פורום נשואים טריים (עמוד 169)

Philips Oneblade Pro Face QP6510

 

זאת מכונה שיש לה צורה של סכין גילוח, אבל הסכין של המכונה כמובן לא נוגעת בעור ויש לה כשרות של מכון צומת.

 

בגלל הצורה המיוחדת, היא מגיעה ממש בקלות לכל המקומות הקשים (מתחת לאף, בצוואר וכו') - וגם מי שתמיד נשאר עם פצעים בגלל הגילוח, נשאר עם עור נקי בזכות המכונה הזאת.

השיער יורד אחרי פעם אחת בלבד, לא צריך לחזור על אותה נקודה שוב ושוב ושוב (אצלי לפחות זה היה ככה במכונות המסורתיות).

 

החיסרון היחיד:

בשונה ממכונות מסורתיות, אין לה "תא מטען" בשביל הזיפים, והם נופלים למטה מיד. כלומר צריך להתגלח מעל כיור וכדומה, ולא באמצע הסלון...

 

אגב, יש בגוגל מחירים הרבה יותר טובים מהמחיר הכי זול בזאפ (סופר-פארם, KSP, ועוד כל מיני חנויות שלא מופיעות בזאפ).

עם מספר הכוונה

כבר 3-4 שנים שאני משתמש, החלפתי סכין פעמיים או שלוש.

היא מגלחת ממש חלק?

חחח זה נשמע כאילו אני עובד בפיליפס או אצל היבואן...

 

אז לא, אני סתם משתמש רגיל

אשמח אם לא קשה לך לשלוח לי קישור כי לא מצאתי לא ב-KSP ולא בסופר פארם...

ותבחר מה שאתה רוצה.

התכוונתי אם רעיונית זה בסדר לכתוב איתו בפורום אחר או שלכל פורום יש את האנונימי שלו ואסור להשתמש באנונימי של פורום אחד לפורום אחר

והם יסבירו לך, כי נראה לי בכל פורום זה שונה,אני לא בטוחה.

זה מישהו פרטי או המנהלים יצרו אותו?

בגדול לא היתה יותר מידי מחשבה.. השתמשתי בו ואז הצעתי אותו לרבים.

@פצל"ש אנונימי

ואת בת חורין!

אבל מסתבר שאני *רוצה* מאוד לענות ולקרוא הכל לעומק ואז זה שם אותי בסיבוך הזה

ממילא זה משפיע על הקשר שלכם.
כדאי לבדוק מה הרקע והגורמים
לנסות להבין מה זה דורש ממך
למרות שלא באמת אפשר לדעת מראש
הכי חשוב שזה לא יהפוך לנושא טאבו
אלא משהו על השולחן שמדברים עליו כשצריך.

ותהיה רגיש
זה בטח מורכב מאוד.
בהצלחה

שאני נכנס למקום שבו ההורים שלה בכלל לא יהיו חלק מהחיים שלי.
שכנראה שלא יהיו בחתונה, שכנראה שלא יעזרו בחתונה/דירה, שאני לא אראה אותם ולא אדע מי הם.
אני יודע מה הסיבה לנתק, פשוט אני לא יודע אם כדאי לי להיכנס לכל זה.

בבריאות וכל טוב כמובן

אנשים לא מתנתקים מהוריהם סתם.
הסיבה לנתק משמעותית.
האם ההורים יכולים לפגוע או לסבך בדרכים שונות?
יכול להיות שהסיבה לנתק יכולה להשפיע....

רק לציין שזה שאין הורים משמע אין עזרה בקניית דירה זאת ממש לא סיבה להחליט אם לקיים קשר עם בחורה או לא. קצת עצוב שזה ההשלכה שיש לך על כך שהיא לא בקשר עם ההורים שלה. יש היום המון הורים מקסימים שאין להם אפשרות לעזור לילדים שלהם עם קניית דירה, האם גם במקרה כזה תשקול לחתוך?

וחוצמזה, בגדול קשר טוב ומכבד עם הורים, גם אם הם לא הטיפוס הכי מדהים שיש, זה אחד הדברים הכי חשובים ובריאים בחיים. הייתי בודקת היטב.

יש מצב שזה מעיד על בעיה גדולה לא פתורה

ואיך הקשר עם ההורים שלך ואיפה תגורו?
ליד ההורים שלך?
אולי היא רוצה שההורים ילחמו על הקשר איתה
ואז זה קצת קטע של להלחם אתה מול הורים על הלב שלה?
מה הקנייצ?

השאר בפרטי אם תרצי  3>

יקרה~
מתמודדת עם פוסט טראומה קרוב לשנה.
התחתנתי בשנה הזו (עם בחור שהכרתי עוד לפני ועבר איתי יחד את האירוע שהוביל לכך.)
אומנם החרדות כבר לא נוכחות בכל יום ויום.. אך הם קיימות וצפות לעיתים קרובות.
זה קשה אך אפשרי.
וצריך אדם מאוד מכיל ואוהב על ידך.. חשוב מאוד מאוד כי זה עוזר.

ולגבי הריון לא יודעת להגיד לך, אני בעצמי בהתלבטות על העניין הזה עדיין.

ויודעת על עוד.. באופן כללי הכל מאוד רגיש, אבל שמה לב על עצמי שדווקא עכשיו יש לי יותר סיוטים ויותר מחשבות חרדתיות מלפני..

הגבת לי?

זה לא נשמע לי מעודד במיוחד.
לא הייתי אומרת את זה כל כך ישירות לאדם שמתמודד עם חרדות/פחדים..

אלא כדי לומר שזה בהחלט יכול להיות טריגר, וכדאי לבוא מוכן..

אין כלום בעולם שבאמת יעזור כשאין את זה.
למה לסיים טיפול? למה לא טיפול מתמשך שילווה אותך במינונים לפי הצורך?

כמה שידוע לי חרדות זה לא דבר שעובר בד"כ.
זה בא והולך ופוגש אותנו בכל מיני מצבים בחיים.
ממש לא בעד ולא חושבת שאת צריכה אבל יש כאלה שמשתמשים בטיפול תרופתי כקביים לחיים שלהם. וזה לא אמת.
כדאי לחזק את הזוגיות כמה שיותר כי זה הכי הכי קריטי,
ומטפל/ת רגשי שיתמוך בך.
תכלס זה נכון לכולנו.

אולי המטפל לא מספיק טוב לה?

סובלת מחרדות? תטפלי בהן.
אפשר להקים משפחה עם חרדות,
אפשר ללדת ילדים עם חרדות,
בשני תנאים-
סביבה תומכת, מבינה, מכילה,
וטיפול חובה חובה חובה.
טיפול cbt מעולה נקודתית להתגבר על חרדה ידועה, אבל אם יש נטיה לחרדתיות, ז"א לא פוביה מסויימת (למשל קלסטרופוביה, חרדה חברתית...) לרוב טיפול cbt לא יספיק לכל החיים, הוא קצר ונקודתי.
כדאי להיות בטיפול לטווח ארוך, לא חובה לעיתים ממש ממש צפופות אבל כן שתהיה דמות מטפלת שתהיה מקום לתמיכה ועזרה כשהחרדות מופיעות.

הריון יכול להיות טריגר להתגברות החרדות, ויכול להיות גם שלא.

בעיניי, מנסיון, הכל תלוי באיזה טיפול נמצאים ואם יודעים בדיוק על מה החרדות יושבות.


אז לשאלתך- ודאי שאפשר להקים משפחה לתפארת עם חרדות.

אך עם טיפול. בלי טיפול- החרדות *לא* יעלמו מעצמן.

שישה ילדים והקימה בית לתפארת, וסבלה המון מחרדות,בעזרת השם גם את תקימי בית טוב אמן.

אפשרי מאד!!
אני מעל 20 שנה עם הפרעת חרדה..
הבנתי שזה העיניין רק אחרי הלידה הראשונה ( כשלקחתי גלולות...זה מחמיר מאד עם הורמונים)

יש לי 5 ילדים..הגדולה בת 18
הריונות של בנות ממש הרגיעו לי את החרדות!! אין לי הסבר לזה.
הריונות של בנים קצת החמירו.
הנקה ממש ממש עשתה לי טוב והרגיעה אותי ( כנראה שבגלל שאין מחזור)
אני עובדת בהייטק( המון לחץ וחרדות)
בכללי המשפחה שלי הרוויחה מאד מאד מהחרדות שלי..אני דואגת להכל ומתקתקת( זה לא בהכרח חייב לבוא עם החרדות אבל אצלי זה חלק)
אני מאד רגישה לאיך כולם מרגישים ובכללי אני יכולה להגיד על עצמי שאני אמא ורעיה מאד טןבה
חייבת קרדיט ענק לבעלי שמאד מאד תומך ומבין אותי בנפילות..שהיו ויהיו..
אני יכולה להמליץ על 2 ספרים שמאד מאד עוזרים לי:
מלחץ להצלחה,
ולהפחיד את הפחד ( יותר פרקטי)
ניסיתי המון טיפולים!!
מה שתכלס עוזר זה ללמוד ולקרוא על זה..
ובתקופות קשות ממש עזרה כימית לתקופה...לא קרה כלום

מאז שהפסקתי להסתתר מלא חברות פתאום פתחו את ליבן וסיפרו לי שגם הם סובלות מזה ואנחנו עוזרות אחת לשניה ומרימות אחת את השניה.
מומלץ!!

ועל הרצון הכנה לעזור,
ב"ה בשורות טובות והרבה שמחה, רוגע ושלוה לך ולפותחת היקרה ולכולנו

זה קפץ לי בגודל של החיים במסך של הפלאפון בחושך מול הפרצוף שלי

באיזה סכום לחפש?

עם הון עצמי של 300,000 ש"ח, בנק ישראל מגביל אתכם לדירה בשווי 1.2 מיליון. כדאי לחפש קצת פחות מזה, כי יש גם עלויות נלוות. קחו בחשבון שמשכנתא של 900 אלף תגרום לכם להחזיר הרבה כסף כל חודש, ולא בטוח שדמי השכירות החודשיים שתקבלו יהיו בסכום חודשי כ"כ גבוה. 

 

איזה אזור?

בסכום הזה אפשר לקנות דירות מאוד מאוד קטנות וישנות במרכז, או דירות סבירות בפריפריה.

בגלל שאתם מחפשים להשקעה, אתם צריכים לבדוק שזה אזור עם ביקוש טוב לדירות למגורים בשכירות (בעבר הייתי ממליץ לך לקנות ליד אוניברסיטה, אבל הקורונה שינתה את כללי המשחק כי עכשיו הלימודים מתקיימים מרחוק...).

