פורום נשואים טריים (עמוד 286)

אם יש כבוד הדדי ושמירת הלכה בסיסית אין בעיה לדעתי. מי שמחמיר תבוא עליו הברכה, זה בינו לקב"ה לא בינו לבין אשתו.

אין שדה יותר חשוב מאשר בין איש לאשתו (ולהפך) לכן יש להחמיר בחיי משפחה טובים וזוגיות בריאה לפני חומרות שונות.

אם ישנה רצינות וכבוד הדדי אז השאלה הזו היא שולית לדעתי. אורך חצאית או גודל כיפה אלו דברים משתנים וגם אם לא ישתנו כל עוד הם על פי ההלכה הבעיה תהיה מיותרת.

בשביל להתחתן דרושה בגרות.
בשביל לעבוד את הקב"ה דרוש דיוק, לא חומרות ולא קולות.
אם אחד מהצדדים הולך על פי דרך ברורה ויש לו כתובת רוחנית במקרה של שאלה, הפן המעשי הוא שולי.

מי שהחליט להתחתן עם "סוג" דתי/ת מסוים שיבושם לו. אין לזה קשר להיבט דתי. אצל הקב"ה אין הבדלי איכות על פי פסיקה.

השאלה אינה "שולית", ואינה עוסקת דווקא בכמה להחמיר באורך  חצאית או כיפה מעבר להלכה.. תרגמת הכל לשאלות מעשיות בעלמא.

 

לא הזכירה דבר כזה.

 

הנקודה כנראה היא, עצם המקום של הצד ה"רוחני", התורני, נוכחות של הקב"ה בחיים. כמה זה מהותי לאדם, וכמה מדובר ב"מה חובתי ואעשנה".

 

אתה כותב "בשביל לעבוד את הקב"ה". אבל היא כותבת על "שיח", "רמת שאיפות קדימה".. כלומר, שעצם המושג של "לעבוד את הקב"ה", כלשונך, אינו תופס אותו מקום. אחת הנגזרות, זה הדקדוק במצוות. אבל, כנראה, לא כאילו כל הבעיה היא שאחד מחמיר לאכול "חלק" והשני מסתפק בסתם הכשר טוב..

 

וזו בהחלט "בגרות" - לדעת שהצד הערכי, הרוחני, בחיים, אינו שולי, ולא הכל זה כאילו-רומנטיקה..

 

על כן, זה לא שייך ל"הבדלי איכות עפ"י פסיקה", אלא להבדלי איכות לפי המקום שהצד הערכי-תורני תופס בחיים. וזה בוודאי חשוב אצל הקב"ה.

 

על כן, השאלה היא שאלה.

 

לפעמים זה יכול ממש לתסכל - לפעמים הצד של המידות הטובות וכו', כפי שציינה, גובר. תלוי במציאות, תלוי באנשים.

את נשואה או רווקה?

להרבה מאוד תסכולים.
אפילו במקרה שהפער לא מאוד גדול...
זה כמו בתחומים אחרים.
זה נוגע בחינוך, בשאיפות המשותפות, בדרך חיים, באווירה...

ככל שהפער גדול יותר, התסכול גדול יותר.
אני לא ממליצה ללכת על פער שמורגש מלכתחילה.

(אלא אם כן יש לו/ה שאיפות להדביק את הפער ממקום אמיתי).

רק שתדעי שאני קוראת ומעריכה אותך.

לכיוונו. לגמרי חיינו בשלום עד שהצלחתי לשפר לכיוונו. היה לו קצת קשה עם הנפילות שלו אבל דיברנו על זה והגענו למסקנות וב'ה עלינו על הגל

הלוואי שהוא היה ה"דוס".

בייחוד אם את נשואה לבן זוג ברמה אחרת. לומדים כל הזמן ומנסים להשתפר. חשוב רק שיהיה כבוד הדדי לבן הזוג גם אם חושבים שהוא לא שם... וכמובן שברמה הבסיסית הלכתית שני בני הזוג מקיימים את ההכרחי. (שבת, טהרת המשפחה וכו') והכי טוב שלשני בני הזוג יהיה רב אחד שניתן להתייעץ איתו בזמני אמת.

יתכן שאפשר, תלוי במה. יש תחמים שבהם אפשר שכל אחד ינהג כמנהגו, ויכבד את השני שנוהג אחרת. יש תחומים של 'הנהגת הבית' שבהם חייבים איזשהו תיאום, אחרת זה עלול להיות מאוד קשה. למשל מה נכנס למטבח? גם בהלכות נידה, צריך לוודא שלשני הצדדים ברור ששומרים הלכה לגמרי, כולל דברים שיש כאלו שמשום מה מקלים בהם שלא כדין (יכול להיות שבאותה מידה מסכמים שמה שהוא החמרה באופן ברור ולא עיקר הדין - אפשר להקל.).

נושא נוסף שעלול לבלוט זה צורות הבילוי. אפשר שכל אחד ינהג כדרכו, אבל אם אחד מצפה שהשני יבוא איתו לסרט למשל, או לחופשה בחו"ל - זה בעיה עם השני לא רואה סרטים או מקפיד לא לצאת מהארץ.

נושא נוסף זה חינוך ילדים. אמנם זה לא מיידי, אבל בהנחה שבעז"ה מצפים לילדים משותפים, חשוב גם לסכם כיוונים כלליים (מוסדות חינוך, סוג לבוש וכד') וגם להיות מסוגלים, לא לשבור אחד לשני את המילה - לפעמים זה יותר גרוע מצעד ספציפי זה או אחר.

בהצלחה

מראש לא כדאי להיכנס לדבר כזה.
אם זו כבר המציאות, הרגש וההערכה יכולים קצת לחפות על זה.. מידת ההכלה והקבלה על אף הדוני עשויים לרכך..

גם אם כל ההתמודדות נשארת רק ביני וביני פנימה. 

הפער לא גורם לנפרדות בין בני זוג?

זה מצע מצוין למריבות ויכוחים.

תחשבי שאם יש בעל לא כ''כ דוס, והאשיה דוסית למשל, הוא רוצה טלויזיה בבית והיא לא, הוא רוצה שולחן שבת עם דיבורים על כדורגל והיא מתבאסת שאין שירים ודבר תורה, הוא רוצה ערב עם החברים וצחוקים וסתלבאט ולה זה נראה לא שייך שהוא עושה צחוקים עם אשתו של החבר, היא רוצה בי''ס תלמוד תורה לילדים והוא רוצה ממ''ד, הוא רוצה שירים לועזיים בבית והיא לא מוכנה שהילדים ישמעו את מירי מסיקה או לא יודעת מה. בקיצור, אין לזה סוף.
מה גם, שבמקרה כמו הנ''ל האישה עלולה לאט לאט להוריד מערכו של בעלה, ופתאום יתחילו לצוץ מחשבות של איזה מן בעל יש לי... הוא לא לומד בכלל .. ממש בטלן... גיסי כל היום לומד והוא הרבה יותר יודע וחכם... חבל שהוא רדוד כזה רציתי בית עם יותר אווירה תורנית רצינית. וכולייייי... מניחה שהבנת את הרעיון.

הצגת בעל מסורתי מינוס. באמת לא מתאים... אבל אישה חרדית מראש תסלוד מגברים כאלו. לא קשור לעולמה.
וכנראה שלא הבנתי את השאלה. אם המדובר הוא לפני החתונה כמובן שעדיף לבחור בבעל כמה שיותר קרוב אלייך מבחינה תורנית. הרי זה חולש על כל תחומי החיים... תחסכי לעצמך פערים מיותרים. כמובן שתמיד יהיו פערים כאלה ואחרים אבל אם הם מינורים אפשר לגשר עליהם.

מטיסה בטיל אחד כזה..

הוא שומר תו"מ אבל אין לו את התשוקה לתורה, אני מרגישה שהיחס שלו ללימוד לתורה  בגדר המלצה בלבד(לא קיום המצוות) ומה שמושך את ליבו זה כל הנושא של ההתפתחות האישית במישור התעסוקתי .

ולי זה ממש חשוב , הכי חשוב, זה מה שהכי מחיה , משמח ונותן לי כוחות. זה רצון קבוע ויציב אצלי גם בתק' שיש בהם ירידות. אני מעריכה בעומק אנשים שזה באמת חשוב להם, שמבינים ש'זה הדבר' פחות מעניין אותי כמות ידע אלא איפה הרצון, שמבינים עמוק מה עיקר ומה טפל, שלא נותנים לשיגרה לבלב אותם בזה. הבחור בסדר אבל אני מרגישה שהלב שלו לא מונח שם. יכול להיות שבעיני אנשים מסויימים אני אולי מגזימה אבל זאת אני. 

ואת צודקת, אני מרגישה שערכו אכן עלול לרדת בעיני, אני מתבאסת כבר עכשיו..ולא מגיעה לו.

למה אני ממשיכה בכל זאת? כי במישורים אחרים הקשר ממש טוב ויש לו מידות טובות, הוא אהוב בחברה, הוא טוב אלי ולפעמים יותר מדי...ואני לא צעירה בגיל.

ותסתכל עליו מלמטה למעלה. (במובן החיובי, לא בקטע שהוא שולט).
במיוחד שזה חשוב לך. לי זה נראה בסיסי ביותר בזוגיות ואז כשיש מריבות או אי הסכמות אז הכל מתערער.

מכיוון שהמישור התורני חסר לי אני כן רואה תסריט שזה עלול להתהפך בעיתות קושי כי זה נוגע בנק' החשובה והמוערכת אצלי.

אני לא מתכוונת בכלל שזה יקרה אבל כשאנחנו מדברים על הא ועל דא ורואים איך כל אחד מאיתנו רואה את העולם גם בדברים הכי בנאליים מורגש הפער בינינו..הוא אמר לי כמה פעמים דברים בסגנון של

- את נמצאת במקום גבוה יותר...

דברים כאלה ואני בכלל לא מתכוונת וזה יוצא והוא מרגיש וקשה לי עם זה, לא יודעת איך לצנזר את עצמי בצורה חכמה.

