פורום נשואים טריים (עמוד 165)

זה מספר שתמיד יש מעליו ומתחתיו אבל כמעט אין כמוהו.

ואתם מהאלה שמעל

אני הכרתי את אשתי המדהימה דרך אתר 'שבע ברכות'. זה פתח לשנינו אופציות בתור כאלה שלא הציעו להם הרבה ויכולנו 'למצוא בעצמנו' הצעות.

ממליץ ממש על האתר.

חיזקתם אותי

עצות/טיפים - 

להגדיל מאגרים של חיפוש

למצות כל יום ויום בפני עצמו לעשות את כל הדברים שאת אוהבת וחולמת, ללא קשר ישיר לזוגיות,

להתפלל

להתייעץ עם חברות

להתייעץ עם אנשי מקצוע

לברר האם יש חסימות כלשהן

לברר האם יש מקום של חששות וספקות שמנהלות את החיים תקופה ארוכה

לברר האם יש משקעי עבר או חוויות שליליות/דפוסים שליליים שספגת בעבר לגבי זוגיות מבית ומחוץ בכל מעגלי החיים,

לקבל כלים מסדנאות/הרצאות/ספרים/יעוץ אישי

להעמיק את הפן של השיווק העצמי - גם בפנימיות וגם בחיצוניות (למשל: לאהוב את עצמך, דגשים במה את טובה, מה היכולות שלך, מה האיכויות דווקא שלך, מה הכישרונות שלך, ובפן החיצוני למשל סטייליסטית, קוסמטיקאית וכן הלאה)

לעבוד על ביטחון עצמי ודימוי עצמי טוב - קודם כל בינך לבין עצמך, וכמובן שגם לדייטים ולזוגיות זה מאוד עוזר

ללמוד על זוגיות ועל נישואין

לדייק את המקומות בהם את לא בטוחה - ולשאול אותם פה בפורום או במקום אחר שיכול לתת מענה

לזכור שאת שווה בדיוק כמו שאת, ללא כל קשר לסטטוס,

להתחזק באמונה בקב"ה

להתחזק באמונה בעצמך

לאהוב את עצמך (גם אם כתבתי כבר, זו נקודה מרכזית בהחלט )

לעבוד על המידות ומקומות בנפש

לפתח גמישות מחשבתית, לפתוח את הראש (ואת הלב) לאנשים איתם את נפגשת או עתידה להיפגש

לבוא עם עין טובה

לבוא עם רצון והתמדה

לחשוב על 3-5 דבריםפ מהותיים לך בבנאדם, ולראות מה לא כ"כ קריטי

לנסות להביט בפנים של המדויט - להכיר אותו באמת, את עולמו הפנימי, את הלך מחשבתו, להתעניין בו באמת (וכאמור, עם עין טובה)

ויש עוד הרבה בטוח, אבל זה מה שעולה לי כרגע

וחיזוקים -

אם זה עוזר, אז אמי המדהימה והיקרה שתחיה התחתנה בגיל 36

הכירה את אבי היקר ז"ל בגיל 35 (אחרי שהכירו כבר בתיכון, אבל רק בתור מכרים של שלום שלום ומאז נפרדו דרכיהם עד גיל 35...)

ילדה את בתה הבכורה בגיל 38

אותי בגיל 40

ואת אחי הקטן בגיל 42

ובתור ילדים חווינו את אמא, את ההורים, הכי צעירים שיש, הכי כי]פיים שיש, כל השכבה של כולנו תמיד קינאו באמא ובאמא המגניבים והקוליים שלנו, בכמה כוחות ומרץ ואנרגיה יש להם, והאמת זה לא הורגש בכלל שהתחתנו בגיל הזה...

הקב"ה יודע טוב טוב מה הוא עושה

ובדיוק לפני כמה ימים אמי סיפרה לנו עד כמה אמא שלה (סבתי ז"ל) מעולם לא שידרה לה לחץ, תמיד שידרה לה שהיא בטוחה בה ומאמינה בה, שהכל מעולה, שהיא תמצא בזמן המדויק והכל בסדר,

ובאמת אמא שלי לא הייתה בלחץ בכלל והרגישה שזה הגיע מתי שהיה צריך להגיע ושהיא מאושרת מזה!

אז אם זה חיזק או עוזר במשהו מה טוב

בהצלחה רבה רבה יקרה!

זה יקרה!

בעיתו ובזמנו ובטוב שלם וגלוי ב"ה זה יקרה!

(מי שכותב זה לא שוקולד פרה, אלא בעלה.) 

נתנו כאן המון עיצות על הכרויות מסוגים שונים, וגם תפילות וסגולות. 

אתה כבר שבע מדייטים ופגישות. עברת מספיק בחורות טובות (יותר וגם פחות...)
ובכל זאת זה לא התקדם לחתונה. 
בטח היו כמה בנות טובות שהקשר זרם והצליח והתקדם , אבל בסוף זה לא היה זה. 

אז נראה לי שאפשר להניח שהבעיה, 
או יותר מדוייק - הפתרון- 
הוא לא רק בלהגדיל את ההיצע ולפגוש עוד ועוד בנות. 

הפתרון הוא בלהגדיל את הלב 
ולתת בו מקום לכל מי שיכול להיכנס. 

כן, אני יודע שזה נשמע קצת מאשים. 
ואני בטוח שבגיל מתקדם יש לכל אחד מאיתנו, ובמיוחד לרווק מבוגר, מספיק רגשות אשמה. 
ובאמת באמת זה לא מה שאתה צריך, לשמוע שוב את המנטרות השחוקות על בררנות וכו. 

אתה צודק. 
תאהב את עצמך, תסלח לעצמך (גם על טעויות שעשית בקשרים קודמים..)
ולפני כן תציץ רגע אחד קטנטן לאחור ותבדוק אם יש איזה שהוא מאפיין של ההתנהלות שלך שגרם לך שהקשרים לא המריאו. 
תציץ רגע אחד פצפון לתוך עצמך ותזהה את המקום הכואב שלך , שכל דייט שמתנפץ מכאיב לך במקום ההוא. 
תברר עם עצמך טיפה יותר במדוייק מה אני באמת מחפש.
ושם - תאהב את עצמך הכי הרבה. 

לפגישה הבאה
תגיע מלא אהבה - לעצמך ולעולם. 
תגיע עם רצון ענק לנתינה. 
הרי ברור שגם הבחורה שתפגוש היא כבר שבעה מדייטים כושלים וגם לה יש מקום כואב וגם לה יש ציפייה נושנה לאהבה ולחום. לבית. 
תעניק לה . תתן לה.
מאור האהבה הגדולה שאתה באמת אוהב את עצמך - תאיר לה. 
מכל הטוב הגדול שיש בך ומחפש למי לתת - תתן לה. 

אל תתעסק בקטלוגים והגדרות 
ובשאלה הנצחית 'מתאימה לי או לא'. 
רק בנתינה , בחיבור, בהקשבה עמוקה כמו שהיית רוצה שיקשיבו לך. 

אחרי הפגישה השלישית (ולא לפני...)
תשאל את עצמך בכנות 
- האם נבנה בי משהו ביחס אליה ? 
- אני טיפטיפה מתחיל לאהוב אותה ? 
- התרפא בי משהו פצפון מהכאב הגדול של הלבד שאני רגיל בו? 
[(ואיך אני מרגיש פתאום לתת את הלב שלי למישהו אחר, בלי לבדוק אם הוא 'מתאים או לא'. זה מפחיד אותי? מסוכן לי? או לחילופין משחרר אותי?  (אם זה נשמע מפחיד זה הגיוני מאוד, אבל כדאי ללכת ליעוץ והכוונה לפני הפגישה הראשונה. זה מפחיד.אבל להתחתן זה הרבה הרבה יותר מפחיד....)]

אם משהו התחיל לצמוח, אם נוצר בך איזה שהוא רגש - 
תרשה לעצמך עוד שלוש פגישות. 
תעסקו בחיבור שלכם, בביחד, בלעשות כיף ונחמד. 
ולא בשאלות הנדושות של 'איך יראה שולחן השבת אצלך?' או 'אם היה לך אח היית אוהבת פילוסופיה?'. 

כשמתחיל להיות נעים ביחד וזורם
אז אפשר לחשוב על העתיד המשותף. 
לא כבחינה - האם היא מתאימה לי, 
אלא כשותפה. איך אנחנו ביחד בונים בית. מה אנחנו אוהבים. איפה אנחנו רוצים לגור. 
איך אנחנו מתגברים על חילוקי דעות שבוודאי קיימים ביננו. 


תאמין בעצמך ותאהב את עצמך , 
כי בטוח שגם רבון עולם אוהב אותך והוא יעזור לך להקים בית נאמן ושמח!!!

תודה רבה רבה על התגובה היפה והמושקעת!!

מה הכוונה בין 200 ל600?

אין סכום קבוע?

@פשוט אני..

ותיארת כאן ברגישות ובעדינות את מה שאת עוברת.

אני חושבת שזה אכן נכון לא לספר לבעל (עדיין). אבל מצב כזה שבו את מייסרת את עצמך, והכאב גורם לך לריחוק מול בעלך- זה מצב שצריך להפסיק.

קודם כל אני חושבת שאת צריכה טיפול כדי לעבד את הדברים. לבד קשה להתמודד.

ואחרי כן- אשתף משהו מהמסע שלי, כמי שעברה גם כברת דרך עם מחשבות מפחידות שמשתלטות.

העניין הוא שהמחשבות על נשים כאילו השתלטו עלייך.  זה כבר הפך למשהו אובססיבי. 

זה כמו איזה משהו שמנקר בך בלי הפסקה וגורם לחור בנפש (כמו נקר שעושה חור בעץ).

הדרך היחידה שאני מכירה להרגיע מחשבות אובססיביות (או מחשבות בווליום גבוה), ואני אומרת את זה מניסיון אישי-

היא *רק* בלנשום עמוק ו*לא* להילחם בהן.

ועכשיו את אומרת - "מה, אני אמורה לקבל את זה שלעולם לא יהיה לי מה שאני כ"כ צריכה?

או- אני אמורה לקבל את העובדה שאסתיר מבעלי משהו כ"כ חשוב?

