פורום נשואים טריים (עמוד 159)

אישית, כשהתארסנו הייתי בטוחה לגמרי על אף שידעתי שיש דברים מסוימים שהם לא 100% מה שחלמתי ודמיינתי..
וזה היה כי הדברים הבאמת מהותיים היו ועדיין..
כבר אז חשבתי שהם הדברים המהותיים בחתונה והיום אני שמחה לגלות שצדקתי..


אבל אני חושבת שמאוד מאוד צריך להיזהר בלהסתמך על תשובות כאלו כשמבררים את זה כלפי עצמך.
כי מה שמתאים לאדם אחד ממשממש לא מתאים לאחר.
ומה שמתברר לאחד כדבר הכי טוב שהוא עשה בחייפ יכול להיות הטעות הכי גורלית שיש לאחר.
אז בעניי צריך לברר את זה עם מישהו, חבר טוב, רב *שמבין בזה*, איש מקצוע.
וביחד להגיע להבנה שמתאימה *לך*

ולשאלתך, אצלי זה היה בלב שלם לגמרי, ב"ה

וטעיתי
לחלוטין.

אני טיפוס ממש חרדתי ואני ממש מודה לקב"ה שבתחום הזה לא היו ספקות...הוא הראשון שלי ואני שלו ( יצאנו כמעט שנתיים כי רציתי שהוא יסיים ללמוד קודם)

לי אישית לא היה קולות שאמרו אחרת.
היה לי ברור וחד משמעי שזה זה ושאיתו אני רוצה להתחתן~ ב"ה.
ממש כמו בחלומות הוורודים שלי....

אבל יודעת שזה לא ככה בדרך כלל, ואצל רוב הזוגות.
אז אם יש קולות קטנים זה הגיוני!
אל תבהלי מהם~

הייתי ממליצה ממש לבחון אותם מול עצמך,
לשבת עם רשימה של הקולות הקטנים ולהפריח אותם אחד אחד.
זה יעשה לך טוב ויחדד לך את ההחלטה.

שיהיו בשורות טובות~
מזל טוב. ובהצלחה♡

וכל שאלה שעולה לך מוזמנת לפרטי באהבה גדולה.

אני ידעתי מההתחלה. 

היו הרבה דרמות בדרך.. אבל יצאנו שנתיים לפני החתונה.. בעיקר כי היינו עדיין צעירים (אני 17 והוא 19)

 

 

גם בלב שלם. ואחרי שנה וחצי מתגרשים..
אז זה וזה לא אומרים כלום. יש הכל

לא הכרתי אותו בכלל, לא הרגשתי כלום, אבל גם לא משהו שלילי...
וואלה, זכיתי בגבר הכי מושלם בעולם!!!!!!!!!!!!
לדעתי יותר משנה איזה, כמה ואיך - עושים עבודה אח''כ, במהלך הנישואים.(כמובן בהנחה שהכל תקין אצל שני בני הזוג)
בהצלחה.

לא הייתי רוצה לחתן ככה

סיעתא דשמיא גדולה ואולי גם עבודה ומידות שלכם שטוב לכם ככה

אבל זו אני, הייתי צריכה 100% כדי ללכת על זה.
ב"ה מאושרת.

ב"ה נשואים כחצי שנה ומתחילים לבנות את ביתנו. לומר לך שאין לי ספקות מדי פעם? בטח שיש. אבל זו עבודה עצמית שלי, כי אני לא אדם שבטוח ב100% בדרך כלל. זה האופי שלי. אז גם אם תיאורטית הייתי נשואה לאחר, כנראה שהספקות עוד היו קיימים.

ספקות זה טבעי. וזה בסדר. השאלה היא מה את *רוצה* (אני מאמינה שלרוב הבחירה שלנו הופכת את הדבר לנכון. נישואין זו לא חידת היגיון עם פתרון יחיד, זו בחירה, והבחירה שלך בו תהפוך אותה לנכונה לך), עם מה את מוכנה להתמודד או האם תעדיפי לוותר עליו כדי לא להתמודד.
אין זוגיות מושלמת. מזה צומחים יחד, וגם לצמוח זה בחירה ועבודה מאומצת (שלגמרי שווה את זה, כשהיא מתקדמת).

בהצלחה רבה מאוד! תבחני את הדברים בנחת ולא מתוך לחץ. העיקר שיהיה בלב שמח.

ידעתי שיש דברים מסוימים שמפריעים לי, אבל בחרתי לקבל את זה בתור ''עסקת חבילה'' שהעיקר בה הוא טוב.
גם אחרי שנים של דייטים...הבנתי שאני מעדיפה את '-עסקת החבילה'' הזאת מאשר את כל האחרות שנתקלתי בהן...
אז נראה לי שכשמקבלים החלטה, זה לא אומר שחושבים שהכל מושלם (וגם אם חושבים, אחרי החתונה המציאות חיש קל תתגלה). זה אומר שמבינים שכל אחד הוא בנאדם, ואין מושלם בעולם, ואם יש קשר, ואהבה, וטוב ביחד, ויש רצון ומשיכה וכו' וכו'- אז הכל בסדר.