אפשר גם לקנות בשכונות שיש בהן גרעינים תורניים למיניהם, ואז להשכיר למשפחות מהגרעין (סליחה על הסטיגמטיות - אבל שוכרים דתיים הם הכי טובים שיש, בפער גדול, לעומת שוכרים חרדים או חילונים. הכי פחות בעיות תשלומים, בעיות עם השכנים, בעיות בעזיבת הדירה וכו'.

 

איך בוחרים דירה ספציפית?

כמו שבוחרים כלה. מגיעים, מתרשמים, מבקשים עזרה מאיש מקצוע במקרה הצורך, בודקים האם "זה זה".

 

איפה מתחילים לחפש?

באתר יד 2.

לענ''ד השקעה בדירה אינה השקעה טובה כ''כ, תשואה נמוכה יחסית, כאב ראש של ניהול ענייני השכירות וגם לא נהנים מהפירות 20/25 שנה אלא רק מכסים את המשכנתא. השקעה בדירה יכולה להיות טובה אם תמצאו איזור שהמחירים יעלו שם באופן דרסטי.
אני חושב שיש דרכים יותר טובות להשקיע.

כתבת בוודאות שזה הכיוון אבל את יודעת להסביר למה?
בתור זוג שכנראה זה כל ההון שלכם כדאי לחשוב פעמיים אם שווה לשים את כל הביצים בסל הנדל"ן..
אם כבר התייעצתם את יכולה לזרוק את ההצעה שלי לפח זה פשוט קצת מוזר לי...

בקנית דירה לא מספיק כמה הון עצמי יש לכם, אתם גם צריכים לחשוב כמה משכנתא תוכלו לקחת - כמובן שבע"ה יהיו דמי שכירות אבל שאם יש חודשים ריקים- אתם צריכים לראות שיש לכם מאיפה לשלם את המשכנתא הזו. כנ"ל שיפוצים ותיקונים שתמיד יכולים לצוץ (ז"א שאם אין לכם חיסכון יפה בצד כל חודש אתם צריכים לשמור חלק מה300,000 האלה כגיבוי למה שלא יבוא. ובכללי- להישאר בכלל בלי חסכונות גם אם יש נכס זה סיכון גבוה.ח"ו תמיד יכול להגיע חודשים בלי עבודה או הוצאה גדולה בלתי נמנעת)

בקיצור- הייתי מחפשת דירה עד מליון ש"ח. באזור שאתם יודעים שיש מספיק ביקוש לשכירות.

בכל קנית דירה כדאי מאוד להתייעץ עם יועץ משכנתאות. הריבית היא דבר מאוד משמעותי וצריך להבין בהשלכות היותר רחוקות של שלל ההצעות וסוגי הריביות השונים וגם הם יודעים להכווין איך להשיג ריבית נמוכה יותר

בהצלחה!

ואם כרגע אין ברשותכם דירה - הייתי מציעה לכם לרכוש דירה בפריפריה, במחיר של 700,000 ש"ח או פחות, כדי לעמוד בתנאים לקבל מענק של 100,000 ש"ח. נשמע לי שווה מאוד, תבררו...

ומנסה גם לצרף קישור:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://www.gov.il/he/departments/news/spokesman-22122020&ved=2ahUKEwjS9enOofbtAhW7EWMBHXU7B84QFjACegQICxAB&usg=AOvVaw2Ru0gxyO-hAFJ2SHZCA48C&cshid=1609350478358

אתם יכולים להניח את זה בקופת גמל ולהרוויח תשואות הרבה יותר טובות!
יש רמות שונות של סיכון יש כאלו עם סיכון ממש אפסי שעדיין הרבה יותר משתלם מדירה, הרבה פחות כאב ראש

לשכלל את תזמוני הנסיעה

כלומר, אם אתם גרים במקום פלוני,
ועבודות כאלו ואחרות, נמצאות במרחקים משתנים, ותחבורה להגעה- האם רכב, או אוטובוס.

זה הכל נכלל בזמן עבודה ברוטו מבחינת הבית. הגם שלא תמיד בתלוש השכר.

בהצלחה רבה

במקצוע הזה יש גם גמישות יחסית בשעות העבודה ולפעמים גם אפשרות לעבוד מהבית. מצד שני, צריך ללמוד כל הזמן ולספק תוצאות, זאת לא עבודה למי שמגיעה 'להעביר כרטיס' ולשבת.

מנסיון של בעלי,לא שלי. יש לא מעט נשים נשואות עם ילדים שעובדות בתכנות.
בכלל, המשפט 'לא עבודה לנשים' מעצבן אותי נורא. העבודה בבתי חולים במשמרות היא כן לנשים? והרוב שם נשים...

אני מסכימה איתך מאוד לגבי "לא עבודה לנשים"
אני פשוט שומעת את זה כ"כ הרבה שזה התחיל להרתיע אותי
מעניין, לא שמעתי על משרה חלקית, אבדוק זאת, תודה!

אני מרגישה נוחות בזה
שאפשר לעבוד מהבית , וגמישות בזמנים. ולא לוקחים עבודה לשעות שלא מחושבות כשעות עבודה.
יש הבדל גם בין חברות, יש כאלה עם תנאים יותר נוחים ויותר מתאימים לאימהות.
עבודה ראשונה לוקחים מה שיש, אבל אחכ יהיה לך יותר אופציות בעז"ה.

יכולת בוודאי שיש.
יש רופאות ואחיות שעובדות מסביב לשעון, כולל לילות שבתות וחגים, כשיש להן בבית משפחה גדולה ומאושרת.

השאלה היא כמה כוחות יש לך בשביל לתחזק שתי משרות (אמא ומקצוע תובעני), והאם שתי המשרות האלה מספיק חשובות לך בשביל זה (כי אם אחת מהן לא תהיה חשובה בעינייך, אז את תזניחי אותה).

התשובה מופנית אלייך, אבל הייתי עונה את אותו הדבר גם לגבר ששואל על שילוב של קריירה ומשפחה.

תראי, אני לא מאמינה שאת צריכה לכווץ את החיים שלך לתפקיד האמא. הוא תפקיד חשוב מאוד אבל קודם כל את צריכה להיות אדם שלם ושמח ומסופק ומשם לגדל את הילדים *שלכם*.
למה ההדגשה? כי יש גם בן זוג בסיפור וגם הוא יהיה אבא שלהם.

שאלתי אם את נשואה כי זה מאוד תלוי מי בן הזוג ואיך הוא רואה את עצמו בגידול הילדים. אם את נשואה אז כמובן זה עכשיו דיון זוגי, אם עוד לא- חשוב להעלות את זה בכללי בפגישות מתקדמות לראות שאצם מגיעים להבנה על התפיסות שלכם בנושא

ספציפית לגבי השאלה שלך- דווקא במובן מסוים יש למשרות כאלה יתרונות גדולים כאמא (לעומת הוראה אפילו או תפקידים פרה רפואיים ) בכך שיחסית קל לקחת ימי חופש או מחלת ילד, הרבה פעמים אפשר לעבוד חלק מהזמן מהבית, והשכר הגבוה מאפשר לעבוד פחות (בהיי טק למשל מאוד מקובל להאריך חופשת לידה). מה שכתבתי מתייחס יותר לכיוון של הנדסה.
תפקידי ניהול לעומת זאת דווקא בעייתיית בקטעים האלה. כמובן יש מקומות עבודה שגם מנהלת יכולה לעבוד מהבית ולקחת פתאום מחלת ילד ואף אחד לא יגיד כלום אבל הרבה מקומות לא.

לדעתי אל תכניסי את זה כשיקול מרכזי בבחירת מקצוע. תתמקדי בלמצוא איפה תפיקי את המיטב מהיכולות שלך.
חוץ מרפואה שזה באמת קיצוני בכל מקצוע אפשר למצוא מקומות עבודה דורשים יותר ופחות ולקבל החלטה בכל שלב בחיים בהתאם למצב המשפחתי.
ולא לשלול גם אפשרות שאת תהיי המפרנסת העיקרית ובעלך יהיה קצת יותר בבית עם הילדים. מה שיתאים לכם..

בהצלחה!

בהרבה מקומות מאפשרים להשלים שעות מהבית או שלא עושים סיפור מכמה שעות חסרות בחודש. (יום עבודה הוא קצת פחות מ-9 שעות). 

יש מקומות - למשל, אינטל - שאחרי לידה יורדים ל-8 שעות ביום לשנה בשכר מלא. 

יש חברות שפחות אכפת להן מהשעות אלא יותר מהתפוקה. 

 

זה מאוד משתנה וממה שאני ראיתי, יש היום דגש מאוד רציני על איזון בית-עבודה כיוון שהמעסיקים ראו שזה מה שהעובדים רוצים. (כיום, הכח בשוק הפיתוח בהייטק נמצא יותר בצד של העובדים בגלל הביקוש וחוסר ההיצע).

 

עכשיו, בתקופת הקורונה, הרבה חברות התנסו בעבודה מהבית וראו שזה לא רע בכלל - כך שהן ימשיכו בפורמט הזה, לפחות בצורה חלקית, גם אחרי שייגמר משבר הקורונה. 

זה יחסוך זמן נסיעות וייתן הרבה יותר גמישות בשעות העבודה. 

 

 

בהחלט קשה מבחינת השעות, מצד שני אין מה להשוות את השכר לתחומים אחרים
אני ובעלי עשינו חושבים ששווה לנו לפרגן 2 רכבים, עוזרת בית, וכו' ועדיין המשכורת יוצאת משתלמת
כך שאני משתדלת שהעבודה לא תהיה על חשבון הילדים והבעל אלא על חשבון הבית ששם אני יכולה להביא עוזרת
מה שבטוח שזה קשה, זה הרבה מאד שעות + נסיעות, אבל אני מכירה הרבה מאד נשים נשואות שמסתדרות עם זה יפה מאד,
רק צריך לבדוק את היכולת שלך לעבודה מאסיבית כזו ואם זה לא יגמור אותך

אני יודעת (בידיעה שכלית ורגשית) שלי כאשה וכאמא זה לא היה מתאים ולא הייתי יכולה.

