כן, לא, למה?
זה יכול להשתלם באיזושהיא צורה להשאיר את זה בנפרד?
כן, לא, למה?
זה יכול להשתלם באיזושהיא צורה להשאיר את זה בנפרד?

לא חושבת שהייתי מתחתנת אם הייתי חוששת שאולי זה לא זה.
היינו באותו בנק גם לפני הנישואין
פתחנו כל אחד חדש בסניף שרצינו לפתוח חשבון משותף ואז הצטרפתי לחשבון שלו ומאז זה משותף... (זה היה ההנחיות המסורבלות שלהם אז)
את הקודמים סגרנו
האמריקאים עושים צרות לאזרחים שלהם (מבקשים דיווחי מס, לא מאשרים השקעות ועוד), ויותר טוב שזה לא ישפיע על בני הזוג

לא היה יותר מדי...הן מבחינת מיסי ירושה והן מבחינת מיסוי על השקעות וטופסולוגיה לדעתי במקרה כזה כדאי לעשות חשבון משותף וחשבן נפרד לזה שאינו אמריקאי
ככה אני יודעת מה קורה ככה הוא יודע,נראה לי אישית אין כמו זה.



המשכורת רק על שמו
ככה הכי שיוויוני
נטו עצלנות לא סיבה מיוחדת.
אבל האמת גם שכל ההוצאות הם מהח"ב של בעלי, אז החשבון שלי הוא כמו חיסכון...
אקח בחשבון את עצותיכם המחכימות.
זה לא קשור למצב,זה קשור לאופי
שגם אם היית רווקה עם מלא זמן פנוי אין לך שום חובה לעזור לאחותך...
אצלי קורה שבתור רווקה מצפים ממני לעשות בייבסיטר לילדים של חברה או של המשפחה ולפעמים באמת יש לי זמן פנוי אבל מה לעשות שלא בא לי, זה לא עושה לי טוב לשמור על ילדים של אחרים ( ועוד בלי תשלום).
לקח לי זמן אבל היום אני מסוגלת להגיד לא... בלי הסברים והתנצלויות..
חסד צריך לבוא ממקום שלם
בעיקר למשפחה הקרובה (הורים דבר ראשון ואחים)... אבל לא על חשבון העצמי שלך.
וכמו שאת אומרת, אם החסד לא בא ממקום שלם בסופו של דבר זה יגרום לך לתסכול וחוסר רצון לעשות חסד בעתיד וזה מה שקרה לי... עשיתי חסד עם אנשים ממקום של לא נעים ושל חוסר יכולת להגיד לא והיום אני ממש לא מסוגלת לחשוב על זה, אני מרגישה רע מהמחשבה שאצטרך ללכת ולעזור לאנשים שקשה לי לעזור להם...
איך העזת לא לשמור חינם על התינוקת המתוקה שלהם?
הוא היה מציע גם הפוך? לגיסתך לשמור על הילד שלך?
אבל באופן כללי
כיף לך איתו?
הוא אוהב אותך?
נמשך אלייך?
את מרגישה שהוא מחובר אלייך ולמציאות? או מנותק כזה ותלוש קצת
אם כן, תודי לה' ותמשיכי הלאה, מקסימום למצוא דרך לחיזוק הביטחון עצמי, אין סיבה להיתקע על זה וגם אין על מה.
אם לא, אז באמת יש בעיה אמיתית מן הסתם.
תשתחררי מהלחץ..
קודם תנסי לעבור לאינטרנט יותר צנוע כמו רימון או משהו בסגנון,גם תנסי שיהיו בבית קצת דרשות
של רבנים שמחזקים על הנושא,תנסי לא בכפיה,וגם כשאת רגועה ושמחה איתו תסברי לו כמה שזה
כואב לך וקשה לך עם העניין,שוב כל הכבוד לך על האכפתיות כי הצדק איתך.
כי איך ייתכן שלגבר יתירו לראות אישה לא שלו,זה נוגד את ההלכה,
את תמשכי לחזק אותו ורק תרווחי.
הגישה של הדבר הוא בזה:
האם כל אדם (גבר או אשה) רוצה להרבות זכויות בעולם או להיפך.
אנחנו מחפשים זכויות כל הזמן,
חושבים על איך לעזור לזולת,
להרבות בכבוד שמים
להוסיף טוב בעולם
ולא ח"ו להיפך.
האם היינו רוצים שבגללנו העולם יהיה טוב יותר?
טוב יותר גם רוחנית?
אז כן, לצניעות יש חלק גדול בזה.
לא כל כך יודעת את ההבדל בין מסייע לדבר עבירה או לפני עוור לא תיתן מכשול
אבל ברור שמישהי שהולכת לא צנוע נופלת באחת מהקטגוריות.
וזה בכלל לא קשור לזה שהגבר הוא טורף מיני או שנח להתפתות.
ואגב לגבי ציבור דתי לאוני ועמדה לגבי צניעות,
לא חושבת שיש היום הגדרה מדוייקת לציבור דתי לאומי.
מינעד רחב מידיי
שיח הצניעות האובססיבי,
גורם לאישה לפחד כל הזמן על בעלה.
ולחנוק אותו בגלל פחדיה.
בתואנה שהיא אחראית על היראת שמיים שלו,
או שזה פוגע בה מאוד וכו'.
אישה יקרה.
בעלך צופה בסרטים וכנראה שזה לא פורנו.
וגם אם זה היה פורנו- לא חושבת שזה טוב לך להיכנס לזה.
לא חושבת שטוב לך לחשוב מה הוא רואה ומה הוא לא.
את לא אחראית על היראת שמיים שלו ולא על מה הוא רואה ומה לא.
אם הוא אוהב את זה- רוב הסיכויים שיעשה את זה שתהיה לו שעה של שקט כשיהיה לבד.
תבקשי ממנו שישתדל להפחית במראות לא צנועים. וזהו.
תגידי לו שזה ישמח אותך.
את לא צריכה להיכנס לדרמות
ולנסות לכפות עליו את השקפת עולמך.
במקום זה,
טוב תעשי אם תביני שהעבודה שלך היא להיות הגרסה הנשית הטובה ביותר של עצמך.
זה אומר ליזום יחסי אישות,
זה אומר להראות לו פנים מחייכות
וזה אומר לפרגן לו ולהעצים אותו.
לא לנסות להשתלט,
ולא לנסות להדיר אותו מהעולם.
אין לנו יכולת, כנשים, להבין מה זה היצר הגברי.
הוא לא אישה וזהו.
הוא כנראה יתמודד עם פיתויים כל חייו.
איך את יכולה לעזור לו?
את יכולה להיות ה"חומה" שלו בעזרת הנשיות הטבועה בך.