או- אני אמורה לקל את זה שהזוגיות שלי תהיה חסרה"

התשובה היא-

שאת אמורה לקבל את עצמך.

לפני שאת קופצת למסקנות על אם זה יתממש או לא (התשוקה לאישה)

או מה יהיה אם הבעל יגלה

או מה זה עושה לזוגיות בינינו

או האם זה אומר שכך אחיה (חסרה וכואבת)- לנצח?

תקבלי את העובדה הבסיסית שבך, שיש בך צד (רק *צד* לא *הכל*)-

שנמשך. שרוצה. שמשתוקק.

ויש בך *צד* שמפחד מכל זה.

כרגע הצד שמפחד נותן את הטון.

הוא מסתכל על הבעל ולא יכול להתקרב

הוא מתסכל על העתיד ושואל- מה יהיה

הוא מסתכל על הבנות ברחוב- ומגביר בך את התסכול מזה שהן ,שם" ואת "כאן".

ואת? עסוקה בכאב הזה.

וזה מובן. כי הגילוי עדיין מרעיש אותך וקשה לך לעבור הלאה.

אבל מצד שני-

תראי שברגע שאת כבר לא תפחדי,

את כבר לא תפחדי מההשלכות כלפי בעלך.

למה?

בגלל שתחזור לך המשיכה לבעלך והרצון לשמח אותו.

כרגע את במלחמה עם עצמך ולא מסוגלת להכניס את בעלך.

ברגע שהמלחמה תשכח- יהיה לך מקום פנוי בשבילו ויכולת "להסתכל" עליו. 

כרגע את לא רואה אותו כי המחשבות מעיפות אותך לכל הכיוונים.

בעיקר בעיקר- הופכות את הנקודה ה"לא מושלמת" הזו לחזות הכל.

שאגב, זה שקר גס,

אבל רק בשלב יותר מאוחר אפשר לראות כמה זה שקר.

כרגע זה ממש נתפס כאמת היחידה.

בעזרת טיפול טוב ונכון, תוכלי להשלים עם העובדה שיש בך צד כזה של משיכה לאישה.

מה תעשי עם זה? אפשר לחשוב הלאה. אפשר לראות מה עושים.

אבל כרגע הכי חשוב שתטפלי בעצמך ותרגיעי את הנפש שלך.

זה בהכרח ישפיע על הבית.

כל טוב!

חחחח

שלום לך,

זו כנראה תהיה התגובה הכי קשה שכתבתי כאן בפורום (מתוך למעלה מ-3,000), בגלל שאני עונה כאן לאדם זר שאני כלל לא מכיר, ועם זאת אני עונה לאדם שאני מכיר הכי טוב בעולם...

כהרגלי בקודש, ולמען הסדר הטוב והמטיב, אנסה לענות בנקודות:

א. ידוע שלעיתים נשים מגלות בשלב מאוחר יחסית, בטח ביחס לגברים, שהן נמשכות לנשים. 

שמעתי את זה לראשונה מהרב שרלו כאשר ביקשתי ממנו שיעזור לי להכיר בחורה לסבית לצרכי חתונה, ובהמשך שמעתי זאת מרב מסוים במכון פועה באותו ההקשר. שניהם אמרו לי שאני צעיר מדי, ובגיל שלי רק גברים פונים עם בקשה כזאת. למה? כי אצל נשים, כך הם הסבירו, עוד לא מתחדדת ההבנה הזאת בגיל צעיר כ"כ.

יכולות להיות לכך הרבה סיבות, כמו העובדה שאצל נשים מגע וקרבה הם דבר שבשגרה, ולכן לעיתים אין קו ברור שמבדיל בין הנאה רגילה שבמגע הזה, לבין הנאה רומנטית/מינית. 

סיבה נוספת היא שממילא המוח הנשי עובד אחרת מהמוח הגברי, הצרכים לעיתים שונים, צורת המשיכה עשויה להיות שונה, מה שגורם פעם נוספת לכך שלא תמיד יהיה קל לדעת היכן עובר הגבול.

בנוסף, ישנן נשים סטרייטיות לחלוטין, שעד גילאי ה-20 לא מרגישות משיכה לגברים (ובטח שלא לנשים). בעוד אצל גבר זה ייחשב לדבר סופר חריג, אצל נשים זה יותר שגרתי.

ב. "ביסקסואל" זה לא מצב אחד ויחיד, אלא ציר שלם שיכול לנוע מ"סטרייט שפעם ב-5 שנים יכול להרגיש משיכה לבן מינו", ועד "הומו שפעם ב-5 שנים נמשך למין השני". בין שתי הנקודות האלה, כמובן, יש דרגות כאלה ואחרות - כאשר באמצע נמצא אדם שיכול להרגיש משיכה רומנטית/מינית/רגשית כלפי שני המינים במידה שווה.

כמובן שכל שהאדם נמצא קרוב יותר לנקודה הראשונה, כך יהיה לו קל יותר לחיות בזוגיות הטרוסקסואלית מונוגמית ולהיות מאושר מכך.

ככל שנמצאים בצד השני של הסקאלה, העניינים הופכים להיות מאתגרים יותר, וכל מקרה לגופו.

ג. אני לא איש מקצוע, אבל ממה שאני מבין (ויכול להיות שאני טועה) - הלחץ שלך לא נובע מזה שאת מרגישה צורך בקשר עם אשה, אלא מזה שרק לאחרונה נפל לך האסימון. כלומר לא המשיכה לכשעצמה מפריעה לך (לפחות לא רק היא), אלא עצם המחשבה על זה שאת נמשכת לנשים, ואחרי שנים של הכחשה והתעלמות (מאז גיל ההתבגרות כשהיית באולפנה) זה פתאום מכה בך.

במילים אחרות, אם אני צודק, אז עיבוד נכון (ועדיף בעזרת איש מקצוע יר"ש) של המציאות, וקבלה עצמית - יעזרו לך להרגיש הרבה יותר טוב, אפילו אם הצורך עצמו לא ישתנה.

ד. גם בצורך עצמו אפשר לשלוט.

כן, זה אולי חתרני וסותר כל מיני תיאוריות, אבל מי שקיימים בו שני הצדדים - יכול להגיע למצב שבו הוא שולט, ברמה כזו או אחרת, על הצורך הלא רצוי מבחינתו.

אפשר ללמוד מה בדיוק הצורך שמתמלא על ידי קשר עם בני אותו המין, ומתוך כך להבין איך אפשר לנתב את זה כלפי בן/ת הזוג. 

כמובן לא להכל יש פתרון, אבל זה עשוי לעזור מאוד ולשפר בצורה ניכרת את רמת החיים, להוריד את המאבק למקום שולי בחיים.

ה. אני מתרשם שטוב לך עם בעלך, ואת באמת ובתמים אוהבת אותו, וברור שאם את אוהבת אותו - את רוצה לחיות אתו עד 120, בשלמות ובטוב.

אני מניח שהרתיעה שלך ממנו, נובעת קודם כל בגלל הרתיעה שלך מעצמך (ע"ע סעיף ג'). הפחד ממה שאת מגלה על עצמך בימים אלה, הפחד מהמשמעות שאת חושבת שיש לזה.

יכול להיות שאם תדעי שזה אפשרי, שאפשר לחיות בשלמות עם בן זוג למרות שאת אולי בי, אז יהיה לך קל יותר לחזור להתנהג כלפיו בצורה רגילה? 

ו. לפני הנישואין - הייתי אומר לך חד משמעית שאת צריכה לספר לו. אבל נראה שלפני הנישואין את בעצמך לא ידעת, וממילא עכשיו לבוא ולספר לו כשאת בעצמך לא יודעת מה נכון ומה לא נכון, מה פחד ומה מציאות - זה עשוי לגרום ליותר נזק מתועלת.

אני ממליץ לך לחקור טוב (ושוב - מאוד ממליץ על איש מקצוע יר"ש), ורק לאחר שיהיו לך התשובות כלפי עצמך, תוכלי לשתף בכך את בעלך. אם תבואי אליו כשאת כבר עם הבנה מוצקה כלפי המצב, אז תוכלי להעביר לו את המידע הרלוונטי בצורה נקייה, ללא הגזמות או פחדים, וכך הסיכוי שהוא יגיב בצורה טובה עולה פלאים.

ז. לגבי הסתכלות על נשים ברחוב וכו' - כדאי לך להימנע מכך. משביעו רעב, מרעיבו שבע. לא (רק) בגלל שזה רע לכשעצמו, אלא כי זה פוגע לך בנישואים. 

החלטת להתחתן עם בעלך המקסים? את רוצה להישאר אתו, ורק אתו, באושר ובאהבה?

אם כן, ככל אדם נשוי, את צריכה להתרחק כמה שיותר ממעשים או אנשים שמרחיקים ממך את היעד הזה. 

ח. אם מישהו יודע מה הקב"ה רוצה מאיתנו, ולמה מגיע לנו ה"תכשיט" הזה, שיגיד...

המון המון בהצלחה, את עומדת בפני דרך ארוכה ומאתגרת, אבל אני בטוח שבסופה את תהיי מודעת לעצמך הרבה יותר, חזקה יותר, ובעז"ה קרובה יותר לבעלך מאי פעם.

התמודדות יומיומית שלי

ריהוט לכל הבית, כולל חדרי ילדים - אם מותר

תשלום לאוניברסיטה מראש על לימודים עתידיים

אין תחליף לחוויות. 

בכללי לנשום זה דבר טוב

מאמינה שהצלחת לעזור ליותר מזוג אחד...

צודק, צריך ללמוד את זה

קצת הגזמה

אני למשל עבדתי בעבר במקצוע שלא ממש אהבתי,אבל באותה נקודת זמן,זה הכי הסתדר

אז המקצוע הזה אומר עלי משהו?

1. קודם כל הייתי מבררת מולו מה ואיך היה לו אצל בעלי המקצוע שהיה אצלם,

ומדוע הוא עבר כמה וכמה ואין שום שינוי ושיפור אלא תקיעות בתחום הזה.

ואם כן היה שיפור  לברר מהו

ואם לא - לברר למה, ומה לא וכן הלאה.

הבירור הזה חשוב מאוד מאוד.

