כדי למנוע את ה7.10 הבא שלא יבוא?
במה שיניתם את מעשיכם, דעתכם?
למי פניתם, איך התפללתם, מה שיניתם במהלך השנה?
יש כאלה שמשליכים הכל על חמאס או על אלוהים, אבל האם שאלתם את עצמכם במה אתם טעיתם? איפה אתם נפלתם בקונספציה? ובעיקר, אם כן, מה עשיתם כדי לשפר?
אני אגב לא עושה מילואים.
אם הייתי מנהלת את המלחמה הייתי עושה הרבה מאוד דברים אחרת אבל אני לא
אפילו ההפגנות המשוגעות של הקפלניסטים לא משנות משהו
ובמקומות מסויימים קיבלו ראייה ברורה של יש רע בעולם ואנחנו צריכים להילחם בו.
לפני כן הייתי קצת בגישה של יותר להתעסק בטוב, כרגע אני מאוד מודעת לגבולות ושצריך למגר את הרע
לכן פחות סובלנית לדעות דורסניות והרסניות ופחות מתנצלת על דעותיי הפוליטיות וההסתכלות שלי על המציאות.
בנוסף, הראייה הלאומית שלי התחזקה והחלקיות שלי מתוך כלל עמ"י מורגשת הרבה יותר ונותנת לי כח והשפעה בתור יחידה.
כאן גם המקום לציין את קבוצת סוללים דרך שאני נמצאת בה וקוראת את התכנים שמסדרים מאוד ובצורה בהירה מהלכים שקורים במדינה ומה הדרך הראויה להסתכל עליהם
אישית הוצאתי רישיון לאקדם
כתושב העוטף שבאורח נס לא הגיעו אלינו אם היו מגיעים כנראה שלא הייתי פה היום ואם היה לי אקדח באותו יום אולי זה היה מציל משהו
אני לא זכאי לצערי.
לא רצו אותי.
עשיתי כמה מהלכים דרך גורמי צד ג' כדי לתקן עיוותים מטורללים בתחומים שאני מבין בהם.
אני עושה כל מה שביכולת שלי כדי למנוע עסקת חטופים נוספת (אפילו חיללתי שבת על זה פעם).
מה שבידיי - בידיי. ומה שלא - לא.
כבר חלפה לה שנה כמעט, בלי רגעים יפים
הלב זוכר ולא שוכח, שאתם עוד חטופים
כי עד שתחזרו, הלב שלי לא שלם
בחרוף נפש עוד אמשיך להלחם
גזרתי על עצמי ללבוש מדי זית
עד שאתכם נשיב אל הבית
חרשנו את עזה, כמעט את כולה
היכן אתם בני עמי, עם סגולה
גם בלילה הקר וביום הלוהט
מעולם לא היה בי ספק להתלבט
בליבי התקווה בוערת, לא דועכת
שעוד בארצנו תשובו ללכת
הגיע זמן התשובה, שובו בנים שובבים
הגיע זמן הגאולה, שובו אחים אהובים
נגמרו לי השמותאחרונהבס"ד.
יש קושי שאני רואה שקיים אצלי (אף שלעת עתה אני רווק כאמור) וגם במעגלים נוספים. אמרתי אשתף אולי גם אקבל תשובה וירווח לי.
מצד אחד לא טוב להיות אדם ביקורתי.
מצד שני, ביקורת זה כמובן כלי נצרך שיכול לשפר ולתעל הרבה דברים. וגם לשמור בבטן את הביקורת זה לא תמיד חכם ויכול ליצור נזק/תסכול וכו..
מצד אחד, צריך לדעת לקבל ביקורת. הערות. דיוק.
מצד שני, אף בן אדם לא אוהב לקבל ביקורת.
ואף שזה לכאורה אמור להיות פשוט.. אני ממש רואה איך במשפחה הקרובה והרחוקה (לא חשוב אם מדובר בהורים או באחי היקר ואשתו או בכלל אצל חברים שאנו מתררים לא מעט.) ותמיד יש ריב ואי נעימות בנושא.
אני אביא דוגמא מסוימת שתסגיר מי המעיר אבל באותה מידה יכולתי לנקוט דוגמא הפוכה וייתכן שדווקא הסיטואציה היא הפוכה..
האשה מעירה על זה שהבית לא נקי,על זה שהכלי לא במקום שלו, על זה שהגבר לא סגר נופש, על זה שהשטיפה לא מספיק טובה.
מתישהו קורה פיצוץ. כמובן לא חלילה אלימות או משהו.. אבל כן ויכוח שלפעמים הטונים עולים בו או שגם אם לא עלו ניכר שיש צד לא שמח וחש צורך לזעוק לעבר הצד המבקר - כמה אפשר להעיר?
אז איך זה אצלכם? איך מצליחים לבקר ולשפר את בן הזוג בלי לפגוע או לעצבן ומצד שני גם בלי לחשוש מלהעביר ביקורת ומלהיות מתוסכל מהדברים הטוענים שיפור אצל בן הזוג.?? איך יודעים על מה כן ועל מה לא? ולהיפך, איך עובדים על לקבל ביקורת ולא לברוח ממנה?
תודה רבה.
א - לשוחח, לא לריב
ב - להציף מייד כשזה רלוונטי, לא לצבור ולהגיע ל''פיצוץ''
כלומר,
אפשר להיות קוטרים ולעקוץ ולבקר כל הזמן (''למה תמיד בלאגן בבית הזה? איזו מן אישה את? אם את בבית כל היום, איך הוא עדיין מבולגן? פאדיחות להביא אנשים הביתה עם איך שהוא נראה!"), או שאפשר לומר בנימה של שיתוף בגוף ראשון, בזמן רגוע ונינוח ''אוף, מציק לי כשהבית מבולגן. גם לך זה מפריע באותה מידה?'' ואז להמשיך - ''מה אנחנו יכולים לעשות כדי להשתפר?"
מהצד השני, כשמבליגים על עקיצות בסוף מתפוצצים (או נכבים). ואז מגיעים למצב של ריב (או, אם נמשיך את הדוגמה, של אישה אפאטית ובעל שמתלונן שאישתו כבר לא מתנהגת בצורה אוהבת כלפיו והוא לא מבין מאיפה זה פתאום הגיע). אז בצד השני, אפשר להקפיד לשוחח ולא להבליג. לומר ''אני רגילה לסטנדרטים אחרים. אתה יודע איך הבית של ההורים שלי נראה. אז נכון, לי זה פחות מפריע בעין. ואני בבית, אבל אני בבית עם חמישה ילדים. כדי לסדר מספיק אני אצטרך להתעלם מהם וזה משהו שאני לא רוצה לעשות. אז אני יכולה להשתדל לסדר יותר ממה שאני רגילה, אבל אם זה משהו שמפריע לך הייתי רוצה שתשקיע זמן ומאמץ בסדר וניקיון. כי כשאתה מנסח את זה ככה, אני מרגישה שאתה ''מפיל'' את הציפייה, האחראיות והאכזבה, רק עלי. זה הבית שלנו. אני לא אוהבת את ההרגשה שאתה מצפה שאני אהיה האחראית הבלעדית על הנושא הזה''.
ומפתחים שיח.
כי המטרה היא לא ''אני צודק!" אלא, ''אני רוצה שיהיה *לנו* טוב''. לא - אני רוצה שיהיה את מה ש*אני* רוצה. אלא - אני רוצה הרמוניה, הדדיות, נינוחות, שמחה.
בכלל אני מציעה להפסיק את השימוש במונח ''ביקורת'' בתוך מערכת יחסים זוגית-משפחתית-חברית. אתה לא הבוס שלה. והיא לא הבוס שלך. אתה לא צריך ''לתת לה ביקורת'' כאילו שמדובר בהערכה רבעונית והיא צריכה לשבת ולרשום הערות ולהנהן ולומר ''כן אעשה מה שביכולתי כדי להשתפר''. מותר לך להרגיש שהיית רוצה שיהיה משהו שונה. אבל בבקשה אל תבוא אליה עם דרישות והתלהמות שמגיעה מהמקום של ''אני יודע איך דברים צריכים להיות ואם רק תקשיבי לי אז יהיה לנו (לי) יותר טוב''.
תמיד לשאוף להבנה.
לזקק את הרצונות האישיים ולברר איך הם מתאימים זה לזה.
ואם הם לא מתאימים, לשוחח ולהגיע להבנה והחלטה משותפת של ''אז מה עושים תכלס''.
ועוד נקודה,
לבקש במפורש ובעדינות. אם היא יודעת שהיא רוצה נופש - שתבקש במפורש ובעדינות. אם יש דברים שקריטיים לה והיא רואה שהוא לא ''מתקתק'', אולי עדיף שתעשה בעצמה במקום לתלות בו את כל התקוות שלה ולהתאכזב.
וגם,
אם הצד השני עושה משהו נעים וטוב, להבליג אם זה לא 100% ממה שרצינו. הוא שטף את הרצפה? אחלה! תפרגני לו. אם את תבואי ותדקדקי על כל סימן ובלטה, זה יוציא לו את כל החשק לשטוף את הרצפה אי פעם בעתיד. לקבל בחן ובשמחה. ואם זה משהו קריטי, לשקול לקחת את האחראיות על הנושא הספציפי הזה ולבקש ממנו להתמקד באיזורים אחרים.
אני רוצה להציע בעדינות שהשאלה היא לא: ''איך לבקר'' אלא ''איך נכון להביע משהו שהייתי רוצה שיהיה שונה''.
כי זה לא משנה מה ''נכון''. משנה רק מה נכון לכם. (בגבולות ההלכה והחוק). אין ''רצפה אמורה להיות נקיה'' יש ''מה אנחנו יכולים לעשות כדי לוודא שיש אווירה טובה בבית'' אין ''זוגות אמורים לצאת לנופש!'' יש ''אני רוצה לבלות זמן בחברתך ולהתאוורר. בוא נצא לחופשה ביחד''.
שכוייח על הבירור. רווקות זה אחלה זמן לעבוד על זוגיות. 
<ר>
כל מילה זהבנגמרו לי השמותאיזו תגובה מדהימה ומחכימה, חוזרת על הכותרת - פשוט כל מילה זהב!
תולעת השנייש כמה נקודות חשובות בביקורת
1- התדירות שלה.
אם מבקרים בתדירות גבוהה, פעם ביום יומיים, כנראה שהבעיה היא אצל המבקר ולא המבוקר.
2- היחס בין המחמאות הטובות לביקורת.
להרים לבן הזוג, להחמיא, שהשיח הכללי יהיה על הדברים הטובים שבן הזוג עושה.
3- הדרך.
לא כתלונה או הטחת אשמה.
״חשוב לי ש״ ״מפריע לי כש״
ולא ״אתה אף פעם לא״
והכי חשוב. לשחרר המון.
לבחור ביקורות בפינצטה, רק דברים עקרוניים שבאמת מפריעים לנו.
אצלנו בעלי קבוע משאיר את נעליים שלו בכל מקום, חוץ מבמקום. לדעתי פגם גנטי מולד.
ביקשתי פעמיים שלוש, הוא עדיין שוכח, אז סבבה, ארים לו אותם במשך 70 שנה הבאות.
זה לא קריטי לי ברמה של לבקר ולהעיר כל יום.
נתת דוגמה לשטיפה לא מספיק טובה- העברת אחריות למישהו אחר, זה שלו, אל תצפה שיעשו את העבודה כמוך.
או שתעשה לבד או שתקבל את מה שהוא עשה.
אפשר לבקש, להדריך, לא כביקורת.
כאן אנסה לכתוב יותר ממוקד ולאחר מכן להרחיב ב"ה בתגובה נפרדת על ביקורת בזוגיות בכללי.
הבעיה העיקרית בביקורת היא ה"איך"וה"מה".
כלומר איך אומרים אותה - ואיך הצד השני שומע אותה.
והמה אומרים - ומה הצד השני מבין מתוך הדברים.
ככלל, אפשר וכדאי ליצור לעצמנו זוגיות בה נרגיש פתוחים אחד עם השנייה, שאנו יכולים לדבר על דברים רבים, כולל על קשיים שלנו, בפתיחות, בכנות, בשקיפות.
מצב בו אנו "שומרים בבטן" ודאי שלא מקדם אותנו, לא לטווח הקצר ובטח שלא לטווח הארוך.
בד"כ סופה של השמירה בבטן הזו היא פיצוץ מאוחר יותר (גם אם זה יום אחרי וגם אם זה 10 שנים אחרי...) בצורה עצימה יותר ולא מבוקרת.
כאשר אנו מדברים בזמן אמת - ועל גבי זה יודעים גם *איך* לדבר - אנו מצליחים להביא את הדברים ואת עצמנו בצורה נכונה ומווסתת שתקדם אותנו ב"ה.
לכן, כאשר עולה בנו צורך לומר ביקורת -
קודם כל נבין את *עצמינו* רגע, לפני שנפנה לשני/ה.
מה *אני* בעצם זקוק לו כאן?
מה *אני* צריך כאן בעצם?
ממש לנסות להוציא את הצורך שלנו שנמצא באותה התלונה/הביקורת. כי הוא קיים. תמיד.
רק שלרוב אנו לא יודעים או לא מצליחים לומר אותו (אפילו לעצמינו) בשפה של צרכים - אז זה יוצא בתלונה או בביקורת.
אם נלמד (וכאמור זוגיות היא לימוד! הכל בסדר. אף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות. תורה היא ולימוד היא צריכה ואנו לומדים אותה לאט לאט)
לדבר בשפה של צרכים, בשפה שמתרכזת בנו ולא באחר ומה לא טוב בו - נוכל לעבור לתקשורת מקדמת שבה גם נוכל להיות אותנטיים ולהביע את עצמינו וגם נעשה זאת בצורה נכונה שלא פוגעת בצד השני.
בנוסף, בסוף המשפט שלנו שמתאר את אותו הצורך שלנו, נוכל במקום ביקורת להוסיף כמה סוגים של פתרונות שיכולים לגרום לצד השני להרגיש שהוא טוב ובסדר ולא מבקרים אותו אלא מביעים את אותו הצורך.
לדוגמא:
* להוסיף בסוף המשפט סימן שאלה
* להוסיף בסוף המשפט חיבוק/נשיקה
* להתחיל את המשפט עם מילת חיבה כמו "מאמי" וכו'
כל הדברים הללו יכולים לגרום לצד השני להרגיש את הביטחון הזה שגם רוצים בטובתו, שהוא טוב ואהוב בלב של השני, שהוא בסדר גמור ורק לשני יש צורך שהוא רוצה להביע.
אז אם נתייחס רגע לדוגמאות שהבאת:
א. כתבת במקרה שהאישה מעירה שהבית לא נקי -
זה יכול להיראות או ככה:
"אוף איתך דני! תראה איך הבית נראה כמו דיר חזירים! תעשה עם זה כבר משהו עצלן אחד!"
או ככה:
"דני מאמי, אתה יודע, יש לי צורך להרגיש כאשר אני נכנסת הביתה או נמצאית בו שהוא נקי. הניקיון הזה גורם לי להרגיש ממש הרחבת הנפש וכיף כזה. איך לדעתך נוכל לייצר מרחב נקי יותר? תעזור לי בבקשה לחשוב ביחד על רעיונות?"
ב. כתבת על מקרה שהכלי לא במקום -
זה יכול להיראות או ככה:
"יאו דנה מה נסגר איתך מה?! כמה פעמים אמרתי לך שאחרי שאת שוטפת הכלי הזה צריך להיות במקום!!! את מחרפנת אותי כבר עם הבלאגניסטיות שלך!!!"
או ככה:
"אשתי האהובה, כאשר אני שוטף כלים ושם את הכלי במקום יותר קל לי לאתר אותו לאחר מכן כשאני רוצה להשתמש בו. הסדר הזה במיקום עושה לי גם סדר בלב ובראש. כנראה שכך אני מתוכנת
איך את יקרה שלי "מתוכנתת" לגבי מיקום של הכלים? לך זה מפריע או לא כ"כ?
ומה לדעתך נוכל לעשות כדי שאוכל להרגיש את הסדר הזה שחשוב לי?"
ג. כתבת על מקרה שהגבר לא סגר נופש -
זה יכול להיראות או ככה:
"זהו נמאס לי! אתה אף פעם אבל אף פעם לא יוזם דברים! רק לי אכפת מהזוגיות הזו! היית צריך לסגור נופש אבל במקום זה סגרת את השכל שלך שהלך לנפוש והשארת אותנו בלי כלום. אתה ממש מעצבן! מה הבעיה לסגור נופש?! ועוד הבטחת!!!"
או ככה:
"וואי מאמי כמה אני מחכה לנופש איתך. לזמן ביחד איתך. כמה אנו זקוקים לאוויר הזה ולקצת נשימה וכיף במירוץ החיים הזה וכמה אני סופרת את הדקות עד שנוכל להיות יחד בכיף שלנו.
אז מתי אתה חושב שתוכל לסגור? ויש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לך בזה? רוצה אולי שנשב על זה יחד בשלישי בערב?
ואז חיבוק ובתוכו: יא איך אני מחכה לשמוע את התאריך שלנו"
ד. כתבת על מקרה שהשטיפה לא מספיק טובה -
זה יכול להיראות או ככה:
"טוב אם אתה כבר מרים את עצמך ושוטף אז בוא, תעשה את זה כמו בנאדם, לזה אתה קורה שטיפה?! הכל פה מלוכלך!"
או ככה:
"תודה רבה מאמי ששטפת! ממש כיף לחזור לבית ולראות אותו ככה נקי, זה עושה לי הרגשה ממש טובה בלב!"
ואז בזמן אחר, אפילו בסוף היום אפשר להוסיף: "אתה יודע מאמי יש לי משהו עם זה שהעיניים שלי רואות הכל לפרטי פרטים וגם נגיד אם אתה או אני שוטפים את הבית ונשארה נקודה מלוכלכת אני שמה לב לזה. אני יודעת שלא תמיד אפשר לראות הכל אבל האם זה יהיה בסדר שאם אחד מאיתנו יראה חלק שעדיין לא נקי הוא יוכל לנקות בעצמו/לבקש מהשני/לעשות ביחד/משהו אחר? מה דעתך?
ושוב ממש תודה ששטפת! מעריכה את זה מאוד, בתוך כל העומס מצאת זמן גם לזה ושימחת אותי מאוד!"
ביקורת היא באמת לא נעימה, לאף אחד.
אף אחד לא אוהב להרגיש שהוא "לא שווה", או "פחות שווה",
או שמישהו מרגיש ש"הוא יותר טוב ממנו", או "צריך לחנך אותו",
וזה פשוט - לא נעים לשמוע שאתה לא בסדר! ובטח אם אתה מרגיש שאתה לא בסדר בעיני מישהו שאתה *מאוד אוהב* ומאוד *מעריך*.
אז קודם כל להבין את עצמנו - זה באמת מאוד מאוד לא נעים לשמוע ביקורת.
ולגבי איך אפשר בתכלס לנסות לשפר את הדינמיקה הזוגית בינינו:
קודם כל ננסה להבין את השורש לדברים.
יכולות להיות הרבה סיבות יותר עמוקות, אחת מהן למשל יכולה להיות שלעיתים, אדם מאוד ביקרותי - הוא אדם שגדל בבית מאוד ביקורתי,
בסביבה מאוד ביקורתית,
בו, מאז שהוא זוכר את עצמו אביו או אימו או שניהם כל הזמן שידרו לו: "אתה לא מספיק טוב/ אתה יכול יותר תמיד,
גם אם אתה 100 אפשר להיות תמיד 101, תמיד אפשר יותר, אתה כזה וכזה וכזה,
למה אתה כזה,
למה אתה לא כזה,
תהיה כמו___
תלמד מ____ וכן הלאה וכן הלאה" - עד שהוא כבר מתפוצץ מבפנים ולא יכול לשמוע את זה יותר,
אבל בד בבד שזה קשה לו - זה מה ש*מוכר* לו.
וכך הוא לפעמים באמת תופס את עצמו.
וכך הוא באמת נהיה מאוד מאוד ביקרותי כלפי עצמו
וכך הוא באמת נהיה ביקורתי גם כלפי הסביבה שלו - זה פשוט מה שהוא מכיר ויודע!
זה פשוט ה"אינסטינקט" הראשוני שלו מרוב שהוא רגיל לזה,
המוח זוכר הכל, הגוף זוכר הכל, הנפש זוכרת הכל, התת מודע זוכר הכל - ואדם שחיים שלמים חי עם דפוסי ביקורת - לא פלא שיעתיק אותם כאן למשפחתו.
עכשיו איך זה עוזר *לצד השני ששומע את הביקורת* (וגם לו עצמו?)
אז אולי זה לא עוזר הרבה,
אבל קצת בטוח כן.
כי יש את *ההבנה ההתחלתית הזו* - ממה זה נובע,
מהמקום הבעצם מאוד כואב וקטן *שלו עם עצמו*, ועוד מאז שהוא ילד...
ההבנה הזו יוצרת גם אמפתיה
גם שלנו כלפיו
ואולי יותר חשוב - גם שלו לגבי עצמו. כאשר *הוא* יבין את עצמו ו*הוא* יקבל אמפתיה כלפי עצמו - עצם המודעות הזו,
עצם הלהעלות את הדברים מעל לפני השטח - כבר יכולה לתת הרבה.
וכמובן שמודעות זה לא מספיק, וצריך גם כלים מעשיים.
אז אחרי ההבנה אפשר להוסיף נדבך הדרגתי של איך בפועל לאט לאט לנהוג אחרת,
לשנות את הדפוס.
ולגבי הצד ששומע את הביקורת:
לעיתים אנחנו כ"כ רוצים להיות טובים, ולכולם,
ולפעמים אנחנו בסה"כ חושבים שאנחנו סבבה ואנשים טובי לב ורק רוצים להוסיף טוב בעולם ובבית, ולא מבינים "מה הוא נפל עלינו" עכשיו עם כל הביקורת הזו.
כי אנחנו רק בני אדם...
ובכן, המקום הזה אצל כל אחד ואחת מאיתנו יכול לפעמים לקחת אותנו לקצת רגישות יתר למילים הנאמרות.
ז"א, שלפעמים השני *בכלל לא התכוון* לומר ביקורת - אלא רק להביע את עצמו/המחשבה שלו/הרצון שלו/הצרכים שלו,
ואנחנו ישר מבינים את זה כ*ביקורת אישית עלינו*!
למרות שזה בכלל בכלל לא שם.
למה זה קורה לנו?
אולי כי כרגע אנחנו במקום קטן *עם עצמנו*
ולכן יותר רגישים לזה.
או אולי כרגע אנחנו במקום יותר קטן בזוגיות או בביטחון שלנו בקשר ובאהבה של בן הזוג אלינו,
או מלאים בפחדים וחששות כלשהם - ואז הפחד הגדול הזה מוצא מקום בטוח בלב בצורה של פגיעה, העלבות, עלבון,
לחשוב שהכל מכוון נגדנו אישית כביקורת.
לכן צריך להיות באמת באמת כנים עם עצמנו
וכל פעם לבודד *רק* את המקרה עצמו
את הסיטואציה עצמה
ולראות - מה באמת קרה שם? אובייקטיבית.
ממש לשבת עם עצמנו כמה דקות אחרי העלבון - במקום שקט עם פניות ולשחזר לאט לאט דבר דבר איך קרה ומה קרה.
לדוגמא:
קילפת גזר למרק ובעלך אמר "אבל רוחמה למה את מקלפת בכיור? תקלפי ישר לפח"
את ישר שמעת - אוף איתו! לא מספיק ש*אני* מכינה את המרק והוא לא נוקף אצבע,
לא רק שאני מתזזת כאן יום יום בכל הבית,
פתאום בא האדון ורואה רק מה שלילי ורע -
ורואה *רק* את הקליפות בכיור
במקום להגיד "איזה מרק טעים את מכינה לנו אשתי! תודה!"
הוא רק רואה מה לא טוב בי,
הוא לא מעריך אותי
וכן הלאה וכן הלאה.
אפשר להאכיל את עצמנו ממש בלי סוף ועד למחוזות שהשם ירחם מכל דבר כזה.
ובעצם מה היה כאן *אובייקטיבית*?
היה כאן קילוף של גזר לכיור.
היה כאן איש שאמר לאשתו למה בכיור עדיף לפח.
זהו.
בלי להגיד לה כמה היא אישה רעה,
בלי להגיד לה שהוא לא מעריך אותה.
בלי להגיד לה שהוא לא אוהב אותה.
בלי להגיד לה שהוא לא מעריך את זה שהיא מכינה מרק.
בלי להקטין את כל מה שהיא כן עושה.
בלי לנסות למצוא בה משהו רע -
אלא *רק* רק רק ביטוי של מחשבה שלו שבאמת יותר "אפקטיבי" לקלף ישירות לפח.
לפעמים הוא אפילו רוצה לטובתה (!) ומנסה להציע הצעת יעול ש*לה* יהיה יותר קל!
וישר תזרוק לפח במקום מהכיור לפח...
ולפעמים זה סתם מחשבה *שלו*,
ולפעמים זה סתם ביטוי של רצון או משהו של איך הוא רואה את הדברים.
וזהו.
זה מה שזה.
אז אם למרות כל זאת נפגעים -
שוב,
לראות עם עצמנו למה.
לחזק את עצמנו.
לחזק את הזוגיות שלנו.
לחזק את המקום שלנו שאנו מרגישים ביטחון ויציבות בנישואין ובאהבה של בן/בת הזוג אלינו.
לתקשר את הצרכים שלנו,
את הרצונות שלנו,
וכן, גם את הפגיעות שלנו - אבל בצורה של "שפת האני"- ולא "שפת האתה" -
"לי לא נעים שמבקרים אותי."
במקום: "למה אתה תמיד מעצבן?!"
או לומר לו בכנות ובפשטות:
"כשאני שומעת אותך אומר לי לקלף בכיור אני שומעת ביקורת."
ואז לשמוע אותו - אולי יאיר הכל באור אחר לגמרי.
ואז להמשיך ולענות: "לי זה נחווה כביקורת וגרם לי להרגיש שאני לא מספיק טובה או שווה בעיניך.
אם פעם הבאה תוסיף "מאמי" או נשיקה קטנה, או סימן שאלה בסוף - את מעדיפה בפח ישר? כי יותר נוח ככה... -
זה יהיה לי הרבה הרבה יותר טוב!"
עם שיח פתוח וכנה.
כמובן לא בשעת העלבון עצמו - כי שום דבר טוב לא יכול לצאת מהזמן העלבון והכעס -
אבל אחרי שנרגעים,
להוסיף את ההבנה שלך את עצמך ושלו את עצמו,
להוסיף את האמפתיה שלך לעצמך ושלו לעצמו -
ואח"כ לשכפל אותה גם לשני/ה ולשמוע אותם.
לדבר בשפה של צרכים, בשפה שמתרכזת בנו ולא באחר ומה לא טוב בו,
לתת פתרונות חלופיים במקום שיותר טובים (כמו הסימן שאלה בסוף, הנשיקה הקטנה, המאמי וכו'),
ופשוט לשמוע אחד את השני - *ולהקשיב*.
1. אין דבר כזה ביקורת בונה. ביקורת היא לא בונה. היא מצמיתה, היא מרחיקה, היא מכווצת את הצד השני, ולרוב גם לא תביא התקדמות וצמיחה אלא השתבללות וכעס או מקסימום ריצוי ומרירות.
2. בנוסף לזה, היא גם מגיעה ממקום לא מתוקן אצל הצד המבקר. ביקורת היא תוצר של כאב אישי שמושלך על הצד השני.
לדוגמא הבעל לא סגר נופש. סביר להניח שהאישה הרגישה אז אכזבה, וכאב. אולי הם דיברו על זה וסיכמו והוא לא סגר, אולי היא רק ציפתה. אבל בתוכה היא הרגישה שהוא פחות חשובה, שהזוגיות פחות חשובה, שאולי הוא לא אוהב אטתה.
הצעד הנכון יהיה אחרי עיבוד פנימי של התחושה העמוקה שלה ושל מה שזה העיר בה, לדבר.
להגיד שהיא נפגעה כשהוא בסוף לא סגר נופש כי זה גרם לה להרגיש לא חשובה ולא ראויה בזוגיות.
זו הנקודה האמיתית והמשמעותית, בסיפור ובמה שקרה.
