פורום נשואים טריים (עמוד 151)

אם לא ביקורת 

תאורטית יכולתי לקבל מוצר תקין לחלוטין, להתלונן שהוא שבור ולקבל את הכסף חזרה. 
זה אמיתי או שאני מפספס משהו?

לא רק בתחום זוגי, אני מרגישה שזה פשוט בא והולך,
מאוד מושפע ממצבים רגשיים שלפעמים ממש קשה לי ליישב את השכל על ההרגשות

והשאלה עד כמה זה מחזיק לאורך זמן,  כי מרגיש שלא תמיד זה הולך. 🤦‍♀️

השאלה אם זה משהו שאי אפשר לעבוד עליו לבד?

ז"א, העניין הוא בהכרח לדבר עם עוד מאמנת? פשוט עם אינטואיציה טובה כמו שכתבת?

שהייתי באימונים כאלה של לפני חתונה, עברתי כבר תהליך אחד עם מישהי של עשרה מפגשים ועוד תהליך עם מישהי אחרת יותר ארוך ולא מדוד, וזה כן עזר לי קצת אבל מרגיש לי שזה קצת נמרח עד שעלינו על כמה דברים.

עכשיו אני בהפסקה מכל זה.
הלכתי לפסיכולוג איזה פעמיים, עשה לי קצת סדר בראש (היתרון ללכת לגבר שהוא שכלי יותר כנראה ומבין מאוד בנפש האדם במקרה הזה)

וואלה, אני כבר לא יודעת כבר מה לחשוב עם זה כל, אולי אני צריכה לשחרר מזה, אבל לא יודעת באמת מה הלאה מבינה?

ובינתיים הייתי בתחושה שפשוט אין לי כוח להמשיך לצאת ומנסה לברוח מהצעות שמציעים לי

ולא לקחת ללב? (לנסות לפחות)

שלאט לאט יכולים להתעצם, לפחות בהרגשה שלי..

אם למשל הבחורר ביקורתי או לחוץ מדיי וזה חונק או מלחיץ אותי.. זאת דוגמא?

היום הזה כל כך קצר ואין פרופורציה בין כל ההכנות והתוכן הרב שצורכים לגביו, ובין היום עצמו. הוא לחוץ בהחלט עם כל הקטע של לחלק משלוחי מנות לכולם, לשבת 30 דקות לשמוע מגילה בלי לעשות שום דבר אחר. ואז לרוץ לסעודת פורים. ואורחים. וילדים...חייבים לשנות את הפורמט..

באמת העמיסו מבחינה חברתית כ"כ הרבה על יום אחד...

הררי ציפיות,

הררי השוואות

הררי משלוחי מנות מושקעים

הררי קליקות ותחושה של "לאן אני שייך ומי אוהב אותי בכלל?"

ועוד הרבה מאוד דברים.

אבל החג עצמו ממש נטול מכל הלחץ הזה...

זה משלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאיש אחד, זהו.

מתנות לאביונים - שאפשר בקליק דרך האינטרנט

מקרא מגילה חצי שעה

ומשתה ושמחה שאפשר גם עם המשפחה הגרעינית בכיף על כדורי פלאפל או להזמין סושי או כל דבר אחר שאוהבים ובלי צורך לטרוח...

באמת חבל להלביש כ"כ הרבה על יום אחד בלבד ולחשוב שזה מה שמגדיר אותנו כאנשים טובים/לא טובים

מוצלחים/לא מוצלחים

חברותיים ומקובלים חברתית/לא

אני בטוחה שאת מדהימה בדיוק כמו שאת!

מה שהצלחת ועשית והספקת - מעולה

מה שלא - כנראה לא היה צריך להיות, וטוב שכך.

הכל בסדר  

(ממני, שלא זכור לי שבאף שנה הייתי בסעודת פורים עם עוד חברים, אלא או עם המשפחה המורחבת או עם המשפחה הגרעינית, והיה ממש כיף )

כל שנה בוא נלך לפה, בוא נלך לשם, צריך לנסוע להוא ולהוא ובסוף נשארים עם ממתקים סוג ג'.

השנה רק לשכנים בבניין. הבאנו שטויות, קיבלנו אוכל, עשינו על האש וזהו.

