פורום נשואים טריים (עמוד 19)

ניכר מהקישור שהבאת, שלפי ד"ר ראמני מדובר בתחושת בטן בלבד ולא משהו שהיא יכולה לבסס בדרך זו או אחרת.

מחקרים בנושאים דומים (למשל שיעור ההומוסקסואלים) מסתמכים בדרך כלל על שאלונים שאנשים ממלאים, אלא שבמקרה הזה - היא עצמה כותבת שנרקיסיסט לא יכתוב על עצמו בשאלון שהוא כזה, כי מבחינתו הוא בסדר גמור ולא רואה כל בעיה או שוני באופי שלו. 

לסיכום,

להגיד "הם לא הולכים לאבחון ולא עונים על שאלונים ולכן אי אפשר לדעת כמה מהם קיימים, אז לדעתי מדובר ב-50%" - זה ניחוש ותו לא.

לדוגמא - אדם שרואה רק את עצמו והצרכים שלו, זה בעייתי וזו אחת התכונות בד"כ. אבל גם אדם שמבטל לחלוטין את עצמו ואת הצרכים הנפשיים והפיזיים שלו, הוא חולה לא פחות.

כך גם התכונה של האשמת אחרים בכל הקשיים והמורכבויות שנפוצה אצל נרקסיסטים - אם היא מאוזנת והאדם כפי האפשרות לוקח אחריות על עצמו ועל חייו, הוא במצב בריא. אבל, אדם שהולך לקיצוניות השניה ותמיד מאשים את עצמו, במה שבשליטתו וגם במה שבכלל לא תלוי בו - הוא לא אדם בריא ומערכות הייחסים שינהל, לא יהיו בריאות.

הסה"כ הוא שיש סך תכונות, שנמצאות במינונים שונים אצל כולנו. כמובן אדם צריך לעבוד על מידותיו בצורה בריאה ולהצליח - בזוגיות, בהורות, בקהילה, בתעסוקה וכד' לנהל מערכות חיים מאוזנות, שרואות בצורה סבירה הן את עצמו וצרכיו והן את שאר המעגלים. רק כך הוא גם מסוגל להפרות את המעגלים לטובתו ולטובת כולם.

המצויינת שם:

תחושת זכאות (מגיע לי)

נטייה לניצול אחרים,

גרנדיוזיות,

מניפולציות,

חוסר אמפטיה רגשית,

שטחיות,

יהירות, עליונות, זלזול באחרים,

חיפוש אחר הערצה ואחר תוקף,

רגישות גבוהה (לעצמו, לא כלפי אחרים),

רגשות חלולים,

חוסר בטחון,

כעס, זעם, קנאה,

בריחה מאחריות,

לעיתים גם אכזריות והנאה מסבל של אחרים.

מדובר שם שיש כ50% מהאוכלוסייה שהתכונות אצלם בטווח פחות תקין ואין להם מודעות שזה מצבם, ככה שהם לא עובדים לשפר משהו אלא חיים ככה ופוגעים בקשרים שלהם עם אנשים אחרים.

כמעט כל הרשימה, היא של תכונות שכל אחד צריך במידה. יותר מזה, כמעט הרשימה, היא רשימה של תכונות שמי שאין לו את זה בכלל (אולי בהגדרה יותר נעימה לאוזן) - הוא מנותק לחלוטין.

כמובן - אין מתכון מדוייק. זה שיש אנשים שיותר קל להם במערכות יחסים ויש כאלו שיותר מורכב להם - פשוט וברור.

זה לא אומר שאי אפשר לנהל מערכות יחסים עם חצי מהעולם, או שכל מערכת יחסים עם חצי מהעולם תהיה מערכת רעילה - זה רק אומר שצריך להתאמץ ולהיות מוכן לצאת מאזור הנוחות.

זה נכון בזוגיות, זה נכון בהורות, זה נכון ביחסים חבריים או ביחסים במקום עבודה ובכל מעגל אחר.

ד"ר רמאני טוענת שהנרקסיזם שהיא מדברת עליו הוא לא אבחנה קלינית אלא סגנון אישיות.

מדובר על רצף מסויים.

ברובינו יש מאפיינים "נרקסיסטיים" כאלו ואחרים. זה הופך להיות בעייתי כשזה דפוס אישיות שבא עם הרבה מהצירופים של התכונות שהיא מפרטת שם.

וגם, לענ"ד הליבה הבעייתית שנמצאת מתחת לכל רשימת התכונות האלו היא חוסר יכולת אמפתית כלפי אחרים-אז זה הופך להיות נרקסיסטיות מסוכנת, רעילה שלא יכולה לנהל יחסים תקינים.

למה את שואלת?" אולי נדע לענות טוב יותר אם נבין מה בדיוק את רוצה לדעת

עם השנים, הגיעה הבנה חשובה - יש אנשים שונים עם מורכבויות שונות. חלקן גופניות בכרומוזומים, חלקן מוחיות, חלקן נפשיות. האבחנות יכולות לעזור לנו לטפל ולעזור לאנשים ולפעמים גם לקבל, שבמקרה הזה אין לנו כרגע מה לקדם יותר.

אבל, כמו כל כלי - הוא יכול להפוך למזיק. לפעמים 'התוית' מסירה אחריות ומצפון על מה שהאדם באמת לא מסוגל ולפעמים היא גורמת לחוסר מאמץ פשוט.

לדוגמא - אבחון קשב, הוא חשוב מאוד למי שיש לו בעיית קשב אמתית, בעזרתו אפשר לעזוק מאוד לתלמידים שבדור הקודם נחשבו רחפנים/חוצפנים או סתם חולמים והיו עוברים מעונש לעונש. מצד שני, זה הפך לפתרון קל מידי, כל מי שלא רוצה להתאמץ, כל מי שקצת לא קל לו והכי גרוע - כל תלמיד שלא רגוע כי באמת מורכב לו בחיים - מוציאים לו אבחון, נותנים לו כדור מרדים ובמקום שהוא ילמד להתמודד (והמערכת תלמד לשים לב לתלמידים!) משאירים אותו עם כדור לכל החיים.

כך גם המאמר הזה - ברור ופשוט ולא צריך מחקר בשביל זה, שיש אנשים עם תכונות יותר 'חברתיות' ויש כאלו שמכל מיני סיבות יותר קשה להם.

ההגזמה, שכל מי שקצת מעל לנורמה בחלק מהפרמטרים, הוא כבר נרקסיסט, מתייגת אנשים בלי הצדקה ומתייאשת מראש מהעובדה שאנשים יכולים להתאמץ ולהצליח.

כשאנשים לא מצליחים לעשות תהליכים ושינויים בחיים שלהם, לפעמים הם מאשימים את האבחונים והתיוגים, זה חוסר מודעות בפני עצמו.

אבל לא פעם אובר-הבחנה גורמת תקיעות.

בדיוק כמו בדוגמא של הקשב וריכוז - מי שבאמת יש לו את זה נוירולוגית, האבחנה והמודעות מציחה אותו. מי שהאבחנה הזאת, מאפשרת ל'מערכת' להרדים אותו עם ריטלין ולהמנע מהצורך לעזור לו להתגבר על המורכבויות האמיתיות - זה הורס אותו לטווח ארוך.

כך גם עם נרקסיזים - עם הבת שלי תתיעץ איתי (יש עוד כמה וכמה שנים טובות...) האם להתחתן עם בחור שיש לו סימני נרקסיזים, פשוט שאמליץ לה לברוח. אבל אם אמליץ לה לברוח מכל מי שאיזה חוקרת מדמיינת שאינו בממוצע - כנראה בפועל אתקע אותה רווקה...

עריכה:

במיוחד במדינת ישראל יש אובר-אבחון בכל מיני תחומים. למשל ממליצים כאן על אין ספור בדיקות בהריון, שבהרבה מדינות עם מערכת רפואה מודרנית לא עושים.

חסידי הבדיקות טוענים שבמקרה ש... זה מאה אחוז, כולל דברים מסויימים שאפשר להציל או לשפר כשיש אבחון מוקדם. 

אבל הרבה פעמים עולים חשדות ל... שמתבררים כעורבא פרח. מעבר לצד הכלכלי שבזה, שכולנו משלמים. גם הסטרס בהריון מאוד לא בריא לאם ולעובר..

יש להם עבודה רגשית לעשות אבל הם לא איזה אוייב.

אני מעדיף להסתכל על הבן אדם ובעיקר לשמוע מה הוא מוכן או רוצה לשנות.

מה שמשנה זה שאת מרגישה שאת חיה עם פרטנר שאפשר לעבוד איתו.

נרקסיזם סמוי זה לא דבר פשוט לעבוד איתו.

אם יש אפשרות לשלוח לטיפול אינטנסיבי, תעשי את זה.

(ואל תצפי שבעלי מקצוע יעלו על נרקסיזם של נרקיסיסט סמוי)

שורה תחתונה, בלי טיפול רציני שום דבר לא יעזור, ובזה את צריכה להתמקד.

ואל תאמיני למי שאומר שאי אפשר לטפל בזה, בהכל אפשר לטפל.

אבל את לחלוטין יכולה לבחור אם לחכות שמשהו יזוז.

הכל תלוי ביכולות שלך לשאת את זה.

