ואני לא יודעת איך לתקן.
לא בטוחה שהצד השני בכלל מודע לזה , לכן "לפתוח" מולו יכול להיות מצב של ירייה עצמית ברגל.
אוכלת את עצמי מבפנים.
לא בטוחה שהצד השני בכלל מודע לזה , לכן "לפתוח" מולו יכול להיות מצב של ירייה עצמית ברגל.
אוכלת את עצמי מבפנים.
עשיתי טעות גדולה.Lola_123
חיבוק יקרהנגמרו לי השמות
רוצה קצת לפרט שאולי יוכלו כאן להציע כיווני חשיבה שונים/לייעץ/לתמוך?
אפשר בפרטי?Lola_123
אם תרצי לדבר.. אני פהLia
תודה ❤Lola_123
ממש תלוי מי זה וממש תלוי מה הטעותבסדר גמור
האם את בטוחה שזאת טעות גדולה? אולי הצד השני לא חושב ככה..
בגלל הערכים שגדלתי עליהם אני חושבת שכן , זו טעות גדולהLola_123
לגבי הצד השני לא בטוח..
וגם לא בטוח שקרתה פגיעה.
עבר..מקווה..
וגם לא בטוח שקרתה פגיעה.
עבר..מקווה..
הערכים שלך גם אומרים שאפשר לתקן....אושפיזין מהירח
זה עברבסדר גמור
אבל ההלקאה העצמית גם עברה?
טעות לעולם חוזרת..יהודה224
כתבו פה אחרים בחכמתם שאנשים שונים גם אםכתבתנו
בעלי מערכת ערכים דומה זה אף פעם לא מערכת ערכים זהה ב100%, ולכן לא בטוח שמה שבעינייך טעות גדולה היא כך גם בעינם.
בנוסף, יש הבדל משמעותי בעיני אם נק' המוצא שלך היא טעות די במזיד או בשוגג, כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות. דבר חשוב נוסף, על פשעים תכסה אהבה. זה חלק מהיופי של קשירת קשרים קרובים, יש מקום למחילה, בפרט אם הטעויות נעשות בשוגג ועוד יותר אם מתוך רצון להיטיב. זה לא אומר שאין צורך לתקן מה שאפשר, אבל גם לא להפריז בערך הטעות.
אם לא כדאי לפתוח את זה מול מי שלדעתך נפגע, אז תבדקי איך את יכולה לעבור תהליך עם עצמך שזה לא יעמוד לך מול העיניים ושלא תתיחסי לזה כאל סוד שמפריע לאמון. אין לי טיפים בעניין, אבל מאחלת לך הצלחה ומציאת מנוח. |לב|
בנוסף, יש הבדל משמעותי בעיני אם נק' המוצא שלך היא טעות די במזיד או בשוגג, כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות. דבר חשוב נוסף, על פשעים תכסה אהבה. זה חלק מהיופי של קשירת קשרים קרובים, יש מקום למחילה, בפרט אם הטעויות נעשות בשוגג ועוד יותר אם מתוך רצון להיטיב. זה לא אומר שאין צורך לתקן מה שאפשר, אבל גם לא להפריז בערך הטעות.
אם לא כדאי לפתוח את זה מול מי שלדעתך נפגע, אז תבדקי איך את יכולה לעבור תהליך עם עצמך שזה לא יעמוד לך מול העיניים ושלא תתיחסי לזה כאל סוד שמפריע לאמון. אין לי טיפים בעניין, אבל מאחלת לך הצלחה ומציאת מנוח. |לב|
לא ננעלו דלתי תשובה..ד.
ואכן, לפי ההלכה, למיטב ידיעתי, אם עצם הדיבור עם הצד השני יגרום לו לפגיעה - אז לא שייך לעשות תשובה ע"י פגיעה בו.
תתחרטי (כבר מתחרטת..), תבדקי למה קרה כדי שתוכלי להבטיח לעצמך שלא יקרה, תעזבי את זה, תקבלי על להבא. אם נגרם נזק למישהו אחר, תשתדלי לתקן אותו.
תקיימי מצות וידוי על זה (הודאה לפני הקב"ה בטעות, והתחרטת וקיבל על להבא) - וזהו.
תשובה מאהבה - זדונות הופכים לזכויות.
לדעתי כן לספר בעדינות ובחכמהרויטל.אחרונה
אשמח לפרטנר ליעוץ/פריקה. גבר.נייק10
אפשר איתי.עץ הזית
גם איתידי שרוט
יש פה אנשים מדהימים! תודה לכם!נייק10
תיזהר אחיהגיבן מנוטרדהם
כמו שיש אנשים נפלאים פה.
יש גם כמה שלא שווים את המיץ של הזבל
יש גם כמה שלא שווים את המיץ של הזבל
ברכות, אתה טרול השנהברזילי הגלעדי
תודה רבה שהבאת את עצמךהגיבן מנוטרדהם
בתור דוגמא לאותם אנשים!
אני? 😔די שרוט
לא אומר שמות בכוונההגיבן מנוטרדהםאחרונה
כל אחד יעשה חושבים עם עצמו איפה העצות שלו הם עצות אחיתופל שמשרתות נקמה ואינטרסים אישיים.
בכיף אחיאושפיזין מהירח
ביטוח - למה לדאוג אם אפשר לשלם?פשוט אני..
אותגרתי על ידי @rivki לכתוב את השנקל שלי על ביטוחים, אז... הנה אנחנו באים!
נתחיל משאלה מאוד בסיסית (אפשר ואף מומלץ לדלג לחלק של התכלס),
מה זה ביטוח?
רוב בני האדם הם שונאי סיכון. מה זה אומר? שאם אני אציע למישהו 1,000 ש"ח בוודאות, או סיכוי של 50% לקבל 2,000 ש"ח - רוב בני האדם יעדיפו את הוודאות. אולי בסכום קטן זה נראה לא נכון כי "מה אכפת לי להסתכן", אבל נניח שאני מדבר על סכום גדול: מי מאיתנו היה מעדיף לקבל 3,000,000 ש"ח בסבירות של 50%, במקום 1,500,000 ש"ח בוודאות? כנראה לא הרבה. רוב האנשים מעדיפים לדעת מראש מה תהיה התוצאה, בלי הפתעות, אפילו אם הוודאות הזאת יכולה לגרום להם להרוויח פחות.
לעומת זאת, יש מעט אנשים שהם אוהבים סיכון. תציעו להם רווח של 3 מיליון ש"ח בסבירות של 30% או הפסד של חצי מיליון ש"ח בסבירות של 70%, והם יעופו על זה.
ויש כאלה שמאוד אוהבים סיכון. הם כל כך אוהבים סיכון, עד שהם מוכנים לקנות ממני את הסיכון שלי.
הם נקראים חברות ביטוח.
מכיוון שרוב בני האדם שונאים סיכון, וחברות הביטוח מאוד אוהבות סיכון - יש כאן עסקה ששני הצדדים שלה מאוד מרוצים.
אני מקבל ודאות: ניקח למשל ביטוח מקיף לרכב. נניח ש-10% מהמכוניות בישראל נגנבות או עוברות תאונה קשה מדי שנה.
אז יש לי סיכוי של 10% להפסיד עשרות אלפי שקלים, לעומת סיכוי של 90% לא להפסיד דבר. אבל אני שונא סיכון, ואני רוצה לישון בלילה בשקט!
תמורת תשלום מסוים שנקבע מראש, אני יודע שהסיכון שלי ירד דרמטית. התשלום לחברת הביטוח הוא ודאי, ויש 10% שאשלם השתתפות עצמית של כמה מאות שקלים בלבד. פתאום הסיכון כבר לא מאוד נורא, ואני מצליח להירדם טוב בלילות.
כמובן חברת הביטוח אוהבת סיכון רק עד גבול מסוים. היא לא תתן לחולה סרטן לעשות ביטוח חיים, ואדם שמעשן יצטרך לשלם הרבה יותר מאדם שלא מעשן. לכן יש חשיבות להצטרף לביטוח כשאנחנו צעירים בריאים ויפים, ולא לחכות לגיל שבו כבר יש בעיות בריאות. ברגע שהצטרפנו לביטוח כשאנחנו בריאים, חברת הביטוח לא יכולה לבטל אותו גם אם מצבנו הרפואי מתדרדר מאוד בהמשך.
ועכשיו, לתכלס:
איזה ביטוח כדאי לי לעשות?
ביטוח הוא בעצם הימור נגד עצמך. אני משלם כסף מדי חודש, בידיעה שארוויח כסף אם יקרה לי משהו רע. הימורים, באופן כללי, הם דבר לא טוב. רוב מי שמהמר מפסיד, הבית תמיד מנצח (וגם חברות הביטוח תמיד מרוויחות על חשבוננו).
אם כך, למה שאבחר להמר נגד עצמי?
הסיבה היא שיש אירועים לא צפויים, שיכולים לגרום לי להתמוטטות כלכלית, וחלילה הם יכולים להביא אותי לידי עוני, או חמור מכך - לגרום לי להפוך לנטל על הציבור. לכן במקרים האלה, ההימור (למרות שכנראה אצא ממנו מופסד) שווה לי את הידיעה שאני לא יכול להתמוטט כלכלית.
לכן, אני פועל בשיטה שרבים וטובים ממליצים עליה: אני מבטח רק מצבים שיגרמו לי להתמוטטות כלכלית, או קרוב לכך.
דוגמא טובה לכך היא ביטוח חיים. להיות יתום זה מספיק מבאס גם בלי להיות עני. מכיוון שיש לי ילדים קטנים שלא יכולים לפרנס את עצמם, והמשכורת של אשתי לבדה לא יכולה להחזיק את הבית (שלא לדבר על חיסכון לעתיד בשביל הילדים), עשיתי לעצמי ביטוח חיים. אם חלילה יקרה לי משהו - המשפחה תוכל להתרכז באבלה, בלי לדאוג מהצורך להמשיך ולממן אוכל ולימודים וכו'.
הביטוח שמכניס הכי הרבה כסף לחברות הביטוח (סך התשלומים של הלקוחות פחות סך התשלומים של חברת הביטוח אל הלקוחות) הוא ביטוח תאונות אישיות. זה בעצם ביטוח שבו אני מקבל כסף אם אני שובר יד וכדומה.
נשאלת השאלה: למה שארצה להמר נגד היד שלי?
ברור שאם אני אשבור את היד, יהיה לי נחמד לקבל 10,000 ש"ח לחשבון הבנק. אבל... האם השבר באמת יעלה לי 10,000 ש"ח? האם הוא יגרום לי להתמוטט כלכלית? האם חברת הביטוח תצטרך להציל אותי?
לא. במקרה של הביטוח הזה, זה נטו הימור. אם הבית תמיד מנצח והלקוח תמיד מפסיד, ואם השבר לא יגרום לי להתמוטט כלכלית, למה שאבחר להיכנס לזה? למה שארצה להפסיד כסף בסבירות גבוהה מאוד, בלי לקבל ערך אמיתי (כמו שקט נפשי)?
מתוך קו המחשבה הזה, עשיתי לעצמי את הביטוחים הבאים:
1. ביטוח חיים (לזוג) - כבר הסברתי למעלה את הצורך הגדול בביטוח הזה. בעז"ה אבטל אותו אחרי שאחרון ילדיי יוכל לפרנס את עצמו.
2. ביטוח מחלות קשות (לזוג ולילדם) - נותן פיצוי כספי במקרה של גילוי מחלה קשה, מתוך רשימה של כמה עשרות מחלות. אם יש חלילה סרטן לאחד מבני המשפחה, ועקב כך ההורים נאלצים להפסיק לעבוד - טוב שיש משענת.
אם הילד חלילה נהיה סוכרתי והוא צריך סיוע צמוד בבית הספר או בגן, טוב שיש עזרה ולא חייבים להסתמך על הסיוע הממשלתי המקרטע.
3. ביטוח תרופות (לזוג ולילדים) - זה ביטוח לכל התרופות מצילות החיים שלא נמצאות בסל התרופות. היה בעבר תחקיר של עובדה, שבו ראיינו אנשים שעומדים למות כי אין להם כסף לתרופה שהם צריכים. זה פשוט קורע את הלב. כל מיני סוגים של סרטן, מחלות מוח, מחלות שיש להן תרופות שעולות מאות אלפי שקלים בחודש - ומי שאין לו ביטוח פשוט ימות.
הביטוח הזה עולה 2 ש"ח בלבד לחודש, מגיל לידה ועד גיל 30 בערך. בגיל 30 הוא מתחיל להתייקר, אבל הוא עדיין מאוד מאוד זול. תמורת 2 ש"ח בחודש, אני יודע שחברת הביטוח תשלם לי על תרופות מצילות חיים, עד 1.5 מיליון ש"ח לשנה.
4. ביטוח משלים של קופת החולים (לזוג ולילדים) - ברובד האמצעי. אין כאן שום דבר מציל חיים, אין גם שום דבר שמונע קטסטרופה. אבל זה ביטוח זול שבדרך כלל מצדיק את עצמו, מכיוון שהוא לא פועל כמו רוב הביטוחים רק במקרה של קטסטרופה - אלא כמעט בכל פעם שנכנסים לבית המרקחת ומקבלים הנחה, כשרוצים לראות רופא פרטי מקבלים הנחה וכו'.
5. ביטוח דירה (מבנה ותכולה) - לפני מספר שנים היה לשכנים שלנו קצר במקרר בליל ראש השנה, והם לא היו בבית. עד שהשכנים מאותה הקומה קלטו שיש שריפה והזמינו כיבוי, לא נשאר הרבה. הם פתחו הדסטארט, התחננו לעזרה, לא פשוט לאבד ביום אחד את כל הרכוש הפיזי שיש לך בעולם. מטבח, ארונות, בגדים, סלון, צעצועים, יודאיקה (כולל תפילין) - הכל הלך.
לצערי לפני כחודש נאלצתי בעצמי להשתמש בביטוח הדירה שלי, אחרי שגנבו לי מהבית תכשיטים. קיבלתי מחברת הביטוח סכום השווה ל-10 שנים של תשלומי ביטוח. וזה עוד בקטנה. שריפה או שיטפון משאירים אחריהם נזק הרבה יותר גדול מאשר גנב קטן שממלא את הכיס.
6. ביטוח מקיף לרכב - עם איך שאשתי נוהגת, זה לגמרי חובה (אני לא שובניסט!!! מה לעשות, אף אחד לא מושלם).
7. מטרייה ביטוחית לפנסיה - זה קצת מורכב, אנסה לתמצת:
בכל קרן פנסיה יש ביטוח מובנה לאובדן כושר עבודה. זה אומר שאם יש למישהו קרן פנסיה פעילה, והוא עבר חלילה תאונה או מחלה ולכן הוא לא יכול יותר לעבוד, חברת הפנסיה תשלם לו 70% משכרו - עד יומו האחרון.
הבעיה היא שהביטוח הזה דפוק, מכיל המון סייגים, ובפועל הרבה פעמים דווקא כשצריך אותו - מגלים שיש חריג שמפיל אותנו בין הכיסאות.
למשל, 25% מהתביעות נדחות בגלל שיש גורם ממשלתי שמפצה על הנכות (למשל ביטוח לאומי אם זו תאונת עבודה או פיגוע ר"ל, משרד הביטחון אם זה קרה בשירות מילואים וכו'). עם המטרייה הביטוחית - זה לא משנה, וחברת הפנסיה תשלם בכל זאת.
עוד תביעות רבות מוחזרות ריקם בגלל שחברת הביטוח אומרת שאתה עדיין יכול לעבוד, פשוט לא במקצוע שלך. היית מנהל בנק ועכשיו אתה נכה 100%? לא נורא, שב בבית ותעזור לאנשים דרך הטלפון לסגור משכנתא. אם אתה לא רוצה אז זאת בעיה שלך (אני מקצין).
עם המטרייה הביטוחית בודקים האם אתה מסוגל למלא את אותו התפקיד שעשית לפני התאונה, ורק לפי זה קובעים האם מגיע לך תשלום.
התשלום הוא בערך 0.15% מהשכר בכל חודש, כלומר על משכורת של 10,000 ש"ח התשלום יהיה 15 ש"ח. כמובן משתנה לפי הגיל וכו'.
אילו ביטוחים נפוצים בחרתי שלא לעשות?
א. ביטוח תאונות אישיות - סתם הימור נגד עצמך, רוב הסיכויים (ככל הביטוחים) שאפסיד, וממילא זה לא מונע שום קטסטרופה.
ב. ביטוח בריאות פרטי - בפועל לא נותן כמעט דבר מעבר למה שהביטוח המשלים בקופת חולים נותן, מלבד השתתפות עצמית נמוכה יותר במקרה של בחירת מנתח בניתוח פרטי. זה בהחלט לא ביטוח מציל חיים, ניתוחים מצילי חיים נעשים בבתי חולים ציבוריים על חשבון המדינה ללא כל השתתפות עצמית (מקסימום 30 ש"ח על טופס 17...). זה ביטוח מאוד יקר, שבגדול מאפשר לעשות ניתוחים פרטיים אצל רופא שאני בוחר, עם השתתפות עצמית מופחתת. כאמור - גם הביטוח של קופת החולים נותן את זה.
רק אגיד שבתור נהג אמבולנס, כבר פיניתי מספר אנשים שמצבם התדרדר באמצע ניתוח פרטי באסותא, אל בית החולים הציבורי הקרוב. באסותא יש רק רופא מנתח+מרדים, ואם המצב מתדרדר תוך כדי אז אין להם את הכלים להתמודד עם זה והם מזמינים אמבולנס לפינוי דחוף לבית חולים ציבורי. בציבורי, בכל רגע נמצאים כל סוגי הרופאים מכל המחלקות, יש חדר הלם וחדר טראומה, והם ערוכים היטב להתמודד עם כל מצב חירום שיכול להיות. כשהילד שלי היה צריך לעבור ניתוח, בחרתי ברפואה הציבורית בלי להתלבט.
חריג
אם מישהו יודע שהוא מאוד מאוד מאוד אוהב את הרפואה הפרטית, גם בבדיקות הריון וגם בניתוחים וגם בבדיקות וגם בכל מה שיש - אז כן כדאי לשקול לעשות את הרובד העליון של הביטוח בקופת החולים, ואולי גם ביטוח בריאות פרטי. זו כבר שאלה של מחיר הביטוח אל מספר הפניות בשנה אל הרפואה הפרטית, והאם הביטוח הספציפי הזה מכיל את מה שרוצים (למשל לא כל ביטוח פרטי כולל בדיקות הריון או טיפולי פוריות וכדומה). כלומר להבדיל מביטוחים אחרים, אני ממליץ לעשות זאת אם יודעים שנשתמש הרבה בביטוח הזה, ולא מתוך פחד שתקרה קטסטרופה - שכאמור הביטוחים האלה כלל לא מכסים.
