שלום. אנחנו נשואים כשנה.
יש בעיה במערכת היחסים בנינו שאיתה אני מתמודדת ולא יודעת מה לעשות.
בעלי הוא אדם נורא עצבני, אבל טוב לב.
אני מאוד אוהבת אותו והוא אותי.
הוא קם מאוד מוקדם בשעה 5 בבוקר לתפילה ולעבודה,
וכשהוא מצפה להגיע הביתה, הוא מצפה להגיע כמו מלך
שאין כלים,בית מסודר ואוכל.
וכל זה למה? כי אני בבית ולא עובדת.(כרגע אין לנו ילדים)
הוא כל הזמן רק אומר כמה שהוא עושה בבית, ועובד ומביא פרנסה ואני לא עושה כלום.
למרות שאני מתמודדת עם המון דברים, אומנם רגשיים
כמו הניסיונות להביא ילד. קושי בלימודים.
אני לומדת תואר אינטנסיבי מאוד. והוא לא מבין זאת, הוא אומר שכל היום אני רובצת ולא עושה כלום
וזה קשה לי מאוד. כי זה לא מה שרציתי כל חיי.
חלמתי על בעל שיעריך אותי, וישבח אותי ולא יגיד לי כמה אני לא טובה וכמה אני עצלנית ולא מוצלחת.
אני מכינה לו אוכל ומנקה, ודואגת לו.. אבל הוא תמיד ימצא מה לא טוב בי.
ממש קשה לי כבר, עולות בי מחשבות שאולי עשיתי טעות כשהתחתנתי איתו.
כי ציפיתי לגבר מכיל, שבאמת יעודד אותי ברגעי משבר
ושישמח שקיבל אותי.
במשך השנה שלנו יחד לא קיבלתי מחמאה אחת.
רק מהדודים שלו,שאומרים שאני מאוד נחמדה ויפה.
והוא אפילו לא מתייחס לזה.. ועובר הלאה.
כל כך הייתי רוצה מחמאות ממנו,שיגיד שאני אשת חיל
למרןת שאני יושבת בבית.
הלב שלי מפוצץ, בקשיים שאני עוברת ומתמודדת איתם.
ואני חושבת שאני בהחלט ראויה לתואר אשת חיל.
ועד שהוא יקרא לי כך אקרא לעצמי בלב, בפנים מלאות בדמעות.
יש בעיה במערכת היחסים בנינו שאיתה אני מתמודדת ולא יודעת מה לעשות.
בעלי הוא אדם נורא עצבני, אבל טוב לב.
אני מאוד אוהבת אותו והוא אותי.
הוא קם מאוד מוקדם בשעה 5 בבוקר לתפילה ולעבודה,
וכשהוא מצפה להגיע הביתה, הוא מצפה להגיע כמו מלך
שאין כלים,בית מסודר ואוכל.
וכל זה למה? כי אני בבית ולא עובדת.(כרגע אין לנו ילדים)
הוא כל הזמן רק אומר כמה שהוא עושה בבית, ועובד ומביא פרנסה ואני לא עושה כלום.
למרות שאני מתמודדת עם המון דברים, אומנם רגשיים
כמו הניסיונות להביא ילד. קושי בלימודים.
אני לומדת תואר אינטנסיבי מאוד. והוא לא מבין זאת, הוא אומר שכל היום אני רובצת ולא עושה כלום
וזה קשה לי מאוד. כי זה לא מה שרציתי כל חיי.
חלמתי על בעל שיעריך אותי, וישבח אותי ולא יגיד לי כמה אני לא טובה וכמה אני עצלנית ולא מוצלחת.
אני מכינה לו אוכל ומנקה, ודואגת לו.. אבל הוא תמיד ימצא מה לא טוב בי.
ממש קשה לי כבר, עולות בי מחשבות שאולי עשיתי טעות כשהתחתנתי איתו.
כי ציפיתי לגבר מכיל, שבאמת יעודד אותי ברגעי משבר
ושישמח שקיבל אותי.
במשך השנה שלנו יחד לא קיבלתי מחמאה אחת.
רק מהדודים שלו,שאומרים שאני מאוד נחמדה ויפה.
והוא אפילו לא מתייחס לזה.. ועובר הלאה.
כל כך הייתי רוצה מחמאות ממנו,שיגיד שאני אשת חיל
למרןת שאני יושבת בבית.
הלב שלי מפוצץ, בקשיים שאני עוברת ומתמודדת איתם.
ואני חושבת שאני בהחלט ראויה לתואר אשת חיל.
ועד שהוא יקרא לי כך אקרא לעצמי בלב, בפנים מלאות בדמעות.
ע"ע למטה/גוגל
