פורום נשואים טריים (עמוד 199)

וקיבלתי תשובות שהיו זאפטה לפנים.

 

ותודה שאתה מזכיר לנו את זה!

היה איזה סיפור לא אפרט כאן שהייתי בטוח שאני עוד שניה מת. וזה נגמר ואמרתי לעצמי אני צריך להסביר לאשתי אם קורה לי משהו מה יש מה אין (היה הלוואה לבן משפחה שלא היתה מתועדת והיו הרבה חסכונות כל אחד במקום אחר, ביטוחים וכו') ניסיתי להסביר לה בע"פ והיא אמרה שעדיף שאני אכתוב התחלתי לכתוב לה הוראות טכניות ואיכשהו זרמתי לסוג של צוואה

הצחיק אותי ממש. שלחתי לה למייל ואמרתי לה לא לפתוח אלא אם כן יקרה לי משהו, הרגשתי מצחיק למדי. 

כשאתה עושה ביטוח חיים, החברה שואלת אותך מי המוטבים במקרה פטירה.
אתה גם יכול לשנות את הבחירה הזאת בעתיד.

בגדול, רישום המוטבים בחברת הביטוח גובר על צוואה, אם יש סתירה בין הרישומים.

הרגשתי שמשהו הולך לקרות.
אז כתבתי. והבאתי למי שצריך.
רוחנית. לא גשמית.

ניצלתי 3 פעמים מפיגועים
אבל גם בגלל הסיפור הזוגי
גם רוחני וגם גשמי

אדם לא יודע מתי ימות והייתי רוצה להשאיר צוואה רוחנית
לבעלי, לילדה להורים ולאחים
שידעו שאני אוהבת אותם שאני סולחת להם אם ח"ו באותו בוקר בדיוק היה איזה תקל לא נעים שעלול להשאיר טעם רע לכל החיים. להגיד להם שישארו שמחים וימשיכו לחיות.
וכו....

3000 ש"ח?

יש הרבה מדריכים באינטרנט

כתבתי כמה פעמים מכתבי פרידה
לא נראה לי שיש לי צוואה רוחנית שהילדים לא יודעים עליו.
והצוואה גשמית לא מעניינת אותי, מתחלקים במה שיש

על פי חוק הרכוש מתחלק בין בן הזוג לילדים - חצי לבן הזוג וחצי לילדים. לאמא שלי היתה צוואה, אבל אבא שלי לא מצא אותה, ואז כולנו היינו צריכים ללכת לעורכי דין לחתום על הסתלקות מהעיזבון, ולקח איזה חצי שנה עד שהכל נקלט במערכת הבירוקרטית של רשם הירושות, והוא לא היה יכול לגעת בשום דבר בינתיים.

וגם, עם כל הצער שבדבר, אתה לא יודע איזה קריזות יהיו לילדים כשתמות, מי יהיה במצב ממש על הפנים וינסו לעשות הכל כדי לקבל יותר, אפילו על חשבון האחים - מכיר גם משפחות כאלו, לצערי. אמא שלי גם היתה עו"ד וזכיתי לשמוע ממנה כמה סיפורים מעניינים. משפחות נורמטיביות.

בקיצור - עדיף לכתוב צוואה. וגם בחשבון המשותף לחתום על סעיף אריכות ימים (כי גם את חשבון הבנק חסמו לאבא שלי בזמנו, והוא היה צריך לפתוח חדש כדי שיוכל ליהנות מהמשכורת שלו-עצמו, עד שקיבל צו ירושה).

מניסיון

בדיוק לאחרונה עלתה בי מחשבה לומר לאחותי שאם ח"ו יקרה לנו משהו אני ארצה שהילדים יהיו אצלה, אם היא תסכים כמובן

אפילו בצוואה חוקית (קל וחומר כשהדברים נאמרים בע"פ ללא עדים), הרצון של ההורים לקבוע מי יגדל את ילדיהם לא מקבל תוקף מחייב.

אנחנו יכולים להחליט מי יקבל את הבתים, הרכבים, חשבונות הבנק ותיקי ההשקעות שלנו. אנחנו לא יכולים להחליט מי יגדל את ילדינו (רק המדינה תחליט לאן הילדים יעברו, כשהשיקול העליון הוא טובת הילד כמובן).

למה שלא ימלאו את רצון ההורים?

ולפני שסוקלים אותי עם טובת הילד:

אני מסכים, שאם אותם אנשים שההורים רצו שיגדלו את הילדים, יימצאו כבלתי כשירים, ברמה שאם הם היו הורים הרווחה הייתה מוציאה מהם - סבבה.

אבל אם לא זה המצב, למה ש"המדינה תחליט"? צורם למדי.

במידה וההורים בחרו מראש מי יגדל את ילדיהם, וההורים המיועדים מעוניינים בכך, נדיר מאוד שהמדינה תקבע משהו אחר.

מצד אחד יש כאן אימוץ לכל דבר ועניין, והמדינה לא נותנת לכל אחד לאמץ (גם אם המצב לא היה מצדיק הוצאת ילדים ביולוגיים מהבית).
למשל, זוג הורים עם 5 ילדים שמרוויחים ביחד 8,000 ש''ח בחודש, וגרים בדירת 4 ילדים.
אף אחד לא ייקח להם את הילדים שלהם, אבל גם אין סיכוי שיתנו להם לאמץ ילדים אחרים.

מצד שני כן עושים מאמץ ללכת עם רצון ההורים המתים, מתוך מחשבה שהם בוודאי בחרו את הכי טוב לילדיהם, ולכן במקרה כזה הקריטריונים לאימוץ יהיו יותר גמישים מהרגיל.

מקווה שמספיק קרוב....

אני לא רוצה להיכנס לרמת הדוגמה.

אבל אני נותן המון משקל למה שכתבת בפיסקא האחרונה שלך. זה לא "אימוץ", זה הורים שבחרו מקום גידול לילדיהם. וזו זכותם. זה שהם מתו לא אמור להפקיע מהם את הזכות הזו, (זה לא רק "לקיים את רצון המת".. זה הרבה יותר מזה. כפי שרמזת לאבסורד - על הכל בנאדם יכול להחליט, רק על ילדיו לא?)

הכסף שלי שייך לי. הבית שלי שייך לי. המניות שלי שייכות לי. אני יכול לשרוף אותם, להיפטר מהם, להוריש אותם למפלגת הלייבור הבריטית, ובקיצור - לעשות בהם כל אשר עולה בדעתי. אני הבעלים שלהם.

הילדים לא שייכים לי, הם אישיות נפרדת, עם זכויות וחובות, רגשות ורצונות.

ממילא ברגע שההורה הטבעי שלהם כבר לא יכול לקבל עבורם את ההחלטות, צריך שמישהו יפעל עבורם מתוך ראייה נכוחה של המציאות, מתוך מטרה שיהיה להם כמה שיותר טוב.

המציאות - היא ההזויה...

ברור שהמערכת עצמה חושבת כך על עצמה, אחרת כבר מזמן כל המנגנונים הממשלתיים היו סוגרים ת'בסטה... אבל אני בהחלט מבין את הרעיון שאזרחים מן השורה מתחלחלים מכך שפקיד קריזיונר יקבע את גורל ילדיהם.

שעל החלטתו אפשר לערער למחוזי, ועל החלטתו אפשר לערער לעליון.

ברור שזה לא מושלם, אבל גם לסמוך על שיקול דעת של אדם מת, מלפני 10 שנים נניח, זה לא מושלם.

נכון מאוד.

זה הסיבה שאם תחליט לכלות את ממונך - לא יגידו לך כלום

ואם תחליט להתעלל בילדיך - יוציאו ממך אותם.

אבל - יש קריטריון של התעללות, נכון?

אם תעשה כל מיני דברים, שלדעת פלוני או אלמוני אינם חינוכיים, זה לא יצדיק את הוצאתם ממך. נכון?

ולמה? כי אולי אינך בעלים, אבל אתה אפוטרופוס.

 

עכשיו הלאה:

כאשר ההורה - האפוטרופוס, אינו יכול יותר לקבל החלטות,

אכן האחריות עוברת.

אבל החלטה שהוא קיבל בחייו ובדעתו - למה שתיפקע?

כל עוד לא הוכחה כפוגעת ברמה שגם אם היה חי היו מבטלים אותה.

מה זה? בטל שר בטלו גזירותיו?