עד כאן שידורינו להיום 
פציעות בעבודה כבר מבוטחות בביטוח לאומיפשוט אני..
ולגבי פציעה שלא קשורה לעבודה, אבל יכולה לפגוע ביכולת להתפרנס - יש ביטוח אבדן כושר עבודה כחלק מהפנסיה.
תמיד אפשר לעשות ביטוח פרטי נוסף, ואולי אפילו לקבל ממנו כמה אלפי שקלים במקרה של שבר וכדומה.
אבל כמו שכתבתי, אני אישית מעדיף לא לעשות ביטוח שלא מונע ממני קטסטרופה שאני לא אוכל להתמודד איתה בלעדיו.
נקודת המוצא היא שרוב האנשים יפסידו מכך שהם עושים ביטוח, וזה נכון בכל סוג של ביטוח (הבית תמיד מנצח), ואם רוב הסיכויים הם שאפסיד - אני צריך לקבל משהו בתמורה, משהו שיכנע אותי שכדאי לי לעשות ביטוח. משהו כמו שקט נפשי (אפשרות נוספת היא ביטוח שאני *יודע* בוודאות שאשתמש בו, כמו כללית פלטינום וכדומה לנשים שיודעות שהן רוצות רופאים פרטיים ובדיקות פרטיות בהריון וכו').
ביטוח תאונות אישיות לא מספק לי שקט נפשי, אני לא יותר רגוע מהמחשבה שאם אשבור את היד אקבל 7,000 ש"ח.
אל תגידו שגברים הם אלימים, הנה הוא אפילו הפסיק לחנוק מיוזמתודי שרוט
אביעד משה שתקף באכזריות את שירה איסקוב עונה לכתב האישום: לא ניסיתי להרוג
זה מעלה לי חיוך שהיה כל כך חסר לי השבוע
זה מעלה לי חיוך שהיה כל כך חסר לי השבוע
תקראי הכלהגיבן מנוטרדהם
זה לא דעתי אלא דעת והחלטת המשטרה מה לעשות בנידון.
מנסה בכמה פורומים - שכונת נוף ציון בירושלים????????????✓
מישהו מכיר אולי איש קשר שאוכל לדבר איתו על השכרת דירה בשכונה ?
יד 2 פשוט ?ה' אלוקינו
נסיתי לפני..????????????✓אחרונה
גדלנו... והאיש שלי חוגג יום הולדת עגול. מחפשת רעיונות.ראיה
מחפשת רעיונות ליום הולדת חגיגי בשגרת קורונה. נוכל לנצל את סעודת פורים עם משפחתו כדי לחגוג ומחפשת רעיונות איך לעשות זאת קצת מיוחד.
ורוצה גם שנצא שנינו לצימר ומחפשת רעיונות למשחקים זוגיים, אטרקציות לעשות יחד הקורונה, וכל מה שעולה לכם.
ורוצה גם שנצא שנינו לצימר ומחפשת רעיונות למשחקים זוגיים, אטרקציות לעשות יחד הקורונה, וכל מה שעולה לכם.
קפיץראיה
כתבת קצת מבולגן...אין לי הסבראחרונה
תעשי רשימה מסודרת של הדברים שבהם את צריכה רעיונות ויהיה יותר קל לעזור לך
קונים בגדים לילדים או תינוקות באונליין?❤
אם כן, מאיזו חנות? מדברת על הזמנות מחו"ל, לפעמים אני מזמינה לעצמי משיין, אבל לילדים הכל שם יקר (30-40).
יש אתרים זולים יותר לקנייה לפעוטות?
אשמח להמלצות.
נקסטפה לקצת
^^^^^אין לי הסבר
נקסט יקר😶❤
ממש לא הכל...אין לי הסבר
תחפשי טוב ותמצאי גם דברים זולים
תחפשי מארזיםרקלתשוהנ
אליאקספרס/אייבייאמא במשרה+
תינוקות באונלייןsimple man
יש מארזים שווים בנקסט. צריך לחפש קצתניקכמעטבליראש
דווקא חו''ל?אחת פשוטה
יש בקיווי עכשיו מבצעי סוף עונה שווים . (3 חליפות פוטר ב100₪ לדוג'. שזה יוצא לך 16 בערך לפריט)
גם בפוקס יש דברים זולים עכשיו באתר (+15 אחוז על קניה ראשונה)
גם בפוקס יש דברים זולים עכשיו באתר (+15 אחוז על קניה ראשונה)
לידרבוריס
הכי זול שמצאתי- שופרסל. יש גם באון ליין.44444אחרונה
לגבי תינוקות.
ילדים זה משתנה לפי עונה ומידה.
ילדים זה משתנה לפי עונה ומידה.
אם בגשם הזה בן הזוג רוצה לצאת לאנשו לבד, מה דעתכם בעניין?ה' אלוקינו
סיוג- נניח ללא רכב.
שאלה בלי הקשר ולכן אי אפשר לתת תשובה רציניתבסדר גמור
את מכוונת לאנשהו? את חושבת שהוא הולך לעשות מעשה חסד או שמא ההיפך?
כי הדגש הוא על הגשם הזה והרוחות והברדה' אלוקינו
בחירה שלו, לא?רקלתשוהנ
אלא אם כן הוא יוצא כל כך כועס שלא אכפת לו הגשם והכפור - ואז זה הגבולות שלכם, אם יוצאים ככה באמצע ריב או לא
לאלא בלי קשר לריב ב"הה' אלוקינו
ב"ה רקלתשוהנ
שאלת שאלה בלי פרטים כל כך...קצת קשה לענות...
כי הדגש הוא על הקור והרוח והברז והגשםה' אלוקינו
אז לא נורא נראה לי, זה סך הכל לא סיביר פה...רקלתשוהנ
אבל יש ממש רוחות וגשם וברדה' אלוקינו
בבקשה תנעל/תמחקה' אלוקינו
אני בדיעה שלא כובלים בני זוג...רוצה לצאת ...תהנה בקור..אור123456
את חושדת במשהו?Lia
לאא ח"ו וואו וואו אני מוחקת את השירשורה' אלוקינו
התכוונתי רק שבגלל הקור אני שאלתי
אהה סוריLia
שיתלבש טובהגיבן מנוטרדהם
עם ביגוד חם ואטום למים וזהו..
הוא ילד גדול כבר ניראלי את לא צריכה לדאוג לו עד כדי כך אם הוא לא זקן ואם הוא כן זקן אל תשכחי למדוד לו לחץ דם לפני שהוא יוצא.
הוא ילד גדול כבר ניראלי את לא צריכה לדאוג לו עד כדי כך אם הוא לא זקן ואם הוא כן זקן אל תשכחי למדוד לו לחץ דם לפני שהוא יוצא.
סתם התעצבנתי עליו למה הוא יוצא במזג הזה ..שקפואה' אלוקינו
כל הכבוד שאת דואגת לוהגיבן מנוטרדהם
גברים נוטים להזניח את עצמם בריאותית
רואים שאת אוהבת אותו, מרגש שאת דואגת לו.כוחה של מילה
עבר עריכה על ידי כוחה של מילה בתאריך ה' באדר תשפ"א 21:35
פעם הבאה תנסי להגיד את זה ממקום אוהב ולא ממקום של עצביםשתסענפשי תערוג
השאלה לאן ושלא תתקע בדרך ח"ו
אצלינו במזג אוויר כזה יש עוצר יציאותהעני ממעש
בעלי יצא לישיבה.סמיילי12
אבל עם רכב.
התלבש חם.
יחזור יחליף בגדים. ילד גדול😅
התלבש חם.
יחזור יחליף בגדים. ילד גדול😅
תודהה' אלוקינואחרונה
מישהו יודענדרש פצלש
כמה ד"ר ציפי ריין לוקחת לשעת טיפול?
קפיץנדרש פצלש
אפשר להתקשר ולשאולפשוט אני..אחרונה
האם הקורונה והעבודה מהבית פגעו בזוגיות?אגם וימים
זוגות יקרים,
שמי לירז, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה ארגונית תעסוקתית. משוועת לסיום התזה שלי והתואר.
אשמח ממש לעזרתכם.
השאלונים מיועדים לזוגות נשואים או חברים, בני 25 ומעלה. שני בני הזוג צריכים לעבוד במשרה מלאה ולהימצא לפחות חצי שנה במקום העבודה הנוכחי. המענה ב2 שאלונים נפרדים ואנונימיים
קישור לבן/ בת זוג 1- https://arielpsychology.eu.qualtrics.com/jfe/form/SV_50DV2iKMEdppYk5
קישור לבן/ בת זוג 2-
Online Survey Software | Qualtrics Survey Solutions
עניתם שניכם ומעוניינים להיכנס להגרלה על תווי שי? תכתבו לי בפרטי.
תודה רבה🏆
שאלה לנשים כאןמשהו מיוחד
האם גבר שמתנצל רק כדי שאישתו תתרצה ולמען השלום, זה משהו שאתן מעריכות או משהו שפוגע בהערכה של הגבר בעיניה?
כי לאישתי יש קטע כזה שחשוב לה מאוד שאני אתנצל כדי שהיא בכלל תשנה את היחס הנוראי כלפי.
הענין הוא שלא תמיד אני חושב שיש לי על מה להתנצל אבל אני יכול לבוא לקראתה ולהתנצל רק כדי שנתקדם ולא נמשיך עם הריב.
אחרי הכל הריב יישכח פחות או יותר ונחזור לשיגרה, השאלה אם אני לא יורה לעצמי ברגל.
אני מסתכל על זה כפעולה שהגבר צריך לעשותה כי הוא הגבר וזה בסדר (היא לא יודעת להתנצל על כלום, סוג של מבנה אישיותי בעייתי כזה..), השאלה היא איך אתן רואות את ההתנצלות של הגבר? מעריכות אותה או שזה משהו שיכול להוריד מערכו אם ידוע שהיא נעשית כדי לרצות או להתקדם הלאה ולמען השלום?
אני מאוד מעריך את השלום ושומר על איפוק וגבולות אך אישתי מסוג אחר, לצערי הרב.
למה התנצלות זוהי פעולה של גבר?חלונות
למה היא קשורה למגדר?
אולי באמת אשתך נקודתית קשה בזה. לא רואה או מבינה קשר..
ולא הייתי שמחה או מתרצה בהתנצלות שהיא מן השפה לחוץ.
אולי באמת אשתך נקודתית קשה בזה. לא רואה או מבינה קשר..
ולא הייתי שמחה או מתרצה בהתנצלות שהיא מן השפה לחוץ.
אם אתה לא מבין מה עשית, אז אכן אין סיבה שתתנצל ואתם יכוליםתיתיל
וצריכים לדבר על זה כמו ילדים גדולים ולפתור את הסוגייה. מה שכן, ואת זה יש גם אצלי, אחרי ריב או וויכוח חשוב לי ששנינו נתנצל וגם לקבל התנצלות על כל הסיטואציה ולא על משהו ספציפי, ויכוח זה לא דבר נעים ולפעמים שני הצצדים נפגעים.. בכל מקרה כדאי שזה יהיה אחרי ליבון העניינים ולא כדי לטאטא אותם מתחת לשטיח..
מעריכה רק אם הוא מבין על מהאין לי הסבר
משתדלת לפרט לו ממה נפגעתי כדי שידע שהעניין הזה פוגע בי או לא נעים לי.
אבל אם אני עשיתי טעות אז אני מתנצלת. ומבקשת ממנו לפרטמלי על מה בדיוק כדי שאבין אותו.
פשוט תדברו.
הבסיס של על זוגיות(ואינטרקציה בין אישית באופן כללי) זה תקשורת טובה.
אבל אם אני עשיתי טעות אז אני מתנצלת. ומבקשת ממנו לפרטמלי על מה בדיוק כדי שאבין אותו.
פשוט תדברו.
הבסיס של על זוגיות(ואינטרקציה בין אישית באופן כללי) זה תקשורת טובה.
...אור וחיים
לא אוהב את התפיסת עולם הזאת שרק הגבר צריך להתנצל. זה נראה לי הרסני לזוגיות. יגרום לגבר לשמור הכל בתוך הבטן, עד שבסוף הוא יתפוצץ. גם ככה להרבה גברים קשה לפתוח את מה שיש להם בלב, אז עוד לומר להם שהם לא יכולים לדרוש התנצלות מהאישה שלהם, וישמרו את הפגיעה בבטן, זה בכלל הרסני.
יפה ומוערך שאתה יודע להתנצל, ומוכן לעשות הרבה בשביל שלום בית. אבל נראה שההתנהלות הזאת לא בריאה. אתם צריכים ללמוד לדבר, לפתוח בניכם דברים כאלה.
להתנצל רק בשביל שהיא תפסיק את היחס הנוראי, זה פיתרון לאותו רגע, אבל לטווח הארוך זה פחות טוב. כי זה מונע ממכם לדבר באמת מה מפריע לכם ולעשות בירור אמיתי.
להתנצל סתם? אין טעםפה לקצת
אם הוא מבין על מה יש להתנצל אז ברור שאעריך ואם הוא לא מבין אז אסביר לו על מה.
וגם אני מתנצלת כשצריך.
אז מה אם הוא הגבר? אני לא טועה? הוא לא נפגע לפעמים?
וגם אני מתנצלת כשצריך.
אז מה אם הוא הגבר? אני לא טועה? הוא לא נפגע לפעמים?
להתקדם למען השלום?אורה שחורה
זה לא שלום.
זה נשמע לי התנצלות מזויפת בשביל שלום מזויף.
ומי רוצה שלום מזויף? חיים מזויפים..אהבה מזויפת...
להתנצל זה שלב ראשון, ואחריו צריך להשתדל מאוד להגיע לפיוס כדי לדבר על הדברים בצורה רגועה ואוהבת, ללבן אותם עד הסוף סוף סוף של האמשלהם.
לא לטאטא שום פירור מתחת לשטיח.
רק אז אפשר להתקדם באמת.
אולי אשתך צוברת מתח ותסכול ממריבות קודמות שלא לובנו, ואולי עמוק בתוכה היא מרגישה שזה מזויף?
אישית לא הייתי רוצה ממנו התנצלות מזויפת.
זה עוד יותר מעליב- הנה התנצלתי, העיקר שתשתקי.
אם הוא מבקש סליחה אז רק כנה מהלב.
במקום שיש אמת שם הלב שקט.
אין לי בעיה להתנצל, לבקש סליחה על החלק שלי, להצטער שפגעתי בו גם אם ברור לי שזאת לא היתה הכוונה שלי. אבל הוא נפגע ומזה אני לא מסוגלת להתעלם.
ממש קשה לי כשהוא פגוע, בכלל כשהוא פגוע, אבל ממני? זה הכי קשה לי.
אז ברור שאני אבקש סליחה ואפייס ואפצה אותו איך שהוא אוהב וכמה שהוא צריך בשביל שהלב שלו יהיה שקט שוב.
וכדאי (הלוואי) שזה יהיה הדדי.
זה נשמע לי התנצלות מזויפת בשביל שלום מזויף.
ומי רוצה שלום מזויף? חיים מזויפים..אהבה מזויפת...
להתנצל זה שלב ראשון, ואחריו צריך להשתדל מאוד להגיע לפיוס כדי לדבר על הדברים בצורה רגועה ואוהבת, ללבן אותם עד הסוף סוף סוף של האמשלהם.
לא לטאטא שום פירור מתחת לשטיח.
רק אז אפשר להתקדם באמת.
אולי אשתך צוברת מתח ותסכול ממריבות קודמות שלא לובנו, ואולי עמוק בתוכה היא מרגישה שזה מזויף?
אישית לא הייתי רוצה ממנו התנצלות מזויפת.
זה עוד יותר מעליב- הנה התנצלתי, העיקר שתשתקי.
אם הוא מבקש סליחה אז רק כנה מהלב.
במקום שיש אמת שם הלב שקט.
אין לי בעיה להתנצל, לבקש סליחה על החלק שלי, להצטער שפגעתי בו גם אם ברור לי שזאת לא היתה הכוונה שלי. אבל הוא נפגע ומזה אני לא מסוגלת להתעלם.
ממש קשה לי כשהוא פגוע, בכלל כשהוא פגוע, אבל ממני? זה הכי קשה לי.
אז ברור שאני אבקש סליחה ואפייס ואפצה אותו איך שהוא אוהב וכמה שהוא צריך בשביל שהלב שלו יהיה שקט שוב.
וכדאי (הלוואי) שזה יהיה הדדי.
השאלה על מה רבים..Lia
יש ריבים כמו מי ניצח במשחק, ויש ריבים שפוגעים ברגשות..
בסיום מריבה שניכם צריכים להתנצל על עצם זה שרבתם וכעסתם, בלי קשר מי צדק. צריך לדעת גם איך לריב.
זה לא שחור לבן וזה תלוי בסיטואציה. אבל אפשר גם להתנצל על זה שאתה לא מצליח להבין על מה יש לך להתנצל. ולבקש באמת שתדברו בצורה יפה ושכל אחד יסביר את הצד שלו ותנסו באמת להבין אחד את השני.
אותי יותר מטריד מה שכתבת שיש לה יחס נוראי כלפיך. אתם צריכים לפתור את זה קודם כל.
ולשאלתך, התשובה היא לא. קשה להעריך התנצלות שהיא לא אמיתית. יכול להיות שזה עוזר נקודתית, אבל זה פוגע בקשר שלכם.
אולי תנסה טקטיקה כזאתהיועץ למלך
פעם אחת תתנצל
פעם אחת לא
וככה גם יהיה לה את החוויה של ההתנצלות שהיא מחבבת משום מה
וגם יהיה לה את המציאות פעם ב..
כמו שכתבה אש שלא יהיה הכל הדמיה
פעם אחת לא
וככה גם יהיה לה את החוויה של ההתנצלות שהיא מחבבת משום מה
וגם יהיה לה את המציאות פעם ב..
כמו שכתבה אש שלא יהיה הכל הדמיה
כתבת שהיחס כלפיך נוראי.שוקולד פרה.
במה זה מתבטא?
כולם צריכים להתנצלFff
יכול להיות שסיגלתם לעצמכם דפוס שאתה מתנצל וככה פותרים בעיות. כדאי לטפל בזה בקש ממנה לשדרג את הזוגיות שלכם למקום שלם יותר
כדאי לבחון לעומק את הדינמיקה הזוגיתנגמרו לי השמות
לראות מה בדיוק קורה שם,
האם נשמרים כללים ברורים של כבוד הדדי וכו' גם בשעת ריב,
ובכל מקרה - להגיע למצב שבו שני בני הזוג מרגישים טוב במערכת הזוגית, מרגישים אהובים, מכובדים ומוערכים ולא חלילה שצד אחד מרגיש ש"דורכים" על צורך בסיסי שלו או עליו
כמובן שאמון וכנות גם חשובים. פעולות מן השפה לחוץ יכולות להיות טובות כמו "פלסטר" אבל העומק והשורש חשובים גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך במערכת זוגית...
