שלום,
אני חושבת שיש לי בעיה, סוג של מחשבות טורדניות.
זה בעיקר מתבטא במחשבות על אנשים אחרים, מה הם חושבים עלי, האם הייתי בסדר איתם, אני בונה לי סיטואציות שלמרות בראש על מה הם חושבים עלי ועל מה לא בסדר איתם או איתי... הבעיה היא שיש תקופות שזה תופס לי את כל היום, ברמה כזו שאני כמעט לא חושבת על דברים אחרים וזה משפיע לי מאוד על המצברוח וגם על לעשות פעילויות מסוימות.
אני מבינה שאני חייבת לטפל בזה כדי להתקדם בחיים.
מחפשת טיפול ממוקד לנושא, מאיזור המרכז.
יש לכם רעיון?
תודה מראש
מי עושה טיפול כזה?
ואחרי אבחון מקצועי
תבחרי מטפל מתאים לבעייה שאובחנה - דרך הקופה או פרטי
וכמובן להיזהר משרלטנים
בהצלחה רבה
אבל אנחנו יותר חזקות מזה
טבעי לגמרי שתרגישי את זה עכשיו,
באמת כמו שכתבת - הם נשואים רק שבוע, והחמות רוצה לקרב ועדיין בהתרגשות מהחתונה והנישואין בכללם, הכל עוד חדש ומרגש ולא "שיגרה" כבר...
לאט לאט הדברים יתאזנו, והמקום שלך ישאר המקום שלך, זה לא יבוא על חשבונך אלא בנוסף, וכל אחת מכן עם הייחודיות והמיוחדות שלה, ועם הקשר שלה,
זה גם וגם
לא או או.
זו בהחלט דרך *עבור עצמנו8 לעבור ולהבין את זה,
כמה שזה נשמע פשוט - אבל לפעמים המוח והלב שלנו אומרים לנו: "אה. אם זה ככה, אם מחמיאים לה - אז לי לא.
אם היא טובה - אז אני בהכרח לא."
וזה לא נכון.
זה שקר של המוח שמתעתע.
צריך להבין - שאפשר גם וגם
ולא או או.
בהצלחה רבה יקרה, הכל יהיה בסדר 
אותה ולחבר אותה לכיתה עם יחס מיוחד, ולפעמים האחרות קצת מקנאות.. אבל באמת זה קשור אליה ולא אליהן.
את מקסימה- זה בולט מאד מהדברים שאת כותבת, יש לך עין טובה, אהבה למשפחה כולה וברור גם שאת אשה נהדרת לבעלך. תהיי גאה בכך- את כנראה כבר חלק בלתי נפרד מהמשפחה, מחוברת ואהובה- ולא צריכה יחס מיוחד שיחבר אותך וכך גם מתייחסים אלייך- אשרייך!
ועוד דבר, דעי שגם לחמות יש לפעמים חוסר בטחון כשנכנסת גיס או גיסה חדשה למשפחה ומרוב מאמץ לעשות לו/לה הרגשה טובה יכולות להיות הערות חסרות טאקט שבכלל לא מתכוונים למה שעלול להתפרש מהם.
פעם בשבועיים.
על החיים עצמם.
מריבה זה לשבת אחד ליד השני ולאכול את השני מבפנים. במקום הכי דוקר.
אין קוים אדומים.
הפיוס בא כי בוחרים לחיות. הברירה למות קלה יותר.
מדברים על הכל, פותחים את הכל..
איך מתפייסים?
קודם כל מבינים את חוסר ההסכמה עצמה. בוחנים את הרגשות שעלו ולמה הם גרמו לנו לחוש מאויימים
מזכירים אחד לשני שאנחנו אוהבים למרות הכל וגם אם לא נסכים..
ואז מוכנים לראות את העמדה של השני בלי לשפוט אותה.
מוכנים להבין שיכול להיות שלא ראינו את כל התמונה.
ומוצאים את הדרך ביחד, לאור התובנות שלו ושלי..
למדנו לריב צריך להגיד..
בעבר היו הרבה מהן ותמיד בכעס נורא (בעיקר שלי) והסתגרות ונעילה עצמית (בעיקר שלו)
הרבה תרגול..