לפחות 10 פסקאות על מה קורה שם ומה את מרגישה וממתי זה התחיל וכל הדברים האלה.

זה לא ישנה שום דבר במציאות, אבל יחסוך מהבטן שלך להרגיש את מה שאת חושבת. זה פשוט יצוף למעלה.

שהצלחת להבחין בזה

ולהתנתק

ולא לתת להם לשלוט בך ובכם

ובזוגיות שלכם

את כבר 90% מחוץ לבעיה

מה לעשות,

אם בן אדם משפיל אותך

זה לא כיבוד הורים.

"זה לא מכבד אותכם, אם נתתי לכם להשפיל אותי".

זה המוטו שלך עכשיו.

גם ר' טרפון הוא היה רבי טרפון,

והוא נתן לאמא שלו לדרוך עליו,

אבל זה לא סיכן אותו, או הפריע לו לחיים.

או הרס לו את הזוגיות.

אני בטוח שהוא לא היה נותן לזה לעבור את הגבול.

הרב עובדיה כתב ביביע אומר

להתרחק מהורים בעיתיים.

כיום אחרי כמה שנות נישואין אני ממש עובדת במודע (ומצליחים ב"ה) לחסוך את הסחרורים הרגשיים שהם היו מכניסים אותי אליהם. אני מרגישה שנשאר לי רק מוגלה בלב שהייתי רוצה להוציא ואני תוהה איך עושים את זה. 

תודה רבה!

קשר עם ההורים כל כך יקר ומשמעותי, הרבה יותר משאת חושבת.

אז, כדאי לפתוח ממקום אמיתי, להבין מאיפה זה הגיע, על איזו הנחות זה יושב, אולי יש מקום לפתוח מולם את הרגשות ועניין הרמאות שסיפרת עליה. אולי יש הסברים אחרים?\

אולי תצליחו לרפא את הקשר איתם, לראות את הדברים מזווית נוספת ולהרגיש כלפיהם אחרת. 

אם לא תצליחו, לפחות ניסיתם באמת, וזה שווה לדעתי..

אני יודעת שקשר עם ההורים זה דבר סופר חשוב. היו לי כמה משברים בחיים שלא הייתי נכנסת אליהם בכלל אם היה לי קשר טוב  עם ההורים שלי.

לצערי, ניסיתי לפתוח מולם את העניין ונכוויתי. לא רוצה לנסות שוב ומיואשת מלחשוב שזה יביא תועלת. הם אנשים שתמיד צודקים וכוחניים מאד. אני בד"כ מתחרטת אם אני משתפת במשהו.

אם יש מספר של מישהו (עדיף מישהי) טוב, עדיף מאזור יו"ש, אשמח ממש לשמוע.

יש לה קורס מוקלט, אבל אני חושב שהיא מקבלת גם לטיפול פנים אל פנים

אסתר סולטן | ייעוץ וסדנאות בגישת שפר | העקרונות של אהובה צוקרמן

למה?
זה נשמע כ"כ כואב וכ"כ לא קשור בתוך יחסי הורים וילדים. 

יש מישהו שביניהם שהוא יותר רך ומבין עניין?

ונראה לי שיותר מכל כדאי לך ללכת לטיפול עבור עצמך, כי המודל שראית בבית לא משהו בלשון המעטה.. חיבוק גדול

יש מקרים שבהם אין ברירה אלא להתרחק. אבל עדיף לדעת  שעשינו הכל כדי ליצור קשר בריא עם ההורים, או לפחות קשר מכבד.

כמדומני ש @באר מרים כתבה פעם ששיטת אדלר-שפר עוזרת בזה (גם אם להשתמש בה מול ילדים שנוי במחלוקת).

"מדברים כל יום" נשמע לי ממש המון.

אני בקשרמעולה עם ההורים שלי ומעריכה אותם מאוד ומדברת איתם פעם בשבוע-שבועיים. אולי זה מעט מדי אבל בטח שלא הייתי מדברת כל יום עם מי שעושה לי רע.

לגבי התחושה הרעה אני מצטרפת להמלצה ללכת לטיפול ממוקד לפרק את המשא הרגשי שיושב עלייך 

את פ"ת אני מכיר היטב וספציפית ציר הרכבת הקלה. ציר הרכבת הקלה פחות עולם דתי אבל יש שם משפחות דתיות ובתי כנסת וכו'.

תודה רבה על התשובה

האם ידוע לך אם באיזורים שסמוכים לרכבת יש בעיה של חניה?

לא תמיד

ותברח על נפשך.

ותרגע לכמה ימים.

לחיות עם אשה חסרת בטחון עצמי,

שחייבת להשפיל מישהו כדי להרגיש משהו,

צודקת ומאשימה כל הזמן.

נניח שאפשר לשרוד ולהרגיע אותה

ולתמרן איכשהו, מה אני אגיד.

אני לכל הפחות נכשלתי,

אחרי תמרון ארוך.

חיכיתי שזה יעבור וזה לא עובר,

אפילו אחרי שנתיים של פירוד וגירושין,

נראה שיש בני אדם שחיים מלדרוך על האחר,

באמת לכאורה עדיף לברוח.

כן אני יודע שכיף לרצות ולהשלים ונעים

אבל שורה תחתונה, יש לך פה התנהגות

שמעקמת את כל הסובבים.

איזה יצור שהחליט שהוא הצודק

וכולם כולם צריכים להתמקד בו ובחשיבה שלו עליהם

והכל זה מתוך חולשה,

מה אני יגיד לך לא מובן לי מה המטרה

של חיים בצל אדם כזה,

חוץ מנח לי אליו התרגלתי.

יש אנשים,פשוט מומחים בניצול של המצב,

יודעים את מערך הכוחות, יודעים ש"צריך" אותם למשהו, או שהם מסוכנים, מנצלים את זה

ולא יעשו מעבר כלום, לא למען הילדים לא למען בן הזוג.

פשוט לשבת ולבכות.

האנשים האלה הם חורבן שחי בתוכנו.

פיגוע מתמשך מבחינתי.

והכל עם סיבות, והם ספגו יחס לא טוב מהחיים

ולא תצא מזה.

הלוואי שהיא תשתנה, למה שהיא תשתנה?

פתאום יוולד לה מצפון? פתאום היא תהיה מוסרית?

תחשוב בהגיון, ותעזרו לי לחשוב

פתאום יעניין אותה הבן אדם האחר?

אחרי שכל האנרגייה שלה מכוונת כל כך הרבה זמן

להצדיק את קיומה ואת עליונותה, על פני האחרים?

פתאום ביום אחד המהלך ישתנה?

איך?

ותנסו לא לתקוף אותי אישית

אלא להסביר לי איך תבוא הגאולה

כשיש יותר מידי כאלה?

לא כל קושי בזוגיות, ישר ההמלצה להתגרש. כל זוג חווה קשיים ורגשות לא נעימים לפעמים. (בתקווה שלעיתים רחוקות מאוד..)

תמיד טוב להתגרש?

הפותח לא כתב הרבה, רק שקשה לו עם כמה דברים. מיד להתגרש??

יש כאן בעיה אמיתית

שבמקום להציע איך לפתור אותה

הכי קל להגיד לא ראוי בלה בלה.

מה שכתבתי בעצם

שצריך לחשוב איך עוצרים את הכדור שלג הזה

של בן אדם שכל הזמן צודק והוא הפך למעין ועדת ביקורת

ולא אחד מבני הזוג, שיכול גם לעשות טעויות

ותאמין לי עושה פי 4 מהשני, רק מנסה לטייח ולהסתיר.

מה שכתבתי זה שצריך לחשוב איך מעמידים אותו

במקום ולא נכנסים למעגל של ריצוי אינסופי

שלא הולך להגמר לעולם.

מישהי/מישהו כאן סוחב את המערכת יחסים

למקום שהיא לא אמורה להיות,

אנחנו התחתנו כדי להיות זוג

שלכל אחד יהיה מקום בזוגיות.

ולא שאחד סוחב את המשמעות שלו

מבן הזוג השני/ משאר בני המשפחה

בזה שהוא מייצר עליונות עליהם

מהבוקר עד הערב.

אני באמת לא יודע איך עוצרים את זה

אבל ברור לי שלהפטיר כדאשתקד,

ולספוג שנים שלמות, זה פתרון יפה.

אבל כדאי למצוא עוד פתרון,

לא יודע מה הוא.

לא חושב שיותר זמן

לא, מייבש מצויין 

יש לנו מייבש פרמטיבי עם צינור

והוא מייבש מהר יותר מאשר מייבש עם מעבה שיש אצל חמותי.

יש לאחותי מייבש גז

היא טוענת שהוא מצויין

ומייבש מהר יחסית

לדעתי מה שחשוב לבדוק

זה שהמייבש מסיים יבוש תוך זמן של התוכנית כביסה שבדרך כלל מפעילים. 

כדי שאם רוצים לעשות שרשרת כביסה. לא יהיה פקק.

אבל מעניין אותי דווקא מייבש עם מעסה כמה זמן לוקח לו וכמה ההבדל משמעותי

כי מייבש גז צריך צינורות של גז (לא קונה כרגע מייבש..)

