פורום נשואים טריים (עמוד 312)

ואת יכולה לעשות מנוחה קצרה כשאת חוזרת,

ייתכן וזה ייתן לך כוחות למשוך את הערב

נשים מתעייפות מהר יותר וזקוקות ליותר שעות שינה.

אני רואה זאת אצחנו בבית - בעלי מסתפק במשך השבוע ב6 שעות שינה ולפעמים 5.5 שעות, גם הוא קם כל בוקר ב 5:30 לתפילת שחרית.

אני זקוקה לפחות ל 7 שעות, אחרת לא מתפקדת.

קישור לדוגמא:
https://www.israelhayom.co.il/article/431021

ובעוד הרבה כתבות ברשת.

אני יכולה לתפקד עם 4/5/6 שעות שינה ובעלי חייב לפחות 8 או 9.
כך שלדתע זה לא גורף.
תלוי בהרגל. וגנטיקה.

, שכמוני, זקוקות ליותר שעות שינה - והתגובה שלי נועדה להסביר לה שזה מה שיש...

המחקר שציטטתי מצא שרוב הנשים זקוקות ליותר שעות שינה מגברים.

את שייכת לפלח השני, שזקוק לפחות. אשריך וטוב לך! יש לך יותר שעות עירות ביממה.

אם כן, תנוחי בנסיעה.
וגם את יכולה לבוא הביתה ודבר ראשון לשכב ל45 דק', זה מאוד עוזר.
ובסוף גם הגוף מתרגל...

שבוע זה עדיין לא תקופת הסתגלות

זה מה שאנחנו עושים

ב. עושים פעילות גופנית אירובית
ג. עושים מטלות בעת במרץ

מפזרת

אישה שמגיעה הביתה בסביבות 7, ומפזרת את הילדים למסגרות אחרי שההורים יצאו בשעות האלה ^ לעבודה.

למרות שזה נצרך...

אי אפשר לעבוד במשרה מלאה וגם להכניס ולהוציא את הילדים מהמסגרות
(שלא נדבר על זה שהעבודה במרחק שעה+ נסיעה)

מתרגלים להכל

בהתחלה נראה מוזר,אבל אח"כ לא מבינים איך אפשר בלי זה

בכל מקרה אני מקווה שיתאפשר לי בעתיד לעבוד פחות שעות ביממה

ומקווה בשבילך שתעבדי פחות שעות

מזל שב"ה יש גם בעל בסיפור

עובד מהבית.

יש לזה יתרונות וחסרונות אחרים וזה כנראה לא אפשרי מכל מקצוע.

החיסרון הוא שאישתי הייתה נותנת לי משימות שקשורות לבית ("אתה במילא נמצא בבית") אז זה התברר כלא ממש אקטואלי

אני לא נמצא.

לבן שלי זה ממש קשה להבנה, אבל הוא מבין - אבא בעבודה.

 

כשיש לי שיחות טלפון חופרות וזה יש דברים מסויימים שאני מוכן לסדר בבית. יש דברים שלא.

תשני 15 דקות
ואחרי זה תקומי עם מלא כוחות בע"ה
או שאת מרגישה עייפה תשתי קפה..
למרות שזה ממש הגיוני שאת צריכה לישון!
ואולי פשוט תלכי לישון...

אל תהרסי את הגוף שלך ואל תדחקי את העייפות.
תלמדי לסדר לך את היום עם שנצ או שבאמת תלכי לישון מוקדם. אין ברירה אחרת..

מאוד עוזר,
עדיף לא לשכב, בספה או בסטנדר

יצא לי כמה פעמים לישון צהריים ולקום יותר עייף ממה שהייתי מקודם...

וקראתי שאם שותים קפה שחור ואז ישנים שנצ קצר, אז כשקמים הקפה כבר משפיע ואז נשארים ערניים יותר....

לא ניסיתי..

אנסה את הטיפ של חישון שינה קצרה כשאני מגיעה הביתה.

תודה!

כמו גם לקום לילד בלילה.
זה לוקח זמן אבל הגוף מסתגל.
העצה של שינת צהריים בהחלט מומלצת,
אבל כמו שאמרו לא על המיטה, ספה וכו׳ מאוד עוזר

כשישנים במיטה השינה עמוקה יותר ולהתעורר אחרי 20 דקות יכול להיות יותר גרוע מלא לישון בכלל

אבל על הספה בחצי ישיבה השינה רדודה יותר, יותר דומה להרפיה עמוקה - ו20 דקות כאלה ממש מאושש ומאוורר, אני מרגישה שאני קמה בנאדם חדש

ישיבה הינה מנח שמעמיס על החוליות ככל שהישיבה פחות זקופה כך העומס גובר. אם כבר שנצ אז בשכיבה ככה גם הגב ינוח.

זה לגמרי ככה

אחרי 20 דק' שינה הגוף רוצה להמשיך לישון. נכון שאחרי דקה וחצי את ערנית כאילו ישנת לילה אבל עד הערנות את לא רואה כלום חוץ מאת צורך שלך לחזור לישון.

הרבה יותר קל לקום מהנחת ראש על השולחן מאשר ממיטה מפנקת עם פוך..

ואז כבר לא תוכלי לצאת לעבודה כלכך מוקדם ותצטרכו גם לחזור הביתה לאסוף אותם. בקיצור הייתי מנסה להתאים את העבודה לחיים ולא את החיים לעבודה

הודעה ראשונה-

שלום לכולם. אני בחורה רווקה, תורנית וקרובה ל40. וסליחה על החוסר צניעות- בעלת תפאורה יפה בעולם הדייטים ( תואר שני, נראית טוב מאד, משפחה טובה, מסודרת כלכלית וכו')
שנים לאורך שנים נפגשתי עם מאות בחורים, את הרוב אני בררתי לצערי (כי היום אני עם תובנות אחרות לגמרי) וכמובן היו גם את אלה שלא התאמתי להם..
לגוף השאלה-
אני בקשר עם בחור שהכרתי באתר היכרויות שהוא הכי כן והכי לא.
למה לא? תפאורה שונה משלי- גרוש פלוס ילד, לא משכיל, מצב כלכלי לא משהו, לא תורני (דתי רגיל) ויש לנו הבדלי מנטליות.
למה כן? הוא מאד אינטליגט (ומבחינתי אינטליגנציה לא נמדדת בתעודות), יש לי איתו חיבור שלא היה לי עם אף אחד אחר, תקשורת מעולה, הוא בעל אינטליגנציה רגשית מאד גבוהה ותכל'ס אנחנו חברים מאד טובים.
אנחנו די מבינים שיש פה משהו טוב וחזק אך מודעים לכל הפערים. השאלה אם קשר כזה יכול להצליח באמת במסגרת הנישואין..
יש פה מורכבות ואני לא יכולה ( וגם רוצה) לוותר עליו.
מה עושים?? מה דעתכם? יש סיכוי להצלחה?
תודה רבה


הודעה שניה

הי חברים,
לא מזמן כתבתי פה על קשר מורכב ומעניין שלי ואשמח לשמוע את דעתכם. על קצה המזלג - אני רווקה בת 39, תורנית, משפחה טובה, משכילה נראית טוב וכו'. הוא גרוש עם ילד, לא תורני, פשוט ולא משכיל . אה ו.. ומצב כלכלי לא להיט.
בקיצור התקשורת מעולה ואיתה גם יכולת ההכלה. נתתי לזה צ'אנס ויש לנו התקדמות. בגדול למדתי להתמודד עם השונות שלנו (פער זו מילה מתנשאת) אך עדיין... ראיתי שיש אצלי משהו שיושב ולא שלם עד הסוף.. נסיתי לדייק את העניין וגיליתי שכשאנחנו משוחחים בטלפון (שעות) הכי כיף לי בעולם ויש לנו שיחות מדהימות מדהימות. אני רגועה ושלווה.
אבל כשזה מגיע לדייט עצמו, זה בסדר אבל אני לא רגועה. משהו במראה שלו מפריע לי. הוא לא מכוער אך לא הטעם שלי. לא דוחה אותי אבל עדיין.. לא המראה שחשבתי שאיתו אחיה כל חיי.. הלבוש שלו פשוט פשוט (ג'ינס, טריקו ונעלי ספורט) וזה קשה לי כי יצאתי תמיד עם בחורים שמשקיעים (פחות או יותר) בלוק נעים.. כך שכל המכלול יוצר אצלי אי נוחות.
דיברתי איתו על הקטע של הביגוד והוא טוען שהוא אדם פשוט ושאקבל אותו כמו שהוא (והוא צודק) . אבל קשה לי עם זה.
לגופו של עניין- האם אתם חושבים שעניין המראה עלול להפריע לי בחיי נישואין ברמה שתעיב על הקשר? או יותר נכון עד כמה משקל יש לתת לזה? מה דעתכם?
תודה רבה על התייחסותכם.