המשמעות היא שברגע שאמרתי לו "כן" להצעת הנישואין, הייתי לגמרי על זה. גם יום אחר כך...
עד אותו הרגע ממש, היו לי ספקות רציניים, ואפילו באותו יום היה לי רצון להיפרד ממנו (בגלל כל מיני דברים שהפריעו לי ועד היום מפריעים לי. פשוט הבנתי שזה ישאר ככה לנצח - שאני אדע מראש לקראת מה אני הולכת, ולא משנה עם מי).
באותה שניה אבל, הייתי שם.

אני לא זוכרת ספקות במהלך האירוסין, זה היה מזמן...
אבל לא היתה לזה משמעות כל כך בעיניי, אולי רק מעט במצבי קיצון, כי ידעתי שבחרתי כבר, וידעתי שאירוסין זה שלב מועד לפורענות לספקות...
אבל אני מאוד דיכוטומית בנושא הזה...
כלומר, הרשתי לעצמי לבדוק את הקשר הזה מכל הכיוונים, ועד שהסכמתי להתארס הוצאתי לו את הנשמה, אבל אמרתי לעצמי שמהרגע שזה כן, זה כן וזהו ושם מתחילה העבודה האישית שלי מול זה והזוגית שלנו יחד. וככה היה.

אני חושבת שזה עניין של החלטה.
תבדקי רגע שאת מעריכה אותו, אוהבת ונמשכת אליו,
וזהו, אל תתעסקי בזה יותר מידי.
הוא לא צריך להיות מושלם בעינייך, כי הוא לא, ואת לא טיפשה.
הוא כן צריך למצוא חן בעינייך, את כן צריכה לרצות אותו. וגם אם יש רגעים שלא, זה בסדר...
העיקר שלרוב זה "כן"...

זה נורמלי, להתחתן זה דבר גדול

ידעתי שזה מה שאני רוצה, ידעתי שאדע להתמודד גם אם לא יהיה טוב

והיום אני יודעת שבחרתי נכון ושמחה ומודה על זה.

בכלל מרגיש כל כך טבעי, מרגיש שאנחנו כבר המון שנים ביחד למרות שזה רק שנתיים וחצי מהחתונה

זה יותר ענייו של אופי מאשר של התאמה זוגית או הצלחה באיבחון בן הזוג...

יש אנשים שיתלבטו ככה גם לגבי קנית מקרר ;)

איך אתה עם החלטות אחרות?
יש לך ספקות כאלה גם בבחירת מקצוע לרמשל? או אפילו קבלת החלטות אחרות?

בגדול לחכות לזה שלא יהיו שום ספקות זה מאוד קיצוני וכנראה ישאיר אותך רווק לעולמים אבל כמובן שאתה צריך להיות שלם בהחלטה שאתה מקבל.
אפשר להתייעץ עם מישהו, אפילו יועץ נישואים, אולי זה יעזור לסדר ולהבין את הדברים טוב יותר

לא טעיתי.

הרגשתי ממש לא בטוחה ולפני החתונה קיבלתי רגלים קרות שאני עושה את טעות חיי. אנחנו ממנטליות ובאופי ככ שונה... אבל ב"ה אני מודה לה' כל יום שאני איתו. מרגישה שזה ממש היה היצר הרע שזרע לי את הספקות האלו. ההורים שלי גרושים אז פחדתי כל הזמן משחזור המערכת הזוגית שלהם.. והנה ממש טוב לנו ביחד ומעולם לא עלתה מחשבה אחרת אפילו.

מה שכן, את צריכה לבדוק שהוא אדם טוב. זה העיקר. בהצלחה יקרה!

אבל הם באמת היו נטו מהפחד מלעשות את הצעד הגדול..

מדריך: איך להשקיע כסף? - נשואים טריים

אם נתקלת באנשים שאומרים שהספר לא מדויק להם..
אצלי למשל זה אחד לאחד מה שקורה שם ובעלי טוען שזה לא מדויק עליו בכלל בכלל

אבל זה לפחות נותן לו נקודת יחס שעוזרת לו לפתוח מה הוא כן ולמה הוא חווה את זה.

אגב.. בדכ אחרי שאני בוחנת את מה שאומר מי שמאמין שהז לא תואם לו, זה כן מתיישב עם הדברים בספר..
ממליצה גם על שאר הסדרה (מעל 15 ספרים, כל אחד אוצר!)

הייתה לי הרגשה שדי ממחזרים בספרים הנוספים, אבל לא קראתי עד הסוף

.

מאד

הוא אמין יותר בעינייך?

 

לפעמים מתגרשים שוב ושוב,כי לא הפיקו לקחים

שהשני היה לא בסדר

כל דבר כתורה מסיני, זה לא אומר שצריךצלפסול אותו אוטומטית

אבל אולי זאת גם צמיחה, איטית יותר.

כמובן שיכולים להיות כל מיני סיבות לגירושין ולא בקטע שיפוטי
אבל מי שבסופו של דבר המערכת הזוגית שלו לא משגשגת ופורחת, קצת קשה ללמוד ממנו על איך לבנות זוגיות נכונה.
(ואגב לא רוצה לנקוב בשמות אבל יש כמה וכמה כאלה גם כאן בארץ ובציבור הדתי...).

ולא ידעו לצאת ממנו? איזה עצות הם יתנו?
אני מעדיפה כאלה שחוו משבר וידעו איך לצמוח ממנו
זו החכמה האמיתית...

