פורום נשואים טריים (עמוד 20)

בעלי פחות בכיוון לעשות

שיתפתי בשבת אחות שחושבת על זה מידי פעם - היא ממש צחקה לי בפרצוף שאף אחד לא יריב על המיליון שיש לנו

אבל וואלה מליון זה הרבה, נכון שיש עוד משכנתא

גם בקרנות השקעה יש סכומים ממש מכובדים

לא יכולה לחשוב על זה שהילד יקבל הכל ולבעלי לא תהיה אפשרות לגעת בכסף

כנל גם ההפך..

שוב שלא יקרה וכו' אבל המצב הבטחוני פה במדינה ממש מלחיץ (במיוחד שאנחנט גרים מעבר לקו הירוק)

אם אין צוואה אז חצי מהרכוש (כל רכוש שהוא), מחצית הולך לבן/בת זוג ומחצית לילד/ים.

אם יש משכנתא אז יש גם ביטוח חיים שתכסה את המשכנתא באותו שלב.

ושלא תזדקקו

הם לא יכולים לוותר על החלק שלהם.

ואם יש לך ילד בן חודש לא תוכלו למכור את הדירה כל עוד הוא לא בן 18.

אם אדם נשוי עם ילדים הולך לעולמו והוא לא השאיר צוואה,

חצי מרכושו הולך לבן הזוג והחצי השני מתחלק שווה בשווה בין הילדים.

אני מניח שהדירה מראש רשומה על שם שניכם, אז חצי מהחצי ששייך לנפטר הולך לבן הזוג החי וחצי מהחצי מתחלק בין הילדים.

אם אין צוואה שאומרת משהו אחר,

זה הולך לבן הזוג

כמו שנאמר - חצי לבן הזוג וחצי מתחלק בין ילדי הן הזוג. 

במקרה שיש קטינים זה מצויין בצו 

אפשר לשקול צוואה הדדית עם הוראה מה קורה במקרה שבן/בת הזוג נישאים שנית.

היות ואחד מאיתנו אזרח אמריקאי והשני לא -

פתחנו קרן השקעה ע''ש אחד מאיתנו בלבד

במקרה של פטירה של אותו אחד והאזרח חלילה (...)

למי כספי ההשקעה הולכים?

האם צוואה במקרה הזה פותרת את הבעיה?

קופת גמל להשקעה?

על שם מי היא? האזרח האמריקאי?

כי לאזרחות אמריקאית יכול להיות שיש משמעות אחרת כולל עניין מיסוי.

מה שבטוח שצוואה פותרת הרבה דברים ובטח מקילה על בירוקרטיה

יש קרנות השקעה במקומות עבודה

כמו פנסיה - לאן זה הולך במקרה של פטירה?

יש לנו קרן השקעה לטווח ארוך שאנחנו מפקידים בו כל חודש בחברת אינטראקטיב, משהו כזה

מסלול של סנפ 500, אל תשאל אותי יותר מידי על זה כי בעלי מתעסק בזה 

מכיר?

הצוואה תקפה גם לקרן הזאת?

לגבי המיסוי, כדי לחסוך את המיסוי לארצות הברית האזרח האמריקאי לא רשום שם.. הבנתי שזה חוסך את המיסוי - לא?

לא מכיר את המושג קרן השקעה, אולי את קוראת ככה לכל המקומות שיש לכם כספים מושקעים.

יש מטעם מקום העבודה פנסיה.

יש בפנסיה המון סעיפים ועניינים. אחד מהם זה שארים. אם בעל קרן הפנסיה נפטר יש אחוז מסויים מהפנסיה עפ סעיף השארים. זה לא כל הסכום שהוא היה מקבל. נראה לי 60 אחוז אבל בטח יש פה חכמים ממני בזה.

באינטרקטיב כנראה יש לכם חשבון מסחר עצמאי (יפה מאוד) בטח קניתם ניירות מחקה מדד סנפ 500.

אם רשום על שם בעלך אז ב 120 שלו זה יתחלק חצי חצי את והילדים, כמו כל רכוש.

צוואה אם תהיה או יש בהחלט תיתן מענה והוראה אחרת אם תכתבו אותה.

לעניין המיסוי של ארהב אני פחות יודע

אכן מדברת על קרנות בקטע של המקומות שיש שם כסף מושקע

האם צוואה קבילה חייבת להיות אצל עורך דין או שאפשר אצל גורם רבני?

יש אצלנו בקהילה אחד שעושה את הצוואות של כולם, הוא במשרה תורנית להבנתי

לא ידוע לי על זה שהוא עורך דין

לוקח על כל הסיפור הזה באזור ה 2000 ש''ח

1. צוואה כזאת חתומה - קביל?

2. זה המחיר או שיש יותר זולים?

3. מוסרית - מה נכון לעשות עם הירושה בצוואה

להוריש הכל לבנ.ת זוג שיעשה הטוב בעיניו או שראוי כן להשאיר משהו רק לילדים?

מוסרית אדם יכול להוריש מה שבא לו למי שבא לו, זה הכסף שלו, רק לא כדאי להוריש הכל לחתול שלך כי יתכן ובמקרה כזה יתקפו את הצוואה בטענה לאי שפיות.

קשה לתקוף צוואה אגב.

כל עוד הדברים פשוטים

מה רע בדף בכתב יד, תאריך, חתימה

טביעת אצבע בליפסטיק? 

באמת שואלת, למה כל כך מסובך? 

הכוונה היא שאם אני מת אז הרכוש שלי כולו עובר לאשתי ואם נגיד היא מתחנת עם עוד מישהו או רוצה לעשות שינוי בצוואה, את הרכוש שלי לא יוכלו ליגוע ואחריה זה עובר לילדים.

וכן אם היא מתה כנ"ל.

צריך לדעת איך לעשות.

טעויות יכולות לגרום לבעיות או לבטל את הצוואה.

לא חייבים עורך דין אבל לדעת מה ואיך כותבים.

יש כללים

לדעתי גם דמות רבנית יכולה אבל צריך שגם היא תדע מה ואיך לכתוב.

בעניין מחיר לא יודע, שמעתי גם על יותר מזה.

מוסרית, כל אדם ומה שהוא חושב לנכון

למה אמרת יפה מאוד שאנחנו משקיעים שם?

בדקתי עם בעלי ואנחנו באמת שם

ניסיתי לשאול אותו מה הסיבה והוא התחיל עם מלא הסברים - איבדתי את דרכי דיי בהתחלה.

השקעה דרך אינטרקטיב באמת יותר משתלמת?

אינטראקטיב לדוגמא הוא בית השקעות שדרכו אפשר לעשות חשבון מסחר עצמאי כזה. יש עוד כמה

לגבי מסחר עצמאי מקווה שיודע מה הוא עושה

אני שומעת ממנו מידי פעם על עליות וירידות..

צריכה יותר לסמוך עליו.

תודה על המענה. 

בנוי מעליות וירידות, ככה זה.

ואם משקיעים בדברים עם סיכון (מניות למשל) צריך לדעת שיש גם ירידות ולפעמים גדולות.

כאן נכנסת הפסיכולוגיה של ההשקעה.

צריך סיבולת לזה.

אם פתח חשבון מסחר סביר שהוא יודע מה הוא עושה.

נראה שזה מעניין אותך ורוצה לדעת אז תשאלי אותו, תשבי איתו.

הרכוש מתחלק חצי חצי בין הבעל 50% לבין הילדים שחולקים יחד ב50% הנותרים.

יש אופציה שנקראת ויותר ירושה, שהילדים חותמים שמשאירים את הרכוש אצל ההורה שבחיים אבל זה כמובן תלוי בילדים..

שזה הרבה יותר עמוק וכנראה לאורך זמן.

איך התקשורת בשוטף? איך היה בעבר?

הרגשת המיאוס קשה וכואבת השאלה מה הנקודה שאת יכולה לומר לעצמך שהיא שורש הבעיה ומשם להתקדם.

לו לא מפריע הוויכוחים האלה שיש בינכם?

אה, ומזל טוב, על הלידה ועל החתונה

באמת חושבת ולא מוצאת את שורש הבעיה.. הכל זה בעיות! אני חודש תקועה בבית עם התינוק והוא מתלונן על זה שהוא עושה הכל בבית כי הוא מארגן ולוקח ומחזיר את הילדים מהגן ושוטף כלים פעם באף פעם.. אני צריכה לקום ולסדר את הבית ולמהר שתהיה ארוחת צהריים עד 1 בצהריים.. אין לי זמן לעצמי אפילו.. ואז הוא חוזר לכולל ב2 עד 5 ואני נשארת עם כולם בבית.. ואם אני נרדמת הוא עוקץ ואומר שאני לא יושבת עם הילדים בכלל..

דוגמא.. שלשום לא היתי בבית והוא נשאר לשמור על שלושת הילדים (בפעם הראשונה) וביקשתי ממנו לקחת ולהחזיר את הילדה מהחוג.. הוא עונה לי אני לא יכול התינוק בוכה אני לא לוקח אותה.. כשחזרתי הוא והתינוק בכלל ישנו...

עכשיו הוא מגיע הביתה ואמר לי אני נוסע ללמוד בירושלים היום תחזירי את הילדים מהגן.. אמרתי לו ממש לא, חם בחוץ והתינוק יעשה לי בעיות והוא פשוט התעצבן והלך לכולל..

