצבים מסויימים נכון אפילו לעבור דירה או עבודה בשביל זה.
ד. בכללי חשוב שתמצאי דרכים לשמח את עצמך, זה ממש חובה.
בהצלחה
אבל אענה:
א. בבקשה כשאתם כותבים מפורט תעשו רווחים בין פסקאות, מאד קשה לקרוא גושים של מלל.
ב. כדאי לדבר על זה ביניכם ולחשוב איך תהני איתו יותר.
ג. לגבי חברות כדאי להתחבר לקהילה באיזור שאתם גרים בו, ללכת לגן משחקים עם הילדים וכדומה. זה דורש יותר השקעה. במצבים מסויימים נכון אפילו לעבור דירה או עבודה בשביל זה.
ד. בכללי חשוב שתמצאי דרכים לשמח את עצמך, זה ממש חובה.
בהצלחה
הי נשמהתהילה 3>אחרונה
קודם לגבי שאלה 1.
את מקסימה שאת רוצה לפרגן לבעלך וזה מבורך לחלוטין!
מצד שני נשמע שאת מפרגנת לו כשבתוכך את לא באמת מסוגלת. לא כי את לא טובת לב אלא כי את אולי מפחדת ממה שהיה ביציאה קודמת
ואת כנראה מותשת וזקוקה בעצמך לזמן של מנוחה מהילדים אולזמן של ביחד איתו
ובמקום לתת מקום לעצמך ולתחושות שלך את כאילו דוחקת אותן לפינה ומפרגנת לו, אבל בסוף כולם יוצאים מופסדים...
את שאת מבואסת על עצמך וצוברת רגשות קשים, הוא שאת מתפוצצת עליו אחרי זה ולא מבין למה את אומרת לו ללכת ואחרי זה כועסת עליו או נתפסת לקטנות
והזוגיות שלכם שבמקום להתקרב מזה מתרחקת...
אז אני מציעה לך עם כל החשש שאולי בעלך יתבאס אם לא תרצי שהוא ילך להגיד לו הייתי הכי רוצה לפרגן לך ללכת בלב שלם
אבל באמת כרגע אני מפחדת או צריכה אותך פה ואני אשמח אם תשאר...
ב. דבר ראשון עד שתמצאי חברות, ממליצה לך לשמור גם על קשרים מפעם. אם זה שיחות טלפון/ווצאפ/להזמין או לסוע לשבתות וגם להפגש בימי חול.
נשמע שזה צורך משמעותי שלך אז אל תהססי להשקיע בזה!
מעבר לזה לא יודעת איםה את גרה אבל אם יש ערבי נשים/שיעורי תורה/בית כנסת זה מקום להתחיל ליצור בו קשרים וסמול טוקים.
מעבר לזה לצאת עם הילדים לגינה ולהגיר אמהות מקבילות, ליצור קשר עם שכנות בבניין או בבית ליד- להלוות חלב, לשאול משהו לגבי הסביבה איפה יש וכן הלאה...
בהצלחה רבה!
את מקסימה שאת רוצה לפרגן לבעלך וזה מבורך לחלוטין!
מצד שני נשמע שאת מפרגנת לו כשבתוכך את לא באמת מסוגלת. לא כי את לא טובת לב אלא כי את אולי מפחדת ממה שהיה ביציאה קודמת
ואת כנראה מותשת וזקוקה בעצמך לזמן של מנוחה מהילדים אולזמן של ביחד איתו
ובמקום לתת מקום לעצמך ולתחושות שלך את כאילו דוחקת אותן לפינה ומפרגנת לו, אבל בסוף כולם יוצאים מופסדים...
את שאת מבואסת על עצמך וצוברת רגשות קשים, הוא שאת מתפוצצת עליו אחרי זה ולא מבין למה את אומרת לו ללכת ואחרי זה כועסת עליו או נתפסת לקטנות
והזוגיות שלכם שבמקום להתקרב מזה מתרחקת...
אז אני מציעה לך עם כל החשש שאולי בעלך יתבאס אם לא תרצי שהוא ילך להגיד לו הייתי הכי רוצה לפרגן לך ללכת בלב שלם
אבל באמת כרגע אני מפחדת או צריכה אותך פה ואני אשמח אם תשאר...
