פורום נשואים טריים (עמוד 296)

מי שעושה זאת אולי מגדיר את עצמו דתי. אבל הוא לא

זוג או לבד, אין עניין להיות שם כמדומני

מה ההגדרה שלך לדתיות?
אז גבר שנופל בשמירת הברית, לא נחשב דתי?
אדם שהלבין פני חברו ברבים, לא נחשב דתי?
מישהו שלא כיבד את הוריו, לא נחשב דתי?
כי את כל אלה אנשים רבים וטובים עושים, כל הזמן. גם הרב ההדוק ביותר אפשר לפשפש בציציותיו למציאת דברים שהוא עושה שסותרים מצווה מסוימת.

משמורת הברית כיבוד הורים לשה''ר וכו'. אכן. יש הבדל בין ליפול לבין לא לראות בעיה לעשות זאת. הוא עם אשתו זה לא נפילה

- איך גבר דתי מרשה לעצמו להסתובב במקום כזה.
הסטנדרטים הדתיים שלו כנראה די לייט...

- הסוגיה השניה, מה אישתו חושבת על זה, לא קשורה לדת. זו שאלה שנכונה לכל אישה. מה מרגישה אישה שבעלה נמצא לידה, אך עסוק כל הזמן לבחון את גופן של נשים אחרות, בבגדי ים מינימליים.

באמת מעניין איך אישה למשל הופכת להיות קנאית בטירוף על נשים שעובדות עם הבעל

ומצד שני מסכימות ללכת איתו לים...שכולן שם חצי ערומות...

ואני לא שואל מחינה דתית .

גלעד רציתי חשאול אותך. מה דעתך על בעל שאישתו אהבה אותו מאוד בעבר!!!!!!! וכבר היום ממש לא! כי גילתה שניצל את אהבתה הרבה אליו. ומתהג אליה היום בצורה ממש,ממש,קשה! ומשקר לה ולכולם. האם אתה חושב שטדם כזה ראוי לה? ומה דעתך האם אתה בעד האמת?כי הפרוד שלב אוהב לצערי לשקר! וגם לעצמו!

אני די בטוח מבחינה סטטיסטית לפחות שאם נתחיל לבדוק בציציות של כל אחד נמצא מלא פגמים.
כמה אנשים פה רואים דברים לא צנועים באינטרנט וכלפי חוץ הם נראים דוסים של החיים? נתחיל לבדוק את זה ונגלה מספר לא קטן
או כמה אנשים מקפידים להתפלל בניין שלוש פעמים ביום??
קיצר תדאג איך לאתה תהיה יותר קרוב לה'ולא לשפוט אחרים

 לכל אחד יש את הנסיונות שלו

 

לגופה של השאלה, אם אישה בטוחה בבעלה, זה לא כ"כ מפריע לה

סתם טיול פשוט של בין הערביים בסוף יום. הם הרי לא יכולים לטייל ביחד בחוף נפרד. ומה לעשות, ים זה דבר רומנטי ומשחרר. לא תמיד אנשים סתם מטיילים בים בשביל לראות מראות לא צנועים.

לא חסר חופים יפים שאפשר לטייל בהם בלי לראות אנשים עם בגדי ים

בקרבת חוף מסויים אז עשו סיבוב.

לא כולם עושים את החשבונות האלה של להכשל בעיניים וכאלה. לפעמים הדברים האלה חולפים לידם וגמרנו.

בקרבת מסעדה לא כשרה?

כנראה שזה מעיד על מידת הדתיות/יראת שמים של הזוג שמטייל במקומות כאלה - עם או בלי כוונה

במסעדה האוכל עצמו לא כשר. בחוף ים החוף עצמו הוא לא לא כשר, פשוט יש בו מראות לא צנועים ולא חייבים להסתכל מה שיש שם. יש כאלה שהדברים האלה עוברים לידם וזהו.

אם בכל זאת נקביל למסעדה, זה יהיה דומה אם אני אכנס למסעדה לא כשרה בשביל כוס מים מהברז.

אם אצא עם בעלי ונלך לחוף ים והוא יתסכל שם על נשים. לא רק שלא יצא טיול רומנטי יחד שאמור לקרב אלא יצא צער עצבים ומריבות.

אני לא אסבול את זה שבעלי יוצא איתי כדי להנות ומסתכל על נשים אחרות.

גם אם יגיד שאני חושבת וזה נדמה לי והוא לא מסתכל באמת וכו וכל התרוצים של הגברים. הטיול לא רק יקרב אלא ירחיק

אז עדיף להמנע מטיולים מקרבים כאלו אם יש מצב שזה יגיע למקום לא טוב

 

אישית אני מכירה גם כמה אנשים שפשוט לא רואים דברים כאלה. עפיפונים אולי. אולי צדיקים מאוד. אבל פשוט לא שמים לב.
הם ספיציפית לא ילכו למקום שבו הם חוששים שעלולים לראות, אבל חופשי יכולים לבהות באוויר ולא לראות מישהי שלא ממש לבושה ועומדת בדיוק מולם

שכל אחד יחיה את חייו רבי נחמן אמר- "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ואין לנו מה לדבר מאחרים"

אם זה הפריע לך לפעמים זה מעיד שאת מעוניינת גם בסיטואציה שראית נשמה...

 

מאחל לך שיגיע האחד שלך ( והוא יגיע!!) ותסתובבו בנחת במקומות כשרים בלי לחשוב ולפזול למקומות אחרים....

כי מצד אחד ברחוב אישה בחיים לא תלך עם בעלה ברחוב שבו כולם מהלכים ערומים
אבל בים זה מקבל משמעות שונה??
למה?

אני בת , וכשהייתי נשואה בעלי החרמן תמיד רצה ללכת לים והיה מסתכל עליהן
זה חלק מהסיבות למה שנאתי אותו
ב"ה שהתגרשנו וכמובן אחכ הוא גם בגד
בהתחלה היה מסתכל ואחכ בגד.......

אז בהצלחה

באותה מידה אתה יכול לשאול איך נשים הולכות לגינה אחה'צ? יש שם הרי כל-כך הרבה לשון הרע שנאמר. העולם לא סטרילי. אנחנו עושים השתדלות, לפעמים קצת קשה. לפעמים הוויתור על החוויה של הים קשה מדי לאותו זוג והבעל עושה את ההשתדלות שלו שלא להסתכל. י

מה שמוזר לי כאן,
שיש נשים שדואגות על הבעל אפילו מקולגה לעבודה
אז איך הן לא חושבות שזה מוזר שמערומות הן לא דואגות
נניח שבת השכנים בת ה22 תשב לא רחוק ממכם ערומה בים
איך זה לא יציק לאישה הרי זה כמעט כמו להיות איתה רק בלי לגעת
אז פתאום זה לא מפריע??
למה, כי זה ים???
סתם תוהה.

ואני בת, אגב.

מסכימה עם התהיה שלך!!

מצמרר

בס"ד

 

אני לא מאלה שדואגות מקולגות וגם אין לי בעיה ללכת לטיול בטיילת של תל אביב, כמובן תלוי בשעה ובתקופה. בד"כ אם יש נשים לא צנועות [ויש כאלה גם ברחובות תל אביב ולא רק בחופים] בעלי מסתכל לכיוון אחר או עלי. אני סומכת על בעלי שגם אם נעבור במקום לא צנוע וגם אם הוא יראה כי מה לעשות זה נמצא מול העיניים, הוא עדיין יהיה נאמן לי. צר לי על החוויה שלך אבל היא לא משליכה על כל הזוגות בעולם..

 

קולגה לעבודה יותר בעייתי מאישה אקראית בחוף הים שלא רואים כל יום כל היום. בטח אם בחוף האשה נמצאת איתו

יש דרכים אמיתיות ופי מיליון יותר קרובות "להיות ביחד", זה לא דומה בכלל.

איך לא מפריע לעבוד במשותף

הכל עניין של נורמות חברתיות והרגל

אבל וואלה
כשאני חושבת על זה שאני הולכת עם שיער של מישהי מתה על הראש שלי
וזה נראה כמו שיער
וזה 15.000 שח....
אני מבינה שגם אני נפלתי בנורמות חברתיות.
כי נורמאלי - זה לא...
זה שווה ערך כמו לשים דלי על הראש רק כי כולם שמים....
אז אם ככה סבבה
מחר יהיה נורמות חברתיות חדשות
נוצה כבר שמו על הראש פעם
שיערות שועל- שמים
שיערות של מתות- שמים מעל שיער טבעי
מעניין מה ימציאו מחר

רק בבקשה נא לעדכן

זה שיער של נשים חיות מאד שמוכרות את השיער שלהן

שובר לחנות שאוהבים
ארוחה זוגית במסעדה
כרטיסים לפעילות אהובה
...
..
.