הודעה אחרונה - מהיום 1.6
זוכרים אותי? (הבחורה הרווקה התורנית בת ה39, עם ההוא מרקע דתי ומנטלי שונים, גרוש פלוס, מראה חיצוני וכו'? יש לי 2 שרשורים בנושא.. אולי אקשר לפה אח''כ אם אצליח..)
בכל אופן, קיבלתי ברכות מרבנים, התייעצתי עם שני יועצים ובגדול כולם דוחפים ל...כן. תתחתני איתו. אבל מה? יש לי יום עסל יום בסל, פעם רוצה פעם לא.. פעם מרגישה שזה הוא באמת החבר הטוב ופעם - מה הקשר בכלל אני והוא? עוברות לי מחשבות של- יואו, התפשרתי מה זה בגדול, ומחשבות של איזה חמוד הוא, ברור זה הוא.. בהתאם למה זה קורה?
לתנודות בקשר- אם השיחות נעימות וכך גם הפגישות (נעימות- לא מעבר) אז הכל חיובי אצלי ואם לא (למשל אתמול נתן לי דבר תורה ברמה של ילד בכיתה ט') אז יורד לי ממש ויש לי מחשבות של- מה את עושה??? רצית מישהו מלא בתורה!
בקיצור, גילי המתקדם לוחץ עלי וזה לא שהקשר רע חלילה.. פשוט- לא מה שחשבתי.. מרגישה שמוותרת מדי . ואני אומרת לעצמי יאללה- 20 שנה חיפשת, דקדקת בציציות, פסלת מלא (וטובים) ועכשיו מצאת מישהו שיחסית לכל המעפנים והלא רציניים שפגשתי בשנים האחרונות הוא מציאה... אז קחי ומהר. תעשי עבודה פנימית עם עצמך ו...יאללה קפצי.
מתה מפחד!!!
יכולה לחזור לנח ולמוכר לי ולהמשיך לחיות את חיי ולקוות שיבוא המדוייק והאחד שלי, או ללכת על זה, גם אם לא במאה אחוז , לעבוד על עצמי, אולי להספיק להביא איזה ילד או שניים בעז"ה ולהתפלל שנצליח.. מה אתם אומרים?
שמחה תמיד לשתף ולשמוע את תגובותיכם..
ממש תודה.

מודעות עצמית יכולה מאד לעזור!

בהצלחה יקרה, תתפללי על בהירות!

לא תמצאי אדם שלא יפריע לך בו כלום. אין אפשרות כזאת.
אז מה? לא להתפשר, להחליט מה הכי חשוב לך.
וגם מה הלחץ? לא בטוחה? תצאו עוד.

הולך להשתנות כנראה, זה הפער הדתי... כי מצב כלכלי זה משתנה וגם כזוג זה מצב של שניכם... וזה מה שאת הכי אמורה להתמודד איתו והשאלה אם את מסוגלת לקבל אותו כמו שהוא מבחינה דתית, ולהיות שלמה עם זה.. ולחשוב מה ההשלכות ביום יום ואיפה זה יפגוש אותך ואיך תתמודדי.. והאם הקשר הטוב שלכם באמת מחפה על זה. לא לעשות דברים מתוך ייאוש. הוא לא הבחור האחרון עלי אדמות, על אף גילך...

יש פה אדם נוח רגוע ושנעים לך איתו
מצד שני לא משכיל כמו שרצית
חסרונות לכולם יש!
רק תבדקי עם איזה חיסרון את יכולה להסתדר ביום יום.

אני הייתי אומרת לך ללכת על זה.
אין כמו מידות טובות. כשרחל בחרה את רבי עקיבא על זה רק היא הסתכלה.
רק את צריכה שתהיה מישכה אליו באיזה משהו.

אולי העבודה שלך כלפיו זה מידת הענוה?
תמיד תזכירי לעצמך שגם לך יש חסרונות וזה יעזור לך לקבל אותו.

בקשר להתלבטות זה נורמלי.
להרבה עולות מחשבות, אולי אני ימצא יותר טוב?
יותר יפה? למה למהר? ומי אמר שזה זה?
וזה כשהיתי בת 18
אז כל שכן בגיל שלך כשבוגרים יותר ומבינים יותר את החיים
מאחלת לך בהצלחה

אני כן בחרתי בו כמו שהוא. במכלול ובמהות שלו ובקשר שלנו

ואני אסביר...
המילה להתפשר מנמיכה כל כך את הבחירה בבן זוג
היא בעצם אומרת-אתה בסדר אבל לא כמו שרציתי, ולחיות כל החיים בהחמצה על מה שהוא לא...

ונכון..
גם אני לא התחתנתי בדיוק כמו שרציתי וחברות אפילו תהו על קנקנו של בעלי והייתה תמיהה מסויימת על כל מיני פרמטרים שמאד התעקשתי עליהם בדייטים.(דוגמא אחת מ'הרשימה' שלי הכי פחות מהותית, - הגובה..) וקיבלתי תגובות של "איך את התפשרת על זה"
אז הודעתי חגיגית שלא התפשרתי.
בחרתי.
וקיבלתי משהו הרבה יותר מדוייק לי ונכון מכל הרשימה ועובדה שיצאתי עם בחורים שהיו בול מה שתכננתי...

בחרתי במכלול של האישיות שלו, בעומק, בקשר שלנו והשיח הזוגי שאין לו תחליף.

וזה פשוט להחליף את המונחים ואת ההסתכלות ואת תגלי עולם מלא..

ואני נשואה ומאושרת ב"ה והוא אבא ובעל נפלא.
ולא חסרים לי בכלל כמה סנטימטרים של גובה ועוד כל מיני דברים שחלמתי...

כמובן, כדאי לך לבחון שלא מדובר בדברים שמהותיים לך ועליהם כדאי לחתוך.
מציעה כמו קודמיי טיפול וייעוץ למקד את הרצונות והמחשבות...

ומצרפת לך כאן באהבה שיר של עידן רייכל ששמעתי בלופים אחרי החתונה והתחברתי כל כך.
והשורות המנצחות הן:
"וזה מרגיש כל כך פשוט ורגוע
ואין סופות שמעירות לחיים
זה לא דומה בכלל למה שחלמתי
אבל זה מספיק טוב בשבילי"



מאחלת לך שתחיי את החלום הזה, במציאות😘

תנודות במצבי רוח הן דבר שראיתי על רוב חברותיי בקשרים וגם על עצמי.
ותמיד תמיד רצוי לבחון מה המקור של התנודות..
למשל מישהו שיצאתי איתו היה לי מצבי רוח בקשר, הלכתי ליעוץ וגיליתי שזה קשור אל ההתנהלות שלו ומיד חתכתי.
ועם בעלי היו לי אפילו זמנים של חרדה קלה וגיליתי תוך כדי טיפול שמדובר בהרבה פחדים, חששות ודברים שראיתי מהבית שמשפיעים. אז טיפלתי בעצמי...

לא קל המסע הזה..
כשאנחנו פוגשים זוג הכל נראה טבעי ורגוע ושמח,
והאמת שיש לא מעט קשיים בחיבור הזה של קריעת ים סוף.
אני ממש הרגשתי שליחות לספר לחברות שלי על הקשיים בהחלטה להתחתן ובמהלך הקשר,דבר שעזר לכמה מהחברות שלי גם ללכת ליעוץ וטיפול וגם להחליט להתחתן. וגם,הכי חשוב, להרגיש שהן בסדר...
וכששיתפתי חברות נשואות פתאום כל אחת מוציאה מהבוידם את המסע הפנימי שלהם והקשיים שהיו בדרך להחלטה, והרגשות הסוערים שבכלל לא ידעתי שזה היה להן, הכל היה נראה פשוט כזה מבחוץ...

זה אולי לא חייב להיות ככה. אבל עוד לא פגשתי חברה שלא חוותה קשיים.

מתפללת שתצליחי להבדיל ולהבחין בין הדברים
ולשמוח בקרוב💓

 

גילוי נאות קודם כל:

אני התחתנתי רווקה, בת 29, עם גרוש ++ (כלומר כמה ילדים ולא רק 1...)

הרבה אנשים הרימו גבה. היתה חברה שאפילו ממש לקחה את זה קשה.

גם לי יש תפאורה "נאה" (תואר שלישי, יופי חיצוני, משפחה טובה וכו'). 

והרגשתי שאני הולכת לקראת אתגר- אבל בהחלט לא מתפשרת..!

 

היום אני מרגישה שיותר אני זכיתי בו מאשר להיפך.

הוא מכיל אותי רגשית, הוא שם בשבילי תמיד, מרעיף עליי אהבה, הוא חזק ועם זאת רגיש, והוא אבא מדהים.

יש קשיים בלחיות עם גרוש +. את נכנסת לעולם של הסדרי ראייה, עורכי-דין, מזונות (זה די מפחיד), גרושה שלא ממש מסמפטת אותך ואותו וכו'.

 

אבל כל זה ברקע. מה שיש ביניכם זה הרבה יותר חזק ממה שיש ברקע.

וגם- אני מאוד אוהבת לראות איך הילדים מתרפקים עליו ואוהבים אותו. אוהבת לראות אותו משקיע בסיפור לילה לפני השינה, לשמוע אותו מדבר ברוך עם הילדים, וכן- גם להציב גבולות ברורים בתור אבא. בתור איש סמכות.