אולי המייבש של חמותך ישן יותר? עשוי מחומרים פחות איכותיים? עובד על סל"ד נמוך יותר? צורך פחות חשמל? אולי הוא בכוונה מייבש לאט מתוך רצון של היצרן להזיק פחות לבגד?

כל אחד מהגורמים האלה יכול להסביר את זה שהוא מייבש לאט יותר, בלי שום קשר לזה שיש לו מעבה במקום צינור.

כדי לבדוק טוב יותר מי מייבש מהר יותר, צריך לקחת מכשיר *זהה* של אותה חברה באותה רמת מחיר עם אותם חומרים ואותה שנת ייצור וכו', כשההבדל היחיד הוא צינור/מעבה.

דרך אחרת ופחות טובה - לבדוק מאות דגמים עם מעבה ומאות דגמים עם צינור, ואז לראות האם יש הבדל משמעותי בין הממוצעים של שתי הקבוצות. למעשה זאת הדרך שבה בודקים למשל תרופות, כי לא ניתן באמת לשכפל בני אדם שיש ביניהם רק הבדל אחד שאפשר למדוד אותו, אז פשוט לוקחים אלפי בני אדם וכך אפשר להניח שבממוצע קבוצה א' דומה לקבוצה ב' כך שההבדל היחיד זה החומר שכל קבוצה קיבלה.

אני יודע שכמובן לא באת עכשיו לכתוב מחקר אלא רק לתת מניסיונך האישי, רק רציתי להדגיש שהניסיון הזה לא יכול ללמד על כלל ואולי הוא סתם מקרי

בן עשרות שנים. (לא הגזמתי...)

מאז התנסתי עם 3-4 מייבשים עם מעבה.

חד משמעית לוקח להם יותר זמן

(אבל יש להם יתרונות אחרים)

צריך לדעתי בעל מקצוע שיחליט מה המצב כעת

ואחרי זה לראות מי אחראי למה, מה קרה במהלך הפרקי זמן ואצל מי

מישהו מוסכם על כולם

והסכמה מי משלם את שכרו

בפרט שכבר טופל וזה בעיה חוזרת *

ברגע שיש רטיבות היא מתפשטת לפי איפה שהכי "קל" לה להתפשט

לא תמיד לפי ההגיון שלנו

לדעתי מה שצריך זה לדחוף את הוועד בית לטפל בצינור המשותף בקיר

יחסוך הרבה בעיות לכולכם

או אינסטלטור שיכול להכניס מצלמה לצינור.

אם זה של הצינור המשותף אני מניחה שאפשר להתחלק במחיר, או אולי בכלל ועד בית של כל הבניין.

אם יש ביטוח הוא יכסה אם הוא כולל צד ג' - אבל 2000 ש"ח זה ממש מעט יחסית למה שביטוח מכסה בדרך כלל (השתתפות עצמית זה כמה מאות בדרך כלל)

אפשר לדבר ישירות עם המשפחה?

מעדיפה לדבר ולתאם עם אנשים..

יש חוזה כלשהו?

משלמים באתר וזה עובר אליהם?

הם משׂאירים אירוח כמו צימר?

דרך הממשק של airbnb

אחרי שתסגרי איתם אני מניח שאם תבקשי מספר טלפון לתאם עוד דברים. תקבלי.

משלמים באתר וזה עובר אליהם

לפעמים יש תוספות קטנות כמו עמלה או דמי ניקיון. רצוי לברר מראש.

הם משאירים בדרך כלל עם מצעים ומגבות.

אבל זה תלוי במקום. כתוב את זה בפרטים של הדירה.

אם הדירה מיועדת להשכרה לטווח קצר, אני לא יודע כמה אפשר לבנות על זה שהמטבח כשר.

בהנחה שבעלי הבית לא בודקים את מידת ההקפדה על ההלכה של האורחים, והם כמובן כלל לא יכולים לבדוק זאת אם הם משכירים דרך airbnb, אז לדעתי המטבח בחזקת טרף.

לא שזה מכשול שלא ניתן לעבור אותו - מביאים סירים מהבית, מנקים את הכיריים וכו', ואפשר למצוא פתרונות להכל.

איך נשמור כשרות בצימר? | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

גם בהשכרה לטווח ארוך

גם בצימר

גם במלון.

כלים מביאים מהבית או שמכשירים במקום

(ממה שאני יודע. הרוב מביאים מהבית)

אבל אני לא מתרגש מזה.

זה מלווה אותנו כל החיים

אני זוכר איך הייתי מכשיר את המיקרו בצבא כל יום מחדש רק כדי לחמם איזה משהו קטן

אתה נכנס לבית בשכונה דתית/חרדית,

רואה בסלון ספרייה עם סט שס מלא ושולחן ערוך על כל חלקיו, אולי גם כתבי הראיה נמצאים במקום בולט,

רואה במטבח שני כיורים ושני תנורים,

בהחלט יכול להיות שתחשוב שהמטבח כשר (כלומר לא אתה ספציפית אלא מישהו שלא מנוסה בזה...)

אבל ממה שאני מכיר. הרבה דתיים ינהגו לחומרה בעניין הזה ולא יסמכו על הכשרות. (להבדיל ממסורתיים לדוג')

אישית התארחנו בכזה בית (של דתיים עם ש"ס וכו')

והיה לי קשה להבין איך בעלי הבית משאירים את כל הכלים לרשות האורחים.

מילא עבור סירים וסכו"ם. שאפשר להסתפק בהגעלה

אבל מחבת? שצריכה ליבון קל? או מנגל גז?

כלי חרס וכו'

אבל אז הבנתי שיש לי (עדיין) מחשבה של בייניש.

וחלק מהעולם ינהג בדברים האלה אחרת (לא נכנס אם זה נכון מבחינה הלכתית)

אני כל חיי ביני"ש (היום מלמד בישיבה) וההנחה הפשוטה שלי (וגם של ההלכה) היא שיהודי שומר תו"מ, נאמן על כשרות.

לצערי הרב, נוצרה תרבות במקומות מסויימים, שהתחילה מהמלחמה הפוליטית נגד מרן הרב קוק ולבושתינו חדרה בשנים האחרונות דרך כל מיני ארגונים עם כוונות טובות, באמת, אבל מעשים מורכבים - גם לציבור שלנו, של לפסול את הנאמנות על הכשרות של אחרים.

עריכה: איני מדבר על צימר, שאין לי מושג מי היה בו. כן מדבר על שתי משפחות שומרות תו"מ שמחליפות דירות וכד'.

(ואם לא אז תקן אותי...).

אנחנו לא מדברים כאן על בית של דתיים שהסכימו לתת לי להתארח בביתם,

אלא על בית של דתיים שבאופן קבוע מושכר לאנשים לתקופות קצרות.

כלומר הם לא יודעים מי מגיע אליהם הביתה וכמה הוא שומר על כשרות, אם בכלל.

שים לב שכל הענף של השרשור הזה יוצא מתוך ההמלצה ללכת לדירת AIRBNB

בצימר שמתפקד כך קבוע, אין בד"כ ש"ס וכו'😀

ואגב, לענ"ד גם בצימר בישוב דתי, שמפרסם לציבור דתי ולדברי בעל הבית האורחים הם כאלו (שבאים לישוב שסגור בשבתות וכו') - אפשר לסמוך על דבריו.

ויש עוד מה לדון לקולא במציאויות שונות, אבל אין כאן המקום.

באירוח בעיר בדירת airbnb, לא יכול להיות שבעל הבית מסנן ומאפשר רק לדתיים להגיע, כי airbnb יעיפו אותו מהשירות שלהם אם הם יגלו שהוא פוסל כ"כ הרבה אנשים (ואם הם יגלו שהוא פסל אפילו אדם אחד בלבד על רקע אמונה דתית - גם אז הם יעיפו אותו).

דירת airbnb היא לא צימר. לפעמים זה אנשים שחיים בבית הזה קבוע, אבל בחודשי הקיץ הם באמריקה אז בינתיים הם מכניסים קצת כסף.

לפעמים זאת דירה שהייתה שייכת לסבתא, ואחרי שהיא עברה למושב זקנים או לבית עולמה המשפחה משכירה כך את הבית במקום למכור אותו.

כלומר בהחלט ייתכן שהדירות האלה יהיו מרוהטות לגמרי כמו כל דירה שאנשים רגילים חיים בה, כולל ספרי קודש.

אגב,

לאחרונה הייתי בדירת airbnb בבירה אירופאית כלשהי, ובבית הייתה ספרייה עשירה כולל ספר אחד בעברית של ספריית פיג'מה...

ובכל מקרה,

בקשר לנזק לבית, בעל הבית מוגן מבחינתו בשתי דרכים:

*קודם כל הוא יכול לראות את הדירוג של האורח לפני שהוא מאשר לו את האירוח (כלומר לראות את הדירוג שכתבו עליו האנשים הקודמים שאירחו אותו)

 *אם בכל זאת יש נזק לבית, airbnb ערבים לך והם ישלמו לך את מה שצריך בשביל התיקון (ובמקביל כמובן יחייבו את כרטיס האשראי של האורח).

בונוס:

זה מה שכתב עלי בעל הבית האחרון שאירח אותנו

אני מניח שאם האירוח היה בקריית משה, היו כותבים שאנחנו משפחה קטנה...