כמובן זכותך רק כותבת מה דעתי בנושא

זה מאפשר לגשת למטפל זוגי שהתגרש פעם אחת. לפעמים דווקא הידע המקצועי והניסיון מאפשר את ההבנה שהמערכת פגועה ועדיף לפרק.

 

אבל פעמיים?

 

ושלוש?

 

ככל שהדפוס חוזר על עצמו, עולה חשש שקיים ליקוי כלשהו. יתכן וזה לא קשור קשור לתחום המומחיות, ואולי אפילו לא באשמת המטפל. אבל אולי כן.

לפני שכתב את הספר (8 שנים לפני) ואז היה נשוי 30 שנה עד שאשתו נפטרה.

בלי קשר לג'ון גריי. על היתרון והחסרון שבפניה לבעל מקצוע שנכשל באופן אישי בתחום מומחיותו.

ללא ספק יש מצבים שהדבר הנכון לעשות בהם הוא גירושין.
כשאני באה ללמוד ממישהו על ניהול חיי זוגיות תקינים, יהיה לי קשה יותר לעשות זאת ממישהו שאין לו כאלה וכנראה גם לא היו לו.

באותה מידה יהיה לי קשה להאזין להרצאה בריאותית מאדם שמעשן או עושה דברים נוגדי בריאות באופן מובהק,

או לשמוע שיעור בחינוך ילדים ממי שאין לו ילדים,

או ללמוד יעוץ עסקי מאדם שמעולם לא הקים בעצמו עסק (ויש אגב לא מעט כאלה),

או ללמוד תורה מרב שעשה עבירות חמורות מאד ולא חוזר עליהן בתשובה......

אין בי חלילה שיפוטיות כלפי אותם אנשים, והבחירות שלהם יכולות להיות הדבר המדוייק עבורם, או לחילופין זה שהם נפלו והנסיונות שלהם הם עניינם ואני לא כאן כדי לתת ציונים.

ועדיין, אני כשבאה ללמוד משהו ממישהו (וזה לא חומר יבש כמו נוסחה בגיאומטריה או משוואה ריבועית שלא חייב להיות לה קשר לחיים) שהוא משהו שחלק משמעותי
מההבנה והקיום שלו בפועל זה לעשות את זה, להתמודד, ולהצליח בחיים עצמם,
אני אעדיף מישהו שחי את הדברים ולא רק מדבר עליהם....

לפי הטלוויזה - גרוש.
(ספציפית אני לא מחזיק ממנו יותר מידי אחרי שהחשפתי לתכנים שלו)
וזה לא מפריע לאנשים להחזיק ממנו מאמן זוגי טוב.

התגרש פעם אחת, 8 שנים לפני שפרסם את הספר הראשון. לאשתו השניה היה נשוי למעלה מ-30 שנה, עד שנפטרה.

על קרקר,אחרת אחנק מהמלח

במיוחד מי שאוהב עם בצל

אני מכין דג סלמון
על מצע עגבניות ולימון כבוש עם שום וירק משהו מטורףףףףףףף שבת קויידש

עוד מעט תקשי גם על געפליטע פיש, קוגל,

 

ומי יודע מה יישאר מהיהדות......

יש לי הרינג בורידים

אם את שתי הגדולות שלי, אז דג מלוח זה פיכס, מחוץ לתחום, לא משנה מה הצבע או מי המלווים שלו.
אם תשאלי את שני הקטנים שלי- עזבי, אל תשאלי. קחי אותם לקידוש ממוצע בביכנ''ס בשבת בבוקר, ותראי אותם מחסלים את כל הדג מלוח האפשרי.

ילדים חמודים.
ההורים שלי אמרו שזה לא מנומס ואני ביישנית רצח אז אני התביישתי לאכול בקידושים.
עד היום.
תמיד עומדת ורואה את הדג מלוח נחטף לנגד עיני😦.
קורונה טיפלה גם בזה.
זוכרים שפעם היו קידושים???

למרות שאני מעריץ מספר 1 של קוגל!

קוגל בלבד! ושם אני אוכל קוגל למוות

יאללה עשית לי חשק,
מכין קוגעל
ד''א למי שאין כוח יש מישהו גאון שעושה משלוחים במרכז לסל קידוש, קוגעל, דג מלוח, טשונד והכל
מפרגן לו, אחלה טעים
יהושע - טעים משבת לשבת | יהושע - טעים משבת לשבת

שומעת על קידוש ברדיוס של קילומטר - מתלבשת יפה, אורזת כמה קופסאות איחסון, מודיעה לילדים שהולכים לקידוש וקדימה - כולנו שמה אוכלים ואורזים מלוא חופניים

רק לראות דג מלוח עושה לי בחילה 🤢

לפעמים גם מעושן
עם הרבה בצל,
אוכלים עם קרקרים מקמח חומוס
זה טעם גן עדן

רק מה, העצמות שלו התחילו להפריע לי יותר מידי...

וכל שבת בבוקר היו עושים אחרי התפילה קידוש עם הרינג ולקס וקיגל וצולנט וכל הגשעפט.
היינו מתאספים כל המתפללים ופתאום הגיעו כל מיני יהודים מכל מיני רחובות מסביב, שמים כיפה מבריקה על הראש או קושרים תחרה יפה שיהיה כמו מטפחת, מוציאים מתוך החולצה שרשרת מגן דוד שהיתה מוחבאת, מתקרבים לשמוע כל מילה של קידוש ולטעום קצת קיגל חם, להקשיב לרב שאומר כל מיני חיזוקים מנחמים ומרגיעים, נוגע להם בלב ומדליק להם את הנשמה.