ב. דבר ראשון עד שתמצאי חברות, ממליצה לך לשמור גם על קשרים מפעם. אם זה שיחות טלפון/ווצאפ/להזמין או לסוע לשבתות וגם להפגש בימי חול.
נשמע שזה צורך משמעותי שלך אז אל תהססי להשקיע בזה!
מעבר לזה לא יודעת איםה את גרה אבל אם יש ערבי נשים/שיעורי תורה/בית כנסת זה מקום להתחיל ליצור בו קשרים וסמול טוקים.
מעבר לזה לצאת עם הילדים לגינה ולהגיר אמהות מקבילות, ליצור קשר עם שכנות בבניין או בבית ליד- להלוות חלב, לשאול משהו לגבי הסביבה איפה יש וכן הלאה...
בהצלחה רבה!
איפה קונים הפינו בזול?המיוחדת במינה
זה קשור להכנה ללידה… (וכותבים אפי-נו)כינוי-לרגע
טוב שלא אפי אנד...פשוט אני..
הברקה מילולית יצאה לך…כינוי-לרגע
הפי הנד יכול גם להיכתב happy hand - וזה מתקשר לברכה הידועה ללידה: בידיים מלאות…
אצלי תמיד הכל מבריקפשוט אני..
מאז שאני משתמש בטייד 💪
גם את הפמוטים עם טייד?כינוי-לרגע
את הפמוטים עם סודה לשתייהפשוט אני..
אה חשבתי משחת שינייםבסדר גמור
זה בל תשחית, צריך לשמור את המשחה למדריך במחנה בנ''עפשוט אני..אחרונה
תשאלי בפורום הריון ולידה..באר מרים
תודה לכןהמיוחדת במינה
באמת בושה שהצבא מפלה בין גברים לנשים.די שרוט
סקר חיי חברה - אמהותפרצוף כרית
סקר אמהות עובדות לקטנטנים
1) האם יש לך מסגרת רחבה/קבועה של חיי חברה( מחוץ לעבודה)?
2) אם כן, איזו מסגרת הכי חזקה עבורך לחיי חברה -
משפחה/ חברות מהעבר/שכנות/אמהות של חברים של הילדים/קהילה בביכנ''ס /אחר ?
3) באיזו תדירות את נפגשת עם הנ''ל, ואיפה/באיזה מקום ?
4) האם את מרגישה לפעמים 'חנוקה' וחסר גדול בחיי חברה בעקבות ההשקעה באחזקת הבית ובילדים? ואם כן, עד כמה זה חסר לך מ-1 עד 10?
5) אם ענית לשאלה 4 -'לא'- מה כן ממלא ומשמח אותך - הילדים/בעל/תחביב/טיולים/עבודה?
תודה
1) האם יש לך מסגרת רחבה/קבועה של חיי חברה( מחוץ לעבודה)?
2) אם כן, איזו מסגרת הכי חזקה עבורך לחיי חברה -
משפחה/ חברות מהעבר/שכנות/אמהות של חברים של הילדים/קהילה בביכנ''ס /אחר ?
3) באיזו תדירות את נפגשת עם הנ''ל, ואיפה/באיזה מקום ?
4) האם את מרגישה לפעמים 'חנוקה' וחסר גדול בחיי חברה בעקבות ההשקעה באחזקת הבית ובילדים? ואם כן, עד כמה זה חסר לך מ-1 עד 10?
5) אם ענית לשאלה 4 -'לא'- מה כן ממלא ומשמח אותך - הילדים/בעל/תחביב/טיולים/עבודה?
תודה
חח כמה שאלותבוקר אור
אין משהו קבוע. יש לפעמים לימוד כמה שכנות בשבת
אני כן נפגשת עם חברות מהעבר כשאני מצליחהס לרוב זה קורה פעם בחודשיים אלא אם אנחנו בשבת באותו מקום בטעות
בדרך כלל נפגשות באזור מרכזי לכולנו (יחסית) באיזה פארק
בכללי לא חנוקה בכלל בגלל המשפחה אלא יותר בגלל העבודה והלימודים ותקופות עמוסות
אני כן נפגשת עם חברות מהעבר כשאני מצליחהס לרוב זה קורה פעם בחודשיים אלא אם אנחנו בשבת באותו מקום בטעות
בדרך כלל נפגשות באזור מרכזי לכולנו (יחסית) באיזה פארק
בכללי לא חנוקה בכלל בגלל המשפחה אלא יותר בגלל העבודה והלימודים ותקופות עמוסות
וואי פעם בחודשיים מעולהפרצוף כרית
כיף לך
כןLia
רוב החברות שלי הן חברות ממש טובות מהתיכון. יש עוד כמה מהאוניברסיטה וחלק מהעבודה. אבל אף אחת לא ברמה של החברות מהתיכון שהן כמו אחיות שלי, עם חלקן הייתי מכיתה א'.