רק רציתי לדעת אם יחזירו או לא .

כנראה שזה נכון.

 

מניח שאם נסגר, קרו תקלות.

כמעט בכל פרמטר אפשרי, אם זה ביומיום כשהוא נוטל רטלין וכשהוא לא נוטל הוא לא מסוגל לעבוד, אם זה במצב שהוא לא יכול להתרכז במשהו אחד הרבה זמן, לא יכול לשבת בתנוחה מסוימת הרבה זמן (אין התכרבלות והתחבקות לילה שלם!), מוסח מהר מאוד וחסר מנוחה רוב הזמן.
אז יש חסרונות לזה, אבל עדיין לא הייתי מחליפה אותו באף אדם אחר בגלל הבעיה הזו, ולא, לא חוששת שזה יעבור לילדים, זאת אומרת, אין לי בעיה אם זה יעבור אליהם.

ואני אוהב אותה מאוד!

יש את התופעות שקשה לעבוד בצורה יעילה,הבית לא הכי מסודר(לא שאני מלך הסדר,כן?) אבל רבים הם היתרונות.

אם מצאת מישהו עם בעיות כאלה וזה מה שמפריע לך,לא כדאי להפסיד

יש 20אחוז מהאוכלוסייה שלוקחים רטלין עם בעיות קשב וריכוז ויש הפרעות למידה שזה יותר חמור ...
לא שונה מבעיה של משקפיים. מקסימום לוקחים כדור או מתאמצים יותר

אבל ממש לא נכון שזהה כמו משקפיים. וגם ממש לא נכון שמתאמצים קצת יותר והכל מסתדר.
למי שיש הפרעות קשב וריכוז יש חלקים במוח שלא עובדים/עובדים פחות מאצל אדם רגיל, אז זה לא קשור למאמץ שלהם. וגם כשלוקחים כדורים, זה עדיין משפיע על האישיות.
ולפותח- ויש בזה כ"כ הרבה יתרונות, שמי שהוא לא מלך הסדר והשמרנות יוכל כ"כ ליהנות עם בן זוג כזה!

אך לצערך הרב אתה אומר דברים שקריים.
יש חומר מסוים שמופרש בצורה נגדיר כ 200x בממוצע.
אדם שיש לו בעיות קשב מאובחן בתור מי שמופרש אצלו בין 50-90 מהאחוז החומר הכללי.
מי שבין 30-50 בדרך כלל יש לו בעיות מעבר במוח (שבאותו לביטוי בין היתר בהפרעות התנהגות הפרעות למידה וחמור מכך)
אדם מסוגל לעבוד על עצמו ולגרום לגוף שלו להפריש יותר .
בנוסף הוא יכול להשקיע מאמץ ועם פחות חומר להתרכז.
מי שלא מסוגל ( לפחות לא כול הזמן) לוקח רטלין.
רק לידע כללי איינשטיין אובחן כסובל ממחסור בחומר הזה.
ועוד משהו טיפה אישית חבר טוב שלי מהלימודים ( רפואה בעברית) בעל הפרעות קשב וריכוז שהתקבל ללימודי המשך של פסיכיאטר.
תפסיקו להיות מקובעים וחושבים שאתם יכולים להחליט על אופיו של בן אדם לפי כדור שהוא לוקח.

גורם לפיגור שכלי/ צמח/ מוות קליני.
חומצות שלא מופרזות בכמויות מוספקות גורם לבעיות ראייה ( משקפיים / צמיחת שיער/ בעיות קשב)
יחי ההבדל הקטן

מתמודדים, ומתגברים. בדיוק כמו שכל אחד אחר צריך לנתמודד ולהתגבר על התיק שלו.
וגם אם דברים לא באים ממני אני מאמינה שבזוגיות עושים מלכתחילה גם דברים שהם רק עבור השני.
וזהו, עבודת המידות כמו כל זוג..

מה שכן- קשב וריכוז מוגדר אצל הרבה אנשים כחיסרון. וחבל, כי דווקא בחיים המעשיים הרבה פעמים יש דווקא יתרון גדול. נכון שמערכת החינוך פחות מסתדרת עם זה, אבל כשיוצאים החוצה כל ההסתכלות אחרת.


ואולי דווקא אם יצאו ילדים עם הפרעות קשב וריכוז יהיו להורה כלים טובים להעניק להם..

לא ידעתי (וגם הוא לא) שיש לו הפרעות קשב. רק כשאבחנו את הבן שלנו הבנו בדיעבד שגם לו יש.
אז למעשה, לא ידעתי מראש, אבל גם אם הייתי יודעת זה לא היה משפיע על הבחירה. גם למי שאין הפרעות קשב יכולות להיות התנהגויות או תכונות מאתגרות.
למען האמת, אחרי שהבנתי שיש לו הפרעות קשב הפכתי להיות יותר אמפתית אליו: לאיחורים, להתנהלות האיטית והמפוזרת לעיתים. אם קודם חשבתי שזה נובע מזלזול עכשיו אני מבינה שזה משהו שהוא מתמודד איתו ולא כועסת על זה.
מעבר לזה, רוב הזמן זה לא מורגש או משפיע.

זה לא גרם לכם לזלזל בבן/בת הזוג? כאילו, ברור לכם שזה הבן אדם, הן באופי והן בבעיות קשב וריכוז. אבל בפעולות נורא פשוטות, בשיחות הכי בסיסיות של סוף יום..לפעמים אין עם מי לדבר כי מרחפים באוויר..או שצריך לארגן ולדאוג לבית, לפרנסה..זה מעצבן וגורם לך לזלזל בשני!
ואם תכף באים ילדים..

הלוואי והייתה לי עין טובה כמו שלכם..!

מבין לגמרי את הבייה

את/ה ידעת לפני החתונה שבן/בת הזוג עם הפרעת קשב?

אם לא יודעים לפני (למרות שזה קצת לא הגיוני כי זה די מורגש בחיי היום יום) אז זה כן יכול להיות בעייתי כי בעצם הידיעה ניתן להתכונן ולנסות לדעת לקראת מה הולכים, אבל אם לא יודעים ופתאום מקבלים את זה בבום אחרי החתונה זה יכול קצת להרתיע, רק מעצם חוסר הידיעה.

בכל אופן, אני רואה בזה הרבה דברים טובים ומקסימים, אני רואה בעל מאוד יצירתי שמצליח לחשוב בצורה שונה מרוב האנשים שאני מכירה, מצליח לפתור בעיות בעצם היכולת שלו להסתכל בצורה שונה על הדברים, המוח שלו ככ קופצני שהוא מצליח לעשות הקשרים הזויים ויחד עם זה גאוניים לכל מיני מקרים בחיים.

אני רואה בן אדם שאף פעם לא יתבגר-במובן הטוב של המילה, תמיד ישאר הילד הזה עם שמחת החיים והסקרנות האינסופית לחקור, לגלות ולדעת עוד דברים, עם חוש ההומור המפותח, עם היכולת להשתטות בחברת ילדים ויחד עם זה להיות בוגר ורציני כשצריך.

אני לא יודעת אם זה קשור להפרעה אך אני רואה בן אדם עם רגישות מטורפת לאחרים, עם יכולת להבין ולהכיל מורכבויות של אנשים אחרים, כנראה בגלל שגם הוא עצמו מרגיש מורכב וכנראה בגלל שבמהלך חייו לעיתים התייחסו בצורה מזלזלת להפרעה שלו והוא הצליח לרכוש מזה את יכולת ההזדהות והרגישות עם האחר.

אני רואה עוד הרבה יתרונות להפרעה הזו ויחד עם זה אני משתדלת גם להכיל את ההתנהגויות שכן מפריעות למהלך החיים. מה שלי עוזר זה פשוט לדעת שזו הבעיה, אך אחד לא אשם שהיא קיימת ואם יש דברים שמפריעים אני יודעת שאף אחד לא עושה בדווקא והכל נעשה וקורה מתוך כוונה טובה.