לכן המשפט הבא:

"ברגע שההורה הטבעי שלהם כבר לא יכול לקבל עבורם את ההחלטות"

לא נראה לי קשור, כי הוא קיבל החלטה לפני כן, על אחרי כן. מה הבעיה?

אם הורה חי ישלח לנופש של שנה את ילדיו

לאחיו, שיש לו 5 נפשות עם הכנסה של שמונה וכו' כנ"ל..

יפקיעו ממנו את האחריות?

אז למה כשהוא מת - כן?

וגם בלי צוואה, עושים מאמצים להשאיר ילדים בקרב המשפחה שלהם, ובמיוחד כאשר יש להם סבא וסבתא צעירים אז הרבה פעמים מעבירים אליהם את הילדים.

לא מתכננת למות בקרוב
נראה לי שאנשים איפשהו מרגישים מתי מגיע הזמן לעשות את זה...

אבל זה למה אני לא כתבתי
למרות שכתוב ש40 יום לפני הנשמה מרגישה
וגם כמה אנשים שאני מכירה עשו משהו כזה ונפטרו פתאום צעירים...

ממליצה לכותבים לקרוע את הצוואות?

אבל באמת ראיתי שלפחות חלק כתבו בגלל מהו שהיה...

עצלנות וזה שלא אכפת לי מה יקרה אחרי שאני אמות גם ככה
אבל אולי באמת כדאי אפילו שאין לי בעל וילדים

צבירת הצלחות וחוויות חיוביות

באמת ההצלחות שלי עד היום הן הקמצוץ ביטחון שיש לי.
הגעתי מהבית עם שק כמעט ריק, לא בקטע מאשים, קיבלתי כל מה שיכלו לתת ומעבר.
גם ההורים בעצמם חסרי ביטחון, מכאן הפחד להעביר לילדים.
פחות מתחברת לדמיון ותת מודע.
מה זה סי בי טי?

אני בדיוק ככה, הייתי אצל מאמן אישי והמצב השתפר.

אבל זאת עבודה שתצטרכי לעשות בכל רגע בחייך

בכל רגע בחייך = כל החיים? למה אם כן?
ברגע שעובר זמן ,אחרי שכבר התגברנו על הקושי נפשי כלשהוא שישלנו, מתישו שוכחים שהיה פעם אישו בנושא.. לא? לא נראהלי דבר חדש..

אבל יש לך מערכת אמונות שנרכשו לאורך 20-30 שנה, זה לא פשוט.

יש את המשפט: יותר קל לסיים את הש"ס מלשנות מידה אחת בחיים. זה נראה לי מייצג

מקווה למצוא כח להתחיל טיפול.
נותן תקווה שזה משתפר, אבל קשה לחשוב שזה ילווה אותי כל החיים. מקווה שלא..

זה מה שאני יודעת.

ללמוד לקבל את זה שאת אנושית

שאת בשר ודם

שכל יצורי האנוש הם לא מושלמים

הם טועים לפעמים

הם נופלים לפעמים

וקמים

ושוב נופלים 

וקמים

וזה זה מה שהופך אותך לאנושית.

 

לא המושלמות, שלא ההשתדלות.

שחוסר השלמות, והפעמים שאת לא מצליחה, והטעויות, והחסרונות שבך - הם חלק בלתי נפרד מהחיים ומהיותך בת אנוש.

לא יכול להיות אחרת.

 

זה מצחיק כמה שזה ברור - אבל זה מדהים עד כמה זו הבנה חשובה מאוד מאוד מאוד

במיוחד לאנשים פרפקציוניסטים

במיוחד לאנשים שרוצים לעשות טוב לכולם ולעזור

במיוחד לאנשים שלא רוצים לפגוע

במיוחד לאנשים שרוצים שהכל יהיה טוב תמיד

 

ואז כל מה שעלול להתפרש כפגיעה במישהו

או כטעות

או חסרון -

לפעמים הם חושבים שזה אומר שסוף העולם הגיע

ושהם בעצם בני אדם נוראיים

ושהם לא יוצלחים ושהם כישלון

וכו' וכו'

וזה ממש שקר!

 

זה רק אומר שהם בני אדם - זה הכל!!!

 

אני ממש זוכרת שהייתי במקום הזה בילדות/נערות, ולקח לי כמה וכמה שנים לעבוד על המקום הזה.

מהרגע שהבנתי את הבסיס - שהקב"ה לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים, כי רק הוא לבדו מושלם, אלא מצפה מאיתנו להשתלמות, להשתדלות, להיות *בני אדם* זה כבר הרגיע אותי.

הידיעה ש*כל* בן אדם שהיה אי פעם טעה

כולל ענקי ענקים כמו דוד המלך ע"ה ומשה רבינו ע"ה ובאמת "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"

הידיעה שקשיים, הנפילות, החסרונות הם חלק בלתי נפרד מהחיים, אין אדם שאין לו אותם, אין!

וללמוד לאהוב את עצמי כמו שאני וזהו.

 

זה בהחלט תהליך - אבל גם בהחלט אפשרי!

 

את יכולה להצליח לבד,

את יכולה להצליח בעזרה של האיש שלך/חברה/אחות/משפחה וכו'

את יכולה להצליח בעזרת ליווי של ספר/הרצאות/סדנה

את יכולה להצליח בעזרת ליווי של איש מקצוע כמו פסיכולוג/יועץ/מאמן

 

תזכרי שלא משנה מה תעשי - את יכולה להיות האדם הכי טוב ומוצלח בעולם - תמיד תמיד יהיה מישהו/י/ם שלא "תבואי להם טוב בעין".

ככה זה.

 

כמו שאומרים על מרדכי היהודי "ורצוי ***לרוב*** אחיו"

אפילו הוא.

לרוב.

לא לכל.

אי אפשר לכל.

אי אפשר!

יש מילארדי אנשים בעולם, לא משנה מה תעשי - חלק יתחברו ויאהבו וחלק לא

חלק ממש יודו לך וחלק לא יסבלו אותך.

 

(סתם דוגמא מצחיקה על עצמי,

אני כותבת כבר יותר מ13 שנים בפורומים,כאן רק חצי שנה אבל לפני כן בכיפה -

וחלק מהמגיבים התחברו ואהבו את מה שכתבתי ואת הסגנון

וחלק לא יכלו לסבול את הסגנון ואותי

ו@פשוט אני שהכיר אותי מכיפה יכול להעיד גם שחלק ממש אמרו שהתגובות שלי גורמות לו לרצות להיות אלים כלפיי או מחרפנות אותו, וחלק אמרו שאני חיה בעולם של דובוני אכפת לי ועוד פנינים חחח

אותי זה היום מצחיק בעיקר, משמע, וגם מובן.

אי אפשר שבאמת *כולם* יתחברו אליך, חלק יאהבו, חלק לא, חלק ישנאו - וזה בסדר!

את מי שאת, ותישארי המדהימה שאת!

ומי שבא לו בטוב - הרוויח אותך!

ומי שלא - הפסד שלו

 

בהצלחה יקרה,

מוזמנת להמשיך לשתף אם בא לך, כפי שאת רואה אני אוהבת לחפור

 

 

פשוט תשקיעי הכי הרבה בלרצות את עצמך, ועם השאר תסתדרי

בחלק הקודם של הכתבה הסברנו מהם עיוותי חשיבה, כעת נפרט את עשרת עיוותי החשיבה המרכזיים שאהרון בק, אבי הטיפול הפסיכולוגי הקוגניטיבי התנהגותי (CBT) הגדיר:



1. הכול או לא כלום
לנוקטים בעיוות זה נראה כי קיימים בעולם רק שני תרחישים אפשריים: הטוב ביותר והגרוע ביותר. אז, אי הצלחתו של התרחיש החיובי תחייב את הופעתו של התרחיש השלילי ביותר, צורת חשיבה כזו מצמצמת את מגוון התרחישים האפשריים, הגוונים בחיינו, ומותירה אותנו עם עולם "שחור ולבן", דבר המגביל ופוגם ביכולת ההתמודדות שלנו.



לדוגמא: בחור לפני גיוס מציב לעצמו מטרה: להתקבל לסיירת מטכ"ל. כשהוא אינו מתקבל הוא מחליט שהשירות שלו יהיה חסר משמעות ושעדיף שלא ישרת בכלל. זו דוגמא לקיצוניות של חשיבת שחור לבן, כשברור שבפועל יש גווני ביניים, כלומר לא חסרים תפקידים אחרים בהם יוכל לתרום תרומה משמעותית ביותר.