אם במקום לעשות את ההתבוננות הפנימית הזאת, ואת התקשורת המחברת שבסופו, היא בוחרת לבקר,
קודם כל היא בעצם מפספסת את הנקודה הפנימית שלה,
שהתבוננות בה יכולה לעזור לה להגיע למודעות לגבי מה שמשמעותי בה, מה שפצוע בה, מה שחשוב לה ויעזור לה להרגיש אהובה בזוגיות.
שנית, בעצם במקום לנקות את עצמה ואת המרחב הזוגי מהכאב היא בעצם מגבירה אותו.
היא משליכה אותו על בעלה וסביר שיוצרת עוד ריחוק ועוגמת נפש
ותחושת כשלון אצל בעלה, ובעצם במקום לרפא את הכאבים (שקיימים לכל אדם, ולזוגיות יש את הפוטנציאל הכי גבוה לרפא אותם
כשהיא בריאה ומדוייקת, ולהעצים אותםצלרמה בלתי נסבלת כשהיא לא)
היא רק משאירה את הכאב המקורי שלה, מוסיפה עליו אכזבה נוספת, מוסיפה מרחק זוגי מוסיפה תחושת כשלון לא מצמיחה לבעלה,
וסביר להניח שגם אם יצא נופש זוגי מהביקורת הזו התועלת שלו תהיה מועטת משמעותית...
העבודה שכתבתי כאן יותר נכונה לפן הנשי, לגברים יש צורת עבודה עצמית אחרת, אבל בכל מקרה
ביקורת היא לא דובר בונה, וגילוי לב היא בהחלט כן.
במקום לעשסוק בנקודת הקצה (סגירת נופש, גרביים על הרצפה, בית נקי)
להבין את נקודת העומק ולדבר אותה בצורה קרובה ומקרבת.
דברים מאוד עמוקים (קראתי כמה פעמים)
הייתי מאוד שמח אם תוכלי לכתוב על העבודה העצמית הגברית.
תהילה 3>העיסוק שלי הוא בעיקר בעבודה עם נשים, ובללמד וללוות אותן בדרך שלהן ללמוד
איך לעשות את העבודה העצמית הזו שמשפיעה גם עליהן וגם על הזוגיות,
ודרך העבודה הזאת נוצר ב"ה שינוי ושיפור בבית ובזוגיות.
אני כן יכולה לכתוב נקודה כללית לגבי העבודה הגברית-
בניגוד לעבודה הנשית שיותר עוסקת בהוויה והתבוננות וחיבור עצמי,
עניינה של העבודה הגברית (בעבודת ה' בכלל וכמובן בזוגיות)
היא ההתגברות.
כדי למנוע מצבים של כאב שמביאים להרבה תסכולים ופגיעות,
תשתדל להיות איש קשוב, שנותן לאשתו בטחון בכלל, ובטחון רגשי בפרט
להביא את עצמה, להביע את עצמה, להיות קשובה לעצמה, דרך זה שתהיה קשוב לה, ודרך זה שאתה תהיה במקום חזק ובטוח גם מול דברים שעבור אישה הם מורכבים ומערערים.
המקום שבו עושים "התגברות" ומוחקים את המערכת, זה בדיוק המקום שממנו מתחילות כל הצרות.
זה בסדר להיות חזק ובטוח אחרי דברים (וצריך להיות שם) אבל אם לא מודעים לאיך המערכת שלי עובדת - אי אפשר לתת ביטחון כי הגוף ישדר את זה שגם אני לא בטוח איך זה עובד או שאני בכלל לא רוצה שזה יעבוד.
ממש לא...
היא היכולת להפעיל את המערכת נכון, לכבוש ולהגיע רחוק.
איש שפועל בגבורה נכונה, הוא איש מצליח, שמח ובטוח. ואיש שגם אשתו שמחה ובוטחת בו.
מדגישה גם שאני כותבת כאן רעיונות שהם בגדר מה ולאן בקווים כליים.
האיך, זה דבר שצריך ללמוד אותו לעומק ובפועל, ולזה אני לא נכנסת בכתב כי זה תהליך מעמיק ומשמעותי.
בטח לא בהקשר הגברי שאני מכירה את העבודה לצידו, אבל לא מנחה אליה בעצמי, אני עובדת עם נשים
"מה אני מרוויח מזה ש X דפוק"
אני עובד עם X, אני בחרתי לעבוד עם X (אישה, מעסיק, לקוח, ווטאבר). למה אני בחרתי לעבוד עם מישהו שדפוק בX?
למה אני מרוויח מזה משהו?
בדוגמא הזוגית זה יכול להיות אדם שמרגיש חלש בעיני עצמו ואז "בחר" אישה שהיא חלשה ונוטה לדיכאון. אז אפשר לבוא ולהאשים אותה "למה את במיטה כל היום?" ואפשר לנסות להבין מה מלכתחילה הביא אותך לבחור אותה.
כנ"ל בוס קרציה - יש כאלה שזקוקים לקרציה כדי שהעבודה שלהם תקרה אחרת הם מתפזרים. אז אפשר להתעצבן על בוס קרציה אבל אפשר גם להבין שבחרתי אותו ואם הבחירה הזו לא נכונה לי היום אפשר להתפטר ולמצוא עבודה אחרת.
בגדול - תמיד להסתכל פנימה. על מה שבשליטה שלי. מה שיעשו אחרים? הם יגיבו. אבל זה לא בידיים שלי.
לומד את עצמו עם עצמו
תוך כדי החיים והאתגרים והפתעות המגיעים
בית ספר של החיים, ולומדים וחווים מצבים שלפעמים לא חשבת שקיימים או לא חשבת שיהיה לך
נכון לכל אחד, שחושב שהוא xyz ועלול להיות מופתע בבוקר בהיר אחד
יש את ההמלצה של הרב אידלשטיין זצ"ל: כבד ושתוק.
אני הקטן חושב שאסור לבקר ולהעיר, אלא לנקוט בגישה של מחמאות ועידוד על מה שמשמח אותי, וממילא השני יבין מה אני אוהב ומה לא, ויהיה לו חשק לבצע זאת, את מה שמשמח אותי, וגם אני אלמד להתמקד בחיובי ולהנות ממנו, ופחות לשים לב למה שמפריע.
אם יש לי צורך זוגי, ואני רוצה לבקש אותו מהשני, אני עושה את זה בצורה הכי מכבדת, הכי בוגרת, מדבר רק על הצורך שלי, ולא על מה שהשני עושה, ומתוך כבוד והערכה, ומתוך מחמאות אמתיות לשני, ומתוך הבנה שאולי השני לא יוכל להעניק לי את מה שאני מבקש, ומתוך נכונות לשמוע מה הצורך של השני, וליישם אותו, [ואולי אפילו קודם להתחיל בצורך של השני ורק אח"כ לדבר על הצורך שלי], מתוך בקשה אם זה אפשרי, זה יכול לשמח אותי אפילו עוד יותר ממה שאת/אתה משמח/ת אותי.
שלום אני נשוי כ 10 חודש. אישתי בהריון.
אני אוהב את אישתי מאוד והיא אוהבת אותי.
עד לא מזמן היה לנו ויכוחים שראיתי אותם כויכוחים שטותיים שיש לכל זוג נשוי טרי ולא ייחסתי לכך חשיבות.
כמו כל זוג החלפנו תמיד חוויות על פגישות קודמות שהיו לנו ברווקות בשידוכים.
לאחרונה גיליתי שבחור מסויים שהיא נפגשה איתו 4 פגישות הוריד אותה ולא שהם הורידו ביחד כמו שהיא סיפרה לי בהתחלה.
זה לא אמר לי כלום אבל לאט לאט התחלתי להבין שהיא משווה ביני לבינו וקצת לא מרוצה ממני בדברים מסויימים.
הדבר הבולט זה שאני בחור רגוע ושקט והוא היה תוסס ורועש.
והיא לפעמים נכנסת לעצבות ובוכה ללא סיבה ובאמת טוב לנו מאוד ביחד ואני שואל אותה מה קרה אני מצליח אחרי הרבה מאוד זמן לגלות שהיא בוכה כי אני לא רועש כמו שהיא רצתה וציפתה והיא הסבירה לי שהיא לא חושבת על אותו בחור ספיציפית (שכבר נשוי גם) אלא על הסגנון ושהיא אוהבת סגנון רועש.
עכשיו כמובן שאני מנסה ליהיות ככה אבל זה לא פשוט.
לאחרונה ראיתי אותה מתייעצת עם אחותה ובוכה לה ושמעתי את אחותה מרגיעה אותה ואומרת לה משהו בסגנון ''על כזה דבר לא מתקדמים הלאה'' ואני פשוט מרגיש נבגד ולא יודע מה לעשות. (אני חושש שהיא אמרה דברים קשים אבל לא באמת שמעתי כזה דבר)
הגעתי אליה אחרי זמן מה שהקשבתי לשיחה והראיתי לה ששמעתי את השיחה אבל היא לא הסכימה לפרט את תוכן השיחה רק אמרה שזה על הנושא הזה ואני כמובן לא אמרתי מה ששמעתי.
ברגע שהגעתי אחותה אמרה שהכל בסדר ושהיא צריכה לדבר עם יועצת שתסדר לה את הראש.
(הקטע הוא שאנחנו באמת מסתדרים ונהנים ואוהבים אבל כנראה לפעמים כשהיא רואה פיזית שאני שקט במקומות שהיא רצתה שאני יהיה פעיל יותר היא נכנסת למצב כזה)
וכמובן שהיא בכתה ואמרה שהיא מצטערת שככה היא גורמת לי להצטער.
יש עוד דברים קטנים שמפריעים לה שלדעתי כבר לא אמורים להפריע בשלב הזה לדוגמא היא תמיד רצתה בחור גבוה ואני ממוצע (יותר גבוה ממנה ב 20 ס''מ).
ועוד דברים קטנים כאלה שאני לא מבין איך זה עדיין מפריע לה. ובכל אופן זה באמת לא הדבר העיקרי אלא מה שכתבתי בהודעה הקודמת.
רק דבר אחד: אל תנסה "להיות ככה". אל תנסה לרצות אותה. זה לא יעבוד. תנסה להיות אתה ועם העוצמות שלך. אל תנסה להיות מישהו אחר רק בגלל שהיא ביקשה - זה לא עובד וזה נגמר רע כי זה מרוקן אותך.
מה *לך* מפריע מאז שהתחתנתם?
על מה *אתה בוכה* שחסר לך?
יופי. מכאן תתקדם.
תן לה לעבור את התסביכים שלה לבד, בלי שאתה מנסה לשלוט במצב באמצעות האזנות וכו'. זה לא מכבד. לא אותך ולא אותה.
אל תנסה להיות רועש, כי זה לא אתה.
אם היא רוצה, היא יכולה לעשות בעצמה תהליך ולהבין למה דווקא בחרה בך.
חזק את עצמך מבפנים שאתה שווה ושאתה גבר מצויין, ושהיא זכתה בך בהרבה מובנים.
אני יודע שבהריון ההרמונים משתוללים השאלה אם באמת זה קשור לזה ורק לזה?
אני רואה שאתה מתמודד עם מצב מאוד רגיש ומורכב. זה ברור שאתה אוהב את אשתך ושאתם רוצים להיות מאושרים יחד, וזה נהדר. השיחות והרגשות שאתם חווים הם טבעיים בכל מערכת יחסים, במיוחד כשיש שינויים כמו הריון.
נראה שמה שחשוב פה זה שתשלמו לי כסף. הרבה כסף. המון כסף. אני ממש אוהב כסף. אני מפרסם בערוץ בצורה שקופה גם בשרשורים שכלל לא קשורים לתחום שלי כדי לדחוף את העסק שלי בכל דרך אפשרית. אני יודע שאפשר לשלם על פרסום אבל אני אוהב לקבל דברים בחינם. למה? כי אני אוהב כסף ואם זה בחינם אז הכסף נשאר אצלי.
זה שאתה מודע לבעיה - כבר 50% מהדרך לפתרונה
כמה נקודות:
א. תביא את עצמך לזוגיות שלכם ובכלל.
תביא את כל עצמך.
את עצמך ברגשות שעולים לך
את עצמך בפגיעה שעולה בך
את עצמך ביתרונות שכן יש בך
את עצמך כאדם, כמכלול.
אל תרגיש שאתה צריך "להצטדק" על מי שאתה.
אלא לאהוב ולהיות בטוח במה ומי שאתה.
יש לכל אדם בחירה ואשתך בחרה בך. על כל המכלול שבך.
כפי שאתה בחרת בה, על כל המכלול שבה.
אני חושבת שכדאי שתיתן את אותה ניראות קודם כל בינך לבין עצמך.
תראה אותך.
אחרי שתראה אותך, תזהה את הצרכים שלך, את הכאבים שלך,
תוכל לתקשר זאת לאשתך.
לדוגמא:
"אני צריך להרגיש שאת שלמה בי ובבחירה בי."
"אני צריך להרגיש שאני מספיק טוב בעינייך ובלב שלך. מוערך, שווה, טוב!"
"אני צריך להרגיש שאת מקבלת אותי כמו שאני."
"אני צריך לדעת שאנחנו יכולים לדבר על דברים בינינו. לא רק עם עוד גורם אחר אלא בינינו. ליצור מקום של פתיחות וכנות ושקיפות".
"כואב לי להרגיש שאני ברירת מחדל או איש שלא מיטיב עם אשתו האהובה. אני רוצה שיהיה לך טוב ולהרגיש שאני הטוב הזה עבורך!"
וכן הלאה
להמשיך להעמיק בניראות לך
בהבאת עצמך *כפי שאתה* ולא הסתרת עצמך
ובתקשורת נכונה ומקדמת של הנ"ל לאשתך היקרה.
ב. כתבת שאתם נשואים 10 חודשים, משמע שאתם עדיין בתוך השנה הראשונה לזוגיות, על כל מה שזה אומר, ובעיקר ההתחלתיות וכל השינויים הרבים שעוברים.
הכל בסדר.
לאט לאט אנחנו לומדים וגדלים.
בונים עוד קומה ועוד אחת.
זה מאוד מותאם שלב, ולא הכל מצליחים בבת אחת ותוך רגע, אלא זוגיות היא לימוד. מסע. שאנחנו מהלכים בתוכו צעד ועוד צעד.
וכעת אתם בצעד של הבירור הזה.
לקחת נשימה ולהתחזק שהכל בסדר!
אנחנו בסדר!
ולהמשיך ללמוד זוגיות.
ג. כתבת שאתה אוהב את אשתך מאוד
ושאשתך אוהבת אותך מאוד
שאתם באמת מסתדרים
ונהנים
ואוהבים
שאתה מרגיש חיבור מצויין איתה
ואהבה גדולה
וכך גם אתה מרגיש ממנה כלפיך (!!!) -
אלו הם דברים יקרים ומשמחים מאוד ואפשר וכדאי לחזק אותם.
ד. כתבת שאשתך ב"ה בהריון.
מציאות של הריון, ועוד הריון ראשון, ועוד בתוך השנה הראשונה וכל השינויים שהאישה עוברת מצריכה הרבה מאוד מאוד אנרגיות.
יש כמובן גם את עניין ההורמונים בהריון, וכל ההתמודדויות והקשיים הנלווים בתוכו, ממש יום יום שעה שעה.
יכול להיות שזה מוסיף עוד עצימות לדברים.
לאו דווקא שהם לא היו קיימים בלי ההריון, אלא שהם *מתעצמים* יותר. כמו ווליום שמגבירים.
וצריך לגשת לכך ברגישות ואמפתיה גם לכל מה שעובר ומתחולל בה בהריון, כל הקשיים וכל ההתמודדויות לצד הברכה המופלאה מאין כמוה והחיים החדשים שממש נרקמים בתוכה.
ה. כתבת: "אבל פתאום הדבר הזה צץ לאחרונה ואני מרגיש נבגד מעצם זה שהיא אולי חושבת דברים מרחיקי לכת (אני לא בטוח שזה מה שאמרה אבל חושש מזה", "לא באמת שמעתי כזה דבר)" -
בעיניי דווקא מה שכתבת בסוגריים הוא היותר משמעותי במשפט הזה.
כלומר, יכול מאוד להיות שיש כאן גם *עבודה אישית שלך* על הפרשנות שלך של הדברים,
ועל המקום שלך מולם.
הרי היא לא אמרה את הדברים,
ואתה כתבת שאתה לא יודע ולא שמעת שכך אמרה
אלא רק *חושש* מזה.
וכאן אנו כבר מדברים עם החשש, עם הפחד.
ואיתו צריך לדבר גם באופן אישי ולא רק זוגי.
בכבוד, בעדינות, ברגישות,
אבל כן, בהחלט לדבר איתו ואפילו להסתכל לו בלבן של העיניים ולומר לו: אני רואה אותך חשש! אני רואה אותך פחד!
אני מבין שאתה חושש שאשתי לא אוהבת אותי וחושבת דברים מרחיקי לכת כמו גירושין וכו' ואני לא רוצה לאבד אותה!
אבל אני מנהל אותך פחד! ולא אתה אותי!
ואני מחזיר שליטה ויודע שהיא כן אוהבת אותי!
ובעצם כל מה שאמרת שכתבתי בסעיף ג' -
היא אוהבת אותי מאוד!
אנחנו *באמת* מסתדרים!
ונהנים
ואוהבים
והיא מרגישה חיבור מצוין איתי כמו שאני איתה
ואני מרגיש ממנה אהבה גדולה!
ופשוט את הנקודה הספציפית הזו אנחנו נמשיך לברר!"
וכאן אני מגיעה לסעיף החשוב הבא -
ו. כדאי מאוד להבין יותר לעומק עם אשתך למה היא מתכוונת בעצם בסגנון הרועש שהיא אוהבת?
ממש לשאול אותה, ממבט סקרן שרוצה לברר ולדעת ולא ממבט ביקורתי או מאשים,
"תוכלי לשתף אותי אשתי היקרה במה זה אומר מישהו רועש עבורך?
במה זה בא לידי ביטוי?
מדוע זה חשוב לך?
מה את צריכה שם בעצם?
ומה את צריכה ממני?"
ושם הכי הכי להעמיק כי כתבת: "לפעמים כשהיא רואה פיזית שאני שקט במקומות שהיא רצתה שאני יהיה פעיל יותר היא נכנסת למצב כזה" -
זו נקודה סופר חשובה בעיניי להעמיק -
מהם בעצם המקומות הללו אשתי?
איך היית רוצה שאנהג בהם?
מדוע?
מה זה אומר עבורך?
מה זה יגרום לך להרגיש?
ובעיניי יש כאן נקודה מהותית שחשוב שהיא תתבהר *לשניכם* ותוכלו ממש לפצח עוד מפתח ולהעמיק עוד יותר בכל הזוגיות כולה.
קשה לי להעביר זאת רק בכתב, וכמובן שצריך להכיר אתכם לעומק כדי להמשיך ולפרט ולהעמיק בדברים, אבל במגבלות הפלטפורמה היה חשוב לי להעביר שיש כאן נקודה מאוד מהותית בעיניי שפיצוח נכון שלה יכול להקפיץ אתכם קדימה ב"ה.
שתהיה לכם ברכה שלמה והצלחה גדולה ב"ה 
לגבי סעיף ה' אני אומנם כתבתי בסוגריים שלא שמעתי אותה אומרת ככה אבל כן שמעתי את אחותה אומרת משהו בסגנון ''אל תגזימי על דבר כזה לא מתקדמים הלאה'' או ''אבל על דבר כזה לא מתקדמים הלאה'' וכדומה... וגם זה הרגשה שלי כזאת שזה תופס אותה...
לגבי סעיף ו' אני כן יודע מה היא מתכוונת בסגנון רועש. היא מתכוונת שפוגשים חברים או משפחה אני יבוא מיד יתן חיבוק ויגיד אהלן אחי מה המצב איך אתה וממש יתחיל לדבר בלי סוף ואני לא כזה אני יותר שקט ויותר לוקח לי זמן להשתחרר (כמה דקות בודדות כמובן ולא יותר מזה)
בכל הנקודות הללו ובכלל.
לצערי לא אצליח להעביר עד הסוף את כוונתי במסגרת זו של התכתבות בפורום, וגם אין כאן דרך לשמוע עד הסוף את אשתך ואותך ולהמשיך משם, אבל מקום שבו אתם תצליחו להעמיק יותר ולהמשיך להעמיק עד הסוף בכל הרבדים שנמצאים כאן (ויש כמה וכמה רבדים) - בהחלט יכול לקדם אתכם ב"ה.
בינתיים חוזרת על ההמלצה בכותרת שכתבתי וגם בכל סעיף א' - להביא את עצמך. גם את מה שכתבת עכשיו. לא להדחיק פנימה אלא להביא את מה שאתה מרגיש לזוגיות. להביא את הצרכים ואת הלב שלך. להנכיח אותם. להנכיח אותך.
ולגבי סעיף ו' - שוב, כוונתי הייתה שכדאי להמשיך ולהעמיק שם הרבה יותר (כנ"ל לצערי לא אפשרי לי להסביר עד הסוף כך בפורום).
המון הצלחה וברכה ב"ה 🙏
לאחר בירור ושיחה על זה היום סוף סוף הצלחתי לדובב אותה על מה הייתה השיחה שלה עם אחותה (מיד אחרי כמה שעות מהשיחה ההיא עם אחותה חזרנו לשוחח כרגיל כאילו לא קרה כלום. עברו כמה ימים ורק היום הצלחתי לדובב אותה בקושי רב)
והוצאתי ממנה שכן היא שאלה את אחותה האם לא כדאי לה לפרק מכיוון שזה משהו שממש מציק לה והיא מבינה שזה ישאר ככה כל החיים והביאה כמה דוגמאות: לדוגמא שירה בשבת, קידוש, ריקוד בחתונות, זה דברים שאני פחות עושה והיא מבינה שזה ישפיע לה על כל החיים. (היא גם זרקה באגביות שגם היא לא אוצה בשבילי שאני ככה יהיה כל הזמן מנסה להשתנות בשבילה ולשנות את עצמי ושהיא לא אוהבת לשנות אחרים והיא לא רוצה שאני יסבול כל פעם מהשאלות שלה למה אני לא כך וכך...)
אז היא אמרה לי היום שהיא לא התכוונה לשאלה הזאת באמת ברצינות אבל זה משהו שיצא לה כזה: ''מה את אומרת לא כדאי אם כן לפרק?'' ואחותה הסבירה לה את המשמעויות ושזה לא פשוט ושזה מוגזם וכו' (אציין שהיא לא איזה ילדה קטנה בת 20 אלא כבר בת 25) ואז היא אמרה היום שזה ממש לא במחשבות שלה וזה לא רלוונטי וזה היה רק שאלה כזאת שקפצה לה בלהט השיחה והכל טוב, אבל לא יודע מה להרגיש עכשיו, האם באמת זה יכול ככה להיעלם או שהיא אומרת לי מה שאני רוצה לשמוע?
הדבר הכי משמעותי הוא *שאתה* וגם *אשתך* תרגישו שיש כאן בנושא הזה *סגירה טובה ונכונה*.
שזה סגור.
כי אם אנחנו משאירים משהו פתוח, או חצי פתוח, או אפילו כמעט סגור אבל עדיין לא - בד"כ זה יחזור אלינו שוב ושוב ושוב בורציאציות כאלה ואחרות.
וממש ישאב מאיתנו אנרגיה. אני ממש מכנה את כל הדברים שלא סגורים אצלנו "זללני אנרגיה".
ולרוב הדברים הלא סגורים יופיעו שוב בין אם במקרים נוספים כגון אלה, בין אם בפיצוץ בהמשך אם הדחקנו דברים, ובין בכל מיני דרכים אחרות.
וכאשר עושים לכל נושא ולכל דבר משמעותי לנו שעולה - התחלה אמצע וסוף. סגירה. הנפש נרגעת ושלמה שם.
ואם היא נרגעת ושלמה שם - סימן שעיבדנו נכון את הדברים בינננו לבין עצמינו וביננו לבין בן/בת הזוג ויש כאן עוד רובד ועוד קומה שרכשנו בדרך הזוגית שלנו.
בנוסף לנקודה החשובה הזו, אני חוזרת שוב שקשה מאוד לענות לך בצורה מקיפה על גבי הפורום, ועל כמעט כל מילה או משפט שלך כדאי רגע לעצור וללבן לעומק.
- גם על כך שכתבת ש"דובבת אותה", ו"דובבת אותה בקושי רב" - אני חושבת שכדאי להעמיק שם, מהצד שלך ומהצד שלה ובכללי לרכוש כלים לתקשורות מקדמות שלא אתה ולא היא תרגישו שצריך להוציא משהו ממישהו כמו מיץ שסוחטים אלא מתוך מקום שרוצה לבקר (מלשון ביקור הדדי ולא מלשון ביקורת כמובן) אחד בלב ובמחשבות והרצונות של השני, לשמוע ולהשמיע, להביא את עצמינו לזוגיות בתקשורת מקדמת.
- גם על כך שכתבת שהיא מדברת עם אחותה - גם כאן כדאי לדעתי להעמיק ולראות את מי נכון או פחות לשתף בנושאים זוגיים, עד כמה, איך, מה הרווח והתועלת וכן הלאה. יש כאן הרבה מה להאריך.
- גם על הדוגמאות שהבאת שאשתך אמרה - שוב, להעמיק בתוכן - איך היית רוצה שאעשה קידוש? ומדוע? מה זה יגרום לך להרגיש?
איך את מרגישה בקידוש שאני עושה עכשיו? ומדוע?
איך היית רוצה שארקוד בחתונות? ולמה? איך זה יגרום לך להרגיש?
איך את מרגישה עם איך שאני מתנהל עכשיו בריקוד, ולמה?
איך היית רוצה שתראה השירה שלנו בשבת? מה זה יגרום לך אם זה יהיה כך?
איך את מרגישה עכשיו?
וכמובן כפי שהדגשתי כבר בהודעה המקורית בסעיף א' - *להביא ולהנכיח את עצמך* את הטוב, האיכויות, הכישרונות, התכונות וכל מה שטוב בך. ממקום פנימי שבטוח בעצמו ומביא זאת לזוגיות.
אז גם אם אתה לא עושה קידוש כך - אתה עושה בדרך שלך.
אז גם אם אתה לא רוקד כך - אתה רוקד בדרך שלך.
וכמובן יתר אלפי הדברים האחרים שאתה כן עושה. ומטבע הדברים את חלקם אתה גם עושה הרבה יותר טוב מכל אלה שרוקדים כך וכך בחתונות או שרים כך וכך.
לכל בן אדם יש יתרונות וחסרונות, ורק רק הקב"ה לבדו מושלם.
כלומר שלא קיים איש אחד בעולם שמושלם, ולא אישה אחת בעולם שמושלמת. אין.
גם על צדיקי עולם אומרת לנו התורה "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", כולנו *אנושיים*
והמקום שרואה ומעריך ומייקר את היתרונות ואת הטוב שבשני, ואת המקומות שיותר חלשים רואה כאנושיות ומנסה נקודתית לתקשר בתקשורת קרובה ומקדמת - זה מקום שמצמיח אותנו גם אישית וגם זוגית.
- גם על המקום שכתבת שאשתך סיפרה לך שהיא לא רוצה בשבילך שאתה תהיה ככה כל הזמן ותנסה להשתנות בשבילה ולשנות את עצמך,
ושהיא לא אוהבת לשנות אחרים
ושהיא לא רוצה שאתה תסבול כל פעם מהשאלות שלה למה אתה לא כך וכך
ושהיא לא התכוונה לשאלה הזאת באמת ברצינות אלא זה משהו שיצא לה בלי כוונה
ושהיא אמרה שזה ממש לא במחשבות שלה וזה לא רלוונטי, אלא היה רק שאלה כזאת שקפצה לה בלהט השיחה
ושהכל טוב -
כל אלה נקודות חשובות שכבר התחלתם לדבר אותם ולהעמיק בהן וזה נפלא.
ואפשר בהחלט להמשיך כך.
שוב - עד שתרגישו *שניכם* שבכל הנושא הזה ותת הנושאים הנלווים אליו - יש סגירה שלמה.
אני מבין שזה מצב לא פשוט, וזה טבעי להרגיש בלבול ואי נוחות אחרי שיחה כזו. מה שהיא אמרה על השאלה לא הייתה רצינית יכול להיות סימן שהיא לא רוצה לפרק את הקשר, אלא פשוט חוותה רגע של תסכול.