אבל שמעתי גם על כאלו שמשכירים, תמיד זה היה אישי, דרך מכרים משותפים או מקסימום פרסום באזורים מגזריים.

מעניין.

הבית עם ש"ס  וכו' בספריות

אבל מושכר כל הקיץ בairbnb (סאבלט. דיברנו עם בעלי הבית. אנשים נחמדים)

אני לא הייתי מוכן לאכול מהכלים שם

בעלי הבית נאמנים על הכשרות.

האורחים שלהם.

עשרות משפחות כל קיץ.

אני כבר לא יכול לחתום על זה. גם הם עצמם לא בטוח יכולים. במיוחד שאת ההזמנה אתה מבצע כחודש מראש בלי שיכירו אותך באמת.

לכן התמיהה שלי איך הם מאפשרים להשתמש בכלים שלהם.

אם אתה מקל בזה. אשריך.

אנחנו לא.

גם רוב מי שאני מכיר לא.

אז אם בכל זאת מישהו מהאזור מכיר באופן אישי משפחה שמעוניינת אשמח לשמוע.

תודה. 🌷

יש פתרונות להכל, והם לא קשים ליישום

(וגם אחרי ש [@15836פשוט אני..] הסביר, מאוד מוזר לי לשמוע שאנשים עושים כך, לא מאמין שהייתי עושה דבר כזה).

טוב, האמת שאת הפורמט הספציפי איני מכיר - נשואים טריים

לאחר מכן הצלחתי להבין

בית באמת גדול. עם דשא נדנדות בריכה וכו'

התארחנו שם כ16 אנשים.

שילמנו כ6000+ עבור 2 לילות

חישוב זריז של 60 ימי חופש גדול

מביא אותך לכ180 אלף שח (אולי בשבתות זה יקר יותר. אני לא יודע) אם הם מצליחים לסגור את כל הימים.

כנראה זאת הדרך לשלם את המשכנתא עבור כל השנה + הוצאות תחזוקה של הבית.

הם בזמן הזה עוברים לגור אצל ההורים של אחד מהם

אז כן. זה אפשרי.

וזה נפוץ מאוד

על זה דברתי, שלענ"ד (וודאי בכלים שאינם בני יומם), אפשר לסמוך על ההנחה שהמתארחים שומרי כשרות ולא לחשוד שאולי (כמו שראיתי בספר חרדי שמגעילים את הסיר שהשאילו לשכנה, כי אולי היא קונה בד"ץ אחר😤).

אם באמת הפלטפורמה היא כזאת, שאי אפשר לסנן מי מתארח, זה באמת מורכב.

אבל לפי מה שאתה מתאר, אולי זה משתלם להם, גם אם בסוף העונה מחליפים את המחבתות...

מין הסתם משלמים.

ומס הכנסה ומע"מ גם נהנה מכך.

של דתיים

זה הקישור של הקבוצה:

משפחות מסבלטות דתי בלבד

אתה יכול להצטרף ולשלוח הודעה מה אתה מחפש 

היתרון הגדול שלהם בעיניי הוא הביקורות שאנשים נותנים.

מקום שרץ כבר תקופה עם הרבה ביקורות יתן לך בדרך כלל אינדיקציה מאד טובה לגבי היתרונות והחסרונות של המקום.

למשל, לאשתי מאד חשוב הניקיון - אני יודע שאם המקום חזק או חלש בזה - זה יעלה בחלק מהביקורות 

ואם כן מפריע לך, אז שוב - אני מקווה שזה מפריע מהסיבות הנכונות, ולא רק כי זה מוזר.

כן יצא לנו לצאת לנופש אני בעלי ואבא שלי ביחד

אבל מעולם לא חשבתי לצאת לבד עם אבא..

מצד שני ברמת ההיגיון - מה באמת הבעיה שילדה הולכת עם אבא שלה?

למה אגב הם החליטו לנדות אותך מזה?

לא משנה התאריך...

מצטרפת למה שכתבו מעליי, זה לא משנה מה "מוזר" לאחרים. כל אחד קובע את המוזר שלו בצורה אחרת. השאלה אם זה מפריע לך... ואם כן תנסה לדייק למה, ותפתח את זה איתה.

**אבל לא בקטע של נורמות חברתיות, בקטע שקשור אליך

אה ובשעה טובה איזה משמח

שיש להם קשר שזורם לצאת לנופש ביחד.

בעיניי לא מוזר בכלל ואף רצוי לצאת מדי פעם לחופשות לא זוגיות, לא צריך לבלות כל הזמן ביחד.

לפי דעתי צריך להציב גבול.

להגיד לה אם את יוצאת איתו לחופשה

אין לך בעל.

והיא כצפוי תצא, וזהו אל תחזור אליה.

מה אני אגיד לך. צריך לחשוב על מחיר,

שאבא שלה יבין שהבת שלו כבר לא ברשותו.

סורי ההטרלות האלה לא נגמרות טוב

לפחות אצלי..

וצריך שיהיה לזה מחיר שהם לא יגעו בשטויות האלה יותר

כדאי לקיים דיאלוג, 

להגיד כשמשהו מפריע,

להסביר מה מפריע,

לשמוע את הצד השני,

להבין מה מניע אותו ומה מניע אותי,

איפה נוכל כל אחד מאיתנו להתגמש ולהתפשר בשביל השני.

לאיים "אם תעשי כך וכך אז נתגרש" (כשלא מדובר במקרי קיצון) - זה מתכון לחיים אומללים מאוד, לשני הצדדים.

חיים שאין בהם קרבה אלא רק הקרבה,

חיים שאין בהם אהבה אלא רק פחד.

הפתרון הראשון זה להתגרש?

פשוט נורא, באיזו קלות אתה מציע לפרק בית בישראל

לא תמיד מתמתנות.

ולא תמיד להוריד את הראש, ולחכות שזה יעבור עובד.

ורצוי להציב גבול על ההתחלה.

עם הנסיון שלי, זה מה שהייתי עושה במקומו.

אני יודע שרבים מאנשי הפורום

מזלזלים בי, ובמה שעבר עלי, ובנסיון שלי.

אבל אני חייב לתת את הנקודת מבט שלי,

בתור אחד שחווה את ההתערבויות של האבא

מספר פעמים.

ולפי הנסיון המר שלי, כדאי להגיב בהקדם.

ולשים סטופ, וDon't לפני שפורשים

ומוותרים.

יש כאלה בעולמנו, שלא יכבדו אותך ולא יתחשבו בך,

אלא אם כן יהיה עליהם איום.

לצערי ולצערנו, לא מדובר רק על הערבים בעזה.

באמת מתכון לפירוק בית בישראל

מה זה להציב לה גבולות? אתה הבוס שלה? איזו זוגיות זו?

אם היא פוגעת בך/משפילה אותך/ח"ו נוהגת באלימות כלפיך או כלפי הילדים- אני מבין שיש מקום לדבר בשיח של הצבת גבולות. גם אז, תלוי נסיבות (לא כל פגיעה היא מקום לאולטימטום)

אם היא רוצה לצאת לחופשה עם חברה/אמא/אבא/לבד- יש הרבה מקום לדבר על זה מתוך הקשבה והבנה, במיוחד אם זה מפריע לך. 

אבל, ככל וזה לא במקום הקשר בין בני הזוג, אלא פעם בהרבה זמן, למה זה לא אפשרי בעינך? או בעיני הפותח? זמן איכות עם הבת מבורך, אולי לא מקובל חופשה שלימה ללא הבעל, אבל, זה לא קיצוני באופן של לשבור את הכלים בעיני.

והשיח  שקובע שזה משפיל ופוגע- מה זה? מי אמר שכך באמת? אולי ניתן לתת הסברים פחות דרמטיים?

להפך, מתוך הרבה כבוד לניסיון שלו, אני לא אתקרב לסיגריות.

כך גם כאשר אתה ממליץ לאדם שאינך מכיר שהוא חייב להתגרש, אני זוכר טוב מאוד שאתה עצמך התגרשת, ומתוך כבוד לניסיון שלך אני אמנע מלקחת ממך עצות על פירוק זריז של הנישואין.

או להציב גבול תקיף של אם... אז...

אלה לא שתי האופציות היחידות.

אבל אלה שתי אופציות שמה שבולט בהן זה מחסור משווע בתקשורת.

נופש עם האבא מאוד לא נפוץ

אלא אם כן יש קשר מיוחד במינו

וגם אז. בד"כ זה יכול להיות כל הבנות יחד עם האבא וכו"

אתה יודע מה האינטרקציה המשפחתית ואתה יודע כמה מוזר או לא.

ולהבין אחד את השניה ואחת את השני

מה המצב המשפחתי, מי יזם את החופשה, האם אתם יוצאים/חשבתם לצאת לחופשה ואם לא למה, מה היה עד היום בקשר עם החם ועוד המון.

יש  מליון שאלות שיכולות לשנות את התמונה מקצה לקצה ולתת אור.

כלומר יכול להיות שאם תציע לה לצאת, והיא תרצה, והשיחות שלכם יעלו שלב ותדברו על רגשות ועל עתיד ועל דברים שגברים ונשים מדברים עליהם בדייטים, אז המשיכה המינית תגיע ותהיה לא פחותה מכל מה שחווית עד היום.