2. הכללה מוגזמת
הנטייה לקחת אירוע שלילי בודד, להסיק ממנו מה יהיה באירועים דומים עתידיים ולמחוק פעמים בהן התוצאה הייתה שונה, חיובית יותר. צורת החשיבה הזו עלולה לעודד הימנעות או התנהגות שמקדמת את התוצאות שהאדם חושש מהן. האדם עלול לפרש את התוצאות כראייה לצדקתו והדבר ישמר ויחזק את עיוות החשיבה.



לדוגמא: אדם שחווה התקף חרדה בקניון יסיק שבכל פעם שיהיה בקניון יחווה התקף חרדה, תוך התעלמות מפעמים שהיה בקניון מבלי לחוות התקף. אם ימנע מהליכה לקניון או יצא ממנו במהירות ברגע שירגיש חוסר נוחות, הוא עלול להסיק בטעות שהוא הצליח להגן על עצמו מהתקפים נוספים, תוך התעלמות מכך שאין לו מושג מה היה קורה אם היה נשאר בקניון.



3. פילטר שכלי
נטייה להתמקד בשלילי באירוע, כשמאפיינים נטרליים וחיוביים מאבדים מחשיבותם. פילטר מעין זה מוביל לכך שכל החוויה מתפרשת באופן שלילי שנותן לנו תמונה חלקית ומעוותת של האירוע.
לדוגמא: בחור שמרצה בפני קהל ואחד מהמאזינים נרדם במהלך ההרצאה, המרצה אומר לעצמו, "אני כנראה מאוד מאוד משעמם ואין טעם להרצאות שלי", ראייה זו מתבססת על מידע חלקי והתעלמות משאר הנוכחים בכיתה שכן מתעניינים ומקשיבים.



4. פסילת החיובי
פסילת חוויות חיוביות וניתוקן כך שהן לא "נצרבות" ונשארות עם האדם. צורת חשיבה כזו משמרת אופן הסתכלות שלילי על עצמנו ועל חוויותינו בהווה ובעבר.



לדוגמא: גברת שפוחדת מכלבים ועוברת טיפול בפחד מכלבים בו היא פוגשת כלבים וצוברת חוויות של מפגשים עם כלבים שאינם תוקפים אותה יכולה לבטל כל מפגש חיובי על ידי מחשבות כמו: "רואים שזה כלב נחמד מאוד, זה לא אומר כלום לגבי כלבים אחרים".



5. מסקנות מוטעות
הסקת מסקנה על בסיס ידע חלקי או מוטעה. מסקנות מוטעות כוללות בתוכן שני עיוותי חשיבה:



א. קריאת מחשבות. הנחה שאני יודע מה האדם שני חושב גם אם לא שיתף איתי את הידע שלו או אמר משהו מפורש.



לדוגמא: בחור צעיר הלך לראיון עבודה שארך שעה ובסופו לא נמסר לבחור אם התקבל לעבודה. מסקנתו היא שהמראיין לא התרשם ממנו ולא יקבל אותו לעבודה. בפועל אין לו מושג מה המראיין חשב עליו, אך המסקנה שלו מתבססת על הנחה מובלעת שהוא יודע מה המראיין חשב.



ב. ניבוי העתיד. התייחסות לעתיד כקבוע ושלילי, בין אם כי אנו רואים את העולם או חלקים שלו כשליליים או את עצמנו כבעלי יכולות נמוכות או פגומים. שום דבר טוב לא יקרה ולכן אין טעם לנסות.



לדוגמא: אישה מוזמנת למסיבה וחושבת לעצמה: "אני אסבול, אף אחד לא ידבר איתי, אתנהג בצורה מביכה". אם היא תלך לאירוע ולא תפעל לפי הניבוי אלא תנסה לשוחח עם אנשים יתכן ותגלה שהיא למעשה נהנית והתחזיות הקודרות שלה לא מתגשמות.



6. העצמה ומזעור (הגדלה והקטנה)
נטייה להעצים דברים שניתן לפרש כראיה שאנו לא מספיק טובים, מוכשרים, שלא שפר עלינו מזלנו וכן הלאה, ולמזער ראיות לטובתנו. הדבר יכול להתבצע על ידי העצמת מעשים ותכונות של אחרים וצמצום שלנו ("הדשא של השכן ירוק יותר") או על ידי הדגשת דברים שאנו לא מרוצים מהם בעצמנו ומזעור דברים שיכלנו להיות שבעי רצון מהם.



לדוגמא: סטודנט למחשבים קיבל 90 במבחן משמעותי וחושב "זה היה מבחן קל, זה לא אומר כלום". לעומת זאת כשהוא מקבל ציון נמוך יותר הוא חושב "אני כישלון, אין לי סיכוי להצליח בתואר הזה".



7. חשיבה רגשית
נטייה להתייחס לתחושות ורגשות שלנו כאמת מוחלטת. גם כשקיימות עובדות שמראות תמונה אחרת האדם אינו מתייחס אליהן.



לדוגמא: איש מרגיש לחץ ומתח לפני פגישת עבודה חשובה בה הוא צריך להגיש מצגת לפני הממונים עליו, הוא עלול לחשוב "אם אני מרגיש כל כך במתח סימן שאני לא מוכן לישיבה". הוא מתייחס לתחושתו כמציאות מבלי להתייחס לזמן הרב שהשקיע בהכנת המצגת, לכך שקיבל עליה פידבקים טובים ולכך שהוא בקי מאוד בתחום.



8. "צריך" ו"אסור"
הבטחות וההסכמים שאנו נוטים לעשות עם עצמנו, מעכשיו אני…. "אני צריך", "אני חייב", "אסור". הבטחות אלו הופכות פעמים רבות דברים מהנים למעיקים וכתוצאה המוטיבציה שלנו פוחתת. כשאיננו מצליחים לעמוד בציווים שלנו נוצר פעמים רבות משא של אשמה, אכזבה ותסכול שרק מחלישים את יכולת ההתמודדות שלנו. כשאנו מפנים את "הצריך" "והאסור" כלפי חוץ אנחנו הופכים עצמנו לשוטרים, שופטים את הצד השני ומפתחים רגשות שליליים כמו טינה, כעס או מרמור.



לדוגמא: אדם יכול לחשוב "אני חייב לרוץ שלוש פעמים בשבוע". אם יהיו פעמים בהן יתקשה למצוא זמן לרוץ או פשוט לא יתחשק לו לעשות זאת, הוא ירגיש אשמה, במוחו יעלו מחשבות כמו "אני לא יכול לעמוד בזה", "אני לא מהטיפוסים האלה שרצים", "אני שונא את זה" וכן הלאה. גם אם בעבר הוא נהנה מריצה הדבר יתחיל להיראות לו כמטלה, מחשבות על ריצה ילוו בתחושות שליליות והוא ימצא עצמו ממציא תירוצים שונים כדי להימנע מלרוץ.



9. הצמדת תוויות
הצמדת תוויות היא צורה קיצונית של הכללת יתר. כל טעות, ולו הקטנה ביותר, תתפרש כהוכחה לתכונה או אירוע חיים מתמשך ושלילי. תוויות אלו פוגעות בהערכה העצמית ובאמונה שלי שאני יכול להתמודד.
לדוגמא: ציון נמוך במבחן יוביל למחשבות כמו "אני טיפש" או "אני כישלון" שפוגעות בביטחון העצמי.



10. העברה לפסים אישיים
אנו מייחסים חשיבות עצומה לאחריות שלנו וליכולות שלנו אפילו באירועים שאינם קשורים אלינו או אינם נמצאים באחריותנו הישרה.



לדוגמא: בחורה צעירה חלתה במחלה מסוכנת וחושבת לעצמה "אילו רק הייתי יותר שמחה בחיי לא הייתי מקבלת את המחלה הזאת, זה הכול בגללי".

חוברת מתנה עבורך

זה לומר לעצמי, שגם אני בנאדם, אסלח לעצמי כי זה דבר שנעשה

בשוגג, כמו שאסלח לאחרים. אל תלקי את עצמך כל כך.

תגידי לעצמך בכל פעם שההרגשה הזו עולה "שדי אני את שלי ניסיתי , אם מישהו אחר

בוחר להיפגע או.. אז זה שלו..

אין לך שליטה על כלום.

רק על עצמך, להיות טובה עם אחרים אבללל באותה מידה לא לבטל את עצמך בשום אופן.