שהרבה פעמים ההובלה באה יחד עם שתלטנות ואז השרור היה "בעלי רץ קדימה מתקדם בפזיזות מחליט בלי לשאול אותי וכו'"

לא כל גבר חייב להוביל בכל תחום ותחום. אותו זה פחות מעסיק ויש לו פחות כוח לזה - תובילי את. למה הוא?

נראה שאת עושה את זה טוב והוא לא מבין בזה. הרווחת. ככה תוכלי לשלוט בעניינים יותר בלי שהוא ישים לך רגליים (לא בכוונה כמובן) ויסרבל. בהצלחה.

תכתבי שוב, הפעם תעתיקי את הטקסט לפני השליחה

קרה לי כמה וכמה פעמים... וכמו שכתבו מעליי כדאי להעתיק את הטקסט לפני שליחה או לכתוב קודם בוורד.

זה לא יחזיר את השעה האבודה, וגם לא את כוחות הנפש שנדרשו כדי לכתוב את זה, אבל אם תמצאי עוד כוחות לכתוב - בטוחה שישמחו מאוד לנסות לעזור לך כמה שיוכלו כאן ❤🙏

תרגישי טוב יקרה,

בשורות טובות

ומאד מרשים איך אתה למרות זאת, שם את זה במיקום הנכון לדעתך, ומציין אותה כטובת לב וכו' - עם בעיה נקודתית בתדירות מסויימת.

אני לא בטוח שאכן אתה צריך "להרגיע אותה" כשזה קורה - אם כי יפה שאתה מבין שבאותו זמן היא כמו חולה שצריכה טיפול. אבל עובדה שזה לא לגמרי כך - כי המילים השקריות האלה נשארות אצלך גם אחרי הרבה זמן, כדבריך.

נוגע ללב שאתה מניח ש"בוודאי היא מצטערת עליהם לאחר מכם", אע"פ שכנראה אינה באה להתנצל - אלא אתה מניח לפי הכרת אופיה.

לדעתי, כדאי לקחת אותה לשיחה בזמן רגוע. לומר לה קודם כל איך אתה רואה אותה בכללי - כמו שכתבת כאן.

אח"כ לומר לה שיש בעיה שאתה חושב שצריכים לדבר עליה ברגיעה, והמטרה אינה להאשים אלא לפתור.

תעלה את הענין הזה, שכאשר תוקף אותה כעס, האי מתפרצת בצורה לא נעימה, כשגולת הכותרת לטעמך היא המילים. תחזור עליהם: סתום, מטומטם, טיפש....  תשאל אותה אם לדעתה סביר שמילים כאלה ייאמרו בין בני זוג, או סתם בני אדם - איך היא היתה מרגישה לקבל מילים כאלה - ואם לא, למה זה קורה. האם היא מודעת לבעיה שבכך.

יש לקוות, שאם כדבריך היא בעיקרון אשת שיח וטובת לב - היא תודה שיש כאן משהו חמור. מן הסתם תאמר שזה חסר שליטה. תנסה להבין, תאמר מפורש שזה כדי לעזור, כדי שהדבר הזה שהוא מעין ענן על האישיות הטובה שלה, יוכל לימוג. תשאל מאיפה לדעתה זה בא. מה לדעתה ניתן לעשות כדי שזה לא יקרה יותר. שהיא תתמודד עם הצורך למצוא פיתרון, במקום שאתה תהיה זה שתרוץ לרַצות.

תחשבו ביחד על פיתרון. ולדעתי, יש מקום לומר לה, שבהיות שאחרי הכל אתה בעלה, אדם שמעריך אותה, ולא "מטפל מקצועי", אז אעפ"י שכדי לעזור להירגע, אתה מגיע כל פעם להרגיע - אבל בסופו של דבר זה פוגע בך. המילים נשארות גם אח"כ בראש ובלב.

ושלכן, בתור שלב ראשוני, עד שיימצא פיתרון קבוע יותר, טיפול וכד', כשאתה תזהה מצב כזה, אתה תעבור לחדר אחר - ותחכה שהיא תירגע מעצמה, על מנת לא לספוג מילים כאלה. כשתירגע - בשמחה תהיה מוכן לשוחח איתה בנחת, להבין, לשמוע, להביע דעה.

כך נראה לענ"ד.