לי ולאחים שלי גם יש חברות ממש טובה ואנחנו מוצאים זמן לבלות ביחד וגם עם ההורים (בלי הנכדים, הבעלים/נשים שומרים עליהם).
עם החברות אנחנו נפגשות הרוב בבתים אחת של השנייה או בבית קפה/מסעדה. אבל מידי פעם מגוונות לים/בריכה/קולנוע/חיק הטבע/שופינג. משתדלות להיפגש לפחות פעם בשבוע אבל לרוב יוצא פעם בשבועיים.. עם הקורונה בכלל הכל נהרס והיינו עושות מפגשים בזום.. רק עכשיו התחלנו לחזור לשיגרה..
עם המשפחה שלי אנחנו משתדלים פעם בחודש להוציא את ההורים למסעדה + בימי הולדת/יום נישואים ואנחנו האחים נפגשים פעם בכמה חודשים רק אנחנו. וכל חופש גדול אנחנו יוצאים לחופשה משפחתית.
4. לא
5. משמח אותי בעלי והילדים. ההנאות הקטנות. פעם ב הנאות גדולות מכניסות ריגושים ועניין אבל סך הכל אוהבת את השיגרה ואת הבילויים הקטנים. ומוזיקה, מחוברת לזה כמו אינפוזיה.
איזה כיף לך, חיים יפיםפרצוף כרית
הממ אני לא עובדת, אלא סטודנטית אבל מרשה לעצמי לענות😁אין לי הסבר
1) האם יש לך מסגרת רחבה/קבועה של חיי חברה( מחוץ לעבודה)?
כן. יש לי 4 קבוצות של חברות קבועות...
2) אם כן, איזו מסגרת הכי חזקה עבורך לחיי חברה -
משפחה/ חברות מהעבר/שכנות/אמהות של חברים של הילדים/קהילה בביכנ''ס /אחר ?
יש לי חברות שקצת מצחיק לקרוא להן חברות מהעבר, כי אנחנו חברות בהווה, אבל זה 2 קבוצות של חברות מהתיכון ועוד קבוצה שלמדנו יחד בשנה א'...
אח''כ יש לי קבוצת חברות מאוד מיוחדת...
וכמובן יש חברות שאני לומדת איתן עכשיו.
מסגרת חברתית הכי חזקה זו המשפחה. קל.
3) באיזו תדירות את נפגשת עם הנ''ל, ואיפה/באיזה מקום ?
משפחה- כל יום/יומיים
חברות- משתנה בין הקבוצות. עם אחת הקבוצות בכל חג, עם השאר כל כמה חודשים בערך...
4) האם את מרגישה לפעמים 'חנוקה' וחסר גדול בחיי חברה בעקבות ההשקעה באחזקת הבית ובילדים? ואם כן, עד כמה זה חסר לך מ-1 עד 10?
חסר לי שאין לי חברות מהמקום מגורים, אבל אני לא מרגישה שזה קשור לבית או לזה שאני אמא...
פשוט לא יצרתי קשר עם אנשים באזור, והשכנות שלי מקסימות אבל הן חבורה מגובשת שאי אפשר להיכנס אלייה (והן גם מבוגרות ממני ב15 שנה+-)
5) אם ענית לשאלה 4 -'לא'- מה כן ממלא ומשמח אותך - הילדים/בעל/תחביב/טיולים/עבודה?
מה שממלא זו המשפחה😌
כן. יש לי 4 קבוצות של חברות קבועות...
2) אם כן, איזו מסגרת הכי חזקה עבורך לחיי חברה -
משפחה/ חברות מהעבר/שכנות/אמהות של חברים של הילדים/קהילה בביכנ''ס /אחר ?