לדעתי, שיחה פתוחה וכנה תהיה מועילה. אולי כדאי לשאול אותה איך היא באמת מרגישה על הנושא ולמה זה עלה בשיחה. זה יכול לעזור לכם להבין אחד את השני טוב יותר.
אני מניחה שזה מאד פוגע וקשה כגבר לחוות דבר כזה.
וזה בהחלט דבר שאשתך תצטרך למצוא את הדרך להתמודד איתו, ונשמע שגם הכוונה מקצועית.
מה אתה יכול לעשות?
לנסות להבין למה בעומק אשתך זקוקה.
לכל אדם יש יתרונות וחסרונות, וגם אם היית רועש וגבוה ב20 שנטימטר כנראה היו דברים אחרים שאין בך.
אישה צריכה להרגיש ליד בעלה בטוחה, שווה, מוערכת.
להרכיש שהיא גאה בו וסומכת עליו, שיש לצידה מישהו שמעניק לה את כל צרכיה.
כל שאר הדברים החיצוניים הם לבושים של הדבר העמוק והתחושה העמוקה שהיא מחפשת.
ולכן, במקום להתנהג כמו מישהו שהוא לא אתה (דבר שבסוף רק משדר חוסר בטחון ויפגע בהערכה שלה אליך וכמובן בהערכה העצמית שלך)
תדאג להיות במקום עצמימועוצמתי מתוך מי שאתה באמת. להכיל אותה, להיות חזק ובטוח עבורה, להיות קשוב אליה
ולא נבהל ומתפרק גם כשהיא אומרת דברים כמו אלה שהם לא נעימים לשמיעה.
בסופו של דבר הבטחון הזוגי שלכם יבנה ככל שהיא תעריך אותך על מי שאתה באמת
תרגיש בטוחה לידך, תרגיש שאתה דואג לה, והיא יכולה לסמוך עליך באמת, וכך גם אתה תרגיש בטוח יותר
כשתראה שאשתך מעריכה אותך וסומכת עליך, שאתה משמח אותה ונותן לה
את צרכיה הרגשיים והפיזיים בע"ה.
ואם יש צורך, אפשר לקבל עזרה מקצועית כדי להגיע לשם.
למה שכתבו שאל תנסה להיות מישהו אחר, זה לא יעבוד.
אישה מחפשת מהגבר שלה ביטחון.
אחת קוראת לזה גובה, אחת שרירים, אחת כסף ואחת אופי דומיננטי שלא מתבייש לשיר.
בעומק, כל הדברים האלה הם ביטחון.
ביטחון שהגבר הזה יכול להיות לה ולמשפחה שלכם עוגן וגב.
לדעתי דווקא אם תעמוד על שלך, זה אני, אני טוב ככה, אני לא יכול להיות מישהו אחר ומזל שלא.
דווקא זה יכול להעניק לה את הביטחון שהיא מחפשת.
ואני בטוחה שזה לא קל, גם אתה נשוי טרי, גם אתה עומד להיות אבא טרי, גם אתה זקוק לביטחון ממנה
וזה יכול להיות מעליב ומרחיק.
תחזק את עצמך איך שאתה יכול.
כנראה שעם הזמן ועדיף עם טיפול זה פשוט יעבור לה.
מה שהכי תפס אותי זה שאתה מנסה לרצות אותה, להיות הגבר הזה שהיא חלמה עליו.
יש לך את האור שלך, אתה לא יכול להיות מישהו אחר עבורה, אחרת תצא קירח מכאן ומכאן.
חשוב שתדע להעריך את האור שלך ושהוא לא יכבה.
לצד זה, אם בדברים ספציפים, דברים שלא נוגדים את האופי שלך ברמה שאתה צריך להתחפש ולעשות הצגות, אתה יכול לבוא לקראתה, אין בעיה.
אבל רק אם זה לא גורם לך להרגיש שאתה לא מספיק טוב.
יש לה אישיו שהיא צריכה לפתור עם עצמה.
אל תתערבב איתה.
כולנו מתמודדים במידת מה עם איזשהו חלום שלא התממש.
במיוחד וככל שהיו לנו פנטזיות ורשימות מכולת.
ובאופן כללי חשוב מאוד שכגבר תהיה בטוח בעצמך, שהדברים לא יערערו אותך.
ואולי, רק מעלה אפשרות, הנסיון לרצות אותה דווקא יוצר פער במשיכה.
אל תיזום שיחות בנושא מטוב ועד רע, אין לזה תכלית באמת.
תהיה רגוע מול זה, תכיל אותה בלי שזה יגרום לך להרגיש פגם בנפשך כמה שאתה יכול.
אשמח לשמוע מכם מה אתם חושבים על סיטואציה הבאה
אשה שחוזרת מהמקוה, אחרי שבועיים שלא טהורה, ואין כמעט התרגשות וציפיייה נראית לעין מצד הבעל לאשתו.
ולא זו, אלא שהבעל, שוכב על הספה וצופה בסדרה עם עצמו. (דבר שמתרחש כל ערב כבשגרה).
זה לא שרבנו היום או השבוע, הכל סבבה ורגיל. היה לו עומס ההיום בעבודה.
איך אני אמורה להרגיש כלפי כזו סיטואציה? באמת מנסה להבין האם זה משהו שקורה מדי פעם עם עוד גברים?
אני חושבת שהוא צופה בתכנים פור?₪6::8 לא דיברנו על זה..
נראה כמו התעלמות מכוונת
אדישות מופגנת
אולי מנסה להעניש אותך על משהו שקרה בינכם כי אין הסבר הגיוני לכזו התנהגות
גם אם חלילה צופה בסרטים לא ראויים, זה לא מסביר ולא קשור לאדישות וההתעלמות עם חזרתך מהמקווה
לא חושבת שיש קשר לצפייה בתכנים
זה לא מחליף מקום של קשר פיזי אמיתי ובטח לא של קשר רגשי.
קראתי שוב שהיה לו יום עמוס.
תקשיבי, בסוף גברים הם גם בני אדם (לפעמים🤷🏼♀️).
עייפות פיזית משפיעה.
התעלמות מוחלטת באמת מעליבה,
אבל יכולה להבין שרוצה רגע לנוח על הספה.
אולי תצטרפי אליו?
הרבה פעמים הוא עייף, לא במוד, לא דווקא בערב של מקוה אלא בכללי..
מה שמניע אותו זה כשיש לו דחף לזה אז הוא רוצה ..
זה בהחלט דבר טבעי ויכול להיות
בטח אם עובד קשה לאורך היום
אבל אם הוא בערב של מקווה מתנהל באופן כ"כ אדיש זה גם מעליב וגם אולי יושב על ריחוק שקיים בינכם.
זה את יכולה לומר אם כן או לא
וברור שכאשר יש לו דחץ זה מניע אותו... הגיוני
איך התקשורת בינכם בימים שלפני המקווה?
היה מהתחלה?
אין בכלל שיחות עומק יותר מהרגיל?
אם אני אסתכל על זה לעומק אז אפשר להגיד שמאוד נוח לו להיות עסוק בדברים שלו. עבודה/טלפון וכו
זה היה כבר מהתחלת הנישואין
היום זה כבר יותר חמור, כל אחד הולך לישון בזמן שנוח לו וקם כשהוא צריך.. בעלי אם לא הילדה היה כנראה חוזר מהעבודה גם אחרי 7
שבתות הוא מאווד דואג שיהיה לו מה לקרוא, הוא עסוק בזה
אנחנו גם מדברים בשבת, זה הזמן היחיד שאנחנו באמת מדברים ואם אנחנו שבת לא בבית אז הוא לא יטרך למצוא את האפשרות להיות איתי בשביל לשוחח וכזה, אולי טיול בגינה עם הילד ואז כבר מדברים תוך כדי.
אני לא יודעת למה הוא ככ לא מחפש אותי
זה לא שאני מנג׳סת לו כל היום ומציקה לו. באמת שלו.. אני מתוסכלת מאוד
לפני החתונה? אז כן היו שיחות עומק?
אמרת שזה החמיר לאחרונה, יכול להיות שהוא מוטרד ממשהו? (עבודה/משהו אחר)
אין לאף אחד משניכם רצון ללכת לישון ביחד?
הוא יודע שאת מתוסכלת מהמצב?
נשמע ממך שמערכת היחסים ביניכם נמצאת בשגרה, שוחקת, ובטח כשיש תינוק קטן בבית...
אתם יוצאים לטייל לפעמים?
אוכלים ארוחת בוקר שישי במסעדה?
הולכים ביחד לסדנת בישול?
משהו שהוא שובר שגרה ולא סתם עוד יום עבודה-בית?
כלומר, מי שלא עושה את זה גם כי זו מצווה. מהר מאוד יהפוך להיות גבר אנוכי שלא מבין את התפקיד הבסיסי שלו בזוגיות. להעניק לאישתו.
ועונתה לא יגרע. זה פשןט איסור מפורש וחמור מאוד.
אין דבר יותר גרוע מלגרוע ואסור שתיהיה סובלנות לזה.
לא מקיימים יחסים רק כי בא, זו אנוכיות.
כמובן גם עליה יש מצווה להתאמץ ולהשקיע כדי שהמיניות הזוגית תהיה טובה
אבל אין לה מצוות עונה ולא סתם
אני לא חושבת שאף אחד אמור לקיים יחסים בלי רצון!
אבל על שניהם מוטלת החובה לעורר את הרצון
ועל הגבר יותר
קודם כל כי ככה קבע הקב"ה ואנחנו לא יותר חכמים ממנו
אבל גם כי לאישה הממוצעת יש מנגנון טבעי שיותר מכוון לריצוי, והיא יותר מונעת מגורמים חיצוניים כדי לעורר את החשק
וגבר ממוצע יותר מונע מהיצר הפנימי ויותר בנוי להיות אקטיבי וגם הרבה יותר קל לעורר את עצמו גופנית
(ממוצע. זו כמובן הכללה. אבל ההלכה והכללים נכתבו לכלל וכל זוג כמובן צריך למצוא את הדרך המדויקת לו)
היית אומרת את זה לאישה?
לקיים יחסים גם כשלא בא לה?
התורה חריפה מאוד גם לגבי אישה מורדת שמונעת יחסים מבעלה.
היו מונים לה כל שבוע שהיא הייתה נמנעת, מורידים לה מהכתובה ומביישים אותה מול כולם בבית הכנסת.
אם את הולכת על פי תורה עם ראש בקיר, אז מן הראוי שזה יהיה הדדי.
הם לא רק הביאה, הם כל המסביב גם.
כשיש משהו שגורם לבני הזוג להיות בריחוק, צריך לפתור את זה, אין שום לגיטימציה לברוח.
יש תנאים שבהם אסור להיות ביחד, חלק מהחובה היא לפתור את אותם דברים שמונעים מהם קרבה.
אישה מטבעה רוצה להתקרב אלא אם כן משהו מאוד מעיב עליה.
ואישה מורדת זו אישה שמונעת כדי להעניש אותו.
אסור לאישה הלכתית! לקיים יחסים כשזה בניגוד לרצונה.
כשהם במריבה וכו'.
התורה היא תורת חיים.
היא לא מצפה מאף אחד לאנוס את עצמו,
לא מהגבר ולא מהאישה.
אבל עדיין המחוייבות לעונה וממילא ליוזמת הפיוס כשצריך היא של הגבר.
עונה היא לא רק תקופה, היא ההענות לסיפוק.
אישה לא מסתפקת מיחסי מין מנותקים רגשית.
כי משהו מעיב עליו, גם גבר זקוק ליחסי אישות עם חיבור רגשי.
מפריעה לי הנטייה להפוך גברים לאובייקט חייתי מנותק רגשית, ואישה ליצור רגשי מנותק מצרכים גופניים.
בסוף הצורך של גבר ואישה דומים מאוד רק הביטוי שלהם שונה.
בכל מקרה, כאן הרחבת ואמרת משהו שונה- ״החובה היא לפתור את אותם דברים שמונעים מהם קרבה״
הבדל משמעותי מ״לא מקיימים יחסים רק כי בא״
מקיימים יחסים רק כשרוצים.
שני הצדדים.
אני מניחה שכל רב שפוי יעמיד בעל שנמנע מאישתו בפני שתי אפשרויות.
טיפול ומאמץ לפתור את הדברים או גירושים.
אף רב שפוי לא יגיד לבעל לקיים בפועל יחסים כשהוא לא רוצה.
יחסים הם לא ביאה. הם קודם כל כל מה שמסביב.
מי שמכיר אותי יודע שאני נגד יחסים ללא רצון מכל צד!
אלא מה, כמו שמיקי מאוס סיכמה את זה יפה,
יש הבדל ביולוגי ומהותי בינהם.
והקב"ה בכבודו ובעצמו יודע את זה ומטיל את החובה על הגבר.
נכון שגם גברים הם אנושיים, אין שום סתירה בין זה לבין זה שהוא מחוייב במצוות עונה.
זה שאסור לה להתנגד כדי להעניש אותו זה סיפור אחר שחבל שמערבבים בינהם רק בגלל סיפורי כתובות וגירושין.
שורה תחתונה, מצוות עונה זה מדאורייתא, על הגבר. כן.
ולא מדובר רק בביאה. ביאה אצל אישה זה תוצאה ולא סיבה, ואצל גבר לרוב - מניע.
נראה שזה לא סוף העולם
ושאם תתחזקו את הקשר ביניכם, למצוא ענייני תוכן משותפים, זה יהיה לכם טוב
ספציפית על העניין הנדון, זכותך לאמר לו את שעל ליבך ושיתעסק פחות בענייניו בעת זו
לאחרונה נחשפתי לספר בשם שער בדידות לגן עדן של מרים קליין.
אני חושב שזה ספר מאוד חשוב לכל אשה ויכול לעזור לך מאוד.
ואת כל מה שחווית.
לא כדאי להתעלם ולהמשיך הלאה - אלא דווקא להביא את עצמך, ואת כל מה שהתחולל בך וכל מה שהרגשת כאשר חזרת מהמקווה וחווית חוסר יחס או חוסר התרגשות מצידו.
וממש לפרט מה זה גרם לך להרגיש ומה היית רוצה שיקרה אחרת. ממקום שמתרכז *בך* ובחוויה שלך ופחות בו ובכמה הוא לא בסדר (כי זה סוגר את ערוץ ההקשבה ומכניס למגננה או התקפה...)
ובכלל, זו הזדמנות יקרה לפתוח את כל המקום של הזמן הזוגי שלכם, הביחד שלכם. כתבת שאת מרגישה גם ביום יום הכללי שלכם שבעלך פחות מחפש אותך או פחות צריך ומקיים זמן זוגי איתך ושזה מפריע וחסר לך. חשוב מאוד לדבר גם על זה. להביא את זה. לגעת בזה. בצורה עמוקה ויסודית שתביא גם להבנה שורשית וגם למציאת פתרונות פרקטיים שישמחו את שניכם.
פתיחת מקום כנה, שקוף, עמוק ופתוח בזוגיות תוכל לגרום גם לו לראות אותך ואת כל מה שעברת, וגם לך לראות את הצד שלו ולשמוע ממנו איך הוא חווה את הדברים?
ועל גבי זה להמשיך ולדבר לעומק ולהגיע להצגת הצרכים והרצונות שלנו ועבודה משותפת למילויים בזוגיות שלנו.
המיתוס הזה כאילו כל גבר אמור לרצות יחסים תמיד הוא שגוי. גם גבר זה לא רק גוף
וגם צפיה בתכנים לא אמורה לספק גבר כמו חיים אמיתיים עם אשתו זה לא באמת תחליף ברמה הפשוטה
אבל ברור שזו נורה מהבהבת
לא נגדו
אלא על מצב הזוגיות שלכם...
וברור שזה פוגע וכואב מאוד
חשוב שתדברו על זה...תנסי לא להסתפק בתשובה כמו "עייף" כי זה לא הכל. זה בטוח.
גם גבר עייף אמור לרצות חיבוק מאישה שאוהב
גם אישה לא תמיד תרצה יחסים בליל טבילה (סהכ זה מאוד נורמלי) אבל תרצה יחס אם האינטימיות הרגשית תקינה
אולי יצופו דברים שתדעו איך לתקן
אולי תגלו שעדיף לקבל קצת עזרה חיצונית בייעוץ מיני או לימוד של העולם הזה ושל עצמכם קצת יותר
בהצלחה
ולפותחת- אני בכלל חושבת שאם את רוצה מציאות כלשהי- תצרי אותה, אל תצפי שהוא ינחש מה את רוצה...
תגידי לו מראש שכשאת חוזרת הביתה את רוצה אווירה מסוימת בבית/שיפתח לך את הדלת עם פרחים/מוזיקה/ משהו מתוק שתאכלו יחד. תגידי לו שאת מתרגשת ומצפה לחיבוק שלו... אולי הוא זקוק לזה שאת דווקא תתחילי את המקום הזה.
כמובן שאת בסוף יודעת מה הכי טוב, וכמו שכבר כתבו כאן- זה ככל הנראה תלוי באיך השגרה שלכם ביחד באופן כללי...
משתדל להסיח דעת ולא לפתח ציפיות
כי היא לא הזכירה שיש ביניהם דחייה או ריב. ההיפך. אין, אבל גם אין תקשורת.
מוסיף שיש מצב שהוא אולי בחולשה פיזית (חוסר וויטמינים? ברזל? משהו אחר?) או בדיכאון? (יותר קשה לאבחן, אבל גם באפשרות הזאת התחנה הראשונה יכולה להיות רופא המשפחה).
בהצלחה רבה
האם זה היה תמיד, או שנהיה לאחרונה, ואם רק לאחרונה, מה קרה לאחרונה?
האם יש משהו בזוגיות שמפריע לו, וממילא הקשר הזוגי משפיע גם על חזרה מהמקווה?
האם יש משהו שגורם לו לחוסר ציפייה מאשתו, או באופן כללי, או בזמן החזרה מהמקווה, או לאחמ"כ?
האם זה ענין של גיל מבוגר או של מצב בריאותי מסוים?
האם יתכן שיש לו קשר עם מישהי אחרת, ואם כן, מה חסר לו בבית, שהוא מחפש בחוץ?
שאלות אלו ואחרות, יכולות לסייע להבין מה הגורם לתופעה, וממילא כיצד להתמודד איתה.
איך אפשר לגדל 4 ילדים קטנטנים בגירושים,
החיים לא מאוזנים
יחסי אישות יש אחת ל... רק שהיא רוצה שיהיה לנו עוד ילדים
לא רומנטית, לא מפנקת, בית בלאגן
סיוט של החיים
כל בוקר מצטער על הרגע שנישאנו , הייתי על סף לבטל כי הבנתי שהיא משוגעת, ולא שפויה, אבל פחדתי לבטל מהתגובה שלה.
והיום מבין כמה טעות זו הייתה
לא אוהב , לא נמשך, צעקות מצבי רוח, רודה בילדים,
מצבנו הכלכלי הפך לחובות ענקיים לבנקים
בגלל שהיא בזבזנית כרונית ולא מבינה בלנהל תקציב ובגל שאני ברחתי לאכול ובזבוזים כי אי כלום אחר , סוג של פיצוי
ואני בוכה על ההחלטות הגרועות שקיבלתי בחיים שלי
ולא יודע איך אני מתקדם משם הלאה.
הלוואי ותמצא חבר טוב, או עדיף איש מקצוע טוב, לפתוח איתו את כל התסכולים והקשיים. אולי אולי אפשר לחדש את הזוגיות, להתחיל תהליך של חזרה לרצון העמוק והשמחה, לקיחת אחריות בכל תחומי החיים (כולל הכלכלי ובכלל) יחד שניכם. ולו בשביל לתת צ'אנס אמיתי לאשתך ולארבעת הילדים לפני שמתייאשים.
כמה סיפורים כאלה יש...וכ"כ חבל😒
מכירה לצערי סיפורים כאלה מקרוב וזה אכן מצב מתסכל בטירוף!
בכל מקרה-דבר ראשון,למרות שבקושי יש יחסי אישות,תדאג למנוע טוב טוב לפני שיהיו 5 ילדים!
נסה למצוא מעטפת של תמיכה נפשית ואוזן קשבת,מבן משפחה או חבר טוב קרוב.
לבי איתך!🙏
או טיפול אישי או טיפול זוגי, שיעזרו לך להבין את המציאות לעומק ולקבל החלטות מושכלות.
אני כן אגיד, שהרבה פעמים במצבים כמו שלך, שבו יש מורכבות זוגית, יש נטיה כזאת שכל אחד חווה שהוא נפלא וטוב ונורמלי, והצד השני הוא דפוק, וגרוע ובעייתי.
בסוף, מה שנוצר ביניכם זה תוצר של דינמיקה זוגית ושל הפצעים של שניכם,
והבחירה שלכם זה בזו מגיעה מכך שמצד אחד ראיתם זה בזו פוטנציאל לריפוי של חוויות עבר קשות שלכם, ושל צרכי נפש עמוקים שלא קיבלו מענה בילדות,
ומהצד השני גם פוטנציאל כן לקבל ולהעניק אותם.
אם צרכי הנפש שלך יתמלאו או לא, זה תלוי בדינמיקה הזוגית ביניכם, והדינמיקה היא גלגל שיכול ללכת או לכיוון שבו הפצעים רק משתחזרים וכואבים יותר (כדי לקרוא לנו חזק לרפא אותם כבר..)
או שלומדים לנהל את הדינמיקה הזוגית בצורה שמרפאת.
באורח פלא אנחנו בוחרים בדיוק, אבל בדיוק את מי שהשקעים והבליטות שלו מתאימים להפעיל את שלנו. מין מגנון פלא שה' טבע.
בא נגיד שמהתחלה אישתך כנראה הרגישה שלא באמת רצית בה, ושאתה לא אוהב או מקבל אותה, וזה בסיס בלתי אפשרי להקמת זוגיות יציבה, להתמסרות של אישה לאיש שלה, ולבניית קרבה ואהבה.
ממליצה לך ממש לגשת לקבל עזרה רגשית כאן ועכשיו, ולא להתייחס רק למצב החיצוני והטכני של המציאות.
כי לכאורה אפשר או להמשיך ככה כשתעבור תקופת הסבל הנוכחית לעוד כמה שנים, ולהתחרט כל בקר, ולחיות במריבות וצער,
וגם הילדים בזמן הזה חווים דברים שפוגעים בהם.
ולחילופין אפשר להתגרש, ואז להיות מתוסכל וממורמר מחובות, ומזונות, ומשמורות.
הבעיות שורש לא באמת הולכות לשום מקום, גם אם מתגרשים, וגם אם מדחיקים.
אני מציעה לך לצאת קצת מהעמדה הקורבנית שיש בה משהו נח מצד אחד, כי אתה לא אחראי על כלום, הכל עשו לך ודפקו אותך והבעיה בכולם, ולחילופין מהאשמה עצמית שעשית טעות גדולה שגם לא משאירה אותך במקום מקדם, ולהבין שיש מקומות עמוקים יותר בנפש שבהם הדברים קורים, ומהם הם מתחילים, וזה הרובד האמיתי בו אפשר ליצור שינוי ולפתור בעיות בע"ה.
בהצלחה רבה לכם
בעלי התגרש כשהיה +חמש.
העיקר הוא שאתה תהיה יציב, מאוזן, אבא טוב לילדים ויציב בפרנסה.
זה שהיא מתנהגת בצורה לא ראויה לא פוטר אותך מלהיות אבא מסור שדואג לילדיו
אותה אנחנו לא יכולים לשנות. אבל לך יש עבודה רגשית לעשות כדי להתמודד עם התגובות שלך מולה ומול עצמך. היא בזבזנית כרונית ואין לך דרך לעשות עם זה שום דבר, למה?
אין לך ביטחון עצמי?
(לא כועס או משהו, חס וחלילה, רק שואל).
צריך לעשות שם בירור משמעותי. קודם כל עם עצמך. למה אתה כואב ובוכה ולא מסוגל לעשות שום דבר אקטיבי גם במחיר שיהיה לכם ערב של צעקות.
דוגמא למהלך אקטיבי: לעצור את המינוס. אפשר לבקש מהבנק לא להגדיל את המסגרת בידיעה שיחזרו צ'קים וכו'. זה יעצור את הבזבזנות ויכניס אותה להתעמת עם הוצאה לפועל. רע אבל עדיף מאשר המצב הקיים שבו היא (לכאורה, לפי הסיפור שלך) מנותקת מהמציאות.
חושב שזאת תופעה שקורית בעוד מקומות, אני התגרשתי בסוף, אבל לא בטוח שתמיד זה הפיתרון
הקוטביות הבריאה – הבית ללימוד זוגיות קוטבית בריאה – יהונתן ומרים קליין
יש לך עם מי לדבר?
כותבת לך כמה נקודות שעלו לי ממה שכתבת.
יחסי אישות יש אחת ל... כי היא לא רוצה?
אתה כן רוצה?
לא רומנטית ולא מפנקת... ואתה כן? כלומר אתה מרגיש שזה חד צדדי, או שזה התרחקות הדדית?
לפעמים זה מעגל קסמים, בטח אם יש דאגות כלכליות וילדים קטנים, במיוחד אם יש חוסר שינה ועומס טכני...
ואז הרומנטיקה נעלמת, וגם החשק לאינטימיות נעלם.
לפעמים הרומנטיות היא לא בדברים הגדולים אלא ממש בקטן. נגיד תחבק אותה סתם באמצע היום, בלי מטרה חוץ מאשר הבעת אהבה.
תשלח לה הודעה עם מילות אהבה.
זה בטח ירכך בה משהו.
כתבת שהיא משוגעת, לא שפויה - אתה באמת מאמין בזה?
למה התחתנת איתה מלכתחילה?
מה ראית בה אז?
(כתבת שהרומנטיקה נעלמה, כלומר הייתה שם פעם...)
בכנות, נשמע שאתה מעמד על עצמך את אותם דברים שאתה מאשים אותה, רק שכלפי עצמך אתה סלחן ומצדיק, וכלפיה אתה מחמיר:
אין יחסי אישות - אתה לא נמשך
אין רומנטיקה - אתה לא אוהב אותה
היא בזבזנית כרונית - אתה ברחת לבזבוזים כפיצוי
הבית בלאגן...
טיפול עולה כסף.
גירושים עולים יותר.
אני בטוחה ששניכם לא מאושרים, קל אחריות על הבחירה שלך, על המעשים שלך.
דמיין שהיא עכשיו לא בבית, היום ובשבוע הקרוב.
אז הבית מסודר למופת ואתה מתנהל ברוגע עם הילדים?
המצב הכלכלי מאוזן?
או שאולי יש כאן עבודה של שניכם...
לפעמים השני משקף לנו את העבודה שאנחנו צריכים לעשות בעצמנו.
זה לא סותר שגם היא תצטרך להשתנות.
אבל אנחנו לא יכולים לשנות אף אחד מלבד עצמנו, ואז לפעמים גם הסביבה משתנה, או שיותר קל לנו לתווך את הצרכים שלנו.
זוגיות במצבה הטוב מכניסה אנרגיה, זוגיות במצבה הרע שואבת אנרגיה.
גם אם תתגרשו עדיין תהיו הורים לאותם ילדים והמצב הכלכלי בסבירות גבוהה ימשיך להטריד אתכם.
לדעתי כדאי להשקיע בטיפול, אבל לפני כן אתה חייב להשלים עם הבחירה שלך.
להחליט שאתה בחרת בה מסיבה טובה, זה מה יש, אתם קשורים לעד (גם כגרושים... אתם עדיין הורים). ורק אז להתחיל תהליך.
בנוסף - לא מביאים במצב כזה עוד ילדים. נקודה.
אם מדובר במצב של חולי נפשי קשה, כגון נרקיסיזם או התמכרות וכד', זה נושא אחר, זה שייך לאנשי מקצוע מומחים.
אם מדובר בזוג רגיל, שהבעל חושב שהאישה לא נורמלית, והאישה חושבת שבעלה עם מידות מקולקלות, או להפך, כמו שמצוי לא מעט פעמים, כאן כדאי להבין שזה נורמלי, ואפשר בע"ה לפתור את זה, ע"י שהבעל מבין מה הצורך הזוגי שחזר לאשתו, והאישה מבינה מה הצורך הזוגי שחסר לבעלה, [אפשר לשבת על כוס קפה ועוגה בזמן רגוע, ולנסות בצורה חיובית ומכבדת, עם נכונות ליישם זאת, או לחלופין ללכת לאיש מקצוע שיסייע בכך], וכך בד"כ הכל בא על מקומו בשלום.