התפשרות זה פרווה
ובנישואין אסור שיהיה "פרווה"

וממליצה לך לעשות איזה בירור פנימי עם עצמך.
הדוגמא הכי בולטת היא שאתה מחפש מישהי שמקפידה על כשרות מהדרין. ונניח שהיא לא - וכל שאר מה שחיפשת כן - אז האם זה יהיה לה כל כך קשה להקפיד על כשרות מהדרין בשבילך? בעיני זה אחד השינויים הקטנים והקלים ביותר שאפשר לעשות... ואפילו אם לדעתך זה משקף רמה דתית- זו הנחה הגיונית אבל לא מחייבת- אולי למשל בבית שלה אוכלים כשרות רבנות וחשוב לה לכבד את הוריה ולא לזלזל ברמה הדתית שלהם? זו רק דוגמא...

אצל בחורות, בדיוק כמו אצל בחורים, יש סיבות רבות לנישואין בגיל מתקדם יותר, וזה לא חייב להיות קשור למידות טובות או לחוסר במידות טובות. זה פחות משנה האם *רוב* הבנות עם המידות הטובות התחתנו מוקדם, האם אתה צריך להתחתן עם רובן? אתה צריך רק אחת... מבטיחה לך שהיא קיימת.

הבירור שאתה צריך לעשות לא קשור לגיל שלך ( שהוא גם לא כזה מתקדם בתכל'ס) אלא בירור שאתה צריך לעשות בכל גיל, של מה השאיפות שלך, מה מקור השאיפות האלה, מה הגיוני לצפות מבחורה בקשר ומה לא, ומה הגיוני לצפות ממך בקשר ומה לא. ולקחת בחשבון שזוגיות- אף על פי שהיא ממלאת ומעניקה הרבה - גם דורשת הרבה עבודה והקרבה.
בטח עוד מעט תגיע @נגמרו לי השמות ותענה לך תשובה מפורטת ומכוונת כהרגלה.

וגם, תרגיל חשיבה שאתה אולי כבר מכיר: נניח שעכשיו יגידו לך שקיימת בחורה שתענה על 98% ממה שאתה מחפש (אתה מן הסתם מודע לזה ש100% אף פעם לא קיים) . ושיהיה לכם טוב ביחד ותקימו בית ביחד. אבל - מסיבות שונות תוכל לפגוש אותה רק שתהיה בן 40, ולא לפני. האם תחכה לה? ואם יגידו שזה יקרה בגיל 50, או בגיל 60? האם אז תחליט לחכות או שתנסה לחפש בחורה אחרת? איך אפשר למדוד את המחיר של מסננת דקה מדי, שתגרום לעיכוב בנישואין, מול מסננת עבה שאולי תעביר בחורה שקצת פחות מתאימה ל'דרישות' אבל שיש סיכוי להעביר איתה את כל החיים ולעבוד יחד? ותוך כדי להשקיע את זמנך ואת האנרגיות שלך בהקמת המשפחה והזוגיות שלך ולא בחיפוש ממושך?

אני חושבת שההנחה שלך שכרגע הגיל מגביל אותך ומחייב אותך להתפשר היא לא נכונה (אבל כן משקפת איזה חשש, חרדה או חשיבה מקובעת), כאמור הגיל שלך לא מתקדם כל כך, והרבה בחורות מוכנות להיפגש גם אם יש רווח של כמה שנים ( לא כולן, נכון, אבל יש מספיק שכן. ותמיד יש סיבות שונות שבגללן לא מעוניינים להיפגש). אני כן חושבת שמשהו בהודעה שלך בעיני קצת מקובע, וכן דורש יותר גמישות, ללא קשר לגיל, פשוט בגלל שזה מה שצריך בזוגיות, זו דעתי ואולי לא קראתי אותך נכון או שאני סתם טועה...
ואגב, לא כתבת למה בעצם התחלת להיפגש רק בגיל 26, אולי יש גם לזה קשר לעניין. בעיני תוכל להרוויח מכמה פגישות ייעוץ ממי שמתעסק בנושא.

בהצלחה רבה! ואם ההודעה יצאה שיפוטית או ביקורתית מדי אני מתנצלת

בס"ד

 

 

לכבי הכשרות , ממש לא דיברתי על מקרה שבו היא לא מקפידה על מהדרין בעקבות כיבוד הורים. מה שהתכוונתי שבכללי ברוב המוחלט של הפעמים בנות שמקפידות על מהדרין יותר תורניות ומתאימות השקפתית למה שאני מחפש.. ברור שיש יוצא מן הכלל..

 

ואין לי ספק שזוגיות זה דבר שצריך לבוא אליו בגישה של "באנו לעבוד" , העניין הוא שיהיה הרבה יותר קל לעבוד אם שני הצדדים באותו ראש ובהשקפה מבחינה דתית , וברור שאין 100% אבל צריך שהם יהיו מאוד קרוב אחד לשנייה. כנ"ל אם מבחינת אופי האופי של הצד השני הוא מה שהאדם מחפש ורוצה.

 

ואת הדוגמה של המסננת לא כ"כ הבנתי , ברור שאין מה לחכות לגיל מאוחר בסיפור שכתבת.. העניין הוא שקשה לדעת מה נחשב כמצב של "מסננת עבה מידי" ומה לא , כלומר קשה לדעת אם בררנים מידי או שפשוט צריך עוד להמתין ולהמשיך לחפש..

 

אני מקבל את מה שאת אומרת שאני צריך  קצת לשנות את הגישה שלי מ"להתפשר" לבניית משהו משותף ביחד גם עם יש פערים.

 

וממש לא יצאת שיפוטית. תודה רבה

הגיוני לרכוש עם הגיל חוכמת חיים ברמה בסיסית.
שכוללת לדוגמא ראיה מורכבת יותר של העולם, לא בשחור- לבן, יחס פחות שיפוטי כלפי אחרים ויותר ביקורת עצמית, אבל ביקורת מאוזנת ולא הרסנית.

אני לא כותבת עליך אישית, אלא על כל אדם ביחס לעצמו.

התיאור שלך נשמע קצת כאילו אתה מחפש בובה לשחק איתה ולא אישה. זוגיות זה לחלוק חיים עם אדם אחר, לא למלא רשימה של "וי".

אם אתה מחפש מישהי בדרגה מעל בני התמותה הרגילים, השאלה היא למה זה מגיע לך.

תחשוב שאתה מחפש חבר קרוב שתוכל לסמוך עליו - ותגלה שיש לא מעט בחורות שיכולות להתאים.

יצא לי חריף ולא בכוונה.

שזה בעיקר - להכיר מיהו האדם שעומד מולך.

 

מי היא?

 

להכיר יותר את האדם,

ופחות את כל ה"רשימת קניות" שיש בראש...

 

אם אוהבים את האדם ואת כל מי שהוא בעיננו, הרבה פעמים כל ה"רשימה" יכולה להסתדר מאליה, בין אם זה כבר לא כזה קריטי לנו, בין אם זה כי השני/ה מתגמשיםפ ברצון בשבילנו, בין אם להיפך, ובין אם בעוד מצבים.

 

מראייה של הדברים בשטח, זוג שמכיר אחד את השנייה לעומק, את האדם עצמו, יכול להגיע להחלטה להינשא בשלמות (כמובן אם הוא/יא אוהבים את מה ומי שהם רואים...)

ולהיפך - לפעמים זוגות שלא מכירים לעומק את מי שעומד מולם אלא מתרכזים יותר ברשימות הללו - יכולים לפספס מועמד שיהיה להם טוב מאוד ושמח כל החיים באהבה...

כמובן שיש יוצאי דופן,

אבל זה הדבר המרכזי בעיניי- לראות ולהכיר מי הבנאדם עצמו.

 

כאשר תכיר מישהי, כדאי לשים לב במיוחד לפני ההחלטה להתחתן שתהיה לך תשובה לשאלות הבאות (בין היתר):

 

האם היא טובה לך?

האם כיף לך איתה?

האם יש לה לב טוב?

האם יש לכם חיבור?

האם יש משיכה הדדית?

האם יש לכם תקשורת טובה?

האם אתה יכול להיות מי שאתה לידה?

האם יש לה מידות טובות?

האם כשאתה לידה אתה מרגיש טוב או רע (גם ביחס לעצמך?)?

מה הטוב שאתה רואה בה?

מה אתה אוהב בה? מה אתה מעריך בה?

האם אתה רואה בה את אשתך שתחיה איתה כל חייך?

האם אתה רואה בה אמא של הילדים שלך?

איך אתם פותרים קונפליקטים?

האם יש לשניכם רצון ונכונות לגרום לקשר שלכם להיות יציב ואוההב תמיד, על אף ולמרות אתגרי החיים?

 

אתה לא צריך יותר מאחת.

אחת מיוחדת רק לך, שהיא היא תהיה האדם הזה שתאהב.

האדם הזה שאליו תתחבר. לנשמה שלו. לבפנים שלו ומכך גם לבחוץ שלו. לכל כולו.

אתה לא צריך סטטיסטיקות, ולא טבלאות של גילאים וניתוחים שלהם, ולא רשימות קניות, ולא "מה צריך" בכללי - אלא מה *אני* צריך ומה *אני* רוצה ובמה *אני* בוחר ומה טוב *לי*.

קח לך 3-5 דברים שמהותיים לך מאוד, שבלעדיהם אתה לא רואה את עצמך בונה בית - ועל הבסיס הזה תתחיל לחפש בכל מקוםפ אפשרי ולהגדיל את טווח אפשרויות החיפוש -

ומכאן -

כל אישה איתה אתה נפגש - תחשוב שהיא עולם ומלואו, ותתחיל להכיר את העולם הזה, אותה עצמה. ומכאן תמשיך

 

בהצלחה רבה רבה!

 

אני באמת צריכה לעבור אצלך קורס, איך להגיד את מה שרוצים בדרך חיובית ;)

בס"ד

 

ותודה רבה על התגובה המושקעת.

ואני גם משתדל ליישם את זה בפועל שכאשר אני נפגש , בהתחלה אני לא בודק "האם היא אשתי או לא" אלא פשוט בא להכיר אדם נוסף , כמובן שמשתדל לברר לפני שיש רמה דתית/שאיפה דתית מאוד קרובה מראש כי אחרת זה בד"כ פשוט מפריע אחד לשני , לאחד זה חנוק מידי ולשני פתוח מידי. השאלה היא איך לדעת עם איזה מידה של פעם השקפתי/קיום מצוות להסכים לנסות להיפגש?

 

באתי להרגיע יש לא מעט רווקות מעל גיל 24 עם אופי מתחשב ונעימות ולב טוב וכו'. אפילו מהצד השני של המתרס זה נראה הפוך, שיש כ"כ הרבה רווקות נפלאות, ואיפה הבנים הטובים שיהיו ראויים להן. אז קודם כל אפשר להירגע לדעתי. והמלצה אישית להצטרף לפרויקטים איכותיים ולא מלחיצים כמו שגרירים בלב.