יש לי חברות שקצת מצחיק לקרוא להן חברות מהעבר, כי אנחנו חברות בהווה, אבל זה 2 קבוצות של חברות מהתיכון ועוד קבוצה שלמדנו יחד בשנה א'...
אח''כ יש לי קבוצת חברות מאוד מיוחדת...
וכמובן יש חברות שאני לומדת איתן עכשיו.
מסגרת חברתית הכי חזקה זו המשפחה. קל.
3) באיזו תדירות את נפגשת עם הנ''ל, ואיפה/באיזה מקום ?
משפחה- כל יום/יומיים
חברות- משתנה בין הקבוצות. עם אחת הקבוצות בכל חג, עם השאר כל כמה חודשים בערך...
4) האם את מרגישה לפעמים 'חנוקה' וחסר גדול בחיי חברה בעקבות ההשקעה באחזקת הבית ובילדים? ואם כן, עד כמה זה חסר לך מ-1 עד 10?
חסר לי שאין לי חברות מהמקום מגורים, אבל אני לא מרגישה שזה קשור לבית או לזה שאני אמא...
פשוט לא יצרתי קשר עם אנשים באזור, והשכנות שלי מקסימות אבל הן חבורה מגובשת שאי אפשר להיכנס אלייה (והן גם מבוגרות ממני ב15 שנה+-)
5) אם ענית לשאלה 4 -'לא'- מה כן ממלא ומשמח אותך - הילדים/בעל/תחביב/טיולים/עבודה?
מה שממלא זו המשפחה😌
4 קבוצות זה מדהים!!!פרצוף כרית
כיף לך שמחה עבורך
כל מה שנותר לי הוא רק לקנא חח
כל מה שנותר לי הוא רק לקנא חח
ח''ו!!אין לי הסבר
א. זה לא קבוצות שאני איתן ביומיום
ב. בואי נאמר שסיימתי את התיכון לא מזמן🤭
תשאלי אותי בעוד חמש שנים ונראה כמה נשמרו הקשרים😌
2 המלצות-
1. פשוט לחדש קשרים, לשלוח הודעה לחברה ''מהעבר'' ולהגיד לה שחשבת עלייה השבוע ואת רוצה לדעת מה שלומה, לאט לאט תתחילו לחדש את הקשר, תקבעו להיפגש וכו'.
2. ליצור חברויות חדשות💪
תתחילי לדבר עם האימהות מהגנים של הילדים, לדבר עם נשים בגן שעשועים, ותבני לעצמך חברתיות חדשה...
ב. בואי נאמר שסיימתי את התיכון לא מזמן🤭
תשאלי אותי בעוד חמש שנים ונראה כמה נשמרו הקשרים😌
2 המלצות-
1. פשוט לחדש קשרים, לשלוח הודעה לחברה ''מהעבר'' ולהגיד לה שחשבת עלייה השבוע ואת רוצה לדעת מה שלומה, לאט לאט תתחילו לחדש את הקשר, תקבעו להיפגש וכו'.
2. ליצור חברויות חדשות💪
תתחילי לדבר עם האימהות מהגנים של הילדים, לדבר עם נשים בגן שעשועים, ותבני לעצמך חברתיות חדשה...
תודה על הטיפים הטוביםפרצוף כרית
נכון , צודקת, הבעיה זה העומס ביומיום, חנק
תודה על הטיפים הטובים1!!!
את יודעת, חיי חברה מייצרים, לא מחכים שיקרה מעצמודי שרוט
אם יש לך צורך בחיי חברה, וזה לגמרי לגיטימי, את צריכה לפעול כדי שזה יקרה.
אישתי למשל לא שמרה על קשר עם אף אחת מהחברות שלה.
לא מהאולפנא, לא מהלימודים, עם חברות לעבודה היא לא מתחברת מעבר לשעות העבודה וטוב לה עם זה.
אלהים יודע איך זה לא חסר לה, לא משנה כמה ניסיתי לדרבן אותה לזה.
אישתי למשל לא שמרה על קשר עם אף אחת מהחברות שלה.
לא מהאולפנא, לא מהלימודים, עם חברות לעבודה היא לא מתחברת מעבר לשעות העבודה וטוב לה עם זה.