אחלה שאלה שאלת - ותודה, זה מאפשר לראות קצת קילומטרז' שצברנו
קו אדום?
אם מישהו יצא מהבית כי רבנו זה קו אדום.
..
העולם שלנו הפך למרוץ חולני אחרי כסף (וכמעט כולם כולל אותי נשאבים למערבולת הזו כדי לא לטבוע ולעמוד בקצב הגלים).
הקבה דורש מאיתנו ומצפה לאמונה, וזה קשה כי זה רף גבוה של ביטחון ואמונה אבל האידיאל הוא להאמין בלב שלם שפרנסה משמים.
הרבה לפני שאת פותחת את זה כאן איתנו - זה צריך להיות מולו.
מצד אחד הרבה תמיכה בחלום שלו, ומצד שני גם להיות כנה עם הרגשות שלך.
ולהחליט ביחד על סדר העדיפויות שלכם.
אגב - לפני דיון איתו -
ממליצה לשים את עצמך במקומו..
לא בטוח שאת תרצי גבר שלא שמח לקום לעבודה.
(ויכול להיות גם שהקב"ה יכוון וימצא לו גםעבודה רווחית יותר עם הכשרונות שלו.. זה גם משהו שאפשר לחפש)
אני לא יודעת איך - אבל בסופו של דבר רכשתם דירה.
זה לא עניין של מה בכך.
חשוב גם לראות את מה שכן נכנס
זה די ברור שזה בבדיחות הדעת נראה לי.
איזו מין פסילה זו על בסיס שם?
זה סוג כזה של הומור. הומור סיינפלדי כזה.
שמו אודי (אוהד) רהט
מאוד מומלץ!
איך מגדלים בן להיות גבר בוגר ואחראי, ג'נטלמן, בעל טוב וחלומה של כל אישה....??
אין לי ספק שהכל בא מהבית. ברור לי שצריך מקטנות לחנך גם בנים לעזור במטלות הבית - נקיונות, בישולים, כביסות וכו'.. הכל לפי הגיל כמובן.
אבל מה עוד?
אני משתגעת מהתיאורים פה של הגברים. גם רוב הבעיות דומות - לא עוזר בכלום, נכה רגשית, אגו מנופח..
חייב לשנות את פני הדור. הילדים שלנו הם הגברים של העתיד.
דוגמא אישית בבית הכי טוב, מאמינה שזה יצמצם גם את ההשפעות הרעות שיש בחוץ לצערנו.
הבן שלי לדוגמא שיהיה בריא בן 10 (עם קצת צרכים מיוחדים) ואפילו עם כל הקושי שלו הוא הרבה בא אלי
ואומר ואיי תודה אימא על כל מה שעשית, על האוכל ועודדד.... אני רוצה להאמין שזה בגלל
היחס שהבאתי לו והדוגמא בבית.
זה היה תמיד בעקביות ,יחס מאוד מכבד, אם אני לא התנהגתי אליו בסדר ידעתי לבקש סליחה, או לומר לו
כמה למדתי ממנו שעשה כך וכך... וזה נהיה הדדי.. כן לפעמים יש צעקות אבל לדעתי אם
יש יחס כזה לילדים בכללי, הילדים רואים ומקבלים את צורת החינוך בבית וגודלים (גם עם הרבה תפילות של הקב"ה )
בעז"ה להיות אנשים לתפארת כי מה שאנשים רואים בבית בקטנותם (ברוב המקרים לפחות) הם מיישמים בבית שלהם.
(ר)ציניתהייתי פעם דלוק על המוכרת שם. לפני הרבה שנים.
אבל היא אמרה לי שהיא לא יוצאת עם אנשים ששמים סומבררו על הראש.
(ר)ציניתמדהים אותי איך תמיד יש לך משהו מצחיק להגיד 😅
(ר)ציניתואני כותב מידיעה.
נתנאל וייסאם מישהו מסתבך הכ טוב ליצור קשר טלפוני או בוואטספ 054-5403886
בזמנו לפני כשנתיים זו היתה צלחת יפה בצבע כחול טורקיז, וחשבתי שאולי יהיה נחמד מתי שהוא לעשות איתם משהו. יש רעיונות מה אפשר לעשות איתם?
ואז למסגר ולתלות על הקיר
זה לא בהכרח ניכור הורי.
