פורום נשואים טריים (עמוד 275)

כתבת בכותרת "עקרונות". אבל זה נשמע יותר כמו העברת אחריות והטחת האשמות, אולי מתוך התגוננות.
בעיקר עולה מדברייך קושי בשיח הזוגי שגורם למריבות ותיסכול.
גם אם הוא לא מוכן לבוא ליעוץ או טיפול, תלכי את. זה יתן לך כלים לנהל שיח טוב ואיכותי שישפיע גם עליו ועל התגובות שלו.

קחי עוד אלף ותקני לך בגדים. יש אלף מיותר בגלל זילזול שיהיה עוד אלף באמת לשמח אותך

 

אז תבהירי לו בשיחה נעימה,

שאם הוא עושה דברים "בשבילך" שיברר קודם האם זה באמת לטובתך או לא,

התשובה ברורה- פשוט כדאי לשקף לו את המציאות, ולחשוב יחד על פתרונות

אם זה באמת בשבילך 

 

ב] תגידי לו אין בעיה ותשלמי את הקנס באשראי 

 

ג]תגידי לו שלא אכפת לך לעבור למקום זול יותר ואם נשארים זה בגלל שהוא רוצה

 

ד] תמיד יש וויכוים כאלה ואחרים ואם זה כל הוויכוחים אז זה בככל לא נורא

בבוקר בתפילה אני מזכירים את החשיבות להביא שלום בין איש לאשתו.
למה לעשות את ההיפך?!

ממעבר מהיר על הניק שלך ניכר שאתה רווק שמבין בפסיכולוגיה או משהו כזה

וממהר לדחוף את הידע שלו איפה שהוא מוצא.

חיי נישואים הם דבר הרבה יותר מורכב ממה שאתה חושב

וכל עוד אתה לא נשוי התגובות שלך לא רלוונטיות.

אני מציעה לך לא לייעץ בנושאים שאתה לא מבין

אתה יכולה לגרום רק נזק!

 

ככה עשיתי פעם עם סבתא שלי ז"ל

חבל להתווכח על מה שהיה, לדעתי צריכה להיות לכם איזשהי תכנית כלכלית או ראייה כלכלית משותפת

כדאי לדבר על זה בנחת

תחזירי דברים לפרופורציות.

 

יש לו לעיתים עמדת אחרות משלך. קבלי שזה לא "מוזר", אלא פשוט אחרת..

 

את לא היית חונה בחניית נכים בשבילך בהריון, והוא כן. למה לא לראות את היפה והאוהב שבזה?

 

נראה לך "חוסר אחריות מטורף" - ולו לא. ככה זה בין שני בני אדם. הרי עפ"י רוב, באמת חניות הנכים עומדות ריקות. לא שכך דווקא צריך לעשות, אבל זה לא סוף העולם.

אז קרה עוד פעם.. תרגיעי... זה ה"אישו"? 

 

אתם גרים קרוב להורים, והוא אומר מוציא כסף עבורך - מה זה אומר? שהוא רוצה להראות שאיכפת לו ממך. למה לחפש את ההיפך?

 

הוא אומר שלא שמע שרצית רק זמנית במקום הזה ולכן השקיע. קורה. אז מה עושים? מדברים בנחת. מוצאים פיתרון שנוח לשני הצדדים.

 

הקיצור - אם ההודעה הזאת אמיתית, אז את צריכה לתפוס את עצמך. להחליט חזק, שמעכשיו את לא חושבת שבאופן אוטומאטי מה שאת אומרת הוא ה"נכון", ומה שהוא אומר זה משונה או צריך תיקון או לא לגיטימי.

 

תקבלי אותו כמו שהוא. כמו שאת רוצה שיקבל אותך. תקבלי מראש שיש גם חילוקי דעות. כשצריך, תדונו ביחד, בנחת, בזמן רגוע ולא בכעס. דיונים יכולים גם לקרב, לא רק להיות "מריבות". להביא ליותר הבנה הדדית.

וכמה שאפשר, לא לייצר מריבות. דברים שאפשר לעבור עליהם בהבנה שאתם שני בני אדם - לעבור עליהם. לעשות מהעיקר עיקר, עצם היחס - ומהטפל טפל.

לחנות בחניית נכים זה לא חוקי ובעיקר בעיקר לא מוסרי. מי שאין לו תו נכה- לא חונה בחניית נכים!
החוק מאוד ברור בנושא הזה.
אניחושבת שזה מעשה חמור מאוד והתירוץ לא מתקבל כי עובדה שעשה את זה גם בלעדיה. נשמע שבכל דבר שיש ביניהם חוסר הסכמה הוא מאשים אותה באופן עקבי ולא לוקח שום אחריות על החלק שלו בהחלטות ובבחירות.

בתור נכה שלא זכתה בתו נכה לעולם לא יתן שיחנו עבורי בחניית נכים, גם כשאני סובלת כאבים קשים או על סף עילפון. אני אשב באוטו במקום זה ואחכה או אתגבר ואלך ברגל מחנייה רגילה.

ראשית, טוב לשמוע ממך - מקוה שאתם בטוב ובשמחה.

 

בוודאי שאני מסכים איתך שלא חונים בחניית נכים - וגם אני אישית מקפיד על זה.

 

אבל כשמדברים על בין איש לאשתו - אכן צריכים פרופורציות. יש דברים שמישהי כמותך תתפוס שזה "לא בא בחשבון" - ולמישהו שפחות מודע לכך, זה ייראה כאילו כל השאלה היא אם מישהו יתפוס אותו.... הרי הדיון אינו באמת על "חנית נכים".

 

גם חבל להפליג במסקנות ש"בכל דבר שיש ביניהם חוסר הסכמה הוא מאשים אותה"... דובר על עניינים מאד ספציפיים, וסה"כ רואים מהסגנון שהבעיה אינה דווקא אצלו בלבד.

כשמייעצים בדבר כזה בין איש לאשתו, זה גם קצת  כמו "חניית נכים"... צריך להיזהר מלחנות שם כמו במקום רגיל. כלומר, להיזהר מלבד על הנקודה, בהתעלם מכל המכלול של החשיבות העיקרית של יחס טוב ביניהם. לשים את החומרה של נקוה ספציפית - מול החומרה של חשיבות שלום-בית.

 

ומה שאת מוסיפה לגבייך אישית - יפה מאד. כל הכבוד..

לאן הזוגיות המעולה נעלמת כשהוא עושה משהו שלא מוצא חן בעינייך ואת מאשימה אותו בחוסר אחריות, מגלה אפס אמפתיה ושולחת אותו להתמודד בעצמו?

אני מניחה שיש הרבה שלא נכתב כאן. ומה שנכתב הוא קצת פריקה של קצה הקרחון. בכל אופן, אם חיי הנישואין חשובים לך, נראה לי ששניכם צריכים להבין איך.לחיות אחד עם השניה, איך לדבר, איך לעבור מצבים לא נעימים.
ומכיוון שאת זו שכותבת כאן- אני ממליצה לך להתחיל בזה מיד. לא לתקוף, לא להשאיר אותו לבד בזמן קצת קשה, לגלות אמפתיה, לגלות רצון לעזרה. קוראים לזה לחיות ביחד.
בהצלחה!!

מעלה אפשרות:

 

לפעמים אדם בשיחה לא באמת משאיר ברירה לשני מה לעשות ואז הוא לא פנוי להבין עד הסוף.

יתכן גם שבעלך הוא אדם שיותר נלחץ ואז הוא יותר רגיש לזה.

 

לדוגמא - בנושא המגורים יתכן והחוויה של בעלך (גם אם לא התכוונת) זה שבגלל שהוא בצבא אתם צריכים לגור ליד ההורים שלך ואין לו כ"כ אפשרות לא להסכים במילא הוא לא פנוי להבין שזה זמני ומבחינתו הוא לא לוקח אחריות על הנושא הזה.

 

בנושא החניה יתכן וזה סתם בריחה מאחריות ויתכן שבנוסף הוא הרגיש (גם אם לא התכוונת) בלחץ מזה שקשה לך והפתרון שלו היה לחנות בחניית נכים בלי לחשוב יותר מידי.

דרך אגב את היית איתו כשהוא חנה למה לא אמרת לו בזמן אמת משהו (אולי בחוויה שלו הלחצת אותו וכאילו הסכמת לזה).