ב"ה שהחיינו והגיענו לשלב הזה...
מחפשת המלצות לאולמות אירועים מוצלחים באיזור מודיעין/ המרכז.
משהו בסגנון פחות אורבני, אם קיים.
ורמת אוכל טובה אבל לא מחירים מופקעים...
מכירים?
רקלתשוהנהאוכל היה מוצלח
אני לא יודעת מחירים אבל מהיכרותי את המשפחות אני מאמינה שהעלות היתה סבירה. שוה לברר קצת
מזל טוב!!!
ב"ה ותודה לך ה' הטוב!
מזל טוב מזל טוב ענקי יקרה
שתזכו לבניין עדי עד, אושר, אהבה, הצלחה ואור גדול ב"ה ✨❤🎉🎈
לילות קסומים מומלץ ממש אבל זה קצת יותר דרום-בקיבוץ חפץ חיים.
יש גם את נסיה ששמעתי עליה דברים טובים,אבל זה גם קצת דרומה-צומת ראם.
אולמי ארי באור יהודה- מישהו מכיר?
תמיד אני סקפטית לגבי ביקורות גוגל. יש תחושה שאת הביקורות המחמיאות האולם דאג לכתוב, וכל השאר הן ביקורות אמת
אני מדרג הרבה פעמים
גם 5 כוכבים שמגיע
וגם כוכב אחד שמגיע.
לכל ביקורת את יכולה להכנס למבקר ולראות מה הוא עוד דירג.
אם זה דירוג יחיד שלו. הייתי חושד
אם יש לו עוד הרבה דירוגים. את יכולה להאמין לדירוג הזה.
כמובן. לפני שאת סוגרת באולם תגיעי לפחוץ פעמיים בהפתעה לאולם תוך כדי אירוע ותראי את המצבו.
מסקרן אותי לדעת האם וכמה משפחות יש כאן שהבנים סוגרים מכפתרים את הפתור העליון בחולצה גברית עם צווארון קשיח.
בעלי סוגר ומבקש לכל הבנים לסגור זה הרגל מהבית.
האם יש עוד כאלה?
האם יש כאלה שחושבים שזה יותר יפה?
באחרונה שמתי לב לצעירים ממש מודרניים שהולכים סגור. מה הקטע? זה קול?
זה כמובן שונה מהסגנון של בעלי שלדבריו זה יותר יפה ויותר חסידי.
שנה טובה.
לק"י
אבל בדואים צעירים הולכים עם חולצות פולו מכופתרות עד למעלה.
אצלינו הבנים לא מכפתרים עד למעלה. יפה או לא זה עניין של טעם.
בחסידיות אני לא מבינה.
אבל זה נראה חונק....
למה בעלך (במקרה הזה) ואת (בשאלות קודמות שהעלת כאן) - עוסקים בלעורר אנטגוניזים אצל הילדים.
נח להם לסגור - שיסגרו, לא נח להם - שלא יסגרו (יותר סביר, זה לא נח...).
אחריותינו לגדל ולחנך את הילדים. כמה שפחות חיכוכים על דברים פחות חשובים - כן ייטב ויותר יאפשר לפתח קשר בריא ובונה איתם. גם על דברים חשובים, כדאי למצוא את הדרכים להשפיע בצורה בונה ולא בצורה מתעמתת.
בהצלחה רבה
אם זה עקרוני לכם, תתעקשו.
אם לא שווה לכם, תנו להם להחליט לבד.
הורדתי מינון כאן דרסטית, מרגיש שזה יותר בריא כרגע. בהצלחה רבה
בריאות זה לא עניין של הרגשה, וכל עוד אין לך מחקרים שתומכים בדעה שלך - זה לא יהיה חכם לפעול לפיה.
סתם סתם!!! זה פשוט חזק ממני...
שתהיה לך שנה טובה ומתוקה, ובעז"ה נזכה לשנה של נחמה.
אתה לא "מרגיש" שיש לך סכיזופרניה או מניה דיפרסיה וכו', ואפילו בדיכאון זו לא שאלה של הרגשה אלא שאלה של תסמינים.
במילים אחרות, אם אני אבוא לפסיכיאטר ואגיד לו ש"אני מרגיש שיש לי דיכאון" זה לא אומר כלום, אם אני לא עומד בתסמינים שנקבעו בספרות המקצועית. זה למעשה מה שמבדיל בין סתם עצבות רגילה או חוסר חשק מקומי, שאנשים יכולים להגיד על זה "וואי אני בדיכאון", לבין דיכאון אמיתי שבו יש לטפל כמו שמטפלים בדיכאון.
גם דלקת גרון מרגישים, אבל זה שיש לי כאב גרון לא אומר שיש לי דלקת...
או אפילו אדל שמרגיש עצבות צריך לטפל בזה.
יכול להיות שהשלב הראשון בטיפול יהיה האבחון אבל עדיין יש פה עניין לטפל בו.
אנחנו זוג נשוי כבר כמה שנים,
בהתחלה היו יחסים די תקינים, וגם אני מצידי לא הייתי מזפזפ החוצה,
עד שהגיע ילד ראשון והיחסים כבר לא מה שהיו
וילד שני בכלל...
עד שהגיע מצב שהרגשתי שזה או שאני ממש בוגד פיזית, או שאני קצת מסתכל...
יום אחד אשתי "תפסה"
ואז ישבנו ודיברנו על זה והיא מצידה אמרה שגם לה אולי יש חלק בזה,
בפועל כשישבנו לטיפול זוגי יצאתי הגורם הרע והאשם (מה שעשיתי לא בסדר בכלל ואני מודע לזה)
כן יש לי רצון לתקן את מה שקרה, אך לפעמים אני חושב שאם גם ככה היחסים לא משהו, והכל מסביב לא משהו, אולי כבר ההשקעה היא סתם לחינם...
כן הייתי רוצה לקבל מאשתי קצת יותר קירבה , ומה שקורה כרגע זה רק מרחיק יותר
מרגיש בודד בזוגיות
עצות חברים,
ביקורת אפשר גם ואני פתוח גם לזה, אבל גם עצות לעידוד יתקבלו בברכה
אפילו סדק בחלון מערער מאוד את היכולת לתקן.
זה לא אופציה
נקודה
התחיבת לה,אתה נשוי לה, וכל עוד זה הסטטוס אז אתה מחויב למערכת הזו ורק אליה.
מכאן- צריך לנסות ולחשוב מה בדיוק מרחיק מה היה יכול לקרב אותך אליה, מה אתה מצפה שיהיה שם
ואז- לתקשר את זה מולה (כמובן לא כדרישה. אלא שיתוף)
כמובן גם לשמוע ממנה
ותחשבו מה היא מוכנה או רוצה לעשות ואיך אתה מתקרב מצידך
כתבת שישבתם לטיפול..טיפול זה תהליך ארוך אולי פשוט צריך להמשיך
אם יש אשמח שתספרו ותשתפו.
זה יעזור לי ברמה האישית לקבל תקווה ואמון בתהליך.
ולהערכתי יעזור לרבים נוספים שחוששים להתחיל תהליך,
או שעשו תהליך לא מוצלח.
יועיל אם תשתפו את הרקע שלכם, בני כמה אתם, כמה שנים אתם נשואים,
האם אתם הגבר או האישה (הלוואי שגם גברים תותחים יכתבו),
כמה עמוק היה המשבר. במה באה ליידי ביטוי ההצלחה.
כמה מפגשי טיפול עשיתם, מה היתה נקודת המפנה.
איזה תובנות יש לכם על טיפול מוצלח, ועל גישה נכונה לטיפול.
תנו טיפים, תנו זויית חשיבה.
הצלחתם? כל הכבוד. תכתבו אל תתביישו.
תעשו טובה. תוסיפו אור.
שטיפול זוגי אף פעם לא נגמר. זה ממשיך אחרי הטיפול הרשמי לתוך הזוגיות היומיומית וצריך לתחזק אותה כמו כל עבודה.
אז,
כמה עמוק ? אין אמון, אכזבה, הבנה שזה טעות ולא אפשרי לתקן.השוני גדול מידי, כיוון לגירושין ולפרק את החבילה.
עשינו הרבה שטויות שנינו.. קצת כדי לנקום.
הלכנו למטפל שאחרי כמה חודשים זרק אותנו שנלך קודם לטפל בעצמנו.
התחלתי אני טיפול בשבילי להבין מה אני רוצה מהחיים. הוא פחות היה בעינין.
הוא הצטרף אחרי שנה וחצי בערך.
יצאתי אחרי שנתיים מאותה מטפלת באמירה, שאם היא הצליחה איתנו.. כולם יכולים.
היום אנחנו נשואים 10 שנים עם 3 ילדים ועוד אחד בדרך..
אחרי שנה מהמטפלת, מאוד גאה בנו בתהליך שעברנו ושבחרנו בחיים.
זוגות יכולים לסחוב שנים בעיות וזה רק מתעצם. לכו לטפל, זו לא בושה לבקש עזרה.
אז מנסה לענות בכמה נקודות מרכזיות מהניסיון המקצועי שלי:
א. בעיניי כל זוג באשר הוא יכול להיתרם מתהליך של יעוץ זוגי.
ההבנה הזו שזוגיות היא לימוד, עבור כולנו. שאין אדם אחד שנולד יודע זוגיות, שגם גדולי המטפלים והיועצים ושמות הכי מוכרים היו צריכים ועדיין צריכים ללמוד זוגיות וליישם גם בחייהם הפרטיים יום יום שעה שעה. שאין אחד שהוא יותר נעלה מהשני אלא כולנו שווים ופשוט צריך ללמוד. וכמה שנלמד יותר, כמה שנשקיע בזה אנרגיה *אקטיבית* כך נוכל לגדול יותר ב"ה.
ממש "תורה היא ולימוד היא צריכה".
לכן, גם זוג שהוא 10 מ10 יכול להיתרם ולהגיע אפילו ל11 מתוך 10 בעזרת הגברת הלימוד והעמקה, קבלת הכלים והצמיחה המתמשכת.
וגם זוג שהם 9 מ10 או כל דבר אחר יכולים להיתרם, לשים דגש ומקום על הזוגיות שלהם (אפילו בפן הטכני של זה: להקדיש זמן קבוע בשבוע לכך, להשקיע מחשבה, מאמץ, אנרגיה, פתיחות בתהליך. זה כבר עושה המון.) ולהמשיך לצמוח ולהעצים עוד ועוד ב"ה.
ב. מתוך כך, כל זוג שפונה לתהליך כזה צריך לתת לעצמו *תעודת גבורה* על עצם זה שאכפת להם מהחיים שלהם עצמם. מאיכות החיים עצמה. שהם מבינים שהם חיים פעם אחת ורוצים למקסם את הטוב שבחיים שלהם. לא לחיות ליד או בערך אלא ממש לחיות את החיים עצמם בכמה שיותר שמחה ואושר ואהבה ב"ה.
לכן זוג שפונה לתהליך לא צריך חלילה לחשוב על עצמו "מה דפוק בי/בה/בו/בזוגיות שלנו ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ זוגי וזו תעודת עניות עבורנו" - ממש ממש לא! אלא בדיוק להיפך - "איזה מדהימים אנחנו שככה אכפת לנו מהאושר שלנו ומהחיים שלנו עצמם ואנו מבינים שזוגיות היא לימוד ואנו באים להמשיך ולהעמיק וללמוד!
וכמו שאנו יכולים אולי לפתוח סתימה בצנרת בעצמינו אבל אנחנו לא מעוניינים בכל הכאב ראש, הבלאגן, הזמן הארוך, הבוץ שישפך עלינו וכו' שבדרך - אז אנו פונים לאיש מקצוע שלמד את זה וישחרר לנו את הסתימה יותר במהירות וביעילות, כך אנו עושים גם בתחום הזה של הזוגיות שלנו".
ג. מניסיוני המקצועי, כל זוג אשר מגיע עם שלושה דברים עיקריים לתהליך - הסיכויים שלו להצלחה עולים בצורה משמעותית וגדולה מאוד:
1. רצון - זוג ששני בני הזוג עם רצון להיות יחד אחד עם השנייה, בטוב כמובן. (כלומר גם אם עכשיו פחות טוב - יש לשניהם רצון להיות ולחיות יחד בטוב. אחד עם השניה).
2. מוכנות - זוג אשר שני בני הזוג עם מוכנות לעבודה, להבנה שזה תהליך ודברים לא קורים ברגע אחד, עם סלבנות והתמדה, עם פתיחות ומוכנות לעבור דברים ולעשות תהליך - אחוזי ההצלחה עולים פלאים.
3. לקיחת אחריות - זוג אשר כל אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית *על הצד שלו* - האישה לוקחת 100% אחריות על ה50% שלה בזוגיות הזו והאיש לוקח 100% אחריות על ה50% שהוא בזוגיות.
- גם זוג שרק אחד מהם באים לתהליך עצמו בלי השני אבל יש להם את 3 הסעיפים הללו יכולים להצליח לגמרי ב"ה.
ד. בתוך התהליך עצמו, בעיניי ישנם 5 שלבים משמעותיים שכדאי לעבור עם איש המקצוע:
1. מודעות - להעלות דברים מעל לפני השטח, כמובן דברים משמעותיים אבל גם דברים שלפעמים נראה שאין להם חשיבות וע"י הכיוון של איש המקצוע מגלים שהם קשורים וממש בונים פאזל שלם של עוד ועוד חלקים שבסוף מתחברים כולם יחד ועוזרים לתת תמונה רחבה ודיוק במענה המותאם לזוג הזה ספציפית.
2. שימת לב שכל הסעיפים שכתבתי בסעיף ג' מתממשים - שיש לקיחת אחריות אישית, מוכנות ורצון, וכמובן רצף תהליכי שמאפשר את הדברים ואת התהליך עצמו.
3. הבנה עמוקה ונגיעה בשורש של הדברים - ממש לראות את השורש של כל דבר בפני עצמו ושל הכל יחד.
4. קבלת כלים - מתן כלים, תובנות וידע איך לצלוח בפועל את מה שלומדים ובונים.
5. תירגול - התרגול בפועל ובשטח הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. גם בין הפגישות וגם בפגישות עצמן - לתרגל ולהתאמן עד שהדברים יעשו לנו הרגל חדש.
זה מצריך זמן וסבלנות אבל זה קריטי. כי גם אם נלמד הכל, נדע את החשיבות של הכל אבל לא ניישם ולא נתרגל בפועל - האחוזים שנצליח ירדו.
בדיוק כמו שאם הלכתי לפיזיותרפיסט והוא נתן לי תרגילים לעשות כדי שלא יהיה תפוס לי הצוואר, הבנתי את החשיבות, הבנתי את השורש ממה זה נבע, הייתה לי מודעות ורצון וכו' - כל עוד לא תירגלתי בפועל את התרגילים הצוואר שלי עדיין ישאר תפוס...
ה. חשיבות ההתאמה בין איש המקצוע לזוג - וכאן חשוב בעיניי לברר את ההתאמה הראשונית כבר בשיחת היכרות טלפונית, עוד לפני שמגיעים פיזית למפגש. ממש לברר ולדייק מהם המטרות של הזוג, מהם הציפיות שלהם מהתהליך, הרקע לפנייה וכו', וגם עבור הזוג לשאול ולשמוע הכל על מי שהם פונים אליו - וכך לדייק את המענה ולדעת מה בתחום ההתמחות של איש המקצוע ומה פחות, מה מתאים לנו ומה פחות.
לוודא שהמטרות שלנו נמצאות בתוך תחום ההתמחות של איש המקצוע. לוודא הוא מתאים לסיפור שלנו ספציפית.
וגם לברר את שיטת העבודה והאם זה מתאים ונכון לנו, וכמובן בפגישה/ות עצמה ועצמן לראות שיש חיבור נכון ומי שעומד לפנינו באמת מקדם אותנו.
חשוב לזכור שאיש המקצוע נמצא שם בשביל הזוג ולא להיפך. הוא שם עבורם. לכן אם הם מרגישים שזה נכון להם ויש התקדמות, גם אם יש תהליך וכמובן עליות וירידות בדרך, אבל המגמה היא של התקדמות, שהם נמצאים במקום שיכול להיות כתובת נכונה עבורם - מעולה.
ואם הם לא מרגישים כך - לשקף לו זאת בזמן אמת.
ולדעת שלעיתים מציאת הכתובת המדויקת ביותר עבורנו היא מסע בפני עצמו ולא להתייאש!
לא כל אחד מתאים לכל אחד ובאמת צריך שתהיה התאמה וחיבור ובעיקר הרגשה שאנחנו במקום שמטיב איתנו ב"ה.
ו. לגבי מה ששאלת על תהליך מוצלח וגישה נכונה - לענ"ד ובעיניי תהליך מוצלח הוא תהליך שמקדם את הזוג. תהליך שבו הם יכולים כבר בזמן אמת לשקף למי שמולם את כל מה שהם מרגישים. גם בתוך הפגישות וגם בין הפגישות. שהם מרגישים חיבור נכון. שהם מרגישים שמבינים אותם ומקשיבים להם.
שיש התאמה ספציפית לכל זוג ולא מנסים להכניס אותם לאיזו תבנית מוגדרת מראש, אלא ממש רואים אותם באינדיבידואליות שלהם ומדייקים את המענה הכי נכון עבורם.
שהם מקבלים כלים לצלוח את כל הדרך הזוגית גם לבד ולא רק בתלות באיש המקצוע, אלא לאחר שמקבלים ומתרגלים בתהליך עצמו - מקבלים גם כלים להמשך הדרך לעשות זאת בכוחות עצמם כי בסופו של דבר הכוח האמיתי והחיים האמיתיים נמצאים אצלם עצמם.
ותהליך וגישה שרואה אותם כמכלול של האדם שהם, בפן האישי, הזוגי, ההורי, המיני, התעסוקתי, הנפשי, הרגשי, המשפחתי וכן הלאה - הבנה שאני כאדם מורכב מכל המקומות שבי ושלי, ולראות גם את הפן האישי, את האדם הנפרד שאני והנפרדות שלי בתוך הביחד וגם את הביחד בתוך הנפרדות ואת הפן הזוגי. ולראות מתי צריך עבודה אישית ומתי צריך עבודה זוגית ומתי גם וגם ולהגיע ב"ה לאיזון נכון בין הכל.
ז. ומנסה לענות גם על שאלותייך שכתבת כאן: "יועיל אם תשתפו את הרקע שלכם, בני כמה אתם, כמה שנים אתם נשואים,
האם אתם הגבר או האישה (הלוואי שגם גברים תותחים יכתבו),כמה עמוק היה המשבר. במה באה ליידי ביטוי ההצלחה.
כמה מפגשי טיפול עשיתם, מה היתה נקודת המפנה.
איזה תובנות יש לכם על טיפול מוצלח, ועל גישה נכונה לטיפול.
תנו טיפים, תנו זויית חשיבה."
אז שוב מהניסיון שלי זה נכון לכל הרקעים, לכל המגזרים, לכל הגילאים, לכל מספר השנים בהם נשואים, לגבר ואישה כאחד, למקומות בהם הריחוק והמשבר היו עמוקים מאוד מאוד אבל הצליחו להתקרב חזרה בצורה מדהימה, ובעצם אם אחזור לסעיף א' - בעצם לכל הזוגות.
ודאי שאם נגיע מוקדם יותר נצטרך לעבוד על פחות מטענים שנצברו, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעבוד עליהם גם אחרי שנוצרו, אלא רק שזה כן יקח לנו אולי יותר זמן ואנרגיה.
ונכון שיהיו מקומות ופעמים שאולי זה יהיה מאוחר מדי כי נעשו כבר דברים או הריחוק כה גדול, אבל בד"כ זה אומר שכבר אין את אחד או יותר ממה שציינתי סעיף ג', לפחות לאחד או יותר מבני הזוג. (את הרצון להיות יחד, המוכנות והאחריות האישית) וזו בעצם חלק מהסיבה שזה יהיה כבר מאוחר מדי.
וכן, יש מקרים שבהם תהליך לא יצליח.
וכן, יש מקרים שהכתובת לא תהיה מתאימה לזוג וכדאי שהם יחליפו ויחפשו כתובת אחרת.
וכן, יש מקרים בהם דווקא גירושים יהיו הפתרון הנכון לזוג ולמשפחה הספציפית ההם.
אבל יש כ"כ כ"כ כ"כ הרבה מקרים אחרים שלא זה הסיפור, ושכן אפשר להצליח, שבעיניי לנסות ולבחון את הדברים שווה מאוד מאוד.
וגם לגבי מספר המפגשים - זה גם אינדיבידואלי. וכל זוג וכמה זמן ומפגשים שהוא צריך.
וזה גם נע בין גישות שונות של אנשי מקצוע. יש אנשי מקצוע שמעבירים תהליכים יותר ארוכים, גם של שנים לדוגמא, ויש בעלי מקצוע שמעבירים תהליכים יותר ממוקדים.
וזה תלוי כמובן גם במטרות של הזוג עצמו ולאן בעצם צריך להגיע ובמה להתעסק.
וזה תלוי גם בזמן של כל פגישה שכל איש מקצוע מאפשר.
אם שאלת על מספרים ממש אז מניסוני האישי אני למשל נוהגת לעשות תהליכים יותר ממוקדים, ובגלל שזמן הפגישה מאוד רחב (שכל פגישה אורכת בין שעה וחצי לשעתיים שלמות והיא בעצם בזמן של שני מפגשים רגילים) מספר הפגישות שזוגות עברו יכול להיות בין 8-16 סה"כ, שוב, בממוצע, כי יש זוג שגם אחרי 5 מפגשים ירגישו שהשלימו את המטרות שלהם ויש זוג שאחרי 17 מפגשים ירגישו כך. זה אינדיבידואלי למטרות שלהם ולמתי הם מרגישים שהשיגו אותן. אבל כן הדגש הוא על תהליך יותר ממוקד של נאמר עד 4-6 חודשים גג כאשר המפגשים הם אחת לשבוע.
מקווה שעניתי על הכל,
אם יש לך עוד שאלות מוזמנת לשאול בשמחה
והרבה ברכה והצלחה ב"ה!
מראש רוב הזוגות שמגיעים לטיפול זוגי זה כאלה שהמצב הזוגי היה פחות טוב מראש
לכן מוצלח זה עניין יחסי.
אם נמשיל את זה למצב רפואי.
את מכירה מישהו שעבר ניתוח לב שהצליח?
רוב מי שעבר ניתוח לב כנראה לא יהיה ספורטאי אולימפי.
אבל הוא יחיה.
גם כאן.
כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם.
אבל לפחות הם יוכלו להיות עם קשר במצב תקין שלולא הטיפול היה קשר הרוס/גירושין.
כמובן שכמו שהולכים למנתח לב מוסמך.
חשוב ללכת גם למטפל מוסמך
"כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם."
מניסיון, זוגות יכולים להיות עם הקשר הזוגי הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם גם אחרי שעברו טיפול זוגי. גם אם היו בריחוק מאוד מאוד גדול לפני כן.
ובאמת חשוב לי לכתוב את הדברים מהיכרות אישית של מספר גדול של זוגות כאלה כדי לחזק שזה לגמרי אפשרי.
אבל באחוזים... כמה לדעתך הגיעו אלייך ויצאו ל"הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם?"
מאמין שלא 100%.
ומה זה "הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם"?
זהו. סיימו את העבודה הזוגית?
ממחר נחים על זרי הדפנה?
ואיך את מגדירה טיפול שהצליח?
אם הזוג רק "בסדר" אוהב. קרוב.
אבל לא וורדים ושושנים סביבם כל היום.
יש אתגרים כמו לכל זוג (וב"ה צולחים גם אותם)
זה לא מספיק טוב?
א. 100% אני לא חושבת שיכול להיות בכל מקרה. אבל אחוזים מאוד גבוהים כן.
ב. "הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם" בכוונה של לבטא את הקירבה, ההבנה והאהבה הגדולים המצויים בקרב הזוג.
כתבתי זאת כדי להגיב על המשפט שכתבת ש: "כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם."
ורציתי לחזק שם שכן יש אפשרות להיות עם קשר זוגי טוב וקרוב גם אחרי טיפול זוגי, וזה לא אומר שכל זוג שהגיע לטיפול זוגי נדון להיות "רק" בפשרה או "בחיים בינוניים" אלא בהחלט יכול להיות בחיים מלאים, שמחים, אוהבים וקרובים.
ג. ללגבי מה שכתבת: "זהו. סיימו את העבודה הזוגית?" -
אז כמובן שלא. בעיניי העבודה הזוגית לא מסתיימת לעולם. אלא כן סיימו את התהליך של היעוץ הזוגי מול איש המקצוע, הגיעו למטרות שלהם מהתהליך וכעת הם ממשיכים בחייהם עם כל מה שלקחו ומתוכם עצמם וממשיכים לבנות ולעבוד - ממש בניין עדי עד. להשתמש בכל מה שרכשו ולהמשיך לבנות ולעבוד.
ד. לגבי מה שכתבת: "ואיך את מגדירה טיפול שהצליח?"
זה בעיקר איך הזוג עצמו מגדיר ולא רק אני.
כאשר גם הזוג וגם אני מרגישים שהם מימשו את מטרות התהליך, כאשר הם מרגישים שיש להם תובנות וכלים לצעוד הלאה בהמשך הדרך, כאשר הם מרגישים קירבה, הבנה, יכולת לפתור גם דברים אחרים שיעלו בהמשך וכן הלאה.
ודאי וודאי שיש ויהיו תמיד אתגרים בהמשך כמו לכל זוג
ודאי וודאי שלא הכל תמיד ורדים ושושנים סביבם על היום
וודאי וודאי שזה מספיק טוב כאשר יש הבנה לעומק וכלים איך לצלוח את אותם האתגרים,
אף אחד לא מצפה וגם לא יכול להתיימר להבטיח לאף אחד (וגם לא לעצמו) שהכל יהיה מושלם ושהכל יהיה תמיד ורדים ושושנים ושלא יהיו לעולם אתגרים. כי זה יהיה שקר.
אלא שבעזרת התובנות, הכלים, הידע, הלימוד, היישום שרוכשים בדרך - לאט לאט גם החלקים של הירידות/הנפילות בחיים שלנו יהיו פחות.
פחות בעוצמה שלהם
פחות בתדירות שלהם
ופחות במשך שלהם.
וככל שנמשיך ונעמיק ונתרגל ונלמד זה יהיה עוד ועוד פחות.
כך שמצד אחד אנו מבינים שהחיים של כל בני האדם מורכבים מעליות וירידות. זה ממש חלק מובנה ובלתי נפרד מהחיים.
כך הקב"ה ברא את עולמו.
עם תנועה.
יש חושך - ואור
טוב - ורע
יום - לילה
תנועה.
כך גם אדם חי יש לו עליות וירידות בהכרח. בכל תחום שהוא ולא רק בפן הזוגי.
אי אפשר לא לחוות לעולם ירידה. זה לא קיים ולא אפשרי.
רק אחרי ה120 שלנו אנו במצב סטטי שלא זז - כמו קו ישר שמציין את המוות והחידלון.
כל עוד אנו חיים הגרף שלנו זה ממש של עליות וירידות.
כאשר שוב, המטרה בעזרת כל מה שאנו רוכשים בדרך להצליח מצד אחד גם להינות מכל העליות ומכל העוצמות והטוב שהשגנו בחיים שלנו,
ומצד שני גם בירידה - להבין שזו תנועה ועוד מעט הגל יעבור וב"ה נהיה שוב בצמיחה, אבל יותר מזה - להבין שבעזרת כל הכלים שרכשנו, כל ההבנה לעומק והתובנות והידע וכו' - אנו ממש יכולים להשפיע גם על הירידה עצמה שהיא תהיה קצת יותר למעלה בגרף - כלומר תהיה פחותה בעוצמה שלה, במשך שלה ובתדירות שלה.
וכך נמשיך ונצמח עוד ועוד.
והגרף שלנו יהיה כל פעם עם ירידה קצת יותר למעלה בציור.
אלו החיים עצמם.
וזה לימוד מתמשך ואינסופי.
