פורום נשואים טריים (עמוד 166)

הבעל יושב ברכב ומחכה, בזמן שאשתו מודדת את השמלה העשירית - עד שכבר נגמרת החופה.

כלומר קומדיות שמנסות לדמות מצבים ואירועים בחיים האמיתיים, כמו "רמזור", "החיים זה לא הכל" ו"חברים"

ואז זה מפסיק לעבוד

התחתנו ונותרתי מאחרת כרונית כשהייתי.

בעיה שלו, אני נתתי ספוילר 

הוא כמובן יקה

שרופה עליו

איזו בחירה טובה עשיתי

לא יודעת מה היתי עושה אם הוא לא...

זה אחד הדברים הראשונים ששגעו אותי בזמנו...

הוא מסודר ואני "קצת" פחות

זאת עבודה של חיים לשנות את זה

זה מחרפן אותי

אני מוכנה תמיד בזמן פלוס כמה ילדים

ובעלי מכין רק את עצמו,ואני מחכה לו עם הילדים ליד הרכב,למה????

אני לא מצליחה להבין את זה

תור בשעה 4? 5 דקות קודם לצאת מהבית? למה?

מה הפחד? להגיע בטעות מוקדם?

אני מעדיפה לחכות עוד כמה דקות בתור,אבל לא לאחר

לא מצליחה להבין

יש לרוב הבדלים בנושא,אבל לא באופן כ"כ קיצוני

כמו "מעל הזמן"

למשל אח שלי הוא מעל הזמן יש לו את כל הזמן בעולם,

ואילו אשתו כמו סטופר עומדת בזמנים, כמובן יש גם הפוך.

וגם כאלה ששניהם די דייקנים,או שניהם מאחרים כרונים

תכין לבד ויצא לך בדיוק מה שאתה רוצה. @מיסטר דום
אני אישית ממש אוהב אפוי (בכללי ויותר מקפוא)

הן יחידות טעם... 

האריזה מתגאה ב"59 קלוריות לגביע", הם רק שכחו לציין שכל קשר בין הטעם של זה לבין עוגת גבינה מקרי בהחלט...

ודוחה מעוגת גבינה רגילה...

שאני אופה עוגת גבינה אז אם בא לי שתהיה יותר בריאה משתמשת ביוגורט ביו ולא שמנת חמוצה וגבינה של 5 %

אל תעשי את זה .

העסק שעבדתי בו הציע בדיוק את אותה הצעה ולא הייתה לי ברירה להסכים

בסוף כשחזרנו לפעילות הוא לא הסכים להשלים את ההפרש בין ביטוח לאומי לבינו

ואיים שידווח לביטוח לאומי שעבדתי בזמן החלת.

כולם נחמדים עכשיו אבל בפועל אי אפשר לסמוך עליהם.

לשיקולך.

אם את בטוחה שמדובר באדם אמין אז תעשי את זה

אם לא .... אל תתעסקי עם זה 

בהצלחה 

כגון, מה התחום שלך? ומה האפשרות שלך למצוא עבודה אחרת מבחינת ההיצע בשוק?

אבל אני לא הייתי רוצה להישאר במקום כזה, ולא הייתי רוצה להסכים לתנאים כאלה.

השאלה מה האופציות האחרות שלך?

אני יכולה לספר שאני עובדת בתחום שבזמן הקורונה נחשב חיוני.

לפני קצת יותר משנה (לפני הקורונה) החלטתי לעזוב  את העבודה בה עבדתי, שחשבתי שהיתה טובה מבחינה ההשתכרות , אבל גרועה מבחינת תנאים ויחסי אנוש, וזאת אחרי שבמשך שנה הייתי כל יום , אבל ממש כל יום מתוסכלת וחוזרת הביתה בלי כוחות עם כאבי ראש ועצבים.

לא פחות מחודש אחר כך, פנו אלי ממקום אחר, והיום אחרי שנה שאני עובדת כאן במקום החדש אני מרוצה מאוד, ומצטערת שלא עשיתי את הצעד הזה קודם. (אם כי כל דבר בעיתו ובזמנו). 

בזמנו חשבתי שלא אוכל למצוא עבודה אחרת, ושזו תהיה טעות לעזוב ורק אחרי שעזבתי ראיתי שיש עולם גדול שם בחוץ, ושיש עוד אופציות, אבל לא תמיד זה ככה. 

לא היתי מסכימה

שהבוס שלי שאל אותי אמרתי חלת זה חלת

כי לשחור הזה אין סוף...

רק בגלל שאת אומרת שהוא לא ישר. 

אם הייתי סומך על המילה שלו הייתי מוכן אבל בתמורה להרבה יותר כסף

אין בכך שום בעיה, כל עוד המנהג עצמו לא קשור לעבודה זרה שלהם, ולא סותר שום ערך יהודי.

לשמח את בן/ת הזוג, לשמוח ביחד מכך שאנחנו נשואים ואוהבים וכו' -  זה הערך הכי יהודי שיש.