אלהים יודע איך זה לא חסר לה, לא משנה כמה ניסיתי לדרבן אותה לזה.
ברור שצריך לייצרפרצוף כרית
הבעיה שאין לי זמן כ"כ עמוסה
הכל כ"כ דחוף וקריטי
גם הנקיון גם הילדים גם העבודה גם השקעה לבעל
אז זה נדחק לפינה - וגם זה דחוף
בקיצור עומס
כן. מבין. אבל אפילו כולנו עמוסיםדי שרוט
כולנו טרודים, כולנו עוסקים בתורה, וכל המרבה בלייצר חיי חברה הרי זה משובח (על משקל הפסקא מהגדה של פסח).
אין מה לעשות, מעמד הבייניים של היום כל החיים שלו במרדף.
לכן לפעמים צריך לעצור, ולקבוע סדרי עדיפויות בשביל הנפש.
אחרת באמת אפשר להשתגע.
אין מה לעשות, מעמד הבייניים של היום כל החיים שלו במרדף.
לכן לפעמים צריך לעצור, ולקבוע סדרי עדיפויות בשביל הנפש.
אחרת באמת אפשר להשתגע.
נכון זה מרוץ, הכל דחוף דחוף, וקשהפרצוף כריתאחרונה
חזרתי לשאלה, מה אתם הייתם עושים?Lola_123
נקבע לי אירוע מטעם הלימודים מבעוד מועד. (ללא בני זוג)
אירוע שמחכה לו בכיליון עיניים.
לאחר מכן לבעלי נקבע אירוע מהעבודה כאשר ניתן להביא בנות זוג אך לא חייב.
במועד רכישת הכרטיסים לאירוע של בעלי יידעתי אותו בכך שאני הולכת באותו היום לאירוע שלי.
מכאן צריכה את עזרתכם.
אני מאוד רוצה ללכת איתו, מדובר באירוע יוקרתי עם כל המי ומי, אך רוצה יותר ללכת לאירוע שלי.
הוא מתבאס .
חשבתי לעשות חצי חצי (כשני יוצאת מופסדת מבחינת נסיעות וטירטור).
מה אתם הייתם עושים?
אירוע שמחכה לו בכיליון עיניים.
לאחר מכן לבעלי נקבע אירוע מהעבודה כאשר ניתן להביא בנות זוג אך לא חייב.
במועד רכישת הכרטיסים לאירוע של בעלי יידעתי אותו בכך שאני הולכת באותו היום לאירוע שלי.
מכאן צריכה את עזרתכם.
אני מאוד רוצה ללכת איתו, מדובר באירוע יוקרתי עם כל המי ומי, אך רוצה יותר ללכת לאירוע שלי.
הוא מתבאס .
חשבתי לעשות חצי חצי (כשני יוצאת מופסדת מבחינת נסיעות וטירטור).
מה אתם הייתם עושים?
הארוע של הלימודים הוא מסיבה או כנס מקצועי?כינוי-לרגע
מקצועיLola_123
הייתי בוחרת בכנס המקצועי.כינוי-לרגע
הכותרת גרמה לי להבין משהו אחר לגמרי...🙄פשוט אני..
תהיה רגוע, לא חזרתי בשאלה 😊Lola_123
אם אפשר לעשות חצי חצי, לדעתי זה כדאיפשוט אני..
כל עוד באמת יש אפשרות להיות בשני המקומות, והנסיעה לא תגרום לך לצאת מאוד מוקדם מאירוע אחד ואז להגיע בסוף האירוע השני
גם אני חושבת שאם אפשר חצי חצי הייתי עושה כךנגמרו לי השמות
כי אומנם את מופסדת מבחינת נסיעות וטירטור,
אך את מורווחת מבחינת הרגשה טובה שלך ושל בעלך, ערך של אהבה ושלום וביחד, וערך של גם להיות באירוע יוקרתי עם כל המי ומי כמו שכתבת וגם להיות באירוע שלך שלו ציפית בכיליון עיניים.
וברוכה השווה לולה יקרה, כיף ממש לראות אותך כאן, התגעגענו מאוד ❤️
אך את מורווחת מבחינת הרגשה טובה שלך ושל בעלך, ערך של אהבה ושלום וביחד, וערך של גם להיות באירוע יוקרתי עם כל המי ומי כמו שכתבת וגם להיות באירוע שלך שלו ציפית בכיליון עיניים.