אם זה לא הפרעת קשב וריכוז אז חסרון אחר

אם חסרון של אחד מבני הזוג גורם לשני לזלזל בו אז יש פה בעיה קשה שמחייבת עבודה עצמית 

 

לא לשכוח שגם לבן הזוג השני (המזלזל) יש את החסרונות שלו

מבינה שאני כנראה תמימה שחשבתי שאהבה תמיד מנצחת.. וגם חשבתי שמי שאומר אמת( אנחנו) תמיד מנצחים! איך אפשר ללמוד להפסיק להיות כזו תמימה? תודה לכם.

יכולים להגיב? קצת לעודד?,

ממש לא תמימה כבר. רק לא מבינה איל אדם שהתחתנתי איתו. מעיז להתאכזר אלי ולילדי? איך? כל כך אהבתי אותו פעם! לא האמנתי שישקר ויתאכזר כך . ושהוא ינצח אותי את האמת. מה יקרה בהמדך גם יאמינו לו?

זה כואב מאוד,אבל מכל דבר שאנחנו עברים יש לנו מה ללמוד.

תנסי להתנחם בזה שאת כבר לא חיה עם אדם שלא אוהב אותך

מאחלת לך רק חיים מאשרים והמון כח לעבור את כל התהליך הקשה הזה

א ני באמת אהבתי אותו! וכל השנים חשבתי שהוא אוהב אותי.. אבל לצערי הבנתי בדרך הכי קשה שהוא מעולם לא אהב! ואני תמיד חיכיתי שיגיד סליחה ! 10 שנים! ולא אמר! והתנהג כל כל רע! וחיכיתי ! אבל סליחה מעולם לא הגיעה! ולא רק זה משקר! לכולם! איך יכול? ולמה לי? ואת יודעת למה? כי אהבתי אותו יותר מדי! והוא ניצל אותי! לכן מבינב לצערי....... שמעולם לא אהב,אותי אלא רק את עצמו! ושהוא נצלן גדול! לכן לא מפריע לו לשקר! ולהפסיד את אהבת חייו(תמיד אמר לי שאני נשמה ושהלוואי שיהיב ראוי לי) אז היום אני חושבת שהוא כבר לא ראוי לי.... נכון?

קשה לנסות לחלץ מידע מבין השורות. על פי רוב אדם שמתנהג כמו שאת מתארת הוא כנראה פגוע.
כל הכבוד לך על האהבה וההשקעה, אני גם שומעת שהתנהג בדרך שפגעה בך בימי ההולדת וכעת גם מגיע לילדים.
נשמע שאת צריכה לקבל עצות יותר מדוייקות לניהול במצב הזה. אולי ליווי פסיכולוגי? שיתן לך כלים להתמודד ולהצליח לקדם את המצב למקום הכי טוב.

הרבה הצלחה

הכל טוב. את יודעת למה? תמיד אמרתי לו שחסר לי יחס חם חום ואהבה! והוא צחק עלי! ומעולם !!!! לא העניק לי אהבה! רק השפיל אותי! ואני המשכתי לאהוב... ולבקש מה" שיפסיק להעליב ויתחיל להתנהג יפה! אבל אפילו יום הולדת 10 שנים לא חגג ! ואני אישה טובה! ואמא מושלמת(כך לדבריו ולדברי ילדי) כי הילדים הכי חשובים לי!אבל הוא כזה אכזר שעכשיו גם רוצה ומבקש לקחת לי את הילדים! הדבר הכי חשוב לי בעולם!!! אז מבינה שהוא לא אוהב לא אהב אלא נצלן גדול! ניצל את אהבה תמימה שלי! וזהו... הפסיד אהבה גדולה...שבחיים לא ימצא! והילדים הם אוהביפ כמובן אותי כי אני כל חיי עשיתע להם הכל ואמשיך! והוא כל כך פגע בי!!!!! זהו.. הפסיד.. לא ראוי לי! ושיחפש מישהי ברמה שלו! משהי שיודעת להכין פלפל ממלולא כי זה היה הדבר הכי חשוב לו. מבינה? בגלל זה מתגרשים ! אז אני אמשיך להכין אוכל שילדי אוהבים! והם לא אוהבים פלפל! אז שישאר עם הפלפל ממולא שלו כי זה הכי חשוב לו! ובגלל זה הפסיד את אהבת חייי

קודם כל אני רוצה לשלוח לך חיזוק גדול וחיבוק מכל הלב. שבעזרת השם התחושות הקשות והפגיעה תעבור ורק שלום יהיה בעמנו ובפרט בין איש ואישה שבנו בית יחד.

שנית, אני חייבת לומר לך דווקא בגלל שאני רוצה בטובתך שאת לא יכולה לקבל חיזוק לפירוק בית מאנשים שאת לא מכירה, דרך האינטרנט, כשברור לפי פרטי הכתיבה שהדברים מתוארים מתוך סערת רגשות ובצורת שיפוט מנקודת מבט אחת בלבד. אני מציעה לך מכל הלב, ליצור קשר עם בעל סמכא שיש לו רגליים על הקרקע וראיה רחבה.

אני אנסה ת דוגמא, את אומרת שאמר לך שאת מושלמת ובתגובה אחרת אמר שהלוואי והיה ראוי לך מצד שני אומרת שזילזל והשפיל. אני מאמינה לך גם לזה וגם לזה אבל בגלל שהדברים נאמרים מתוך רגש הם יכולים להיות לא נכונים ולא הוגנים גם כלפיו וגם כלפייך שתגיעי להחלטה ותקבלי חיזוק מאנשים שרואים תמונה חלקית, עצובה וכואבת.

דבר אחרון, ודאי שלא מתגרשים על פלפל בין אם ממולא ובין אם לא 😏

לצערי מתגרשים למרות שלא רציתי בגלל שנאת משפחות משפחב אשכנזיה שלא הסכמה חקבל אןתי למשפחה ולכן לאחר 10 שנים התעוררו! ובצעד חזק! לקחו בעל! וזהו! עבר צד! אז אין מה לעשות כעת... וההפסד הוא שלו כי תמיד אהבתי אותי יותר מהכל! וכעת שהפסיד ופגע בי הכי הרבה בעולם! זהח! אי אפשר לסלוח! פגע בי הרביץ לילדי בעידוד משפחתו! והכי חמור ! בכיתי אומר כעת בבית משפט לא קרה ! אני מושלם! אני רוצה את הילדים רק לי! אז מי שמשקר ופוגע בדבר היקר לי בעולם! לא אסלח! ושהוא יהנה עם אמא שלו שמעןלם לא רצתה אותי וען הפלפל הממולא . עצוב.? כבר לא. מרחמת על אדם שהפסיד את אהבת חייו! וכבר אין מחילה! אני היון שמחה וילדי מאושרים. רק שיפסיק כבר להפריע לנו. מה הוא רוצה עוד? כמה סבל נעביר בגללו ובגגל משפחתו???

כואב לשמוע כאלה דברים קשים ונוראים
או לחוש שכל החיים איתו היו בשקר (גם אמר שפעם לא אהב לפעמים זה קשור למה שהוא חש היום, ויתכן שבאמת לא אהב).

אהבה היא דבר קצת חמקמק ולמרבה הצער זה שצד אחד אוהב לא בהכרח מחייב שזה יהיה הדדי.

אני מציעה לך יקרה להבין שהסיפור הזה נגמר, וכנראה שטוב לך יותר שככה כי זה מה שה' הביא אליו בסופו של דבר.
תשקיעי בלהתחזק בלעדיו ולהתחזק יחד עם המשפחה
הגרעינית וחברות טובות.


מאחלת לך יום הולדת שמח, שבע"ה תגדלי מהדבר הקשה הזה שעובר עלייך ותראי ימים טובים ושמחים

יכול להיות שהיה גם לפני כן והיה איזה טריגר שגרם שהכל התגלה? מציעה לך להתמקד בשיקום חייך והתחלות חדשות שלך שיהיו עבורך הכי טובות. בהצלחה!

המון הצלחה בכל הדרך והעניינים.

חיבוק גדול וחם.