ומקום של תהליך של יעוץ זוגי מנסה להיות שם בדרך ולתת את הכלים והתובנות של מה שהזוג הזה צריך והגדיר כמטרותיו, לנסות להיות כתובת עבורו כל עוד הוא מרגיש שצריך (בין אם זה בתהליך עצמו ובין אם זה בנוסף בפגישות תחזוק אחת ל... אם הזוג רוצה ומעוניין ובין אם זה בכל צורה אחרת שמתאימה לזוג),
וודאי שגם אחרי התהליך הזוג עצמו צועד עם כל מה שקיים בתוכו ועם כל מה שרכש יחד ומנסה לחיות את החיים הכי טוב שיכול... בעליות וגם בירידות. ובירידות לראות איך אפשר להגיע שיהיו פחות בעוצמה במשך ובתדירות, ולגדול כל פעם עוד ועוד. זו באמת עבודת חיים.
מקווה שעניתי,
אם לא דייקתי במענה מוזמן להמשיך לשאול 🙏
אלו דברים שלא ניתן לכמת מספרית בצורה ודאית.
אני כן יכולה לכתוב את הדברים הבאים:
אחוז הזוגות *שבסוף התהליך* ציינו שהשיגו את מטרותיהם - כ-85%.
מתוכם, רק חלק מהזוגות שיתפו לאחר תקופת זמן מסיום התהליך איך הולך להם לכן מה שאני אישית יכולה לדעת זה רק מה היה בסוף התהליך לזוגות + מה היה גם לאחר תקופת זמן משמעותית לאלה מהזוגות ששיתפו.
מתוך הזוגות שגם סיימו את התהליך וגם לאחר תקופת זמן אמרו שהם בטוב גדול (מה ששאלת לגבי סעיף ב בעצם) - יש כמות נכבדת כזו ועליה כתבתי בהודעתי הראשונה שהגבתי לך על אותו משפט.
אם בכל זאת ננסה להתייחס לאחוזים רק ממה שאני רואה מול עיניי בסוף התהליך של היעוץ הזוגי עצמו (ושוב, כמו שכתב @פשוט אני.. זה ודאי לא מספיק כי צריך לראות גם לאחר תקופת זמן משמעותית ועוד דברים שהם כבר מחוץ לתהליך עצמו) - אז כ70%-80% לא רק השיגו את מטרותיהם אלא גם דיווחו שהם בטוב גדול וקירבה גדולה (שוב, מה שציינתי בסעיף ב' עליו שאלת כעת). ושוב, מתוכם רק חלק עדכנו אותי לאחר תקופה ממושכת ודווקא לחלק הזה התייחסתי בניסיון לחזק כי הוא בהחלט קיים. (וזה כמובן גם לא אומר שמי שלא עידכן לאחר תקופת זמן לא נכלל בחלק הזה, אני מאוד מקווה שכן ואצל רבים מהם אני גם מאוד מאמינה שכן ב"ה )
ולמרות זאת מאמין למה שאת כותבת.
אם 85% מהזוגות שנדרשו ליעוץ זוגי
השיגו את מטרותיהם בעקבות הטיפול שלך.
אז פשוט שאפו
ממה שהכרתי זה אפילו לא קרוב אצל שאר המטפלים
שכתבתי עליה בשרשור הזה (בסעיף ה' בתגובתי המקורית לפותחת השרשור), אבל חשוב לי רגע לחדדה עוד:
אני מאמינה שכל זוג וכל יחיד שפונה לאיש מקצוע - חשוב מאוד שיוודא שאכן מטרותיו מהתהליך כולו נמצאות בתוך תחום התמחותו של איש המקצוע.
וכפי שכתבתי, אני מאמינה בלעשות זאת כבר בשיחת טלפון ראשונית של היכרות עוד לפני קביעת המפגש הראשון.
בצורה הזו - מי שנגיע אליו נדע שאכן יש לו התמחות וניסיון במטרות ובציפיות שלנו מהתהליך אליו אנו מגיעים. והדבר הזה לכשעצמו יכול להעלות את אחוזי ההצלחה שלנו בתהליך.
אישית יצא לי להגיד פעמים רבות מאוד "לא" (כלומר שאני *לא* הכתובת המתאימה במקרה הזה) כבר בשיחת הטלפון הראשונית. הדבר הזה מאוד מאוד חשוב בעיניי.
הוא חשוב לי אישית ונכון שאמרתי המון פעמים "כן", אבל באמת כמות הפעמים שאמרתי "לא" היא רבה.
אתן כמה דוגמאות להמחיש את הדברים:
* אם למשל פונה אליי אדם שאחת ממטרותיו היא לטפל בדיכאון שיש לו/בחרדה/בטראומה וכן הלאה - אני אומרת באותה שיחת היכרות שאני לא פסיכולוגית ואין לי התמחות בטיפול כזה במורכבויות שבנפש.
* אם למשל פונה אליי זוג שאחת ממטרותיהם היא טיפול באלימות במשפחה - אני אומרת כבר בהתחלה מה כן בתחום התמחותי ומה לא, וטיפול באלימות הוא לא בתחום התמחותי.
* אם למשל פונה אליי זוג שרוצים להתגרש (שניהם או אחד מהם) ואומרים לי שהמטרה זה רק "לסמן וי" אבל הם רגל ויותר בחוץ ובכלל בכלל לא רוצים להיות אחד עם השנייה - אני אומרת להם שאני לא הכתובת וזהו לא תחום התמחותי.
וכן הלאה.
אבל אם למשל פונה אליי זוג/יחיד ששם לו למטרה את העצמת הזוגיות, קבלת כלים ותובנות להעמקה וצמיחה זוגית, ניהול תקשורות מקדמות, ניהול קונפליקטים זוגיים, להגיע למקום של הבנה עמוקה אחד של השנייה, לעבוד ולגעת במטענים שהצטברו, עבודה על פערים, ראייה כוללת של מצבים אישיים וזוגיים ועוד רשימה של דברים שהם כן בתחום התמחותי - כמובן שכאן אגיד כן ונמשיך הלאה בבירור באותה השיחה...
- ועוד נקודה חשובה (שכתבתי עליה בסעיף ג' בתגובתי המקורית לפותחת השרשור):
היא עניין הבירור (שוב, כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית הראשונית) של שלושת הדברים שבעיניי מקפיצים את סיכויי ההצלחה בתהליך: הרצון, המוכנות ולקיחת האחריות האישית.
כי אם לצורך הדוגמא יש זוג או אחד מהם שאומר לי "אני לא רוצה להיות איתה/איתו בכלל. ממש לא ולא משנה מה", או אומר לי: "שרק היא/הוא ישתנו ויעבדו אני מושלם איך שאני וזהו!" או: "אני מצפה שתוך פגישה אחת הכל תוך שנייה יסתדר ואין לי שום כוונה לתהליך או מוכנות לעבודה" - אז גם אשקף שבמקרים הללו אני לא כתובת מתאימה.
אז לסיכום - בעיניי הדיוק מה כן בתחום ההתמחות של איש המקצוע ולא פחות - גם מה לא - הוא מאוד מאוד חשוב ומעלה לכשעצמו את אחוזי ההצלחה. זאת בשילוב של דיוק המטרות והציפיות מהתהליך של הזוג, בירור והדגשת חשיבות הרצון ההדדי להיות יחד בטוב, המוכנות לעבודה ולקיחת האחריות האישית - הם דברים שיכולים ב"ה לעלות מאוד את האחוזים.
כמובן שהכל הכל מה' יתברך. אני רק השליחה וזו זכות עצומה עבורי 🙏 ותודה רבה על האמון והפירגון שכתבת בהודעתך 🙏
תחשוב על אדם עם אסתמה. לפעמים הכל רגיל, לפעמים יש לו קשיי נשימה, לפעמים הוא ממש נחנק.
ואז הוא מגיע לטיפול שלא רק מטפל בסימפטום אלא ממש מעביר את האסתמה מהעולם.
פתאום אותו אדם ירגיש שגם הנשימות הטובות שהיו לו קודם, אלה שהוא לא הרגיש בהן מחנק, הן הרבה פחות טובות מהנשימות שיש לו עכשיו.
וכל זה למה?
כי בטיפול לא מקבלים כלים רק כדי לפתור את המשבר הנוכחי, אלא גם מקבלים כלים מעולים, שיודעים ליישם אותם עוד שנים אחר כך בכל מיני נושאים, כדי לנהל בצורה הרבה יותר טובה את התקשורת ואת הוויכוחים.
יודעים מה מניע כל אחד מאיתנו לפעול בצורות מסוימות, איך אפשר לתעל את הסיבות האלה למקומות אחרים כשיש קונפליקט, איך אפשר להתפשר יותר טוב וכו'.
את כל זה למדתי על בשרי אצל @נגמרו לי השמות, ואני חותם על זה שבזכותה אחרי הטיפול המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפניו ולפני שבכלל עלה הצורך בטיפול.
משמח ומרגש כ"כ לקרוא, תודה לכם 🙏
שהקב"ה ישלח לכם את כל השפע, הטוב, הברכה והאור שקיימים 👑💪🌹
אנחנו עברנו טיפול זוגי והיום יש לנו קשר מדהים.
לכל זוג לדעתי יש משברים ויש דברים שצריך לפתור זה בכלל לא אומר שהוא זוג פחות מוצלח.. אולי ההפך.
אני חיה בשמחה ובאושר, אולי יותר מזוג שלא עבר טיפול זוגי כי אני לפחות מודעת לנקודות התורפה שלנו ויודעת להגיד שזה קצר בתקשורת ועדיף לעשות ככה ולא ככה (עברו יותר מ10 שנים מאז הייעוץ וב"ה חיים באושר רב)
שחס וחלילה זוג שצריך יעוץ לא יימנע רק כי "זה אומר עליהם שהם במצב גרוע".
יש בינינו פערים גדולים בכמה נושאים והם אלה שהביאו את המשברים. הפערים נשארו (הצטמצמו קלות) אבל למדנו לנהל זוגיות טובה לצד הקונפליקטים.
נקודות המפנה היו למידה של יסודות ניהול זוגיות טובה, בכל יציאה ממשבר למדנו עוד משהו.
בדיוק קראתי אתמול מאמר על עקרונות זוגיות טובה לאורך שנים, שדי מסכם את התובנות שהגענו אליהם, מצרפת קישור.
דפוסים של מערכות יחסים ארוכות טווח, לפי מטפלת זוגית | ישראל היום
הזוג מתגרש בגלל הרבה דברים אחרים. לא בגלל הטיפול.
אני הייתי בטיפול המון זמן ולי אישית עזר מאד
ולמדתי מכל מטפל ומטפלת.
אז השאלה מה את רוצה? 😉
ללמוד טיפול זה בטח ממש שליחות וגם לעסוק בזה.
אבל בנוגע למטופלים עצמם זה כבר משהו אחר.
.
שלום רב,
נשלחתי מבית הדין לשלום בית, ביוזמנתי יש לומר, וזאת בפעם השניה.
בעלי אינו מעוניין בשלום הבית והסכים בעצת עורכי דינו לכך, להמנע מתשלום הכתובה. וכל זאת מול הדיין שעורכי דינו מנחים אותו לשנות את תשובתו מ"לא" ל"כן"- מוכן לשלום בית.
אנחנו אצל מגשרת שהומלצה ע"י בית הדין והוא לא מפסיק לבכות לה, ממש עם דמעות, לעורר את רחמיה, לומר שהתעללתי בו, שאני מנכרת הורית את הפעוטה בת החצי שנה...
דברים רחוקים מאוד מהמציאות וגם הזויים בחלקם יש לומר...היא קבעה דווקא איתו פגישות עוקבות לבד... היא לא מיידעת אותי בשום דבר שנוגע לפגישות... ואין לי מושג מה קורה כבר לאחר 4 פגישות שלו ושלה...
במקביל לשיחות עם המגשרת כדי לסדר את עניין ההמלצה לבית הדין תתטה לטובתו,
הוא גם מציק לי שלא לומר ממש מטריד בהודעות ושיחות מוקלטות לפני כל פגישת גישור או דיון ברבנות, כדי לעורר מחלוקת ונצל את התוצאה המתועדת לפני בית הדין או המגשרת.
מה אני עושה???
וכך- בעלי רץ ואץ לפגישות איתה ביחידות שכל עיניינן הוא הכפשה שלי, ובבית הדין הוא טוען שהמגשרת כבר תסבר את אוזניו של הדיין לגביי ולגבי התנהגותי המחפירה.
אני אובדת עצות...
יש לציין שאני אישה משכילה עם תארים... ובעלי לא... ועדיין זו לא סיבה להאמין לכל שקריו...
תגידי לבית הדין שאת לא מוכנה כבר לבא
כי הוא לא בא לפגישות למטרת ייעוץ זוגי.
בכל מקרה. תגידי מראש גם ליועץ הזוגי.
שאת חוששת שבעלך לא בא ליעוץ בכלל
אלא בעצת עורכי דין על מנת להכשיל את הייעוץ
ועדיין ממליץ לך שלא להסכים ללכת בכלל ליעוץ.
אל תתני צאנס כי זה יכול להזיק לך.
תנסי למשוך את הזמן אולי הימים הנוראים יאפסו אותו והוא ישתגע חזרה למוטב
בעיה אבל תהיי חזקה.
הלידה שיבשה אותו לגמרי.
אני לא יכולה לא להגיע לפגישות הייעוץ, כי בית הדין יאמר שאני לא מקיימת את.מה שביקשתי בעצמי שלום בית וגישור....
האמת היא שאני לא מבינה בכלל אם היא קלטה אותו.
מהנסיון שלי.
אני נפלתי בתרגיל כזה ממש.
הלב אומר - אולי סוף סוף יהיה יעוץ ואולי שלום.
אבל השכל אומר - שבטוח יש פה מלכודת.
תבקשי מהיועצת לא להגיע.
ותסבירי את עצמך.
ואל תסכימי להגיע בשום תנאי במצב הקיים
אם לא תגיעי - יבינו אותך.
אח"כ תוכלי להגיב באמצעות עורכת הדין.
אם תגיעי, ותפלי לאיזה תרגיל.
שהוא יוכל לנפנף באיזה מסמך מהיועצת
שאין סיכוי והכל הרוס.
הבית דין לא יפעיל מנועים ואגודלים בשביל להציל את הנישואין של אף אחד מהנסיון המר שלי לפחות..
אז הייתי הולך על הקטע של לא להגיע.
להגיע זה ליפול למלכודת במודע.
יכול להכריז עליה כלא משתפת פעולה.
זו עצה מסוכנת לדעתי,
כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע.
של לפחות 4 מפגשים
ולא ליפול לתרגיל.
בלי התחייבות לרצינות המפגשים
את לא מעוניינת להגיע.
זה נשמע טוב.
סופו של דבר בן אדם שרוצה לשמור על בית
יכבדו את זה. זה הדעה שלי.
ליפול לתרגיל זה הכי גרוע.
יכול להוציא אותך רע,
ככה את יוצאת טוב.
לא נראה לי שיזיק.
אין מה לעשות אי אפשר לנבא מה יקרה
אבל לפי ההגיון שלי זה מה שכדאי לעשות.
לא תמיד להיות חמוד ולהתנהג לפי הכללים
זה יעבוד. לפעמים צריך להראות שמשהו לא בסדר.
יש לך פה משהו לא בסדר.
בעל שעושה לך תרגילים.
גם ללכת ל"פגישת יעוץ" איתו
בלי שבית הדין מודע לעניין.
אח"כ הם יוכלו לנקות את הידיים שלהם ולהגיד
למה הסכמת ללכת? כנראה חשבת שיש סיכוי
והנה הוכח שתוצאות היע.. בלה בלה
אני חושב שאת סוג של חייבת להודיע לבית הדין
שאת לא מוכנה לתרגיל אלא לייעוץ מקצועי אמיתי.
והדרך להודיע להם היא באמצעות עורך/ עורכת הדין בלבד!!
שאת לא מעוניינת כי את סבורה שמדובר בתרגיל.
ותהיי מוכנה רק אם יקבעו מראש 4 פגישות.
אל תסמכי על היועצת שתיידע את בית הדין.
ואת תסמכי עליה שהיא תלחם בשבילך.
כי היא כבר "עשתה טובה" שקיבלה אותכם לפגישה
היא לא בעמדה ש"חייבת" לך משהו.
עד כאן מהנסיון שלי
"הלב אומר - אולי סוף סוף יהיה יעוץ ואולי שלום.
אבל השכל אומר - שבטוח יש פה מלכודת"
לפותחת
אולי תציבי כללים;
אין הקלטות, אין מאחורי הגב.
זה לא באמת שלום בית.
רק כואב הלב על תינוקת בת חצי שנה.
אני מיואשת לחלוטין... מאוד מאוכזבת מהמגשרת, שבאיזו שהוא מקום סמכתי עליה...
מכל הפגישות שבעלי קבע איתה לבד, יצא שהיא פשוט מאמינה לו... לא הבנתי על סמך מה. הוא ממחזר הודעות ישנות על מחלוקת ישנה.. כי אין לו עוד מחלוקות איתי.. למרות כל הניסיונות שלו לכך.
היא מתעלמת לחלוטין מהעובדות שבעלי לא מכחיש בעצמו- עישון סמים, נטישה אותי בזמן הריון מאוד יקר עם הפלה מיידית לאחר מכן. היא טוענת שבעלי גמור, ושבור (משהו כזה) מהיחסים והנישואים איתי. למה? כי הוא אמר לה... היא נותנת לרמה להפוך ליותר נמוכה מבית הדין- מסכימה לראות הודעות אישיות, כנראה גם הקלטות הוא תמיד תמיד מקליט אותי שיהיה לו "תיק" נגדי.....
לך אין עו"ד משלך?
למה שלא תיפגשי גם את איתה באופן אישי?
את חייבת לומר לבית דין שאת לא מוכנה להמשיך בהתנהלות הזאת
את באה בידיים נקיות אבל הצד השני מתנהל הפוך
אנשים נתפסים יותר חזק לשמרנות, גם אם היא טעות. כמו במקרה שלך.
מצד שני- איך את יודעת שהיא דווקא לוקחת את הצד שלו? אולי היא מעמתת אותך עם דברים שאמר כדי לקבל את הגרסה שלך?
תאמיני לי שאנשים מנוסים, מבינים היטב שלא כל מי שבוכה הוא בהכרח הצודק.
יש פה עובדות קשיחות.
הבן אדם היה על סמים. הוא גם נטש אותך בהריון. זה לא משהו שמבטלים אותו בהינף יד.
גם העובדה שהוא טורח כל הזמן להקליט אותך וליצור אש, גם לא פועלת לטובתו.
את לא יכולה להחליף מגשרת?
כי אחרי חודש ויוצר של פגישות שלהם לבד, היא נפגשה עם שנינו ושאלה אותי שאלות שבית הדין הפריך, "עבדת או היית בשמירת הריון?"
" למה קנית לו בגדים, הוא לא יכול לקנות לבד?"
" ההסבר שלך מריח לא טוב". הוא צועק בלי בושה בחדר והיא ממשיכה כאילו כלום... הנוקאאוט היה- שאמרה סוף סוף אחרי 3 חודשים מה דעתה- " בעלך שבור והרוס מהנישואים איתך". זה לא מהסמים, מהגירושין הראשונים, מהחרם של הוריו, מהמכות הקשות שחשף שקיבל בילדותו... זו אני. אנחנו משפחה שכולה מחרבות ברזל... הכוחות שלי לא עומדים לי מולה.
השתתפות בצערך הגדול כמשפחה שכולה
אין אופציה להחליף מגשרת?
לך עצמך אין עו"ד?
היא ממש לא עושה את תפקידה כמגשרת
ממש הזוי.
היא כאילו מנסה לקשור בין ההפלה שלך לזה שעבדת?
וזה שהוא נטש אותך זה... סבבה?
ומה היא אומרת על הסמים שלו? היא הייתה מוכנה שהבת שלה תחיה עם גבר על סמים שאומר גם על הז' שלי?
נראה לי ששווה מאוד לעמת אותה עם כל מה שאת מרגישה.
זה לא מעניין אף אחד שהוא חווה ילדות קשה, זה לא מעניין הגירושין שחווה, זה לא מעניין מכות שקיבל או לא קיבל בילדותו.
אם זה היה מעניין, אז בכתובה היו כל מיני חריגות לגברים שעברו התעללויות. שהם כביכול לא מחוייבים לכבד את נשותיהם.
בין אם הוא מסכן ואומלל, ובין אם הוא עם הוא גדל עם כפית זהב- הוא *מחוייב* לכבד אותך! והוא *מחוייב* להתנהג באופן מוסרי!
וזה שמנסים להצדיק כל מיני התנהגויות מעווותות כי האישה... זה לא מוסרי! זה עיוות! וזה גם לא יהודי!
כל בן אדם אחראי על התנהגותו ב-100%.
ואם הוא כזה בן אדם שרוט- הוא אחראי ללכת לטיפול אישי כדי לא לפגוע בקרובים אליו.
הפתרון הוא ממש לא להשחיר את האישה.
למה את לא יכולה לעשות פגישות יחידות מולה?
אולי בעלך חוץ מלשלם מקיים איתה מתן בסתר והיא משוחדת מהכסף הזה
באמת נשמע חשיבה ממש עקומה
לי הוא עושה את המוות עם הכסף, פונה בתביעות לבקרים לדיין להפחית מזונות חודשיים מתחת לקו המינימום של בית המשפט. ולה הוא מציע כל פגיעה, 600, 700 ש"ח כפול מהתעריף? ואני לא מבינה למה הוא עושה את זה כבר חודשיים.... מוזר מאוד..
ולא להיכנע למשחקים שלו, גם אם יש סיכון שתפסידי את הכתובה, משהו שבכל מקרה למיטב ידיעתי מוותרים בדרך כלל אלא אם הכתובה גבוהה מאוד (כמובן לאחר ייעוץ עם עו"ד).
יש מצבים בהם האדם מגיע להכרה ש"אין מחיר לחופש"...
לא הבנתי מה הקשר לזה שאת משכילה והוא לא?
זה עובד לו ממש טוב.
שלום לכולם,
כזוג הלכנו ליעוץ זוגי,
בשלה הנוכחי אני חושב שיהיה לי מאד קשה לשתף מטפל חרדי או דתי בדברים אינטימיים שאני או שנינו מרגישים,
וחשבתי אולי ללכת למישהו לא דתי / דתי לייט
א. מה דעתכם
ב. יש לכם המלצות על מטפלים?
מי שהלך ללמוד ייעוץ זוגי, הניח מן הסתם שהעבודה תכלול עיסוק בדברים אינטימיים.
הוא יודע היטב שזה חלק חשוב מעבודתו, והוא מבין שבלי לגעת בחלק הזה הוא לא יוכל לעזור לאלה שבאים אליו.
אז... למה בדיוק קשה לך לשתף?
בין מטפל דתי וחילוני, זה פער בלתי ניתן לגישור.
כל פעם שמדברת עם מטפלים חילונים זה ברור כמה הם לא מבינים, הם אפילו לא מבינים מה הם לא מבינים.
והם חמודים וטובים והכל אבל זה לא זה פשוט לא.
זה אפילו מזיק שהם חושבים שהם מבינים עולמות דתיים מספרות מקצועית, מסבתא שלהם, משטיסל...אבל כל כך לא.
יש הבדלים מהותיים בכל התפיסה ההסתכלות והחוויה הבסיסית של אדם דתי, על העולם על תכלית החיים,ערכים, זוגיות, ס**, הנפש. זה מליוני ניואנסים וזה כל כך בסיסי.
בעבודה טיפולית אין מקום לואקום ואי אפשר להתקדם בלי להגדיר נכון את הבעיה, את הנחות היסוד, מה היעדים ומה הדרכים.
זה יכול ממש להזיק.
גם ללכת למטפלים רבניים יכול להזיק, יש על זה הרבה ביקורת.
אדם שעוסק בטיפול כדאי שיעבור תהליך משמעותי בעצמו, שעבר משהו בעולם הזה, שיבין איפה אנשים מונחים בעולם הזה, בד"כ רבנים לא מבינים תהומות של נפש ויצר ותאוות aka תאייוועס.
ואז אדם הולך למטפלים האלה ומרגיש שהשקיע משאבים אבל טיפול לא עוזר וזה לא הולך אז מתיאש עוד יותר כשבעצם הטיפול לא היה מדוייק.
אז טוב שאתה מבין את עצמך, תקשיב לעצמך.
יש מטפלים דתיים שאפשר לדבר איתם פתוח ומשוחרר,
צריך למצוא אותם.
לי את עצמי. אני גם התחנכתי במסגרת הזאת. הייתי ילד חרדי בדיוק כמוהו. עשו עלי חרם במשך חודש שלם. היום הראשון היה לי עצוב. אבל משום מה, החל מהיום השני זה נורא הצחיק אותי. הצחיק אותי איך כולם נמנעים מליצור איתי קשר עין. הייתי משחק כזה במבטים, מיישר להם מבט בכוונה לעיניים וצוחק איך הם מובכים ממני וכועסים שאני לא מסתובב בדיכאון.
אין לי מושג איך צלחתי את החרם הזה בצורה כזאת. את הקלילות הזאת. הרבה שהכירו את הסיפור ביקשו ממני "טיפים" לאיך לעבור חרם כזה כמו שאני עברתי ואין לי מושג. אין לי מושג למה צחקתי. אין לי מושג למה זה לא הזיז לי. אולי כי מלכתחילה הייתי קצת אאוטסיידר כזה בחיידר. אבל בכל זאת, הם היו כמעט כל החברים שהיו לי אז. אז איך? הלוואי והייתי יכול לתת את הכלי הזה לילדים שלי עצמי. אבל אם חלילה הם יעברו חרם, אני יודע שהם לא יצלחו את זה בשלום.
ובכל זאת, אני מסתכל על התמונה של הילד הזה. הוא נראה ילד מתוק מתוק ווואלה, הוא באמת קצת דומה לי באופן פיזי. ומשהו אצלי קצת נצבט במבט לאחור. אולי החוויה הזאת שלי בכל זאת "שרטה" אותי במובן מסויים? אני הרי די שרוט. תמיד הייתי. אולי אם החוויה הזאת הייתה נחסכת ממני אפילו שהיא לא ממש הזיזה לי, אולי הייתי קצת יותר נורמלי?
יש הטוענים שמה שהתחיל אצלי את התהליך של זריקת הדת התחילה לא אחרי שהפסקתי להיות דתי לאומי, אלא ממש אז, בחרם הזה. שאני בתת מודע נוטר להם טינה. מכליל אותם. מסיק עליהם מסקנות. אני לא חושב שזה נכון. אבל מי יודע?
אבל אם כבר "טיפ", אז יש לי אחד להורים. אם אומרים לכם שהילד שלכם מוביל חרם על מישהו, אל תנסו לגונן עליו. תוכיחו אותו. להוכיח עם המון אהבה והכלה, אבל להוכיח. תקבלו את זה בענווה ותגידו את השם המפורש, ממש בקול את המילים "כן, הילד שלי עושה חרם וזה לא בסדר" ותארגנו מפגש פרטי אחד על אחד פנים מול פנים עם המחרים והמוחרם. על תהיו בעלי גאווה נוסח "מה?! הבן *שלי* יעשה דבר כזה?? מה פתאום! הילד המוחרם הוא לא טלית שכולה תכלת בכלל!".
יש לי בת שעשו עליה חרם, ילדה רגישה מאוד
לצערי הצליחה להסתיר את זה מאתנו כדי לא לצער.
מתמודדת עם כל כך הרבה אתגרים היום
בעיות תקשורת, חרדות, התמכרויות ועוד...
הלוואי ויכולנו לעשות מהפכה בחינוך, להכניס תכנים אמיתיים (ולא רק ידע) על נפש האדם ועל אהבת הזולת. כואב הלב
האמת, אני חושב שהגורם הפחות חשוב זה מערכת החינוך. אני חושב שאנחנו בדור כזה של הורות שחושב שהילדים שלהם הם האלהים בכבודו ובעצמו.
שולחת חיזוק 🙏
יש דבר כזה להגיע לאפס עמלות?
בעיקרון עד עכשיו היינו בחשבון צעירים שהוא בלי עמלות, אבל זה נגמר עוד חודש.
ונשמח מאוד להמשיך להיות בלי עמלות
אנחנו בדיסקונט אם זה משנה.
מתייגת את המומחה נראה לי @פשוט אני..
1. אומרים לבנקאי: תוריד לנו את העמלות ל-0 עגול, או שנעבור בנק.
שלב 2: נהנים מחשבון עם 0 עמלות (או בבנק שלך אם שלב 1 הצליח, או בבנק אחר אם שלב 1 פחות הצליח).