אבל כדאי לבחון את זה עם מומחים.
ממליצה על אמיתי מגד.
לא דתי, אבל מטפל גאון!!
וממליצה גם על הספר שלו "להיות ראוי"
והוא המקבל כרגע וזה טוב- אף אחד לא רוצה ילד הורי. זה רק יעמיס ויקשה על הילד. בע"ה כשיגדל למבוגר יהיו לו כוחות גם לתמוך בהוריו ועדיין אנחנו תמיד רוצים לקבל מהורינו- הם משענת.
איך זה הלך?
עצוב מאוד מאוד
ההרגשה הזו - שהאדם שאמור להיות החבר הכי טוב - הוא לא , ואפילו לא קרוב
שהאדם הכי קרוב- פוגע הכי חזק
אין לי עצות , אני בעצמי לומדת יום יום איך להשתפר , איך להיות ומה להגיד וחשוב יותר-מה לא להגיד..
מתפללת ,
אז מאחלת לך - באמת מהלב שלי, שתחליטי החלטות טובות , לכאן או לכאן , ושתחזרי לכתוב לנו שאת מאושרת
שכל הסיפור הזה רק אנקודה קטנה בחיים שלך
כואב לי לשמוע סיפור כזה , כאב שלך ,
איתך וירטואלית , אני .
כתב יפה מאוד. ציטוט שווה.
ויש צד של אמת בצורה שבה הוא מציג את הדברים.
אבל יש גם צד אחר.
כי כשגבר מצפה שהאשה תבין, אי אפשר רק לומר לו שהוא צריך להפסיק לצפות ובמקום זה צריך להתחיל לנהל את הרגשות שלו בצורה נכונה מול העשייה שנדרשת ממנו בתוך המערכת הזוגית.
כי הרבה פעמים הציפייה שלו ש"האשה תבין", היא ציפייה כל כך נכונה ומתבקשת, שאי אפשר רק להיתלות ברגישות שלו ולצפות שהוא ידע לנהל אותה. אפשר לצפות ממנו לעבוד על הרגישות שלו בשלב הראשון של ההתמודדות, או בשלב השני, אבל לא לאורך כל הגיזרה של הקונפליקט. תמיד כשאשה אומרת שהגבר שלה רגיש מידי ולא מספיק חזק, תבדקו טוב טוב למה הוא רגיש ומה הפך אותו לכל כך חלש. אולי תגלו שהוא עבר כזה כור היתוך שבו גם פלדה היתה הופכת לחמאה.
במציאות של היום שבה מגמות עולמיות מנסות לטשטש את ההבדלים הבסיסיים שבין איש לאשה, ומנסה לייחס לאשה כוחות ותכונות של גבר, נוצר מצב שבו האשה מגיעה למערכת הזוגית עם ציפיות סותרות כאשר מחד היא מבקשת לקבל יחס שוויוני של שותפות מלאה בעול הבית כמו גם נטילת חלק שווה בכל תהליך של הובלה ו"ראשות הבית", ומאידך היא גם דורשת שהגבר יהיה ער לרגשות שלה ולקשיים שאיתם היא מתמודדת ויהיה חזק ולא רגיש ולא יתרגש מכל סצנה או מילה שלה. אבל זה לא באמת אפשרי, כי אי אפשר לצפות מהגבר שלך שבערב יהיה גבר חזק אם בבוקר ריסקת אותו לחתיכות. זה או או. או שהגבר שלך הוא סמרטוט ריצפה, או שהוא מלך ואת המלכה. אי אפשר לאכול את העוגה משני הכיוונים. או שאנחנו מקבלים את הטבעים השונים שהקב"ה יצר לגבר ולאשה ואת המשמעות של הטבעים הללו כלפי התפקיד והמקום של כל אחד בתוך המערכת הזוגית, או שאנחנו לא מקבלים את זה ואז השמים הם הגבול לכמה שפתאום הגבר בכלל לא גבר.