(אם תרצה לפרט יותר או תיתן דוגמא על סיטואציה של ריב שלכם ומה קורה שם ומה אתה אומר ומה אשתך אולי יהיה יותר קל להבין)
בהצלחה רבה
כול אחד בתת מודע בוחר את השונה ממנומוש השור...
וככה כול אחד משלים את השניה. יש בך את הכוח לוותר ולהתנצל אז תעשה זאת. אל תיכנס לחשבונות. בנקודה הזו אתה מחזיק את הזוגיות שלכם
אם הוא מתנצל, גם אם לא מבין על מה- אני מעריכה. מסבירה-העוגב
קודם כל, במריבה, וויכוח, לא משנה- קשה לרדת מהעץ שטיפסנו עליו. קשה לשבור את הקרח. הראשון שמסוגל לעשות את זה ראוי בעיני להערכה גדולה מאוד.
הרי אחרי שהקרח נשבר וחוזרים לדבר נורמלי, וודאי יוכל גם השני להודות שהראשון צדק, גם אם בזמן אמת לא יכל להכיר בזה.
אבל נשמע שאתה חושש מניצול או משהו בסגנון. אני חושבת שאם כשאתה מתנצל ראשון, גם אם באופן קבוע, אתם מסוגלים אח"כ לדבר יחד ולהגיע לתובנות חדשות- אז באמת אתה אלוף ואין שום בעיה עם זה שזה מרגיש לך זיוף כי בעצם זה חלק מהדרך שלכם להתקדם הלאה למקום טוב ונכון יותר.
אבל אם זה נהיה דפוס קבוע של התנצלות חד צדדית וזהו, בלי ליבון ודיבור ויחד חדש, אז באמת שווה לעבוד פה על משהו.
הרי אחרי שהקרח נשבר וחוזרים לדבר נורמלי, וודאי יוכל גם השני להודות שהראשון צדק, גם אם בזמן אמת לא יכל להכיר בזה.
אבל נשמע שאתה חושש מניצול או משהו בסגנון. אני חושבת שאם כשאתה מתנצל ראשון, גם אם באופן קבוע, אתם מסוגלים אח"כ לדבר יחד ולהגיע לתובנות חדשות- אז באמת אתה אלוף ואין שום בעיה עם זה שזה מרגיש לך זיוף כי בעצם זה חלק מהדרך שלכם להתקדם הלאה למקום טוב ונכון יותר.
אבל אם זה נהיה דפוס קבוע של התנצלות חד צדדית וזהו, בלי ליבון ודיבור ויחד חדש, אז באמת שווה לעבוד פה על משהו.
עונהכוחה של מילה
אתה יכול להתנצל רק כדי לשמח את אשתך, זה מצוין.
ככה עושה בעל טוב.
ככל שתדברו על הדברים יותר, ככה תתקרבו יותר והערך שלך רק יעלה בעיניה.
ככל שתתקרבו יותר, לאשתך יכאב יותר המרחק בינכם והיא תעדיף להתנצל רק כדי שתחזרו להיות קרובים.
הקירבה ממכרת.
ככה עושה בעל טוב.
ככל שתדברו על הדברים יותר, ככה תתקרבו יותר והערך שלך רק יעלה בעיניה.
ככל שתתקרבו יותר, לאשתך יכאב יותר המרחק בינכם והיא תעדיף להתנצל רק כדי שתחזרו להיות קרובים.
הקירבה ממכרת.
לא קשור לגבר או אישהאמא וגם
2 הצדדים חשוב שידעו להתנצל.
להתנצל לא אומר שאתה רע (או היא רעה)
אלא שאתה מבין שעשית בכוונה או לא בכוונה משהו שגרם לה כאב וצער ואתה מתנצל על זה.
כמו שאם תדרוך על מישהו בטעות או תתן לו מרפק תבקש סליחה.
להתנצל לא אומר שאתה רע (או היא רעה)
אלא שאתה מבין שעשית בכוונה או לא בכוונה משהו שגרם לה כאב וצער ואתה מתנצל על זה.
כמו שאם תדרוך על מישהו בטעות או תתן לו מרפק תבקש סליחה.
יש כאן בעיה...תיתי2אחרונה
אני קוראת אותך וליבי נחמץ.
אתה כנראה לא סתם מרגיש שהתנצלות גורמת להקטנה שלך. יש אנשים ויש מערכות יחסים שבהן "התנצלות" היא דרך להקטנה, להטלת אשמה, לדחיה.
(בעוד התנצלות יכולה להיות דרך אמיתית להשכנת שלום ולהערכה)
רואים זאת גם בתיאור הקצר שלך
יש כלפיך תנאי - עד שלא תתנצל, תמשיך לחוות יחס נוראי.
אתה מעדיף להתנצל התנצלות שהיא לא אמיתית, העיקר להשיג "שלום בית" כביכול, או יותר נכון - שקט ושגרה.
וגם כשההתנצלות שלך היא מהפה ולחוץ (כי כנראה אין לך יכולת ליצור שיח על המשבר) עדיין היא מתקבלת. כי לא ההתנצלות הכנה חשובה, אלא המצב שבו אתה "לא בסדר" ו"מתנצל" וכנראה הצד השני מרגיש מועצם..
לא משנה מה, הכל אשליה.
האמת היא שאין שלום ואין רוגע.
יש אדם שמדחיק את עצמו ואת רגשותיו כדי להשיג שקט.
ויש אדם שמרגיש לרגע הקלה כי שם על בן זוגו את כל האשמה והתסכול, אבל ברגע שאחרי התסכול חוזר ללב ונשאר שם אפילו יותר חזק.
וכך הזוגיות וגם העצמיות נשחקת...
כדאי ללכת לטיפול זוגי.
אל תוותר על עצמך!
זה לא יצור שלום בית, לא יצור זוגיות נעימה, ולא משפחה חזקה.
לאישיות שלך ולרגשות שלך צריך להיות מקום.
אתה כנראה לא סתם מרגיש שהתנצלות גורמת להקטנה שלך. יש אנשים ויש מערכות יחסים שבהן "התנצלות" היא דרך להקטנה, להטלת אשמה, לדחיה.
(בעוד התנצלות יכולה להיות דרך אמיתית להשכנת שלום ולהערכה)
רואים זאת גם בתיאור הקצר שלך
יש כלפיך תנאי - עד שלא תתנצל, תמשיך לחוות יחס נוראי.
אתה מעדיף להתנצל התנצלות שהיא לא אמיתית, העיקר להשיג "שלום בית" כביכול, או יותר נכון - שקט ושגרה.
וגם כשההתנצלות שלך היא מהפה ולחוץ (כי כנראה אין לך יכולת ליצור שיח על המשבר) עדיין היא מתקבלת. כי לא ההתנצלות הכנה חשובה, אלא המצב שבו אתה "לא בסדר" ו"מתנצל" וכנראה הצד השני מרגיש מועצם..
לא משנה מה, הכל אשליה.
האמת היא שאין שלום ואין רוגע.
יש אדם שמדחיק את עצמו ואת רגשותיו כדי להשיג שקט.
ויש אדם שמרגיש לרגע הקלה כי שם על בן זוגו את כל האשמה והתסכול, אבל ברגע שאחרי התסכול חוזר ללב ונשאר שם אפילו יותר חזק.
וכך הזוגיות וגם העצמיות נשחקת...
כדאי ללכת לטיפול זוגי.
אל תוותר על עצמך!
זה לא יצור שלום בית, לא יצור זוגיות נעימה, ולא משפחה חזקה.
לאישיות שלך ולרגשות שלך צריך להיות מקום.
תקוע מחשבתיתמשתדל מאוד
היי כולם.
מצאתי את הקהילה המדהימה הזאת לפני כשנה ומאז אני מכור (:
אז ככה, אני נשוי שנתיים לאשה נהדרת ואוטוטו עם ילד.
אבל יש משהו שממש מפריע לי כבר שנים...
אני לא מצליח להפסיק לחשוב על השידוך הראשון שלי...
זה מטורף, כי יצאנו רק כמה חודשים, אבל היא לא יוצאת לי מהראש.
הפסקנו לצאת כי היא אמרה שהיא לא עדיין לא מוכנה לקשר, ואני פירשתי את זה כדחייה אז המשכתי בשידוכים.
חצי שנה אחרי שהתחלתי לצאת עם אשתי, היא שלחה לי הודעה שאולי ננסה את זה שוב, ואני הרגשתי שזה ממש לא פייר כלפי אשתי, אז עניתי לה שאני כבר יוצא עם מישהי אחרת, ומאז לא דיברנו...
לצערי אני כל הזמן חוזר לרגעים האלה - במיוחד כשאני רואה חסרונות שממש מפריעים לי באשתי.
חשבתי שהזמן ירפא את זה, אבל כבר עברו כמה שנים וזה לא קורה.
המחשבות האלה אצלי בראש בערך מאז החתונה, וזה ממש פוגע לנו בזוגיות.
אני לא מצליח להרגיש אהבה אמיתית כלפי אשתי... לפעמים אני אפילו חש דחיה מסוימת (גם פיזית).
והיא אישה באמת טובה! תומכת, אוהבת (מאוד) ואכפתית. אבל עדיין, לא מצליח לשנות את התחושות האלה...
אשתי גם די ירדה מהדת אחרי החתונה, מה שעוד מחזק את מחשבות ה״מה אם״...
ממש לא יודע מה לעשות. הלוואי והייתי יכול לאהוב את אשתי באמת. הלוואי ולא הייתי פוגש את השידוך הראשון שלי בכלל...
זה קרה לעוד מישהו? מה עושים במצב כזה?
תודה מראש
אכן הכל בראשנגמרו לי השמות
כמו שהטבת לתאר - אם יש *לך* חסימה כלשהי - לא תוכל להגיע לשלמות ממש באשתך אהובתך
או בקשר שלם ועמוק ו"עד הסוף" כי תמיד תהיה התקיעות המחשבתית הזו שחוסמת אותך,
תמיד יהיה המחסום הזה שאתה מציב לעצמך.
חשוב לעבוד על אותה תקיעות,
ללמוד איך לשחרר את החסמים הללו ולהגיע לאהבה שלמה וישרה עם רעייתך.
ראיתי שקראתך תגובה קצת דומה שכתבתי על העניין והגבת לי אז לא חוזרת עליה גם כאן אבל בהחלט יש שם הרבה מאוד נקודות משיקות שיכולות לעזור גם במצב כזה.
הקב"ה שידך בינך לבין אשתך. עמדתם יחד תחת החופה.
אתם נשואים. שנתיים.
אשתך היקרה נושאת ברחמה את ילדכם המשותף.
היא אישה נהדרת כדבריך.
אישה טובה *באמת*
תומכת
אוהבת מאוד
אכפתית מאוד
ה' זימן וזיווג אתכם אחד לשנייה.
וזהו.
זהו זהו זהו.
עזוב את כל ה"מה" וה"איך" וה"אילו"
זה לא תורם אלא רק יוצר הרס פנימי וחיצוני בהמשך חלילה.
אותה אישה קודמת לא רצתה להמשיך. לא משנה למה. כך זה היה צריך לקרות משמים!
בכל אדם יש יתרונות וחסרונות, והקולות והבילבולים והספקות (אפרופו פורים - ספק זה עמלק!!!) הם הם אלו שגורמים לך להגדיל כל חיסרון אצל אשתך למימדים גדולים, הרי בכ-ו-ל-נ-ו יש חסרונות! אין אישה אחת בעולם ללא חסרונות! ואין איש אחד בעולם בלי חסרונות!
גם עם אותה אישה - היית רואה בה הרבה מאוד חסרונות אם הייתם יחד 24/7 וילדים הריונות וכו' וכו'.
ואם אחרי תהליך עם עצמך אתה לא מצליח להשתחרר מהתקיעות הזו לבד - מומלץ בחום להיעזר באנשי מקצוע ולחיות חיים מלאים וטובים ושלמים ב"ה.
ואם שרדת את התגובה הארוכה שלי לשרשור ההוא עליו הגבת, אז מצרפת לך עוד כמה דברים שיכולים לעזור, על הבנה של מהות הנישואין, החשיבות בשלמות בהחלטה ועל חשיבות של אפס השוואות בזוגויות וכו'
(זה חלק מספרון שכתבתי על דגשים/טיפים חשובים בזוגיות, ואני רואה מפידבקים רבים שהדברים באמת חשובים וחוזרים על עצמם הרבה כי הם נוגעים בעצם לכולנו...
אם תרצה את הספרון המלא תוכל לשלוח לי את המייל שלך ואשלח לך בשמחה (ללא עלות) :
אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני.
שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.
עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.
אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.
חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים
ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.
הבנת המהות של הנישואין:
בדומה לכל דבר טוב בחיים שלנו, בעולם הזה -
צריך להשקיע ולעבוד כדי להגיע לטוב הזה.
אם זה בדברים הכי פשוטים כמו פרנסה - אדם צריך לקום לעבודה יום יום ולעבוד כדי שבסוף החודש יכנס לו כסף לחשבון והוא יוכל לקנות אוכל ושאר דברים ולהינות מהכסף הזה.
בלי העבודה שלו - לא היה לו כסף - לא הייתה לו הנאה.
ובין אם זה בדברים יותר משמעותיים כמו ילדים - יש 9 חודשי הריון קשים, לידה קשה, גידול אינטסיבי וק-ש-ה - אבל האוצרות האלה שווים הכל!
וכן, גם כשהם גדלים הקושי לא נעלם אלא משנה צורה, ועדיין צריך להשקיע ולעבוד
אבל האור והאהבה והקשר עם הילדים שלנו שווה הכל, אז זה מובן מאליו בשבילנו שצריך לעבוד בשביל זה...
עד לפני לא הרבה זמן,
אפילו בדור של סבא וסבתא שלנו,
היה להם ברור כשמש שכמו שצריכים לעבוד בשביל פרנסה
וכמו שצריכים לעבוד בשביל הילדים
ואם קשה - ממשיכים לעבוד
כך גם בנישואין.
היה להם מובן מאליו שנישואין זו עבודה והשקעה בלתי נפסקים,
ויותר מזה, היה להם ברור שהם *רוצים* לעבוד בשביל זה.
היום עם כל הבלבול שנוצר בעולם כולו לגבי נישואין, וזה כאב לב גדול הדבר הזה,
היום אנשים חושבים שבן זוגם או בת זוגם הם ברירת מחדל חלילה
או שהם כאן כדי לבדר אותי,
או שהם כאן כדי לעשות לי טוב
וברגע שלא טוב לי, וברגע שקשה לי - זה אומר שמשהו *בהם* דפוק,
זה אומר שאנחנו בטח לא מתאימים
זה אומר שאנחנו צריכים להתגרש
ואז אמצא לי את המישהו/י "הנכון" שאיתו זה לא יקרה,\ ורק יהיה לי כיף ונעים ופרפרים ולבבות כל החיים.
ובכן... זה לא נכון.
וזה לא עובד כך.
כל גבר או אישה אחרים - גם איתם יהיו קשיים
גם להם יהיו חסרונות,
גם איתם לא הכל ילך חלק.
כי בחיים אין באמת משהו משמעותי שהולך חלק!
כך הקב"ה ברא את עולמו...
תנועה כל הזמן
יום - לילה
טוב - רע
חושך - אור
קודש - חול
צירים - לידה
קושי ועבודה - הנאה
וכו' וכו'
העולם הזה הוא תנועה מתמדת
והנישואין הן חלק מהעולם הזה, זה הכל.
הם לא שונים מגידול ילדים שגם הוא עבודה מתמדת
הם לא שונים מפרנסה שגם היא עבודה מתמדת
הם לא שונים מכלום, הם חלק מהעולם הזה.
רק שמשום מה הלבישו על נישואין בדורנו כל כך הרבה תסבוכות שרק ה' יעזור...
כמה כמה כאב לב יש לזוגות רק מהספקות הנוראיים האלה,
מההתלבטויות הבלתי פוסקות האלה,
החוסר ודאות וחוסר שלמות הזה.
אם רק היה ברור לאיש ולאישה מהרגע שהם עומדים תחת לחופה - שזה לנצח! ***ל--נ-צ-ח***
שזו הבחירה האמיתית והנכונה שלי.
שהגבר שלצדי שייך לי.
שאני שייכת לו.
שאני מקודשת לו.
שהוא מקודש לי.
שכמו שהילדים שלי שייכים לי וגם אם הם יצרחו כל הלילה ויתחרפנו - אני עדיין אחבק אותם ואדאג להם,
גם אם הם יכולים להוציא לי את המיץ לפעמים - ברור לי כשמש שאהיה תמיד אמא שלהם ואשתדל עבורם.
למה למען ה' זה כ"כ שונה עם בני הזוג שלנו?
זה לא צריך להיות שונה!
אנחנו צריכים להתייחס אליו/אליה כמו בשר מבשרנו, כמו החצי השני שלנו שכרתנו איתו ברית,
כמו מישהו ששייך לי, כמו חלק בלתי נפרד ממני ומהמשפחה הזו - ואז גם אנהג בהתאם.
זה לא אומר שלא יהיה לי קשה לפעמים - אבל הידיעה שהוא שלי. וזהו!
ואני שלו. וזהו!
הידיעה הזו קריטית, פשוט קריטית!
השלמות הזו בבחירה, הידיעה הברורה שזה לנצח,
היא היא זו שעוזרת לעבור כל מכשול.
היא היא זו שאומרת שאם קשה - נעבוד על זה יחד.
עכשיו ברור שיש עבודה.
אני קוראת לזה השקעה ועבודה.
לא חיים אומללים חס ושלום, אבל בהחלט השקעה ועבודה טובה.
עבודה מבורכת. עבודה אהובה. אהובה מתמשכת.
כמו עבודה של אמא בלהיות אמא.
כמו עבודה של אבא בלהיות אבא.
ואם קשה לי או לא כיף לי או לא נעים לי אבין את עצמי, אבין למה זה קרה,
אבין את בן הזוג, אבין למה זה קרה לו, נתקשר את זה, נדבר את זה, נפתור את זה.
ממקום ששנינו יחד עם אותה מטרה.
כתבתי בעבר משהו דומה על זה ואשמח לצרף אותו כאן כי הוא מתאים:
לנצח את הסטטיסטיקה!
אם יש דבר שיכול להביא אותי לכדי דמעות זו המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?
החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!
הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...
בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
הרגשתם שלמות ובהירות מתחת לחופה ברגש בשכל ובלב?