אתמול בחתונה בגלל שהיא היתה מעורבת הוא היה עם פרצוף 9 באב עד שהלך.. בתמונות, לדודים שלי, אלי כמובן, לכולם...

כל מיני דברים שפשוט גורמים לי להגיד דייי

אבל כל זה התחיל בלידה ובחודש האחרון?

איך היה קודם?

איך התקשורת בינכם? הוא מבין מה קשה לך?

יש לכם זמן שאתם לבד ביחד?

הוא שותף לעבודות וניהול הבית?

אם הקשר לא משהו אז זה משפיע על הרצון במגע.

אני מציעה לא לדחות את הטבילה אבל כן לשתף אותו במצב ובהרגשה.

אם הוא חושב שהכל טוב ולא מבין את הקשר בין הויכוחים לטבילה אז תסבירי לו, אין לו דרך לנחש.

המציאות החדשה של תינוק חדש נוסף בבית קשה לו. אולי לא יודע איך להתמודד עם התוספת המשמחת.

כמו ש @פה לקצת כתבה, הוא חייב לשמוע ממך שקשה לך ככה. אין ספק שהמצב הזה גורם לך להתרחק ולחשוב אם לטבול או לא, אבל לא בטוח שלא לטבול זה הפיתרון. 

ומאד מובן למה מרתיע אותך לטבול עכשיו

אני מקצרת ממש רק רציתי לכתוב לך את זה שניה מקווה שיהיה מובן

יש משהו בלסיים עם ההרחקות שיכול לקרב, מצד שני את לא רוצה לעשות כמובן משהו,שלא מתאים לך

לדעתי

לא לדחות טבילה

כן לתאם ציפיות. שלא יהיה לו ציפיות לא תואמות ואז זה יכול להיות פגיעה שקשה לגשר עליה בדיבור תוך כדי האירוע (אני לאמיודעת כמה הוא מודע וכמה לא למה שאת מרגישה)

חס וחלילה לא כאיום, ולא כעונש, ולא כאולטימטום, פשוט לשקף את המצב שלך שאת מרגישה ריחוק/מה שאת מרגישה, ואת צריכה זמן/לדבר/מה שאת צריכה

ולזכור שלחיבוק יש הרבה כוח טוב שמרפא ממש את הנפש, תני לזה לפעול גם עליכם,  אפשר להנות מהיתרונות של המגע שלב שלב בקצב המתאים

שכשלא משתפים, זה הרבה פעמים רק נהיה יותר גרוע (כי הבעל מרגיש את זה) וזה יכול ללכת ולהתדרדר כי "לא מדברים על זה".

, לכן ברוב המקרים אין מנוס מתקשורת פתוחה ובדיקה איך אפשר לגשר על הפערים ולהתקדם לפיתרון...

יש משמעות ליום הזה בלי קשר לקשר האינטימי בינכם.

חשוב שתהי מסוגלת להגיד לו שאומנם אתם מותרים אבל פחות בא לך להתקרב היום, ושגם הלכתית אסור לך כי את פגועה ממנו...

זה מאוד מאוד מובן, גם הורמונאלית וגם רגשית,

קורה לפעמים שאין חשק.

אבל כדאי שלא תתרגלי ל"פיתרון" כזה.

היום זה יום הטבילה שלך, זה כמו סוג של יום הולדת, יש לך עת רצון.

לכי תסירי מעצמך את כל הסיגים ותחושות הרעות, תנקי את האנרגיה שלך.

ותזכרי, זה שאתם מותרים זה לא אומר שמותר שהוא יגע בך בניגוד לרצונך.

תהי ברורה, תסבירי לו שהתלבטת והחלטת לעשות את זה בגלל שאת מצווה. אבל מצד שני, יש דברים לפתור לפני כן.

לא לפחד מהעלבונות שלו, זה שלו.

חשוב שלא תרצי אותו רק בגלל הפחד מהתגובות שלו.

זה בסדר ומותר להעלב ולריב.

תנסי לעשות את זה חכם ונכון.

תינוק קטן שדורש המון כוחות, המון עומס על שניכם. והורמונים. ושינוי כל הסדר שהיה עד כה.

אז הכי כדאי לקחת נשימה, להבין שיש קושי אמיתי, לנסות להתמקד במה שיותר חושב ונותן כוח, להוריד סטנדרטים במחויבויות החוצה/מטלות בית, לקחת עזרה במה שאפשר. ולהבין שבע"ה לאט לאט המציאות תהיה קלה יותר ובע"ה האהבה תתגלה יותר...

ובכל מקרה, אולי אפשר לנסות לקחת שעתיים לשבת במקום שקט/מסעדה ולנסות לדבר על הטוב, האהבה ולשתף במה שמפריע? זה בעצמו יכול לתת כח לשניכם להתמודד עם כל האתגרים...

מזל טוב!

אבל אני בעד לדרדר את חברי הפורום לעשן ירוק בלי קשר

ועם תחבורה ציבורית מעולה.

את מודיעין הוספתי למקרה שכולם פה בפורום מתנחלים...

קו 380 לא יכול להספיק לכל באי הפורום

בא למפגש נחשון?

יש מצב. תלוי מתי ואיפה מי נגד מי וכו

אבל מניח שזה יותר תלוי בזוג מאשר בטיפול

ואצל לא מעט הזוגות מגיעים לגירושין אחרי טיפולים שלא צלחו אז כנראה שגם האחרון לא יצליח.

אם זוג חושב שיש איזה סיכוי. אז הטיפול יכול לעזור לו.

אבל בדרך כלל זוג שמגיע לגירושין כבר חתום שזהו זה.

אבל אם צד אחד לא מעוניין בשלום,

אז הצד הראשון צריך להוכיח שרק הוא הגיע לטיפול

ולבקש מהמטפל שיאשר שרק הוא הגיע

ואז ללכת לבית הדין

"שלחתם אותנו לטיפול, היא אמרה שתלך, ובפועל רק אני הגעתי"

ואז זה הוכחה לרצינות בכוונת הבקשה לשלום

דבר שיכול להועיל למבקש השלום בהמשך

באיזו שהיא צורה

לאו דווקא מה שהוא רוצה (שיהיה שלום)

שיתחשבו בו בהמשך בעניינים כלכליים

כי הוא דווקא רצה שלום

זה עם מטפלים מוסמכים? בכמה פגישות מדובר?

זה טיפול שעוזר להגיע לשלום בית או טיפול להגיע להחלטה האם רוצים שלום בית?

ככה קוראים לזה בשפת בית הדין (לא מטפלת)

ויש אפשרות בדין,

להגיש בקשה "להפנות את הזוג ליועץ נישואין"

וגם לא צריך עורך דין אפשר לבקש את זה

בבית הדין בפגישה/דיון שנקבעה ע"י בן הזוג השני

(שרוצה לפרק)

וכן יש לבית דין בדר"כ היכרות עם יועץ / יועצת שהם יכולים להפנות אליו.

וגם אפשר להציע להם, אני הצעתי להם רב מסויים ספציפי

ששמעתי עליו המלצות.

והם נתנו החלטה, שנלך אליו,

ובנתיים ההליך בהמתנה 4 חודשים

(ואם לא חזרנו לבית הדין.. 

אז מתבטלת בקשת הגירושין.)

(שמא היעוץ יצליח .)

עכשיו המשימה שלך,

בן/בת הזוג שרוצה בשלום הבית,

לוודא שהפגישות/שיחות קורות

ולא לתת לבן הזוג השני למסמס את היעוץ,

/ לוותר על המפגשים בתירוצים כאלה ואחרים

פשוט להביא את המצב לכמה שיותר יעוץ מול היועץ

מהנסיון שלי זה יכול להועיל

לפעמים עצם זה שבן/בת הזוג

מרגיש שהופה מישהו מקשיב לי פה בעל נסיון וידע

נותן לו את התקווה ודברים משתפרים

בהחלט זה קורה, רק להתמיד בתהליך

ודברים משתפרים.

לא להגיד הוא תמיד אומר אותו דבר הבנו כבר

מכירים בעל פה

כי עצם העיסוק בנושא,

מביא לחשיבה על פתרונות

הופך את העניין של לפתור את הפערים

למשימה משותפת

ולא אחד שכל הזמן רודף אחרי השני

שלא מתעניין בפתרון

ויש צד אחד שרוצה לפרק בשביל מה ללכת ליעוץ?

בן זוג שהגיע עד לכדי פעולה סופית להתגרש ולא מעוניין ביעוץ והבן זוג שהוא רצה להתגרש ממנו כופה עליו יעוץ? זה לא נשמע שיש הרבה סיכוי ליעוץ כזה

מוצאים פתרונות כששני בני הזוג מאוד רוצים למצוא פתרונות, הרצון הוא המפתח וכשכפית על אדם יעוץ לקחת ממנו את האופציה שיהיה לו רצון להתפייס כי הרצון שלו לא נחשב והוא יוצא במאבק על הרצון שלו המקורי שנמנע ממנו (להתגרש), אין לו מוטיבציה לעבוד על שינוי. אי אפשר לעזור למי שלא רוצה, רק למי שפונה ביוזמתו ומרגיש צורך בטיפול הזה.

בעצמך כתבת " השני שלא מתעניין בפתרון".

כשבני זוג מתחתנים

הם לפי תפיסתי, סוג של מתחייבים (כחלק מהסכם החתונה),

אחד לשני שגם אם יהיה קושי,

הם ינסו להתגבר עליו ביחד.

