[ואת קצת יותר מידי מתפנקת...]
א. בעלך מספר לך - סימן שהוא סומך עלייך שאת מרגישה טוב איתו, מקבלת בנדיבות. אחרת לא היה אומר.
ב. הגזמת... "קונה מעבר לנורמה במאות שקלים", בעלך לא אומר כלום - ועדיין "זה לא זה"...
ואם מה שמפריע לך, זה שהוא לא קונה משהו ביוזמתו, אז פשוט תאמרי לו: אתה ממש לארג', שמה שאני מוציאה אתה מקבל בטוב - אבל אם אתה תציע לי משהו מידי פעם ביוזמתך, מאד ישמח אותי. כי זה בא ממך. מניח שיישם תוך זמן קצר.
ג. בעלך הצדיק אמר לך "תקחי" על משהו יקר שאהבת. למרות שגם הוא ידע שזה יקר לכם.
את אמרת שלא. יקר מידי לעכשיו.
ממה התאכזבת? שהוא לא לחץ עלייך ולא חזר לקנות מעצמו....
אתן כל כך מצחיקות לפעמים.... תביני: אם את אומרת שלא - ושזה יקר מידי וגם הוא יודע את זה - הוא מקבל את דברייך כפשוטם. זהו.
ד. אז את צודקת, השאלה היא "מול עצמך". תתבונני בדברים הללו, תשמחי בתוכך שיש לך בעל כזה, ותשחררי. ואם את רוצה שיציע מיוזמתו מידי פעם, כי זה מה שמשמח אותך - תאמרי לו את זה..
ה. מאד יפה שאת חושבת אולי גם הוא...
אז כן תשוחחי. תתחילי ממה שאת. תגידי לו שאת רואה שאצלך - למרות שהוא כזה נדיב - קורה שאם לא הציע מעצמו משהו (או למשל לא "לחץ" עלייך לקנות מה שרצית..), אז את קצת מתאכזבת, למרות שזה מטופש, כי איך הוא אמור לדעת. וחשבת אולי גם מצידו יש דברים שהיה מצפה, מצד היחס וכד', ולא אומר למרות שאת מאד משתדלת. אז שתמשחי אם יאמר לך...
לכל היותר פעם אחת יאמר. ואחרי כמה זמן כבר תעשי בגלל שאת יודעת, לא בגל השיחה הספציפית שאמר...