הביאו דג מלוח בארוחת בוקר, ממש מזכיר את ההרינג שלנו אממה הדג נמס בפה עם חגיגת טעמים. אין דברים כאלה...
שאלתי את שם הדג, כבר לא זוכר מה אמרו לי אבל איזה דג שאין בים התיכון.

הילדים גם אוכלים?

וזה עוד בלי שטעמתי, רק הריח🤮

בפה זה כבר יאמיייי

קניתי פעם ורוד מחנות דגים בניורק (רסקינ'ס) והיה מדהים.

וגרררר

עשית חשק בהחלט.
ומי זוכה בקוף המנגן?

לזוכה המאושרת נשלחה הודעה על דבר הזכיה בחמישי האחרון בסביבות השעה 14.00.
מאושרת כי הקוף מנגן קסום ומושלם
המון המון מוזיקה
שירים כמו
ילדתי שלי
אל תלכי לבדך
אל תלכי לבדך
בשדה המוזהב
ולילה של קלפטון
ואלביס וזה כל הקסם של נמרוד לב כי אתה צייר אני זמרת ברים
ומטאליקה nothing else matters
וג'אז ומטיסיהו
וסיני וביני ועדי רן ומה לא.
כי גם בלי דג מלוח יהיו ימים אחדים באהבתו אותה.

בגלל שזה חברה גדולה יותר.

ואל תחכה שיגיעו חיסונים מסין חחח

דרגת יעילות שווה לפי הנתונים הקיימים...
כולם מדברים על עדכוני גרסאות בעתיד..

תקחו בחשבון שזוגות טריים הרבה פעמים נמצאים במקום בחיים דיי ייחודי שנמצאים בו תקופת זמן קצרה.

אצלינו אני בכורה ובעלי הכי קטן וממש הרגשתי את זה.
הרבה פעמים מי שקטן ממך ב-3 שנים ממש לא במקום שלך בחיים וגם לא מי שגדול ממך ב- 3 שנים...

ככה שסביר להניח שתרגישו לא קשורים בכל מקום שהוא לא אברכיה וכד'.....
עם אנשים שנשואים 7 שנים תרגישו קצת פעורים ולא קשורים לשיחות....
וגם בין בני 19 תרגישו לא קשורים....

אני לא כותבת כדי להפחיד אלא כדי שתקחו את זה בחשבון בהחלטה ..

לתת תשובה בלי להתחשב במצב הספציפי של הזוג.

במה אתם עובדים, אם בכלל,
איפה אתם גרים,
מהי רמת החיים שאתם רגילים אליה, או מהי רמת החיים המינימלית שאתם מוכנים לחיות בה?

לדעתי זה יכול לנוע בין 0-2000, אולי יש כאלה שיגידו יותר?

אפילו אכלנו חסכונות מלפני החתונה כדי לשרוד..
דווקא אחרי שנולדו הילדים התחלנו לחסוך ב"ה.
אבל זה ממש לא אינדיקציה.. הייתי בלימודים אז והוא לא מצא עבודה בתחום שלו...היום עם 5 ילדים ואחרי שנים של עבודה בתחום שלנו ( הייטק) קל יותר לחסוך 🙂

זה לא כיףףףףףףף 
כל היום מול מחשב ! 

ולכן כותבים פה...
כן, גם אני לא אעבוד בזה תמורת כל הון..

מאשר מול מחשב... 

יש כח אדם, יש אדמיניסטריציה, מחלקה משפטית, חישוב שכר, תמיכה וכו'

 

אני חושב שמרוויחים שם יותר מהממוצע, אבל לא כמו במו"פ. 

לפחות ידע מסוים בתכנות. 

(וזה לא מחייב מדעי המחשב - יש עוד מסלולי לימודים רלבנטיים כמו הנדסת מחשבים\חשמל\תכנה וכו'). 

כמובן שרובה המוחלט מתבסס על תוכנה אבל גם עבודות של כימיה, פיזיקה, הנדסת חומרים, הנדסת מכונות, ביולוגיה וכדו נחשבות הייטק ומתפרנסים יפה מאוד בסופו של יום (כמובן תלוי איפה) וגם יש מקומות עם הווי ופינוקים

אבל אם זה לא מעניין אותך לא רק שתסבלי מכל רגע אלא גם כנראה לא תהיי טובה בזה....

תחפשי מה היכולות שלך ואיפה את מביאה הכי הרבה תועלת תמצאי משרות שמרוויחים בהם טוב. בכל תחום אפשר להרוויח הרבה אם את מתמקצעת וטובה ומוכנה להשקיע (וכמובן מוצאת מקום עבודה טוב)

הנדסת מכונות, ביולוגיה וכו'  - יש צורך לדעת לתכנת ברמה מסוימת. 

אם כדי לכתוב סימולציות ואם כדי לנתח תוצאות. 

לפחות במוסדות האקדמיים בהם למדתי ועבדתי, הסטודנטים לכל התארים הללו נדרשו לפחות לדעת לכתוב במטלב סקריפטים ב-malab כדי לנתח תוצאות. 

ידע בסיסי בתכנות זו דרישה בתארים הללו. 