ולא שאם אחד פתאום רוצה לעזוב את הקשר

הוא מוזמן לעשות זאת ברגע שיעלה רצון מלפניו.

זה אחד ההבדלים, לפי הבנתי ,בין חברות רגילה

של שני חברים, לחתונה.

וכמובן שיש גבול מסוים.

ולכן כדי לתבוע גירושין מבית הדין

צריכה להיות "עילה" לתביעה.

(החמרת מצב/ אלימות/ דחיה)

בן אדם שסתם התייאש ויום אחד לא בא לא והוא

מוותר, לפי תפיסתי הוא בעצם מפר הסכם/

בינו לבין בין הזוג, שהרי כשהתחתן סוג של אמר לשני, אני אהיה איתך בהמשך החיים האלה.

מה בית הדין יעשה במקרה כזה?

האופציות פתוחות.

מן הסתם ישאף לנסות לתקן את התא המשפחתי

בשלב ראשון, אם אין לשני עילת תביעה מוצדקת לגירושין.

(לידע כללי אלימות אם היא חד פעמית- אינה עילה מספקת)

ויש לבית הדין גם עוד שיקולים.

ויש טכניקות ותככים כמובן, איך להציג את המשבר כחריף וכחמור, ולאלץ את פירוק המשפחה

אבל באופן כללי תדעי שאת תובעת מבן אדם

לוותר על איבר מאיבריו, ועל "עצם מעצמיו"

וקשה לחייב אדם לעשות ניתוח כזה חמור

ללא שהתייעץ עם מומחה בתחום.

אדם סביר לא אמור להגיע להחלטה להתגרש ולהגיע פיזית לבית דין בלי לנסות טיפול מרצונו האישי מאחריותו האישית.

אבל שוב, אי אפשר להכריח אדם לעבור טיפול.

וכמה שלא נעים לצד השני שמאלצים אותו להתגרש, אין לו ברירה כי אי אפשר להכריח אדם להשאר נשוי לך ואי אפשר להכריח לטפל. אותו אדם רק יכול בעצמו ללכת להתיעץ בשביל עצמו. 

זה גם מצאתי, קשור לעניין.

שיש מצבים שבית הדין לא יכול לחייב אף אחד

לא ללכת ליעוץ ולא לחיים משותפים:

בפסיקה  ההלכתית קיימים גם פסיקות שאינן קובעות בפועל כלום, כגון: "לא מקרבים – ולא מרחקים" במקרים בהם ברור כי לא ניתן לקיים בין הצדדים שלו"ב אך במקביל אין עילה מוגדרת לחיוב או כפיית גט.

מתוך תיק 577794/1 ביה"ד חיפה, מיום ל' במרחשון התשע"א, בהרכב אב"ד הרה"ג מימון נהרי שליט"א:  

"מערכת נישואין מושתתת על שני אנשים שכרתו ברית, והחליטו יחד על דרך משותפת הנראית להם. כל סטייה מדרך זו שבחרו מחייבת את הצד המעוניין בסטייה זו לשכנע את הצד המתנגד לקבל את דרכו או לסגת ממנה, אלא אם כן יש עילת גירושין מובהקת.  תפקידו של בית הדין בנסיבות הללו היא להבהיר את עמדת ההלכה של "לא מקרבין ולא מרחקין" כפי שכתב מהר"ם מרוטנבורג בשו"ת ח"ב סימן שכח' הביאו דבריו רבים מן הפוסקים הראשונים והאחרונים, וכן פסק הרמ"א באה"ע סימן ע"ז סעיף ג' 'שאין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו'.  לאור האמור נפסק: בית הדין קורא לצדדים, כאנשים מאמינים, לעשות פסק זמן במלחמה אותה הם מנהלים לעריכת חשבון נפש נוקב כל אחד עם עצמו בהתייחס למערכת הזוגית וההורית הראויה והרצויה".

-------------------------

וגם מה שהתכוונתי מהתחלה:

ציטוט מה בית דין אמר לאחד שלא היה מוכן ללכת ליעוץ זוגי:

"ביה"ד : אין בעיה אתה לא צריך ללכת אני יגיד לך את המשל את המשל תבין בעצמך, מגיע אדם

לבית רפואה, חדר מיון ואומר לרופא תשמע תסתכל על הרגל שלי , יש כאן פגיעה תראה איך היא

מסורקת עכשיו ומיד תחתוך לי את הרגל כך אומר הפציינט והרופא אומר לא! זה לא עולם לא יקרה!

לעשות גירושין זה יותר גרוע מלחתוך את הרגל. אתה רוצה שאני יעשה ניתוח ולהפריד ביניכם גם

אם הטיעון שלכם %100 צודק, גם אם הרופא רואה שמצב הרגל בכי רע לא מאמין שיש רופא אחד

שבאותו רגע יכניס אותו לחדר ניתוח אלא אם כן זה פיקוח נפש .צריך לעשות בדיקות ואחרי כל

הבדיקות נוכל לראות אם אכן המצב כה גרוע שצריך לעשות את הניתוח הזה. אני לא יודע מה המצב

של חיי הנישואין שלכם כרתם ברית נישואין לפני 15 שנה ויש 3 ילדים משותפים"

בית דין יכול להכריח שני אנשים ללכת לטיפול גם כשאחד מהם לא מעוניין בפיוס בשלום בית ובטיפול.

האם זה חכם להכריח? האם הטיפול יהיה יעיל בצורה הזאת? 

כתוב שהוא לא יכול לכפות על מישהו

לפרק לעצמו את המשפחה (אם אינו רוצה בכך)

בלי שנעשה נסיון ללכת לאיש מקצוע.

זה הדין.

כמובן שיש נשים/גברים שיודעות/ים יותר טוב מכולם

ויודעות/ים את תוצאות היעוץ עוד לפני שנעשה

ואי אפשר ללמד אותן/ם.

תופעה ידועה ומוכרת לכולנו.
 

אבל מבחינת הדין,

את לא יכולה לכפות על בן אדם מתן/קבלת גט 

בעל כורחו, כשהוא סבור שאיש מקצוע יכול למנוע צעד זה.

מאידך הם גם לא כופים במיוחד חיים משותפים על אחד הצדדים.

והמצב נשאר כמו שהוא.

אז קודם כל יש תופעות של חשיבה לא סבירה

ורצון לברוח ממחויבויות.

ויש חולשות לאנשים..

ויש תופעות של חוסר נאמנות שלא נדע..

ויש הורמונים אחרי לידה.

ולא כולם חושבים בצורה סבירה ונאמנים לבני זוגם

בצורה מלאה..

צר לי לעדכן אותך,

שיצר הרע, והגאווה, והכבוד

והתאווה, עדיין קיימים בעולמנו.

ואשרייך שזכית, שאת כל כך רחוקה

מדברים אלה

שלא העלית אותם על דעתך.

כה לחי.

לכי בדרכך זו והושיעי את ישראל.

בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל.

לאחר שהיו כנראה ממצאים לכך שהרבה זוגות התגרשו בלי שהיה מספיק מאמץ לגשר ביניהם.

בוודאי שיש זוגות שזה מציל את הזוגיות..
כמה? איני יודע..

אפשר לקרוא מאמר שמדבר על זה

קישור

איך עובד הייעוץ המשפטי של מערכות בתי משפט, מה הזמינות של הייעוץ ועד כמה הם מתמסרים למי שבחר לקבל את הליווי והייעוץ המשפטי שלהם.

ובכלל, למי פונים כדי לקבל ייעוץ משפטי 

ממלאה בקשה באינטרנט. למרות שתמיד עדיף עם מגשר שיבוא לטובת 2 בני  הזוג.

בקשר לרבנות, כן הם שולחים לפחות ל3 פגישות, אותנו שלחו לדיין בבני ברק מטעמם, שלקח ממש גרושים, ניסה לדבר על ליבנו שלח אותנו לחודש ניסיון בבית, ואז שראה באמת שאין מנוס

מלהתגרש, נתן לי את ברכתו, ונפגשנו שוב שלושתינו על מנת לערוך הסכם הסדרי ראיה ומזונות.

(מה גם שהרוב המקרים מדובר במישהו שמקורב לדיינים או פרוטקציה אחרת.)

כמו בכל העסקאות המפוקפקות של מפלגות החרדים הדיין בהית בדין הפנה אותנו לדיין בפנסייה שנשב אצלו בבית הפרטי וננסה לגשר.

הגרושה החלה בגידופים שאיננה מוכנה בשלום בית ואף טענה שאני בועל/נבעל עם בני מיני ועל כן איננה מעוניינת בגישור.

למרבה הצער והפלא שבדבר לא כפה עליה בית הדין שום עניין בהוצאת דיבה או סנקציות כאלה ואחרות אלא בחר לחתום את פיו למשך שלוש שנים

ואתה מספר צד אחד מהתמונה וזה בסדר לגמרי אבל יתכן והיו עוד דברים

אין שום אוביקטיביות?

רעיון מבורך וביצוע בום טראח...

כאשר זוגות פונים להתגרש יש לא מעט אמוציות וכעסים של מי יותר ושל מי פחות ועל כן על מנת לנסות ולנקות את כל אותם "רעשיי הרקע" מפנים הן בבית הדין והן בבתי המשפט לגישור טרום הגרושים.