מזל טוב!
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!
*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.
בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.
רק הקב"ה לבדו מושלם.
אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.
אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.
אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.
ואם תשמעו על עוד זוג שעומד להצטרף לסטטיסטיקה העגומה,
בבקשה! בבקשה תבררו ותציעו להם שיש גם דרך אחרת!
שאפשר לבחור בטוב ולחזור לטוב!
שזו לא גזירת גורל כי הם "זוג דפוק" חלילה או "לא מתאים" - אלא הם פשוט צריכים לקבל כלים נכונים, לבחור אחד בשנייה מחדש. זה שווה עולם. באמת.
(הערת שוליים: אין באמור התייחסות למקרי קיצון כאלה ואחרים שבהם כמובן הדבר הנכון והטוב ביותר לזוג הוא גירושים.
התוכן מכוון לכל אותם אלפי זוגות שיכולים לנצח את הסטטיסטיקה ולא היא אותם).
ו
אם קשה אז... פועלים!
אם קשה אז... מנסים!
אם קשה אז... נלחמים!
למה ברירת המחדל בזוגיות היא שאם קשה=מפרקים, אם קשה=בורחים?!
למה בהורות, אין אף הורה אחד אוהב שכאשר קשה לו עם הילד שלו הוא בורח ממנו?
למה אין הורה אחד שאם הילד עובר קשיים ומציב אתגרים הוא לא נוטש אותו לאנחות, אלא להיפך, מוציא את הנשמה בשבילו ומנסה ככל יכולתו לתקן ולשפר ולעזור?
היינו פה קודם.
הזוגיות שלנו היא המקור.
האהבה שלנו היא זו שמלכתחילה יצרה את הילדים האלה.
צריך לתת לה את המקום שלה והכבוד שלה גם.
גם בשביל הילדים, שזו משאלתם העמוקה והגדולה ביותר,
אבל גם בשביל עצמנו. בשביל המקור שלנו.
אם נתייחס לזוגיות כמו להורות לפחות,
לאשתי/בעלי כמו לילד שלי,
אם נרגיש שאני שייך לאשתי, יש כאן שייכות,
שבעלי שייך לי, שהוא שלי ואני שלו, כמו השייכות שיש עם הילדים - אז גם אם כועסים, גם אם לא מסכימים, אם יש קשיים - עובדים על זה!!! לא זורקים את זה.
המוטיבציה לעבודה תהיה בראש ובראשונה ההתייחסות.
אם נשכיל להתייחס לשותפנו למסע החיים כאל מישהו עם שייכות, עם אמת, עם מקור הילדים האלה, כמשהו בלתי נפרד ממני - ממילא המוטיבציה להשקיע ולנסות גם שקשה תגדל פלאים.
מעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר - כל אלה באים ***רק*** אחרי ההשקעה
*רק* אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
ואתן דוגמא:
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב שהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יש אהבה, יש פרפרים וחיבה והתאהבות וכו'
ואחרי שנה עוד יותר
ואחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
אם באמת בני הזוג השכילו כל חייהם להשקיע האחד בשנייה, להשקיע בקשר שלהם - אז תוכלו לראות באמת זוגות בני 80 ממש מאוהבים עם מבט מצועף בעיניים ורכות ואהבה כה גדולים אחד לשנייה שזה פשוט ממיס את הלב!
האהבה שיש לנו עכשיו אחרי 13 שנים, הרבה יותר גדולה ועמוקה מאשר שהתחתנו או שהכרנו. זה רמה אחרת לגמרי.
כמובן שכל השנים הזוגיות צריכה להיות מתוחזקת - מושקעת - לברר קשיים ולא לטאטאם מתחת לשטיח, ליזום באופן אקטיבי גם התעוררות לאהבה וגם התעוררות לתשוקה, כמו שכתבתי אלף פעם - להשקיע להשקיע, כמו בכל דבר בעולם הזה!
***ואז*** מגלים את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי!
אז אם יש קשיים... וחושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
רגע יקרים!!!
אין לכם מושג עוד כמה טוב תוכלו לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד שנה! עוד 10 שנים! עוד 20 שנחים!
בבקשה אל תזרקו הכל לפח!
אפשר לפתור את זה! מבטיחה לכם שאפשר! חבל חבל חבל שלא תזכו לכל הטוב הגדול שנישואין וזוגיות של 30 ו40 שנים יכולים לתת.
גם בפן הגופני,
שיא העונג גם אצל הגבר וגם אצל האישה מגיע רק אחרי התמדה והשקעה והתכווננות - ואם עוצרים באמצע כי לפעמים זה כאילו כמעט "בלתי נסבל" או חושבים שזהו זה ואין ולא יכול להיות יותר טוב - אבל מי שמתמיד וממשיך - זוכה!
מי שמאפשר לזמן לעשות את שלו, להשקעה וההתמדה לעשות את שלה - יזכה לשיאים עצומים עוד יותר, לטוב עמוק וחזק עוד יותר,
גם במיניות, גם בהורות, גם בזוגיות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה!
לגמרי זוכה.
עמדה ששואלת למה אחרי החתונה בן הזוג השתנה, היא עמדה שאומרת ש*בן הזוג עצמו* או *בת הזוג עצמה* משתנים עם השנים,
בעוד שהרבה פעמים - *המציאות עצמה* היא היא זו שמשתנה,
ואנו פשוט שופטים אותה, את עצמנו, ואת הזוגיות שלנו באותם כלים כמו המציאות שהכרנו, בעוד האמת היא שזה ממש עושה לנו עוול הרבה פעמים, ופשוט לא פייר כלפי עצמנו.
כי איך אפשר להשוות זוג רווקים שנפגשים פעם בתדירות כזו או אחרת,
בלי ילד אחד אפילו,
בלי לחוות הריון או לידה או שינוי של הגוף פיזי ונפשי,
בלי משכנתא על הראש,
בלי חובות, אחריות, פרנסה וכו'
בלי מציאות שוחקת ושיגרה,
בלי להילחם במודע ב"מובן מאליו" הזה שהוא הנשק מספר 1 בנישואין - כי הכל חדש ומרגש ופרפרים וכו'
ובטח ובטח שלא מובן מאליו -
להיפך -
האישה הזו שכרגע יוצאת איתי - יכולה בכל רגע תיאורטית למצוא מישהו יותר טוב ויותר "שווה" ממני בכל קנה מידה,
האיש הזה שכרגע חבר שלי, יכול תיאורטית למצוא בכל רגע אישה יותר יפה/חכמה/מעניינת/מצחיקה/רגישה ממני...
אז גם אם רבים - לא רבים עד הסוף
גם אם עייפים או כועסים או עצובים - עדיין מגלים סוג מסוים של איפוק ולא מאבדים כל רסן,
גם אם קשה - מתאמצים הרבה יותר
למה?
כי הוא לא בכיס שלי.
כי היא לא בכיס שלי.
כי הוא/היא לא מובנים מאליהם.
המציאות של הנישואין -
היא שבתת מודע, ממש בלי כוונה רעה,
היא גורמת לשני בני הזוג להרגיש שזהו, עכשיו כבר "הגענו אל המנוחה והנחלה",
"הגענו אל השיא"
הכל עכשיו מובן מאליו
הוא כן בכיס שלי עכשיו.
היא כן בכיס שלי עכשיו.
כבר התחתנו. כבר יש טבעת.
אז אם רבים - זה עד הסוף.
ואם כועסים - נביע את זה עד הסוף.
ואם עייפים או אין כוח - פתאום נכעס ונהיה מתוסכלים מהשני הרבה הרבה יותר.
כי אנחנו יכולים.
הוא בכיס שלנו.
הוא מובן מאליו.
הוא נשוי לנו.
והמובן מאליו הזה, צריך להרוג אותו.
כבר שהוא קטן צריך להרוג אותו.
צריך להילחם בו
צריך להפוך את היחסים מאהבה רומנטית - שמאוד קלה בהתחלה אצל כולם, ובכל תחילתו של קשר חדש מעצם היותו חדש ומרגש ומסעיר וכו' וכו' -
לאהבה מודעת.
לאהבה עמוקה, נכונה, אמיתית, מבוססת, מלאה בעומק.
אהבה שיש בה גם התרגשות אבל גם הרבה מודעת -
אהבה שיוזמים אותה, שעובדים אותה, שיוצרים אותה,
אהבה אקטיבית, שהיא ממש יצירה.
שמשקים אותה, שמשקיעים בה - שביחד ממש מעמיקים אותה ומגדילים אותה *במודע*.
ויש הרבה הרבה מאוד דרכים לעשות זאת.
הדרך אולי הראשונה ואולי הכי חשובה היא הזכוכית המגדלת.
לדמיין ממש שיש לנו ביד זכוכית מגדלת דמיונית -
וכל משהו טוב, תכונה טובה, מאמץ או השתדלות שאשתי/בעלי עושים - להגדיל אותם בעיני עצמנו! ולהגדיל אותם בעיני בן/בת הזוג!
לראות את זה
להעריך את זה
להודות על זה.
כי מה אנחנו עושים?
לגמרי הפוך.
שוב, לא מכוונה רעה חלילה - אלא פשוט שככה אנחנו מחווטים.
אנחנו רגילים להיתפס לרע, לחסר, במקום לראות את הטוב.
אנחנו רגילים להעצים כל תכונה רעה או נפילה או התנהגות רעה של בעלי/אשתי,
להפוך את זה לחזות הכל,
לחשוב שאם בעלי או אשתי התנהגו כך או כך זה אומר ***שהם*** דפוקים,
שמשהו *בהם*, *באישיות* שלהם לא בסדר,
בעוד שכאשר *אנחנו* טועים, או *אנחנו* לפעמים כועסים/עייפים/עצובים/מתוסכלים ונאמר צועקים או מתנהגים התנהגות אחרת שהיא לא אידיאלית - אנחנו נוטים הרבה יותר לסלוח לעצמנו,
לפרש זאת כ*התנהגות שלהו שנובעת מהמציאות הקשה* ולא לאישיות שלנו שחלילה דפוקה ביסודה.
ומה שצריך לעשות זה *במודע* לעשות זאת גם כלפי בן הזוג!
במודע אם הוא מתנהג לא משהו - לומר לעצמנו בראש -
אה, זה בטח בגלל שהוא עייף ממש עכשיו
או טרוד
או לחוץ
או מתוסכל
או כואב לו
או קשה לו
בדיוק כמו שאנחנו אומרים על עצמנו אם טעינו!!!
זה לא שהאישיות שלו דפוקה!
כמו שזה לא שהאישיות שלנו דפוקה אם מעדנו פעם...
בנוסף,
חשוב מאוד מאוד גם להגדיל את הטוב *שכן* נמצא וקיים בבן הזוג,
להגדיל כל תכונה ועשייה טובה שלו במודע -*ולא* לקחת כמובן מאליו!
כי מה שעוד אנחנו עושים בטעות - זה את כל הטוב שהשני/ה עושים - אנחנו פשוט לוקחים כמובן מאליו
ואת כל הרע - מעצימים ומגדילים!
אז היא שטפה כלים? נו אז מה, ברור שתשטוף...
אז הוא קילח את הקטן וקם בלילה? נו אז מה? זה מובן מאליו, הוא אבא לא תורם זרע...
אז היא הכינה ארוחת ערב? מי ישמע... בואו נשתחווה למלכה...
אז הוא נתן לי להשלים שעת שינה והיה עם הילדים בשבת בצהריים? ממש כל הכבוד בוא נביא לו מדליה, ברור שהוא צריך לעשות את זה!
ועוד ועוד אינסוף דוגמאות.
אז לא!!!
זה לא מובן מאליו!
היא שטפה כלים!
והוא קם לתינוק ונתן לי לישון!
והיא הכינה אוכל בשבילי ולמעני גם כשהייתה גמורה מהעבודה ומהיום שלה!
והוא איפשר לי לצבור כוחות אפילו שגם היה מת לשעת שינה ובכל זאת איפשר לי!
זה ל א מובן מאליו!
אז להעריך את זה
לומר תודה על זה
לראות את זה! קודם כל לראות את זה.
להגדיל את זה.
ואת הרע?
להקטין.
פרופורציות.
אז היא צעקה. אז הוא אמר. אז היא שכחה. אז הוא לא התאמץ מספיק.
בסדר. כולנו בני אדם. אז היה לה קשה. אז היה לו מעייף. אז היא לחוצה מאלף דברים על הראש שלה. אז הוא מתוסכל וקשה לו המצב החדש
וכו' וכו'.
אז בהחלט,
גם בן זוג אידיאלי ומושלם
וגם בת זוג אידיאלית ומושלמת
שענו על כל הציפיות שלנו לפני החתונה -
זה עדיין
*לפני* החתונה!
הם עדיין לא היו במציאות בה הם יחד 24/7
עדיין לא היו במציאות של נישואין ומחויבות
עדיין לא היו במציאות של מובן מאליו שצריך להילחם בו
עדיין לא היו במציאות של הורות וילדים על כל אינסוף האתגרים שזה מביא עימו
עדיין לא היו בחוב של משכנתא או עול כלכלי מטורף על הצוואר יום יום שעה שעה
אז זה לא בר השוואה בכלל!
התכונות האלה שלהם,
אלה שהתאהבנו בהן,
אלה שראינו ומצאו חן בעינינו
אלא שקירבו בינינו - הן כולן עדיין שם!
רק שלפעמים מכסה אותם שמיכה ענקית של קושי של מציאות של חיי היום יום שלא היו בעבר!
אם רק נזיז את השמיכה הזו - נראה אותם זוהרים במלוא הדרם ויופים!
וזו לגמרי עבודה שבכוחנו, של כל אחד וכל אחת מאיתנו לעשות!
וזו העבודה הכי משתלמת ומתוקה שיכולה להיות!
אז אם התאהבנו בבן זוג כריזמתי וסוחף
ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא כריזמטי וסוחף גם נשים בעבודה - זו אותה תכונה שלו. הוא לא השתנה.
אז נבדוק למה זה מפריע לנו עכשיו?
אם זה יושב למשל על המקום של חוסר ביטחון עצמי או חוסר אמון או חוסר ביטחון בקשר - נעבוד על הנקודה הזו לעומק והכל יסתדר.
אז אם התאהבנו באישה מעניינת, דברנית שלא משעמם איתה לרגע
ועכשיו היא חופרת לנו את המוח בלי הפסקה ורוצה כל רגע "שיחה" ו"לדבר על הדברים וללבן אותם" - היא לא השתנתה. היא אותה אחת.
זו המציאות שהשתנתה שעכשיו אולי אין פנאי כמו בעבר, או פניות הנפש, או אולי יש משקעים וחשש שלנו שב"שיחה" הזו אנו נצא הרעים
ושוב - לעבוד על הנקודה הזו ספציפית והכל יסתדר!
אז אם התאהבנו באיש העולם הגדול שהכל מעניין אותו והוא תמיד נודד ומחפש הרפתקאות
ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא יוצא הרבה מהבית וכל פעם מחפש לו הרפתקה חדשה וצריך אותו עם הילדים והוא פחות - שוב, זה אותו הוא. רק המציאות שונה.
שוב, להבין על מה זה יושב ומה *בדיוק* מפריע ובזה לטפל.
ואם התאהבנו באישה חמה ואוהבת ופתאום אנחנו מגלים את הצד השני של זה - שהיא גם ממש כעסנית ויודעת לצעוק בלי עין הרע וזה מבאס אותנו טילים כי מה הקשר בין היצור הצורח הזה להבין האישה החמה איתה התחתנתי?!
אז נבין ששוב - זו אותה היא. אותה תכונה של הנפש שאם יכולה לאהוב עד הסוף ולהיות חמה עד הסוף - גם בכעס זה יכול להיות עד הסוף כי היא אולי יותר רגישה או יותר אכפת לה מדברים וכו' - זו אותה תכונה בשתי הקצוות שלה.
וצריך לבדוק *למה* היא צועקת, מה מפריע לה, מה קשה לה, מה הביא אותה לזה - ולטפל בזה.
תמיד צריך להגיע לשורש
להבין אותו
לקרוא לו בשם
ללמוד אותו, למה הגיע, ממה נבע, מה גרם לו לצמוח וכו' וכו'
ואז לטפל בו.
כי הרבה פעמים אומרים שדווקא תכונות שאהבנו ובהן התאהבנו בבן/בת הזוג לפני החתונה - הן הן התכונות שהכי יוציאו אותנו מדעתנו אחרי הנישואים.
ואחרי שמבינים את המהות של זה, את המובן מאליו הזה, את הקצוות של אותה תכונה,
את כל מה שחפרתי עכשיו ועוד הרבה דברים שעוד לא חפרתי אותם כאן - אז מבינים שכל מה שצריך זה להבין שהמציאות השתנתה,
ולהתאים את עצמנו ואת הזוגיות שלנו לזוגיות,
לראות שעדיין קיים כל הטוב הזה במי שמולי שבו התאהבתי,
להעצים את זה, לראות את זה, להגדיל את זה,
ובמה שקשה - לברר לעומק - ולטפל.
לא לטאטא אלא לברר, לזהות - ולטפל. וכמה שיותר מוקדם יותר טוב בלי לצבור מטענים עצומים.
(וגם אם צברנו - זה עדיין לגמרי אפשרי!!!)
אם לא היינו חווים את כל הקשיים, המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום של *טוב* ביננו כרגע.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפצח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע
השינוי הזה מרווקות לנישואין טומן לנישואין הרבה מאוד קשיים בדמות המובן מאליו במרים את ראשו פתאום -
אם עד עכשיו ארוסך או בן זוגך, שעדיין לא היה בעלך, לא היה מובן מאליו בעינייך - כי לא הייתה הטבעת, כי לא הייתה המחויבות - הרי שמרגע שנישאתם הוא כאילו כבר "בכיס שלך" וזה יכול לגרום לרוב ככל האנשים לקבל את השני/ה כמובן מאליו.
וזה הנשק הכי גדול של הנישואין המובן מאליו הזה.
שום דבר לא מובן מאליו!
צריך להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.
כך גם ניתן לראות זוגות שחיו לפני 10 שנים ביחד כולל הכל ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.
איך זה יכול להיות?!
לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!
כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.
ואחרי החתונה<? הרגישו שזה כבר ב"כיס הקטן" שלהם. לקחו כמובן מאליו.
רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,
הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה, עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או גירושים בפועל.
כל עוד הקשר לא ממוסד, ואין את המחויבות הזו, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים.
ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה.
משתי סיבות עיקריות:
- המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיב הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____ או ימצא יותר ב___ ממני
- כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, שיש המון אופציות בכל זמן נתון, שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! (זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה...).
לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.
אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!
שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!
נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!
מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והכל יהיה מדהים! מובטח!
ה*מציאות של הנישואין* עצמה היא שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו - המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, ולעתים גם אם הכל טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 20 שנים יחד.
ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,
כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה -
אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד - גם אם יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' וכו' - ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו -
מה הם עשו בעצם?
החליפו גבר אחד באחר.
ומה יקרה עכשיו?
גם עם הגבר הזה - השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר -
שוב שגרה
שוב הרגשה של מובן מאליו
שוב הרגל
ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר - ואז שוב אותו סיפור
ואז גם איתו
אחרי שלוש שנים
ועוד ילדים
ועוד 3 שנים -
שוב אותו דבר
ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!
לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב -
הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב, וכל התכונות שאהבתי בו
ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה -
אז איתו התחתנתי.
ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:
או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה -
או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,
לשחרור,
להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,
של שייכות וייחודיות,
של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים - רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).
אז את כל זה מפסידים.
החידוש הגדול הנוסף הוא שזה לא משנה כ"כ אם בעלי הוא יוסי או דני
או אשתי היא רינה או דינה -
מה שיעשה את העובדה שנצליח ונישאר יחד *בטוב* - היא העבודה *שלנו* בלבד!
היא הבחירה שלנו אחד בשני/ה כל יום מחדש בלבד!
היא היכולת שלנו *במודע* להשקיע,
במודע לאהוב,
במודע להעניק ולתת,
במודע לא לקחת את בן/בת הזוג כמובנים מאליהם -
בכוחנו לגמרי לגמרי לעשות את חיי הנישואין שלנו מאושרים.
כל האובר-ציפיות שאנו מלבישים על בן זוגנו,
כאילו הוא אמור לענות על כל שאיפותינו בחיים,
כאילו הוא יכול להיות מושלם,
כאילו הוא יכול להיות אנחנו עצמנו רק בגרסה הגברית
לאהוב כל מה שאנחנו אוהבת
להיות טוב בכל מה שאנחנו טובות
ואם אפשר גם שיהיה בנוסף מכיל ומחבק ונחמד ואוהב וגבר ומושך ו.. ו... ו.. ו...
הלו!!!
רגע!!!
זה בן אדם!
לא מלאך
לא מושלם
זה בנאדם.
הוא לא יכול להיות גם וגם וגם והכל.
הורגלנו שזה עובד ככה.
ראינו כל ילדותנו וכל סרטי דיסני שהכל ככה.
שהכל מושלם
שהאביר על הסוס הלבן ומושלם בהכל
שבן הזוג אמור לענות על כל רשימת המכולת ולהיות מקסים ונהדר תמיד בלי טיפת אנושיות או רגעי שבירה,
אבל הורגלנו לא נכון.
זו לא המציאות.
גם אנחנו לא מושלמות.
גם אנחנו רחוקות מלהיות נסיכות דיסני
גם אנחנו אנושיות
גם אנחנו כועסות, עייפות, עצבניות, עצובות
גם אנחנו עם הפאקים שלנו...
כמו שאנחנו "סולחות ומעבירות" לעצמנו -
כך כדאי שנעשה עבור בן הזוג.
יש לו את הטוב שלו.
כמו שלך יש את הטוב שלך.
ויש לו את החולשות שלו
כמו שלך יש את החולשות שלך.
השוואות לא יעזרו,
הן גם לא מציאותיות כלל.
וכל גבר אחר, גם אם היה הכי משכיל ומדבר ומעניין - היו לו את החסרונות *שלו*
ועם אותו צד של המטבע הזה - היה גם את הצד השני.
אולי הוא היה כעסן? אולי לא מכיל? אולי לא מכבד? אולי עקשן כפרד ולא זז מילימטר מעמדנו החכמה והנאורה?
ואולי ואולי ואולי.
אין לדבר סוף. באמת.
על החשיבות של אפס השוואות בזוגיות:
בדעה שלי – צריכים להיות אפס השוואות בזוגיות, אפס.
זו לא רק ההשוואה עצמה שעלולה להיות הרסנית,
אולי יותר מכך זה מה שמשתמע ממנה בין השורות -
1. את/ה לא מספיק טובים/בסדר/מפנקים/משקיעים/חכמים/יפים וכו'
2. אני חושב/ת שX/Y יותר טוב ממך בא' ב' ג'
מה שבן הזוג המושווה חושב ומרגיש לעצמו שמשווים אותו זה בעיקר "אני לא בסדר", "אשתי/בעלי חושבים שאני פחות מ...", "אשתי/בעלי רואים בX מישהו עדיף ממני וקצת חושבים עליו לטובה, ועוד יותר ממני, וקצת הוא בראש שלהם בכללי, וקצת מעדיפים את ההתנהגות/אחר שלו על פניי"
לא רואה איך דברים כאלו יכולים לתרום לזוגיות, אלא להיפך - ליצור פגיעה, כעסים, אכזבות וטרוניות משני הצדדים.
מה שכן צריך לעשות אם מרגישים שרוצים או צריכים יותר משהו מבן/בת הזוג - זה פשוט לבקש!
בצורה ישירה ונעימה,
בשעה רגועה ולא כועסת או לחוצה
במילים עדינות וטובות ולא חלילה רעות, מבקרות או משפילות.
רוב הסיכויים שזה יעזור הרבה יותר,
גם בטווח הקצר - למימוש הבקשה
וגם לטווח הארוך = לבנייה יותר נכונה ואוהבת של זוגיות.
(וזה שממנו מבקשים או אותו משווים, כדאי שינסה/תנסה להבין מבין השורות שאשתו/בעלה כנראה צריכים יותר תשומת לב, או חום, או אהבה, או הרעפה, או מגע, או מילה טובה או יחס וכן הלאה,
ושינסה פשוט להביא לו/לה את זה.
ככל הנראה, אחרי שבן/בת הזוג ירגישו מסופקים הם לא ימצאו צורך להשוואות בכלל...)
נ.ב. גם אם בסופו של דבר אנשים משווים,
שימשיכו עם התרגיל המחשבתי שלהם כבר עד הסוף - אם כבר השוונו ולקחנו סיטואציה מסוימת והגדלנו אותה בזכוכית מגדלת וממנה הסקנו שX יותר טוב מאשתי/מבעלי -
אז למה שלא נמשיך לדמיין ולחשוב שאותו X בדיוק נמצא במכלול שלם של חיים וזמנים, ורוב הסיכויים, ממש כמעט 100%, או יותר נכון 100% - יש לו/לה מצבים בהם הוא/היא לא כ"כ מושלם...
וכאשר "הפיוז" שלו קופץ ונגמר - הוא גם מגיב בצורה לא כזאת נעימה, ולא בהתנהגות המושלמת הזו שאנו רואים רק כי בחרנו לראות רק אותה בפינצטה.
למה? כי אין אף אדם מושלם! אין!
אז גם לX הזה יש את החסרונות שלו
ואת המקומות בהם הוא יותר חלש.
ואולי, רק אולי, דווקא במקומ8ת בהם X חלש האישה/הבעל שלנו דווקא חזקים?
הנשק מספר 1 של הנישואין:
המובן מאליו הוא האויב מספר 1 של הנישואין!
(ושל כל דבר בעצם, אם נחשוב על זה).
לפני החתונה - את לא היית "בכיס" של בן זוגך, ובן זוגך לא היה "בכיס" שלך,
השקעתם אחד בשנייה, כי מה, צריך להתקדם, הקשר עדיין לא מוסד, עדיין לא הגעתם אל "השיא" של החתונה, יש עדיין למה לצפות, יש עדיין על מה לעבוד, אסור "להוריד את הגז" מההשקעה הזוגית, כי אם עכשיו נוריד, אולי בכלל לא נגיע עד ל"יעד" הזה של החתונה...
ואז, הרבה פעמים ממש בלי כוונה, שני בני הזוג מגיעים למצב תודעתי בו הם מרגישים "הנה, כבר זהו, עבדנו, ראינו, כבשנו, וזהו, אין יותר כוח, אין יותר חשק,
הכל כבר נכנס לתוך שגרה יותר אפורה ו"משעממת", אין את הריגושים של מיד אחרי החתונה, אין את הפחד בלאבד את בן/בת הזוג כמו לפני החתונה,
מה יש?
סתם. חיים.
עבודה, לימודים, משפחה, בית.
משעמם.
אז למה להשקיע?
ולמה לעבוד קשה?
ולמה להמשיך לנסות להתקרב? אין למה!
לא נכון!
יש הרבה הרבה למה.
כלום לא מובן מאליו.
נכון אתם כבר נשואים.
נכון כבר התגברתם על קשיים שעלו אצלכם.
אבל זהו? נגמרו החיים? לא!
עדיין את צריכה להתייחס לבעלך כאל המתנה הכי טובה שיש לך בחיים,
עדיין בעלך צריך להתייחס ולהסתכל עלייך כאל האוצר הכי גדול שיש לו בחיים,
הוא לא מובן מאליו!
את לא מובנית מאליה!
כל יום שלכם ביחד הוא מתנה!
ובכלל, כל יום שלכם הוא מתנה, לא צריך לחפור הרבה כדי לראות כמה צער וסבל וכאב ואובדנים יש ל"ע בעולם, אז שאומרים שכל יום הוא מתנה זה פשוטו כמשמעו ממש (במלעיל).
אז לעבוד במודע-
אז תעשו דווקא!
דווקא להמשיך לבלות!
דווקא להמשיך לצאת, לצחוק,
לשבור שגרה
להפחית למינימום הנדרש את כל הדברים הפחות חשובים כרגע, כולל משפחות המוצא שלכם (לא אומרת להתנתק ח"ו, אבל להקדיש לעצמכם יותר זמן, כמה שאפשר),
להגדיל למקסימום את הזמן שלכם ביחד,
לחזור להסתכל אחד על השנייה כאילו אתם בכלל בכלל לא מובנים מאליהם.
מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*
אתם ודאי כבר יודעים, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירו מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
וזה הזכיר לי משהו שכתבתי פעם:
אתמול ברכבת, ישבו לידי זוג שרק נפגש, איש ואישה שהיו בעיצומה של ההיכרות הראשונית שלהם.
הדבר שהכי בלט לי לעין היה שהגבר לא הפסיק להחמיא לאישה, למצוא בה כ"כ הרבה טוב רק משיחה ראשונית אחת,
והאישה לא הפסיקה לחייך ולשקף עד כמה היא נהנית ומרוצה מהמחמאות שהיא מקבלת, ובחזרה כמובן נתנה ליושב מולה להרגיש שווה ולהחמיא גם לו על כל דבר טוב שזיהתה בו.
והאינטרקציה הכ"כ מופלאה הזו, הכ"כ מרגשת הזו שקורית בהיכרות הראשונית - לא קורית סתם.
בתקופת ההיכרות ה"אני המשוקף" (=איך אחרים תופסים אותי ורואים אותי) עובד שעות נוספות, ובד"כ מקבל פידבק מאוד חיובי שמאוד מרים אותו ומרים לו - ואז הוא מרגיש במקום בטוח וטוב - ויכול לפרגן בחזרה -
ואז ה"אני המשוקף" של בן/בת הזוג שמולנו נוהג בדיוק באותה הצורה.
כל מה שהגבר הרגיש באותה היכרות - זה עד כמה כיף לי וטוב לי להיות כאן במקום הזה. עד כמה אני נחוץ ושווה וחשוב במקום הזה ואל מול האישה הזו.
וכל מה שהאישה הרגישה באותה היכרות ראשונית היה - עד כמה אני שווה וטובה בעיניו. איזה כיף!
עם הזמן ועם שנות הנישואים, אנו שוכחים קצת את המקום הכה חשוב הזה של האני המשוקף - לתת לבן/בת הזוג שלנו להרגיש שהם טובים! שהם שווים! שהם מיוחדים! שהם אהובים!
הבשורה היא, שעם מודעות, רצון טוב והחלטה ברורה - אפשר לחולל פלאים גם אחרי 80 שנות נישואין!
היום כשאת/ה חוזר/ת הביתה,
הבט/י באשתך/בבעלך
תראה אותה כמו שהיא.
תראי אותו כמו שהוא.
תביטו אחד לשניה בעיניים, ככה למשך דקה לפחות.
נסו להביט ב*נשמה* הזו שאיתה החלטתם להתחתן, שאיתה החלטתם להקים בית ולקשור את חייכם בחייה לנצח.
האהבה הזו הייתה שם. הקירבה הזו הייתה שם.
הטוב שראיתם אחד בשניה היה שם.
ויודעים מה?
כל אלה עדיין שם!
איך אני יודעת?
כי הם היו שם! הם לא התאדו, הם פשוט מכוסים בהמון המון אבק של מטענים רגשיים, שגרה שוחקת, ריבים, תסכולים ושאר חבלני הנישואים.
הם שם!
בהבטחה!
וכמו כל דבר בטבע - גם האהבה שלנו צריכה חיים כדי להתקיים.
אם ניתן לה את החיים האלה,
אם נתדלק אחד את השניה במה ראינו טוב בהם *היום*,
בעד כמה אנו מוקירים להם תודה על מה שעשו עבורנו *היום*,
בעד כמה נהיה מרוכזים ב*יש* ולא באין,
בטוב ולא ברע,
במאמץ ולא רק בתוצאה,
בכוונה ולא רק בנפילות -
ונדגיש זאת בפניהם, נרים להם את האני המשוקף שלהם - זה גם יחזור אלינו בטוב כמו בומרנג וגם נזכה להחזיר את האהבה הגדולה הזו של שנינו.
עמדנו תחת החופה – אז *זה זה*! וזהו!!!
המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?
החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!
הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...
בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!
*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.
בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.
רק הקב"ה לבדו מושלם.
אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.
אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.
אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.
בהצלחה רבה!
תודה רבה רבה!משתדל מאוד
אני לא יודע כמה זמן לקח לך לכתוב את זה, אבל לי לקח לא מעט זמן לקרוא (:
תודה רבה על ההשקעה!
אני אתחזק לגרום לקשר הזה להצליח.
אני באמת שוכח לפעמים שמ-ה׳ אישה לאיש, והקשר שלנו לא בטעות או במקרה.
שוב, תודה מעומק הלב.
סביר להניח שזה ביב קורה לך גםגלית
אם ההיתה מתחתן עם הראשונה ההיתה חושב על השניה .
זה קורה לך שאתה רואה חסרונות ביום יום .
אז גם לראשונה היה קורה שהיה חסרונות ואז ההיתה חושב באותם רגעים על השניה שהיום היא אשתך שאם לא היתה שלך היתה במחשבה האשה המושלמת.
אתה יכול לאהוב את אשתך באמת פשוט תעבוד על הזוגיות יחד איתה , תעבוד על המידות שלך. תעבוד בלא לראות את החסרונות שזה .
איך אומרים הדשא של השני תמיד נראה ירוק יותר.
ניתן על זה רבאקמשתדל מאוד
תודה רבה על התגובה
זו תופעה מוכרתבסדר גמור
אתה בורח במחשבות שלך מקום הקל והכיפי. קשה עם המציאות הנוכחית אז מדמיינים את החופש והנופש.
וזה גרוע, כי זאת בריחה מהמציאות והתתמודדות שתהפוך אותך להיות שלם יותר, להיות יותר קרוב לאדם.
אני לא מחפש חופשמשתדל מאוד
תודה על התגובה!
כדי לחדד, אני לא מחפש חופש, אני רוצה להרגיש אהבה ומשיכה לאשתי.
כרגע זה לא כל כך קיים לצערי. בקושי מעריך אותה...
ואת צודקת, זה משהו שאני צריך להתמודד איתו.
אני מחובר לתכונותבסדר גמור
הנקביות שלי אבל נהוג לקרוא לי בלשון זכר..
אתה נשמע אדם טוב ומיוחדשומעים?
מניחה שענו לך דברים חכמים.
בטוחה שתצליח להתמודד, כי יש בך רצון!
אשריך ושתזכה לזוגיות אמיתית ומצמיחה עם אשתך היקרה.
בטוחה שתצליח להתמודד, כי יש בך רצון!
אשריך ושתזכה לזוגיות אמיתית ומצמיחה עם אשתך היקרה.
המשפט שהיה לי חזק זה מה שכתבת בסוףרק כיף
שהלוואי והיית יכול לאהוב את אשתך באמת. אז אתה יכול! וזה באמת לא פייר כלפיה. אהבת אותה באמת באמת פעם? אמרת שני דברים
האהבה ביניכם ויותר שלך כלפיה והבריחה שלך למחשבות... תילחם בזה
האהבה ביניכם ויותר שלך כלפיה והבריחה שלך למחשבות... תילחם בזה
כגודל הנתינה גודל האהבהבסדר גמוראחרונה
תראה סרטון של הרב שנפטר לא מזמן על "אהבת דגים":
יש לי שאלה לא שיגרתיתדי שרוט
אני מאוד מתעניין בהיסטוריה עולמית ואנושות.
אוהב ללמוד ולקרוא במיוחד בכל מה שקשור במלחמת העולם השניה.
אבל יותר מהכל אני מתעניין ברוע האנושי. בגבולות שלו(אם יש כאלה) ובמניע ובתיאולוגיה שמאחוריה.
יצא שבלסתי כמויות של חומר על היטלר.
אני רוצה ללמוד ולהבין לעומק איך רוע אנושי כל כך עמוק מקבל ביטוי. אני רוצה להבין איך אפשרי לבן אנוש להכיל רוע כזה אבל בלי מסננות.
אני רוצה להסתכל לרוע בלבן של העיניים. רוצה להבין איך הוא חושב. מה הוא חושב. למה הוא חושב. להתמודד. לענות.
אז חשבתי על לקרוא את מיין קאמפ של היטלר אבל לא תרגמו את זה לעברית מלבד כמה פרקים נבחרים לצרכי מחקר וגם זה לא חוקי לרכוש את זה בארץ גם אם אזמין מחו"ל באנגלית.
אולי מישהו מכיר גרסה דיגיטלית מלאה לזה?
אוהב ללמוד ולקרוא במיוחד בכל מה שקשור במלחמת העולם השניה.
אבל יותר מהכל אני מתעניין ברוע האנושי. בגבולות שלו(אם יש כאלה) ובמניע ובתיאולוגיה שמאחוריה.
יצא שבלסתי כמויות של חומר על היטלר.
אני רוצה ללמוד ולהבין לעומק איך רוע אנושי כל כך עמוק מקבל ביטוי. אני רוצה להבין איך אפשרי לבן אנוש להכיל רוע כזה אבל בלי מסננות.
אני רוצה להסתכל לרוע בלבן של העיניים. רוצה להבין איך הוא חושב. מה הוא חושב. למה הוא חושב. להתמודד. לענות.