תנסי כל פעם בסיטואציה אחרת, מנסיון זה כן עוזר.

מוכר מאד

תקבלי באהבה את היום הזה
תצחקי עליו.
שימי שירים שאת אוהבת,
תעשי לך קפה חדש
קחי גלידה או קרטיב.
בעז"ה מחר יגיע יום חדש.

לא להתרגש ולחכות למחר

אשרייך ממש (ולא, לא בציניות)

 

קבלת יסורים באהבה – ויקישיבה

 

הלוואי שאם חס וחלילה חס ושלום נגזר על מישהו מעם ישראל מיתוקים - שיהיו אך ורק מיתוקים שכאלה

יש אותם לכולנו! מבטיחה לך

 

כשהייתי בת 13 אחותי הביאה לי ספר "יש גם ימים כאלה" עם תמונה של צפרדע מצחיקה על הכריכה

והספר המצחיק והחמוד הזה אומר בעצם מה שהוא אומר - שיש גם ימים כאלה...

מבאסים

קשים

מדכאים

 

שרק רוצים להיכנס מתחת לשמיכה ולישון איזה שנה ככה...

 

זה ק-ו-ר-ה

לא אומר עלייך שום דבר רע

רק שזה טבע העולם

עליות-ירידות

טוב-רע

חושך-אור

 

החיים בתנועה...

 

והקושי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.

 

אז מקווים שמחר יהיה יותר טוב

מנסים להקיף את עצמנו בכל מי שאנחנו אוהבים ואוהב אותנו בחזרה

מדבריםאת זה

בוכים את זה

צועקים את זה

נכנסים למקלחת נעימה

שומעים שירים שאוהבים

יוצאים להלכיה

נושמים אוויר

רואים סדרה מצחיקה

אוכלים משהו טעים שאוהבים

הולכים לישון

כותבים את הקושי

מדברים ומתמללים בקול את עצמנו לעצמנו ואומרים ממש מה אנחנו מרגישים

מבקשים תמיכה ועזרה ממי שיכול

מנמיכים סטנדרטים ונו8תנים למשל לילדים לאכול הערב קורנפלקס עם חלב

או שיראו יותר סרטונים היום

או לשים מוזיקה בבית בקול ולהתחיל לרקוד או לבכות הכל הולך...

נושמים

נזכרים רגע בזה שיש קפה ויש תאומות ויש אוטו ויש כסף ויש חדר כושר ויש בית ויש חשמל בכללי ויש עוד הרבה דברים טובים ויקרים ב"ה

נזכרים בכוחות שיש לנו - במיוחד את הגיבורה אחרי התאונה שעברת ואיפה היית אז ואיפה את היום אי אפשר להשוות

גם אם יש דרך לעבור, זה ממש לא כמו שהיה באותו רגע או יוםאחרי התאונה...

מתמלאים באמונה

מתפללים

מדברים לקב"ה

 

ומחכים שהגל יעבור ואיתו כל הפוי

 

חיבוק חזק חזק יקרה,

ב"ה מחר יום חדש ויהיה הרבה יותר טוב!

והלוואי שכבר היום תמצאי אור וטוב גם ביום הזה

ותמיד עןשה טוב לנשמה.

תודה אישה מיוחדת❤❤

ומרוצים מאוד
שואב ממש טוב הרבה יותר טוב מטיטוא רגיל
אבל השטיפה זה יותר כמו להעביר סמרטוט לא באמת יכול להוריד כתמים מהרצפה בתכלס כמעט לא משתמשים בשטיפה שלו.

יש לי לטאטוא כבר דייסון וזה מעולה

לא מכירה רובוט ששוטף.
אבל יש שוטף כמו דייסון שאתה צריך להעביר בעצמך אבל הבנתי שעושה את העבודה מעולה!

הייזרו או ביסל זה מה ששמעתי. אבל אולי יש עוד

הם באמת משתמשים בכמות של מים, אחרי השימוש המים עוברים לכלי של מים מלוכלכים, והשאיבה היא תוך כדי.
כך שבמקום לעבור עם דייסון בתור מטאטא זה כנראה הרבה יותר מוצלח

יודעת אולי איפה ניתן להזמין אונליין או באיזור ירושלים?
תודה!

סתאאאאם סתאאאאם
צינית...

כי הוא רובוט או כי הוא שוטף רצפה?

היא אומרת לי כמה חומר כלים אתה גומר ????
חחחח...

במקומה הייתי קונה לי ליום ההולדת ארגז של נוזל כלים מטאטא מגב ועוד ולא מתלונן על כמות חומר הכלים שאני גומר.חחח

ומאחר ואנו מכירים באופן אישי,
אני עדה שאמנם אתה לא רובוט אבל בהחלט שוטף רצפות מוכשר ועושה את זה בקביעות.
בעיניים שלי ראיתי, אתה לא מעביר ניגוב קליל.
אתה שוטף עד שהכל מבריק.
אתה ו@מיסטר דום יכולים לפתוח קורס לגברים על זה.
הרי לכם עוד סטארט אפ מבית היוצר של @משה.

ואני ממליצה מאוד!
אבל יש לנו גם roborock ולדעתי השילוב של שניהם מצוין, לא יודעת עד כמה השוטף מסתדר בלי שאיבה טובה קודם.

לגבי השוטף תחפשי בגוגל ilife shinebot w400 ותראי ביקורות וסרטונים. יש לנו כמה חודשים ואני מרוצה מאוד, מומלץ (אבל לשים לב, הרובוט הזה קצת שונה מהרובוטים השואבים, הוא לא יודע למשל לחזור להטען לבד, צריך להרים אותו למקום בו הוא ישאב ובסוף לנקות אותו ולהחזיר לבסיס, בעיני מומלץ מאוד, יכולה להרחיב)

כמובן שהתמונה הובאה בהלצה גמורה

כותב מניסיון

כתבתי על התמדה בחיזור
כמובן גם התמדה בהערכה במילים כל השנה
וגם התמדה בהבאת זרי פרחים כל שישי לכבוד שבת והבית.
ולזכור שזה זר שהוא לכבוד שבת ולא זר פרטי לאישה.
גם אם היא שמחה ומעריכה מאוד.
ולא לשכוח זרים מיוחדים ואישיים לאישה בימי נישואין .הולדת.וכו
לקלוע לטעמה בסוגי הפרחים ולא להביא את הזר הראשון שמוצאים.

על משהו?!
בלי קשר לתמונה. מה הקשר בין הבאת פרחים/ משהו אחר לבין בקשת סליחה? מה זה קורבן חטאת?
מנסה להבין את מי זה מנחם...

אחד הדברים הכיפיים והטעימים!

פעם הכנתי.
היה כיף
אבל היה לזה טעם של אצה 😥😥

זה כמו שלסופגניה יהיה טעם של בצק!

אני אוהבת את הסטייק שלי עם סטייק בצד,
הוא רוצה עם ציפס.
גברים...
לעולם לא אבין.

@מופאסה מומחה בין השאר לבשר

קודש הקודשים זה בסטנדר.

תדליקו נרות,תקררו בקבוק יין,שימו שירים נחמדים ברקע.

אולי אפילו אם תספיקי תקני לו משו קטן...

עם יין ונרות... אם וכאשר הילדים ישנים.

כמה שנים אתם חוגגים?

אם מתאים לכם ובא לכם להשקיע בתקציב (אפילו סמלי או מוגדר מראש לכל אחד)
אפשר לשחק משחק שכולל בתוכו את כל חמשת שפות האהבה.
משחק פתקים שמרימים באקראי מתוך צבע שנבחר לכל אחד.
כולל רמזים לגבי מיקום מתנה/ות
כולל משימות שכוללות בתוכן נתינת מחמאות והערכה על משהו, תודה ופרגון כללי... מכתב אהבה, הקדשת או כתיבת שיר וכו'
משימות שקשורות במגע
משימות שקשורות בשרותיות...
אפשר לסכם מראש על מספר פתקים שמותר למישהו לסרב לשתף איתם פעולה. ואפשר שהפתקים של המתנות יהיו בצבעים שונים...

במשחק הזה לרוב אי אפשר לפספס, כי כל אחד כותב משימות שמן הסתם נוגעות בו, והמשחק עונה על חמשת שפות האהבה...
אם את אישה, את יכולה להפתיע גם במתנה בשבילו שהיא למעשה בגד בשבילך שאת יודעת שהוא יאהב - תכלס, אם את לא מרבה ליזום זאת יכולה להיות מתנה כפולה עבורו. קחי בחשבון כמובן שמן הסתן שהוא ירצה שתלבשי אותו כאן ועכשיו, אז תהי ערוכה לזה מראש אם קשה לך עם הספונטניות...