מידות טובות יש בכל חתך גילאים שתיקח, ודווקא תכונה לא חיצונית יש יותר סיכוי שלא תתגלה מוקדם כ"כ, מה עוד שחלק מזה נבנה לצערנו גם מנסיונות וקשיים ש'משייפים' מידות.

מצד שני, יכולה להיווצר מרירות של יאוש אצל מי שמאד רוצה ולא מצליחה ואין לזה סיבה ממשית.
אז כדי 'לגרד' קליפה חיצונית צריך אולי לצאת יותר פעמים עד שהצד השני מעז קצת לבטוח ולהסיר את השריון הקוצני.

לגבי הכשרות. אני חושבת שאתה נתלה חזק מדי בהגדרות חיצוניות ופחות בעניין עצמו.
אנחנו אוכלים רבנות. בעיני הסיפור זה כסף, צר לי מאד, יראת שמים היא לא בלעדית אצל החרדים.

אותי היה יותר מעניין איך הבחורה מוציאה חרקים מעלים ירוקים. בהנחה שאין חסלט ואתה רוצה מאד סלט חסה.. אם זה חשוב לה. עד כמה יש לה סבלנות, רצון אמיתי להעמיק בהלכות, ובכלל משאלה כזאת יוצאות הרבה תובנות.

לגבי מידת הדתיות צריך לשאול לדעתי שאלות יותר בסיסיות. האם אוהבת את השבת. מה עונג שבת בעיניה. כמה נהנת מתפילות בבית הכנסת. האם הולכת? האם מפטפטת... מדברת בתפילה =בקורלציה נמוכה מאד לדתיות...
(שלא יתברר כמו שהיה שרשור כאן של מישהו שהמשפחה של אשתו דתיה מאד, והיא בשבת מתעסקת בטלפון )

המשפחה היא מקום אחרון ובצדק ברשימה הזו. יותר ביחסים בתוך המשפחה. חמים או קרים.

במקום להתפשר עדיף לפתוח אפשרויות כמו עדות שונות, מקומות רחוקים להתאמץ להגיע גם למקומות רחוקים יותר למפגש וכד'

ב"הצלחה

 

 

בס"ד

 

 

לגבי הכשרות , כמו שכתבתי ל"קופצת רגע" , עובדתית ומניסיון בנות שמקפידות על מהדרין הרבה יותר התאימו למה שאני מחפש , בד"כ הן יותר מקפידות על קיום ההלכה בכלל ובפרט מהדרות יותר בדברים מסוימים , ואני כזה ומחפש מישהי כזו.

ואשמח אם תוכלי בבקשה להסביר את מה שכתבת על העלים  , לא כ"כ הצלחתי להבין את מה שהתכוונת להגיד.

ואת צודקת שצריך להיפתח לעוד אפשרויות כמו עדות שונות או מקומות רחוקים , קיבלתי את זה , תודה רבה..

על רמה דתית. כל עוד שהגבולות גזרה ההדדיים ידועים. ואין מדיי פער.

על יופי לא להתפשר.

בהצלחה רבה

בס"ד

 

 

מגדיר "כגבולות גזרה"? שאקבל פרופורציות

ילד בן פחות משנתיים לא מבין מה זה להתפשר.

 

השאלה היא על מה הוא מתפשר. ילד בן שנתיים מוותר על אוכל בשביל לשחק.

 

יש גיל שבו בן אדם גמיש מספיק כדי להיות טוב יותר ומוכן יותר לחתונה. הוא מתפשר על העקשנות שלו, בזה שהוא משתפר.

 

יש גיל שבו הוא רואה ירידה ביכולת שלו להשתפר, ואז הדרך שלו להתפשר היא פשוט לוותר על דברים בצורה מלאכותית וחיצונית. נשמע לי שעל זה אתה מדבר.

 

אז התשובה שלי זה שקודם כל תנסה לחזור לפסקה לפני זה - תראה מה אתה יכול לעשות כדי לשפר את יכולת ההתאמה שלך. בגיל 28 זה לגמרי לגיטימי, אם לא עשית משהו בנושא מוקדם יותר. מומלץ בהחלט. תחפש לך את המסלול.

 

כל מה שאנחנו נגיד לך יהיה חיצוני ולכן קשה לי להאמין שיעזור לך ויקדם אותך משמעותית. מה שיקדם אותך פי אלף זה אם תסכים לצאת עם מישהי ותשכח לשאול לגבי שלשה פרטים שחשובים לך, ותגלה מה באמת חשוב לך. 

התפשרות שתבוא בלי שתהיה שלם עם זה לא כדאית בשום שלב.

 

ועכשיו לשאלה שלך - מבין בהחלט את השיקולים. נשמע שיש הגיון בכיוון שאתה מחפש, תרשה לעצמך לעשות גם טעויות. תרחיב את מעגלי ההכרות שלך. תן למציאות להפתיע אותך. תכנון זה חשוב, ותפעל לפיו, אבל תזכור שהמציאות יכולה להפתיע לטובה.

 

בהצלחה!

בס"ד

 

אז אתה מציע להיפגש גם עם הצעות שלא נראות לי מתאימות בשביל לברר מה באמת חשוב לי והאם הדברים שאני חושב שחשובים לי באמת חשובים לי?

אני חושב שבניתי אותם כבר אחרי ניסיון אז לא חושב שיש כ"כ מה להחליף אותם , מה שכן אולי מבחינה דתית להיות יותר פתוח למישהי שלא מקפידה כמוך , אבל אני לא יודע עד לאיזה רמת שוני ממני לקבל..

לא משנה מה העקרונות, אני לא אומר שתחליף אותם, להיפך, אני מתרשם שהם הגיוניים. אבל להיות קצת יותר גמיש.

 

כמה שהאישיות שלך מפותחת יותר יש לך יותר יכולת למצוא התאמה עם מי שמתאימה. שווה לעבוד על זה.

 

בהצלחה עם להתקדם אישית, ובהצלחה בהגעה ליעד

בנות טובות עם אופי טוב\אמפתי וכו' קימות בכל הגילאים לא כמו שאתה חושב כנ"ל לגבי הרמה התורנית. 

 

גם לי אמרו כל מיני משפטים דומים למה שאתה אומר אבל לא היה אכפת לי מתיאוריות. חיפשתי בחורה עם לב טוב ואכפתית ומצאתי כי לא התייאשתי ולא נתתי לאף אחד ולאף תירוץ לעמוד ב"אני מאמין" שלי

 

זה נראה שכבר התייאשת מלחפש אחרי שאתה מחפש רק שנתיים, בנוסף אתה ממש לא מבוגר ואתה רוצה לבנות את חייך ל 70-80 שנים הבאות אין לך למה להתייאש על שנה או שנתיים פחות

 

בס"ד

 

אני מבין שבאמת זה נובע מדברים ששמעתי מהסביבה הקרובה בכל מיני צורות ואופנים..

תודה רבה ששיתפת , חיזקת..

העניין הוא שהאפשרות של לחכות שנה שנתיים בגיל יותר צעיר פחות משמעותית ,מאשר בגיל כזה שזה כבר הופך להיות מאוד משמעותי..

אולי לגבי "משפחה", אפשר להתפשר - אן הבחורה עצמה מתאימה.

 

לדעתי ולידיעתי, יש בחורות כאלה גם בגילאים אלה. לצערנו, גם מעבר לגילאים אלה. מצויינות ויקרות, ועדיין לא מצאו..

 

ובחורה בגיל 24, אינה פוסלת אוטומאטית מישהו מבוגר ממנה בארבע שנים.

 

תוסיף טוב, ונעימות, ונינוחות. פנה לשדכנים שמשדכים בנות תורניות (בת אל גרינשפן, ר' חיים קורץ, עוד כל מיני..), תשתדל במרץ.

 

ותאמין שאתה יכול ואין סיבה שלא...

 

הצלחה רבה.

עד שיעברו לך המחשבות 🤷‍♀️
בינתיים לא המציאו מחיקת זיכרון מהמוח.

כלל מספר אחד זה להפחית את האשמה העצמית.
כלומר - נראה מהכתוב שהמחשבות מטרידות אותך וכל מה שאת רוצה זה שיעלמו כבר.
חשוב שתדעי - מחשבה עלולה להיהפך ליותר מציקה ונוכחת ככל שחושבים על כמה היא לא ראויה ואסורה.

תכילי(!) את המצב הזה בתוכך,
תתני למחשבות להתקיים בלי לכתוש אותן .
תנסי אולי גם לשוחח איתן ומקסימום להיפרד מהן באדיבות לשלום.
ותדעי שהמחשבות מציקות הן שגרת חייהם של אנשים רבים..וחיים עם זה בלי בעיה, פשוט לא כועסים על עצמנו
אם יש לך חברה שאת מרגישה בנוח לשתף אותה בזה ולפרוק, גם יעזור מאוד - עוזר להפיג את התחושה שאת לבד בזה ואין עם מי לדבר.

שרוב האנושות מתמודדת איתה בשלב זה או אחר,

שאלה של מחשבות פתאום על מישהי/מישהו אחר בנישואין.

יש כאן עומק גדול וכתבתי על כך בהרחבה בעבר, לכן מצרפת לך 2 תשובות שכתבתי על נושא דומה

 

1. (תשובה ראשונה שכתבתי לאדם שאמר שהוא מאוהב באישה אחרת, העתקתי רק את הדברים שהרגשתי שרלוונטיים כאן ומה שלא מחקתי...):

 

 "אני חושבת שדבר ראשון שצריך לעשות אם קורה דבר כזה של "הידלקות" על מישהו/מישהי אחרים בנישואין

(כמובן אחרי שמנסים ככל יכולתנו ***שזה לא יקרה*** כולל הכל:

לעשות חסימות

הגנות

סביבה בטוחה גם בעבודה

לא ליצור יחוד

לא ליצור שחנשי"ם

לא ליצור יחס אישי גדול מדי

לא להביט הרבה

לא "להכניס את עצמנו בכוח" לזה (לפעמים היצר אוהב מאוווד לעשות רומנטיזציה לכל מיני "פנטזיות בפוטנציה" למיניהן, אז להילחם בו בחזרה!)

להפסיק כבר מההתחלה, כשזה קטן, ואפילו עוד לא התחיל - כי אם נכנסים לזה זה יכול לשאוב מאוד והדרך החוצה *הרבה* יותר קשה

וכן הלאה)

 

אז אחרי שעשינו את כל זה

ואם חלילה זה בכל זאת קרה - 

לומר לעצמנו שקודם כל כל עוד זה בגדר מחשבה שאנחנו נלחמים בה - זה עוד בסדר, ויכול לקרות כי אנחנו אנושיים!