הוא כותב כל כך יפה על זה שגבר צריך לחתור למקום שלו בבית. שהוא צריך לקחת אחריות, שאסור לו להיכנס למקום מרצה של ילד מול אמא שלו. אבל אל תשכחו שזה חייב להיות הדדי, כי אם היא לא מבינה את המקום שלו בבית, ואם היא מתנהגת כאילו שהוא ילד קטן מולה, ואם היא לא מתמסרת לאחריות שלו בשום שלב שהוא, אז מאיפה הוא יבנה את המקום שלו ?!
אז אם מדובר בגבר שהוא אטום רגשית, הכל יותר קל. כי איך שהאשה מתחילה קצת לנענע אותו ולמשוך אותו לתוך החולשות שלה, הוא הופך לכזה אטום ומנותק שגורם לה מהר מאוד להבין שכדאי לה לקחת כמה צעדים אחורה אם היא רוצה לקבל ממנו קצת יחס וקירבה. למרבה הצער, זה מה שנקרא בעולם שלנו "גבר". אבל אם מדובר בגבר חמד עם מידות טובות ורגישות, הוא עלול להישאב לתוך קונפליקט כזה - שכל כך מצוי בעולם שלנו - עד למקום שהוא כבר לא ידע איך לצאת ממנו. ריצוי - הובלה ("הגבר של הבית") - אכזבה - ריצוי - אכזבה -הובלה - וחוזר חלילה. והאמירות על כך שהוא צריך לעבוד על הרגישות שלו ולנהל נכון את את המערכת כדי "לכבוש באהבה את ליבה של האשה" לא ממש רלוונטיות בשבילו, כי האשה קודם כל צריכה לסדר את השביל שמוביל ללב שלה שבשלב הזה נראה יותר כמו.... כביש ללא מוצא.
ברור שהגבר צריך לעבוד על עצמו להיות מסוגל להכיל את הקונפליקט שהתפקיד שלו בבית דורש ממנו. אבל זה לא אומר שלאשה מותר להעצים את הקונפליקט הזה ולמתוח אותו בהתאם לכל מיני דמיונות שהלעיטו אותה בהם לגבי איך שבית צריך להיראות. כי אם מותחים יותר מידי, כמו שכולנו יודעים, בסוף זה נקרע.
שלום לכם,
לצערנו הטלוויזיה של היום לא מה שהיה פעם. מי שעבר את גיל ה30
יודע על מה אני מדברת. אין תמימות , שלווה, אין תחושה שהכל הולך
הרבה יותר לאט ורגוע אלא תמיד חייב הכל ומהר.
ומי בכלל מדבר על זה שהילדים ישחקו בחוץ, יחקרו דברים, ינשמו אוויר צח? חלילה
ישר למסכים וזהו.
זה הורס את הנפש של הילדים וגם את שלנו האנשים הבוגרים, הכל היום
לצערי מלא זימה, כמעט ואין שום דבר ערכי. נושא המיניות כבר מתחיל בסדרות
מצוירות של הילדים.
בסדרות בוגרים הם יודעים איך לנתב את זה למקומות בתת מודע שלנו, מקומות כל כך הרסניים.
ואני מרגישה שהאחריות הזו בידיים שלי.
הייתה תקופה די נכבדת שהיינו בלי טלוויזיה ובלי אינטרנט, וזה היה כיף ,חיים אחרים לגמרי.
עד שזה נכנס (לא ביוזמתי) והילדים גדלו עם זה, ובאיזשהוא שלב כן היה נוח,אבל ידעתי
בלב שזה לא מה שאני רוצה
השאלה סוף סוף היא איך אתם מסתדרים בלי? הרי הילדים כן דורשים תעסוקה ומידי פעם
אני מבינה שרוצים לראות משהו מצחיק בטלוויזיה, ומן הסתם גם אנחנו ההורים צריכים לפעמים רגעים של שקט.
האם יש אפשרות לקלוט לדוגמא רק ערוץ הדברות או מאיר בלי כל הזוהמה מסביב?
תודה מראש למגיבים.
מה שבגדול, הופך את המסך למחשב עם מסך גדול במיוחד עם יוטיוב ואפליקציות לצפיה בסדרות - אבל בלי ערוצי טלויזיה בכלל. (אם יש משהו בטלויזיה שאנחנו ממש רוצים לראות - כמו חידון התנ"ך ביום העצמאות - אז אנחנו נכנסים לאתר של אחד הערוצים שמשדרים אותו).