כלומר, נהוג היה לתת כל מיני מתנות לרגל 25 שנות נישואים, אחר כך ב 50 שנות נישואין וכן הלאה

אנחנו לרוב לא מייחסים חשיבות מסוימת ליום הזה

התחתנו בתאריך לא נוח לחגיגות

באמת אני מסתכלת אחורה ולא ראיתי שייחסו לזה חשיבות בכל הדורות הקודמים,

אני מתכוונת באופן יהודי, מעניין תודה רבה לך.

החתונה עצמה היא מעמד קדוש,מה העניין ביום?

זו הזדמנות להודות,אבל הטקס הקיים הוא לא כזה. זה הפך לטקס מתנות,ואוי ואבוי עם בן/בת הזוג שכחו לקנות.

+יציאה למסעדה או לכל מקום אחר. (לא שזה רע,אבל מה הקשר בין זה לבין ציון ליום הנישואים?)

אני מניחה שהיום הזה גורם אושר להרבה זוגות.אבל עצם החובה הקדושה לחגוג יום זה בצורה מאוד מסוימת,דווקא גורמת להרבה זוגות לתסכול,קושי ולמבחן (לא אמיתי)של הזוגיות שלהם.

ויעידו על כך שרשורי בפורום בסגנון של "בעלי שכח לקנות לי מתנה וכו"

מישהו זוכר להודות?

אני מקווה שכן

לא עושים בו איזה טקס שזה משנה אם עשו אותו או לא.

אני מסתכלת על זה כיום שאני ובעלי הפכנו לאחד, יום שבו מסע חיינו באמת התחיל, וזה באמת מרגש ותאריך ששווה שנזכור אותו ונחגוג אותו.

אין "הנהגות ליום הנישואין", אבל התאריך הוא תאריך.

גם אצל אבותינו היה תאריך כזה.

האם הזכירו? סביר להניח שאצל אנשים עם יחס תקין, היו זוכרים ומזכירים.

כמו עוד לא מעט דברים, כשדברים היו פחות מוחצנים - וגם לא עם מכשירים שכולם מתקשרים - אז איש ואשתו הזכירו זה לזה בסיפוק שהיום יום הנישואין... אולי גם נתנו איזו מתנה לפי היכולת.. קשה לדעת. פשוט לא דיברו על דברים כאלה בחוץ....

אבל סביר שכמו שידעו מיום ההולדת, וכל אחד ציין בדרכו, גם כאן.

היום, לא מעט דברים הפכו להיות יותר "רעשניים". וגם הציפיות גדלות לפעמים בהתאם....  יש בכך צדדים יותר טובים ופחות טובים..

העיקר, כנראה, זו לא ה"הפקה", אלא מה מבטאת גם תזכורת מעודנת.

[אצל חב"ד, יום הנישואין של הרבי האחרון הוא ענין גדול מאד... כמו שצייין בעצמו, שע"י כך נקשר אל החסידים. הוא היה חתן של הרבי הקודם, לא בנו. והוא ציין זאת בעצמו באופן בולט]

ומה שייך "זה הגיוני"... אנשים צריכים להתרגל שלא כולם אותו דבר.

אני זוכר שלפני שנים, חבר - שאח"כ גם נהיה אדם מפורסם למדי -סיפר לי בחיוך ובהנאה איך אשתו חייבת לנהל כל יום שיחות טלפוניות ארוכות עם האמא שלה. לא הפריע לו בכהו-זה. זוג לתפארת.

ושאת לא מסוגלת גם עם בעלך לדבר שעה..

זה בסדר. יש כאלה.

אבל לומר שהסטנדרט הזה, שבא מאופייך האישי, הוא דווקא ה"הגיוני", זה לא נכון. על זה אמרתי שצריך להתרגל שלא כולם אותו דבר. על ה"חמש-עשר דקות ביום", שהיה נשמע מדברייך כאילו זה ההגיוני-האובייקטיבי..

[לא דובר על שלש שעות ביום, גם בנידון  שכאן. שעה אחת. "הגיוני".... לפחות לגבי חלק מהאנשים]

את לא "בטלפון", אחרים כן.

אין כל בעיה לא עם זה ולא עם זה.

הבעיה נוצרת רק אם אנחנו קובעים שמה שאנחנו עושים, בדברים כגון דא שהם אינדיבידואליים, זה ה"הגיוני".

אל זה התייחסתי.

לגבי אם מגיע על חשבון משהו אחר, זה נכון. גם אני אמרתי שהכל בהנחה שזה באמת לא על חשבון דברים חשובים ביניהם.

אבל עם זה, שיחה עם ההורים, זה משהו חשוב בעצמו. כלומר, לא כל דבר אחר - לאו דווקא "ביניהם" - הוא קודם בסדר העדיפויות.

זה מצד לומר שבת שלום לפני שבת.

וגם איזשהו "דדליין" שלפחות פעם בשבוע, קבוע, דיברו..

מנהג מאד מקובל, גם בהרבה משפחות, גם מעבר לתחום המשפחה לעיתים.

זה לומר שלום לפני שבת. יש בזה משהו (שבת גם לא זמן שיכולים לדבר טלפונית).

וגם זו נקודת זמן מאד בולטת. כלומר, לא עבר שבוע בלי שיחה..