@נביעה

העין הטובה על אשתך,

המיקוד ביתרונות ובחוזקות שלה, 

וחיפוש אחר פתרון אמיתי והתייעצות במקומות בהן קשה.

זה בהחלט מראה על תכונות מאוד טובות, ועל רצון כן ואמיתי שיהיה טוב, לכולכם.

כמה דברים שיכולים לעזור לדעתי:

א. להמשיך להגדיל את כל הטוב שיש באשתך - גם בעיני עצמך,

גם בעיניה ומולה

וגם בעיני הילדים ומולם.

כאשר השיח יכלול עד כמה אתה/בעלי/אבא מעריך את אמא,

רואה בה טוב,

גאה בה,

רואה עד כמה הלב שלה טוב

עד כמה הנתינה שלה אינסופית

עד כמה היא אשת שיחה

ועוד שאר הדברים הטובים שהיא עושה והתכונות הטובות שלה - זה כבר יוצר אווירה יותר שמחה וחיובית וחיונית בבית - מה שיכול בפני עצמו להשפיע ישירות גם על אשתך היקרה - ולדרבן אותה עוד יותר להמשיך דווקא מכל הטוב הזה.

לא ממקום של חוסר, אלא ממקום של להעצים עוד יותר את הטוב שכבר קיים.

ובסעיף הזה הייתי ממש מרחיבה, בבחינת "וכל המרבה הרי זה משובח"

שוב, גם בעיני אשתך, עצמך והילדים.

ב. נסה/נסו למקד את ה"טריגרים" ש"מדליקים" אצלה את כפתור הכעס -

מה קורה שם לפני הכעס?

אילו מילים נאמרות?

מה קורה בתכלס בבית/בסביבה?

מה קורה עם אשתך פנימה באותם הרגעים?

ממש לנסות לנטרל את החוויות, התחושות, ברגשות, המעשים וכו' בשעת הכעס - כמו ממש "ללמוד" את הכעס ואז נהיה יותר חכמים ונוכל יותר לקבל כלים ולהתמודד איתו

(בבחינת "דע את אויבך (:")

ג. אחרי שמיקדתם את מה שיכול להביא לכעס,

אפשר לחשוב על איך לנטרל אותו בפועל.

וזה, בעיקר, ע"י הבנה של השורש שלו.

מה בדיוק הכעיס שם?

והאם יש רגש יותר עמוק ש"מתחבא" תחת אותו הכעס?

והאם יש כאן איזשהו צורך חזק שלא ממומש שגורם לי להגיב ככה כרגע?

מהו?

ואיך אפשר למלא אותו, בטוב, ולא ע"י הכעס?

ד. גם בשעת הכעס עצמו - לנסות להבין לעומק מדוע נאמרות דווקא המילים הללו,

הרי אני בטוחה שאשתך לא גאה במילים הללו ואפילו לא רוצה לומר אותן

אז מדוע הןם יוצאות?

האם שמעה אותן בעבר? אולי אפילו בעברה, בילדות שלה?

אולי התרגלה לבטא כאב בדרך שכאילו מחייבת ש"תשים לב אליי! אני במצוקה! אז אני חייבת להתבטא בחריפות כדי שתראה את המצוקה הזו!"?

האם משהו אחר?

חשוב להבין את השורש של הדברים.

וכמובן אז להתחיל לטפל.

להחליט שמילים כאלה הן גם קו אדום.

ואפשר במקומן לומר מילים שעדיין מבטאות כעס - אבל לא פוגעות בכבודו של השני.

למשל, לומר באותו רגע ממש של כעס: "אני כועסת!

אני ממש כועסת עכשיו!

מה שעשית/הילד עשה/אחר פגע בי/הכעיס אותי/תיסכל אותי"

פשוט לבטא את התסכול, הכעס, הכאב - לתת לו דרך יציאה החוצה מהגוף, גם ע"י דיבור, אבל לא ע"י מילים פוגעניות.

אפשר גם ללמוד יותר בהרחבה סוגים של תקשורות מקדמות + דרכי התמודדות עם כעס (אם תרצה אוכל לשלוח לך במסר פירוט נרחב על כך) - שעוזרים גם במצבים כאלו.