מעריכה נשים כמוך.
יש פירוש נפלא למשפט "אישה טובה עושה רצון בעלה". אישה טובה מייצרת את רצונו של בעלה. רצונו במה? הרצון חייב להיות רצון ה'. ולכן הרצון הוא בעבודת השם. כלומר. בידיים שלך לגרום לו לרצות לעבוד את השם.
יש גם סיפור בגמרא שמבהיר את ההשפעה של האישה על האיש. האישה יכולה להפוך איש רשע לצדיק גמור!
אז אם הבעיה היא רק בלהט הלימוד. יכול להיות שלא למד במקרומות הנכונים?
שוחחת איתו על כך? אני הייתי מעלה זאת בפניו. ולא הייתי שוללת אותו אם כל רצונו הוא להתפרנס בכבוד. לעבוד ולהתפרנס לא נוגד את עבודת השם. נהפוכו. היה פושט נבלות בשוק ואל תצטרך אל הבריות. כך נהגו גם כל הצדיקים שלנו. ומי שלא חי על פת חרבה. תחשבי גם על זה. על איזו איכות חיים את מוכנה להתפשר. קביעת עיתים לתורה - חייב. ואולי מתוך לימוד במקום טוב עם רב טוב שיודע להכניס בלומדיו את אש התורה ובעידוד שלך אולי אפילו ימעיט בפרנסה וישקיע יותר בלימוד.
בהצלחה רבה צדיקה!

מעבר לכימיה שזה הבסיס של כל קשר,
לדעתי, המפתח הפערים רוחניים ובכל פער אחר הוא אם מקבלים את הבן/ת זוג כמו שהוא בהנחה שכל זה תמיד יישאר, בלי לנסות לשפץ את השותף. אם כן אז סבבה ואם לא אז לא כדאי

יש לך המלצה איך אפשר ללמוד לקבל את האדם השני כמו שהוא?

אני לא חושבת שאני אלחץ עליו או אנסה לשפץ אותו..

אבל להתבאס ולכאוב -כן יכול לקרות.

שתשקלי אם את מקבלת אותו כמו שהוא כעת - לתמיד. אם זה מסתדר לך.

להתחתן עם בן אדם כשהוא x, ולהיות מאוכזב ממנו כל הזמן על זה..
את מתחתנת איתו, ידעת את החיסרון הזה קודם, מרגיש לי מבאס מצד הבעל להרגיש כל הזמן בצד המאכזב על משהו שזה פשוט הוא!

@חיות צבעונית


כי דיברנו על זה וחשבתי שיהיה לך מעניין ~

❤️

בין עניינים שנוגעים לזוגיות ובין עניינים אישיים.
חשוב שתעריכי אותו כמובן, מאוד. ומן הסתם זה תלוי באישיות ובמעשים שלו.
אבל תבדקי אם מה שחשוב לך זה כי זה באמת יש לזה השפעה על הקשר שלכם עכשיו ובעתיד או כל מיני דברים מסביב ותפיסות מעורבבות.

הרוחניות שלו למשל זה עניינו הפרטי. ההנהגה היומיומית בעניינים דתיים זה כבר משהו עם השפעה זוגית (ניהול הבית אבל גם חינוך הילדים בעז"ה ) ולכן יותר חשוב להגיע להבנה והתאמה ביניכם

את יכולה להחליט שגם רמה רוחנית אישית זו תכונת אופי קריטית בעיניך ואת יכולה להחליט ששאר המעלות שלו גוברות. (לא מדברת על מצב שלא לגמרי ברור איפה האמונה עומדת כי אז גם קיום המצוות צפוי להתערער וזה ייצור קשיים אלא על עד כמה הוא "מחובר לתורה" או איך הוא מתפלל)

אין לי וותק של 5 שנים אולם לי ולבעלי יש תחושה שאנחנו מאז ומעולם ביחד.

בכל אופן אנסה לענות לשאלותיך:

שאלה ראשונה:

חופש אישי, כיום אני לא מחפשת חופש אישי, אני ובעלי זה הכל הולך ביחד.

יש מעט דברים שבעלי מבחינת השקפת עולם שלו חושב הפוך, אבל אנחנו מנסים להגיע להבנות ולמסקנות שלא יגבילו אף אחד מאיתנו, לדוגמא היה נושא שבעלי חשב הפוך ממני ולקח לנו שנתיים להגיע להבנה, לא שנתיים של מריבה ושל צער ממש לא, אבל זה היה תהליך, שבסופו הבנתי כמה בעלי רואה אותי מתחשב בתחושות שלי ויודע להכיל אותי.

ואל תגידי שאני רואה את הכל טוב כי באים לקראתי, יש דברים שאני חושבת שזה נכון כך ובעלי חושב אחרת וכך זה נשאר, לא הכל הולך לטובתי.

מה שכן מגביל אותו זה הילד, אחרי שמגיעים ילדים חיי הזוגיות נכנסים לשבלונה אחרת, ואני כל הזמן אומרת לבעלי, לילד שלי אני אגיד שיחכו שנה שנתיים עד לילד הראשון...

 

שאלה שנייה:

לדעתי כל הזוגיות וכל המערכת הנפלאה הזו זה דברים חדשים.

 

שאלה שלישית:

אני הפסקתי באמצע הלימודים, יש לי חלום להמשיך אותם, אבל הגלגל מסתובב מהר מידי. החיים עמוסים, בתחילה מה אנחנו זוג צעיר, למה שאתפנה לדברים יותר חשובים, אח"כ הריון ילד לגדל אותו, ואין זמן לנשום ב"ה.

אבל דווקא מי שהכי מדרבן אותי לסיים אותם למען ה', זה בעלי.

אבל מאמינה שאם לא הייתי מתחתנת חלילה וחס, מזמן הייתי מסיימת.

 

שאלה רביעית:

את יודעת תמיד יש דרך חזור....חלילה.

לא חשבתי על זה, רציתי אותו ולכל החיים.

 

שאלה חמישית:

להורים שלי יש זוגיות נפלאה, אבל יש דפוסי התנהגות שלא נמצאו חן בעיני, לדוג' כל מיני תגובות של אמא שלי וכאלה, ולפעמים אני מוצאת את עצמי מגיבה כמוה או לחילופין באה להגיב כמוה ואני ממש עוצרת את עצמי ורוצה לעקור את הדבר הזה מהמהות שלי.

לפעמים נראה לי שאמא שלי נותנת מעצה לילדים ע"ח אבא שלי, הילד שלי עדיין קטן, אבל קודם כל בעלי אח"כ הילד בלב ובמעשים.

 

שאלה שישית:

אני אישה ולפעמים נפגעת, אז אני הכי אוהבת להתחפר במיטה ואז בעלי מצטרף אלי, לפעמים מנסה לנחם, להסביר, ובמיטה אנחנו מגיעים להבנות הכי טובות שיש.

 

מקווה שהועלתי לך.

 

 

נשואים שנתיים וחצי, מקווה שזה בסדר... חחח

1. איך חיי נישואין משתלבים עם חופש אישי ? / עד כמה נישואין מגבילים לכם את החופש?
זה תלוי בכל זוג. אנחנו שני אנשים עצמאיים מאד ומשתדלים לתת את החופש אחד לשני. אנחנו לא בהכרח הולכים לאירועים ביחד או דברים כאלה. אפילו בעניין של דת, לא תמיד מסכימים אבל מכבדים אחד את השני ולא מתערבים לו. יש אנשים שלא יסכימו איתי אבל זה הכל עניין של גישה. אנחנו בחרנו בזו כי היא זו שמתאימה לנו. מה שמגביל בד"כ זה ילדים

2. עד כמה הזוגיות איפשרה לכם דברים חדשים? מה לדוגמא?
לדעתי, שום דבר שלא הייתי יכולה לעשות לבד. שוב, אני מאד עצמאית. היא בהחלט תרמה לאושר שלי אבל אם את מתכוונת ל" דברים חדשים" שעושים אז...

3. האם חיי הנישואין גרמו להגשמה העצמית שלכם להיעצר? אם כן- למה? אם לא- למה ואיך?
זה דרש דחייה של תכניות מסוימות שחשבתי שאני אספיק אותם לפני ובסוף כן צריך להתאים את עצמך לבן זוג. רציתי להתחיל תואר שני מיד אחרי התואר הראשון אבל הוא עתודאי ומתגייס אז אעשה את זה אחרי הצבא כי מישהו צריך לפרנס
אבל אלה ויתורים שעושים בשמחה לדעתי. מבינים שלא הכל הולך כמו שתכננו ואין מה לעשות

4. לא חששתם להתחייב למשהו שהוא לכל החיים (צעד בלתי הפיך)?
קודם כל, לא, זה לא בלתי הפיך. ידעתי שאם יקרה משהו נורא (בן זוג מתעלל או דברים כאלה) אני אוכל להתגרש, ואין בזה שום בושה. חוץ מזה להכל יש פתרונות. לי היה חשוב לפני החתונה שנסכם שאם משהו לא יילך כמו שצריך, נלך לייעוץ. ואם הייתי פוגשת מישהו שהיה אומר לי "לא, פדיחות" או שטות כזו או אחרת, לא הייתי מתחתנת איתו. הבסיס זה הרצון שזה יצליח.

5. האם את/ה מרגיש/ה שבנית לעצמך מודל זוגיות שונה וחיובי- אחר ממה שראית בבית? אם כן, מה הדרך?
בהחלט. אני לא אפרט מה לא אהבתי בבית של ההורים אבל אני אגיד שזה בעיקר עבודה עצמית, ובעיקר לפני החתונה. דברים שצריך לברר עם עצמנו, אפילו בטיפול פסיכולוגי מכין, לזהות מה מפריע, מה הייתי רוצה לשנות, ואיך אפשר לעשות את זה.
וכמובן, איך בוחרים בן זוג בצורה נכונה. יש אנשים שחושבים שזה נעשה בצורה אינטואיטיבית, אבל זה מתכון דווקא לבחירה לא נכונה כי אז אנחנו נמשכים לדפוסים שאנחנו מכירים ושהם לא בהכרח טובים לנו.
השלב הזה דורש מודעות עצמית גבוהה.