מדובר ב 2 עד 3 פגישות שכל מטרתן היא הורדת גובה הלהבות במסגרת הגרושין.

ינסו שם להגיע להבנות בהסכמה על האם נחוץ תביעת כתובה למשל או משמורת הילדים כשהכל לכאורה בישיבה נינוחה ולא בספסל בית המשפט בדגש על לכאורה.

כל מה שיושג בהסכמות לא ניתן לעירעור!!!

אלו הסכמות ועל כן לטוב ולטוב פחות יש להפנות את תשומת הלב... חבר שבהסכמות הציע לגרושתו מזונות של 5500 שקלים בחודש ופוטר מעבודתו ונאלץ להשתכר פחות לא הצליח לשנות או להגיע להבנות ונאסר לאחר הפעלת סנקציות בעניין.

מנגד, חבר אחר שסהכ רצה משמורת משותפת מתוך היותו הורה פעיל קיבל את ויתור הגישור פעמיים מצד גרושתו שגררה אותו לבית המשפט ובתום חמש שנים הוציאה מעל 400 אלף שקלים - כסף שהלך לפח! ואז התקבלה החלטה למשמורת משותפת...

גם במקרה שלי סרבה הגרושה לגישור - הגיעה ואמרה לא מסכימה לכלום פעמיים ובזאת נגמר נסיון הגישור

גם במקרה שלי הוציאה הגרושה סכומי כסף אדירים שהיו יכולים בקלות לשמש להשכלת הילדים ולעתיד ורוד יותר עבורם כהורים לילדים גרושים.

ואומנם...

הגישור הוא לכרורה כלי מדהים אבל לא ניתן לכפייה.

אם הגרוש שלך קיבל בית בירושה מלפני החתונה ועשה הסכם ממון ורוצה להתגרש ולא לחלוק איתך את שווי הבית ודורש משמורת משותפת או בלעדית ולא מוכן לאיזון משאבים מעבר להיותו שמוק הוא הדוגמא הטובה ביותר לנרטיב הנשי במדרגות הרבנות ובתי המשפט.

הכל מגיע לי זו הסיסמא הרווחת...

2 אוחזין בטלית זו לא סוגייה בעלמה אלא מציאות דרך החיים...

וכמובן שחבלללל

1, יישוב סכסוך. היינו אצל עובדת סוציאלית מעולה אבל לא עזר וגם בית דין לא סמכו עליה.

2. בית דין שלחו בתשלום מלא למישהי מטעמם. היא עזרה לי להבין מה קורה

זה צורך בסיסי של הגוף

כך שברגע שהוא יכול - הוא נרדם מייד

כי הגוף מותש ונזקק לכל טיפה של מנוחה .

תבדקי איתו איפה ואיך אפשר להסתנכרן.

לא הגיוני לצפות ממנו להיות גם וגם וגם

כשמהצד שלך לא מגיע איזה צעד.

לא מכירה לעומק

זה מה שיצא לי לחשוב בשלוֹף ,

מקריאה חוזרת של הפוסט.

בכל מקרה

בהצלחה רבה

וכל הכבוד על המסירות והאכפתיות של שניכם!

לדבר ביחד על הצורך של הבית

לשמוע גם את הצד לו,

 לתת לו מקום לפרוק את מה ש"יושב" גם עליו,

לברר בעדינות מה קשה לו בכל זה (האינטנסיביות היומיומית שלו )

ואם הוא רוצה שמשהו ישתנה, 

או איך אפשר להקל מעליו את העומס 

כדי שהוא ייתחלק בצורה טובה ויביא הקלה (יש לי אישה ובית, לראות את זה ולהיות פנוי נפשית להינות ולהתמלא מזה) 

וממילא רצון ויכולת של שניהם להשקיע בקשר, בזוגיות ביניהם  ומתוך כך הבית ייבנה בצורה בריאה ומשמחת.

איני יודע האם בהכרח להחליף עבודה, אבל לכה"פ להוריד עומס, לצמצם אחוזי משרה, לקבוע גבולות - אין ענייני עבודה אחרי שהגיע הביתה. אם זה לא אפשרי, אז למצוא איך מורידים עומס בבית, אפילו בתשלום. ככה יישאר לכם יום שישי בבוקר פנוי. יש גם אפשרויות אחרות, צריך לפתוח ראש.

בהצלחה רבה

ונ.ב.למה מחקתם אותי משימוש בפורום?

לא אמרתי שום דבר בעייתי

בכל מקרה הסרטון כאן:

מאמינה שיש לו עשר דקות בשעה 12

ועשר דקות בשעה 3

הוא מוצא זמן לשיעור, לספורט , לאכול, ללמוד

על מה שחשוב לו הוא לא מוותר

אז איו סיבה שאם הכל תקין וטוב איתכם לא יהיה במשך היום כמה דקות זמן לשיחת טלפון

את אומרת שהוא מרוויח מאוד יפה, שייקח עובד/ת לכמה שעות בשבוע שיעשו לו את כל עבודת האדמיניסטרציה, מיילים, הודעות תיאומים, ניהול חשבונות וכו'.

ואז יישאר לו קצת זמן לנשום.

הוא צריך ללמוד לנהל את הזמן שלו טוב יותר.

אולי לקחת קצת פחות עבודה.

לשים גבולות לעבודה כדי שיהיה זמן למשפחה (מלכודת עצמאים נפוצה אגב).

הוא לא מרגיש שהוא טובע?

הנעלם הגדול זה האם העבודה שואבת אותו, או שהוא "הזמין" את העבודה לשאוב אותו. נשמע שגם כשהוא לידך אז הוא לא מפסיק לעבוד - מפרפר על דברים בבית וסוגר משימות ועושה כל מיני דברים (יום שישי כמשל).

איך  הוא היה בתור מתבגר? יותר חשוב להבין את האישיות שלו ואת מה שמפעיל אותו באמת. האם הוא היה מתקשר בעבר בתוך הבית או שרק בחוץ (כמו שהוא מציע לך לצאת לסיבוב) הוא פורח? 

ולהבין מה חשוב לכם.

להבין אותו - העומס המטורף והשעות לא שעות בהן המוח והנפש והגוף צריכים לתפקד נותנים את אותותיהם ומביאים לעייפות ולהירדמות.

והמקום ממנו הוא עושה את הכל - שיהיה טוב לכולכם. לכל המשפחה שלכם. שיצור עבורכם יציבות ורווחה כלכלית.

להבין אותך - המציאות בה את לא מצליחה לדבר שיחות עומק עם בעלך יותר מ2 דק' מביאה אותך לתסכול עמוק. להתשה נפשית כפי שכתבת. 

והמקום ממנו את רוצה בשינוי המיוחל הוא כמובן הצורך שלך בשותפות עמוקה, בשיח עמוק, בזמן ומרחב זוגי שמביא גם לשמחה, אושר, אהבה ויציבות זוגית ואישית.

להבין את המציאות - אכן, מציאות בה כ"כ הרבה שעות וכ"כ הרבה מאמץ מוקדשים לפרנסה, לעבודה, ולשאר פעולות - דורשת אנרגיה רבה.

כולנו בני אדם ויש לנו רק 100% כוחות ואנרגיה. אין לנו 101. ואיפה שנבחר להוציא את אותה אנרגיה *מוגבלת* שברשותנו - שם היא תצא.

*ובהכרח על חשבון דברים אחרים*.

לכן עלינו לבחור מראש, ובעצמינו, מה לתעדף, מה לשים ראשון בסדרי עדיפויות, ואח"כ מה שני, שלישי וכן הלאה...

לבחור מראש איזה כדור להפיל מראש בג'אגלינג של החיים,

לבחור מראש על מה אנחנו מוכנים לוותר בלית ברירה ועל מה ממש ממש לא מוכנים לוותר.

וכאן מגיעים להבנה של מה חשוב לכם-

אז חשובה היציבות והרווחה הכלכלית. נכון מאוד.

וחשובה השותפות העמוקה, השיח העמוק, האושר האהבה והמרחב הזוגי. נכון מאוד.

ועכשיו איך עושים את זה בפועל?

איך עושים *ששני הצרכים שלנו יתממשו גם יחד*?

שלא יצא מצב שיש לנו אומנם יציבות ורווחה כלכלית אבל אין לנו חלילה זוגיות ואין לנו אושר זוגי ואנחנו נובלים ואומללים,

וגם שלא יצא מצב שיש לנו זמן ומרחב זוגי ועומק ואהבה אבל אין לנו יציבות כלכלית ואנחנו וילדינו בקריסה כלכלית.

אז איך פועלים כדי לחיות ולהגיע למה שבאמת חשוב לנו בחיים בלי לוותר על משהו אחר שגם הוא חשוב וחיוני לנו?

חוזרים על מה שהיה עד עכשיו -

מבינים אותו.

מבינים אותך.

מבינים את המציאות

ומבינים מה חשוב לנו.

ואחרי שהבנת אותו - את יודעת ומבינה שהוא לא עושה "בכוונה" נגדך, את מבינה שהוא נרדם כי הגוף פשוט מותש.

את גם מבינה שהוא פועל מתוך מקום שרוצה ברווחתכם כולכם ומעריכה אותו על כך.

ואחרי שאת מבינה אותך - את מבינה שאין אפשרות לוותר על המרחב הזוגי והעומק הזוגי שלכם, כי הוא יוצר את איכות החיים עצמם. את האושר עצמו. את כל המטרה שלשמה עובדים כל כך קשה - השמחה והסיפוק וההנאה בחיים עצמם!