במילים אחרות, לא הייתי פוסל קשר רומנטי איתה בשלב הזה רק בגלל חוסר במשיכה מינית, במיוחד אם זה לא שידוך אקראי אלא מישהי שאתה כבר מכיר והיא מוצאת חן בעיניך, כלומר יש לה תכונות שאתה אוהב ומעריך וכו'.
 

אגב, למה להגיד משיכה פיזית במקום משיכה מינית? משיכה פיזית זו משיכה של מגנט, ש... פיזית נמשך למשהו אחר.

איננו חיות ואיננו חפצים, אנחנו לא נמשכים פיזית לשום דבר, לא לנשים ולא לגברים ולא להמבורגר נוטף שומן או לגלידה טעימה... בידינו הכוח לבחור מה לעשות עם הרצונות שלנו.

קודם כל אתה צריך לעשות עבודה פנימית על מה טוב בך ואיפה נקודות העוצמה שלך במערכת. זה אפילו לא קשור לאישה שתרצה אותך או לא. זה פשוט שלך.

אנחנו מעריצים אנשים לא בהכרח כי הם מושלמים, חכמים במיוחד, צדיקים במיוחד...

יש הרבה סיבות לכך שבני אדם מחליטים להתחתן, אם היינו צריכים להיות מושלמים בשביל להתחתן וללדת ילדים, העולם כבר היה נחרב.

בחורה מחפשת בחור

לא רק כדי לשאת אליו עיניה בהערצה

אלא כי אם זאת אופציה הלכתית נהדרת

להעביר חיים משותפים עם מישהו , רצוי שזה יהיה

מישהו שנהנים איתו .

(הערצה בעיניי זאת מילה קצת פטרונית, לכן לא כותבת אותה בתגובה הכללית)

ממילא עם ההיכרות באה הערכה גדולה

(ולא חסר על מה להעריך)

מצד שניהם - לשניהם (זה הדדי)

וממילא "נשיאת העיניים" מבטאת את המשענת של כל אחד מהם ביחס לביחד הזוגי .

דבר נוסף

כולנו בני אדם

שוגגים או מזידים

המודעות לחולשות והאומץ לעמוד מולו ולתקן, זו מעלה גדולה.

העבודת מידות לא נגמרת אף פעם

ותמיד יש מה להשתלם ולהוסיף.

בעיניי

זה לא צריך למנוע היסוסים להקמת בית עתידי

אולי כן הבנה מה אתה רוצה להיות ולשאוף לכיוון בצורה מעשית.

בהצלחה!

.

בשביל זה להתחתן?

אפשר להעריץ מישהו מרחוק...

בחורה מחפשת הרבה יותר מישהו שיאהב אותה, שיעריך אותה,  שיכבד אותה.

ברור לי שלכל אחת גם חשוב שבן הזוג יהיה מישהו שהיא מעריכה ואוהבת אבל בגדול זה די בא ביחד.

אני לא חושבת שמישהי מצפה ממך להיות מושלם. כל עוד היא לא מושלמת כנראה

אלא שתהיה התאמה

שהערכים יהיו דומות

השאיפות קרובות

הגיוני שיש בחורות שכמה קללות ירחיקו אותן לצמיתות, תצטרך למצוא מישהי שזה לא אישיו מרכזי אצלה (רוב הבחורות לדעתי)

1. מזל טוב! שתזכו להקים בית נאמן, שמח ואוהב בישראל
2. יכול להיות שהדיבורים שלך על החששות שלך, מלחיצים אותו או אותך ולכן הוא מנסה להקטין אותם?
   אם למשל הוא מבין ממך (אפילו אם זו כלל לא כוונתך) שיש לך מחשבות שניות בקשר לחתונה, שאת אולי לא בטוחה שזה הזמן המתאים עבורך, שאת חוששת מכל השינויים האלה... אז יכול להיות שהוא מנסה בדרכו להגיד לך שזה לא באמת נורא, שהשינויים לא כל כך משמעותיים, שאת סתם מגזימה... ובעצם בזמן שאת רואה חוסר רגישות, הוא מבחינתו הכי רגיש שיש - הוא עוזר לארוסתו להרגע ולהגיע שמחה יותר ושלמה יותר לחתונתה. 
3. בזוגיות, הדרך הכי טובה לפתור בעיות היא לדבר עליהן. לא ברמז, לא בתקווה שהצד השני יבין שכואב לי ויבוא מיוזמתו לעזור... לדבר ישירות!
   
   את יכולה למשל להגיד לו, בזמן שבו שניכם בטוב (שבעים+רגועים+לא ממהרים לשום מקום+מיושבים+עירניים וכו'), בדיוק את מה שכתבת לנו כאן:
   אני מאוד חוששת ולחוצה מכל השינויים הגדולים שעומדים לקרות בחיי, ולמרות שאני בטוחה ב-100% ברצון שלי להתחתן איתך, החששות האלה מלווים אותי ומציקים לי. בזמן האחרון ראיתי שאתה לא כל-כך מבין כמה החששות שלי גדולים, ולכן חשוב לי לשתף אותך שאני אשמח שתגלה יותר הבנה והכלה כלפי החששות שלי".

בהצלחה!

וזה נורמלי וטבעי שהוא לא מבין אותך, כדי גברים ונשים חושבים אחרת זה מזה.

נשים הרבה יותר על הצד של הרגש, הגברים הרבה יותר על הצד הטכני, על משימות ומטלות  א' ב' ג' שצריך לבצע ולסמן ✅️, בוצע.  

אי"ה אחרי שתתחתנו, בעזרת ה', תגלו, כל אחד ואחת מהצד שלו, עד כמה רבים הפערים בעיכול ועיבוד אירועים וחוויות , בינך ובין בן הזוג שלך.  

כל זוג עובר מעין משברים סביב חוסר ההבנה של המד השני בתחילת החיים המשותפים ובמהלך השנה הראשונה.  

הספר המפורסם (וכבר די ותיק וישן) "גברים ממאדים ונשים מנוגה", מטפל בנקודות הללו.  

שווה להשיג או לקנות את הספר, לקרוא. להחכים, ללמוד ולהבין איך מתנהלים בזוגיות תחת ההבנה שיש פערים ביולוגיים טבעיים בין הראש והמוח הגברי והנשי.  

לעצם החששות שלך:

מבחינתו, כשנגיע לצורך להתמודד עם קושי כזה או אחר, נתמודד.  נמצא פתרונות.

אין לי מה להיות מוטרד עכשיו ממה שטרם קרה.  

ככה עובד הראש הגברי.  

אני נשוי כבר כמה שנים.

יש לנו בבית שני רכבים.  אשתי נוהגת הרבה שנים.  היא לא מסתדרת עם חניות.  לא יודעת / לא מנסה אפילו, לחנות בין 2 מכוניות אם אין מרווחים של הרבה מטרים כדי לחנות את הרכב בלי תמרונים.  

חייבת הרבה ספייס space כדי לחנות.  

כשהיא צריכה לנסוע למקום חדש, היא מאוד מוטרדת מה יהיה עם החניה.  והיא מדברת על זה ומשתפת שהיא מוטרדת ומפחדת שלא יהיה לה איפה לחנות.  

גן כשנוהגת למקומות מוכרים הידועים כבעיתיים עם חניה, מראש תעצור ותחנה במרחק גדול.

כמה שניסיתי לשכנע אותה שקודם מגיעים ואז מחפשים פתרון חניה.  לא מוטרדים מראש... מגיעים,  אם יש חניה נוחה, מחנים מה שמוצאים, ואם יש בעיה מתרחקים ומחפשים חניה.  

ככה זה כבר שנים.  

הוא גבר... לא משנה כמה יסבירו לגבר מה זה אומר להיות בהריון וללדת- כל עוד הוא לא חווה את זה הוא לא יבין, וזה בסדר, זה העולם. יש דברים שהם רק לנשים כמו שיש דברים שרק גברים מבינים ביניהם. הרבה נשים גם לא מבינות אחת את השנייה כי כל אחת חווה את זה אחרת.

הוא כמובן עדיין יכול ורצוי שיהיה סימפתי אלייך.

נקודת ההנחה שהוא יבין אותך בדיוק וידע מה עובר עלייך גם בלי שתספרי לו- סתם מתסכלת.

כמו שאת לא תביני מה קשה לו עם דברים שאת לעולם לא תעשי, מה קשה לו להבין אותך (זה יכול מאוד לתסכל אותו חח), זה לא אומר שאת לא טובה מספיק או לא בוגרת מספיק. את פשוט צריכה את ההכוונה שלו.

תנסי לחשוב עם מה הוא כן מתחבר- הוא לא מבין את השינוי בעבודה? הוא אולי יבין את הפחד שלך ממקום חדש, או משינוי בכלל- תסבירי למה השינוי מפחיד אותך, למה משהו מציק לך... מאמינה שהוא חווה שינויים בחיים, אולי לזה יהיה לו קל להתחבר

ולא בושה להגיד לו מפורשות- אני משתפת משהו אני רוצה שתגיד לי מילים מרגיעות, אני לא רוצה פתרונות. כשאתה אומר שאתה גם חווה את זה אני מרגישה שאתה פשוט מנפנף את הקושי שלי ואני מחפשת תגובה אחרת... הוא ישמח לתת לך את התגובה שאת רוצה! את התמיכה שאת רוצה

מה זה להיות בהריון

זה לשכב על הגב כל היום ולהגיד שקשה

(אני לדוגמה עושה את אותו הדבר גם בלי להיות בהריון.