2. הדבר השני שלדעתי חשוב לעשות - הוא לשקף לו את הדברים שהוא עצמו אומר ומרגיש על בת זוגתו:

הוא אומר שהיא יפה בעיניו

הוא אומר שיש ביניהם שיחות עומק

הוא אומר שכיף לו איתה

שצחוקים לו איתה

שיש שיחות נפש ועומק

שיש להם חוויות יחד, השקעה יחד,

שהיא חמודה בעיניו

שאין לו מילה אחת רעה לומר עליה

שהיא בחורה זהב

מכל הבחינות.

שהיא מושלמת

כל אחד מאלו וכמובן שכולם יחד - אומרים הרבה מאוד, ובהחלט מראים על בסיס יציב וטוב.

צריך גם לשקף את זה,

גם להעצים את זה,

וגם להבין איפה כאן התקיעות בעניין המשיכה ולטפל בזה נקודתית או לא נקודתית, תןוי אם זה יושב על עוד דברים...

אם היא יפה בעיניו, ויש מציאת חן, והיא טובה בעיניו, וכיף להם יחד, וכן יש לו חיבה ותחילה של קשר אליה - אולי זו בעצם משיכה רק שהוא לא קורא לה כך בשם, ואולי בגלל שהוא רגיל לפנטזיות ו"וואו" מכל מיני סרטים וכו' זה מבלבל אותו?

ואולי משהו אחר?

צריך כאמור לברר את זה לעומק.

יכול להיות שכן יש כאן משיכה, או לפחות התחלה שלה.

הוא יכול לשאול את עצמו האם הוא רוצה לחבק אותה,

האם הוא רוצה בקירבתה?

האם היה שמח לחיבוק ונשיקה ממנה?

האם בזמן שהם נפגשים יחד *בפגישה עצמה* נעים לו וטוב לו?

האם בין לבין הוא מתגעגע אליה או חושב עליה לפעמים?

ואם כן - איזה רגש זה מעלה לו כשהוא חושב עליה?

האם כאשר הם בקירבה פיזית והוא מדמיין שהוא נותן לה יד או חיבוק או  נשיקה זה עושה לו טוב?

האם יש ביניהם חיבור/כימיה?

כל השאלות הללו חשובות, ושוב, יכול אמוד להיות שכןם יש כאן משיכה וצריך רק להסיר את השמיכה של הבילבול/הספקות/החששות/הפנטזיות/הדמיונות מעליה...

3. אפשר לשאול אותו מדוע לדעתו הוא טרם התחתן?

ולברר איתו האם חווה אולי מודל של זוגיות לא טובה בילדותו?

או מודל של זוגיות טובה שמרוב פחד שלא יהיה לו כך בדיוק הפחד הזה משתק אותו?

האם חווה קשר שהוא נפגע ממנו?

האם חווה שבירת אמון?

האם בסביבתו הקרובה היו גירושים? וןאם כן -איך הוא חווה אותם?

האם בסביבתו הקרובה היו במהלך השנים "גירושין אמוציונליים" - הכוונה זוג שחי יחד אך עם ריחוק ומרחק רגשי רב? 

ואם כן איך הוא חווה זאת?

האם הוא חווה אובדנים בחיים?

האם איבד מישהו או משהו יקר?

האם נפגע מאדם קרוב?

ואפשר לברר עוד כמובן, זו ההתחלה.

4. כמובן לא צריך לנקוט בשחור או לבן - ז"א לא צריך להחליט להתחתן מיד

וגם לא צריך להחליט להיפרד מיד.

אם הכיוון טוב - הייתץי מציעה לתת לזה עוד זמן. למשל עוד חצי שנה גג ואז לבחון את הדברים.

נכון שהוא לא צעיר, אבל חשוב מאוד שההחלטה עצמה תהיה בשלמות.

שכן הוא ירגיש שיש חיבור, משיכה, בסיס טוב.

השלמות הזו מאוד חשובה.

הייתי מציעה לו להיעזר באנשי מקצוע במיוחד לכך, אבל כתבת שהוא כן נעזר - אז מחזירה אותך כאן לסעיף 1...

ואם הוא יתן לזה עוד את הזמן +

יקבל כלים ותובנות יכול מאוד להיות שזה כן יכול להוביל לחתונה בהמשך ב"ה.

אז למצוא את האיזון כאמור - לא להתחתן מיד ולא להיפרד מיד, אבל כן להמשיך להיפגש ולבחון את הדברים ממקום רגוע ומודע, ואם צריך להיעזר באנשי מקצוע, ולהגיע ב"ה להחלטה נכונה ובשלמות.

5. ואפשר לדבר על הפחדים שלו.
למשל הפחד מההחלטה להתחתן.

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.
ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע
כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?
גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב
וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.
זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.
עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה
עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

הוא צריך לשאות את עצמו האם הוא מוכן לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגוע שלעולם לא יטעה ולעולם לא יפגע?
או שאולי הוא מוכן לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודע לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי
משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלו.

כי הפחד מלהיפגע מובן.
אבל אם אדם רוצה לא להיפגע לעולם - הוא יכול, אבל הוא צריך לזכור שהוא גם לא יאהב לעולם!
כי מי שאוהב ופותח את לבו לאהבה - בוודאות נהיה פגיע!
כי מפחד לאבד את האהבה הזו, כי מפחד להיפגע ממנה.

אבל חייבים לקחת את הסיכוי של האהבה, שזה הדבר הכי עמוק ועוצמתי וגדול בחיים - אפילו במחיר
של הסיכון מלהיפגע.
לבחור לחיות. לבחור לאהוב.

מי שלא רוצה להיפגע לעולם - יכול. אבל הוא גם לא יאהב לעולם.
ומי שבוחר לקחת את ה"סיכון" בלהיפגע, בשביל ה"סיכוי" שבאהבה - מרוויח.

אחרי כל השאלות והבירורים האלו עליו להאמין בעצמו שיש לו ותהיה לו את התשובה הנכונה עבורו.

ואז-
כל מה שישאר לו לעשות זה להיות שלם איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת
הקשר, ואם וכאשר הקשר שלהם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלו - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלהם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותן את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה-
קודם כל -ואפילו שזה ברור תמיד טוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *הוא* ו*בת זוגו* והבחירה שלהם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם הוא יבחר להיות שם,
אם יאמין בעצמו ובבת זוגו ובמה שיש ביניכם,
ויקח את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום להם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלהם לעבוד לנצח ,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה!*

וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולכים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך,*
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה
ה20 ,אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לו כל יום לבחור בה מחדש,
להפוך את הנישואים שלהם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה- מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*
וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.
וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש"
ומרגש,
אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.

באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא
בקלות וללא כל מאמץ.

אמנם, אחרי שמתחתנים,
אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.
אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש
אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו

וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא
נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע
שלא תהיה לו אנרגיה.

אז במודע להעניק
במודע לחשוב על השני
במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו
במודע הכל.

ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם
בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.

זהו בינתיים בהצלחה רבה רבה

כתבתי שחשוב לברר אבל את עניין לעומק, במיוחד לאור זה שהוא עצמו רואה בבחורה הרבה מאוד מעלות טובות, כולל זה שהיא יפה בעיניו.

וכתבתי גם בסעיף 4 על החשיבות של השלמות בהחלטה, כולל משיכה בהחלט.

אז בעצם אני לא חולקת עלייך כלל

רק אומרת ששווה לתת עוד זמן לברר את כל העניין לעומק,

כולל אם יש חסימות וכולל אם יש או אין משיכה.

כמובן שבסופו של דבר ההחלטה להתחתן צריכה להיות כאשר יש שלמות ויש משיכה, וכתבתי זאת בסעיף 4 כאמור

מותר לא להסכים, ובמקרה הזה זה אפילו חשוב לדעתי שיש מגוון של דעות והשואלת תבחר מה שהכי מתאים לה/לאותו בחור...

אגב, אם בסופו של הבירור שכתבתי שכדאי לעשות, אותו בחור יגיע למסקנה שהוא לא נמשך אליה מכל סיבה שהיא - גם אני אמליץ לא להתחתן במצב כזה.

רק אמרתי ששווה לברר אם *כן* יש או יכולה להיות משיכה,

לא להתחתן במצב שלא...

(ונא לקרוא את הנ"ל בטון שמנסה לברר וללבן, וחלילה לא בטון תוקף או כועס או שלילי... )

אני לא בהכרח חושבת שדוסיות=הזנחה

וחוסר דוסיות=טיפוח.

אני חושבת שזה לגמרי כל מקרה לגופו, ויש הרבה "דוסיות" שחלילה לא מוזנחות, ואפילו יפייפיות בעיני עצמן ובעיני בעליהן גם אם הולכות עם מטפחת וחצאית ארוכה... ודווקא זה מה שיפה בעיניהן/ם.

לא מכירה את בת זוגו של אותו בחור רווק, אבל אם היא מודעת לעצמה וכך היא בוחרת להיראות - זה שלה לגמרי... לא בטוח שכאשר מישהו/י בא "מלמעלה" ואומר לה: "שומעת? ככה זה מוזנח. תלכי אחרת." זה יתקבל בברכה...

אני לפחות אישית לא נוהגת להגיד דברים כאלה, אז אין טעם בעצם לשלוח אותה אליי אם זו המטרה

דברים כאלה באמת צריך להכיר לעומק ולהבין לעומק...

מי היא ומה היא ומה היא רוצה ובמה היא מאמינה

וכנ"|ל לגבי הבחור

ואפשר להציע כיוונים אחרים, ממקום שווה לגמרי ואוהב, אבל לא לכפות או לגרום לה הרגשה שהיא לא יודעת כלום ומוזנחת חלילה...

וכאמור, יש הרבה נשים "דוסיות" מטופחות ויפייפיות, קודם כל בעיני עצמן ובעיני בעליהן

ויש גם הרבה נשים "ההיפך מדוסיות" שאולי כן מוזנחות למביט מבחוץ...

@סודית שקראתי אותך עכשיו והתרגשתי ממש.

בעיקר כי רואים כמה אכפת לך מהאושר והטוב של אותה בחורה (וגם בחור),

ומתוך הרצון הכנה והגדול הזה שיהיה להם טוב - את ממש עזבת הכל וכתבת מנבכי ליבך את מה שאת מאמינה שיעשה לה את כל הטוב הזה!