מה גם שעבור רוב המשרות בתחומי המדעים (כימיה, פיסיקה, ביולוגיה וכו') יש צורך בתואר שני - ושם הדרישה לידע בתכנות עולה. 

 

אבל אין מה להשוות ניתוח תוצאות במטלב לתיכנות אמיתי ;)

סתם ניצלו"ש רציני
ברור שזה לא פרמטר לבחירת מקצוע. או שמתאים או שלא

עבודה בהייטק היא עבודה על פרויקטים, עובדים בצוותים, יש אינטראקציה רבה בין האנשים, יש הווי חברתי.

ואם כבר עבודה סיזיפית מול מחשב - לדעתי רואי חשבון עומדים בראש הסולם, אפילו מעל מתכנתים... עבודה ממושכת מול המחשב על דוחות כספיים, דוחות ביקורת, מאזנים, תכנוני מס...

במבט רחב יותר - המחשב תופס חלק מהותי כיום ברוב המקצועות הטובים שאינם טיפוליים - הייטק, ראיית חשבון ועריכת דין, אדריכלות ועיצוב, בנקאות וההשקעות, באקדמיה,

בתחום הטיפולי - רפואה, רפואת שיניים, פרא-רפואי, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, אכן עובדים בעיקר עם אנשים ולא עם המחשב.

לכן לא ציינתי.

רווחיים סובלים מזה

חצי יום ישיבות זה משהו די סטנדרטי בחברות גדולות

והייתי בטוחה שאין סיכוי שאעבוד בזה....היום אני לא רוצה לקום מהכסא...פשוט מרותקת 🙂
יש הרבה דברים מעצבנים ולא פשןטים שבא לפעמים לברוח..אבל הקוד נטו...שעות זה לא נמאס

כשהיינו שנינו סטודנטים (התחתנו כסטודנטים לתואר שני) - אז בקושי כיסינו את המחיה שלנו עם המלגות והתרגולים ואפילו היינו במינוס לא פעם. 

כשהתחלנו לעבוד, חסכנו סכומים מאוד יפים. (שנינו עובדים בהייטק). 

ועושה רושם שאתה חישובי כזה , אז אני מרגישה טוב עם עצמי חחח ,שלא יוצא לנו ככ לחסוך , אחרי כל השירשורים פה כמה חשוב לחסוך הרגשתי רע עם זה

להשקיע בעתיד זה לא רק להשאיר כסף בחשבון בסוף החודש.

 

גם לימודים או קורס וכדומה הם השקעה מעולה! ואם חשבון הבנק צריך להיות ריק תקופה מסוימת בשביל שאחר כך תבוא רווחה (נפשית או כלכלית), אז זה לגמרי שווה את זה.

בנתוני פתיחה.
אני הייתי סטודנטית לתואר ראשון ועבדתי במשרה חלקית, בעלי אברך למד שנה שלימה אחרי החתונה.
הצלחנו לחסוך מחודש לחודש הבא בשביל בלתמים אבל לא מעבר.
ובלתם מבחינתנו היה יכול להיות הטענת רב קו בחופשי שנתי סטודנט. או לקנות דיקלקטין כשהייתי בתחילת הריון וסבלתי מבחילות קשות.
אז אני לא חושבת שזה נקרא 'לחסוך'

עשינו פק"מ של 8 אלף בחודש

יש כאלה שעובדים בהייטק וירשו דירה מסבתא וחוסכים עשרות אלפי שקלים

ויש כאלה שהם אברכים שמשיכירים במקום מבוקש ובקושי מחזיקים את הראש מעל המים

עכשיו קורונה אז יותר, כי ממש ההוצאות ירשו לא קניתי לי שום בגד ומסתבר שזה הרבה. פינוקים ואוכל מבחוץ גם הרבה פחות ..

חיינו בסבבה ממשכורת אחת, רמת חיים בסיסית אבל לא התקמצנו.

אבל זה היה כשעבדנו שנינו משרה מלאה, לא סטודנטים ;)

אני מצליח לדמיין את אלי גורנשטיין מדבב את המרכך

אבל בהחלט יכול להיות שזה הבולמים...
אם יש לך שתי ידים ימניות-מוזמן לבדוק(להשכיב את המכונה על הצד ולהסתכל מלמטה(יש מכונות שהלמטה סגור ואז צריך לפתוח מאחורה) יש 2 בולמים שמחברים בין התוף למסגרת למטה, תבדוק שהם מחוברים טוב, ולא תקועים...

אולי @יהודה224 יכול לעזור יותר🤔

אם הלכו המיסבים עדיף להחליף מכונה..
יכול להיות שאחד הקפיצים (עע בולמים )
השתחרר וצריך להחזירו למקומו..
אולי תפתח את המכונה ותשלח סרטון... (@די שרוט )

להחליף נורה אני לא יודע אז לפתוח מכונה??

מה שיש באמצע של הספינר. רק בגדול יותר.

תוך שבוע שבועיים המיסב ישבר וצריך מכונה חדשה.
צר לי ....
הזמנו טכנאי שילמנו לו כדי לשמוע שאין מה לעשות

לקבל אישור חיצוני לרגשות שיש?

הורים הכי מושלמים
אבא חבר נפש

לא בהכרח כי אמא תבדל"א היא רעה או משהו. עניינים אחרים.