הטריגר.. היה משפחתו שמעולם לא רצו שיתחתן איתי. יודעת למנ? כי רק אני ספרדיה! והם אשכנזים. לבסוף עשו טובה והסכימו. אך כל הזמן אמא שלו העליבה אותי. מכירה העלבות של אשכנזים?? ואני נסיתי להיות אליה נחמדה.. אז ניצלה אותי.. והמשיכה להעליב כל שבוע! ובעלי לא הגן עלי מפניה! ואני מאמינה שאסור להעליב. אז שתקתי וננתי לה! 10 שנים! להעליב אותי! למה ? כי התחתנתי עם בנה והיא כעסה כי היא לא הסכימה וכעסה שלא הקשיב לה והתחתן איתי. אז העחיבה אותי! ומלפני שנה כל יום אומרת לבעלי שאני חרא! ושצריך להתגרש ממני! ולכן לאחר שנה!! הוא הסכים ועזב . זהו. אז הוא ממש הפסיד את אהסת חייו וגם יחדיו לא סולחים לו כי פגע בהם מאוד לאורך השנים! אז בטוח שאמצא משהו שיותר ראוי! כי מי שעוזב אהבה שלו וילדים שלו ביום אחד! לטובת אמא שלו הוא לא ראוי.. אז מכאן כי אנינו לא מדברים!! הם לא מרשים לו לדבר איתי ... מכאן שולחת לו בהצלחה אצל אמא שלו היא ניצחה אותי! אבל הוא המפסיד !

פורום יקר שהבין כבר ממזמן .. דברים שאני לא ידעתי! כי האמתי באהבה והיום בה" לא. אשמח לצגובתכם המלומדת על ההודעה הקודמת . וכן דברי עידוד זה מחמם את הלב!

אינני חושבת שאת צריכה לאבד אמון באהבה. פשוט במקרה שלך זה היה מקרה מורכב.
כאשר יש התנגשות בין המשפחה החדשה לקודמת כתוב:
על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד
ברגע שהאיש מצד אחד יחד עם אשתו, אבל לא מחוייב אליה, אלא להוריו, יש בעיה.

את הבעיה- צריך לפתור ולא להתעלם ממנה.
או ללכת לטיפול, או להתרחק מההורים כזוג, עד שרואים שהם לא גורמים נזק.
פלא בעיני ששרדתם 10 שנים בצורה שכזאת....

אני חושבת שהלימוד צריך להיות להסתכל למציאות בעיניים. לזכור שחוץ מהצד שלך, וההסתכלות שלך יש אנשים נוספים שאת מקיימת איתם מערכת יחסים,
אם זה בעלך, אם זו חמותך, ופשוט לפתוח אזניים ולהקשיב למה שהם אומרים ולהגיב למציאות שמבחוץ, כי המציאות אינה נקבעת רק לפי מה שאת חושבת או מרגישה.

בהצלחה רבה!!!

וואו איך ידעת?? שנים שאמרתי לו ועזב את אביו ואימו ודבק באישתו ורוב השנים כל היה ואהבנו! אך לפני שנה בחר באמו שלו! וכל השנים היא חיבלה והעליבה אותי! ואיך שרדתי? בגלל שאני אוהבת את ילדי!!!! לכן הייתי מוכנה לסבול את העלבות של אמא שלו ושלו ובשנה האחאונה הוא אמר לי שנה!!!!! שאך כלב לא ירצה אותי כי אני אהיה גרושה עם ילדיל והוא מושלם!!! וזה היה אכזרי!!!!!

אנחנו כל כך שמחים ומאושרים שהסבל הסתיים! וטוב לנו! אבל הוא כל כך אכזר! שקשה לו לראות אותי שמחה! הוא רוצה שאסבול לדבריו! אחרי שעשיתי למענו הכל! מצאתי לו עבודה! ויתריתי על קרירה מצליחה ! הכל! הוא לא רוצה שייה לי טוב! אז גם היום ממשיך להתאכזר! ולפגןע בי דרך הדבר הכי חדוב לי דרך הילדים! ובכיתי ואמרתי לו די ! בבקשה! הילדים הכי חשןבים לי! והוא לא התיחס! לב של אבן! ואמר אני אבא יותר טוב... ! שקרן! ואת יודעת מה למי שמתאכזר! ה" רואה.. אז מקווה שה" יראה כמה אני טובה לילדי! וכמה הוא אכזר ולשקרן.. כי יש לי עוד מעט יום הולדת! והיום הולדת הזאת זה יום הולדת ראשונה לאחר 10 שנים!!! שהוא לא חגג לי ! זה יום הןלדת של חברות ומשפחה ואהבה! שהוא לא נתן !!!! אכזר!

את מדברת איתו?
זה בטח לא קל אבל את צריכה לעבור תהליך של ניתוק רגשי ממנו.
את לא צריכה שיחגוג לך או יאהב אותך.
וכל הדברים הרעים שהיו הם נחלת העבר ובהחלט ראוי להתאבל עליהם.

אל תדברי אליו ואל תתני לדברים רעים שאומר להכנס אלייך ולצער אותך.

הוא לא עושה לך טוב, נסי לשים אותו מאחורייך.
זה בטח לא קל ולא פשוט.
אבל כדאי להתחיל בתהליך-

ועוד דבר.
כתבת שאתם שמחים וכו'
יש להבדיל כאן בינך לבין ילדייך.
עם כל המשקעים שלך כלפיו, הוא עדיין אב ילדייך.
מאבא לא מתגרשים.
ילדייך חשובים לך ולכן את הקשיים שלך מולו תעבדי ותחלקי עם מישהו אחר
(אולי יתאים בפורום לנשים גרושות, חברות, משפחה, טיפול אישי).
אך אל תשתפי את ילדייך בכל זה!!
זה ממש ממש לא בשבילם. בשבילם הוא אבא והמצב ביניכם כרגע לא צריך להיות משהו שהם מעורבים בו חוץ מלדעת שנפרדתם וכו.

הוא אבא שלהם לתמיד גם כשאינכם זוג.חשוב להתייעץ איך לעשות את זה בצורה נכונה.

אבא? אבא שהרביץ לילדיו! הם לא רוצים... למאות שאני ממש מנסה לשכנע אותם ולהסביר ..... מנסה... בטח שמחים. כמה אפשר לסבול? איח מכות אין צעקות. רק שימחה כי כולנו משפחה אני והילדים הכוונה

אשמח לעידוד חם ומעודד!!!

לא מעונינת יותר לשאלות... כבר הכל ברור.. אשמח רק למילות עידוד . אהבה ואם רוצים ברכות ליום הולדת (ראשון בלעדיו) שהוא מעולם לא רצה לחגןג!!!

אנחנו יודעים שקשה לך והדרך שלך עוד ארוכה. בהצלחה!

תנסי למצוא את האנשים שבאמת אוהבים אותך ויתמכו בך בתקופה הקשה הזו בחייך.

שולחת לך אהבה

יש בה"

קודם כל מזל טוב על היומולדת שתדעי רק אושר בחיים שלך...

את אמא טובה שנתת לילדים שלך הכל ושתמיד ב״ה יהיה לך כוח לתת להם...

מאחלת לך שתצליחי לשקם את החיים שלך ולחיות בשלווה ובאושר עם המתוקים שלך...!

כל הכבוד לך על ההתמודדות הלא קלה הזאת עד עכשיו ושאת ממשיכה לתת ולאהוב את הילדים... את נשמעת אמא נפלאה!🌹

התחתנת איתו, לא אם אחרים...
תיבנו לכם יחד סדר ערב שמתאים לכם. לזוגיות שלכם, לצרכים, למשפחה, וכו.
כל ההשוואות לא מוסיפות ולא בונות שום דבר טוב בזוגיות...
בהצלחה רבה!

לך שאלה, התלבטות, או בעיה ספציפית שיכולים לייעץ לך כאן מניסיון, אז בשמחה. אבל סתם בשביל להשוות זה מיותר ומזיק...

לט כל מה ששואלים מעיד ועל בעיה1
סתם שאלתי מתוך התעניינות ואולי גם אראה רעיון טוב פה ונשדרג לעצמינו )

אח"כ מסדרים את הבית עם הילדים, שמים פיג'מות ו/או מקלחות, 20:30 ערבית וחברותא, 21:30 הוא חוזר

עכשיו, מה שאצלי זה לאו דווקא מה שאצלך.. מס' הילדים, מידת המעורבות שלו ושלי, מידת העזרה של הילדים זה לזה והגדולים לקטנים בתחום ההתטרגנות לשינה..
מבחינת זמן יחד זה לדבר כשחוזר, לפני השינה, והשאיפה היא לצאת לבד פעם בשבוע.. .