ואני משתמש בדפדפן הזה:
מקווה שלא אסתבך עם החיבור
מה לבקש בחנות? סטרימר? מזה בדיוק? יש חברות וכאלה?
אני לא טובה בכל הקטע הטכנולוגי בכלל לא, וצריכה משהו שיהיה קל לילדים שלי 8, 10 לשלוט בו
אני לא מעודכנתלורייליש מצב שאני כן ארצה מסך שיהיה במקום מרכזי בסלון, אבל לא במרכז החדר. רק כשרוצים לראות סרט...
לוריילשלא יהרגו אותי ;)
יש להם שפע של ספרים אך לצערי בלי שימוש כלל.
לעניות דעתי אני חושב שיש נזק מסויים שאנו לא מאפשרים לילדים להחשף למדיה .
כי אז הם צמאים ומקנאים בחבריהם ואז צורכים את זה לבד בחוץ וזה גרוע יותר כי אז זה בלי סינון.
אני מאפשר מה שנראה לי לנכון במינון זמנים ותכנים שאני קובע ורק אחרי שיעורים וקריאת ספרים.
וכך הם מרוצים ואני מרוצה והם לא בורחים מהבית לצרוך את המדיה שאני מונע מהם.
תודה רבה לכולכם..
ממש חיזקתם אותי והפתעתם.. תמיד שאני אומרת שאני רוצה להוציא את הטלוויזיה
אנשים מסתכלים עלי כאילו אני משוגעת, כאילו טוב מה תעשי איתם???
אבל לקחתי את האופציה של הסטרימר, ולעשות לוח חודשי לפעילויות והכל בהדרגה, נברר גם על ערוץ
TOV
בקיצור יצאתי ברוך ה עם מלא אופציות
תודה ענקית לכולכם
זוּג – מעניין לדעת כי המילה זוג נשאלה מיוונית ומשמעותה במקור היא העול שנושאים שני שוורים בשעת החרישה.
בחלק מן המסורות של לשון חכמים מוכרת הצורה זוֹג.
האקדמיה ללשון ©️
ודי לחכימה ברמיזה
רקלתשוהנזה דבר מצוי - נשים (בד"כ) שמעוניינות "לחפור" הרבה - ואיש שאינו כך. זו לא שטחיות, אלא שוני באופי. אשה חושבת לא פעם תוך כדי שהיא מעבדת את הדברים בשיחה, ואיש לפעמים עושה את זה בקצרה יותר בתוכו.
את עצמך אומרת שכבר לא מענינות אותך שחנשי"ם של חברות, שפעם - בהתאם לגיל - היית "חיה" מזה...
אז הדבר הראשון, זה לכבד את זה שבעלך כך - ולא לנסות לכפות עליו מה שלא נוח לו.
זה לא שאין לו ענין "בך".. קשה לו להחזיק בשיחות ארוכות, מן הסתם בפרט אחרי יום עבודה. את צריכה להתחשב בעייפות שלו. הרי הוא לא קיים רק כדי להקשיב לדבריך...
אם כן, קודם כל - אפס תרעומת. אין על מה להתרעם.
דבר שני, לחשוב גם מה טוב עבורו. איך הוא היה רוצה להתקבל בבית כשמגיע. לא רק מה את רוצה לפרוק... למרות שהצורך שלך מובן גם כן, מצד עצמך.
ואז, אפשר להגיע לעמק השווה. תחשבי במה הכי היית רוצה לשתף - תתמקדי בזה. תשתדלי לא באריכות מידי. אולי תקבעו זמן בשבוע יותר נינוח, שאתם משתפים יותר.
ברור שאת יותר חשובה מהעבודה.
יש כאן שני נושאים:
האחד, אופי השיח. את אוהבת "לחפור" הרבה - אמנם פחות מהעבר - והוא לא.
על זה אמרתי, שאין מקום לתרעומת. זה הבדל מצוי בין הרבה גברים להרבה נשים. וצריך למצוא איזה "עמק השווה". מבחינתך להתמקד במה שיותר עיקרי; מבחינתו להבין את הצורך החיוני הזה לשתף במה שעברת, ולהיות ארך-רוח לזה. אפילו לשמוח שיש אינטראקציה.