אז חשבתי על לקרוא את מיין קאמפ של היטלר אבל לא תרגמו את זה לעברית מלבד כמה פרקים נבחרים לצרכי מחקר וגם זה לא חוקי לרכוש את זה בארץ גם אם אזמין מחו"ל באנגלית.
אולי מישהו מכיר גרסה דיגיטלית מלאה לזה?
אני ממליץמופאסה
The Mass Psychology of Fascism של וילהלם רייך.
אני לא יודע אם מתורגם לעברית (מן הסתם כן)
אומנם הוא מדבר על הפשיזם אבל ספר מכונן בעיני בהבנת האנוש.
אני לא יודע אם מתורגם לעברית (מן הסתם כן)
אומנם הוא מדבר על הפשיזם אבל ספר מכונן בעיני בהבנת האנוש.
בזה שהתחסנתי אני בעצם מתנגד חיסונים?!אאב
לא? הרי מתנגדים בי נוגדנים מהחיסונים...
אפריילך חודש אדר
אפריילך חודש אדר
לא תילאנדי אבל מוקפץאאב
כן
את זה לא הבנתינחשון מהרחברון
השרשור הוקפץ על ידי כך שהוא מוקפץאאב
אבל לא תילאנדי על אף שזו מנה בסגנון הקולינרי הזה
חחחחחחחחחנחשון מהרחברוןאחרונה
תרתי משמע בסגנון הזה
תאיילנדי זה לרוב חריף...
אפשר בעברית?היושים
מתפתחיםאאב
נוגדנים מהחיסונים.
עכשיו יותר מובן?
עכשיו יותר מובן?
ייעוץ לגבי פיצול בליל הסדר:שםאנונימי
וואי, מלא זמן שלא כתבתי כאן...
הפעם שאלה מסוג אחר. נא לא לשפוט, שואל יותר כדי להבין.
אנחנו ב"ה בהריון ראשון והצפי ללדת הוא ממש כמה ימים אחרי ליל הסדר.
כל ליל סדר אצל המשפחה שלי זה אירוע ממש ממש כיפי, חווייתי ומשפחתי מאד שמצפים לו.
כמובן שאנחנו מתראים גם בשאר השנה (אולי פעמיים-שלוש), אבל בפסח זה כולם כולם.
התחילו במשפחה לדבר על האופציה, אם הקורונה תאשר, שיתרחש אירוע כזה גם השנה בגליל העליון (לצערי אין אפשרות להזיז מקום).
לפני שנתיים כשהתחתנו היינו אצלה ופספסנו את האירוע ובשנה שעברה הייתה קורונה וכל אחד ציין את ליל הסדר לבד.
אשתי ואני התחלנו לדבר על איפה נהיה בחג ומה יקרה אם תלד לפני/תוך כדי ואחרי.
קבענו שבמידה והיא תלד בבית חולים לפני ליל הסדר ותיאלץ להישאר שם בחג, אז נהיה שם יחד ונחגוג אנחנו.
חוץ מהמקרה הזה, אשתי הציעה להתפצל: היא תהיה בצד שלה ואני בגליל ונתראה אחרי החג (שיהיה יומיים).
אמא שלה תמכה ברעיון להתפצל והמשפחה שלי הזדעזעה ואמרה שלא עושים דברים כאלה - זוג זה זוג.
לשאלות שיעלו: יכול להיות הכל, שהיא תלד הרבה לפני, שהכל יתבטל, שיהיה סגר וכו'.
לי אישית חשוב להיות בלידה כמעט רק בשבילה כדי להקל עליה. יציאת התינוק לעולם זה אירוע מרגש ויכול להיות שאדבר אחרת בבוא העת - אבל מבחינתי זה הליך טכני שאם לאשתי היה יותר טוב שלא אהיה איתה, ככה הייתי עושה (זה לא המצב)
אשמח לשמוע את דעתכם האםזה אכן זוועה להתפצל או ש"תעשו מה שטוב לכם וחג שמח".
הפעם שאלה מסוג אחר. נא לא לשפוט, שואל יותר כדי להבין.
אנחנו ב"ה בהריון ראשון והצפי ללדת הוא ממש כמה ימים אחרי ליל הסדר.
כל ליל סדר אצל המשפחה שלי זה אירוע ממש ממש כיפי, חווייתי ומשפחתי מאד שמצפים לו.
כמובן שאנחנו מתראים גם בשאר השנה (אולי פעמיים-שלוש), אבל בפסח זה כולם כולם.
התחילו במשפחה לדבר על האופציה, אם הקורונה תאשר, שיתרחש אירוע כזה גם השנה בגליל העליון (לצערי אין אפשרות להזיז מקום).
לפני שנתיים כשהתחתנו היינו אצלה ופספסנו את האירוע ובשנה שעברה הייתה קורונה וכל אחד ציין את ליל הסדר לבד.
אשתי ואני התחלנו לדבר על איפה נהיה בחג ומה יקרה אם תלד לפני/תוך כדי ואחרי.
קבענו שבמידה והיא תלד בבית חולים לפני ליל הסדר ותיאלץ להישאר שם בחג, אז נהיה שם יחד ונחגוג אנחנו.
חוץ מהמקרה הזה, אשתי הציעה להתפצל: היא תהיה בצד שלה ואני בגליל ונתראה אחרי החג (שיהיה יומיים).
אמא שלה תמכה ברעיון להתפצל והמשפחה שלי הזדעזעה ואמרה שלא עושים דברים כאלה - זוג זה זוג.
לשאלות שיעלו: יכול להיות הכל, שהיא תלד הרבה לפני, שהכל יתבטל, שיהיה סגר וכו'.
לי אישית חשוב להיות בלידה כמעט רק בשבילה כדי להקל עליה. יציאת התינוק לעולם זה אירוע מרגש ויכול להיות שאדבר אחרת בבוא העת - אבל מבחינתי זה הליך טכני שאם לאשתי היה יותר טוב שלא אהיה איתה, ככה הייתי עושה (זה לא המצב)
אשמח לשמוע את דעתכם האםזה אכן זוועה להתפצל או ש"תעשו מה שטוב לכם וחג שמח".
דרך החשיבה שלך לדעתי בעייתית מאודמפלצתקטנה
באמת אני לא מבינה איך אתה יכול לחשוב להיפרד מאשתך לפני לידה ראשונה. אם יהיה לה צירים בדיוק בתחילת ערב פסח, היא לא תוכל ליצור איתך קשר יומיים עד צאת החג. אם היא תצטרך אותך בלידה? יהיה לה כאבים.
אתה לא רוצה להיות שם כשהילד שלך נולד? לעטוף אותו/ה לחבק אותו? לעזור לאשתך בזמן שהיא צריכה אותך .. הלידה היא לא חוויה טכנית. זה חוויה הכי ריגשית ונפשית שקיימת. זה יכול מאוד לחבר ביניכם. בהצלחה רבה
אתה לא רוצה להיות שם כשהילד שלך נולד? לעטוף אותו/ה לחבק אותו? לעזור לאשתך בזמן שהיא צריכה אותך .. הלידה היא לא חוויה טכנית. זה חוויה הכי ריגשית ונפשית שקיימת. זה יכול מאוד לחבר ביניכם. בהצלחה רבה
אני לא מבין את זה....... פשוט לא מבין. אני עדיין לא נרגעתי.די שרוט
אני עדיין מסתובב עם מועקה כזאת של צער מאז הרצח של דיאנה רז.....
עברתי על הדף שלה בפייסבוק. זה נורא ואיום.
כל כך "רגילה".
כל הזדמנות תייגה את בעלה בפוסטים של אהבה ואופטימיות.
שמעתי הרבה שאומרים שהם לא קונים את הטענה "אי שפיות זמנית".
אבל לא הגיוני שבנאדם רגיל ושפוי יעשה את זה. לא הגיוני. זה פשוט לא יכול להיות.
הוא יודע ששום דבר לא יצא לו מזה. הוא יודע מראש שהוא רק יפסיד מכל הכיוונים. יפסיד בכל התחומים. גם את החיים של עצמו. ואת של הילדים שלו.
שום רווח לא יכל לצאת לו מזה. כלום. נאדה. גורנישט.
ובכל זאת הוא עשה את זה. ואפילו לא ניסה להתאבד אחרי זה....
זה לא יכול להיות מעשה של אדם שפוי......
מצטער חברים.....
מקווה לחזור לעצמי מתישהו....
עברתי על הדף שלה בפייסבוק. זה נורא ואיום.
כל כך "רגילה".
כל הזדמנות תייגה את בעלה בפוסטים של אהבה ואופטימיות.
שמעתי הרבה שאומרים שהם לא קונים את הטענה "אי שפיות זמנית".
אבל לא הגיוני שבנאדם רגיל ושפוי יעשה את זה. לא הגיוני. זה פשוט לא יכול להיות.
הוא יודע ששום דבר לא יצא לו מזה. הוא יודע מראש שהוא רק יפסיד מכל הכיוונים. יפסיד בכל התחומים. גם את החיים של עצמו. ואת של הילדים שלו.
שום רווח לא יכל לצאת לו מזה. כלום. נאדה. גורנישט.
ובכל זאת הוא עשה את זה. ואפילו לא ניסה להתאבד אחרי זה....
זה לא יכול להיות מעשה של אדם שפוי......
מצטער חברים.....
מקווה לחזור לעצמי מתישהו....
הכשל "הנורמטיבי"דור רביעי
ההורים שלו מומחים להנחיית הורים...
הוא עבד במשטרה, מומחית לקרימינולוגיה...
הנרצחה הייתה מומחית בהנחיית זוגות...
היה בית קטן בישוב קטן, כולם מכירים את כולם...
4 ילדים קטנים
אדם שלקח אותם לחוגים, טיפל בהם ושמר בהם בין משמרת למשמרת. אמא אוהבת.
כואב הלב על הילדים
הוא עבד במשטרה, מומחית לקרימינולוגיה...
הנרצחה הייתה מומחית בהנחיית זוגות...
היה בית קטן בישוב קטן, כולם מכירים את כולם...
4 ילדים קטנים
אדם שלקח אותם לחוגים, טיפל בהם ושמר בהם בין משמרת למשמרת. אמא אוהבת.
כואב הלב על הילדים
תובנה (לא מאוד) קצרה מתקופת נישואים קצרה-מחפש-
אז מה אני מחפש בעצם – ומה אני יכול למצוא
*הכתוב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד אך פונה לשני המינים כאחד*
לאחר כזמן מה שאני נשוי, ובעקבות כל מיני אירועים משפחתיים קשורים לנושא, בחרתי לכתוב תובנה מסוימת שעלתה לי, אפילו שהיא לא כל כך "פוליטקלי קורקט", ושצריך קצת בגרות כדי לקבל אותה.
דומני, שאף כי האדם צריך לחפש אשה יפה, ושאשתו תהיה יפה בעיניו,[1] מובן הדבר שאין הוא צריך לצפות להשיג את האשה היפה היותר בעולם. זה בלתי אפשרי, כי "הכי יפה" יש רק אחת. אדם מתחבר לסוג מסוים של מראה, ומסגנון זה הוא צריך לחפש (ולמצוא בעז"ה), אבל אל לו לצפות שאשתו תיחשב בעיניו היפה ביותר. לפחות לא בשלב הראשון של הנישואים, עד שהאופי שלה ישפיע לגמרי על ההסתכלות שלו עליה.[2] אותו כנ"ל גם לגבי הערכה. אדם צריך להעריך את האשה שהוא בוחר להקים איתה בית. זה ברור. אבל ייתכן שהוא יעריך גם את האישיות של בנות אדם אחרות שהוא מכיר או פוגש, בעבודה, ברחוב או דמות ששמע עליה בתקשורת ומעשיה מוערכים בעיניו. כן הדבר גם לגבי חכמה. אדם לא אמור לחשוב שאשתו היא האשה הכי חכמה בעולם, ולחפש את האשה הכי חכמה שהוא יפגוש. במיוחד לא אם הוא מחפש על הדרך שהיא תהיה גם הכי יפה...[3]
אמנם, אחרי שאמרנו את כל זאת, האדם אמור לחפש ולמצוא את האשה שתהיה הטובה ביותר עבורו. מישהי שתהיה מוערכת בעיניו, יפה בעיניו, חכמה בעיניו, אבל בעיקר שאיתה הוא יוכל לחיות את החיים הטובים ביותר בשביל עצמו ובשבילה. ביחד. מישהי שהוא יוכל להיות איתה ביחד. לא רק הוא יהיה שם. לא רק היא תהיה שם. שניהם יוכלו להיות שם, וירצו להביא את עצמם, בשביל עצמם ואחד בשביל השני.
הערה יפה שמעתי מהרב יוני לביא: כאשר אדם מתחתן, אשתו היא האשה היחידה שנשארה בעולם.[4] כל שאר הנשים והבנות, הן בני אדם. זהו. וככאלה, ישנם בני אדם יפים יותר ויפים פחות,[5] טובים וחכמים יותר או פחות.
אבל בעזרת ה' השאיפה היא שאדם ירגיש שאשתו היא האדם הטוב ביותר בשבילו. האדם הנכון במקום הנכון. איתה הוא רוצה לחיות את חייו, להקים עימה בית, ולהעמיד תולדות והמשכיות. כדי להרבות את הטוב הזה שקורה ביניהם.
נכון, לא תמיד קל להודות בזה, ולומר את זה, אבל נראה לי שמצד האמת זו ההסתכלות הנכונה. שיכולה להציל הרבה אנשים נשואים מתסכול הנובע מהשוואות, ובחירת נקודת מבט אחרת, וכן לשנות את מוקד החיפוש בבן הזוג הפוטנציאלי למי שמצוי בשלב זה.
[1] קידושין מא, א: "אסור לקדש את האדם עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו" (לא כתוב על מנת שיראה שהיא הכי יפה בעיניו בעולם, אלא שלא ימצא בה דבר מגונה..)
[2] ואז "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל" – ביופיה. הגר"א במשלי.
[3] יופי וחכמה לרוב לא הולכים ביחד. הקב"ה מחלק את מתנותיו. כן במעשה רבי יהושע בן חנניה ובת הקיסר.
[4] או בלשון הרב פרומן: "ביחס לאשתי, כל הנשים הן כקוף בפני אדם".
[5] וכפי שמצינו על אחד מהתנאים, מגדולי חכמי ישראל, שאמר "מה רבו מעשיך ה' על אשה יפה שראה (שנקרתה לפניו באקראי), אף שאסור להביט ביופיה של אשה כלל ואפילו בזרת (ברכות כד, א וכן פסק בשו"ע ). כך מובא בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ', עמוד א'. ובתלמוד ירושלמי פרק הרואה סוף הלכה א' מובא אפילו שבירך עליה "שככה לו בעולמו". זאת משום שהוא ברך את הקב"ה על כך שברא בנ"א יפים, אך וודאי שהוא שמר אמונים לאשתו. אכן בימינו כנראה שאיננו במדרגה הזו וודאי שאין כאן כוונה לעודד להביט ביופיים של אחרים, שכן ברור שהחיצוניות אינה הפרמטר החשוב והקובע, ו"אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו" שייך בכל תחום בחיים, בין ביחס לגברים ובין ביחס לנשים..
שכוייחהעני ממעש
יפה.אין כל מקום להשוואה .כמיהה
ברגע שהתחתנת אתם אחד. כמו שלא היית באמת מפנטז על להחליף
את הרגל שלך ברגל אחרת או כמו שאשה לא תרצה להחליף את היד שלה ביד אחרת
לא רלוונטי.
וגם אין צורך להסביר את הבחירה ולאשש אותה לאחר זמן. אלא אם כן זה מרגיע את המצפון...
אישתי לא יפה!עולם של שקר
לפחות לא איך שיופי נתפס בימינו!
ואני מת עליה היא הכי מתוקה וחמודה בעולם!
לא חיפשתי מישהי יפה כשהתחתנתי וזו זכותי המלאה!
חיפשתי מישהי של אמת ומידות טובות ואני מודה לה' יתברך כל שנייה איתה
ואני מת עליה היא הכי מתוקה וחמודה בעולם!
לא חיפשתי מישהי יפה כשהתחתנתי וזו זכותי המלאה!
חיפשתי מישהי של אמת ומידות טובות ואני מודה לה' יתברך כל שנייה איתה
אשריך. אמיתי לגמריד.
איזהו עשיר - רבי עקיבא אומר: כל שיש לו אשה נאה במעשיה.. (שבת כ"ה).
איזה מרגש לקרוא אותך!!!חלונות
זכתה אשתך.
לא סותר מה שכתבתי-מחפש-אחרונה
לא אמרתי שצריך לחפש מישהי יפה,
דיברתי על ההסתכלות בעקרונית.
ובאמת, כפי שכבר כתבו פה, אשריך וזכתה אשתך
כתבת יפה מאוד 
נגמרו לי השמות
כשהלב מתעוררארץ עיר
אהלן, נשוי 4 שנים פלוס 2. עברו הרבה שנים מאז..הייתי מאוהב (אל תתפסו על המילה) במשהי באמת מקסימה. אדם טוב. היינו בזוגיות תקופה ומסיבות כאלה ואחרות דרכנו נפרדו. עכשיו אני לא חושב עליה, לא נפגש איתה והתקדמתי בחיים.
רק משהו אחד מפריע לי, אני ראיתי אותה במקרה, והלב שלי דפק כאילו פגשתי את טראמפ. התרגשתי, שמחתי והיא נראתה כאילו חווה את אותו הדבר. בחיים לא עלה בדעתי לעשות עם זה משהו..אבל זה הטריד אותי כל כך, ערער את בטחוני בנישואין שלי ושל אשתי.
גם כשאני רואה תמונה שלה, במקרה בפייסבוק, אני מגיב בצורה דומה..
מה אומרים? לגיטימי? קרה לכם גם? תחושות מוכרות? אשמח לשמוע את חוכמת ההמונים..
ממש לא הייתי מתרגשת מזה...לב אוהב
לפגוש אנשים מהעבר שהיו משמעותיים לנו אחרי תקופה של נתק זה אירוע מרגש
ותוסיף לזה שהייתה שם התאהבות. בכלל...
נוסטגליה זה כמו גל...זה חולף.
מזכיר לי שראיתי אחרי שנים איזה סייעת שהייתה אצלנו בגן, ובאמת היו לי דמעות והתחבקנו וזה...
ואח"כ המשכנו להתראות מדי פעם וזה כבר לא היה מרגש...
בקיצור- ברגע שתבין שלא מדובר כאן באיזה "סימן משמיים" לאיזה חיבור רומנטי שמימי בינכם שהתפספס ...אלא בסה"כ נוסטלגיה אז יהיה לך יותר קל להתמודד עם זה ואפילו לא להתרגש מזה בכלל...