קחו את זה לכיוון שלכם...

צפיה בסרט של החתונה אם זה משמח אתכם...

אשמח לקצת פירוט מעמיק איך לשחק את המשחק הזה..מאיפב להתחיל ומה עלי לעשות....
תודה

מתחילים בקניית המתנות,
אפשר לקבוע תקציב מוגדר מראש שבו כל אחד מבני הזוג קונה לאחר. אפשר לקבוע מראש גם על מספר המתנות. אפשר לכוון בכל מתנה משמעות מסויימת... ומחביאים אותם ברחבי הבית.

שלב שני-
מחלקים פתקים ריקים במספר זהה לכל אחד מבני הזוג, כשכל קבוצה היא בצע שונה.
למשל, הגבר מקבל פתקים ורודים שעליו למלא, והאישה פתקים כחולים.
אתם קובעים מראש את מספר הפתקים שאתם מקדישים לכל סוג משימה.
למשל
3 רמזים למיקום המתנות, 3 משימות שקשורות בפרגון (למשל, עליך לכתוב לי שיר עד יום שלישי, או "10 דברים שאת אוהבת בי"), 3 משימות שקשורות במגע או פנטזיות או מאוויים וכדו', 3 משימות שקשורות בשירותיות (למשל, "מחר אתה מכין את ארוחת הצהריים" או "עליך להכין לשבת ___ שאני אוהב"...)
למרות שהמשחק עצמו עונה על זמן האיכות (שהיא גם שפת אהבה) אפשר להכניס כם קטגוריה כזאת, ושם נניח להכניס משימות של מבט ממושך, סודות שלא סיפרת לי וכו'...
זה די גמיש, אתם יכולים לבחור לעשות יותר או פחות, או לכל משימה להקדיש מספר אחר...
כמובן שלא צריך לעשות את כולם כשנמאס לכם או כשאתם רוצים להתקדם משם... (כדי לא לפספס את המתנות, אפשר לסמן אותם בצורה שונה)

מקפלים את הפתקים, ומוציאים באקראי משימה כל אחד בתורו.
אפשר שכל אחד יקבל את הצבע שלו והוא ירים מהערימה שלו כל פעם בתורו, ואפשר לערבב הכל יחד אם זה מוסיף מבחינתכם טוואיסט כשלא ברור על מי תיפול המשימה הבאה...

אפשר לקבוע מראש משימה או כמה שבא לכם שאפשר לסרב לעשות אותה.

עכשיו ברור יותר?

יום נישואין זו אחלה הזדמנות להסתכל האחד לשני בעיניים ולחלום יחד. מוזמנים לעשות את הכרטיס קצת לפני כדי להבין מה באמת מתחשק לכם מהיום המקסים הזה.




ד"א, הכרטיס לא מופיע בערכת כרטישיח, זה כרטיס בונוס

לאכול משהו כמו שכתבו
(אני הייתי מזמין משהו טוב ולא הייתי מכלה את הערב בהכנת אוכל)
ואז לראות את הסרט של החתונה!
(או תמונות)
ואז שימו מוזיקה רומנטית
אפשר לרקוד סלוו דנס
את ההמשך אני חוסך, כי זה פורום דתי
מזל טוב, הרבה אהבה

יופי מופאסה.😆

שילדים של דתיים באים מהחסידה...

לבעלי הפתעה, יש לנו מרפסת אחת בכיוון שאף אחד לא רואה, סידרתי שם שטיחים וכריות והדלקתי הרבה נרונים בתוך כוסות זכוכית. הכנתי כמובן עוגה יפה והיה ערב רומנטי ונחמד בבית, סתם להיות ביחד באווירה קצת שונה. בלי צורך בבייביסיטר.
מוזמנת לנסות

הלווואייייי היתה לי מרפסת...🙄

שיהיה רומנטי. לאו דווקא מרפסת.

והנה חשבנו שזה אוטוטו נגמר,
אבל עברו שבועות וחלפו חודשים
ואנחנו עדיין עם מסכות והימים קשים...

ואוטוטו חגים וגם החורף בדרך
ואנחנו בסאגה הזאת חצי שנה בערך
ויש חולים ול"ע גם מתים כל יום
נשמע ממש כמו סרט נורא ואיום!!!

במגיפה הנוראה לא מתייאשים
כבר אלף מתים ואלפים של חולים
ועוד לא הגענו לאחרי החגים
שהעם יתעורר שלט יתעוור
שימו מסיעות אחרת זה לא יגמר

אך שמים לו רגליים מכל כיוון
הוא ממש נלחם במנהיגי העם
כדי למגר המגיפה ושיחלימו כולם.

להשתלט על משהו, זה ברור...
השאלה על מה, ועכשיו עליתי,
בעצם הכלללל פה עניין פוליטי.
נלחם במנהיגים זה נכון ומדוייק
אך במי ולמה, צריך לבדוק חזק
בינתיים לא השתנה כאן הנוף
למרות הפרוייקטור שמינו סופסוף...

מעכשיו רק תגובות מחורזות.

אפשר גם לחרוז שור עם חמור יחדיו

שיחליטו על סגר כללי-ארצי...זו רק דעתי.
כי הרי תושבי המדינה לשניים מתחלקים-
אלה החוששים ועל מסכה וריחוק מקפידים
ומהצד שכנגד יש את אלה הזורקים
שלא אכפת להם ובכל הזדמנות חוגגים.
עד מתי מצב שכזה יכול להימשך?!
זה רק גורם לנגיף להישאר ולהתארך.

אלכוגל וגם מסיכה ולא לשכוח לשמור מרחק בבקשה
אם נקפיד על הכללים אולי נוכל לחגוג יחד את החגים
ואם תהיו ממש מצטיינים נחזור לשגרה בקרוב בריאים ושמחים

מתרבים החולים
ואיתם אדישות
מסיכה לקישוט
האמון לא גובר
היאוש מתגבר
והעם מתנכר

הפילוג ממכר
ממשלה תמדר
תמנה גם בורר
ותטיל הגבלות
ישחרר הדובר
ערימת קלישאות

ותקשורת תדאג ללבות להבות
על ציבור שלם תעליל עלילות
אבל יש מישהו למעלה רואה הכל
לא איום, רק תזכורת.. אלוקים גדול.

בגל הראשון הלכנו בלי מסיכות היו הרבה הרבה פחות חולים מעכשיו.

ובעיקר- אנשים היו עם מתח מבצעי ונזהרו בטירוף.

עכשיו הכל פתוח ואנשים מצפצפים.
אז מסכות לפחות דואגות לאיזשהי הגנה ותודעה של דיסטנס...

כך שגם היה הרבה פחות ממי להידבק סטטיסטית...ועדיין אנשים הקפידו הרבה יותר על ריחוק חיטוי ועוד.
אם בכלל יצאו מהבית..

דווקא 😛😛😛😛😛😛😛

מקווה שזה היה פרודיה או בדיחה מאוד אבל מאוד לא מצחיקה

אני רק מחקתי את הקישור לסרטון עצמו

אז חשבתי שמדובר בישיבה תיכומית.

תיכון חילוני.

מי שמנסה לזרוק את כל האחריות על אחרים לא יצליח בשום דבר
האחריות על כולם והעיקר על התרבות המתרינית.
אני דווקא הייתי מאשים את סטטיק ובן-אל לדוגמא. בעיקר אחרי השיר החדש 'קוביות'.

זה לא בגלל "מילים לא חכמות" של אף אחד.... איזו תמימות.

 

אלא זו אותה "תרבות" שהַקצֶה שלה הוא במה שהיה באילת ועוד (כמובן, בניכוי ליצנות דבילית אופיינית לגיל. אם כי גם הנושאים שעד אליהם ליצנות כזו תגיע, קשור לאוירה שגדלים בה).

 

תיכון מעורב, מתירנות קיצונית ומופקרת, בנות שמגיעות ב"לבוש" תזנותי, פלפולים על "הסכמה-לא הסכמה" כשברור שבחורות הפכו לסמרטוט שימושי, בין ב"הסכמה" ובין שלא. זה מה שמייצר אם כבר את ה"מפלצות" שאת מדברת עליהם, ולא מי שדן אם היה לבחורה חלק או לא (לא מתייחס לכך. ב"ה שאני לא בקיא בזה).