 

אני חושב שכדאי לנסות מצידך לראות איך הוא יחווה פחות הנחתות ויותר החלטות משותפות ומה יגרום לו לקחת יותר אחריות.

 

הערה בנושא חניית נכים לכל מי שאמר שזה לא נורא - כנראה אתם לא מכירים את המצוקה מכיר י אנשים שלא יכלו לחנות והפסידו סידורים\ טיפול רפואי - האם כמה דקות של חניה יותר רחוקה שווה את הפגיעה בהם - וגם אם יש כמה חניות ריקות - אנשים רואים שחונים שם ולומדים ואם היום זה פנוי מחר יחנה שם אדם שלמד ממך ויחסום נכה.

נשמע שהוא באמת רוצה בטובתך ומשתדל להקל עלייך ולסייע לך בדרכו שלו, לפי ראות עינייו. כוונתו נראית כאמיתית עם רצון טוב ואהבה גדולה אלייך.
לא תמיד מה שהאחר חושב שיהיה טוב עבורנו מרגיש לנו אכן כך. לפעמים עקב כיווני חשיבה שונים ולפעמים כוונה טובה המובילה לתוצאות פחות "טובות" כדוגמת החנייה בנכים.
מה שהיה מקל עלי בסיטואציה הזו הוא להתמקד בכך שרצה טוב עבורך. תדברי לעצמך דיבור פנימי חוזר "הוא רצה טוב עבורי" זה ירכך את התחושות הנגדיות של התסכול והכעס. ובזמן רגוע של קרבה תדברו, תלבנו, תעלו נושאים לדיון וכל אחד ישתף במחשבותיו , ברגשותיו. לאט לאט בני זוג לומדים להכיר אחד את השני ולדעת מה באמת עושה לבן הזוג טוב.
וכמובן שיש דברים שקשה לצפות את התוצאה וצריך ללמוד גם להבליג.
יכולה להגיד לך שהייתה תקופה שגם בעלי קיבל צרור דוחות על דברים שעשה בפזיזות כמו הדוגמה שהבאת.
בתוכי היה לי קשה להכיל את זה וקצת כעסתי אבל התאמצתי מאד לא להראות לו את זה והגבתי באמפתיה. וזה כל כך עזר ומאז הוא ממש משתדל...
זה דורש מאמץ ועבודה עצמית אבל משתלם.
כשאנחנו מגיבים בכעס השני נכנס לעמדת הגנה וכמנגנון הגנה תוקף חזרה ואז אנחנו מפסידים עוד יותר.
בהצלחה רבה!!!

אבל עדיין זה שווה כל שקל.. אצל מישהו שבאמת עוזר

[רק הייתי מציע לך, אם את אמיתית - שזה דבר שתמיד קשה לדעת בפורום - להיזהר מעצות באישי שאינן ממישהי שאת בטוחה שהיא אשה הגונה כאן.

היה כאן מישהו ששלח לנשים "עצות" מפורטות בתחום הזה.. לא ממקום נקי. וגם בפורום עצמו, אין לצפות שאדם סביר/אשה סבירה יכתוב/תכתוב לך עצות מפורטות, גם אמיתיות, בגלל צניעות בסיסית. הצלחה רבה. תלכו לטיפול וייעוץ ספציפי לזה]

חשוב שיהיה מישהו/י עם יראת שמיים.
יש למכון פועה יועצים ויועצות בתחום.

אל דאגה. לפעמים רק מהלחץ והרצון שזה יגיע זה מתפספס. אתם בתחילת הדרך ובע"ה תלמדו לשמח זא"ז עוד שנים רבות. לכו ליעוץ. בהצלחה בעז"ה!

אל תלחצי ואל תתיאשי זה קורה.
הבעיה שאם לא פונים לטיפול הנכון מגיעים ליאוש.
לכן חשוב לאבחן קודם מאיפה הבעיה.
וזה מה שקורה בציבור הדתי והחרדי. שמתביישים ולא יודעים למי לפנות.
אצלי לקח 10 שנים להבין מאיפה הבעיה. תפני אליה ולא תתחרטי.

ומקסימום, יועיל אולי לנשים אחרות.

לא ברור מה הכוונה ב"לא מצליחה להגיע לשמחה"...
יכולות להיות הרבה סיבות.

יש הבדל בין לא להנות, ללא להגיע לשיא, או אפילו לסבול.

אם כואב לך, ייתכן שמדובר בוגיניסמוס או בוסטיבוליטיס.
בדקת את זה? הפנו אותך לבדיקות?

אם לא כואב לך ואת פשוט לא נהנת, יכולות להיות הרבה סיבות.
אבל יהיה קשה לפרט את כולן, והנתונים ששיתפת לא מאפשרים כל כך לעלות על מה יכול להיות הגורם.

לגבי "השיא"... מנטלית, אישה צריכה להגיע לרמה מסויימת של שחרור. ככל שהיא תהיה משוחררת יותר, היא "תשמח" יותר.
ופיזית, יש נשים שצריכות לעזור לעצמן להגיע לזה - וזה בסדר גמור. אם את מבינה למה אני מתכוונת.
לא פירטתי כי הפורום מעורב ופתוח.

בגדול, חשוב שאת בעצמך תכירי קצת את הגוף שלך כדי שהוא יצליח לענג אותך.

הבעיה היא משותפת,

אל תקחי אחריות שמובילה לאשמה, קחו אחריות שתוביל לתיקון.

בהצלחה

או תיכנסי לפורום נשואות סגור
או פנייה למכון פועה, או ייעוץ אחר בתחום, יש מישהי מהגוש, לא זוכר את שמה- שיש לה גם הרצאות אינטרנטיות.

כאן בפורום יהיה קשה לתת מענה ראוי

בהצלחה

גם את את טרול מגיעה לך תגובה

 

לוקח זמן בזוגיות להגיע להנאה אם לזה התכוונת,

 

והרבה מההנאה תלויה בקשר העמוק והפנימי והפתוח שיש בינכם שלוקח זמן לבנות אותו 

תודה רבה לכולם על התגובות באמת עזרתם לי מאוד!

תבנו את הטוב הנפשי והאוהב ביניכם, בנחת ורגיעה. ממילא יעזור בכל התחומים.

והפורום הפתוח לא יוכל לספק את המענה.

זה מאד לא נעים להגיש למשהו שהאוכל שלו לא טעים עבורך אבל זה עוד יותר לא נעים לאכול 50 שנה אוכל שאצ לא אוהבת ושלא משמח אותך שזו בעצם מטרתו בכנצ האוכל, לשמח אותך.
ולכן בזמן רגוע ולא בשעת אוכל תזבירי לו ברחל בתך הקטנה איזה סוג אוכל את אוהבת. ושהבישול שלו טעים רק את לא אוהבת אותו. וצגבשו צכניצ פעולה מה לעשות בנידון..
בהצלחה

ב. טוב שהבעל יודע לבשל, לבלתמים..

אצלינו היה אותו סיפור.

התחביב שלי זה בישול. מכינה אוכל והרבה.
ותיבול בהתאם. (רק מלח ופלפל לא בא בחשבון אצלי...)
בעלי גדל בבית הפוך לגמרי.
האוכל לא מתובל. לפחות לא לטעמי. בסגנון מלח פלפל ולפעמים גם את זה לא...
ולכן ברגע שהתחתנו והתחלתי להכין אוכל נוצר מצב שאני מכינה אוכל עם הרבה תיבול, בעלי אוכל ומהנהן שהכל בסדר.
אבל אני הבנתי שמשהו לא בסדר...
אחרי כמה פעמים הוא הסביר לי שהאוכל מאוד טעים.
אבל *הוא* רגיל למשהו אחר.
תמיד מחמיא על האוכל. לא מבקש שאשנה משהו.
אם אני שואלת מה אפשר לשנות - הוא מסביר. ובעדינות.

לאט לאט למדתי להכין אוכל עם פחות תבלינים.
ממש לא בסגנון של מלח ופלפל. אבל ראיתי שאפשר להכין אוכל עם 4 ו-5 תבלינים שמשתלבים יחד ולצאת עם תוצאה הרבה יותר טובה וטעימה.

יצאנו עם כמה מתכונים טובים. כך שאני לא צריכה להתפשר על טעם ואיכות ובעלי מאוד אוהב את האוכל.

בהצלחה!