7-8 אוכלים יחד ארוחת ערב
8 תפילה וחוזר ללמוד ב'ה

בגלל שאנחנו כל היום לא ביחד(בבוקר יוצא לפני שאנחנו קמים, בערב חוזר סביב 18) אז יש ציפייה גבוהה שהערב יהיה זמן איכות זוגי.
בפועל, אנחנו מארגנים א. ערב, מקלחת, קצת זמן עם הבת, השכבה, אוכלים בעצמנו, הוא הולך לערבית, ואז זה משתנה. לפעמים רואים סרט ביחד, לפעמים סתם יושבים ומדברים, והרבה פעמים גם כל אחד יושב עם ענייניו. משתדלים לצאת גם לערב זוגי של בילוי פעם ב כדי לשבור שגרה.

לא עושה כלום.
רק נוסף עוד "ילד" שצריך לדאוג לו לאוכל,בגדים נקיים וכו..

לומד זה מעולה, לא אמורה להיווצר אצלך תחושה שאת חייה עם 'שיח סעודי'.

הוא מפונק מלידה

יכול להיות שזה שווה לך.

אבל, לא ללכת עם תחושת מרמור קבועה, בסוף זה עלול להתפוצץ לכם.

אבל עדיין מתסכל .. התרגלתי כבר

לא להיות פה

פה זה המקום של אנשים לפרוק או להתייעץ באנונימיות ובאופן טבעי תראה פה ריכוז של בעיות, קשיים ומשברים והתמקדות בקשיים של חיי הנישואין

הפורום לא משקף את התמונה הרחבה של החיים האמיתיים שיש בה המון רגעים של אור ואושר יחד עם הקשיים ויש גם הרבה מאד זוגות שטוב להם ולא מתמודדים עם קשיים כל כך דרמטיים, לפחות לא ברמה שמודגשת פה בפורום

 

ממש כמו שפסיכיאטר שרואים כל היום אנשים עם קשיים נפשיים מרגיש שכל העולם השתגע, זה נכון? לא. זה פשוט מה שהוא רואה כל הזמן.

אתה סתם מכניס לך סרטים לראש.
שום שרשור פרגונים בעולם לא משתווה לאינטימיות שקיימת בין בעל ואישה שמחזיקה את קשר הנישואין.
תשקיע בלבנות את עצמך ולא בלשקוע בצרות של אחרים.

יש היתר ל2 אצבעות לאורך המצח. (טפח על טפח)

בס"ד

ממליצה לחפש תשובות הלכתיות ופחות תשובות בפורום או ללמוד את הנושא שזה יותר טוב.

המון דברים השתנו.
בעיקר - החיים נהיו יותר יקרים ורמת החיים עלתה, והמשפחה יותר תלויה במשכורת שמביאה האישה.
נשים עושות קריירה הרבה יותר מאשר היה מקובל בעבר.
תרבות הפנאי יותר מפותחת היום מאשר בעבר. נשים לא רק סביב הריון, לידה, הנקות, בישולים וכביסות.

ובכלל, מה הלחץ לילדים צפופים?

יש חשיבות גדולה להתפתחות של המשפחה ולזמן הפריון,
השיקול של פיתוח אישי הוא שיקול אגוצנטרי,
קל וחומר תרבות פנאי והתרבות המערבית שמתעלמת מהתפקידים החשובים של האישה בהגדלת עם ישראל ותורת ישראל - ועוד מנדטים לטב.
אני מסכים ששיקול כלכלי הוא חשוב, אבל לא לתת לתרבות המערבית לנהל אותנו.

מבחינה הלכתית יש סוברים שמותר למנוע שנה לכתחילה, ויש סוברים שנתיים, לכן זה מותר וכמו שאמרו זאת החלטה של הזוג, ולא עניין של המשפחה.

אחרת למה שזה יפריע לך, זו זכותך למנוע ולתכנן את המשפחה שלך כרצונך וכרצון בעלך

שלא נעים לך והנושא סגור. לא לדבר על זה.
אגב, לפי למ''ס דווקא היום יולדים יותר מדור קודם.

להשתתף בדיון ולהביעאת דעתך לגבי מניעה בלי לחשוף האם את מונעת כרגע או לא. מותר לך לחלוק עליהן ולחשוב אחרת. את יכולה לדוגמה לומר שיש לך חברות רבות שמונעות ואת מבינה מהן כמה זה קריטי לבריאותן הנפשית ולבריאות ילדיהן, וכמה זה מאפשר להן כשהן כן נכנסות להריון, לעשות זאת בשמחה ובנחת.
פשוט להרחיב להן אופקים, כל כך הרבה נשים מונעות היום מסיבות מוצדקות.

בצורה כ"כ בוטה.
וברגע שחורגים בצורה כזו מבגבולות צריך להגיד שזה לא עניינן לקום וללכת פיזית למקום אחר.

שלך ושל בעלך ושלא יתערבו לכם בחיים

את יכולה להמשיך לבלוע את עצמך בכל פעם שעולה "במקרה" הנושא לידך, 

או שפשוט להחליט אם מתאים לך להסביר להם שיכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל זה לא נעים לך שנכנסים לך לרחם או לזוגיות.

 

כך, או מתעלמת ומחליפה נושא

לזוגיות שלכם

תאמיני בזה שזה עניינך בלבד. החיים שלך, הגוף שלך, והבחירות שלך. אף אחד לא חי במקומך, ולאף אחד אין זכות להגיד לך משהו בקשר לזה.

ככל שתאמיני בזה יותר, זה מה שישודר. ויעזבו אותך.
אל תיכנסי איתם לשיח אפילו, ברגע שידברו איתך, תעבירי נושא באסרטיביות ובאלגנטיות.
או שתקומי ותתעלמי.

ושזה לא יבוא ממקום שיפוטי, כי אפשר להבין מאיזה מקום אחותך באה אליך בטענות האלה, אבל עדיין, זה לא עניינה.

באמת לא מבינה למה לשתף בדבר כזה???

כל כך אישי לזוג..

לדעתי כדרי להעמיד אותן במקום

מאיפה הן יודעות שאת מונעת?
אני הייתי חותכת שזה לא עניינן והולכת.

זה לא עניינם כלל. להעיר להם על כך בצורה מכובדת והחלטית.

עדיף שתתייעץ איתו, שמכיר אתכם ואת כל התמונה הרחבה

מצד אחד אני אומר אני מצפצף על כל העולם אכפת לי רק מה שאשתי רוצה...

אבל זה כל כך קשה..

הקושי מובן, אבל המגמה שלך מדהימה בעיניי.

שים לב שאתה עובד את ה' כפי כוחך.

איפה יעשה לשניכם טוב. שתף אותה בחששות שלך מהתרחיש בחג. אל תשמור לעצמך... תגיד לה שזה קשה לך ואיך לדעתה יהיה הכי טוב לעבור את החג ביחד.

אולי לישון בדירה אחרת ליד ההורים שלה ולהיות רק בארוחות אצלם? אולי להחליט לעשות עם חברים קרובים אליכם? נסו לחשוב על האופציות הקיימות ואיך תרגישו לגביהם.

המון הצלחה ובשורות טובות בע"ה!

להגיד להם שאתם משתדלים, שאתם מנסים ובבקשה לא להתערב ולא להרוס? משהו כזה?

אנשים שמבינים בתחום מציעים מאד לקחת איש מקצוע שילווה כי זה מאד לא פשוט. גם כלכלית זה ממש משתלם כי זה הרבה יותר זול והרבה יותר נעים מהתעסקות של כמה שנים בבתי משפט ועשרות אלפי שקלים ומאות שעות שנשרפות על עורכי דין.

ממש מציע לחפש מישהו מקצועי שילווה אתכם (זה לא בושה, מצד שני אם המשפחה מפרשת את זה כבושה לא חייבים לשתף אותם).

בקשר לשאלה, הייתי שואל את אותו מלווה. אם לא מסתדר תוכל להגיד לאשתך חשוב לי לשמח אותך אבל חשוב לי גם לא להיפגע וכו וכו ולכן בואי נחשוב ביחד מתי הכי מתאים שנבקר אותם וזה יועיל ויחבר בין המשפחות ולא יפריד. (לפעמים זמן קצר, לפעמים ארוחה אחת, לפעמים היא תקפוץ אליהם לבד).