 

 

לומר שזה "בגלל" מי שדן - זו "האשמת הקרבן" שהודעתך באה בשמה. "הקרבן", הם האנשים שמתעקשים להישאר נורמליים ולא להסכים עם כל הספקטרום של התופעה. לומר שהנה, "בגללם" ברגע אחד הפרחחים הללו כתבו את הדברים המגעילים שלהם, זו האשמת הקרבן...

הפכתם את בני הנוער למוקצה מחמת מיאוס באשר הם.

 

אז זה לא הנוער שאני מכיר. אני מכיר נוער אחר לגמרי. כן, גם נוער חילוני.

 

בני הנוער שוברים שיא התנדבות ישראלי חדש

 

 

יש הרבה טוב אצל בני נוער, מכל מיני מגזרים - 

 

ויש גם בעיה חמורה בתחום הזה, שהופך ב"חינוכים" מסויימים להיות פרוץ לגמרי, ו"מזמין" איבוד הבחנה, גבולות ומוסר.

 

זה לא כי הם רעים מיסודם חלילה.

 

והטוב מתגלה כשמעוררים משהו טוב.

 

[הרי כך, להבדיל בענין, אמרו חז"ל על ישראל - כשנתבעו לעגל, וכשנתבעו מהכיוון השני למלאכת המשכן]

אם מישהו הולך בכביש ראשי זה לא מתיר או נותן לגיטימציה לדרוס אותו. ואם נהג שיכור ידרוס אותו הנהג אשם. אבל אותו אדם לקח סיכון וגרם למות של עצמו.
להשתכר עד אובדן חושים זה סיכון לבריאות כפי שקרה כבר כמה פעמים במסיבת טבע, סיכון לשוד לרצח ולאונס.
זה לא נותן לגיטימציה זו פשוט מציאות. יש גנבים רוצחים ואנסים בחברה אדם חכם יודע להזהר. זה לא אומר שאין אנשים זהירים שנפגעים. אבל מקטין את הסיכון

נראה לך שמישהו שם בתיכון קורא ערוץ שבע?
חוצמזה, זה ממש לא שלושים. זה שניים עד ארבעה כנראה.
לא שזה לא נורא ואיום, אבל זה בכלל בכלל לא מה שעליו צעקו בהתחלה.

מסכימה עם כל מילה!

(ונשמח שתעלה לכאן תמונה של החמין המוכן )

חמין זה דבר כ"כ טעים!

אבל החום מה יהא איתו?

 

(וצחקתי בקול מהרגליים בתמונה חח...)

קריאה בכף הרגל, היא שיטה פסאודו-מדעית המתיימרת לגלות פרטים על אופיו או עתידו של אדם, על-פי התעמקות במאפייני כף רגלו. שיטה זו כוללת תצפית על מבנה כף הרגל - מהעקב ועד האצבעות, על העור (למשל מרקם, פגמים, פיגמנטציה) ועל ציפורני אצבעות כפות הרגליים, ופרשנות של תצפית זו אשר משקפת כביכול את רגשותיו של האדם או אופיו.

זה מושג מרפואה סינית
זה מה שאני יכול להגיד מהמעט שרואים.


כדי להבין את אנשי העץ מומלץ לדמיין עץ הנמצא ביער ומתחרה עם עצים אחרים על מקומו, יציבותו, גודלו וצמיחתו. טיפוסי העץ הינם נחושים, מעיין גנרלים, מנהיגים שכאלו, הם אוהבים תחרות ואתגרים ומתפקדים טוב תחת תנאי לחץ.
האביב הינו העונה של טיפוסי העץ הנמשכים להתחלות חדשות, גדילה והזדמנויות.
גופם של טיפוסי העץ נוטה להיות דק ורזה, הם נוטים לנוע בחינניות בחלל. פניהם נוטות להיות ארוכות עם אף ארוך מעט ומצח רחב וגבוהה.
כאשר טיפוס עץ נכנסת או נכנס לחדר כולם שמים לב לנוחכותו, טיפוס עץ הוא בעל אישיות של גנרל, שאוהב מטרות ויעדים ולהיות בשליטה בהשגתם. קשה לו למלא פקודות גם אם הוא מבין את את ההגיון העומד מאחורם, אך יחד עם זה בעל יכולת מנהיגות והרמת בלטות אם צריך, ממש כמו שורשיו של עץ גדול. כאשר הכיוון הזה נתקל במכשול חזק ממנו ישנה נטייה לטיפוסי העץ להיות חסרי שקט עצבנים ומתוסכלים, הם נוטים לבעיות בריאותיות כמו תסמונת קדם ווסתית, יתר לחץ דם, נוקשות וכאבי שרירים ומיגרנות וכאבי ראש.
לטיפוסי העץ ישנה נטייה לשתיית אלכוהול או דרכים לא בריאות אחרות להשקטת חוסר השקט.

עצות קלות עבור טיפוס העץ

אזנו את כוחכם על ידי ידיעה מתי עקשנות אינה משרתת אתכם.

מצאו פעולות אליהם אתם מתחברים שיכולות להשרות שלווה ורוגע.

אלמנט העץ ברפואה סינית מתקשר לכבד – המנעות מצריכה מופרזת של אלכוהול מומלצת.

העתקתי מכאן https://www.lehargishtov.co.il/post/%D7%90%D7%99%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%98-%D7%90%D7%AA%D7%9D

1. אתה רוב הזמן לובש מכנסיים קצרים
2. כדאי לך להשתזף ללא כפכפים..

חשפת את הרגליים שלך
אני יודע עליך הרבה דברים עכשיו.

תודה

שמצולם גבר דתי עם זקן ופאות, מאחוריו ספריה ולפחות 3 ילדים שמזמין מה שהוא מזמין . בסוף הסרטון הילדה בת 12 אולי צוחקת . מחריד ביותר
דרך אגב אותו אדם מפרסם את עצמו בתגובות לשירים ישראלים חדשים .....

אתה או את...

חסר זבל באינטרנט?

באחד הגופים , במשטרה? וחשבתי שאולי מישהו פה מבין בזה כי זה נראה לי לא תקין

כאן זה לא משטרה.

חבל להכניס זבל לפורומים.

ויש זבל אף חמור יותר.
שידול לעבור על החוק, אז גם זה להביא לכאן?

את מוזמנת לשלוח לי בפרטי או בטלפון בכרטיס

הוא חייב לצאת מזה. איך?
צריך לפתוח פעם אחת את נושא היחס למשפחה שלך, והנושא של הגנים והבריאות. ממש לשים הכל על השולחן.

עשיתם את זה פעם? במסגרת הטיפולים הזוגיים לאו דוקא המקצועיים אלא ביניכם. שווה פגישה במיוחד על זה

ליבי איתך זה לא נעים בכלל.
הגנים של המשפחה שלי עולים בכל מריבה מצידה.
כל בעייה עם הילדים זה הגנים הדפוקים שלי.
ביקשתי ממנה כמה פעמים להפסיק !
אצלה זה פתלוגי לצערי...
את צודקת זה לא לעניין ולא נעים ומרושע לטעמי להזכיר את זה במיוחד ליד הילדים.
שיעזור לטפל בילדים ויינתב לשם את האנרגיות שלו ואל תוסיף לעלוב זה לא לשם שמים ומיותר ומלבה את האש
מקווה שהוא מקשיב לך ואוהב אותך ושיפסיק מהמקום הזה
או לערב מישהו שמשפיע עליו.
כותב ככה כי אמרת שטיפול לא יעזור-יש מטפלים מצויינים .

אל תמשיכי לסבול ככה זה לא בריא לנפש כלל וככל.

יש דברים לא נכונים שבעלך אומר לך מתוך כעס וכדומה.

זה מאד קשה לך לשמוע.

עשית על זה עבודה והגעת לתוצאות יפות.

הוא שוב פוצץ את זה ואת כבר כמעט מיואשת מהעבודה שעשית.

עכשיו דעתי: המשברים האלה נמצאים בכל מיני פעמים שיש אתגרים, הם טבעיים. לדעתי חשוב להמשיך לעשות עבודה פנימית בדרך שעובדת לך. כרגע זה הספר הזה אז כדאי להתמסר אליו וללכת איתו. לא מכיר אותו באופן אישי.