הדבר השני, הוא הנתון הטכני של זמן העבודה. אם העבודה היא עד שעה מאוחרת, והוא חוזר עייף - מה הוא יכול לעשות?..
אבל על זה כדאי לתפוס הזדמנות לדבר. להפנות את שימת ליבו באיזשהו זמן נינוח, לכך שהעבודה לוקחת הרבה זמן - וכמובן את מאד מעריכה. אבל מה עם מן ביניכם, שזה גם כן מאד חשוב. אולי יהיה לו רעיון, אולי יש אפשרות להיות קצת פחות שעות בעבודה. מכל מקום, עצם השיתוף בכך כבר חשוב.
אמנם, יתכן גם שהדברים קשורים קצת. אם את תמקדי יותר את השיחות, אולי קודם כל תתענייני איך היה אצלו בעבודה.. תשתו משהו ביחד, יתכן שזה יעזור לו שלא להירדם בזמן הזה. יתכן ש"חפירות" ארוכות גם כן תורמות להירדמות במצב של עייפות.
כמו כן, כדאי לקבוע זמנים שאתם מקדישים לעצמכם. בתוך יום שאינו עובד. בשבת. וכו'.
על זה שווה גם לדבר ביניכם. לדאוג שיהיה זמן נינוח לשיח.
וכמובן, להשתדל שהשיח יענה על מה שמתאים לשניכם. גם על הצורך האמיתי שלך לפרוק ולשתף. גם על הצורך שלו שזה ייעשה באופן שהוא יכול לעמוד בו.. וגם על זה שווה לדבר...
הוא יכול להקשיב לך מאוד.
אבל יש כלים מסויימים שהוא צריך לקבל כדי להקשיב לך
ויש לך את הדרך לתת לו את זה.
לכן אני מבקשת לקרוא את הספר "גברים ממאדים ונשים מנגה"
יש שם המון טיפים לאיך לפתור את הפער וכן להגיע להקשבה ושיח עם האיש שלך.
וגם את הדרך שבה הוא ילמד להינות מזה אפילו.
להבין שאנחנו שני בני אדם שונים
ואין אחד "יותר" ואחד פחות
אלא פשוט - שונים.
שווים בחשיבות.
שווים בערך.
אבל שונים במהות, שונים באופי, שונים בהתנהגות, שונים בתחומי עניין וכו'.
אין בזה שום דבר רע,
הרי התחתנו עם אישי/אשתי ולא עם עצמנו
אז במקרה הטוב נלמד מהם ונתעשר מהם והם ישלימו אותנו
ובמקרה הפחות טוב שלא נעשה את זה - לפחות נקבל את זה שאנחנו פשוט שונים...
"כשם שפרצופיהם שונים..."
זה באמת כך.
מעבר לכך,
צריך לדעתי לנתק את ***הפרשנות*** שלך לדברים, שהיא הלכה קצת מעבר:
את כותבת שאת אוהבת להעמיק ולדבר ולנתח דברים שעברו עלייך
והוא פחות.
עד כאן הבדל לגיטימי לגמרי.
אבל אח"כ כתבת "מתווספת לכך תחושה של חוסר עניין שלו בי
ואכזבה...."
ז"א, שכנראה המוח שלך מפרש - בעלי מקשיב לי עד הסוף כל יום כל הזמן לפרטי פרטים = בעלי אוהב אותי, אני חשובה לו, יש לו עניין בי.
ואם בעלי לא מקשיב לי כל יום כל היום כל הזמן לפרטי פרטים = בעלי לא אוהב אותי, אני לא חשובה לא, אין לו שום עניין בי".
והחיווט הזה לכשעצמו במוח יכול לגרום את רוב עוגמת הנפש שלך מהפער הכאמור טבעי ולגיטימי הזה.
זה לא באמת שאת לא חשובה לו!
זה לא באמת שהוא לא אוהב אותך!
זה לא באמת שאת לא מעניינת אותו!
את כן מעניינת אותו!
את כן חשובה לו!
הוא כן אוהב אותך!
רק מה?
הוא בנוי אחרת ממך.
הוא נולד אחרת ממך.
הוא עבר דפוסי חיים והתנהגות מהבית, מהסביבה, מהתורשה ומהכל יחד - עם עצמו,
הוא אדם שלם בפני עצמו שלא "מחווט" לדבר לעומק כ"כ הרבה.