ככה שאין לי שום קושי להבין)

וללכת לאט בכוונה, גם אני עושה -

הקיצור אין שום בעיה להבין.

אין לך מושג על מה אתה מדבר,  כמובן

חס וחלילה!

זה מגביל זרימת דם לרחם!

חייבים לשכב על צד שמאל.

לבקשת רק אני

נחמד מצידך...

בתור אישה בהריון, לקרוא את התגובה שלך זה מקפיץ

אתה מוזמן למחוק אותה.

ממש גבר לחתונה אתה

לרגע חשבתי שאת רצינית

אבל בכרטיס כתוב "נשואה"

בשונה ממך כלפי מי שתהיה אשתך

ותקיים את חובת האשה לכבד את בעלה.

בע"ה יהיה כזה מושלם

תראו מה הרב אומר בסוף הוידאו של דקה

תוהה מה מגיבים על זה

להציג לך אולי המלצה של הריון בסיכון למנוחה?

תוצאות מוניטור עם פירוט צירים מאמצע ההריון?

הלוואי וזה היה ככה פשוט, לשכב ולהתלונן שקשה.

בעלי ב''ה מבין אותי טיפטיפה יותר ממך 😍

אנ'לא ילדה אני גברת

אתה לא מגיע לי לזרת

אתה לא מבין מאני אומרת

טראומה.

מי כתבה את השיר הזה?

אותה אישה נדירה  

מישהי שחיה מלהתנשא על הזולת.

(שלא מייצגת 99% מהנשים כמובן)

נדבקתי ממתוקות בעבודה.

לא יודעת מי כתב את פיסת ההשראה הזאת, אבל בטוח לא וירג'יניה וולף ולא זלדה ע"ה.

זה של הגאון בנגלה, הבעל מנגן, המשורר ברוח קודשו-

ר' אויימער אדמרוביץ'.

ובין אם הן מתנהגות כפי ש"הרב" (לשיטתך)

עומר אדם "מחנך" את בנות הדור

השיר גרוע וחמור

שמי יודע כמה גירושין, 

וילדים שגדלים ללא הורה

נגרמו בגינו.

אשה צריכה לכבד את הגבר שלה ולשוחח עימו בגובה העיינים ובענווה

ולא להרגיש, מי הוא בכלל, ומה הוא מבין.

אח"כ החשיבה הזאת יכולה לחלחל

ולהשפיע על ההתנהגות שלה ולהזיק

0

אין דבר כזה גם,

"לא היה כלום, כי אין כלום"

גבר שלא מגיע לזרת של אשתו?

נורא ואיום איזה יחס מזלזל ומתנשא,

אני מזועזע עמוקות, ומביע דאגה חמורה

ואומר בשארית כוחותי האחרונים: Don't 

אבל רציני,

למה כל פעם שאשה מזלזלת בבעלה,

זה חמוד בעיניך

ואם בעל יגיד לאשתו כזה משפט,

אע"פ שהיא באמת לא מגיעה לזרת שלו

(כשהוא מרים יד ועומד על שרפרף)

כולם פה יזדעזעו ויגנו, את דבריו הקשים

ולא ככה מדברים לאשה.

ולגבר כן?

תחשבו שנית על דרכיכן/ דרכיכם

זה שיר טיפשי,

רוב השירים טיפשיים,

אני פשוט לא חושב שמישהו התגרש בגללו

שהיא שרה את זה על בעלה?

אולי זה גבר אחר שטמטם אותה ואז באמת מי הוא בכלל.

וגבר צריך לכבד את אשתו ולא לזלזל בקושי שלה כשהיא בהריון.

מי יודע כמה גרושים וילדים שגדלים ללא הורה

זה בגלל שהוא זלזל באשתו ששכבה במיטה סוחבת את הילד שלו 

מה אני חושבת ומה השיטה שלי.

אתה מוצף ומשליך ומספר לעצמך סיפורים ואין לך מושג והכי גרוע זה שאין לך ואתה בטוח שיש לך ואתה עוד מדבר על ענווה.

אבל אתה צודק בדבר אחד- אשה צריכה לכבד את בעלה.

ממש במפורש.

''אני הולכת לשתף אותך בדברים שמטרידים אותי ואני רוצה שפשוט תקשיב, ואז תגיד לי ''וואו, זה באמת נשמע קשוח. האם יש משהו שאני יכול לעשות או לומר שיעזור לך להרגיש יותר טוב?" אני לא רוצה ש''תשכנע'' אותי שזה לא כזה נורא, אני לא רוצה ש''תוכיח'' לי שגם לך קשה. פשוט תקשיב לקושי שלי ותציע לי תמיכה רגשית''

את נורמלית לחלוטין בתגובה ה''משתבללת'' שלך כשהוא לא נענה ברגישות לפתיחות ולפגיעוּת שאת מפגינה כלפיו. זה קשה להיפתח וכשהפתיחות נפגשת עם קשיחות ואטימות זה לא מעודד להמשיך ולשתף.

הוא נשמע מקסים ואת נשמעת מודעת לעצמך. זה שילוב מנצח. את יודעת מה את צריכה והוא גבר טוב והוא יהיה בעל טוב. רק תבקשי ממנו. אני בטוחה שהוא ישמח לתת לך את כל מה שאת צריכה ושהוא יכול לתת. 

שתזכו לבניין עדי עד ב"ה 🙏❤

כמה משמח לשמוע שאת רואה כך את ארוסך, כאדם מקסים,

כאדם עם מידות טובות

בסגנון שחיפשת

שבסך הכל הוא קשוב

ורגיש

שיש ביניכם כימיה טובה

שאתם עובדים על דברים שצריך לעבוד

זה נפלא ויקר ממש! וכמובן לא מובן מאליו כלל וכלל

ולגבי שאלתך עצמה -

קודם כל מאוד מובן וטבעי לא להבין כ"כ לקראת מה נכנסים.

אפילו אנחנו בתור כלות צעירות לא ממש מבינות

איך אני ככלה יכולה להבין לעומק את השינוי הגדול בכל מה שכתבת, בללכת פתאום למקווה למרות שלפני לא הלכתי,

בלהיות בכל העולם הזה של חיי האישות וכל מה שכרוך בכך,

לשנות מקום מגורים,

לשנות עבודה

לשנות שם משפחה

לכסות את הראש

להיות בהריון

וכן הלאה...)

אני חושבת יקרה שגם לך, כמו לכולנו, ידרש *זמן* ובעיקר מקום לעבד ולחוות את הכל.

דבר דבר.

צעד אחר צעד.

הבנה על גבי הבנה.

שינוי אחר שינוי.

קודם כל להבין בעצמך

לחוות

להיות שם

ולאט לאט להגיע לאיזונים על גבי הלמידה של המצב החדש.

המוח של כולנו בנוי בצורה שהוא לא אוהב שינויים, בטח שלא רעים אבל גם לא טובים. הוא אוהב את המוכר והידוע. שם הוא מרגיש בטוח.

"אל תזיזו לי את הגבינה שלי!" הוא צועק לנו, אל תשנו לי שום דבר. לא רוצה. לא רוצה שונה. לא רוצה לא מוכר. אני רוצה וודאות. אני רוצה מוכר ונוח.

וטבעי מאוד מאוד מאוד שגם במודע וגם בתת מודע נחשוש מכל השינויים הללו!

כי כשמם כן הם - שינויים!

והם בהחלט מזמנים ומביאים איתם הרבה מאוד דרך.

ואנחנו יודעים למה אנחנו *בוחרים* לעשות ולעבור את הדרך הזו - כי אנו רוצים לחיות יחד באהבה גדולה. 

אז איזה כיף שאנחנו בעלי יכולת בחירה ושאנחנו מנהלים את החששות שלנו ולא הם אותנו

אז אם הבנו שאפילו אנחנו לא לגמרי מבינות את השינויים שעומדים לפתחנו

קל וחומר שהאיש שלנו לא יכול להבין ולעכל ולהכיל אותם עד הסוף...

לא את שלנו

וגם לא את שלו

(גם להם יש שק שלם של שינויים

אומנם בדברים מסוימים הוא שונה, אבל בדברים אחרים הוא דומה.

גם הם צריכים להתמודד פעמים רבות עם מציאות של ניהול בית,

שינוי מגורים,

שינוי סביבה,

עול הפרנסה והחזקת הבית,

מציאות של חיי נישואין על כל הכרוך בהם

מציאות של לקיחת אחריות רבה בהרבה מאוד תחומים בהם עד עכשיו היא לא נדרשה להם...

וכן הלאה...)

וגם החתן החמוד צריך את הזמן הזה כדי להבין ולעכל.

וגם הוא צריך לאט לאט

דבר דבר

גם בשינויים שלו

ובטח בשינויים של אשתו.