אבל נכון שזו לא מצוה מהתורה בדווקא אז. תלוי באנשים. דומני שלהורים זו הרגשה מאד טובה כשמתקשרים אפילו בקצרה לומר שבת שלום..  ולא על חשבון שיחות ארוכות יותר בזמן שבאמת יותר נינוח.

קראתי. ממש צחקתי. עצום..

זה בדיוק הענין - כשמשהו טוב ביסודו הופך למטלה מעקה שצריך לסמן עליה "וי", מאימת המנהג או הבקרה המשפחתית...

כמובן, אני לא דיברתי על הקצנה כזו..

ברור שזה מה שמפריע לה - יש כאן קנאה כנראה.

ואם באמת היחס לאשתו היה פחות חשוב בעיניו מהיחס לאימו, והרי אשתו במידה רבה "תלויה בו" וביחס שלו, אז זה היה משהו אחר.

אבל לפי מה שהיא מתארת, שהוא "בעל טוב" וכו' - לא בטוח שזה באמת מסיבה אובייקטיבית.

לפעמים יש גם מידה לא טובה שנקראת קנאה... גם "קנאת חינם". ואם זה כך - אז מי שצריכה לעבוד על עצמה זו היא, ולא לעבוד עליו שיפסיק את היחס המעולה הזה לאימו.

אשר על כן, צריך לשקול ביושר. מה הענין כאן.. יש משהו שהוא משדר שהאשה פחות חשובה לו, שהיא מרגישה שהיא לא כ"F יקרה כמו האמא.... או שזו פשוט קנאה ללא סיבה אמיתית. זה משנה את דרך העבודה על כך.

אני דווקא נזהרתי בהודעה הזו - ואמרתי שמה שכתבה המגיבה החשובה שלפני - זו שאלה..

ופירטתי, שאכן תלוי מה הענין. האם זה בגלל ש"היחס לאשתו פחות חשוב בעיניו מהיחס לאימו" - שאז זה משהו אחד, או שלא, אלא שהיא סתם "מקנאה"... 

ציינתי ששתי האפשרויות יכולת להיות - ודרך העבודה עליהן שונה.

אם זה בגלל שבאמת אובייקטיבית יש כאן בעיה ביחס כלפיה, והתחושה מחריפה כשהיא

משווה מול היחס לאמא, זה ענין אחד.

אבל... לפעמים יש גם קנאה לא בגלל זה. ואז צריך לעבוד על מידת הקנאה, לחשוב איך עושים את זה - ולא על הבעל שישמח פחות את אימו (הרי על יחסים בין הכלה לשוויגר - יש הרבה בדיחות יהודיות...).

הדוגמאות שהבאת, הן אכן של מציאות קצת אחרת. אם אשה מרגישה שבקביעות "מסנן" שיחות שלה (מול יחס שונה לאמא..); עונה  לאימו תוך זמן של שניהם (ולא באופן חריג, אלא כאילו "על חשבון" ובאריכות); מתייעץ (בקביעות. כי פעמים יכול להיות דבר כזה) עם אימו לפני אשתו וכד'.. - אז זה באמת לא נעים. ועל דברים כאלה, צרך לדבר. לשקף את התחושה (לא "להתנפל", כי זה יביא אותו לעמדת התגוננות ולא יצא מזה הרבה) - ולבקש לשנות.

את אומרת בעצמך, ש"אינך אומרת שזו המציאות פה"... כך שנשארנו עם אותה שאלה. האם זה מנתוני אובייקטיביים או בא מחמת קנאה סתם (אגב, גם אצל חברות יכול להיות כך. צריך תמיד לבדוק האם באמת מדובר במשהו אובייקטיבי או מידה סובייקטיבית שצריכה עבודה. כי עם כל ההוקרה האמיתית למה שכתבה "נגמרו לי השמות", אני באתי לחדד שלפעמים יש מציאות שבאמת נוצרת קנאה סובייקטיבית. לא עם סיבה ממשית. ואז העבודה צריכה להיות מופנית בעיקר לשם).

וכמו שפתחתי, מה שכתבת בסוף זה העיקר. לא להילחם בכך שמדבר שעה ביום עם אמא שלו. זה מצוין.

אבל בהחלט יש מקום לדבר ולתאם, איך זה לא "במקום" מה שבן האיש לאשתו. גם מבחינת סדר היום הטכני. גם מבחינה נפשית.

גם אני נוטה להאמין כך.

התייחסתי למקרה הספציפי כאן, שמסגנון ההודעה הפותחת שלו, היה נשמע באופן מאד חד שמה שמפרע לכותבת זה פשוט שהאמא יותר מידי חשובה לבעלה, מדבר איתה כל יום שעה, ואיך גורמים שלא...  אף מילה לא על משהו לא טוב שקורה לה בגלל זה באופן אובייקטיבי (וגם כאן - זה רק לפי מה שכתבה. אולי יש דברים שלא כתבה.. אינני יודע).

בעיקר במילים האלה:

"ז"א, לעבור משפה של תלונה או האשמה או "מחנות" שזה "או אני או אמא שלך" וכדומה,
למצב של בירור הצרכים וחשיבה זוגית *יחד* מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהם יקרו. הצרכים של שנינו.
ואז רק בזה מתרכזים - במה כן,
ברגש שלך,
בצורך שלך,
וכמובן גם בשלו.