אז אם בעלך אומר לך - "אני חייב כדי לא להירדם במציאות ההזויה הזו לצאת לסיבוב והליכה בחוץ כדי לדבר בלי להירדם"

ואת אומרת לו (או לעצמך) - "ממש אין לי כח בערב לעשות סיבוב הליכה. אני רק רוצה לשבת לנוח בסוף היום."

את בעצם מבינה ששניכם עייפים ושניכם בעצם צריכים את המנוחה.

הוא מנסה לצאת לסיבוב כדי לדבר איתך בלי להירדם, אך את עייפה בערב לסיבוב.

ואילו את מנסה לדבר איתו כאשר את לא מדי עייפה בבית, אך הוא עייף מדי ונרדם.

אתם בעצם מאוד דומים כאן

וכדי להבין יותר טוב את השני/ה - אתם יכולים לרתום את אותה ההבנה של איך אני מרגיש/ה עייף מכדי ל... (לדבר בלי להירדם / לצאת לסיבוב בערב) כדי להבין יותר לעומק איך השני מרגיש.

כפי שאת עייפה מדי לצאת לסיבוב בערב, והגוף רק משווע לנוח בסוף היום, כך הגוף של בעלך משווע להירדם בשנייה שהוא במצב ישיבה

אז מה אפשר לעשות?

כמה הצעות (למרות שביעניי אחרי ההבנה לעומק של כל הנ"ל ההצעות הכי טובות יכולות להגיע *משניכם* - ממש לעשות יחד סיעור מוחות וכל אחדש יציע את הפתרונות שלנו, אך רק ואך ורק על גבי *ההבנה אחד של השני/ה ושל עצמינו* לעומק):

א. להפחית שעה/שעתיים מוגדרות מראש מהעבודה (כן, על חשבון השכר של השעה-שעתיים הללו) כל שבוע. ולהקציב את השעתיים הללו לזמן זוגי.

בצורה הזו עדיין תישאר יציבות כלכלית, כי שעתיים של עבודה לא יקריסו אתכם כמובן, ומצד שני יהיה לכם זמן קבוע ביומן לביחד שלכם, וזה יקר וחשוב מאוד.

ב. להגדיר שלכל המיילים/הודעות לא עונים משעה מסוימת (למשל מ20:00 בערב) ולומר זאת ללקוחות - כך שאת כל התקשורת בין הפגישות ואת כל ההודעות הם יכוונו לשעות היום עד 20:00. מאוד הגיוני ומאוד מובן ומקובל להגביל שעות הודעות כנ"ל. לכל אדם ולכל עובד באשר הוא. זה יוצר איזון בין העבודה לבין הבית ומאפשר את אותו מרווח נשימה.

ג. להחליט על יום בשבוע שבו מסיימים קצת יותר מוקדם ומשקיעים בזמן זוגי.

ד. להחליט על יום בשבוע שאת מנסה לנוח במהלך היום/הצהריים (ע"י עזרה בכל מה שאת צריכה שיעשה - כדוגמת בייביסיטר, מיקור חוץ, אוכל מוכן, חד"פ, מסכים וכן הלאה...) ובאותו היום *כן יהיה לך כוח לצאת לסיבוב בערב* וכך תוכלו לדבר.

וכן הלאה עוד ועוד אפשרויות

שבעצם פעם את מנסה לבוא לקראת מה שאפשרי לבעלך (למשל לנוח ביום פעם בשבוע כדי כן לצאת לסיבוב בערב ולדבר)

ופעם בעלך מנסה לבוא לקראת מה שאפשרי לך (למשל להפחית שעתיים בשבוע כדי לשוחח איתך בישיבה בבית בלי להירדם).

מחזקת אותך להמשיך ולפעול לאושר ולרווחה שאתם כה מייחלים לה,

אל תוותרו על האושר של שניכם!

ע"י ההבנה לעומק של כל אחד מכם, נתינת מקום לכך ומציאת דרכי פתרון בתוך המציאות עצמה ופילוס דרך לכל מה שחשוב לכם בחיים - זה אפשרי ב"ה!

ותתפסי את זה גם את כשזה עוד בוער לך לפני שיהיה מאוחר.

כרגע נשמע שהזוגיות בסוף סדרי העדיפויות שלו, וחבל.

אני לא בעד עמדה מכילה בנושא, כי יש פה דחיפות אמיתי..

תשאלי אותו מה *הוא* מציע ואיך הוא מתכוון לפתור את זה.

יש לכם זמן לקיים יחסים?

וכשיש, את עושה את זה מרצון או באונס?

בכל אופן, הייתי מציעה לך לא להמשיך להכיל את זה, ולא להיות סבלנית לגבי זה.

זה צורך בסיסי שלך כאישה, ואם יש לו קושי שבגללו הוא שם את הזוגיות בעדיפות האחרונה שלו, האחריות שלו היא ליזום פיתרון.

את יכולה להזכיר לו פעם אחת, אהל האחריות היא לגמרי שלו.

גברים לפעמים טועים לחשוב ש"עונתה" זה לקיים יחסים 5 דקות.

שמישהו יועיל בטובו להסביר להם מה החובה ההלכתית שמוטלת עליהם.

אני קוראת לזה חובה, כי החובה קיימת תמיד ולא רק כשזה זורם ונח.

והאחריות מוטלת עליו.

אגב, את לגמרי יכולה להגיד לו שמבחינתך שיוותר על העבודה הזאת, ושהיא לא מתאימה לצרכים שלך.

השאלה היא כמה את בעצמך מוכנה לוותר על זה ומבינה שהצורך שלך באישות לא פחות חשוב מהילדים, מהכסף וכו.

זה א ב.

כתבתי תשובה ארוכה ונמחקה, אז אין לי כח שוב.

נמשיך לדאוג לבית שלנו מכל הכיוונים בע"ה. גם למען עמ"י וגם בשבילינו.

אשמח שהשרשור ירד מהעמוד הראשי. תודה ובשורות טובות.

זה צפוי להמשך לנצח? או עתיד להשתפר?

נניח זה בניה של המוניטין ומעגל הלקוחות של העסק, ובעתיד זה כבר יותר יזרום

ירידה לצורך עלייה

קצת כמו אישה בהריון מסוכן או מאוד קשה (יש כאלו שממש מושבתות עשרה חודשים)

מה אומרת? כי זה מאוד משנה בעייני

יש זמנים לחוצים יותר יש זמנים פחות לחוצים. הזמנים האלו לא צפויים מראש כלכך.

א. לילדים עד גיל 18 זה בחינם - אז צריך להיות עם הראש עמוק באדמה (או עם עצלנות כרונית) בשביל לא לעשות.

ב. כמו שכתבת, נכון להיום אין באמת תחליף לביטוח של קופות החולים. אתה יודע למה אין תחליף?

בשעה שחברות הביטוח מנסות להכניס עוד ועוד מבוטחים לביטוח תאונות אישיות, ביטוח בריאות, ביטוח דירה וכיוצ"ב - כל החברות ללא יוצא מן הכלל ברחו מהביטוח הסיעודי, והן לא מוכנות עוד לבטח אנשים בביטוח הזה שלא דרך קופת החולים.

למה חברות הביטוח דוחפות בכוח מוצרי ביטוח שונים ומשונים, אבל את הביטוח הסיעודי הן סגרו?

פשוט, כי הביטוח הזה גרם להן להפסדים עצומים! ולפי ההערכות שלהן, ההפסדים היו גדלים וגדלים עם השנים.

מה זה אומר שחברת הביטוח מפסידה?

נכון מאוד, שהציבור מרוויח...

בביטוח רכב, בממוצע רוב האנשים יפסידו מכך שהם עשו ביטוח, אבל אני בכל זאת עושה כי אני מעדיף לשלם 3,000 ש"ח בשנה שרוב הסיכויים שיירדו לטמיון, מאשר לשלם 100,000 ש"ח אם הרכב ייגנב.

ועכשיו, כשיש לי ביטוח שבו סטטיסטית רוב האנשים דווקא ירוויחו, אז את הביטוח הזה אני לא אעשה?

ג. עם התקדמות הרפואה והדברים הטובים שהגיעו איתה, הגיע גם גידול עצום במספר האנשים הסיעודיים.

אם בעבר אדם היה מת ממחלה - היום הוא "רק" נהיה סיעודי.

אם בעבר אדם היה שורד במצב סיעודי שנה אחת בלבד - היום בזכות הרפואה הוא יכול לשרוד גם עשור.

אלה בדיוק הגורמים שהביאו לכך שהביטוח לא יהיה משתלם לחברות הביטוח - יש יותר מדי סיעודיים והם חיים יותר מדי שנים.

ד. להיות סיעודי עולה הון תועפות, הביטוח הסיעודי הוא רק טיפה בים ומי שאין לו חסכונות בצד לא יוכל לשלם לעובד זר או למוסד סיעודי ראוי ועדיין להחזיק את הראש מעל המים.

ועדיין, זאת טיפה חשובה בים הגדול הזה.

ה. אני חושב שיותר קל לנו לקבל את העובדה שהרכב שלנו יכול להיגנב מחר, מאשר לקבל את העובדה שיש סיכוי סביר שנהיה סיעודיים בעתיד. משהו במוח שלנו מסרב לקבל את זה שבגיל מסוים אנחנו עלולים לחלות באחת מאלף ואחת מחלות שהופכות אנשים לסיעודיים (למשל אלצהיימר, פרקינסון, שבץ מוחי, MSA, סרטן, פגיעות פיזיות כמו תאונת דרכים). 