אני מאוד מאוד מעריכה אותך על כך, מאוד.

וגם למדתי ממך הרבה בהודעה הזו.

מסכימה איתך מאוד, תודה שהארת את הדברים מהנקודה שלך, את צודקת יקרה, לומר לאישה לטובתה ולמענה את הצד הזה,

בדרך הטובה והאוהבת והחברית שבה הצגת אותה,

כמובן בלי טיפת שיפוטיות אלא רק מרצון שיהיה לה טוב, וממקום שווה ואוהב לגמרי לגמרי

יכול באמת להועיל לה! ולהועיל לה מאוד אפילו.

אני חושבת שאני לא הבנתי אותך נכון בהתחלה.

עכשיו נראה לי שיותר מבינה

חשבתי בהתחלה שהתכוונת כאילו "להכתיב מלמעלה" לאותה בחורה (או בכלל) על סגנון מסוים שהוא בהכרח "לא דוסי", אבל ככל שקראתי אותך הבנתי שאני זו שפשוט לא קראה נכון ולא הצליחה להבין.

את בכלל לא התכוונת לזה ככה,

אלא שוב, בדיוק להיפך,

מתוך המקום האוהב והרוצה בטובתה ולעזור - להאיר עוד צדדים ועוד נקודות, וכמובן הכל מתוך ענווה, מתוך אהבה ומתוך חברות.

תודה לך!

נראה לי כמו אחד שחי בסרט, שיתבגר עוד קצת

תאמין לי....יש להם שקט רועש

טבע 
רוגע
ארוחות מפנקות
שלווה 
טלפון מכובה 
אוי , שלווה. 

@פשוט אני..

כנסי מתחת לפוך עם בקבוק מים חמים

ותזמיני אוכל

ודמיון מודרך על סמטאות אמסטרדם

בחינםםם

אני כמעט לא בפלאפון ..
הבעיה היא האווירה.
כשאתה הולך לצימר על הר נטול אנשים פרט לבן הזוג 
יש אווירה אחרת , 

בהנחה וזה לא יושב על עוד דברים אחרים ביניכם אני חושב שאתה צריך לתפוס יוזמה.

נגיד לקבוע מראש נניח בהתחלה פעמיים בשבוע שהיא לא עם הנייד ואתם מדברים או עושים א. ערב ביחד או מה שזה לא יהיה.

כמובן לא בצורה של אולטימטומים וכאלה אלא מתוך מקום טוב של זוגיות.

כמו זוגיות,

או דברים אחרים חשובים -

אז כמובן שכדאי לפתוח את הנושא,

אבל בצורה אוהבת, מבררת, מכבדת ולא ממקום של "למה את כך וכך, ותתביישי לך" וכן הלאה...

ממש לנסות לברר איתה,

*למה* היא הרבה עם הפלאפון?

מה זה גורם לה?

האם ואיך זה עושה לה טוב?

איך היא מרגישה איתך? ובזוגיות?

ואיך אתה איתה?

ואיך אפשר כן יותר להעמיק ולשפר גם את המקום הזוגי ואת הזמן הזוגי?

ואיך אפשר למצוא את האיזונים והמינונים הנכונים שגם יהיה פנאי אישי, שבתוכו גם הפלאפון, וגם זמן זוגי שלא יפגע ולא שזה יבוא על חשבון זה?

בקיצור - צריך להבין לעומק מה קורה בתוך כל המערכת הזוגית (וגם האישית) ולראות איפה ואיך אפשר להעצים עוד יותר את הזוגיות והביחד 

בהצלחה רבה!

@מופאסה @פשוט אני.. @די שרוט @Lola_123   וכמובן כל מי שרואה..

א. שטפת ידיים בסבון - אז למה שהג'ל ישאר על היד? אני מניח שאת יודעת לשטוף ידיים

ב. המזון שאנחנו אוכלים, בדרך כלל, לא מגיע תוך דקה אל הראש.

ג. נניח וכן היו שאריות על היד, הן בוודאי אפסיות. אחרת מיד היית מרגישה בטעם של זה.

ד. את תמיד יכולה להתקשר למרכז ההרעלות הארצי, ליתר ביטחון: 04-7771900

מכון הארצי למידע בהרעלות בקריה הרפואית רמב"ם הוא ענף של משרד הבריאות. זהו המכון הלאומי להרעלות, והיחידי במדינה הנותן שירות מקצועי למערכת הבריאות ולציבור הרחב בכל הקשור להרעלות. קו החירום הטלפוני של המכון פעיל 24 שעות ביממה, בכל השנה, לשאלות והתייעצויות הקשורות להרעלות (טוקסיקולוגיה קלינית). כמו כן המכון מייעץ בשעות העבודה הרגילות בנושאים של מידע תרופתי (פרמקולוגיה קלינית), ובהשפעת חשיפה לתרופות, לכימיקלים ולרעלים אחרים בהריון ובהנקה (טוקסיקולוגיה של הפוריות, reproductive toxicology).

מספר הפניות השנתי למכון הוא מעל 37,000; 43% מתייחסות לילדים מתחת לגיל שש שנים. כ- 49% מהפניות עוסקות בחשיפה לתרופות, 36% בחשיפה לכימיקלים, ו- 5% בחשיפה לצמחים רעילים ובע"ח ארסיים. המכון פועל גם ברמה הלאומית בשטחים של מניעת הרעלות והיערכות למקרה של הרעלה המונית, ומייעץ לגופים ממשלתיים כמו משרד הבריאות וחיל הרפואה.

לדעתי לא קרה כלום ואת יכולה להרגע, אבל זה יהיה חסר אחריות מצידי לקבוע זאת באופן נחרץ מבלי שיש לי מומחיות בנושא...

יש רגישות לכמה דקות בידיים (כתם לבן) וזה עובר לבד.

הכנסת את זה לפה?

אני חושבת שאני בסדר....

כמו שלולה אמרה לך

זה כמות ממש מזערית

לא יכול להיות חומר פעיל בסבון כלים או באבקת כביסה שבריכוז נמוך כל כך גורם לתופעה כמו כאב ראש תוך דקה של חשיפה, ועוד דרך הפה. 

אם תרגישי פתאום דחף עז להסתובב במהירות 800 סל"ד, תגיעי מיד למיון

לא פחות מכוס שלימה נראה לי (ולא, אל תקחו את זה כעיצה שחצי כוס של חומר ניקוי זה בסדר משתמשים יקרים!)

הכל בסדר זה רק פסיכולוגי.

אלוקים

אני לא הייתי מקדישה לזה שניה של מחשבה...

איזה לחץץץץץ

הכאב ראש שאת מרגישה הוא מתוך חרדה ולא בגלל החומר (בכמות כזו קטנה זה לא אמור בכלל להשפיע).

תלמדי טכניקות הרגעה, נשימות שבע"ה תרגישי טוב ולא תיכנסי ללחץ.

למעשה, כתוב שם במפורש ששירות סדיר כמוהו ככל עבודה אחרת.

סימולאטור לחישוב דרגה על בסיס הכנסה לנפש

בעיסוק האם - הכנסתי "דורשת עבודה" (כלומר לא לומדת, לא עובדת ולא מקבלת דמי אבטלה)

בעיסוק האב - הכנסתי "חייל בחובה".

התוצאה הייתה דרגה 12, שזאת הדרגה המירבית (אין שום הנחה במעון)

ואם המשפחה דואגת, אז שיכניסו סירים מלאים לא רק מצרכים.

בהצלחה רבה ותחזיקו מעמעד

רפואה שלמה שלמה לכולכם במהרה ב"ה!!!

נסו להקל על עצמכם כמה שאפשר, וכן להיעזר איך שאפשר,

למשל משלוחים של אוכל על הדלת בלי להיכנס לבית,

מישהו שיבשל לכם ארוחות ויניח מחוץ לדלת,

אולי להראות סרטונים לקטנות כדי לנוח מדי פעם ביום ולאגור כוחות,

אולי משלוחים של תרופות ואקמולים למיניהן שמישהו יעשה עבורכם - וגם, ישים מחות לדלת,

כנ"ל משלוחים של חומרי יצירה לילדים - להניח מחות לדלת

והכי חשוב - תמיכה, עזרה, בטלפון, בוידאו

אל תהיו לבד,אתם יקרים וחשובים להרבה אנשים!!!

ב"ה ישועה שלמה בקרוב!!!

אנשימם שיצאו מאומתים ולא היו עם תסמינים קחו זאת כעירבון מוגבל
יש בדיקות שיוצאות חיביות אבל יש סטייה בבדיקות ,ז"א שיש כמות של בדיקות שיצאו חיוביות *למרות* שאתם שליליים , ואז-אם תיחשפו לחולי קורונה אתם עלולים להידבק באמת. (אפשר לדעת זאת אגב **כמעט וודאי** ע"י בדיקת נוגדנים) 

נ.ב.- כתבתם שהייתתם חולים , ז"א שכמה מאיתכם יצאו חיוביים אז כנראה שבאמת הייתם חיוביים.

מה שאת רוצה, מובן ובסדר גמור - 

אבל תראי מה כתבת כאן:

"אני בנאדם עם אגו בשמיים.. ג'דה באופי" - אבל את רוצה "חיבוק" כש"הדבר האחרון שאת מסוגלת זה להסביר לו את זה"..

את באה אליו אחרי מריבה כשפתאום מרגישה "אבודה" - אבל "מעצבן אותך" שזה המשיך הלאה... "את היית רוצה ש.." - כאילו את נמצאת לבד (אבל לא. את ממש לא רוצה להיות לבד...).

אז אכן, לפי מה שתיארת בעלך נראה טיפוס מעולה. אם תעבדי על כמה דברים אצלך, אולי תרגישי יותר טוב עם מה שאת רוצה:

1. אל תצפי שבעלך "מעצמו", יתן לך במקום "עידוד רציונאלי" (שזה העידוד הקונוונציונאלי של גברים), עידוד מסוג אחר של חיבוק ו"די.." וכו' - בפרט כשאת טורחת להעמיד פנים שאת בכלל לא כך.