תשבו ביום רגוע, באוירה רגועה ותנהלו על זה שיחה רגועה - בעז"ה תראו ישועות (גם אם הם לא יגיעו ברגע)

שאת מרגישה שהרסק והתיבול הכבד הורסים לו את התבשילים ושינסה בלעדיהם.בנוסף את יכולה לומר לו שאת גם אוהבת לבשל ובאלך להכין בעצמך

אצלנו גם אני ממש יודע לבשל והייתי אוהב להכין עם תיבול יותר חריף.. וכמה פעמים פשוט אישתי אמרה לי שזה לא טעים לה ודיברנו והיא הסבירה מה היא אוהבת ואני משתדל להכין לה דברים שהיא אוהבת, והיא גם מכינה אבל פחות, לאט לאט אני מלמד אותה.
והחלטנו שאין אצלנו דבר כזה שמחמיאים סתם אם האוכל ברמה של לא טעים, אז להגיד.
ולא כמו הסיפור של הרב שאשתו הכינה לו 70 שנה שניצל וכל פעם הוא אמר לה שזה טעים ואחרי שהיא נפטרה התלמידים רצו להכין לו שניצל כמו שהיא היתה עושה.
ואז הוא אמר שזה לא טעים לו בכלל..
סיכמנו שאנחנו לא בקטע של לאכול 90 שנה אוכל שאנחנו לא אוהבים.
העיקר לדבר לדבר לדבר ולדבר!

לא הייתי רוצה בחיים שהאיש שלי יסבול ממשהו שאני עושה ולא יהיה מסוגל לתקשר איתי ולשתף אותי בעניין.

ממש חמודים...

 

אכן, את צודקת, שב"ה שהוא מכין כי אוהב אותך - זה באמת העיקר.

 

קשה לדעת מה "עיצבן" אותו הפעם. אולי הרגיש חוסר אמון ביכולת שלו, מהביקורת הזו.

 

 

את יכולה לשאול אותו בהזדמנות - אחרי שתודי לו על כך שהוא מתאמץ לבשל בשבילכם, אם הוא מסכים שמידי פעם תכיני משהו בעצמך, להרגיש ש"גם האשה מבשלת".. תגידי שזה משהו טבעי אצל אשה, שלפעמים רוצה בעצמה לעשות משהו במטבח. ותדגישי שוב - שזה ממש נוגע לך ללב שהוא לוקח על עצמו בדרך כלל.

 

דבר שני, כשרוצים להעיר על תבשיל מסוים - הדרך קודם כל היא להביע שביעות רצון, כמה יצא טוב. אח"כ אפשר לומר, שלטעם האישי שלך, היית שמה, למשל, קצת פחות רסק, אפילו שאת יודעת שיש כאלה שזה בדיוק מה שטוב להם (באמת יש כאלה, שרסק עם תבלינים - זה הענין שלהם. סביר שזה פשוט הטעם שלו) ושבאמת גם כך זה טעים. אם הערות כאלה תהיינה נדירות - סביר שפעם אחרת ינסה להתחשב במה שהערת. גם אם באותו רגע לא יאמר את זה.

 

והעיקר באמת האיכפתיות אחד מהשני. זה הטעם הכי טוב...  תצליחו.

 

 

למשל: לא להגיד אני לא אוהבת את הדגים שלך אלא אני לא אוהבת רסק עגבניות.
דוגמא נוספתז: לא להגיד אני לא אוהבת את המרק שלך אלא- אני לא אוהבת א. מרק.
זה נשמע אחרת....

חוץ מזה נראה שהעניין זה לא הרסק שמעצבן אלא שהוא לוקח מקום שחשוב לך בחיי הזוגיות....
תנסו לברר ביחד מה מפריע ולמה.
אני מאמין שהוא לא מתכוון שתקבלי הרעלת רסק...

אני חושבת שזאת הזדמנות לפתוח בכללי את הנושא של ההבדלים בהרגלים שלכם. הגיוני שמה שהוא מכין מאוד טעים, אבל לא ככה את רגילה ולא ככה את אוהבת.
זה קורה גם בנקיון, בחינוך ילדים, בעניינים רשמיים ומול המשפחה. גדלתם במשך המון שנים במשפחות שונות ובסביבה אחרת וזה הגיוני כל כך שהטעם שלכם יהיה שונה.
אז קודם כל את תביני את זה ולא תחשבי עליו רעות. ואז גם תוכלי לדבר איתו על זה באופן לא שיפוטי.
עכשיו בכללי לזוגיות (ואולי בחיים) - כשיש ביקורת קודם כל אומרים משהו חיובי, ואז את הביקורת באופן שתישמע, ולסיים בפרגון חיובי.
בהצלחה!

אני בת

תדברי איתו בכיוון אחר.
לא שתלך לטיפול כי נימאס לי שאתה צועק...
אלא אני מפחדת על הבריאות שלך. לא בריא לחיות בלחץ כל הזמן. בא נלך ליראות איך אפשר לטפל בזה.
תטפטפי לו מידי פעם. אולי יסכים.

הצעקות שלו זה לא משהו חיובי לילדים, אבל הרבה פחות חיובי זה שהילדים גדלים לתוך זה שאמא מעירה לאבא 10 פעמים בשעה.
וכמו שאת אומרת שזה לא עוזר שאת מכירה כי קשה מאוד להשתנות בגיל 20 או 30 או 40 משהו שאתה רגיל אליו מגיל אפס וגדלת לתוכו. אז אני מציעה לך לשחרר... צעקות זה לא נעים אבל הרבה יותר גרוע זה ההערות הבלתי פוסקות שלך.. למרות שאני מאוד מבינה אותך.. אבל עדיין.

את צודקת שאולי עדיף לא להעיר לאבא מול הילדים אך באותה מידה ילדים לא אמורים לסבול אבא שצועק עליהם כי יש לו בעיה לשלוט על הכעס שלו. 

בתור ילדה לאבא שצעק בלי סוף, ואנחנו הילדים סבלנו מזה מאוד ואמא שלי מעולם לא העירה לאבא שלי בפנינו (אני לא יודעת אם היא העירה לו שלא בפנינו), זה היה מאוד קשה לסבול את המקום שכביכול אמא שלי לא מתערבת ובכך היא בעצם מצדיקה את המצב ואת הצעקות.

במבט לאחור הייתי מעדיפה שאמא שלי תהיה פחות פסיבית בעניין הזה וכן תעיר לו ותראה אכפתיות למצב שנקלענו אליו ללא אשמתנו. אין דבר כזה לצעוק על ילדים, הם לא שק חבטות, וזה שהם נולדו לאבא עם בעיה זו לא אשמתם והם לא צריכים לסבול את זה.

לדעתי הפתרון הוא לא להתייחס למישהו בזמן שהוא עצבני. כשהוא צועק עליך, תיידעי אותו לפני זה שאת לא מתכוונת להתייחס אליו, תעדכני אותו שזה פשוט לא מקובל עליך ואם הוא רוצה לדבר איתך שידבר בצורה רגועה. אם הוא לא מסוגל לכך שילך לטפל בזה. אבל לא להסכים לזה ולא לוותר על זה. אני מבטיחה לך שאם אותך זה לא מצלק, את ילדייך זה בטוח מצלק ועלול לגרום לבעיות עתידיות שיכול להמנע ממש עכשיו בהתערבות אסרטיבית ועקשנית שלך.

לפחות אמא שמבינה ולא אטומה לרגשות

בעדינות לידנו. זה היה ממש תומך ומרגיע לראות שהיא לא נותנת לזה יד ואיך באמת נכון להתנהל. כשהיא היתה שותקת מול המצבים הבעייתים שלו (לכולם יש) זה היה אוכל אותי. קשה לי לסלוח לה על דברים שלא התערבה בזמן

מעריכה את האנשים שדוברים אמת.

ולשאלתכם. לא טופל אף פעם. ואין בעיית שמיעה למיטב ידיעתי.
תודה על התגובות נחמד גם סתם לשפוך את הלב למרות שכבר הפנמתי שבלי כדורי הרגעה לא יעזור כלום.
לפעמים אני מפנטזת על לשים לו כדורי הרגעה בשתיה כל בוקר (כמובן שזה ישאר בגדר פנטזיה)
השם יעזור .