אם תרגישי שלא משנה מה, את מקום ראשון אצלו - מאמינה שתוכלי להרפות מהמקום שבוחן את התנהלותו מול אימו, ולשניכם ייטב וכמובן גם לזוגיות. אבל זו בהחלט עבודה זוגית (וגם אישית)."

הדגשתי את המקומות בהם הכיוון אכן צריך להיות מימוש הצרכים גם שלה וגם שלו,

וכמובן לראות איך *שניהם* ממלאים את הצורך הזה בלי שאחד ירגיש ש"דורכים" עליו או על הצורךשלו.

לא היא על הצורך שלה להרגיש מקום ראשון, ולא הוא על הצורך שלו לדבר עם אימו היקרה...

וגם כתבתי שזו גם עבודה זוגית וגם אישית (שלה, שלו, כמובן שתלוי במקרה, והרבה פעמים זה של שניהם יחד אבל גם לחוד.

- ולגבי עניין ה"בעל טוב" שציינה הפותחת - יכול מאוד להיות שזה מבטא את האדם והאיש הכללי שהוא, אבל על הנקודה הזו שהיא מרגישה ש"אימו היא כל עולמו" - משמע היא עומדת במקום אולי פחות ממנה אם היא כל עולמו, אין לפותחת היקרה שלמות. וזה לא סותר שיהיה בעל טוב ועדיין היא תרגיש חוסר שלמות בזה, זה עוד חידוד נוסף שאכן ראוי שייעשה כדי ששניהם ירגישו טוב ושלם בקשר שלהם.

- ואם זו קנאה ללא סיבה אמיתית כפי שכתבת - אז בהחלט יש מקום גם לעבודה אישית של השואלת היקרה,

אבל לא רק אולי. עדיין האיש יכול וצריך לתת לאשתו להרגיש ש*אין לה סיבה אמיתית* לקנא. וכאשר היא תרגיש את זה, באמת, ובעוצמה - יכוללהיות שהיא בעצמה תראה שאין סיבה...

ז"א, גם אם אכן זה כך במציאות,

שדר של האיש שהוא אוהב אותה והיא חשובה לו ומקום ראשון אצלו *אפילו עוד יותר*, בעוד מילים, בעוד מחוות, בעוד תשומת לב ויחס אישי, בעוד שפות אהבה וכו' - כל אלו יכולים ממילא לגרום לאשתו להרגיש כך. ואת השאר אם זה עדיין לא מספיק - אכן עבודה אישית זו לא מילה גסה חלילה

כל הכבוד.

שעה ביום שיחות עם האמא.. מדוע עינה צרה בו?

את אומרת שהוא "בעל טוב, עוזר, תומך, קובע עיתים לתורה"... כלומר, השיחות איתה לא על חשבון שיחות איתך.

אז מה איכפת לך?! סתם קנאה?...

לדעתי, צריכה להתבייש בכך.

מוטב, לדעתי, שתחשבי איך למעט את "קנאתך" הזו - מאשר איך למעט לו את המצוה הזו, "כבד את אביך ואת אימך", שבזכותה יאריך ימים - וכך ממילא גם יהיה לו בכללי יותר זמן עבורך....

ואולי "תרגיל מחשבתי" לטווח ארוך... יעברו שנים.. הילדים שרואים את אבא מדבר כל יום שעה עם אמא - ינהגו בו באותה מידה בנישואיהם..  ולגבי האמא, הם יבינו שבעיניה זו לא הנהגה טובה - אז ישתדלו לא "להטריד" אותה בשיחת יותר מידי.... מה תאמר במקרה כזה?..

ציינתי מפורש, שהכל בהנחה שזה לא על חשבון זמן של שיחות איתה.

בוודאי לא כשמכינה ארוחה טובה - ובמקום זה פתאום שעה שיחה עם האמא... נכון, צודקת. לא על זה דיברתי.

כשבאמת "אין זמן" לשעה שיחה בגלל סיבות כאלה, אז זה משהו אחד. אבל לא תמיד השאלה אם ש זמן או לא היא אובייקטיבית. צריך לבדוק ביושר. להביא בחשבון, שלדבר עם אימו, זו מטלה חשובה מאד מאד. לא פחות משטיפת כלים...

ולגבי קנאה סתם... תראי, כשאשה כותבת שמה שמפריע לה זה שהוא "קשור בצורה מוגזמת" לאמא שלו.. "משוחחים המון".. "איך למעט את השיחות".. - ולא מזכירה במילה אחת שזה על חשבון שיחות איתה או על חשבון היחס אליה (אדרבה, אני שמעתי מדבריה שלא כך. אולי זו טעות ובעצם "נגמרו לי השמות" "שמעה" טוב יותר - יתכן. אבל ציינתי על סמך איזו תחושה כתבתי, כך שהיא יכולה לראות האם מה שהגבתי רלוונטי לגביה, או שיש דברים אחרים שמפריעים שם), יש בזה משהו מקומם.

זה מה שמפריע לך? שהוא בן כזה טוב? 