כולנו מכירים חבר שסבא שלו נפטר כשהוא כבר לא צלול, כולנו יודעים שבגינות של פתח תקווה בימי ראשון יש יותר פליפינים בחופשה מאשר ילדים. ועדיין, המוח מתקשה לעכל את זה שבעוד 30 או 40 שנה הוא כבר לא יתפקד כשורה.

ו. בקיצור, לעשות.

א. שים לב שאם תעשה את הביטוח אחרי גיל 49, הפיצוי שתקבל חלילה במצב סיעודי יהיה קטן יותר.

ב. אז תגיד שהכי טוב לעשות את הביטוח מגיל 5 ועד גיל 18, ואז לעצור את הביטוח ולחדש אותו שוב בגיל 49 - 

במצב כזה אולי באמת מדובר בלקיחת סיכון סביר, שלא כמו אדם שבכלל לא עושה ביטוח.

אבל יש לזה שני סייגים:

* ברוב השנים שבין גיל 18 ל-49, הביטוח עולה כמה עשרות שקלים בחודש. אז ההפסד אינו גדול גם אם בחסדי שמים לא צריך להפעיל את הביטוח.

* ככל שאתה מחכה יותר זמן ולא עושה לעצמך ביטוח, אתה מסתכן בכך שחברת הביטוח תסרב לבטח אותך בעתיד אם מצבך הבריאותי יורע. למשל, בגיל 45 גם אם אתה בכלל לא סיעודי אבל כן הבראת פעם מסרטן או שיש לך בעיות לחץ דם או סוכרת וכו' וכו' - חברת הביטוח תסרב לקבל אותך לביטוח, או לכל הפחות תעשה החרגות מכאן ועד הודעה חדשה, כדי ששום מצב בריאותי ממנו אתה סובל כבר בעת עריכת הביטוח לא יגרום לחברה לשלם לך פיצויים אם תהפוך בגללו לסיעודי. 

לעומת זאת, אם תקדים לעשות את הביטוח כשאתה צעיר, חתיך ובריא - לא תהיה להם שום סיבה לעשות החרגות ואז תמורת כמה עשרות שקלים בחודש אתה מכוסה גם אם מצבך הבריאותי יורע בעתיד.

אגב:

 בביטוח חיים של קרן הפנסיה יש אפשרות לא לשלם על הביטוח (אם אתה רווק ללא ילדים) אבל כן לשלם סכום נמוך יחסית, בשביל לשמר את הזכות להצטרף לביטוח ללא החרגות.

למשל:

ראובן רווק בן 25, והוא בריא כמו שור. הוא יכול לוותר על ביטוח החיים שעולה לו 1,000 ש"ח לשנה, ובמקום זה לשלם רק 50 ש"ח לשנה.

תמורת אותם 50 ש"ח, כשהוא בעתיד יתחתן ויעשה ביטוח חיים דרך קרן הפנסיה, הקרן לא תבדוק את מצבו הבריאותי אלא תסתמך על זה שבגיל 25 הוא היה בריא ולכן לא תעשה לו שום החרגות (אפילו אם בינתיים הוא כבר בן 50, סוכרתי אונקולוגי עם קוצב לב).

אולי באמת חבל שאין אפשרות כזאת גם בביטוח סיעודי.

אגב ב:

בביטוחים הסיעודיים הפרטיים ז"ל, חשבו בדיוק על הנקודה שהעלית ולכן נתנו לך גזר: ככל שהצטרפת לביטוח הסיעודי בגיל מוקדם יותר, כך היית משלם לחברת הביטוח פחות כסף בשביל להצטרף לביטוח הסיעודי. כך היה לאנשים אינטרס דווקא להקדים ולהצטרף מוקדם ככל הניתן.

מבחינת חברת הביטוח ההיגיון ברור: אם אני מניחה שאתה תצטרך לתבוע את הביטוח בגיל 75 בממוצע, אז אני בעצם מניחה שעד גיל 75 אני אצטרך לשים בשבילך בצד X ש"ח. ככל שתקדים לשלם על הביטוח, ואני אשקיע את הכסף הזה בשוק ההון עד שתהיה בן 75, כך אתה תצטרך לשלם פחות בשביל להגיע לאותו X ש"ח (ריבית דריבית).

לצערי בביטוחים של קופות החולים הכלל הזה לא קיים, ומי שמצטרף יותר מוקדם משלם יותר (אבל כמובן גם מוגן ליותר שנים).

ב"ה

הביטוח שכיום ניתן לרכוש הוא רק דרך קופת החולים, בגדול כדאי שיהיה כפי שכתבת, ובגדול קופות החולים לא מרוויחות ממנו אלא מפסידות. זה גם אומר שיהיו שינויים כנראה במודל הסיעודי, בקופות החולים יפחיתו את התשלום למי שיהיה במצב סיעודי ויגדילו את הפרמיה החודשית. באמת אולי כדאי להצטרף לפני גיל 49, אבל יש סיכוי לא להתקבל לביטוח.

למי שיש משמעת עצמית גדולה לא להשתמש בכסף לשום שימוש אחר, אפשר לחשוב על אפשרות לחסוך מגיל צעיר את הסכום בקופת גמל להשקעה במסלול שבשנים נניח עד גיל 60 יותר מוטה מניות ואחכ הפחתת סיכון מדורגת(לדוגמא) בהפקדה בגובה הפרמיה לקופת החולים לביטוח סיעודי (אולי קצת יותר, או בהתחלה להפקדי כמה אלפים. אבל גם בלי זה) ככל הנראה יצטבר סכום גדול יותר משיתקבל בביטוח סיעודי ברוב המיקרים. ואותו לא ניתן יהיה לקצץ במהלך השנים אם יהיה גירעון בקופה, היורשים יקבלו אם אדם ימות לפתע, לא נדרש לעמוד במבחנים לא נעמים אם אתה זכאי לתגמולי הביטוח.

כיוון שאדם יכול לשלם שנתיים ביטוח סיעודי ופתאום לחלות ולקבל.

בשנתיים הוא לא היה חוסך את מה שהוא יקבל מהביטוח הסיעודי.

אם כי אני חייבת להודות שאני לא ממש מכירה את תהליך קבלת התשלומים ולא יודעת האם חברת הביטוח מערימה קשיים וכמה.

אבל החלטתי לבדוק בעצמי, התוצאות ממש מפתיעות!

מה אנחנו בעצם רואים כאן?

לקחתי את טבלת הפרמיות של הביטוח הסיעודי של כללית. בטבלה אפשר לראות את הפרמיה שצריך לשלם בכל גיל.

"סך הכל פרמיה" - פעולת כפל פשוטה. הפרמיה החודשית כפול מספר השנים כפול 12.

"שווי בסוף התקופה" - כמה כסף היה לי בגיל המקסימום, אם הייתי מפקיד את הסכום הזה לקופת גמל ומרוויח (נטו ממס) 5%.

"שווי בגיל 70" - אם לא אוציא את הכסף מקופת הגמל עד גיל 70, כמה הוא יהיה שווה בהנחה שאמשיך להרוויח 5% בשנה?

"שווי בגיל 85" - אם לא אוציא את הכסף מקופת הגמל עד גיל 80, כמה הוא יהיה שווה בהנחה שאמשיך להרוויח 5% בשנה?

ומה אנחנו לומדים מהתוצאות?

אדם שיתבע את הביטוח בגיל 70 - שילם בסך הכל פרמיות בסך 70 אלף ש"ח, ואם היה משקיע אותן בבורסה אז בגיל 70 היו לו 171 אלף ש"ח. 

בגלל שהביטוח משלם 300 אלף ש"ח (5,000 ש"ח כפול 60 חודשים) או 600,000 ש"ח (אם מאושפזים במוסד סיעודי), יוצא שעבור אותו אדם דווקא היה משתלם לעשות ביטוח ולא לחסוך בעצמו.

אדם שיתבע את הביטוח בגיל 85- שילם בסך הכל פרמיות בסך 130 אלף ש"ח, ואם היה משקיע אותן בבורסה אז בגיל 70 היו לו 443 אלף ש"ח. 

בגלל שהביטוח משלם 300 אלף ש"ח (5,000 ש"ח כפול 60 חודשים) או 600,000 ש"ח (אם מאושפזים במוסד סיעודי), יוצא שעבור אותו אדם בכלל לא בטוח שהיה יותר משתלם לעשות ביטוח.

האמת היא שאם מישהו הופך להיות סיעודי בגיל 85, סיכוי סביר שהוא לא יחיה עד גיל 90 ולכן הביטוח בכלל לא יצטרך לשלם לו את כל אותם 300/600 אלפי ש"ח.

וכמו שכתבת:

בקופת גמל יש יתרונות שאין לביטוח (מקבלים את הכסף בכל מקרה, גם אם לא הופכים לסיעודיים. אם מתים הכסף עובר ליורשים).

בהחלט נקודה למחשבה.

הוא גם חיסרון,

כי נניח שתחליט להשתמש בכסף להוצאות שוטפות בגיל 80, אף אחד לא מבטיח לך שלא תהפוך לסיעודי בגיל 85...