אבל הדגש הוא שהקשר חשוב לך מאד מאד ולפעמים הימנעות או הפחתה של קשר עם ההורים לזמן מוגבל היא פתרון שיכול להיות יעיל. תמצאו ביחד את הנוסחה הנכונה כי קשר עם הורים בצורה טובה ובריאה יכול להיות ההבדל בין נישואים מוצלחים לפיצוצים אינסופיים

אני לא מכירה את כל התמונה אבל אם זה באמת ישמח אותה... זה יכול להיות לה מאוד מאוד משמעותי (ובמיוחד אם היא יודעת שזה לא פשוט לך).
מה שכן, תתכונן, זה כנראה לא יהיה לך פשוט. תשתדל להיות נעים ולא להכנס בכלל בכלל לשום פינות.. עם אף אחד. גם אם לא יהיו נעימים אליך...
תמיד חגים זה זמן לא פשוט עם כל המשפחולוגיה... ובמצב רגיש כמו שלכם אולי אפילו עוד יותר. וח"ו שלא יהרוס לכם.
לכן אם באמת תחליט ללכת צריך לנשום נשימה עמוקה מראש, ולהחליט לוותר ולא לקחת ללב שום דבר שיקרה/שיגידו/שירמזו לך שם... כל הזמן להכניס לראש שזה בשביל לשמח את אישתך ולהיות מוכן לספוג דברים (ככל שיהיו קשים..)
השאלה אם אתה מרגיש שאתה בנוי לזה בשלב שאתם נמצאים.. אם כן, לדעתי, לך על זה. זה בהחלט ישמח אותה ויתרום!

מצוה להיות בשמחה

 

מצוה לשמח את אשתו ברגל..

 

תתרגל מעכשיו ורק תרוויח

.

הלוואי ותצליחו בע"ה.
גם לדעתי כדאי מאד לקחת יעוץ.
ספציפית לגבי החג- שתף אותה בתחושות שלך ותשאל מה דעתה.
אולי יתאים שתדבר עם ההורים/ חלק מהאחים שחשודים ותעביר להם מסר שחזרתם ושאתם תשמחו לגיבוי שלהם.

שיהיה חג שמח!

מכיר את התופעה אצל גברים רבים בהרבה תחומים אחרים ואני באמת לא מבין אותה. אני לא אגיד שגם אני לא נופל בזה (בדברים קטנים) אבל יש גברים עם חוסר טאקט להבנת הסביבה שלהם ברמה נוראית והם חושבים שמה שטוב להם טוב לכל מי שמסביבם.

12 שנות נישואין לא באות ברגל.

לעצם העניין.
בעלך לא מודע לצרכים שלך כנראה ולא רואה אותם. מאיפה זה נובע?
יכול להיות שזה נובע מריחוף טוטאלי שלו. אבל אם זה היה המצב היית רואה את זה בעוד תחומים בחיים.
האפשרות הסבירה יותר היא שיש ביניכם פער מאד עמוק והמרחב הזוגי שלכם לא יוצר קשר אמיתי של הבנה בינכם.

אז במצב שנוצר את מצד אחד מנתקת מגע. (אני לא מארגנת) מצד נשי למרות שאת אומרת שאת לא מצפה את מגדילה ציפיות (תארגן אתה)
אז הוא מבחינתו עכשיו צריך לעמוד בציפייה שהוא כנראה לא מרגע שמוכן אליה. (טכנית ורגשית כנראה) ולכן זה יוצא לי עקום. ממש עקום.

הגישה שלך של להפסיק לצפות היא טובה לדעתי. אבל כשמפסיקים לצפות צריך באמת לא לצפות. זאת עבודה ארוכה שלוקחת זמן. לא לצפות מבן הזוג. את רוצה שמשהו יקרה קחי יוזמה ותעשי בעצמך.
אבל לא מתוך מקום שהוא לא עושה אז אני אעשה אלא מתוך מקום של לי זה חשוב אז אני עושה.

זה לא רק באירועים כאלה לאחרים אלא בכלל בזוגיות. חשוב לך לשפר? קחי יוזמה ותעשי. אל תחכי שיקרה משהו ביחד.תמלאי את המרחב הזוגי שלכם בעישיה חיובית והשינוי יבוא מאליו.

ובאיזה שעה,ואז כולכם תהיו מרוצים

גמני הייתי מתבאסת לו הייתי במקומך.
או שיש לו בעיה בהבנת סיטואציות סביבתיות,
או שהוא פשוט ניסה לצאת ידי חובה בשימת לב מיוחדת ביום הזה...ויצא לו עקום לאללה.
אין ספק שצריך פה עבודה רצינית ביניכם.
לשבת,לדבר ולהסביר לו ברחל בתך הקטנה,מה מפריע לך,מה מציק לך ומה את מצפה שיקרה...

ניסיתי לכתוב, אבל הרגשתי שאני לא בטוח גורמת לשלום בית. מחקתי.

בכל מצב, לדעתי האכזבה שלך מובנת מאוד.
את צריכה לעבוד איתו על זה שיראה אותך.

את לא יכולה לצפות להיות מלאך, כי את לא מלאך.
הכישלון פה לא שייך.
לא ניכשלת.

ציפית. וזה מובן.
זה נכון שאנחנו צריכים לעבוד על המידות שלנו ולצפות כמה שפחות... אבל אפשר להבין את העלבון.

זוגיות זה עבודת המידות דו צדדית.
את לא חיה לבד, את לא עובדת רק על הציפיות והאכזבות שלך.
האיש שלך הוא בן זוגך. כשהמידות שלנו לא מתוקנות, זו אחריות של שנינו בעיניי.
תרגישי בנח לעבוד איתו על לראות את הסביבה, להיןת אמפתי, לראות גם אותך. לחשוב עליך...

תודה לכולם על התגובות החמות

רק מעדכנת שהבוקר היינו צריכים לנסוע למקום מסויים בלי קשר, אח"כ הוא אמר שהתכנון שלו היה ללכת למסעדה אבל אחרי מה שקרה אתמול הוא לא יודע מה לעשות.

אמרתי לו שזו החלטה שלו. בסוף ישבנו במסעדה לא. בוקר וחזרנו לעבודה.

לבעלי העניין של לחגוג ולעשות טררם לא כ"כ מדבר (ביומולדת שלו הוא מעדיף לנסוע לקברי צדיקים להתפלל ולא לצאת למסעדה או משהו. אני קונה לו מתנה ובזה נגמר הסיפור)

לי זה כן חשוב.

יש לנו בעיות ואני נמצאת אצל מטפלת מהממת כבר שנתיים מאז המשבר שעברנו- שהיה בגללו.

בהתחלה הוא היה בא אבל לפני שנה וחצי הוא החליט שזה לא מתאים לו והוא הפסיק לבוא (למרות שכשעברנו את המשבר אמרתי לו שזה התנאי שלנו להמשך הנישואים. הוא בא בלי רצון וחיפש סיבות לא לבוא ובאמת בסוף הוא הפסיק)

יש לנו בעיות בזוגיות אבל אני מנסה להתגבר עליהן ולחזק את עצמי עם המטפלת שלי - בלעדיו. 

 

תודה לכל מי שהגיב עד כאן.

 

מעריכה אותך מאוד... על זה שאת מנסה להתגבר ועל זה שאת דואגת לעצמך ומטפלת בעצמך.
ענק ענק

מקדימה את זמנה.
מציע ללמוד את חזון הצמחונות של הראיה קוק זצוק"ל בעיון

לעומת צורת הגידול בעבר ואחר כך תגיד לי מה מוסרי ומה לא

ולא על סמך זה שקראת שזה מקדים את זמנו ולכן אפשר להתאכזר בצורה כל כך נוראית, כי זה טעים והרבה יותר קל מבחינת אפשרויות המזון

זכותו של כל אחד לבחור מה הוא רוצה לאכול ואתה לא צריך להגיד לו דברים כאלה

 

ובכלל תסתכל מה קורה היום, בכל העולם ולא רק בארץ- העולם משתנה!

התעשיה היום היא קשה ואכזרית

עם כל הכבוד לרב קוק, הוא הביעה דיעה.

נראה לי גם אני הייתי ממש מתאכזבת במקומך. באמת סיטואציה קשה.