אז אין ברירה, תעבדי על ה"אגו" שלך, תרדי מההצגה של ה"ג'דה" - ואכן תדברי איתו, במתינות, תסבירי לו מה את צריכה לפעמים ובאיזה הזדמנויות. וגם תסבירי (אולי קודם כל לעצמך) איך זה מסתדר עם הצדדים האחרים של האישיות. יש לך סתירה פנימית - ואת משליכה אותה עליו, ומצפה שיבין את זה מעצמו.... זה לא יקרה. הוא איש טוב - את צריכה לפתור בתוכך בעיון קל, מה המקום האמיתי של כל צד כזה מהאישיות שלך - אח"כ לשבת איתו על זה בנחת. כמובן, בלי שמץ "האשמה" - כי הוא לא אשם בכלום.. רק סוג של בקשה.

2. כמו שאת רוצה שהוא יבין אותך - קודם כל את צריכה לצאת קצת מהמעגל של "אני" ולראות גם שיש אותו.

הדוגמה החדה לזה היא, מה שאת מתארת כשהיתה מריבה קטנה ופתאום הרגשת "אבודה".

קודם כל, את צריכה לדעת, שאצל איש, אם מתווכחים על משהו רציונאלי - ופתאום האשה אומרת "עזוב את השטויות האלה, מה זה חשוב בכלל"... היא בהחלט יכולה להיראות באותו רגע לא הכי חכמה... מה זה "מה זה חשוב בכלל" כשרגע קודם התווכחת על זה..   אם לא חשוב - בשביל מה מראש?... 

אלא שאת דיברת כמו אשה. ההרגשות נתנו אצלך את הכיוון באותו רגע - ודיברת אותם. מבחינתו, ניתקת כל קשר רציונאלי אל רגע קודם..

אלא שהוא איש טוב, זרם איתך בכיוון ה"מפתיע" מבחינתו. עצם הדבר הזה, מוליך אותו לכיוון השני, כי את בעצם "מפתה" אותו באותו רגע. 

אח"כ, "מעצבן אותך", שזה לא נעצר בדיוק בנקודה ש"את התכוונת"?... תקראי - זה נראה לך סביר? איש בנוי אחרת מאשה - את לא יכולה לצפות שבמפתיע תעשי "טוויסט" כזה, בתור אשתו הכשרה, וזה ייעצר בדיוק בנקודה ש"רצית" (וכמובן לא אמרת שרצית דווקא כך - כי את הרי "ג'דה"...).

אז גברת יקרה... תואילי לחשוב גם קצת מה מהצד שלו. בדיוק כמו שאת רוצה שיבין איך מצידך.

ואם את רוצה שאחרי יום כמו היום, תקבלי חיבוק עם כחות... אז את צריכה לנהל איתו שיחה. שיחה מקדימה כללית.

ותתני לו סימנים. תאמרי למשל: תראה, אם אני נניח איזה ערב אומרת לך שהיה לי יום עמוס - ועוד יש לי מבחן ענקי, והבית בלאגן - אז הדבר הכי חשוב שאני צריכה באותו רגע, זה חיבוק (כשמותר). לא הסבר אך לפתור את הבעיה - אם אצטרך עצה אבקש במפורש - רק חיבוק לזמן קצר, זה נותן לי כחות - וכבר אתקדם הלאה...

קראתי את הודעתך וכבר בהתחלה רואים כמה ב"ה ברכה יש לכם בחיים,

נשואים

עם שני מתוקים

יש לך בעל *מהמם* כדברייך

בעל מדהים

בעל טוב

בעל אוהב

בעל מוצלח

בעל מרוויח הרבה

בעל שהרבה בבית

בית שמאוד נוכח ומעורב בגידול הילדים

והחיים תותים כדברייך

ואז כבר בשורה הבאה את בעצם עונה לעצמך כמעט על הכל: "בעלי לא מבין איך מערכת הרגש הנשית עובדת

ובכלל אני נראית אישה מאוד חזקה כלפי חוץ"

ז"א שאת כבר ענית לעצמך יקרה - יש כאן שני עניינים מרכזיים שאם תשימו שניכם את הדגש עליהם - כבר תראו שיפור גדול.

1. לאט לאט ללמד את בעלך ושהוא ילמד איך עובדת מערכת הרגש הנשית.

(ובינתיים כמובן לא לכעוס עליו שלא מבין, כי הוא גבר ונולד כזה

אז כמו כל דבר שאם לא מבינים בו, או לא מבינים בו מספיק - לומדים אותו ואז יש יותר ידע,

כך גם כאן

ע"י לימוד של זה,

ע"י תיווך שלך של זה,

הוא יוכל להיות ספץ' גם במערכת הרגש של אשתו.

וזה כמובן תהליך ולוקח זמן, אבל לגמרי אפשרי!

וכמובן שצריך עבודה ולימוד אקטיביים, ולא לצפות "שיפול משמים" בצורה פסיבית,

כמו שלא נצפה לדעת להיו עו"ד בלי לעשות כלום וללמוד,

ואם אנחנו לא מבין במערכת המשפט - נלמד

ואם אנחנו לא מבינים במערכת החינוך - נןלמד

ואם אנחנו לא מבינים במערכת הכלכלה - נלמד.

אז בדיוק בדיוק כך גם כאן.

פשוט הסיבה שאיכשהו זה נראה לנו ש"מה הוא לא יודע? הוא צריך לדעת!"

זה בעיקר בגלל הבניות ותפיסות תרבותיות שמשרישות לנו מגיל 0 שבאמת קיים איזה אביר על סוס לבן,

שהוא גם קורא מחשבות

וגם נמצא שם תמיד תמיד בשבילנו, גם כשהוא עייף וחולה,

גם כשאנחנו משגעות אותו ועולות לו על העצבים...

רק שזה אולי נכון לסרטי דיסני

אסבל ממש לא למציאות עצמה.

ולהתפכח מהחלום והפנטזיה הזו זה גם תהליך ***שאנחנו הנשים צריכות לעבור עם עצמנו***

אז אחרי שמבינים את זה,

ואחרי שלומדים על זה,

אני מגיע לשלב השני - שצריך *לתווך* לו את זה:

2. כתבת שאת נראית אישה מאוד חזקה כלפי חוץ, וגם משדרת רוב הזמן "אני מסתדרת בד. תודה. אני חזקה וג'דה ויכולה על הכל!"

אם זהו השדר, יהיה קשה מאוד לבעלך להבין ולדעת איך עובדת מערכת הרגש הנשית,

כי כל מה שהוא רואה לנגד עיניו זה אישה חזקה ועוצמתית שכאילו "לא צריכה אותו".

אבל כמובן שזה רק כאילו.

את בחוכמתך ובתבונתך יכולה לאט לאט להראות לו את זה ממש,

לתווך לו את זה,

ללמד אותו *אותך*

ללמד אותו מי היא "בוטחת בהשם"

מדוע היא משדרת חוזק כל השנים בכלל, מה קרה שם שהיא הרגישה שהיא חייבת או צריכה או רוצה לשדר שהיא חזקה והיא מסתדרת לבד?

האם אולי כך היא הרגישה שתצליח לשרוד בעולם? האם היה לה בילדות מקורות תמיכה ועזרה או שהיא הרגישה שהיא צריכה להסתדר לבד כי אם לא היא לא תשרוד בעולם הזה?

האם יש לה תפיסות אידיאולוגיות בנושא?

האם זה פשוט האופי שלה?

מה עוד?

ממש ללמוד אותך.

לעשות עלייך תואר ראשון

ואז תואר שני

ואז דוקטורט.

ואז ללמוד מה את באמת צריכה?

ומתי את צריכה את זה?

ואיך את מרגישה אהובה בעצם?

ומה הוא יכול לעשות *בפועל* כדי שתרגישי אהובה על ידו?

למשל להכין ממש רשימה של דברים דרכם את מרגישה בפועל אהובה ולהביא לו אותה, והוא יכול לסמן ליד כל סעיף מ1-10 עד כמה קל לו/קשה לו לעשות את הדברים, ולהתחיל לעשות את הדברים הקלים ולאט לאט להתקדם מכאן...

ואז ללמד אותו מה באמת קורה שם בעולם הפנימי שלך,

מה החלומות שלך,

מה הפחדים שלך

מה הרצונות שלך

מה מצחיק אותך

מה מעציב אותך

איך את מרגישה כשאת חלשה או בודדה 

ומה את הכי צריכה בזמנים הללו

וכן הלאה...

זה לימוד שהוא לא פחות ממרתק!

וזה לימוד שיכול כ"כ לקרב ביניכם,

לימוד שיגרום לבעלך היקר לבקר בלב שלך

ולך לבקר בלב שלו אח"כ.

זה נותן לזוגיות עוצמות ועומק פשוט ענקיים!

אז אם יש אגו - לומר לו: אני רואה אותך. אני מבינה שאתה כאן בעצם כדי להגן עליי כל השנים.

אני מבינה שהגעת כי אולי בלעדיך לא הייתי שורדת או לא מצליחה דברים שהצלחתי בזכותך.

מבינה ומכבדת.

אבל בפני אישי היקר, אותו איש מהמם שיש לי, איתו כרתתי ברית - שם אני פחות זקוקה לך.

אני יודעת ובטוחה שהוא בעדי ולא נגדי. אז אני לא צריכה אותך שם.

ולאט לאט לעשות גם עבודה עם עצמך על האגו, על הדיבור עם בעלך, שממש לומר לו לפרטי פרטים מה את מרגישה ומה את צריכה ומה את רוצה ומה את חושבת, בצורה הזו ייטב גם לך וגם לאישך וכמובן לילדיכם המתוקים ולכל המשפחה שלכם.

גם בעלך יעשה עבודה של ללמוד אותך

גם את תעשי עבודה של ללמד אותו אותך וגם לאט לאט להיפרד מהאגו מולו ולהיות פתוחה ישירה וכנה איתו

וגם שניכם יחד תעבדו על תקשורת יותר פתוחה ומפורטת ועמוקה ביניכם - לדבר לדבר לדבר. את הכל.

לא מנחשים, לא קוראים מחשבות - מדברים!

3. ועוד נקודה שהעלית לגבי קיום היחסים שהגיע בעקבות חיבוק ולך זה לא היה מתאים - זו בעיניי נקודה בפני עצמה שצריך לברר אותה לעומק.