אם זה חלילה עובר למחשבה שאנחנו אפילו לא מתאמצים להילחם בה

וחלילה למחשבה שאנחנו אפילו מעצימים אותה ונהנים מזה

וחלילה למעשים

כאן אנחנו כבר בבעיה.

 

אבל אם זה נשאר ברמה הראשונה - להבין שלאנשים אנושיים זה יכול לקרות!

אז הם יגדרו ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה!

ואם קרה לא יחשבו ש:"הנה! עלתה מחשבה!

זהו

סוף העולם הגיע ובטוח נתגרש ונהיה עם ההוא/ההיא"

ממש ממש לא!

אז עלתה מחשבה, אז מה?!

להזיז אותה. ולהעביר את ה"דיסק" בראש לדיסק של אהבה בינך לבין אשתך

לדיסק של החתונה שלכם

לדיסק של כל הרגעים המאושרים שלכם יחד

ולחזור הבית הולהעמיק גם בפועל את הקשר עם אשתך

במחשבה

בדיבור

במעשה

בתיכנון

באנרגיה

בזמן

בכסף

בכיף

בהכל!

ובכל המישורים והתחומים - רגשי, נפשי, גופני, נשמתי, הכל!

 

לא לחשוב שמחשבה כמחשבה היא חזות הכל - כי זה שקר.

ושקר מתוחכם שיצר הרע יכול לעשות מננו ממש מטעמים!

 

עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודת הבלעדיות בנישואין – בין אם הסיפור אמיתי ובין אם לא – כיוון שזו נקודה מהותית וחשובה מאוד שיכולה לקרות *לכל* איש באשר הוא במהלך חייו, ו*לכל* אישה באשר היא במהלך חייה.

 

מה זו בעצם הנקודה הזו שיכולה לקרות לכל אחד?

אם ניתן לה שם הוא יהיה "הידלקות על מישהי/ו אחר" תוך כדי שאנחנו נשואים לבן/בת הזוג שלנו.

 

איך מתייחסים ל"הידלקות/התאהבות/פרפרים/רגשות" כאלה ואחרים שמוצאים אותנו בחיים שלנו?

 

קודם כל מנסים להבין *את השורש* של הדברים, וכדי להבין את זה צריך לעשות דרך עמוקה ומקיפה.

ראשית, להבין שאותם *הרגשות* כשמם כן הם – רגש.

ורגש בא ורגש הולך.

אם אנחנו *בראשנו* ניתן לרגש הזה מקוםפ של כבוד, מקום של "ואו! הנה! אני מרגיש אליה משהו! אני מרגיש אליו משהו! אז זהו!!! אז *זו* האמת! אז יאללה כל החיים אני חי/ה בשקר ובעלי/אשתי הם בכלל לא הנכונים לי אלא אותו "וואו" שעכשיו פגשתי...

ויאללה בלאגן אני אתגרש ואהיה עם ה"וואו" הזה כי עובדה! עובדה שאני מרגיש/ה אליו/ה בעוצמות כאלה!"

 

אז קודם כל לנשום.

להבין שזה רגש. זה בסך הכל רגש. שעולה.

לא לכל מחשבה שלנו, לא לכל הרגשה שלנו, צריך לתת כל כך כלכך הרבה פרשנויות, כוח, ולחשוב בראשנו שאם המחשבה הזו עלתה, או אם הרגש הזה עלה – סימן שזו האמת וסימן שאנחנו צריכים באמת להתנהל על פי אותה "אמת".

ממש ממש לא!!!

 

 

רק זה שאדם או אישה נבהלים מהמחשבה שיכולה לצוץ להם פתאום (וכאמור, היא יכולה לצוץ *לכל איש או אישה באשר הם*!!!)

או נבהלים מעוצמה של רגש/משיכה שהם פתאום מרגישים למישהו אחר – רק זה עצמו יכול להיות הרה אסון!

כי בתרבות המערב חונכנו "לך אחרי הלב שלך"

"לכי אחרי הלב שלך"

"רק הוא צודק.

בלה בלה בלה

אני ואני ואני במרכז.

בלה בלה בלה

לך אחרי התאוות שלך והחלום שלך ותגשים את עצמך ותממשי את עצמך וכו' וכו' וכו'"

ומה אנחנו מבינים מכל המסרים האלה שמחלחלים וחילחלו לנו כל כך עמוק לתת מודע וןאפילו למודע?

אנחנו מבינים ש: "אוקיי. אז גם אם אתחתן ואמצא מישהו/י יותר מבעלי/אשתי – אני צריך/ה ללכת אחרי הלב! שלא אשקר לעצמי!"

ואז כל מחשבה או רגש,

ששוב מאוד נורמליים ויכולים לקרות לכולנו כי אנחנו בני אדם!

מבהילים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזו האמת ואין בלתה ואז אנו צריכים ללכת אחרי האמת הזו...

 

וזה מקום מאוד מסוכן!

צריך לשים את הרגש/המחשבה הזו במקום שלהם.

הם בסך הכל רגש או מחשבה שיכולים לעלות,

אוקיי, אנחנו אנשים, לפעמים נוכל לפגוש בחיינו מישהו מעניין/חתיך/יפייפיה/מסקרנת/אמפתית/גבר גבר – ואז יעלו לנו פרפרים וכו' – אז נביט רגע בתחושות שעולות לנו.

נחשוב עם עצמנו מה זה מעלה בנו? ולמה?

והאם חסר לנו משהו בחיינו?

עם עצמנו?

עם בן זוגנו?

אם כן – מזל טוב! אפשר לעבוד על *זה* בדיוק ולמלא את החוסר *הזה בדיוק* בטוב, בקדושה, בטהרה, בנאמנות

ואם זה לא ממלא שום חסר אלא רק "מגניב" ו"הידלקות" – אז לומר "אוקיי. שמעתי. הבנתי. אני בן אדם וזה יכול לקרות – והלאה. להתנתק מזה.

להתרחק מזה.

רחוק מהעין רחוק מהלב.

לא להשקיע ימים ושעות ושירים ולבכות במיטה ולהכניס את עצמנו לזה בכוח, והודעהות, והתכתבויות, ופגישות, ומתנות, והשקעה, השקעה של זמן, אנרגיה, כסף, מחשבה, מאמץ – לא לא לא!!!

פשוט לא להשקיע בזה אפילו שנייה!

להתרחק מזה!

ולהשקיע בבית פנימה את כל כולנו!

להשקיע בבית פנימה את המחשבה, המאמץ, הכסף, העזרה, הטיולים בפארקים, הקניות, המתנות, ההתכתבויות, הפגישות ה-הכל!

 

כי אם חלילה חלילה אתה תיפול בפח הזה של היצר,

ותיסחף אחרי כל הרגשה שלך,

אתה תגיע למציאות עגומה מאוד מאוד, ומהר מאוד מכפי שתוכל לחשוב!

זו תהיה מציאות מאוד עגומה בשביל אשתך היקרה

מציאות עגומה בשביל כל אחד ואחת מילדיך

וכמובן מציאות עגומה גם בשבילך 

מציאות עגומה בשביל אותה הגיסה הנשואה,

מציאות עגומה בשביל כל אחד מילדיה

מציאות עגומה בשביל בעלה

מציאות עגומה עבור הוריה (חמך וחמותך), הורי בעלה וכל הסובבים אותם.

 

... (מחקתי כאן דברים לא רלוונטיים להודעתך)

 

או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה גיסה - תוכל חלעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*

ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!

 

 

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.

זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,

זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.

אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,

להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,

נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.

אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.

וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.

נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,

תשקיע את הזמן שלך

את המחשבות שלך

את התיכנונים לכיף שלך

את הכסף והכוח שלך

באשתך!

תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים

ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה

תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,

בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,

בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך

ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה

תכיר אותה עד הסוף,

בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!

תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.

ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!

 

מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -

בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.

זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -

ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.

 

לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,

שהם אהובים,

שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".

 

כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.

אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!

עוד יותר שווה!

עוד יותר מוערך!

עוד יותר מיוחד!

לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!

 

ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,

אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,

או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,

או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,

או תקופה שהשיגרה שוחקת -

בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!

להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.

וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,

למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.

 

ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.

כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,

כי כבר נוצרה קירבה,

כי כבר נוצרה תלות לפעמים

לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.

 

חשוב גם לזכור שאותה אישה נשואה ומה שאתה מייחס לה - זה לא אמיתי.

זו פנטזיה.

והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.

אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה נשואה - אבל זה לא פייר,

כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון

 

אותה אישה חייה כך וכך שנים עם בעלה

היא לא מושלמת.

כמה שאתה חושב שהיא כן - היא לא!

למה?

שוב - כי היא בת אדם! בשר ודם!

לכ-ל אישה יש חסרונות ויש יתרונות

כמו שלכל איש יש יתרונות ויש חסרונות.

 

החיסרון הראשון אצל אותה גיסה הוא שהיא סוג של בוגדת!

היא לא נאמנה לבעלה בשלמות אם היא מאפשרת לך ולה "לבלות" כל כך הרבה זמן בנעימים בלעדיו! בין אם זה בדיבור, בין אם זה במעשה ובין אם זה במחשבה.

היא גם לא נאמנה לאחותה! היא "מבלה" עם בעלה של אחותה! איזו מן אחות היא? איזו מן רעיה היא?

ובכן, כבר אשתך שלך עלתה עליה! אשתך נאמנה לך!

אותה האישה לא נאמנה! היא פוגעת באחותה! היא פוגעת בבעלה!

ואם אתה היית בעלה היא הייתה פוגעת גם בך ככל הנראה, כי זה משהו שהוא *שלה* ואצלה!

 

דבר שני,

לא חוכמה שאתה רואה אותה רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,

בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,

בלי לילה לבן וחסר שינה,

בלי עייפות תהומית,

עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר

בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה

בלי השגרה השוחקת

בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך

בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,

ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.

 

אז מה זה שווה?

גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,

ומתרגל אליה,

וכל מה שכתבתי למעלה -

ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לךימודים/אחר -

אז גם *בה* היית מתאהב!

ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!

כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!

 

אז תבין שזה לא *האישה עצמה*

אלא זה עצם הריגוש,

החידוש,

האסור,

המגוון.

 

וזה שקר.