כנ"ל לגבי הטיפולים והאימונים למיניהם מאד כדאי למצוא שיטה טובה ואיש מקצוע טוב והמלצות. אני ממש חושב ככה.

דבר שני שמאד מאד קריטי הוא שאחרי שאתה יודע שאתה בידיים טובות- לא להפסיק תהליכים באמצע. לעבוד ולא להתייאש.

בשיטת כוונה בכל תהליך אימון יש שלב שנקרא משבר צפוי. זה שלב מבאס ונראה שכל מה שהתקדמת היה לשווא. בפועל זה סוג של ניסיון באמצע הדרך. אני מאמין שזה נמצא בסוגי עבודה אחרים גם כן.

יש על זה דברים מיוחדים בסוף פרשת שמות שפרעה הכביד את העבודה אחרי הפנייה של משה ואהרון אליו. אפשר לראות במפרשים ובמעם לועז ולהתחזק.

בהצלחה וכל הכבוד על העבודה!

(אפשר לפרט כמה מעלות, לא חובה). אתה זכית להיות חלק ממנה. לא מעריך את זה - חבל. ההפסד כולו שלך'.

איך היה לך לפני, ומה מילה אחת שלו עשתה לך.

זה יכאיב לו אבל יתן לו מראה ואפשרות לדעת איך שולטים בזמן של כעס.

בהצלחה רבה!

תגידי לו בצורה פשוטה, בנחת:

 

תראה, זה שיש כולסטרול במשפחה, סוכר - זה לא סוף העולם. לכל משפחה יש את העניינים שלה. ברור שזה עדיף למשל על משפחה שהרגילו את הילדים מילדותם לכעסנות ומידות רעות כו'. כאן זה לא איזו תכונה של אשתך שהביאה מהמשפחה ואתה סובל ממנה.. יש את הסבתא ואחותה שהגיעו לגיל מאה. 

 

העלאה של דבר כזה, גורמת תחושה לא נעימה. מה שאני מנסה להשקיע ביחס טוב בינינו - מתפוצץ לי פתאום כשאתה נותן כזו "מכה מתחת לחגורה", על דבר שברור שאינו בשליטה, ורק ההשגחה עליו בשליטה; וזה נראה כמו סתם רצון של הזדמנות לתת לי הרגשה כאילו אני לא בסדר במשהו. "לתפוס עלי גובה". זה פוגע, ולא בצדק. אז אני מבקשת שזה לא יקרה יותר. אם אנחנו חיים ביחד - ואני מוכנה להשקיע ביחס בינינו - אז זה בלי דברים כאלה. זה נתון - כל אחד מביא איתו דברים ממשפחתו, תכונות, דברים גנטיים, בונים על גבי זה. אפשר לדבר מה עושים עם זה, איך משגיחים - אבל בבקשה, מעכשיו והלאה, בלי להעלות את בהקשר כזה. זו עובדה. עובדה מאד לא "נוראה". לא איזשהו חיסרון באישיות. אז לא "מתחשבנים" על זה יותר. זה לא מוסיף טוב ליחס וחבל. עדיף לבנות על דברים חיוביים.

 

 

אם יקבל - תחזרי להמשיך אם השיטה שהתחלת...

תודה על ההצעות המחכימות

שתהיה שנה טובה ומבורכת לכולכם ולבני ביתכם

איפה משיגים את פודקאסטים של לדעת להיכנע?
ממש יעזור לי
תודה

במצב תקין (שכולל כמובן שנושא הגירושין לא עולה על הפרק) - כמובן שאותן המילים שבעלך אמר לך לא צריכות להאימר כלל.

 

במצב של ריחוק נורא, שנושא הגירושין עולה על הפרק - אותן המילים גם לא לגיטימיות ועדיין כואבות, אך כן אפשר קצת להבין שהן נאמרות על ידו במצב שהוא בכלל לא בטוח שאת רוצה בו ושאולי תתגרשו בסוף, אז כל הכאב שלו], התסכול, הכעס, האכזבה וכו' יכולים לצאת החוצה ע"י המילים הללו ש"לא ידעתי ולא אמרו לי וכו'" - מנגנון הגנה שמתקיף או מוציא את הכאב ותולה זאת ב"לא אמרו לי" = משמע אני בסדר וכו',

וככה אולי טיפה יותר קל להכיל את הכאב הגדול.

זה לגמרי נעשה מתוך תסכול ומקום קטן.

 

כך או כך,

דרך טובה יותר להביע את הכאב או הדאגה וכו' זה לדבר בשפה של צרכים ולא של תלונות -

לומר "אני צריך להרגיש ביטחון בבריאות של המשפחה שלי, של הילדים שלנו"

"אני צריך רוגע ונחת לדעת שהכל יהיה בסדר"

"אני צריך שכולם יהיו בריאים"

"אני צריך ביטחון בנו ובקשר שלנו"

 

במקום להטיח את מה שהטיח...

 

ואז לענות לו לצרכים שלו, שוב, לא כתלונה, אלא כהבנה שלך את הצרכים שלו ואמירה שלך בנוסף גם את הצרכים שלך, למשל:

"אני מבינה שחשובה לך הבריאות. אתה צודק וזה באמת מאוד חשוב, גם לי.

יחד עם זאת, הקב"ה מנהל את עולמו ונתן לכל אדם את "החבילה שלו" ויש דברים שהם לא בשליטתנו כמו זה - אז מנסים לעשות את הכי טוב שאפשר,

לדאוג לעצמנו, לאכול מאוזן, ללכת לרופאים אוו בדיקות או תרופות שיכולות לעזור ומתפללים שהכל יהיה בסדר.

נכון שגם במשפחה שלי יש בעיה כזו,

נכון שגם לי,

ומאוד יכול להיות שזה תורשתי וגם לילדים בגלל זה.

אבל מה זה משנה בעצם?

הם הילדים שלנו.

על הטוב שבי. וגם הפחות טוב שבי.

על הטוב שבך. וגם על הפחות טוב שבך.

ככה אנחנו. כולנו. בני אדם. בשר ודם.

עם יתרונות ועם חסרונות.

אף אחד אף אחד לא מושלם. רק הקב"ה לבדו מושלם.

אז אותם הילדים המתוקים שלנו יש להם את המעלות והתכונות והטוב שאתה מעניק להם ונתת להם, וגם את מה שאני מעניקה ונתתי להם וזה מה שהופך אותם למיוחדים והמדהימים שהם!

בלעדיך ובעלךדיי ובלי האהבה שלנו הם לא היו נוצרים בכלל!

אז נכון, אולי לקחו גם משהו פחות טוב "מהצד שלי" אז מה?!

כאמור כולנו בני אדם, כולנו מתמודדים עם דברים.

נעשה מה שאפשר במסגרת ההשתדלות ונתפלל לטוב.

ואני רוצה לומר לך שכאשר אתה מעלה את הנקודה הזו בצורה של האשמה שלי ובגללי וכו' זה כואב לי מאוד.

זה פוגע בי, אני הרי לא אחראית על כך, וגם אם כן זהו המצב, כך ה' החליט וזהו.

כואב לי לשמוע זאת כצורה של ביקורת או האשמה כלפיי.

אני צריכה ממך חיזוק.

אני צריכה ממך שלמות בבחירה בי ובמי ומה שאני בשלמות.

שאני צריכה לדעת שאתה חושב עליי טוב, שאני טובה מספיק בעיניך.

אני צריכה להרגיש לא אשמה.

אני צריכה להרגיש בנינוחות בכל מי שאני ומה שאני בכל תחומי החיים.

 

וכן הלאה...

לדבר את הקשיים.

לדבר את הצרכים.

בצורה מכבדת ומקרבת, ולא מטיחת האשמות ומרחיקה.

 

בהצלחה רבה רבה יקרה,

בטוחה שתצליחי, תצליחו,

את נשמעת מודעת מאוד ועובדת ומשתדלת כ"כ, ב"ה תגיעו לקירבה יותר גדולה אחרי ליבון שלם של הדברים

כי לי יש דעה שונה מרוח הדברים כאן. יומיים התלבטתי אם ואיך לכתוב, במיוחד שאני מודע לזה שלך במצבך הנוכחי - כבר אין לי כל כך איך לעזור (אולי להבנה ולקיחת האחריות יש ערך). אבל, אם הצלתי בית עתידי אחד, של מישהו מהרווקים שקןראים כאן, או מתייעצים עם הקוראים כאן - ההודעה שלי שווה.