לדעתי,

אם מישהו מציע לי היום מסלול פנסיה זול יותר, אני אעבור אליו גם אם בעוד 10 שנים המסלול הזה כבר לא יהיה אטרקטיבי עבורי. קרן פנסיה זו לו חתונה קתולית ואני תמיד יכול לעבור אם בעתיד יהיה מסלול יותר משתלם עבורי.

נחשון אומר שאנשים לא אחראיים ולא רציונליים, ולכן אי אפשר לסמוך על זה שבעוד 10 שנים הם ישנו את המסלול שלהם, ולכן צריך כבר היום לעבור לקרן שלא תהיה הכי זולה עבורי היום, אלא הכי זולה עבורי במצטבר על פני כל שנות החיסכון (גם אם זה אומר להפסיד כסף בשנים הראשונות).

אז כמובן זה אינדבדואלי, ויש אנשים שעבורם נכון לפעול כמוני ויש כאלה שעבורם נכון לפעול כמו שנחשון ממליץ. אולם אני באופן אישי, סומך על עצמי שלא אגע בכסף שמיועד למטרה מסוימת.

תראי מה קורה עם תשואה של 8%:

במצב הזה, גם מי שתובע את הביטוח בגיל 70 כבר יקבל פחות ממה שהצליח לחסוך לבד.

מי שתובע את הביטוח בגיל 85 - הפער פשוט עצום.

שאם מישהו הופך לסיעודי בגיל 70 הוא יצטרך כנראה למשוך כל חודש רק סכום מסויים ושאר הכסף יוכל להמשיך לצבור תשואה.

ההבדל בין ''סך הכל פרמיה'' לבין השווי, זה ערך הזמן

היישוב מאוד מגוון!!

יש בו גם ממש דוסים וגם ממש לא.

קהילתיות- אין יותר מידי. כן יש נסיונות לארגן פה ושם דברים אבל זה לא מורגש ביום-יום. לאנשים מסביב פחות אכפת מכל אחד שמגיע ליישוב מדובר גם ביישוב גדול. אבל זה משתפר לאחרונה

כן יש קהילה של הוותיקים...

יש המון יחידות להשכרה רובן 2.5-3 חדרים. יש מעט שיותר והן יקרות משמעותית...

היישוב מאוד נח מבחינת מיקום ויש פה סופר וקוופות חולים ואפילו בית מרקחת.

בתי ספר יש דתי לאומי או בית יעקב בתל ציון

2 מעונות

גנים יש את של המועצה ויש פרטי תורני יותר 

אנחנו אוהבים

משפחה? חברות? עבודה?

סביב מה האירוע?

לא נפגשתם שנים או שנפגשים קבוע?

זה שש נשים שהן משפחה(גיסות/אחיות וכו')

פשוט שיהיה עוד משו מעבר לפטפוטים וכו'. 

(בעיקר כל דבר מסתדר לו עם מכות.הוא ילד חכם.. דיברנו על זה אבל הוא אמיתי לא שולט בעצמו. וכשהוא משועמם, עצבני, עייף,  לא משנה מה הסיבה מכות זאת הדרך שלו) 

יעזור לו להיות יותר מודע לכוח ולגוף שלו,וייתן לו מקום להוציא אנרגיות.

כמו כדורגל, ג'ודו וכו'.

וכדאי גם שיהיה לו דרך לבטא רגשות כשהוא לא נסער אלא רגוע, ועם הזמן זה יעזור לו גם כשהוא נסער.

אפשר בחוג אבל אפשר לעשות על זה מאמץ ממוקד גם בהית.

בן כמה הוא?

מאוד שונה ילד בן חמש או שלוש עשרה...

אבל הרבה תלוי במדריכים.

לא יודע אם זו כוונתך.

עכ"פ דוקא אני חושב שכדאי לנתב את הכוחות האלה למשהו בסגנון אקסטרים,

שמרגיל אותו להוציא מרץ וריגוש בלי להוציא אנרגיה על מישהו אחר..

כמו כדורגל, כדורסל, שחיה, כושר, סוסים והסגנון. הם גם מצריכים דייקנות אז זה בכלל מלמד אותו להשתמש בחכמה באנרגיה שלו.

אגב, גם להחזיק כלב (אם מתאים), עוזר לפרוק הרבה אנרגיה, ומרגיל לדאגה ורגישות. 

זה דפוס התנהגות שהוא רואה בסביבה הקרובה שלו?

הרבה פעמים ילד לא יודע איך להתמודד עם מצבים או עומס רגשות והברירת מחדל שלו היא כעס ואלימות.

הוא יודע לבטא במילים את התחושות הפנימיות שלו?

אם הוא מגיע לנקודות רתיחה שכל דבר מסתדר לו בכעס ומכות זאת אינדיקציה למשהו נוסף שקורה לו בתוכו, בשכבות שמתחת לכעס.

ואם כן, לא בטוחה שחוג ג'ודו זה הפתרון.

הוא יסכים לדבר עם מישהו?  

אם אין מדובר בדבר בעייתי כמו שאחרים העירו את תשומת ליבך שצריך לוודא

אלא ילד קלאסי שפשוט מרביץ הרבה

אז מציעה כיוון כזה (תעבדי מהקל אל הכבד):

1) הוצאת מרץ: לדאוג שהוא יחזור הביתה עייף ממש, זה עושה ילדים רגועים ופחות מריבות

לשלוח לצהרון, פעילויות קבועות בחוץ (חוג זה רק פעם בשבוע, עדיף משו זול וזמין כמו טרמפולינה, אופניים, גינה)

2) עניני תחושה: הרבה חיבוקים, קיווצ'ים, מגע רך ומגע עמוק, תקלחי אותו נעים ומושקע, מאוד מרגיע את החלק הפיזי שבגוף ומלמד על רוך

3) תקשורת: לאחד מילדי שהוא ממש כעסן אני מאוד מקפידה לתמלל את התחושה

תופסת אותו בקצת כוח בידיים, פנים מול פנים, וממש אומרת "אתה מרגיש עצבני, אתה חושב שזה לא בסדר מה שהוא עשה לך, אתה רוצה להחזיר לו, אני מבינה אותך..."

וגם בשעה נינוחה אני משווחת איתו, משתפת אותו בתופעה, באיך הוא נראה, שואלת אותו איך כדאי לפתור את זה, איך אני יכולה לעזור לו לא להגיב ככה

זה ממש מרגיע לתקופות ארוכות, ועם הגיל זה יהפוך לטבע בעז"ה

כבר בצהריים

פשוט אין לי דברים חכמים לומר

❤️❤️

המון כוחות

למה את צריכה להגיד לו שהוא צודק שכולם רעים. איזה טוב יוצא מזה? אם את במילא מקשיבה אפשר גם סתם לשתוק לא?

אפשר גם להציע טיפול רגשי ואז מישהו אחר יצטרך להתמודד עם זה... ואולי גם משהו ישתנה...

ואם הוא עדיין לא יודע מה את חושבת על כל הסיפור הזה, זה אומר שאת פוחדת ממנו? כי אם אין פה פחד, כדאי לדבר על זה. 

ששיתפת, שהבנת שאת מתמודדת עם משהו

(לא אומר שחייב להרים ידיים)

אבל עצם ההבנה היא נקודה להאחז בה

ולא רק בגלל עליונות,

"אצלו הבעיה ולא אצלי"

אלא כדי לנתח מה גורם לקושי לחיות עם אדם כזה

וגם דרך אגב הפוך, עם אדם שלא איכפת לו מאיך הוא מרגיש, ושם את עצמו קבוע בפינה

לפי דעתי שניהם גורמים לעיוות בקשר

אבל חמור יותר אדם שלא נותן מרחב של סנטימטר

לחשיבה / רגשות של הסובבים אותו

לאו דווקא בן זוג גם ילדים, עמיתים לעבודה

מן הסתם כולם מחכים לקצת ספייס ממנו

וגם הוא בעצמו מן הסתם לא מודע לגזילת האנרגיה הציבורית והאישית שלו

ולעניינו:

יש אנשים לצערנו, שאיכשהו הכל חייב להסתובב סביב הצרכים הרגשיים שלהם.

תקראי על זה כאן בכתבה הבאה:

https://www.bekesher-letipul.co.il/post/narcissistic-mother

כתבה די מאוזנת לפי דעתי

זה לא בדיוק "לא אומר כלום".

זה קורה הרבה מאוד, יותר ממה שיודעים. גם כשהמגע בהסכמה ולא בכפיה, ככלל ניתן להגדיר אותו כפגיעה מינית.

כמו אמרה לי ראש אולפנא "נחשבת":  "הלוואי שהבעיה היתה שיש להן חבר".

מיניות זה נושא שמאוד מעסיק בני נוער,

מצד אחד זה גיל דיכוטומי מצד שני לא תמיד ברור להם מה מותר ומה אסור .

לפעמים מגע כזה אומר משהו לפעמים לא (אצל בנים יותר מבנות),

ובעיקר בעיקר יש לזה השפעות לטווח הרחוק.

יש הרבה מחקרים שמדברים על קורלציה וגם הרבה ששוללים.

אבל בפועל בשטח אפשר להגיד בהחלט שזה אומר הרבה מאותו רגע והלאה.

הרבה פעמים (ברוב המקרים שאני נתקלתי בהם) שיחה עם ההורים לא מתאפשרת מיד אם בכלל.