ולגבי התגובות שלו כאשר את מעלה את כל החששות שלך מהשינויים - 

קודם כל תזכרי תמיד שאלו התגובות שלו *עכשיו*

עכשיו, בזמן הנתון הזה, בו לא הוא ולא את עדיין בתוך כל השינויים הללו 

(ועכשיו ובזמן הנתון הזה בו עדיין לא ליבנתם לעומק את הדברים ועדיין לא למדתם לעומק את הלימוד שהם מזמנים) - אז עכשיו כך המוח שלו אומר לו להגיב.

ויכולות להיות לכך סיבות רבות.

אולי הוא מגיב כך כי בעיניו אם "מורידים" מהעוצמה של החשש זה דווקא נותן יותר כוח להתמודד?

אולי כך פועל *המוח שלו עצמו*? אולי הוא "מדרבן" את עצמו ע"י נתינת פחות חשיבות ופחות עוצמה לקושי או לשינויים וכך דוחף עצמו קדימה ביותר עוז וכוח?

ובעצם בגלל שזה כל מה שהוא מכיר על עצמו שעוזר לו הוא אומר גם לאהובה שלו את אותם הדברים כדי שיעזרו גם לה (שוב, לדעת ולפי תפיסתו של מה שטוב ומקדם... )?

אולי לכן הוא אומר לך שם שזה לא ביג דיל? אולי כך הוא חושב שהנפש והמוח שלך ירגישו יותר טוב כי יחשבו שזה באמת לא כזה גדול ואנחנו יכולים לזה! אנחנו נצליח!?

ואולי בכלל התגובות שלו יותר יבשות כי הוא לא באמת יודע מה נכון להגיד?

אולי הוא חושש כמוך? אולי הוא חושש מזה שאת חוששת?

אולי הוא מרגיש בעצם חסר אונים כי אין לו איך לפתור לך את החשש?

מאוד נפוץ בפער בין בני זוג ש(בהכללה כמובן) גבר רוצה ישר "לפתור" את הבעיה, להגיע לתכל'ס,

ואילו האישה רוצה יותר "להיות" בבעיה, לתת מקום וניראות גם לקושי עצמו, לספר, לקבל לגיטימציה, ומקום וניראות לכל המתחולל בה.

והפער הזה מביא הרבה פעמים לתסכול של שני הצדדים.

אולי האיש שלך לא יודע בעצם איך לפתור כאן ועכשיו שינוי שבכלל עוד לא הגיע, ומרגיש חסר אונים ואולי אפילו לא יוצלח בעינייך או בעיני עצמו ולכן יוצאות התגובות היבשות יותר.

לכן קודם כל ודבר ראשון יקרה - אל תיבהלי!

אל תיבהלי מעצם הפער

אל תיבהלי מעצם העובדה שיש כאן שוני בדרכי החשיבה והפתרון והתקשורת של דברים

לפעמים עצם הבהלה היא היא שמלחיצה אותנו הכי הרבה. אני קוראת לה "הפחד מהפחד" או "הבהלה מהבהלה", כלומר להיבהל מעצם זה שיש בינינו פער כזה או מקום של תסכול בזוגיות שלנו וכו' ולהחליט במוח שאם זה קרה וקורה = משהו כאן ממש ממש לא בסדר ו"דפוק" בנו או בזוגיות שלנו!

אז חלילה מכך!

פערים קיימים.

קונפליקטים ומקומות של תסכול וקושי קיימים בכל זוגיות.

זה קורה.

זה לא אומר שום דבר רע עלינו או על הזוגיות שלנו,

בטח לא כאשר את מציינת כ"כ הרבה טוב בבחירה ובביחד ובאהבה שלכם.

אלא זה רק אומר שצריך לעבוד כאן על הנקודה הזו שניצבה לפתחנו.

וזה בר שינוי, או יותר נכון - בר לימוד!

זוגיות היא לימוד.

לימוד לכל דבר ואנחנו צריכים ללמוד ולגדול (וגם לטעות וליפול בדרך) 

וללמוד עוד ולגדול ולצמוח עוד,

גם באדם האינדיבידואלי שאנחנו וגם בזוג שאנחנו.

ובלימוד הזה כאן את כבר לומדת

לומדת על להבין יותר את האיש שלך

לומדת על להקשיב ולהבין יותר את עצמך ואת הצרכים שלך

לומדת לתת מקום לתחשוות ולחששות שעולים

לומדת לעצור רגע ולהקשיב למה שחשוב ובוער לנו מבפנים

לומדת עוד ובהמשך גם לתקשר את זה בצורה נכונה ומקדמת

(למשל לומר לו שאת מאוד רוצה לשמוע *איך הוא רואה וחווה את הדברים?* את כל השינויים שעתידים לבוא?

ממבט סקרן, מתעניין, ולא ממבט ביקורתי או מאשים כמובן,

*ושגם הוא* ירגיש שהמקום שלך בנפש ששואל זאת הוא מקום סקרן ולא מאשים,

ולשמוע אותו.

את הלב שלו.

את הנשמה שלו.

את כל העולם הפנימי שלו.

פשוט רק להקשיב. עד הסוף.

להבין אותו. עד הסוף.

ואז להגיד גם את הלב שלך. עד הסוף.

ליצור הבנה גם אצלו למה שמתחולל בך. עד הסוף.

"אני צריכה רגע שרק תקשיב לי ותיתן לי מקום לחששות שלי.

כאשר אני מדברת ואתה שומע ותומך זה נותן לי הרגשה של ניראות גם לקושי וזה מאוד עוזר לי ויקר לי".

"אני יודעת שאין פתרון לכל החששות אבל עצם השיתוף והפריקה לך מאוד מקילים מעליי. תודה שאתה שם כדי לשמוע את הפריקה הזו"

"אני עכשיו רק פורקת יקר שלי, בסדר? אתה לא צריך לפתור לי כלום רק להקשיב לי זה כבר עושה את כל העבודה בשבילי כרגע! ותודה!"

וכן הלאה...

ב"הצלחה רבה יקרה!

שתזכו ב"ה לעוד המון התפתחות וצמיחה אישיים וזוגיים (גם ובעיקר מתוך נקודות השוני )

ולכל הטוב, האושר הברכה והאהבה שיש ❤✨

ולמה? כי אחרי שתינשאו, מאחר שיש לו מידות טובות, והוא אוהב אותך (ועוד יאהב הרבה יותר בעז"ה) הוא פשוט יראה בעיניים את ההבדלים ויבין

מרחוק טיפה קשה לקלוט את הניואנסים האלו שעושים את השינוי שלנו לגדול משלהם

אנחנו הנשים ממש חזקות בזה, והרבה גברים פחות

סתם אנקדוטה: 

כשהתחתנו בעלי לא ידע מה זה כסף וכלכלת בית, ממש תלוש לחלוטין

חשב שהירקות צועדים מהירקן הביתה בעצמם בערך

היום עושה את כל הקניות ומנהל את חשבון הבנק

זה קצת דומה...

חשוב שילמד את זה. אולי תבקשי מהמדריכת כלות שתדבר עם המדריך שלו על זה. זה נהוג לעשות ככה.

זה מאד חשוב ולצערי בתרבות בארץ שהגענו בעור שינינו מהגלות לא היה פנאי לדבר על רגשות ולהתעסק בזה. עכשיו ברוך השם יש פנאי, כמה שקשה עם המלחמה אבל עדיין

אם את רוצה להעלות את השיח בעוד רמה, את יכולה לשאול אותו ''מה זה עושה לך כשאני אומרת שאני זקוקה לזמן לעכל שינויים? איך אתה מרגיש כשאני משתפת אותך?"

יכול להיות שפתאום תגלי שכשאת אומרת שאת צריכה זמן לעכל, הוא שומע ''אני לא מרגישה בטוחה בקשר שלנו'' כשזה בכלל לא מה שאת אומרת. ואת יכולה לומר - אני מרגישה בטוחה בקשר שלנו, ואני זקוקה לזמן כדי לעכל. זה לא סותר. אני בוחרת בך ואני בטוחה בך. לכן אני יכולה לשתף אותך בתחושות שלי. אתה המקום הבטוח שלי''.

יכול להיות שהוא יגיד ''כלום''. ואת יכולה לומר ''סבבה, אבל אני ארגיש יותר טוב אם תגיב בצורה אוהדת, תשאל אותי איך אני מרגישה, תגיד ''תודה ששיתפת אותי'' ''אני תמיד כאן בשבילך'' ''אני שמח שאת מרגישה בנוח לשתף אותי'' כדי לעודד אותי ולגרום לי להרגיש שאתה שומע אותי, מקשיב לי ואכפת לך ממני. אתה לא צריך להבין, אבל אני רוצה שתקשיב''.

עוד העלאת שלב היא לומר לו את מה שאמרת לנו ''כשאתה מגיב ביובש אני משתבללת. אני לא רוצה לא לרצות לשתף אותך במה שעובר עלי. אני רוצה שתדע איך אני מרגישה. אז כשאתה מגיב בצורה אוהדת זה מעודד אותי לשתף אותך יותר, וכשאתה מגיב ביובש אני פשוט נסגרת. אני לא רוצה להיסגר כלפיך. אני רוצה להתבטא בפתיחות. תעזור לי להרגיש בנוח להפתח מולך''. 

