פורום נשואים טריים (עמוד 149)

דרישות:

מחלימים או מחוסנים שבוע אחרי חיסון שני

גם ילדים (ילד לא מחוסן הורס את ההזמנה. אז או ילד מחלים או בלי ילדים)

אנשים לא ביישנים (כאילו שביישנים יבואו סתם ככה למישהו מהפורום)

דוסים (לא חייב דוסים 'טרור' אבל לא בא לי לשמוע קללות ניבולי פה או התנהגות לא מכבדת גם כששיכורים)

אוהבים אוכל טוב (אוכל עלינו ויהיה הרבה וטעים!)

אוהבים לשתות (חיזלשו לנו אורחים וכבר קניתי 2 בקבוקי וויסקי שצריך לגמור לפני פסח ועוד 5 בבקבוקי יין)

כל הזמנה צריכה לעבור אישור מאשתי.

מוזמנים רווקים זוגות ומשפחות (רווקות לא, בכ"ז אני המארח)

כל האמור נכתב ברצינות גמורה. חיזלשו לנו אורחים (לא הלכו לקבל את החיסון השני בזמן) ואני מת לאורחים בפורים.

מיקום - הר חברון קצת מסובך בטרמפים אז רכב -יתרון

סעודה בבוקר עד דלא ידע (או עד שאתם צריכים לצאת כדי להגיע הביתה שבת)

אשתי עוד לא יודעת אם היא זורמת על זה אבל היי, אם תהיו נחמדים היא תזרום (והרצינות כשיהיה משהו קונקרטי התשוןבה קרוב לוודאי תהיה כן)

אז יאללה תזמינו את עצמכם אלינו ויהיה שמח

מזהירה מראש, זה הולך להיות ארוך.

אז התחתנו לא ממזמן, וכבר הכל מרגיש שבור

יצאנו בערך שנה, אבל קורונה.. אז במתכונת קצת שונה.

בהתחלה היה פשוט מדהים הרגשנו חיבור מטורף ושזה נכון. כבר בתחילת הקשר הרגשנו שזה זה

ואז התחילו הקשיים

נפלנו בשמירת נגיעה. חזק והרבה

היה לנו כל כך קשה עם זה אבל כל כך אהבנו אחד את השני ולא ידענו להתמודד עם זה.

הייתה פעם אחת שנפרדנו ליומיים כי הוא אמר לי שהוא מרגיש שהוא רק פוגע בי ושלא מספיק טוב בשבילי.דקה אחרי הפרידה התקשר שוב ואמר שהוא מתחרט ורוצה פשוט כמה ימים לחשוב על זה. יום אחכ הוא כבר שלח לי הודעה שהוא לא יכול בלעדיי.וחזרנו

עדיין התפתחנו ואהבנו, והחלטנו להתחתן, לכל אורך התקופה הרגשתי היסוס מצידו, אבל פטרתי את זה בתירוצים. הרי הוא כל הזמן אומר לי כמה אני חשובה לו וכמה הוא אוהב אותי. וגם פשוט טוב לנו ביחד. אני שמחה איתו כל כך. לאורך האירוסין היו מתחים ואפילו פעם אחת הוא אמר שהוא מרגיש שאולי  הוא פשוט מרגיש לא נעים לא להתחתן איתי עכשיו אחרי מה שעשינו.. למרות שהוא מבולבל כי הוא כן מרגיש שהוא אוהב אותי 

נכנסו לתסבוך שמצד אחד אשמה על הנפילות ומצד שני כן אהבה. ולא ידענו מה מוביל אותנו.

התחתנו והיה מדהים, הרגשנו הכי שמחים ומאושרים בעולם בחודשיים הראשונים. ברור שהיו קצת מריבות אבל לא משהו דרמטי.היה כיף והיינו מאושרים.

ולפני כמה חודשים הכל השתנה, התרחקנו, לא הפסקנו לריב, ההתנהגות שלו לא הפסיקה לפגוע בי ואני לא הפסקתי לחרפן אותו. אני רואה כמה הוא משתדל להיות שם בשבילי, למרות שזאת תקופה לא פשוטה לי ואני הכי משתדלת להיות האישה הכי טובה שאני יכולה להיות.

אבל לפני כמה זמן הוא אמר לי משהו ששבר אותי, שהוא לא יודע אם הוא אוהב אותי יותר. שהוא מרגיש שונה, לא אותו הדבר. לא באותה הצורה, שאולי, אולי זאת הייתה טעות להתחתן.

התייעצתי עם חברות נשואות ועם אנשי מקצוע שכולם אמרו ששנה ראשונה היא קשה ושזה דברים הגיוניים, שהאהבה משתנה ושהרבה פעמים זה יוצר משבר, אבל משהו פה מרגיש לי לא טוב.

החלטנו להתחיל טיפולים, בהתחלה הם עזרו וחזרנו להיות ככ שמחים ומאושרים. כמו קודם הוא אמר לי כמה אני האור של חייו וכמה טוב לו. אבל משהו בי נכבה, אני תמיד מפחדת שהוא לא באמת אוהב אותי. שהכל שקר ושהוא איתי רק בגלל רגש מחויבות .