מלבד חדשות על המלחמה כמובן.
ואני מניח שחדשות כלכליות את לא קראת כבר... 5 שנים?
זה בנק לכל דבר ועניין, אלא שאין לו סניפים. הכל מתנהל דרך האפליקציה. הייתי בעצמי לקוח שלהם במשך שנה ומשהו, עד שעזבתי אותם בגלל סיבה מסוימת שכנראה לא רלוונטית אלייך.
מי שהקים את הבנק הוא היזם אמנון שעשוע, שגם הקים את מובילאי ועוד כל מיני חברות.
רק אציין שלדעתי הבנק הזה יכול להתאים רק למי שהחשבון שלו פשוט:
נכנסת משכורת/קצבה, יוצא כסף בכרטיס אשראי/הוראות קבע.
אם את צריכה מהבנק שלך יותר מזה, אז לדעתי הם לא פתרון אופטימלי.
בסיסי ומורחב.
הבסיסי בחינם, המורחב עולה 60 ש''ח לחודש.
בבסיסי אין עמלות על פעולות סטנדרטיות, במורחב אין עמלות גם על רכישת מטח, קניית מניות וכו'.
לדעתי לרוב הציבור זה אומר חינם..
כי רוב האנשים לא עושים בחשבון פעולות מורכבות כמו קניית ניי''ע או מטח, הוצאת צ'ק בנקאי או כל מיני דברים מיוחדים.
אני לא מכיר לעומק.
לי אישית יש חשבון בפפר
חשבון משני. (חוץ מהחשבון הרגיל)
כבר כמה שנים
מעולם לא לקחו שום עמלה.
יש חברה כלשהי בארץ שאין עליה ביקורות לא טובות?
יש גוף שנותן שירות לציבור ואין עליו תלונות?
השאלה היא לא האם יש עליהם ביקורות לא טובות, אלא כמה ביקורות לא טובות יש עליהם ביחס למתחרים שלהם (תוך התאמה למספר הלקוחות שיש לכל בנק).
אני לא הסנגור שלהם ואני בעצמי עזבתי אותם כי כשהייתי צריך דברים מורכבים הם לא היו יכולים לסייע לי, אבל במשך שנה ומשהו הייתי לקוח שלהם והעסק דפק כמו שצריך.
כשסגרתי חשבון בבבנק כלשהו הם ניסו לשכנע אותי לא לסגור אלא להקפיא, ואמרו שאם אני ארצה לקחת משכנתא מהם זה טוב שיהיה לי שם וותק של כמה שנים, זה נכון? יש באמת משמעות לוותק בבנק ספציפי?
ממה שאני מכיר, המצב בדיוק הפוך... בנקים מוכנים לתת תנאים יותר במשכנתא דווקא אם זה יגרום לך להפוך להיות לקוח חדש שלהם.
שווה להם להוריד עוד אחוז מסוים מהריבית בשביל להרוויח לקוח טוב, ואם אתה כבר לקוח שלהם אז למה שיתאמצו?
כך למשל היה כשסגרתי משכנתא בבנק מזרחי לפני מספר שנים. לא הייתי לקוח שלהם, והם התחייבו להוריד לי את הריבית עוד יותר ממה שכבר הציעו לי (וכבר אז זו הייתה ההצעה הכי טובה מכל הבנקים) אם אהפוך להיות לקוח שלהם בבנקאות.
בכל אופן, אם כשהייתי סוגר חשבון היו אומרים לי דבר כזה כמו שאמרו לך, הייתי אומר שאני מסכים להשאיר את החשבון אם אקבל מהם התחייבות בכתב שהם ייתנו לי הטבה בריבית של כך וכך אחוזים ביחס להצעה הכי טובה שאקבל מבנקים אחרים, בתמורה לזה שאני אשאר לקוח שלהם. אם הם לא מוכנים להתחייב, אז גם אני לא מוכן.
כאמור למטה, העו"ש המרכזי שלי מתנהל בבנק דיסקונט.
וכאשר הייתי צריכה משכנתא, קיבלתי מהם קדימות בתור בטיפול בתיק שלי, מה שחסך לי המתנה של חודשים ואפשר לי לקחת מהם משכנתא בפועל (וההצעה שלהם היתה טובה משל בנקים אחרים בצורה משמעותית מאוד).
על פי יועץ המשכנתאות (התותח!) שלי- ככה עובדים בנק דיסקונט ופועלים, אבל לא בנקים אחרים.
האמת שדווקא בנק לאומי אמרו לי את זה
התנאי הוא משכורת מעל 5000
אנחנו עברנו אליו הוא אחלה...בבנק הקודם לא הצלחנו להוריד את העמלות (גם לנו נגמר הסטודנט) ולא הזיז להם כשאמרנו שלעזוב, אז לקחנו את הרגליים והלכנו ועד היום הם במשבר כלכלי בגגלינו
לפעמים מוצאים דברים אחרים
כשלנו נגמר הסטודנט אמרנו להם שחא שווה לנו לשלם את העמלות שהם דורשים והם מצאו לנו דרך אחרת שבה נוכל לקבל פטור (הגדרה אחרת שענינו עליה)
אם הם לא היו מסכימים היינו מחפשים בנק אחר
ולא בטוח שיש לנו.
עובדת משרד החינוך ולכן מקבלת פטור.
ממה שזכור לי, כשתפחנו היה פטור מעמלות לכל עובד מדינה (כולל מורים, אחיות, שוטרים וכו'- אולי זה יעזור גם לכם?).
לי, לא יודעת.
אנחנו קיבלנו את ההטבה לפני למעלה מעשור, אז אני לא זוכרת.
בכל מקרה, שווה להתקשר לפקיד הספציפי שלכם, ולשכנע שיביאו לכם את ההטבה כבר עכשיו (תסבירי למשל שעוד מעט המשכורת תעלה, אבל אם הם לא יורידו את העמלות כבר עכשיו היא כבר תיכנס לבנק אחר...).
חלק מהמשכורת ויש לנו קצבת ילד נכה שמשלימה ליותר מ-5000
תודה לכולם!
שלום,
אנחנו נשואים 7 שנים+ 3 ילדים
המצב בנינו לא טוב ..
אנחנו לא מקיימים יחסים כבר תקופה ארוכה (כמעט שנה)
צידו של בעלי זה לא חסר לו .. אך לי זה די חסר
אשמח אם מישהו חווה את זה בביתו ויוכל לשתף ..
תודה
כל עוד המטרה לעזור לעצמכם ולהתקדם הכתובת היא עזרה מקצועית בעולם האמיתי בתחום הזוגי והמיני.
כך או כך מטרה של שיתוף אישי כפי שכתבת יוצאת מגבולות כללי הפורום ולכן השרשור ננעל.
ויש להיזהר גם בפרטי כמובן.
אני אכולת קנאה מלעקוב אחרי זוג באינסטגרם
ניסיתי לחסום בטלפון אבל אז אני עוקבת מהמחשב...
יודעת שזה עושה לי רע ברמות והורס לי אבל לא מצליחה להפסיק
ובכללי אני מרגישה שאני עם המבט החוצה כל הזמן, חושבת שאצל כולם נוצץ ורק לי קשה...
מה עושים??
יש עוד יותר מחצי שנה
לא, אני לא שואל על אחרי חצי שנה שנה. אחרי 10, 15 שנה..
בתור רווק בן 22 שהתחיל את דרכו בעולם הדייטים זה פשוט מפחיד לראות כמה גירושים יש, כמה זוגות שחיים בטכניות אחד עם השני, מפחיד לראות נשים שכל מה שהם רוצות זה שקט מהילדים, לראות זוגות שאחרי כמה שנים אין זכר לאהבה ביניהם והם נשארים ביחד רק כי זה נוח.
ברור שיש גם הרבה שחיים באושר( לדוג ההורים שלי...)
אבל יש גם כל כך הרבה שלא,
מרתיע לדעת שהרבה מהאושר שלי והשמחת חיים תלויים במישהי שאני לא באמת יודע עליה עד הסוף...
השאלה האם תהיה מאושר אינה תלויה במזל, אלא בעבודה קשה של שני בני הזוג.
נכון שלא תמיד עבודה קשה משמעה הצלחה בטוחה, וישנם הרבה כאלה שלמרות עבודה קשה והשקעה בזוגיות עדיין לא הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, ועדיין - הרוב לגמרי תלוי בך.
כשנכנסתי לאוניברסיטה פחדתי מכך שאחוזים מאוד גבוהים מהסטודנטים בתואר שעשיתי, פרשו בשנה הראשונה כי הלימודים היו קשים מדי.
ואז הבנתי שלא מדובר במזל או הגרלה, וגם אם 30% מהסטודנטים פורשים זה לא אומר שהסיכוי שלי לפרוש הוא 30%. הגורל שלי בידיים שלי, ההחלטה האם וכמה להשקיע בלימודים נמצאת אצלי בלבד, ואם אחליט שאני מוכן לעשות הכל בשביל להצליח - זה מה שיקרה.
אם נניח יש סטטיסטיקה של 50% גירושין - זה לא אומר כלום עליך. כי הסטטיסטיקה הזאת כוללת למשל הרבה מאוד זוגות שהתגרגשו בגלל בגידה של הבעל.
החלטת שלא משנה מה, אתה לעולם לא תבגוד? מעולה, אז 50% כבר לא רלוונטי אליך.
הסטטיסטיקה הזאת כוללת גם זוגות שבהם הבעל נקט באלימות. החלטת לא להיות אלים? מעולה, אז אין שום קשר בין הסיכויים שלך להיות נשוי באושר לבין אותם 50%.
וכן על זו הדרך.
החיים.
אני, תודה לאל, מאוד מאושרת בזוגיות שלי, בקן המשפחתי שלי.
המפתח לזוגיות טובה, מוצלחת, מאושרת לאורך שנים - תלויה בשני בני הזוג גם יחד.
ואהבת לרעך כמוך.
שנינו ביחד וכל אחד לחוד.
אופי טוב ונוח.
לכבד ולהכיל רצונות ושאיפות של הגשמה וייעוד של כל אחד מהבני הזוג.
להשלים ולנסות לשפר האחד את חסרונותיו ומגרעותיו והרגליו של השני - ולא להתעקש לחנך. אלא ברוח טובה ובהסכמות.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, אצל זוגות חילוניים שגרים ביחד לפני החתונה במטרה מוצהרת להכיר הכי לעומק זה את זו, זו את זה, וחיים בזוגיות מספר שנים עד ההחלטה למסד את הקשר ולהתחתן רשמית - רואים שיעורי גירושין גבוהים בהמשך החיים.
משברים קורים בעקבות הרחבת המשפחה והולדת ילדים, לדוגמא. העומסים החדשים , האילוצים והלחצים על הזוגיות.
רצון של מי מבני הזוג להשקיע ולפתח קריירה, וזה בה על חשבון הבית והמשפחה והיכולת לקחת חלק מהותי בגידול הילדים, גורם למשברים.
מסוג הדברים שאי אפשר לדעת לפני החתונה מה יהיה בעוד 15 שנים.
שהאושר שלך לא תלוי במישהי אחרת. האושר שלך הוא אצלך.
אבל בהחלט זוגיות טובה מוסיפה המון אושר לחיים, וגם אתגרים.
זה תלוי המון המון בך
נכון שעצם בחירת בת זוג די כובלת אותך לסיטואציה מסוימת למערכת מסוימת שבתוכה תאלץ לנווט.
בוודאי שיש חשיבות גדולה לבחירה
אבל הבחירה נמשכת אחרי החתונה, בכל שלב ושלב יש בחירה איך להתנהל כדי לפתח זוגיות טובה ומשמחת
וככל שתהיה מכוון להשקעה בזוגיות והשקעה בזה ש *היא* תהיה מאושרת ככה בעז"ה זה יתייצב ויתפתח לאורך זמן. וכמובן גם אתה תהיה מאושר יותר ויותר
גם ילדים דורשים ממך המוך
ועשויים לצער אותך ולהקשות עליך
אבל אין אושר יותר גדול מזה.
החיים לבד הם אולי נוחים אבל מתישהו מרגישים ריקים
הרבה מזה תלוי בנו, ובמידות הטובות של הבת זוג (לכן צריך לשים על זה את הדגש בחיפושים).
ונכון שאף פעם אין 100%, אף אחד לא מבטיח לנו חיים מאושרים כל החיים, אבל להשאר רווק כל החיים זה בטוח לא להיט..
ולגבי ה"שקט מהילדים"
גם מי שאומר את זה לא באמת מוכן לוותר על הילדים שלו חלילה, יכולים להיות פשוט שיש הרבה קושי בגידול הילדים, אבל זה לא סותר שבסה"כ יש הרבה נחת ושמחה מהילדים.
כן!
טוב להם!
רק מה, שלרוב לא תראה ולא תשמע שאנשים צועקים: "טוב לי!"
אלא מטבע הדברים יותר שומעים כאשר לא טוב.
כמה משמח לשמוע שזכית שהוריך שלך חיים באושר ובאהבה, וכמה זה מדהים ומיוחד!
האמת האמת שאין דבר יותר יקר מזה.
האהבה הזו שבין איש לאישתו,
שבין אישה לבעלה,
שממשיכה וצומחת *ומתגברת* *וגדלה* ככל שהזמן עובר, ולא להיפך.
כמובן שזו עבודה. אבל זו עבודת חיים.
עבודה אהובה ויקרה מאין כמוה.
עבודה שמגדילה גם אותנו בתור האדם הפרטי שאנחנו
וגם את הזוג שאנחנו
עבודת המידות
עבודת הלב
וגם עבודת השם כמובן.
יש בתוך חיי הנישואין סוד גדול מאוד ופלא גדול מאין כמוהו שבכוחו ומתוכו אפשר להגיע לכך.
כמו שאמר לנו הקב"ה בתורתנו הקדושה: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
ויש בדברים עומק אדיר ובאמת פלא אדיר.
בנוסף, מצרפת לך תשובה שכתבתי בנושא הזה בדיוק לא מזמן
כאן:
בוודאי שיש! והרבה מאוד מאוד ב"ה - נשואים טריים
ומתוך אותה התגובה מעתיקה את הדברים גם לכאן:
אז בקצרה:
כן, יש זוגות רבים שטוב להם. ומאוד.
כן, יש זוגות רבים שלמרות הפערים מצליחים לגשר עליהם ולחיות יחד באהבה גדולה.
כן, יש זוגות רבים שההשקעה הזוגית, גם כשהיא לא קלה, שלהם נושאת את הפירות הכי מתוקים שיש.
וכן, יש זוגות רבים שמבינים שזוגיות היא לימוד.
לימוד לכל דבר.
שתורה היא ולימוד היא צריכה.
ולומדים.
לומדים זוגיות.
ומשקיעים אנרגיה. אקטיבית.
ובונים
ויוצרים אהבה
ובונים ויוצרים זוגיות טובה ומטיבה
ומשקיעים עוד ועוד גם לאחר 30 ויותר שנות נישואין,
כל יום ויום,
ולא לוקחים לעולם אחד את השני/ה ואת הזוגיות שלהם כמובן מאליו,
וממשיכים לגדול ולהתפתח עוד ועוד ועוד.
גם באדם האינדיבידואלי שהם, וגם בזוג שהם.
והם לרוב לא יציגו את כל הטוב שלהם כלפי חוץ,
גם כי הטוב הזו הוא *שלהם* ובינם, קודש הקודשים שלהם.
גם כי הטוב הזה יכול אולי להכאיב למישהו אחר.
גם כי לא מרגישים צורך לשתף בטוב וכשטוב (אלא בעיקר כשפחות טוב וצריכים עזרה או לפרוק...)
ושוב גם ובעיקר כי הטוב הזה כל ייעודו, מטרתו ומקומו הוא ביניהם בלבד. זו הברכה שלהם, האחדות שלהם, האהבה שלהם, הביחד שלהם והאור הייחודי רק לשניהם.
ובהרחבה -
השאלה הזו "מדוע בכלל כדאי להתחתן?" היא שאלה משמעותית וכדאי לעיין בה.
חשוב מאוד שנזכיר זאת לעצמינו, לבית הפרטי שלנו, למקדש שלנו.
אז מדוע בעצם מתחתנים?
כותבת כמה סיבות עיקריות, כמובן שיש עוד:
1. הולדת ילדים למסגרת ברורה, יציבה ומבורכת – טוב לנפשם של הילדים וההורים כאחד. מחויבות אמיתית ועמוקה לנצח.
2. איחוד נשמות במובן המילולי פשוטו כמשמעו – תחת החופה הופכים לאדם אחד שלם. חצי נשמה של האיש והחצי השני של האישה – יחד אדם שלם.
3. פיתוח האישיות ותיקון המידות – נהיים בעצמנו בני אדם יותר טובים. תמיד צריך להתחשב בעוד אדם, בזולת, זה משכלל אותנו ומגדיל אותנו.
4. שייכות - נישואין מעניקים לבני הזוג שייכות אמיתית זה לזו. מרגע שעמדנו תחת החופה - הוא האיש שלי. אני האישה שלו.
כמו שבעתיד ב"ה הילדים שלי יהיו הילדים שלי ואני אמא שלהם - שייכות. עמוקה, בסיסית, יציבה ומקיפה.
המקום הזה של השייכות גורם גם לכך שהזוגיות שלנו תיהפך למשהו חי ויציב, למשהו בטוח ונצחי. ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי - בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שאנחנו שייכים אחד לשניה לכן עם כל ההתמודדויות והאתגרים שיגיעו (ויגיעו, לכולם) - נצא מאותה נקודת מוצא בסיסית - אני שלו והוא שלי. אני והוא זה לנצח. מכאן נשאל את עצמינו - ואם קשה/מאתגר - מה עושים? ויחד נחשוב על פתרונות,
ולא חלילה נצא מתוך נקודת מוצא של "האם זה זה?" (גם אחרי שעמדנו תחת החופה הכוונה! ברור שלפני כן צריך לשאול את השאלה הזו!) - כי אז עצם שימת סימן השאלה המרחף הזה מעל הזוגיות שלנו יכול *בעצמו* לגרום לנו על כל קושי או התמודדות להרים ידיים או לשאול את עצמינו "זה בכלל זה?! אולי לא בחרתי נכון?!" ואז מאוד קשה לעבוד ולפעול לשיפור הזוגיות והעמקתה מתוך נקודת מוצא כזו...
5. כמובן רצון - כאשר מוצאים את האחד/האחת, הלב כבר אומר את שלו,
רוצה לחיות יחד, לגדל ילדים יחד, להזדקן יחד, לבנות בית שלם, לבנות משהו עמוק שאחד + אחד שווה הרבה הרבה יותר, ליצור אחדות מופלאה ואפילו שמימית וניסית וכן הלאה... הרצון הזה יכול לבעור גם בשכל גם ברגש וגם בגוף,
וכמובן שע"י הנישואין אנו ממלאים את *רצון ה'* ולא רק את הרצון שלנו.
מעבר לכל הסעיפים הנ"ל,
לי אישית התשובה לשאלה "למה בכלל להתחתן?" היא "איך אפשר שלא להתחתן?"
מכ"כ הרבה סיבות,
עבורי זה עיקר החיים,
רצון לחיות בשלמות בכל המובנים עם בן/בת הזוג,
גידול ילדים למסגרת יציבה בטוחה וחמה - בשבילם ובשביל ההורים,
מסגרת שמאפשרת פיתוח האישיות/עבודת המידות בצורה הכי מקסימלית עבור כל אחד מבני הזוג,
מסגרת שמאפשרת לשני חצאים של נשמה להפוך ממש לנשמה אחת (כן, הכי קלישאתי, והכי נכון)
מחויבות שלמה,
אפשרות להיות נאהבים ולאהוב עד הסוף,
מסגרת שממשת בפועל את רצון ה' והידיעה הברורה - שאם כך אמר הקב"ה, זה שברא אותי ואת העולם - זה הכי טוב עבורי, ולו רק בגלל שהוא מכיר אותי הכי טוב ו"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".
וכבר אדם הראשון שאל את אותה שאלה את עצמו ולבסוף קבע "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... על כן יעזוב איש... ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?
למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?
קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -
הוא בני הזוג עצמם.
והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.
הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.
האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,
או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.
איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.
כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.
ואתן מספר דוגמאות -
קודם אכתוב את ה"חשש" ואז את התשובה אליו:
- לדוגמא "עול הפרנסה".
עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,
גם על רווקה,
גם על זוג ללא נישואין
וגם על זוג במסגרת הנישואין.
אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,
ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,
אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.
- "גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים"-
גם כאן
אם אדם רוצה ילדים,
ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.
אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.
- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.
- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" -
גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.
כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.
אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,
מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.
אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...
וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.
שינויים ומעברים בחיים-
- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,
בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,
גם חזרה בשאלה של בעלי,
גם דיכאון אחרי לידה,
גם משברים אחרי הלידות
גם מחלות של הורים
ועוד הרבה דברים -
ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.
מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.
לא חלילה המפריע לכל זה.
אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.
והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.
ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,
ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.
לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,
ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.
- "קושי לשמר תשוקה" -
לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו - גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.
גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח,
גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך לחדש, לגוון, להעמיק, להשקיע
ובשניים זה נותן הרבה יותר.
לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -
1. בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.
2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,
ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 שנות נישואין,
הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 שנות נישואין
*המודעות* שלנו לכך
וההשקעה שלנו בפועל לכך.
- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין
מהי המהות של הנישואין,
תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה
(אם תרצי אוכל לכתוב על כך פוסט נפרד כי זה ממש ארוך על מהות הנישואין עצמם)
- ורוצה גם להזכיר כמה דברים חשובים שכולנו צריכים לזכור:
כאשר מתחתנים ונשואים כך וכך שנים -
נסיבות החיים משתנות.
האהבה נשארת, קיימת – אך חייבים לטפח אותה.
כמו כל דבר שדורש אנרגיה כדי להתקיים – כך בדיוק גם האהבה והזוגיות.
השקעה ונתינה יוצרות אהבה.
את הרגש אפשר ליצור. הוא לא צריך "ליפול מהשמים". זה לגמרי אקטיבי ולא פסיבי.
כך גם תשוקה, אהבה, זוגיות, רגש – אקטיבי לגמרי ולא פסיבי!!!
לא להיבהל מזה – לעבוד על זה. להשקיע בזה זמן, מאמץ, אנרגיה, כסף, משאבים, לימודים, ניסיונות, השקעות. עוד ועוד ועוד – בסוף זה משתלם ועוד איך!
ואם אנחנו מצפים שמשהו ישאר פרפרים לנצח בלי להשתנות ותולים תילי תילים של תקוות וציפיות מבן/בת הזוג כאילו הם יכולים לספק את הכל כולל הכל - צריך להבין שלא כך היא. החיים עצמם משתנים, האנשים משתנים, העומס גדל, האחריות גדלה, השנים עוברות – צריך לקחת את *זה* בחשבון – לא לכעוס ולהיות מתוסכלים מבני הזוג, אלא להבין שמציאות החיים היא היא זו שהשתנתה ולכן יותר ק/שה!
אז בלי כעס, לנסות לראות איך *אנחנו* פותרים את הבעיה *שלנו*.
ומדוע זה כ"כ קשה בדור הזה? (כמובן בהכללה ובלי להיכנס לעומק ולדקויות של הדברים):
1.בעיקר בגלל ה*אני במרכז* - קשה מאוד לראות את האחר, להביןאותו, להיכנס רגע לצד שלו.
יש ריכוז בלתי פוסק באני ועצמי ואגואיזם מוחלט.
2.וגם בגלל דור האינסטנט – הכל הכל חייב להיות כאן ועכשיו! או שזה כאן ועכשיו או שאין כלום!
וזה לא עובד כך.
זוגיות, אהבה זה תהליך. ת ה ל י ך! לא הכל בא באינסטנט.
כמו כל דבר טוב בחיים – צריך להשקיע, לעמול, להזיע, לעבוד קשה. כמו הריון, לידה, גידול ילדים, כושר גופני, שמחה - זו עבודה!!!
ואם משהו לא עובד וקשה – אז לא לברוח ולשבור את הכלים ולא משחקים! אלא לעבוד! לתקן!
ל ת ק ן! אנשים כבר שכחו מה זה לתקן. היום ישר זורקים לפח וקונים חדש, מרגישים שכך גם בזוגיות – אפשר לזרוק ולקנות חדש אם לא טוב.
אבל לא מבינים שגם עם השני/השלישי וכו' יקרה בדיוק בדיוק את אותו דבר!!!
למה?
כי שוב אגואיזם
כי שוב אינסנט
כי אין אדם מושלם בעולם
כי כל אחד עם היתרונות שלו והחסרונות שלו.
ומחליפים חסרון אחד מחיסרון אחר.
מחליפים קושי אחד בקושי אחר.
צריך לתקן, לעבוד על זה קשה, מהשורש, לדבר, לתקשר, לפתור – ואז האהבה גדלה ומתעצמת ונהיית עמוקה יותר גדולה יותר ורחבה יותר ככל שהזמן עובר ולא להיפך!
3. גם התקשורת הבינאישית נהייתה מאוד דלוחה וקטנה בדור הזה ככל שעובר הזמן.
כבר מגילך 0 רגילים להיצמד למסכים, להיות שקועים בעולם וירטואלי, אין קשר עין, אין פתירת בעיות פנים מול פנים, אין שיח אמיתי ועמוק, הכל מסך, הכל שופוני, הכל חיצוני, הכל ויזואלי ותמונות וריטושים – פלא שאנשים לא יודעים לתקשר ולהסתדר עם אנשים אחרים?! ועוד בני זוג?!
צריך לחזור לדבר, בלי מסכים. לחיות את העולם באמת כמו שהוא ולא דרך המסך.
לחיות. ל ח י ו ת!
לנשום, להכיר, להעמיק, להביט בעיניים, יצירת אינטימיות טובה ומרירה. זה דבר חשוב מאין כמוהו.
4. התרבות מקדשת מסרים לא מציאותיים ו"הוליוודים" בכל מה שקשור לאהבה, ממש מסרים שחותרים תחת מוסד הנישואין הקדוש, אם זה בבדיחות, בבגידות, באיך שמסתכליםפ על דברים, בסרטים, בתרבות, באנשים עצמם – נראה שכמעט כולם שבויים במסרים מעוותים מאין כמותם על נישואין זוגיות ואהבה אמיתית מהי. והמוח של האנשים נשבה בזה ומאוד קשה לצאת מהמוסכמות האלה ולחיות באופן נכון ובריא.
5. המובן מאליו – הנשק מספר אחת של האהבה והזוגיות.
שום דבר לא מובן מאליו!
להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.
כך גם ניתן לראות זוגות שחיו 10 שנים ביחד לפני החתונה, כולל הכל, ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.
איך זה יכול להיות?!
לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!
כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל, לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.
ואחרי החתונה? הרגישו שזה כבר ב"כיס הקטן" שלהם. לקחו כמובן מאליו.
רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,
הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה, עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או גירושים בפועל.
לדעת שהמובן מאליו הזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.
אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!
שאם משכילים ללמוד זוגיות ולעבוד נכון זוגיות או אז הקשר ואהבה רק מתעמקים!
נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!
מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה.
--------------------------------------
ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:
אהבה -
היא התחייבות ללא תנאים
כלפי אדם לא מושלם
לאהוב
זו לא רק הרגשה חזקה
זו החלטה.
זו בחירה.
והבטחה.
מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירו מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
- ולגבי ההחלטה להתחתן עצמה - אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני.
שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.
עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.
אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.
חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים
ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.
עמדנו תחת החופה - אז *זה זה* וזהו!
המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?
החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!
הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...
בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!
*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.
בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.
רק הקב"ה לבדו מושלם.
אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.
אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.
אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.
הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.
בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*
וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.
וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,
אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.
באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.
אמנם, אחרי שמתחתנים,
אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.
אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש
אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו
וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.
אז במודע להעניק
במודע לחשוב על השני
במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו
במודע הכל.
ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.
לדעתי, השנים הראשונות הכי קשות.
נשואים 18 שנה ובאמת אהבה גדולה וטוב מאוד!
מה שכן- היו שנים מאוד מאוד מורכבות בדרך מהרבה סיבות, ומעומס החיים, ומשברים שלא ידענו איך ממשיכים מכאן...