6. מהי הדרך שלכם להתמודד כשיש ריב או חוסר הסכמה?
אני לא אוהבת להגיד ריב... זה נשמע ילדותי. וזה גורר לתגובות ילדותיות. ויכוח. אי הסכמה.
לזה צריך ללמוד תקשורת. ממש ממש עוזר. עם הזמן למשל, למדתי לא להגיד "אתה כזה" אלא "אולי זה לא מה שאתה מתכוון אבל כשאתה אומר/עושה את זה, אני מרגישה/מפרשת את זה ככה"
יש כל מיני טכניקות. זו רק אחת מהם.

מקווה שעזרתי!

1. הנישואין מגבילים את החופש ללא ספק. אני לא יכולה פשוט לקבוע עם אחיות/חברות על יציאה בלי לשאול אותו לפני אם זה מתאים לו, וזה לא רק בגלל הילדים. אפילו כשאמא שלי שואלת אם אפשר לבוא שבת וברור לי שהוא יסכים התשובה תהיה:״כנראה שכן, אבל אדבר איתו ואעדכן אותך״ והבהרה לכל מי שאולי חושב שזה נובע משתלטנות-ההתנהגות שלי כזו כי הוא מתנהג כך. הוא אפילו יותר קיצוני ממני. הוא יכול לשאול אותי לפני קנייה של 20 שקל מה שאני לא עושה

2. הזוגיות איפשרה לי לעשות דברים כמו:רישיון נהיגה וטיולים לחו״ל (אצלינו זה לא כל כך מקובל לעשות את זה לפני החתונה)

3. אני חושבת שהפוך, הנישואין גרמו להגשמה עצמית גבוהה יותר. היה מישהו שדירבן והאמין אפילו יותר מההורים שלי וגרם לי להתאמץ כדי שיהיה גאה בי.

5. התשובה היא כן. בגדול המודל היה חיובי מאד, אבל נקודה שבה היה חשוב לנו להשתפר הוא להפגין אהבה ליד הילדים. אצל ההורים של שנינו היה הרבה כבוד והערכה, אפילו חברות טובה מאד, אבל לדעתינו זה מאד בריא שהילדים רואים שכמו שההורים מחבקים אותם הם גם מחבקים אחד את השני, וכמו שאומרים לילד שאוהבים אותו אומרים גם לבן הזוג שאוהבים אותו

6. אז קודם כל-אין חילוקי דעות ליד הילדים, כלומר לא ברמה שיכולה להשמע כמריבה, אם זה זמן ממש לחוץ אז אחד מהשנים מתקפל בלי פשרה (לבושתי זה בדרך כלל הוא. אני עדיין עובדת על זה), ותמיד לחייך בסוף ויכוח גם לא כל כך מתחשק. בנוסף כלל בל יעבור הוא שאין מילים לא יפות בשום ויכוח, מה שעוד עוזר הוא להכניס תוך כדי ויכוח מילים של חיבה כמו:״אני ממש אוהבת אותך, אבל איכזב אותי ש..״. סורי אם זה נשמע קצת פלצני, איכשהו רוב הזמן הולך לנו טוב (אחרי לידות קצת יותר קשה ): )

נשואים 6 שנים ב"ה

1. יש ואין חופש
מצד אחד אנחנו משפחה, ויש מחוייבות לבית ולזוגיות. כל אחד מכבד את הצרכים של השני ו"מוותר" על החופש שלו אבל אף אחד לא מרגיש חנוק מכיוון שזו נתינה אחד כלפי השני.
מצד שני אנחנו משתדלים לתת את החופש והמרחב שכל אחד יממש את הצרכים שלו, גם אם לצד השני לא תמיד יהיה קל.

2.המון, כל הזמן לומדים אחד מהשני, כל אחד מביא מעצמו את הדברים שלו. לדוג' התנהלות נכונה מול "פרוייקטים"שצריך לבצע, דרך התנהגות מול מקרים מסויימים וכו'. ב"ה רק דברים טובים צומחים מזה.

3. הזוגיות שלנו תמיד מאפשרת דברים חדשים, אם זה לעשות צעדים חדים לעבר העתיד, מימוש צורך אישי.
לדוג' בעלי חישב מסלול מחדש והחליט לעשות שינוי עם העתיד שלו, ואני מצידי למרות שזו דרך שפחות התחברתי למדתי לאפשר ולתת לו להגשים את עצמו בדרך שהוא בוחר. וכנל הפוך. חשוב להבען שבזוגויות חיים ביחד אבל לכל אחד יש צרכים ורצונות שצריך לתת להם ביטוי.

4. לא, להפך. לצאת לדרך חדשה, לטוות דברים טובים עם האמונות שלנו ביחד. לקחת את הדברים הטובים מהבית ולשנות לפי הצורך.
בגלל שהייתה כימיה והיה לנו טוב ביחד לפני החתונה זה נתן לי ביטחון ופחות התעסקתי עם העובדה שזה צעד בלתי הפיך.

5. לקחנו הרבה דברים טובים מהבית, מרגישה ששיניתי את הדברים שמאוד בערו בי ולא התחברתי בבית. ב"ה בנינו מודל חיובי וקצת שונה. מה הדרך? להיות אתה, להכיר בחסרונות שלך ולעשות עבודה עצמית בשביל להתקדם. לגבי השינויים ממה שהיה בבית, ברגע שזה מאוד בוער בך ואמיתי בנפש שלך זה קורה בלי יותר מידי להתאמץ.

6. אין כל כך ריבים זה יותר ויכוחים או חוסר הבנה. לומדים לדבר ולהסביר כל אחד את הצד שלו, לרוב בנחת ואחרי שהסערה חלפה לא בשעת הויכוח או ה"מריבה". בעיקר לכבד. גם כשאין חוסר הסכמה משתדלים להבין את הצד השני ובודקים איך אפשר להתקדם מאותה נקודה. יש דברים שעד היום שנויים במחלוקת, מבינים את זה צוחקים על זה ומוותרים אחד לשני כשצריך.

1. לא מאד מגבילים, אבל גם ברווקות יש הגבלות...העבודה למשל... אז זוגיות נראה לי לא רלוונטי למוגבלות כלשהי.

מה שמגביל זה בעיקר האמהות- כי אז אם יוצאים לאנשהו צריך בייביסיטר. 

בגדול מה שכן מגביל זה ההתחשבות אחד בשני, נגיד- אני לא אצא לאנשהו בלי שלבעלי סבבה להיות לבד הערב...אם זה בא על חשבונו...אם זה בשעות שהוא לא בבית אז זה לא משנה לשנינו..

בגדול בעלי הכי מפרגן וגם אני מפרגנת לו- ואני לא מרגישה מוגבלת במשהו. חוץ מזה שאני גם אמא, אז אני לא יכולה להשאיר את הילדים לבד...או תינוק קטן שיונק עדיין.

2. כן, לחיות בזוגיות למשל...משהו שלא קורה כשרווקים...  

3. היה משהו שכן, כי בעצם עברתי לגור רחוק מאיפה שהייתי אז התפטרתי מעבודה שרציתי עוד לפני שהתחלתי אותה.

עדיין לא מצאתי את עצמי מבחינת תעסוקה, לא מצאתי מקום קבוע. אבל בעז"ה עוד נמצא. בכל אופן- במחשבה לטווח ארוך- ב"ה שהתחתנתי ולא נשארתי לעבוד כרווקה, אפילו שזה משהו שרציתי והיה החלום שלי...

הרבה יותר קשה להשאר לבד! 

4.כן מאד חששתי. זה היה תהליך קשה וכואב..עברנו את זה ב"ה. להפטר מהחשש הזה ולקפוץ למים. הדבר הכי משתלם שעשיתי בחיים.

5.לא חושבת..סה"כ הזוגיות של ההורים שלי טובה.

6.לא יודעת לנתח את עצמי כרגע...בעיקרון כשזה קורה אני מעדיפה מתישהו לשתוק וזהו. אחרי כמה זמן זה עובר...

 

זה ממש מעודד אותי 

אשמח לשמוע מעוד אנשים... 

1. במהלך חיי נישואים, צריך ללמוד את היחס הנכון בין זה שאתה עדיין אישיות בפני עצמך, לבין היותכם זוג.
אנשים שרגילים ליותר 'חופש', סביר שירצו שיותר אלמנטים בחיי הנישואים לא ייכנסו למסגרת הזוגית. יאתגר אותם המעבר מיחיד לזוג. דוגמא: הדילמה כמה מאוחר לחזור מחתונה של חברה. כמה ערבים בשבוע לא להיות בבית. מי אחראי שיהיה אוכל בבית ועוד.
יש נפרד בנישואים, ויש יחד, ועם הזמן, במיוחד בשנה הראשונה, לומדים הזוג מה נכנס איפה.
2. לא יודעת לגבי דברים חדשים. מה שרציתי לעשות לפני שהחתנתי, עשיתי אחרי. מה שכן, זה בוודאות עשה אותי בן אדם יותר טוב.
3. ממש לא. אם כבר אז הפוך. יש בן אדם שאוהב אותך כ"כ, לפעמים יותר משאתה אוהב את עצמך. זה נותן ים של כח. ח"ו הפוך. מה שכן, כשמגיעים ילדים אז הכל נהיה הרבה יותר מאתגר. אבל עם הנישואים עצמם , לא.
4. (בהנחה ורוצים זוגיות באופן כללי) מגיע שלב בקשר, שהקשר כ"כ טוב, שאתה יודע, שאל הלא נודע, אתה רוצה להיכנס איתו, ולא עם אף בן אדם אחר.
וגם, יש אופציה ביהדות להתגרש. ח"ו לא מתחתנים כי יודעים שזה אפשרי, אלא בקטע של - אני כל יום זוכה להחליט מחדש שאני רוצה להיות נשוי לו. ואם ח"ו משהו מזה משתנה, יש איך לצאת..
5. המודל שונה. הוא מגיע מבית עם זוגיות אחרת משאני ראיתי. יחד בנינו זוגיות, שהיא רק שלנו. כי אין עוד זוג כמונו בעולם...
6. חובה חובה חובה לדבר! זה נשמע מצד אחד בסיסי, מצד שני, זה יכול להיות ממש ממש קשה. אבל זה קריטי ממש. לדבר, ולהסביר, ולהלבין את הדברים, מיד בזמן המחלוקת. לא ללכת לישון כועסים!