בכלל לפתוח את נושא האישות ביניכם ולראות איך כל אחד מכם ושניכם יחד מרגישים שם.

ובהחלט לעבוד גם על המקום הזה ולהגיע לשיפור שלם.

גם שם, תקשורת טובה ופתוחה,

לימוד שלך *את עצמך* ומה עושה לך טוב ומה פחות

ושוב - *תיווך* שלך את זה לבעלך 

וכמובן למידה משותפת יחד על הנושא -

יכולים להביא לעוד הרבה הרבה יותר אור וטוב וחיבור וכיף והנאה ביניכם גם בתחום הזה.

בתור התחלה למשל,

ללמוד ולעבוד על המקום של הרצון שלך, של החשק שלך, החשק הנשי בעיקר (יש גם כ"כ הרבה נשים שאפילו לא יודעות איך עובד מנגנון החשק הנשי, אז קל וחומר שגברים... ואיך אמרו רבותינו?

תורה היא וללמוד אנו צריכים!

זה לגמרי נושא רחב שמצריך לימוד!

גם כאן, תשוקה כמו אהבה היא משהו אקטיביי לגמרי שאפשר ליצור.

היא לא פסיבית, לא נוחתת משמים,

ע"י השקעה ולימוד ועיון בה והכרה רחבה שלה, של בעלי, שלי - אפשר גם כאן להגיע לעומקים והבנות עצומים וזו מתנה אדירה לכל זוג באשר הוא, גם לזוג הכי מאוהב ונהנה שיש

(גם להגיע מ9 ל10 או מ10 ל11 זה כיף גדול, לא רק לעלות מ0 ל1...)

* (אם תרצי עוד פירוט לגבי התחום הזה, אוכל לשלוח לך סיכום כלשהו שעשיתי בנושא במסר/במייל, כמובן שזה לא מחליף לימוד מעמיק, אבל זה סיכום כלשהו שכן מעלה כל מיני נקודות חשובות...)

4. לגבי המשפט שכתבת שאת שונאת לריב -

גם כאן כדאי ללצמוד על ריבים, על מה זה אומר בשבילך אםפ אתם רבים?

אולי זה אומר בעינייך שזו סכנה לזוגיות?

סכנה לאבד אותו?

אולי משהו אחר?

ואז אפשר לאט לאט להביט על זה לעומק ולראות איך מתקדמים מכאן

וכמובן שוב *ללמוד* (זו מילת המפתח בכל ההודעה הזו נראה לי ) *איך* לריב נכון

וכמובן גם איך להשלים,

** אצרף כבר קובץ שכתבתי על ריבים, בתקווה שיהיה לכם לעזר

בהצלחה רבה יקרה!

שיהיה לכם לימוד נעים ופורה ותמשיכו להעמיק את הטוב שכ"כ נוכח וקיים אצלכם, בכל המובנים

@בוטחת בהשם

חלק ראשון

כאשר ניקלעים למצב של מריבות, ויכוחים וחילוקי דעות:

קודם כל זוכרים שזה קיים בכל מערכת יחסים שהיא,
ובפרט במערכת יחסים של זוגיות בין איש לאישה,
תמיד יהיו חילוקי דעות, ויכוחים, וכן, גם ריבים.

אין באמת זוג שיכול לא לריב/להתווכח/לא להסכים על משהו א-ף פ-ע-ם.
למה?
כי ככה עובד העולם.
אנחנו אנשים שונים.
"וכשם שפרצופיהם שונים כך דעתם שונה".
וכשמדובר לא רק בשני אנשים שונים,
אלא גם באיש מצד אחד ואישה מצד שני - ההבדלים יהיו אפילו יותר גדולים.

אז מה לעשות? האם נידונו מראש לכשלון בזוגיות?
ממש ממש לא.

זה בסדר להתווכח, זה אפילו טוב לפעמים,
כך מגלים מהם הרצונות, השאיפות, החלומות, האופי והלך המחשבה של בן/בת הזוג שלנו.
כך יכולים לבקר בפנימיות של האהוב/ה שלנו באמת,
כך אפשר לשמוע ולהבין יותר לעומק מאווים מחשבות ודעות שלא תמיד יכולים להיאמר בדיבור רגיל בשגרה רגילה.

ויותר מזה,
כך גם מגלים על עצמנו יותר.
כך מגלים מהם "הכפתורים" שמדליקים אותנו יותר ופחות,
מה מרגיע אותנו, 
מה מעצבן אותנו,
מה נעים לנו ומה לא,
על מה אנחנו יכולים לוותר ועל מה לא,
מה יותר חשוב לנו ומה פחות,
מי אנחנו ואיך אנחנו מגיבים.
והדבר יכול לשכלל אותנו עצמנו, להגדיל אותנו,
להצמיח אותנו, לגרום לנו להיות אנשים טובים יותר.

אז לריב?
כן! 
מותר! זה בסדר! זה לא סוף העולם!
צריך רק לזכור שני דברים חשובים:

1. לדעת *איך* לריב -
ז"א, חייבים להיות קווים אדומים גם בשעת מריבה.
כמובן בלי אלימות מכל סוג, 
בלי קללות, 
בלי הטחות מילים פוגעניות,
בלי להזכיר את העבר
בלי להעיף חפצים/לשבור דברים
וכל אחד יוסיף את הגבולות שלו.

2. לדעת גם איך להשלים.
כן, זה בסדר להתווכח לפעמים, לכעוס, זה אפילו טבעי לחלוטין.
אבל החוכמה היא להצליח להתעלות מעל זה,
לדעת להשלים, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.
לא כדאי אף פעם ללכת לישון בריב,
לא מומלץ בכלל שיעברו ימים רבים בלי לדבר אחד עם השני בגלל הכעס ואותו הריב,
אפשר לקחת זמן להירגע, אבל כדאי שיהיה מצומצם לכמה שעות,
ולהגיע למצב שלא יעבור לילה שלם שבו הלכנו לישון כעוסים.

אז בפעם הבאה שנריב נזכור:
א. אנחנו נורמלים!
ב. זה לא אומר כלום על הקשר שלנו, לא משנה עם מי היינו חיים - גם איתו/איתה היינו רבים, בדוק!
ג. להיפך, זה שאנחנו רבים רק מעיד על הביטחון שיש לנו בקשר,
שבזכותו אנחנו מרגישים בנוח גם לומר מהי דעתנו האמיתית, ואפילו לא להסכים ולנהל ויכוח ולדעת תמיד שבן/בת הזוג תמיד ישארו שם בשבילי.
לריב זה להיות עם בטחון בקשר שלנו ובאהבה שלנו שתדע לשרוד גם את זה.
ד. בשעת הריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על העולם של היקר/ה לנו מכל.
ה. בשעת ריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על עצמינו, ואפילו להצמיח ולהגדיל את האישיות שלנו עצמנו.
ו. צריך לדעת *איך* לריב
ז. צריך לדעת גם להשלים
ח. אחרי שמשלימים עלינו דרגה ביחסים שלנו. קיבלו "אות גבורה" נוספת לקשר שלנו, לביחד שלנו, לאהבה שלנו,
אם נשכיל לריב נכון וללמוד מהריבים ואח"כ להשלים באהבה שלמה - הקשר רק ירוויח מזה, יתעמק ויגדל.

חלק שני

• עוד דבר שעוזר הוא לזכור ולהזכיר לעצנו תמיד ש: אני לא חזות הכל!

כשאני עייפ/ה/לחוצה/תשושה/מעוכה/מחוקה/עמוסה/כאובה/עצובה/מדוכדכת
ומצפה מבן/בת זוגי 
להקשיב לי ללא גבול,
לקבל אותי כמו שאני ללא גבול,
לעזור לי ללא גבול
לשמח, להחמיא ולהרים אותי ללא גבול
ולהכיל את כל כולי גם במצבים האלה

אני חייב/ת לזכור

שבאותה מידה -
גם בן זוגי לעיתים
עייף/לחוץ/תשוש/מעוך/מחוק/עמוס/כאוב/עצוב/מדודכך
וגם אני צריכה
להקשיב לו,
לקבל אותו כמו שהוא,
לעזור לו כמה שאני יכולה
לשמח, להחמיא ולהרים אותו
ולהכיל אותו גם במצבים האלה.

אי אפשר לצפות שבן/בת הזוג יהיו בשבילנו 24/7 בכל מאת האחוזים בלי שום עצירות.
לפעמים מה שהם יכולים לתת זה רק 90%
לפעמים רק 50%
גם הם בני אדם.
כמו שאני מצפה מהם להכיל אותי גם שאני לא הכי נחמדה ושלווה
כך בדיוק אכיל אותם שהם לא הכי נחמדים ושלווים.

כולנו בני אדם.
כולנו לפעמים עייפים.
כולנו לפעמים כועסים.
לא לקחת קשה, לא לקחת ללב
לא לכעוס יותר מדי על בן הזוג.
הוא לא צריך להיות מושלם כל הזמן.
הוא לא יכול להיות מושלם כל הזמן.
פשוט לא יכול.
וגם אנחנו לא.

כי ככה אנחנו.
בני אדם.
כאלה עם בשר ועצמות
כאלה עם עוצמות 
אבל גם חולשות

כאלו עם רגעים מלאי אנרגיה וכוחות חיים
שרק בא לעזור לכל העולם ולטרוף את כל העולם
וכאלו עם רגעים לש חולשה ותשישות
שרק בא לשכב מתחת לשמיכה ולא לצאת איזה שנתיים ככה...

אז...
ראיתי את בן הזוג קצר רוח?
במקום לכעוס ולרטון ולרדת עליו
אשתדל להכיל אותו, להבין אותו, 
להיכנס לראש שלו
לחשוב לרגע מה הוא מרגיש עכשיו
מה קשה *לו* עכשיו
מה יעזור *לו* עכשיו
מה ישמח *אותו* עכשיו
וקצת "לרדת" ממנו...
לתת לו את הספייס שלו,
את המרחב שלו, את המקום שלו,
לתת לו את ההרגשה שאני מבינה אותו
ושזה בסדר, מותר גם להיות לא מאה אחוז לפעמים.