את לא יכולה להכריח אותו לא לראות סרטים,
אבל כן יכולה לבקש שימנע ממראות לא צנןעים.
אבל לא לחקור אותו מה ראה ומה לא.
תסמכי עליו ותניחי לו.
תשאלי את עצמך:
למה זה מפריע לי?
מה אני מרגישה כשהוא צופה בזה?
איזה רגש עולה בי בזמן הזה?
מה אני חושבת שעובר לו בראש כשהוא צופה בזה?
במה זה יכול לפגוע בנו כזוג?
תשאלי אותו את אותם השאלות ויש סיכוי שיהיו לו תשובות אחרות לגמרי
ועוד כאלה שאלות...
וחוץ מזה,תפסיקי גם את לראות סרטים,אם זה משפיע עליך ומבלבל אותך,תפסיקי עם זה לגמרי.
ממש מרגישים את הלב הטוב והטהור שלך שרק רוצה שיהיה טוב...
שתהיה ביניכם בלעדיות
נאמנות
שלמות
הרמוניה
אהבה שלמה
בכל המובנים.
מקסימה שאת!
קודם כל הרגשות שלך לגיטימיים לגמרי -
כמו שאמרת - כך *את* רואה את הדברים.
את *באמת* היית רוצה שסבעלך יראה אך ורק אותך כולל תמונות, סרטים, ברחוב, בעבודה והכל
את *באמת* היית רוצה שרק הקשר שלכם יהיה אל מול עיניו תמיד תמיד, אפילו כולל קשרים לא אמיתיים בתוך סרטים.
כך את רואה את הדברים.
זו את.
וזה בסדר גמור ומושלם שזו את.
וכמו ששוב כתבת בחוכמה - יש גם את בעלך היקר.
ו*הוא* רואה אחרת את הדברים.
הוא *באמת* לא מבין את הבעייתיות
הוא *באמת* לא משווה דמות מסרט לאשתו היקרה
הוא *באמת* לא משווה קשר בסרט לקשר שלכם
אם הוא אומר שזה לא עושה לו שום דבר, שהוא לא מבין למה את מתכוונת, שהוא לא מבין את הבעייתיות וכו' - הוא כנראה באמת ובתמים מרגיש וחושב כך.
אבל בגלל שאת זו את (המקסימה! באמת!) - הלב לא נותן לך לשחרר.
הוא אומר לך (הלב): "רגע. אבל אם אני רואה כך את הדברים. אז איך הוא לא?! אז אולי הוא משקר?
אולי הוא לא רוצה לפגוע בי?
אולי עכשיו לא אבל בעתיד כן?
אולי הוא לא מודע להרס אפילו?
ואולי ואולי ואולי.
ואז באמת קשה לשחרר
כי הכוונה שלך,
המהות,
השורש,
זה שיהיה לכם טוב!
***כי*** את כ"כ אוהבת אותו!
כי את כ"כ רוצה קשר שלם ביניכם לנצח שאפילו הדבר הכי קטן לא יוכל להיכנס ביניכם!
זו כוונה כ"כ עמוקה,
כ"כ טהורה
כ"כ נכונה!
מצוין שאתם מדברים על זה.
מציעה להמשיך לדבר על זה.
קודם כל לשאול את *עצמך* מה בדיוק בדיוק מפריע לך?
ממה את מפחדת אם יראה זאת?
וממה עוד את מפחדת?
ומה יקרה?
וממש להמשיך ולמנות, אפילו לעשות רשימה, את כל הדברים שעולים בך.
ועם זה להגיע אל אישך היקר לשיחה טובה,
שיחה שמתחילה בכיף ובנעימות,
כמובן בזמן רגוע ושלו ששניכם אוהבים, אכולים, רגועים ולא עייפים וכמובן בלי הסחות/ילדים ברקע/מסכים וכו' -
ושוב לפתוח את הנושא לעומק.
לומר לו מה את מרגישה
לומר לו ***למה*** את מרגישה כך.
ואז לשמוע אותו.
רק לשמוע.
בלי רצון לענות באמצע
אלא רק רק לשמוע עד הסוף.
לשמוע מה הוא חושב על זה
מה הוא מרגיש לגבי זה
והכי חשוב *למה* הוא חושב ומרגיש כך?
דברו ודברו עד שתלבנו גם בלב את הכל!
כי כמה שנגיד לך אנחנו כאן - הלב הטוב שלך שרוצה שלמות עם אישך לא יירגע עד שאותו איש חמוד עצמו ירגיע אותו 
ואשתף אותך במשהו אישי 
לפני 14 שנים, שהייתי כלה צעירה, חשבתי לתומי שאחרי החתונה לא יהיה לנו אפילו מחשב (טלוויזיה היה מוסכם כבר שלא
)
וביום הראשון שראיתי שבעלי היקר, החתן הטרי, משחק משחק מחשב ממש נחרדתי! (חח זה מצחיק אותי עכשיו, אבל אני ממש זוכרת את זה שנחרדתי! אמרתי לו: מה? יש משחקיפ במחשב גם אחרי שאנחנו נשואים?
חח והוא הסתכל עליי, בהלם בעצמו, ואמר: ?! חחח מה הבעיה? למה זה שונה אם התחתנו? הרי שיחקתי במחשב גם לפני... מדוע עכשיו לא?
ואז הייתה לנו שיחה על כך
ופשוט הבנתי שבאמת הוא זה הוא
ונשאר מי שהוא גם אחרי החתונה.
כמו שאני זו אני.
ונשארתי כך אחרי החתונה
(ונהניתי מהמחשב גם
)
- עוד סיטואציה שנזכרתי בה עכשיו -
גם ממש בתחילת חיי הנישואים - ראיתי תמונה של משחק מחשב עם ציור של מכונית וכמה אנשים מסביבה, ולאחת הנשים (המצוירות! הן אפילו לא היו אמיתיות) בתמונה הייתה גופיה. ואמרתי לבעלי שזה מפריע לי שיש לה גופיה.
חחח אני צוחקת עכשיו בקול כי אני נזכרת שוב בפרצוף המופתע שלו שלא מבין מה אני מתכוונת בכלל?!
הוא אפילו לא הסתכל על זה, לא ייחס לזה חשיבות, ראה את זה כמו רקע לשנייה לפני שהמשחק נטען ואפילו לא זכר את זה
ורק אני אכלתי סרטים בראש שהנה הוא רואה אישה אחרת בגופיה
😁
(אני ח"ו לא צוחקת עלייך, אלא ממש עליי, הסיטואציה עצמה שהייתי בה מצחיקה אותי עכשיו כמובן שאז לא צחקתי...)