ספקות בחיי נישואיםDavid1
עלולים להתעורר מדי פעם.
בטח כאשר מדובר במישהי שהיית מאוהב בה (אל תתפוס אותי במילה) עם סוגיות, על אחת כמה וכמה אם היתה גם משיכה...
לא הייתי מציע להתעסק עם זה.
בטח לא אם זה לא מעסיק אותך 24/7
בטח כאשר מדובר במישהי שהיית מאוהב בה (אל תתפוס אותי במילה) עם סוגיות, על אחת כמה וכמה אם היתה גם משיכה...
לא הייתי מציע להתעסק עם זה.
בטח לא אם זה לא מעסיק אותך 24/7
אתה אנושי, ויש הרבה מה לעשותנגמרו לי השמות
תקציר כי בהמשך יש חפירות :
זה לגמרי אנושי ויכול לקרות. לא להיבהל בכלל.
רגש זה לגמרי דבר שיכול להעלות/להופיע וגם ללכת, אם לא "מאכילים" אותו או נותנים לו במה - הוא יכול גם לדעוך כלעומת שבא.
אותו רגש יכול להזכיר גם נוסטלגיה, געגוע לימים כיפיים בלי אחריות, עול, ילדים, עומס וכו', יכול להזכיר תקופה של "חופש"/"שיחרור" ואיך אתה עצמך רווק ורענן ולאו דווקא שאותה אישה היא היא חזות הכל, אלא גם כל מה שהיא מייצגת וכל התקופה ההיא והזיכרון וכו'.
בנוסף, לומר לעצמך: הייתה סיבה שאתה ואשתך דווקא עמדתם תחת החופה ולא אותה אישה. זו הייתה הבחירה שלכם ומה' אישה לאיש.
שזה לא יערער לך אפילו בקצת את הנישואין שלך ואת כל הטוב והקשר שיש לך ולאשתך היקרה.
להתעלם. לא לייחס חשיבות. להמשיך הלאה. ולהמשיך את כל הטוב שיש בין אשתך לבינך ולהעמיק את כל הטוב הזה בכל המובנים ביניכם.
והכל בסדר! לאט לאט אם תשקיע את כל האנרגיה שלך בביתך פנימה גם הרגש הזה ידעך לו והאהבה בינך לבין אשתך תעלה
ועכשיו באריכות -
כותבת בכללי על מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/התאהבות/מחשבות על גבר/אישה אחרים שהם לא אשתי/בעלי:
אני חושבת שדבר ראשון שצריך לעשות אם יכול להתחיל להיות מצב כזה -
כמובן אחרי שמנסים ככל יכולתנו ***שזה לא יקרה*** כולל הכל:
לעשות חסימות
הגנות
סביבה בטוחה גם בעבודה
לא ליצור יחוד
לא ליצור שחנשי"ם
לא ליצור יחס אישי גדול מדי
לא להביט הרבה
לא "להכניס את עצמנו בכוח" לזה (לפעמים היצר אוהב מאוווד לעשות רומנטיזציה לכל מיני "פנטזיות בפוטנציה" למיניהן, אז להילחם בו בחזרה!)
להפסיק כבר מההתחלה, כשזה קטן, ואפילו עוד לא התחיל - כי אם נכנסים לזה זה יכול לשאוב מאוד והדרך החוצה *הרבה* יותר קשה
וכן הלאה)
אז אחרי שעשינו את כל זה
ואם חלילה זה בכל זאת קרה -
לומר לעצמנו שקודם כל כל עוד זה בגדר מחשבה שאנחנו נלחמים בה - זה עוד בסדר, ויכול לקרות כי אנחנו אנושיים!
אם זה חלילה עובר למחשבה שאנחנו אפילו לא מתאמצים להילחם בה
וחלילה למחשבה שאנחנו אפילו מעצימים אותה ונהנים מזה
וחלילה למעשים
כאן אנחנו כבר בבעיה.
אבל אם זה נשאר ברמה הראשונה - להבין שלאנשים אנושיים זה יכול לקרות!
אז הם יגדרו ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה!
ואם קרה לא יחשבו ש:"הנה! עלתה מחשבה!
זהו
סוף העולם הגיע ובטוח נתגרש ונהיה עם ההוא/ההיא"
ממש ממש לא!
אז עלתה מחשבה, אז מה?!
להזיז אותה. ולהעביר את ה"דיסק" בראש לדיסק של אהבה בינך לבין אשתך
לדיסק של החתונה שלכם
לדיסק של כל הרגעים המאושרים שלכם יחד
ולחזור הבית הולהעמיק גם בפועל את הקשר עם אשתך
במחשבה
בדיבור
במעשה
בתיכנון
באנרגיה
בזמן
בכסף
בכיף
בהכל!
ובכל המישורים והתחומים - רגשי, נפשי, גופני, נשמתי, הכל!
לא לחשוב שמחשבה כמחשבה היא חזות הכל - כי זה שקר.
ושקר מתוחכם שיצר הרע יכול לעשות מננו ממש מטעמים!
עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודת הבלעדיות בנישואין – כיוון שזו נקודה מהותית וחשובה מאוד שיכולה לקרות *לכל* איש באשר הוא במהלך חייו, ו*לכל* אישה באשר היא במהלך חייה.
מה זו בעצם הנקודה הזו שיכולה לקרות לכל אחד?
אם ניתן לה שם הוא יהיה "הידלקות על מישהי/ו אחר" תוך כדי שאנחנו נשואים לבן/בת הזוג שלנו.
איך מתייחסים ל"הידלקות/התאהבות/פרפרים/רגשות" כאלה ואחרים שמוצאים אותנו בחיים שלנו?
קודם כל מנסים להבין *את השורש* של הדברים, וכדי להבין את זה צריך לעשות דרך עמוקה ומקיפה.
ראשית, להבין שאותם *הרגשות* כשמם כן הם – רגש.
ורגש בא ורגש הולך.
אם אנחנו *בראשנו* ניתן לרגש הזה מקוםפ של כבוד, מקום של "ואו! הנה! אני מרגיש אליה משהו! אני מרגיש אליו משהו! אז זהו!!! אז *זו* האמת! אז יאללה כל החיים אני חי/ה בשקר ובעלי/אשתי הם בכלל לא הנכונים לי אלא אותו "וואו" שעכשיו פגשתי...
ויאללה בלאגן אני אתגרש ואהיה עם ה"וואו" הזה כי עובדה! עובדה שאני מרגיש/ה אליו/ה בעוצמות כאלה!"
אז קודם כל לנשום.
להבין שזה רגש. זה בסך הכל רגש. שעולה.
לא לכל מחשבה שלנו, לא לכל הרגשה שלנו, צריך לתת כל כך כלכך הרבה פרשנויות, כוח, ולחשוב בראשנו שאם המחשבה הזו עלתה, או אם הרגש הזה עלה – סימן שזו האמת וסימן שאנחנו צריכים באמת להתנהל על פי אותה "אמת".
ממש ממש לא!!!
רק זה שאדם או אישה נבהלים מהמחשבה שיכולה לצוץ להם פתאום (וכאמור, היא יכולה לצוץ *לכל איש או אישה באשר הם*!!!)
או נבהלים מעוצמה של רגש/משיכה שהם פתאום מרגישים למישהו אחר – רק זה עצמו יכול להיות הרה אסון!
כי בתרבות המערב חונכנו "לך אחרי הלב שלך"
"לכי אחרי הלב שלך"
"רק הוא צודק.
בלה בלה בלה
אני ואני ואני במרכז.
בלה בלה בלה
לך אחרי התאוות שלך והחלום שלך ותגשים את עצמך ותממשי את עצמך וכו' וכו' וכו'"
ומה אנחנו מבינים מכל המסרים האלה שמחלחלים וחילחלו לנו כל כך עמוק לתת מודע וןאפילו למודע?
אנחנו מבינים ש: "אוקיי. אז גם אם אתחתן ואמצא מישהו/י יותר מבעלי/אשתי – אני צריך/ה ללכת אחרי הלב! שלא אשקר לעצמי!"
ואז כל מחשבה או רגש,
ששוב מאוד נורמליים ויכולים לקרות לכולנו כי אנחנו בני אדם!
מבהילים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזו האמת ואין בלתה ואז אנו צריכים ללכת אחרי האמת הזו...
וזה מקום מאוד מסוכן!
צריך לשים את הרגש/המחשבה הזו במקום שלהם.
הם בסך הכל רגש או מחשבה שיכולים לעלות,
אוקיי, אנחנו אנשים, לפעמים נוכל לפגוש בחיינו מישהו מעניין/חתיך/יפייפיה/מסקרנת/אמפתית/גבר גבר – ואז יעלו לנו פרפרים וכו' – אז נביט רגע בתחושות שעולות לנו.
נחשוב עם עצמנו מה זה מעלה בנו? ולמה?
והאם חסר לנו משהו בחיינו?
עם עצמנו?
עם בן זוגנו?
אם כן – מזל טוב! אפשר לעבוד על *זה* בדיוק ולמלא את החוסר *הזה בדיוק* בטוב, בקדושה, בטהרה, בנאמנות
ואם זה לא ממלא שום חסר אלא רק "מגניב" ו"הידלקות" – אז לומר "אוקיי. שמעתי. הבנתי. אני בן אדם וזה יכול לקרות – והלאה. להתנתק מזה.
להתרחק מזה.
רחוק מהעין רחוק מהלב.
לא להשקיע ימים ושעות ושירים ולבכות במיטה ולהכניס את עצמנו לזה בכוח, והודעהות, והתכתבויות, ופגישות, ומתנות, והשקעה, השקעה של זמן, אנרגיה, כסף, מחשבה, מאמץ – לא לא לא!!!
פשוט לא להשקיע בזה אפילו שנייה!
להתרחק מזה!
ולהשקיע בבית פנימה את כל כולנו!
להשקיע בבית פנימה את המחשבה, המאמץ, הכסף, העזרה, הטיולים בפארקים, הקניות, המתנות, ההתכתבויות, הפגישות ה-הכל!
כי אם חלילה חלילה אתה תיפול בפח הזה של היצר,
ותיסחף אחרי כל הרגשה שלך,
אתה תגיע למציאות עגומה מאוד מאוד, ומהר מאוד מכפי שתוכל לחשוב!
זו תהיה מציאות מאוד עגומה בשביל אשתך היקרה
מציאות עגומה בשביל כל אחד ואחת מילדיך
וכמובן מציאות עגומה גם בשבילך
מציאות עגומה בשביל אותה האישה הנשואה,
מציאות עגומה בשביל כל אחד מילדיה
מציאות עגומה בשביל בעלה
מציאות עגומה עבור הוריה, הורי בעלה וכל הסובבים אותם.
נקודת האור שיש כאן היא - שיש בהחלט דרך לצאת מהמחשבות הללו
הדרך הזו יכולה להיות לפעמים לא הכי קלה - אבל היא קיימת.
ואם הולכים בה - יכול להיות לה סוף, או בעצם התחלה מאוד מאוד מתוקה לנישואין שלך ושל אשתך, בית אוהב, שמח ומחובר,
זוגיות ונישואין מאושרים וקרובים מאי פעם.
עוד נקודת אור מאוד גדולה - היא שהדרך הזו תלויה בעיקר בעיקר *בך*.
יש *בך* את הכוחו לעצב את מציאות חייך.
בידיך להפוך את חייך וחי כל הקרובים והאהובים שלך לאומללים,
ובידיך להפוך את חייך וחיי כל הקרובים והאהובים שלך למאושרים.
מתייחסת כרגע לאו דווקא למקרה שתיארת שבו יש "רק" מחשבות או פרפרים שעלו מדי פעם - אלא כאמור לכל הנושא הזה של מציאות בה נדלקתי על מישהו/י אחר/ת שאינם בעלי/אשתי בכלליות:
הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.
אם יש בך את הרצון לתקן,
את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,
טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -
אז אתה תצליח!
אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,
העיקריים שבהם הם
א. מודעות
מודעות לעצמך,
מודעות לחיי הנישואין שלך,
מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,
מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,
מודעות למי היא בכלל *אשתך*
מודעות למה זה בכלל חוסר נאמנות/חוסר בלעדיות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית
מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה
ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט.
ב. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.
ג. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך.
צריך לאזור את כל הכוחות ואת כל הרצון והסבלנות וההתמדה כדי שזה יצליח.
לדעת מראש שזה לא הולך להיות קל - אבל כל דבר טוב בחיים האלה מקבלים אחרי עבודה קשה, וזה שווה את זה, שווה כל שנייה של מאמץ!
כמו הריון שכואב ומתיש לאישה שנמשך 9 חודשים, ואז לידה קשה וכואבת, ואז גידול ילדים סיזיפי,
בלי לישון בלילה, שהגוף מפורק, ועוד אלף ואחת התמודדויות עם כל ילד - אבל איזה אושר זה ילד!
ואיזה עולם ומלואו זה ילד!
כך גם כאן,
אחרי שתעשה עבודה פנימית אמיתית עם עצמך - תוכל להגיע לאושר שאי אפשר לכמת אותו במילים עם אשתך ועם כל המשפחה שלך!
אתה גם בונה את עצמך
גם בונה את אשתך
גם בונה את ילדיך
גם בונה את העתיד של כולכם
ואת העתיד של הצאצאים והנכדים וכו' וכו'.
אנסה לגעת בכל אחת מהנקודות ולנסות לתת לך לפחות קצה חוט שלך עזרה ראשונית:
1. הרצון.
הדבר העיקרי כאמור שצריך להיות לך זה הרצון להפסיק.
הרצון לתקן.
הייתי מנסה לעשות תרגיל מחשבתי, שבו ממש תחשוב עם עצמך
איזה אדם אני בוחר להיות?
אילו ערכים חשובים לי בחיים?
אילו ערכים הייתי רוצה להעביר לילדיי?
האם אני נוהג על פי סולם האמונות והערכים שאני מאמין בו?
(ועוד תרגיל מחשבתי שהוא קשוח וברור לי שאתה ממש לא בכיוון, אבל רק לשם ה"זעזוע" והבחירה המוחלטת בטוב אפשר לעשות אותו אפילו שאתה ממש רחוק משם ב"ה):
לדמיין מצב של: ואם אבחר (חלילה) לעשות משהו עם הרגש שעלה פתאום וחלילה לבגוד/לפתח קשר אסור -
כיצד אשתי תרגיש אם תדע על הרגשות שלי לאותה אישה?
אבל ממש לעומק - איך היא תרגיש?
איך יראו הפנים שלה?
כמה היא תבכה?
כמה היא תהיה שבורה?
מה יקרה לנפש שלה?
אותה הנפש שבחרה בי מבין כולם, כרתה איתי ברית נצח, נשארה נאמנה אך ורק לי כל השנים האלה ולמרות כל מה שעברנו יחד - ועכשיו הבינה שניפצתי לה בפרצוף את הברית הזו, ששברתי אותה לאט לאט ועמוק עמוק, שהרסתי לה את החלום, את המציאות, את העבר, את ההווה ואת העתיד - כמה אשתי שבורה שם?
ממש תראה אותה ותהיה שם.
וכמה כל ילד שלי יסלוד מאבא שלו אחרי שהוא יגלה (וסופו של כל שקר להתגלות)?
וכמה כל ילד כזה יפסיק להאמין בנישואין?
וכמה כל ילד כזה ירצה להתרחק מאבא שלו שפגע ככה באמא?
או חלילה יפתח דפוס דומה לאבא ויבגוד גם הוא באשתו לעתיד?
וכמה כל ילדה, כל בת שלי תפסיק להאמין במין הגברי באשר הוא כאשר תגלה?
וכמה היא תהיה עצובה ובודדה ותרגיש שאי אפשר לסמוך על אף גבר בעולם כולו - כי הרי אבא שלה, מקור העוגן שלה - הוא פגע ובגד באמא! אז בטח כולם כאלה1
ואיך הבת שלך תכאב כל כך את הפגיעה של אמא,
ואיך תהרוס לה את המודל על המשפחה, אולי היא בכלל לא תרצה להתחתן,
או אולי היא תמצא אדם עם אופי בוגדני כמו של אבא ותחתן איתו - כי זה הדפוס שהיא מכירה - וגם בה יבגדו - וגם היא תישבר?
וחוזר חלילה
זה ממש מעגל שמשפיע על דורות שלמים! דורות!
ואיך אחרי שאשתך תגלה ותישבר היא לא תוכל להכיל את הכאב ותרצה להתגרש
ואיך כל אחד מכם מוציא 150,000 ש"ח בממוצע לכל צד לעו"ד לגירושין,
ואיך הלב של הילדים נשבר
ואיך אבא ואמא רואים את הילדים רק כל חג שני, או כל שבת שנייה, או חצי מהחיים שלהם,
ואיך הילדים בוכים "אבא אבא", "אמא אמא" כי רוצים להיות עם שניכם יחד ולא רק עם אחד מכם, אין מחזה יותר קורע לב מזה, אין! וראיתי לצערי הרב הרבה מחזות כאלה.
ואיך העול הכלכלי נהיה כפול ומכופול - כי צריך לשלם מזונות
וצריך להשכיר 2 דירות, 2 משכנתא, 2 ארנונות, 2 חשמל, מים, גז, אינטרנט, רהיטים, בגדים לילדים - הכל הכל כפול
וכמובן עלות העו"ד וההליך המשפטי קורע הלב והכיס גם יחד
ואיך אחרי כל זה אתה מנסה להתשתקם ולמצוא זוגיות שניה,
אבל אותה "מושא פנטזיה" נשואה, וגם אם לא, וגם אם כל אחת אחרת -
איך אתה מתחיל ממש ממש מ0! הכל
רק שהכל הרבה הרבה (ושוב הרבה) יותר מורכב -
כי לך יש ילדים, ולה יש ילדים
כי לך יש מטענים קודמים, ולה יש מטענים קודמים
כי לך יש חסרונות
ולה יש חסרונות
כי אין אדם מושלם בעולם! אין!
רק הקב"ה לבדו מושלם!
אז מה החלפת בעצם?
חיסרון א בחיסרון ב?
בשביל זה כל כאב הלב הזה?
והמורכבות של פרק ב, עם ילדים מכל הבתים, ואיך ההוא יסתדר עם ההיא, ואיך האחות תסתדר עם האח החדש,
ואיך הגרוש/ה שתמיד חלק מהחיים כי יש ילדים משותפים
ובקיצור -ה-כ-ל יותר מורכב!
2. אחרי בירור הרצון באה המודעות לכל הדברים.
מודעות לעצמך -
מה נותן לך הקשר האסור?
מה אולי חסר לך בחיי הנישואין שלך?
מה אולי חסר בך ובעצמך?
איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?
מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?