קשה מאוד לשנות הרגלים. אם בעלך גדל בבית שבו מדברים בקול רם או מעירים קשה להתנתק מההרגל. אם בעלך לחוץ כול הזמן ולכן צועק צריך לסייע לו.. זה יבוא אך ורק על ידי שיחה ביניכם. הבעת רגשות. לא ביקורת ואפילו טיפול זוגי כדי לקבל כלים. מן הסתם ההערות שהוא מקבל מעצימות את חוויית התסכול והאכזבה מעצמו ומגבירות את הלחץ והצעקות. תתמקדי בטוב שיש בבעלך ובחיוב שבו ועד שבה תצליחו לחזק את הקשר ביניכם ושהדברים יבואו לידי ביטוי בנועם.
ולגבי השכנים.... שיסגרו את החלונות

אל תבני על זה...
במקומך הייתי מנסה קודם כל להשרות רוגע ואוירה טובה ונעימה ומדבקת בבית
במקום הערות וביקורת...
לפחות את תעשי אוירה נעימה ככה הוא ירצה להצטרף.

נסי להגיע למצב שהוא בעצמו מבין שזה מעפן ורוצה להשתנות.
אחרת לא נראה לי שיעזור..

זה לחלוטין הופך אנשים רגועים לעצבנים, קצרי רוח וצעקנים.

שווה בדיקה, בדיקת דם פשוטה. לבקש מרופא המשפחה.

אסור לך להסכים לצעקות.
לא עליך ולא על הילדים. זה פוגע בנפש שלהם.
פלא שעדיין השכנים לא הזמינו את עו"ס לחוק נוער אליכם לזמן אותו לבירור בלשכת הרווחה...
בעלך צריך טיפול, ובהקדם. ואם את לא מצליחה לשכנע אותו, את בהחלט יכולה. (וצריכה!) לפנות לעו"סית בקרבת מקום מגורייך או לכל גורם טיפולי אחר שיעזור לך בעניין.

להציג את עצמך כאחד השכנים, ויש אפשרות להציג את עצמך כאישתו אבל שהם יגידו לו שקיבלו תלונות משכנים.
תסמכי עליהם שיש להם גישה למקרים רגישים ושיעשו את הכל בצורה אחראית ורגישה באופן שלא יפגע בך.
אני בטוחה שביקור אחד של הרווחה יעשה את העבודה. הוא לא ישאר שאנן ולא יישב בחיבוק ידיים וינסה בכל דרך לעזור לעצמו.

ומזכיר להם מקלט לנשים מוכות, מעצר, משפחות אומנות, הוצאת גבר/ילדים מהבית וכו..
לא כך פני הדברים במקרה של בעל שכל היום צועק ומטיל אימה וכל מה שהוא צריך זה רצון ללכת לטיפול ולקבל עזרה מעובד סוציאלי.
בזמן שאנו יושבים ספונים בביתנו בנחת, ישנם נדים וילדים שכל חלומם הוורוד הוא בית שמקרין הגנה בטחון ושלווה. ברוב המקרים אלימות מילולית גולשת לאלימות נפשית ופיזית, ואם לשם היא הגיעה לא הייתי מהססת ולו לשנייה לפנות לרווחה.

דיווח לרווחה זה לא משחק. זה פשוט התעללות במשפחה אם זה דיווח שווא. אני לא מבינה איך אתם ככה בהינף מקלדת מציעים לדווח. אין שכן שלא שמעתי אותו צועק פעם. אז פה אולי צריך טיפול יותר מעמיק אם זה על בסיס קבוע. זה לא מחייב מיד פניה לרווחה.

אין חוק נגד צעקות. לפחות לא אחרי השעה 11 בלילה.

 

ישכנעו אותו שאפשר אחרת.
ואחרי זה שילמד פיתוח קול, שיוציא את האנרגיה שירים לילדים

תבני את הקשר הנכון שלך עם הילדים ותתעלמי. בסוף זה ישפיע עליו.

מסכנה שלי, באמת התמודדות לא נעימה בכלל.
ואת צודקת מאוד, שהילדיםמ לא צריכים לגדול למציאות של צעקות ולחץ תדירים.

אני מציעה שאולי תנסי, בתור "עזרה ראשונה"
כשהוא כועס ממש, ואת לא מסוגלת להתמודד, תגיד לו "אני יוצאת", זרקי עלייך משהו ותצאי מהבית.
א. הוא יזדעזע מעצמו, ויבין שגורם לך לצער.
ב.הוא התאפס וירצה שתחזרי, אז הוא יהיה חייב להירגע, גם בעל כורחו.
ג. פעם, פעמיים שלוש, תעשי את זה, הוא יהיה שקול יותר בתגובותיו. שכן, אין הצגה בלי קהל.
הוא אמור להתמתן עם הכעסים בעזרת השם.

תהיי חזקה!

שלום יקרה,
זה באמת נשמע מורכב, אני מהתחום הטיפולי ואני יכולה להמליץ לך שאם הוא לא מעוניין לקבל עזרה תלכי את ותקבלי הדרכה איך להתמודד איתו, איך להגיב לו בצורה נכונה. וגם יחזקו אותך שיהיה לך כח ...
בנוסף הייתי חושבת על דמות שיכולה להשפיע עליו ולהגיד לו משהו בסגנון: כל אחד צריך עזרה באיזה עניין. כל אחד והתיקים שלו. גם אני פעם ניגשתי לקבל ייעוץ. כדאי לך ותגלה את עצמך מחדש.
בראש ובראשונה זה בשבילו. מגיע לו וגם לכם חיים טובים יותר.
במקרה הזה הרווחה לא תתערב, וגם בלי מכתב רשמי הם לא יגיעו... אז זה פחות רלוונטי

ואני לא יודעת איך אפשר ליישם אותו

אבל בגדול תחשבי על הרעיון של מה יקרה אם תצעקי עליהם לידו כמו שהוא צועק עליהם...

זה כמו שאת יכולה לדבר רע על המשפחה שלך אבל כשמישהו אחר יעשה את זה את תהרגי אותו- אותו רעיון

הרעיון הוא שכשהוא יראה איך זה נראה מהצד זה יטלטל אותו

וכשהוא יראה שפוגעים לו בילדים יתעורר אצלו הרגש של להגן על המשפחה שלו...

בפועל זה לא מעשי כי את לא יכולה לפגוע בילדים ואת גם לא יכולה לשתף אותם בזה כדי שידעו שזה מבויים

אבל זה כיוון למחשבה

אולי תמצאי דרך ליישם את זה בלי לפגוע בהם...

בכל אופן הרבה בהצלחה.

ואם היא תגיד לו משהו
הוא יגיד לה גם את צועקת

אבל נראה לי שבנ"א נורמטיבי לא יכול עד כדי כך להתעלם מהמשפחה שלו.

גם לפי מה שהיא מספרת הוא נשמע בנ"א אמוציונלי ולא רע

ובעצם זה שהיא תתפוס את המקום שלו הוא יהיה חייב להכנס למקום שלה- המגונן.

יכולה להגיד לך שזו חוויה איומה בתור ילדה,צלקת לכל החיים.
את חייבת לא ללכת לרוץ לטפל בזה למה הילדים שלך שאבא שלהם והבית שאמור להיות המקום המוגן והבטוח בעולם יהיה המקום שפוגע בהם!!ואבא שאמור להגן עליהם צועק??ומה זה נותן ?שריטות בנפש!!
אני אומרת את זה בשביל שתטפלי בזה מיד טרם ילדייך יפתחו שריטות(מה שאת צריכה לבדוק שלא קרה כבר...)זה פסיכולוגיים אחכ וטיפולים בנפש.
זה לא צריך להיות ככה!!!ילד לא בא לעולם כדי שיטילו עליו אימה!אלא שיגנו עליו וישמרו ויתנו לו את מלוא הביטחון לעבור את הילדות בשמחה ושלווה!!

תצליחי בעזרת השם!!מחזקת אותך לא לוותר ולעשות הכל לטובת שקט נפשי לך ולילדייך!!