עכשיו נכון שיש אנשים ונשים שלא מתאים להם גם זה וזה בסדר גמוק
נכון שיש כאלה שבכלל בכלל לא מכניסים הבייתה לא מחשב ולא פלאפון ולא ספרים עם תמונות של נשים וכן הלאה כי להם זה מתאים.
אבל יש מקרים שאו שגם האיש וגם האישה במחשבה ותפיסה שהדברים הללו לא מפריעים להם,
או שהאיש חושב כך והאישה חושבת אחרת,
ובפעמים האלה חשוב מאוד לדבר,
להבין את עצמנו
להבין את בן זוגנו
ולפתור את העניין כך *ששנינו* נרגיש טוב.
גם שהאיש ירגיש טוב, שמקבלים אותו כמו שהוא, שמאמינים לו, שמבינים אותו, שסומכים עליו וכן הלאה
וגם שהאישה תרגיש טוב - שאין שוםפ דבר ואף אחת שיכולה לאיים על המקום שלה בלב שלו אפילו לא טיפה, ושהיא יחידה ובלעדית לבעלה
(ושניהם צריכים באמת ובתמים להרגיש זאת לעומק ולא בכאילו. גם דרך התקשורת וגם דרך מעשים וזמן וניסיון חיים והחיים עצמם וההתנהלות בהם).
לאט לאט עם השנים למדתי והבנתי ממש לעומק את העניין הזה,
שאישי היקר - הוא אדם שלם בפני עצמו.
ואני אדם שלם בפני עצמי.
ויכולים להיות פערים
ויכולים להיות הבנות שונות
ודעות שונות -
והכל בסדר!!!
כל עוד ממשיכים לאהוב אחד את השנייה, ולכבד אחד את השנייה,
ולדעת מהם הצרכים אחד של השניה ולדעת גם איך למלא אותם, וכמובן שאם יש קווים אדומים אצל האיש/ה מתחשבים בהם,
וכמובן שאם יש דברים מהותיים וכו' מתחשבים בהם
אבל הרבה פעמים זה לא חייב להגיע לשם, כי פשוט לומדים לא להיבהל מהפערים.
ואפילו, אפילו לומדים *להיתרם* מאותם פערים.
כמה שזה נשמע הזוי עכשיו, אני בטוחה, גם אני הייתי חושבת שזה הזוי להיתרם מהפערים?! מה?! באיזה עולם?!
אבל כן!
באמת שזה כך!
כל אחד משלים את השני
כל אחד יכול לגדול עוד
למצוח עוד מהשני
לפתוח את הראש, את הלב
לפתח גמישות מחשבתית
להתמלא עוד בענווה
להבין
לכבד
לתקשר
יש בזה ממש עולם ומלואו של טוב!
סתם עוד דוגמא מצחיקה שנזכרתי בה עכשיו: בהמשך לסיפור שסיפרתי על המחשב וכו -
היום אני מוצאת את עצמי פשוט מתמוגגת מנחת שבעלי הכיר לילדים משחק מחשב שנקרא Minecraft
(ואני כותבת את השם שלו כי אני ממליצה עליו בחום!!! לכולם!) - ותשמעי, הם פשוט מאושרים.
הם לומדים
הם מפתחים קורדינאציה
הם נהנים
הם מדברים ביניהם
משתפים פעולה יחד
מתכננים יחד
חושבים
לא יודעת איך לתאר את זה, חבל שאני לא יכולה לצלםפ וידאו בלייב ולשלוח לך שתראי כמה כמה טוב זה עושה להם המשחק הזה! בכ"כ הרבה מובנים, לךא רק טכנית, גם נפשית, גם רגשית, גם חברתית - וואו פשוט הכל!!!
וכל זה - בזכות אבא שלהם!
אותו אבא אהוב שאוהב משחקי מחשב והכיר להם את זה 
רק רק בזכותו
וגם אני נהנית מזה.
מהם.
פשוט חווה על בשרי את ההתמלאות הזו דווקא מהשוני בינינו!
(יודעת שזה נשמע כאן לא מספיק עמוק, פשוט קשה לי להעביר את החוויה והתחושה שלי דרך הכתב... יש בזה כ"כ עוד הרבה שקשה לי להעביר...
)
אז אישה יקרה וטובה שאת!
תמשיכי לאהוב כך את בעלך עד הסוך ובכל הכוח
תמשיכו לדבר ביניכם
תמשיכו להבין אחד את השניה
תמשיכו לסמוך אחד על השנייה
ויהיו לכם חיים מתוקים מתוקים ב"ה 
אבל מכיוון שהוא זה לא את - והוא אומר לך ש"אינו מבין על מה את מדברת"..
אז סביר שהכי טוב עבורך כעת, זה להתעלם.
להאמין לו למה שהוא אומר.
לא לגרום שע"י כך ש"תסבירי" לו מליון פעם "מה הבעיה", הוא עוד יתחיל באמת לשים לב למה שאת אומרת שזה בעיה....
ההערות המרובות, הלחץ שלך, יכולים לגרום לההיפך.
אולי תאמרי לו רק, חד פעמית, שאת שמחה שאינו רואה בכך בעיה ושזה לא משפיע על הקשר איתך - אבל בכ"ז, בהיות שלא צנוע זה לא צנוע, ולא ממש מתאים לצורה של הבית שאתם רוצים, אז תשמחי אם יוכל למעט בכך כפי יכולתו..
אפשר גם ליזום - לא בלחץ - בילויים משותפים כשרים. יתן צורות אחרות של "זמן להירגע"...
כך נראה לענ"ד.
"לֶךְ וגַדֵּל עַצְמְךָ!" – הרבנית ימימה בקריאת התעוררות, הפעם לגברים
ובעצם, השאלה "למה הוא רצח?" היא לא לגיטימית. זו שאלה שאסור שתישָּׁאֵל. כל חיפוש מניע רק עלול להניע עוד מקרים כאלו. אנחנו לא שואלים ביהדות למה הוא רצח. לֹא תִּֿרְצָח! שורה תחתונה וזהו.
אבל המסר שלי הוא: לכו וגָדְלוּ עצמכם.
אני מתייחסת לטוקבקים שאני רואה, טוקבקים חסרי בושה: "תראו איך נשים נהיו", "מה הן עושות לגברים", "איך הן חרגו מגבולותיהן". אז במקום לומר לאישה "לְכִי וּמַעְטִי אֶת עַצְמֵךְ", צו השעה הצועק הוא "לֶךְ וגַדֵּל עַצְמְךָ", ומהר, ומהר. איש חייב להרגיש ולוּ במעט איש-רוח, איש בעל תוכן, איש עם שאר-רוח. הוא חייב להרגיש גדול, ולא להיות מאוים מכל גדילה שמתרחשת במחיצתו.