אילו צרכים שלך אתה מרגיש שלא ממומשים?
מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?
אחרי שתבין עם עצמך את כל אלה,
תוכל יותר להבין את המקום בנפש שאתה פועל ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.
אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואתה מוצא אוזן קשבת והכלה אצל אותה אישה -
אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מכניס את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אשתך שלך.
וזה לגמרי לגמרי אפשרי!
או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה אישה - תוכל חלעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*
ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!
מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.
זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,
זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.
אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,
להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,
נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.
אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.
וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.
נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,
תשקיע את הזמן שלך
את המחשבות שלך
את התיכנונים לכיף שלך
את הכסף והכוח שלך
באשתך!
תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים
ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה
תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,
בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,
בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך
ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה
תכיר אותה עד הסוף,
בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!
תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.
ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!
מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -
בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.
זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -
ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.
לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,
שהם אהובים,
שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".
כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.
אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!
עוד יותר שווה!
עוד יותר מוערך!
עוד יותר מיוחד!
לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!
ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,
אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,
או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,
או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,
או תקופה שהשיגרה שוחקת -
בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!
להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.
וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,
למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.
ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.
כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,
כי כבר נוצרה קירבה,
כי כבר נוצרה תלות לפעמים
לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.
חשוב גם לזכור שאותה אישה נשואה ומה שאתה מייחס לה - זה לא אמיתי.
זו פנטזיה.
והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.
אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה נשואה - אבל זה לא פייר,
כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון
אותה אישה חייה כך וכך שנים עם בעלה
היא לא מושלמת.
כמה שאתה חושב שהיא כן - היא לא!
למה?
שוב - כי היא בת אדם! בשר ודם!
לכ-ל אישה יש חסרונות ויש יתרונות
כמו שלכל איש יש יתרונות ויש חסרונות.
לא חוכמה שאתה רואה אישה אחרת רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,
בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,
בלי לילה לבן וחסר שינה,
בלי עייפות תהומית,
עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר
בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה
בלי השגרה השוחקת
בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך
בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,
ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.
אז מה זה שווה?
גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,
ומתרגל אליה,
וכל מה שכתבתי למעלה -
ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לךימודים/אחר -
אז גם *בה* היית מתאהב!
ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!
כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!
אז תבין שזה לא *האישה עצמה*
אלא זה עצם הריגוש,
החידוש,
האסור,
המגוון.
וזה שקר.
אין שקר יותר גדול מזה.
אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!
בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.
בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.
הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.
התאוות וההנאות הרגעיות האלה יוצרות לאדם מצג שווא שהן טובות לו. וזה שקר.
כי הן אולי טובות ונעימות לו לאותו רגע, אבל בזה זה מסתכם. ברגע. לאחר שהן חולפות - הריקנות, הגועל והרע שהאדם מרגיש גדולות מאוד. לכן הן בעצם לא טובות לו. כי מה שטוב לאדם - הוא שמח בו גם בהווה וגם בעתיד, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כך יודעים שאנחנו במקום הנכון.
עכשיו, כל פעם שבאה לך, או לכל אדם התאווה ואומרת לך "וואי, איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותי!" אז אוקיי - אתה יכול לדמיין באמת איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותה, אבל גם לזכור את ההרגשה שתגיע *אחרי*. ואתה יכול ממש בדמיון מודרך ללכת להרגשה הזו, של הריקנות והגועל של אחרי ולהגדיל אותה, ולתת לה אפילו אולי צורה מוחשית עם צבע וכל פעם להצמיד אותה בהקשר שלך במוח לרצון לחטוא ולבצע תאווה אסורה כלשהי. ממש לחבר את זה עם הרע שבזה.
בנוסף לכך, לדמיין איך התאווה הזו תיפגע בצורה מאוד מוחשית ומאוד ממשית ביקרים לך מכל - אשתך, ילדיך, אתה, מי שאתה חוטא איתו, ובעצם כולם. אין אף מרוויח בסיפור הזה, רק מפסידים.
אחרי שתחבר, אבל באמת תבחר, נסה ללכת בלב שלם עם הבחירה שלך.
ואחרי שבחרת נסה לראות איפה אתה כן ממלא את החוסר ואת הצורך ברגעי הנאה וכיך במסגרת המותרת והטובה.
זה אפשרי.
אתה יכול להוסיף לחייך ולחייכם הזוגיים הרבה מאוד דברים שיכולים לגרום לך להנאה רבה, והכל מותר וטוב ורצוי ולא פוגע ולא מזיק לאף אחד.
בצורה הזו - גם יהיה לך נעים וטוב לאותו רגע - וגם בעתיד ולטווח הארוך.
כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!
כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע
ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.
3. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.
אז חוץ מהמגילה שכתבתי למעלה, שיש בתוכה המון כלים,
צריך גם "סור מרע"
וגם "עשה טוב" -
כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,
אין ואקום בעולם.
אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר
לכן אחרי שתתנתק מאותה אישה - אתה חייב להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעל ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.
זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמאשתך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליה
וכמובן גם מעצמך!
זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?
מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?
מה עשיתם יחד?\
איך הייתה ההחלטה להתחתן?
איך הרגשת מתחת לחופה?
ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו' וכו'
אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?
מה אתה מקבל מאשתך?
על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?
אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים,
במחמאות, פתקים, הפתעות,
זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,
חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.
4. לצאת מהדימיונות על ה"פנטזיה" ולראות את המציאות האמיתית:
בכל פנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה אסורה כזו - יש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.
ז"א, אתה לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא אתה חפש בתשוקה עצמה.
כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.
וכאמור - אתה לגמרי יכול להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אשתך ובטוב, עד שלא תרגיש צורך באסור הזה.
ואם האסור הזה "עושה לך את זה", אתה יכול גם אותו להכניס לחיים המשותפים שלך עם אשתך בכל מיני דרכים יצירתיות שכולן טובות ובמסגרת המוסר וההלכה כמובן.
טיפ טוב שאומרים שכדאי לתת לכל אדם שמפנטז על משהו אסור, כמו אישה אחרת/אוכל אסור וכו' - זה להשחיר בדמיון ובראש לפרטי פרטים את מושא התשוקה.
למשל, לדמיין איך אותו בחור/אישה זר נראה כאשר הוא בשירותים (במחילה כן...), איך הוא נראה כשהוא צורח ועצבני, איזה משהו גועלי כלשהו שצומח לו בגוף, איך הוא יראה אחרי שהות יומיומית וסיזיפית של החיים האלה במשך 20 שנים -
כי זה לא פייר להשוות מושא פנטזיה למציאות.
המושא הזה רק שעה בחודש כשהוא במטבו נפגש איתך. והמציאות היומיומית של אשתך וכו כשמה כן היא - יומיומית. 24/7.
אי אפשר להתחרות בזה - אז תצטרף לזה בדמיון - תהפוך את המושא הזה בדמיון למציאותי 24/7, איך הוא גם בחולשותיו ובדברים הכי מכוערים ודוחים שלו,
ואיך אחרי איזה 30 ימים הוא כבר גם מאוס עליך,
ואחרי שנה עוד יותר
ואחרי 20 שנה עוד יותר מאוס
ואז אתה תמיד תחפש את החדש, המרגש...
ואז אשתך, שלא תהיה אשתך , ואולי אפילו תהיה אשתו של גבר אחר בר מזל שיזכה בה - איך *היא* פתאום תהיה הפנטזיה שלך - כי היא לא מושגת ולא "בכיס הקטן שלך" ולא מובנית מאליה.
ואיך אתה רואה אותה רק שעה בחודש, ומדמיין עליה וכו' וכו'.
זה לא תסריט כ"כ דמיוני לצערי במקרה הזה, כי היא באמת ובתמים יכולה להיות בעתיד אשתו של גבר אחר בר מזל, או לכל הפחות לא איתך.
אז כבר עכשיו תעשה את העבודה הזו בראש אפילו לפני שתאבד אותה.
היא לא באמת מובנית מאליה. אפילו ההיפך הגמור מזה.
עד כאן בהצלחה רבה וחיי נישואין מתוקים לאורך שנים רבות וטובות ב"ה יחד עם אשתך האהובה
כמה לב טוב בתגובה אחתמשתדל מאוד
אשרייך. תודה רבה על התגובה המפורטת. השרשור לא שלי, אבל עזרת גם לי מאוד.
תודה רבה ובשמחה 🙏נגמרו לי השמות
(ועניתי לך גם בשרשור שלך )
וואו, זה אמיתי שהגבת ככה? מדהים!ארץ עיר
אני הגעתי בנתיים לאמצע הדברים, ואני כבר יכול להגיד שאת נוגעת בנקודה! למען האמת התקציר שלך גרם לי באמת להתגעגע לפעם..אבל ההמשך איזן את זה..תודה!
בשמחה רבה, ממש שמחה לשמוענגמרו לי השמות
קראתי את הכלארץ עיר
מתייחס לנקודה ספציפית, אי אפשר לגעת בהכל. לגבי להשחיר משהו שאתה כמה אליו. זה גם לא מדוייק.
כי אם אני מדמיין את אותה אחת ביומיום, לא מטופחת, עייפה ועצבנית, אז זה יוצר לי מציאות עגומה כי גם אשתי כזאת, בדיוק אותו דבר, אז בעצם מה עשיתי בזה? איך זה עוזר לי? ואם האישה השניה באותו דמיון מושחר אפילו נשארת חיננית לעומת אשתו של פלוני?
לגבי כל השאר, מסכים, ותודה רבה! כמובן שאין מחשבה מעשית לעשות משהו, אבל כמו שאמרת זה מדרון חלקלק מאוד...
כי אם אני מדמיין את אותה אחת ביומיום, לא מטופחת, עייפה ועצבנית, אז זה יוצר לי מציאות עגומה כי גם אשתי כזאת, בדיוק אותו דבר, אז בעצם מה עשיתי בזה? איך זה עוזר לי? ואם האישה השניה באותו דמיון מושחר אפילו נשארת חיננית לעומת אשתו של פלוני?
לגבי כל השאר, מסכים, ותודה רבה! כמובן שאין מחשבה מעשית לעשות משהו, אבל כמו שאמרת זה מדרון חלקלק מאוד...
מים גנובים ימתקו זה חוק טבעמוש השור...אחרונה
הדימיון תמיד יתן לנו את ההרגשה שיכול להיות יותר טוב רק אם... וכש...
אדם יכול להחזיק בראש רק מחשבה אחת בזמן נתון...תנסה לייצר מחשבות חלופיות.
תנסה ביומיום כמה שיותר להפעיל כלפי אישתך וכלפי עצמך עין טובה נקודות טובות
אדם יכול להחזיק בראש רק מחשבה אחת בזמן נתון...תנסה לייצר מחשבות חלופיות.
תנסה ביומיום כמה שיותר להפעיל כלפי אישתך וכלפי עצמך עין טובה נקודות טובות
היי אשתי מתוקה מה עושים?היועץ למלך
יפה מתוקה צדיקה ומכינה לי אוכל טעים
מה אמורים לעשות?
מה אמורים לעשות?
לפרגן לה חצילוש
היא עכשיו ישנההיועץ למלך
והיא רמזה לי שאין צורך יותר אממ ללטף אותה
טוב נראה שאין כ"כ מה לעשות כרגע
טוב נראה שאין כ"כ מה לעשות כרגע
אז תעשה לה הפתעה למחרחצילוש
תנקה ותסדר, תשטוף כלים, תארגן כביסות, תכין לה קפה שווה בבוקר עם פררו רושה ופתק מתוק מהלב
רעיון מעולההיועץ למלך
אשרייך!חצילוש
אשריך שזכית!משהו מיוחד
להתגרשהריוניסטית
סתם, נשמה אתה.
לכתוב לה פתק יפה להוסיף משהו מתוק שהיא אוהבת והניחוח לה על השולחן.
תהיה לה הפתעה נעימה.
מקסים
לכתוב לה פתק יפה להוסיף משהו מתוק שהיא אוהבת והניחוח לה על השולחן.
תהיה לה הפתעה נעימה.
מקסים
ללטף אותה בראש, לעשות לה קסקסקס ולתת לה דוגלידי שרוט
להפסיק ליעץ למלךאיש השקים
להכין לה ארוחת בוקר מושקעת בהפתעה עם פתק אהבהשומעים?
אין כיף מזה לקבל!!
קודם כל זכית! אשריכם!נגמרו לי השמות
מה עושים?
מוקירים תודה יום יום לקב"ה
וגם לה
בכל דרך אפשרית
דיבור, מעשה, מחשבה, מחוות, מילים, מגע, מתנות, יחס, תשומת לב, חיוכים.
לא לוקחים אותה ואת כל זה *אף פעם* כמובן מאליו
ולא מפסיקים לומר לה עד כמה זכית בה ועד כמה היא מדהימה בעיניך
ואפשר גם לשאול אותה מה אתה יכול עוד לעשות שישמח אותה?
ממש נחת לקרוא, תהנו מהאושר הזה!
תן לה את ההרגשה שהיא תמיד במקום הראשון.לפני הכולמוש השור...אחרונה
והכי חשוב..תנצור את הרגע לזמן אחר שלא תרגיש כלפיה שהיא מתוקה
מה שהבנתי משיחה עם קצין משטרהשלומישלומי1
היי,
היה לי משעמם היום אז נכנסתי לאיזה אתר צאט, כן אני יודע שזה לא טוב וזה לא משהו שאני עושה אף פעם אבל סתם נכנסתי לקטע, בקיצור מפה לשם משם לפה הגעתי לדבר עם קצין משטרה אמיתי עם 20 שנות ניסיון (זיהיתי שהוא אמיתי מתוך תשובות שנתן לשאלות שכדי לענות צריך להיות עם ידע וניסיון).
אז שאלתי אותו איך זה יכול להיות שחדשים לבקרים קוראים על סיפורים ממש קשים שהפושעים מקבלים עונשים מצחיקים כמו כמה חודשי מאסר או משהו על תנאי ודברים כאלו (לא מדבר על דברים מהזמן האחרון אלא באופן כללי) והוא אמר לי כמה דברים.
דבר ראשון שלא כל מה שקוראים בתקשורת נכון ושהרבה פעמים (או בדרך כלל) זה לא מדוייק בכלל.
ודבר שני, הוא אמר שבסופו של דבר הכל זה ראיות. כלומר גם אם קוראים משהו "מפוצץ" מבחינה רגשית, אבל בשורה התחתונה אם אין באמת ראיות מוצקות אז פשוט אי אפשר להכניס לכלא, זה פשוט עובדה טכנית.
כל מה שאני כותב זה כלי שני - כלומר איך שאני הבנתי את מה שהוא אמר, אז אל תקחו את זה כמקור ראשון, אך כך אני הבנתי.
אבל זה כאילו סידר אצלי את הראש להבין שלא כל דבר שקוראים שישר אומרים הוא צריך מלא שנים בכלא זה באמת כזה פשוט, שדברים מורכבים, שלהכניס מישהו לכלא זה לא כזה פשוט ושיש חוקים וכללים ואין מה לעשות. כלומר זה לא רק שיש רגש ו"רצון לצדק" אלא יש מערכת שלמה של חוק ומשפט שעובדים לפיה.
ישראל היא שיאנית העולם בעסקאות טיעוןדי שרוט
עיסקאות טיעון זו חולה רעה אצלנו.
זה לא בגלל שהדברים לא פשוטים.
זה בגלל שהפרקליטות רוצה לסגור כמה שיותר תיקים בזמן הכי קצר.
יותר מזה, עסקאות טיעון נסגרות בלי שום לקיחה בחשבון את הצד של הקורבן. לא שואלים אותו.
זה לא בגלל שהדברים לא פשוטים.
זה בגלל שהפרקליטות רוצה לסגור כמה שיותר תיקים בזמן הכי קצר.
יותר מזה, עסקאות טיעון נסגרות בלי שום לקיחה בחשבון את הצד של הקורבן. לא שואלים אותו.
זה לא מעניין כל כך. שורה תחתונה יש פשעים ויש אזורים בארץבסדר גמוראחרונה
ללא משילות. וזה ממש עצוב, מעצבן מכעיס מתסכל.
רעיון מקורי- מתנה לבעל . תודהה על ההצעות🙏🙏💕מותק 27
רעיונותאורה שחורה
גיפטקארד לחנות אונליין הזאת ששנינו אוהבים
גיטרה
עוד
פסנתר
מלא שעות באולפן הקלטות
פטיפון ותקליטים שהוא אוהב
כל הצבעי שמן בעולם
זמן שקט לעצמו
זמן שקט איתי (זה הכי בעדיפות ראשונה)
גיטרה
עוד
פסנתר
מלא שעות באולפן הקלטות
פטיפון ותקליטים שהוא אוהב
כל הצבעי שמן בעולם
זמן שקט לעצמו
זמן שקט איתי (זה הכי בעדיפות ראשונה)
כלי עבודהניקכמעטבליראש
סדנת עץ
צניחה חופשית
להיות נהג מרוצים ליום אחד
בושם נחמד
ספרים שתמיד רצה
משתנה בין בעל לבעל
זה לפחות מה שאני הייתי שמח לקבל
צניחה חופשית
להיות נהג מרוצים ליום אחד
בושם נחמד
ספרים שתמיד רצה
משתנה בין בעל לבעל
זה לפחות מה שאני הייתי שמח לקבל
תודה לכולםם.. הוא לומד בכוללמותק 27
אוהב לשמוע מוזיקה
אולי קחון?אורה שחורה
או משהו שכל הבית ישמע איתו מוזיקה
ספרים, ספרים ועוד קצת ספרים...הסטורי
אולי שעון יד ככה תמיד יזכור אותך לטובהרויטל.
בדיוק הלך לו השעון, קניתי לו אחד ליומיום ואחד לשבת לפני שבועמותק 27
אם הוא אברך הייתי קונה לו ספל מפנק...רק כיף
אולי אפילו תרמי. תוסיפי הקדשה שוקולד קטן ותביאי לו את זה בערב שתארגני רק לשניכם...
שיר/קליפ שתקליטי את עצמך שרהנגמרו לי השמות
בליווי תמונות זוגיות שלכם/של המשפחה שלכם שיושבצו לאורך הקליפ.
מרגש מאוד
מרגששמותק 27
רק בלי הקטע שאני שרה, לא כדאיי🤭🤭
אוי! זה רעיון מדליק!*אשתו של בעלי*
גמני חשבתי פעם לעשות את זה לבעלי
אבל...בנסיבות שצצו ולא היו תלויות בי,הרעיון נגנז...
אבל...בנסיבות שצצו ולא היו תלויות בי,הרעיון נגנז...