שלום לך
ראשית אני מאוד מבינה את התסכול והמותשות שאת נמצאת בה.להעיר בכלל ולהעיר שוב ושוב בפרט זה באמת מתיש.
אני רוצה להציע כוון אחר ממה שחלק הציעו כאן:
האם יש אפשרות להבין באלו מצבים הוא צועק?מה גורם לזה?
אולי הוא מצפה להתנהגות מסויימת מהילדים וכשזה לא כך זה מוביל לכעס?
הייתי מנסה להבין את הגורמים ואז לראות איך פותרים דבר דבר.
להבין שאם הוא כועס כנראה שיש מה שמפריע לו ולנסות להבין מה זה.
ההצעות לרגיעון ולטיפול מצביעות כביכול שיש לו בעיה כלשהי ובוודאי שיגרמו לו לא לרצות בזה.
הוא צריך להרגיש שאת בצד שלו.לא מעליו,לא נגדו, לא מוכיחה אותו, לא יותר טובה ממנו בהתנהגות, אלא מבינה אותו(לא אומר שבהכרח מסכימה איתו).
אבל אולי אם תבואי מתוך מקום שמאמין שאם הוא צועק יש לזה סיבה ותנסי להבין אותה ולראות מה הוא היה מצפה ולנסות לחשוב מה לעשות מתוך תחושה שאת בצד שלו ולא נגדו אז בעז"ה הוא ישתף פעולה.
ומעל לכל ההצעות - תפילה לד' יתברך שיאיר לך את הדרך הנכונה ללכת בה.
בהצלחה רבה

אם הוא בן אדם טוב ובעל טוב, זה לא נתון מבוטל..

 

כנראה שהדרך היא לא להתייאש מלדבר ביניכם.

 

תצאי איתו לאיזה בית קפה. שבו בנחת, כשהילדים לא בסביבה.

 

תשוחחו כללית בנחת.

 

ואז תגידי לו תוך כדי השיחה - קודם כל את מעלותיו. שאת  מעריכה מאד אותו בתור איש טוב ואבא טוב - ושיש דבר שהיית מאד שמחה אם יוכל לשפר.

 

תסבירי לו (אפילו שמן הסתם כבר אמרת בעבר), שכנראה בגלל ההרגל מגיל צעיר, הוא אינו שם לב שמדבר בקול, ובעצם צועק הרבה. תאמרי שמן הסתם גם לא היה רוצה שהילדים יתרגלו שככה "מדברים" ויעבירו את זה הלאה - ושגם בשבילו זה לא בריא. אם אדם מתרגל לצעוק ולהתרגל - זה פשוט לא בריא בשבילו.

 

ותשאלי אותו - אם יש לו עצות איך בהדרגה להתגבר על זה. לא חייב ברגע אחד, קשה ברגע אחד, אבל בהדרגה.

 

מה הנקודה? שבמקום "לומר לו" "לקנות לו", את שואלת אותו... ואז זה נהיה ענין שלו, לחשוב מה כדאי לעשות. מן הסתם יציע משהו, ותוכלי לעודד, וגם להעיר איך אפשר לשכלל. וגם להציע תמיכה בתהליך שהוא מציע, מתוך שאת מעריכה את זה ורוצה לעזור במאמץ. צריך להביא בחשבון מראש, ששינוי הרגל, זה  תהליך שצריך רצון והתמדה  והרגל מחודש.

 

אולי זה יעבוד. 

 

[ואגב, ראיתי שכתבת שהערת לו 10 פעמים בחצי שעה שלא יצעק...  אני מניח שאת מבינה בעצמך, שזה גם "תורם" לאוירה הכללית. כי בחצי שעה הזו, מלבד צעקות, היו גם הערות שלך, ומן הסתם גם הילדים שמעו וזה לא הוסיף להם כבוד...

בנוסף לכך, שמעתי פעם על איזה מחקר, שכאשר אומרים על משהו הרבה פעמים "לא", אז מה שנשאר בראש באיזה מקום, זה רק הדבר שעליו אמרו לא - וזה מחזק אותו... לדוגמה, אתאומרת כל יום כמה עשרות פעמים "אל תצעק", מה שנשאר אצלו בלי משים זה רק ה"תצעק"... עובד בלי להרגיש..]

האם תפקידו של הפורום הוא אמפתיה והכלה
או לרדת על מי שלא חושב כמוך?להזדזע ממה שהוא כותב ולקטול אותו?

----
בתור אחד שניסה לומר שכדאי לתמוך פה באנשים אתה לא שיא התומך במי שלא חושב כמוך.
טול קורה מבין עיניך לפני שאתה מטיף לאחרים להתנהג בכבוד ובאמפתיה.

החיסרון היחיד הוא שאת לא יכולה לבדוק באמת את מצב הרכב או לפתוח אותו .... כאילו חתול בשק.. אבל היתרון זה המחיר.

זו פרוצדורה מסובכת?

זה לא פרוצדורה מסובכת ככ נראלי אבל האמת אבא שלי עשה את רוב העבודה ... אז אני לא ככ יודעת..

אז אם לא אספיק אקרא מחר

מי שיקבל את הרכבים הטובים זה סוחרים שמבינים ולא אתה..

יש תעשיה שלמה של סוחרים מאחורי זה
הם קונים מאות רכבים יודעים לתמכר כמה הרכב שווה

כולם מקבלים את אותם רכבים, פשוט הסוחרים יכולים להתמודד עם נזק של לקנות רכב שלא שווה את הכסף.

הם יודעים לתמחר טוב יותר

ולחלקם יש גם מישהו מבפנים שעוזר להם לדעת היטב את מצב הרכב

לגבי מישהו במפנים, יכול להיות, נשמע מוזר...

ולכן בפועל סוחרים בודקים את הרכב לפני, מה שאדם פרטי לא יכול לעשות.

יש בזה חששות של גזל.

סמכות אחרת של המדינה בדיני ממונות?

בד'כ זה לא לפי הצדק - לפי הצדק תמכור במחיר האמיתי - ולא במכרז...

יש מקרים שמותר תשאל תלמיד חכם ולא בפורום

אם הוא חוק של יושר וצדק הגיוני.

כאן שמוכרים במכירה פומבית למרבה במחיר וזה בד'כ מתחת למחיר השוק - הבעלים מפסיד את ההפרש בין החוב לערך האמיתי של הנכס שגבו ממנו, למרות שהיה אפשר למכור במחיר אמיתי, ולתת את היתרה מעל החוב לבעל הנכס. לכן זה נגד היושר והצדק - ובזה החוק לא קובע להלכה

הוא היה מתאמץ למכור בעצמו.

כונס הנכסים לא מעוניין בלהתעסק במכירות- להביא לאנשים לבדוק, מתלבטים, כן/ לא... רכב לא מוכרים בשנייה. ההתעסקות הזו לוקחת זמן וזה שווה כסף.
הדרך המהירה- מכירה פומבית. אי אפשר לבדוק, אבל קונים בזול וזה נחטף מהר..

לא עונה מהצד ההלכתי, רק רציתי להראות את הצד ההגיוני של זה..

בית משפט שפסק להוציא את הרכב למכירה לא דן לפי ההלכה

כלומר השלטון רשאי לקבוע את ההתנהלות הממונית אצל נתיניו
אם אני זוכר נכון מחלוקת אחרונים האם זה נכון רק בדברים שהתורה לא דנה בהם (נניח קנס כספי על מעבר באדום) או אפילו במקום שהתורה כן קבעה בו כללים (נניח הקנס על גזל זה כפל , האם מותר למדינה להעניש יותר או פחות מכך את הגנב ?)

ונניח שאסור ובחלק מהמקרים הכונס גזל, לא ברור שאסור לקנות ממנו

אבל באמת כדאי לברר את השאלה

תודה

או אם יש לו קונה במחיר מחירון.

ירכוש חזרה

לא יכול להתחרט אלא אם הוא מציע יותר ממך.

לרוב זה כמה שעות. אחרי שהמכרז נסגר הוא לא יכול להציע כלום.

יכול לצאת מצויין ויכול להיות גרוע.

צריך להיות מוכנים לכך שיש סיכוי שהוא לא שווה את הכסף, אז כדאי לקחת את זה בחשבון.

יש רכבים במצב מצוין שממש כדאי לנות ויש כאלה שלא. בגדול-לא הייתי ממליצה לקנות אלא אםאתה יכול לקחת את הרכב לבדיקה במוסך.

נניח אגיע אליכם עם חבר מבין, יתנו לו לבדוק את הרכב?

זה יעבור @אמא לנסיך קטן?

בעיקרון הרכבים נמצאים במגרשים. ואצלנו לא נותנים אופציה לבדוק.ומאמינה שלא נותנים באף מקום.. אבל שווהלנסות לשאול..

זה לא דופק את המחיר?