כמו שכתבו לך- נישואין זה מסע משותף, בעיני הוא שווה כל רגע, זה טעם החיים! כן צריך להיות מוכנים להשקעה, זה לא קורה לבד.
להשקיע הרבה בזמן של יחד, להשקיע בלאהוב את השני ולא לחכות שהוא יאהב אותי, לדעת שאין אדם מושלם ולאהוב אותו ככה. להחיות את היומיום הרגיל... ולא להבהל אם קשה, זה חלק מהמסע.
ותמיד להאמין בביחד שלכם.
שיהיה בהצלחה ובכיף!
(ומצטרפת ומזדהה עם כל מילה, כולל מספר שנות הנישואין עוד חצי שנה (22 שנות היכרות, 20 שנות חברות ו17 וחצי שנות נישואין)
אז רק חשוב לי גם לחזק עוד כי שאלת @לא שלם,משתלם דווקא על מספר שנים רב, ולשמוע כך את כל העונים מאוד מחזק.
ומצרפת לך גם עוד חיזוק נוסף מהרבה מאוד סיפורים אחרים שלא נכתבו כאן שמכירה אישית גם בפן המקצועי.)
יש אהבה גדולה ואמיתית בעולם ובידנו להגיע אליה בתוך חיי הנישואין שלנו.
בהתמדה, בבנייה, בנתינה, במסירות, בלימוד, בעשייה.
וכמובן בעבודת המידות על האדם הנפרד והפרטי שאנחנו וגדילה אישית וגם בעבודה הזוגית של הזוג שאנחנו.
אין הדבר תלוי אלא בי (ובנו)
וכמובן כמובן בעזרת ה' יתברך 🙏🌹
במידה רבה, ומעבר למה שה'ישלח לך במסעך בעולם,
בעבודה העצמית שלך. הן על עצמך, והן בזוגיות.
חד משמעית, אנשים שמכוונים את עצמם וחיים בצורה מכוונת ומדוייקת, מרגישים אושר, וטוב להם גם בחיי הזוגיות.
בגדול ובפשטות התשובה היא כן.
אם תיכנס לפרטים, ואם תגיע אלינו לבית בימים מסוימים, תגלה שהתשובה מורכבת יותר.
כן, יש ימים קשים. יש ימים שאנחנו רבים, פוגעים ונפגעים.
וואלה, יש ימים שבא לי להעלם ולא לחזור לבית הזה עוד לעולם.
נראה לי שזה טבעו של עולם, ובטח טבעה של אישה שמושפעת מאוד מרגשות.
אבל בגדול, ברוב המוחלט של הזמן- טוב ונעים, משמח וממלא.
הוא עדיין מצחיק אותי בטירוף, עדיין כיף לנו לסגור יום יחד על הספה, ואני עדיין חושבת שהוא הגבר הכי יפה בעולם.
ואני חושבת שככה זה גם עם הילדים.
בשלוש לפנות בוקר, כשהקטנטן מעיר אותי בפעם החמישית ללילה זה- וואלה, לא בא לי לקום אליו.
זה לא סותר את זה שהוא האור של חיי ושבמשך היום אני מסכלת עליו ומתמלאת באושר.
ומכיוון אחר-
אם אתה מסתכל האם האדם שנשוי 20 שנה חי באושר או לא, נקודת ההשוואה שלך צריכה להיות לאדם רווק באותו הגיל, ולא לרווק בן 22.
אני חושבת שהרבה מהעייפות והקושי שאתה רואה לא נוצרים בגלל הנישואים, אלא בגלל 'החיים עצמם'. האם האישה בת 35 שרק רוצה לנוח מהילדים, נראית לך מסכנה יותר מרווקה בגילה שמחפשת לאן לברוח בחגים?
החיים הולכים לזמן לנו אתגרים. בעיניי, עדיף לשאת את האתגרים האלה יחד.
באמת שיש ימים שאת רוצה לברוח מהבית?
קצת מחשיש....
אבל עם השנים הבנתי שהבעיה היא בעיקר אצלי, לא באנשים סביבי (זוכרת את עצמי בורחת מהבית בלי סוף גם כילדה וכנערה). כלומר, כשקשה לי מאוד, זה מתבטא אצלי ברצון לברוח.
עם השנים למדתי לזהות את הצורך שלי בזמן ולבקש לצאת ולהתאוורר לפני שזה מגיע למצבי קיצון.
בכלל, עם השנים מבינים ש'אין הדבר תלוי אלא בי'. חוץ מבמקרי קיצון של אלימות- עיקר השאלה האם הזוגיות תהיה טובה או לא תלויה בעבודה האישית שלך (ובן הזוג יעבוד כהשתקפות. אם תיקח אחריות- גם היא תיקח).
יש פורום שממורמר לו
אדם מצווה להשתדל לבחור בטוב, לעשות את המאמץ המקסימלי המוטל עליו והשאר בידי בורא עולם שישלח את יהבו אליו. ממליץ לך ללמוד את שער הבטחון בספר חובות הלבבות ותמצא רוגע ושלווה בכל עניינך בס"ד.
הזוגיות היא העוגן האישי [מעבר לרוחניות] הכי עוצמתי שמביא אושר ענק ועמוק.
יש הרבה אתגרים וכאב של פערים, אבל בלעדיה הייתי אומלל לגמרי. וגם בתוך האתגרים האהבה נותנת כוח.
חייב לומר שעם הזמן נהיה עוד יותר טוב, והאהבה נהיית יותר עמוקה [16 שנה ב"ה]
עד כמה השפה משמעותית שם?
תוהה אם להזמין לדייט זוגי מחו"ל (חיקוי מאליאקספרס בחצי מחיר)
אני סבבה עם אנגלית, בעלי פחות.
אשמח לקישורים, פה או בפרטי לכאלה מוצלחים.
חינמיים הכי טוב, אבל על מוצלחים מניסיון גם מוכנים לשלם.
חדר בריחה אונליין
בקישור הזה עשינו את bitcoin break in והוא מוצלח!( לגבי השאר אין לי מושג)
את החדר בקישור הבא התחלנו וטרם הספקנו לסיים אבל בינתיים הוא ממש טוב
Escape from Castle Claymount - Play online at Coolmath Games
רחלליאחרונהלא רוצה לתת לזה שמות, אבל אנסה לתאר את התחושה.
מרגישה שאני מאוהבת בגבר שאני עובדת איתו.
הוא גבר נשוי ואב, וגם אני אם ונשואה.
אנחנו לא מתראים הרבה, לא מדברים הרבה. כן יש המון מבטים כשמתראים. תמיד תחושה של מבוכה כזו.
זה התחיל לפני חצי שנה בערך, למרות שיש היכרות של שנתיים פלוס.
לא מפסיקה לחשוב עליו.
ישנה עם המחשבות עליו בלילה וקמה איתן בבוקר.חושבת עליו כל כך הרבה במהלך היום שזה לא תקין!
משתגעת כבר.
לא משנה מה ניסיתי לא מצליחה להתגבר.
אין אופציה להחליף מקום עבודה.
אשתף שלדעתי זה התחיל מהמקום שבו איבדתי את המשיכה לבעלי. כיום המצב טיפה יותר טוב ועדיין חווה קושי שם.
מה עושים רבונו של עולם???
תברחי ממנו!
תחתכי את זה עם כל הקושי! ותאמיני לי שאני יודעת שיש!
יש לך בעל! יש לך ילד!
ואם את לא חושבת להתגרש ממנו,תתחילי טיפול זוגי אתמול.
את הבחור ההוא מהעבודה תעקרי מראשך ומלבך.
זה אפשרי!
אם תמשיכי עם זה,תתחרטי על כל רגע שבזבזת במחשבות עליו.
לא צריך לתת שמות אלא להיות כנה מול ההרגשות הטבעיות והאנושיות שלך.
אם מחליטים על שינוי אז
מחזקים את הקשר עם הבעל בבית
מניחים שאותו גבר לא בעניין שלך
מצמצמים את המגע עם הגבר ההוא למינימום
משתפים חברה קרובה שתוכל "לשמור" עלייך
עניתי למטה 🙏
הפתרון נמצא בתוכך ובתוך הבית שלך.
א. לנסות להבין מה האיש ההוא גורם לך להרגיש, שחסר לך כרגע.
טובה? שווה? אהובה? מוערכת? התרגשות?
להבין שהנקודה כאן היא משהו שחסר לך בתוכך ואת מנסה למלא, ולמלא את זה בבית שלך
ב. יחד עם זה לטפל במשיכה לבעלך.
הסיבות הרווחות לזה שנשים לא נמשכות לבעליהן (בהנחה שזה משהו שקשור אליו ולא אלייך כמו דכדוך, השפעה הורמונלית וכו) הן הרבה פעמים קשורות לחוסר הערכה כלפיו,למשקעים רגשיים שמצטברים ולא מטופלים, וכן הלאה.
מה שאת צריכה לעשות זה לטפל במורכבויות הזוגיות שלך, ומה שקורה בעבודה זו עוד קריאה עבורך לחזור פנימה, אל מה שחסר לך ואל הבית והזוגיות שלך ולתקן אותם.
לביטה יקרה,
באופן פרטני - חוזרת על הצעתי בשרשור הקודם שפתחת - כדאי מאוד מאוד לבחון את הדברים, יחד עם כל מציאות חייכם, בעולם האמיתי מול כתובת נכונה עבורכם.
את מתארת בכמה וכמה שרשורים מציאות שלענ"ד מחייבת התייחסות ספציפית, עמוקה ומקיפה.
מענה אחר בפלטפורמה חלקית כגון זו של הפורום או כל מענה אחר שלא רואה את כל התמונה כולה ומה קורה שם בדיוק - יכול או שלא לקלוע (במקרה הטוב) או אפילו חלילה להזיק במקרה הפחות טוב.
לכן מחזקת את ידייך בחיפוש הכה חשוב הזה עבור האושר האמיתי והשלם שלך. עבור חייך שלך. ושל כל משפחתך.
וכמה דברים לגבי הודעתך זו -
יש כיוון אחד של "סור מרע" שהוא חשוב כמובן מאין כמוהו
אבל יש גם כיוון שני של "עשה טוב" - שלדעתי הוא היותר חשוב כאן בסיפור.
ובתוך ה"עשה טוב" הזה נמצא כל מה שקשור בחיזוק הקשר בינך ובין בעלך.
כל מה שקשור בקירבה ביניכם, בהעצמת האהבה, התשוקה, הביחד.
בשניכם. איש ואישתו.
על גבי זה - כל השאר מקבל מימד אחר לגמרי.
על גבי זה - כל ה"סור מרע" נראה גם הרבה יותר אפשרי, נכון וחזק.
לכן התמקדות בקירבה בינך לבין בעלך בעיניי היא ראשונה במעלה.
להגיע לאושר ואהבה שלמים ביניכם אלו החיים עצמם ותמצית האושר עצמו.
אין ולא יהיה משהו יותר חזק, משמח ונפלא מאהבה אמיתית בין איש לאישתו.
ולגבי ה"סור מרע" - מצרפת לך מאמר (ארוך...) שכתבתי בנושא הזה בדיוק.
ולפני כן רוצה רגע לכתוב זאת פשוטו כמשמעו - כל מציאות של הקשבה לעצת היצר והתקרבות אפילו מינורית ורק טיפה במחשבה/דיבור/מעשה למישהו אחר, בטח ובטח כאשר קיים ריחוק בין אישה לבעלה גם ככה - זה מתכון לאסון חלילה.
זה מתכון לשריפת נפשות חלילה.
שלך. של אותו אדם.
של אשתו. של בעלך.
של כל הילדים התמימים המעורבים כאן.
זה פשוט להתרחק כמו מאש כי יש פוטנציאל נוראי של אבדון במסלול הזה.
פשוט אבדון על כל הנפשות הקיימות.
שום טוב זה לא יכול להביא. שום. רק רע. ורע מאוד.
אז חשוב לי לכתוב ככה את הדברים בנחרצות, כי הם כאלה.
והסיפורים על ילדים תמימים שנפגעו מסיפורים כאלה, ועל נפשות של הנבגד/ת שנפגעו, וסיפורים על האנשים עצמם שעשו את החטא וגם הם מיוסרים שנייה אח"כ והמשך החיים הוא אומלל - הם לצערנו הרב רבים מאוד.
לכן סוף מעשה במחשבה תחילה - והקם להורגך השקם להורגו - להפסיק את זה כבר בהתחלה! כבר שזה פיצפון ולא לתת לזה בשום צורה שבעולם להימשך.
ואחרי שכתבתי את זה,
רוצה להתייחס *באופן כללי* למציאות של רגש או מחשבות לאדם אחר בתוך מערכת נישואין:
מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/רגש/מחשבות על אדם אחר בנישואים –
יעל זק"ש
* נכתב בלשון זכר, אך כמובן שמופנה לשני המינים*
תקציר:
זה לגמרי אנושי ויכול לקרות. לא להיבהל.
רגש זה לגמרי דבר שיכול להעלות/להופיע וגם ללכת, אם לא "מאכילים" אותו או נותנים לו במה - הוא יכול גם לדעוך כלעומת שבא.
אותו רגש יכול להזכיר גם נוסטלגיה, געגוע לימים כיפיים בלי אחריות, עול, ילדים, עומס וכו', יכול להזכיר תקופה של "חופש"/"שיחרור" ואיך אתה עצמך רווק ורענן ולאו דווקא שאותה אישה היא היא חזות הכל, אלא גם כל מה שהיא מייצגת וכל התקופה ההיא והזיכרון וכו'.
בנוסף, לומר לעצמך: הייתה סיבה שאתה ואשתך דווקא עמדתם תחת החופה ולא אותה אישה. זו הייתה הבחירה שלכם ומה' אישה לאיש.
שזה לא יערער לך אפילו בקצת את הנישואין שלך ואת כל הטוב והקשר שיש לך ולאשתך היקרה.
להתעלם. לא לייחס חשיבות. להמשיך הלאה. ולהמשיך את כל הטוב שיש בין אשתך לבינך ולהעמיק את כל הטוב הזה בכל המובנים ביניכם.
והכל בסדר! לאט לאט אם תשקיע את כל האנרגיה שלך בביתך פנימה גם הרגש הזה ידעך לו והאהבה בינך לבין אשתך תעלה 
ועכשיו באריכות -
אני חושבת שדבר ראשון שצריך לעשות אם יכול להתחיל להיות מצב כזה -
כמובן אחרי שמנסים ככל יכולתנו ***שזה לא יקרה*** כולל הכל:
לעשות חסימות
הגנות
סביבה בטוחה גם בעבודה
לא ליצור יחוד
לא ליצור שחנשי"ם
לא ליצור יחס אישי גדול מדי
לא להביט הרבה
לא "להכניס את עצמנו בכוח" לזה (לפעמים היצר אוהב מאוד לעשות רומנטיזציה לכל מיני "פנטזיות בפוטנציה" למיניהן, אז להילחם בו בחזרה!)
להפסיק כבר מההתחלה, כשזה קטן, ואפילו עוד לא התחיל - כי אם נכנסים לזה זה יכול לשאוב מאוד והדרך החוצה *הרבה* יותר קשה
וכן הלאה(
אז אחרי שעשינו את כל זה
ואם חלילה זה בכל זאת קרה -
לומר לעצמנו שקודם כל כל עוד זה בגדר מחשבה שאנחנו נלחמים בה - זה עוד בסדר, ויכול לקרות כי אנחנו אנושיים!
אם זה חלילה עובר למחשבה שאנחנו אפילו לא מתאמצים להילחם בה
וחלילה למחשבה שאנחנו אפילו מעצימים אותה ונהנים מזה
וחלילה למעשים
כאן אנחנו כבר בבעיה.
אבל אם זה נשאר ברמה הראשונה - להבין שלאנשים אנושיים זה יכול לקרות!
אז הם יגדרו ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה!
ואם קרה לא יחשבו ש:"הנה! עלתה מחשבה!
זהו
סוף העולם הגיע ובטוח נתגרש ונהיה עם ההוא/ההיא"
ממש ממש לא!
אז עלתה מחשבה, אז מה?!
להזיז אותה. ולהעביר את ה"דיסק" בראש לדיסק של אהבה בינך לבין אשתך
לדיסק של החתונה שלכם
לדיסק של כל הרגעים המאושרים שלכם יחד
ולחזור הביתה ולהעמיק גם בפועל את הקשר עם אשתך
במחשבה
בדיבור
במעשה
בתיכנון
באנרגיה
בזמן
בכסף
בכיף
בהכל!
ובכל המישורים והתחומים - רגשי, נפשי, גופני, נשמתי, הכל!
לא לחשוב שמחשבה כמחשבה היא חזות הכל - כי זה שקר.
ושקר מתוחכם שיצר הרע יכול לעשות ממנו ממש מטעמים!
עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודת הבלעדיות בנישואין – כיוון שזו נקודה מהותית וחשובה מאוד שיכולה לקרות *לכל* איש באשר הוא במהלך חייו, ו*לכל* אישה באשר היא במהלך חייה.
מה זו בעצם הנקודה הזו שיכולה לקרות לכל אחד?
אם ניתן לה שם הוא יהיה "הידלקות על מישהי/ו אחר" תוך כדי שאנחנו נשואים לבן/בת הזוג שלנו.
איך מתייחסים ל"הידלקות/התאהבות/פרפרים/רגשות" כאלה ואחרים שמוצאים אותנו בחיים שלנו?
קודם כל מנסים להבין *את השורש* של הדברים, וכדי להבין את זה צריך לעשות דרך עמוקה ומקיפה.
ראשית, להבין שאותם *הרגשות* כשמם כן הם – רגש.
ורגש בא ורגש הולך.
אם אנחנו *בראשנו* ניתן לרגש הזה מקום של כבוד, מקום של "ואו! הנה! אני מרגיש אליה משהו! אני מרגישה אליו משהו! אז זהו!!! אז *זו* האמת! אז יאללה כל החיים אני חי/ה בשקר ובעלי/אשתי הם בכלל לא הנכונים לי אלא אותו "וואו" שעכשיו פגשתי...
ו”יאללה בלאגן” אני אתגרש ואהיה עם ה"וואו" הזה כי עובדה! עובדה שאני מרגיש/ה אליו/ה בעוצמות כאלה!"
אז קודם כל לנשום.
להבין שזה רגש. זה בסך הכל רגש. שעולה.
לא לכל מחשבה שלנו, לא לכל הרגשה שלנו, צריך לתת כל כך כל כך הרבה פרשנויות, כוח, ולחשוב בראשנו שאם המחשבה הזו עלתה, או אם הרגש הזה עלה – סימן שזו האמת וסימן שאנחנו צריכים באמת להתנהל על פי אותה "אמת".
ממש ממש לא!!!
עצם זה שאדם או אישה נבהלים מהמחשבה שיכולה לצוץ להם פתאום (וכאמור, היא יכולה לצוץ *לכל איש או אישה באשר הם*!)
או נבהלים מעוצמה של רגש/משיכה שהם פתאום מרגישים למישהו אחר – רק זה עצמו יכול להיות הרה אסון!
כי בתרבות המערב חונכנו "לך אחרי הלב שלך"
"לכי אחרי הלב שלך"
"רק הוא צודק.
אני ואני ואני במרכז.
לך אחרי התאוות שלך והחלום שלך ותגשים את עצמך ותממשי את עצמך וכו' וכו' וכו'"
ומה אנחנו מבינים מכל המסרים האלה שמחלחלים וחילחלו לנו כל כך עמוק לתת מודע ואפילו למודע?
אנחנו מבינים ש: "אוקיי. אז גם אם אתחתן ואמצא מישהו/י יותר מבעלי/אשתי – אני צריך/ה ללכת אחרי הלב! שלא אשקר לעצמי!"
ואז כל מחשבה או רגש,
ששוב מאוד נורמליים ויכולים לקרות לכולנו כי אנחנו בני אדם!
מבהילים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזו האמת ואין בלתה ואז אנו צריכים ללכת אחרי האמת הזו...
וזה מקום מאוד מסוכן!
צריך לשים את הרגש/המחשבה הזו במקום שלהם.
הם בסך הכל רגש או מחשבה שיכולים לעלות,
אוקיי, אנחנו אנשים, לפעמים נוכל לפגוש בחיינו מישהו מעניין/יפה/יפייפיה/מסקרנת/אמפתית/גבר גבר – ואז יעלו לנו פרפרים וכו' – אז נביט רגע בתחושות שעולות לנו.
נחשוב עם עצמנו מה זה מעלה בנו? ולמה?
והאם חסר לנו משהו בחיינו?
עם עצמנו?
עם בן זוגנו?
אם כן – מזל טוב! אפשר לעבוד על *זה* בדיוק ולמלא את החוסר *הזה בדיוק* בטוב, בקדושה, בטהרה, בנאמנות
ואם זה לא ממלא שום חסר אלא רק "מגניב" ו"הידלקות" – אז לומר "אוקיי. שמעתי. הבנתי. אני בן אדם וזה יכול לקרות – והלאה. להתנתק מזה.
להתרחק מזה.
רחוק מהעין רחוק מהלב.
פשוט לא להשקיע בזה אפילו שנייה!
להתרחק מזה!
ולהשקיע בבית פנימה את כל כולנו!
להשקיע בבית פנימה את המחשבה, המאמץ, הכסף, העזרה, הטיולים בפארקים, הקניות, המתנות, ההתכתבויות, הפגישות ה-הכל!
נקודת האור שיש כאן היא - שיש בהחלט דרך לצאת מהמחשבות הללו
הדרך הזו יכולה להיות לפעמים לא הכי קלה - אבל היא קיימת.
ואם הולכים בה - יכול להיות לה סוף, או בעצם התחלה מאוד מאוד מתוקה לנישואין שלך ושל אשתך, בית אוהב, שמח ומחובר,
זוגיות ונישואין מאושרים וקרובים מאי פעם.
עוד נקודת אור מאוד גדולה - היא שהדרך הזו תלויה בעיקר בעיקר *בך*.
יש *בך* את הכוח לעצב את מציאות חייך.
בידיך להפוך את חייך וחי כל הקרובים והאהובים שלך לאומללים חלילה,
ובידיך להפוך את חייך וחיי כל הקרובים והאהובים שלך למאושרים.
הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.
אם יש בך את הרצון לתקן,
את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,
טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -
אז אתה תצליח!
אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,
העיקריים שבהם הם
א. מודעות
מודעות לעצמך,
מודעות לחיי הנישואין שלך,
מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,
מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,
מודעות למי היא בכלל *אשתך*
מודעות למה זה בכלל חוסר נאמנות/חוסר בלעדיות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית
מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה
ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט.
ב. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.
ג. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך.
צריך לאזור את כל הכוחות ואת כל הרצון והסבלנות וההתמדה כדי שזה יצליח.
לדעת מראש שזה לא הולך להיות קל - אבל כל דבר טוב בחיים האלה מקבלים אחרי עבודה קשה, וזה שווה את זה, שווה כל שנייה של מאמץ!
כמו הריון שכואב ומתיש לאישה שנמשך 9 חודשים, ואז לידה קשה וכואבת, ואז גידול ילדים סיזיפי,
בלי לישון בלילה, שהגוף מפורק, ועוד אלף ואחת התמודדויות עם כל ילד - אבל איזה אושר זה ילד!
ואיזה עולם ומלואו זה ילד!
כך גם כאן,
אחרי שתעשה עבודה פנימית אמיתית עם עצמך - תוכל להגיע לאושר שאי אפשר לכמת אותו במילים עם אשתך ועם כל המשפחה שלך!
אתה גם בונה את עצמך
גם בונה את אשתך
גם בונה את ילדיך
גם בונה את העתיד של כולכם
ואת העתיד של הצאצאים והנכדים וכו' וכו'.
אנסה לגעת בכל אחת מהנקודות ולנסות לתת לך לפחות קצה חוט שלך עזרה ראשונית:
1. הרצון.
הדבר העיקרי כאמור שצריך להיות לך זה הרצון להפסיק.
הרצון לתקן.
הייתי מנסה לעשות תרגיל מחשבתי, שבו ממש תחשוב עם עצמך
איזה אדם אני בוחר להיות?
אילו ערכים חשובים לי בחיים?
אילו ערכים הייתי רוצה להעביר לילדיי?
האם אני נוהג על פי סולם האמונות והערכים שאני מאמין בו?
2. אחרי בירור הרצון באה המודעות לכל הדברים.
מודעות לעצמך -
מה נותן לך הקשר האסור?
מה אולי חסר לך בחיי הנישואין שלך?
מה אולי חסר בך ובעצמך?
איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?
מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?
אילו צרכים שלך אתה מרגיש שלא ממומשים?
מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?
אחרי שתבין עם עצמך את כל אלה,
תוכל יותר להבין את המקום בנפש שאתה פועל ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.
אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואתה מוצא אוזן קשבת והכלה אצל אותה אישה -
אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מכניס את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אשתך שלך.
וזה לגמרי לגמרי אפשרי!
או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה אישה - תוכל לעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*
ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!
מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.
זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,
זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.
אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,
להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,
נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.
אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.
וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.
נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,
תשקיע את הזמן שלך
את המחשבות שלך
את התיכנונים לכיף שלך
את הכסף והכוח שלך
באשתך!
תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים
ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה
תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,
בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,
בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך
ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה
תכיר אותה עד הסוף,
בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!
תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.
ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!
מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -
בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.
זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -
ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.
לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,
שהם אהובים,
שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".
כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.
אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!
עוד יותר שווה!
עוד יותר מוערך!
עוד יותר מיוחד!
לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!
ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,
אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,
או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,
או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,
או תקופה שהשיגרה שוחקת -
בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!
להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.
וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,
למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.
ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.
כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,
כי כבר נוצרה קירבה,
כי כבר נוצרה תלות לפעמים
לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.
חשוב גם לזכור שאותה אישה/איש ומה שאת/ה מייחסים לה בראשכם - זה לא אמיתי.
זו פנטזיה.
והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.
אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה - אבל זה לא פייר,
כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון
אותה אישה או אותו איש בודאות אינם מושלמים.
כמה שהמוח מנסה "לשכנע" אותנו שהם כן – הם לא!
למה?
כי הם בני אדם, בשר ודם!
לכ-ל אישה ולכל איש יש חסרונות לצד היתרונות.
לא חוכמה שאתה רואה אישה אחרת רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,
בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,
בלי לילה לבן וחסר שינה,
בלי עייפות תהומית,
עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר
בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה
בלי השגרה השוחקת
בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך
בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,
ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.
אז מה זה שווה?
גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,
ומתרגל אליה,
ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לימודים/אחר -
אז גם *בה* היית מתאהב!
ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!
כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!
אז תבין שזה לא *האישה עצמה*
אלא זה עצם הריגוש,
החידוש,
האסור,
המגוון.
וזה שקר.
אין שקר יותר גדול מזה.
אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!
בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.
בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.
הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.
התאוות וההנאות הרגעיות האלה יוצרות לאדם מצג שווא שהן טובות לו. וזה שקר.
כי הן אולי טובות ונעימות לו לאותו רגע, אבל בזה זה מסתכם. ברגע. לאחר שהן חולפות - הריקנות, הגועל והרע שהאדם מרגיש גדולות מאוד. לכן הן בעצם לא טובות לו. כי מה שטוב לאדם - הוא שמח בו גם בהווה וגם בעתיד, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כך יודעים שאנחנו במקום הנכון.
עכשיו, כל פעם שבאה לך, או לכל אדם התאווה ואומרת לך "וואי, איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותי!" אז אוקיי - אתה יכול לדמיין באמת איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותה, אבל גם לזכור את ההרגשה שתגיע *אחרי*. ואתה יכול ממש בדמיון מודרך ללכת להרגשה הזו, של הריקנות והגועל של אחרי ולהגדיל אותה, ולתת לה אפילו אולי צורה מוחשית עם צבע וכל פעם להצמיד אותה בהקשר שלך במוח לרצון לחטוא ולבצע תאווה אסורה כלשהי. ממש לחבר את זה עם הרע שבזה.
בנוסף לכך, לדמיין איך התאווה הזו תיפגע בצורה מאוד מוחשית ומאוד ממשית ביקרים לך מכל - אשתך, ילדיך, אתה, מי שאתה חוטא איתו, ובעצם כולם. אין אף מרוויח בסיפור הזה, רק מפסידים.