אז כאשר ה"עצה" שהיא מבקשת זה פשוט איך להוריד את השיחות משעה ביום, ה"קונטרה" לכך, היא שבמידת הקנאה הזו צריך להתבייש, ולא לחשוב שזה משהו מעולה שצריך רק לראות איך מבצעים אותו...

אם אשה אומרת שהיא מרגישה קושי - זה ענין אחד. מרגישה קנאה וחשה לא טוב עם זה - אז אף אחד לא יענה לה "תתביישי".... אבל כשאינה רואה שמץ בעיה אצלה - אלא פשוט איך מוציאים אותו מהשיחות האלה.. אז צריך להעמיד מראה, שאם - אם - זה באמת בא מקנאה, אז הבעיה אינה אצלו.... זאת הנקודה.

כמובן, אח"כ אפשר גם לתת עצות מחזקות, כמו שאת מציעה, איך יוצאים מקנאה כזו. יכולה גם לבקש עזרה מבעלה. אבל קודם כל, להכיר שבמקרה שאכן זו "קנאת חינם" נטו, העבודה היא עבודה עצמית בראש וראשונה.

ובוודאי שהרצון של אשה להרגיש ראשונה אצל בעלה - הוא אמיתי ומצוין. לא סותר. אדרבה, היחלצות מקנאה לא במקומה - רק עוזרת לכך.

וכך בערך היא אמרה, אחרי שקראתי הפנמתי מעט, דברתי עם הרב שלנו,

היא סדר לי את הראש, עכשיו הכל בסדר וגם לכם תודה, היו פה כמה שהבינו

אותי, תודה בכל אופן לכולם.

[מן הסתם חשבה שאני למשל לא "הבנתי" אותה... אבל זה לא בדיוק כך.

חשבתי שבלי הודעות גם מהסוג הזה, שינערו אותה קצת, היא גם לא תעשה משהו עם עצמה בענין הזה, רק תחשוב איך לסדר לבעלה את העניינים אחרת. כנראה גם לא היתה מגיעה אל הרב..

אבל בוודאי שהרצון להרגיש "הכי חשובה" אצל בעלה, הוא רצון חיובי. אחרי שמזקקים אותו מכל שמץ קנאת-חנם, ומסתכלים בעין טובה והערכה על כיבוד אם של הבעל, אפשר גם לחשוב איך לגרום להרגשה, אצלה ואצל בעלה, שבאמת היא הראשונה אצלו.. ללא כל עיסוק ב"השוואות"]

צריך לבחון כאן מה קורה בדיוק, ולדעתי הפלטפורמה של הפורום יכולה לתת כיוונים והארות אבל לא תהיה בהכרח מספיקה ומספקת לכל החיים המשותפים שלכם בעצם...

אתה מתאר מצב בו אתה בספקות לגבי עצם הנישואים ועצם הבחירה באשתך כאחת של חייך.

והמצב הזה משפיע כבר כרגע על שניכם ועל המחשבה להרחבת המשפחה או לא.

כך שלטפל ולברר את הספקות הללו ולהגיע לשלמות בכל החלטה שהיא - זה משהו שדי אקוטי ודחוף כאן.

אבל לא "על הדרך" או "בחפיף", אלא בצורה רצינית, עמוקה ומקיפה שתיקח בחשבון את כל הנתונים של שניכם מאז ועד היום.

צריך, בין היתר, לברר כאן את המקום שלך מול הפער הדתי שנוצר כאן,

האם אתה מוכן או לא מוכן לחיות כך את חייך ולגל כך את משפחתך, על כל הכרוך בכך,

וכמובן ***לא לפני שאתה אכן מברר מה קורה כאן בדיוק מבחינת אשתך ומבחינת הזוגיות והמשפחה שאתם עתידים להקים***

מה זה אומר בעצם מבחינתה?

מדוע?

מה זה אומר מבחינתך?

מדוע?

איך יראו החיים שלכם בפועל כך?

שלך?

שלה?

של הילדים?

של הזוגיות?

האם אתה מוכן לוותר ולהפסיד אותה, את אשתך, על כל הטוב שראית בה ושיש בה כעת ושבגללו התחתנתם גם אם היא אכן בפער דתי ממך?

או האם אתה לא מוכן לאבד אותה ואתה כן מוכן להשקיע בזוגיות שלכם, גם אם זה אומר להשקיע יותר וללמוד איך כן לחיות ביחד בשלום ואהבה?

- גם את המקום בו אתה מרגיש "שנפלת בפח" כדבריך הייתי מבררת - הרי העדת שכאשר יצאתם היא אמרה משהו מסוים ואכן האמינה בו, ועכשיו משהו השתנה.

אז זה ממש לא בהכרח שנפלת בפח, 

מאוד יכול להיות שהיא פשוט השתנתה. ההשקפה שלה או הדבקות בקיום המצוות.

אנשים משתנים. אי אפשר באמת להבטיח לאף אחד שהוא או בן/זת זוגו ישארו בדיוק בדיוק כפי שהם מיום החתונה.