רק אוכל לומר לך שמנסיון שלי ושל רוב הנשים סביבי-לגברים פשוט אין את זה! בד״כ הם לא מבינים למה צריך לחגוג ואם הם מבינים אין להם מושג איך לעשות את זה. עצם הידיעה לא גורמת לאכזבה להיעלם אבל זה פשוט ככה

(רק לא מזמן שוחחנו אני ואחיותיי על זה שהבעלים שלנו פשוט לא יודעים להפתיע, ולכולנו ב״ה יש בעלים מדהימים בכל קנה מידה ושלום בית נהדר)

היאנרצתה להתגרש מרוב תסכול. אמרה שזאת לא אהבה וגם לה "מגיע" בחיים שתהיה לה אהבה אמת.
גם לה יש שפע כלכלי ובעלה אטום לחלוטין בקטע רגשי.
מה היה?
היא הלכה להתייעץ עם מישהי,
ונשארה איתו מתוך הבנה שמה שיש לה- בעל נאמן ואטום, ילדים מוצלחים ובית יפה- גם זה משהו.
והיא מפנקת את עצמה בימי הולדת ויום נישואים.
היא לא עובדת.

ככה שאומנם זה לא בא מיוזמתו אלא בהסכמתו, (ומעבודה קשה שלו),
אבל היא מפרגנת לעצמה מתנות
והתרגלה לחיסרון שלו.

זה לקח כמה שנים

אבל החיים יכולים להיות יפים כשבוחרים להנות מהדברים הטובים 

משהו אצלו נעול וחסום

אולי ילד שחגגו לו ימי הולדת בשמחה יחגוג אחר כך לאשתו ויפרגן בימי הולדת/ נישואים.
בכל אופן אי אפשר לשפוט נישואים רק לפי חגיגת יום הנישואים.

כמובן, שלא מצדיק את בעלך,
אבל אנסה לקרב אליך את מעשיו שתוכלי להבין אותו,
ככלל, תדעי שגברים הם בדרך כלל פחות רגישים וערים שפעולות שלהם יכולות לפגוע,
הם לא עושים זאת מרוע, פשוט הוא רואה את הדברים מנקודת מבט שלו, שהוא לא היה נפגע וכך הוא גם פועל,
האשה היא יותר רגשית, וזה דבר שהיא צריכה להפגיש עם הבעל, להעביר לו את היכולות האלה,
אשה עושה זאת ע"י שהיא בעצמה כזו וכך היא מתייחסת לבעל ואז גם הבעל לומד שכיף לו לחוש את הצד הרגשי הוא בעצם לומד את השפה,
כמו שילד לומד לדבר ע"י שמדברים איתו לא מנסים להסביר לו איך לדבר,
הצורה שבה האשה מלמדת אינה ישירה אלא כך היא מתנהגת ולאט לאט הגבר לומד לנהוג כך גם,
ידוע שלאחר שנים הגבר ואשה נהפכים להיות דומים, כי האשה למדה מהגבר ולהיפך עד שמשתווים,
מניח שניסית לדבר עם בעלך על העניין, בעיה היא שרובם לא מבינים את השיחה הזו כי זה כמו לדבר סינית עם דובר עברית, זה פשוט לא בלקסיקון שלו,
ולכן, את מצפה למשהו והגבר לא יודע לתת אותו,
כמובן, שאני לא אומר להפסיק לדבר אבל אולי לעשות זאת בצורה של שיתוף לתאר את המצב באופן כללי ואיך את הרגשת בלי כמובן להאשים,
זה מצריך המון תעצומות נפש ממך לתת, כמובן באופן מבוקר שלא פוגע בשמחת חייך ובריאותך, בלי לצפות לקבל בחזרה ולאט לאט זה מחלחל,

המון הצלחה ותעצומות לתהליך הזה..
אל תוותרי ותגידי שאני אפנק את עצמי וכו' כי זה בעצם לוותר על השותפות ולחיות כל אחד לעצמו ומפסידים את כל הברכה והשלמות של הביחד...

כתבת מאד יפה אבל לא שייך למקרה שמתארת

אני אל כ"כ מכירה אותה אישית.

אבל אולי זה יכול לעזור:

https://shalva.ravpage.co.il/KABALA

יש לה סרטונים וגם קורסים על הרבה דברים חשובים

GALIA.SAB@gmail.com

אני ארשום את הדברים "על השולחן": יש סוג של נתק בינכם. איך יכול להיות שאת צמחונית והוא קונה לך סטייק ואח"כ מתלונן שאת לא מרוצה? הוא ממש מנותק ולא רואה ולא מרגיש אותך. אני חושבת שצריך לעשות עבודה ולהבין ממה זה נובע, ואיך אפשר לגרום לו להרגיש אותך . אולי אם תפתחו את הדברים לעומק תגלי איפה החלק שלך בדינמיקה שנוצרה בינכם. אני מאמינה שאפשר לעשות עבודת עומק  משותפת ולראות פירות. בהצלחה!

מה דעתו על הצמחונות שלך?
יכול להיות שזה קשה לו מדי...
(זה לא תירוץ אבל אולי משהו מאחורי הקלעים שמפריע לו)

לי זה ממש עושה את היום

אפילו סתם של 'חשבתי עליך, התגעגעתי ורציתי לשמח אותך...'

אם עולה למישהו עוד רעיון אשמח לשמוע

הכי טוב לחשוב מה משמח את האיש שלך ספציפית מהיכרות שלך איתו, כי כל גבר שמח מדברים אחרים...
אוכל מושקע, ממתק, מתנה קטנה, לסדר את הבית/חדר השינה, לפרגן לו שיעשה משהו שאוהב (להפגש עם חברים, טיול, סרט, חדר כושר...)
ולגבי פתקים והודעות- נראה לי שמה שמשמח כל גבר הוא לשמוע מילות הערכה ותודה מאשתו, לדעת שטוב לה והיא שמחה ומעריכה את מה שעושה, ולא רק "אוהבת ומתגעגעת", למרות שבהחלט גם כדאי לומר אותם. אבל ממש לציין בפתקים/הודעות דברים ספציפיים ולפרט...:
"...תודה שעשית xxx זה כל כך עזר לי! איזה כיף שזכיתי בך!"
"...מעריכה מאד שאתמול xxx..., אין כמוך!"
"...כל כך שימחת אותי אתמול כשאמרת xxx...תודה לך אהוב!"

וגם פתקים/הודעות עם דברים שאת מפרגנת לו:
" יקירי, הערב הילדים עליי, אתה יכול בכיף להפגש עם החברים/לצאת לריצה/וכו... ,מגיע לך הכי בעולם!"
וכו...

מאחלת לך שתמיד תמשיכי להיות ברצון לנתינה לבעלך ותיזכו לבנין עדי עד מתוך אהבה ואחווה שלום ורעות!

כל הזמן מדברי על לפנק את האישה, אבל גם את הגברים היקרים צריך לזכור, יש עליה כ"כ הרבה עול, ועצם זה שנהם סובלים אותנו עם כל ההורמונים, השיגעונות והרצונות שלנו, מגיע להם שאפו ענק.

מה שלבעלי עושה טוב זה ארוחות טובות: עם זה ערב אז ארוחה מושקעת עם דברים בדיוק כמו שהוא אוהב (משתדלת שיהיה כל יום אבל יש ימים שעושה מגוון רחב יותר או אוכל יותר חגיגי)

ארוחות בוקר מפנקות עם מכתב מלא אהבה והערכה.

אני פעם קניתי מדבקות עם כל מיני ביטויים: מתגעגעת אליך, נשיקות, אוהבת הכי בעולם, שיהיה לך יום טוב וכו' מידי פעם הייתי שמה גם אותם על הסנדוויץ', וגם היה מתלהב.

ולחזור לבית מסודר, כל פעם הוא אומר שהוא לא מצפה ושאני יעזוב הכל ואנוח עם הילד, אבל שהכל פיקס, זה עושה לו אור בלב.

וגם שהוא חוזר בערב להתאפר להתארגן לכבודו.

 

ולשים לו למשך היום דברים שהוא אוהב, לארוז לו סלט טוב, חטיפי בריאות, שוקולדות

להנות מחיי קהילה, ולשלם בנוחות ועומס?
חיי עיר, ולשלם בחיי חברה דלילים יותר?
וכו'...

רק אם נמצא ישוב ממש נוח וקהילה מתאימה.. סיכוי נמוך.. ההתלבטות יותר בין מגורים ליד המשפחה לליד קהילה כלבבינו...

חיי קהילה ?

זאת שכונה דתית, שגם סגורה בשבת, ותמיד אומרים עליה כשמגיעים לשם שבעצם מגיעים לישוב..

אני מאמינה שבהרבה שכונות דתיות זה ככה

בינתיים כל המקומות שגרנו הקהילות היו מפוזרות והקשרים החברתיים דרשו הרבה מאמץ..