לֶךְ וגַדֵּל את עצמך, ודחוף. זה הפך להיות פיקוח נפש. ביום שבו חדלו גברים ללמוד לימודי רוח ועברו לכל המקצועות שיש בהם רק מעשה, זה היום שבו הפכו נשים מצליחות לאיוּם על קיומם. צו השעה: לֶךְ וגַדֵּל עַצְמְךָ.
לךְ ותהיה איש רוח. זה לא בזבוז כוחות; אדרבה, אם ארון הספרים היהודי מעמיס על הגבר כזה ציוד, הוא יודע שהוא זקוק לו, לציוד הזה, מאד-מאד. יַגְדִּיל תּוֹרָה – וְיַאְדִּיר (ישעיהו מ"ב, כא). זה הגבר האדיר בעיניי, אבל בעיקר, בעיני עצמו.
לזכרך הטוב Diana Raz
מוסיפה שאני מסכימה איתה מאוד... לצערי חוויתי את זה גם מהבית וגם מהזוגיות הקודמת (מי שזוכר את הודעותי הרבות) ואין פתרון אחר. העולם מבקש מאיתנו לגדול...
"בעקבות..."
וכמו שכתבה בעצמה בתחילה. זו מציאות לא-שייכת. חס ושלום. והדברים האיומים הללו הם מיעוט קיצון שבקיצון, ורובם אצל לא יהודים.
אז לכתוב כאילו "בעקבות זה" משהו לגברים, היה יכול להיות דבר "מעליב", אם לא שזה עד כדי כך לא שייך.... תקלה בכתיבתה.
בדיוק כמו שמתלוננת על כתיבה "לנשים".
לא שייך. רוב העולם ב"ה אינם אלימים - ומי שכן, זה לא פחות מהמגדר האחד מאשר מהשני (אם כי במקרה הקצה-שבקצה הנוראיים, יתכן שהכח הפיזי העדיף הכריע).
אלא מה? שעצם כתיבתה, בלי הטעות הזו, היא כתיבה נכונה. אדרבה, באה מתוך יחס מכבד. ציפיה מהאיש שיהיה גורם "חשוב" מכח עצמו. דווקא בגלל מיקומו בסקאלה המשפחתית באופן טבעי, שיהיה במצב שאנו מרגיש צורך "להיאבק" על הדבר הזה.
וגם לא נכון שאין כלום בכתיבות מהסוג שהיא מצטטת על "נשים". אלא שאין מקום להכללה. אבל אי אפשר לומר שכל ה"טענות" הללו הן פשוט שנשים "תמעטנה את עצמן"... חלילה. אלא שיש לפעמים בתרבות החיצונית העכשוית, לא רק חינוך לגדילה עצמית של נשים - שזה דבר מבורך - אלא גם חינוך פמיניסטי ל"התרסה מובנית". לקימה נגד המבנה המשפחתי המסורתי, במובנו החיובי.
יש גם דברים כאלה.
אז מוטב - ללא קשר לנושא הנוראי שבקישור אליו זה הובא משום מה - שגם הגברים וגם הנשים, ישימו לב להוסיף טוב אצל עצמם; גם במובן הרוחני, גם במובן המידות הפשוט. בהכרת התפקיד והיחודיות של כל אחד.
אפשר ספר שנקרא בר מצוה של הרב זכאי.

אם אוהבים לטייל
דומני שקוראים לו "כח 13" (יש גם מקביל לבנות).
שמעתי שהוא ספר טוב.
זה כמו אסטוניש?
לזוג צעיר ממש מדהים שעזר לנו המון בתקופה האחרונה.
מגבלה, לשניהם לו"ז צפוף וניתן כעת רק ללילה 1 ובאיזור המרכז (ירושלים-נתניה)
שיהיה איכותי (ג'קוזי חייב להיות ובריכה עדיף)
יש מליון צימרים .
אודה לעזרתכם לפני שאתחיל לחפש
ואמרו שהם בד"כ לא מפרגנים לעצמם דבר כזה.
אשאל אותם לגבי שוברים
הזמנו להם כבר.
הנורמלית האחרונה
חלונות
נגמרו לי השמותבתוך כל איש ובתוך כל אישה יש את הילד שהיה/הילדה שהייתה,
וכל ילד/ה (וגם כל איש/ה) זקוק ל4 צרכים הכי הכי בסיסיים ומהותיים בכדי להרגיש טוב, והם:
1. להרגיש אהוב
2. להרגיש רצוי
3. להרגיש שייך
4. להרגיש בעל ערך, שווה, מסוגל ויכול
אם אני מרגיש/ה שאוהבים אותי, ללא תנאי
אם אני מרגיש/ה שרוצים אותי ובי
אם אני מרגיש/ה שייכות
ואם אני מרגיש/ מסוגלות ויכולת וערך - יש לי כמעט הכל 
וכמו שכתבה @Noni היקרה,
בעבר כתבתי באמת צורך מרכזי אחד שעלה לי באותו רגע - פעם אצל האישה ופעם אצל האיש.
מצרפת זאת כאן:
גבר יקר,
בחרתי עכשיו להתמקד דווקא בך.
ברור לי שיש עוד צד אחד שלם שנקרא – אשתך,
אבל הפעם אני רוצה להתמקד דווקא בך.
רציתי לספר לך שיש לך כוח-על בתוך-תוכך ממש.
כל השנים האלה שהיית ילד? וחלמת להיות גיבור על?
אז אתה יכול. יש בך סופר-כוח, באמת באמת!
וכוח העל הזה נקרא: לשמח את אשתך.
להחיות את אשתך.
אתה יודע איש יקר,
מהו הצורך אולי מספר אחת של אשתך?
מה הדבר שאם יהיה לה אותו – יהיה לה הכל?
זה הצורך של אשתך להרגיש מקום ראשון בלב שלך!
זה הצורך של אשתך להרגיש שבתוך הלב שלך היא טובה, מוערכת, שווה, נחשקת, יפייפיה אמיתית מבפנים ומבחוץ.
יש לך מושג איזה כוח יש לך בידיים?
זה מפחיד מרוב שזה עוצמתי. פשוט כך.
בכוחך להחיות את אשתך!
ממש להעניק לה חיים,
חיים במלוא מובן המילה
וגם חיים של אושר ושמחה.
אם אשתך תדע, אבל באמת באמת תדע ותרגיש את זה בלב שלה – שהיא מקום ראשון בשבילך,
שכל השאר בא אחריה,
שהיא טובה,
שהיא שווה,
יהיה לה הכל.
ה-כ-ל
אתה יודע איש יקר,
כבר מאז שאנחנו ילדות (יש לך ילדה משלך?),
כל ילדה קטנה חולמת או לוקחת בפועל פרח עם עלים וקוטפת עלה עלה
ושואלת
אוהב אותי?