בין אם זה במראה,

בתפיסות,

במחשבות,

בהרגלים

בקיום המצוות

בתעסוקה

ובעצם בכל דבר בחיים... אולי מלבד האופי הבסיסי שכן נשאר והולך עם האדם כל הזמן, וגם עליו אפשר לעבוד ולהשתכלל עוד ועוד.

כל אלו הם שאלות רציניות בהחלט.

צריך לברר אותן.

צריך לראות מה אתה רוצה לעשות הלאה עם חייך.

איפה אתה עומד עכשיו,

איפה אשתך עומדת עכשיו.

איפה הזוגיות שלכם עומדת ומה קרה בדרך.

איך והאם אפשר לשלב את הכל יחד כדי שכולם יצאו שמחים ומאושרים

ואם אחרי בירור עמוק של *הכל הכל הכל* אתה בוחר שלא להמשיך - זו גם החלטה שצריכה להיעשות...

ממש לא בקלות, ואני ממש ממליצה בחום לעבור תהליך רציני עם איש מקצוע לפני שמחליטים החלטה כזו,

(ובכלל ממליצה להתייעץ בצורה רצינית ועמוקה עם איש מקצוע על כל מה שכתבת כרגע).

בהצלחה רבה רבה

(גילוי נאות, מבינה את המקום שאתה עומד בו מניסיון אישי, בו אישי היקר חזר בשאלה לפני כ-7 שנים, לאחר שהיינו כבר נשואים 7 שנים בהם הוא היה דתי ואפילו מאוד, ואחרי שני ילדים ועוד אחד מתוק בבטן

כך שמבינה את ההלם הראשוני והבילבול וכו'... אבל גם מהמקום האישי וגם מהמקום המקצועי יכולה לומר לך שיש בהחלט תהליך שצריך לעבור - אבל אם הוחרים בו ובעיקר בוחרים *האחד בשנייה* הפירות והטוב שיכול לצאת מתהליך כזה הוא אינסופי...

ויש חיים שלמים, שמחה שלמה, אהבה שלמה ומשפחתיות שלמה שיכולים להיות חיים וקיימים מבלי לוותר לא אתה על עצמך ולא אשתך על עצמה ולא על הזוגיות שלכם. וזו בחירה, כמו כל הבחירות שאדם עושה בחייו.)

אולי לערב משהו שהיא מקבלת ממנו וככה תתחזקו יד ביד,

חבל לאבד את הזוגיות כדאי לערב מומחים לעיניין,בהצלחה רבה רבה.

הגבר באופן אוטומטי יותר מחובר לדת, 3 תפילות, לימוד יומי/קביעת עיתים ועוד.

בעוד האישה יותר נמצאת בחומריות, קניות, יופי, עבודה, ילדים וכו'.

אני חושבת שזה התפקיד שלך כגבר לקרוב אותה, לשתף אותה ממה שלמדת אם למדת ועוד.

אולי ללמוד ביחד משהו שהיא בוחרת ויעשה לה טוב.

ב. יכולה להגיד שלי היה נפילה מאד קשה בעניין השבת, ולא צריך להגיד לי מה זה יום שבת, ובעלי ידע ושתק, וידע שאני זה אני והוא זה הוא, ואני יכולה להגיד שלפני שנה (בר"ה) קיבלתי על עצמי קבלה בעניין ואני עומדת בה, וזה בזכות ורק בגלל שבעלי לא עשה מזה בלאגן.

ולדעתי תשב אתה לשיחה בנושא, לאן היא רוצה שרוח הבית ילך, מה השאיפות שלה בחיים בכלל ובתחום הדת בפרט, מה היא רוצה שיצא מהילדים שלכם.

ואם אתה אומר שהיא גדלה בבית יותר פשרני ברור שזה משפיע, כי נכנס לתוך הלב.

בהצלחה רבה בהכל.

בקשר לשמירת שבת.

היא משתמשת בפלאפון בשבת.

לקחתי אותה לשיחה אחת בהמלצת יועצת זוגית מוכשרת ( יועצת לא בגלל השבת אלא בגלל דברים אחרים) ודיברתי איתה ללא ביקורת או שפיטה.

נתתי לה להרגיש שאני לא בא אליה בביקורת ולא בא אליה בשפיטה. אמרתי לה שזה עניין שלה ואני לא כועס.

בינתיים היא עדיין לא התחזקה אבל אני יודע שהיא ממש בהכרת הטוב שהגילוי על הפלאפון בשבת לא הוביל לריבים וויכוחים.

מאמין שמתישהו זה יחזור אליה.

תודה על התרגיל!!

ב"ה שתזכו לעוד אלפי רגעים מאושרים יחד

אולי תלכו ליעוץ זוגי, חבל להשאיר ככה את הזוגיות,12 שנה זה המון זמן.

פורום נשים נשואות - ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד

דבר אחד בטוח מקבלים משהו שונה ממך, בדרך כלל בכל הזוגות,

זה אחד כזה ואחד כזה, הכוונה אחד רוחני השני פחות, אחד אוהב

שיחות נפש השני ממש לא, אחד שתקן אחד דברן, אחד חסכן השני פזרן,

וכן הלאה, לכן מה שאני חושבת אל תתעכב בשידוך אל תבורר הרבה,

אם יש בחורה טובה עם יראת שמיים ו מידות טובות, תנסה להשתדך

ואל תחכה, בהצלחה רבה לך.