ה. לומר ולפרט בפני אשתך עד כמה אותן מילים קשות וכואבות *לך* ופוגעות *בך* - וגם כאן - להתרכז ב"שפת האני" - בכמה זה פוגע בך - ולא בה ועד כמה היא לא בסדר,

וכמובן להוסיף לפני ואחרי עד כמה אתה מעריך אותה וכמה טוב כן אתה רואה בה - אלא שהנקודה הזו כואבת לך והיית רוצה שתעבדו על שיפור.

ו. לגבי הסיפא שלך "תמיד כשזה קורה אני מגיע להרגיע אותה כאילו אני זה שיצא מכליו, רק כדי שיהיה שקט ושתחזור למצב בו היא רגועה" -

צריך להבין ולהרחיב וצלול עוד על המשפט הזה - שאולי הוא טומן בחובו דינמיקה זוגית שלמה שצריך לראות איך יחד מתניעים את דרך השיפור קדימה...

אולי אתה לפעמים לוקח אחריות גם עליה? על הכל?

אולי בדינקמיקה ביניכם בנקודה הזו צריך משהו להשתנות גם מהצד שלך?

לא שאתה אשם חלילה, אין כאן אשמים, רק רצון שיהיה לשניכם טוב. וכדי שזה יקרה צריך להבין את התמונה היותר רחבה.

יכולים להיות כ"כ הרבה תרחישים, בין אם זה משהו של דפוס מרצה, או דינמיקה שצריכה כיוונון וכלים, או ריקוד זוגי שצריך להתאים עצמו למציאות יותר מדויקת ועוד הרבה מאוד אפשרויות. לא ניתן לדעת דרך הפורום אבל מציעה בחום לבחון גם את הנקודה הזו על מנת להגיע לשיפור אמיתי ומשמעותי.

ז. חשוב לזכור שבד"כ הכעס מביע מצוקה כלשהי.

דרך שלנו לומר שקשה לנו, שכואב לנו, שלא טוב לנו, שאנחנו רוצים שמשהו פה ישתנה.

נסה לראות במבט "על" את המציאות של אשתך היקרה -

האם טוב לה בכללי?

האם היא שמחה רוב הזמן?

איך המצב רוח שלה, התיאבון, שעות השינה?

יש ילדים? מה הגילאים? האם היא לפני אחרי או תוך כדי הריון/לידה/הנקה?

האם היא חוותה בזמן האחרון או בעברה אירועים קשים?

אולי היא לא נמצאת בתקופה כ"כ טובה וזה מתבטא בעצימות יותר גבוהה של הכעס? 

למה היא זקוקה?

נסה גם לשאול אותה וגם לחשוב בעצמך מה יכול להקל מעליה, לאוורר אותה, לשמח אותה, לתת לה הרגשה שהיא טובה וחשובה ויקרה.

ח. לזכור גם שלפעמים אותה תכונה פועלת בשני קצוות - למשל הכעס - יכול להיות הקצה ה"לא טוב" של תכונה של חום,

והקצה הטוב שלו הוא אהבה רבה.

זה גם מאוד מסתדר עם זה שכתבת שהיא מאוד טובת לב ועם נתינה עצומה.

כשהיא אוהבת - היא אוהבת עד הסוף.

ואדם עם הרבה חום, כן יכוללהיות יותר "מועד לכעוס", וכמובן שצריך לעבוד על זה.

להגיע לאיזון

אף פעם לא לעבור על קווים אדומים של פגיעה באחר

וכמובן ללמוד ולהתפתח ולשלוט בכעס ולא שהוא ישלוט בנו,

ללמוד לנהל אותו,

להקשיב לו ולפעול בכיוון החיובי וכן הלאה.

בהצלחה רבה רבה!

בטענה לאאוטינג?

באמת מה היה כתוב @פשוט אני..??

וואו, ישר כוח עצום!!!

עלה והצלח, בטוחה שהרבה מאוד יתרמו ממך, זכות גדולה 🙌

הפסדת

סתםםםםם חח

אני היחידי שהברכה שלו כ"כ רצינית.. לא מגיע לי קצת סתלבט לכבוד פורים?

חב"ד=חילוני בלבוש דתי

אתה הכי טוב

שרוט לגמרייייייייי

אם לא, איך אתה נשמע שתוי??

תארי לך איך אני כשאני שתוי

(chandler, 2021)

מה כמה?