 

אלו דברים שממש טוב שאפשר לראות אותם לפני. לא כל אחת זוכה!

 

אבל- וזה אבל חשוב-

אני מאוד מעריכה את בעלי. 

למרות שכשהכרנו הוא היה עדיין בלי תואר ראשון ואני הייתי כבר אחרי התואר השני,

מאוד הערכתי את החוכמה שלו, את הידע התורני הרחב שלו, את קשרי האנוש המעולים שלו.

 

הרבה פעמים אני מרגישה שאנשים אצלי במשפחה יותר מחוברים אליו מאשר אליי, מרוב הלבביות שלו.

 

כמובן שגם המשיכה משחקת תפקיד מאוד חשוב, ואם הוא לא מושך אותך מספיק+את לא ממש מעריכה אותו- זה מתכון לבעיה. במיוחד כשאת מרגישה את עצמך (לכאורה בצדק) כ"מציאה" יחסית אליו. 

כרגע את ל מתייחסת לשאלת הילד אבל דעי שזהו נושא חשוב במערכת ביניכם- ילד אחד דורש הרבה מאוד תשומת לב. תבדקי שאת שלמה עם הזוגיות ביניכם (ופחות עם "התפאורה" של החתן!) כדי שתוכלי להתקדם ולהכיר את הילד.

 

באמת הערכתי אותו והרגשתי שיש לי משענת חזקה לחיים (בקטע הנפשי יותר. פחות בקטע הכלכלי).

 

לפני שהתחתנו היו לי חשובים שלושה דברים: שהבחור יהיה יותר תורני ממני, שתהיה לנו אותה שפה רגשית ונפשית ושיהיה יותר יציב ממני.

התנאים האלה ב"ה התקיימו.

 

תחשבי מה חשוב לך *בזוגיות* שלך, ופחות מה חשוב לך בבן אדם עצמו. תקחי את הדברים החשובים לך ביותר ותדעי שתמיד יש עבודה, גם למי שה"תפאורה" שלו הכי מושלמת בעולם.

 

הרבה בהצלחה יקירה,

אני כאן אם את רוצה לדבר. זה לא פשוט לעשות את הצעד ואת נשמעת לי די מבולבלת ונסערת.

אז אם תרצי- אני תמיד פה במסר.

 

מה נדרש ממך לברר עוד על עצמך או על החבר כדי שתוכלי להחליט באופן סופי? (אם את לא יודעת תבררי עם חברות/רבניות/יועצות מה נדרש לברר כדי להתחתן)

איך ניתן לברר את זה?

תבררי עם עצמך את שתי השאלות ובעזרת השם זה מאד יקל. גם כמו שאמרו תמיד תישאר לך עבודה לעשות עם עצמך ועם בעלך וזה מעולה ולא טעות או תקלה.

בהצלחה!

אחת כמו שירת מלאך (או מישהי אחרת אולי בסגנון שלך)..

אם את רוצה, אני יכול להביא לך את המספר שלה בפרטי.

לפי מה שכתבת כאן, ממש נשמע שקרה לך נס גדול שלא קורה לכל אחת בגילך. מאד מסכימה עם מה שכתבת לקראת הסוף שאת אומרת לעצמך.

אני מאמנת אישית לחתונה. ולעניות דעתי בהחלט יש כאן מה לעבוד כדי להתמודד עם הנקודות שקשה לך איתן. אף אחד בעולם לא יבטיח לך שדברים ייעלמו, אבל באותה מידה אף אחד בעולם לא יבטיח לך זוגיות בלי נושאים לעבודה...

בגלל הגיל שלך אני ממש מרגישה שליחות ולכן משקיעה לכתוב עכשיו.. סליחה שמקצרת מחוסר זמן..

ממש אשמח להיות שותפה בעבודה על הקשר הזה. אם תרצי זה יכול להיות בתהליך מסודר (בתשלום..), אבל בכל מקרה אשמח מאד לפחות לדבר איתך טלפונית (בחינם) ולתת לך נק' למחשבה.

אם את פונה אלי באישי כדאי שתכתבי לי את זה גם כאן בתגובה כדי שאדע לבדוק, כי לא תמיד אני שמה לב למסרים.

אשמח למספר שלך

אני מאמין שבסוף הבירור צריך להיות אצלך אך בהחלט לא כדאי להתפשר על ליווי מקצועי מתאים.

יש את רחל שנלר מבית שמש שעוסקת באימון אישי לחתונה. כדאי לבדוק את הכיוון.

נראה לי שאחד הדברים החשובים בקשר זה שאחרי החתונה ברור לך שהוא לגמרי שלך.
בשנה ראשונה (וגם בשנים אחר כל, אבל בעיקר בהתחלה) יש הרבה פעמים קשיים. גם אצל זוגות שמחוץ הכל נראה מושלם, תמיד יש קשיים כי צריך הרבה ללמוד אחד את השני (הרבה פעמים מה שמאוד פוגע באחד לא נראה בכלל בעייתי לאחר ולוקח זמן ללמוד את כל הדברים האלו).
לא צריך להיבהל מזה, אני חושבת שזה דווקא אחד הדברים שמחזקים את הקשר, והקשר מתחזק ככל שלומדים להתגבר ולדבר ולהבין אחד את השני ולפייס את השני על טעויות שעשינו (גם אם לנו זה נראה שהיינו לגמרי בסדר, אבל אנחנו מבינים שאם זה פגע בצד השני אז זה היה טעות).
אבל תנאי בסיס בשביל להצליח באמת להתקרב מכל קונפליקט שעולה הוא שברור לנו שאנחנו חשובים אחד לשני, ושאנחנו שייכים אחד לשני, ושהקשר שלנו צריך להיות הכי חשוב לנו ואנחנו מוכנים להשקיע בשביל לחזק אותו. אחר אני לא יודעת איך אפשר לצלוח את כל הקשיים שעולים.

(היתה לי חברה שהתחתנה בערך איתי, היא היתה רווקה די מבוגרת ואמרה לי בפירוש שהחליטה להתחתן איתו כי פחדה להישאר לבד אז העדיפה להתפשר. כשהיא אמרה לי את זה לא הבנתי איך אפשר להחזיק ככה נישואים, איך היא מסוגלת לסלוח לו כל פעם שהיא נפגעת או לפייס אותו כל פעם כשהיא פוגעת בו, אם מבחינתה הוא רק פשרה כדי שהיא לא תישאר לבד. באמת אחרי כשנה הם התגרשו... היום ב"ה היא כבר נשואה שוב עם ילד).

אני לא אומרת איך כדאי לנהוג בקשר הזה (אם להמשיך או לא) כי לא חושבת שיש לי את הכלים לייעץ. אבל נראה לי שממש חשוב שבהחלטה של ה'כן' יהיה לך ברור שהוא ממש שלך, והקב"ה ייעד אותו בשבילך, ואת מוכנה להשקיע בשביל הקשר בניכם.

שם.. זו שכונה די מעורבת יש שם אתיופים, חרדים, דתיים וחילונים. יש שם קהילה די יפה של דתל אבל לא יודעת לומר לך באיזה אזור בדיוק. בשבת יצאנו לגינה והיה ממש נחמד האוירה הייתה דתית וממש נהננו.
לגבי הדירות אחי קנה בית של 60 מטר עם אופציה להרחבה במליון שלוש מאות. בית ישן..
זה מהשאני יודעת. אם תירצי אשאל אותו..

מדובר בשכונה יחסית 'ענייה' , הבתים ישנים והדירות בהתאם זולות יחסית לירושלים.
האוכלוסיה מעורבת.

כמו בכל שכונה כזאת כדאי לבדוק את עיניין הפשע והאלימות.

אם יש לך את האומץ להראות לו את מה שכתבת כאן, אני מאמינה שזה יוכל לקרב בינכם ולעזור.
כתבת ככ יפה ואמיתי, אני בטוחה שזה יכנס לו ללב והוא ידע שלמרות הכל את אוהבת ומעריכה אותו..

מקווה שתעברו את זה ביחד♡

הזוגות שלא מתייאשים ונילחמים על השלום בית.
הם שיצליחו ויבנו קשר חזק ואוהב.

קשה לך להתנצל אז תעשי את זה בכתב. זה עושה המון. זה יעודד אותו להמשיך להבין אותך ולהתחשב בך.
והוא יבין שאת לא מתנהגת אליו ככה מרוע אלא ממצוקה או שאת לא מרגישה טוב.

תתפללי על זה זה עוזר
בהצלחה

הדרך להצלחה כמעט מובטחת.

חשוב אבל ליישם ולהפנים גם אחרי הטיפול ולא לשכוח.

הייתי אומרת להתחיל כבר עכשיו
בלקבל את עצמך, בחמלה כלפיך וכלפיו.
וקודם כל באהבה עצמית

לקרוא ולראות אשה יהודייה שעסוקה בטוב ובלבנות את הטוב!