מעדיפים כמה שפחות התעסקות עם זה. המחיר בד"כ מצדיק. קונים אותו פחות מ מחירון לפעמים גם הרבה פחות אז אם יש תיקונים תבצע אותם וזהו.

איך בדיוק יכולים לעזור אני נשואה 30 שנה. ברוך ה' יש לי ילדים החיי אישיות שלי הופסקו כבר למעלה מ8 חוד' ללא שום קרבה חיבוק או נישוק, אשמח לקבל טלפון רב רבנית שיוכלו לתת מענה בעניין

יש שם צוות רבנים שמתמחים גם בצדדים התורניים והם גם בקשר עם רופאים מומחים. הם עוסקים לא רק בבעיות פוריות, אלא במכלול נושאי אישות בהסתכלות תורנית. אם משהו השתנה פתאום - זה בהחלט יכול להיות על רקע רפואי.

תתקשרי 026515050, תבקשי להתייעץ עם אחד הרבנים. את לא צריכה להזדהות.

תודה על ההכונה אנסה לברר אם אכן יתנו מענה לעניין.

פחות אהבתי את התגובה, צריך להגיע עם חשק יותר מצד הגברי.

ובכללי עדיף שלכולם יהיה חשק תמיד

הדבר האחרון לחשוב לעשות, לא מראה על חוכמה כלל במיוחד עם כל הטכנולוגיה הקיימת בעידן שלנו.

מכון פועה זה מצוין כהתחלה והם כמובן יתנו ייעוץ טוב ויפנו לאפשרויות של המשך טיפול
בעלך ישתף פעולה?

היי קושי מאד גדול בשיתוף פעולה ברב הפעמיים אני זו שהולכת לשמוע שיעורים ולקבל התייעצות, הייתי בסדנה שלא תרמה לי אישית . באישויותו קר-מזג לא יעשה שמניות בשיפור מערכת הזוגיות. מבחינתו יכול להתנזר מקיום יחסי מין. גם שחווזרת מהמקוה. לי אישית נמאס מללכת אם אין זוגיות תורה יכה רב שיודע לפסוק ולהתיר לי להפסיק ללכת.

ממש כואב לשמוע
זוגיות מטבעה אמורה להיות מקור האור והאושר בחיינו
והלוואי וכל מי שקורא שורות אלו והוא או היא רואה שכבדה עליהם הדרך הזוגית יזרז את המשפחה ללכת לטיפול כאשר עוד קל יחסית לשפר.

אמרי נא
כמה זמן אתם נשואים?
התמיד היה כך או באמתחתכם גם ימים מאושרים?
האם יש ארוע או התנהגות המהווים גורם דומיננטי (לדעתך) בריחוק ביניכם?

ניק חדש, הודעה ראשונה בפורום, נוסח ההודעה והדרמטיות שלה.

אני עוקבת כאן בפורום הרבה זמן. את השאלה רציתי לשאול כבר מזמן. ועכשיו אזרתי אומץ והחלטתי לפתוח ניק ולשאול... אם אין לך איך לעזור לי חבל לחשוד סתם..

יותר אמינה - היה מקום להתייחס ברצינות לפניה שלך.

אין שום פרטים כמה זמן נשואים, האם יש ילדים וכמה, שנכיר אתכם באופן כללי.

אתה חושה שזה לא אמיתי, אז אל תגיב!!! די עם החשדות האלו! אז אדם המציא סיפור ובא לו לכתוב, מה רע לך???

אני רואה אישה צעירה כנראה נשואה טריה במצוקה.

לדעתי גם אם זה טרול אפשר לענות כי בטוח יהיו אנשים שישתמשו בתשובות.

הפורום נועד לעזור ולא לקבוע מי טרול ומי לא.

לא נעים לי להיחשף ולכן שואלת כאן מאנונימי..
וכן. נשואים יחסית טריים

לדעתי זה נשמע מוגזם וכמו שכתבת הבעיה היא אצלך. כדאי ללכת ליעוץ וטיפול ולהבין מאיפה נובעת הקנאות הזאת ואיך לשחרר אותה. זה לא רגש טבעי בזוגיות, בטח אם אין בבסיסו משהו שגורם למחשבות האלה.

מחוסר ביטחון, שהוא בעיניי ובעיני אחרים כל כך מושלם אז אני חושבת אולי אני לא מספיקה בשבילו ואיך זה שהוא בחר דוקא בי. אבל איך אפשר להתמודד עם זה? כל אחת שנראית לי קצת יותר ממני במשהו. יותר מגניבה או יותר חכמה אני מפחדת שהוא מסתכל עליה כיותר ממני.

זה פרנויות, כדאי שתטפלי בזה

פסיכולוג או אולי אפילו פסיכיאטר...היום אפשר דרך קופת חולים. חרדתיות ברמה כזאת עלולה להרוס לך את הבית!

הרבה נשים צעירות חוששות או מדמיינות. אולי לא עד כדי כך.
את פשוט אוהבת אותו ומפחדת עליו. למה?
כי כל הסיפורים היום מכניסים לא מעט דמיונות.
ובכלל אם את טיפוס חרדתי אז תוסיפי לדמיונות.

אני חושבת שאם את חרדתית זה יכול להתפס על כל מיני דברים. פעם הבעל ופעם על הילדים..
כדאי לטפל איך להתמודד עם מחשבות שבאות ומטרידות.
לכי לפסיכולוגית. טיפול ב cbt יעזור לך.
אפשר דרך קופת חולים.

אם את לוקחת גלולות למניעה ואת טיפוס חרדתי. זה מגביר חרדות ודמיונות.

מאוד חשוב לי, שתביני שהבעיה היא אצלך, כי טענת, שהוא, לא נותן לך שום עילה לקנא.
ותטפלי בזה, טיפול חיצוני, כמו פסיכולוגית לדו'.
כי זה יכול להוביל להרס גדול בשלום בית, הן מבחינתך והן מבחינתו.
כשאת מקנאה לו כך, את כביכול יושבת לו על ה"צינור אור" שלו, והוא (שלא במודע), מפתח אלייך סוג של מגננה, שיוצרת בינכם ריחוק, בגלל ה"חנק" שלך (תדר אנרגטי שאת משדרת לו).
אלה דברים רוחניים. הייתי שמחה להסביר יותר...
תטפלי בזה.
חשוב, חשוב, חשוב!!!

בהצלחה אהובה.
את תודי לי...

לא כל אחד שמישהו מדבר איתה זה ישר משהו חחח או מסתכל בטח שלא עובד 

גמור.

יש תופעות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות המחייבות טיפול מקצועי ותרופתי.

בנות בכללי מטבעם קנאיות חח למרות שהיום המצב יותר טוב בגלל הפינמיזם

וקנאות כזו קיצונית.

מישהו מקצועי צריך לעזור לה לצאת מזה.

קפצת פעם ממטוס? או בנג׳י? או כל סיטואציה מפחידה אחרת של אקסטרים?

אפשר לומר על הרגשת פחד עמוקה - זה סתם שטויות, יאללה, תקפוץ?

אנשים לא משועממים ו מחפים אנדרנלין חחח

דווקא פחד אמור להניע כן לעשות להתגבר להוכיח לעצמך

זה לא מצב נורמלי

לחשוד בו אם למעשה הוא בסדר גמור.

לא צריך שיהיה לך בו אמון מלא. צריך שיהיה לך בו אמון כמעט מלא...
הוא בן אדם, ובן אדם יכול לטעות ולחטוא, ולכן לא סומכים בעיניים עצמות. אלא בעין אחת חצי פקוחה.
במיוחד כשהנושא הזה לצערנו בכלל לא ברור מאליו. לא חסרים גברים "דתיים" שבוגדים בנשים שלהם ברמה כזו אן אחרת.

לדעתי, את צריכה לשאול את עצמך מה הגורם לכך שאת קנאית מידי.
חוסר ביטחון משמעותי? בגדו בך פעם? ראית מישהו בוגד באישתו? משהו אחר?
יש לזה סיבה, זה לא סתם. וחשוב שתעלי על השורש ותטפלי בו או אצל מישהי מקצועית או בינך לבין עצמך.
כמובן, תמיד יכול להיות שגם יש מעט אמת בחשש, ואסור בעיניי לבטל אותו אוטומטית רק כי יש חזקה שאת "מדומיינת".