לא אוהב אותי?
אוהב אותי?
לא אוהב אותי?
ואם העלה האחרון – אוהב אותי!!!
אז היא מאושרת!
גם אשתך. היקרה. זו שאותה קידשת. זו איתה כרתת ברית.
היא כמהה, כל כך כמהה, לדעת שאתה אוהב אותה!
להרגיש את זה, בעצמות שלה,
בלב שלה,
במוח שלה.
לדעת: אני מקום ראשון בשבילו!
הוא אוהב אותי!
אוהב אותי!
כוח החיות (בשורוק) שהקב"ה נתן לך הוא לעיתים כפול ומכופל – גם חיות בשבילך וגם חיות לרעייתך.
כאשר אתה נותן לאשתך, מעניק לה, משפיע עליה מטובך (וזה בכל המובנים, גם גופנית, נפשית, רגשית, שכלית – הכל. גם בחיים האינטימיים ביניכם כאשר אתה מעניק לאשתך אתה נותן לה חיות. וכאשר אתה מחסיר ממנה גם שם – אתה ממש "מכבה" אותה, לוקח ממנה בדל של חיות. כי מיניות היא לגמרי לגמרי ביטוי של חיות) – אתה באמת באמת מחיה אותה.
הרגשת פעם איך זה להחיות בנאדם?
זה באמת כוח על איש!
ויש לך אותו בידיים
בלב
במחשבה
בך.
לך תרעיף אותו, תשתמש בו – ועל אשתך. יחידתך. רעייתך.
תגרום לה להרגיש שהיא מקום ראשון אצלך.
ויודע מה?
יודע מה יקרה אחרי שהיא תרגיש את זה?
את זה אני כבר לא אגלה לך
אתה תראה בעצמך!
(רמז: רק דברים טובים גם *עבורך*)
-------------------------------------
והפעם לאישה:
אישה יקרה,
ניסיתי לחשוב ביני לבין עצמי מהו הצורך הכי בסיסי, מרכזי, עוצמתי שיש לגבר בחיי הנישואין?
עלו לי כמה וכמה...
אבל אחד מהם צף מעל כולם וגרם לי למרקר אותו במוח שלי יותר מכולם
אז משתפת גם אותך (וגם את עצמי
)
שהצורך של האיש שלך, אולי הצורך הכי הכי עמוק וגדול הוא:
הצורך שלו להרגיש שמקבלים אותו כמו שהוא!
כשהגבר שלך ירגיש שאת מקבלת אותו כמו שהוא,
שהוא בסדר,
שהוא מוצלח,
זה יגרום לו להרגיש שלמות נפשית כזו, שלמות שהוא כ"כ כמה לה.
כבר מאז שהגברים ילדים,
מחנכים אותם, אותנו,
שגבר נמצדד בהישגיות.
אז הם תמיד מרגישים בתחרות סמויה
תמיד רוצים לחו7ות הצלחות
תמיד רוצים להרגיש "שווים"
תמיד מפחדים מכישלון, בכל תחום שהוא
אצלם זה: אם לא הצלחתי ב___ = משמע אני כישלון!
העולם שלהם הוא הרבה יותר דיכוטומי, קר, חותך, אכזר
לא זו בלבד, אלא שעוד מוסיפים חטא על פשע (בתרבות) וגם אומרים להם: אם אתה בוכה אתה ילדה עם קוקיות...
אם אתה מביע רגש אתה נקבה...
אם אתה רגיש מדי אתה רכרוכית
אתה לא גבר
אז בנוסף לכל זה - גם מונעים מהם להביע את הרגש של עצמם!
אז גם לקחו מהם דבר כה בסיסי
וכל מי שיש לו ילד בן - יודע עד כמה זו שטות לעשות את החלוקה הטיפשית הזו בין רגש לבנים ולבנות - כי ברור שיש לשניהם רגשות!
וגם הסלילו אותם להתייחס לעצמם ולהעריך את עצמם בכמה הם שווים
ולמי יש יותר בהכל
יותר כסף
יותר שרירים
יותר הכל...
ואם לא הצלחת=אתה אפס. אתה כישלון. אתה אפילו לא גבר, רק נמושה.
וכמה שזה כואב!
כואב כואב כואב!
וכמה שזה לא נכון!
וכמה שזה מעמיד אותם לפעמים מול מציאות לא הגיונית!
וכשהם נכנסים לתוך חיי הנישואין,
וכשהם בחרו בך וקידשו אותך קבל עם ועדה ואמרו לך:
הרי את - ורק את
מקודשת לי - ורק לי
כמה הם ייחלו בסתר ליבם לרגע הזה בו הם יוכלו להרגיש איתך, האישה היקרה שלהם, בבית.
בית.
את הבית שלהם.
את השלווה שלהם.
את הנחת שלהם.
את המקום בו הם רוצים להרגיש ***מי שהם***
בלי שיפוטיות
בלי ביקורת
בלי עין עקומה או חצי עקומה
בלי זילזול
בלי הקטנות
בלי הישגיות
בלי השוואות
בלי ניצחונות או התרברבות -
רק הם.
נקיים.
עם הלב שלהם מוגש לך על מגש. וזהו.
בלי כל החיצוניות הזו שכבר ליבם קץ בה!
והם כל כך כל ך זקוקים לקבלה הזו!
שירגישו:
אשתי רואה אותי!
אשתי מקבלת אותי!
כמו שאני!
על היתרונות שלי וכן, גם על הפאקים שלי!
מוחלת לי, סולחת לי, מקבלת את זה שאני לא משולם! מקבלת את זה שאני בנאדם!
ו-וואלה אוהבת את מי שהיא רואה מולה - אותי - כמו שאני!
וואו.
המקום הזה בנפש שלהם הוא הכל בשבילם!
אם יזכו להרגיש מאיתנו את הקבלה הזו,
הקבלה ללא תנאי הזו,
האהבה שאינה תלויה בדבר הזו -
הרווחנו את הלב שלהם!
הרווחנו את השמחה והחיוך שלהם!
ושהגבר שלך מחייך, שמח, מאושר, שלם, מרגיש שמקבלים אותו - הוא פורח.
ואת יקרה?
את תפרחי יחד איתו
שנזכה לקבל 
עכשיו כשכתבתי את השורה הזו עברה בי צמרמורת - כי פתאום עולה לי שבעצם כל המהות של האישה היא הקבלה,
גם ביהדות,
שמתייחסים לזכר כאל הנותן, המשפיע,
ואל הנקבה כאל המקבלת,
גם באופן חיצוני הקב"ה ברא הבדלים ביולוגיים בין איש לאישה -
ופתאום הקבלה הזו מתחוורת לי במלוא עוצמתה גם בעוד פן נוסף!