נשואה ב"ה שנתיים..

1. איך חיי נישואין משתלבים עם חופש אישי ? / עד כמה נישואין מגבילים לכם את החופש? 

אם חופש אישי זה ההתקדמות וההתפתחות בעבודה ובתחביבים, אז הנישואין לא סותרים את זה בכלל, אני משלבת וזה פשוט וברור שיש את ההתפתחות המקצועית והאישית שלי שאני משקיעה בה הרבה, ובעלי גם מעודד אותי, וזו לא שאלה כל כך.. בתחומים אחרים כן יש איזו הגבלה, שבסוף- אני לא יכולה לצאת לאן שבא לי בערבים, או להיות בשבתות בכל מיני מקומות שבעלי פחות רוצה, ודברים כאלה, אבל זה ברור שזה חלק מהמשפחתיות, ובסוף זה הכי חזק ואני אוהבת את זה שבתור נשואה אני כבר לא עושה הכל, אבל אני בונה פה משהו הרבה יותר טוב ויציב.

בהתנהלות הכלכלית זה גם קצת מגביל אותי כי אני לא קונה כבר כל מה שאני רוצה.. והרבה פעמים שואלת לפני שאקנה, אבל נגיד בתחילת הנישאין היתה תקופה שלא תרמתי בלי לשאול את בעלי, ושמתי לב אחרי כמה זמן שזה ממש חונק אותי, כי בתור רווקה מאוד אהבתי לתרום והייתי תורמת לכל מיני מקומות ואחרי החתונה זה נהיה כל פעם כזה סיפור.. אז פשוט באיזשהו שלב, כשגם שמתי לב שמידי פעם בעלי קונה כל מיני דברים בלי לשאול אותי (ואין לי בעיה עם זה בגדול), החלטתי לתרום גם בלי לשאול אותו.. מה אני באה להגיד בזה? שיש דברים שאת יכולה לחשוב שמגבילים אותך אבל בתכלס את לא חייבת לפעול ככה.. כשהבנתי את זה גם אמרתי לו את זה, וכל זוג יכול להחליט מה מידת החופש ה"כלכלי" של כל אחד מהם בתוך הזוגיות. אולי בגלל שאצל ההורים שלי על כל תרומה אמא שלי התייעצה עם אבא, חשבתי שזה ככה, עד שהבנתי שלא.. כי לי זה לא התאים..

ובכללי, דווקא בתור נשואה אני מרגישה הרבה יותר חופשיה, כי דווקא זה שיש לי מישהו, גורם לי להיפתח יותר בחברה, זה נותן לי יותר יציבות וקרקע ומקום בעולם, אז משם אני יכולה לעוף.. זה גם הגדיל לי את האישיות במובנים מסויימים.

2. עד כמה הזוגיות איפשרה לכם דברים חדשים? מה לדוגמא?

איפשרה לי להכיר עולם חדש.. להבין המון דברים על עצמי, על המשפחה שלי, על החיים.. סתם דוגמא קטנה- בעלי נגיד פתח אותי בכיוון של השקעה  וגיוון באוכל וזה ממש מגניב וכיף שהוא אוהב את זה. הזוגיות כמובן מאפשרת לכל מיני דברים שבי לצאת לפועל בבית שלנו. חוץ מזה, אני מרגישה שאני גם מוערכת יותר בעבודה וגם בחברה, בתור נשואה, וזה עושה לי טוב וחד משמעית פותח דלתות גם של תעסוקה.

3. האם חיי הנישואין גרמו להגשמה העצמית שלכם להיעצר? אם כן- למה? אם לא- למה ואיך? 

בתחום מסויים, קצת כן, כי הבעל לא שם לגמרי איתי, וגם החיים היותר אינטנסיביים מקשים על הפיתוח של התחום הזה, אז זה יותר קשה, ובאמת מבאס, אבל זה בע"ה בר-שינוי. ובתחומים אחרים לא, וכמו שכתבתי, דווקא זה שאני נשואה מאפשר לי המון דברים חדשים.

4. לא חששתם להתחייב למשהו שהוא לכל החיים (צעד בלתי הפיך)? 

חששתי, אבל גם הרגשתי שיהיה לי איתו טוב, לא משנה מה יהיה, ושאני רוצה לעבור את זה איתו ביחד.. וגם אני זוכרת שבהצעה, לפני שאמרתי כן, הרגשתי שאני אוזרת אומץ וקופצת למים...

5. האם את/ה מרגיש/ה שבנית לעצמך מודל זוגיות שונה וחיובי- אחר ממה שראית בבית? אם כן, מה הדרך?

כן, לא בהרבה, כי בבית ראיתי משהו טוב בסך הכל, אבל בהחלט יש דברים שונים.

הדרך- א. עצם האישיות שלי ששונה מההורים שלי גורמת לי לפעול אחרת מהם. ב. בעלי ראה מודל זוגיות שונה אצל הוריו וגם הוא בא עם הכיוונים שלו לגבי זוגיות והוא פשוט חי את זה ככה, ואני ממש מרוצה ואוהבת את הכיוון שלו, אז זה יוצא טוב ב"ה

6. מהי הדרך שלכם להתמודד כשיש ריב או חוסר הסכמה?

א. משתדלים ללמוד על זוגיות, לקרוא ספרים ביחד, וכו. ב. משתדלים לצאת כל שבוע ולדבר על דברים, ככה שהם לא יישמרו בבטן עד שיתפרצו יום אחד אלא נדבר עליהם בנחת מראש, ומעלים דברים של חוסר הסכמה וכד'. וככה, כשמדברים בנחת, לא בתוך הסערה ומנסים לחשוב איך אנחנו יכולים להשתפר/לבוא אחד לקראת השני/ וכו' אז זה הרבה יותר טוב. ג. ריב זה תמיד נשמע לי צעקות או שתיקות רועמות ודרמטיות.. וזה לא האופי שלנו, אז אין את זה בצורה הזו ב"ה, כן יש חוסר הסכמה וקושי עם דברים שהשני עושה/חושב, ואז מדברים על זה. בדרך כלל כשמדברים על הדברים זה עושה טוב.. וגם משתדלת להסתכל בעין טובה, להכיל את המורכבות, להיזכר בדברים שלמדתי על זה.

 והכי חשוב: לראות את השני. לא להיכנס לעמדת המסכנה, אלא תמיד תמיד לחשוב על השני, על הקושי שלו, לצאת מעצמי ומהתחושות שלי ולראות אותו. לעזור לו, לתת לו איזה אוכל, לפנק, לחשוב עליו באמת. זה בעיני הכי חשוב בכלל בזוגיות, וגם הכי עוזר לא להיכנס למקום הפגוע והמתרחק, זה בינתיים לעשות כל פעם סוויץ' בראש- לתפוס את עצמי בשלב הנכון ולשנות את הגישה.

בהצלחה רבה!

שהילדים כבר כן "מגבילים" את החופש..

זה כבר לא אותו דבר..

וגם אז, כשהילדים במסגרות בבוקר או אחרי שהם הולכים לישון בערב, בעיקרון, יש לי את הזמן שלי..

אבל זה כבר באמת לא אותו דבר. זה נון-סטופ, זה ממש משנה את החיים בהקשר הזה..

אבל כמובן שזה שווה את זה =)

אני, ברגע ששמתי לב שבגלל שלא שמתי את הבת הקטנה שלי במעון והיא היתה איתי כל הזמן, כבר לא היה לי אויר לנשימה, החלטתי להכניס אותה למעון וזה באמת עשה לי טוב.. בדברים האלה צריך לשים לב לעצמך, מה נכון לך, מה נותן לך כוח ומה שואב ממך כוח.

וותק פחות מ5 שנים...
1. החופש האישי יותר מצומצם מבחינת הזמן והכמות. מן הסתם. לומדים איך ליצור רגעים קטנים שקטים של חופש אישי ובמקביל שמנים של חופש זוגי.
2. מעולם לא מנעתי דברים מעצמי ברווקות בגלל ש'מקובל לעשות אחרי החתונה '. גם ההורים שלי היו בעד להתקדם עם החיים ולא להיתקע בגלל הזיווג.
הדבר היחיד שהתאפשר אחרי החתונה זה לתכנן חופשה בחו"ל או בארץ כזווג. כרווקה לא תמיד התאפשר לי לצאת לחופשות לבד או עם חברות. אז זה היה שינוי נחמד...
3. ממש ממש לא. בעלי כל הזמן דוחף אותי קדימה. עוזר לי בלימודים. מדרבן אותי להצליח. גאה בי ושמח כשאני מוציאה ציונים טובים. אני סטודנטית בתואר מאוד קשה ודורש. הזמן שלי לא שייך לי אלא למוסד הלימודים והדרישות החדשות לבקרים. לפעמים אין לי דקה ביום עבורו ובגלל שאני גם עובדת במקביל לפעמים יוצא לנו יום שלם (7 בבוקר עד 12 בלילה) מבלי לראות אחד את השני. אבל הוא היחיד שתומך ועוזר ועושה הכל כדי שאני אצליח.
4. חששתי ועוד איך. היום אני לא מבינה איך חייתי בלעדיו. נראה לי מוזר לחשוב על התקופה שהייתי רווקה ולדמיין את חיי בלי בעלי.
5. כן. הורים גרושים.
ראשית - הבחירה הראשונית צריכה להיות נכונה ומבוססת על עזרה ותמיכה וידע של אנשים חכמים וטובים שעוזרים לקבל את ההחלטה.
שנית - מידות מידות ועוד פעם מידות. להיות בנ"א טוב זה הכי חשוב (לדעתי) בחיים. אם שני בני הזוג רק מחפשים שלשני יהיה טוב זה מתכון בדוק לאושר ושלום בחיי הזוגיות.
6. אני משתדלת לפתוח את הריב עם משפט כמו 'בעלי, אני אוהבת אותך. XYZ מפריע לי...'.
בחוסר הסכמה אני נהנת לשמוע מה דעתו ולמה הוא חושב ככה. מטבע הדברים כבני אדם הדעות ומסקנות שלנו נובעות מניסיון החיים והדרך שבה גדלנו והסביבה ממה הגענו. זה מעניין לשמוע מה הכיוון חשיבה שלו ולשמוע על דרכים חדשות לעשות דברים.