בנוסף לזה, תנסי לחשוב למה זה כל כך נורא מבחינתך שהוא יבגוד בך.
לפעמים מרוב שאישה תלויה באיש שלה, היא מייחסת לזה משקל רב מידי.
מקסימום, אם יבגוד בך, זו בעיה שלו בעיקר, אצלך זו תהיה בעיה טכנית יותר, וזה לא כזה נורא.
יכול להיות שהערך שלך בעינייך תלוי בו ובמה שהוא חושב עליך?
יכול להיות שהוא המקור המרכזי לאושר שלך?
אם כך, אז כדאי שזה ישתנה.
ה' הוא האלוקים.
ואם לא, אז אין סיבה שזה ימשיך להעסיק אותך כל היום.
את צריכה להגיד לעצמך שיש לך ברירות במקרה שתגלי אותו חס וחלילה בוגד בך.
חלק מההיסטריה סביב זה, זה בגלל הפחד מ"העולם שלי יחרב ואני אהיה חסרת אונים".
הוא לא יחרב. ואת לא חסרת אונים. מקסימום תצטרכי לחשב מסלול מחדש, זה לא נעים בכלל, אבל זה לא סוף העולם, ואת פה בזכות עצמך קודם כל.

טכנית, אם את מצליחה (את תצליחי יותר אחרי שזה יהיה פתור נפשית) כדאי שלא תשדרי לו את הדברים האלה. כי זה רק יכול ליצור בינכם בעיות מהסוג הזה. אל תתני לו רעיונות...

בהצלחה...

את ככ צודקת , כי גם אני קנאית , ואני ראיתי בעיני פעם כשהייתי קטנה  סוג של בגידה של גבר באישתו ... וככ קשה לי 

סליחה מכולם אבל זה התגובה הכי לעניין והכי עודדה אותי..
אני מחזיקה מעצמי טיפוס קליל וזורם וממש לא חרדתית כמו שציינו פה, בכל נושא אחר בחיים.
את צודקת לגמרי ועזרת לי מאד תודה לך!

אני התגרשתי בגלל שהייתי קנאית
עד היום אני סובלת מכעסים על עצמי למה קינאתי
כל הזמן פחדתי שהוא יבגוד בי

נחשי מה? אחרי 3 שנים של דמיונות, הוא בגד בי באמת. 4 חודשים לפני שנפרדנו היו מלאים אצלו בתשוקה לבחורה אחרת.

אחריהגירושין הוא אמר לי שבגלל שכל הזמן הכנסתי לו לו להסתכל על אחרות , היצר הכי גדול שלו היה נשים אחרות. יותר מכל יצר אחר.

פשוט טיפחתי לו את האגו והגאווה, הכנסתי לו לראש שהוא מלך הבנות, בתת המודע הוא הרגיש כל כך חתיך בזכותי כי אם אני כל כך דואגת כנראה יש על מה.

היום הוא לא רודף נשים כמו שהיה שנייה אחרי הפרידה ממני, כשיש לך לגיטימציה להיות עם בנות ( לחפש שידוך) אתה לא משתגע בשביל זה, פת בסלו כמו שאומרים.

תכלס.

לא בגלל שחושדים אז הגבר בוגד

יש מצב שהוא בגד בך גם הרבה קודם והוא לא אומר לך.

אם בעלי יגיד לי שאני מדהימה ומהממת זה יגרום לי לבגוד? מה הקשר?

ואם בעלי יגיד לי שאני מסתכלת על גברים אחרים וזה לא נכון. זה יגרום לי לבגוד?

זה שוב מניפולציות שלו ונסיון להקטין אותך ולהאשים אותך

תגידי אם אפשר לשאול אותך..
אני מבינה שקנאות מוגזמת יכולה ליצור את המצב שקרה אצלכם.
אבל האם כשיש מישהי מסויימת שמדברת בצורה שמפריעה לי..
לא להעיר לבעלי?
הוא בסדר גמור
זו היא שמעצבנת.....
השאלה היא אם להגיד לו כי אם אני אגיד לו אני אגרום לו לשים לב אליה.
את מבינה?
זה בעיה .
איפה עובר הגבול בין להעיר על הדברים האלה ולחשוש
בצורה סבירה.
לבין הגזמה שיוצרת מצב כמו שקרה אצלך...

אבל את יודעת... בכל זאת יש לי קושיה אחת על זה...
בכל זאת לבנ"א אמור להיות מוסר משל עצמו.
אז נניח שחשדת בבעלך. ואת אומרת שזה מה שגרם לו לבגוד.. איפה הרצון העצמאי שלו?

מותר לך לגמרי להעיר לו על זה. או לחילופין, לשלוח לה עקיצה שתגרום לה להפסיק עם זה אחת ולתמיד...

ואם הוא בסדר גמור, את יכולה רק להביא את זה למודעות שלו.
כלומר, לשדר לו שאת סומכת עליו, ומצד שני את יודעת איזה כח יש לאישה לטוב ולרע. אז שיזהר מנשים כדוגמת האישה הזאת. (תוכלי גם לפרט בחיוך... שמת לב מה היא עשתה עכשיו? לסכם ולתרגם את זה).
אל תהפכי את האישה הזאת למשהו שאת צריכה להיבהל ממנו. אלא כדוגמה לסוג נשים עם חסרים מסויימים שגורמים להן לעשות מעשים לא נאותים.

מה שגורם לגבר ברוב המקרים להתפתות, זה לא רק ה"יצר הרע", אלא בסוף זו המחמאה שזה נותן לו לאגו.
הנה אישה יפה שעושה לי עיניים, אני שווה... את תצטרכי להראות לו בצורה עקיפה שמצידה זו אינטרסנטיות לשמה, וזאת לא מחמאה אישית כלפיו בשום צורה. אבל בחכמה.
אם תראי לו כמה את מאויימת מזה, הוא יחשוב שיש סיבה.
אבל אם תגידי דברים מתוך עמדת חוזק, את לא מאויימת בכלל (גם כי אין לך ממה וגם כי יש לך ברירות במקרה של נפילה שלו), אלא רק מיידעת ומדברת על האישה הזאת כתופעה ולא כמשהו שדורש יחס אמיתי מצד עצמו, תקבלי מה שאת רוצה להשיג.
ותוכלי אפילו לדבר עליה גם בלשון רבים (נשים מהסוג הזה), בלי ללכלך (גם זה משדר איום).

וברור שגבר צריך לדעת להתגבר על זה. ואם הוא מפשל, זאת פשלה שלו לחלוטין ואין לזה שום הצדקה.
אבל עדיין כדאי לאישה לבנות את ביתה בחכמה

אני הייתי עוקצת אותה בחכמה לידו (באופן כזה שלא מוציא אותי רע בשום צורה, ומצד שני, מנכיחה את זה שהיא מתנהגת באופן לא מוסרי ברמה שרק מעידה על הרמה שלה כרגע), ככה שגם ירד לו ממנה וגם היא תחשוב פעם נוספת בפעם הבאה שלה כשתבין שאף אחד לא מפגר בסביבה.

אבל כל מקרה לגופו, לפעמים צריך ככה ולפעמים אחרת, וגם תלוי מאוד ברמת שיתוף הפעולה שלו עם העיניים שהיא עושה.

בכל אופן, ממליצה לא לדבר מתוך כעס ופגיעות, אלא רק מתוך עמדת חוזק - אם אין כרגע, לחכות לרגע הנכון. זה נושא שצריך לדבר עליו בקור רוח, כי הוא רגיש לשני הצדדים ומצריך דיוק רב בעיניי.

והיא לא רק איתו ככה.
בכללי היא מרשה לעצמה...
אז זה לא ספיציפית אליו.
ותודה על התגובה

פגישת NLP אחת יכולה לחולל פלאים.
נסי.
תצילי את הבית שלך בע"ה

העניין שדורש זהירות מיוחדת זה מבחנים גנטיים.

חוץ מזה, אם את באמת רואה סיכוי לקשר רציני שיוביל לחתונה (ומותר להתייעץ)- למה לא?

לדבר על זה עם ההורים, ולבקש שימצאו את הדרך לשדך.