אין שקר יותר גדול מזה.

 

אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!

בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.

בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.

 

הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.

התאוות וההנאות הרגעיות האלה יוצרות לאדם מצג שווא שהן טובות לו. וזה שקר.

כי הן אולי טובות ונעימות לו לאותו רגע, אבל בזה זה מסתכם. ברגע. לאחר שהן חולפות - הריקנות, הגועל והרע שהאדם מרגיש גדולות מאוד. לכן הן בעצם לא טובות לו. כי מה שטוב לאדם - הוא שמח בו גם בהווה וגם בעתיד, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כך יודעים שאנחנו במקום הנכון.

 

עכשיו, כל פעם שבאה לך, או לכל אדם התאווה ואומרת לך "וואי, איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותי!" אז אוקיי - אתה יכול לדמיין באמת איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותה, אבל גם לזכור את ההרגשה שתגיע *אחרי*. ואתה יכול ממש בדמיון מודרך ללכת להרגשה הזו, של הריקנות והגועל של אחרי ולהגדיל אותה, ולתת לה אפילו אולי צורה מוחשית עם צבע וכל פעם להצמיד אותה בהקשר שלך במוח לרצון לחטוא ולבצע תאווה אסורה כלשהי. ממש לחבר את זה עם הרע שבזה.

בנוסף לכך, לדמיין איך התאווה הזו תיפגע בצורה מאוד מוחשית ומאוד ממשית ביקרים לך מכל - אשתך, ילדיך, אתה, מי שאתה חוטא איתו, ובעצם כולם. אין אף מרוויח בסיפור הזה, רק מפסידים.

 

וחוץ מכל המפסידים הרבים עליהם כתבתי, מי אתה בכל זה?

 

מי אתה כשאתה כל כולך בחטא בשנים הללו?

 

ומי אתה כשהנפילות כבר לא חלק ממך ואתה אתה האמיתי בכל השנים הללו?

 

ומי אתה בוחר להיות?

 

האם לתת לערך הכיף והנעים לי לרגע להיות במקום הראשון בסדר העדיפויות שלך?

או אולי לתת לערך האהבה האמיתית, המשפחה, האבהות, ההורות, הזוגיות, הכבוד והאהבה לאשתך, הכבוד והאהבה שלך לעצמך ולערכים שלך להיות במקום הראשון בסדר העדיפויות שלך?
 

כי אי אפשר גם וגם.

אם אתה שם בראש ולמעלה ובהכי חשוב את הערך של מימוש כל תאווה באשר היא גם אם היא מזיקה, וערך הבא לי, נעים לי, מדהים לי כרגע אז שימות העולם - אתה בהכרח זורק לפח את הערך השני של המשפחה, וכל מה שכתבתי למעלה ובעצם מוותר עליהם!

 

ואם אתה בוחר בערך המשפחה, האבהות וכו' כערך העליון שלך - אתה בהכרח מוותר על ערך הבא לי הרגעי גם אם הוא מזיק!

 

אחרי שתחבר, אבל באמת תבחר, נסה ללכת בלב שלם עם הבחירה שלך.

ואחרי שבחרת נסה לראות איפה אתה כן ממלא את החוסר ואת הצורך ברגעי הנאה וכיך במסגרת המותרת והטובה.

זה אפשרי.

אתה יכול להוסיף לחייך ולחייכם הזוגיים הרבה מאוד דברים שיכולים לגרום לך להנאה רבה, והכל מותר וטוב ורצוי ולא פוגע ולא מזיק לאף אחד.

בצורה הזו - גם יהיה לך נעים וטוב לאותו רגע - וגם בעתיד ולטווח הארוך.

 

כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!

כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע

ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.

 

..... (שוב מחקתי חלק שלא רלוונטי)

 

זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?

מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?

מה עשיתם יחד?\

איך הייתה ההחלטה להתחתן?

איך הרגשת מתחת לחופה?

ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו' וכו'

אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?

מה אתה מקבל מאשתך?

על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?

 

אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים, 

במחמאות, פתקים, הפתעות,

זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,

חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.

 

.... (כנ"ל מחקתי חלק )

 

5. לצאת מהדימיונות על ה"פנטזיה" ולראות את המציאות האמיתית:

בכל פנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה אסורה כזו - יש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.

ז"א, אתה לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא אתה חפש בתשוקה עצמה.

כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.

וכאמור - אתה לגמרי יכול להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אשתך ובטוב, עד שלא תרגיש צורך באסור הזה.

ואם האסור הזה "עושה לך את זה", אתה יכול גם אותו להכניס לחיים המשותפים שלך עם אשתך בכל מיני דרכים יצירתיות שכולן טובות ובמסגרת המוסר וההלכה כמובן.

 

טיפ טוב שאומרים שכדאי לתת לכל אדם שמפנטז על משהו אסור, כמו אישה אחרת/אוכל אסור וכו' - זה להשחיר בדמיון ובראש לפרטי פרטים את מושא התשוקה.

למשל, לדמיין איך אותו בחור/אישה זר נראה כאשר הוא בשירותים (במחילה כן...), איך הוא נראה כשהוא צורח ועצבני, איזה משהו גועלי כלשהו שצומח לו בגוף, איך הוא יראה אחרי שהות יומיומית וסיזיפית של החיים האלה במשך 20 שנים -

כי זה לא פייר להשוות מושא פנטזיה למציאות.

המושא הזה רק שעה בחודש כשהוא במטבו נפגש איתך. והמציאות היומיומית של אשתך וכו כשמה כן היא - יומיומית. 24/7.

אי אפשר להתחרות בזה - אז תצטרף לזה בדמיון - תהפוך את המושא הזה בדמיון למציאותי 24/7, איך הוא גם בחולשותיו ובדברים הכי מכוערים ודוחים שלו,

ואיך אחרי איזה 30 ימים הוא כבר גם מאוס עליך,

ואחרי שנה עוד יותר

ואחרי 20 שנה עוד יותר מאוס

ואז אתה תמיד תחפש את החדש, המרגש...

ואז אשתך, שלא תהיה אשתך , ואולי אפילו תהיה אשתו של גבר אחר בר מזל שיזכה בה - איך *היא* פתאום תהיה הפנטזיה שלך - כי היא לא מושגת ולא "בכיס הקטן שלך" ולא מובנית מאליה.

ואיך אתה רואה אותה רק שעה בחודש, ומדמיין עליה וכו' וכו'.

זה לא תסריט כ"כ דמיוני לצערי במקרה הזה, כי היא באמת ובתמים יכולה להיות בעתיד אשתו של גבר אחר בר מזל, או לכל הפחות לא איתך.

אז כבר עכשיו תעשה את העבודה הזו בראש אפילו לפני שתאבד אותה.

היא לא באמת מובנית מאליה. אפילו ההיפך הגמור

 

...( כנ"ל מחקתי)"

 

 

2. תשובה שנייה שכתבתי בנושא דומה:

"

נקלעת למצב מורכב, שבו את מרגישה מבולבלת מול חבר טוב של בעלך.

את מרגישה, וכמובן שבצדק, שזה לא נכון ולא ראוי,

ורוצה להימנע עד כמה שאפשר משהייה במחיצתו.

 

במצב שכזה,

באמת צריך להתרחק ממנו כמה שאפשר,

ורק שזה בלתי נמנע (כמו אירוע שאת חייבת ללכת וגם הוא יהיה שם, שלא באחריותך) - לומר שלום נימוסי וזה הכל.

ללכת משם, להעסיק את עצמך, להקיף את עצמך בחברות ובני משפחה אחרים ופשוט לשכוח ממנו.

 

 בנוסף, אולי כל המצב הזה גורם לך קצת להאיר באור חיובי תכונות של אותו בחור ובאור יותר שלילי תכונות פחות חיוביות בבעלך?

כי כאילו "הנה יש לי מחזרים. אני שווה. אז למה בעלי מרשה לעצמו להיות ככה וככה לכל הרוחות?!

שלא יעשה את זה!

שיהיה יותר נחמד!

יותר מתחשב!

יותר בראש שלי!

 

ובכן, זה מצב מסוכן מאוד.

כי לו יצויר שמישהו אחר  היה בעלך, ולו יצויר שהיו בו מעלות אינספור,

גם הוא היה מושחר בסיטואציה כזו של השוואה לטוב של אחרים בסיטואציה דומה.

מה היה עושה אותו בחור איתך אחרי 30 שנים?

אחרי מריבות, ויכוחים, חילוקי דעות?

אחרי לילות בלי שינה וצרחות של תינוקות?

אחרי עייפות, עצבים, הורמונים, עומס כלכלי ופיזי?

הוא תמיד היה נחמד ונופת צופים כמו עכשיו?

לא.

ממש ממש לא.

למה?

כי הוא בן אדם.

כמוך.

כמו בעלך.

כל בן אדם מוציא את הצדדים הפחות נעימים שלו עם הזמן.

ולכל בן אדם יותר קל להוציא את שיא הנחמדות שלו בסיטואציות לא מחייבות וקלילות.

 

אז גם כאן.

אפס השוואות בין בעלך לביןם אותו בחור

או בין בעלך לבעל "חלומות" אחר

או בין בעלך לכל יצור אחר בעולם.

בעלך הוא בעלך.

עם יתרונותיו וחסרונותיו.

כמו שאת זו את.

עם יתרונותייך וחסרונותייך.

 

מה ש*כן* יש לך עם בעלך

זו אחדות ואחווה ענקית,

זמנים מאושרים ביחד,

ילדים משותפים,

השתתפות בעצב ובשמחה שלך,

דאגה לך ונתינה לך בכל התחומים

ואת לו כמובן

ואת כל החוויות המשותפות שלכם

וכל האהבה שבניתם בעמל וגם בחיוך.

 

ואת זה אף אחד לא יקח לכם.

 

חשוב להבין,

שזה לא ש*בעלה* של אישה X גורם לה לשיעמום,

ואפילו אם טוב לה איתו והיא אוהבת אותו -

היא תפזול/עלולה לפזול החוצה במקרה שיבוא גבר נאה וכריזמטי למשרד -

 

 

זה שה*מציאות של הנישואין* שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו - המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, ולעתים גם אם הכל טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 20 שנים יחד.

 

ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,

כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה -

אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד - גם אם יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' וכו' - ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו -

מה הם עשו בעצם?

החליפו גבר אחד באחר.

ומה יקרה עכשיו?