הרבה פעמים לנוער ולהורים מסר של "זה טבעי ובריא וטוב" מתנגש עם "זה אסור".

אפשר עוד להאריך אבל בעיקר על המשפט "זה לא אומר כלום"

ב"לא אומר כלום על מי או מה אותו אדם יהיה כשיגדל" - התכוונתי שזה לא בהכרח אומר שהוא הומו...

כתבתי זאת בתגובה לשרשור אחר (שנמחק כמה שעות אחרי שהוא עלה), שבו אמא תיארה שהבן שלה "מתנסה" בישיבה...

גם לי זה קרה באולפנא ואני לא לסבית.

נכון, לא בהכרח אבל זה לא לא (אצל בנים יותר מבנות).

יועץ בפנימיה חרדית אמר לי שהם פתרו את הבעיה כששמים יותר מזוג בחדר (ז"א אף פעם לא חדר יחיד או 2 בחדר), ותמיד יש ארון או שולחן שמפריד את המיטות ואי אפשר לחבר. אמרתי לו נו טוב שיש אותך שם לפתור בעיות.

איך לקרוא לזה תמימות או טיפשות?

אם הוא מתנסה הוא בטח לא יגיד לה.

אם הוא נתפס והצוות דיווח זה סיפור אחר.

@נחשון מהרחברון

הוא העביר בעבר סדנאות בייעוץ פיננסי

ובשביל לקצץ בהוצאות אני לא חושב שאתה צריך להתייעץ עם מישהו. לא מדובר בהוצאות מטורפות, אם אתה רוצה לקצץ אתה צריך פשוט לעבור על ההוצאות שלך ולראות על מה אתה מוכן לוותר, או האם יש תחליף יותר זול.

אני מניח שאתה תרצה להשתמש בכסף בזמן הקרוב (כאשר תתחתן בעז''ה), כלומר זאת לא השקעה לטווח הרחוק.

בהשקעה לזמן קצר עדיף לא לנסות להוציא את המקסימום, כי עם הסיכוי מגיע גם הסיכון.

במקום זה עדיף משהו סולידי, נזיל, שכנראה לא יקפוץ 30% בשנה אבל גם לא ייחתך ב-20% בשנה.

אפשר למשל קופת גמל להשקעה במסלול אג''ח, או לחלק את הכסף בין מסלול אג''ח לבין מסלול מנייתי, כאשר רוב הכסף הולך לאגח.

בקשר להוצאות שלך:

2,000 ש''ח לאדם זה כמעט סגפנות, אני לא רואה איך אפשר לקצץ את זה בצורה משמעותית בלי שרמת החיים שלך תרד בצורה קיצונית.

בשביל לחסוך עוד איזה 300 ש''ח בחודש, לא שווה לאכול אוכל פחות איכותי או לוותר על ההנאות המעטות שאתה קונה בכסף שלך.

עברתי על ההוצאות שלי בשנתיים האחרונות. וראיתי שפעם הייתי מוציא בממוצע 500 ₪ פחות, עד שהגיע יוני 2023.

דבר שני, ברור שאני מחפש דרך להוציא מקסימום כשלוקחים בחשבון שאני לא מחפש סיכון גדול.

דבר שלישי, לגבי העניין שאני אמור להוציא הרבה מהכסף על חתונה וכיו"ב, אני מתכוון לעבוד ב2 עבודות ולהרוויח כפול. מה גם שאני צפוי להרבה מאוד מילואים גם בעתיד.

אמנם לא מיד, אבל היום אתה מוציא 2,000 ש''ח בחודש בשעה שרק מעון לתינוק עלול להגיע ל-3,500 ש''ח...

בוא נאמר שבדרך כלל מי שהתקשה להסתדר כלכלית ביחיד, יתקשה הרבה יותר כאיש משפחה.

לכן מומלץ לחסוך ולהשקיע עכשיו, ולא להניח שממילא אחרי החתונה ההכנסות יגדלו ולכן יהיה קל יותר.

ובלי קשר לכלכלה - ישר כוח על המילואים 💪🏼

שאני אמור לחתוך הוצאות או לא?

זה שאני לא רואה יתרון גדול בלחתוך הוצאות כשממילא אתה מוציא רק 2,000 שח בחודש,

ומנגד - כן הייתי שומר טוב על כל סכום שכן הצלחת לחסוך ושתחסוך בעתיד. זה כסף שתצטרך אותו, בעז"ה, בעתיד הלא רחוק.

ובכלל, כדי להגדיל את החיסכון (כאשר ההוצאה כ"כ נמוכה) הדרך הכי יעילה היא הגדלת ההכנסה ולא הקטנת ההוצאות

אם תפרט בשביל מה טתה צריך את הכסף טו לפחות לאיזה טווח?

חתונה?

בית?

עסק?

פנסיה?

א. אני לא חושב שיש טעם לחסוך לפנסיה עוד לפני שיש לך מספיק בשביל ההוצאות שיגיעו עשרות שנים לפני כן.

במילים אחרות, אם עוד אין לך מספיק בשביל להתחתן למשל, אז תחסוך לחתונה ולא לפנסיה.

ב. ככל שהגיל עולה, כך אחוז האנשים שגרים בדירה בבעלותם עולה. בערך בגיל 30 (אי אפשר לראות מהתרשים בדיוק מתי) רוב האנשים כבר גרים בדירה בבעלותם.

כל החברים שלי אמרו שהצ'קים מהחתונה הגיעו ל80 אחוז לפחות מהמחיר של החתונה.

חוץ מזה שאני צריך פי 6 יותר בעובר ושב בשביל להתחיל לשלם משכנתא. שנתיים וחצי לקח לי להגיע לזה, אז אשאר רווק ואחסוך עוד שתיים עשרה וחצי שנים?

אלא למה שמגיע אחריה (חיים משותפים, ילדים).

בנוגע לדירה בבעלות - אין לך מושג כמה אשתך תרוויח, כמה כסף ההורים שלה יתנו לכם לחתונה, ואולי גם אתה עצמך תוכל להרוויח יותר בעתיד. לפעמים מקבלים ירושה נחמדה...

לא הייתי ממהר להספיד את הבעלות על דירה.

מצד אחד אתה מסביר לי שאני יכול לחסוך כסף לדירה ומצד שני אתה בא ומספר לי עד כמה שחיי נישואים הם יקרים?

זה לא הולך ביחד...

מצד אחד - באמת יקר מאוד לחיות כזוג נשוי

מצד שני  - אם אתה ואשתך תרוויחו בכל חודש מעל סכום מסוים, ומתוך זה תצליחו לחסוך כמה אלפי שקלים בכל חודש - בוודאי שתוכלו לקנות דירה.

חתונה זה לא רק הערב.

חתונה זה גם הכנות לפני

ריהוט הבית

לפעמים מעבר איזור לאחד הצדדים ולוקח זמן עד שמוצאים עבודה חדשה.

וחוץ מזה.

אל תבנה על המתנות.

רוב המתנות הגדולות מגיעות מהמשפחה הקרובה

(דודים. סבא. אחים הורים וכו')

א. המשפחה של חברים שלך זאת לא המשפחה שלך.

ב. אתה לא מכיר את המנהג של משפחה של שאישתך. יש משפחות שנהוג להביא מתנה פיזית צנועה. (לדוג' קרש לחלות/נטלה/סט כוסות)

יש משפחות שנותנות כוסות למתנה לחתונה??

אולי כדאי שאני אגיש מגשים של פיצה לחתונה שתהיה בתוך מגרש כדורסל?

ואתה יכול להגיש פיצות בחתונה שלך.

כמובן אם אישתך לעתיד גם תרצה בזה.

כל מיני כלים לחתונה

קרש חיתוך

קערה זכוכית 

בקושי כסף...

אפשר לתת או לא לתת, וכמובן אפשר לתת מה שרוצים

אצלנו המתנות ממש לא כיסו את החתונה..

אצלינו רוב האורחים הביאו מתנות - כלי בית, סיר, פלטה או כיסוי לפלטה וכד'. אגב, אלו שהביאו, למשל החברים מהישיבה לא הביאו בכלל כמו שלא ציפו שאני אביא להם.

גם מעט הצ'קים שכן הגיעו - היה פשוט להורים של שנינו, שהם מתנה לנו, למרות שההורים מימנו את החתונה.

רק חשוב להיות מודעים. 

אם צד אחד משלם מראש במחשבה שהצ'קים יחזירו, אבל הצד השני בסגנון שמביאים תמונה לבית  או כיסוי לחלות והבחור מזמין חמישים חברים שלא מביאים כלום (או מעבירים מעטפה שכולם שמים בה משהו, זה יכול להסתכם במאתיים שקל) - זה יכול לצאת בעייתי.

לקחת את המושכות ולנהל את זה בחכמה יתרה

בצורה שאף צד לא ירגיש אי נוחות 

שים באגח ממשלתי או בקרן כספית שים שם שישה חודשי הוצאות.

אחר כך שים את היתר בקופ"ג בשביל חתונה והוצאות משפחה עתידיות, ככל שאתה מעריך שתממש אותה יותר מאוחר כך תלך על המסלול המנייתי יותר.

פנסיה אם אתה שכיר המעסיק אמור לדאוג לך, אם אתה עצמאי תדאג להפקיד לפחות 15-18 % מההכנסה נטו שלך לקופה, זה מאוד קשה אבל יהיה לך יותר קשה אם לא תדאג לעצמך.

בהצלחה.