ככה היא תקבל ממנו, לפעמים לבעל קשה להשפיע על אשתו, כמובן שגם הפוך,

אבל אם תערב משהו שהיא מקבלת ממנו יהיה לך יותר קל, בהצלחה לכם אמן.

האמת ? 
אנחנו פשוט הלכנו לבנק של בעלי , כי בעיר שלנו הבנק שלו היה יותר יפה ,גדול , דומיננטי ,חדשני, וכמובן הנחות לסטודנטים וכו'... והבנק שלי היה סניף פיצפון של תור ארוך עם 2 פקידים סניף יחיד... 
 

כל עוד שלא איחדת את החשבון ידך על העליונה,

אחרי שתברר אז תעביר או שאשתך תעביר אליך,

גם ככה שתעביר כבר חסכת לך המון, בהצלחה רבה לכם.

תלמדי מה ידוע לנו שקורה בגוף ובמיוחד במוח בזמן השינה ותביני שאין תחליף או הסתגלות. 
 

יש אנשים שלא צריכים הרבה שינה

אני כן, אני התחלתי ללכת לישון ב 7 עם הילדים לפעמים. לא הייתי מצליחה לתפקד אחרת

אז ככה תוכלי לישון כמה שעות טובות בלילה.

סיוט חיי בערך...

קשה קשה קשה.

לא מתרגלים לזה, אי אפשר ולא נכון להתרגל לזה.

זה צורך בסיסי של הגוף. כך הקב"ה ברא אותנו.

יצורים שצריכים חמצן, אוכל, שתייה, שינה.

בלי שינה אםשר ממש למות חס ושלום.

הייתי מנסה לרכז את המאמצים בלישון כמה שיותר, בעוד עזרה, בלהוריד סטנדרטים למינימום, בזמן שכן יש פשוט לישון,

ובלנסות להרגיל את המתוקות לשינה יותר רצופה.

שולחת הרבה כוחות, ב"ה שתזכי לשינה איכותית ונעימה ומספיקה ומספקת

לא הבנתי - את לא מצליחה לישון יותר מקצת שעות?

קודם כל שאני כ"כ כ"כ מבינה אותך ומזדהה איתך.

כמו שכתבת למעלה, חוסר שינה זה אחד הקשיים הסיוטיים שעברתי בחיים. ממש כמו עקב אכילס שלי...

אני לא אני שאני לא ישנה. פשוט בן אדם אחר, הזוי, עייף, מותש, חסר סבלנות, מתעצבן בקלות, ובגדול: מפלצת...

עברנו הרבה הרבה בתחום הזה,

מהבכורה המתוקה (היום בת 10 וחצי) שלראשונה טעמתי חוסר שינה מהו...

ואז הגיע האמצעי המתוק (היום בן 8 וחצי) - שהוא בכלל עשה לנו בית ספר. עד גיל 11 חדושים הוא לא ישן יותר מחצי שעה רצוף - לא ביום ולא בלילה. אז אני הכי מבינה אותך בעולם. וניסינו הכל. הכל הכל. כולל יעוץ שינה שעלה כמה אלפים טובים. וכלום לא עזר גם

רק הקב"ה עשה נס או לא יודעת איך לקרוא לזה - וסביבות גיל שנה הוא התחיל לישון יותר. עזר גם אולי עוד דברים אבל אני כבר לא יודעת מרוב שכל התקופה הזו זכורה לי שבליל אחד גדול של חוסר שינה...

גרנו אז באיזה יישוב, ואני ממש זוכרת שכל הנשים שם אמרו לי: וואו! את נראית כמו זומבי!

ובאמת הרגשתי ככה. זומבי.

מה שעשינו כדי לשרוד, רק לשרוד, היה באמת תורנויות.

בעלי היקר היה איתו כמעט חצי לילה, ואז אני. ככה לפחות כל אחד יכל להשלים כמה שעות...

וואו זה פשוט קשה הדבר הזה!

ולך יש עוד 2 בו זמנית!

עם הבן השלישי (בן 6) כבר פחות היה אישיו סביב השינה,

אבל כמות הפעמים שאמא/אבא צריכים לקום בלילה... יו.

שיניים. אוזניים. סיוטים. פיפי. החלפות. חיבוקים. הרגעות. האכלות. הנקות. חום. קר. חם. ומה לא?!

עד עכשיו קמים אליהם, והקטן בן 6 חחח...

אבל זה כמובן עולם אחר, אין מה להשוות.

חוסר השינה הזה (ביחד עם עוד כל מיני קשיים) הוא אחד הסיבות לכך שהקטן שלנו בן 6 ואין אחריו עוד מתוק/ה... עד כדי כך שהכוחות המוגבלים שלי, שלנו הם מוגבלים. ואני לא יכולה לחשוב על זה בכלל אפילו 6 שנים אחרי...