אם בריב/בויכוח/בעצבים הבאים
נזכור את זה
שהוא צועק כי...
כי גם לו קשה...
כי גם הוא מרגיש ש....
כי גם הוא עבר את זה ואת זה ואת זה וכבר עמוס...
שגם הוא לא כל כך מסתדר עם זה ועם זה ועם זה...
ושאני עצבנית כי...
כי גם אני עייפה או עמוסה
כי גם לי קשה כך וכך...
כי עליי עובר כך וכך...

בצורה הזו,
הריב יהפך לשיח מבין ועמוק,
בונה ומפרה
וירבה אהבה, הזדהות והבנה ביננו.

למה?
כי אני לא חזות הכל.

חלק שלישי

עוד על משברים:

כשאנו נמצאים בעיצומו של משבר בחיים -
בו בזמן אנחנו נמצאים בתוך שבר בחיים.

וכשמשהו שבור - חייבים לתקן.

אז כשאנחנו במשבר -
זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.

כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.

גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.

כשאנחנו נמצאים במשבר - 
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.

קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.

כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.

אבל אפשר גם אחרת.

אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.

חלק רביעי

ועוד על מצב של ריחוק/מריבות:

אז כל אישה ואיש שחוו מקרים דומים יכולים מאוד להזדהות ולהבין אותך.

ההרגשה הזו, 

של ריחוק פתאום,

והפחד הזה מהריחוק פתאום

ומה הוא אמר?! ולמה הוא אמר?!

ומה, אני כבר לא חשובה לו?!

למה??

למה הוא פוגע ככה?

למה להעליב?

למה להקניט?

למה ליצור מציאות מגעילה שכזאת?!

ואז, 

אחרי המילה המעליבה

או המשפט

או הבעת הפנים

או המקרה

או הסאבטקסט

משתבללים.

ולא רק שההשתבללות הזו מעצבנת לכשעצמה,

היא גם מביאה איתה עוד יוצר מחשבות רעות,

עוד יותר דמיונות מפחידים

עוד יותר הסקת מסקנות מרחיקות לכת,

תסריטי אימים כמו שרק המוח יכול לתסרט,

בדידות,

הגולה הנוראית הזו בגרון,

בכי לכרית

הרגשה של קיפוד מכווץ בחדר שרק רוצה לישון ולקום עוד שנה שהכל יסתדר, ואם אפשר שהאיש יבוא עם זר פרחים ומילת סליחה ענקית מודבקת עליו,

ישתפך עד כמה הוא מצטער

עד כמה הוא טעה

ועד כמה את נהדרת ומושלמת ומה הוא זכה שיש לו אותך?!?

ובגלל שזה לא קורה,

לפחות לא במציאות אלא רק בחלום,

אז מרגישים עוד יוצר מבואסים

עוד יותר קטנים

עוד יותר כועסים 

עוד יותר פגועים

איזה חצוף הוא! מה הוא חושב שהוא דיבר אליי ככה?! מה זה פה?!

ושוב המוח והרגש משתלטים והרגשה של מחנק שהכל סוגר והריחוק והניכור מקבלים ממדים מפלצתיים פשוט מריב אחד קטן...

אז מה עושים?

קודם כל נושמים.

נושמים עמוק ומבינים שאנחנו יצורים אנושיים נורמליים עם רגשות וכעסים

ומותר לנו להרגיש פגועים אם משהו פגע בנו.

אחר כך אומרים לעצמנו כמו מנטרה (אפילו שלא נאמין לעצמנו, עדיין לחזור ולומר):

הכל יהיה בסדר!

זה משברון וממנו נצמח!

בסוף הזוגיות תתחזק מזה!

להחזיק מעמד, זה יפתר מאה אחוז!

זה יעבור והכל יהיה בסדר!

אין שום אפשרות אחרת!

(כן, גם אם המוח והכעס כבר גלשו לדמיונות על גירושין חלוקת רכוש הסדרי ראייה ואיך הילדים יגיבו וכו׳)

להרגיע את עצמנו ולהיות בטוחים שזה יסתדר לטובה!

אחרי שנתנו לעצמנו לגיטימציה,

ואחרי שנרגענו

קובעים לדבר על זה!!!

לדבר לדבר ושוב לדבר 

תזה הדבר אולי הכי חשוב בזוגיות!

אז עם כל האגו הגדול

ועם כל הפגיעות

נותנים לעצמנו איזה כמה שעות שבהן כל אחד חושב על מה שנעשה עם עצמו ותופס קצת דיסטנס

ואז לבוא,

כמה שזה מרגיש מאולץ קשה לאגו וכו- לבוא ולדבר!

לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר 

שזה חשוב מאוד

לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,

בלי ילדים צועקים ברקע

בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,

בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,

פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וארוכה.

אם כן - מה טוב.

פותחים הכל.

את אומרת מה שעל ליבך, הכל והוא שומע.

אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל, ואת שומעת.

לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום!

בלי פירור שנשאר לא פתור!

ולא רק זה,

אלא גם עושים הסקות מסקנות וסיכום בסוף!

אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.

כמו ״רשימת דגשים בזוגיות שלנו:

1.שאני נפגעת אני צריכה שקט

2. שבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי

3. אם אני עושה א׳ בעלי מרגיש לא כל כך כיף

4. המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה

5. בפעם הבאה שזה קורה - יהיה טוב אם נעשה/לא נעשה/ נשים לב/ ניזהר יותר מ...

אחרי הרשימה הזו

לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך

ובעלך אוהב אותך

ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל/ רוח שטות/ שיעמום/ לחץ/ עייפות / חוסר תשומת לב/ שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.

אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.

אז הוא כעס כי הוא הרגיש ח** עם עצמו.

אז הוא כעס כי הוא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: אתה לא בסדר! תתבייש לך!

הוא כעס כי אולי הוא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס אן צעקה

הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה וכו׳

ואני כעסתי כי המילה הזו מתפרשת במוח שלי כפוגענית

אז אני נפגעתי כי הרגשתי שאני לא חשובה לו

שאני לא מקום ראשו אצלו

שאני לא מושלמת בעיניו

שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה 

וכן הלאה.

אחרי ההבנה הזו

אפשר לומר אותה אחד לשנייה, שכל אחד יעשה ״ביקור הדדי״ בלב של השני,

ברגשות של השני,

בדפוסי החשיבה והמוח של השני,

שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,

ואחרי ההבנה השלמה הזו א תביני בדיוק מה גרם לו ולמה

והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה

ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.

(אם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: ״חשוב לי לדבר.

עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?״

ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,

לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות

אבל לא לוותר!

לקבוע!

לדבר!

עד הסוף!

זה חובה!

אפשר גם לעשות ״אימאגו״ 

שבעצם אומרים את כל הנ״ל בקירבה, מבט בעיניים, שומעים כל אחד בתורו עד הסוף,

משקפים מה ששמענו ושואלים האם הבנו נכון? (רק חוזרים על הנאמר מבן הזוג בלי לתת פרשנות והערות משלנו),

אחר כך מביעים הבנה והזדהות , ״אני מבין שכאב לך שאמרתי לך ככה וככה,

זה באמת יכול לפגוע״ וכדומה.

ולזכור - ממשברים צומחים.

 ולזכור גם –

שמכיוון ששניכם בני אדם שונים,

והמוח שלכם מפרש בצורות אחרות לפי דפוסי ילדות ודפוסים אחרים שמשפיעים עליו,

כל אחד מכם מפרש שונה את אותה סיטואציה.

אז מצד אחד בעלך צריך להבין שאין צורך לכעוס, כי את הבנת מה שהבנת מדבריו כי כך המוח שלך פירש את הדברים,

כך שלל החוויות, הרגשות והמחשבות שלך אישית גרמו לך להרגיש - כי את זו את 

ואי אפשר לעשות ניתוח לשינוי מוח עדיין...

ואת צריכה להבין ולא לכעוס עליו שהמוח שלו פירש את הסיטואציה כפוגענית כלפיו, כיוון ששפטו אותו לחומרה *לפי דעתו והרגשתו*

המוח שלו, על שלל דפוסיו וכל המטענים שהוא חי וסוחב איתו מינקות פירש שאם אשתו אומרת לו ״נעלבתי ממך שאמרת לי כך וכך״ - אז זה אומר כנראה שאישתו חושבת שהוא אפס, לא יוצלח, לא משהו

וזה אומר שהוא חושב על עצמו גם דברים רעים - ובגלל שאי אפשר לחיות בנוחות עם כל התחושות האלו - המוח שלו רוצה ישר להדוף אותם ממנו, שלא יהיו שם

אז זה מתבטא בצורת כעס.

אז זה מתבטא בצורה שהוא אומר לך ש*את* לא בסדר שככה הבנת ולא דנת אוצו לכף זכות 

זה קצת מוריד ממנו את כל המטען הכבד הזה של התחושות הללו,

בין אם במודע ובין אם בתת מודע.

לכן העבודה של שניכם היא להבין אחד את השניה לעומק.

חלק חמישי

וההבנה הזו יסודה בכך ששניכם בני אדם שונים 

עם מוח אחר 

עם דפוסי ילדות שונים

עם מטענים גנטיים וסביבתיים שונים

עם שלל חוויות ואירועים שעיצבו את מי שאתם

ומעצם כך התגובה והפירוש שלכם לאותה סיטואציה בדיוק שונים בתכלית.

אחרי שתבינו את ההבנה הראשונית הזו יחד 

אפשר שבעלך ירגיש רגע בנעלייך, ינסה לחשוב מדוע את, כי את את, כן נפגעת מהמילים הללו, להבין ןלהזדהות.

ואת תיכנסי רגע לנעליים של בעלך ותנסי לחשוב מדוע הוא, כי הוא הוא פירש את הפגיעות שלך שמתקפה נגדו או כחוסר הערכה שלך אותו, או כהקטנה שלך אותו בעינייך וכן הלאה.

אחרי ההבנה היותר עמוקה הזו תגיעו להסכם

בהסכם מסכימים שמותר להביע רגשות.

שלא צריך להתגונן ולהדוף רגשות של השני.

שהרגשות לגיטימיים.