תוספת לשאלות -
חברות שלי שרואות את בעלי וכמה שהוא מקסים וכו תמיד שואלות אותי איך זה הגיע.
תמיד אני אומרת: חפשתי 3 דברים בבן זוג - מידות , תודה ויראת שמיים. מעבר לכך - הכל בונוס.
לא בדקתי איזה כיפה הוא לובש ולר מדדתי את הגובה שלו וגם תמונה לא הסכמתי לראות לפני הפגישה.
דברים חיצוניים היו פחות קריטיים בעיני.
וזה בידיוק מה שקיבלתי ב"ה -
בחור שחיפש בחורה שיש בה את כל הנ"ל. הוא גם לא התעניין יותר מידי על חיצוניות או ייחוס או כסף או כל דבר אחר.
אם יש בסיס של מידות טובות ונכונות לעבוד על הזוגיות - אפשר לעשות הרבה דברים טובים.

בהצלחה!

הורים וילדים והאישה לובשת שמלה במים לא רואה בעיה בלשמור מרחק. שוב תלוי בנסיבותס
לא יודעת את ההלכה . מדברת מבחינה טכנית

באדר א׳ היו עדיין מאורסים.

הסתם יוכל לענות מה הפסק שהם קיבלו.

לרב אליהו ואשכנזים שאוסרים ללכת לטיול אפילו בזמן איסור אין שאלה.
לשיטת הרב עובדיה גם זה קירוב שאסור. ככה אמרו לי...

גם בלי לשאול רב פוסק - אך לגבי טיולים לדעתי אתה מציג דיעה הלכתית מסויימת, מאוד מחמירה.
יש גם דיעות פחות מחמירות למשל כאשר נוסעים במסגרת טיול משפחתי או באופן כללי עם עוד בני אדם, ולא רק כזוג.

רק לדייק, לא הוזכר טיול. בפשטות טיול במקום המוני (פארק בחול המועד וכד') - מותר. וגם טיול עם עוד אנשים מותר.

מה שהרמ"א אוסר והבן איש חי ובעקבותיו הרב אליהו אוסרים, זה "להתבודד בגנות ובפרדסים". בפשטות בריכה לבד, עוד יותר חמורה מזה. (אם זה לא לבד - לא רואה איך אישה שוחה בבריכה)

'פוסקים ע''פ הרמ''א לא יוצרים לטיול. אם תרצי אעלה כאן צילום מדרכי טהרה. אכן אני חושב שזו חומרא גדולה. אבל אני לא יודע כמי פוסקים פותחי השרשור.

וודאי שכשיש עוד אנשים זה מותר

רק הטבילה משנה סטטוס.
אם זה היה לפני ההפסק טהרה היתה לך התלבטות בעניין?
אם השאלה היא בעצם האם מותר בריכה כשאסורים אז זה בעקרון שאלה הלכתית כי יש דיעות בדברים אבל פשוט שעדיין צריך לשמור את כל ההרחקות אז נראה לי קשה בכלל איך זה יעבוד

ולא שמישהו חשב שבשבעה נקיים יש קולות מעבר לימי הווסת

אפשרי אבל יותר מורכב

זה שאת מגיעה אליה זה חסד גדול! בנוסף הייתי מקשרת אותה לאיזו קהילה אם יש במקום. משהו בסגנון של גרעין תורני. במסגרת קהילתית התמיכה היא בתחומים רבים. גם עזרה טכנית כמו גמח"ים למניהם וגם חברה מקסימה ובונה. אני יודעת שלי זה היה מושלם בתחילת הנישואים. היום פחות מתאים.... ולצאת לפארקים וגני שעשועים שם מבלות רוב האמהות הצעירות אחה"צ...
היא צריכה להתאוורר.......

הצעתי לה להכיר אנשים בקהילה, העניין הוא שהם די חדשים שם וגם לא כ״כ הולכים לביהכנ״ס וממה שהבנתי גם אין שם כ״כ צעירים...
כך שיוצא שאין לה כ״כ קהילה.

תודה על התגובה!

או לפחות איזו שכנה טובה או שתיים שיכולה לתקשר איתה ביום יום (אפילו ברמה של להשאיל ביצים או סוכר..... לאישה במצבה זה נצרך ביותר!). ואין קהילה תומכת, אני הייתי מייעצת לה לחפש מקום אחר.... איך אמרה לי פעם חברה טובה? לפני שאת בודקת בית תבדקי את השכנים.... תקראי לה דירה להשכיר

אזכור אותם בעז״ה כשיגיע תורי

קודם כל את חברה מקסימה!!איזו רגישות ודאגה כל הכבוד!
שנית..מכירה את זה מקרוב.
הדבר שהיא זקוקה לו זה אוורור(כמו שאמרה מעליי אורית.)היא חייבת!הדיכאון נובע מהבדידות שהיא חדשה באיזור ולא מכירה,מכך שהיא סביב התינוק כל היום,היא לבד גם מהבחינה שבן הזוג שלה לא בבית,וגם מכך שהיא לא עושה לעצמה משהו-לא מממשת את עצמה בקיצור:זה תחושת לבד מאוד לא נעימה וזה לא פשוט.
ראשית היא חייבת לחשוב מה היא רוצה לעשות עם עצמה!היא למדה משהו?בין אם לא למדה היא הרי חייבת להיות טובה במשהו!היא צריכה וחייבת לעשות דברים שהיא טובה בהם!זה ייתן לה הרגשה שאי אפשר לתאר!אולי תעסוק במשהו הזה אפילו...

אם את טוענת שמבחינה כלכלית הם בסדר ואין זו הבעיה:מה התחביבים שלה?אולי שתירשם לחדר כושר?בריכה?חוג כלשהו שיעשה לה טוב?

להיפגש עם חברות!אבל לא בבית...בקניון,בעיר,במקומות ציבוריים.בבית היא ממילא נמצאת היא צריכה ללכת-החוצה!

היא יוצאת עם בעלה?אם לא צריך לעודד אותה שתתחיל לצאת זה טוב לזוגיות זה טוב לנפש שלה ושל בעלה זה טוב לחוויות שלהם שהם יצברו..בנוסף כן שתשתף אותו בתחושות שלה זה לא משנה מאיזה רקע מקצועי הגיעו הרי הם התחתנו.הוא הפרטנר שלה וחלק מהקשר ביניהם זה גם חשיפת רגשות ותחושות..היא עשויה לשמוע דברים חיוביים שלא חשבה...

בקיצור אני אומרת שצריך להתמקד בנושא הזה של לצאת מהבית אפשר וניתן לעשות זאת בכל המובנים שיצרתי היא תהיה אדם אחר-שמח!!זה הפתרון להכל..
בהצלחה גדולה!!

הצעת המון דברים חכמים; אבל חלק נשמעים כמו עצות לה ופחות עצות לי 🙃
לא יודעת עד כמה אוכל להשפיע עליה. היא מודעת למצבה, היא מאוד רוצה לצאת ולעבוד (וכן, יש לה תואר), אבל הבעיה היא בעיקר בייביסיטר לתינוק וגם הצעד הזה של להתחיל, להתניע.. בריכה או חוג זה רעיון ממש טוב. אציע לה, תודה
ולגבי לצאת עם בעלה - זה לגמרי שלהם, אין לי מה להיכנס שם..

שוב תודה! תבורכי

ומה שאת יכולה לעשות זה ללמוד מזה לגבי הזוגיות והקשר שאת מעוניינת בו

ורק להיזהר שלא לקלקל את הקשר ביניהם, כי את בכל זאת לא יודעת איך הזוגיות ביניהם ומה הם כן נותנים אחד לשני

הוא שכל עוד את לא חושבת שהיא סובלת מבעלה

שסבל זה אלימות מילולית, פיזית, נפשית,

אל תתחילי לחשוב!! כי היא תרגיש- דברים רעים על בעלה.

 

היה לי התקלות עם זוגיות בסביבה שלי,

שבתור רווקה פשוט לא הבנתי איך האישה מסכימה לזה.

מערכת שהיתה נשמעת לי לא הגיונית לחלוטין.

 

למה הוא לא עוזר יותר?

הוא לא רואה שקשה לה?

 

ובכן, היום כשנשואה אני מבינה יותר

ועדיין לא את התמונה השלמה.

 

אבל מכיון והייתי קרובה לאישה

אני מבינה שגרמתי לה נזק 

בזה ששידרתי לה כל הזמן שמשהו פה לא תקין

שבעלה צריך יותר לתת מעצמו 

(מובן שלא אמרתי את זה בקול, כן?)

 

כמו שאמרת- אל תיכנסי למקום שבין איש לאשתו

גם לא אצלך בראש ובלב בשקט.

 

הדאגה שלך יפה וראויה, ונתנו לך פה עצות איך לאוורר אותה וכו'.

 

אבל אל תכניסי לה לראש שבעלה לא בסדר!

 

מקווה שלא הייתי חריפה מדי, באמת כתבתי ממקום אישי שלי שכואב מאד...

לכן כ״כ היססתי במה לומר ואם לומר ובינתיים לא אמרתי כלום. גם לא חושבת לומר, האמת. תודה שחידדת לי עוד.

לקחתי מפה את הרעיונות ואנסה לעודד אותה לצאת כמה שיותר ולמלא את עצמה במה שטוב לה.

תודה על האכפתיות

אם היא מדברת, שתדבר.
אל תעני כלום, הוא יקר לה יותר ממה שאת מדמיינת, עדיף לך לא להתעסק בזה..
יפה שאת באה לעזור.

אז היתה בכיתה ג', אמרה לי,
אולי אני אכיר לך את אח שלי?
- בן כמה הוא?
- 19
- אבל אני בת 24 (לפני 3 שנים...)
- אבל שנה הבאה הוא יהיה בן 20..
- ואני אהיה בת 25...
- אז תקטיני את עצמך!!