 

אבא כבר נפטר כשהייתי נער מתבגר אז מטבע הדברים רמת הקירבה לא הייתה משהו מאותם עניינים אבל אעפ"כ אבא שלי הוא הגיבור שלי.

שניהם ברוך השם חיים.
הם מאוד משתדלים, אבל כנראה משהו בחיבור לא נמצא...

ובעיני הכי יפה.
יש לי בובון בינוני של הודולה ומעליו אני מלפפת מטפחת.

"לגברת בוגי מגיע מז'ל טוב, לגברת בוגי מגיע מז'ל טוב" 🎷🎵🎵🎶🎶🎷🎺

קשירת מטפחות לאירועים וליום יום – סטודיו רינתי לקל

יש לה כמה סגנונות קצת שונים מהאופנה שרצה הפופולרית..

יש לי סרטון על זה, כפי שחצילוש ציינה ברוב נחמדותה

'

יש לך בראש איזו קשירה את כן רוצה?
אם כן, אז זה פשוט לעמוד מול המראה ולהתאמן~
לנסות בצורה אחת, אחכ בצורה אחרת.. עד שתגיעי לצורה המושלמת בעינייך♡

בארוסין יש כל כך הרבה התעסקויות..
יהיה לך זמן בתחילת הנישואין להתאמן ולדייק את עצמך מול המראה.
הכל בנחת~

וממליצה מאוד מאוד לא להתפרע עם מטפחות של מעצבות. זה מיותר לפני שאת יודעת איזה בדים, מרקמים וגדלים את אוהבת~

בהצלחה♡
ומזל טוב אהובה.

זה בעיקר תלוי איזה אהבה קיבלת או לא קיבלת בתור ילד.

מה שלימדו אותנו זה מה שאנחנו יודעים לתת

שלפעמים מה שלא קיבלת תתן יותר לאהובך.
סתם לדוג' אימי לא אדם שמחבק הרבה. את התינוקות והקטנים היא כן חיבקה, אבל נגיד מגיל בי"ס פחות ובכלל לא. רק לעיתים רחוקות. ככה היא.
ואני יודעת כמה זה חסר ולכן, למרות שזה לא תמיד בא לי בטבעי אני משתדלת לחבק את הילדים שלי הגדולים כמה שיותר .
גם במתנות. אני ממש אוהבת לקנות מתנות לילדים שלי ואמא שלי (מן הסתם בגלל מחסור כספי) היתה קונה לנו מתנה רק ביום הולדת ורק משהו קטן.

אבל עם הזמן אני מבינה כמה הרבה היא נתנה (בדרכה) ומעריכה את זה יותר ויותר

אני חושבת שזה דבר שלכל אחד בנוי בצורה אחרת על פי דרכו והנפש היחודית שלו
ולא קשור דווקא למה שהועבר לך מההורים

יכולה לומר שאצלי ואצל אמא שלי הביטוי אהבה באים בצורה שונה.. לקח שנים עד שהבנו את זה ולמדנו להבין שאנחנו אוהבות אחת את השניה.
פשוט המושגים היו שונים..
וזה בסדר.

אני נגיד אוהבת לחבק את האנשים שיקרים לי (בלבד)
אמא שלי פחות מבינה את הצורך הזה.. כן מחבקת. אבל מבחינתה זה לא ה-דבר שמראה שהיא אוהבת אותי.

בקיצור אין לכך משוואה. לפחות למיטב הבנתי לעת עתה

ובאיזה אופן הביעו שם את האהבה.

 

זה נכון גם בשאר התחומים.. 

יש כאלה שיעשו בדיוק העתק הדבק להורים שלהם ויש כאלה שתמיד ינסו לשפר ולחשוב מה לא היה להם ואיך לדאוג שלילדים שלהם יהיה יותר.

 

אני גדלתי בבית שחיבקו ונישקו אותנו לפני שהלכנו לישון. עד היום שהתחתנתי ועזבתי את הבית, הייתי קודם הולכת להורים שלי ונותנת להם חיבוק ונשיקת לילה טוב. כשהייתי קטנה יותר הייתי נותנת גם לאחים הגדולים שלי (בסביבות גיל 12 הפסקתי כי.. בעע)

וגם עכשיו לילדים שלי ולבעלי. זה משהו שאני לא מסוגלת לוותר עליו. תמיד ידעתי שלא משנה מה עבר באותו יום וכמה ההורים שלי כעסו עלינו, תמיד בלילה זה נגמר בחיבוק ונשיקה.

 

 

 

הלוואי שאצליח עם ילדי

כמו בכל דבר
חלק נתונים מולדים, תכונות אופי.
חלק נרכש

1. זה שאתם לא מדברים, כדאי מאד לפתור את זה לפני הטבילה..

2. לא עברת על איסור בזה שלא טבלת, אמנם לא ראוי לדחות טבילה אבל זה לא עבירה. וזה מתקשר ל-1. כי אם המצב ביניכם היה טוב, כנראה זה לא היה קורה.

3. למיטב ידיעתי, אי בדיקת העד, לא מעכבת.

אגב, יותר מפעם אחת ראיתי נשים מביאות ילדות קטנות למקווה , היה נראה לי מוזר מאד, אבל התופעה קיימת.

אם העד לא נבדק וודאי שהיא אפשר לטבול..

ופעם אחת ביום האחרון והיא יכולה לטבול.