שאם פעם הבאה את אומרת : ״פגע בי שקראת לי חפיפניקית״

הוא מקשיב ולא כועס

הוא לא חייב להתנצל ישר ואפילו לא להגיב

(זה יכול להיות בהמשך, אחרי שהוא יתקדם צעד צעד בתהליך הזה)

אבל הוא כן צריך להקשיב ולהכיל את הרגש הזה שלך ולא לבטל אותו.

ופעם הבאה שזה יקרה,

את צריכה להכיל את הרגש הזה של בעלך שמרגיש מותקף או לא בסדר ולומר לו אולי בסוף ״אתה טוב ואני אוהבת אותך. אני רק אומרת עכשיו מה פגע בי נקודתית, וזה ממש לא אומר שאתה רע או שאני חושבת עליך דברים רעים, ממש ממש לא, רק רוצה לבטא שבגלל שאני אני ובגלל שככה גדלתי המילה הזו מתפרשת אצלי כפוגענית.

אני בטוחה שלא התכוונת כי אני יודעת שאתה טוב 

אבל בבקשה אם תוכל להשתדל לא לומר אותה יוצר כי לי היא מזכירה דברים לא כל-כך נעימים״.

ההסכם הזה ביניכם,

שתחילתו בהבנת השוני ביניכם ובמוחכם,

דרך הבנה עמוקה אחד של השני

וכלה בהסכם שמותר לפרוק ולהרגיש ולא מבטלים רגשות ומנסים לבוא אחד לקראת השני ולתקן אצלנו מה שלוחץ על כפתורים פחות נעימים אצל בן זוגנו,

צריך להיעשות בזמן רגוע וטוב שלכם,

שאתם בקירבה ולא בריחוק,

בלי הסחות דעת אפשריות,

עדיף על בטן מלאה ושמחה ובמצב רוח טוב.

חלק שישי

בנוסף לאמור,

אפשר לעשות יחד ולחוד תרגיל ולהיזכר רגע בילדות שלכם.

האם נאמרו כלפייך מילים דומות שהיית ילדה?

ע״י אבא או אמא או מישהו אחר?

איך זה גרם לך להרגיש?

האם אבא אמר לאמא אל המילים הללו או דומות להן? או הפוך?

איך היא הרגישה בתחושה שלך בתור ילדה ששמעה את זה?

ובעלך יכול לחשוב-

האם חייתי בבית ביקורתי?

האם אבא או אמא שלי העבירו עליי ביקורת?

איך הרגשתי?

איך אבא התייחס לאמא? איך אמא התייחסה לאבא?

מה זה גרם לי להרגיש?

האם בילדותי אבא או אמא עשו או אמרו משהו שצר אצלי את התחושה שאם מישהו נפגע ממני אז אני דפוק ולא יוצלח אז אנסה בכוח להדוף את הרגשות הללו כי הם בלתי נסבלים?

בטוחה שתצאו עם הרבה תובנות על עצמכם ועל החיים בכלל.

קבלו את עצמכם

את הרגשות שלכם.

זה לא קל בכלל ואפילו מעצבן מאוד להרגיש שגם פוגעים בך וגם לא נותנים שום לגיטימציה לרגש הזה

וגם עוד כועסים ומאשימים!

זה כמו להוסיף חטא על פשע בריבוע!

וזה גם לא קל להרגיש שמישהו בוחן אותך בזכוכית מגדלת ועל כל נפילונת הכי קטנה שלך ישר נפגע,

כי זה גורם לך להרגיש בן אדם ירוד ושפל, ולהרגיש קטן בעיני עצמך ובעיני אשתך.

והיית רוצה שיותר יחליקו לך על טעויות,

יותר יתייחסו בסלחנות,

יותר יגידו ״הוא בטח אמר את זה כי נפלט לו בלי להתכוון

 או כי הוא ממש עייף

עובד ממש קשה

טרוד

עמוס

לחוץ

דואג, רעב

אז יאללה נחליק לו הוא בעצם טוב מאוד במהותו.

וזה חשוב גם להפנים את העובדה האנושית והלפעמים מאוד מצחיקה הזאת

(ולפעמים מאוד מעצבנת ומבאסת הזאת, תלוי במצב רוח):

יש לנו אנרגיה מוגבלת.

אנחנו רק בני אדם.

אם השקענו x אנרגיה במשהו כזה ואחר, זה באופן ישיר גרע לנו מסך כל האנרגיה שיש לנו לדברים האחרים והבאים בתור, עד כדי גמירה מוחלטת של הכוחות.

אז תיעול האנרגיה המאוד מוגבלת שלנו לדברים חשובים ומתועדפים שאנו בוחרים יום יום לעשות זו המציאות האנושית המעוררת האמיתית

וחסל סדר הלקאה עצמית, רגשות אשם ורגשות אני כלום מכלום ואיך כולם מצליחים ואני לא״ 

כולם כמוך

את כמו כולם

חלק בוחרים להשקיע את האנרגיה בזה

חלק במשהו אחר

ואת במה שאת

וכולם בסדר גמור

ואנושיים 

חלק שביעי

- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -

ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.

נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.

וקורה לכולם.

לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -

רק אומר שאתם אנושיים!

ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!

ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,

להבין מה היה כאן,

להבין את עצמי,

להבין אותו/ה

לזהות את הבמפרים הללו

ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!

לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!

כי תמיד שיש משבר -

אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.

אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן 

מה היה שם בעצם?

מה הקווים האדומים שלו?

מה קשה לי?

מה חשוב לי?

על מה זה דרך לי?

וכל זה לבן זוגי?

אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!

שיש קצר בתקשורת

צריך קודם כל להבין שזה קורה.

קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.

אז קודם כל - לא להיבהל!

זה אנושי וטבעי שזה קורה!

ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!

לכן,

הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה מפריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?

מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?

מה חשוב לנו?

וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!

רק מהקשיים ורק מהמשברים

אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,

המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.

אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -

שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעליים של בעלך

ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?

מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?

איך זה בשבילך (בעלך) לראות תקופה ארוכה את אשתך כבויה?

כמה אתה מרגיש חסר אונים?

כמה כוחות נגמרו לך?

כמה עצוב וכואב לך עליה?

כמה אתה מנסה להיאבק כל יום מחדש להיות מתפקד ונוכח בשביל כולם כולל הילד המתוק?

כמה אתה מרגיש מתוסכל שאתה מת מת מת שאשתך תחייך שוב את החיוך היפה שלה אבל זה פשוט לא קורה?!

כמה אתה מפחד שאולי זה אף פעם לא יקרה?

והכי נורא - אין לך מה לעשות עם זה!!!

ואתה מרגיש כישלון

כישלון כישלון כישלון

שאתה כישלון של בעל

וכשלון של אבא

וכשלון של אדם

הרי אם אשתך לא שמחה איך תהיה הצלחה?! לא! אתה כ-י-ש-ל-ו-ן!!!

הפחד מלהיפגע מובן.

אבל אם אדם רוצה לא להיפגע לעולם - הוא יכול, אבל הוא צריך לזכור שהוא גם לא יאהב לעולם!

כי מי שאוהב ופותח את לבו לאהבה - בוודאות נהיה פגיע!

כי מפחד לאבד את האהבה הזו, כי מפחד להיפגע ממנה.

אבל חייבים לקחת את הסיכוי של האהבה, שזה הדבר הכי עמוק ועוצמתי וגדול בחיים - אפילו במחיר של הסיכון מלהיפגע.

לבחור לחיות. לבחור לאהוב.

מי שלא רוצה להיפגע לעולם - יכול. אבל הוא גם לא יאהב לעולם.

ומי שבוחר לקחת את ה"סיכון" בלהיפגע, בשביל ה"סיכוי" שבאהבה - מרוויח.

חלק שמיני

ואם לא הגענו בכל זאת להסכמה,

ומישהו מוותר לשני?

אם אתה מגיע למצב שאתה מוותר - חשוב מאוד לעשות זאת מכל הלב,

אחרי שגם אתה וגם אשתך הבנתם לעומק את כל ההשלכות שיכולות להיות למקרה בו אתם דנים.

אם זה לא נעשה מכל הלב - עדיף שלא יעשה בכלל.

אתה תרגיש רע עם זה.

אשתך תרגיש רע עם זה.

כולם ירגישו רע עם זה.

חשוב גם להגיע להסכמות ביניכם ותיאום ציפיות מדויק ביניכם

שאם הגעתם למצב שאתה מוותר,

ואתה שלם עם זה,

אבל יחד עם זאת אתה עדיין מרגיש כאוב - מותר לך ויש לך את כל הלגיטימציה בעולם להביע את הכאב שלך בכל זמן נתון שבו תרגיש צורך לכך.

לפיכך, אם וויתרת אבל אתה מרגיש קשה,

ורוצה לשתף את אשתך בקושי הזה - 

החלק שהיא מקבלת הוא להכיל את הכאב שלך,

לשמוע עד הסוף,

להודות לך מכל הלב,

ואפילו להבטיח לך פיצוי שאתה ממש אוהב.

אי אפשר גם שאחד מבני הזוג יוותר ב100%,

גם לא להיות מסוגלים לשמוע את הכאב שלו ולא לתת לו להביע אותו,

גם לא לחשוב על שום פיצוי

וגם לא להודות לו על המאמץ הענקי אלא לקחת זאת כמובן מאליו.

אז לסיכום:

בן הזוג שמוותר -

זוכה לתודה,

זוכה להכרה בכאב שלו וברצון לשמוע עד הסוף שהוא מרגיש צורך לפרוק,

זוכה לפיצוי מאוד שווה שהוא אוהב

ובן הזוג שלא מוותר:

זוכה לוויתור של בן זוגו.

(כל זה במצב של ויתור.

אפשר כמובן גם להגיע לפשרות, להסכמות, לאמצע.

ואפשר בעקבות התהליך הנ"ל לראות מהם הקווים האדומים של כל אחד ואחת מכם,

מה הכי חשוב לך, ולמה.

מה הכי חשוב לה, ולמה.

עד כמה אתה מסוגל לבוא לקראתה ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו אתה לא מסוגל.

עד כמה היא מסוגלת לבוא לקראתך ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו היא לא מסוגלת.

• כמובן שנכתב בלשון זכר אך מופנה גם לנקבה,
• וכאשר זה הפוך ובלשון נקבה – מופנה כמובן גם ללשון זכר