מצחיק מצחיק, והנה אני נשואה לבחור שקטן ממני ב5 שנים.....

ולא, זה לא אותו אחד

לא שמעתי במגזר שלנו שמקובל לשלם.
בשידוך שלנו לפני כ18 שנה היו מעורבים כמה קרובי משפחה וחבר אחד וכולם לא הסכימו לקבל כלום בתמורה.
אימי הייתה אחת מהם אמרה לי שהתשלום שלנו הוא שהיא רואה שטוב לנו והקמנו משפחה טובה.
גם אחים שלי שהשתדכו ע"י הכרויות בין חברים וכדו' לא שילמו כמדומני. זה כזה נורא? נראה לי מוזר שאם אחשוב על זיווג מתאים ואעשה כמה טלפונים וזה יצליח אקבל משהו בתמורה.
(פעם התנדבתי בישפ"ה, וישבתי הרבה על טלפונים ושיחות לצערי לא הצלחתי להגיע להקמת בית, אבל מעולם לא ציפיתי לתמורה בכל מקרה. )

שיש בעיה, אם אנשים משדכים על-דעת שלא לקחת כסף. מבחינתם זה יפה מאד, וזה אכן מקובל במקומותינו.

 

שמעתי משהו כזה, שיש ענין לשלם לשדכן - אני לא חושב שזה ענין של הלכה.

 

אלא במקומות שמקובל שמשלמים "דמי שדכנות", אז אכן זה כאילו "על דעת זה".

 

החידוש בסיפור, שהוא אמר שגם לילד קטן, שבוודאי לא חשב על זה - מגיע כנהוג.

 

 

ברור שמבחינה מידותית שלך, זה יפה שאינך מעלה בדעתך לקבל משהו בתמורה.

 

[סתם מסברא: אולי הנוהַג לשלם, גם במקרים שזה לא ה"מקצוע", בא כדי לעודד לעסוק בכך... אינני יודע]

כל מקום וקהילה עם המנהגים שלה

ושאעפ"י כן, שמעתי ש"יש ענין", אבל אי אפשר לעשות מזה הלכה.

 

במקומות שנהגו לשלם - זה משהו אחר. כמו כל דבר שאתה מקבל על דעת שתשלם.

 

[אם כי, גם בכך הוא מסייג, במקור שהבאת, שמא מדובר רק כשהשדכן מעורב בסיודי הממונות בין הצדדים. ומסיק שבכ"Z ראוי לשלם]

ומה שמצטרף לכך - לעודד להתעסק בזה.

 

לפעמים זו טרחה לא קטנה.

מפעלי שידוכים לא מתאימים בכדי לקבל כסף.
צריך לעסוק במצוה מתוך רצון וכוונה טובה ואם שילמו או נהוג לשלם, מה טוב.

אני מניח שלזאת היתה כוונתך בסופו של דבר.

על פתיחת ההיכל ביום כיפור?

לבית הכנסת.

על תפילין, שבת ועזרה לזולת

על תפילין שבת ועזרה לזולת לא מצאנו שמקיימים עבור שכר ממוני

על האדם שחברו הקדימו בזימון ותבע אותו על 40 זהובים כנגד 4 הברכות שהפקיע ממנו. מתנות הכהונה נחשבו כ"שכר חלף עבודתכם" של הכהנים וכו'.

חוץ מהוצאות שנצרכו לשם כך במידה והיו כאלה?

כתבת שאת בדרך כלל פוסלת, מניחה שזה קשור לפחד לחזור על טעויות העבר, אבל זה ממש לא עוזר לך להתקדם הלאה
האם היית בטיפול כלשהו אחרי הגירושין? נראה לי שאם את מנסה כל כך אבל משהו עדיין תקוע שווה לבדוק אם אולי כדאי
אני גם התגרשתי וב''ה זכיתי להתחתן שוב. החלטתי שאני יוצאת עם כל מי שיש לו כוונות רציניות, לא משנה מיהו, איך נראה, מה עושה, לא איפה גר וכו'
ואני מרגישה שזה מה 'שעזר לי למצוא את בעלי. אם לא הייתי מחליטה לנסות הכול, אין סיכוי שהיינו נפגשים (מעדיפה לא לפרט בפומבי, אבל עם כל הנתונים ההתחלתיים של שינינו זה פשוט הזוי שהקשר הצליח)
וגם למדתי לא לצפות ופשוט להתאים את עצמי למה שאפשרי. החיים שלנו היום הם ממש לא חיים סטנדרטיים של משפחה רגילה אבל הם טובים לנו.
בהצלחה!

אני כתבתי שאני נותנת צאנס להצעות שנראות להתאים. אבל אני גם יודעת מה אני רוצה. בכל זאת, עברתי מספיק בכדי לקבל איתותים,מהתנהגויות, אמרות מסויימות. היום מגיע לי טוב, ולא אתפשר על זה. קחי בחשבון שגם "החבילה" שלי לא קלה (אומנם שווה😜), שזה מצד הטבע, מוריד את הסיכויים למצוא, אך עם ישראל מעל המזל וכו'...
וכן, טיפלתי בעצמי, גם באופן אישי, גם כל מיני סדנאות, שיעורים. אני ברוך השם, אישה מודעת לעצמי.
תודה יקירה, תראי רק טוב בחייך.

אולי התחתנת מהר ואת חושבת שזה יקרה שוב...
אבל קשה זיווגו של אדם כמו קריאת ים סוף...
בתור רווקה לקח לי 4 שנים של חיפושים (מגיל 19 עד 23) אז אל תחשבי שזה יקרה כזה מהר... תשחררי קצת מהלחץ, תשקיעי בעצמך. אני מבינה שקשה לך הלבד, להרבה אנשים קשה. אבל את צריכה למצוא בו את עצמך בינתיים עד שהביחד יקרה.
תמלאי את החיים שלך בדברים שעושים לך טוב בינתיים. אל תדאגי, זה עוד יקרה. אבל קחי את הזמן להכיר את עצמך גם. טיפול פסיכולוגי או תרפיה יכולים לעזור מאוד. ללכת למישהו, לספר, לפרוק, ולגלות את עצמך בתור אחד ולא שניים (כי זה נשמע שרוב החיים הבוגרים שלך בילית בתור שניים ואפילו שניים+ ולא אחד)
אולי לנסות דברים חדשים, כמה שטיפול וחינוך הילדים מאפשר...
לא אמרתי להפסיק לחפש, אלא לא לתת לחיפוש לעצות את הזמן מלכת. את רק תגרמי לזה להיות המטרה היחידה שלך וזה יגרום לך להתמרמר. רק תמצאי איך למלא את החלל בינתיים.

מדווחים שם על הצלחות מרובות! וגם שומרים שם על ככלים וגם אתר חינמי.
בכל אופן בעניין הזה אין הרבה עיצות. זה ביד ה'. הרבה תפילות.....
מאחלת לך הרבה הצלחה ושתפגשי מהרה את האחד המושלם בשבילך!!!💗💗💗💗💗

ומניסיון של אנשים קרובים שיש להם-
כמובן תלוי במספר נפשות וחדרים אבל עם השנים המפוצל הפך ללא יעיל, הרבה חדרים נשארו ריקים (ילדים שהתחתנו/התייגסו וכבר לא בבית) אז היו מדליקים מזגן שמתפזר לכל החדרים רק בשביל הסלון וזה פחות.....
אם יש חדרים שלא תמיד יהיו שם בני משפחה עדיף מזגנים קטנים לכל חדר וככה יש שליטה וקירור יעיל.

שהיום יש טכנלוגיה שאפשר להפעיל על חדר אחד אפילו ורק 1 כח סוס פועל 

אני מנסה להבין את היתרונות של זה מול החסרונות ומחפשת משהו שיעשה לי סדר בלי אינטרס למכור

אם יש משהו שבא לו אפילו לכוון אותי מקריאה בגוגל אשמח ניהיה לי סלט מכל מה שרושמים שם חוץ מנוחות 

 

לא אמינים בכלל תוך שנה וחצי עד שנתיים שורפים כרטיס ולהתקין חדש עולה כמעט כמו מזגן...
וזה חוץ מהתקלות שמיצרים כל הרגשים והחיישנים שיש באינורטרים שהם הרבה יותר מתוסבכים טכנולוגית ממזגן רגיל...

עדיף כמה מזגנים
1. חסכוני בחשמל ביחס למזגן גדול
2. התקלקל מזגן לא כולם סובלים אלא רק חדר ספציפי
3. בית לא מלא למה כדאי להדליק לכל הבית
4. מה קורה שמישהו אחד רוצה קור ומישהו אחר רוצה איוורור? חום?

איפה לשים 5 מעבים? זו שאלה קריטית כדי לדעת אם זה בכלל רלוונטי.
היום יש דבר שנקרא דמפרים, בעלות יחסית נמוכה את יכולה להפעיל את המזגן המרכזי רק לחלק מהחדרים.
ויש גם מערכות של אינוורטר וVRF
(מקווה שלא בלבלתי את סדר האותיות) שהן יקרות יותר וגם מאפשרות מזגן יחסית חסכוני והפעלה בחלק מהחדרים.

מאד מאד תלוי גם כמה אתם צרכני מזגן. אם אתם מפעילים אותו לזמן מועט יחסית לרוב לא יהיה משתלם להשקיע עשרות אלפי שקלים בלהפוך אותו לחסכוני, כשיקח לכם 50 שנות מזגן לכסות את החסכון הזה...
וכמובן להיפך. אם אתם כאלה שהמזגן אצלם דולק 24 7 כדאי לבחור מערכת שתתאים כמה שיותר לצרכים שלכם לפחות בעשור הקרוב, ותאפשר חסכון ונוחות מירביים.

ובפנים מעל לכל חלון את המזגן זה לא בנין חדש שיש התנגדות לזה.

כך שזה גם לא דורש מידי צנרת וכד.