גם עם הגבר הזה - השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר -

שוב שגרה

שוב הרגשה של מובן מאליו

שוב הרגל

 

ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר - ואז שוב אותו סיפור

 

ואז גם איתו

אחרי שלוש שנים

ועוד ילדים

ועוד 3 שנים -

שוב אותו דבר

 

ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!

 

לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב -

הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב,

ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה -

אז איתו התחתנתי.

ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:

או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה -

או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,

לשחרור,

להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,

של שייכות וייחודיות,

של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים - רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).

אז את כל זה מפסידים.

 

 

עוד דבר -

במצב כזה, חשוב שתהיה יותר מודעות.

מודעות לעצמך -

מה נותנות לך המחשבות על אותו בחור?

מה חסר לך בחיי הנישואין שלך?

מה אולי חסר בך ובעצמך?

איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?

מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?

 

אילו צרכים שלך את מרגישה שלא ממומשים?

מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?

 

אחרי שתביני עם עצמך את כל אלה,

תוכלי יותר להבין את המקום בנפש שאת פועלת ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.

 

אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואת מוצאית אוזן קשבת והכלה אצל אותה איש -

את צריכה להגיע למצב שבו את מכניסה את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אישך שלך.

וזה לגמרי לגמרי אפשרי!

 

או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה איש- תוכלי לעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אישך היקר *בטוב*

ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!

 

 

חשוב גם שתהיה מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.

זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאישך דפוק חלילה,

זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.

אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,

להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,

נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.

אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.

וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.

נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,

תשקיעי את הזמן שלך

את המחשבות שלך

את התיכנונים לכיף שלך

את הכסף והכוח שלך

בבעלך!

תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים

ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה

תשתף את בעלך בעולם הפנימי שלך,

בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,

בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך

ותשמעי את העולם הפנימי של בעלך- מה מרגיע אותו, מה מעציב אותו, מה כואב לו, מה משמח אותו

תכירי אותו עד הסוף,

בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!

תכירי אותו כך בגוף, בנפש, ברגש – והוא אותך כנ"ל.

ואז את תראי עד כמה תאהבי את בעלך אפילו עוד יותר!

 

עוד מודעות חשובה שתהיה לנו איפשהו שם בראש ובלב – היא מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -

בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.

זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -

ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.

 

לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,

שהם אהובים,

שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".

 

כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.

אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!

עוד יותר שווה!

עוד יותר מוערך!

עוד יותר מיוחד!

לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!

 

ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,

אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,

או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,

או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,

או תקופה שהשיגרה שוחקת -

בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!

להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.

וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,

למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.

 

ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.

כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,

כי כבר נוצרה קירבה,

כי כבר נוצרה תלות לפעמים

לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.

 

חשוב גם לזכור שאותו חבר ומה שאת מייחסת לו - זה לא אמיתי.

זו פנטזיה.

והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.

אתבעצם משווה אולי בתת מודע בין בעלך לבין אותו חבר - אבל זה לא פייר,

כי את משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון

 

אותו אקס הוא לא מושלם.

כמה שהמוח אומר לך שכן – הוא לא!

למה?

שוב - כי הוא בן אדם! בשר ודם!

לכ-ל איש יש חסרונות ויש יתרונות

כמו שלכל אישה יש יתרונות ויש חסרונות.

 

דבר שני,

לא חוכמה שאת רואה אותו רק כשהוא רענן ושמח וכיפי,

בלי ילדים שצורחים לו באוזן ובראש,

בלי לילה לבן וחסר שינה,

בלי עייפות תהומית,

עצבים וצרחות שיוצאים על האישה/הילדים/אחר

בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלו

בלי השגרה השוחקת

בלי המובן מאליו שיש בכל נישואין אם לא עובדים על זה,

בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתו - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,

ובלי כל שאר החסרונות שיש לו.

 

אז מה זה שווה?

גם אם היית לצורך הדוגמא נשואה לאותה איש,

ומתרגלת אליו,

וכל מה שכתבתי למעלה -

ואז היית מכירה "במקריות" את בעלך הנוכחי - שלא היה אז בעלך אלא איש מהעבודה/לךימודים/אחר -

אז גם *בו* היית מתאהבת!

ואם הוא היה מחזיר לך אהבה - אז עוד יותר!

כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנו* פידבקים כ"כ חיוביים!

 

אז תביני שזה לא *האקס עצמו*

אלא זה עצם הריגוש,

החידוש,

האסור,

המגוון.

 

וזה שקר.

אין שקר יותר גדול מזה.

 

אם אני רק מבודדת את התאווה בתור תאווה באשר היא,

אז אפשר להתייחס אליה כמו פנטזיה אסורה כזו - שיש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.

ז"א, את לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא את חפצה בתשוקה עצמה.

כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.

ואת לגמרי יכולה להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אישך ובטוב, עד שלא תרגישי צורך באסור הזה.

ואם האסור הזה "עושה לך את זה", את יכולה גם אותו להכניס לחיים המשותפים שלך עם בעלך בכל מיני דרכים יצירתיות שכולן טובות ובמסגרת המוסר וההלכה כמובן.

 

 

(גם כאן ערכתי כי  יש גם דברים לא רלוונטיים וןגם חלק מהדברים שהיו מאוד דומים לתשובה הקודמת אז שלא יהיה כפל...)

 

 

בהצלחה רבה רבה!

יישר כוח עצום👍

ואו. נשמה לא פשוט...

רבי נחמן מברסלב כותב שבשביל להפסיק מחשבה מסויימת צריך להכניס מחשבה אחרת לראש
זה לא פשוט.. זה דורש עבודה, אבל אפשרי בעזר ה'

בהצלחה יקרה~

תכניסי מחשבות אחרות ותתעלמי, זה יחלוף כמו הרוח בע"ה

אני נשואה כבר כמה חודשים והקשר שלי עם בעלי מצוין ממש ב"ה. בכל המישורים

זה לבד צריך לעודד אותך, הייתי מציעה לך לקרוא בספרים על מחשבות איך להתפטר מהן.

גם אתה בינותנו??

(מתערבים שתגיבי?) 😁😁😁

תמיד שזה קורה לי
כמו עכשיו למשל
אני אומרת לעצמי כך:

נכון שאת לא רוצה להרגיש חוסר אונים במבחן????

אז בשביל זה צריך ללמוד.

זה מספר שתמיד יש מעליו ומתחתיו אבל כמעט אין כמוהו.

ואתם מהאלה שמעל

המזגן עובד 26 שעות ביממה. אל תשאלו אותי איך זה אפשרי, זה מה שחברת החשמל טוענת..

חשמל
בחורף פחות מהממוצע
בקיץ מעל הממוצע

גז
מעל הממוצע בחורף כי יש לנו מחמם מים בגז

בין לעשןת מה שטוב לך ולהיות קשובה לעצמך לבין לנסות לצאת מאזור הנוחות ולתת את כולך לתהליך.

לזכור שבניגוד להרבה מאוד תהליכים בחיים פה מה שחשוב זו המטרה (למצוא זוגיות טובה) ולא הדרך

בתור רווקה כל ה"שיווק" של עולם הנישואים היה כמה זה לא פשוט וכמה עבודה קשה זה דורש והכל אמת ויציב אבל אפחד לא העיז לבוא ולהגיד לי כמה זה שווה כל נסיון שבניגוד להרבה דברים בחיים כאן לא הדרך היא זאת שתקבע אלא התוצאה בסוף... כי בסופו של דבר המטרה היא להיות בזוגיות טובה

ואין הכוונה היא להתפשר על הבחור, כי כאמור היעד הוא לא רק להתחתן... אלא להגיע לזוגיות טובה

וזה נכון שכללי המשחק של עולם ההיכרויות הם לפעמים שטחיים, לפעמים שורשים שיווק עצמי ויציאה מאזור הנוחות
אבל כשזה קורה זה כל כך שווה את זה

בהצלחה ממש!

הטיפ שלי הוא לנסות ולהינות מהרווקות עד כמה שניתן, אנחנו חופשיות לעצמינו, לא צריכות לתת דין וחשבון לאף אחד, יש לנו זמן פנוי אז פשוט לנצל אותו לדברים שעושים לנו טוב..
והכי חשוב לא להתייאש ,להתחזק באמונהה ולדעת שישועת ה' כהרף עין ושנזכה בקרוב ממש להתחתן עם הזיווג המושלם.

לפנק את עצמך. להשתדל להקיף את עצמך באנשים מפרגנים ותומכים, שמזכירים לך כמה את/ה נפלא/ה. להשקיע בקשרים משמעותיים עם חברים משמעותיים.
כמו שחדשה לשאלה כתבה - לנסות להנות כמה שיותר מהרווקות ולנצל אותה (בתקוה שהקורונה תעבור מהר וזה יתאפשר עוד יותר ועוד יותר).

חיבוק גדול-גדול.

ואז להתפלל על זיווג,
הבטיח שיעשה כל מה שיכול (לא זוכר את הלשון המדוייק)

תכתבי קבר מהרא''ש בווייז
אפשר להגיע לשם באוטובוסים גם.

לפתוח את כל!!!!!! האופציות.


מנסיון.

כל עכבה לטובה

לנסות אתרי היכרויות
לפנות לשדכנים
לידע חברים ומשפחה שיחשבו עליך ויפנו אליך אן הם חושבים שיש משהו שיכול להתאים
לנסות קבוצות ווצאפ לשידוכים
שבתות היכרויות
חמסות כל האופציות מגדיל את הסיכוי

ומוסיפה:
לכי קבוע לקוסמטיקאית טובה, סידור גבות טיפוח העור.

הסרת שיער מיותר - אם יש (מתוך אמונה שבקרוב ממש את מוצאת את בחיר ליבך).

תקני בגדים יפים, מחמיאים
לא ללכת עם שום דבר בלוי גם לא לבנים. אומנם לא רואים אבל זה משפיעה על ההרגשה שלך

ללמוד איפור במקום מקצועי בארץ להכיר שיטות ושמישהי מקצועית תתאים לך (אמא שלי שלחה אותי בגיל 16 ואני מכירה לה טובה ענקית)

נעלים טובות, נאות

תחייכי ותסתכלי בעיניים- העיניים הן הראי של הנשמה

תמיד לבוא מטופחת אבל לא מוגזם את יוצאת לדייט לא לחתונה.