פרפרים בבטן כל פעם שנפגשים ממש לא מעידים על קשר אפשרי או על טיב אישיותו של העומד מולך.
לא מובן מתוכן ההודעה שלך האם את מתכוונת לחתונה בלתי אפשרית או ליחסי אישות אסורים בלתי אפשריים. אבל בין כך ובין כך אין שום היגיון בללכץ אחרי פרפרים והמשיכה המינית. קשר צריך להתבסס קודם כל על קשר פנימי, אחרת ברוב הפעמים יקרוס ולא בטוב.
יש לכם נושאי שיחה משותפים? שאיפות דומות? אז אפשר באמת לחשוב על פגישות וניסיון להרחיב את המשותף ולבסס קשר יציב שיוביל לחתונה.
כמובן שזה גם ממש לא חובה, יש מספיק בחורים טובים ותאמיני לי שלהרבה מאוד מבני הנעורים יש 'קראש' מסויים על בן/בת דוד. מהסיבה הפשוטה שנפגשים הרבה והיצר עובד שעות נוספות.
בהצלחה! ומקווה שלא תיפגעי מהתגובה, יש לי סגנון קצת בוטה🙈

נישואין בן בני דודים, מותרים על פי ההלכה, אבל מאוד לא מומלצים מבחינה רפואית. אפשר אמנם לעשות בדיקות גנטיות, אבל, לדברי הרב בורשטין, המחקר עדיין לא מספיק מתקדם. לא פעם במכון, כשמגיע זוג עם בעיית פוריות, מתברר שהורי אחד מבני הזוג קרובים.

לכן, כדאי לדייק, מה את מוצאת בו ולפי זה לחפש בחורים מתאימים אחרים.

בהצלחה

רוב הסיכויים שיעבור לך ...
את באמת רוצה את דודה שלך בתור חמות?
כשתכירי את בעלך תשכחי מהבן דוד...

ונכון שמותר להתחתן עם בן דוד.
אם את רוצה תפאדל..

אבל קחי בחשבון שזה ממש להישאר בתוך המשפחה...
והדודים שלך יהיו חמיך וחמותך..
לא יודעת...לי לא נשמע מתאים..
אבל כל אחד ומה שמתאים לו.
שתדעי שזה לא מופרך.יש בני דודים שמתחתנים...
בחירה שלך....
אבל קודם תבחני אם זה יעבור לך .

רק כדאי לעשות בדיקות גנטיות

כדאי ללמוד מזה מה/מי יכול להתאים לך - נשואים טריים

חבל להכנס לזה

אם עוד לא ואת באופן כללי חיה בחברה נפרדת-
יכול להיות מאוד שזה סתם התרגשות ממפגש קרוב עם בן המין השני.
אולי אני רחוקה מהמציאות, חסר פרטים.

אבל אם זה נשמע לך השערה הגיונית אז זה טבעי וחבל לייחס לזה חשיבות מעבר למודעות לזה.

אם כמישהי מגובשת בעניין, שיודעת מה היא מחפשת בבן הזוג ומה טוב לה את מגיעה למסקנה שזה יכול להתאים אז בעקרון זה לא בלתי אפשרי אבל זה מעמיס קשיים משפחתיים וסיכונים גנטיים שחשוב שתקחי אותם בחשבון

ההתאהבות עוברת אחרי 4 שנים על פי מחקרים 

אהבה זקוקה להשקעה. אם לוקחים אותה ברצינות, משקיעים בה, מטפחים אותה, מעניקים לה, ומשתמשים בשמה- היא גדלה ומתעצמת מעצמה. ממש כמו כל חי, וצומח בטבע.

בכל אופן זה אמיתי מה שכתבתי עד כמה שזה משעשע גם אותי זה שיעשע 

זה היינו אך.

כמו שאמרתי לעיל.

ופרפרים וכו וכו וכו

בכל מערכת נישואים גם אם זה בא והולך וכו זה מאוד חשוב שיהיה תשוקה 

אמרת שתוך 4 שנים האהבה נעלמת.
אמרנו שצריך לטפח אהבה, כדי לשמר אותה.
תשוקה היא חשובה, אבל זו הרגשה זמנית, וחולפת.

סיכמנו?

אמרנו שהתאהבות נעלמת תוך 4 שנים ואז יש את נושא אהבה האתאהבות זה הורמונים שנעלמים אחרי 4 שנים זה מחקרים של אחרים הכיחו את זה לא אני חחחחח

 

 

ומכירה זוגות כאלה.
כדאי לעשות בדיקות גנטיות קודם.

אולי תן לה יומיים שלוש של התעלמות ואז תנסה שוב..
אבל עדיף לחכות לתגובה נשית...

אם יחכה לתגובה נשית, התגובה הנשית תהיה לא נחמדה בכלל....

כל מריבה בניכם היא לא מתפייסת מהר?

אענה לך עלי. לא יודעת מה כל אישה.

אם בעלי מתעלם או מסתגר שאני פגועה
או כשיש מתיחות בנינו וימשוך את זה כמה ימים, אני רק ישתגע.
ההרגשה כאילו לא אכפת לו שהמצב בנינו על הפנים והוא ממשיך בחיו כאילו כלום??

ופה אתה אומר שניסית מספר פעמים.
אם היא לא כזאת קשה בכל מריבה. אז יש פה משהו רציני שמפריע לה. תמשיך לנסות.
היא תיראה שאתה לא מוותר ומתחרט באמת.
אפשר אפילו לכתוב מכתב מהלב. בטוחה שהיא תיקרא את זה כמה פעמים.

השאלה היא דגם איך אתה מנסה לדבר איתה. האם זה בגישה של להתפייס או בואי ואגיד לך למה את אשמה..... בשביל להוריד אותה מהעץ אין ברירה אלא רק להוריד טיפה את הראש..

של @כלה נאה

 

אבל יעזרו עוד פרטים

האם אין לך שום "חוש" כיצד ועל מה הריחוק?

 

האם מדובר בפיצוץ? האם התרחקות מתמשכת? לפני השתיקה לא היו תלונות?

 

עוד קצת פרטם ונעזור לך אי"ה

עושה טובה שמדברת..

ואם כבר מדברת זה או בציניות או במתקפה סתם..או דברים לא לעניין בכלל

יכולים להתווכח למשל על משהו וכל הזמן זה יהיה אמא שלך ככה ואחותך ככה..

אי אפשר להתווכח איתה בכלל...

לא מבין כבר אם זה גאווה או מצוקה...

אתה צריך ללכת לבד ליעוץ
שם תלמד איך לדבר איתה. באיזו צורה לפנות אליה..
יועץ טוב ידע להדריך אותך.
זה יפתור הרבה המשך של מריבות.

ואם היא מוכנה ללכת גם לטפול זוגי ביחד זה מצויין.

היא לא רוצה לדבר ועושה דווקא בכל דבר..

השאלה איך להגיב לזה..

יכול להיות שזה יגרום לה לדבר ולנהל שיחה ויכול להיות שזה יגרום ליותר מלחמה.

 

"מענה רך ישיב חימה
ודבר עצב יעלה אף"

כשמדברים בשפה רכה, בנחת וסבלנות הכעס מתפוגג...
וכשמדברים בעצבים, הכעס מתגבר...

דבר על ליבה דברים רכים, מחברים, דברי אהבה וריצוי. אפשר על ידי מכתב אם היא לא מוכנה להקשיב.
בסוף הקרח יפשיר וימס...
דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. ובפרט ללב אשה.
בהצלחה!

אחרת כל מריבה רק תחמיר את המצב ותצברו משקעים.

להתעלם זה אף פעם לא פתרון. גם לכפות שיחה לא.
תנסה להראות לה שאתה רוצה לדבר כשהיא מוכנה ואתה רוצה להתפייס, ובזמן רגוע יותר תנסו לדבר על איך רבים ואיך מתפייסים אח"כ.
אם אתם מרגישים שאין לכם מספיק כלים לכו לרכוש אותם בייעוץ זוגי טוב.
אין דבר יותר חשוב מזה....

ממש ככה.
אולי תכתוב לה מכתב?

חום עולה למעלה
ולכן מאוורר תקרה, לכאורה, לא כ"כ יסייע
במקומו חמים, הוא ממש יוציא חום.

בפועל משב באוויר מנדף זיעה וזה נותן הרגשה נעימה

חברת westinghouse מצויין שקט קל להתקנה

מחיר 300 ש"ח- אם את / בעלך מורים אפשר לקנות דרך הכרטיס של ההסתדרות 

בנוסף לכנפיים יש צד לבן לתלייה בחדר של מבוגרים וצד צבעני ( לא רואים ששמים בצד הלבן ) לחדר ילדים.

תענוג וממש כיף