גם קבלה שלנו מהטוב של האחר
אבל גם קבלה שלנו *את האחר* ***את האיש שלנו כמו שהוא***
שנזכה!
אז איך להצליח בפועל?
כמה דברים שיכולים לעזור:
1. ההבנה שאישי, כמוני בדיוק, וכמו כל אנשי העולם - הוא בן אדם. לא מלאך.
ומתוקף כך - לפעמים הוא עייף/חולה/טרוד/עמוס/עצוב/לא במיטבו - וגם התנהגותו לא תמיד במיטבה כנגזרת מכך.
וכמו שאני מקבלת את עצמי גם ברגעים הפחות יפים שלי,
ומוחלת וסולחת לעצמי,
ויודעת שבסה"כ הכוונה טובה ואני משתדלת ולפעמים נופלת - כך אותו דבר בדיוק לעשות עם האיש -
לזכור שאם עכשיו הוא הגיב בחוסר סבלנות/שכח משהו שביקשתי/כל דבר אחר שהוא לא מושלם - אז נכון, זה מבאס, אבל הוא רק בן אדם ומותר לו לטעות לפעמים ולא להיות מושלם.
2. ההבנה שאישי הוא אישי
ואני זו אני.
נשמע מצחיק, אבל זו הבנה חשובה ואפילו עמוקה *מאוד*
כיוון שאנו כבני אדם נוטים לחשוב שאם *אנחנו* מאמינים במשהו מסוים שהוא טוב - כולם צריכים להאמין כך
או אם *אנחנו* חושבים שצריך לנהוג כך וכך - כולם צריכים לחשוב כך,
כאשר ה"כולם" הזה זה בעיקר האיש...
ובכן, זה לא תמיד נכון.
לפעמים דווקא האיש בטוח שמה שנכון זה מה *שהוא* חושב ומרגיש.
אז מי אמר שאנחנו צודקות?
אולי דווקא הוא?
אולי שנינו?
אולי אף אחד מאיתנו?
הרעיון הוא להבין שיש כאן עוד בנאדם שלם
עם שאיפות
רצונות
רגשות
מחשבות
וזה בסדר
ולגיטימי
וטוב!
כי הוא - הוא
3. ההבנה שאם אני מקבלת את אישי כמו שהוא - זה לא בא על חשבוני, זה לא אומר שאני בהכרח מסכימה עם הכל, זה לא אומר שאני מבטלת את עצמי ואת מי שאני - זה רק אומר שאני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים עם זכות לחשוב ולהרגיש מה שטוב ונכון לנו.
זה חשוב כי הרבה פעמים יש לנו בראש מחשבה שאם נקבל את השני - זה מאיים על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מאמינים בו.
וזו טעות.
זה לא צריך לאיים.
הכל בסדר - מותר לנו לחשוב אחרת. מותר לנו להרגיש אחרת. מותר לנו לראות אחרים דברים.
שום דבר מעצמי וממה ששלי לא נעלם בכך, זה רק שאני מאפשרת גם לשני מרחב מחייה.
4.להפסיק לקחת את השני כמובן מאליו + להגדיל את הטוב בבן הזוג -
כל דבר טוב שבן הזוג עושה, כל תכונה טובה שלו, כל השתדלות שלו, כל מאמץ שלו -
קודם כל *לראות* את זה
(ולא לקחת את זה כמובן מאליו - כי זה לא!)
אח"כ להגדיל את זה - בעיני עצמנו קודם כל
ואז בעיני בן הזוג - לומר לו את זה, לפרגן, להחמיא, להעריך, לדבר את הטוב הזה שאנחנו רואים *בו*.
מה שזה עושה לנו בנפש - זה שזה ממש מרחיב לנו אותה להתרגל להתמקד בטוב ובחיובי שבשני, וממילא כך נראה את כל כולו באור יותר חיובי ויותר נוכל לקבל את כל מי שהוא מהמקום החיובי הזה.
וגם אצל השני - זה יוצר הרגשה טובה כאשר ההערכה שלנו כלפיו והקבלה שלנו אותו מצליחה להשתקף גם לו בצורה הזו.
וכמה דוגמאות בעניין הקבלה של בן זוגי כמו שהוא:
א. האיש אוהב לשחק במחשב
האישה חושבת שזה ילדותי, טיפשי, בזבוז זמן וכן הלאה.
מה עושים?
אז לפי הסעיפים שרשמתי למעלה ^
מבינים שזה מי שהוא.
זה מה שהוא אוהב
זה מה *שהוא* בוחר לעשות עם הזמן הפנוי *שלו*
זה מה שמשמח *אותו* ועושה לו כיף וטוב על הלב
יש לו עולם אמונות, ערכים, תפיסות לא בהכרח זהה לשלי ומותר לו וזה בסדר - כי הוא אדם בפני עצמו!
יש בו גם המון טוב אחר ולא מובן מאליו שאני זוכה לקבל, אז גם אם זה לא בא לי בקלות - מילא, זה שלו!
וכן הלאה על זו הדרך...
ומה שקורה אז -
לאט לאט כל פעם שהאישה רואה את בעלה משחק במחשב היא פשוט תחייך לעצמה ותאמר "איזה כיף שהוא נהנה ושמח ככה."
וזהו.
המקום הזה יצור גם בלב האישה הבנה, קבלה, שיחרור
וגם בלב האיש ידיעה שאשתו מקבלת אותו כמו שהוא ולא מנסה לחנך או להטיף או לשנות אותו בדברים שהוא כן חושב שהם טובים לו...
ב. האיש ניקה את הבית/בישל לשבת איך שהוא רואה לנכון
והאישה כועסת שהניקיון או הבישול לא נעשו בסטנדרטים *שלה* או לפי הרצון שלה ואיך ש*היא* רואה את הדברים -
שוב כנ"ל לפי כל התהליך ולהבין שהוא זה הוא
ומבחינתו *זה* ניקיון טוב
ומבחינתו *זה* בישול טוב ומכובד ומספיק לשבת...
אז מי אמר שדווקא אני צודקת?
הוא זה מי שהוא וכך הוא רואה את הדברים...
ג. האיש שכח לעשות משהו שהיה צריך
האישה כועסת עליו ו"אתה לא אחראי ותמיד שוכח" וכו' -
כאן אין הכוונה לקבל את השיכחה תמיד במובן של זה טוב לשכוח,
אלא כאן הכוונה היא לקבלה של האדם כאדם לא מושלם שמותר לו לטעות
והוא עדיין אותו האיש האהוב והטוב, אלא פשוט שטעה, שכח, מותר לו, זה בסדר, הוא רק בן אדם!
אז כאן הכוונה היא במובן של קבלה שלך כאדם שלם ולא מושלם שמותר לו לטעות לפעמים והעולםלא יתמוטט...