השבוע אחרי זמן בלי פיצוצים, קצת התפוצצנו, כל אחד מאיתנו בנפרד חווה תקופה לא פשוטה ומרגיש לי שגם ביחד לא הכי טוב לנו. אחרי הפגישה השבוע שהמטפלת אמרה שהיא רואה שהוא נשאר איתי כי הוא אוהב אותי ואני חשובה לו. אחרי שסיימנו את השיחה הוא אמר שהוא לא בטוח שזה נכון, ושיש בו חלק שמפחד מהבחוץ, שאולי הוא נשאר כי העולם אכזר לגרושים וכי הוא לא רוצה לפגוע בי.. שהיה שוב חץ ישר ללב. הוא מרגיש מבולבל ולא יודע. שעה אחת אוהב אותי ושעה אחת לא . אבל אחכ חיבק אותי ורצה להיות קרוב אליי. וכל השבת היה שמח ואוהב, בבוקר קמנו והתחבקנו והוא אמר שהוא רוצה להישאר ככה לנצח. ואני מהצד לא יודעת מה להרגיש, מאז גם בזמנים "טובים" הוא יכול לזרוק הערות ב"צחוק" כשדיברנו על פסח ואיפה נהיה ואם השנה אצל ההורים שלי אז שנה הבאה אצלו הוא זרק " אם בכלל נהיה ביחד" ואז ישר אמר בצחוק בצחוווק וכשהתעצבנתי הוא אמר שאני צודקת וזה לא היה במקום. וכל מני בדיחות כאלה. בכל צחוק יש מעט מן האמת? או שאני פשוט פרנואידית?

כרגע אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם כל זה, אני מרגישה שבורה, מצד אחד אוהבת אותו ורוצה לעבוד על זה ומצד שני מיואשת ומרגישה כל הזמן שרק רע לי ולא יודעת מה לעשות. ולא רק בגללנו, בכללי אני בתקופת דיכאון מכל הקורונה. אני לא מצליחה לישון נורמלי, אין לי תיאבון ואני מתוסכלת ועצובה כל היום מה שמחמיר את המצב, כי האישה שבה הוא התאהב, אני כבר לא מוצאת אותה בתוכי...

סליחה על החפירה, לא היה לי מי לשתף והרגשתי שאני מתחרפנת... אשמח ממש לעצות מה אפשר לעשות

סדרת רשת: סמוטריץ

איך הוא מצלם ונוהג בו זמנית?

היי,

האם עדיף אדם אמפתי או אדם ביקורתי (או שאולי אפשר איזשהו שילוב שאם יש כזה שילוב אשמח לדעת איך זה עובד).

למשל נניח את/ה בא לחבר שלך ואומר - 

"אתה לא תאמין, שוב פעם השעון המעורר שלי לא נדלק כי נגמר לי הבטריה, הגעתי מאוחר בחצי שעה לעבודה והיו לי צרות X, Y, Z"

אז חבר אמפתי יגיד: "וואי איזה באסה" אולי גם "גם לי זה קרה לא פעם" או משפט/ים מנחם/ים כאלו ואחרים.

חבר ביקורתי לעומת זאת יגיד "למה לא שמת עוד שעון מעורר? / "אם זה כבר קרה לך בעבר, למה לא עשית משהו שימנע את זה?" / "למה אתה לא שם שני שעונים שיהיה אחד ליתר בטחון ליתר בטחון?" / משפט אחר דומה.

אז איזה סוג חבר עדיף?

ואם אפשר איזשהו שילוב ביניהם, איך עושים את זה?

כי אחרי שמישהו מספר לך משהו לא טוב שקרה לו, הוא לא רוצה שישר תתן לו הרצאה איך להשתפר, גם ככה הוא במצב רוח לא טוב.

מקוה שהשאלה מובנית.....

מבחינתי, למרות כל הסיבות שהיו לזה לא להצליח, הייתה זו אהבה ממבט ראשון.

הכרנו לפני 7.5 שנים, דווקא במקום הכי לא צפוי, כשלא חשבתי שהלב שלי יכול להיפתח ככה.

בהתחלה היינו נפגשים פעם בשבוע, בכל שבוע. לא הייתי מוותר על המפגשים שלנו, ולא משנה למי הייתי צריך להבריז לשם כך.

בהמשך התחלתי לדבר עליה עם חברים שלי, והם כולם הבינו שמשהו בראש שלי השתבש מרוב אהבה... שאני כבר לא מדבר בצורה רציונלית, כבר לא האדם הרציני והשקול שהם הכירו.

גם כשהיו הפסקות ארוכות, היא תמיד הייתה במחשבות שלי. הייתי מחכה ומצפה לכל מפגש איתה. הייתי מזכיר אותה בכל הזדמנות, עד שהמכרים שלי כבר התחילו לחשוב שאני ממש מגזים עם האהבה שלי. אבל לי, לי זה לא היה אכפת.

בחודשיים האחרונים התקרבנו כמו שמעולם לא היינו קרובים, שמתי אותה במקום הראשון מבחינתי. הקשר שלנו הלך והעמיק מדי שבוע, ולא יכולתי להוריד ממנה את העיניים.

לצערי, זה לא עזר.

היי שלום,

סדרה אהובה.

(נכתב באווירת חודש אדר. בבקשה לא להרוס עם הכותרת של התגובות!).

היי לכולם.. 

נשואים חודש ומחפשים תחפושת זוגית ומעניינת אבל ממש קלילה.. אני אף פעם לא הייתי מתחפשת וקצת מתפדחת אבל באלי לזרום איתו כי הוא ממש רוצה.. 

אז נשמח לרעיונות מקוריים שלא דורשים יותר מידי השקעה.. 

תודה לכולם וחג שמח!