השאלה שלי היתה בדיוק על מה שרשמת בהתחלה על המערכות האלה האם זה באמת כך שאם אני למשל במהלך כל הבוקר בחדר קטן ומדליקה את המרכזי האם זה באמת יכול להגיע לאותה צריכת חשמל כמו אם אני ישים מזגן אחד.?

אני מנסה להבין מה המעלות של זה של המרכזי שגובורות על מזגן בכל חדר ?

 

 

 

המערכות האלה נוטות להתקלקל בקלות..
היה לכמה קרובי משפחה דבר כזה,
וזה כל הזמן התקלקל ועשה מלא בעיות..
עדיף ממש ממש מזגן בכל חדר.

פשוט. בלי סיבוכים ובעיות.

אם את רוצה יותר פירוט אפשר בפרטי

יש לי חברה שעשתה מרכזי. המנוע היה דפוק והם פשוט סבלו שנים

יש הרבה חסרונות למרכזי
1 צריכת חשמל גבוהה
2 בזבוז אנרגיה שלא לצורך
3 חוסר יכולת להתאים לעצמך בחדר את הטמפרטורה הנוחה לך( אלא אם זה מזגן מרכזי חכם שעולה יקר מאד)
4 אם הוא מתקלקל כל הבית מושבת מבחינת מיזוג
5צריך לדעת להתאים את המזגן למקום בדיוק
ישלו מעלות גם
1 תופס פחות מקום
2אם חיבים להפעיל את כל המזגנים הקטנים בצורה ממושכת ( לא מצוי ) אז מרכזי יהיה יותר זול מבחינת
צריכה
3פיזור אויר יותר יעיל ונוח ללא סופות רוח שמייצרים המפוצלים...
בעיקרון המגמה השלטת זה גם וגם... אבל אם לא מסתדר כלכלית עדיף מפוצלים היתרונות שלהם על פני המרכזי ברורים
בדרך כלל מרכזי עדיף בחללים גדולים מאד.

לכל צרכני המיזוג בשוק היום שולטים כמות יצרנים לא גדולה שמסתתרים תחת הרבה שמות וזה בסופו של דבר אותו יצרן. דוגמא מזגני טורנדו, סאגא חלק ממזגני פמילי ליין , אוקס, כולם אותו יצרן
Tcl וחלק מפמילי ליין אותו יצרן. מזגני גריי וחלק מתדיראן אותו יצרן
צריך לשים לב ליצרן פחות לשם מותג בדרך כלל השינוי היחיד זה זמן האחריות על המוצר....
בהצלחה.

לק"י

ועוד יותר- אם אנשים בחדר אחד סובלים מקור, ובחדר השני מחום.

בדיוק מסיבות שציינו פה.
אולי ביתרון היחדי זה נראות של המזגן, הוא יפה וקלאסי ולא מץגשול וכ'ו כמו מזגן רגיל.
אבל הוציאו עליו כל כך הרבה כסף על תיקונים.
וכבר קנו שני מזגנים קטנים לכל חדר במקום סתם לשלם על מיני מרכזי שיפעל כל הלילה וכו

בקומת השניה התקנו לשני חדרים צמודים מזגן 1 שלכל חדר יש הדלקה בנפרד.
ובשאר החדרים התקנו מזגן לכל חדר.
בהתחלה התקנו מיני מרכזי בקומה השנייה וביטלנו אחרי חודש כי המזגן לא קירר טוב , אחרי דין ודברים עם החברה הם הסכימו להחליף את הכל על חשבונם.

אם יש איזור שיש בו אנשים הרבה זמן מהיום (קומת סלון, פינת אוכל ומטבח) ממש טוב שיהיה מרכזי.
שני חדרים צמודים(שאף אחד מהם לא חדר אורחים)- גם אפשר.
לחבר במיזוג חדרים פרטיים+חדרי אורחים+סלון וכו' זה פשוט לא הגיוני שאפילו חצי מהזמן הצרכים יהיו דומים.

*נכתב מהסלון הקפוא שלי

ראשית יש בדירה מיני מרכזי ישן מאוד שעלות החשמל שלו לא שווה כלומר כבר יש תשתית.

השיקול הוא האם להחליף למה שמציעים היום שיש כמו שאמא וגם הסבירה תמערכות שיש היום האם יש לך - נשואים טריים

שזה מה שרציתי לשאול האם זה נכון שבאמת יכול להיות דלוק מתוך 5. 5 כח סוס רק אחד כח לחדר אחד

ולווסת בכל חדר טמפרטורה אחרת ....

כרגע נראה שהשתכנעתי שהמיני מרכזי נוטה להתקלקל מהר ויקר כל פעם לתקן ..כמעט החלטה .

עכשיו בינתים אני מבררת על מזגנים רגילים אם לקחת אינוורטר ..

אינוורטר מאוד יקר ונוטה להתקלקל יותר
והתיקונים שלו יותר יקרים

רק אם אתם מפעילים את המזגן באמת הרבה זה שווה
אחרת מזגן רגיל

הגדולות זה סרט אחר

עלות של מיני מרכזי מתחלקת לשניים בערך - חצי המזגן ועוד חצי העבודה. אם כבר יש תשתית זה נקודה משמעותית.

בן כמה שנים הוא?

עיקר התקלות הן בכרטיסים האלקטרוניים ולא במכניקה עצמה כך שלא משנה איזה אינורטר לוקחים גדול או קטן( אם כבר הולכים על זה כמובן שעדיף חברות גדולות ומוכרות בעיקר תדיראן או מצובישי בגלל שירות ואחריות ) לגבי התשתית אם רוצים שיהיה מיני/ מרכזי. שידאג לכל חדר בנפרד זה אומר תצטרכו לעשות אי אלו שינויים בתשתית עצמה ולא לעבוד על תשתית קיימת כדי שהמזגן יוכל להפעיל רק 1 כח מתוך 5
בתור אחד שמתעסק בתחום אני מבין שמזגני אינוורטר יעילים יותר מבחינת חיסכון אבל בסופו של דבר ריבוי המחשוב והסנסורים מספקים הרבה יותר סיבות להתקלקל יכול להיות שחישן אחד נהרס וכל המזגן מושבת.
אסיים באנקדוטה קטנה מכיר סיפו על מכונת כביסה דיג' שהלך לה החיישן טמפרטורה והמכונה הייתה פשוט מסתובבת על ריק כי החיישן לא אותת למחשב שהמיים חמים ואפשר להמשיך את פעולת הכיבוס.
עדיף ללכת על הבטוח יותר ופחות על החכם והמתוחכם.

אבל אולי במחיר מתאים הוא יהיה נחמד.

לכן אמחק .. 

אבל חסכוני בדלק יחסית לשאר המשפחתיות

וזה נשמע ש:
1) יש בינכם לא מעט נושאים לא פטורים שצריך לשבת וליישב אותם.
2) אותם נושאים לא פטורים מייצרים תסכול אצל שניכם וגורמים לכם להתרחק זה מזו.
3) נשמע שאתם לא יודעים לריב- זה משהו שחייבים ללמוד,בהקדם.

תשקיעו בעצמכם ותלכו ליועץ מוסמך עם תוצאות והוא יוכל לעזור לכם.

יש פה לא מעט סכסוכים עם בני משפחה מסביב, הדבר לא תורם לכם מייצר מתח מיותר ופשוט חבל.- תחשבו איך אפשר להתפייס עם אותם גורמים. לשים את האגו בצד ולעשות את זה
-בהצלחה

נושאים לא פתורים. ב''ת'', לא ב''ט''.

היא אומרת שהוא לא אוהב שהיא מגיע למשפחה או יוצאת עם חברות. לי תמיד הזהירו מכאלה גברים ואמרו לי שבד''כ גברים שמרחיקים אישה מהמעגל החברתי שלה הם גברים מתעללים. יכול להיות?

ועם החברות . אולי הוא מרגיש שיותר טוב לה איתם מאשר איתו.
לא נשמע שהוא גבר מתעלל. עם יעוץ טוב הם יכולים להצליח

שזה יכול להיות סימן לגבר אלים, אם זה מצטרף עם עוד כמה וכמה וכמה, ולא בפני עצמו. כך למדתי.

ולך פותחת השרשור–מריבה ופגיעה בזוגיות זה דבר שעלול לקרות בהחלט. וכשזה קורה הרבה זה גם עלול לגרום לתחושות של ריחוק אחד מהשני.

גירושין הוא הצעד ההאחרון, והסיפור שלכם לא נשמע לי מחייב את זה כאן ועכשיו...
אלא יותר שתלכו יחד ליעוץ זוגי ללמוד איך לתקשר, איך לשתף בפגיעות, מה עושים ומה לא עושים ואיך מתפייסים.

אם כן אז העצבים והמצב רוח קשורים מאוד לזה.

בכל אופן הוא נשמע בעל טוב ויש על מה לעבוד.
אל תתיאשי. השנים הראשונות לא קלות להרבה זוגות.

הייתי פונה ליעוץ זוגי שיעזרו לכם מול הקשיים שלכם.

ביחד או בנפרד?

 

יש נקודות שיתכן ששניכם מפספסים, יועץ יכול להצביע עליהם ולעזור לפתור אותם בקלות

הייתי פונה תחילה לטיפול אישי. בלי בן הזוג. נשמע שאת לא יכולה לספר למשפחה ולחברים. אין לך אצל מי לפרוק את כל הבעיות.

את צריכה משהי לשבת ולדבר איתה בנוח, רבנית, למידה של תחום טיפולי... - תמצאי מקום שיהיה מקובל גם על בעלך וגם עליך.

אם את לא חושבת שהוא בשל לכך שתלכי לטיפול - הוא לא חייב לדעת שאת הולכת לשם בכדי לפרוק את ליבך.

פורקן הרגשות יכול לתת פרופורציה ונקודת מבט נכונה יותר למצב.

בהצלחה

אין מישהו במשפחה אולי אמא שלה שיכולים לבוא ולעזור בבית לפחות? אולי תקח מנקה?
בכל אופן רפואה שלמה לאישתך ושה' ישפיע עליך כוחות!!!!

אל תזלזל בבריאות הנפש שלך. תמצא פתרונות. איפה המשפחה? יודעים על המצב?