אל תפחדי לפתוח את הלב לקראת הפגישה גם אם לא יצא ממנה כלום, שלחת אדם אחר בהרגשה נעימה שכיבדת אותו ואת הזמן שלו ובאת במיטבך.
(יש לי 2 מכרות שעשו ניתוח פלסטי באף והתחתנו תוך שנה. אני לא ממליצה אלא אם בלב את רוצה)
בקיצור: תתפללי כל יום ותבואי פורחת לכל פגישה.
אם יש התלבטות ***אל תצפי לתשובה מפורום כזה או אחר*** תתייעצי עם ההורים, מחנכת שאת אוהבת מישמכירה אותך ורוצה בטובתך.
והעיקר - העיקר להתפלל. כי את לא יודעת אף פעם עם מי באמת את נפגשת. להתפלל שתראי נכון את מי שמולך ולא תיפלי חס ושלום.
שולחת לך המון אמונה וכוחות 🌟🌟🌟

אני הכרתי את אשתי המדהימה דרך אתר 'שבע ברכות'. זה פתח לשנינו אופציות בתור כאלה שלא הציעו להם הרבה ויכולנו 'למצוא בעצמנו' הצעות.

ממליץ ממש על האתר.

ואפילו את רשימת המשאלות.
לפתוח את הראש לזרמים/עדות/סגנונות גם אם נראה לנו שאין סיכוי.
לצאת לפגישה גם אם הגובה/הצבע/המשקל לא נראה לנו.
בסוף בסוף אנחנו מתחתנים עם האדם עצמו: הנפש, האישיות, המידות, התכונות אופי. כל מה שמסביב אלו רק נתונים חיצוניים שבאופן מדהים בטלים לחלוטין כשנפש מתחברת בנפש.
בעלי היקר אינו עומד באף תבחין שהצבתי לי בבחינת בני זוג. ממש ההפך הגמור של הצ'ק לי שהיה לי, אבל..... פגשתי אותו ונפשותנו נפתחו זו לזו והכרתי את האדם שמתחת לצבע/גובה/סגנון/עדה ומצאתי בדיוק שם את שרצתה נפשי.
בקיצור, לא לשלול על הסף כמעט אף אפשרות שמגיעה לפתחך.
זו העצה הקטנה גדולה שלי.
בהצלחה!!!!!!

וברצינות, מהקשר שלי עם חברים, אני מבין מהם כמה חשוב להשקיע במטרה להתחתן גם זמן וכסף

חיזקתם אותי

עצות/טיפים - 

להגדיל מאגרים של חיפוש

למצות כל יום ויום בפני עצמו לעשות את כל הדברים שאת אוהבת וחולמת, ללא קשר ישיר לזוגיות,

להתפלל

להתייעץ עם חברות

להתייעץ עם אנשי מקצוע

לברר האם יש חסימות כלשהן

לברר האם יש מקום של חששות וספקות שמנהלות את החיים תקופה ארוכה

לברר האם יש משקעי עבר או חוויות שליליות/דפוסים שליליים שספגת בעבר לגבי זוגיות מבית ומחוץ בכל מעגלי החיים,

לקבל כלים מסדנאות/הרצאות/ספרים/יעוץ אישי

להעמיק את הפן של השיווק העצמי - גם בפנימיות וגם בחיצוניות (למשל: לאהוב את עצמך, דגשים במה את טובה, מה היכולות שלך, מה האיכויות דווקא שלך, מה הכישרונות שלך, ובפן החיצוני למשל סטייליסטית, קוסמטיקאית וכן הלאה)

לעבוד על ביטחון עצמי ודימוי עצמי טוב - קודם כל בינך לבין עצמך, וכמובן שגם לדייטים ולזוגיות זה מאוד עוזר

ללמוד על זוגיות ועל נישואין

לדייק את המקומות בהם את לא בטוחה - ולשאול אותם פה בפורום או במקום אחר שיכול לתת מענה

לזכור שאת שווה בדיוק כמו שאת, ללא כל קשר לסטטוס,

להתחזק באמונה בקב"ה

להתחזק באמונה בעצמך

לאהוב את עצמך (גם אם כתבתי כבר, זו נקודה מרכזית בהחלט )

לעבוד על המידות ומקומות בנפש

לפתח גמישות מחשבתית, לפתוח את הראש (ואת הלב) לאנשים איתם את נפגשת או עתידה להיפגש

לבוא עם עין טובה

לבוא עם רצון והתמדה

לחשוב על 3-5 דבריםפ מהותיים לך בבנאדם, ולראות מה לא כ"כ קריטי

לנסות להביט בפנים של המדויט - להכיר אותו באמת, את עולמו הפנימי, את הלך מחשבתו, להתעניין בו באמת (וכאמור, עם עין טובה)

ויש עוד הרבה בטוח, אבל זה מה שעולה לי כרגע

 

וחיזוקים -

אם זה עוזר, אז אמי המדהימה והיקרה שתחיה התחתנה בגיל 36

הכירה את אבי היקר ז"ל בגיל 35 (אחרי שהכירו כבר בתיכון, אבל רק בתור מכרים של שלום שלום ומאז נפרדו דרכיהם עד גיל 35...)

ילדה את בתה הבכורה בגיל 38

אותי בגיל 40

ואת אחי הקטן בגיל 42

ובתור ילדים חווינו את אמא, את ההורים, הכי צעירים שיש, הכי כי]פיים שיש, כל השכבה של כולנו תמיד קינאו באמא ובאמא המגניבים והקוליים שלנו, בכמה כוחות ומרץ ואנרגיה יש להם, והאמת זה לא הורגש בכלל שהתחתנו בגיל הזה...

הקב"ה יודע טוב טוב מה הוא עושה

ובדיוק לפני כמה ימים אמי סיפרה לנו עד כמה אמא שלה (סבתי ז"ל) מעולם לא שידרה לה לחץ, תמיד שידרה לה שהיא בטוחה בה ומאמינה בה, שהכל מעולה, שהיא תמצא בזמן המדויק והכל בסדר,

ובאמת אמא שלי לא הייתה בלחץ בכלל והרגישה שזה הגיע מתי שהיה צריך להגיע ושהיא מאושרת מזה!

אז אם זה חיזק או עוזר במשהו מה טוב

 

בהצלחה רבה רבה יקרה!

זה יקרה!

בעיתו ובזמנו ובטוב שלם וגלוי ב"ה זה יקרה!

 

(מי שכותב זה לא שוקולד פרה, אלא בעלה.) 

 

נתנו כאן המון עיצות על הכרויות מסוגים שונים, וגם תפילות וסגולות. 

אתה כבר שבע מדייטים ופגישות. עברת מספיק בחורות טובות (יותר וגם פחות...)
ובכל זאת זה לא התקדם לחתונה. 
בטח היו כמה בנות טובות שהקשר זרם והצליח והתקדם , אבל בסוף זה לא היה זה. 

אז נראה לי שאפשר להניח שהבעיה, 
או יותר מדוייק - הפתרון- 
הוא לא רק בלהגדיל את ההיצע ולפגוש עוד ועוד בנות. 

הפתרון הוא בלהגדיל את הלב 
ולתת בו מקום לכל מי שיכול להיכנס. 

כן, אני יודע שזה נשמע קצת מאשים. 
ואני בטוח שבגיל מתקדם יש לכל אחד מאיתנו, ובמיוחד לרווק מבוגר, מספיק רגשות אשמה. 
ובאמת באמת זה לא מה שאתה צריך, לשמוע שוב את המנטרות השחוקות על בררנות וכו. 

אתה צודק. 
תאהב את עצמך, תסלח לעצמך (גם על טעויות שעשית בקשרים קודמים..)
ולפני כן תציץ רגע אחד קטנטן לאחור ותבדוק אם יש איזה שהוא מאפיין של ההתנהלות שלך שגרם לך שהקשרים לא המריאו. 
תציץ רגע אחד פצפון לתוך עצמך ותזהה את המקום הכואב שלך , שכל דייט שמתנפץ מכאיב לך במקום ההוא. 
תברר עם עצמך טיפה יותר במדוייק מה אני באמת מחפש.
ושם - תאהב את עצמך הכי הרבה. 

לפגישה הבאה
תגיע מלא אהבה - לעצמך ולעולם. 
תגיע עם רצון ענק לנתינה. 
הרי ברור שגם הבחורה שתפגוש היא כבר שבעה מדייטים כושלים וגם לה יש מקום כואב וגם לה יש ציפייה נושנה לאהבה ולחום. לבית. 
תעניק לה . תתן לה.
מאור האהבה הגדולה שאתה באמת אוהב את עצמך - תאיר לה. 
מכל הטוב הגדול שיש בך ומחפש למי לתת - תתן לה. 

אל תתעסק בקטלוגים והגדרות 
ובשאלה הנצחית 'מתאימה לי או לא'. 
רק בנתינה , בחיבור, בהקשבה עמוקה כמו שהיית רוצה שיקשיבו לך. 

אחרי הפגישה השלישית (ולא לפני...)
תשאל את עצמך בכנות 
- האם נבנה בי משהו ביחס אליה ? 
- אני טיפטיפה מתחיל לאהוב אותה ? 
- התרפא בי משהו פצפון מהכאב הגדול של הלבד שאני רגיל בו? 
[(ואיך אני מרגיש פתאום לתת את הלב שלי למישהו אחר, בלי לבדוק אם הוא 'מתאים או לא'. זה מפחיד אותי? מסוכן לי? או לחילופין משחרר אותי?  (אם זה נשמע מפחיד זה הגיוני מאוד, אבל כדאי ללכת ליעוץ והכוונה לפני הפגישה הראשונה. זה מפחיד.אבל להתחתן זה הרבה הרבה יותר מפחיד....)]

אם משהו התחיל לצמוח, אם נוצר בך איזה שהוא רגש - 
תרשה לעצמך עוד שלוש פגישות. 
תעסקו בחיבור שלכם, בביחד, בלעשות כיף ונחמד. 
ולא בשאלות הנדושות של 'איך יראה שולחן השבת אצלך?' או 'אם היה לך אח היית אוהבת פילוסופיה?'. 

כשמתחיל להיות נעים ביחד וזורם
אז אפשר לחשוב על העתיד המשותף. 
לא כבחינה - האם היא מתאימה לי, 
אלא כשותפה. איך אנחנו ביחד בונים בית. מה אנחנו אוהבים. איפה אנחנו רוצים לגור. 
איך אנחנו מתגברים על חילוקי דעות שבוודאי קיימים ביננו. 


תאמין בעצמך ותאהב את עצמך , 
כי בטוח שגם רבון עולם אוהב אותך והוא יעזור לך להקים בית נאמן ושמח!!!

תודה רבה רבה על התגובה היפה והמושקעת!!