גידול ילדים זו אכן ברכה גדולה

ויחד עם זו זו התמודדות מאתגרת הרבה פעמים. לא סתם הקללה שניתנה לחווה היא "הרבה הרבה עצבונך בעצב תלדי בנים..." וואו. כמה קושי יכול להיות. בין אם זו אישה שמחכה לפרי בטן ומצפה ומתייסרת, דרך הפלות ל"ע, הריונות קשים וכואבים, לידות קשות ומפרקות, לילות חסרי שינה, הנקות כואבות ומדממות, גידול סיזיפי, עבודת המידות אינסופית והיד עוד נטויה

אבל ככה זה כנראה. בכל דבר שפוטנציאל הטוב והברכה שבו גדול - כך גם הקושי.

מרוב שהם מדהימים הם מאתגרים, שמתוך כל העבודה וההתמודדות הזו יצאו פירות מתוקים מתוקים ב"ה.

אז שוב שולחת לך חיבוק גדול ומבין ומזדהה

והלוואי שמשהו כן יצליח והמתוקותיצליחו לישון.

זה בראש ובראשונה טוב להן.להצליח לישון. 

אולי לחפש המלצות מספרים או סדנאות או עוד יועצת שינה אחרת ותותחית?

אולי לנסות לעשות תורנויות?

אולי לשים להן יד על הגב בחושך ולומר "שש" "שש" ולאט לאט להתרחק?

אולי משהו כמו שיטת "הרם הורד" (נראה לי עם האמצעי זה כן עזר בסוף) - שאם הילד בוכה - מרימים אותו ואומרים לו "הכל בסדר. אמא כאן. עכשיו ישנים חמודי. וכאשר נרגע מחזירים אותו למיטה, ואם שוב בוכה - אותו כנ"ל - אבל בסוף הוא כן אמור להתרגל להירדם במיטה (חחח אמור זה שם של דג תמיד אמרתי על זה וכל השיטות האחרות, אבל פשוט באמת ניסינו הכל...)

אני הייתי עומדת בפתח הדלת דקה, ואז שתי דקות ואם הוא בכה - אז שוב ללכת וכנ"ל ושוב ושוב ושוב.

ובלילות שנשברתי עמדתי שם 2 דקות שנראו כמו נצח עד שניגשתי ואז ניגשתי.

ושוב עמדתי עוד דקה שנראתה כמו נצח ואז שוב ניגשתי.

ובסוף זה איכשהו הסתדר...

לא לתת לבכות שעות ח"ו, אני הקצבתי לעצמי גג גג 5 דקות, וגם זה אחרי שכלו כל הקיצין מבחינתנו ולא היה בנו עוד כוח לתפקד ולטפל בו, באחותו הגדולה, בעצמנו - אז מודה שהוא בכה שתי דקות בלילות קיצון עד ששוב באתי.

פווו נשימה עמוקה.

רק להיזכר בזה הבטן מתכווצת. ואת עוברת את זה. יום יום. לילה לילה. ועוד כפול עם 2 מתוקות.

מה אגיד? שהקב"ה יתן לך כוחות ושינה. תתפללי על זה. תנסו עוד.

עוד תפילה ועוד ניסיון ועוד השתדלות, ועוד התייעצות, ועוד איש מקצוע אולי, ועוד טיפ מחברה,

בסוף זה יסתד בעזרת ה'!

הלוואי שכמה שיותר מהר!

הלוואי.

זה באמת לא בריא.

השינה נותנת רגיעה פנימית. גם חשובה לגוף.

האם יש אופציה למשל, שבתחילת הלילה (אמרת שבשמונה את נרדמת על הספה), בעלך יהיה ב"תורנות" לשלש שעות, שתהיינה לך שעות רצופות?

או לקחת בייביסיטר לכמה שעות רצופות ביום.

את צריכה כמה שעות שינה ברצף.

גם יש מקום לבדוק מדוע הבנות לא ישנות בשלב כזה כמה שעות רצופות..

פתח קדמי

עלתה 1400 במצבע

מרוצה מאוד...

@יהודה224

ובטח לא לפגוע באבא, הכי מומלץ כשאת יודעת שאבא מגיע תמיד לפני כן תנעלי,

עכשיו אם הוא בא בהפתעה אז פה באמת בעיה, ואת חייבת להרגיל לנעול את הבית.

שלא שזה מצדיק אבל עדיין להורים צריך לנהוג בכבוד.

אני הייתי מסבירה לו בצורה יפה, או נועלת, או מספרת שהשכנה נכנסת בלי לדפוק וכמה זה קשה...

לא מדברים כך אל ההורים.

מראה דווקא על יחס של קרבה.

האבא מרגיש כאילו הוא לא צריך "לקבל אישור" לבקר את ביתו. רק דופק שלא להפתיע.

[יתכן שגם את לא מחכה שיפתחו כשאת באה אליהם, למרות שזה לא ממש דומה]

אז לכאורה יש שני פתרונות. או שמשאירים את חדר הכניסה תמיד במצב שאין בעיה שמישהו ייכנס לשם. לא נמצאים שם כשלא רוצים, בהנחה שזה לא ממש "רשות היחיד".

או שנועלים את הדלת כשרוצים - לא צריך תמיד, הרי לא תמיד זה לא נוח - ואם בדיוק הוא מגיע אז, אומרים שלפעמים אתם נועלים בלי לשים לב..