אני לא יודעת מאיפה להתחיל, כי הסיטואציה והצורה שבה אתה מדבר מאוד מזכירה לי את החצי שלי ואותי.

בעיני, בזוגיות אנחנו לוקחים "פיקוד" כשצריך, ויש פעמים, ששני בני הזוג בקריסה, ושאין תקשורת נכונה או הבנה של שני הצדדים בעניין, יש תוהו ובוהו וחוסר הבנה מוחלט. אם תעשה שיקוף לאשתך יש לי הרגשה שהיא תחווה תחושה דומה "אני קורסת, אני לא מרגישה טוב, ולא מצליחה לסדר, ולא מצליחה להתפנות אלייך..." 

 

אני הייתי אומרת לעצמי במקרה הזה כמה דברים, 

ההבנה שזה זמני, בע"ה היא תרגיש יותר טוב, תתחזק פיזית ונפשית, והכל יחזור לשגרה.

היא מעריכה מאוד מה שאתה עושה בשבילה, ויכול להיות שאפילו מרגישה בעצמה שהיא לא מספקת אותך כרגע כמו שאתה רוצה בחייכם המשותפים.

כשאתה תצטרך את העזרה בעתיד היא תתן לך את כל כולה, היא ראתה שאתה נותן את כולך ללא גבולות, ללא עסקת קח תן, אלא פשוט נותן מאכפתיות ואהבה.

תהיה בטוח שזה בונה, ומעצים. (בתור מישהי שכל הסופ"ש הייתה חולה ובעלי היה ממש בתפקוד מלא על הבית ועל הילדים, אני כ"כ מעריכה ומבינה כמה הוא נותן מעצמו).

אתם כן צריכים בתוך כל ה"עומס" הזה למצוא זמן כל יום אפילו במשך רבע שעה לדבר, ולאט לאט לבנות קשר של הבנה, זה ייתן לשניכם כוח פיזי ונפשי.
זה גם יקל עלייך לדעתי, תרגיש שיש לך בת זוג, שמבינה ושהיא ממש פיזית לידך, אבל כרגע צריכה להתמקד ולתת את כוחותיה לתחומים אחרים.

ובכלל, כמובן שאל תזניח את עצמך, תתן לעצמך גם את הזמן שלך, בתוך  כל מה שאתה עושה.

תתחזק, בשביל עצמך, בשבילכם.

לפעמים שאני מגיעה למקומות האלה אני רואה ששכחתי את הזוגיות, ולאו דווקא את עצמי...

 

יש לי עוד הרבה מה לכתוב, אבל אני אעצור כאן.

אגב, אני אישית לא מסכימה עם שתי התגובות שכבר נכתבו כאן, ברור שאתה מחפש את התמיכה ואת האוויר "אתה לא יכול יותר...." הכי קל יהיה לי לכתוב לך שתתמקד בעצמך. זה לא הפתרון לדעתי. 

הפתרון הוא במרחב הזוגי, והוא גורם למרחב האישי להרגיש כזה.

 

מהיכן יהיה לו להעניק לאישתו?

מה עושים? קו ישר? הנישואים ב"HOLD"? מי יחיה את הקשר?

(באחריות שניהם כמובן). 

 

הדבר שהכי הייתי רוצה לשמוע במצב כזה זה חיזוקים, לא חיזוק לשלילי שבעניין "נגמרה לך הסוללה תקח עזרה". 

מטעינים אותה מהזוגיות עצמה.

מתעלים על עצמנו.

הרי הוא במצב שכבר אין לו כוח, אז זה שיכתבו לו תגובות שמאשרות לו "באמת אין לך כוח יותר..." זה מה שיחזק אותו?

 

לא מסכימה איתך. אולי זאת רק אני.

כמו סידור ונקיון הבית, בישולים, אולי מישהו גם יכול להשתתף בנסיעות לבתי חולים.... דברים שכאלה יכולים ממש לחיות!
בעל זה לא סופר מן ולא פופאי. אחרת הייתי מציעה לו לאכול תרד... לכל אחד יש קצה גבול בכוחות. את לא יכולה להגיד לאדם שמרגיש מותש "אתה לא מותש! תמשיך לחזק את אישתך"... למה יש גמ"ח יולדות בהרבה מקומות? למה יש בתי החלמה ליולדות? תגידו ליולדת "את לא מותשת! יש לך תינוק לטפל בו ועוד כמה ילדים ובעל להכין לו צהריים! קומי מהמיטה ותתחילי לעבוד!" אכזרי קצת.. לא?..

כמה כבר מלכלכים
אם מנקים מיד ושמים כל דבר במקום
קונים אוכל ומבשלים לצהריים מינימום. זה לא כזה מסובך

מה יש לה.
איך היא מצליחה לעבוד ככה?

כדאי להביא מנקה פעם בשבוע לפחות.
נשמע שאתה פדנט מאוד ולכן זה מפריע לך. כי כמה בלגן כבר אתם עושים?
ועוד שאתם לא כל היום בבית.

או שתחליט שאתה לא מסדר כל יום רק פעמים בשבוע.
ותשתמשו בחד פעמי.

ובשביל לא לשבת איתה כל הזמן כי אתה בטח רוצה קצת להתאורר אז תבקש מישהו מהמשפחה אולי אחות או אמא, אם הם גרים קרוב שיבואו פעם בשבוע להיות איתה כי קשה לה ולך.
או חברה טובה שמוכנה לבוא.

פשוט לדבר להסביר להם את המצב.
לפעמים צריך תמיכה מהמשפחה זה מקל קצת.

רפואה שלמה במהרה!

ב. רפואה שלמה לאשתך. חייבים להתעקש על בירור במה מדובר. 

 

ג. הקושי שלך מובן וברור. גם להחזיק את הבית - שזה כנראה לא תפקיד "טבעי" לך. גם שיבוש של המהלך הטבעי של חלק מההתנהלות ביניכם.

 

 

כדאי אולי לנסות, בתוך הראש, לעשות סדר כזה:

 

קודם כל, להסתכל על התקופה הזו, שאתה בעיקר, נותן, עוזר - כדבר שיכול מאד לחזק את הקשר. לטווח ארוך. תעזור לה מתוך חמלה ואיכפתיות. אשתך, מן הסתם, תזכור לך את זה לטוח ארוך..

תעביר את מרכז הכובד של היחס לצד הנפשי, לאיכפתיות, ההתענינות, לשיחה טובה כשאפשר. לנצל את הזמן המשותף שיש לכם..

 

דבר שני, בהיות שאתם רק זוג, ועוד אין ילדים שמבלגנים - קח בפרופורציה. לא חייב שהכל יהיה מצוחצח כל הזמן. אולי תעשה לך רשימה. כל יום, מסדר משהו אחר מהבית. לא הרבה מידי. ומהשאר - אל תתרשם. כך שתשאיר זמן לעצמך, מעבר לזמן קצר של סידור/ניקוי, לדברים אחרים שטובים לך. ללמוד, לקרוא, לשוחח עם אשתך, מעבר לענייני הקושי שלה.

[אולי פעם בשבוע לקחת עוזרת, שתנקה את כל הבית?]

 

אולי זה יטעין לך את הסוללה מחדש..

אתה עובד בשעות הבוקר?

קודם כל, צריך לזכור שהתפקיד הבסיסי של האישה הוא להיות בבית.
ככה אולי תוכל לנסות לפטור אותה כרגע מעבודה בחוץ, לתת לה לנוח ולעשות בבית מה שיכולה מבחינת הסדר והאוכל שאתם זקוקים לו - עד שתבינו מה קורה לה. גם האי וודאות שלה לגבי מה שיש לה - סוחט נפשית. (וגם לך... זה שאתה לא יודע מה זה ומתי זה יעבור).

אם אתה לא עובד, אז קדימה... זה רגע שבו גבר צריך לדעת מה הם סדרי העדיפויות (כי יש כאלה שלומדים בלבד בשלב הזה...)
ואם אתה כן עובד, אז אולי תסתפקו כרגע במועט. אתם זוג צעיר, ונראה לי שאפשר להסתדר גם עם משכורת ואולי אפילו מינימום אחת אם מתארחים בשבתות או נעזרים קצת בהורים.

אתה תצא לעבוד, והיא תוכל לעשות קצת דברים בבית ואולי אפילו לנוח לפני שאתה חוזר כדי שיהיה לה כח להיות איתך.

לגבי סדר, העיקרון הוא לארגן את הבית בצורה נכונה, ואחר כך רק לשמר את הסדר. ככה כל פעם יש מעט לסדר ואפשר לעמוד בזה.
מאיפה מגיע הבלאגן?

זה בהחלט נשמע לא פשוט מה שאתם עוברים... מקווה שתצליחו לאזור סבלנות, והעיקר שהתקופה הזאת תעבור ותהיו בריאים ושמחים לגמרי.

אל תתייאש.

תעלו את הנושא מול הרופא נשים, אני סבלתי הרבה, זה באמת הפך את הבית, אי אפשר לחיות ככה.

כאבי תופת

יש פוסט שאני אעלה בהמשך לבלוג שלי, שבדיוק מדבר על הסוללה האנושית.
המצב כרגע הוא שאישתך זקוקה ללך, ולך אין כח.
קח על עצמך להיום לעשות 3 דבריםשימלאו אותך.
זה יכול להיות שחנש עם חבר, משחק כדורגל, שיעור תורה, להזמין אוכל, לקנות לך דיסק.
תכיר בכך שאתה בתקופה ששואבת הרבה כח ופחות מכניסה כזה, ותמצא את הדרכים שלך למלא מאגרים..

גם לאשתי היה את זה, זה נוראי! ברמת כאבים וחוסר תפקוד.

מעדיפה משהו קטן עם איזה רב שילווה אותו

האמת שאני לא מירושלים
אבל רק יודעת על המקום.

ערוץ מאיר – שיעורי יהדות

אולי גם כדאי לבדוק בבניין שלם
מכון פועה
ובית הספר לתורת הנפש של הרב גינזבורג

שלבניין שלם יש מדי פעם סדנאות וכאלה
גם מכון מאיר כשאמרו
וגגלי גם מכון ליברמן אולי גם שם