הוא היה שודד -> הוא תמיד הושיט ידו לאנשים מסכנים, במיוחד לזקנות ברחוב

הוא היה מציצן -> תמיד חיפש לראות את היופי שבכל מקום

היה שליח -> היה אכפתי, דאג שאף אחד בסביבתו לא יישאר רעב

מצטרפת לתגובות קודמות, יכול להיות שהוא שומע בחששות שלך היסוס לגבי ההחלטה להתחתן, ולכן מקטין אותם.

עוד דבר שכדאי לדעת, זה שמה שגבר הכי רוצה בקשר זה לשמח את אישתו (או כרגע ארוסתו). לכן מה שהכי קשה לו, זה לראות את האישה שלו עצובה, ועוד יותר אם היא עצובה בגללו. לכן הוא הרבה פעמים יגיב בצורה לא הגיונית בעיני האישה - יקטין את הקשיים שלה, ישקע הפלאפון כדי לא לשמוע אותה, יאשים אותה - הכל כדי לא להרגיש את הכאב שהוא לא מצליח לשמח את האישה שלו.

יכול להיות שמה שהוא שומע כבר עכשיו זה שלא יהיה לך טוב כשתהיו נשואים, והוא פשוט לא יכול להכיל את זה. כי הוא הכי בעולם רוצה שיהיה לך טוב.

צריך ללמוד לדבר על זה נכון. למשל אם תגידי לו מה ישמח אותך, נראה לי שהוא הרבה יותר ישתף פעולה (למשל - "אני דואגת שיהיה לי קשה שנגור רחוק מהמשפחה שלי. נכון שאתה תזרום איתי אפילו אם אני ארצה לנסוע לבקר אותם פעמיים בשבוע בחודשים הראשונים?". או "אני דואגת שיהיה לי קשה להתרגל לכיסוי ראש. נכון שאתה תתמוך בי ותעודד אותי? ונכון שזה הגיוני שאני אקנה מטפחות קצת יותר יקרות אם אני אצטרך את זה כדי להרגיש יפה?")

בהצלחה ♥️

"וואלה תהיה גבר" ?

צריך להבין לעומק מה קורה, להבין את העולם מהעיניים של השני.

אם את מדברת על הרגשות והחששות שלך זה בסדר ונשי,

אבל אם הוא מדבר על הרגשות שלו הוא בכיין ולא גברי?

מה גברי בעינייך?

חשוב שהוא יבטא רגשות.

בדרך הטבע לרוב אשה מחפשת אצל הגבר כתף חזקה להשען עליה, מחפשת להרגיש ממנו שהוא איתה ומבין ותומך. כל מה שצריך זה הקשבה והזדהות. זה מטמורפזה בשבילו.

הוא צריך ללמוד לעשות את זה אבל זה לא יקרה מעצמו וזה יקח זמן, אם הוא איש רגיש זה יקח פחות זמן.

מקווה שיש לכם הדרכות כלה חתן איכותיות

קחו נשימה

@די שרוט   😜

כמו כל עצמאי - בסוף זה תלוי רק בך.

תהיי טובה, תדעי לשווק את עצמך, הלקוחות שלך יתחילו להעיף את השם שלך מפה לאוזן - לא תצטרכי עבודה נוספת.

אם לא תהיי טובה, או שתהיי טובה אבל לא תדעי לשווק את עצמך וכו' - תצטרכי עבודה נוספת.

כל זה נכון אחרי שהעסק יהיה קיים כבר תקופה ארוכה.

בתקופה הראשונה (חודשים/שנים), גם אם תהיי הכי טובה בעולם את כנראה תצטרכי עבודה נוספת (או לחיות על חסכונות) כי הלקוחות לא מגיעים בהמוניהם לדמות חדשה בתחום, לוקח זמן עד שהעסק מתחיל לצבור שם ולקוחות. 

תחשבי האם נוח לאנשים להגיע למקום הזה

אם לשקול לפתוח קליניקה איפשהו..

אני אישית, מאמינה שהרבה כמוני

מעדיפים איש מקצוע שעשה תואר בפסיכולוגיה או עבודה סוציאלית,

כאלה שיש להם את הבייסיק הזה

לכאלה שעשו ''רק'' קורסים מקצועיים כמו cbt nlp וכו' - קצת יותר קשה להיכנס לתחום. צריך כמובן להיות ממש טובים כדי שהשם יילך לפנייך. 

בלי השכלה אקדמית פורמלית בכלל אי אפשר להכלל באגודה למטפלים זוגיים.

בפועל. לצערנו. יש גם הרבה כאלה שעשו קורסים קצרים ומתחילים לטפל. חלקם עושים נזק לא קטן.

(מה שמפליא שיש כאלה שהולכים אליהם, הם היו הולכים לאדם שלמד רק קורס קצר בשביל לקבל טיפול רפואי? כנראה שלא. ולא היו מתפשרים על פחות מרופא)
 

20240717234235.pdf

אנשים לא מקבלים חיסונים כי הם ראו סרטון ביוטיוב של "רב" עם זקן שאומר שחיסונים זה פויה (הוא גם אומר שקלוריות לא קשורות למשקל - עובדה שאם אתה שותה כוס מים אתה עולה במשקל למרות שאין במים קלוריות).

אנשים לא מביאים לילדים שלהם אנטיביוקטיה כי יש קבוצת פייסבוק שבה מישהי אמרה שהכי טוב זה לתת לגוף להתמודד לבד.

אנשים חולים הולכים ל"הומאופת" שייתן להם שיקויים שונים ומשונים, תמורת מאות שקלים עבור אותו חומר פעיל שיש בכוס תה.

עוד מעט תשעה באב - ואני נטרף מכמות האנשים שהולכים וקונים תרופות (היוש לכל המשווקים של פוראבר) שנועדו "להקל על הצום", למרות שהן מקלות רק על חשבון הבנק של המשווק.

ואתה חושב שאנשים לא הולכים לקבל טיפול רפואי משרלטנים?

אבל הם מיעוט לעומת כמה שהולכים לרפואה המודרנית.

לא כך בטיפולי הנפש.

שם לא כ"כ קריטי לרוב שיהיה למטפל את ההסמכה המתאימה.

ועל זה אני מתפלא.

לא תמיד אנשים יודעים ולרוב הולכים לפי המלצות.

בעיניי זה גם קצת שונה מרפואה פיזית, תחום הנפש מתבסס הרבה על אינטואציה, ניסיון וקשר בינאישי.

אני לקראת סיום תואר בפסיכולוגיה ואני מהינה שעדיין העולם המודרני יודע מעט על נפש האדם, יש המון מחקרים שאפשר לראות מהם שהדברים מעורפלים, כלומר כל מחקר כמעט ניתן לכמה פרשנויות והמסקנות לא חד משמעיות (גם אם החוקר הגיע למסקנות כאלה, אפשר למצוא הסברים חלופיים לממצאים או שהמחקר לא בהכרח מעיד על המציאות הכללית).

כי קשה למדוד, קשה לבודד משתנה אחד או לאבחן מה גורם למה ומה משפיע על מה.

ברפואה רגילה יותר קל למדוד מספרית, למשל רמה של משהו בדם, צילום וכו'.

לא כל פסיכולוג קליני הוא בהכרח אדם עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה, אמפתיה למטופלים ויכולת להתחבר אליהם ולהוביל אותם לתהליך מרפא. זה שונה מאשר סתם טיפול פיזי - מאבחנים, נותנים תרופה או ניתוח וזהו.

למרות כל מה שכתבתי, אני כן חושבת שכדאי שיהיה בסיס ידע רחב - גם כדי שהצד השני יוכל לסמוך עליי (כמו שאתם כותבים), גם כדי שאדע מתי אני לא יודעת וכדי לא להזיק - לא כל מטפל יכול לטפל בכל דבר, וגם כדי שכן ארוויח את הידע שכן נרכש לאורך הדורות, שגם אם הוא מעורפל ולא חד משמעי יכול לתת כיוון.

התחום פרוץ

כמו שפשוט אני כתב

למרות שבאמת התחום הזה פרוץ ויש רמות שונות מאוד.לצערי אין תואר שני ביעוץ זוגי אלא רק לימודי תעודה.

יש תואר שני כללי בפסיכולוגיה, אבל לא כל פסיכולוג הוא בהכרח יועץ זוגי טוב כי ההתמחות היא לאו דווקא בזוגיות, זה תחום קצת שונה מאשר טיפול נפשי.

לחלק מהתוכניות אפשר להתקבל רק עם תואר שני בפסיכולוגיה וחלקם יקבלו כל מי שרוצה - וכמובן יש את כל המנעד באמצע.

גם התוכניות עצמן מאוד שונות בהיקף, במקצועיות וכו'.

אבל חוץ מעניין ההשכלה אני רוצה לשמוע על העבודה עצמה.

כפי שכתבת 🙏

(המספר שלי נמצא גם בחתימה וגם בכרטיס האישי,

תוכלי לשלוח וואטסאפ/הודעה ונוכל לקבוע זמן שמתאים לשתינו לשיחת טלפון/הקלטה קולית בה תוכלי לשאול הכל ואשתדל לענות על הכל בשמחה ב"ה )

המון ברכה והצלחה ב"ה 🌷