פשוט מדהים

רק תחשבי כמה אנשים עסוקים בליצור ולייצר רע ואת ב"ה עסוקה בטוב...

 

ה' ממש אבל ממש נהנה מהרצון המתוק שלך להתקרב לבעלך

 

מחזיק לכם אצבעות!

 

אל "תשכחי" להכניס את ה' לתמונה ולספר לו על מה שכתבת כאן הוא ממש אוהב שמשתפים אותו..... 

אנחנו צריכים ספציפית את הרב פיירמן

מקובל לבקש מהם טלפון שלו?

מה אכפת לך לנסות ;)

בס"ד

הם עם הפרדה מלאה כמדומני, אם זה משנה.
לא יודעת באמת כמה עולים אבל מלא חרדים מתחתנים שם והם בגבעת שאול בירושלים, רחוב בית הדפוס אאל"ט. זה לא תלפיות אבל שווה בעיניי לבדוק.

מזל טוב!

ותפוס שם חודשים רבים מראש...

בס"ד

הוא מאד פשוט אבל לא נראה לי שהיא מחפשת משהו יוקרתי מדי.
בעיניי גוטניק יכול להיות מושלם. מכירה עוד מישהי מהפורום שהתחתנה שם. @נפש חיה. אם תרצי אקשר אותך.
לגבי תפוסה- אולי. עדיין שווה לבדוק.

לפעמים הרושם לא משהו בגלל האוכל שלפעמים גם פשוט מאד (הייתי שם גם בחתונה שלא היה באפשרות המשפחה לממן סעודה בשרית)
אבל לרוב הוא תפוס המון זמן מראש כי הוא חצי גמח כזה. או לפיחות היה

אולם מהמם ואוכל שווה!

כל פעם החליפו שם, אבל זה אותו אולם (אם אני עדיין מעודכן, לא בטוח).
לפני עשור כולם התחתנו שם - הבדיחה היתה שקו 21 (דאז) יוצא מהמכללה עובר במרכז והתחנה הסופית היא פאלס...

אני התחתנתי שם לפני קצת יותר משנה...

מומלץ גם מבחינת מחיר וגם מבחינת הגודל.
בהצלחה.

והוא נסגר כי משפצים ובונים בכל הבניין שם, משהו מהחודשים הממש אחרונים.
אני קצת קשורה למישהו שעבד שם באולם ויודעת בוודאות את המידע הזה

אולם סבבה, די פשוט אבל נחמד מאוד
ולא יקר.
אם את מעוניינת לשמוע עליו מוזמנת לפרטי

סגרנו עם האולם שבוע לפני שהיא קרסה

השיפוץ שהם עשו הוא עם כל האישורים ולפי התקנים הכי מחמירים. חמי בדק את זה ביסודיות.

יש את האצולה, מבחינת מחיר ותנאים די שווה ערך לשירת ירושלים (אותה בעלות).
יש את לה בל, גם מהדרין והרבה יותר מרווח ויפה, לדעתי יותר יקר.
עוד אולמות מהדרין בירושלים, פחות זולים- נוף ירושלים, בנייני האומה.
יש גם את שערי העיר, אין לי מושג לגבי כשרות ומחירים.

יש את מצפה יריחו, ושער בנימין

אז אני עוד לא יכולה להודות בכפייה.... אבל בינתיים שומרת על שקט

בזמנו לימדה בכפר סבא וגרה באזור

לא ידעתי שהיא מדריכת כלות.

כנראה שאשאר עם המדריכת כלות שנמצאת איתה כרגע.. פשוט חשבתי לעבור אבל בסוף שיניתי את דעתי..

שבגללה רצית לעבור
אבל חשוב ממש שתרגישי בנוח עם המדריכת כלות. שתוכלי לשאול אותה הכל והיא תענה לך הכל בפירוט..
אם לא טוב לך איתה תעברי! בשבילך ובשביל הבית שאת מקימה.
מזל טוב!

מניח שחלק מאיתנו עדיין ערים

לפי הוותק כבר יש לך ודאי פתרונות

אז שאלתי האם יש לך תובנות מעניינות

אוי... לא כתבתי למי שפתחה בטעות

והם בעצם קוראים לכולם ולא שוליים.

ודברים שרואים מכאן, לא רואים משם.

והמלצתי, לטובתך, שאם מלחיץ אותך לקרוא כאן - פשוט המנע מכך. זה מה שאני הייתי עושה.

ומעניין, כי נכנסתי לשם פעם מסקרנות, נלחצתי ועפתי. שאף אחד לא ידע

והיו לי אובדני הריון בעבר.. כשלא הייתי בהריון כן נכנסתי מדי פעם, להציע תמיכה ו/או מידע

אבל כשאני בהריון אני לא נכנסת לשם. מעדיפה לא לחשוב על זה ולא להכניס לעצמי סרטים לראש (מעבר למה שכבר יש לי מעצמי)

וגם מי שבגד לא ניראה לי יצדיק את עצמו ויעודד פה מישהו לעשות את זה.
את יכולה להגיד על כל עבירה שמישהו עושה שהוא לא יכול ליעץ.
כל זה בעוד שהוא לא מסיט או מקלקל בעיצות שלו

יועצ/ת נישואין שהתגרשה שלוש פעמים.

אבל כששואלים בפורום אז מקבלים תשובות מנסיון או מדעות של אנשים.
וכל אחד יקח מזה מה שניראה לו

כנראה הראיה שלו על העולם קצת עקומה ולא נכונה.
אי אפשר להשוות בגידה ללשון הרע.

כי מי שבגד אך פעם לא הרויח מזה ויש לו הרבה תובנות על המצב.
תשאלי כל אחד בשבגד אם זה היה שווה לא?

שלא נבןא לידי ניסיון.. יצר הרע יכול להפיל כל אחד

וזו הסיבה שפורום אינו מקום להתייעץ בנושאים חשובים ו/ או רגישים.
אין לנו שום מושג על זהות היושבים כאן וטיב (או רוע) עצותיהם.
חכמים, היזהרו בדבריכם!!

השקפה עקומה על המציאות מתוך שריטות אישיות

והן לא בהכרח באות מתוך רוע- אבל הן עצות לא טובות שלא תורמות כלום לשיפור, ובדרך כלל להיפך.

אבל וודאי שלא צריך להתייעץ עם אנשים שאין לך מושג לגביהם- בעניינים מהותיים בחיים.

אני אישית קיבלתי כח מעצות מהפורום מאנשים מדהימים שהקדישו לי זמן יקר ומחשבה וזה הדדי גם מבחינתי.

ולגבי העניין של הבגידות פשוט בלבול מח ושטויות תנאים ואמוראים נפלו ו"בגדו" וקמו והתחזקו ולימדו אותנו מה זה תשובה אז באה מישהי "אורח/ת" ומשרבטת שטויות וגוזרת על נפילות של אנשים "שריטות אישיות" !

יאלה לגדול בבקשה לא מתאים למישהו הוא מוזמן להתייעץ עם גדולי הדור ורבנים עם זקן ארוך

כאן זה פורום לעמך לאנשים פשוטים שמתמודדים עם היום יום וכן יש גם קשיים בשוטף של החיים.

 

בהצלחה 

 

א. תשמור על שפה יפה..
ב. לא אמרתי שהמקום אינו טוב, אני גם מתייעצת בו, אבל אתה מציג את המקום כמקום שה'עמך' כותב.. אני מאמינה שרב העמך ברמה מוסרית מסויימת ולכן כן שמחה לשמוע מהם עיצות, יש אנשים שאני אחשוד בעצתם ואפקח עין.
ג. זה שאמוראים ורבנים בגדו זה ראיה להצדקת העניין? לא, גם רבנים הם בסופו של דבר בני אדם שאם הם נופלים למקומות מוסריים קשים, אני באמת לא אקשיב לעצותיהם.
כמובן אם עשו תשובה זה עניין אחר, הבעיה שאני לא בוחן כליות ולב ולא יכולה לראות את התשובה של כל אחד ובטח לא דרך הפורום שאני לא באמת מכירה את האנשים

א. צודקת ! סליחה

ב. כנראה נפלת על אנשים עקומים אני לבנתיים מגלה כאן "אוצרות יהודיים" ממש בכל אחד שנמצא כאן יש עושר וניסוח וחכמת חיים כזו או אחרת שניתן ללמוד ממנה

 

ג.- תתבונני- יש הלכה שאם אדם ראה את חבירו חוטא ואין מישהו נוסף אלא רק הוא אסור לו לקרוא לאחר כדי שיהיה עדים על העבירה ואסור לו לספר את העבירה שראה, זו ההלכה. ובחסידות מסבירים שאם ה' כך גלגל את העניין שלא יהיה עדים לעבירה אז זהו רצון ה' שלא יפורסם החטא והחוטא.

 

זאת אומרת שיש מצבים של נפילה גם ברמה קשה ותאמיני לי שיש אנשים שנופלים להתמכרויות קשות ביותר אבל אם זה לא פורסם זה מכיוון שה' רואה באדם הזה את יכולת השינוי והתנועה קדימה ולכן שומר עליו ומביא אותו לתשובה.