וברוכה השווה לולה יקרה, כיף ממש לראות אותך כאן, התגעגענו מאוד ❤️
תודה רבה ❤Lola_123
אם זה בדיוק באותם שעות לא הייתי עושה חצי חצימיואשת******
בסוף לא תהני לא מזה ולא מזה.
לכי למה שאת רוצה ותהני ממנו עד הסוף. אפ זה יסתיים מוקדם מהצפוי תצטרפי לבעלך
לכי למה שאת רוצה ותהני ממנו עד הסוף. אפ זה יסתיים מוקדם מהצפוי תצטרפי לבעלך
אני מבחינתי רוצה ללכת לשליLola_123
אבל בעלי מאוד ריגשי ואין לי כח.
אגב עוד לא הצעתי לו את האלטרנטיבה..
נראה מה יגיד 🤷♀️
אגב עוד לא הצעתי לו את האלטרנטיבה..
נראה מה יגיד 🤷♀️
מסכימהלורייל
אם זה יצור מתח ולחץ ללכת לשניהם באותו אירוע, אז אין טעם.
הבאת את תשובתך כאן, את בעצם רוצה ללכת לאירוע שלך אך אינך
רוצה לפגוע בבעלך.
אם תוכלי ללכת בסוף האירוע שלך לשלו, רק כדי לתת לו הרגש
גם הוא, ואפשר להסביר לו בדרכי נועם, צריך להבין שאינך צריכה לוותר על עצמך
בגלל האירוע שלו.
ממשיכהלורייל
בקיצור אם תוכלי שתסיימי את האירוע שלך ללכת לשלו, מה טוב.
אם לא, אז הוא יצטרך להבין.
היי🙋♀️משמעת עצמיתאחרונה
חסרת פה...
..די שרוט
עבר עריכה על ידי די שרוט בתאריך ו' בתמוז תשפ"א 16:34
....פרש בודד
נו דייLia
דבר
הוא כתב ומחקרקלתשוהנ
לא שהבנתי למה, כתבת מאד יפה...
מה, ראית? חחח פאדיחהדי שרוט
לא יודע הרגיש לי פתאום לא שייך ולא מתאים לרגע...
דווקא לא יודעת למה לא שייך רקלתשוהנ
מה כתבתאני123
עוד רבות יתואר, יסופר ויושרפשוט אני..
עוד רבות יתואר, יסופר ויושר על אותו טקסט אשר חזו עינינו ברגע זה. טקסט אשר ישנה את פני מדיניות הפורום בארצנו... טקסט שכמוהו לא ראה הפורום ולא יראה עוד לעולם.
כזה?נחשון מהרחברון
...
חבר'ה, תפסיקו לנצלש לי את השרשורדי שרוט
תעמו לעניין בבקשה
עונה לענייןנחשון מהרחברון
...
.......
..
....
....
אפילו מנומק
עונה תשובה קצת שונה🤷♀️מאמינה ומתאמנת
****
*****
***
*********?
*-*-*-*
*******!!
*****
*****
***
*********?
*-*-*-*
*******!!
*****
מה זה השטויות האלו? תחביר בסיסי אין?!?!?נחשון מהרחברון
ככה לשלול בלי להתייחס לתוכן??מאמינה ומתאמנת
גנבת לי את הכוכביות! 😂מיואשת******
השאלתי אותן זמנית מכל מי שיש לו כוכביותמאמינה ומתאמנתאחרונה
למה כ"כ הרבה זוגות מתגרשים??אנונימת123
אני כל הזמן תוהה עם עצמי למה הקב"ה יצר ככה את המציאות?
למה זוגיות זה דבר כ"כ מורכב?
למה כ"כ הרבה זוגות נשברים בסוף? (ואני מרגישה שעוד רגע אני שם)
אולי באמת אין סיכוי לאהבה???
למה זוגיות זה דבר כ"כ מורכב?
למה כ"כ הרבה זוגות נשברים בסוף? (ואני מרגישה שעוד רגע אני שם)
אולי באמת אין סיכוי לאהבה???