אני עושה בדיקות רק בבוקר. מי בכלל זוכר בשקיעה

גם אני עושה רק בבוקר ויש תקופות שעשיתי רק ראשון ואחרון.

אז אני נזהרת.

למיטב ידיעתי, ולפי פסיקתו של בעלי, אמנם  יש לבדוק את עדי הבדיקה,

אמנם,זה לא מעכב, כי אם העד יצא נקי אז בכל מקרה אין בעיה, ואם לא,אז במקרה הכי גרוע זה נקרא עד שאינו בדוק.

בנוסף, העדים של היום הם מגיעים כמוכנים לבדיקה, (אמת שיש עליהם סיבים וכד' שיכולים לקלקל את הבדיקה במקרה של ספיקות) וזה מאד שונה מהעדים בזמן חז"ל שבדקו עם בדים שהיו צריכים לכבס כל פעם. והייתה יותר משמעות  להגדרת עד בדוק ושאינו בדוק.

בכ"א, לא בגלל זה דוחים טבילה.

ובינינו, לבדוק עד , לוקח 5 שניות..

 

צריך להשאיר את העד ולבדוק אחרי כמה זמן?!?!?!!?!?!?!

אני מיד מוציאה מסתכלת וזורקת. וזהו. בחיים לא חיכיתי לבדוק עד

אם זה בסדר או לא.

נבהלתי לרגע..

 

דברים שיכולים לשבש את מבחן התוצאה

אין הכוונה בלהסתכל בעד אחרי בדיקה. אם לא מסתכלים, אז למה לבדוק?....

אני מסתכלת בעד שניה לפני שאני בודקת רק לוודא שאין לכלוך.. אבל למה היא כתבה כאילו שאין עדים בדוקים וזה עכשיו לוקח שעה לבדוק?

ויש עדים שצריך לקחת לרב שיבדוק את מראה הכתם ועדיין לא לקחו אותם

זה נראה הכיוני יותר

לא צריך קודם תשובה מהרב לפני שממשיכים?

 

אני באמת שואלת. אף פעם לא שאלנו רב.

עושים שוב בדיקה לפני שקיעה ואם יוצאת טהורה אז אומרים שאם יתברר בדיעבד שהעד הקודם היה לא טהור הבדיקה הזו תחשב הפסק .
אבל זה באמת מסורבל לזכור בראש את הזמנים וכו לכן חשוב לבדוק ועדיף לא להתעכב עם שאלת רב כדי לא להתבלבל

אבל עדיין כדאי לבדוק אותם לפני כי לפעמים יש בבד סיבים אדומים (קרה לי)

אם את משתמשת בעד לא קנוי-חולצה לבנה שגזרת, או כל בד לבן אחר מקבל טומאה, חובה לבדוק אותו לפני.
ובדיעבד לא מעכב לענ''ד

הוא לא היה בבית בכלל בליל הטבילה / או שלא היה בבית ברגע הספציפי של ההתארגנות?

בלי קשר, אני חושבת שזאת אחריות של שני בני הזוג ולא רק של האישה.
מלבדוק את העדים ועד להיות שם כדי שתוכלי להתארגן ברוגע.
חשוב שתדברו ותתאמו ציפיות וצרכים.
בהצלחה💕🙌🏼

שבאמת משתדלים לא לדחות אבל זה לא העניין פה.
בעלך כנראה הרגיש שזה לא משנה לך, היום או מחר. הרגיש סוג של דחייה מצידך.
לכן הוא ככה.

גבר אוהב להתקדם לא לזכור מה היה.
אבל המשקעים שם, ולהתעלם מהם זה רק יחמיר את המצב.
אז נכון שכרגע צריך לטבול ולהרגע.
אבל אז לדבר ולעבד אתמה שקרה.
ממש לא כדאי להעביר את זה ולעשות *כאילו* לא קרה כלום.
כי הגוף זוכר וגם הלב, ולשניהם יש השלכות עצומות על הזוגיות.

יש ביניהם מתח, ממילא
הדחייה לא הוסיפה אש למדורה- לפי דברי השואלת
הדחייה לא היתה 'בגלל המריבה'. אלא בגלל עומס.

אבל זה קרה ונדחתה.
משנדחתה גם היא התווספה לערימת המשקעים שיש להם (ולכל זוג).
זה שהם לא מדברים זה גם משקע,
הבדי בדיקה שלא נבדקו,
זה שהוא לא היה שם לעזור עם הילדה והבית ולהקל עליה ולהיות איתה ביחד ולפייס אותה ביום הטבילה.
והמריבה שגרמה לכל זה ועוד משקעים מהעבר שעליהם כל זה יושב כמו מגדל קלפים.
הם צריכים להתפייס והיא צריכה לטבול (כל אחד עם הדעה שלו מה קודם למה- הפיוס או הטבילה...לא נכנס לזה כי זה כשלעצמו ויכוח)
ואחרי זה- הם צריכים לדבר, כדי שזה לא יקרה שוב, כדי שאף אחד לא ישאר עם טינה וכאב לב, וכדי שזה לא יתעצם.

אבל בכ"מ וודאי שאת יכולה לטבול היום.
בתנאי כמובן שאכן תביאי את העדים שצריך למישהו שיוכל לראות ויפסוק שזה טהור...
כל עוד את לא בטוחה לגבי זה תעשי שוב בדיקה היום. והכי טוב לפחות להרים טלפון להתייעץ לגבי הבדיקות מה עוד צריך. מקווה שאת רושמת על עד מאיזה יום זה כדי לדעת אם אחד מהם ח"ו לא טהור איזה יום נפסלה לך הספירה כדי לדעת מתי את כן יכולה לטבול.