יש עוד הרבה להאריך, אבל זה לבינתיים 
לא "החמאתי" לו מספיק לטענתו , (וכן פעם הייתי ביקורתית , היום אחרי עבודה קשה אני נגמלת אבל הוא חושב שאני עדיין אותה אחת שמבקרת.זה פשוט נתפס לו במח.)
החמאתי לו ואמרתי לו תודה על ששמר על הילד אתמול , ועוד תודה על לא זוכרת מה.
הוא אפילו אמר " וואו את מחמיאה היום , איזה שיפור " (וכנראה שכח שהחמיא כי....)
הוא קרא לי כפוית טובה.
לא זוכרת אפילו איך זה התחיל .
וזהו . ששמעתי את זה , אמרתי שזהו לא מוכנה יותר שהוא יכנה אותי כך .
לא מוכנה יותר שהוא יגרום לי להרגיש רעה .
הלכתי לחדר , ואז הוא בא - ניסה ללטף ואמרתי לו להעיף את היד שלו .
הוא אמר למה אני עצבנית , וזרק עוד 2 מילים מגעילות שדומות ל"כפוית טובה" (לא זוכרת אותם)
אמרתי לו להעיף את היד,והוא לא העיף
אז עשיתי תנועה חזקה שתעיף לו את היד.
הוא חשב שהרבצתי לו .
אז הוא החזיר לי.
התחלתי לבכות
ואמרתי לו "אני לא מאמינה ששכבתי איתך אי פעם " איכס.
ובכיתי.ושאלתי את ה' למה.
ביקשתי מה' תמיד להתחתן , והוא הביא לי. מהר. הביא לי אותו.
אז למה - בכיתי לה' מתוך ייאוש על הזוגיות הזו.
אהיום בבוקר הוא קם , ועוד שואל אותי " מה זה היה אתמול ?"
לא עניתי, אבל לכם אגיד שרציתי לצרוח עליו את זה -
"מה זה היה אתמול???? אתה אמיתיייי???????? הכנת אתמול פסטה שהיה חסר בה מלח , באתי כבר להגיד לך על זה אבל סתמתי , לא רציתי להגיד ביקורת , לעבוד על עצמי, אחכ קראת לי כפוית טובה. לי??? לי כפוית טובה?? אני ככ משתדלת לעבוד על עצמי, ככ מנסה !! ככ ככ 'ככ אתה היחיד שלא מעריך פהההה !!!! "החמאת לי רק פעם אחת היום" אתה אמיתי תגיד לי ?? איפה אתה חי ? החמאתי לך ועוד ניסיתי לעשות את זה גדול אז תעריך את ההתקדמות ! תעריך !!!! ואחכ, מה זה שהחזרת לי????? למה אתה לא בא ומבקש סליחה ? למה אתה קורא לי כפוית טובה???? "
ולא אמרתי כלום. אני אפילו לא יודעת כבר איך להגיב לזה.
הזוגיות הזו
הולכת
ומדרדרת
הולכת גקדימה 2 צערים ואחורה 10 .
אנחנו בטיפול זוגי. אבל רק טיפול 3.
אני ככ עצבנית.
וככ מיואשת מהזוגיות הזו.
ואני צעירה. צעירה . צעירה.
ואני כבר לא נמשכת אליו. שזה עוד נושא שממש מפריע לי ,כי לי יש חשק , ואין לי עם מי.
אני לא נמשכת.
**רציתי לשתף במשהו שהוא גדול בשבילי , ו אבן דרך בהתקדמות שלי . תודה אבא שהצלחתי. ככה- זוכרים שבפוסט הקודם הוא יצא בלילה ואני נשארת ובכיתי? אז זה קרה שוב. הוא יצא ב10 וחצי(!!!!) בלילה , עם הטלפון , ואני לא בכיתי, ואפילו הצלחתי להיות עם הילד ללא דאגות יותר מדי וסידרתי אחכ את החדר ושיחקתי עם הילד. ואז כשהוא חזר ב"ה ככ שמחתי שהצלחתי, ורציתי לשתף אתכם..
וזהו. עכשיו תורכם.
את מגיבה בכנות למצב אבל "עולם הדייטים" לא עובד ככה..
יש לו חוקים אכזריים, מטופשים ומפלים..
לגרוש/ה נלווה בדרכ הסטיגמות והשיפוטיות:
- הוא לא עשה מספיק להציל את הקשר
- הוא בחר גרוע מלכתחילה
- הוא כמו רכב שעשה תאונה, ויש לו עדין חלקים שבורים
- הוא יביא את הצרות של הקשר הקודם שנכשל לתוך הקשרים העתידיים
וכו'.
ובקיצור בעיה גדולה להוריד את המסכים האלה וגרום לאנשים להכיר אותך.. ואין שום קשר לגרושין בהכרח.
תראי לדוגמה את הסרטונים האלה:
דייטים עם טרשת-
עכשיו למדת מהעבר בטח את תעשי את כל המאמצים שיהיה לך שלום בית,
וגם בטח בעלך החדש למד מהעבר ואין ספק שיהיו לך רק חיים טובים אמן.

די שרוטלבחור בניק בשם "בוריס"
איזה תגובה מייאשת. אולי עדיף כבר לא להתחתן. נראה לי יחסוך הרבה כאבי לב.
ובכללי אני לא מסכים עם מה שכתבת כאן. הרוב המחולט של הגברים לא גאוותנים. יש כאלה שכן, כמו שגם יש כמה נשים גאוותניות. יש אנשים עם מידות רעות, גברים ונשים.
עלול להיות מצב שגבר שקוע קצת בעצמו, זה לא קשור לגאווה, גם גבר לא גאוותן שמרגיש שפל רוח ממש, יכול להיות קצת שקוע בעצמו. כי ככה הנפש הגברית בנויה, מתוך עצמי אל העולם (בעוד אצל נשים זה קצת הפוך). ככה הנפש שלהם עובדת באופן טבעי, גם אם הם הכי ענווים בעולם, זה בכלל לא נובע מהרגשת חשיבות עצמית ואגו. כמובן שהם צריכים לעבוד לצאת החוצה מתוך עצמם, בטח בזוגיות, אבל זה בכלל לא קשור לעבודה על מידת הגאווה.
וטוב ש-ה' ברא אותם כך, כי יש בזה הרבה יתרונות והרבה טוב, גם אם יש חסרונות מסוימים שדורשים תיקון.
אני ממליץ לפתח עין יותר חיובית על המין השני. זה לא בריא לחיות מתוך מבט כזה שלילי על גברים.
שיש להם סטיגמות על גרושות ולכן לא מוכנים לשמוע בכלל.