גם כפר אברהם וגם הדר גנים אלו שכונות דתיות. אם את רוצה יותר מידע אני יכולה לתת לך באישי

אני במקור ממושב, הקהילה שם היתה מכילה רק לאליטה מסוימת, זה היה דוחה.
איפה שאנחנו עכשיו פשוט כיף. גרים כולם קרוב לישיבה הילדים משחקים יחד באמצע שבוע ובשבת.

תמיד חשבנו שבסוף נעבור לגור בישוב אבל אחרי שהגענו לקהילה הזו כנראה שנשאר פה לנצח🙂

שמות של מקומות ספציפיים אשמח. אפשר גם באישי. למישהו יש ניסיון במגורים ליד המשפחה? האם עזר? או ההפך גרם למתחים? שווה לגור ליד המשפחה ולוותר על חיי קהילה?

אם תרצה יותר פרטים תוכל לדבר עם בעלי בסלולרי.
או פה בפרטי כשהוא יתפנה אביא לו לדבר איתך.

לגבי משפחה- גרים מרחק של 20 דק מההורים שלי ושל שעתיים מההורים של בעלי. אחלה לגמרי.

יש מקומות שאנשים פחות פתוחים לאחרים/לחדשים ובלי רכב זה יכול להיות רחוק ומגביל.
היינו תקופה וזה יוצא שבערבים פשוט תקועים בישוב ולא יוצאחם כמעט כי תמיד צריך לחשוב איך חוזרים אחר כך הביתה.
במיוחד שבגלל המרחק אתם גם מתרחקים מהחברים הנוכחיים כך שבכלל יכול להיות די בודד ומנותק.
אם זה מקום שאין לכם כבר חברים בו לדעתי לא שווה לגור בישוב ובמיוחד אם אין רכב.

בישוב מלכתחילה לא לחשוב לעבור אליו, חברויות אפשר לפתח ברגע אם מתחברים.

 

בכל מקום שעברנו אליו (ישובים) ישר התחברנו לכמה זוגות. 

 

בנוגע לרכב- אני חושבת שבאמת בישובים אין מנוס מרכב, אז ברור שזה שיקול. אבל יש חסרונות ויתרונות.

 

בתור זוג שעשה את החשיבה הזו כל פעם מחדש, תעשו רשימה(שנשמע שאתם כבר יודעים מה הנקודות העיקריות) ותחליטו מה קריטי לכם.

 

יתרונות - 

חיי קהילה משותפים

חברה לילדים 

איכות חיים 

שקט

לגור ליד משפחה

 

חסרונות -

מרחק ממשפחה/חברים

יציאות כזוג בערבים קשה יותר

דלק(לפחות מבחינתנו)

 

כל אחד ומה שחשוב לו...יכולה להגיד לך שניסינו את שתי האופציות ובכל מקום לקחנו את מה שהוא נותן.

אנחנו אישית התחברנו יותר לשקט ולרוגע ולקהילתיות. הבנו שאם אנחנו לא מוצאים את עצמנו זה שאנחנו קרובים וניידים לא עושה הרבה.

 

בהצלחה

אמנם לא לכולם קל למצוא מהר חברים וכנראה שאתם נורא חברותיים

אבל מתחברת לשאר הנקודות

כי אין לכם עכשיו חברים... דבר ראשון יש לנו חברים אבל מעט בגלל התנאים בעיר.. המרחקים בין הבתים ושכמעט לא רואים ביום יום אחד את השני רק אם יוזמים קשר. בגלל זה חשבתי על ישוב כי בישוב יש יותר תנאים שמאפשרים..

גם למפגשים חברתיים בין היתר אפילו אם רק פעם בשבוע-שבועיים (תכלס יש עוד דברים לעשות בחיים), מה שלא מתאפשר בישובים כשאין רכב

ולדעתי לא כזה כדאי להסתמך על המחשבה שבישובים יש קהילה כי לא תמיד יש. 

גם אנשים שדיברתי איתם ספציפית בישוב שלי אמרו שיותר קל להשתלב כשיש ילדים ואז מכירים אנשים אבל לזוג בלי ילדים יותר קשה להתחבר.

כנראה תלוי במקום שבו נמצאים וכמה מעורבים בחיי הישוב

אבל אם זה אומר נסיעות מתישות כל יום ותכלס אין הרבה מה לעשות בישובים בערבים. ובמיוחד לזוג שהיה רגיל לצאת הרבה ולעשות דברים בתקופת הדייטים ופתאום יותר סגורים בבית...

אפילו עם רכב, בעיניי זה לא שווה את זה. זו לא בדיוק איכות חיים בעיניי

לבזבז כל יום 3-4 שעות על נסיעות כולל עבודה כולל התשישות והקושי של הריונות- בעיניי זו לא איכות חיים ולא משנה עד כמה יפה שם ושיש שקט (גם לא תמיד, היינו בדיוק באזור שילדים היו מתאספים ומרעישים וצועקים בלילות שבת בעיקר אבל גם לא רק ולפעמים עד שעות מאוחרות מאוד ואף אחד לא עושה כלום כי הם לא יבקשו שקט מהילדים של החברים מביה"כ...)

 

פקקים שלא נגמרים שנסיעה של 15-20 יכולה להיות גם יותר משעה ואפילו שעתיים ופה אין שום עדיפות לרכב על פני אוטובוס- ותכלס יוצאים אוטובוסים ריקים הרבה פעמים בגלל שכל אחד מעדיף את הרכב הפרטי שלו וככה כולנו סובלים בפקקים!, וגם אין ביקוש אז למה שתהיה תחבורה ציבורית טובה יותר!

 

 

המשפחה שלכם היא כזו שתעזור אם תגורו קרוב או שזה רק דמיונות שלכם שלא מבוססים על מציאות?

כי אתם עלולים לעבור ליד המשפחה ולגלות שאתם עוד יותר בודדים ממה שהייתם לפני, כי גם הם עמוסים עם החיים שלהם ולא פנויים לעזור לכם כמו שחשבתם.. כמו שגם אתם מן הסתם לא כל כך פנויים לעזור להם

זה משהו שצריך להיות מודעים אליו

 

משתדלים לראות את הנכדים לפחות פעם בשבוע הם מאוד מחוברים אליהם. אבל עובדים קשה אז לא יודעת עד כמה זמן יש ביום יום.. זה יכול להיות עזרה אפילו עם ילד אחד או עזרה בקניות או לבוא סעודה ולחזור הביתה.. דברים קטנים שמשמעותיים לנו.. השאלה אם זה לא יפגע בפרטיות שלנו.. יש להם נטייה לייעץ..

אני באופן אישי חושבת "לא מדובשך ולא מעוקצך" אבל רק את יודעת עד כמה הם יכולים להכנס לכם לפרטיות.

הורים מתערבים יכולים להרוס כל חלקה טובה של שלוות נפש אישית, זוגית ומשפחתית

אבל אני לא מכירה אתכם בשביל לדעת באיזה רמה מדובר אצלכם

 

היא מהדרין.. לא זוכר בוודאות איזה סוג של מהדרין.. נראה לי בדץ כלשהו..

יכול לעזור.

אני מנסה לשנות את התנוחה שלו וזה עוזר

לפעמים מעירה אותו ומבקשת ממנו להתהפך

המפחיד את אישתי...

אממ... יש מצב שזה קשור לנשימה? אתה נושם נכון באופן כללי?

נשימה נכונה אמורה להיות חלקה.
שאתה מכניס אוויר מהאף ומוציא מהפה, אבל לא אמורים לשמוע אותך נושם.

לאח שלי היה איזה שהוא משהו שחסם כניסת אוויר ועשות לו ניתוח

יש זוגות רבים שהאחד נוחר והשני סובל (גברים ונשים כאחד) ולא מעלים בדעתם לחפש פיתרון, למרות שמודעים לסבל שנגרם לשני.
בע"ה מקווה בשבילכם שתמצא פיתרון מועיל במהרה ושתשתף בו את כולנו שנוכל להיעזר בו.

נשימה

יכול להיגרם בגלל כל מיני דברים
ואם זה דום שינה כנראה שתצטרך את המכשיר על הפרצוף בלילה
מניסיון של כמה מהמשפחה. זה לא כזה נורא

הנחירות בדרכ זה בשינה עמוקה

אם היא מעירה אותך

גם אם תמשיך לישון 

לוקח זמן להיכנס שוב לשינה עמוקה.

 

וכל הכבוד שאכפת לך.

כדאי מאוד ללכת להיבדק אצל א.א.ג

זה בסדר?