*חובה חובה חובה*

חובה לספר לבן זוג פוטינצאלי על מורכבויות משפחתיות. זה נכון לגבי מורכבויות רפואיות, נפשיות, בעיות שלום בית של ההורים וכד'. לא צריך לספר בפגישה הראשונה, מידע שיאפיל על כל החיים השלמים, אבל בהחלט כשרואים שמתקרבים להחלטה על חתונה - חובה לספר ולא להסתיר!

ברוב המקרים, הבחור/ה המועמד, ישמע, אולי קצת יברר ויחליט שבעיינים פקוחות הוא מוכן לקושי, אל מול כל הטוב שכבר ראה ולפעמים יחליט שהמשימה הזאת גדולה עליו ויפרדו לשלום - לא פחות לגיטימי משלל סיבות שבגללן נמנעים מלהתחתן.

המחשבה ש'אנחנו יפים ורזים ואם יהיו קשיים, מה הבעיה אנחנו אוהבים גם בקשיים?!', היא מחשבת שאוו. כפי שרואים בפורום הזה, יש מורכבויות רבות בנישואין. אהבה לבד לא מספיקה, צריך הרבה מאוד עבודת תחזוק. הרבה פעמים מערכת שמחזיקה ברגיל, מקרטעת כשיש קשיים אחרים. הלוואי שבמשימות שהקב"ה מזמן לנו בע"כ, כולם היו מחזיקים עם 'אוהבים גם בקשיים'. זה בהחלט ראוי, אבל ממש לא קל.

כשנתקלים בקושי ומעליו מרחף גם 'הקושי הזה היה צפוי, אבל הסתירו ממני' - הוא מעיב הרבה יותר, אפילו שככה"נ אם היה ידוע מראש - כמעט אף אחד לא היה פוסל על זה. כשמעיב מידע, שהצד השני הסתיר ובגללו הקושי - הרבה יותר קשה לתחזק את הייחד הזוגי.

להחזיר את הגלגל אחורה, את לא יכולה. אבל אולי אם תקחי איזשהי אחריות ("אני מבינה שהייתי צריכה לספר") - זה קצת יקל על בעלך ועל המערכת.

רוב הסיכויים שחשבה שפשוט אין מה להסתיר- לחלק גדול מהאוכלוסיה בארץ, במיוחד מעל גיל מסוים, יש כולסטרול וסוכר גבוה. זה לא איזה סוד משפחתי אפל.
שנית, הפורומים מלאים בשירשורי טענות כלפי משפחת בן/בת זוג שמתחילים ב'ידעתי לפני הנישואין שהם לא הסגנון שלי, אבל...'
יודעים, מתחתנים ואח'כ בוכים.
הצד השני לרוב אפילו לא מבין, על מה הטענות, מבחינתו יש לו משפחה הכי נורמלית.

ברור שלא ידענו על זה לפני ולכן אין כאן שום הסתרה.

את הסוכרת לא הסתרנו הוא ידע מהיום הראשון. אמי אף פעם לא הסתירה את העובדה ואת הזריקות וכו. 

הכולסטרול זה יחסית חדש לאבי הוא גילה את זה רק בסוף השישים שלו 

 

 

סוכרת במשפחה, אז כמובן אין מה לבוא בתלונות...

 

אגב, מוכרחים לומר, שאם לא היה משהו מאד משמעותי בענין (למשל, אח עם סוכרת נעורים, או שלבחור/ה עצמם יש), אינני חושב שאדם מן השורה מספר על דבר כזה, אלא אם כן עולה אגב שיחה. מי חושב לספר על כך שיש במשפחה סוכרת.. בפרט אם נניח זה סבא או סבתא. אם לאמא היתה סוכרת שמצריכה זריקות, אז אכן יש מקום לחשוב לספר, כפי שאומרת שנעשה. וגם אז, יש להניח שאנשים לא יחשבו על זה. בד"כ, ההשלכה של ילד סוכרתי היא די נדירה, דומני.

 

ו"כולסטרול", שהאבא גילה בגיל מאוחר... נו.. יש גבול. מתחתנים, זה לא שמעבירים רכב בטסט. יש דברים מצויים, שלא יודעים וגם לא חושבים שיש צורך ליידע. צריך להבחין במה מדובר.

 

נראה כאן יותר, שהאיש מחפש איזה משהו "להתנשא" בו עליה. כאילו שתרגיש "אשמה" בדבר שאינו כך, וגם אין לו כל השלכה על התנהלותה בעבר או בהווה. 

מאיך שהצגת את הדברים בפתיחה, היה נשמע שהעובדות הן:
* יש לילדיכם מחלות שהגיעו בתורשה מהצד שלך.
* בעלך לא ידע מזה לפני החתונה.

כתבתי בהתחשב בשתי העובדות הללו, שהן רעה חולה אצל רבין שמסתירים עניינים רפואיים ומשפחתיים חשובים.

לאור ההבהרה הדברים לא מתייחסים אלייך. בעיות כולסטרול שמתגלות בסוף שנות השישים, הן בהחלט נפוצות אצל רבים מאוד. זה כלל (או כמעט) לא קשור לעובדה שזה מופיע אצל הילדים. רבים מאוד יקבלו זאת בגיל מבוגר וזה כלל לא יופיע אצלהם או אצל בני משפחתם בגיל צעיר.

אבל מבטל כי גילה שלסבתא יש סכרת?

(סבתא לא רלוונטית, להרבה סבתות יש דברים, השאלה אם יש דברים שמקשים על החיים בשנים הצעירות)

כשאחרי כמה שנים, כמו להרבה זוגות מתעוררים קשיים מכל מיני סיבות, כשאחד או יותר מהקשיים תלוי בעניין שהוסתר (זה לא המקרה כאן לפי מה שהפוחת הבהירה!), זה מכביד מאוד ומקשה על ההתמודדות המשותפת. אפילו שבתשעים אחוז מהמקרים, זה לא היה סיבה לדחות הצעה טובה.

מתפללת ביחד איתך שתמצאי מישהו שיפרגן, יאהב,יכיל , נאמן רק לך . 
חיבוק גדול ,כולם תמיד פה לימים קשים 3> שהשמש נעלמת...

יש פורום מיוחד לזה...
גם ככה האוירה פה לא ממש מדרבנת לשמירה יתירה על הבית...
אלא תמיד לברוח וללכת.
חבל חבל... כואב הלב לשמוע
אבל מצד שני זה נראה שלא היתה ברירה

יש מקרים שפשוט חייה

סיפור מאד מזעזע.

 

זה לא ה"בלי אהבה", כמו הסיבה שגרמה לכך. שגרמה שיהיה לך בלתי אפשרי.

 

וזו תזכורת חשובה מאד, על הערך של נאמנות. לא כל דבר כל אחד יכול להכיל.

 

יש לקוות שתצליחי לבנות את עצמך מחדש בשמחה ואהבה. יש לך גיבוי מוסרי מתוך עצמך.

 

ואני חושב שה"עונש" העצום, שקיבל על הבגידה, שיקוף טבעי של מה שזה עשה לאשתו, יתכן שיהיה לו לכפרה על הסיפור הזה.

 

בשו"ט. אך טוב.

ראויה להערצה !

כל אדם זכאי לאושר של עצמו.

תהיי חזקה והכי חשוב, לא להלחם על הגב של הילדים.

לחיות בלי אהבה זה פשע לי לה ולילדים

בקרוב ממש אצלינו

ולכל מי שחי בזוגיות ללא אהבה אני מציע או טיפול מקצועי משנה מציאות או גירושין.
חיים כאלה פוגעים בכוללם.

נשמע שעשית את ההחלטה הכי נכונה ומדויקת לך, לכולכם.

מכאן ב"ה רק בשורות טובות שיהיו! חזקי ואמצי

אני חיה בלי אהבה
ובינתיים אין לי אומץ

אנחנו סובלים יחד כמעט 20 שנה ולא מתגרשים
מבין כל כך את הקושי
ולכן מעריץ ממש אנשים שמפסיקים לסבול

כשחיים ללא אהבה כולם מפסידים

הזוג והילדים

ואכן יש פורום סגור לגרושות. 

נקרא הזדמנות שניה.

הלוואי וכל מי שסובל בזוגיות יקבל את הכוח לצאת משם ולמצוא אושר.

 

אוףף. לא פשוט

עשית את הדבר הנכון. לאט לאט את תתחזקי ותהיי מאושרת באמת