אבל זה לאו דווקא נובע ממקום של סטיגמה, למשל אני(במקרה אני כהן אז זה בכלל לא היה רלוונטי לגבי) לא הייתי מוכן לצאת אם גרושה גם אם היה מותר לי בגלל הרצון הזה של להתחיל מאותו מקום עם הבת זוג שלי, שזה יהיה משהו ראשוני ומיוחד לשתינו.
קשה לי להאמין שבחתונה הבאה שלך (בעזרת השם בקרוב) את תבואי עם אותה תמימות, ואותה התרגשות שבאת לחתונה הראשונה, ושתסתכלי על החתן שלך כמו שהסתכלת על החתן הראשון שלך.. יש איזה משהו בראשוניות הזאת שלרוב האנשים (במגזר הדתי\חרדי) מאוד חשוב. ואת מוסיפה שיש לך ילד, אני לא הייתי מדמיין את עצמי מגדל ילד של מישהו אחר, רגשית אני מרגיש שזה היה יכול להיות לי מאוד קשה.

נגמרו לי השמותסגר, ולילה ויום מתערבבים, וילדים חמודים...
ואין כ"כ פנאי לצערי להיכנס לפורום,
אבל הייתי חייבת לשתף אתכם בתמונה שצילמתי היום, שתצחקו גם 
ממש מעודד שגם יריבים שכאלה יכולים להיות החברים הכי טובים בקירבה שכזו 
(@די שרוט זוכר שאמרת על התמונה הראשונה שלהם אם ככה מגיע זוג לייעוץ הזוגי 🤣? אז אם נמשיך בקו הזה ככה הם נראים בסיום 😁)
ב"ה בשורות טובות לכל עמ"י ושתיגמר כבר הקורונה הזו ונחזור לנשום לרווחה תרתי משמע
(וגם להיות בפורום יותר
)
צריכה ווייב טובה' אלוקינו
🤣)
Noni
Noni
🌷נגמרו לי השמות
אמא וגםאפשר לבדוק לפי הערכת שמאי של הקבלן (בבנק המלווה) או לפי פרויקטים דומים באזור.
לפי דעתי אם זה מקום שאין שום סיכוי שתגורו בו בהמשך אז זה סיכון כי השוק יכול להיות מוצף בדירות להשכרה כשתרצו להשכיר. אם במקרה ולא תמצאו שוכרים בסכום הגיוני אז תוכלו פשוט לעבור לגור בדירה זה מוריד את הסיכון משמעותית.
השאלה הגדולה לדעתי היא מה ההנחה על הדירה.

של לעבוד עם נחמד כזה- זה לא נעים בכלל
זה מתחיל בדברים שנשמעים ממש בסדר ועובר ל- ממש אהבתי את החולצה שלך היום
וזה לא נעים לי בכלל למרות שאמרתי לו על כך הוא ממשיך. "את כמו אחותי"- באמת תודה רבה לא מעוניינת!!!!!!!!
ברוך שפטרנו ומסיבות אחרות הוא פוטר
כדאי לשים טבעת.
ישר כח יקרה שהבנת , והתרחקת.
וואו כמה זה בעייתי....
צדיקה !!
אז היה לי 12.5 שקלים
והלוואי שבקרוב תמצאי את השידוך האמתי שלך אמן.
אני יודע שזה מאוד פשטני מה שכתבתי, אבל הכוונה ברורה:
לפעמים אני יכול להיות נחמד למישהי, והיא תחשוב אלף ואחד דברים, בעוד אני סתם רוצה להיות נחמד.
זה גם יכול להיות הפוך, כמובן, כאשר נשים מתנהגות בנחמדות סתמית וגברים עלולים להבין לא נכון.
אם את מבינה שהוא מתחיל איתך, בלי שהוא אמר משהו מפורש בסגנון - זה על אחריותך בלבד.
וכמו שמופאסה אמר כשלא ממש מישירים מבט זה עוזר מאד לשמור מרחק
חמירא סכנתא מאיסורא
בחברה החילונית אין כל רע בלהיות בקaר עם המין השני גם אחרי החתונה. יש אנשים נשואים שיש להם חברות או ידידות מלפני הנישואין וזה מקובל. לפי ההלכה, אין לגבר מה לחפש אצל אשה שאיננה אשתו. וודאי שצריך להיות מאיר פנים לכל אדם כולל גם במקום העבודה וגם נשים הינם בכלל "כל אדם" (מזל גדול, אה?). אבל לא בחברות ולא בידידות אלא בכבוד. אין כל מקום לקשרים חברותיים כשאתה נשוי ,עם בן המין השני, זה תמיד פתח לבלגן. עבדתי ועובדת במקומות עבודה שהנשים שם במיעוט ואני משדרת כבוד ומקצוענות אבל לא חברות
פשוט אני..אף אחת לא חושבת שאני מתחיל איתה, הכל בסדר.
גם אין אצלנו בעבודה אף אחד שלא יודע שאני נשוי עם ילדים וכו', ולכן אין סיבה שמישהו יפרש את הנחמדות שלי בצורה לא נכונה.
היא ידעה שאני כזה עוד לפני שהתחלנו לצאת. היא מבינה שזה בכלל בכלל לא מגיע מהמקום של פלירטוט, והיא גם מבינה למה אין טעם להגיד לי להיות נחמד רק לגברים.
אגב, יצא ואני עובד בצוות שבו אני הגבר היחיד.
תראו את השם של קבוצת הוואצאפ שלנו בעבודה 

כמיההרק אם זה שונה תפסיק... אני שונאת להרגיש שנחמדים אלי כי אני אשה או עוזרים לי כי אני אשה
אבל רק מאירה שלפעמים זה רק אצלינו בראש ולא באמת. אצלי במקום עבודה ממש הכל זורם ופתוח אבל חברי וברור לי שמישהו מהצד היה שואל את עצמו... בטח מישהו דתי
ואני עוד אחת של נשמה וכפרה... למדו להכיר אותי וגם רואים שאני נשואה
![]()
![]()
זה מה שעולה לי לראש כרגע
כשאתה מתנשא לגובה של 185 ס"מ?😐
אורה שחורה
די שרוטתהיי חברה שלי!! גם אני מנווטת בפורים... אבל שלטים??
הגבר לובש חצאית כלשהי (מעל המכנסיים כמובן
) ואפשר גם פאה פורימית או מטפחת,
האשה מתחפשת לבעל חיים כלשהו.
לי אישית אין בכלל רעיונות ועוד שניה פורים! אימלה... חולה על תחפושות פחות על החג... חחחח
אנחנו אף פעם לא התחפשנו (פחות בקטע..) אבל יפה לכל הזוגות שזורמים
וגם הוא יהיה תותבעוז וענווה!