לשפוט אדם בחומרה כ"כ זה לא נכון ולא מדוייק בעיניי

 

ד. סתם פשוט נהניתי מהא' ב' .....   

אני חרדתית. אומנם לא לוקחת תרופות אבל הפחדים אל נגמרים

את יודעת מה זה לשים תינוק בן שלושה חודשים במעון? זה פחד פחדים כל הזמן יש תראי בחדשות מקרים מחרידים במעונות

וכן חרדה על בעלי. זה מלא דברים. אז אל תקחי את זה דוקא על הריאות. כשבעלי נוהג ואני יודעת שיש לפניו נסיעה ארוכה אני רועדת מפחד.

 

קודם כל אל תפחדי לקחת טיפול. להמשיך לחיות בפחד זה יותר מפחיד. ואין איכות חיים.
כשתתחילי טיפול לא תביני למה ישבת לסבול בכלל.

החרדה אצלך מטראומה שעברת. אצלי גם נפטר תינוק חודשים ליפני הלידה הראשונה. ומאז סבלתי את המחנקים שאת מתארת שבעלך עובר.
כאילו צריך לנשום חזק שיכנס אויר. זה מחרדה בלבד.
ואז זה החמיר להתקפי חרדה ודיכאון.
וגם אני כמוך לא רציתי טיפול.
ובסוף לא היתה ברירה. בשביל לחיות בשפיות לקחתי.

יוצאים מזה. חבל לסחוב
כמה שתטפלי מהר יותר תוכלי להפסיק עם הכדורים.בערך אחרי שנה.
ובעלך גם צריך טיפול. המחנקים האלו גומרים.
רפואה שלמה... ואם תרצי בפרטי מוזמנת

אז עם כמה שזה נראה קשה והרגשה של עומדים למות

לא מתים מזה,זה רק מפחיד

לרוב זה נובע מחרדות.

ולא מבעיה רפואית, אא"כ הוא מעשן כבד או נמצא חלק ניכר מהיום במקום עם אבק ו/או עשן.

(אם הוא מעשן או עובד/לומד במקום עם הרבה אבק או עשן, אז כדאי להפסיק את העישון ולהתרחק ממקומות כאלו.)

 

אם רוצים לוודא שהריאות שלו תקינות, אפשר לבקש מהרופא שיבדוק לו את נפח הריאה (בדיקה ממש פשוטה ולא כואבת).

ובנוסף לבקש מבעלך לרוץ ריצה ארוכה (נגיד במהירות של כ-10 קמ"ש למשך 15-20 דקות).

אם הנפח של הריאה תקין והוא מצליח לרוץ ריצה ארוכה בלי שהוא נחנק - הריאות תקינות!

ואת יכולה להיות רגועה שמבחינה רפואית הוא בריא, ורק צריך לטפל בחרדות.

 

סתם גם לידע כללי (שאולי יעזור להרגיע), מבחינה סטטיסטית,

זה נדיר שמתפתח סרטן ריאות מתחת לגיל 50, ומתחת לגיל 40 זה ממש ממש ממש נדיר (כולל אלו שמעשנים).

 

לגבי הפירכוסים, אפשר לבקש בדיקת EEG, אם גם היא יוצאת תקינה אז כנראה שהפרכוסים שלו נבעו מהתייבשות ו/או חרדה.

באמצעות היפנוזה אפשר לרפא.

אשה שסבלה מאסטמה קשה ללא מרפא, ע"י היפנוזה התברר שבגלגול הקודם קברו אותה בחיים. והיא עברה תהליך ריפוי מושלם ע"י היפנוזה.

גם החרדות שלך יכולות להיות המשך של משהו מהגלגול הקודם, אולי כדאי לך לשקול טיפול כזה.

היפנוזה זה יכול להיות גם מסוכן

פעם אחת בפנים..שלא נעים לי המצב הזה. או אם לא נעים לך לדבר איתו פשוט תתעלמי ואל תתיחסי ל"רמזים" ככה תדברי רגיל וטכני. לדעתי הוא יבין שאין לו סיכוי וישחרר

מבטים וכד יכולים לנבוע מכל מיני סיבות כגון הבדלים בסטנדרטים וכד
ככלל חליק מהגברים מתמודדים עם הקושי של להימנע מניעצת מבטים באשה נאה מבלי שיש להם כל כוונה רעה כלפיה אלא רק התמודדות בינם לבין עצמם.

לכן הייתי מציע לחלק ל 3
1. להתעלם מהמבטים לחלוטין, לא לשתף פעולה בכלל, אפס תגובה
2. להגיב בעינייניות לכל פניה, לא לזרים או להרחיב
3. ברגע שיש חדירה לפרטיות אפילו תמימה לגמרי תהיי חדה ביותר. אדיבות+תקיפות

מובן שזה מקרין על היחס לבת שלו, צריך לעבוד על המודעות ולעשות הפרדה. זה לא יקרה ביום כמובן, אבל זה אפשרי.

בהצלחה ויתן ה בידך כלים לחנך את ילדי ישראל

היא אומרת שזה לא נעים לה.
יכול להיות שהוא יעבור תהליך עם עצמו ועוד שנה יפסיק, וגם יכול להיות שהוא פשוט יקבל פידבק שלילי מהסביבה וזה מה שיגרום לו להפסיק. זה טבעי.

היתי אומרת לו.. למה לעשות ככה לאישתך?
מה חסר לה?
עשיתי את זה פעם אחת הבן אדם לא העיז להרים את העינים יותר

חייב גם להיות עם הבעת פנים רצינית וכועסת ובמיוחד אם הוא פונה אלייך.

אם זה לא מעביר את המסר כנראה שזה אדם חצוף שצריך איפוס ואז כל תגובה מילולית קצת חריפה תספיק.

צריך לזכור שתועבת השם כל עושה אלה.
יש עזות פנים שסופו לגיהנם.
ויש הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים.
ואת שתיהם המשנה מציינת.
במקרה הזה צריך עזות לשם שמיים ולא צריך להרגיש לא נעים אפילו לרגע קט.
לעיתים להיות עז זו עבודת ד׳ חשובה מאוד.

אבל ממש לא נעים לי כי אני "קטנה" וצעירה ביחס אליו ולא בא לי "לחנך" אנשים. מצד שני מסכנה אשתו

צריך לעשות גדרות. לא משחקים עם יצר הרע.
ומה אכפת לך מה הוא יחשוב?

זה שלא היינו רוצות שהגברים שלנו ינעצו מבטים וישדרו אל בחורות אחרות כמו שהבחור פה משדר זה לא מה שיעזור להגיד לו, זה לא שהיא מתקנת התנהגות של מישהו אחר וככה סוגרת פינה עם האיש שלה.
מסכימה עם להיות אדישה, לא להפגיש מבטים, לא לזרום עם שיחות ובדיחות וצחוקים..

עצמה.
והיא כן אדישה אליו. אפילו שלום לא אומרת
וזה לא רק לנעוץ עינים אלא גם הוא מחפש אותה.

אז אדישות לא מרתיע אותו.
זה יכול אפילו למשוך אותו יותר

לא הבנתי את הקשר בין לתקן משהו אחר וסוגרת פינה עם האיש שלה?
למה לא לרחם על אישתו?
לא יזיק שיעשה חשבון נפש עם עצמו

זה גם לא נעים לך, לכן אני חושב שאם זה נמשך למרות מה שהצענו עדיף להעיר. אם זה לא מציק לך ואת מעדיפה להתעלם ומסתדרת ככה גם טוב.
אבל זה לא עניין של לחנך אלא שלך זה לא נעים.

הכל בראש שלך... הוא אדם שלא שולט ביצרים שלו (ויתכן מאוד שהוא מסכן אבל זה ממש לא משנה את העובדה שהוא לא בסדר) ואת צריכה להעמיד אותו במקומו.

וחוץ מזה, מי אמר לך שזה יגמר רק במבטים?
מה יהיה אם תהיו פעם אחת לבד שם?

אל תתני לעצמך להתרגל לרעיון הזה.
תנהגי בו כמו שהיית רוצה שינהגו בבעלך אם ח"ו היה עושה לך את זה.

*לא נעים לי* זו התנהגות של קרבן שמזמינה את המשך ההתנהגות הלא הולמת כלפיך, במקרה זה - מבטים מוגזמים.

 

כל אישה בכל גיל ובכל מצב חייבת להרגיש שיש לה זכות מלאה להציב את הגבול שלה ואם יש למישהו בעיה עפ זה זו בעיה שלו. לא שלך.

תעבדי על עצמך להפנים את הגישה הזאת וכשתרגישי בטחון תגיבי בהתאם.

אהבתי את מה שאמרת על העזות.

או שתתעלמי ממנו או שתגשי ותגידי לו שזה לא נעים לך ושיפסיק במיידי. (אבל לא להיות נחמדה בכלל)

ביחס לבת - בוודאי תתקרבי אליה, ודיווחים תשלחי בכתב לאמא. אפשר בווטספ או כד'.

 

כך גם לגבי אחרים.