בכללי גם כשלא מדברים או כועסים אני חושבת שתמיד טוב וכדאי לטבול. חשוב שתהיה הפרדה בין הדברים..
כמובן שטבילה לא אומרת שמקיימים יחסים באותו לילה! גם כאן יש הפרדה... כל דבר עומד בפני עצמו
(נכון שיש עניין חשוב לקיים יחסים בליל טבילה וטוב וראוי להתאמץ בשביל זה בגבול האפשרי ונח אבל אך ורק אם זה מתאים ל2 בני הזוג)

ובלי קשר לכל הנ"ל - איזה עצוב זה להיות בכזו מריבה. תנסי ממש לעצור את כדור השלג הזה...
תפנו לכם זמן הערב, לדבר על הדברים, אולי לנסות להשיג בייביסטר ולצאת לסיבוב לשנות קצת אווירה. בטוחה שאתם אוהבים ומסוגלים לגשר על הפערים פשוט נתקלתם במשבר

בהצלחה!

אבל אני מבינה את האנשים שעושים את זה.

עד שנמאס לי מכמות ההתרמות שיש שם, ובמיוחד מההבטחות שתמורת התרומה "50 צדיקים יעתירו עלי וסיימו קריאת הזוהר לכבודי" ועוד כהנה וכהנה הבטחות הזויות.

סרטוני זוועה על ילדים שנושרות להם אצבעות...שמופיעים בתור פרסומות בזמן צפיה ביוטיוב כדי שגם הילדים שלך לא יפספסו.


מעצבן, אבל אני מבינה שאנשים מנסים לעשות טוב. הבעיה שאי אפשר לתרום לכולם כל הזמן, אז מרוב התרמות אנחנו נאטמים וזהו.

וואי הפרסומת ביוטיוב נהיו מחרידות ממש 

בי בי לפרסומות

זה ממש מצריך צנזור. אני לא מאמינה שככה מראים את זה.

והכי מעצבן שהם מראים את התמונות האלו על ההתחלה.. יעני לפחות תחכו חמש שניות לדלג.. מחייבים אותך להיחשף לזוועות עולם.

באמת שזה נורא, למה לאנוס אנשים לראות את זה? וילדים??? הזוי ומגעיל. לא גורם לפתוח את הכיס והלב אלא להיפך- לשאול, למה??

מסכימה איתך. מרגיש לי שזה לא הדרך

חבר יקר אליך או קרוב ואתה זקוק למליונים עבור טיפול רפואי ושזה הדבר היחיד שיכול לסדר אותך...

היית מתנהג אחרת?

יושב קמפיינר וכותב לו קמפיין "המממ יש לי רעיון, אני אכתוב מילים נוגות ועצובות ואסחט כמו לימון את הרגשות של האנשים. זה כסף טוב. אני אשתמש באומללים כפרזנטורים של הכאב והשכול".

 

זה לא שהאנשים עצמם התחילו לבקש נדבות. זה הקמפיינרים של העמותות האלה הם אלה שאחראים לזה. זה מסחרה מגעילה.

החיים שלי לא שווים מליון שקל וירידה לזנות כזו. פעם--פעמיים כאלה וגם המחירים של הטיפולים האלה ירדו.

אם יש לי כסף זה סבבה. אם אין, אז עדיף שלא. אין חיים ששווים יותר מבערך ביטוח רפואי על מליון ש"ח, ואם יהיו - זה פשוט משום תיקון העולם שאסור לשלם את הסכומים האלה.

החיים שלך שווחם לדעתי יותר ולו בגלל הזמן שאתה מרוויח מיליון ש''ח.
(כמה שנים לוקח לך לחסוך מיליון שח?10 שנים? 20 שנה? בהנחה שיש לך 20 שנה לחיות אח''כ זה כן שווה...)

יעשה את הסכום הזה כמעט ללא עבודה.

נגיד נכה במיטה רק נושם זה לא הצלחה כבירה מדי. גם סיעודי זה לא סיטואציה שהייתי רוצה להיות בה.

 

יש עניין של תיקון העולם.  אם לא ישלמו כאלה מחירים לתרופות אז מחירי התרופות ירדו.

אבל לא יכול לדבר על זה הרבה מדי. בסוף המשכורת שלי משולמת גם מהקמפיין הזה.

 

לא מקבלים אפילו רבע מההכנסות

אני גם חשבתי על זה... חושבת שאם יעשו את זה בצורה יותר עניינית, 'כך וכך קרה' ומי שיכול לתרום שיתרום. בהחלט הניסוח צורם.. 

 

(ערוץ 7 מקבל כסף מהפרסומות האלה, או ש'עושה להם טובה' ומפרסם בשבילם?)

שזה עוד יותר מפריע לי כשהילדים מסיימים (או שקופץ באמצע) סרטון ביוטיוב,
ופתאום נתקלים בתמונת תינוקת קטועת איברים ר"ל
זה ממש מבהיל אותם!!
וכן, זה מזעזע,וצריך לעשור מי שיכול,
אבל בהחלט הגבול עבר