וזה ב-ס-ד-ר!
כמו שזה בסדר גמור ומעולה שאת כן מדברת לעומק.
כי פשוט את זו את!
אין כאן נכון או לא נכון,
אין כאן בסדר או לא בסדר,
אין כאן נורמלי ולא נורמלית
אלא שניכם נורמלים
שניכם טובים
שניכם אהובים
ושניכם אוהבים.
אם יוצאים מנקודת ההנחה הזו, שבאמת אוהבים אחד את השנייה,
ומנתקים *את המטען הרגשי השלילי* להתנהגות עצמה - אפשר להתייחס לפער בצורה ישירה ובלי הבמפרים שמעכבים זאת.
למשל,
אפשר להבין אותו שהוא חוזר עייף מן העבודה, עבר יוםפ שלם ועולם שלם בחוץ, רוצה את השלווה, הרוגע, המנוחה שלו.
ואפשר להבין אותך שרוצה לשתף את אהובך בכל מה שעבר עלייך.
אז איך עושים ששני הצרכים של שניכם יתממשו?
גם הצורך שלך בשיתוף
וגם הצורך שלו במנוחה ורגיעה?
אפשר למשל לתחום זמן.
למשל, אחרי שהילדים ישנים,
למשל משעה 21:00-22:00 אחרי מנוחה ורגיעה מהיום,
למשל לקבוע דייט זוגי עם שיחה עמוקה פעם בשבוע בערב שמתאים לשניכם,
למשל למצוא 10 דקות בין לבין בזמן שמתאים גם לבעלך ורגוע לו וגם לך כדי להתעדכן על מהלך היום,
או כל דבר ש*תחום* ויש לו גבול שטוב ומוסכם על שניכם,
וכמובן שמעבר לכך אפשר בין לבין, אבל תמיד תמיד לזכור שיש כאן ***שני צרכים*** שצריכים להתמשש ולא רק אחד.
את תזכרי שיש כאן גם את הצורך של בעלך ברגיעה ולא רק את הצורך שלך בשיתוף, ותראי איך משלבים בין שניהם,
ובעלך יראה וידע שיש כאן את הצורך שלך בשיתוך ולא רק את הצורך שלו ברגיעה, ויראה לאט לאט איך משלבים בין שניהם.
כל אחד יצא קצת לרגע "מעצמו" ויראה את השני/ה
אבל באמת באמת יראה.
יבין אותו/ה
יבין את הצורך שלו/ה
יזכור שאנחנו כאן שניים ולא רק אני חזות הכל
ומתוך כך נפעל.
בהצלחה רבה רבה
אבל לא באוירה של תלונות.
אולי איזו שבת.
תקדימי שאת מבינה שאופן השיח שונה. שלא כל מה שטוב לאשה לחפור בו הרבה, מתאים גם לגבר.שהוא חוזר מאוחר ועייף - ואת מאד מעריכה את עבודתו בשביל כולם.
אבל... שבוודאי גם הוא מבים חשוב מאד לתחזק את הקשר ביניכם. לשוחח - באופן שמתאים לשניכם, לשתף זה את זה, להשתדל מאד להתענין זה בעולמו של זה.
ומובן שזה קשה במצב של עייפות. ואולי גם במצב שהוא "חושש" מראש מאריכות יתר של שיחה שאינה מתאימה לו.
אז תאמרי לו, שאחרי ששני הצדדים מובנים - ואם יש לו מה להוסיף, בשמחה - מה הוא מציע כדי לשפר את הקשר. כדי ליצור יותר קישור. כדי שלא תהיה שחיקה אלא להיפך, העמקה.
תקשיבי להצעותיו. תציעי גם. תגיעו לסיכום מעשי כלשהו. אפילו אם בשלב ראשון זה יהיה פעם בשבוע שיוצאים ביחד לדייט נינוח בבית קפה, כשלא עייפים. עם הילד/ה בעגלה, או משאירים אצל בייביסיטר. זה מאד חשוב תתחילי מקצת.
הצורך שלך אמיתי, נכון - צריך רק לתאם דרך יישום טובה לשניכם.
ובשום אופן אל תתייאשי מזה.