 

האופן של ההתעלמות, מבט "מייבש", לא אומרת שלום - נכון במקרים כאלה.

את צריכה לשדר לו שאת קולטת אותו ושאת ממש ממש לא נהנת מזה ושכדאי לו מאוד להוריד את העיניים שלו.
מצד שני, תדברי באדיבות (הרגילה שלך) על הבת שלו ותראי לו שאת מנתקת את זה.

לא צריך להגיד לו כלום. פשוט תראי לו את זה במבט שלך ותהי אסרטיבית.

אם קורה משהו, אל תהססי לפרסם את זה ולהגיד לאישתו. היא צריכה לדעת מזה.

הנשואים האלה חייבים להרגע, אני נכוותי מכמה כאלה ואיבדתי אמון באהבה, ועד היום אני עדיין סוערת מזה.
צריך לתפוס את כל מי שמעז לפזול קצר.
הגיע הזמן שהבגידות האלה יפסקו.
הגיע הזמן לאחדות ה'.

המצב גרוע. זה באמת מוריד מהאמון והתמימות.
כניראה שהיא רווקה והוא מנצל את זה

אני לא מרגישה בנוח בכלל לייחס לזה חשיבות או יחס. אבל אם זה מה שלדעת הציבור נכון לעשות כדי למגר את התופעה הזאת ככלל ובפרט בזוגיות שלהם, מוכנה לנסות את הצעד הזה.

 

אגב, נכוות כבת זוג או כ'מוטרדת'?

לקח לי הרבה מאוד זמן להחזיר לעצמי את האמון במשפחה, באהבה, באחד...

בסוף בנס התגברתי על זה והתחתנתי ב"ה...

איך מצליחים להתגבר על זה? ולהחזיר אמון

אני בתהליך בנושא...

אין לי מושג איך קרה שהסכמתי לחזור לצאת פתאום ולהתחתן. זה נס... באמת שגם היום אין לי מושג.

הענין הוא את ורק את. את צריכה ללמוד להציב את הגבולות שלך ולמחוק את המושג "לא נעים לי"

היום זה הוא מחר זה יכול להיות מישהו אחר ולא רק במבטים, יכול להיות במילים יכול להיות לא יודעת מה

תלמדי לכבד את עצמך ולא להסס להעמיד בנאדם במקום אם הוא חורג ממה שראוי.

 

כל עוד הוא לא עובר את הגבול פשוט להתעלם.
כל יחס שלילי או חיובי רק יעודד אותו להמשיך.
אנשים שמחפשים יחס זה לא ממש משנה להם באיזה יחס מדובר..

תקרא שוב את ההודעה שלה

אבל מישהו חשב שאולי הוא יותר מידי נחמד?

למה ישר לקפוץ לספר לאשתו להרוס חיים של אנשים??

אם היא בטוחה בזה

היא אמורה להגיד לו זה לא נעים לי דורשת שתפסיק וזהו....

אבל אם היא מדמיינת?

זה תגובה קלאסית של האשמת הקורבן.

 

דבר שני - אני ודאי לא אמרתי לספר לאשתו ומי שאמר את זה הוא לא בסדר לדעתי.

היא צריכה להעמיד אותו במקום ולהציב את הגבולות שלה. 

אם זה לא עוזר אז אולי אפשר לשקול את העניין של לספר לאשתו, אבל צריך לשקול את זה בזהירות רבה מאד מאד.

 

יכול להיות שהוא יותר מדי נחמד והוא לא מבין שזה מטריד(!!!) זה לא משנה לעצם העניין

אישה שמרגישה מוטרדת ע"י גבר זה לא משנה מה הכוונות שלו ואם יש לו כוונות בכלל - התחושות שלה הן תחושות שאסור ואי אפשר להתעלם מהן והיא צריכה לפעול כדי לעצור את זה.

 

אני אמרתי לספר לאישתו. במקרה שהוא עובר את הגבול (כמו שאמרת בעצמך). ומסכימה איתך שצריך לשקול. מפריע לי שהאפשרות הזאת בקושי עולה הפרק.


ואני ממש מסכימה איתך. אישה שמרגישה מוטרדת, יש לה סיבה.
היא לא צריכה להיכנס לכוונות שלו.
בדוק ומנוסה.

פשוטו כמשמעו. וצריך שיקול דעת מאד מאד זהיר ואחראי בשביל צעד כזה.

 

בדר"כ מספיק שהמוטרדת מציבה את הגבול. החיים שלו, הזוגיות שלו וההתמודדות שלו עם היצר הרע שלו זה לא עניינה.

אם הוא ממשיך ו/או היא לא מצליחה להתמודד עם זה בעצמה אז היא צריכה לשקול הלאה ואשתו זה רק אופציה אחת, יש עוד. 

כשהגבר המטריד הוא מישהו מוכר (אבא של ילדה מהגן במקרה הזה) אז במקרה של רווקה אבא שלה או אח שלה יכולים להיות אופציה לטפל במטריד, נשואה - בעלה יכול לטפל בו.

רק מעלה כמה רעיונות לדוגמא, יש עוד.

 

 

זה רק מעמיק את התופעה הזאת.

גבר שידע שברגע שקורה דבר כזה אישתו תדע מהסיפור, ולא רק היא, גם ההורים שלו, ואם זה לא יעזור, אז גם כל הסביבה שלו, ואם זה לא יספיק גם כל המדינה יחשוב פעמיים לפני שירשה לעצמו להטריד/להתחיל עם מישהי.
מעבר למה שהיא צריכה לדאוג לעצמה (ואת לגמרי צודקת שזה ה-קודם כל) אני חושבת שיש לנו גם אחריות חברתית.





(נשים מרגישות אשמות ולא מושכות כשזה קורה להן, ולכן הן מעדיפות לשמור על זה בסוד.

ברגע שנשים תבנה שזה לא קשור אליהן, וגם אם הזוגיות שלהן בעבודה זה לא מאפשר לגיטימציה לזה, הן תעזנה לעשות עם זה משהו ולהוקיע את התופעה).

שעברו גבול ממה שתיארתי כאן

ולהיות קורקטים לגמרי
לגבי הברנש במקומך פעם אחת לתת לו בראש בעדינות אבל באופן שלא משתמע לשתי פנים וחסל

שמאוד סלחני כלפי גברים ככלל ובפרט כלפי גברים כאלה. אני משערת שכל אישה כמעט חוותה הטרדה מינית (והלאה) לצערנו וכשמקרים כאלה קורים בחיי היום יום שלנו, אנו מנסות להדחיק את זה ולהתעלם מאשר להתמודד עם זה בדרכים אחרות (שיתכן והן לא פחות יעילות) אולי מתוך הרגל ואולי מתוך חוסר רצון שוב לחוות חוויות לא נעימות.

וזה בהקשר גם לשרשור שפתחת @סוסה אדומה

מקווה שהייתי ברורה.

אבל לא עם אחד האבות אלא עם מי שהיה אחראי על הצהרון... שהיה נשוי כמובן.. עזבתי את העבודה וחיפשתי מקום אחר..
מבאס כי הוא זה שצריך ל'היענש' מזה אבל פשוט לא רציתי להיות בחברתו

לפעמים אנחנו ממשיכים עם עצמנו את ההרגלים שלנו מילדות. אנחנו מעריכים את עצמנו ביחס לאחים שלנו או חברים שלנו, את מי אבא ואמא הכי אוהבים בבית, מי התלמיד הכי אהוב בכיתה על המורה.

אבל כשאנחנו מתבגרים אנחנו מסוגלים ללמוד ולהבין שהערך האמיתי שלנו לא נמדד ביחס למישהי אחרת.

זה לא משנה אם זאת גיסה, חברה בעבודה, חברה לכיתה וכו'.

אל תתעסקי בכלל בתחרות הזאת. אל תנסי לחשוב את מי חמיך מעריך או אוהב יותר. ואפילו אם לא יאהב אותך בכלל... הכל בסדר. הערך שלך לא תלוי ועומד בגלל מישהו אחר (ומה שהוא חושב עליך) או ביחס למישהו אחר.

את לא צריכה לקנות לה מתנה.
את צריכה לעבוד על האהבה והערכה לעצמך ללא תנאי וללא תחרות. ולהגיד ולהזכיר לעצמך את החוזקות שלך ולזכור שאף אדם בעולם לא יכול לדעת עליך יותר מעצמך. כי רק ה' יראה ללבב. והוא מעריך ומכבד אותך, וזה העיקר.

בהצלחה

רודף-בורח 

אולי את יותר מדי מפרגנת לה ומחמיאה לה ומנסה להתחבר איתה

אל תשכחי גם שאין לה מושג מה את מרגישה בפנים כך שמבחינתה זה לא בראש שלה לבוא גם לקראתך ולבנות משהו הדדי.