אחרי שתחבר, אבל באמת תבחר, נסה ללכת בלב שלם עם הבחירה שלך.
ואחרי שבחרת נסה לראות איפה אתה כן ממלא את החוסר ואת הצורך ברגעי הנאה וכיף במסגרת המותרת והטובה.
זה אפשרי.
אתה יכול להוסיף לחייך ולחייכם הזוגיים הרבה מאוד דברים שיכולים לגרום לך להנאה רבה, והכל מותר וטוב ורצוי ולא פוגע ולא מזיק לאף אחד.
בצורה הזו - גם יהיה לך נעים וטוב לאותו רגע - וגם בעתיד ולטווח הארוך.
כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!
כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע
ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.
3. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.
צריך גם "סור מרע"
וגם "עשה טוב" -
כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,
אין ואקום בעולם.
אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר
לכן אחרי שתתנתק מהמחשבות על אותה אישה - אתה חייב להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעל ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.
זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמאשתך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליה
וכמובן גם מעצמך!
זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?
מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?
מה עשיתם יחד?
איך הייתה ההחלטה להתחתן?
איך הרגשת מתחת לחופה?
ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו'
אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?
מה אתה מקבל מאשתך?
על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?
אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים,
במחמאות, פתקים, הפתעות,
זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,
חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.
4. לצאת מהדימיונות על ה"פנטזיה" ולראות את המציאות האמיתית:
בכל פנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה אסורה כזו - יש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.
ז"א, אתה לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא אתה חפש בתשוקה עצמה.
כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.
וכאמור - אתה לגמרי יכול להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אשתך ובטוב, בשמחה, בבלעדיות, בקדושה ובטהרה עד שלא תרגיש צורך באסור הזה.
בהצלחה רבה וחיי נישואין מתוקים לאורך שנים רבות וטובות ב"ה יחד עם אישך/אשתך האהוב/ה.
משמח מאוד לשמוע, ב"ה ממש 🙏
מה שקרה חמש דקות לפני שהמחשבות והרגשות צפו, זה מעניין
או רבע שעה.
הייתי אפילו מעלה את הדברים על הכתב. לעשות סדר בראש שלך מה גרר את מה.
עכשיו יש לך הודעת שגיאה, ואפשר להתמודד איתה. לא הייתי מדחיק את הבחור או את הקשר כי זה אומר עוד אנרגיה שמושקעת פה ובגדול זה לא מועיל.
להבין מאיפה זה בא, ומשם לחפש איך לוותר על זה.
נסי לחפש במה הגבר המדובר גרוע.
בטוח יש לו חסרונות, ואם את לא מוצאת- תמציאי כאלו שמתלבשים עליו הגיוני.
מרוכז בעצמו, חסר ביטחון, צבוע, אימפולסיבי, בזבזן, חצוף, חשדן, אגואיסט, מתנשא, חסר גבולות ולא יודעת מה עוד.
עצם זה שהוא מסתכל עלייך, בזמן שהוא נשוי- כבר אומר לכולנו שהוא לא כזה אדם מושלם כמו שאת מדמיינת...
ואחר כך, כל פעם שמגיעה לך מחשבה עליו, תיזכרי כמה שהוא בעצם אדם גרוע ומזעזע.
ואם את רוצה לקחת את זה צעד אחד קדימה- חפשי בו את כל התכונות הרעות שהן ההפך ממה שיש לבעלך להציע, אבל אצל בעלך הן כבר נראות לך כמובנות מאליהן.
הופתעתי וכאב לי מאוד למרות שהוא הבהיר מליון פעם שזה לא קשור לספקות שלו לגביי,, לגבינו, לגביי משפחה..פשוט צריך טיפה זמן.. הוא אפילו כבר התייעץ עם רב ובדק באיזה אמצעי מניעה אני אוכל לעשות להשתמש מהיום להיום כדי למנוע.
לא יכולה להסביר את הכאב שזה גרם לי. לא הייתה לי טיפת מחשבה על מניעת הריון, בטח לא בהתחלה, למרות ששנה עמוסה עומדת לפני.. אני בת 30, התחתנו יחסית מאוחר וזה אפילו לא היה שיקול מבחינתי או משהו שדברנו עליו לפני.
כואב לי כלכך והוא לא מצליח להבין למה.. הוא עם לב ענק ודיבר על זה הכי בעדינות, אבל עדיין, קשה לי המחשבה שהוא בכלל חושב על זה בזמן שאני, זאת שנושאת את ההריון ומתמודדת עם רובו, ולמרות החששות של איך אתמודד איתו ביחד עם לימודים עבודה ועוד, לא העליתי את זה בדעתי.. לו זה היה פשוט כל כך, ודאג למצוא לזה גם פתרונות ולבוא אליי איתם..
הוא בחור טוב, עם מידות טובות, שאחרי שנים של חיפושים בחרנו אחד בשניה והתחתנו. ורגיש מאוד והרצון למניעה נובע משם. צריך רגע את הזמן להסתגל אלינו ואז לעבור שלב..
אני לא יודעת איך להתמודד עם הסיטואציה. בטח שמחר ליל טבילה ראשון אחרי ליל הכלולות. אני בעצמי לא יודעת מה לעשות עם זה ומה אני חושבת על זה.. איך אני יכולהצלבוא מחר נקייה ולהיות איתו ביחד.. בין אם אשתמש במניעה ובין אם לא.. זה כל כך כואב לי ולא מאמינה שכבר בפעם הראשונה אגיע לזה ממקום מרוחק וכאוב..
קראתי והזדהיתי עם שניכם... זוכרת את שני הקולות האלה בתוך עצמי. מבין השורות שכתבת מרגישים את הראשוניות וההתחלתיות, הכל כל כך חדש ולכן גם סוער ומטלטל.
נראה לי שהקושי הכל כך כואב שלך הוא כי הנושא לא עלה קודם, ובאמת לגשת אליך כבר עם פתרונות של מניעה זה לדלג על שלב מאוד משמעותי של שיח ביניכם, שבע"ה לומדים עם הזמן איך ליצור שיח כזה אז ממש מובן שאת מרגישה כך. מצד שני כתבת שברור לך שזה מגיע אצלו ממקום רגיש שרק צריך קצת זמן, לכן אולי חבל לקחת את זה למקום אצלך של תחושה שתגיעי לביחד ממקום מרוחק וכאוב, הוא לא רוצה נגדך, להפך, המטרה שלו היא להרגיש יותר את הביחד שלכם, הרגע התחתנתם... אם את יכולה תנסי להכיר בצורך שלו לעוד רגע לפני השלב הבא, ולהיות איתו שם באהבה, ואולי אפילו לשמוח ברגישות שלו וברצון שלו לבנות איתך בית יציב, זה יכול לבנות משהו מאוד משמעותי ויציב ביניכם ובע"ה הילדים יגיעו לבית אוהב ויציב ומכיל... בהצלחה!
תודה רבה!
אם היה לי זמן לבתייעץ על זה ולבדוק לגביי אמצעי מניעה אז זה היה קצת שונה, כואב, אבל לפחות יכולתי לבדוק לגביי זה.
כשאני צריכה לטבול היום, גם אם לא אמנע, לא יודעת איך אצליח להיות איתו ביחד.. מצד אחד לא רוצה להרוס אבל מצד שני, נפשית רגשית אני כאובה מאוד, ולא יודעת אם אצליח.. ☹️
ברור שזה קשה רגשית. מאמינה שתצליחי בע"ה! תיצרו זמן רגוע לדבר, שכל אחד יוכל לומר מה הוא מרגיש, תסבירי שאם הייתם מדברים על זה לפני ומוצאים פתרון ביחד היה לך יותר קל, תנסו להגיע לנקודה שבה כל אחד מבין את השני, גם אם לא מסכים איתו, ולא רק מתגונן.
קרבה גופנית יכולה להגיע על בסיס של קרבה רגשית. לפעמים גם מגע יכול לעזור ליצור קרבה ופתיחות רגשית.
כוחות לדבר..לשתף ולהבין את תנסי להבין אותו וכמובן הוא אותך
מאיפה זה מגיע?אולי גורם שלישי יעזור לייעץ אבל חשוב לדבר ברוגע
ד"א מבין את זה שאת מופתעת מפתיע ומעצבן
בחרתם לשחק במגרש של הגדולים, תתמודדו .
לא אומר בציניות, אלא ברצינות.
מה זה אומר לך שהוא רוצה למנוע?
מה זה משדר לך?
כי נשמע שיש לך פרשנות מאד חזקה לרצון שלו למנוע שממש מטלטלת אותך ופוגעת בך. אני לא הצלחתי להבין מה הפרשנות שלך, רק מורגש מאד כמה זה פגע בך ולכן כותבת את זה.
אבל האמת היא שזה קורה המון ובטוח נפגשתם בזה בתחומים אחרים. מישהו אומר משהו, השני מפרש את זה על בסיס מחשבות/רגשות/דעות שיש לו כבר בראש - וכיוון שהם בראש שלו זה נראה לו הדרך היחידה להבין את האירוע.
לכן כדאי רגע להבין עם עצמך, יש את מה שהוא אמר זה דבר אחד שהוא חיצוני לך. יש את מה שזה גרם לך להבין ולהרגיש, זה אך ורך פנימי לך.
וכמו שהפרשנות שלך סובייקטיבית ככה הפרשנות שלו סובייקטיבית לפי מערך הנפש שלו. יכול להיות מאד שלא העלה על דעתו איזה קושי זה גורם לך לשמוע אותו מדבר בכלל על מניעה.
אחרי שתביני עם עצמך - שבו ותדברו.
נשמע שאתם זוג מקסים מלא רגש ורצון טוב, תפתרו את זה ביחד. ותזכרו שליל טבילה זה יום טעון מאד גם ככה.
קודם כל מזל טוב גדול לנישואיכם, שתזכו ב"ה לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבה גדולה ❤
יקרה ❤
את כלה טרייה כל כך
הכל עוד כ"כ חדש
הכל קורה, מתרחש
כל השינויים
המעברים
המעבר מרווקות לנישואין
מעבר לדירה משלכם
מעבר מלהיות עם אהוב ליבך פתאום 24/7, כולל שינה
מעבר למגע, לחיי אישות
מעבר לשמירה על טהרת המשפחה וכל הכרוך בכך, בדיקות, טבילה
עוד הרבה יותר מעברים טכניים
מעברים רגשיים
מעברים נפשיים
וזה המון!
קודם כל לנשום אהובה.
הכל הכל יהיה בסדר ב"ה.
זה כ"כ טבעי, נורמלי, אנושי ומותאם שלב המקום בו אתם נמצאים עכשיו.
ממש ממש הכל בסדר!
מה שבעצם קורה עכשיו רק מראה על כך שאתם נמצאים בתוך המקום הזה שנקרא נישואים.
נמצאים במקום הזה שנקרא לימוד זוגיות.
כי זוגיות היא לימוד. לכולנו כולנו כולל כולם.
באמת שאף אחד ואף אחת לא נולדו יודעי זוגיות.
אנחנו לומדים את זה.
נופלים וקמים.
גדלים, צומחים,
ודווקא מהמקומות הקשים ניתן לגדול ולצמוח הכי הרבה. גם באדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בזוג שאנחנו.
המציאות הזו והדילמה הזו ממש ממש יוצרים לפתחכם כעת הזדמנות מדהימה לצמיחה. לעלות עוד קומה ועוד רובד בזוגיות היקרה שלכם. להרחיב עוד יותר את כוחות הנפש שלכם. לגדול.
ואני יודעת יקרה שזה מבהיל, והכל עוד כ"כ כ"כ טרי ושברירי - אבל ממש ממש הכל בסדר!
תחזיקי את זה חזק בראש, ואז יחד עם החששות והבלבול הגדולים תמצאי ב"ה גם אי של יציבות וביטחון - הכל בסדר. אנחנו נעבור את זה.
אנחנו זוג חזק וטוב. נועדנו אחד לשנייה. עמדנו תחת החופה אז זה זה וזהו. אנחנו נלמד ונצליח להתגבר על זה. דווקא מתוך המקום הזה נרחיב עוד יותר את הזוגיות שלנו ונבנה בפועל ממש עוד מקום לתקשורת בינינו ולמקומות של התמודדות עם קונפליקטים בינינו.
והכל הכל הכל ממש בסדר!
זה קורה לכולם!
הרי לא התחתנו עם עצמינו אלא עם אדם שונה.
ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות"
אז הכל בסדר.
מותר לך לרצות לא למנוע הריון.
מותר לבעלך לרצות כן למנוע.
הכל בסדר!
עצם זה שיש ויכוח או קונפליקט לא אומר שום שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם, ממש לא! אלא רק אומר שאתם פשוט שני בני אדם שונים
ואיזה מזלך שלא התחתנתם עם עצמכם אלא אחד עם השני/ה
אז לקחת נשימה עמוקה
ולהתחיל לראות רגע את הדברים במבט על:
אז אתם נשואים שבועיים.
ממש ממש בהתחלה של ההתחלה.
מטבע הדברים לא יכולתם לדבר על הכל כולל הכל לפני, וגם אם היה עוזר לדבר על מניעת הריון לפני מכל מיני סיבות זה לא קרה.
אתם אנושיים. אז נכון זה לא קרה אבל עכשיו זה כן קורה ועכשיו בעצם זה הזמן לדבר על זה *יחד*.
כל המציאות הזו ממש מזמינה אתכם לראות רגע משהו עמוק הרבה יותר
לראות רגע שבעלך בוטח בך ונמצא בכנות ובשקיפות ממש מרגשים מולך.
מאפשר לך לראות את הלב שלו.
את הרצונות שלו.
את השורש הטוב והטהור שהם מגיעים ממנו.
מאפשר לעצמו להיפתח אלייך
לומר לך את אשר על ליבו.
נסי רגע לשמוע אותו, את האהוב שלך. ממש להיכנס רגע לראש שלו, לנעליים שלו, ללב שלו:
לפני שבוע וחצי הוא התחיל לומר לאשתו האהובה שהוא חושב שכדאי למנוע הריון בהתחלה.
אשתו היקרה אמרה לו שזה לא רלוונטי לפחות עד ליל טבילה הקרוב ואולי הוא הבין מכך שלא צריך לדבר על כך שוב כדי לכבד אותה ולכן לא דיבר.
אבל הזמן עובר ועובר והוא רואה שהטבילה מתקרבת ויודע שמאוד יכול להיות הריון ממש עכשיו ולכן רואה שכן צריך לפתוח את זה שוב.
והוא מתחיל ונפתח לאשתו היקרה ואומר: "אשתי היקרה. אני מרגיש שמבחינה רגשית אני רוצה שיהיה לנו יותר זמן ביחד. קצת לעצמנו, לא להרבה, אבל כן חשוב לי שיהיה לנו את הזמן שלנו".
רגע, עצירה.
מה בעלך אמר לך כאן בעצם?
קודם כל הוא אמר לך שהוא מרגיש בטוח לומר לך בכנות את הלב שלו ואת הרגש שלו והוא בוטח בך ובקשר שלכם
ואח"כ מה שהוא עשה
זה שהוא פשוט דיבר את הלב שלו
ואמר:
אשתי האהובה
***בגלל*** שאני כ"כ אוהב אותך ואת כ"כ יקרה לי אני מרגיש שמבחינה רגשית אני רוצה קצת את הזמן שלנו, לביחד שלנו, לבנות אותנו, ולא להרבה!
ובעלך היקר המשיך ושיתף אותך הלב שלו:
"וחשוב לי להבהיר לך עוד אשתי האהובה שזה לא קשור בשום צורה לספקות שלי לגבייך כי אין לי בכלל!!! אין לי בכלל ספקות לגבייך! אין לי בכלל ספקות לגבינו! אין לי בכלל ספקות לגבי משפחה!!!
אני פשוט צריך טיפה זמן
את מבינה אשתי היקרה?
גם אם את לא מסכימה, את מצליחה רגע להבין אותי?
אני פשוט צריך טיפה זמן
מבנה האישיות שלי בנוי כך שאני זקוק לזמן לעכל את הדברים רגע, לעבד אותם, ואז לבוא ממקום הרבה יותר שלם לתוך כל דבר
(ותוכלי רגע להביט באישיות הנפלאה של בעלך שבו בחרת ולראות באילו עוד מקומות את אהבת ורואה את הטוב שבתכונה הזו שלו ושבו - שקודם הוא מעכל את הדברים ואז כשיש בתוכו שלמות ועיבוד וזמן הוא יכול להסתער קדימה בכל הכוח)
ואני ממשיך ומשתף אותך אשתי היקרה, שגם מבחינה הלכתית שאני יודע שחשובה לשנינו אני התייעצתי עם דעת תורה ושאלתי רב. גם על עצם המניעה הקצרה וגם על סוג המניעה.
כי אכפת לי. ממך. ממנו. מהזוגיות. מההלכה. כי אני רוצה שנעשה את זה נכון וטוב ושלם ושגם אני ארגיש שיש לי את הקצת זמן הזה לעכל דברים ואז ממקום עם הרבה יותר כוח להפוך גם לאבא.
וגם לנו בתור הזוג שאנחנו רגע להכיר, להיות, לחיות. לא הרבה יקרה שלי, אבל כן קצת, רק שנעכל טיפה את הביחד שלנו.
את מבינה אותי יקרה שלי? את יכולה לראות אהובה את הלב שלי ולשמוע מה הוא מרגיש ואומר? את מוכנה לראות עוד אותי ולהביט לנשמה שלי לעומק ולשמוע למה אני בעצם מתכוון בעומק של הדברים?"
ומאוד יכול להיות שבעלך היקר גם חשב בעצמו לא רק על כל זה אלא גם על המקום שלך ספציפית - שאת ניצבת בפני שנה עמוסה, נושאת את ההריון ומתמודדת עם רובו, בתוך לימודים, בתוך עבודה ועוד - והוא לוקח את כל הלב הענק הזה שלו שאמרת שיש לו ופשוט שם את הלב שלו לפנייך ומראה ***עד כמה אכפת לו***
עד כמה אכפת לו מכם, מהזוג שאתם
עד כמה אכפת לו ממך
עד כמה אכפת לו מהילד שיוולד להורים ביציבות זוגית ואישית, ולאבא שיש לו טיפה זמן לעכל את הכל לפני שהוא נהיה אבא (רק טיפה! הוא אומר שזה לא להרבה כלל אלא רק לנשום רגע ולהבין ולעכל!) ומתוך כך לבוא עם עוד יותר כוחות לאבהות ולהורות!
כלומר עבורו הזמן הזה לעיכול הוא הוא נתינת הדגש על החשיבות שלו להורות ולהקמת משפחה.
הוא מכיר את עצמו. יודע שהוא זקוק לזמן לעכל דברים. ודווקא *מתוך כך* הוא אומר את הדברים. כדי לבוא עם עוד יותר הוא עצמו לתוך זה!
זה באמת מדהים בעיניי גם היכולת הזו שלו לנסח את עצמו ככה ועוד בתחילת הקשר וגם המודעות העצמית הגבוהה שיש לו, אלו תכונות יקרות מאוד מאוד מאוד שאני בטוחה שאהבת עוד מההיכרות איתו
ועד כמה אכפת לו להיות הורה והורים נוכחים ויציבים מתוך מקום בנוי, יציב, מעובד שמגיע לכך.
ועוד הוספת יקרה שלא רק התוכן של בעלך היה חשוב אלא גם ה*איך* שלו - איך הוא אמר את הדברים.
ותיארת בצורה כ"כ מרגשת ,
שממש ממש רואים מבין כל מילה ומילה שלך כמה את אוהבת את בעלך, כמה את מעריכה אותו ורואה אותו,
וממש מצטטת מילה במילה שלך יקרה כמה את רואה את זה:
את הלב הטוב והענק שאמרת שיש לו,
את זה שהוא דיבר על זה הכי בעדינות
את זה שהוא דאג לבוא אלייך גם עם פתרונות ולא רק עם תהיות כי חשב על הכל כי זה חשוב לו, את חשובה לו, הקשר חשוב לו, ההורות חשובה לו!!!
את זה שהוא בחור טוב מאוד
את זה שהוא עם מידות טובות
את זה שהוא רגיש מאוד
את זה שהרצון שלו למניעה נובע מאותה רגישות נפלאה וכי כ"כ אכפת לו!
את זה שהוא צריך רגע את הזמן להסתגל אליכם ואז לעבור שלב
את זה שבחרתם אחד בשנייה בשלמות
וואו!
וואו וואו וואו יקרה
איזה אוצר יש לכם בידיים
הוא זכה בך
את זכית בו
כמה זה יקר ונפלא!
אני באמת מתרגשת כאן לקרוא אותך ולכתוב לך
אתם נשמעים זוג פשוט מדהים
אם ככה אתם רק שבועיים לתוך הנישואים אני רואה ממש את העוצמות הנדירות שלכם ואת האור העצום שאתם תביאו אחד לשנייה ומתוך כך גם לעוד ועוד מעגלים בעולם בהמשך
זה כ"כ נדיר
יקר
מדהים!!!
אז כאשר את בעצם שואלת ברגישות המדהימה שיש גם לך: "כואב לי כלכך והוא לא מצליח להבין למה.."
נסי לקחת את זה לשלב הבא ולדבר איתו גם את על הלב שלך.
ממש להסביר לו את ה"למה" (ל' בקמץ) שלך!
זה הכי הכי הגיוני שהוא לא יבין למה
אך אחד מאיתנו לא קורא מחשבות כמה שסרטי דיסני הרגילו אותנו לחשוב שהאביר על הסוס הלבן קורא מיד את המחשבות שלנו, ובכן... הוא לא. וגם אנחנו לא את שלו.
אנחנו באמת באמת לא קוראי מחשבות.
אבל מה אנחנו כן?
אנחנו כן יכולים לשאול.
אנחנו כן יכולים להקשיב עד הסוף ומכל הלב ובכנות.
אנחנו כן יכולים לדבר ולתקשר את הלב שלנו.
אנחנו כן יכולים לומר לשני את הלמה שלנו
ולשמוע את הלמה שלו
ולהגיע להבנה עמוקה אחד של השנייה
ועל גבי אותה ההבנה יגיעו הפתרונות הרבה יותר בקלות.
והשלב הזה שבו אתם בונים
שממש יש לכם שלט על דלת ביתכם ודלת ליבכם עכשיו: "סבלנות, כאן בונים!"
אתם בבנייה!
בונים ממש ממש עכשיו את המקום הזה
של הלהגיד את הלמה שלנו
של הלהבין עד הסוף
של מה עושים כאשר חושבים אחרת
של לתקשר
של להקשיב
של לשמוע
ולהשמיע
וזה המון המון המון
זוהי תמצית הזוגיות ממש
ואתם ממש עכשיו שם
בדיוק איפה שאתם צריכים להיות
כ"כ מותאם שלב, ובטח לשנה הראשונה ובטח לשבועיים הראשונים!
אז מה תעשו מכאן - זה שלכם ובידכם לגמרי!!!
ואני הכי הכי מאמינה בכם ובזוג שאתם שכ"כ אתם הולכים להצליח את זה ובגדול!!!
ולא, זה לא אומר בהכרח שלא יהיה כאב או קושי בדרך,
זה גם לא אומר שלא יהיו דמעות או הרגשה של "הוא לא מבין אותי" או "היא לא מבינה אותי"
אבל דווקא מתוך כך
דווקא מתוך ה"עת צרה היא ליעקב ***וממנה*** יוושע"
דווקא מתוך הבירור הזה -
אתם תגדלו!!!
ואתם כבר גדלים!!!
כבר עכשיו
בעלך יכול להגיד לך בנכות את הלב שלו
את יכולה לראות את המכלול שלו כאדם המדהים שהוא גם כשאת כאובה
אתם מצליחים לתקשר נפלא
וכל אחד מהדברים הללו (ועוד דברים רבים ומדהימים שראיתי כאן בהודעתך) הוא פשוט עולם ומלואו! נדיר ויקר מאין כמוהו!
אז קחי את כל***זה*** יקרה איתך כצידה לדרך היום בטבילה ובכלל,
את האהבה הענקית והמרגשת שלכם
את התקשורת שלכם
את הבירור שלכם
את האכפתיות שלכם
את זה שבעלך מרגיש בטוח לפתוח את ליבו אלייך
את זה שיש לך בעל רגיש שמתקשר בשפת הלב בכנות ובשקיפות מלאים
את זה שאכפת לו כל כך. ממך. מהילדים. מעצמו. מלעשות את זה נכון. מהיכרות ומודעות עצמית נפלאים. מההלכה. מהזוגיות והביחד שלכם. הוא פשוט עושה הכל רק כי כ"כ כ"כ כ"כ אפכת לו!!!
ומכאן תמשיכו לחולל פלאים בבנייה הזוגית שלכם
תמשיכו לתקשר
תמשיכי לשמוע אותו, עד הסוף
להבין אותו, עד הסוף
להבין את הלמה שלו, את הלב שלו
ותוכלי להגיד לו בדיוק גם את הלב שלך, את הלמה שלך
והוא יוכל להקשיב לך עד הסוף, להבין אותך עד הסוף,
ואז בעזרת האהבה והאכפתיות המדהימה שלכם אחד לשנייה אתם בטוח תמצאו מה הכי נכון לכם!
(בין אם זה אומר למנוע אפילו רק חודשיים ובין אם זה אומר לא למנוע ותוך כדי לבנות אקטיבית את הזוגיות עם עוד יותר שימת דגש על זה, ובין אם זה אומר כל פתרון אחר שתגיעו אליו על גבי ההבנה השלמה אחד של השנייה.
פתרון אשר רואה גם אותו, את בעלך, ואת הצרכים שלו להגיע להורות ממקום שלם ומעובד, לבנות זוגיות יציבה וטובה כי אכפת לו כ"כ, להגיע ממקום טוב ונכון ושלם,
וגם רואה אותך ואת הצרכים שלך (וכאן תדייקי גם קודם כל לעצמך מהם הצרכים שלך בלא למנוע הריון - למשל (זורקת דוגמאות רק כדוגמא, את תדייקי לעצמך מהם הצרכים שלך): צורך שנתקשר על הדברים מראש, צורך בתיאום ציפיות ותקשורת הדדית וקבלת החלטות הדדית וביחד כבר מראש ולא ברגע האחרון, צורך בפן ההלכתי ללכת לפי הדעה שלא למנוע בהתחלה, צורך לא למנוע כבר מההתחלה כי_____ וכאן את ממשיכה ומשלימה את *עצמך* ואת הלמה *שלך*, ואחרי שברור לנו ***מול עצמינו*** הלמה שלנו והצרכים שלנו - גם הרבה יותר קל לתקשר אותם לאחרים. כאשר אנחנו מבוררים עם עצמינו.)
ב"הצלחה הכי גדולה שיש יקרה
אלופים אתם
ואתם תצליחו!
ב"ה
לעוד אינסוף רגעי אהבה, הבנה, עומק ושלום ובניין עדי עד ❤❤❤
ב"ה ממש וכל הכבוד לך מדהימה שאת 💪👑
שתהיה המון ברכה והצלחה ב"ה
חשוב לי גם להזכיר לך ולהזכיר לבעלך שלא בטוח שזה הזמן למנוע.
נכון, זו החלטה משותפת, וזה בסדר אם תחליטו למנוע. חודשיים, חצי שנה, אפילו שנתיים אם תחפצו בכך, אבל
חשוב שתדעו שניכם שהחל מגיל 30, איכות הביציות יורדת, כמות הביציות יורדת וגם כבר יותר קשה להיכנס להריון ולשאת אותו.
אז נכון שההיא והשכנה של סבתא שלך ושרה אמנו....
הכל נכון ועדיין את צריכה לומר לו שעליכם לעשות השתדלות.
מאחלת לך הצלחה מעומקא דליבא.
תגידי שאת לא רוצה למנוע
מי החליט שצריך ללכת על מה שהוא רוצה? אולי ללכת על מה שאת רוצה?
אין קביעת עובדה לשום צד עד שאין הסכמה ביניכם
מה איכפת לו להכנס להריון עכשיו
ואז יש לו את הביחד איתך כל ההריון!!
וחוצמיזה שקיבלת סוג של מחמאה
שהוא רוצה איתך.
את יכולה להגיד לו שאין הסכמה
ואת רוצה כמה ילדים. ועל דעת זה התחתנת.
וגם מי הבטיח שברגע שתרצו יהיו