מה גם שהיא נשואה רק חצי שנה ועדיין מן הסתם מרוכזת יותר בבניית המקום שלה במשפחה ופחות פנויה לשים לב לאחרים

 

עצה שלי - שחררי!! תהיי נחמדה בצורה סבירה ולא מעבר לזה

 

הזמן עושה את שלו - בדברים האלה זה לא קלישאה, באמת עם הזמן הכל מתרכך

 

יש סיכוי טוב שתהיו חברות בהמשך, אל תחשבי על זה עכשיו, זה לא הזמן.

 

מנסה להידבק אליה כי אני רוצה להכניס אותה אל המשפחה ולתת לה הרגשה טובה ובאמת יכול להיות שזה קצת יותר מדי...

 

ככל שתנסי יותר היא תתרחק יותר.

תתמקדי בחיים שלך, בזוגיות שלך

זה ירגיש כחנופה והיא ישר תקלוט את העניין
ויוריד אותך יותר למטה מאיך שאת חשה היום.
לא רוצה בקרבתך וחברתך-לא צריך!!
תתמקדי בבעלך ובזוגיות שלכם וזהו.
ברגע שתרפי,אולי אז תרגישי נינוחה יותר
ו...לכי תדעי,אולי אז תבוא התקרבות מצדה.

התחתנתי לפני כחצי שנה..
הייתה כבר גיסה אחת לפניי במשפחה של בעלי והרגשתי שמאוד מאוד בולט המתח בין המשפחה אליה( כבר בפעם הראשונה שבאתי לבית של הגיסה היא פתחה איתי בקטנה את הקושי הזה).
עכשיו תוך כדי שאני כבר ממש בתוך המשפחה אני מרגישה שהמשפחה של בעלי הרבה יותר קרובה אליי ממנה( חלק גם דיי באשמתה, היא דיי מסתגרת ולא נפתחת).
שתינו גרות רחוק מההורים של בעלי.
אז מהמקום שלי אני אומרת שאולי היא מקנאה בי במקום שאני נמצאת בתוך המשפחה.
היא לא יודעת שאני מקנאה במקום שהיא נמצאת עם ילד ובהריון( שגורם לי גם קצת לריחוק ממנה ולקנאה- באשמתי בלבד!)
שנה ראשונה מלאת קשיים שאת לא יודעת מה עובר בצד השני.. תתני לה את הנסיון להשקיע בבית שלה ולהתאפס

יש לה גם הרבה מה לקנאות בי

אבל גם לי יש מה לקנאות

 

כל. אחת תתרכז במשפחה שלה
וכשנפגשים תשתדלו פשוט להיות ביחד בשמחה.

גיסתי ואורח/ת זה אותו הסיפור?

בדקנו את זה לפני בפרטי..

כי זה תלוי בסיטואציה שהדברים נאמרו.

 

את צריכה לרשום לעצמך בראש או על דף את הסיטואציות שבהן הרגשת לבד,

להציג לו את הסיטואציות, ולהגיד לו כיצד את מצפה שהוא יתנהג בסיטואציות אלו.

מצד שני, גם חשוב לשמוע גם מה יש לו לומר, ולראות כיצד אתם ביחד דואגים שלהבא לא תחושי כך..

 

לדוגמא:

נגיד שהבית היה בבלאגן, ובזמן שאת סידרת את הבית ודאגת לילדים הוא עבד על המחשב.

תציגי לו את הסיטואציה (לעיל)

להגיד לו את הציפיות (את רוצה שהוא יעזור לך ב..)

לשמוע מה יש לו לומר (יכול להיות שהוא צריך להגיש עבודה עד זמן מסויים)

לפתור את הדברים ביחד (אולי להתחלק במטלות הבית בצורה אחרת, כך ששניכם תספיקו מה שצריך)

 

דוגמא נוספת:

את לא מרגישה טוב, והוא ישב במטבח או בסלון ולא בדק איך את מרגישה.

תציגי לו את הסיטואציה (לעיל)

להגיד לו את הציפיות (את רוצה שהוא ייכנס לחדר כל שעה ויבדוק איך את מרגישה ואם את צריכה משהו)

לשמוע מה יש לו לומר (הוא לא רצה להפריע לך לנוח, אז לכן הוא נמנע מלהיכנס לחדר)

לפתור את הדברים ביחד (לתאם ציפיות)

 

 

דרך אגב, אם את מזהה גורם משותף לכל הפעמים, אז להתמקד בגורם המשותף ופחות בריבוי הסיטואציות

מה גורם לך להרגיש לבד, מה את מצפה ממנו במצב כזה.

גם אם לי היו אומרים את זה סתם כך לא הייתי מבינה/יודעת מה לעשות עם זה.

 

מה זאת אומרת לבד?

למה את לבד? יש לך בעל? ילדים?

איפה את לבד?

נשים צריכות ללמוד להגיד לבעל מה בדיוק הן רוצות

X יקירי, עמוס לי מאד עם א,ב,ג תוכל לעזור לי עם ד?

או להגיד לו שאת רוצה לספר לו איך היה לך היום ולא לחכות שהוא מעצמו ינחש ממה את מבואסת..

בהצלחה יקרה, הוא גבר רגיל לגמרי

 

 

 

 

ואני שואלת איך המדריכת כלות לא דיברה איתך על זה?

שכל דבר צריך להגיד להם במפורש!! נמאס כבר

את רוצה שגברים יגידו נמאס מנשים שלא אומרות מה הן רוצות?

נמאס מנשים שבוכות כ"כ מהר?

 

לזולת. הם כאלה "פשוטים". ראש קטן. מצטערת. זה מה שאני מרגישה.

גברים ונשים פשוט בנויים אחרת, בד"כ. זה ממש לא עניין של "להתבגר". ההתבגרות היא דווקא ההבנה של השוני, בעיניי, ושעל אחד צריך להשתדל ללמוד את השפה והצרכים של השני וללמד ולתווך את שפתו וצרכיו.

ולפעמים אני מרגישה שזה טוב שבמובנים מסוימים גברים יותר "פשוטים", כי אפשר לראות את זה בזווית אחרת - יותר יציבים, יותר עמידים, יותר חזקים. לא כך?

תסבירי לו מה את רוצה ותבקשי ממנו שיעשה את זה. אל תצפי שהוא יבין לבד

תחשבי במה היית רוצה שהוא יהיה שותף.
בעזרה בבית?
בלשבת לדבר?
לצאת ביחד או שיתענין מה עובר עליך?

קודם תבדקי עם עצמך מה חסר לך ומה יעזןר לך לא להרגיש לבד ותגידי לו.
גבר פחות צריך לשתף ולדבר. אולי בגלל זה הוא לא מרגיש לבד

אבל אם אני צריכה בכל פעם לבוא ולהסביר את עצמי לפרטי פרטים:

אני עצובה ואשמח שנשב לדבר...

אני דואגת ורוצה שתרגיע אותי...

אני רוצה שתחמיא לי על משהו שעשיתי...

אני רוצה שתתעניין ב...

זה הופך את כל הקשר למאוד מאוד מלאכותי. המעשה שהוא יעשה בעקבות ההסבר שלי גם נחשב מלאכותי ולא נראה לי שישמח אותי כלל - כי אני אמרתי לו לעשות את זה...

זה כמו שמישהי תגיד לחברה בעבודה - אולי לא ראית את הפרוייקט המדהים שעשיתי... כדאי לך לראות ולהחמיא לי עליו...

 

מה שווה המחמאה?

 

או לבוא לחברה ולהגיד לה - את יודעת עוברת עלי תקופה נוראית. תפני לי זמן. תקשיבי ואחר כך תרגיעי אותי...

 

מוזר, לא?

הוא לא יכיר אותך כראוי.

 

ובעקבות כך, הוא לא ידע מה עושה לך טוב ומה לא.

 

בהתחלה תהיי ברורה איתו וזה אכן יראה קצת מלאכותי,

אבל עם הזמן תלמדו זה את זו וזה יהפוך לטבעי לגמרי..

מעצמו שזה ניקרא בן אדם אטום
או שרק לפעמים הוא לא שם לב לדברים שמפריעים לך.
אף פעם הוא לא מחמיא?
אף פעם הוא לא מתענין, מדבר?

כי לפעמים הם פשוט לא שמים לב ואז צריך לבקש.
כמו הדוגמא שנתת על החברה.. את באת לידע אותה שעברת תקופה קשה ושתרגיע אותך.
ולא כעסת למה היא לא הרגיע אותך ליפני שהסברת לה מה עבר עליך.
וכשהיא תרגיע אותך היא תעשה את זה מכל הלב אם היא אוהבת אותך.
כך הגבר הוא לא רואה ומבין מה שאנחנו רואות ומבינות ומרגישות הוא אחר

ואם אתם זוג צעיר זה מאוד מוכר.
לומדים במשך השנים להכיר את השני ומה הוא צריך ורוצה ואוהב ומה לא
חתנים מקבלים הדרכה על הצורך של האישה. אולי הוא לא מודרך טוב?
בהצלחה

מתבגרים!!!

או מתגברים

זה בעיקרון לא אמור לקרות...

דוקא בעיניי אלה שרקדו והתלהבו וגם הזיעו ונהיו אדומים יותר משכו את תשומת ליבי בצורה חיובית

אולי אתם התחתנתם בקיץ ואח דלו בחורף?
אולי זה קשור לזיעת יתר?
אולי מרוב התרגשות?
אם הוא לא ככה ביום יום איפה הבעיה?

אבל ממגעיל להזיע עד שאח שלו יותר חתיך?
להגיד את זה יותר מגעיל מזה שבעלך הזיע בחתונה שלכם!

אח שלו זה סיפור שני שאין קשר אליך.
אני גם לא סובלת את הודיאו אחרי החופה איך שבעלי נראה. ומעולם הוא לא היה נראה ככה!! משהוא חד פעמי שזה לא היה הוא בכלל! וגם בתמונות! זה חיוך ענק כזה אפילן מגוחך ואני לא אוהבת את רוב התמונות שלנו יחד. אפשר לספור ביד אחת את התמונות שלנו יחד מהחתונה שאני אוהבת וגם בעלי שם עדשות ואני בכלל לא אוהבת את המראה שלו עם עדשות.
בקיצור מה שאני אומרת שגם אם לא אהבת את המראה שלו בחתונה אז לא נורא. לבעלי המראה הזה היה מראה חד פעמי של התרגשות כנראה וכו.
והתמונות שאנחנו עושים תמיד יחד מדהימות וכל החתונות שהוא רוקד הוא נראה יפה ונורמלי . לכן אני אומרת אם זה רק היה בחתונה שלכם זה יכול קצת לבאס אבל זה לא משליך על החיים קדימה
לא לכולם בחתונה באמת הכל היה זוהר ויפה העיקר שהחיים אחכ יפים

סתם שרשור מפוברק

אז מה? אדם רוקד כל היום?  וכשהוא רוקד כך - מן הסתם מבפנים הוא הכי יפה ונחמד.

 

יש נשים שכשהן יולדות זה ממש מגעיל.. (מן הסתם אצל כל אשה באיזה שלב). אז שואלים מה עושים עם זה? [בלי להביא דוגמאות נוספות]

 

ואשה שאומרת - חושבת - על אח שלו "גם ככה הוא יותר חתיך", וזה מדָד אצלה; וגם זה שבחתונה של עצמו רקד בצורה אחרת, שתעבוד על עצמה.

 

את רוצה שגם בעלך ישווה אותך לאחרות ויבדוק אם הן "יותר חתיכות"? 

 

צאי מזה, ותחזרי למבט נורמלי על אדם.

 

 

[הכל, כמובן, בהנחה שזו הודעה אמיתית, ולא סתם המצאה..]

 

יש לךָ את זה ביותר אמין?

יכול להיות שחזרו השבוע מהחתןנה של האח והוא היה נראה טוב . והיא נזכרה בחתונה שלהם לפני כמה חודשים שבעלה היה אדום ומגעיל וזה מבאס אותה. והם אולי בדיוק צריכים לבחור תמונות והיא לא אוהבת אותם והיא גם אולי בהריון אז הכל הפוך אצלה.
באמת שלא תמיד בחתונה הכל מדהים. יש כאלו שאולי פוחדים להגיד את האמת אבל יצא לי מחברות שאמרו שלא אהבו מה שהחתן לבש או איך שהתנהג ולא חסר חתנים שלא אהבו את השמלה של הכלה או התסרוקת כי הם לא הכירו אותה זאת בכלל לא היתה היא.
פה זה נשמע שאף אחד לא שמע על זה והיא יוצאת דופן וזה לא נכון!

איתו.

אני עם שיער שחור, וחששתי מה יהיה צבע השיער לילידים שיוולדו.
וכיום יש לילדים שיער חום בגוון ממש יפה ...

בנזוג פחות יפה בעיניכם שהפך ליפה אחרי היכרות. האם זה בא לידי ביטוי בזוגיות שאחרי החתונה?

קודם כל לגבי הכותרת שהיא שאלה בפני עצמה-
לא מאמינה ביפה יותר ופחות. איך את מודדת יופי? בפרט כשמדובר בגבר ואישה שהם שונים לגמרי.

ונניח שהבריות מספרות עליך שאת יפה, ועליו פחות... אז מה? מי אמר שבגלל שאת יפה "מגיע" לך גבר יפה דווקא?
אם מבחינתך יופי זה ערך, אפשר להבין...
אבל מבחינתי יופי זאת מתנת שמיים, שלא נופלת מחכמה, מכישרון וכו'...
יכול להיות שיש בו דברים שאין בך.
(במיוחד כשהוא הגבר במשוואה... מה אכפת לך שהוא פחות יפה ממך?)


לגבי תוכן השאלה,
אם התכוונת לשאול אם הייתי מתחתנת עם גבר שאני לא נמשכת אליו, אז לחלוטין לא. וזה לגמרי עלול להפריע אחרי החתונה... (הרבה יותר ממה שלפני).

אבל יצא לי להכיר גבר שלא אהבתי את המראה שלו, ועם הזמן כשהכרתי אותו נמשכתי אליו בגלל האישיות שלו. (אנחנו לא נשואים היום, מסיבות שונות אבל נראה לי שהצד החיצוני לא היה מפריע לי)



אז להמשיך לצאת בשביל לראות שזה משתפר, אפשר.
עםאת, ברור שלא מתחתנים על סמך זה שזה ישתפר עם הזמן כי לאף אחד אין הבטחה שזה ישתנה (ושמעתי על סיפורים של כאלה שבנו על זה...)
צריך לוודא נשיאת חן *לפני* החתונה.
גם האישה. לא רק בגבר...
כל זה בהנחה שמותר להיות עם אישה רק כשהיא רוצה בזה.

חברה מאוד מאוד טובה שלי נשואה לגבר שהיה לה מאוד טוב איתו, היתה כימיה אבל היא לא אהבה בכלל את איך שהוא נראה... שיכנעתי אותה להמשיך ולראות אולי זה ישתפר, ובאמת אחרי שבועיים היתה תפנית.
היום היא לא מבינה איך היא לא נמשכה אליו בעבר...

בקיצור, יש מקרים כאלה. אבל לא מתחתנים בהנחה ש...

אחיין של בעלי התחתן עם מישהי שאף אחד לא מבין מה הוא עושה איתה.
הוא חתיך והיא פחות מנחמדה. ואם תגידי האישיות.. היא רגילה כמו הרבה בנות
וגם יש הפוך
כמו בחורה מאוד חכמה ומשכילה שלא תציעי לה בחור לא פחות או יותר ברמה שלה, אז ניראה לי שגם חיצונית צריך שיהיה פחות או יותר אותה רמה.

בהתחלה הזקן שלו מאד הפריע לי ורציתי להפסיק בגלל זה. איכשהו התגברתי ונתתי לזה צ'אנס והיום אנחנו נשואים באושר ואהבה כבר שלוש שנים.
ואני מאוד אוהבת את המראה שלו כולל הזקן
זה באמת נכון שכשמכירים מישהו זה משפיע גם על הרושם החיצוני.
בהצלחה

במראה החיצוני שמפריע

 

ואני דוקא חושבת שאם אחרי שמכירים את האישיות ואפילו אוהבים אותה מאד עדיין המראה החיצוני מפריע וזה מפריע למשיכה - זה ימשיך להפריע גם אחרי הנישואין וממש לא מומלץ להתחתן ככה

חובה שתהיה משיכה ברמה מסוימת לפני שמחליטים להתחתן

 

בקרית מנחם יש כמה קהילות דתיות (הר המור, הרב אהד תירוש ועוד אחת).

ובקרית יובל

יש שם כמה עשרות זוגות שנשארו מהקהילה של הר המור

חוץ מזה שבקהילה זו יש גם קבוצה גדולה של משפחות שלא קשורות ישירות להר המור אלא הצטרפו לקהילה מתוך המגורים בשכונה, בעיקר סביב הכולל ערב לאנשים עובדים, ולא רק.

חייתי בתוכה זמן מה

הקהילה קטנה אך ממש פעילה..

רק לגבי תחבורה - אין תחבורה נוחה להר חוצבים מהשכונה

אישה לא צריכה לפחד להגיד מה מפריע לה
ולבקש שיכבד אותה!
ואז ככה הוא יעריך אותה.
אם אישה חושבת שהיא טובה יפה והכל בסדר אז מותר לה לדרוש שיהיה בן אדם.
ואם היא לא מרגישה שווה את זה, זה באמת בעיה

זה באמת לא ברור מאליו!

אבל מספיק להיות נשים מוכות!!!!!
די להאשים את עצמנו בגלל התנהגות קלוקלת של הבעל!!!!!!!

את כמובן התאמצת בשביל הנס הזה.

 

הוא אכן התנהל לא בסדר.

 

גם נתת אמון ביכולת להשתנות, גם הקרנת מה שאת - והקב"ה עזר לשניכם.

 

זה לא מחייב שתמיד יהיה כך. התנהגות של בחור אינה תלויה רק במה שהבחורה תקרין או תחשוב.

 

אצלכם זה כן עזר. משמח. הצלת גם אותו - וגם את הבית שרצית לבנות. כל הכבוד.